עמוד 1
רגיל

מאי שידיאק

מאי שידיאק, נולדה ב-1963

היום, לפני 56 שנים, נולדה מאי שידיאק, עיתונאית ופוליטיקאית לבנונית. החל ב-1985 הייתה עיתונאית ומגישת חדשות בטלוויזיה, וקיבלה פרסים רבים על עבודתה העיתונאית ועל קידום חופש הביטוי בלבנון, ובראשם פרס אונסק”ו לעיתונות חופשית ופרס האומץ של התאחדות העיתונאיות הבינלאומית. ב-2005 נפצעה קשה ורגלה וידה נקטעו בעקבות ניסיון התנקשות בחייה ע”י פצצה שהוטמנה במכוניתה, וזאת במסגרת שורה של התנקשויות באנשי ציבור לבנונים שהתנגדו להתערבות סוריה בענייניה הפנימיים של לבנון. שנה אחר כך הצטרפה לפוליטיקה, וכיום היא מכהנת כשרה לפיתוח מנהלי בממשלת לבנון.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: שידיאק (בכיסא גלגלים) מובילה הפגנת מחאה בתגובה לבזיזתה של תחנת שידור בביירות על ידי תומכי חיזבאללה, מאי 2008 [מקור]

בתמונה הקטנה: שידיאק נואמת בכנס שנתי של “נשים בחזית”, מרץ 2019 [מקור]

רגיל

הארייט מרטינו

הארייט מרטינו, 1876-1802

“כדאי לך לחיות את חייך באופן הטוב ביותר ולפעול באופן הטוב ביותר ולחשוב באופן הטוב ביותר *היום*. היום הוא ההכנה הטובה ביותר למחר ולכל הימים האחרים שיבואו”

היום, לפני 217 שנים, נולדה הארייט מרטינו, סופרת ותיאורטיקנית בריטית, הנחשבת לסוציולוגית הראשונה. באופן יוצא דופן לתקופתה, היא הצליחה לבסס מוניטין ככותבת מהימנה ופופולרית ולהתפרנס מכתיבת ספרים ומאמרים רבים על פוליטיקה, רוחניות, כלכלה, משפחה ונקודת המבט הנשית. היא תרגמה לאנגלית את כתבי אוגוסט קונט, אבי הסוציולוגיה כדיסציפלינה, הצליחה להסביר ולהפיץ לקהל הרחב רעיונות כלכליים חדשים ומורכבים, כמו אלה של סמית, מיל ובנת’ם, והאמינה כי ניתוח חברתי מעמיק יאפשר להבין ולפרק את יחסי הכוח המגדריים, את השעבוד לעבדות ואת ההתבטלות בפני הדת.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן מאת ריצ’רד אוונס, מוצג מ-1834 בגלריית הדיוקנאות הלאומית בלונדון

בתמונה הקטנה: מרטינו ב-1861 (צילום: קאמיל סילבי)

רגיל

הלן טאוסיג

הלן ברוק טאוסיג, 1986-1898

היום, לפני 121 שנים, נולדה הלן טאוסיג, קרדיולוגית אמריקאית, מומחית לטיפול במומי לב מולדים ומייסדת התחום של קרדיולוגיית ילדים. היא למדה בהרווארד ובאוניברסיטת בוסטון אך בשל מגדרה לא הורשתה להשלים שם תואר, ולבסוף, ב-1927, הצליחה להשלים לימודי רפואה והתמחות בקרדיולוגיה באוניברסיטת ג’ונס הופקינס. בין היתר פיתחה הליך רפואי מציל חיים, המכונה על שמה “שאנט בליילוק-טאוסיג”, לתינוקות שנולדו עם טטרלוגיית פאלוט (מצב מולד של חסימת עורק הריאה ונקב בין חדרי הלב, הגורם ל”תסמונת התינוק הכחול”). היא ידועה גם כמובילת המאבק לאיסור השימוש בתלידומיד בארה”ב ובאירופה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ד”ר טאוסיג ומטופל, 1975 [צילום: יוסוף קאראש]

בתמונה הקטנה: בודקת ילדה בעלת תסמונת “התינוק הכחול” [צילום: Hearst Newspapers], מתוך הארכיון הרפואי של בית החולים ג’ונס הופקינס

רגיל

אליסיה אלונסו

אליסיה (ארנסטינה דה לה קרידאד מרטינז דל חויו) אלונסו, נולדה ב-1921

היום, לפני 97 שנים, נולדה אליסיה אלונסו, פרימה בלרינה וכוריאוגרפית קובנית, שנודעה במיוחד בתפקידה כג’יזל בגרסת הבלט של “כרמן”. עלייתה הראשונה לבמה הייתה ימים אחדים לאחר יום הולדתה העשירי, ובמהרה כבשה את במות ניו יורק. מגיל 19 הלכה והידרדרה ראייתה ההיקפית והיא נותרה עיוורת חלקית; כדי להתמצא הותקנו עבורה אורות צבעוניים בחלקים שונים של הבמה, וכן הקפידה לתרגל רבות עם המופיעים לצידה, כך שיהיו תמיד בדיוק איפה שציפתה. ב-1948 ייסדה להקה משלה בהוואנה, שב-1955 הפכה לבלט הלאומי של קובה, והמשיכה להופיע גם בשנות ה-70 לחייה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: במופע “ג’יזל”, הבלט האמריקאי, 1940 (צילום: וולטר א’ אוון)

בתמונה הקטנה: מיגל דיאז-קאנל ברמודז, סגן נשיא הקבינט של קובה, מסיר את הלוט מפסל להנצחת הבלרינה האיקונית, אליסיה אלונזו (במרכז התמונה), לרגל יום הולדתה ה-96 ובמלאת 70 שנה לבלט הלאומי של קובה בייסודה, ינואר 2018 (צילום: חוזה מ’ קוראה)

רגיל

טילי אסטון

מטילדה אן (“טילי”) אסטון, 1947-1873

היום, לפני 145 שנים, נולדה טילי אסטון, סופרת ומורה אוסטרלית, שנודעת בשל הישגיה בקידום זכויות אנשים עם לקויות ראייה. היא הייתה בעל/ת לקות הראייה הראשון/ה שהתקבל/ה לאוניברסיטה באוסטרליה, אך נאלצה לפרוש לאחר שנה בהיעדר ספרי לימוד בברייל. ב-1894 ייסדה את החברה הוויקטוריאנית לסופרי ברייל (לימים ספריית הברייל הלאומית), וב-1895 את האגודה לקידום עיוורים, שתחת ניהולה הובילה שינוי חברתי וחוקי, ובין היתר השיגה לעיוורים זכות הצבעה, פטור מתשלום על דואר בברייל ותחבורה ציבורית בחינם. ב-1913 מונתה לנהל את מחלקת החינוך הלאומית לעיוורים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בשנות ה-20 לחייה, מקריאה סיפורי אגדות מתוך ספר שנכתב בכתב ברייל [התמונה באדיבות “culture Victoria”]. מתוך כתבה על “תערוכה על חיי החזון של טילי אסטון

בתמונה הקטנה: סנטור פיירבירן מעניק לגברת אסטון, המייצגת את החברה לסופרי ברייל, את המפתח לספריית החברה הוויקטוריאנית לברייל, עם פתיחתה ב-1919. מתוך אתר המוזיאונים של ויקטוריה

רגיל

שרה ברנאר

שרה מארי-אנרייט ברנאר, 1923-1844

היום, לפני 174 שנים, נולדה שרה ברנאר, שחקנית תיאטרון צרפתייה, מהגדולות ביותר בתקופתה. היא נודעה באישיותה המקסימה, במשחקה העוצמתי והסוחף ובקול הזהב שלה. החל מ-1862, בהיותה בת 18, נחלה הצלחות בתיאטראות פריז. ב-1880 הקימה להקת תיאטרון משלה, שאיתה הופיעה בכל העולם. היא גילמה גם תפקידי גברים (למשל “המלט”), וכן הופיעה בכמה מסרטי הראינוע הראשונים – כולל בסרט הנחשב לראשון המשלב קול, שהוצג בתערוכה העולמית של פריז ב-1900. לימים נפצעה במהלך הופעה בברזיל ורגלה נכרתה, אך למרות נכותה המשיכה להופיע כמעט עד יומה האחרון.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צילום של פליקס נדאר, שנת 1860~

בתמונה הקטנה: מתוך הסרט “הגברת עם הקמליות”, שנת 1911

התמונות מתוך הפרויקט “נשים מסוכנות

רגיל

סופיה סמית’

סופיה סמית’, 1870-1796

היום, לפני 222 שנים, נולדה סופיה סמית’, יורשת עשירה ופילנתרופית אמריקאית. בהיותה חירשת, שקלה להקדיש את הונה להקמת מוסד לחירשים, אך משמוסד כזה הוקם ב-1868, החליטה לתמוך בהשכלה גבוהה לנשים, ברמה זהה לזו שקיבלו אז גברים – וב-1871, שנה לאחר מותה, מימן עיזבונה את הקמת הקולג’ לנשים בהארטפילד, מסצ’וסטס. “לדעתי בזכות חינוך גבוה ונוצרי יותר לנשים, ה’עוולות’ שנעשו להן יזכו לתשומת לב, שכרן יעלה בהתאם ותתחזק השפעתן על תיקון החברה; כמורות, ככותבות, כאמהות, כחברות בחברה האנושית, כוחן להיטיב יגדל באופן בל ישוער,” כתבה בצוואתה.

ויקיפדיה

אתר “סמית’ קולג'”, מהמכללות הפרטיות הטובות בארה”ב כיום

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך פרויקט תיעוד של נשים חלוצות ממסצ’וסטס

התמונה הקטנה מתוך ספריית סמית’ קולג’, שנת 1868~

רגיל

טובה גולדברג

טובה גולדברג, 2006-1930

היום, לפני 88 שנים, נולדה טובה גולדברג, קשרית של הגדנ”ע בירושלים הנצורה במהלך מלחמת העצמאות. ביוני 1948, בעת שהעבירה ידיעה חשובה, התפוצץ לידה פגז, היא איבדה את ידה, אך למרות זאת הייתה נחושה למלא את המשימה ורצה עם ההודעה ליעדה. בכך הצילה את חייהם של לוחמים רבים, והייתה מועמדת לקבל את “אות גיבור ישראל”, אך לא קיבלה אותו בשל גילה הצעיר – 17 בלבד – ומפני שלא הייתה חיילת מן השורה. במהלך השיקום הכירה את בעלה לעתיד, אשר בק, שאיבד את רגלו בשירותו בחטיבת הראל של הפלמ”ח. יחד גידלו שני ילדים, והיא עבדה כמורה לתנ”ך וללשון.

ב-1959 יצא לאור ספרו של אברהם שלמון, “הקשרית האמיצה: סיפור עלילה מימי מלחמת השחרור”, המבוסס על סיפור חייה ומתאר את עלילות גבורתה. סביר להניח, שאלמלא נכתב הספר – איש מלבד משפחתה וקרוביה לא היה זוכה לזכור אותה.

עוד על טובה גולדברג
בוויקיפדיה
ב”חנות הספרים של איתמר
בבלוג של שרון גבע, “אל מדף ספרי ההיסטוריה

פייסבוק

בתמונה הגדולה:

למעלה: מסמך שנשלח אל האלוף דוד שאלתיאל ביוני 1949, “הנדון: פרטים על מועמדים לאותות הצטיינות – טובה גולדברג. חניכת גדנ”ע בלתי מגויסת, היתה קשרית בזמן המצור ובזמן ההפגזה. בעלת אומץ לב ומסירות יוצאת מן הכלל. הוטל עליה להעביר מכתבים ממטה המחוז למטה 3. על אף ההפגזה הקשה הלכה למסור את המכתבים, נפגעה על ידי פגז שקטע את יד ימינה, לא אבדה עשתונותיה כי אם בקשה למסור את המכתבים לתעודתם.”

למטה: תמונות של טובה גולדברג בצעירותה

בתמונה הקטנה: טובה גולדברג, בשנים מאוחרות יותר

(כל התמונות מתוך “אל מדף ספרי ההיסטוריה” ו”חנות הספרים של איתמר”)

רגיל

אוולין גלני

דיים אוולין אליזבט אן גְלֶני, נולדה ב-1965

היום, לפני 53 שנים, נולדה אוולין גלני, נגנית כלי הקשה וירטואוזית סקוטית, זוכת פרס גראמי ופרס פולר. מגיל 12 היא חירשת לחלוטין, ולימדה את עצמה “לשמוע” עם איברי גוף אחרים. בהשפעת מוזיקה סקוטית מסורתית למדה מגיל צעיר לנגן בחמת חלילים, במפוחית ובקלרינט, בגיל 11 הצטרפה להרכב כלי הקשה, ובשנות ה-80 ניגנה בתזמורת הנוער הלאומית של סקוטלנד ולמדה באקדמיה המלכותית למוזיקה בבריטניה. ב-2012 הובילה אלף מתופפים בטקס הפתיחה של אולימפיאדת לונדון. היא עורכת כיתות אמן ומופיעה בעשרות קונצרטים בשנה, עם מגוון רחב של תזמורות ומוזיקאים בכל רחבי העולם.

ויקיפדיה

שיחת TED של אוולין גלני, “איך להקשיב באמת

פייסבוק

רגיל

שפק פאוויי

שַׂפָק פאוויי, נולדה ב-1976

היום, לפני 42 שנים, נולדה שפק פאוויי, פעילה הומניטרית, עיתונאית, דיפלומטית ופוליטיקאית טורקייה. ב-1996, בהיותה סטודנטית לאמנות בציריך, איבדה את ידה ורגלה השמאליות בתאונת רכבת. ב-2003 החלה לעבוד בנציבות האו”ם לפליטים, שם פעלה למען מתן סיוע הומניטרי, זכויות ילדים ונשים ומציאת פתרונות שלום במדינות שונות במזרח התיכון. היא גם ממייסדותיה של ועדת האו”ם לזכויות אנשים עם נכויות. ב-2011 נבחרה לפרלמנט הטורקי כנציגת איסטנבול – האישה הראשונה בעלת מוגבלויות בפרלמנט, ומונתה לוועדות העוסקות בסוגיות סביבתיות וחברתיות. לפני כשנה פרשה מסיבות בריאותיות.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אן סאליבן

יוהנה (“אן”) מנספילד סאליבן מייסי, 1936-1866

היום, לפני 152 שנים, נולדה אן סאליבן, מורה ומטפלת אמריקאית. בגיל 5 לקתה בגרענת, מחלת עיניים זיהומית שהותירה אותה עיוורת כמעט לחלוטין עוד בטרם למדה קרוא וכתוב, אך בסיוע בית המחסה שבו שהתה התקבלה ללימודים בבית הספר פרקינס לעיוורים. בגיל 20, עם סיום לימודיה, הייתה למורה ולבת לוויה של הלן קלר בת ה-6. במהרה הצליחה ללמד את הלן, באמצעות שיטה שפיתחה של הקשה אל כף היד, מאות מילים, חשבון בסיסי, קריאת כתב ברייל – ובעיקר, כיצד לתקשר ולהשתלב בחברה. סאליבן הייתה לאישה הראשונה שזכתה בכבוד להיקבר בקתדרלה הלאומית של ארה”ב בוושינגטון.

ויקיפדיה

על “עושת הנפלאות“, סרט המתעד את שיטת הלימוד והתקשורת שפיתחה סאליבן עבור קלר

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אן סאליבן (עומדת) והלן קלר (יושבת), סביבות 1909

בתמונה הקטנה: סאליבן וקלר בקייפ קוד, 1888

רגיל

הספרייה לעיוורים של חיה בֶּם

הספרייה לעיוורים, הוקמה ב-1951 ע”י חיה בֶּם (1986-1913)

היום, לפני 67 שנים, ייסדה חיה בֶּם את הספרייה הראשונה בישראל לעיוורים ולבעלי לקויות ראייה, אותה ניהלה במשך 27 שנים. על פי המלצתו של מומחה הולנדי בשם ד”ר לודוויג כהן, עיוור בעצמו, שהוזמן ע”י משרד הביטחון כיועץ לשיקום עיוורים מקרב נכי צה”ל במלחמת העצמאות, ארגנה בֶּם קבוצת מתנדבים, אשר למדו כתיבת ברייל, פיתחו את שפת הברייל בעברית והעתיקו ספרים ידנית במרתף ביתה הפרטי בנתניה. במרוצת השנים הספרייה התרחבה בהיקף ובמגוון, התחדשה במכונות ברייל ובאולפן הקלטות, ורכשה מוניטין בינלאומי כמובילה את הנגשתם של תרבות, אמנות, השכלה ומידע ללקויי ראייה.

עוד על חיה בֶּם

עוד על הספרייה, בערך ויקיפדיה ובאתר הספרייה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אולפן ההקלטות של הספרייה

בתמונה הקטנה: חיה בֶּם

רגיל

איזבלה ספרינגמוּל טֵחַאדָה

איזבלה ספרינגמוּל טֵחַאדָה, נולדה ב-1997

“אני רוצה לייצא את המותג שלי לכל העולם. אני רוצה שכולם יידעו שאנשים עם תסמונת דאון יכולים לעשות כל מה שהם רוצים. אני רוצה להיות מסוגלת לחיות ללא עזרה ולפרנס את עצמי ב-100%. אני רוצה שאנשים יכירו אותי בזכות העבודה שלי ובזכות הלב שלי.”

היום, לפני 21 שנים, נולדה איזבלה ספרינגמוּל טֵחַאדָה, מעצבת אופנה מגואטמלה, שהתפרסמה כמעצבת האופנה הראשונה בעלת תסמונת דאון. כבר כילדה קטנה הפגינה כישרון רב באיור ובעיצוב בגדים לבובותיה. היא למדה עיצוב אופנה, תפירה וסריגה בעצמה, לאחר שבתי ספר לאופנה דחו אותה בשל התסמונת. עיצוביה, המושפעים מהפולקלור הגואטמלי וכן מותאמים במיוחד למאפיינים הפיזיים של בעלי תסמונת דאון, הוצגו ב-2015 במוזיאון הטקסטיל והלבוש הילידי של גואטמלה. שנה אחר כך הוזמנה להציג בשבוע האופנה של לונדון וברומא, וכן נכללה ברשימת מאה הנשים מעוררות ההשראה של ה-BBC.

ויקיפדיה

האתר של איזבלה

פייסבוק

רגיל

פסקל ברקוביץ

פסקל נועה ברקוביץ, נולדה ב-1967

היום, לפני 50 שנים, נולדה פסקל ברקוביץ, ספורטאית ואשת תקשורת ישראלית ילידת צרפת. בגיל 15 נחשפה במקרה למוצאה היהודי ולמדינת ישראל, וביולי 1984 הגיעה לראשונה לפעילות התנדבותית בישראל. בדצמבר אותה השנה החליקה בדרכה לבית הספר, נפלה מתחת לרכבת נוסעת ושתי רגליה נקטעו. ב-1985 עלתה לישראל, והייתה למתנדבת הראשונה בצה”ל בכיסא גלגלים. במהלך השנים ייצגה את ישראל במשחקים הפאראלימפיים בשחייה, בחתירה ובאופני יד. היא גם שדרנית, כתבת ועורכת ברדיו ובטלוויזיה, במאית סרטי תעודה ומעבירה הרצאות העצמה מעוררות השראה לקהלים רבים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פרויקט ספורט אתגרי שכולל מפגש עם פסקל וטיפוס על קירות, מתוך אתר “נגישות ישראל”

בתמונה הקטנה: הזכויות על הצילום שמורות לפסקל ברקוביץ

רגיל

האבן גירמה

האבן גירמה, נולדה ב-1988

היום, לפני 29 שנים, נולדה האבן גירמה, אקטיביסטית למען אנשים עם מוגבלויות, שנולדה בארה”ב למשפחת פליטים מאריתריאה. לפני 4 שנים הייתה החירשת-עיוורת הראשונה שסיימה לימודי משפטים בהרווארד, והצטרפה לארגון משפטנים למען בעלי מוגבלויות. אחד המאבקים החשובים שהיא מנהלת הוא למען הכללת ספרים ופלטפורמות דיגיטליות תחת חוק הנגישות האמריקאי:

“מידע דיגיטלי הוא בסה”כ 1 ו-0, ואפשר להמירו לכל פורמט. האנשים שמפתחים את השירותים האלה – מתכנתים ומעצבי טכנולוגיות – יש להם כוח אדיר להגדיל את הנגישות לאנשים עם מוגבלויות. אני מקווה שיעשו זאת.”

ויקיפדיה

אתר אישי

הרצאת TEDx: “מדוע אני פועלת למען הסרת מכשולי נגישות בפני סטודנטים עם מוגבלויות”

פייסבוק

רגיל

קתאי ויליאמס

קתאי ויליאמס, 1892-1844, התגייסה ב-1866

היום, לפני 150 שנים, התגייסה לצבא ארצות הברית קתאי ויליאמס, האפרו-אמריקאית הראשונה. היא עבדה כשפחה בבית במיזורי כשב-1861, במהלך מלחמת האזרחים, הגיעו לאזור כוחות צבא האיחוד. ויליאמס, כעבדים אחרים, צורפה אליהם ככוח עזר של מבשלות, כובסות ואחיות עד לסוף המלחמה ב-1865. אז, כאישה חופשייה, התגייסה לשירות סדיר בחיל הרגלים; מאחר שנאסר על נשים לשרת בצבא, היא התחזתה לגבר בשם ויליאם קתאי. שנתיים אחר כך נפלה למשכב, הרופא הצבאי גילה שהיא אישה, והיא שוחררה מיד. ב-1891 נדחתה בקשתה לקבל קצבת נכות שחיילים משוחררים זכאים לה, והיא מתה זמן קצר אחר כך.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

שיאניות המשחקים הפאראלימפיים

היום, 18 בספטמבר 2016, ננעלים המשחקים הפאראלימפיים ה-15 בריו דה ז’ניירו, ברזיל.

“המשחקים המקבילים” (Parallel Games) נערכו לראשונה במקביל לאולימפיאדת לונדון 1948, בבית החולים השיקומי בסטוק מנדוויל שבאנגליה, מרכז השיקום הגדול ביותר בעולם לפציעות עמוד שדרה. את המרכז הקים ד”ר לודוויג גוטמן בסוף מלחה”ע ה-2, ובחזונו ראה את הפעילות הספורטיבית כחלק מהשיקום ואת המשחקים כאירוע מעורר השראה שצריך להיות בינלאומי. בתחרות הראשונה הזו השתתפו 16 פצועי עמוד שדרה.
ב-1960 נערכו משחקי סטוק מנדוויל ה-99 ברומא, לאחר אולימפיאדת הקיץ באותה שנה, והם נחשבים למעשה לאולימפיאדת הנכים ה-1, או בשם שהפך לרשמי: “המשחקים הפאראלימפיים“. המשחקים התרחבו במרוצת השנים כך שיכללו ענפים נוספים, משחקי חורף וכן ספורטאים בעלי לקויות שונות מלבד פגיעות עמוד שדרה. במשחקים הפאראלימפיים בריו השתתפו יותר מ-4,300 ספורטאים מ-159 מדינות ב-22 ענפים.

בשונה מרוב תחרויות הספורט בעולם, במשחקים הפאראלימפיים דווקא הספורטאיות הן שמובילות את טבלאות המדליות.
בראש טבלת מחזיקי המדליות הפאראלימפיות בכל הזמנים נמצאות 4 נשים: טרישה זורן מארה”ב, ראגנהילד מייקלבוסט מנורבגיה, ביאטריס פייר הס מצרפת וריינהילד מילר מגרמניה.

1. טרישה זורן היא הספורטאית המעוטרת ביותר בהיסטוריה של המשחקים הפאראלימפיים (גברים ונשים!) – שיאנית המשחקים הפאראלימפיים בכל הזמנים, ומחזיקה במספר הגדול ביותר של מדליות פאראלימפיות. זורן היא שחיינית אמריקאית, ילידת 1964, עיוורת מלידה. זורן נכללה גם כמחליפה בנבחרת השחייה של ארה”ב לאולימפיאדת מוסקבה 1980, אך בסופו של דבר החרימה ארה”ב את המשחקים באותה שנה. במשך 24 שנים, מ-1980 עד 2004, מגיל 16 עד 40, השתתפה זורן בשבעה משחקים פאראלימפיים, ובהם זכתה בסך הכול ב-55 מדליות: 41 מהן זהב, 9 כסף ו-5 ארד.

2. ראגנהילד מייקלבוסט היא גולשת סקי נורדי מנורבגיה, ילידת 1943, שיאנית המדליות במשחקי החורף הפאראלימפיים (ומדורגת שנייה במשחקים הפאראלימפיים בכלל). היא השתתפה בארבעה משחקי חורף פאראלימפיים, בענפים שונים: במירוצי סקי למרחקים קצרים, בינוניים וארוכים, במירוצי מזחלות קרח ובביאתלון (ענף ספורט חורפי אולימפי המשלב סקי למרחקים עם ירי ברובה), וזכתה בסה”כ ב-22 מדליות זהב, 3 כסף ו-2 ארד. היא הספורטאית היחידה שזכתה במדליה בכל תחרות פאראלימפית שבה השתתפה – 27 תחרויות בסה”כ, 27 מדליות!

3. ביאטריס פייר הס היא שחיינית צרפתייה, ילידת 1961, הלוקה בשיתוק מוחין. בחמשת המשחקים הפאראלימפיים שבהם השתתפה, מ-1984 עד 2004, זכתה ב-25 מדליות: 20 מהן זהב ו-5 כסף. היא מדורגת במקום השלישי בטבלת המדליסטים הפאראלימפיים של כל הזמנים.

4. ריינהילד מילר היא גולשת סקי אלפיני ואתלטית גרמנייה, ילידת 1956. כשהייתה בת 3 איבדה את רגלה השמאלית בתאונה. בשישה משחקים פאראלימפיים היא זכתה ב-23 מדליות: 19 מהן זהב, 3 כסף ו-1 ארד, רובן בסקי ומיעוטן באתלטיקה, מה שממקם אותה במקום הרביעי בטבלת המדליסטים הפאראלימפיים של כל הזמנים. מילר היא גם ראשונת הספורטאים הפאראלימפיים שקיבלה חוזה חסות של מיליון דולר.

ספורטאית נוספת הראויה לציון היא נרולי סוזן פיירהול (2006-1944), קשתית ואתלטית ניו זילנדית. היא הייתה אתלטית קודם לתאונת האופנוע שבעקבותיה נעשתה משותקת בפלג גוף תחתון, והתחילה להתאמן בקשת כחלק מהשיקום. היא השתתפה בארבעה משחקים פאראלימפיים, גם בקשתוּת וגם באתלטיקה. ב-1982 זכתה במקום הראשון באליפות חבר העמים הבריטי בקשתוּת (מול מתחרים שאינם נכים), וב-1984 הייתה לספורטאית המשותקת הראשונה שהתחרתה גם במשחקים האולימפיים.

בתמונות: טרישה זורן

פייסבוק

על הספורטאיות הישראליות במשחקים הפאראלימפיים

רגיל

שיאניות ישראל במשחקים הפאראלימפיים

היום, 18 בספטמבר 2016, ננעלים המשחקים הפאראלימפיים ה-15 בריו דה ז’ניירו, ברזיל.
הספורטאים הישראלים זכו בהם בשלוש מדליות ארד: מורן סמואל בחתירה, דורון שזירי בקליעה וענבל פיזרו בשחייה.

“המשחקים המקבילים” (Parallel Games) נערכו לראשונה במקביל לאולימפיאדת לונדון 1948, בבית החולים השיקומי בסטוק מנדוויל שבאנגליה, מרכז השיקום הגדול ביותר בעולם לפציעות עמוד שדרה. את המרכז הקים ד”ר לודוויג גוטמן בסוף מלחה”ע ה-2, ובחזונו ראה את הפעילות הספורטיבית כחלק מהשיקום ואת המשחקים כאירוע מעורר השראה שצריך להיות בינלאומי. בתחרות הראשונה הזו השתתפו 16 פצועי עמוד שדרה.
ב-1960 נערכו משחקי סטוק מנדוויל ה-99 ברומא, לאחר אולימפיאדת הקיץ באותה שנה, והם נחשבים למעשה לאולימפיאדת הנכים ה-1, או בשם שהפך לרשמי: “המשחקים הפאראלימפיים“. המשחקים התרחבו במרוצת השנים כך שיכללו ענפים נוספים, משחקי חורף וכן ספורטאים בעלי לקויות שונות מלבד פגיעות עמוד שדרה. במשחקים הפאראלימפיים בריו השתתפו יותר מ-4,300 ספורטאים מ-159 מדינות ב-22 ענפים.

ישראל השתתפה במשחקים הפאראלימפיים מאז ראשיתם, ב-1960 (אם כי רק במשחקי הקיץ), ואת משחקי הקיץ הפאראלימפיים ה-3 אירחה בתל אביב ב-1968. ישראל מדורגת במקום ה-13 בעולם במספר המדליות הפאראלימפיות הכולל: 383 מדליות, ובהן 124 זהב, 124 כסף ו-135 ארד.

בשונה מרוב תחרויות הספורט בעולם, במשחקים הפאראלימפיים דווקא הספורטאיות הן שמובילות את טבלאות המדליות. מבחינת הספורטאיות הפאראלימפיות הישראליות: בראש טבלת המדליסטים בישראל עומדת ציפי רובין, והמדליה הישראלית הראשונה היא של מתי אנג’ל.

הספורטאית הישראלית המעוטרת ביותר בספורט הנכים, ובספורט בכלל (גברים ונשים!), היא צפורה רוזנבאום-רובין. צפורה רוזנבאום-רובין, ילידת 1946, היא אלופה ושיאנית עולם פאראלימפית, הספורטאית הישראלית המעוטרת ביותר. היא השתתפה בשבעה משחקים פאראלימפיים, מ-1964 עד 1992, מגיל 18 עד 46, בענפים שונים: שחייה, טניס שולחן ואתלטיקה (כולל הדיפת כדור ברזל, הטלת כידון, זריקת דיסקוס, זריקת אלה וקרב חמש). רובין, המשותקת בפלג גופה התחתון, זכתה בסך הכול ב-21 מדליות: 11 מהן זהב, 4 כסף ו-6 ארד, ומדורגת במקום ה-27 בעולם בכל הזמנים במספר מדליות הזהב הפאראלימפיות ובמקום ה-14 במספר המדליות הפאראלימפיות בכלל.

המדליסטית הישראלית הראשונה היא מתי אנג’ל (2012-1938). היא עלתה לישראל מבולגריה ב-1948, ב-1956 התגייסה לצה”ל, נפצעה קשה בתאונת ירי במהלך מבצע קדש ונותרה משותקת חלקית בארבע גפיים ורתוקה לכיסא גלגלים. כבר ב-1960, במשחקים הפאראלימפיים ה-1 ברומא, זכתה בשתי מדליות כסף: אחת בשחייה ואחת בטניס שולחן – המדליות הראשונות של ישראל. בשלושת המשחקים הפאראלימפיים הבאים היא זכתה ב-2 מדליות זהב, מדליית כסף נוספת ומדליית ארד – בסה”כ 6 מדליות.

מדליסטיות פאראלימפיות ישראליות בולטות נוספות:

בתיה משעני-לחובר
בשני משחקים פאראלימפיים (1964 ו-1968) זכתה ב-11 מדליות: מהן 3 זהב, 5 כסף ו-3 ארד, בענפים שונים: שחייה, טניס שולחן ואתלטיקה (הטלת כידון, מירוץ כיסאות גלגלים, מירוץ שליחים בכיסאות גלגלים, הדיפת כדור ברזל וזריקת אלה).

מיכל אסקפה
הוברחה לארץ מצרפת במהלך מלחה”ע ה-2 במסגרת עליית הנוער, נפגעת פוליו. זוכת 7 מדליות: 2 זהב, 1 כסף ו-4 ארד, בארבעה משחקים פאראלימפיים, בענפים שונים: טניס שולחן, שחייה וכדורסל כיסאות גלגלים.

גאולה סירי
ילידת 1949, עלתה מתימן במסגרת “מרבד הקסמים” ולקתה בשיתוק ילדים. במשחקים הפאראלימפיים בתל אביב 1968 זכתה ב-7 מדליות: מדליית זהב בכדורסל, ו-2 מדליות כסף ו-4 ארד בתחומי האתלטיקה (מירוץ שליחים בכיסאות גלגלים, הטלת כידון, הדיפת כדור ברזל, זריקת אלה, זריקת דיסקוס ומירוץ כיסאות גלגלים).

אורה גולדשטיין-אנלין
ילידת 1944, לקתה בשיתוק ילדים. זוכת 13 מדליות: 4 זהב, 5 כסף ו-4 ארד, בשלושה משחקים פאראלימפיים, בענפים שונים: שחייה, כדורסל ואתלטיקה (הדיפת כדור ברזל, זריקת דיסקוס, קרב חמש ומירוץ עגלות).

מלכה חלפון-פוטשניק
ילידת 1949, סובלת משיתוק ברגלה. בשלושה משחקים פאראלימפיים זכתה ב-9 מדליות: 4 זהב, 4 כסף ו-1 ארד, בשחייה, בכדורסל כיסאות גלגלים ובאתלטיקה (הטלת כידון, זריקת דיסקוס, הדיפת כדור ברזל וזריקת אלה).

קרן לייבוביץ’
ילידת 1973, נפצעה במהלך שירותה הצבאי ונותרה משותקת חלקית בשתי רגליה. בשני משחקים פאראלימפיים (2000 ו-2004) זכתה ב-7 מדליות בשחייה: 4 זהב, 2 כסף ו-1 ארד. בנוסף, פעלה רבות להעלאת המודעות הציבורית לספורט הנכים ולמתן תמיכות לספורטאים בעלי מוגבלויות.

ענבל פיזרו
ילידת 1987, סובלת משיתוק בגפיה התחתונות בשל סיבוך בלידה. בארבעת המשחקים הפאראלימפיים האחרונים זכתה ב-9 מדליות בשחייה: 4 כסף ו-5 ארד. היא מחזיקה במספר הגדול ביותר של מדליות בקרב הנבחרת הפאראלימפית הנוכחית, ועוד היד נטויה!

————————-

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ציפי רובין מטילה כידון

בתמונה הקטנה: בול שהנפיקה ישראל לרגל אירוח אולימפיאדת הנכים ה-3 בתל אביב ב-1968

עוד על ספורטאיות מהעולם במשחקים הפאראלימפיים

רגיל

קתרין ג’ וולף

קתרין ג’ וולף, נולדה ב-1947

היום, לפני 69 שנים, נולדה קתרין ג’ וולף, פסיכולוגית ואשת מדעי המחשב אמריקאית. וולף הייתה חברת סגל המחקר בחברות “נוקיה” ו-IBM החל מגיל 19, ועד היום פרסמה יותר ממאה מחקרים ורשמה שישה פטנטים בתחומי האינטראקציה בין אדם למחשב והאינטליגנציה המלאכותית. בסוף שנות ה-90 אובחנה כחולת ALS, ועל אף ההידרדרות הפיזית המהירה, היא מסוגלת עדיין לתקשר באמצעות ציוד חישה אלקטרוני הכולל ממשק מוח-מחשב מתוחכם. כמעט ללא תפקוד רצוני של השרירים, הצליחה לפרסם מחקר על הערכת יכולותיהם של חולי ALS.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

וילמה רודולף

וילמה רודולף, 1994-1940

היום, לפני 75 שנים, נולדה וילמה רודולף, ספורטאית אמריקאית, שכונתה “האיילה השחורה”. כשהייתה בת 6 חלתה בפוליו וסבלה משיתוק ברגלה השמאלית. לאחר סדרת טיפולים ארוכה הקדישה עצמה לספורט, ובגיל 16 כבר נחשבה לאצנית הטובה בארה”ב. ב-1960, באולימפיאדת רומא, הייתה האצנית האמריקאית הראשונה שזכתה בשלוש מדליות זהב אולימפיות. לאחר האולימפיאדה ביקשה כי בניגוד לרצון המושל במדינתה טנסי, מצעד ההוקרה עבורה יהיה מעורב.

ויקיפדיה

פייסבוק