עמוד 1
רגיל

פולי מארי

אנה פאולין “פולי” מארי, 1985-1910

היום, לפני 108 שנים, נולדה פולי מארי, עורכת דין, סופרת, אקטיביסטית למען זכויות נשים וזכויות אזרח וכומרה אמריקאית. היא עסקה רבות בזכות להזדמנויות שוות בתעסוקה, בטענה ש”הזכות לעבוד היא זכות בסיס”, וטבעה את המונח “ג’יין קרואו” ככינוי לסקסיזם הממסדי, בהמשך ל”חוקי ג’ים קרואו” שמיסדו את ההפרדה הגזעית בדרום ארה”ב. ספרה מ-1950 על “חוקי המדינה על גזע וצבע” נחשב ל”תנ”ך של תנועת זכויות האזרח”. בשנות ה-60 הייתה ממייסדות “ארגון הנשים הלאומי” (NOW). ב-1977 הייתה השחורה היחידה בקבוצת הנשים הראשונה שהוסמכה לכמורה בכנסייה האפיסקופלית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ד”ר פולי מארי, זמן קצר לאחר שהוסמכה ככומרה האפיסקופלית האפרו-אמריקאית הראשונה, במשרדה בוושינגטון, 1977

בתמונה הקטנה: פולי מארי בעת הפגנה שקטה בקפיטריה ללבנים בלבד בוושינגטון, 1944. מתוך רשומה עליה באתר “ביוגרפיות”

רגיל

סוזן מקלארי

סוזן קיי מקלארי, נולדה ב-1946

היום, לפני 72 שנים, נולדה סוזן מקלארי, פרופ’ למוזיקולוגיה ופמיניסטית אמריקאית. היא ידועה בעיקר כהוגה ומובילה של “המוזיקולוגיה החדשה”, המשלבת מוזיקולוגיה עם ביקורת חברתית ופמיניסטית. בספרה הידוע “סיומות נקביות” מנתחת מקלארי את מבנה הסונטה עצמו כסקסיסטי או מיזוגיני ואימפריאליסטי, ומתארת כיצד המוזיקה המסורתית הבנתה מגדר וזהות מינית. בספרה “חוכמה מקובלת” היא מרחיבה את ההקשר החברתי-פוליטי שבו נבחן מקומה של המוזיקה, וטוענת שלא ניתן לנתק את הקאנון הקלאסי האובייקטיבי לכאורה מתפיסת העולם והתרבות ההגמוניות שיצרו אותו.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: באוניברסיטת ארברו, שוודיה, 2016 (צילום: לארס ווסטברג)

בתמונה הקטנה: באוניברסיטת אורגון, ארה”ב, 2015

רגיל

ברברה סבירסקי

ברברה סבירסקי, נולדה ב-1941

היום, לפני 77 שנים, נולדה ברברה סבירסקי, סוציולוגית, פעילה חברתית וממובילות התנועה לשוויון מגדרי בישראל. ב-1977 הייתה ממייסדות המקלט הראשון לנשים מוכות בישראל בחיפה, שהציב לראשונה על במת השיח הציבורי את סוגיית האלימות של גברים כלפי נשים במשפחה. ב-1987, בפרוץ האינתיפאדה הראשונה, הייתה ממארגנות פרויקט “מפת השלום”, שבו הביעו כ-4,000 נשים את רצונן לנהל משא ומתן עם הפלסטינים. ב-1991 הייתה ממייסדי מרכז אדוה, שהפך עם השנים תחת ניהולה למכון מחקר מוביל של המדיניות הציבורית והחברה הישראלית על בסיס ערכים של שוויון וצדק חברתי.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך ויקיפדיה (צילום: אלון סיגוי)

בתמונה הקטנה: ברב-שיח בוועידת עדיף ה-13 (הוועידה המקצועית השנתית של תעשיית הביטוח והחיסכון ארוך הטווח) שהתקיימה באווניו, קרית שדה התעופה, דצמבר 2013

רגיל

נורמה מק’קורבי

נורמה ליאה מק’קורבי נלסון, 2017-1947

“חוק מדינת טקסס הקובע כי הפלה היא מעשה פלילי סותר את התיקון ה-14 לחוקת ארצות הברית ופוגע בזכותה של אישה להחליט אם היא רוצה להמשיך בהיריון או להפסיקו.” (מתוך דבריו של השופט הארי בלקמן בפסק הדין)

היום, לפני 71 שנים, נולדה נורמה מק’קורבי, “ג’יין רו” בתביעה המשפטית ההיסטורית בארה”ב “רו נגד וייד”. ב-1969 הייתה מק’קורבי בת 21, מובטלת ובהריונה השלישי, ולא הצליחה למצוא מרפאת הפלות, שנרדפו ונסגרו אז ע”י הרשויות בטקסס. תביעתה הוכרעה לאחר שלוש שנים (התינוק נולד בינתיים, ונמסר לאימוץ כמו שני קודמיו), כשביהמ”ש העליון קבע כי חוקים מדינתיים האוסרים על הפלות עומדים בסתירה לחוקה בשל פגיעה בזכות לפרטיות, ובכלל זה בזכותה של האישה על גופה. לימים, דעותיה של מק’קורבי עצמה השתנו משמעותית כשהפכה לקתולית ולפעילה של “התנועה למען החיים”.

ויקיפדיה

עוד על “רו נגד וייד” (1973)

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בעצרת בעד זכות הבחירה לבצע הפלה, עם עו”ד גלוריה אלרד, הפעילה למען זכויות נשים, 1989 (בוב ריאה, גטי אימג’ז)

בתמונה הקטנה: בעצרת “למען חיים” נגד הפלות, 1997 (רון הפלין, AP)

רגיל

יום השוויון לנשים

יום השוויון לנשים, מצוין בארה”ב מאז 1973

“זהו סיפור על נשים שיצרו את אחד המאבקים הלא-אלימים היצירתיים והמוצלחים ביותר למען זכויות אזרח שנראו בעולם. זהו מאבק בלתי-רגיל, במיוחד כשמובאות בחשבון המשוכות שהיה על הסופרג’יסטיות לצלוח. ללא כוח כלכלי, חוקי או פוליטי משל עצמן, ולמול התנגדות מבוצרת וממומנת היטב, נשים נאבקו בכל מדינה ומדינה למען זכויותיהן כאזרחיות. כדי להשיג תמיכה בזכותן להצביע, נשים הפיצו אינספור עצומות, נאמו, פרסמו עיתונות ונדדו ברחבי המדינה. לעתים קרובות הן סבלו מלעג, מהטרדות ואף מתקיפות מצד ההמון ומצד המשטרה. חלקן הושלכו לכלא, וזכו ליחס קשה כשמחו על כך. ובכל זאת הן המשיכו לנוע. לבסוף, ב-26 באוגוסט 1920, מטרתן הושגה עם התיקון ה-19.
[…] יום השוויון לנשים מאפשר לנו להקדיש תשומת לב ליתרונות הרבים של שוויון אמיתי ולתפקידן של נשים בחיים הציבוריים שלנו. נשים בשירות הציבורי ובממשל שירתו אותנו היטב כאומה בפועלן למען פינוי מכשולים, אכיפת חוקים, יישום רעיונות חדשים ושינוי עמדות הציבור. הנשים שאנו זוכרות היום מספרות סיפור מעורר השראה על מקומנו בהיסטוריה. הן מזכירות לנו שכאזרחי ואזרחיות ארה”ב יש לכולנו ההזדמנות – והאחריות – להתגבר על מכשולים, להשקיע את מיטב המאמצים ולהצטרף יחד ליצירת חברה דמוקרטית יותר.”
(מתוך “ואף על פי כן, נעו ונעו”, עלון של הפרויקט הלאומי להיסטוריה נשית לקראת יום השוויון 2018)

היום, מזה 45 שנים, נחגג בארה”ב יום השוויון לנשים לציון היום ב-1920 שבו אומץ התיקון ה-19 לחוקה האמריקאית, האוסר על הממשלה למנוע מאזרחיות אמריקאיות את זכות ההצבעה על בסיס מינן. בעקבות השביתה הלאומית של נשות ארה”ב למען שוויון תעסוקתי במהלך שנת 1970 ופעילות הגל השני של הפמיניזם למען ביטול ההבדלים הקבועים בחוק בין גברים לנשים בתחומים כמו המשפחה, הרכוש והתעסוקה, העלתה חברת הקונגרס בלה אבצוג את ההצעה לציין את היום כהוקרה למאבקן של עשרות אלפי הפעילות מאז ועידת סנקה פולס ב-1848, וכתזכורת לדרך שעוד נותרה עד לשוויון אמיתי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: בלה אבצוג, יוזמת היום

בתמונה הגדולה: פרט מתוך איור של ועידת סנקה פולס 1848 (Bettmann / גטי אימג’ז)

רגיל

קרוליין הסלט

דיים קרוליין הארייט הסלט, 1957-1895

“החשמל סולל דרך גבוהה יותר עבור נשים – נשים המשוחררות מעבודות פרך, שיש להן זמן להגות בחייהן… אנו צועדים לעבר עידן שבו הפן הרוחני הגבוה יותר של החיים יימצא בהתפתחות חופשית יותר, והדבר יתאפשר רק כאשר נשים תשוחררנה מעבודות הפרך השוחקות את הנשמה. אני רוצה שלכל אישה יהיה הפנאי להכיר יותר לעומק את הסוגיות העומדות על סדר היום.”

היום, לפני 123 שנים, נולדה קרוליין הסלט, מהנדסת אלקטרוניקה ופעילת זכויות נשים אנגלייה. היא עבדה כפקידה בחברה לייצור דוודים, ובמהלך מלחה”ע ה-1 קיבלה שם הכשרה בסיסית בהנדסה והחלה לפעול למען קידום נשים בעולם האלקטרוניקה. בשנות ה-20 הייתה נשיאת ההתאחדות האלקטרית לנשים, שפעלה לרתום את יתרונות החשמל למען שחרור נשים ממטלות משק הבית כך שתוכלנה לממש את שאיפותיהן מחוץ לבית. הסלט הייתה, בין היתר, נציגת בריטניה בכנסים עולמיים על אנרגיה, נשיאת הפדרציה העולמית לנשות מקצוע וחברת הוועדה לעבודת נשים במשרד העבודה הבינלאומי של האו”ם.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: מתוך חשבון הטוויטר של ארכיון הספרייה של IET – המכון להנדסה וטכנולוגיה בבריטניה
התמונה הקטנה: מתוך כתבה על 10 נשים פורצות דרך בהנדסה באתר “איך דברים עובדים”

 

רגיל

רחל צברי

רחל צברי, 1995-1909

היום, לפני 109 שנים, נולדה רחל צברי, אשת ציבור ומחנכת ישראלית, מהנשים הראשונות בארגון “ההגנה”. עם פרוץ מאורעות תרפ”ט דרשה לצרף גם את הנשים לפעילות מבצעית, הוכשרה בהפעלת נשק, בקרב פנים אל פנים ובעזרה ראשונה, נמנתה עם המסתערבות הראשונות ופיקדה על פלוגת הנשים הראשונה בארגון. במקביל עבדה כמורה וכמפקחת חינוכית, פעלה לקידום מעמד המורים והדריכה מורות לגיל הרך בפסיכולוגיה חינוכית. ב-1951 הייתה לאישה הראשונה מעדות המזרח שנבחרה לכנסת, ועסקה רבות במקומם של בני עדות המזרח, בסוגיות דת ומדינה, בחינוך ובזכויות נשים.

ויקיפדיה

בין התחומים שקידמה כחברת כנסת: ביטול נישואי ילדות ומכירת בנות לנישואין, ענישת גברים גרושים המשתמטים מדמי מזונות, הכרה בפגיעה בעקרות בית כתאונת עבודה, מינוי דיינות בבתי דין רבניים, שריון מקום לנשים במועצות הכוללות גברים בלבד, הנהגת יום חינוך ארוך ומערך חינוך קדם-גני מגיל שלוש, צמצום מספר התלמידים בכיתה, החלת אינטגרציה בבתי הספר והקמת כיתות נפרדות למחוננים.

פייסבוק

התמונה הגדולה לא מאומתת, מתוך אתר מידע על ישראל

התמונה הקטנה מתוך אתר הכנסת

רגיל

דוריס פליישמן

דוריס אלסה פליישמן, 1980-1891

היום, לפני 127 שנים, נולדה דוריס פליישמן, סופרת, עיתונאית, אשת יחסי ציבור ופעילה פמיניסטית אמריקאית. היא למדה פילוסופיה ופסיכולוגיה, שיחקה כדורסל וטניס, והשתתפה בצעדות נשים למען שלום ולמען סופרג’יזם. היא כתבה בעיתון טור לנשים על בישול ואופנה וגם על עבודה, ספורט, פוליטיקה וזכויות אזרח, ועבדה במשרד יח”צ על קמפיינים של מועמדים לנשיאות והאיגוד לקידום אנשים צבעוניים, בין היתר. משנות ה-50 ואילך פעלה להשוואת תנאי השכר של נשים ומעמדן בכלכלה ובתקשורת. אך יותר מכול, נודעה כאישה הנשואה הראשונה בארה”ב שב-1925 הוציאה דרכון הנושא את שמה מלפני הנישואין.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם בעלה, אדוארד ברנייס

רגיל

צ’יזוקו אואנו

צ’יזוקו אואנו, נולדה ב-1948

היום, לפני 70 שנים, נולדה צ’יזוקו אואנו, סוציולוגית ופמיניסטית יפנית בולטת, מרצה מבוקשת במחלקות למדעי הרוח באוניברסיטאות ביפן ובעולם. מחקריה עוסקים בתיאוריה פמיניסטית, בסוציולוגיה של המשפחה ובהיסטוריה של נשים, והיה לה תפקיד מכריע ביצירת התחום של לימודי מגדר באקדמיה היפנית. היא מבקרת רבות את הטיוח של ההיסטוריה היפנית, שלטענתה מנסה להצדיק קולוניאליזם, גזענות וזוועות שנעשו לפני, בזמן ואחרי מלחה”ע ה-2, ופועלת בין היתר למתן פיצוי לנשים קוריאניות שאולצו להיות שפחות מין עבור חיילי יפן. היא מכהנת גם כמנכ”לית רשת הפעולה הנשית ביפן.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

עדנה ארבל

עדנה ארבל, נולדה ב-1944

היום, לפני 74 שנים, נולדה עדנה ארבל, משפטנית ישראלית, אשר נודעה בהגנתה העקבית על זכויות אדם ועל טוהר המידות, ברגישותה לקבוצות מוחלשות וביחסה המחמיר לעבירות מין. היא כיהנה כפרקליטת מחוז מרכז, וכן הייתה חברה בוועדות החקירה של פרשת קו 300 והטבח בסברה ושתילה. ב-1996 מונתה לפרקליטת המדינה, ובתפקידה זה המליצה להגיש כתבי אישום נגד שורה של בכירים, ביניהם מנכ”לים, ראשי ערים, שרים וראשי הממשלה אולמרט, נתניהו ושרון. ב-2004 מונתה לשופטת בבית המשפט העליון, שם בין היתר דחתה את ערעורו של קצב ופסלה את התיקון לחוק המתיר לכלוא מסתננים.

ויקיפדיה

פייסבוק

את התמונה הגדולה צילם נעם מוסקוביץ’, מתוך אתר האנציקלופדיה החברתית

רגיל

דייזי זמורה

דייזי זמורה, נולדה ב-1950

“בעת שבה נשים בניקרגואה ממשיכות להיאנס, לסבול מהתעללות, להירצח, השירים חייבים להיות פמיניסטיים. אבל עליהם להיות יותר מכך, לשקף את המצב האנושי שלנו, מהו היחס שלנו לעצמנו, איך נראות החברה, אהבה, משפחה, אמהוּת, חברוּת, כאב, בדידות…”

היום, לפני 68 שנים, נולדה דייזי זמורה, משוררת ניקרגואית, מהבולטות בשירה הלטינית בת זמננו. בשנות ה-70 הייתה מהדוברות הלוחמניות נגד השלטון הדיקטטורי המושחת של משפחת סומוסה בניקרגואה. דרך פרטים קטנים של היום-יום, מבטאת שירתה את עמדתה חסרת הפשרות בנוגע לזכויות אדם, פוליטיקה, פמיניזם, היסטוריה ותרבות.

“אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת הַגּוּף הַזֶּה שֶׁלִּי, שֶׁחַי חַיִּים,
אֶת מִתְאָר כְּלִי הַקִּבּוּל שֶׁלּוֹ, אֶת רַכּוּתוֹ הַמִּשְׁתַּפֶּכֶת,
אֶת שְׂעָרִי הַזּוֹרֵם לְכַתֵּר אֶת גֻּלְגָּלְתִּי,
אֶת פָּנַי כְּגָבִיעַ זְכוּכִית, הַנִּצָּב עַל רַגְלוֹ הַשַּׁבְרִירִית
הַמְּטַפֶּסֶת בַּעֲדִינוּת מִתּוֹךְ כְּתֵפָיִם וְעֶצֶם בְּרִיחַ.

אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת גַּבִּי הַמְּעֻטָּר בְּכוֹכָבִים מְעֻמְעָמִים,
אֶת הַגְּבָעוֹת הַבְּהִירוֹת שֶׁל שָׁדַי,
מַעְיָנוֹת שֶׁל חָלָב, הָרִאשׁוֹן לְהָזִין אֶת הָאָדָם,
אֶת בֵּית חָזִי הַמִּזְדַּקֵּר, אֶת מָתְנִי הַגְּמִישָׁה,
אֶת מְלֵאוּתָהּ וְאֶת חֻמָּהּ שֶׁל בִּטְנִי.

אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת הַסַּהַר הַמִּתְעַקֵּל בִּירֵכַי,
שֶׁהָלַךְ וְהִתְעַצֵּב מֵהֵרָיוֹן לְהֵרָיוֹן,
אֶת הַגַּל הַמִּסְתַּלְסֵל הָאַדִּיר שֶׁל יַשְׁבָנִי,
אֶת רַגְלַי, יְסוֹדוֹת הַמִּקְדָּשׁ כֻּלּוֹ.

אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת עָלֵי הַכּוֹתֶרֶת הַכֵּהִים
וְאֶת הַפַּרְוָה הַנִּסְתֶּרֶת שֶׁלִּי,
שׁוֹמְרָיו שֶׁל שַׁעַר גַּן הָעֵדֶן הַמִּסְתּוֹרִי
אֶל תּוֹךְ הַנִּקְרָה הַלַּחָה שֶׁמִּמֶּנָּה דָּם קוֹלֵחַ
וּמֵימֵי הַחַיִּים.

הַגּוּף הַזֶּה שֶׁלִּי יָכוֹל לִכְאֹב וְלַחְלוֹת,
הוּא דּוֹלֵף, הוּא מִשְׁתַּעֵל, הוּא מַזִּיעַ,
מַפְרִישׁ נוֹזְלֵי גּוּף, צוֹאָה, רֹק,
הוּא נַעֲשָׂה עָיֵף, זָקֵן, שָׁחוּק.

גּוּף חַי, חֻלְיָה מְקַשֶּׁרֶת אֵיתָנָה אַחַת
לְהַבְטִיחַ אֶת שַׁרְשֶׁרֶת הַגּוּפִים הָאֵינְסוֹפִית.
אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת הַגּוּף הַזֶּה, הֶעָשׂוּי אֲדָמָה שׁוֹפַעַת:
זְרָעִים, שָׁרָשִׁים, לְשַׁד, פְּרָחִים וּפֵרוֹת.”

(“חגיגה של הגוף”, מתוך ספרה של דייזי זמורה, “הקצף האלים: שירים חדשים ונבחרים”, בהוצאת ספרי קארבסטון, 2002.
תרגום לעברית: מתת גולדברג אלון)

ויקיפדיה

פייסבוק

הציטוט והתמונות מתוך כתבה על זמורה ב”La presna” (“העיתונות”, עיתון יומי חשוב בניקרגואה)

רגיל

הכנס העולמי על נשים

הכנס העולמי על נשים, 1975

“[העצרת הכללית של האומות המאוחדות] מכירה בכך שנשים מכל העולם, יהיו ההבדלים והפערים ביניהן ככל שיהיו, חולקות את החוויה הכואבת של קבלת יחס לא הוגן, ושככל שתתחזק המודעות שלהן לתופעה זו הן תיעשינה בעלות ברית טבעיות במאבק כנגד כל צורה של דיכוי, כגון קולוניאליזם, גזענות ואפרטהייד, ולפיכך תהווינה פוטנציאל מהפכני אדיר לשינוי כלכלי וחברתי בעולם.
“[…] מכירה גם בצורך הדחוף לשפר את מעמדן של נשים ולמצוא דרכים אפקטיביות יותר לאפשר להן את אותן ההזדמנויות שיש לגברים להשתתף באופן פעיל בפיתוח מדינותיהן […] ובצורך לעודד את מאמציהן לקידום, השגה ושימור של שלום עולמי באמצעות שותפות מלאה שלהן בארגונים מדיניים ובינלאומיים.
“[…] קוראת לממשלות, לשלוחות האו”ם, לארגונים בין-ממשלתיים מקומיים ובינלאומיים ולקהילה הבינלאומית בכלל להתחייב ליצירה של חברה צודקת שבה נשים, גברים וילדים יוכלו לחיות בכבוד, בחופש, בצדק ובשגשוג.”
(מתוך הצהרת מקסיקו)

היום, לפני 43 שנים, נפתח כנס הנשים העולמי הראשון של האו”ם במקסיקו סיטי. חשיבותו של הכנס בראייה חדשה של הנשים כשותפות מלאות לתהליכי הפיתוח ויישום המדיניות, בניסוח עמדה אחידה המשלבת תרבויות שונות, ובהיותו זרז לקבוצות פעולה ברחבי העולם. בכנס אומצו שתי תוכניות עבודה: האחת מפרטת יעדים ספציפיים לביטול האפליה נגד נשים; והשנייה מציגה את תרומתן החיונית לפיתוח כלכלי ולשלום עולמי ואת ההכרח לשלבן בין קובעי המדיניות. כן הוקמו מכון המחקר הבינלאומי לקידום נשים, שיתמוך ויממן תוכניות ברוח זו ויעקוב אחר יישומן, ו”יוניפם”, קרן הפיתוח של האו”ם עבור נשים.

עוד על הכנס העולמי הראשון על נשים

עוד על תוכנית הפעולה העולמית לביטול האפליה נגד נשים, החלטה 3520 של האו”ם

עוד על הצהרת מקסיקו לחיזוק נקודת המבט הנשית ביישום מדיניות חוץ ובתהליכי פיתוח ושלום, החלטה 66/34 של האו”ם

עוד על “UN Women“, ממשיכתה של “יוניפם” (UNIFEM)

עוד על שנת הנשים הבינלאומית שהוכרזה על ידי האו”ם ב-1975

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ה”ניו יורק טיימס” מדווח על הכנס

בתמונה הקטנה: כמה ממאות הנציגות שהשתתפו בכנס, צילום מסך מתוך סרטון קצר על הכנס

רגיל

החוק לשוויון בשכר

החוק לשוויון בשכר, 1963 (תיקון לחוק תנאי עבודה הוגנים 1938)

“המעסיק, בכל מקום עבודה שהוא, לא יפלה בין עובדים על בסיס מגדר על ידי תשלום של שכר נמוך משהיה משלם לעובדים מהמין השני עבור אותה העבודה, הדורשת רמה שווה של כישורים, מאמץ ואחריות, ונעשית תחת תנאי עבודה דומים, אלא במקרה שבו יוכיח כי גובה התשלום תלוי בוותק, ביכולת, בתפוקה או בכל קריטריון הוגן אחר שאינו מגדרי.”

היום, לפני 55 שנים, עבר בארה”ב התיקון לחוק תנאי עבודה הוגנים: שוויון בשכר, שלפיו אפליה מגדרית פוגעת באיכות חיי העובדים, מונעת ניצול מרבי של משאבי האנוש, יוצרת סכסוכי עבודה, מפריעה למהלך המסחר התקין ומהווה תחרות לא הוגנת.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: הנשיא קנדי בעת טקס החתימה על חוק השוויון בשכר. מתוך כתבה על המאבק לשוויון בשכר במלאת 50 שנה לחוק

רגיל

“עשינו הפלות!”

“עשינו הפלות!”, 1971

היום, לפני 47 שנים, התפרסם גיליון של מגזין “שטרן” הגרמני שכותרתו הייתה “עשינו הפלות!”. הופיעו בו 374 נשים, ביניהן מפורסמות רבות, שהודו בפומבי בכך שביצעו הפסקת היריון, דבר שהיה לא חוקי אז לפי סעיף 218 לחוק העונשין המערב-גרמני, אשר שונה ב-1976 אך הגבלותיו הוסרו סופית רק עם איחוד גרמניה ב-1992. הגיליון היה פרי יוזמה של העיתונאית הפמיניסטית אליס שוורצר, ונחשב לאבן דרך בתחיית המאבק הפמיניסטי בשנות ה-70: הפרסום שבר את הטאבו על שיח ציבורי על הפלות, הביא להקמת כמה קבוצות פמיניסטיות והאיץ את התארגנות ההתנגדות לחוק האוסר על הפלות.

ויקיפדיה

פייסבוק

עוד על אליס שוורצר (בתמונה הקטנה)

תמונתה של שוורצר מתוך אתר WDR הגרמני

רגיל

הלן סיקסו

הלן סיקסו, נולדה ב-1937

“על האישה לכתוב על האישה ולהביא את הנשים אל הכתיבה, שממנה הורחקו באלימות כפי שהורחקו מגופן שלהן. מאותן סיבות, תחת אותו חוק, למען אותה מטרה ממיתה. על האישה להיכנס לטקסט – כמו גם לעולם, ולהיסטוריה – ביוזמתה הייחודית.”

היום, לפני 81 שנים, נולדה הלן סיקסו, סופרת, משוררת, מחזאית ופילוסופית פמיניסטית צרפתייה-יהודייה, ילידת אלג’יריה. פרופ’ סיקסו הקימה ב-1974 את “המרכז לחקר לימודי נשים”, הראשון מסוגו באירופה, ונחשבת לאחת האינטלקטואליות המובילות בצרפת מאז שנות ה-60, אשר השפיעה רבות על עיצוב התיאוריה הספרותית, הפילוסופיה והפמיניזם הפוסט-מודרניים.

ויקיפדיה

פייסבוק

הציטוט מתוך “צחוקה של המדוזה” (Le Rire de la Méduse), שראה אור ב-1975 ונחשב לאחד המניפסטים הפמיניסטיים החשובים שפורסמו. החיבור עוסק ביחסים שבין שפה, גוף, מיניות וחברה, ועל ידי חשיפת ההכללות הלשוניות שעיצבה הפטריארכיה לדיכוי הנשי, ותרגול צורות ביטוי חלופיות של כתיבה נשית וקווירית, פועל ליצירת שינוי לשוני, אשר ייצור בתורו שינוי תפיסתי ולבסוף שינוי חברתי.

בתמונה הקטנה: פרופ’ סיקסו מרצה בשנת 1975

התמונות מתוך אתר “בבליו”, המרכז מידע על ספרים וסופרים בצרפתית

רגיל

אליס פרנקלין

אליס קרוליין פרנקלין, 1964-1885

היום, לפני 133 שנים, נולדה אליס פרנקלין, פעילה פמיניסטית בריטית. עם פרוץ מלחה”ע ה-1, היא סייעה למשרד החקלאות וארגנה את “צבא הקרקע של הנשים”, ארגון אזרחי שסיפק לחוות כוח עבודה נשי במקום הגברים שיצאו למלחמה. ב-1919 הייתה ממייסדות “חברת הנשים הבריטיות” לסיוע לנשים שמצאו עצמן לאחר המלחמה ללא עבודה (ו/או ללא בעל מפרנס), ארגון שהיה א-פוליטי ומכיל ונתן מקום משמעותי גם לנשים פמיניסטיות וללסביות. היא הייתה דמות מפתח בייסוד “גילדת נשות העיר”, שפעלה למען שוויון אזרחי ותעסוקתי, וכן כיהנה כמזכירת הליגה היהודית לסופרג’יזם לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך “לונדון גאזט”, 1931 – פרנקלין מקבלת מהמלך אות קצונה של המסדר המצוין ביותר של האימפריה הבריטית על פועלה לפתרון מצוקתן האישית והכלכלית של נשים שנפלטו אל מחוץ למעגל העבודה לאחר מלחמת העולם הראשונה

בתמונה הקטנה: נשות “צבא הקרקע” של בריטניה קוצרות סלק (1942-3)

רגיל

סילביה פנקהרסט

אסטל סילביה פנקהרסט, 1960-1882

היום, לפני 136 שנים, נולדה סילביה פנקהרסט, פעילה פוליטית בריטית. היא פעלה במיוחד למען זכויותיהן של פועלות, וכן עיצבה את הפרסומים של “איגוד הנשים” שייסדה אמה אמלין, מנהיגת התנועה הסופרג’יסטית, וניהלה אז אחותה קריסטבל. אולם במהלך מלחה”ע ה-1 נפער קרע בינה לבין האיגוד, שהשעה את פעילותו לשם תמיכה במלחמה ועודד גיוס חובה, בעוד סילביה הפציפיסטית התנגדה למלחמה, החביאה סרבני מצפון וסייעה לנשים עניות להשיג מזון, תעסוקה ושירותי רפואה ולממש זכויות משפטיות. בשנות ה-30 הפנתה את מרצה למאבק בפשיזם ובקולוניאליזם, ובמיוחד למען שחרור אתיופיה מאיטליה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מפגינה נגד מדיניות בריטניה בהודו, 1932

בתמונה הקטנה: נואמת באירוע של ליגת הנשים הבינלאומית למען חירות ושלום, האג 1915

רגיל

אנה מונטנגרו

אנה לימה (קארמו) מונטנגרו, 2006-1915

היום, לפני 103 שנים, נולדה אנה מונטנגרו, סופרת, משוררת, עיתונאית, עורכת דין ואקטיביסטית ברזילאית. רבים ממאבקיה המשפטיים ומכתביה עסקו בזכויות סוציו-אקונומיות ובריאותיות של נשים, בגזענות חוקית ותרבותית כנגד שחורים ובזכויותיהם החוקתיות של פועלים בעיר ובכפר. ב-1964 הוגלתה מברזיל בשל פעילותה הקומוניסטית, הצטרפה לפדרציית הנשים הדמוקרטית הבינלאומית ופעלה רבות למען זכויות אדם בכלל וזכויות נשים בפרט במסגרת אונסק”ו. כעבור 15 שנים הותר לה לחזור לארצה, והיא זכתה להכרה ולהוקרה על פועלה מטעם לשכת עורכי הדין בברזיל ומטעם המדינה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מצואי יאיורי

מצואי יאיורי, 2002-1934

היום, לפני 84 שנים, נולדה מצואי יאיורי, עיתונאית ופעילת זכויות נשים יפנית, שנודעה במיוחד בפועלה להעלאת המודעות ולמאבק בתיירות המין באסיה. במשך שלושה עשורים סיקרה את הנושא בעיתונות המקומית והעולמית, כתבה ספרים על אי-שוויון מגדרי ועל פשעי מין ביפן, וייסדה כמה ארגוני נשים, בראשם התאחדות נשות אסיה לקידום סולידריות פמיניסטית כלל-אסייתית. ב-1998 הקימה וניהלה את בית הדין הפלילי בטוקיו לפשעי מלחמה כנגד נשים ביפן, שבו הורשעו ממשלת יפן והקיסר הירוהיטו בחטיפה, אונס ורצח שיטתיים של שפחות מין עבור הצבא היפני במהלך מלחה”ע ה-2.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך כרזה של ההתאחדות הבינלאומית לזכויות נשים בפיתוח בר-קיימא (AWID)

בתמונה הקטנה: מתוך תערוכה על חייה במוזיאון הנשים האקטיבי על מלחמה ושלום (WAM), שהוקם ב-2005 על פי צוואתה מכספי הירושה שלה

רגיל

מרסדס סנדובאל די המפל

מרסדס סנדובאל די המפל, 2005-1919

“אנו מצהירים בזאת כי לנשים יש אותן זכויות וחובות שיש לגברים.”
(הסעיף הראשון מתוך הצעת החוק לרפורמה להכרה בשוויון בין גברים ונשים)

היום, לפני 99 שנים, נולדה מרסדס סנדובאל די המפל, עורכת דין פמיניסטית מפרגוואי, אשר ניסחה את הצעת החוק לרפורמה בקודקס האזרחי בפרגוואי להכרה בשוויון בין גברים ונשים. הרפורמה הזו אושרה סופית רק ב-1992. סנדובאל התמחתה בדיני עבודה ובדיני משפחה, במיוחד בכל הנוגע לזכויות נשים וקטינים, הייתה ממובילות המאבק הסופרג’יסטי בארצה והקימה, בין היתר, את הליגה הפרגוואית לזכויות נשים, את ההתאחדות הפרגוואית לבוגרות אוניברסיטה ואת ארגון נשות העסקים של פרגוואי.

ויקיפדיה

פייסבוק