עמוד 1
רגיל

בת אלפיים: וֵלֶדָה

אחרי 2,000 פוסטים, חוגגות שבוע של היא-סטוריה בת אלפיים!

וֵלֶדָה מנהיגת הבְּרוּקְטֶרִים

וֵלֶדָה (“הרואה” בניב קדם-קלטי) הייתה כָּמְרָה של שבט הבְּרוּקְטֶרִים, שניבאה את הצלחת המרד שלהם ברומאים ונחשבת למי שהובילה אותו והייתה המוח שמאחוריו. בשנת 70 לספירה נחל המרד ניצחון (זמני) כששני לגיונות של חיל המצב הרומי נכנעו ללא קרב, מפקדיהם נשלחו אל ולדה, וסירותיהם הובלו אליה כמנחה. במחצית השנייה של המאה ה-1 היא נתפסה על-ידי רוב השבטים הגרמאניים כמעין אלה, השייכת לשושלת של נבואה קדושה שניתנה לנשים, והייתה לה השפעה רבה כבוררת עליונה בסכסוכים ובעימותים. עד היום היא מונצחת ביצירות אמנות ובסיפורים מרחבי גרמניה, הולנד וסקנדינביה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: הדפס של הצייר ז’ורז’ מורו משנת 1921 המנציח “נביאה ברוקטרית בשם ולדה המעודדת את בני שבטה לצאת לקרב נגד רומא במהלך המרד הבטאווי שהתרחש בשנת 69-70 לספירה”

רגיל

בת אלפיים: לִיוְיָה

אחרי 2,000 פוסטים, חוגגות שבוע של היא-סטוריה בת אלפיים!

לִיוְיָה קיסרית רומא, 58 לפנה”ס – 29 לספירה

לִיוְיָה דְרוּסִילָה, הידועה גם כיוּלִיָה אוׄגוּסְטָה (“הנשגבת”), הייתה אם השושלת היוליו-קלאודית, אשתו ויועצתו של ראשון קיסרי רומא אוגוסטוס והאישה המשפיעה ביותר בראשית האימפריה הרומית. היא הפכה למודל האצילי לכל נשות רומא כמטרונה, אשת המשפחה והבית. באופן חסר תקדים ניתנו לה הכבוד והיכולת להיות בעלת ממון ולנהל בעצמה את כספיה ללא פיקוח גברי, ועקב כך יכלה לנהל מעגל תומכים ולצבור כוח פוליטי רב, שעליו שמרה גם לאחר מות בעלה. היא הייתה האישה הראשונה שתמונתה הוטבעה על גבי מטבעות, ולאחר מותה הוכרזה כאלה ופסלה הוצב במקדש אוגוסטוס.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: פסל של ליויה, המוצג במוזיאון ארה פאצ’יס ברומא (צילום: ג’ובאני דל’אורטו)

רגיל

הלנה הקדושה

פלוויה יוליה הלנה, הידועה גם כהלנה הקדושה, הלנה מקונסטנטינופול או הלנה אוגוסטה, 329-248 (משוער)

היום מציינת הכנסייה הקתולית הרומית את יומה של הלנה הקדושה, אמו ויועצתו של קונסטנטינוס הראשון, הקיסר הרומי הראשון שהתנצר. הלנה נחשבת לעולת הרגל הראשונה של הנצרות, לאחר שיצאה לפלשתינה על מנת לאתר מקומות חשובים מהברית הישנה והחדשה. לפי המסורת הנוצרית, אחד היהודים המלומדים גילה לה את מקום “הצלב האמיתי” שעליו נצלב ישו, ושם הקימה את כנסיית הקבר בירושלים. מיוחסות להלנה גם בנייתן של כנסיית המולד בבית לחם וכנסיית האלאונה (“העלייה לשמים”) בהר הזיתים ומציאת חפצים כמו חולצתו של ישו, החבל שבו נקשר לצלב וחלקים מהצלב עצמו.

* לפי המסורת הביזנטית, הלנה אחראית גם לאוכלוסיית החתולים הגדולה בקפריסין – במאה ה-4 היא ייבאה מאות חתולים ממצרים ומפלשתינה לקפריסין כדי להיפטר מהנחשים שהיו בסביבת המנזר שהקימה ליד לימסול, שידוע כיום כ”מנזר סנט ניקולס של החתולים”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: הלנה וקונסטנטינוס, פסיפס בקתדרלת אייזיק הקדוש, סנט פטרסבורג

בתמונה הקטנה: הלנה מוצאת את הצלב של ישו, איור איטלקי, שנת 825 (משוער)

רגיל

אגאתה הקדושה

אגאתה הקדושה, 251-231 (תאריכים משוערים)

היום, 5 בפברואר, מציינת הכנסייה הקתולית את יומה של אגאתה הקדושה, מרטירית סיציליאנית בת המאה ה-3 לספירה, אחת הבתולות הקדושות המוערכות בנצרות. לפי האגדה, אגאתה, נערה יפהפייה ממשפחת אצולה, הייתה למושא חיזוריו של הסנטור הרומאי קווינטיאנוס. כשדחתה אותו, שלח אותה להתגורר בביתה של הזונה אפרודיסיה, כדי שזו תשחית את מידותיה. משלא צלחה מזימתו, כלא אותה בארמונו וגזר עליה עינויים שונים, הנודע שבהם הוא כריתת שדיה, עד שרוחה נשברה לבסוף והיא מתה. אגאתה היא הקדושה המגוננת על עיר הולדתה קטניה, על הנשים המיניקות ובעת המודרנית גם על החולות בסרטן השד.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אגנס הקדושה

אגנס הקדושה, 304-291 (תאריכים משוערים)

היום, 21 בינואר, מציינת הכנסייה הקתולית את יומה של אגנס הקדושה, מרטירית רומאית, המוכרת בעיקר כפטרונית של הבתולות, וכן של ילדות, זוגות מאורסים וקורבנות אונס. בגיל 12, בזמן הרדיפות של הקיסר הרומאי דיוקלטיאנוס, הואשמה בהשתייכות לדת הנוצרית לאחר שסירבה להעלות קורבן לאלה וסטה. הקיסר הורה להפשיטה ולהעמידה במקום שבו חיו זונות העיר (לפי אחת ההשערות משום שהחוק הרומי אסר על הוצאתן להורג של בתולות), אך באופן פלאי איש לא העז לחללה; היחיד שהתקרב אליה נפל ומת. אלא שנס זה לא הצילהּ מהמרטיריום – כשגם אש המוקד לא נגעה בה, פקעה סבלנותו של הנציב הרומי והוא ערף את ראשה בחרבו.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ציור של ג’וזה ריברה

רגיל

קלאופטרה

קלאופטרה, 30-69 לפנה”ס

היום, לפני 2,046 שנים, נפטרה קלאופטרה השביעית, המלכה האחרונה בשושלת תלמי המוקדונית ששלטה במצרים כ-300 שנים. בשנת 51 לפנה”ס ירשה מאביה, עפ”י צוואתו, את כס המלוכה באלכסנדריה – האישה היחידה בתקופות יוון העתיקה ורומי העתיקה ששלטה באופן עצמאי, לא רק כממשיכתו של בעל שמת. בפעולותיה ובשאיפותיה, ובזכות קשריה עם יוליוס קיסר ועם מרקוס אנטוניוס, הניעה מהלכים פוליטיים וצבאיים בימיה האחרונים של הרפובליקה הרומית הגוססת, אך עם מותה תמה התקופה ההלניסטית. עד היום מלהיבה דמותה את דמיונם של משוררים, ציירים, מחזאים, סופרים, יוצרי סרטים ואמנים נוספים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ציור של ג’ון ויליאם ווטרהאוס מהמאה ה-19

רגיל

חטיפת הנשים הסביניות

חטיפת הנשים הסביניות, 750 לפני הספירה

על פי האגדה, היום, לפני 2,766 שנים, נוסד הדור הראשון של הרומאים כשרומלוס, מייסד רומא, וקבוצת הגברים שעמו חטפו נשים סביניות. ערי איטליה האחרות סירבו להשיא לרומאים את בנותיהם, והללו ערכו פסטיבל לכבוד האל נפטון כדי לחטוף במהלכו את הנשים. בתגובה הכריז טיטוס טאטיוס, מלך הסבינים, מלחמה כנגד רומא. אולם הנשים עצמן פישרו בין הצדדים וכוננו ביניהם הסכם שלפיו הסבינים יעברו לרומא, יקבלו אזרחות רומית ויחלקו ביניהם את המלוכה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

גאלא פלקידיה

גאלא פלקידיה, 450-390

היום, לפני 1564 שנים, נפטרה גאלא פלקידיה, בת אצולה רומית. ב-417, אחיה הונוריוס כפה עליה להינשא לגנרל שלו. לאחר מותו, גאלא פלקידיה ניסתה לשלוט בשם בנה, אך כעבור זמן קצר הסכימה להעברה בשלום של השלטון לידי אאטיוס. ב-450 כתבה בתה, יוסטה, לאטילה ההוני וביקשה ממנו להציל אותה מנישואים לא רצויים לסנאטור מהמשפחה המלכותית. גאלא פלקידיה הצליחה בתחנוניה למנוע את הוצאתה להורג של יוסטה בשל כך. זו הייתה פעולתה האחרונה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

פורים: מלכות עתיקות – זנוביה

פורים: מלכות עתיקות – ספטימיה זנוביה, מלכת תדמור, 275-240 לספירה

זנוביה, בת המאה השלישית לספירה, הייתה מלכתה של ממלכת תדמור, עיר קדומה הנמצאת כיום בשטחה של סוריה. זנוביה ידועה במיוחד עקב הצלחתה לדחוק את הרומאים ולהרחיב את גבולות ממלכתה עד מצרים, שבה שלטה עד שנת 274. דמותה מופיעה באמנות ושמה הפך לסמל לעמידה מול הרומאים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

פורים: מלכות עתיקות – בודיקיאה

פורים: מלכות עתיקות – בודיקיאה, 61-26

בודיקיאה הייתה ראש שבט איקני, מלכה לוחמת, שהנהיגה בשנת 60 לספירה מרד נגד השלטון הרומאי באיים. זכרה של בודיקיאה נשכח במהלך השנים, והתעורר שוב רק בתקופה הוויקטוריאנית, שבה נשים נדרשו להישאר בבית. דמותה של אישה לוחמת נתפסה, בעיני הבריטים, כדמות אקזוטית, למרות שנשים לוחמות היו דבר שכיח למדי בעולם העתיק.

ויקיפדיה

פייסבוק