עמוד 1
רגיל

יום המאבק באלימות נגד נשים: ג’נדרסייד

*** אזהרת טריגר: רצח תינוקות ***

“כָּל הַבַּת הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכוּהָ, וְכָל הַבֵּן תְּחַיּוּן”

היום, לפני 18 שנים, הכריז האו”ם על 25 בנובמבר כיום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים, לזכרן של האחיות מיראבל, שלוש פעילות פוליטיות ברפובליקה הדומיניקנית, שנרצחו בתאריך זה בשנת 1960. במסגרת יום המאבק, ממשלות העולם וארגונים שונים נקראים לארגן פעילויות להעלאת המודעות הציבורית לסוגיית האלימות נגד הנשים בחברה, לרבות אלימות מינית, אלימות במשפחה וסחר בנשים.

קשה לחשוב על ביטוי ישיר, בוטה, מחריד ושיטתי של אלימות נגד נשים יותר מהשמדה שיטתית רחבה שלהן בסמוך ללידתן עד כדי יצירת פערים מהותיים בשיעורי הילודה והתמותה של נשים וגברים.
האו”ם מעריך כי המספר הכולל של נשים “חסרות” נכון לשנת 2014 הוא 117 מיליון בעולם כולו, והערכות אחרות מדברות על 160 מיליון ויותר.
התופעה נחקרה ותוארה לראשונה בשנות ה-80 ע”י הכלכלן ההודי אמרטיה סן, זוכה פרס נובל לכלכלה על מחקריו בתחום העוני, הרעב והרווחה. את המונח “ג’נדרסייד” לתיאור התופעה טבעה ב-1985 הפמיניסטית האמריקאית מארי אן וורן, כדי להסב את תשומת הלב לכך שלהטיה מגדרית יש תוצאות קטלניות, בדומה לתוצאות הקטלניות של אפליה מטעמי גזע, דת או מעמד.

כפי שכל מי שנתקל/ה באיחול “שתזכו לבנים זכרים” יודעת, העדפת בנים היא פרקטיקה עתיקה ומסורתית הפושה בכל החברות הפטריארכליות. אפשר למצוא עדויות להפלות סלקטיביות ולרצח תינוקות בנות, וכן לסנקציות שליליות כלפי אמהות שילדו בנות, לאורך כל ההיסטוריה המתועדת כמעט בכל יבשת, מחברות ציד ולקט ועד חברות מודרניות, בקרב עשירים ועניים; משכילים וחסרי השכלה; הינדים, קונפוציאנים, עמים ילידיים, מוסלמים או נוצרים.
מסיבות תרבותיות, חברתיות וכלכליות, בן נתפס כמאדיר את כבוד הבית, ובת נתפסת כמזל רע וכנטל. בחברות חקלאיות יש נטייה להעדיף בן שיוכל לתרום לעבודה הפיזית הקשה, ובעתות מלחמה למאמץ המלחמתי. בהתאם למסורת ולחוקים של מדינות רבות, הבן צפוי להמשיך לשאת את שם המשפחה, לפרנס אותה ולרשת את נכסיה, בעוד הבת תעבור למשפחת הבעל עם נישואיה בתוספת נדוניה ולא תוכל לתמוך בהורים לכשיזדקנו.
תופעת הג’נדרסייד – בפועל, מדובר ב”פמיסייד” – הביאה בעשורים האחרונים להפרת האיזון הדמוגרפי בדרום אסיה ובמזרחה, בעיקר בהודו ובסין, ונוכחת באופן בולט גם במדינות כמו דרום קוריאה, טייוואן, אלבניה וגיאורגיה, ואף בקרב אוכלוסיות מסוימות במערב. לאורך כל ההיסטוריה המתועדת בחרו עשרות מיליוני הורים להרוג, להזניח תזונתית ורפואית או לנטוש לחסדי הגורל עשרות מיליוני תינוקות בנות, ולנסות להוליד בנים במקומן. המודרניזציה, כך מסתבר, דווקא מחמירה את המצב. בדורות האחרונים, עם התקדמות הטכנולוגיה, שיפור הטיפול הרפואי והנגשת האולטרסאונד כמעט לכל אזור בעולם, לעתים קרובות מדי הבנות פשוט לא מגיעות לאוויר העולם ומופלות כבר ברחם.
בחברות מרובות ילדים, כמעט תמיד יהיה לכל משפחה בן; העדפת הבנים לא חייבת להתקיים על חשבון חייהן של הבנות. אבל דווקא בחברות מודרניות, עשירות עירוניות ומשכילות יותר, נמצאה נטייה להקריב את הבנות שלא נולדו לטובת בנים, וזאת משתי סיבות: הראשונה, צמצום המשפחה ורצון ההורים להוליד רק ילד אחד או שניים (או, כמו בסין, מדיניות הגבלת הילודה); והשנייה, היכולת הטכנולוגית לדעת את מין העובר ההופכת את אקט ההעדפה לבנים ליותר פשוט ופחות מעורר נקיפות מצפון. כך, מאז שנות השמונים יש עלייה תלולה בפער בין שיעורי לידת בנים ובנות במקומות שונים בעולם.

תוצאותיו של הג’נדרסייד מהדהדות על פני כל כדור הארץ בדורנו: ריכוזים גבוהים של גברים שהם “רווקים בעל כורחם”, מתוסכלים נואשים וחסרי משפחה (בסין, למשל, אחד משישה צעירים כיום לא ימצא בת זוג בארצו), מעודדים פרקטיקות של חטיפת נשים, סחר בנשים, נישואים בכפייה ותקיפות מיניות, וגם יותר מלחמות ומאבקים אלימים באופן כללי.
במלכוד שבין התכנון הדמוגרפי לבין המסורת המושרשת המעדיפה בנים, ממשלות באזורים שבהם ישנו פער ניכר בין מספר הנשים והגברים מנסות להתמודד עם הבעיה בדרכים שונות, מאיסור על הפלות סלקטיביות שלא מסיבות רפואיות ועד הסדרת אימוצים ותגמול על לידת בנות. אולם מחקרים מראים כי הגורם המשפיע ביותר על צמצום הפמיסייד הוא העלאת ערכן של ילדות בכל העולם כך שלא תיתפסנה עוד כנחותות. לשם כך יש לעודד השכלת נשים, לבטל חוקים ומנהגים שמונעים מבנות לרשת את הוריהן ו/או מכפיפים אותן לגברים, ובעיקר לקדם את שילובן של נשים בחיים הציבוריים והכלכליים.

——————————————————

עוד על פמיסייד:
רצח תינוקות בנות
הפלה סלקטיבית מגדרית
הנשים החסרות

“על נשים מהודו ומסין נאסר להביא בנות לעולם. אם הן עושות כן – הן נרצחות, או רוצחות את תינוקתן, או מפילות, או בורחות – תלוי כמה לחץ מפעילה עליהן החברה…”
מתוך כתבתה של אריאנה מלמד על סרט התעודה “זאת בת: המילים הקטלניות ביותר בעולם” (2012)

עוד על “50 מיליון נעדרות“, ארגון התנדבותי הודי שהקימה ריטה בנרג’י במטרה להעלות מודעות בינלאומית לנשים ש”הועלמו” בהודו באלימות מוטת מגדר

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מפגינות בהודו למען שינוי התפיסה שבנות הן פחותות ערך בהשוואה לבנים

בתמונה הקטנה: מודעה של ממשלת סין לעידוד ילודת בנות

——————————————————

עוד פוסטים היא-סטוריים על אלימות נגד נשים:
על רצח האחיות מיראבל
על רצח נשים במשפחה בישראל
על טיפול בנשים נפגעות אלימות במשפחה
על מילת נשים
על עבדות מין