עמוד 1
רגיל

נוזיזווה מדלאלה-רוטלג’

נוזיזווה שרלוט מדלאלה-רוטלג’, נולדה ב-1952

היום, לפני 67 שנים, נולדה נוזיזווה מדלאלה-רוטלג’, פוליטיקאית דרום-אפריקאית בת הזולו. היא הייתה פעילה ב”קונגרס הלאומי האפריקאי”, מחתרת המאבק באפרטהייד. ב-1992 הייתה מנהלת קואליציית הנשים הלאומית, שהוקמה כדי להבטיח שנשים מכל התחומים והמגזרים יהיו שותפות בבניית החוקה החדשה. ב-1993 נבחרה לפרלמנט, ולימים כיהנה כסגנית שר הביטחון, סגנית שר הבריאות ודוברת בית הנבחרים. היא נודעת במיוחד כמי שהובילה את המאבק באיידס בדרום אפריקה, והתנגדה נחרצות להכחשות הממשלה לגבי חומרת המגפה ולטיפולים האלטרנטיביים שעודדה המדינה במקום אלה שנבדקו מדעית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פאנל שנערך במרץ 2014 ע”י ארגון “שוויון עכשיו”, ארגון זכויות אדם בינלאומי שפועל להגנה ולקידום של זכויות נשים וילדות ברחבי העולם, בין היתר בסוגיות של סקסיזם בחוק, אלימות מינית, מילת נשים, סחר בנשים למטרות מין וצורות נוספות של אלימות ואפליה נגד נשים וילדות.
משתתפות בפאנל (מימין לשמאל): נוזיזווה מדלאלה-רוטלג’, כמייסדת ומנכ”לית “חיבוק לכבוד”, ארגון זכויות אדם דרום-אפריקאי שנאבק בסחר בנשים למטרות מין ובניצול מיני; רייצ’ל מורן, שורדת סחר אירית ואקטיביסטית בארגון האירי “ספייס”, הפועל לשינוי דעת הקהל לגבי זנות ולהכרה בה כניצול מיני וכסוג של הפרת זכויות אדם; ולורן הרש, עורכת דין ומנהלת הארגון האמריקאי “עולם ללא ניצול”.
מתוך אלבום של “שוויון עכשיו” בפליקר

בתמונה הקטנה: נוזיזווה מדלאלה-רוטלג’, כיו”רית “אינייתלו”, המכון הדרום-אפריקאי לקידום: לבנייה, שימור ושיפור של מערכות תמיכה, כישורים ותקציבים עבור ארגונים ומוסדות פילנתרופיים אזרחיים.
מתוך כתבה על “גישור פערים בין הממשלה לאנשים“, אתר התקשורת העצמאית הדרום-אפריקאי IOL, אוגוסט 2015

רגיל

ז’אן-מארי רות’-רולנד

ז’אן-מארי רות’-רולנד, 1995-1937

היום, לפני 82 שנים, נולדה ז’אן-מארי רות’-רולנד, מחנכת, עובדת סוציאלית ופוליטיקאית מהרפובליקה המרכז-אפריקאית. היא עבדה כמפקחת על מערכת החינוך בזמן המעבר מקולוניה צרפתית למדינה עצמאית, עבדה עם נוער רחוב וניהלה את הצלב האדום במדינה. ב-1979 החלה לייעץ לממשלה, ומונתה לשרה לקידום מעמד הנשים. לאחר שחשפה מעילה של שני שרים בכספי ממשלה, הורה הנשיא קולינגבה להאשימה בהסתה, והיא הורשעה ונאסרה. מייד עם שחרורה ב-1991 הקימה מפלגה משלה, נבחרה לפרלמנט, ומונתה לשרת הרווחה. ב-1993 הייתה לאישה האפריקאית הראשונה שהתמודדה בבחירות לנשיאות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מודעת ההספד שלה ב”ניו יורק טיימס

בתמונה הקטנה: צילום של אנדרטה לזכרה בבקומה, הרפובליקה המרכז-אפריקאית (מתוך ויקיפדיה)

רגיל

דפני שלדריק

דיים דפני מרג’ורי שלדריק, 2018-1934

היום, לפני 85 שנים, נולדה דפני שלדריק, פעילה לשימור הטבע ומומחית לטיפול בחיות בר קנייתית-בריטית. החל מ-1955 פיקחה על שמורת הטבע צאבו שבקניה, שם סייעה להציל חיות בר, כמו פילים, קרנפים, זברות, אנטילופות ונמיות, לגדל אותן בהצלחה (היא הייתה הראשון/ה שהצליחה לפתח פורמולת חלב מדויקת שלה זקוקים גורי פילים וקרנפים כדי לשרוד) ולשלב אותן בחזרה בטבע. ב-1977 הקימה בניירובי את קרן חיות הבר ע”ש שלדריק, הפועלת לשימור והגנה על הטבע בקניה ולהעלאת מודעות בתחום, ומפעילה את תוכנית החילוץ והשיקום המצליחה בעולם לחיות בר, ובראשן פילים.

ויקיפדיה

עוד על קרן חיות הבר ע”ש דיוויד שלדריק (בעלה ז”ל)

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך הכתבה “הכירו את פעילת שימור הסביבה בת ה-81 שמצילה את הפילים האחרונים באפריקה“, 2015, מתוך האתר One Green Planet

בתמונה הקטנה: דפני שלדריק ב-1974, עם איישה, גורת פילים יתומה שהיא גידלה (צילום: מריון קפלן, עבור קרן חיות הבר ע”ש שלדריק)

רגיל

אסתר אפואה אוקלו

אסתר אפואה אוקלו, 2002-1919

היום, לפני 100 שנים, נולדה אסתר אפואה אוקלו, יזמת מגאנה, חלוצת המיקרו-הלוואות לעידוד עסקים קטנים, זוכת פרס אפריקה למיגור הרעב. בשנות ה-40 פתחה את העסק הרשמי הראשון לעיבוד מזון בחוף הזהב שבמפרץ גינאה – עסק לייצור ריבות ומיצים; הצלחתו איפשרה לה ללמוד בביה”ס הטובים ביותר באנגליה על בישול, שימור מזון וגינון. ב-1956 איגדה יצרני מזון מקומיים כדי לעודד צריכה מקומית בגאנה, וב-1964 מונתה למנהלת רשות המזון הלאומית. החל משנות ה-70 התמקדה בהעצמה כלכלית של נשים וייסדה את “רשת הבנקאות העולמית לנשים”, המספקת להן גישה לאשראי ולהלוואות קטנות לעסקים.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונות מתוך עמוד המספר את סיפורה באתר “רשת הבנקאות העולמית לנשים” ומציג את ה”גוגל דודל” שהוקדש לה באפריל 2017

רגיל

סאמיה יוסוף עומאר

סאמיה יוסוף עומאר, 2012-1991

היום, לפני 28 שנים, נולדה סאמיה יוסוף עומאר, אצנית סומלית, היחידה שהתחרתה מטעם סומליה באולימפיאדת בייג’ינג 2008. התקשורת העולמית סיקרה בהתלהבות את נחישותה להתאמן בצל מלחמת האזרחים והטרדות ואיומים מצד מיליציות מקומיות של אל-קאעידה, שכפו על נשים להתכסות ואסרו עליהן לעסוק בספורט. עומאר הגיעה למחנה עקורים, וב-2011 החליטה להימלט לאירופה כדי להתחרות באולימפיאדת לונדון 2012. היא חצתה את הגבול לאתיופיה, שילמה למבריחים כדי לחצות את סודאן ולהגיע ללוב, ושם נכלאה לתקופה קצרה. בגיל 21 טבעה בדרכה לאיטליה על סירת פליטים קטנה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתחרה באולימפיאדת ביג’יינג 2008

בתמונה הקטנה: איור מתוך הרומן הגרפי “חלום אולימפי: סיפורה של סאמיה יוסוף עומאר“, מאת ריינהרד קלייסט, פורסם ב-2016

רגיל

קאה וואלא

אדית קאהבנג וואלא, נולדה ב-1965

“גם אני חטאתי בעבר בחשיבה כזאת [שעדיף ליצור שינוי ‘מבחוץ’ ולא בפוליטיקה]… אבל עם הזמן התברר לי שבסופו של דבר, תמיד מצאתי את עצמי מול הממשלה, שאיכשהו מציבה חומה או מכשול לניהול העסקים או ליוזמות קהילתיות… התברר לי שאי-אפשר ליצור שינוי מבחוץ. היום אני קוראת לאפריקאים משכילים שמנסים ליצור שינוי בעזרת החברות והארגונים שלהם, ‘איך תוכלו לשנות חברה עם ממשלה גרועה? תראו לי מדינה אחת שהצליחה לשנות את מצבה הכלכלי או בעיות אחרות כשבראשה עומדת ממשלה גרועה. אין אף אחת כזאת!’ אני מאמינה מאוד שרק למדינה יש את הכוח, הסמכות והלגיטימציה לבצע את סוג השינוי המקיף שנדרש.”
(מתוך ריאיון עמה על “שחרור הפוטנציאל של אפריקה“, מרץ 2013)

היום, לפני 54 שנים, נולדה קאה וואלא, יזמית ופוליטיקאית קמרונית. ב-1995 ייסדה חברת ייעוץ בינלאומית למנהיגות וניהול, כיום החברה המובילה בקמרון בתחום האסטרטגיה והפיתוח. היא חברה בפורום היזמות העולמי ובמחלקת המסחר האמריקאית, וב-2007 הכיר בה הבנק העולמי כאחת היזמיות המשפיעות ביותר על הסביבה העסקית באפריקה. היא שימשה כיועצת ל”חזית הסוציאל-דמוקרטית”, מפלגת האופוזיציה הגדולה בקמרון, עד שב-2007 החליטה להיכנס בעצמה לפוליטיקה ונבחרה למועצת העיר דואלה. ב-2010 נבחרה ליו”רית “מפלגת העם” – והייתה לאישה הראשונה המתמודדת על נשיאות קמרון.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתראיינת לאתר חדשות בקמרון, אוקטובר 2018: “קאה וואלא מבטיחה להדיח את בייה [נשיא קמרון], ואומרת שהמשבר האנגלופוני לא יסתיים כל עוד בייה נשאר בשלטון

בתמונה הקטנה: נואמת בכנס “מפלגת העם של קמרון”, ינואר 2015

רגיל

בת אלפיים: אַמָאנִיטוֹרֶה

אחרי 2,000 פוסטים, חוגגות שבוע של היא-סטוריה בת אלפיים!

אַמָאנִיטוֹרֶה, מלכת נוביה משנת 1 לפנה”ס עד שנת 20 לספירה לערך

אַמָאנִיטוֹרֶה הייתה קַנְדָקֶה (“מלכה”) של נוביה, חבל ארץ היסטורי בעמק הנילוס, באזור מצרים, סודאן ואתיופיה של ימינו. היא מוזכרת בכמה טקסטים מהעת העתיקה, ביניהם ספר מעשי השליחים בברית החדשה, כמי שהצליחה לשמור על עצמאותה ועוצמתה ולהדוף את ניסיונות הכיבוש הרומאי. היא נודעת גם כאחת מאחרוני הבונים הגדולים של ממלכת כוש, שבנתה מאגרי מים בעיר מַרוּאָה בירת כוש, הקימה ושיקמה כמה מקדשים גדולים לאל אָמוֹן ומבנים רבים נוספים (ביניהם יותר ממאתיים פירמידות נוביות) – שרבים מהם שרדו עד היום ומעידים כי תקופתה הייתה המשגשגת ביותר בהיסטוריה המרואנית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: כן אבן שנמצא ב-1843 בכפר וואד בן נאקה שלגדות הנילוס, מוצג כיום במוזיאון המצרי בברלין. לצד דמותה נכתב, בכתב מרואני ובהירוגליפים מצריים:
“הישארי, הישארי על הכס האדיר, איזיס, גבירת העולם שמתחת, כמו הירח הגדל כביצה בחולפו על פני הרקיע. ומי ייתן שהדבר יעניק כוח לבתך, אמאניטורה”

רגיל

פלורה נוואפה

פלורנס נוואנזורואהו נקירו נוואפה, 1993-1931

“איזו יהירות, איזו טיפשות הובילה אותנו לחורבן הזה, לטירוף הזה, לרשעות הזו, למלחמה הזו, למוות הזה? כשהמלחמה האכזרית הזו תיגמר, לא תהיה עוד מלחמה. זה לא יקרה שוב, לעולם לא. לעולם לא עוד.”
(מתוך ספרה “לעולם לא עוד”, 1975, עמ’ 70)

היום, לפני 88 שנים, נולדה פלורה נוואפה, סופרת, אשת חינוך ופעילה חברתית מניגריה, המכונה “האמא של הספרות האפריקאית המודרנית”. היא זכתה להכרה בינלאומית מיד עם פרסום ספרה הראשון, “אפורו” (1966), ומציגה בספריה את חייהן ונקודת מבטן של הנשים הניגריות בחברה המודרנית. נוואפה נודעה גם בתפקידה כשרת הבריאות והרווחה, שבמסגרתו עסקה בשיקום ניגריה לאחר מלחמת ביאפרה בסוף שנות ה-60, ובמיוחד באיחוד משפחות ובהקמת מסגרות ליתומים ולפליטים. ב-1974 ייסדה הוצאה לאור, הראשונה באפריקה בבעלות אישה שחורה והראשונה שהתמקדה בנשים כקהל יעד.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך כרזת הסרט הדוקומנטרי “הבית של נוואפה” (2016), מאת היוצר הניגרי אונייקה נווליו [טריילר]

בתמונה הקטנה: מתוך ריאיון עמה לטלוויזיה הנורווגית, 1987

רגיל

פטימה מסקוי

פטימה מסקוי פאהנבולה, 1978-1912

היום, לפני 106 שנים, נולדה פטימה מסקוי, בת למשפחת מלוכה אפריקאית ומחנכת חלוצה מליבריה, שפעלה רבות לשימור השפות והתרבויות המקומיות ולפיתוח ההשכלה הגבוהה בליבריה. היא למדה רפואה ואנתרופולוגיה באירופה ובארה”ב, עמלה על מילון לשפת ה-Vai ולימדה מחול שבטי. עם חזרתה לליבריה ב-1946, יצרה סטנדרטיזציה של כתב ה-Vai וביטלה את הנוהג של החלפת השמות האפריקאים בגרסאות מערביות. היא הקימה את אוניברסיטת ליבריה במונרוביה, שם כיהנה כמנהלת ודיקנית מכללת מדעי הרוח, וייסדה את המכון ללימודי אפריקה ואת אגודת הסופרים הליבריים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פטימה מסקוי עם חברות שלמדו איתה בהמבורג, גרמניה, 1928~ (מתוך אוסף תמונות של בתה, ויויאן סטון)

התמונה הקטנה מתוך כריכת “האוטוביוגרפיה של נסיכה אפריקאית”, שיצאה לאור ב-2013 בעריכת בתה

רגיל

זאינב בנגורה

חג’ה זאינב האווה בנגורה, נולדה ב-1959

היום, לפני 59 שנים, נולדה זאינב בנגורה, פוליטיקאית ופעילה חברתית מסיירה לאון. מלחמת האזרחים נגד שלטון החונטה הצבאית פרצה בראשית שנות ה-90, בהיותה מנהלת בחברת ביטוח גדולה, ובנגורה נעשתה פעילה חברתית. היא הקימה את הארגון הלא-מפלגתי הראשון במדינה למען זכויות נשים, יצאה נגד השחיתות השלטונית ונגד הזוועות שבוצעו כלפי האוכלוסייה האזרחית, והייתה ממובילות הקמפיין למען בחירות דמוקרטיות (שהושגו ב-1996). ב-2007 מונתה לשרת החוץ של סיירה לאון, וב-2010 לתפקיד שרת הבריאות. ב-2012 מונתה לנציבה מיוחדת של האו”ם לענייני אלימות מינית בזמן מלחמה.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך דף השותפים באתר “יחד למען ילדות”, שותפות בינלאומית של ממשלות, ארגוני או”ם, ארגונים במגזר הפרטי ואישים מובילים, המוקדשת למניעת אלימות נגד ילדים, עם דגש מיוחד על אלימות מינית נגד ילדות, כצעד בסיסי להשגת זכויות אדם ורווחה, שוויון מגדרי ופיתוח בר-קיימא.

בתמונה הקטנה: נואמת בעת קבלת פרס לקידום נשים בשלום ובביטחון מטעם מזכירת המדינה האמריקאית הילרי קלינטון, על “תרומתה המתמשכת והאפקטיבית לקידום תפקידן של נשים בסיום עימותים בעולם”, 2016 [מקור]
בנאומה אמרה בנגורה: “אני רוצה להקדיש את הפרס הזה לכל הנשים האמיצות ברחבי העולם, שנפלו קורבן לפשע האכזרי של אלימות מינית, ושהיו אמיצות וחזקות מספיק כדי לחלוק את סיפוריהן איתי במאמציי להשמיע את קולותיהן על הבמה העולמית.”

רגיל

יארא סלאם

יארא רפעת סלאם, נולדה ב-1985

“לא זו בלבד שהממשלה שלנו לא לוקחת אחריות על פגיעה בזכויות אדם, כולל אלימות נגד נשים עד כדי אונס ודקירות בכיכר תחריר, אלא שאפשר גם לשמוע גורמים רשמיים שמאשימים נשים בתקיפות מיניות שעברו… המאבק נמשך, לא רק נגד המשטר אלא גם נגד קבוצות אזרחיות שאינן משוכנעות שחשוב לדחוף קדימה הכללה של נשים במרחב הציבורי.”
(מתום נאומה ב-2013, כשקיבלה את פרס “מגן זכויות אדם” של רשת הארגונים הפאן-אפריקאית לזכויות אדם)

היום, לפני 33 שנים, נולדה יארא סלאם, פעילת זכויות אדם פמיניסטית מצרית. בעבודתה בארגוני זכויות אדם מצריים ובינלאומיים, כעורכת דין וכחוקרת, עסקה בתחומים כמו אלימות במשפחה, אפליה נגד מיעוטים דתיים ואלימות נגד מתנגדי המשטר. ביוני 2014, במהלך צעדה שקטה בקרבת ארמון הנשיא אל-אתחאדיה בקהיר, במחאה על חוק המגביל את זכות ההפגנה, הותקפה ונעצרה ע”י המשטרה יחד עם פעילים נוספים. משפטה הפך לסמל התנגדות כשהורשעה בהפרת חוק המחאה, ונגזרו עליה 3 שנות מאסר וקנס כספי. כשנה לאחר מכן, היא וכמאה אסירים נוספים זכו לחנינה נשיאותית ושוחררו.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך הקמפיין לשחרורה ממאסר, 2014

התמונה הקטנה מתוך חשבון הטוויטר של שאדי סאדר (עורכת דין איראנית-בריטית למען זכויות אדם):
“יארא סלאם (עומדת, ראשונה משמאל) וסאנה סייף (יושבת), פעילות זכויות אדם מצריות הנמצאות במעצר מזה 87 יום, עדיין מחייכות, בזמן שהמשפט נמשך FreeYara# “

רגיל

גרייס אבון דלאנו

גרייס אבון-אולווה דלאנו, נולדה ב-1935

היום, לפני 83 שנים, נולדה גרייס אבון דלאנו, אחות ומיילדת ניגרית, חלוצה בתחום תכנון המשפחה והבחירה להרות וללדת. התוכנית לבריאות המשפחה, שהקימה בניגריה ב-1961 וניהלה במשך שנים רבות, התפשטה במרוצת השנים מבתי-חולים עירוניים ליוזמות קהילתיות באזורי ספר, במימון ממשלתי ובינלאומי, והתווספו לה גם תוכניות חינוך מיני לנוער ופרויקטים להתמודדות עם מגפת האיידס. היא כתבה ספרים ומאמרים רבים על בריאות נשים, ייעצה לארגונים שונים במדינות רבות באפריקה וכן לפדרציה הבינלאומית של “הורות מתוכננת”, וב-1993 קיבלה פרס על פועלה מארגון הבריאות העולמי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דלאנו מקבלת אות הוקרה על היוזמה שלה להרחבת השימוש בשיטות מודרניות לתכנון ילודה בערי ניגריה, 2015

התמונות מתוך אתר ההתאחדות לבריאות המשפחה שהקימה בניגריה

רגיל

האדיזאתו מאני

האדיזאתו מאני, נולדה ב-1984; בת חורין מאז 2008

היום, לפני 10 שנים, זכתה האדיזאתו מאני במשפט נגד מדינת ניז’ר ושיחררה את עצמה מעבדות (רק ב-2003 הפכה עבדות ללא-חוקית בניז’ר, והיא עדיין נפוצה שם). בגיל 12 נמכרה מאני לעבדות תמורת 500 דולר, ונכפה עליה לעבוד עבור אדונה וללדת לו ילדים. כאשר ברחה ונישאה לגבר אחר, טען אדונה כי היא אינה שפחה אלא אחת מנשותיו, לכן הואשמה בביגמיה ונשלחה לשישה חודשי מאסר. באומץ רב החליטה לערער על פסק הדין, הצליחה לבטל את הרשעתה וקיבלה פיצויים מהמדינה בסך כ-20,000 דולר. ב-2009 זכתה באות האומץ הנשי הבינלאומי, והיא ממשיכה לפעול למען שחרור קורבנות עבדות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בטקס קבלת אות האומץ הנשי הבינלאומי לשנת 2009 מטעם מזכירת המדינה דאז הילרי קלינטון. בתמונה מאני עם מישל אובמה, הגברת הראשונה של ארה”ב דאז [מקור]

התמונה הקטנה מתוך אתר על “אנשי ערכים אפריקאים

רגיל

אלכוריה אמידאן

אלכוריה “רבאב” אמידאן, נולדה ב-1985

היום, לפני 33 שנים, נולדה אלכוריה אמידאן, פעילת זכויות אדם מסהרה המערבית. מאז 2006 היא נמצאת בחזית המאבק הלא-אלים למען זכותם של אנשי הסהרה להגדרה עצמית כנגד ממשלת מרוקו, שסיפחה את רוב שטחי הסהרה עם שחרורם משליטתה הקולוניאליסטית של ספרד ב-1975. על אף מעצרים רבים ופשיטות משטרתיות על ביתה בשל פעילותה הפוליטית, פועלת אמידאן להגברת המודעות להפרות של זכויות אדם שמבצעת מרוקו כנגד בני העם הסהרווי, באמצעות הפצת תמונות וסרטונים ומפגשים בצפון אירופה עם ארגוני זכויות אדם בינלאומיים, ארגוני סטודנטים ופוליטיקאים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: בעת זכייתה בפרס “סטודנטים למען שלום”, נורווגיה, 2009

רגיל

בילקיסו יוסוף

חג’יה בילקיסו יוסוף, 2015-1952

היום, לפני 3 שנים, נהרגה בילקיסו יוסוף, עיתונאית ניגרית, האישה הראשונה שהייתה עורכת ראשית של עיתון ארצי בניגריה. היא נודעה בטור שלה “משמר החברה האזרחית” ופעלה רבות למען זכויות נשים ולקידום חברה רב-דתית. יוסוף לקחה תחת חסותה עיתונאיות צעירות, הייתה ממובילות קמפיין “החזירו את הבנות שלנו” למען הנערות שנחטפו ע”י ארגון בוקו חראם, וייסדה כמה עמותות, ביניהן “נשים בניגריה”, “התאחדות הנשים המוסלמיות”, “ארגון הפעילים נגד מלריה” ו”קרן רפורמת הבריאות של ניגריה”. היא נהרגה באסון העלייה לרגל במכה, שבו נרמסו למוות כאלפיים איש בשעטה המונית.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אפואה דורקנו

אפואה דורקנו, 2014-1949

היום, לפני 69 שנים, נולדה אפואה דורקנו, אקטיביסטית גאנית-בריטית, יוזמת התנועה הגלובלית לביטול הנוהג של מילת נשים. היא עבדה כאחות בבתי חולים בלונדון, כשבמהלך הכשרתה כמיילדת התוודעה לתופעה של מילת נשים. היא הובילה משלחת של ארגון זכויות אדם בינלאומי לאפריקה על מנת לאסוף נתונים על היקף הנוהג, שב-1980 פרסמה את אחד הדוחות הראשונים על מילת נשים בעולם. ב-1983 ייסדה דורקנו מרכז מחקר ופיתוח למען בריאות האישה, וכן שימשה כיועצת מיוחדת לארגון הבריאות העולמי, על מנת שהסוגיה “תהפוך מבעיה שאין לה הכרה לסוגיה מרכזית עבור ממשלות ברחבי העולם”.

ויקיפדיה

עוד על מנהג מילת נשים והמאבק למניעתו

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מרצה בכנס TED, דצמבר 2013 (צילום: אופי סנדו)

בתמונה הקטנה: צילום של גרהם טרנר ל”גרדיאן”, 2014

רגיל

שרה פורבס בונטה

שרה פורבס בונטה, 1880-1843

היום, לפני 138 שנים, הלכה לעולמה שרה פורבס בונטה, נסיכת בני היורובה שבמערב אפריקה, אזור ניגריה של היום. בגיל 5 התייתמה מהוריה בטבח של צבא דהומיי (ממלכה באזור בנין של היום, ממובילות סחר העבדים האטלנטי דאז) ושועבדה כשפחה למלך – ובמפנה דרמטי נמסרה לקצין בצי המלכותי הבריטי כ”מתנה” למלכה ויקטוריה, שהתרשמה מאוד מחוכמתה יוצאת הדופן ומכישרונה המוזיקלי של הצעירה, אימצה אותה כבת חסות ומימנה את השכלתה. לימים נישאה שרה לאיש עסקים עשיר מסיירה לאון ושבה עמו לאפריקה. כמה מצאצאיה נמנים היום עם האריסטוקרטיה של ניגריה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונות: דיוקנאות של שרה פורבס בונטה מאת קאמי סילבי, ספטמבר 1862. מהדיוקנאות המצולמים הראשונים של אדם שחור, מוצגים היום בגלריית הדיוקנאות הלאומית בלונדון

רגיל

פאוזיה קאסינג’ה

פאוזיה קאסינג’ה, הדיון בבקשת המקלט שלה הוכרע ב-1996

“ביום חמישי הודיעו לי שאתחתן. ביום שישי אמרו לי שיחתכו אותי. בחצות ברחתי.”

פאוזיה קאסינג’ה, נערה יתומה בת 17 מטוגו, נמלטה ב-1994 מכפיית נישואים פוליגמיים ומילה, הצליחה להגיע לארה”ב אך נתפסה על ידי רשויות ההגירה, הופשטה, נאזקה ונכלאה, ובקשתה לקבל מקלט נדחתה. היום, לפני 22 שנים, ועדת הערעורים לענייני הגירה הפכה את ההחלטה ויצרה תקדים להכרה ברדיפה מגדרית כסיבה מספקת להענקת מקלט מדיני. עורכת הדין ליילי מילר-מורו, שייצגה אותה פרו-בונו, ייסדה בהשראתה את “מרכז טאהירה לצדק”, המציע סיוע משפטי לפליטות על רקע אלימות ורדיפה מגדריות.

עוד על תקדים קאסינג’ה

עוד על עורכת הדין ליילי מילר-מורו

פייסבוק

בתמונה הקטנה: צילום מסך מתוך מסיבת עיתונאים בהשתתפות פאוזיה קאסינג’ה ב-1997. לקוח מתוך סרטון שבו עו”ד מילר-מורו מציגה את המקרה ואת השלכותיו על מערכת המשפט האמריקאית ומתארת את הקמתו של “מרכז טאהירה לצדק”

רגיל

ג’ורג’ינה תאודורה ווד

ג’ורג’ינה תאודורה ווד, נולדה ב-1947

היום, לפני 71 שנים, נולדה ג’ורג’ינה תאודורה ווד, משפטנית גאנית. היא החלה את הקריירה שלה כקצינת תביעה של משטרת גאנה. ב-1974 עברה אל כס השיפוט, והלכה והתקדמה כשופטת עד למינויה ב-2007 לשופטת הבכירה של ביהמ”ש העליון – האישה הראשונה העומדת בראש הרשות השופטת של גאנה והאישה הבכירה ביותר עד אז בהיסטוריה הפוליטית של גאנה. ב-2017, עם פרישתה, מונתה לחברה במועצת המדינה, חבר היועצים הבכיר לנשיא גאנה. היא מכהנת גם כחברת ועד ב”מרכז לצדק גלובלי”, ארגון בינלאומי הפועל ליישום ולאכיפה של חוקים לזכויות אדם על מנת לקדם שוויון מגדרי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: ווד מושבעת לשופטת הראשונה בביהמ”ש העליון, לצד נשיא גאנה ג’ון קופור (מימין) ובן זוגה אדמין ווד (משמאל). מתוך האתר “גאנה-ווב”

רגיל

פאולינה צ’יזיאן

פאולינה “פאולי” צ’יזיאן, נולדה ב-1955

“אנו סוסות אבודות הדוהרות על פני החיים, מואכלות פירורים, נושאות את תהפוכות הגורל, מכריזות מלחמה זו כנגד זו. הזמן חולף ויום אחד נישכח. כל אחת מאיתנו היא ענף שבור, עלה יבש, נתונות לחסדי הרוח. אנו חמש. הבה נתאחד, וניצור יחד יד אחת.”

היום, לפני 63 שנים, נולדה פאולינה צ’יזיאן, מספרת סיפורים ממוזמביק, האישה הראשונה שספריה יצאו לאור במדינתה. כתיבתה מבקרת מסורות תרבותיות, חברתיות ופוליטיות במוזמביק, ומהווה שופר לחוויות של נשים בחברה פטריארכלית הכורעת תחת נטל היסטורי של עימות אלים ושהנשים בה לרוב לא זוכות להשכלה או מתקבלות לשוק העבודה.

ויקיפדיה

הציטוט מפיה של ראמי, גיבורת ספרה של צ’יזיאן “האישה הראשונה: סיפור על פוליגמיה” (2001), המובילה את נשותיו השונות של בעלה לפעול בסולידריות להשגת מעמד וקול משלהן. מתוך ביקורת על הספר באתר “מילים ללא גבולות”

פייסבוק