עמוד 1
רגיל

נורמה מק’קורבי

נורמה ליאה מק’קורבי נלסון, 2017-1947

“חוק מדינת טקסס הקובע כי הפלה היא מעשה פלילי סותר את התיקון ה-14 לחוקת ארצות הברית ופוגע בזכותה של אישה להחליט אם היא רוצה להמשיך בהיריון או להפסיקו.” (מתוך דבריו של השופט הארי בלקמן בפסק הדין)

היום, לפני 71 שנים, נולדה נורמה מק’קורבי, “ג’יין רו” בתביעה המשפטית ההיסטורית בארה”ב “רו נגד וייד”. ב-1969 הייתה מק’קורבי בת 21, מובטלת ובהריונה השלישי, ולא הצליחה למצוא מרפאת הפלות, שנרדפו ונסגרו אז ע”י הרשויות בטקסס. תביעתה הוכרעה לאחר שלוש שנים (התינוק נולד בינתיים, ונמסר לאימוץ כמו שני קודמיו), כשביהמ”ש העליון קבע כי חוקים מדינתיים האוסרים על הפלות עומדים בסתירה לחוקה בשל פגיעה בזכות לפרטיות, ובכלל זה בזכותה של האישה על גופה. לימים, דעותיה של מק’קורבי עצמה השתנו משמעותית כשהפכה לקתולית ולפעילה של “התנועה למען החיים”.

ויקיפדיה

עוד על “רו נגד וייד” (1973)

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בעצרת בעד זכות הבחירה לבצע הפלה, עם עו”ד גלוריה אלרד, הפעילה למען זכויות נשים, 1989 (בוב ריאה, גטי אימג’ז)

בתמונה הקטנה: בעצרת “למען חיים” נגד הפלות, 1997 (רון הפלין, AP)

רגיל

סוניטה ויליאמס

סוניטה לין “סוני” פאנדיה-ויליאמס, נולדה ב-1965

היום, לפני 53 שנים, נולדה סוניטה ויליאמס, אסטרונאוטית אמריקאית. היא שירתה כטייסת קרב בצי ארצות הברית במהלך מלחמת המפרץ, וצברה למעלה מ-3,000 שעות טיסה כטייסת ניסוי של הצי ביותר מ-30 דגמי כלי טיס. ב-1998 נבחרה לתוכנית האסטרונאוטים של נאס”א, ומאז שהתה בתחנת החלל הבינלאומית בסה”כ 319 ימים ב-4 משימות; במהלכן ביצעה 7 הליכות חלל, שנמשכו בסה”כ 50 שעות ו-40 דקות – שיא לנשים בזמן פעילות חוץ-רכבית. ב-2007 השתתפה במרתון בוסטון על גבי מסילת כושר בתחנת החלל – ריצת המרתון הראשונה בחלל; שנה אחר כך השתתפה באותו מרתון על כדור הארץ.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עוברת על רשימת המשימות בתחנת החלל הבינלאומית

רגיל

אִימה סומאק

אִימה סומאק (נולדה בשם זוילה אוגוסטה אמפראטריס צ’אווארי דל קאסטיו), 2008-1922

היום, לפני 96 שנים, נולדה אִימה סומאק, זמרת פרואנית-אמריקאית, אחת הנציגות הבולטות של סוגת האקזוטיקה, מוזיקת לאונג’ וגרסאות נוסח-הוליווד של שירי עם דרום אמריקאיים ושירי אינקה. היא זכתה להצלחה בינלאומית החל משנות החמישים, בעיקר בזכות המנעד הקולי שלה, שהתפרש על פני יותר מארבע אוקטבות (ויש הטוענים שהגיע לשש!). היא מעולם לא למדה פיתוח קול בצורה מקצועית ולא ידעה לקרוא תווים, וייחסה את כישרונה המיוחד לשירתה כילדה עם הציפורים בהרי האנדים. ב-2006 קיבלה מידי נשיא פרו את עיטור מסדר השמש של פרו.

ויקיפדיה

אפשר לשמוע את המנעד הקולי יוצא הדופן שלה בשירה מ-1953, “צ’ונצ’ו” (“יצורי היער”)

פייסבוק

רגיל

פטסי קליין

פטסי קליין (נולדה בשם וירג’יניה פטרסון הנסלי), 1963-1932

היום, לפני 86 שנים, נולדה פטסי קליין, זמרת קאנטרי ופופ אמריקאית. אף שנהרגה בהתרסקות מטוס בגיל 30, לאחר הופעה בפני חיילים ומלחים, נחקקה כחלק מ”הקול של נאשוויל” של שנות ה-50 וה-60 וכאחת הזמרות המשפיעות בהיסטוריה של הפופ האמריקאי. גם לאחר מותה המשיכו תקליטיה להימכר בהצלחה רבה וזכו בפרסים רבים, וקולה העשיר ומלא הרגש מהווה עד היום מקור השראה ומודל לחיקוי עבור זמרות בולטות רבות. ב-1973 הייתה לזמרת הסולו הראשונה שהוכנסה להיכל התהילה של מוזיקת הקאנטרי. חייה הקצרים והסוערים מתועדים בספרים, במחזות ובסרטים עלילתיים ותיעודיים רבים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: קליין בהופעתה האחרונה, 3 במרץ 1963, מתוך אתר להנצחתה

רגיל

איסולינה פֵרֶה

איסולינה פֵרֶה אחואיו, 2000-1914

היום, לפני 104 שנים, נולדה איסולינה פֵרֶה, נזירה ופעילה הומניטרית פורטוריקנית. היא נודעה כ”אמא תרזה של פוארטו ריקו” בשל פועלה הרב לקידום השכלה ותעסוקה בקרב קהילות עניות. ב-1969 הקימה מרכז הכשרה וטיפול קהילתי באזור מוכה עוני בעיר פונסה, שמספק שירותי מרפאה, חינוך, הכשרה תעסוקתית וטכנולוגית, פעילויות תרבות ומעונות יום לילדים ממשפחות מעוטות יכולת. המרכז לקח על עצמו גם לשקם קהילות לאחר פגיעות הוריקן וכן לספק השכלה והכשרה לנוער רחוב ולנשים בזנות. לימים נקרא מרכז ההכשרה על שמה, ומרכזים נוספים ברוחו נפתחו בקהילות שונות ברחבי פוארטו ריקו.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פֵרֶה בצעירותה
בתמונה הקטנה: מקבלת את מדליית החירות הנשיאותית מהנשיא קלינטון, 1999
(התמונות מתוך עמוד להנצחתה)

רגיל

ביונסה

ביונסה ג’יזל נואלס-קרטר, נולדה ב-1981

“עלינו לשנות את הדרך שבה אנחנו רואות את עצמנו. עלינו לצעוד קדימה כנשים ולהוביל” – ביונסה (נולדה היום, לפני 37 שנים), זמרת, יוצרת, מפיקה מוזיקלית, רקדנית ושחקנית אמריקאית. היא התפרסמה עם להקת הבנות המצליחה “דסטניז צ’יילד”, שאיתה התחילה להופיע כבר ב-1990, בגיל 9. כל אלבומי הסולו שלה הגיעו למקום הראשון במצעד הבילבורד, היא שיאנית מועמדויות וזכיות בפרסי גראמי, בילבורד ו-MTV, המוזיקאית המרוויחה ביותר כיום, ומדורגת ראשונה ברשימות הסלבריטאים המשפיעים בעולם. היא גם פועלת ותורמת להעצמת נשים בעולם ופעילה בתנועת “חיי שחורים חשובים”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: במופע המחצית של משחק הסופרבול 2013

בתמונה הקטנה: עם קלי רולנד ומישל ויליאמס, דסטניז צ’יילד

רגיל

אן ויטני

אן ויטני, 1915-1821

היום, לפני 197 שנים, נולדה אן ויטני, פסלת ומשוררת אמריקאית. אף שנאסר אז על נשים לפסל ולצייר מודלים גבריים, היא פיסלה דמויות היסטוריות ופוליטיות חשובות בגודל טבעי, ובכללן נשים מובילות בתחומן, כמו סופרג’יסטיות, אמניות ונשים במקצועות שנחשבו גבריים בלבד בתקופתה. היא שברה מוסכמות גם בחייה הפרטיים, בפעילותה למען שחרור עבדים, למען זכויות נשים, למען גישה שווה להשכלה ולמען שימור הסביבה, ובמערכת היחסים ארוכת השנים שניהלה עם האמנית אבי אדלין מנינג, איתה חיה וטיילה ברחבי העולם. יצירותיה מוצגות כיום כמונומנטים במיטב המוזיאונים בעולם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: “ליידי גודייבה”, פסל שיש מ-1864, מוצג במוזיאון דאלאס לאמנות

בתמונה הקטנה: אן ויטני (יושבת), עם שותפתה לחיים אבי מדלין מנינג

רגיל

דיינה וושינגטון

דיינה וושינגטון (רות לי ג’ונס), 1963-1924

היום, לפני 94 שנים, נולדה דיינה וושינגטון, פסנתרנית וזמרת ג’אז, גוספל ורית’ם אנד בלוז אמריקאית. היא נודעה בקול צלול בעל גוון ייחודי, בחוש קצב יוצא מן הכלל ובדיקציה מושלמת, וכונתה “מלכת הבלוז” בשל תדמיתה, הופעתה ואופן הגשת השירים שלה. השיר “What a Diff’rence a Day Makes”, שהקליטה ב-1959, זיכה אותה בפרס גראמי על הופעת הרית’ם אנד בלוז הטובה ביותר. בגיל 39 מתה ממנת יתר של כדורי שינה ודיאטה, אך עד היום מציינות אותה מוזיקאיות רבות מהדורות שאחריה כמקור השפעה חשוב, והיא נחשבת לאחת המוזיקאיות השחורות המצליחות ביותר בשנות ה-50.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך ארכיון גטי
בתמונה הקטנה: צילום משנת 1954

רגיל

סופיה סמית’

סופיה סמית’, 1870-1796

היום, לפני 222 שנים, נולדה סופיה סמית’, יורשת עשירה ופילנתרופית אמריקאית. בהיותה חירשת, שקלה להקדיש את הונה להקמת מוסד לחירשים, אך משמוסד כזה הוקם ב-1868, החליטה לתמוך בהשכלה גבוהה לנשים, ברמה זהה לזו שקיבלו אז גברים – וב-1871, שנה לאחר מותה, מימן עיזבונה את הקמת הקולג’ לנשים בהארטפילד, מסצ’וסטס. “לדעתי בזכות חינוך גבוה ונוצרי יותר לנשים, ה’עוולות’ שנעשו להן יזכו לתשומת לב, שכרן יעלה בהתאם ותתחזק השפעתן על תיקון החברה; כמורות, ככותבות, כאמהות, כחברות בחברה האנושית, כוחן להיטיב יגדל באופן בל ישוער,” כתבה בצוואתה.

ויקיפדיה

אתר “סמית’ קולג'”, מהמכללות הפרטיות הטובות בארה”ב כיום

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך פרויקט תיעוד של נשים חלוצות ממסצ’וסטס

התמונה הקטנה מתוך ספריית סמית’ קולג’, שנת 1868~

רגיל

יום השוויון לנשים

יום השוויון לנשים, מצוין בארה”ב מאז 1973

“זהו סיפור על נשים שיצרו את אחד המאבקים הלא-אלימים היצירתיים והמוצלחים ביותר למען זכויות אזרח שנראו בעולם. זהו מאבק בלתי-רגיל, במיוחד כשמובאות בחשבון המשוכות שהיה על הסופרג’יסטיות לצלוח. ללא כוח כלכלי, חוקי או פוליטי משל עצמן, ולמול התנגדות מבוצרת וממומנת היטב, נשים נאבקו בכל מדינה ומדינה למען זכויותיהן כאזרחיות. כדי להשיג תמיכה בזכותן להצביע, נשים הפיצו אינספור עצומות, נאמו, פרסמו עיתונות ונדדו ברחבי המדינה. לעתים קרובות הן סבלו מלעג, מהטרדות ואף מתקיפות מצד ההמון ומצד המשטרה. חלקן הושלכו לכלא, וזכו ליחס קשה כשמחו על כך. ובכל זאת הן המשיכו לנוע. לבסוף, ב-26 באוגוסט 1920, מטרתן הושגה עם התיקון ה-19.
[…] יום השוויון לנשים מאפשר לנו להקדיש תשומת לב ליתרונות הרבים של שוויון אמיתי ולתפקידן של נשים בחיים הציבוריים שלנו. נשים בשירות הציבורי ובממשל שירתו אותנו היטב כאומה בפועלן למען פינוי מכשולים, אכיפת חוקים, יישום רעיונות חדשים ושינוי עמדות הציבור. הנשים שאנו זוכרות היום מספרות סיפור מעורר השראה על מקומנו בהיסטוריה. הן מזכירות לנו שכאזרחי ואזרחיות ארה”ב יש לכולנו ההזדמנות – והאחריות – להתגבר על מכשולים, להשקיע את מיטב המאמצים ולהצטרף יחד ליצירת חברה דמוקרטית יותר.”
(מתוך “ואף על פי כן, נעו ונעו”, עלון של הפרויקט הלאומי להיסטוריה נשית לקראת יום השוויון 2018)

היום, מזה 45 שנים, נחגג בארה”ב יום השוויון לנשים לציון היום ב-1920 שבו אומץ התיקון ה-19 לחוקה האמריקאית, האוסר על הממשלה למנוע מאזרחיות אמריקאיות את זכות ההצבעה על בסיס מינן. בעקבות השביתה הלאומית של נשות ארה”ב למען שוויון תעסוקתי במהלך שנת 1970 ופעילות הגל השני של הפמיניזם למען ביטול ההבדלים הקבועים בחוק בין גברים לנשים בתחומים כמו המשפחה, הרכוש והתעסוקה, העלתה חברת הקונגרס בלה אבצוג את ההצעה לציין את היום כהוקרה למאבקן של עשרות אלפי הפעילות מאז ועידת סנקה פולס ב-1848, וכתזכורת לדרך שעוד נותרה עד לשוויון אמיתי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: בלה אבצוג, יוזמת היום

בתמונה הגדולה: פרט מתוך איור של ועידת סנקה פולס 1848 (Bettmann / גטי אימג’ז)

רגיל

מרטי קיל

ד”ר מרטי קיל, 2011-1948

היום, לפני 70 שנים, נולדה מרטי קיל, פעילה וחוקרת פורצת דרך אמריקאית בתחום האקו-פמיניזם והטבעונות. ב-1982 הקימה בקליפורניה את הארגון “פמיניסטיות למען זכויות בעלי חיים”, כגשר בין התנועה הפמיניסטית והתנועה לשחרור בעלי חיים, שעם הזמן התרחב והיה לארגון בקנה מידה בינלאומי. היא הרצתה ופרסמה ספרים ומאמרים רבים על אתיקה סביבתית, אקולוגיה עמוקה ואקו-פמיניזם, שבהם חקרה את מערכת היחסים של האדם עם הטבע על כל מרכיביו ואת האופנים המקבילים שבהם החברה הפטריארכלית משמרת הן את דיכוי הנשים והן את דיכוי בעלי החיים.

ויקיפדיה

עוד על אקולוגיה עמוקה, פילוסופיה העוסקת בשאלת מיקומו של האדם כחלק אינטגרלי מהסביבה האקולוגית, מתוך השקפה כי לכל המינים זכות שווה לחיות ולשגשג

פייסבוק

התמונה הגדולה מהמצעד הגדול הראשון בוושינגטון לזכויות בע”ח, 1990 (קיל עומדת בדיוק מעל הלוגו, מחייכת). מתוך האתר של “פמיניסטיות למען זכויות בע”ח”

התמונה הקטנה מתוך הבלוג של מרטי קיל

רגיל

מרשה פּ’ ג’ונסון

מרשה פּ’ ג’ונסון, 1992-1945

היום, לפני 73 שנים, נולדה מרשה פּ’ ג’ונסון, טרנסג’נדרית, אמנית דראג ופעילת זכויות להט”ב אמריקאית, מהדמויות הבולטות במהומות סטונוול ב-1969. ג’ונסון כונתה, בין היתר, “ראשת העיר” של רחוב כריסטופר (שבו היה הבר “סטונוול אין”), והייתה דמות פופולרית בסצנה הגאה ובעולם האמנות של ניו יורק. היא הייתה חברה מייסדת של “החזית לשחרור גאה”, ממארגנות עצרת הגאווה הראשונה ביום השנה הראשון לאירועי סטונוול, ממקימות המקלט הראשון לבני נוער גאים דרי רחוב ב-1972, ופעילה בארגון Act Up לשיפור תנאי חייהם של נשאי איידס ולמען מחקר וטיפול רפואי במגפת האיידס.

ויקיפדיה

פייסבוק

ב-1992 נמצאה גופתה צפה בנהר ההדסון. על אף עדויות סותרות, המשטרה קבעה את סיבת המוות כהתאבדות. רק כעבור 20 שנים, בעקבות מאבק עיקש של מקורביה, הסכימה המשטרה לפתוח מחדש את תיק הרצח ולחקור את נסיבות מותה.
הסרט הדוקומנטרי “מותה וחייה של מרשה פּ’ ג’ונסון” מ-2017 (זמין ב”נטפליקס”) מתעד את הניסיון להבין מה באמת אירע לה ולהנציח את תרומתה לתנועת זכויות הלהט”ב.
התמונה הגדולה מתוך הטריילר לסרט

רגיל

מרג’ורי הורנינג

מרג’ורי ג’ניס הורנינג, נולדה ב-1917

היום, לפני 101 שנים, נולדה מרג’ורי הורנינג, ביוכימאית ופרמקולוגית אמריקאית, מחלוצות תחום הכרומטוגרפיה ויישומיו במחקר על מטבוליזם של תרופות. בשנות ה-40 עבדה כחוקרת במחלקת ילדים בבי”ח, בשנות ה-50 כמנהלת מעבדה כימית במכון הלאומי לבריאות ואחר כך כפרופ’ לביוכימיה במכוני מחקר מובילים בארה”ב. ב-1984 מונתה לנשיאת האגודה האמריקאית לפרמקולוגיה ותרפויטיקה. מחקריה הראו בין היתר כי מטבוליטים של תרופות יכולים לעבור מאישה הרה לעובר ומאם מיניקה לתינוק – ושינו את היחס הרפואי להשפעתם של תרופות, עישון ואלכוהול במהלך היריון על פגמים בעוברים ובתינוקות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: מדענים במכון הלאומי לבריאות, 1961 (הורנינג שלישית מימין בשורה הראשונה, במשקפי שמש)

רגיל

ג’וזפין קוקרן

ג’וזפין גאריס קוקרן, 1913-1839

היום, לפני 105 שנים, הלכה לעולמה ג’וזפין קוקרן, ממציאה אמריקאית. כדי לשמור על כלי החרסינה היקרים שלה, וכדי להקל על עקרות הבית לאחר שטרחו על הכנת ארוחה ואירוח, תכננה במחסן הכלים שבחצר ביתה מכונה אוטומטית לשטיפת כלים. ב-1886 רשמה פטנט על אבטיפוס למדיח הכלים: דוד נחושת שבתוכו גלגל עם רשת ברזל, ובה מקום ייעודי לצלחות ולכוסות; כשהגלגל הסתובב בעזרת מנוע חשמלי, הותזו מלמעלה מים חמים עם סבון. בתערוכה העולמית של שיקגו ב-1893 זכה המדיח שלה בפרס הראשון, ובעקבותיו זכה גם להצלחה מסחרית. ב-2006 הוכנסה להיכל התהילה של הממציאים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: קוקרן מציגה את האבטיפוס הראשון למדיח הכלים האוטומטי

רגיל

טרזיה טייווה

טרזיה טייווה, 2017-1968

“הִתְעוֹרְרוּ
תָּמִיד הָיִינוּ
רַק אַבְנֵי מִדְרָךְ בַּגֶּשֶׁר
[…]
הֵם רוֹדְפִים אַחַר פַּאי אָמֶרִיקָאִי בַּמִּזְרָח
וְסוּג כָּלְשֶׁהוּ שֶׁל זֶן בַּמַּעֲרָב
מִזְרָח וּמַעֲרָב הֵם כַּמּוּבָן יַחֲסִיִּים
מִשּׁוּלָיו שֶׁל הָאַגָּן שֶׁלָּנוּ
עוֹלֶה עַל גְּדוֹתָיו הַקַּוָה-קַוָה
אֲבָל הָאַגָּן שֶׁל שׁוּלֵיהֶם
הוּא רֵיק
הֵם לוֹקְחִים אֶת הַקַּוָה-קַוָה שֶׁלָּהֶם בִּכְמוּסוֹת
כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה קַל לִשְׁכֹּחַ
שֶׁיֵּשׁ חַיִּים וְאַהֲבָה וּלְמִידָה
בֵּין
אַסְיָה וְאָמֶרִיקָה
בֵּין
אַסְיָה וְאָמֶרִיקָה
יֵשׁ אוֹקְיָנוֹס
וּבָאוֹקְיָנוֹס הַזֶּה
אַבְנֵי הַמִּדְרָךְ שֶׁל הַגֶּשֶׁר
מִתְעוֹרְרוֹת”

היום, לפני 50 שנים, נולדה טרזיה טייווה, משוררת ואקדמאית קיריבטית ואפרו-אמריקאית פורצת דרך, שחקרה תרבויות, היסטוריה ופוליטיקה באיי האוקיינוס השקט.

ויקיפדיה

פייסבוק

הציטוט מתוך שירה “אַמְנֶסְיָה” (AmneSIA), שפורסם בשנת 2000
(תרגמה לעברית: מתת גולדברג אלון)

* קַוָה-קַוָה הוא צמח האופייני לאיי האוקיינוס השקט, שמהשורש שלו מופק משקה אנתאוגני – חומר פסיכואקטיבי שמביא לתחושת רגיעה, לאלחוש ו/או לאופוריה, ונעשה בו שימוש בעיקר בטקסים מקודשים, דתיים ורוחניים.

רגיל

מרי וירג’יניה קוק פאריש

מרי וירג’יניה קוק פאריש, 1945-1862

“נראה כי לבנים חושבים שניתנה להם זכות משמיים להפעיל מלחמת אזרחים על שחורים, עד כדי שפיכות דמים. הם מתייחסים לחייהם של אחיהם השחורים כבועה שאפשר לפוצצה להנאתם. אותה הרוח שהתקיימה בדרום לפני עשרים וארבע שנים [עת בוטלה העבדות], עודנה קיימת ומשגשגת היום. זכויותיו של השחור כאזרח עדיין נשדדות, דבר המובהר לו מעל לכל ספק באמצעות מותם של אלו שנפלו במרד האחרון. הזעקה אינה יכולה להימשך עוד.”
(מתוך טור שלה במוסף הנשים של כתב העת “הבפטיסט האמריקאי”, 1889)

היום, לפני 156 שנים, נולדה מרי וירג’יניה קוק פאריש, אשת חינוך, עיתונאית ופעילה חברתית אמריקאית, מראשונות הפמיניזם הבפטיסטי השחור. אף שכנערה שחורה בדרום ארה”ב דלתות רבות היו סגורות בפניה, היא נאבקה ללמוד ולהצטיין, והייתה לפרופ’ לחינוך באוניברסיטה. היא נודעה ככותבת ונואמת מוכשרת, ונאבקה לפרסם את דעותיה בקהילה הנוצרית על זכות בחירה לנשים, על רפורמה חברתית לאי-אפליית שחורים ועל שוויון זכויות לכולם בתעסוקה ובחינוך. ב-1896 השתתפה בכנס הייסוד של ההתאחדות הלאומית של נשים צבעוניות, שם פעלה לקידום רפורמה בחינוך, בבריאות וברווחה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: איור של קוק פאריש, 1891 (מתוך הארכיון הדיגיטלי של ספריית ניו יורק)

בתמונה הקטנה: צילום משנת 1893 לערך
רגיל

נערות הירושימה

“נערות הירושימה”, נפגעות פצצת האטום ב-1945

היום, לפני 73 שנים, לקראת סוף מלחה”ע השנייה, הטילה ארה”ב פצצת אטום על העיר הירושימה שביפן. עשרות אלפי בני אדם נהרגו מיד, או תוך זמן קצר, ורבים אחרים סבלו מכוויות ומהצטלקויות כתוצאה מההבזק התרמי. כמה עשרות נפגעות, נערות ונשים צעירות, הקימו לעצמן קבוצת תמיכה; ב-1951, כשהאמריקאים עזבו את יפן והוסרה הצנזורה שלהם על נזקי הפצצה, הן הצליחו ללכוד את תשומת לב התקשורת, וב-1955 מימן ארגון צדקה את הטסתן לארה”ב לצורך תהליך השיקום הארוך. סיפורן סוקר בהרחבה בתקשורת המערבית, ולראשונה הובאו לידיעת המערב ההשפעות ארוכות הטווח של הפצצה.

* בעיר נגסאקי, שעליה הוטלה פצצת אטום נוספת שלושה ימים אחר כך, לא הייתה התאגדות דומה ואף אחת מנפגעות הפצצה שם לא נכללה בפרויקט השיקום.

** סביר להניח שבאותה המידה נפגעו גם נערים מהפצצה, וגם הם נדחו, הוסתרו והורחקו מהחברה, אך הם לא קיבלו תשומת לב תקשורתית ורפואית כמו הנערות. סיבה אפשרית לכך היא שהתקשורת התמקדה בפגיעה ביכולתן להינשא וללדת ילדים, כפי שמשתקף מעצם המונח שהשתרש, “נערות” (באנגלית “maidens”).

עוד על “נערות הירושימה

עוד על השפעותיהן של פצצות האטום על הירושימה ונגסאקי

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צילום קבוצתי של כמה מ”נערות הירושימה”, אחרי ניתוחי השיקום, 1956 (מתוך ספריית לוס אנג’לס)

בתמונה הקטנה: כמה מ”נערות הירושימה”, באקדמיה הלאומית למדעים, 1955. מתוך הבלוג “מוות והעלמה

רגיל

לאונה צ’למרס

לאונה צ’למרס, נולדה בראשית המאה ה-20

הפטנט על הגביעונית אושר ב-1937

“מצאתי פתרון לבעיה המטרידה נשים מאז חוה אמנו” – לאונה צ’למרס (שחקנית, סופרת וממציאה אמריקאית), שהיום, לפני 81 שנים, אושר הפטנט שלה על הגביעונית: כוס מגומי גמיש (כיום מסיליקון רפואי) האוספת את דם הווסת בתוך הנרתיק. בהשוואה לטמפונים ולתחבושות היגייניות, השימוש בגביעוניות בריא יותר (אין חשש לתסמונת הלם רעלי, ליובש בנרתיק או לחשיפה לחומרי הלבנה והדברה), הן בעלות כושר ספיגה גבוה יותר, וכן אקולוגיות וכלכליות יותר בשל היותן רב-פעמיות. למרבה הצער, ייצור מסחרי שלהן החל רק כעבור כחמישים שנה, והשימוש בהן הולך וגדל אך עדיין אינו נפוץ.

עוד על לאונה צ’למרס

עוד על הגביעונית

(ותודה ל”נשיותי“, חנות לנשיות בריאה ושלמה – היגיינה נשית אקולוגית, בריאה, נוחה וחסכונית)

פייסבוק

בתמונה הגדולה: גזיר עיתון מספטמבר 1937, ובו פרסומת לגביעונית של צ’למרס, שיוצרה ע”י חברת “טאסט”: “גב’ לאונה ו’ צלמרס ממציאה הגנה בלתי נראית… נוחה כל כך שלעולם לא תרגישי אותה… בטוחה כל כך שתמיד תהיי רגועה! נדרשה אישה כדי להקל על החוויה המטרידה ביותר של נשים”. מתוך האתר לפרסומות וינטג’

בתמונה הקטנה: גביעונית של חברת “לונט”, מתוך האתר לסטייל נשי “מונקי”, תחת המיתוג: “Periods are cool. Period.”

רגיל

הנרייטה לאקס

הנרייטה לאקס, 1951-1920

היום, לפני 98 שנים, נולדה הנרייטה לאקס, שב-1951 פנתה לביה”ח ג’ון הופקינס, היחיד באזור בולטימור שטיפל אז באפרו-אמריקאים, ואובחנה כחולה בסרטן צוואר הרחם. במהלך הטיפול בה נלקחו ממנה, ללא הסכמתה, דגימות תאים שלימים היוו מקור לתאי הילה, לפי ראשי התיבות של שמה. תאים אלו הצליחו לשגשג במעבדה יותר מכל תא אנושי לפניהם, ולמעשה יכולים להתחלק לנצח ולהעמיד אינסוף דורות של תאים. מאז ועד היום השימוש בהם הביא לפריצות דרך באינספור מחקרים רפואיים ולפיתוח אלפי פטנטים מסחריים. בני משפחתה גילו על השימוש בתאיה רק ב-1975, ומעולם לא קיבלו כל תגמול.

עוד על הנרייטה לאקס

עוד על השימוש בתאי הילה (HeLa Cells) לחקר מחלות (כמו סרטן ואיידס), לפיתוח חיסונים (למשל לפוליו), לפיתוח תרופות (למשל להרפס, להמופיליה ולפרקינסון), לחקר השפעות של חומרים רעילים וקרינה, לחקר הזדקנות של תאים, למיפוי גנטי, לשיבוט תאים ולבדיקת רגישות למגוון חומרים (כמו דבק, דיו ומוצרי קוסמטיקה)

“חיי הנצח של הנרייטה לאקס”, ספרה של רבקה סקלוט מ-2010, מתאר את קורותיהם של תאי הילה ותרומתם למדע ולתעשייה, את קורות משפחת לאקס הענייה ואת קורותיה שלה במסעה לגילוי הסיפור. הספר יצא לאור בעברית ב-2011 בהוצאת כנרת-זמורה-ביתן, בתרגום של נעמי כרמל.

ב-2017 הופק ב-HBO סרט טלוויזיה על בסיס הספר, בכיכובן של רני אליז גולדסברי כהנרייטה לאקס, רוז ביירן כרבקה סקלוט ואופרה ווינפרי כדבורה, בתה של הנרייטה. הטריילר הרשמי של הסרט “חיי הנצח של הנרייטה לאקס”.

פייסבוק

רגיל

אניטה היל

אניטה פיי היל, נולדה ב-1956

היום, לפני 62 שנים, נולדה אניטה היל, עורכת דין ואקדמאית אפרו-אמריקאית. ב-1991 האשימה מועמד לביהמ”ש העליון, קלרנס תומאס, בהטרדות מיניות כשהיה ממונה עליה בנציבות לשוויון הזדמנויות ובמשרד החינוך. אל מול ערעור אמינותה עד כדי רצח אופי, היא העידה בפני ועדת הסנאט ועברה גם בדיקת פוליגרף (בעוד תומאס סירב), אך בסופו של דבר מועמדותו אושרה והוא מונה לשופט עליון. הפרשה עוררה מודעות להטרדות מיניות וקידמה את השיח הציבורי בנושא, ושנה אחר כך נבחר מספר שיא של נשים לתפקידים פוליטיים. ב-2017 מונתה היל לעמוד בראש “הוועדה נגד הטרדות” בעקבות Me Too.

ויקיפדיה

פאטי מארי, אחת מהנבחרות לסנאט ב-1992, סיפרה שהחליטה לרוץ בבחירות מכיוון ש”זה היה כל כך מוזר, לראות את הגברים האלה מתחקרים בתוקפנות את האישה הזאת מהכיסאות הגדולים שלהם ומביטים בה מלמעלה. אז אמרתי, אני הולכת לרוץ לסנאט. כי הם צריכים שם מישהי שתגיד מה שאני הייתי אומרת אם הייתי שם”, כלומר להגן על היל ולתחקר את תומאס ולא אותה.

פייסבוק

בתמונה הגדולה: היל בפסטיבל הסרטים סאנדנס 2015, צילום: ויקטוריה וויל

בתמונה הקטנה: שער מגזין “טיים” מ-21 באוקטובר 1991, המציב את אניטה היל מול קלרנס תומאס תחת הכותרת “סקס, שקרים ופוליטיקה”