עמוד 1
רגיל

אנה אנגלהרדט

אנה אנגלהרדט, 1903-1838

היום, לפני 181 שנים, נולדה אנה אנגלהרדט, פעילה למען זכויות נשים, סופרת ומתרגמת רוסייה. היא למדה שפות באחד מבתי הספר הבודדים שהיו פתוחים בפני נשים, החלה לתרגם ספרי ילדים ולעבוד בחנות ספרים, וב-1863 הייתה ממייסדות קואופרטיב הנשים הראשון להוצאה לאור ברוסיה. היא תרגמה לרוסית עשרות יצירות ספרותיות מרחבי אירופה, ערכה מגזין לספרות זרה וחיברה ב-1877 את המילון הגרמני-רוסי השלם הראשון. היא הייתה גם פעילה בתנועת הנשים, סייעה בהקמת “מוסדות בסטוז’ב” שהעניקו השכלה גבוהה לנשים, ניהלה את איגוד הנשים הרוסי לצדקה וייסדה את המכון הרפואי לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מעבדת כימיה לנשים במסגרת “מוסדות בסטוז’ב” [מקור]

רגיל

מריה ספירדונובה

מריה אלכסנדרובה ספירדונובה, 1941-1884

היום, לפני 77 שנים, הוצאה להורג מריה ספירדונובה, מהפכנית סוציאליסטית רוסייה. ב-1905 התנקשה בחייו של קצין משטרה בכיר שהוביל את דיכוי מרד האיכרים – מעשה הטרור הפוליטי המפורסם ביותר שביצעה אישה ברוסיה. 11 שנים עונתה בכלא בסיביר, עד ששוחררה כגיבורת המהפכה העממית של 1917. אחר כך הובילה את המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית לברית עם לנין, אך ב-1918, משנוכחה באופיו הרודני של המשטר הבולשביקי, ביקרה אותו בחריפות ונכלאה שוב, הפעם במוסד לחולי נפש. במהלך הטיהורים הגדולים של סוף שנות ה-30 נשלחה לעבודות כפייה בגולאג ולבסוף הוצאה להורג.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מריה ספירדונובה (במרכז עם משקפיים), בדרך לסיביר, קיץ 1906. איתה בתמונה מריה שקולניק ורבקה פיאלקה, שתיים מ”השש” (Shesterka), נשות המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית אשר נקטו פעולות טרור פוליטי

רגיל

אוֹנָה מסיוטיינה

אוֹנָה מסיוטיינה, 1949-1883

היום, לפני 135 שנים, נולדה אוֹנָה מסיוטיינה, אשת חינוך ופעילת זכויות נשים ליטאית. ב-1905 הייתה ממקימות התאחדות הנשים הליטאיות, הארגון הראשון במדינה למען זכויות נשים. היא הקימה וניהלה את בית הספר הראשון לבנות בשפה הליטאית ופעלה לקידום השפה והתרבות הליטאית. היא פעלה גם נגד האוטוקרטיה הצארית ולמען עצמאות ליטא, ייצגה את איגוד המורים הליטאי ואת מועצת הנשים הליטאיות בכנסים פוליטיים וכיהנה כחברת מועצה במחוז אוטנה. ממשלת ליטא הכירה בפועלה והעניקה לה אותות כבוד רבים, אך עם עליית השלטון הסובייטי הורחקה ממשרות ההוראה ומהשירות הציבורי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מנהלת בית הספר לבנות בווילנה, 1921

בתמונה הקטנה: הפלג הקתולי של האספה המכוננת של נשות ליטא (אונה מסיוטיינה ראשונה מימין), 1921

רגיל

צביה וילדשטיין

צביה וילדשטיין, 2001-1906

היום, לפני 112 שנים, נולדה צביה וילדשטיין, אשת חינוך, אסירת ציון ופעילת ציבור ישראלית. גילויי האנטישמיות שחוותה בילדותה ברוסיה ובליטא חיזקו את זיקתה לציונות, לעברית וליהדות. היא עסקה בהוראה, ובחשאי פעלה בקרב היהודים למען הקרן הקיימת לישראל. במהלך מלחה”ע ה-2 הקימה וניהלה בית יתומות בגטו וילנה, וגם לאחר המלחמה ניהלה בית לילדים ניצולים. כשניסתה להבריח כמה שיותר מהם לארץ ישראל, הואשמה בבגידה במולדת ונשלחה לעבודות כפייה בסיביר. בשנות ה-50 זוכתה מאשמה ועלתה לישראל. בארץ חזרה לעסוק בהוראה וכן כיהנה כחברת מועצת העיר גבעתיים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בחצר בית היתומים הניצולים בווילנה, ליטא, 1945

בתמונה הקטנה: במחנה הגולאג בקולימה, סיביר

רגיל

סמנתה סמית’

סמנתה ריד סמית’, 1985-1972

“מר אנדרופוב היקר,
קוראים לי סמנתה סמית’. אני בת עשר. ברכותיי על התפקיד החדש. אני מודאגת מכך שרוסיה וארצות הברית יתחילו מלחמה גרעינית. האם אתה מתכוון להצביע בעד מלחמה או לא? אם לא, אז בבקשה תגיד לי כיצד אתה מתכנן לעזור לכך שלא תהיה מלחמה. לשאלה זו אתה לא חייב לענות, אבל הייתי רוצה לדעת למה אתה רוצה לכבוש את העולם או לכל הפחות את המדינה שלנו. אלוהים ברא את העולם בשבילנו כדי שנוכל לחיות בו ביחד בשלום ולא כדי להילחם.
בברכה,
סמנתה סמית'”

היום, לפני 46 שנים, נולדה סמנתה סמית’, שזכתה לפרסום בינלאומי כשגרירה האמריקאית הצעירה ביותר. ב-1982, בימי מירוץ החימוש של המלחמה הקרה, כתבה סמנתה בת ה-10 מכתב למנהיג החדש של בריה”מ, יורי אנדרופוב, בבקשה להבין מדוע היחסים בין בריה”מ לארה”ב כה מתוחים. מכתב התשובה החיובי שקיבלה מאנדרופוב חולל קרקס תקשורתי, וביקורה בבריה”מ בקיץ 1983, בהזמנתו, סוקר בהרחבה בשתי המעצמות. סמית’ הפכה לידוענית כפעילת שלום וכשגרירת רצון טוב, ומהווה עד היום דוגמה למעורבות אזרחית וליכולת של כל אחד ליצור שינוי בעולם. בגיל 13 נהרגה בהתרסקות מטוס.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: סמנתה (מימין) מתקבלת בברכה ע”י נערות ונערים מברית המועצות עם נחיתתה במוסקבה ב-1983

בתמונה הקטנה: צילום מסך מתוך ריאיון עם סמנתה בתוכנית הבוקר האמריקאית “היום” (ינואר 1985)

רגיל

אנה אחמטובה

אנה אחמטובה (שם העט של אנה אנדרייבנה גורנקו), 1966-1889

“בֶּחָזֶה צְמַרְמֹרֶת, אֵין עֵזֶר.
אַךְ קַלּוּ צְעָדַי כְּתָמִיד.
עַל יָדִי הַשְּׂמָאלִית לָבַשְׁתִּי
הַכְּסָיָה שֶׁל הַיָּד הַיְמָנִית.

רַק שָׁלֹשׁ מַדְרֵגוֹת, יָדַעְתִּי,
אַךְ נִדְמֶה: מִסְפָּרָן כֹּה רָב…
בֵּין עֲצֵי אַשּׁוּחַ הָרוּחַ
הִתְחַנֵּן: נָמוּתָה יַחְדָּו.

הַגּוֹרָל רִמַּנִי. שׁוֹמְעָה אַתְּ.
הַגּוֹרָל הָרַע, הֲפַכְפָּךְ.
חֲבִיבִי, חֲבִיבִי, עָנִיתִי,
גַּם אוֹתִי… אָמוּתָה אִתָּךְ…

זוֹ שִׁירַת אַחֲרוֹנַת פְּגִישׁוֹתֵינוּ.
אֶל הַבַּיִת הִפְנֵיתִי רֹאשִׁי.
בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת עוֹד נִרְאָה לִי
אוֹר נֵרוֹת צָהֹב אֲדִישִׁי.”

אנה אחמטובה (נולדה היום, לפני 129 שנים), מגדולות משוררי רוסיה. שירתה נוגעת באיפוק תמציתי באהבה בלתי-אפשרית, בקשר עמוק לאדמת המולדת ובסבלו של העם הרוסי תחת השלטון הסובייטי.

ויקיפדיה

פייסבוק

את “שִׁירַת הַפְּגִישָׁה הָאַחֲרוֹנָה” תרגמה לעברית המשוררת רחל בלובשטיין-סלע (מתוך “פרויקט בן יהודה“)

בתמונה הגדולה: פורטרט של אחמטובה מאת קוזמה פטרוב-וודקין, 1922

רגיל

אספיר שאב

אספיר (אסתר) שאב, 1959-1894

היום, לפני 124 שנים, נולדה אספיר שאב, קולנוענית סובייטית פורצת דרך בקולנוע תיעודי ועלילתי. כסטודנטית לספרות במוסקבה של העשור השני של המאה ה-20 התחברה לעולם האוונגרד הרוסי, ובמיוחד לתיאטרון הקונסטרוקטיביסטי. ב-1922 החלה לעבוד כעורכת בחברת הקולנוע הסובייטית המרכזית והייתה לאחת הנשים הבולטות מאחורי הקלעים של תעשיית הקולנוע הסובייטית. יצירתה החשובה ביותר היא טרילוגיית הסרטים ההיסטוריים “נפילתה של שושלת רומנוב”, “הדרך הגדולה” ו”רוסיה של ניקולאי השני ולב טולסטוי”, שבמסגרתה יצרה לראשונה את הז’אנר המכונה סרטי ארכיון.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: דיוקן מאת אלכסנדר רודצ’נקו, 1924

רגיל

מרגרט ברק-וייט

מרגרט ברק-וייט, 1971-1904

היום, לפני 113 שנים, נולדה מרגרט ברק-וייט, צלמת אמריקאית. תצלומיה מאירועים מרכזיים החל משנות ה-30, כמו השפל הכלכלי הגדול, מלחמות ואסונות טבע, נעשו לחלק מרכזי בכתב העת “לייף”, מכתבי העת המצליחים בעולם, ושינו במידה רבה את הסיקור העיתונאי. ברק-וייט הייתה הצלמת המערבית הראשונה שהורשתה להיכנס לבריה”מ, הראשונה שהייתה כתבת וצלמת צבאית, הראשונה שהורשתה לעבוד באזורי קרב במלחה”ע ה-2 והראשונה שחשפה תמונות שזעזעו את העולם ממחנות הריכוז. היא נודעה גם בתיעוד של שחרור הודו ופקיסטן, משטר האפרטהייד ומלחמת קוריאה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ברק-וייט עובדת על גג בניין קרייזלר, צילום של אוסקר גראובנר

רגיל

אלכסנדרה קולונטאי

אלכסנדרה קולונטאי, 1952-1872

היום, לפני 145 שנים, נולדה אלכסנדרה קולונטאי, מנהיגה חברתית ופמיניסטית, סופרת ודיפלומטית סובייטית. היא הייתה תועמלנית נלהבת של הבולשביקים, ולאחר מהפכת אוקטובר נבחרה ל”סובייט פטרוגרד”, מועצת הפועלים החשובה ביותר ברוסיה, ונתמנתה לקומיסר העם לרווחה סוציאלית. בתפקידה זה הייתה האישה הבכירה ביותר בממשל הסובייטי. ב-1919 ייסדה את המחלקה לקידום נשים במפלגה הקומוניסטית, וביוזמתה הפך “יום האישה” לחג רשמי בברית המועצות. ב-1923 מונתה לשגרירה בנורבגיה (ואחר כך גם במקסיקו, בשוודיה ובאו”ם) ובכך הייתה לאישה הראשונה בתקופה המודרנית שכיהנה כשגרירה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

טניה סביצ’בה

טניה סביצ’בה, 1944-1930

היום, לפני 87 שנים, נולדה טניה סביצ’בה, ילדה רוסייה שכתבה יומן מפורסם בעת המצור על לנינגרד במלחמת העולם השנייה. היא החלה לכתוב את היומן בדצמבר 1941, ותיארה בו את קורות משפחתה. אחיה ואחיותיה, אמה ודודיה סייעו בכפייה לצבא הרוסי – תפרו מדים, עבדו במפעל תחמושת ובנו הגנות. טניה בת ה-11 חפרה שוחות והפעילה פצצות תבערה. בשל התנאים הקשים, רוב בני משפחתה מתו ברעב ובמחלות עד חילוצה של טניה מלנינגרד בסוף 1942, יחד עם 140 ילדים נוספים. היא מתה ביוני 1944 מסיבוכים של שחפת. יומנה הפך לסמל חשוב של קורבנות המצור ומוצג היום במוזיאון ההיסטוריה של לנינגרד.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פינוי שלג בלנינגרד במהלך המצור

רגיל

לאריסה לטינינה

לאריסה סימנובה לטינינה, נולדה ב-1934

היום, לפני 82 שנים, נולדה לאריסה לטינינה, מתעמלת סובייטית ילידת אוקראינה. היא המתעמלת בעלת המספר הגבוה ביותר של מדליות זהב אולימפיות – 9, והשנייה בכל הזמנים (גברים ונשים) בסך כול מספר המדליות האולימפיות – 18. באליפות העולם בהתעמלות ב-1958 התחרתה לטינינה כשהיא בהיריון וזכתה בחמש מתוך שש התחרויות שבהן השתתפה. לאחר אליפות העולם ב-1966 פרשה מתחרויות והחלה לאמן את נבחרת ההתעמלות של ברית המועצות, תפקיד שמילאה עד 1977 ובו סייעה לבסס את ברית המועצות ככוח דומיננטי בתחום. באולימפיאדת מוסקבה 1980 הייתה אחראית על תחרויות ההתעמלות.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מולי סטיימר

מולי סטיימר, 1980-1897

היום, לפני 119 שנים, נולדה מולי סטיימר, אנרכיסטית ואקטיביסטית רוסייה. היא היגרה לארה”ב כשהייתה בת 15, החלה לעבוד במפעלי היזע בניו יורק ונעשתה מעורבת במאבקי ארגוני העובדים לצד אמה גולדמן. ב-1917 היא יצרה קבוצה של אנרכיסטים יהודים נגד מלחמות, ושנה אחר כך נעצרה על חלוקת עלונים בגנות ההתערבות האמריקאית ברוסיה כנגד המהפכה הבולשביקית, ונגזרו עליה 15 שנים בכלא בעוון בגידה. ב-1921 היא גורשה בחזרה לרוסיה. ב-1923 הפגינה כנגד רדיפת האנרכיסטים על ידי בולשביקים וגורשה עם בן זוגה לגרמניה. עם עליית היטלר לשלטון, הם נמלטו לצרפת ולבסוף למקסיקו, שם המשיכו לקדם אידיאלים אנרכיסטיים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מרינה צבטייבה

מרינה צבטייבה, 1941-1892

“את בדרך שלך פוסעת לך,
וידי איננה נוגעת בך.
אך נצחית מדי בלבי – כמיהה:
לא תהיי לי עוברת-אורח תוהה.

‘אהובה שלי!’ מיד אמר הקול.
בניחוש – מחלתי לך על הכל,
בלי לדעת – אף לא את שמך הפרטי –!
אהבי אותי, אהבי אותי!

ועל פי פיתול שפתייך המר,
ועל פי קשיחות מתארן הקר,
על פי כובד גבינייך רואה אני:
לב כזה כובשים – בקרב איתנים!

שמלתך – כשריון אבירים משיי,
וקולך – קול צוענייה חופשי,
עד כאב אהבתי את כל כולך –
כל תווייך – אפילו את לא-יופייך!”

היום, לפני 124 שנים, נולדה מרינה צבטייבה, משוררת וסופרת רוסייה, מהיוצרות המקוריות, הגדולות והחשובות בשפה הרוסית.

ויקיפדיה

פייסבוק

תרגמה: סיון בסקין, מתוך גיליון אפריל 2013 של כתב העת “הו”

רגיל

שויסטה מוליונובה

שויסטה מוליונובה, 2010-1925

היום, לפני 91 שנים, נולדה שויסטה מוליונובה, זמרת ידועה ביהדות בוכרה, ילידת טג’יקיסטן. בגיל 8 החלה לשיר ברדיו דושנבה וכבר בגיל 20 זכתה בתואר הכבוד הסובייטי “האמנית הטג’יקית הראויה לשבח”. מוליונובה נודעה ברחבי מרכז אסיה, המזרח התיכון ובריה”מ בשירתה בז’אנר השש-מקאם – ששת המקאמים (“מצבים”), מבנה המגדיר מסגרת ליצירה מוזיקלית ערבית-סוּפית. הופעתה האחרונה הייתה במאי 2010, כחודש לפני מותה בגיל 84, אז שרה את שירה הידוע ביותר “יום הניצחון”, 65 שנים לאחר ששרה אותו לראשונה ביום הניצחון על גרמניה הנאצית.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

פאניה (“דורה”) קפלן

פאניה (“דורה”) קפלן, 1918-1890

ניסתה להתנקש בחייו של לנין ב-1918

היום, לפני 98 שנים, ניסתה פאניה (“דורה”) קפלן, מהפכנית רוסייה ממוצא יהודי, להתנקש בחייו של שליט ברית המועצות, ולדימיר לנין, תקרית שהציתה במידה רבה התקוממות אזרחית. ב-1906 נעצרה קפלן בת ה-16 בשל מעורבותה בניסיון התנקשות באישיות בכירה בממשל ונידונה למאסר עולם במחנה עבודה סיבירי. ב-30 באוגוסט 1918 ירתה בלנין שלושה כדורים, ששניים מהם פגעו בכתפו ובריאתו, בשל “בגידתו בעקרונות המהפכה”, כך טענה בחקירתה. היא הוצאה להורג ב-3 בספטמבר אותה השנה. בחודשים הבאים הוצאו להורג ללא משפט כ-800 יריבים פוליטיים של הבולשביקים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

רוזה אוטונבייבה

רוזה אוטונבייבה, נולדה ב-1950

היום, לפני 66 שנים, נולדה רוזה אוטונבייבה, מדינאית ודיפלומטית קירגיזית. בשנות ה-80 החלה לעבוד במנגנון המפלגתי בקירגיזסטן ובמשרד החוץ הסובייטי. ב-1991 מונתה לשגרירת ברית המועצות במלזיה, ועם הכרזת העצמאות של קירגיזסטן מונתה לשרת החוץ של המדינה החדשה. במהלך ההפיכה השלטונית בקירגיסטן באפריל 2010, ההתקוממות העממית הגדולה ביותר שהייתה במדינות ברית המועצות לשעבר, הייתה מנהיגת המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של קירגיזסטן, מונתה לראשת הממשלה הזמנית, ולאחר מכן נבחרה במשאל עם לנשיאה – האישה-הנשיאה הראשונה בתולדות קירגיזסטן וחבר המדינות.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מריה אוקטיברסקיה

מריה אוקטיברסקיה, 1944-1905

היום, לפני 111 שנים, נולדה מריה אוקטיברסקיה, נהגת טנק סובייטית במלחה”ע השנייה. כשהתבשרה שבעלה, קצין סובייטי, נהרג בחזית המזרחית, נמלאה רצון לנקום בנאצים ומכרה את רכושה כדי לתרום טנק לצבא האדום, בתנאי שיותר לה לנהוג בו בעצמה. מועצת הביטחון הסובייטית הבינה את פוטנציאל הפרסום, והסכימה להעביר אותה את ההכשרה הארוכה הנדרשת. רבים לעגו לה כשהתייצבה עם הטנק שלה בחזית באוקטובר 1943, אך במהרה נוכחו שהפגינה גבורה, תעוזה ויכולות יוצאות דופן. לאחר שנפלה בקרב, הייתה האישה הראשונה שקיבלה את אות הגבורה הגבוה של האיחוד הסובייטי על אומץ בשדה הקרב.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

לודמילה פבליצ’נקו

לודמילה פבליצ’נקו, 1974-1916

היום, לפני 100 שנים, נולדה לודמילה פבליצ’נקו, צלפית סובייטית-אוקראינית. עם פלישתו של הצבא הגרמני לרוסיה ביוני 1941 הייתה בין המתנדבים הראשונים להתגייס לחיל הרובאים, ובהמשך המלחמה הייתה למדריכת ירי. ראוי לציין שמתוך כ-2,000 צלפיות בסך הכול בצבא האדום, רק כ-500 שרדו את המלחמה. ב-1942 נשלחה פבליצ’נקו לארה”ב ולקנדה לביקור ממלכתי, והייתה האזרחית הסובייטית הראשונה שהתקבלה בבית הלבן. ב-1943 זכתה לעיטור הגבורה הגבוה ביותר מטעם ברית המועצות, ודמותה עיטרה בול סובייטי.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מרינה רסקובה

מרינה רסקובה, 1943-1912

היום, לפני 104 שנים, נולדה מרינה רסקובה, נווטת סובייטית. ב-1933 סיימה את הכשרתה כנווטת בחיל האוויר הסובייטי, ושנה לאחר מכן החלה ללמד באקדמיה זוקובסקי לטיסה, האישה הראשונה בתפקידים אלה. ב-1941 שכנעה רסקובה את סטאלין להקים שלוש יחידות של טייסות קרב, שעל אחת מהן פיקדה בעצמה. עד סוף מלחה”ע השנייה ביצעו שלוש טייסות הנשים כ-30,000 משימות ו-29 מבין לוחמותיהן קיבלו עיטור גבורה. הגרמנים כינו אותן “מכשפות הלילה”.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אירנה רטושינסקיה

אירנה רטושינסקיה, נולדה ב-1954

היום, לפני 62 שנים, נולדה אירנה רטושינסקיה, משוררת וסופרת רוסייה-אוקראינית, דיסידנטית בולטת כנגד המשטר הסובייטי. ב-1982 נעצרה באשמת המרדה אנטי-סובייטית ונשפטה לשבע שנים במחנה עבודה ולחמש שנים נוספות של גלות. במהלך מאסרה כתבה רטושינסקיה כ-250 שירים, שעסקו בזכויות אדם, בחירות, בחופש וביופיים של החיים. את שיריה מהכלא חרטה על סבונים, שיננה ורק אז נתנה להם להישטף. ב-1987 קיבלה מקלט מדיני בארה”ב, עד שב-1998 שבה סוף סוף אל מולדתה.

ויקיפדיה

פייסבוק