עמוד 1
רגיל

גלאדיס טנטקוידג’און

גלאדיס טנטקוידג’און, 2005-1899

היום, לפני 120 שנים, נולדה גלאדיס טנטקוידג’און, אשת רפואה, אנתרופולוגית ומנהיגה בת שבט מוהיגן האמריקאי. בילדותה למדה את הפרקטיקות המסורתיות מנשות השבט, ולימים פרסמה ספרים על צמחי מרפא ורפואה מסורתית ילידית. היא עבדה עם הלשכה הפדרלית לענייני אינדיאנים במתן שירותים סוציאליים לתושבי השמורות, וסייעה בשימור מלאכות מסורתיות, בהקמת קואופרטיבים למען בעלי מלאכה ובשחזור מנהגים שנאסרו בעבר. ב-1931 הקימה מוזיאון לתרבות ילידית אמריקאית, הוותיק ביותר הפועל כיום; בין היתר נשמר בו תיעוד של בני השבט שלה, שהיה חיוני להכרה בזכויותיהם ב-1994.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם אחיה ושותפה להקמת מוזיאון לתרבות ילידית אמריקאית, הרולד טנטקוידג’און [מקור]

התמונה הקטנה מתוך ויקיפדיה

רגיל

לוקה וקס

לוקה (לאה) וקס, 2013-1912

היום, לפני 107 שנים, נולדה לוקה וקס, אשת התנועה הרוויזיוניסטית והאצ”ל, ציירת ופסלת ישראלית. ב-1944, כשחודש מאבקה של “תנועת המרי העברי” בשלטונות המנדט הבריטי עד להקמת מדינה יהודית, הפכה דירתה בתל אביב למקום התכנסות של מטה האצ”ל ומקלט לחבריו. בשנות השבעים לחייה פנתה וקס אל הציור והפיסול. יצירותיה מתארות זיכרונות ממזרח אירופה בטרם השואה ומשחזרות את הרחוב היהודי ואת אורחות חייהם של היהודים, והוצגו בגלריות ובמוזיאונים ברחבי הארץ. ב-1998 הייתה ל”יקירת העיר תל אביב” בשל תרומתה להתפתחות התרבות, החברה והמסחר בעיר.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: וקס וכמה מפסליה, מתוך הכתבה “האשה שהסתירה את בגין מתה בגיל 101″ מאת עופר אדרת ל”הארץ” (2013)

התמונה הקטנה: צילום מסך מתוך ריאיון עם לוקה וקס ב-2012, בו היא מספרת “על היכרותה רבת השנים עם מנחם בגין, כסטודנט למשפטים באוניברסיטת ורשה, פגישות מפקדת האצ”ל שנערכו בדירתה, והחברות עם מנחם בגין לאורך השנים”

רגיל

רוז בילבול

ד”ר רוז בילבול, 2012-1909

היום, לפני 7 שנים, הלכה לעולמה רוז בילבול, רוקחת, ביוכימאית ויזמית ישראלית. הצלחתה בייצור אתיל-כלוריד, חומר להרדמה מקומית ששימש בניתוחי שדה, הצילה פצועים רבים של הצבא הבריטי במזרח התיכון במהלך מלחה”ע ה-2. בשנות ה-40 קנתה בשוק של יריחו פרי שלא הכירה – פפאיה. היא גילתה כי לפרי סגולות ריפוי נדירות בזכות האנזים פפאין, וכי ריכוזו גבוה במיוחד בפפאיה הגדלה ביריחו. מוצרים שונים שפיתחה – כמו משחות לטיפול בעור ותרופות להקלת כאב ולהורדת כולסטרול, וגם ריבות וחמוצים – הביאו את סגולות הפפאיה לתודעה העולמית ונמכרים עד היום בחנויות טבע ברחבי העולם.

תודה לפוסט שנכתב עליה ב”קבוצת חובבי היסטוריה”

פייסבוק

בתמונה הגדולה: במעבדתה ביריחו

בתמונה הקטנה: במטע הפפאיות שחכרה וטיפחה ביריחו

התמונות מתוך ריאיון עמה מ-2008: “ד”ר רוז בלבול – האישה שחצתה את הגבולות

רגיל

רות דיין

רות דיין (שוורץ), נולדה ב-1917

היום, לפני 102 שנים, נולדה רות דיין, יזמית ופעילת ציבור ישראלית. ב-1949, בהיותה מדריכה חקלאית במושבי העולים, הבחינה במיומנות הנשים (והגברים) במלאכות יד מסורתיות ויזמה את פרויקט “אשת חיל” כדי להפוך זאת למקור פרנסה ושימור תרבותי. במהרה הקימה את “משכית”, חברת הלבשה ועיצוב שהעסיקה עובדים רבים ותוצריה היו למגדירי ה”ישראליות”. דיין ייסדה והייתה פעילה בארגונים רבים למען שלום, נשים, חולים, עולים ובני מיעוטים, ביניהם: חוג הידידים של המרכז הרפואי שיבא תל השומר, וראייטי ישראל, יש דין לזכויות אדם, המרכז היהודי-ערבי לפיתוח כלכלי וקרן אברהם לדו-קיום.

ויקיפדיה

עוד על “משכית

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיין בשנת 1955

בתמונה הקטנה: דיין (יושבת), עם הנשיא רובי ריבלין ואשת העסקים עפרה שטראוס, בוועידת יסמין השנתית לקידום עסקים קטנים ובינוניים, 2014 (צילום: מארק ניימן, לשכת העיתונות הממשלתית)

רגיל

אליס המילטון

אליס המילטון, 1970-1869

“כן, אני האישה הראשונה בסגל של הארוורד – אבל ממש לא הראשונה שהיה ראוי למנותה!”
(תגובתה לכותרת ב”ניו יורק טריביון” עם מינויה לפרופסורית: “אישה בסגל של הארוורד – המבצר האחרון נפל!”)

היום, לפני 150 שנים, נולדה אליס המילטון, רופאה ובקטריולוגית אמריקאית, חלוצת תחום החקר של רעלנים תעשייתיים ומומחית לרפואה תעסוקתית. כל חייה פעלה רבות לשיפור התברואה והבטיחות בסביבות עבודה ולחקיקה לפיצוי עובדים שנפגעו. ב-1919 הצטרפה למחלקה לבריאות הציבור בהרווארד והייתה לפרופסורית הראשונה שם, ובשנות ה-20 הייתה האישה היחידה בוועדת הבריאות של חבר הלאומים. בנוסף, המילטון התנדבה באופן קבוע בבית הול בשיקגו, מרכז השכלה, תרבות ותעסוקה לפועלים ולמהגרים, שם לימדה אנגלית ואמנות, ניהלה מועדון אתלטיקה והפעילה מרפאה לתינוקות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: המילטון (כנראה באוניברסיטת הרווארד, 1919~), מתוך “תמונות מההיסטוריה של הרפואה” בארכיון מוסד הסמית’סוניאן

בתמונה הקטנה: המילטון ב-1893, השנה שבה סיימה את לימודי הרפואה באוניברסיטת מישיגן

רגיל

מיפ חיס

מיפ חיס (נולדה בשם הרמינה סנטרושיץ), 2010-1909

“אני לא רוצה להיחשב גיבורה… עשיתי מה שכל אדם הגון היה עושה. דמיינו אנשים צעירים שגדלים בתחושה שעל אדם להיות גיבור כדי למלא את חובתו האנושית. אני חוששת שאף אחד לא יעזור לעולם לאנשים אחרים, כי מי הוא גיבור? אני לא. אני רק אישה רגילה, עקרת בית ומזכירה. אבל גם מזכירה או עקרת בית או נערה פשוטה יכולה, בדרכים הקטנות שיש לה, להדליק אור קטן בחדר חשוך.”
(מתוך ההקדמה לאוטוביוגרפיה שלה, שיצאה לאור בשנת 2009, “לזכור את אנה פרנק: סיפורה של האישה שעזרה להחביא את משפחת פרנק”)

היום, לפני 110 שנים, נולדה מיפ חיס, חסידת אומות העולם הולנדית. ב-1933 התחברה עם משפחת פרנק, כשהחלה לעבוד כמזכירה בחנות התבלינים שלהם. לאחר הכיבוש הנאצי, על אף איומים שקיבלה, סירבה להצטרף לארגון הנשים התומכות במפלגה הנאצית, ובמשך שנתיים סייעה להחביא את בני משפחת פרנק ויהודים נוספים. כשהתגלה מקום המסתור, חיס סיכנה את חייה בניסיון שווא לשחד קצינים כדי לשחררם. היא גם הצליחה לשמור על היומן המפורסם וסיפורים נוספים שכתבה אנה פרנק, ולאחר המלחמה העבירה אותם לאוטו פרנק, אבי המשפחה והיחיד ששרד, והוא הוציא אותם לאור.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מיפ חיס, עם יאן חיס (בעלה) ואוטו פרנק (מימין), 1961

בתמונה הקטנה: מיפ חיס בעת השקת הגרסה המורחבת והמוערת של “יומנה של אנה פרנק” בהוצאת המכון ההולנדי לתיעוד מלחמתי, בית אנה פרנק באמסטרדם, מאי 1987

רגיל

מרג’ורי הורנינג

מרג’ורי ג’ניס הורנינג, נולדה ב-1917

היום, לפני 101 שנים, נולדה מרג’ורי הורנינג, ביוכימאית ופרמקולוגית אמריקאית, מחלוצות תחום הכרומטוגרפיה ויישומיו במחקר על מטבוליזם של תרופות. בשנות ה-40 עבדה כחוקרת במחלקת ילדים בבי”ח, בשנות ה-50 כמנהלת מעבדה כימית במכון הלאומי לבריאות ואחר כך כפרופ’ לביוכימיה במכוני מחקר מובילים בארה”ב. ב-1984 מונתה לנשיאת האגודה האמריקאית לפרמקולוגיה ותרפויטיקה. מחקריה הראו בין היתר כי מטבוליטים של תרופות יכולים לעבור מאישה הרה לעובר ומאם מיניקה לתינוק – ושינו את היחס הרפואי להשפעתם של תרופות, עישון ואלכוהול במהלך היריון על פגמים בעוברים ובתינוקות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: מדענים במכון הלאומי לבריאות, 1961 (הורנינג שלישית מימין בשורה הראשונה, במשקפי שמש)

רגיל

שִׁיבָּטָה טוֹיוֹ

שִׁיבָּטָה טוֹיוֹ, 2013-1911

“הִתְחַלְתִּי לִכְתֹּב שִׁירָה
אַחֲרֵי שֶׁחָצִיתִי אֶת שְׁנָתִי הַתִּשְׁעִים
מֵאָז, בְּכָל יוֹם
יֵשׁ לִי סִבָּה טוֹבָה לִחְיוֹת.

גּוּפִי רָזָה וְקָטָן
אַךְ עֵינַי עֲדַיִן רוֹאוֹת
לְלִבָּם שֶׁל אֲנָשִׁים
אָזְנַי עֲדַיִן שׁוֹמְעוֹת
אֶת רַחַשׁ הָרוּחַ
וּפִי עוֹדוֹ מָלֵא חַיִּים.

‘אָמַרְתְּ אֶת זֶה יָפֶה’
מַחְמִיאִים לִי כֻּלָּם

וַאֲנִי שְׂמֵחָה עַל כָּךְ
וְיֵשׁ לִי כּוֹחַ לְהַמְשִׁיךְ.”

היום, לפני 107 שנים, נולדה שיבטה טויו, משוררת יפנית. בגיל 92 נאלצה להפסיק לרקוד והחלה לכתוב שירים, הרוויים שמחת חיים והוקרת ההווה, חרף הבדידות ומכאובי הזִקנה. ספר שיריה הראשון, שפרסמה בגיל 98, הגיע לראש רשימת רבי-המכר ביפן ונמכר במאות אלפי עותקים ברחבי העולם.

ויקיפדיה

פייסבוק

שירה “אני” מופיע בספרה “הבוקר בא תמיד”, שיצא לאור בעברית ב-2017 (תרגום: איתן בולוקן, הוצאת לוקוס)

רגיל

אנקרנסיון אלזונה

אנקרנסיון אלזונה, 2001-1895

היום, לפני 123 שנים, נולדה אנקרנסיון אלזונה, היסטוריונית וסופרג’יסטית פיליפינית פורצת דרך. ב-1923 השלימה לימודי דוקטורט בהיסטוריה – האישה הפיליפינית הראשונה בעלת דוקטורט, והתזה שלה עסקה בסקירה היסטורית של החינוך לבנות בפיליפינים. היא הרצתה בפקולטה להיסטוריה, וכיהנה כנשיאת ההתאחדות הפיליפינית לנשות אקדמיה. מאמריה וספריה על שוויון מגדרי ועל נשים פיליפיניות חלוצות הניעו תמיכה חברתית ופוליטית בזכות ההצבעה לנשים, שהושגה ב-1937. בשנות ה-60 מונתה ליו”רית המכון הלאומי להיסטוריה, וב-1985 קיבלה תואר כבוד של מדענית לאומית בפיליפינים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אלזונה מקבלת את תואר המדענית הלאומית של הפיליפינים, 1985

בתמונה הקטנה: אלזונה בסביבות 1926

רגיל

סוּנְג מֵיילִינְג

סוּנְג מֵיילִינְג, 2003-1898

“כדוברת אנגלית שוטפת, כנוצרייה, כמודל למה שאמריקאים רבים מקווים שסין תהיה, מאדאם צ’יאנג כבשה את לבו של הקהל האמריקאי במסעותיה ברחבי ארה”ב, החל בשנות ה-30, לגיוס כספים ותמיכה בממשלתו של בעלה. בעיני אמריקאים רבים היא מסמלת את סין המודרנית, המשכילה, הפרו-אמריקאית שהם מייחלים לה.”
(מתוך ההספד שנכתב עליה ב”ניו יורק טיימס”)

היום, לפני 120 שנים, נולדה סוּנְג מֵיילִינְג, הגברת הראשונה של הרפובליקה של סין, אשת הגנרל והנשיא צ’יאנג קאי שק. היא ייסדה את תנועת “החיים החדשים” לאיחוד סין תחת תרבות נאו-קונפוציאנית, הקימה בתי יתומים לילדי חיילים סינים שנפלו בקרב, וכיהנה כחברת היואן (הגוף המחוקק בסין). במהלך מלחה”ע ה-2 פעלה בארה”ב להשגת תמיכה בעמדה הסינית, וכן הובילה את המרד העממי הסיני כנגד פלישת היפנים. במלחמת האזרחים הסינית ב-1949 הובסו כוחותיו של בעלה, ומהגלות בטאיוואן היא הוסיפה למלא תפקיד חשוב כפטרונית של ארגונים בינלאומיים כמו הצלב האדום והקרן למתן עזרה לסין.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: נואמת בפני בית הנבחרים בארצות הברית, 1943

רגיל

זֶלמָה מאיר

זֶלמָה מאיר, 1984-1884

היום, לפני 134 שנים, נולדה זֶלמָה מאיר, ממובילות הסיעוד כמקצוע בישראל. ב-1916 הוזמנה מגרמניה לירושלים על ידי ד”ר משה וולך, הרופא הראשי של בית החולים “שערי צדק”, ושימשה כיד ימינו וכאחות הראשית בבית החולים במשך יותר מחמישים שנה. האחות זלמה השרתה במחלקות רוח מסבירת פנים של יחס אישי לחולים, מתוך סבלנות, אמפתיה, חום ומסירות, לצד הצבת סטנדרטים גבוהים של סדר והיגיינה ודרישות קפדניות ומחמירות מאחיות בית החולים. היא הכשירה את כל צוות האחיות והמיילדות ופיקחה על עבודתן, וב-1934 ייסדה את בית הספר לאחיות של “שערי צדק” שקנה לו שם עולמי.

ויקיפדיה 

פייסבוק

בתמונה הגדולה: זלמה מאיר בשנות ה-70, צילום: עליזה אורבך, מתוך תערוכה שהוצגה בבית האמנים בירושלים

בתמונה הקטנה: אחות מוסמכת מקבלת את סיכת האחות בבית הספר לאחיות של “שערי צדק”, צופה (משמאל) האחות זלמה מאיר

רגיל

אווה קירי

אווה דניס קירי לבואיס, 2007-1904

היום, לפני 113 שנים, נולדה אווה קירי, סופרת, עיתונאית ופסנתרנית צרפתייה-אמריקאית. החל מגיל 20 ניגנה בקונצרטים ועבדה כעיתונאית. בתחילה כתבה בעיקר על אמנות, מוזיקה ותיאטרון, אך עם פרוץ מלחה”ע ה-2 הצטרפה לכוחות צרפת החופשית ופרסמה דיווחים מצפון אפריקה, מברית המועצות ומאסיה ככתבת צבאית. ספריה – “מאדאם קירי”, הביוגרפיה של אמה, ו”מסע בין לוחמים”, על חוויותיה מהחזיתות השונות – היו לרבי-מכר עולמיים. היא שימשה יועצת לענייני נשים בממשלת דה-גול, ייעצה למזכיר הראשון של נאט”ו ופעלה במסגרת יוניס”ף למען אמהות וילדים נזקקים במדינות מתפתחות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: מארי, איירין ואווה קירי עם העיתונאית מארי מלוני, ארה”ב 1920

רגיל

זורה סהגאל

זורה סהגאל, 2014-1912

היום, לפני 105 שנים, נולדה זורה סהגאל, שחקנית, רקדנית וכוריאוגרפית הודית. בשישים שנות קריירה הופיעה כשחקנית אופי באינספור סרטי בוליווד ובסדרות טלוויזיה בהודו ובבריטניה (כולל בכמה פרקים של “דוקטור הו” בשנות ה-60!), כבשה את במות התיאטרון והמחול בכל רחבי הודו וגם ביפן, בארה”ב, באירופה ובמזרח התיכון, וזכתה בפרסים רבים. הסרט “ניצ’ה נגר” בכיכובה היה הסרט ההודי הראשון שקיבל הכרה בינלאומית רחבה כשזכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן בשנת 1946.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

דוריס האדוק

דוריס “גראני די” האדוק, 2010-1910

“לחלק מאיתנו אין כוח רב במיוחד, מלבד להעמיד את גופנו בדרכו של האי-צדק – לשבות, לצעוד, או סתם להיעמד באמצע הדרך. זה לא ישנה את העולם בן לילה, אבל זה כל מה שביכולתנו לעשות.”
(מתוך דבריה בבית המשפט בשנת 2000, לאחר שנעצרה יחד עם 31 פעילים נוספים באשמת הפגנה אסורה בתוך בניין הקפיטול, כשעמדה וקראה שם את מגילת העצמאות האמריקאית)

היום, לפני 7 שנים, נפטרה דוריס “גראני די” האדוק, אקטיביסטית אמריקאית. ב-1960 הובילה יחד עם בעלה קמפיין נגד ניסויים בפצצת מימן באלסקה, שהצליח להציל כפר אינואיטי קטן בשם פוינט הופ. ב-1999, בגיל 89, פצחה במסע רגלי בן 14 חודשים לאורך יותר מ-5000 קילומטרים ובו נאמה בכל רחבי ארה”ב למען רפורמה במימון בחירות. צעדתה, שזכתה לכיסוי תקשורתי רחב, הסתיימה בגבעת הקפיטול בוושינגטון, שם נאמה מול אלפים. במרוץ לסנאט ב-2004 הייתה האדוק מהמתמודדים המבוגרים ביותר אי פעם. בהמשך למאבקה למען בחירות “נקיות” קיבלה רק תרומות צנועות מאזרחים פרטיים, וגרפה 34% מהקולות.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

ז’אן לואיז קלמה

ז’אן לואיז קלמה, 1997-1875

היום, לפני 142 שנים, נולדה ז’אן לואיז קלמה, שחיה 122 שנים ו-164 ימים, החיים הארוכים ביותר שתועדו בהיסטוריה. היא נולדה וחיה כל חייה בעיר ארל שבחבל פרובנס בצרפת, מעולם לא חלתה, אהבה במיוחד לאכול שוקולד ופירות, ורכבה על אופניים עד גיל 100. ב-1965, בגיל 90, היא נותרה ללא יורשים לאחר שבתה היחידה מתה מדלקת ריאות ונכדה היחיד נהרג בתאונה, וחתמה על חוזה עם אדם בן 47, שלפיו ישלם לה 2,500 פרנק לחודש עד מותה ואז תעבור דירתה לבעלותו. כשנפטר מסרטן בגיל 77, משפחתו המשיכה לשלם לה, ובסה”כ שולמו לה כ-140,000 יורו, יותר מכפול משווי דירתה. על כך העירה: “לפעמים עושים עסקאות גרועות בחיים”.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

סוזן אן קאדי

סוזן אן קאדי, 2015-1915

היום, לפני 102 שנים, נולדה סוזן אן קאדי, קצינת הירי הראשונה בצי האמריקאי. הוריה היו הזוג הראשון שהיגר מקוריאה לארה”ב ב-1902. קאדי התגייסה ב-1942, והייתה לאישה האסיאתית-אמריקאית הראשונה בצי, בתקופה שבה הייתה בארה”ב עוינות הן כלפי אסיאתים והן כלפי נשים בצבא. בין תפקידיה הייתה מדריכת סימולטורים של תעופה והראשונה שמונתה למדריכת ירי בזמן טיסה, ולאחר שחרורה ניהלה צוות של כ-300 סוכנים באגף הרוסי של סוכנות הביון האמריקאית בזמן המלחמה הקרה. קאדי הייתה מעורבת כל חייה גם בפעילות התנדבותית, כמו למשל גיוס תרומות למען סרטן השד, כשורדת המחלה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

רחל מרקובסקי לנדאו

רחל מרקובסקי לנדאו, 2011-1910

היום, לפני 106 שנים, נולדה רחל מרקובסקי לנדאו, הטייסת הראשונה שהשלימה את הכשרתה בארץ ישראל. היא הוכשרה ע”י חברת “אווירון”, שהוקמה ב-1936 במימון הסוכנות היהודית והסתדרות העובדים לצורכי ריגול, חילוץ וסיוע עבור “ההגנה”. לנדאו השתתפה בכמה מבצעים חשאיים, ובהם הבאתם ארצה של מטוסי קרב במסווה של רכש אזרחי והטסת מזון ליישובים מנותקים במהלך מלחמת העצמאות. היא כיהנה כיו”ר “קלוב התעופה לישראל”, וכן עבדה כמורה וכעורכת דין. ב-1973 ייסדה את עמותת “אחים בוגרים” בישראל, שמטרתה לתמוך בילדים ממשפחות הרוסות או שכולות על ידי הצמדתם למתנדב שמהווה מעין דמות אב לילד.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אמה מורנו

אמה מרטינה מורנו, 2017-1899

היום, לפני 117 שנים, נולדה אמה מורנו האיטלקייה, האדם המבוגר ביותר החי בעולם והאדם החי האחרון שנולד במאה ה-19. היא נישאה ב-1926 ובנה היחיד נולד ב-1937, אך כשהוא נפטר בגיל חצי שנה היא נפרדה מבעלה (אם כי רשמית נשארו נשואים עד למותו ב-1978). היא עבדה במפעל בדים עד גיל 55, ולאחר מכן במטבח של פנימייה קתולית עד פרישתה לגמלאות בגיל 75. עד לפני שנתיים חיה לבדה בביתה, מבלי להזדקק לעזרה. היא מסבירה את אריכות ימיה בתזונה מרובת חלבונים, בשתיית ברנדי שהיא מכינה בעצמה, בהנאה משוקולד מדי פעם, באי-תלותה באיש ומעל לכול – בחשיבה חיובית לגבי העתיד.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אלכסנדרה דיוויד-ניל

אלכסנדרה דיוויד-ניל, 1969-1868

היום, לפני 47 שנים, נפטרה אלכסנדרה דיוויד-ניל, חוקרת ארצות וסופרת פורצת דרך בלגית-צרפתייה. מגיל צעיר נמשכה אל הנדודים; בגיל 15 החלה לטייל ברחבי אירופה לבדה, בגיל 21 המירה את דתה לבודהיזם ובגיל 27 הגיעה לראשונה למזרח, כזמרת בבית האופרה בהאנוי, וייטנאם. שנים רבות חיה ברחבי הודו וטיבט, סין ומונגוליה, למדה במנזרים בודהיסטיים וטאואיסטיים והפכה לאשת סודן של דמויות בולטות, כמו מלך סיקים והדלאי לאמה. עשרות הספרים שכתבה על הדת והפילוסופיה של המזרח ועל מסעותיה, במיוחד בטיבט שנאסר אז על זרים להגיע אליה, השפיעו רבות על “דור הביט”.

ויקיפדיה

עוד על ה”ביטניקים

פייסבוק

רגיל

סוזנה מושאט ג’ונס

סוזנה מושאט ג’ונס, 2016-1899

היום, לפני 117 שנים, נולדה סוזנה מושאט ג’ונס, שכשנפטרה בחודש מאי השנה הייתה בת 116 שנים ו-311 ימים – האישה המבוגרת ביותר בעולם והאמריקאית האחרונה שנולדה במאה ה-19. כעת, אמה מורנו האיטלקייה היא האישה החיה המבוגרת בעולם. לאחר גירושיה ב-1933 עבדה ג’ונס כמטפלת תמורת 7 דולר בשבוע, סייעה לקרובי משפחתה להשתלב בניו יורק במהלך “הרנסאנס של הארלם”, ובשאר כספה הקימה מלגה לתלמידי תיכון אפרו-אמריקאים. היא זכתה להוקרה מצד בית הנבחרים האמריקאי עבור “חיים ראויים לציון עם הישגים יוצאי דופן על פני שלוש מאות”.

ויקיפדיה

פייסבוק