עמוד 1
רגיל

דייזי זמורה

דייזי זמורה, נולדה ב-1950

 

“אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת הַגּוּף הַזֶּה שֶׁלִּי, שֶׁחַי חַיִּים,
אֶת מִתְאָר כְּלִי הַקִּבּוּל שֶׁלּוֹ, אֶת רַכּוּתוֹ הַמִּשְׁתַּפֶּכֶת,
אֶת שְׂעָרִי הַזּוֹרֵם לְכַתֵּר אֶת גֻּלְגָּלְתִּי,
אֶת פָּנַי כְּגָבִיעַ זְכוּכִית, הַנִּצָּב עַל רַגְלוֹ הַשַּׁבְרִירִית
הַמְּטַפֶּסֶת בַּעֲדִינוּת מִתּוֹךְ כְּתֵפָיִם וְעֶצֶם בְּרִיחַ.

אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת גַּבִּי הַמְּעֻטָּר בְּכוֹכָבִים מְעֻמְעָמִים,
אֶת הַגְּבָעוֹת הַבְּהִירוֹת שֶׁל שָׁדַי,
מַעְיָנוֹת שֶׁל חָלָב, הָרִאשׁוֹן לְהָזִין אֶת הָאָדָם,
אֶת בֵּית חָזִי הַמִּזְדַּקֵּר, אֶת מָתְנִי הַגְּמִישָׁה,
אֶת מְלֵאוּתָהּ וְאֶת חֻמָּהּ שֶׁל בִּטְנִי.

אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת הַסַּהַר הַמִּתְעַקֵּל בִּירֵכַי,
שֶׁהָלַךְ וְהִתְעַצֵּב מֵהֵרָיוֹן לְהֵרָיוֹן,
אֶת הַגַּל הַמִּסְתַּלְסֵל הָאַדִּיר שֶׁל יַשְׁבָנִי,
אֶת רַגְלַי, יְסוֹדוֹת הַמִּקְדָּשׁ כֻּלּוֹ.

אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת עָלֵי הַכּוֹתֶרֶת הַכֵּהִים
וְאֶת הַפַּרְוָה הַנִּסְתֶּרֶת שֶׁלִּי,
שׁוֹמְרָיו שֶׁל שַׁעַר גַּן הָעֵדֶן הַמִּסְתּוֹרִי
אֶל תּוֹךְ הַנִּקְרָה הַלַּחָה שֶׁמִּמֶּנָּה דָּם קוֹלֵחַ
וּמֵימֵי הַחַיִּים.

הַגּוּף הַזֶּה שֶׁלִּי יָכוֹל לִכְאֹב וְלַחְלוֹת,
הוּא דּוֹלֵף, הוּא מִשְׁתַּעֵל, הוּא מַזִּיעַ,
מַפְרִישׁ נוֹזְלֵי גּוּף, צוֹאָה, רֹק,
הוּא נַעֲשָׂה עָיֵף, זָקֵן, שָׁחוּק.

גּוּף חַי, חֻלְיָה מְקַשֶּׁרֶת אֵיתָנָה אַחַת
לְהַבְטִיחַ אֶת שַׁרְשֶׁרֶת הַגּוּפִים הָאֵינְסוֹפִית.
אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת הַגּוּף הַזֶּה, הֶעָשׂוּי אֲדָמָה שׁוֹפַעַת:
זְרָעִים, שָׁרָשִׁים, לְשַׁד, פְּרָחִים וּפֵרוֹת.”

(“חגיגה של הגוף”, מתוך ספרה של דייזי זמורה, “הקצף האלים: שירים חדשים ונבחרים”, בהוצאת ספרי קארבסטון, 2002. תרגום לעברית: מתת גולדברג אלון)

 

“בעת שבה נשים בניקרגואה ממשיכות להיאנס, לסבול מהתעללות, להירצח, השירים חייבים להיות פמיניסטיים. אבל עליהם להיות יותר מכך, לשקף את המצב האנושי שלנו, מהו היחס שלנו לעצמנו, איך נראות החברה, אהבה, משפחה, אמהוּת, חברוּת, כאב, בדידות…” – דייזי זמורה (נולדה היום, לפני 68 שנים), משוררת ניקרגואית, מהבולטות בשירה הלטינית בת זמננו. בשנות ה-70 הייתה מהדוברות הלוחמניות נגד השלטון הדיקטטורי המושחת של משפחת סומוסה בניקרגואה. דרך פרטים קטנים של היום-יום, מבטאת שירתה את עמדתה חסרת הפשרות בנוגע לזכויות אדם, פוליטיקה, פמיניזם, היסטוריה ותרבות.

ויקיפדיה

פייסבוק

הציטוט והתמונות מתוך כתבה על זמורה ב”La presna” (“העיתונות”, עיתון יומי חשוב בניקרגואה)

רגיל

הכנס העולמי על נשים

הכנס העולמי על נשים, 1975

 

“[העצרת הכללית של האומות המאוחדות] מכירה בכך שנשים מכל העולם, יהיו ההבדלים והפערים ביניהן ככל שיהיו, חולקות את החוויה הכואבת של קבלת יחס לא הוגן, ושככל שתתחזק המודעות שלהן לתופעה זו הן תיעשינה בעלות ברית טבעיות במאבק כנגד כל צורה של דיכוי, כגון קולוניאליזם, גזענות ואפרטהייד, ולפיכך תהווינה פוטנציאל מהפכני אדיר לשינוי כלכלי וחברתי בעולם.

“[…] מכירה גם בצורך הדחוף לשפר את מעמדן של נשים ולמצוא דרכים אפקטיביות יותר לאפשר להן את אותן ההזדמנויות שיש לגברים להשתתף באופן פעיל בפיתוח מדינותיהן […] ובצורך לעודד את מאמציהן לקידום, השגה ושימור של שלום עולמי באמצעות שותפות מלאה שלהן בארגונים מדיניים ובינלאומיים.

“[…] קוראת לממשלות, לשלוחות האו”ם, לארגונים בין-ממשלתיים מקומיים ובינלאומיים ולקהילה הבינלאומית בכלל להתחייב ליצירה של חברה צודקת שבה נשים, גברים וילדים יוכלו לחיות בכבוד, בחופש, בצדק ובשגשוג.”

(מתוך הצהרת מקסיקו)

 

היום, לפני 43 שנים, נפתח כנס הנשים העולמי הראשון של האו”ם במקסיקו סיטי. חשיבותו של הכנס בראייה חדשה של הנשים כשותפות מלאות לתהליכי הפיתוח ויישום המדיניות, בניסוח עמדה אחידה המשלבת תרבויות שונות, ובהיותו זרז לקבוצות פעולה ברחבי העולם. בכנס אומצו שתי תוכניות עבודה: האחת מפרטת יעדים ספציפיים לביטול האפליה נגד נשים; והשנייה מציגה את תרומתן החיונית לפיתוח כלכלי ולשלום עולמי ואת ההכרח לשלבן בין קובעי המדיניות. כן הוקמו מכון המחקר הבינלאומי לקידום נשים, שיתמוך ויממן תוכניות ברוח זו ויעקוב אחר יישומן, ו”יוניפם”, קרן הפיתוח של האו”ם עבור נשים.

 

עוד על הכנס העולמי הראשון על נשים

עוד על תוכנית הפעולה העולמית לביטול האפליה נגד נשים, החלטה 3520 של האו”ם

עוד על הצהרת מקסיקו לחיזוק נקודת המבט הנשית ביישום מדיניות חוץ ובתהליכי פיתוח ושלום, החלטה 66/34 של האו”ם

עוד על “UN Women“, ממשיכתה של “יוניפם” (UNIFEM)

עוד על שנת הנשים הבינלאומית שהוכרזה על ידי האו”ם ב-1975

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ה”ניו יורק טיימס” מדווח על הכנס

בתמונה הקטנה: כמה ממאות הנציגות שהשתתפו בכנס, צילום מסך מתוך סרטון קצר על הכנס

רגיל

החוק לשוויון בשכר

החוק לשוויון בשכר, 1963 (תיקון לחוק תנאי עבודה הוגנים 1938)

“המעסיק, בכל מקום עבודה שהוא, לא יפלה בין עובדים על בסיס מגדר על ידי תשלום של שכר נמוך משהיה משלם לעובדים מהמין השני עבור אותה העבודה, הדורשת רמה שווה של כישורים, מאמץ ואחריות, ונעשית תחת תנאי עבודה דומים, אלא במקרה שבו יוכיח כי גובה התשלום תלוי בוותק, ביכולת, בתפוקה או בכל קריטריון הוגן אחר שאינו מגדרי.” – מתוך התיקון לחוק תנאי עבודה הוגנים: שוויון בשכר (עבר בארה”ב היום, לפני 55 שנים), שלפיו אפליה מגדרית פוגעת באיכות חיי העובדים, מונעת ניצול מרבי של משאבי האנוש, יוצרת סכסוכי עבודה, מפריעה למהלך המסחר התקין ומהווה תחרות לא הוגנת.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: הנשיא קנדי בעת טקס החתימה על חוק השוויון בשכר. מתוך כתבה על המאבק לשוויון בשכר במלאת 50 שנה לחוק

רגיל

“עשינו הפלות!”

“עשינו הפלות!”, 1971

היום, לפני 47 שנים, התפרסם גיליון של מגזין “שטרן” הגרמני שכותרתו הייתה “עשינו הפלות!”. הופיעו בו 374 נשים, ביניהן מפורסמות רבות, שהודו בפומבי בכך שביצעו הפסקת היריון, דבר שהיה לא חוקי אז לפי סעיף 218 לחוק העונשין המערב-גרמני, אשר שונה ב-1976 אך הגבלותיו הוסרו סופית רק עם איחוד גרמניה ב-1992. הגיליון היה פרי יוזמה של העיתונאית הפמיניסטית אליס שוורצר, ונחשב לאבן דרך בתחיית המאבק הפמיניסטי בשנות ה-70: הפרסום שבר את הטאבו על שיח ציבורי על הפלות, הביא להקמת כמה קבוצות פמיניסטיות והאיץ את התארגנות ההתנגדות לחוק האוסר על הפלות.

ויקיפדיה

פייסבוק

עוד על אליס שוורצר (בתמונה הקטנה)

תמונתה של שוורצר מתוך אתר WDR הגרמני

רגיל

הלן סיקסו

הלן סיקסו, נולדה ב-1937

“על האישה לכתוב על האישה ולהביא את הנשים אל הכתיבה, שממנה הורחקו באלימות כפי שהורחקו מגופן שלהן. מאותן סיבות, תחת אותו חוק, למען אותה מטרה ממיתה. על האישה להיכנס לטקסט – כמו גם לעולם, ולהיסטוריה – ביוזמתה הייחודית.” הלן סיקסו (נולדה היום, לפני 81 שנים), סופרת, משוררת, מחזאית ופילוסופית פמיניסטית צרפתייה-יהודייה, ילידת אלג’יריה. פרופ’ סיקסו הקימה ב-1974 את “המרכז לחקר לימודי נשים”, הראשון מסוגו באירופה, ונחשבת לאחת האינטלקטואליות המובילות בצרפת מאז שנות ה-60, אשר השפיעה רבות על עיצוב התיאוריה הספרותית, הפילוסופיה והפמיניזם הפוסט-מודרניים.

ויקיפדיה

פייסבוק

הציטוט מתוך “צחוקה של המדוזה” (Le Rire de la Méduse), שראה אור ב-1975 ונחשב לאחד המניפסטים הפמיניסטיים החשובים שפורסמו. החיבור עוסק ביחסים שבין שפה, גוף, מיניות וחברה, ועל ידי חשיפת ההכללות הלשוניות שעיצבה הפטריארכיה לדיכוי הנשי, ותרגול צורות ביטוי חלופיות של כתיבה נשית וקווירית, פועל ליצירת שינוי לשוני, אשר ייצור בתורו שינוי תפיסתי ולבסוף שינוי חברתי.

בתמונה הקטנה: פרופ’ סיקסו מרצה בשנת 1975

התמונות מתוך אתר “בבליו”, המרכז מידע על ספרים וסופרים בצרפתית

רגיל

אליס פרנקלין

אליס קרוליין פרנקלין, 1964-1885

היום, לפני 133 שנים, נולדה אליס פרנקלין, פעילה פמיניסטית בריטית. עם פרוץ מלחה”ע ה-1, היא סייעה למשרד החקלאות וארגנה את “צבא הקרקע של הנשים”, ארגון אזרחי שסיפק לחוות כוח עבודה נשי במקום הגברים שיצאו למלחמה. ב-1919 הייתה ממייסדות “חברת הנשים הבריטיות” לסיוע לנשים שמצאו עצמן לאחר המלחמה ללא עבודה (ו/או ללא בעל מפרנס), ארגון שהיה א-פוליטי ומכיל ונתן מקום משמעותי גם לנשים פמיניסטיות וללסביות. היא הייתה דמות מפתח בייסוד “גילדת נשות העיר”, שפעלה למען שוויון אזרחי ותעסוקתי, וכן כיהנה כמזכירת הליגה היהודית לסופרג’יזם לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: נשות “צבא הקרקע” של בריטניה קוצרות סלק (1942-3)

בתמונה הגדולה: מתוך “לונדון גאזט”, 1931 – פרנקלין מקבלת מהמלך אות קצונה של המסדר המצוין ביותר של האימפריה הבריטית על פועלה לפתרון מצוקתן האישית והכלכלית של נשים שנפלטו אל מחוץ למעגל העבודה לאחר מלחמת העולם הראשונה

רגיל

סילביה פנקהרסט

אסטל סילביה פנקהרסט, 1960-1882

היום, לפני 136 שנים, נולדה סילביה פנקהרסט, פעילה פוליטית בריטית. היא פעלה במיוחד למען זכויותיהן של פועלות, וכן עיצבה את הפרסומים של “איגוד הנשים” שייסדה אמה אמלין, מנהיגת התנועה הסופרג’יסטית, וניהלה אז אחותה קריסטבל. אולם במהלך מלחה”ע ה-1 נפער קרע בינה לבין האיגוד, שהשעה את פעילותו לשם תמיכה במלחמה ועודד גיוס חובה, בעוד סילביה הפציפיסטית התנגדה למלחמה, החביאה סרבני מצפון וסייעה לנשים עניות להשיג מזון, תעסוקה ושירותי רפואה ולממש זכויות משפטיות. בשנות ה-30 הפנתה את מרצה למאבק בפשיזם ובקולוניאליזם, ובמיוחד למען שחרור אתיופיה מאיטליה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מפגינה נגד מדיניות בריטניה בהודו, 1932

בתמונה הקטנה: נואמת באירוע של ליגת הנשים הבינלאומית למען חירות ושלום, האג 1915

רגיל

אנה מונטנגרו

אנה לימה (קארמו) מונטנגרו, 2006-1915

היום, לפני 103 שנים, נולדה אנה מונטנגרו, סופרת, משוררת, עיתונאית, עורכת דין ואקטיביסטית ברזילאית. רבים ממאבקיה המשפטיים ומכתביה עסקו בזכויות סוציו-אקונומיות ובריאותיות של נשים, בגזענות חוקית ותרבותית כנגד שחורים ובזכויותיהם החוקתיות של פועלים בעיר ובכפר. ב-1964 הוגלתה מברזיל בשל פעילותה הקומוניסטית, הצטרפה לפדרציית הנשים הדמוקרטית הבינלאומית ופעלה רבות למען זכויות אדם בכלל וזכויות נשים בפרט במסגרת אונסק”ו. כעבור 15 שנים הותר לה לחזור לארצה, והיא זכתה להכרה ולהוקרה על פועלה מטעם לשכת עורכי הדין בברזיל ומטעם המדינה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מצואי יאיורי

מצואי יאיורי, 2002-1934

היום, לפני 84 שנים, נולדה מצואי יאיורי, עיתונאית ופעילת זכויות נשים יפנית, שנודעה במיוחד בפועלה להעלאת המודעות ולמאבק בתיירות המין באסיה. במשך שלושה עשורים סיקרה את הנושא בעיתונות המקומית והעולמית, כתבה ספרים על אי-שוויון מגדרי ועל פשעי מין ביפן, וייסדה כמה ארגוני נשים, בראשם התאחדות נשות אסיה לקידום סולידריות פמיניסטית כלל-אסייתית. ב-1998 הקימה וניהלה את בית הדין הפלילי בטוקיו לפשעי מלחמה כנגד נשים ביפן, שבו הורשעו ממשלת יפן והקיסר הירוהיטו בחטיפה, אונס ורצח שיטתיים של שפחות מין עבור הצבא היפני במהלך מלחה”ע ה-2.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך כרזה של ההתאחדות הבינלאומית לזכויות נשים בפיתוח בר-קיימא (AWID)

בתמונה הקטנה: מתוך תערוכה על חייה במוזיאון הנשים האקטיבי על מלחמה ושלום (WAM), שהוקם ב-2005 על פי צוואתה מכספי הירושה שלה

רגיל

מרסדס סנדובאל די המפל

מרסדס סנדובאל די המפל, 2005-1919

“אנו מצהירים בזאת כי לנשים יש אותן זכויות וחובות שיש לגברים.” – הסעיף הראשון מתוך הצעת החוק לרפורמה בקודקס האזרחי בפרגוואי להכרה בשוויון בין גברים ונשים, שנוסחה על ידי מרסדס סנדובאל די המפל (נולדה היום, לפני 99 שנים), עורכת דין פמיניסטית מפרגוואי. הרפורמה הזו אושרה סופית רק ב-1992. סנדובאל התמחתה בדיני עבודה ובדיני משפחה, במיוחד בכל הנוגע לזכויות נשים וקטינים, הייתה ממובילות המאבק הסופרג’יסטי בארצה והקימה, בין היתר, את הליגה הפרגוואית לזכויות נשים, את ההתאחדות הפרגוואית לבוגרות אוניברסיטה ואת ארגון נשות העסקים של פרגוואי.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

ג’ניס ריימונד

ג’ניס ריימונד, נולדה ב-1943

“אם נשים אכן בוחרות בזנות, מדוע אלו בעיקר נשים משולי החברה שבוחרות בכך? אם ברצוננו לדון בסוגיית הבחירה, בואו נסתכל על מי שבאמת יש לו בחירה בהקשר של זנות. השאלה בוודאי אינה מדוע נשים בוחרות לכאורה להיות בזנות, אלא מדוע גברים בוחרים לקנות את גופן של מיליוני נשים ברחבי העולם ולקרוא לזה סקס.” – ג’ניס ריימונד (נולדה היום, לפני 75 שנים), פמיניסטית רדיקלית לסבית אמריקאית, פרופ’ למגדר ולאתיקה רפואית, הידועה במחקרה מעורר המחלוקת על טרנסקסואליות, במאמריה ובהרצאותיה נגד זנות וסחר בנשים ובפועלה נגד אלימות, ניצול מיני והתעללות רפואית בנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

הציטוט מתוך ספרה של ג’ניס ריימונד, “לא בחירה, לא עבודה: חשיפת המיתוסים לגבי זנות וסחר גלובלי במין” (2013)

רגיל

ארלי הוכשילד

ארלי ראסל הוכשילד, נולדה ב-1940

“בעוד שיעור הנשים והאמהות אשר יוצאות לעבוד בשכר עולה בהתמדה, גברים לא השתלבו מהר ולעומק בעבודות הבית. כך נוצר מתח בין השינוי המהיר המתחולל אצל נשים בתהליך השתלבותן בעבודה בשכר, לבין היעדר תהליך מקביל של שינויים בהבנה התרבותית של משפחה ובנוהגיהם של הגברים. בכל מקרה, האישה היא זו שמשלמת את המחיר: עקרת הבית משלמת מחיר בכך שהיא נשארת מחוץ לזרם המרכזי של החיים החברתיים; אשת הקריירה משלמת מחיר בכך שהיא מכניסה לחייה את מנגנון השעון הקרייריסטי שלא מותיר לה זמן או אנרגיות לגדל משפחה.”

 

היום, לפני 78 שנים, נולדה ארלי הוכשילד, סוציולוגית פמיניסטית אמריקאית, מהסוציולוגיות מעוררות ההשראה והמשפיעות ביותר בעשורים האחרונים. היא תרמה רבות להבנת סוגיות כגון החלוקה המגדרית של עבודות הבית והטיפול בילדים, היחס בין משפחה ועבודה, מסחור החיים האינטימיים, מיקור חוץ גלובלי של עבודת הטיפול והדינמיקה בין קפיטליזם, מעמד חברתי וגזענות. בזכות יכולתה לתאר בפשטות ובלשון סיפורית רעיונות מורכבים, מושגים שטבעה – כמו “המשמרת השנייה” ו”עבודה רגשית” – יצאו מהאקדמיה אל השיח הציבורי והשפיעו על התודעה החברתית והמגדרית של הקהל הרחב.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מהנאז אפכמי

מהנאז אפכמי, נולדה ב-1941

“עלינו לתהות: מדוע מניעתן של זכויות האזרח הבסיסיות ביותר מנשים מבוססת תמיד על עיקרון מהותי כלשהו של התרבות? האם התרבות הזו קיימת באמת, או שמא מדובר באיזו סטייה המשמשת לשימור של פריווילגיות כלכליות, חברתיות או פשוט פסיכולוגיות?”

 

היום, לפני 77 שנים, נולדה מהנאז אפכמי, פעילת זכויות נשים איראנית. ב-1969 ייסדה את התאחדות הנשים האקדמאיות באיראן, ובשנים 1978-1976 כיהנה בקבינט האיראני כשרה לענייני נשים. לאחר המהפכה האסלאמית הוגלתה מארצה, ומאז היא מרצה וכותבת רבות על התנועה הפמיניסטית, שוויון מגדרי, זכויות אדם, מנהיגות, מעמדן של נשים בחברות אסלאמיות וחלקן של נשים בבניית חברה אזרחית. היא המייסדת והנשיאה של שותפוּת ללימודי נשים, ארגון בינלאומי לעידוד השכלה והעצמה של נשים, ומנהלת השדולה ללימודי איראן, הפועלת להגברת המודעות הבינלאומית למתרחש באיראן.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אפכמי (משמאל), עם יסמין מורשד (פעילת זכויות נשים מבנגלדש) ופאטמה מרניסי (פעילת זכויות נשים ממרוקו), 1996

רגיל

ג’יין פונדה

ג’יין סימור פונדה, נולדה ב-1937

היום, לפני 80 שנים, נולדה ג’יין פונדה, שחקנית קולנוע, סופרת, דוגמנית, “גורו כושר”, פעילה פוליטית ופמיניסטית אמריקאית. מאז שנות ה-60 הופיעה בעשרות הפקות תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה והפכה לכוכבת-על עטורת פרסים. היא החלה להשתתף בשיעורי מחול אירובי ובאימוני כושר לאחר שנפצעה במהלך ריקוד בסרט, וב-1982 פרצה בקריירה נוספת עם קלטות כושר שנמכרו במיליוני עותקים. במקביל הייתה פעילה בתנועה לזכויות האזרח, במחאה נגד מלחמת וייטנאם ונגד מלחמת עיראק, התבטאה רבות נגד אלימות כלפי נשים והקימה מרכז לבריאות המתבגרת ומרכז להגברת הקול הנשי בתקשורת.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך סרטון קצר שבו פונדה מספרת על הרגעים הגדולים בחייה, 2017

בתמונה הקטנה: נואמת בהפגנה נגד מלחמת וייטנאם, 1975

רגיל

קרול גיליגן

קרול גיליגן, נולדה ב-1936

היום, לפני 81 שנים, נולדה קרול גיליגן, פילוסופית של המוסר ופסיכולוגית אמריקאית, מייסדת זרם הפמיניזם התרבותי. בספרה המהפכני “בקול שונה” (1982), היא מבקרת תיאוריות נפוצות על התפתחות המוסר, שהתבססו על נבדקים-זכרים בלבד והניחו כי ישנה היררכיה בין תפיסות מוסר שונות, ומכאן הסיקו כי נשים מוסריות פחות. גיליגן, לעומתם, מסבירה את הבדלי המגדר שנמצאו לא בפער ערכי אלא במנגנוני חִברות שונים, המכוונים גברים למוסר על בסיס צדק מופשט, זכויות פרט והיסקים לוגיים, בעוד המוסר של נשים נוטה להתבסס על ראיית הֶקשר מורכב, דאגה לצורכי הזולת ואחריות בין-אישית.

ויקיפדיה

פייסבוק

על ספרה “בקול שונה: התיאוריה הפסיכולוגית והתפתחות האשה

 

רגיל

שייר הייט

שייר (שירלי) הייט, נולדה ב-1942

היום, לפני 75 שנים, נולדה שייר הייט, סקסולוגית, מרצה ופעילה פמיניסטית אמריקאית-גרמנייה. היא התמקדה בעיקר בחקר המיניות הנשית, ובדקה כיצד נשים מתארות את המיניות שלהן ואיזו משמעות הן נותנות לה. היא מצאה, למשל, ש-70% מהן מסוגלות להגיע לאורגזמה באמצעות אוננות או גירוי ישיר של הדגדגן אך לא בעת חדירה. בכך הפריכה וביקרה מחקרים קודמים על מיניות נשית, שהתמקדו רק באורגזמה נרתיקית כשכיחה ורצויה עבור נשים והניחו שהיעדרה מצביע על בעיה בתפקוד המיני. “דוח הייט: מחקר על מיניות האישה” נמכר מאז פרסומו ב-1977 ביותר מ-50 מיליון עותקים.

ויקיפדיה

פייסבוק

 

 

רגיל

רות רזניק

רות חדווה רזניק, נולדה ב-1932

היום, לפני 85 שנים, נולדה רות רזניק, פעילה פמיניסטית ישראלית, כלת פרס ישראל על מפעל חיים עבור תרומה מיוחדת לחברה בשינוי המודעות לאלימות במשפחה. היא נמנתה עם מייסדות התנועה הפמיניסטית הישראלית, וב-1977 הייתה ממקימות עמותת “ל.א. – לחימה באלימות נגד נשים”, אשר הקימה את המקלט הראשון בישראל לנשים מוכות (ומאז הקימה מקלטים נוספים וקווי חירום), וכן אוספת ומפיצה מידע על ממדיה ומאפייניה של האלימות נגד נשים, לרבות סחר בנשים. עד היום ממשיכה רזניק לנהל את העמותה, להרצות בפני גופים כמו המשטרה ומערכת הבריאות, ולקדם חקיקה להגנה על נשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

ז’קלין כהנוב

ז’קלין כהנוב (שוחט), 1979-1917

היום, לפני 38 שנים, נפטרה ז’קלין כהנוב, סופרת ופובליציסטית ישראלית ילידת קהיר. נדודיה בין קהילות שונות, לצד מוסלמים, יהודים ונוצרים, ערבים ואירופים, הולידו אצל כהנוב תפיסת עולם רב-תרבותית ואמונה בצורך באלוהות נשית, שתאפשר את קיומן של תרבויות ודתות שונות זו לצד זו. כהנוב האמינה כי הספרות היא כלי מהותי לשימור ייחוד תרבותי ולבחינת זהויות שונות, ועסקה בכתיבתה רבות בנושאים פמיניסטיים, חברתיים, תרבותיים ופוליטיים; במיוחד התעמתה עם ההתנשאות של המערב כלפי המזרח ועם ההפנמה המזרחית של נקודת המבט הזו וקראה תיגר על “כור ההיתוך” הישראלי.

ויקיפדיה

פייסבוק 

רגיל

מרי דאלי

מרי דאלי, 2010-1928

“אני יודעת שאיענש באותה מידה אם אהיה רק טיפ-טיפונת פמיניסטית או אם אלך עד הסוף. אז אני כבר הולכת עד הסוף” – מרי דאלי (נולדה היום, לפני 89 שנים), פילוסופית ותיאולוגית אמריקאית, לסבית ופמיניסטית רדיקלית. בספריה בחנה איך ניתן להתגבר על האנדרוצנטריות שבדתות המערב ולנכס מחדש תגיות פטריארכליות כמו “מכשפה” ו”משוגעת”. היא נודעה כמי שסירבה לקבל סטודנטים גברים לקורסים שלה במגדר כי לדבריה, “כשנשים נמצאות בכיתה עם גברים צעירים, הן שותקות כל הזמן. צוחקים עליהן אם יש להן רעיונות יוצאי דופן. הן חייבות להיות סקסיות; ואז, הן לא יכולות לחשוב באמת.”

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

נזיהה א-דוליימי

נזיהה ג’וודת א-דוליימי, 2007-1923

היום, לפני 10 שנים, נפטרה נזיהה א-דוליימי, רופאה וחלוצה של התנועה הפמיניסטית בעיראק. כרופאה התמקדה במחלות מידבקות באזורים כפריים נידחים, ונחשפה לתנאי המחיה הקשים, במיוחד של נשים. ב-1953 נבחרה לנשיאת התאחדות נשות עיראק, תנועה שבשיאה מנתה 42 אלף חברות. ב-1959 מונתה לשרה לעניינים מוניציפליים – השרה הראשונה בעולם הערבי, וקידמה את חוק מעמד האישה בעיראק, שהסדיר ענייני נישואים וגירושים, ירושה ומשמורת ילדים והיה החוק המתקדם ביותר במזרח התיכון בזמנו. ב-2009 הייתה לפמיניסטית הראשונה המונצחת בעיראק כשפסל בדמותה הוצב בבגדד.

ויקיפדיה

פייסבוק