עמוד 1
רגיל

סילביה ריברה

סילביה ריי ריברה, 2002-1951

“נמאס לי לשבת על הפגוש האחורי. זה אפילו לא אחורי האוטובוס – זה האחורה של הפגוש […] נמאס לי להיות מתויג-ת. אני אפילו לא אוהב.ת את התיוג של טרנסג’נדר. נמאס לי לחיות עם תוויות. אני פשוט רוצה להיות אני. אני סילביה ריברה. ריי ריברה עזב את הבית בגיל 10 כדי להיות סילביה. וזה מי שאני.”

“עלינו לייצר נראוּת. אין לנו סיבה להתבייש במי שאנחנו. עלינו להראות לעולם שיש הרבה מאיתנו. ויש הרבה מאיתנו שם בחוץ”

היום, לפני 68 שנים, נולדה סילביה ריברה, אקטיביסטית ג’נדרקווירית לטינו-אמריקאית. בשנות ה-60 לקחה חלק בהתנגדות למלחמת וייטנאם, במחאות התנועה הפמיניסטית ובתנועת הפנתרים השחורים, אבל נודעה במיוחד כאחת הדמויות המובילות במהומות סטונוול ב-1969 וכאחת ממייסדות “חזית השחרור הגאה”. במהלך חייה נאבקה בהתמכרויות וחיה ברחובות, חוויות שהביאו אותה למפעל חייה למען המוחלשים ביותר מקהילות הלהט”ב, שלטענתה הושארו מאחור. ב-1970 ייסדה יחד עם מרשה פ’ ג’ונסון את STAR, שהעניק סיוע, דיור ומזון לנוער קווירי, לטרנסיות ולמלכות דראג חסרות אמצעים.

עוד על סילביה ריברה

עוד על מרשה פ’ ג’ונסון

פייסבוק

בתמונה הגדולה: סילביה ריברה (משמאל) ומרשה פ’ ג’ונסון (מימין) מוחות במצעד למען זכויות להט”ב בניו יורק, 1973 (זכויות לדיאנה דיוויס, הספרייה הציבורית של ניו יורק).
מתוך כתבה ב”וושינגטון פוסט” על “הטרנסג’נדריות מסטונוול שנדחקו אל מחוץ לתנועת הזכויות ללהט”ב, מקבלות עכשיו פסל בניו יורק“:
ב-30 במאי השנה, הכריזה עיריית ניו יורק על הקמת אנדרטה שתנציח את מרשה פ’ ג’ונסון וסילביה ריברה בגריניץ’ וילג’ בניו יורק, סמוך למוקד ההיסטורי של מהומות סטונוול, לרגל יום השנה ה-50 למהומות ולמצעדי הגאווה שנוסדו בעקבותיו.

בתמונה הקטנה: ריברה בשנת 2000 (צילום: ולארי שף, מתוך ויקיפדיה)

רגיל

ברנדה הווארד

ברנדה הווארד, 2005-1946

“בפעם הבאה שמישהו ישאל למה יש לנו מצעדי גאווה או איך נהיה לנו חודש גאווה ביוני, אמרו: ‘אישה ביסקסואלית בשם ברנדה הווארד חשבה שכך צריך להיות’.”

היום, לפני 72 שנים, נולדה “אם הגאווה” ברנדה הווארד, פעילה למען זכויות להט”ב בכלל וביסקסואליות בפרט, פמיניסטית סקס-פוזיטיבית, בדס”מית ופוליאמורית. ב-1970, במלאת שנה למהומות סטונוול, שבהן השתתפה, ארגנה לראשונה בעולם את מצעד הגאווה, מונח שהווארד עצמה טבעה; היא גם הגתה את הרעיון של שבוע שלם של פעילויות סביב המצעד, רעיון שהוליד את חגיגות הגאווה אשר נהוגות עד היום ברחבי העולם בחודש יוני.

ויקיפדיה

הציטוט מתוך ההספד של טום לימונצ’לי, יו”ר “בי-נט ארה”ב” (הארגון הביסקסואלי הראשון בארה”ב, שהקימה הווארד, על מנת “ליצור רשת בין קהילות ביסקסואליות, לקדם נראות ביסקסואלית ולהפיץ מידע על ביסקסואליות בארה”ב ובעולם”)

פייסבוק

בתמונות: ברנדה הווארד וחברות/ים במצעדי גאווה (התמונה הקטנה משנת 1990). מתוך אתר לזכרה

רגיל

מרלן דיטריך

מריה מגדלנה (מרלן) דיטריך, 1992-1901

היום, לפני 116 שנים, נולדה מרלן דיטריך, שחקנית, זמרת ואייקון אופנה גרמנייה-אמריקאית, אשר הצטיירה כ”פאם פאטאל” וכמודל לביסקסואליות. בשנות ה-20 החלה לשחק בתיאטרון ובסרטים אילמים בגרמניה, ולאחר הופעותיה בסרטים כמו “המלאך הכחול” ו”שנגחאי אקספרס” הפכה לאחת השחקניות הידועות והמרוויחות ביותר דאז. במהלך מלחה”ע השנייה, כבר כאזרחית ארה”ב, הביעה התנגדות עזה לנאצים, פתחה את ביתה בפני גולים מאירופה והתנדבה לבדר חיילים בחזיתות השונות. ב-1999 דירג אותה מכון הסרטים האמריקאי במקום התשיעי ברשימת השחקניות הטובות בכל הזמנים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: “השחקנית מרלן דיטריך מבקרת את חיילות חיל הנשים של צבא ארה”ב אי-שם בצרפת, 18 בנובמבר 1944. על ביקוריה אצל הכוחות הלוחמים אמרה: ‘יש משהו בחיילים האמריקאים שאי-אפשר להסביר. הם מכירים תודה על כל דבר, אפילו על שחקנית קולנוע שבאה לראות אותם.'” (מתוך אוסף הצילומים של חיל התקשורת והמידע של ארה”ב במלחה”ע השנייה)

בתמונה הקטנה: מתוך הסרט “מרוקו” (1930)

רגיל

אֶליף שאפאק

אֶליף שאפאק, נולדה ב-1971

“אני מעוניינת להראות את הדברים המשותפים לנו כבני אדם, החולקים את אותו כדור ואת אותם כאבים ושמחות, ולא להערים עוד אבנים בחומות מדומיינות בין תרבויות, דתות וקבוצות אתניות”

היום, לפני 46 שנים, נולדה אֶליף שאפאק, סופרת ופובליציסטית טורקייה פופולרית ורבת השפעה. בספריה היא משלבת מסורות של מספרי סיפורים ממזרח וממערב, המשקפים אידיאלים של רב-תרבותיות וקוסמופוליטיות. כפמיניסטית היא עוסקת רבות בקידום שוויון מגדרי, חופש ביטוי וזכויות להט”ב, מיעוטים ומהגרים בטורקיה ובעולם בכלל וקוראת לסולידריות נשית גלובלית.

ויקיפדיה

שיחת TED של שאפאק על “הפוליטיקה של הספרות” (עם כתוביות בעברית)

שיחת TED של שאפאק על “כוחה המהפכני של חשיבה שונה

פייסבוק 

רגיל

יום הנראוּת הביסקסואלית: סַאפְּפוֹ

יום הנראוּת הביסקסואלית

היום, 23 בספטמבר, מצוין מאז 1999 יום הנראוּת הביסקסואלית. החגיגה של ביסקסואליות בפרט, בניגוד לאירועים להט”ביים באופן כללי, מהווה תגובה לדעות הקדומות ולדחיקה לשוליים של א/נשים ביסקסואלים/ות הן בקהילה ה”סטרייטית” והן בקהילת הלהט”ב. הוגות היום טוענות שמאז מהומות סטונוול, הקהילה ההומו-לסבית גדלה בכוחה הפוליטי ובנראותה, בעוד הקהילה הביסקסואלית היא עדיין בלתי-נראית מבחינות רבות – ובראשן, הנטייה החברתית לסווג א/נשים כ”סטרייטים/ות” או “גייז” לפי המגדר הנתפס של בני/ות זוגם/ן. היום קורא אפוא לחברי וחברות הקהילה הביסקסואלית ולתומכיהם/ן ותומכותיהם/ן להכיר ולחגוג את ההיסטוריה הביסקסואלית, התרבות הביסקסואלית ואת כל הביסקסואלים/ות שבקרבתם/ן.

ויקיפדיה – יום הנראות הביסקסואלית

סַאפְּפוֹ, בת המאה ה-7 לפנה”ס

“אַתְּ לֹא יוֹדַעַת שֶׁמִּסְּעָרָה גְּדוֹלָה מֵגִיחַ פִּתְאוֹם יוֹם נִפְלָא?”

סַאפְּפוֹ הייתה משוררת לירית בת המאה השביעית לפנה”ס, מהאי לסבוס שביוון. תחכומה הלשוני, אוצר המילים הרחב שלה, משפטיה הפסטורליים ותיאוריה את רגשותיה ורצונותיה זיכו אותה במקום של כבוד בשירה היוונית והאוניברסלית, ואפלטון כינה אותה “המוזה העשירית”. חלק משירי האהבה שכתבה מוקדשים לנשים, ולכן נחשבה ללסבית; המושג “לסבית” עצמו מקושר לשם האי שבו גרה, לסבוס. אולם סאפפו כתבה שירה ארוטית גם על גברים, ואין ראיות היסטוריות לגבי העדפותיה המגדריות, ועל כן היא מסמלת עבור רבים ורבות מחיקה ביסקסואלית.

ויקיפדיה – סאפפו

הציטוט הוא פרגמנט מתוך שירה “שיר האחים”; ערך ותרגם מיוונית עתיקה: שמעון בוזגלו

באתר של בוזגלו אפשר לקרוא כמה משיריה, שיצאו לאור בספר “מישהי, אני אומרת, תזכור אותנו” (אבן חושן, 2009)

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פרט מתוך מוזאיקה ששמה של סאפפו מופיע עליה, ספרטה, מאה 4-3 לספירה

בתמונה הקטנה: “סאפפו וארינה בגן במיטילנה”, צייר סימון סולומון, 1864

רגיל

הילדה דוליטל

הילדה דוליטל, 1961-1886

היום, לפני 130 שנים, נולדה הילדה דוליטל, משוררת וסופרת אמריקאית. היא השתייכה לזרם האוונגרד של ראשית המאה ה-20, ה”אימג’יזם”, שהתבסס על ניבים וביטויים, ריתמיקה, תיאורים פשוטים של הדברים עצמם, שפה חדה וחסכונית וחופש יצירתי בבחירת תמה ספרותית. כתביה המאוחרים שילבו עקרונות אלה יחד עם הצגתה של השקפת עולם נשית והטלת ספק בתפקידי מגדר, והיא כתבה בגלוי גם על הזהות המינית הביסקסואלית שלה. בשנות ה-80 התגלו מחדש השירים, המחזות והמאמרים שלה, והיא הפכה לאייקון עבור התנועה למען זכויות להט”ב והתנועה הפמיניסטית.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

תמרה דה למפיקה

תמרה דה למפיקה, 1980-1898

היום, לפני 118 שנים, נולדה תמרה דה למפיקה, ציירת פולנייה בסגנון האר דקו. סגנון הציור הייחודי שלה התפתח בהשפעת הקוביזם ותנועת הנאבּי, והיא הפכה במהרה לציירת מפורסמת שציוריה נמכרו בהון רב. דה למפיקה השתלבה היטב בחברה הבוהמיינית הפריזאית של שנות העשרים הסוערות, וכביסקסואלית קיימה קשרים עם גברים ונשים, שנחשבו אז שערורייתיים. היא נחשבת לאמנית הראשונה שהפכה לכוכבת. ב-1962 פרשה לגמרי מעולם האמנות, מכרה את רוב נכסיה ויצאה לטיול ארוך בעולם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן עצמי

רגיל

נינה האמנט

נינה האמנט, 1956-1890

היום, לפני 126 שנים, נולדה נינה האמנט, אמנית וסופרת וולשית, שנודעה כ”מלכת הבוהמה”. בראשית המאה ה-20 החלה האמנט להשתלב בקהילת האמנים הבוהמיינית של פריז ושל לונדון, הייתה מוחצנת מאוד בהתנהלותה הראוותנית והמתירנית ובמיניותה כביסקסואלית מוצהרת. היא התפרסמה במיוחד בזכות עיצובי הטקסטיל, הלבוש והרהיטים שלה, שהוצגו במיטב המוזיאונים והגלריות בפריז ובלונדון. ספרה האוטוביוגרפי “הטורסו הצוחק” זכה להצלחה אדירה בארה”ב ובבריטניה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אמריטה שר-גיל

אמריטה שר-גיל, 1941-1913

היום, לפני 103 שנים, נולדה אמריטה שר-גיל, ציירת הודית יהודייה-הונגרייה. ציוריה עוסקים בעניי הודו, ובמיוחד בנשים כפריות עניות, באופן שהיווה מגדלור לנשים ולשוויון בכלל וכן למאבקה של הודו לעצמאות. היא נודעה גם בשל רומנים סוערים שניהלה עם גברים ועם נשים, שגם אותם תיעדה בציוריה. שר-גיל נודעת כ”פרידה קאלו ההודית” וכאחת האמניות החשובות ביותר בהודו במאה ה-20. יצירותיה הוכרו ע”י ממשלת הודו כאוצרות לאומיים והן נמכרות במחיר גבוה יותר מכל יצירה הודית אחרת.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

סידוני-גבריאל קולט

סידוני-גבריאל קולט, 1954-1873

היום, לפני 143 שנים, נולדה סידוני-גבריאל קולט, סופרת צרפתייה. בעלה הראשון שמר בידיו את הזכויות לארבעת ספריה הראשונים והמצליחים, אך היא הוסיפה לכתוב עוד כ-50 נובלות. ספרה “הנוודת” מ-1910 מתאר את קשייה של אישה עצמאית בחברה גברית. “ג’יג’י” הוא ספרה הידוע ביותר, שעובד למחזמר ולסרט מצליחים. קולט נחשבת לסופרת הצרפתייה הגדולה ביותר בתקופתה (על אף היותה שנויה במחלוקת כמי שנודעה ברומנים רבים עם גברים ועם נשים) והייתה מועמדת לפרס נובל לספרות ב-1948.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

לוטה לניה

לוטה לניה, 1981-1898

היום, לפני 34 שנים, נפטרה לוטה לניה, זמרת ושחקנית ביסקסואלית ממוצא אוסטרי. תפקידה הראשון, ג’ני ב”אופרה בגרוש” של וייל וברכט ב-1928, פתח בפניה את הדרך לקריירה. היא הייתה גם ההשראה מאחורי השיר “מקי סכינאי” מתוך המחזה, שזכה לביצועים מפורסמים רבים. ב-1954 אף זכתה בפרס טוני על תפקידה זה בגרסה האנגלית של מארק בליצשטיין. תפקיד נוסף שלה הזכור במיוחד הוא הסוכנת הנוכלת “רוזה קלב” בסרט ג’יימס בונד “מרוסיה באהבה”.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

וירג’יניה וולף

וירג’יניה וולף, 1941-1882

“לאורך רוב ההיסטוריה, פלוני אלמוני היה האישה”

היום, לפני 133 שנים, נולדה וירג’יניה וולף (בשם אדליין וירג’יניה סטיבן), סופרת אנגלייה. החלה לכתוב ב-1905 למוסף הספרותי של ה”טיימס”, וכתבה כ-500 מאמרים ויותר מ-30 ספרים. עסקה בספריה בסוגיות פמיניסטיות ולהט”ביות, בעיקר ב”אורלנדו” וב”חדר משלך”. ב-1938, עם עליית הפאשיזם, כתבה את המסה “שלוש גיניאות”, שדנה בקשר שבין הזכות לחינוך ולתעסוקה של נשים לבין קידום השלום, החירות והצדק.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

סימון דה בובואר

סימון דה בובואר, 1986-1908

“אישה לא נולדת אישה, אלא נעשית אישה”

היום, לפני 107 שנים, נולדה סימון דה בובואר, פילוסופית, סופרת ופמיניסטית צרפתייה. מהבולטות שבהוגות הגל השני של הפמיניזם. היא תמכה בזכותה של אישה על גופה ובזכות להפלה. דה בובואר כתבה רומנים, מחקרים פילוסופיים ועוד, והיא נודעת במיוחד בזכות ספרה “המין השני” (1949), הכולל בחינה של “גורלה המסורתי של האישה” והגורמים לדיכוי נשים לאורך ההיסטוריה התרבותית.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

יונה וולך

יונה וולך, 1985-1944

“עברית היא סקסמניאקית
עברית מפלה לרעה או לטובה
מפרגנת נותנת פריבילגיות
עם חשבון ארוך מהגלות
ברבים יש זכות קדימה להם
עם הרבה דקוּת וסוד כמוס
ביחיד הסיכויים שווים
מי אומר שכלו כל הקצים
עברית היא סקסמניאקית
רוצה לדעת מי מדבר
כמעט מראֶה כמעט תמונה”

יונה וולך (נפטרה היום, לפני 29 שנים), משוררת ישראלית.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

איזדורה דנקן

איזדורה דנקן, 1927-1878

היום, לפני 136 שנים, נולדה איזדורה דנקן, רקדנית אמריקאית. דנקן ערערה על מוסכמות רבות בתקופתה – היא הצליחה להרוויח ולחסוך כסף, היא הייתה ביסקסואלית ופמיניסטית, תמיכתה בקומוניזם הובילה לשלילת האזרחות האמריקאית שלה, היא בזה למסגרת הנישואין וילדה שלושה ילדים מבלי להינשא. סגנון הריקוד שפיתחה היה שונה מאוד מהמקובל בתקופתה, ולימים הפך אותה לאחת מאמהות המחול המודרני.

ויקיפדיה

פייסבוק