עמוד 1
רגיל

פררנה לאל

פְּרֵרנָה לַאל, נולדה ב-1984

היום, לפני 34 שנים, נולדה פררנה לאל, אקטיביסטית ילידת פיג’י, שהוריה היגרו באופן חוקי לארה”ב בהליך איזרוח שנמשך עשור, ומאחר שכבר לא הייתה קטינה בחסותם תויגה כ”לא-מתועדת” וזכויותיה נשללו. ב-2008 ייסדה רשת אקטיביזם מקוונת של צעירים לא-מתועדים הפועלת לעצירת גירושם, להעלאת מודעות לסיפוריהם האישיים ולקידום חוק “DREAM” (ראשי תיבות: פיתוח, סיוע וחינוך לקטינים זרים), למען ביסוס הליך רב-שלבי לאיזרוח של קטינים זרים בארה”ב. כיום היא עובדת כעורכת דין למען מהגרים וכותבת רבות על הגירה, צדק אתני ולהט”ב ועל השפעות הדדיות של גורמים אלה.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך חשבון הטוויטר של פררנה

בתמונה הקטנה: מתראיינת לאחר שאוניברסיטת ברקלי ביטלה את תוכנית הסיוע לסטודנטים לא-מתועדים, שהיא עצמה הקימה, פברואר 2018. [מקור]

רגיל

טיילור סוויפט

טיילור אליסון סוויפט, נולדה ב-1989

היום, לפני 29 שנים, נולדה טיילור סוויפט, זמרת-יוצרת אמריקאית. מאז 2006 זכתה בכ-250 פרסי אמי, גראמי, בילבורד ועוד, אלבומיה הם מהנמכרים ביותר בעולם, שירה “Love Story” הוא שיר הקאנטרי הנמכר בכל הזמנים, והיא האדם עם מספר העוקבים הגבוה ביותר ברשתות החברתיות. יש לה השפעה רבה על אימוץ המדיה החברתית לתקשורת עם הקהל ועל עידוד אמנים צעירים שיוצרים את המוזיקה שלהם בעצמם. היא אחת מהידוענים התורמים ביותר, בעיקר למען תמיכה באמנויות, קידום אוריינות, שירותים לילדים חולים ושיקום נפגעי אסונות טבע, וכן ממובילות תנועת Time’s Up נגד אלימות מינית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: חובשת “כובע פוסי” ורוד, מתוך כתבה מ-2018 על “ההתעוררות הפוליטית של נשים לבנות באמריקה” בכתב העת GQ [קרדיט: גטי אימג’ז]

בתמונה הקטנה: בסיבוב הופעות ב-2015, עם צאת אלבומה “1989”

רגיל

שבאנה רחמאן

שבאנה רחמאן, נולדה ב-1976

היום, לפני 42 שנים, נולדה שבאנה רחמאן, סטנדאפיסטית, עיתונאית, סופרת ופעילת זכויות אדם נורווגית, מוסלמית ילידת פקיסטן. הופעותיה, כתיבתה והרצאותיה מהוות התקפה סאטירית על האסלאם הפונדמנטליסטי, על הפרת זכויות האדם ובעיקר האישה ע”י קנאים מוסלמים, ועל הסובלנות ה”רב-תרבותית” שמגלים מתונים כלפי תופעות כגון מילת נשים, סקילת נשים נואפות, כפיית נישואין על נערות וילדות צעירות, קטיעת איברי עבריינים ועוד. בשל הצלחתה, החלה לקבל מכתבי שנאה ואיומים, אך גם הוגדרה כאחת ממעצבות דעת הקהל החשובות בסקנדינביה וזכתה בפרס חופש הביטוי הנורווגי ובפרס הליונס הכלל-עולמי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: רחמאן עם כלבי הסמויד שלה, אקהרט וקספר, מתוך כתבה בעיתון הנורווגי “אפטן-פוסטן”, תחת הכותרת “הכלבים לקחו אותי“, על פעילותה למען זכויות בעלי חיים (צילום: דן נגארד)

בתמונה הקטנה: רחמאן בהפגנה של ארגון NOAH הנורווגי למען שינוי היחס לבעלי חיים כאל חפצים, 2014 (צילום: האקון מוזוולד לארסן, מאגר התמונות NTB)

רגיל

איימי “בריז” הארפר

איימי “בריז” הארפר, נולדה ב-1976

היום, לפני 42 שנים, נולדה איימי “בריז” הארפר, תאורטיקנית חברתית אפרו-אמריקאית, טבעונית ופמיניסטית. כיועצת אסטרטגית בפרויקטים למען הגברת נגישות, מודעות וייצוג לרבגוניות, היא מפתחת תוכניות לימודים, מתכננת כנסים, חוקרת, מרצה ומפרסמת ספרים ומאמרים על ההצטלבות של אנטי-גזענות, פמיניזם וצריכה אתית (טבעונות, סחר הוגן, אורח חיים “ירוק” וכיו”ב). האנתולוגיה פורצת הדרך שערכה, Sistah Vegan, מכילה אוסף כתבים מאת נשים שחורות טבעוניות המחברים בין בחירות תזונתיות למאבקים של קבוצות שוליים להשתחרר ממערכות דיכוי.

ויקיפדיה

אתר האינטרנט של א’ בריז הארפר

הבלוג “The Sistah Vegan Project

פייסבוק

התמונה הקטנה מתוך קמפיין מימון המונים משנת 2014 להוצאת ספר על “גבריות שחורה, טבעונות וצרכנות אתית”

רגיל

רזאן זיתונה

רזאן זיתונה, נולדה ב-1977

היום, לפני 41 שנים, נולדה רזאן זיתונה, עורכת דין ועיתונאית סורית, ממייסדות האגודה למען זכויות אדם בסוריה. מ-2001 הגנה על חירותם של אסירים פוליטיים ואסירי חופש הביטוי בסוריה, ודיווחה תדיר על פשעי השלטון הסורי נגד אזרחיו. ב-2011 הקימה את מרכז התיעוד להפרת זכויות אדם בסוריה, שנועד להוות מוקד ידע לתקשורת העולמית, ובנתה והובילה ועדה של מאות פעילים צעירים משכילים שדנה במהפכה הסורית ובצדק העתידי הנדרש בסוריה. ב-2013, לאחר אינספור איומים על חייה, נחטפה ע”י קבוצה חמושה אנונימית, כנראה מארגון המורדים של צבא האסלאם, ומאז נעלמו עקבותיה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: רזאן זיתונה בשידור הווידאו האחרון שלה לפני שנחטפה, דצמבר 2013

רגיל

עליא מאגדה אל-מהדי

עליא מאגדה אל-מהדי, נולדה ב-1991

היום, לפני 26 שנים, נולדה עליא מאגדה אל-מהדי, בלוגרית פמיניסטית מצרייה. היא התפרסמה ב-2011 לאחר שפרסמה בבלוג שלה תמונת עירום עצמית במחאה על היחס לנשים בחברה המצרית, שאותה תיארה כ”חברה של אלימות, גזענות, סקסיזם, הטרדות מיניות וצביעות”. בעקבות זאת ספגה איומים רבים על חייה, וכן ניסיונות מאסר, חטיפה ואונס, אך גם זכתה לתמיכה רבה בעולם, ובישראל הצטלמו בעירום 50 נשים ישראליות לאות הזדהות עמה. ב-2013 קיבלה מקלט מדיני בשוודיה, שם הצטרפה לנשות ארגון “פמן” בהפגנות בעירום כנגד החלת חוקה במדינות ערב המתבססת על השריעה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

“נראית כמו מהנדסת”

“נראית כמו מהנדסת”, 2015

היום, לפני שנתיים, קמה תנועת “נראית כמו מהנדסת” על ידי אייסיס אנצ’לה, מפתחת תוכנה אמריקאית. אנצ’לה השתתפה בפרסומת גיוס לחברת תוכנה, הואשמה שהיא דוגמנית ולא באמת מהנדסת וספגה ביקורת רבה. מטרת הקמפיין הייתה לנתץ סטראוטיפים ולעודד נראוּת של מגוון אוכלוסיות שלרוב אינן מיוצגות בתעשיית המהנדסים, בעיקר נשים, לא-לבנים ולהטבפא”קים. בעזרת ההאשטאג “נראית כמו מהנדסת” הוזמנו מיעוטים בקרב המהנדסים לחלוק את חוויותיהם ואת תמונותיהם. בעקבות הצלחת הקמפיין קמו קמפיינים דומים נוספים, למשל “נראית כמו מנתחת” ו”נראית כמו פרופסור”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: אייסיס אנצ’לה

רגיל

לקשמי אג’רוול

לקשמי אג’רוול, נולדה ב-1990

היום, לפני 27 שנים, נולדה לקשמי אג’רוול, פעילה חברתית ומגישת טלוויזיה הודית, העורכת קמפיין להפסקת מתקפות החומצה בהודו. היא עצמה הותקפה ב-2005, בגיל 15, ע”י גבר בן 32 שדחתה את חיזוריו. היא מספרת את סיפורה בכלי תקשורת בעולם ומעודדת אחרות לשבור את קשר השתיקה סביב אלימות מגדרית זו, נאבקת להביא לכך שבית המשפט העליון בהודו יורה לממשלה ולרשויות מקומיות לאכוף תקנות למכירת חומצה ויקל את תביעתם של התוקפים בחומצה, ומנהלת ארגון סיוע לשורדות תקיפה בחומצה בהודו.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

לינא בן מהני

לינא בן מהני, נולדה ב-1983

היום, לפני 34 שנים, נולדה לינא בן מהני, בלוגרית, אקטיביסטית ומרצה לבלשנות מתוניסיה. בינואר 2011 היא סיקרה בבלוג שלה – “צעירה תוניסאית” – את השבועות הראשונים של המהפכה בתוניסיה, והייתה היחידה שדיווחה מערים בפנים הארץ כאשר כוחות הממשלה טבחו במוחים וסיפקה מידע חשוב ובלתי מצונזר לפעילים בתוניסיה ובעולם. עד היום ממשיכה בן מהני לכתוב באומץ על השחיתות הפוליטית בתוניסיה, ובעקבות זאת היא אף סופגת איומים על חייה. ב-2011 הייתה מועמדת לפרס נובל לשלום על תרומתה החשובה למהפכה בתוניסיה.

ויקיפדיה

הבלוג של בן מהני, “צעירה תוניסאית

פייסבוק

רגיל

מחאת נשות אוקינאווה

מחאת נשות אוקינאווה, יפן, 2016

היום, לפני שנה, בעת ביקור מתוקשר של נשיא ארה”ב ביפן, כתבו לו נשות אוקינאווה מכתב – וכן לשגריר ארה”ב ביפן, למפקד כוחות ארה”ב באוקינאווה, לראש ממשלת יפן ולמושל אוקינאווה – ובו דרשו שייקחו אחריות על מותה של צעירה בת 20 שעל פי החשד נאנסה ונרצחה ע”י אזרח עובד צבא ארה”ב. הן דרשו שיציעו לקרוביה תמיכה ראויה, שיחקרו לעומק את נסיבות האירוע ויענישו כראוי את התוקפן, וכן יסיגו מיידית את כוחות צבא ארה”ב מאוקינאווה. מקרה זה הוא האחרון שנחשף בשורה של עשרות מקרי אונס שתועדו מאז השתלט צבא ארה”ב על אוקינאווה ב-1972, וככל הנראה מהווים רק את קצה הקרחון.

לקריאה נוספת

עוד מקרי אונס מתוקשרים באוקינאווה ע”י אנשי צבא ארה”ב:
מקרה מ-1995
מקרה מ-2002

פייסבוק

בתמונה הקטנה: הקורבן, רינה שימאבוקורו (Rina Shimabukuro)

רגיל

יום האישה הבינלאומי: צועדות לקראת שינוי

לכבוד יום האישה הבינלאומי, המצוין מדי שנה ב-8 במרץ, צעדות היא-סטוריות ששינו את העולם!

בימים אלה מארגנות נשות ארה”ב את הצעדות הגדולות ביותר שנראו אי פעם, ואחיות מכל העולם מצטרפות בסולידריות. בשנים האחרונות, נשים בערב הסעודית דרשו חופש תנועה, בהודו דרשו יד קשה נגד אנסים, בפולין דרשו את הזכות להפיל, ובישראל צעדו נשים למען שלום. ימים יגידו איך ועד כמה ישפיעו כל אלה על מהלך ההיא-סטוריה, אך דבר אחד בטוח: העולם היה שונה לגמרי אלמלא צעדו בהמוניהן סבות-סבותינו במהפכה הצרפתית, הסופרג’יסטיות בלונדון ובוושינגטון, נשות פרטוריה במחאה על האפרטהייד, המתנגדות למלחמת וייטנאם, האיסלנדיות למען שכר שווה ועוד ועוד…

פריז, 1789
נשות צרפת מוחות בשוק על מחירו ונדירותו של האוכל, וסוחפות אלפים לצעוד לכיוון ארמון ורסאי ולהתעמת עם המלך לואי ה-16. צעדה זו הייתה יריית הפתיחה למהפכה הצרפתית, ששינתה את יחסי הכוחות, מוטטה את החומה הבלתי-עבירה סביב המלך והעבירה את מרכז הכובד מהאצולה אל העם.

לונדון, 1907
“צעדת הבוץ”, הצעדה הגדולה הראשונה של הסופרג’יסטיות, כללה אלפי נשים מכל שכבות החברה, והיוותה נקודת מפנה בדעת הקהל על מתן זכות הצבעה לנשים.

וושינגטון, 1913
נשות ארה”ב יוצאות לצעדה הגדולה הראשונה למען זכות הצבעה לנשים. גברים בקהל, וחלק מהשוטרים, תוקפים את הצועדות, מה שמוביל לשינויים מרחיקי לכת בהתנהלות המשטרה (כולל פיטורי המפכ”ל) ולהבנה הולכת וגוברת בצורך של נשים להיות בעלות קול והשפעה פוליטית כדי שהממסד ישרת גם אותן.

פרטוריה, 1956
עשרים אלף נשים דרום אפריקאיות מכל הגזעים צועדות במחאה על הניסיון להרחיב את חוקי ההפרדה של משטר האפרטהייד ולהגביל את חופש התנועה של נשים שחורות.

ארה”ב, 1961
“נשים מוחות למען שלום” צועדות ב-60 ערים ברחבי ארה”ב נגד מלחמת וייטנאם ונגד ניסויים גרעיניים, במה שנודע כהפגנת השלום הגדולה ביותר במאה ה-20. הן נתפסו כנשים מכובדות ממעמד הביניים המודאגות לגבי ילדיהן, מה שהקל על הממשל לא לתייג אותן כקיצוניות או כסוציאליסטיות, להקשיב לטענותיהן ולחתום על הסכם עם ברית המועצות.

ניו יורק, 1970
ברנדה הווארד יוזמת את מצעד הגאווה הראשון, בדיוק שנה לאחר מהומות סטונוול, גל של הפגנות אלימות של להט”בים כנגד פשיטות משטרתיות על הבר הגאה “סטונוול” שבמנהטן. שנתיים אחר כך כבר היו קבוצות להט”ביות בכל עיר גדולה בארה”ב ובמערב אירופה.

איסלנד, 1975
כמעט כל נשות איסלנד יוצאות לרחובות, שובתות ומפגינות בעד שוויון תעסוקתי ושכר שווה לנשים ולגברים. העובדה שענפים שלמים במשק שותקו לחלוטין, ושהגברים נאלצו לפתע לטפל בילדיהם, פקחה את עיניהם של רבים לתפקידן המהותי של נשים בחברה. כמה חודשים אחר כך הועברו באיסלנד חוקים להבטחת שוויון, וחמש שנים אחר כך נבחרה באיסלנד הנשיאה הראשונה בעולם.

וושינגטון, 1978
מאה אלף נשים צועדות כדי לעודד את כל המדינות בארה”ב לאשר את התיקון לחוקה המבטיח שוויון זכויות לנשים. התיקון עבר ב-1972, לאחר 50 שנות מאבק מאז הצגתו, והצעדה נערכה כמה חודשים לפני התאריך הסופי לאישורו.

פילדלפיה, 1997
כמעט מיליון נשים אפרו-אמריקאיות צועדות למען חיזוקן של נשים שחורות. הצעדה אורגנה ע”י נשים פרטיות, לא ארגונים, כללה תפילות ונאומים מעוררי השראה והחזון שלה היה להעצים בדרך חיובית את הקהילות השחורות בארה”ב ובכל העולם חברתית, פוליטית וכלכלית.

וושינגטון וערים נוספות בארה”ב, 2000
“מיליון אמהות” צועדות ביום האם בדרישה לשנות את התיקון השני לחוקת ארה”ב ולהחמיר את הפיקוח על הנשק.
————————–——-

וגם היום, נשות כל העולם צועדות לקראת שינוי:

וושינגטון ועוד, ינואר 2017
כחמישה מיליון צועדות (הצעדות הגדולות ביותר שנערכו אי פעם!) בוושינגטון ובערים נוספות בארה”ב וברחבי העולם לאחר השבעת טראמפ, כדי להביע תמיכה בסוגיות של זכויות אדם, ובפרט זכויות נשים ולהט”בים, זכויות עובדים, הגירה, ביטוח בריאות, הגנת הסביבה, שוויון בין-גזעי וחופש דת.

העולם הערבי, 2011
ברבות ממדינות ערב מי שחוללו את ההפגנות הגדולות של “האביב הערבי”, כמו מצרים, בחריין ולוב, היו נשים.

ריאד, 2011
נשות ערב הסעודית דורשות לבטל את ההגבלה המוטלת על חופש התנועה שלהן ולהתיר להן לנהוג, ועל אף הסיכון שייעצרו יוצאות יחד לנהוג ברחובות ריאד.

טורונטו, 2011
שוטר קנדי הגדיש את הסאה בדבריו ש”מי שלא רוצה להיאנס, שלא תתלבש כמו שרמוטה”, וצעדת השרמוטות הראשונה נגד תרבות האונס יצאה לדרך. מאז הצעדה הולכת ומתפשטת ברחבי העולם מדי שנה.
דף הפייסבוק של “צעדת השרמוטות” בישראל

דלהי, 2012
בעקבות מותה המזעזע של קורבן אונס קבוצתי, יוצאות נשות הודו לצעוד על מנת לעורר מודעות לתופעה הנרחבת של אלימות מינית נגד נשים ולדרוש יחס של כבוד לנשים. בתגובה, עוברים ברחבי הודו חוקים חדשים מחמירים כנגד אונס, נפתחים קווי עזרה לנשים נפגעות ונשקלת האפשרות לייסד בית משפט ייעודי לעבירות מין ולפשעים מגדריים.

ארה”ב, 2013
שלוש נשים אפרו-אמריקאיות (אלישיה גרזה, פטריס קולורס ואופל טומטי) מארגנות את הצעדות הראשונות במחאה על אלימות וגזענות ממוסדות כנגד שחורים, בעיקר מצד המשטרה ובתי המשפט. התנועה (המבוזרת) הופכת לאחד הקולות החזקים והמשפיעים ביותר בשנים האחרונות בארה”ב.

ארגנטינה, 2015 ו-2016
נשות ארגנטינה צועדות תחת הסלוגן “אפילו לא אישה אחת פחות”, כדי להביא את קולן של נשים נפגעות אלימות אל קדמת הבמה ולדרוש מהרשויות לטפל בבעיית האלימות המגדרית והג’נדרסייד כנגד נשים.

ורשה, 2016
כמאה אלף מנשות פולין צועדות במחאה על העברת חוק חדש שאוסר לחלוטין על ביצוע הפלה. ימים אחדים לאחר מכן, בעקבות הסערה התקשורתית שנוצרה והתמיכה הגלובלית, החוק מבוטל.

ישראל, 2016
“נשים עושות שלום”, ישראליות ופלסטיניות מכל קצוות הקשת הפוליטית, צועדות מגדר ההפרדה באזור אום אל-פאחם, מגבול לבנון, מעוטף עזה, מאזור יריחו ומגבול מצרים וירדן ליד אילת, ועורכות את “עצרת התקווה” מול בית ראש הממשלה בירושלים.
דף הפייסבוק של “נשים עושות שלום”

————————–——-

“תפקחו את העיניים, תסתכלו סביב
פה ושם נגמר החורף ונכנס אביב
בשדה ליד הדרך יש כבר דגניות
אל תגידו לי שכל זה לא יכול להיות

[נשים טובות] באמצע הדרך
[נשים טובות] מאוד
[נשים טובות יודעות] את הדרך
ו[איתן] אפשר לצעוד”
(נעמי שמר)

פייסבוק

רגיל

קנדיל באלוץ’

פוזיה עד’ים, שנודעה בשם קנדיל באלוץ’, 2016-1990

היום, לפני 27 שנים, נולדה קנדיל באלוץ’, דוגמנית, שחקנית ופעילה למען זכויות נשים מפקיסטן. היא נישאה ב-2008, בגיל 17, ושנה אחר כך עזבה את בעלה בשל אלימותו כלפיה. באלוץ’ הפכה לידוענית רשת כשהעלתה לרשתות החברתיות סרטונים שבהם עסקה בסוגיות שונות משגרת חייה, אשר עוררו כלפיה ביקורת בשל תכניהם הנחשבים בוטים ושנויים במחלוקת בפקיסטן השמרנית. ביולי 2016 חנק אותה אחיה ואסים עד’ים בשנתה משום ש”פגעה בכבוד המשפחה”. רק שבוע קודם לכן העלתה סרטון שבו לעגה למגבלות הנכפות על נשים במדינתה, והרצח עורר שיח ומודעות למצבן של הנשים הפקיסטניות.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אסמאא’ מחפוז

אסמאא’ מחפוז, נולדה ב-1985

היום, לפני 32 שנים, נולדה אסמאא’ מחפוז, אקטיביסטית מצרייה, ממייסדות “תנועת 6 באפריל” וחברה בולטת ב”קואליציית צעירי המהפכה”. רבים מייחסים לה את הצתת ההפיכה במצרים, בעקבות סרטון ויראלי שפרסמה בינואר 2011 בפייסבוק וביוטיוב נגד משטר מובארק ובעד זכויות אדם, ובו קראה לכולם לצאת שבוע אחר כך לרחובות ולהגיע לכיכר תחריר. מחפוז הייתה אחת מחמשת מנהיגי “האביב הערבי” שבשל תרומתם ל”שינויים היסטוריים בעולם הערבי” קיבלו בשנת 2011 את פרס סחרוב לחופש המחשבה, פרס המוענק מדי שנה על ידי הפרלמנט האירופי לאנשים או לארגונים הפועלים למען זכויות האדם וחירותו.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הקטנה מתוך האתר: http://graphic-resistance.deviantart.com/

רגיל

איאת אל-קרמזי

איאת חסן מחמד אל-קרמזי, נולדה ב-1991

היום, לפני 26 שנים, נולדה איאת אל-קרמזי, משוררת וסטודנטית להוראה מבחריין. בתחילת 2011 התפרסם בבחריין ובעולם כולו, באמצעות הרשתות החברתיות, שיר שכתבה המבקר את המדיניות של ממשלת בחריין לאסוף את המפגינים הפרו-דמוקרטיים בכיכר הפנינה בעיר הבירה מנאמה. האיומים וההטרדות שספגו היא ומשפחתה, ולאחר מכן מעצרה, עינויה והעמדתה לדין בעוון “העלבת המשפחה המלכותית” ו”הפצת שנאה נגד המשטר הבחרייני”, היו הגפרור שהצית את ההתקוממות העממית בבחריין, שיחד עם ההפגנות בתוניסיה ובמצרים הובילו את “האביב הערבי”.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אלאה מראבט

אלאה מראבט, נולדה ב-1989

היום, לפני 27 שנים, נולדה אלאה מראבט, רופאה קנדית ופעילה בולטת לקידום תהליכי שלום אינקלוסיביים. היא שגרירה בכירה של האו”ם לתחומי בריאות, תעסוקה וצמיחה כלכלית, ואחת מ-17 יועצים לפיתוח גלובלי בר-קיימא שמונו ע”י מזכ”ל האו”ם. בגיל 15 סיימה את לימודי התיכון ועברה ללוב, שם נרשמה לבי”ס לרפואה ובגיל 21 ייסדה את “קולה של האישה הלובית”. בשאיפה לערער נורמות חברתיות ותרבותיות תוך שימוש בדמויות מופת מסורתיות והיסטוריות, מראבט מקדמת השתתפות של נשים בתהליכי שלום ובגישור סכסוכים, ותוכניותיה למאבק בטרור ברוח זו כבר מיושמות ברחבי העולם.

ויקיפדיה

שיחת ה”טד” שלה – “מה הדת שלי באמת אומרת על נשים” – היא מההרצאות הנצפות והמומלצות ביותר באתר “טד”.

פייסבוק

רגיל

דיא חאן

דיא חאן, נולדה ב-1977

היום, לפני 39 שנים, נולדה דיא חאן, במאית קולנוע, מפיקה מוזיקלית ולוחמת למען זכויות אדם נורווגית ממוצא פנג’אבי-פשטוני. ב-2007 ייסדה את מגזין “סיסטר-הוד” (משחק מילים על המילה רעלה), שמטרתו לתת פתחון פה לאמניות מוסלמיות ולמוסלמיות צעירות בכלל ולהשמיע את קולותיהן, במיוחד בכל הנוגע לשוויון מגדרי, חופש ביטוי, שלום וצדק חברתי. ב-2010 הקימה את “Fuuse”, חברת הפקות מוזיקה, אמנות וקולנוע, שמתמחה בפרויקטים אקטיביסטיים לקידום דיאלוג סביב סוגיות חברתיות ופוליטיות, שחלקם זכו בפרסי אמי ופיבודי. היא גם המייסדת והמפיקה של פסטיבל האמנות והאקטיביזם באוסלו “אשת העולם”.

ויקיפדיה

פייסבוק

על “סיסטר-הוד”:
ויקיפדיה – סיסטר-הוד
אתר סיסטר-הוד
דף פייסבוק – סיסטר-הוד

רגיל

קתרינה ז’אק

קתרינה ז’אק, נולדה ב-1971

היום, לפני 45 שנים, נולדה קתרינה ז’אק, פוליטיקאית צ’כית. ביוני 2006 נבחרה לפרלמנט הצ’כי מטעם המפלגה הירוקה, שחרתה על דגלה קידום נשים. לפני כן עמדה בראש המחלקה לזכויות אדם ושוויון הזדמנויות במשרד ראש הממשלה הצ’כי, ובין היתר ספגה ביקורת כשפעלה לשילוב בני הרוּמה. ז’אק זכתה לפרסום נרחב כאשר במאי 2006 הפגינה כנגד התכנסות של התנועה הנאו-נאצית בכיכר מרכזית בפראג, וספגה אלימות משטרתית קשה. על אף עדי ראייה ועדויות מצולמות שלפיהם לא הייתה לכך כל הצדקה, השוטר זוכה בשתי ערכאות.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

סופי ווקר

סופי ווקר, נולדה ב-1971

היום, לפני 45 שנים, נולדה סופי ווקר, ראשת המפלגה לשוויון לנשים בבריטניה. ווקר הייתה מועמדת המפלגה לראשות עיריית לונדון בבחירות האחרונות, שנערכו בראשית החודש, במטרה לקדם את לונדון כעיר הראשונה שיהיה בה שוויון מגדרי. בעבר עבדה ככתבת ועורכת בסוכנות הידיעות “רויטרס”, שם עסקה בעיקר בתחומי העסקים, הפוליטיקה והמסחר וכן סיקרה את עיראק, אפגניסטן ופקיסטן. היא כותבת גם בלוג על הורות לילדה בעלת תסמונת אספרגר, שאף יצא לאור כספר, ופעילה בחברה הלאומית לאוטיזם.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

סבין מהמוד

סבין מהמוד, 2015-1975

היום, לפני שנה, נרצחה סבין מהמוד, פעילת זכויות אדם פקיסטנית, שחלמה “לשנות את העולם לטובה דרך האינטרנט”. בין היתר ייסדה את PeaceNiche, “פלטפורמה חברתית” לתועלת הציבור;‏ ארגנה האקאתון (מרתון האקרים) המחבר בין אנשים מתחומים שונים כדי להעלות רעיונות לפתרון בעיות חברתיות; והקימה את בית הקפה “The Second Floor”, שאירח אירועי תרבות ואקטיביזם. ב-24 באפריל 2015, בדרכה הביתה מהרצאה שהעבירה על המאבק בבלוצ’יסטן, שמועדה ומיקומה שונו בשל איומים, נורתה למוות בידי מרצחים לא מזוהים.‏

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

ג’סיקה ולנטי

ג’סיקה ולנטי, נולדה ב-1978

“מה ההבדל בין הערצת נשים על היותן ‘ראויות לזיון’ ובין העלאתן על כס הצניעות? בשני המקרים, ערכן של נשים נמדד לפי יכולתן לספק גברים ולעצב את הזהות המינית שלהן סביב מה שגברים רוצים”

היום, לפני 36 שנים, נולדה ג’סיקה ולנטי, בלוגרית, עיתונאית וסופרת פמיניסטית אמריקאית. ב-2004 ייסדה את האתר Feministing.com, ומאז פרסמה מאמרים במיטב העיתונים האמריקאים ו-8 ספרים, שעוסקים בפמיניזם, במיניות נשית ובהורות.

ויקיפדיה

פייסבוק