עמוד 1
רגיל

נוזיזווה מדלאלה-רוטלג’

נוזיזווה שרלוט מדלאלה-רוטלג’, נולדה ב-1952

היום, לפני 67 שנים, נולדה נוזיזווה מדלאלה-רוטלג’, פוליטיקאית דרום-אפריקאית בת הזולו. היא הייתה פעילה ב”קונגרס הלאומי האפריקאי”, מחתרת המאבק באפרטהייד. ב-1992 הייתה מנהלת קואליציית הנשים הלאומית, שהוקמה כדי להבטיח שנשים מכל התחומים והמגזרים יהיו שותפות בבניית החוקה החדשה. ב-1993 נבחרה לפרלמנט, ולימים כיהנה כסגנית שר הביטחון, סגנית שר הבריאות ודוברת בית הנבחרים. היא נודעת במיוחד כמי שהובילה את המאבק באיידס בדרום אפריקה, והתנגדה נחרצות להכחשות הממשלה לגבי חומרת המגפה ולטיפולים האלטרנטיביים שעודדה המדינה במקום אלה שנבדקו מדעית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פאנל שנערך במרץ 2014 ע”י ארגון “שוויון עכשיו”, ארגון זכויות אדם בינלאומי שפועל להגנה ולקידום של זכויות נשים וילדות ברחבי העולם, בין היתר בסוגיות של סקסיזם בחוק, אלימות מינית, מילת נשים, סחר בנשים למטרות מין וצורות נוספות של אלימות ואפליה נגד נשים וילדות.
משתתפות בפאנל (מימין לשמאל): נוזיזווה מדלאלה-רוטלג’, כמייסדת ומנכ”לית “חיבוק לכבוד”, ארגון זכויות אדם דרום-אפריקאי שנאבק בסחר בנשים למטרות מין ובניצול מיני; רייצ’ל מורן, שורדת סחר אירית ואקטיביסטית בארגון האירי “ספייס”, הפועל לשינוי דעת הקהל לגבי זנות ולהכרה בה כניצול מיני וכסוג של הפרת זכויות אדם; ולורן הרש, עורכת דין ומנהלת הארגון האמריקאי “עולם ללא ניצול”.
מתוך אלבום של “שוויון עכשיו” בפליקר

בתמונה הקטנה: נוזיזווה מדלאלה-רוטלג’, כיו”רית “אינייתלו”, המכון הדרום-אפריקאי לקידום: לבנייה, שימור ושיפור של מערכות תמיכה, כישורים ותקציבים עבור ארגונים ומוסדות פילנתרופיים אזרחיים.
מתוך כתבה על “גישור פערים בין הממשלה לאנשים“, אתר התקשורת העצמאית הדרום-אפריקאי IOL, אוגוסט 2015

רגיל

טרייסי צ’פמן

טרייסי צ’פמן, נולדה ב-1964

“יש לך מכונית מהירה
האם היא מהירה מספיק בשביל שנוכל לטוס מכאן?
עלינו להחליט אם
לעזוב הלילה או לחיות ולמות ככה

אני זוכרת כשנסענו
נסענו במכונית שלך
כל כך מהר שהרגשתי שיכורה
אורות העיר נפרשים לפנינו
והיה נעים כשזרועותיך עטפו את כתפיי ו
הרגשתי שאני שייכת
הרגשתי שאני יכולה להיות מישהי, להיות מישהי, להיות מישהי…”

(הציטוט מתוך הסינגל הראשון שהוציאה ב-1988, “Fast Car”)

היום, לפני 55 שנים, נולדה טרייסי צ’פמן, זמרת וכותבת שירים אמריקאית, זוכת פרסי גראמי. היא מרבה להשתתף במסעי הופעות ובקמפיינים חברתיים והומניטריים, למשל נגד האפרטהייד בדרום אפריקה, למען ילדים נזקקים ולמען חולי איידס.

“זכיתי להצליח ליצור את העבודה שלי וגם להיות מעורבת בארגונים מסוימים ולהציע סיוע בדרך כלשהי, בגיוס תרומות או בהעלאת מודעות, בעצם הנוכחות בגוף שמראה עוצמה ונחישות למען רעיון מסוים. למצוא איפה קיים הצורך – ואם מישהו חושב שאני יכולה לעזור, אז פשוט לעזור.”
(מתוך ריאיון עמה ב”גרדיאן”, 2002)

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צ’פמן מופיעה במופע ההתרמה השנתי ה-5 למען ביה”ס ברידג’ בקליפורניה (המסייע לילדים בעלי ליקויים פיזיים חמורים וצרכים תקשורתיים מורכבים), נובמבר 1991 [מתוך אתר מעריצות]

בתמונה הקטנה: צ’פמן מופיעה בפסטיבל ארמון המפטון קורט, רובע ריצ’מונד שעל התמזה, לונדון, יוני 2006 (צילום: סטפני מתוון, WENN) [מקור]

רגיל

רות פירסט

רות פירסט, 1982-1925

היום, לפני 93 שנים, נולדה רות פירסט, עיתונאית, חוקרת ואקטיביסטית יהודייה דרום-אפריקאית. ב-1956 הייתה בין דמויות המפתח שמחו נגד האפרטהייד והואשמו בבגידה, ב-1960 נאסר עליה להמשיך לפרסם את כתביה ונאסר על אחרים לצטט אותה, וב-1963 נעצרה והוחזקה ללא אישום בבידוד ובחסך חושי במשך 117 ימים. לאחר מכן הוגלתה, המשיכה לפעול בתנועה הבריטית נגד האפרטהייד והרצתה על פיתוח העולם השלישי ועל אפריקה בבריטניה, בטנזניה ובמוזמביק. פירסט נרצחה, בפקודת קצין במשטרת דרום אפריקה, באמצעות מעטפת נפץ שנשלחה אליה אל האוניברסיטה במוזמביק.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פירסט עם נלסון מנדלה, בכנס הקונגרס האפריקאי הלאומי השנתי (ANC) בשנת 1951. מתוך אתר הספרייה של אוניברסיטת קייפטאון

בתמונה הקטנה: ציור קיר לזכרה, צויר על ידי בן סלואו בפארק נומזאמו בסוואטו, דרום אפריקה

רגיל

קורטה סקוט קינג

קורטה סקוט קינג, 2006-1927

“אין אי-צדק, גדול ככל שיהיה, שיכול להצדיק אפילו מעשה אחד של אלימות כלפי אדם אחר.”

היום, לפני 91 שנים, נולדה קורטה סקוט קינג, ממובילות התנועה לזכויות האזרח בארצות הברית לצד בעלה מרטין לותר קינג. החל מחרם האוטובוסים של מונטגומרי ב-1956, וביתר שאת לאחר רצח בעלה ב-1968, היא הנהיגה את התנועה, קידמה חקיקה כנגד הפרדה גזעית וייסדה את מרכז קינג לשינוי חברתי לא-אלים, המנוהל כיום על ידי בתם ברניס קינג. היא פעלה רבות גם למען סוגיות חשובות נוספות, כמו שוויון זכויות לנשים, שלום עולמי, צדק כלכלי, זכויות להט”ב, התנגדות לאפרטהייד ואורח חיים טבעוני.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אלה גנדי

אלה גנדי, נולדה ב-1940

היום, לפני 77 שנים, נולדה אלה גנדי, עובדת סוציאלית, פעילת שלום ופוליטיקאית דרום אפריקאית ממוצא הודי. ב-1975, תחת משטר האפרטהייד, נאסר עליה לעסוק בפעילות פוליטית והיא אף הושמה במעצר בית למשך תשע שנים בשל פעילותה. גנדי הייתה אחת מחברות מחתרת החזית הדמוקרטית שנפגשו עם נלסון מנדלה בעודו במאסר. בשנים 2004-1994 הייתה חברת הפרלמנט של דרום אפריקה ופעלה בעיקר בוועדת הרווחה, בוועדה ליזמות ציבורית ובוועדת אד-הוק לסוגיית הפונדקאות. כיום היא מפעילה תוכנית מסביב לשעון נגד אלימות במשפחה ומנהלת את קרן הפיתוח של מהטמה גנדי, סבה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מרגרט ברק-וייט

מרגרט ברק-וייט, 1971-1904

היום, לפני 113 שנים, נולדה מרגרט ברק-וייט, צלמת אמריקאית. תצלומיה מאירועים מרכזיים החל משנות ה-30, כמו השפל הכלכלי הגדול, מלחמות ואסונות טבע, נעשו לחלק מרכזי בכתב העת “לייף”, מכתבי העת המצליחים בעולם, ושינו במידה רבה את הסיקור העיתונאי. ברק-וייט הייתה הצלמת המערבית הראשונה שהורשתה להיכנס לבריה”מ, הראשונה שהייתה כתבת וצלמת צבאית, הראשונה שהורשתה לעבוד באזורי קרב במלחה”ע ה-2 והראשונה שחשפה תמונות שזעזעו את העולם ממחנות הריכוז. היא נודעה גם בתיעוד של שחרור הודו ופקיסטן, משטר האפרטהייד ומלחמת קוריאה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ברק-וייט עובדת על גג בניין קרייזלר, צילום של אוסקר גראובנר

רגיל

שרלוט “לוטי” אורבך

שרלוט “לוטי” אורבך, 1994-1899

היום, לפני 118 שנים, נולדה שרלוט אורבך, זואולוגית וגנטיקאית גרמנייה-יהודייה. היא התפרסמה לאחר שגילתה כי גז חרדל עשוי לגרום למוטציות בזבובי פירות, גילוי שהוביל להתפתחות התחום המדעי של המוטגנזה, תהליך בביולוגיה מולקולרית שבו משתנה המידע הגנטי של אורגניזם, בין שהמוטציה מתרחשת באופן ספונטני בטבע ובין כתוצאה מחשיפה מכוונת. היא נודעה כמרצה מרתקת במיטב אוניברסיטאות בריטניה, כתבה עשרות מאמרים מדעיים, וב-1976 קיבלה את מדליית דרווין. היא בלטה גם בתמיכתה בפירוק הנשק הגרעיני ובהתנגדותה לאפרטהייד.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

פרנצ’ס איימס

פרנצ’ס איימס, 2002-1920

היום, לפני 97 שנים, נולדה פרנצ’ס איימס, נוירולוגית, פסיכיאטרית ופעילת זכויות אדם מדרום אפריקה. היא חקרה את השפעות הקנביס על המוח, במיוחד אצל חולי טרשת נפוצה, והייתה מראשונות התומכות בלגליזציה לשימוש רפואי. איימס התפרסמה כשהובילה את החקירה הרפואית סביב מותו של סטיב ביקו, שמת ב-1977 מהזנחה לאחר שעונה ע”י המשטרה בשל פעילותו נגד משטר האפרטהייד. היא סיכנה את חייה ואת הקריירה שלה כמנהלת מחלקה נוירולוגית במאבקה נגד הממסד הרפואי, עד שב-1985 זכתה בסופו של דבר בתביעה בביהמ”ש העליון והביאה לרפורמה באתיקה הרפואית בדרום אפריקה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

יום האישה הבינלאומי: צועדות לקראת שינוי

לכבוד יום האישה הבינלאומי, המצוין מדי שנה ב-8 במרץ, צעדות היא-סטוריות ששינו את העולם!

בימים אלה מארגנות נשות ארה”ב את הצעדות הגדולות ביותר שנראו אי פעם, ואחיות מכל העולם מצטרפות בסולידריות. בשנים האחרונות, נשים בערב הסעודית דרשו חופש תנועה, בהודו דרשו יד קשה נגד אנסים, בפולין דרשו את הזכות להפיל, ובישראל צעדו נשים למען שלום. ימים יגידו איך ועד כמה ישפיעו כל אלה על מהלך ההיא-סטוריה, אך דבר אחד בטוח: העולם היה שונה לגמרי אלמלא צעדו בהמוניהן סבות-סבותינו במהפכה הצרפתית, הסופרג’יסטיות בלונדון ובוושינגטון, נשות פרטוריה במחאה על האפרטהייד, המתנגדות למלחמת וייטנאם, האיסלנדיות למען שכר שווה ועוד ועוד…

פריז, 1789
נשות צרפת מוחות בשוק על מחירו ונדירותו של האוכל, וסוחפות אלפים לצעוד לכיוון ארמון ורסאי ולהתעמת עם המלך לואי ה-16. צעדה זו הייתה יריית הפתיחה למהפכה הצרפתית, ששינתה את יחסי הכוחות, מוטטה את החומה הבלתי-עבירה סביב המלך והעבירה את מרכז הכובד מהאצולה אל העם.

לונדון, 1907
“צעדת הבוץ”, הצעדה הגדולה הראשונה של הסופרג’יסטיות, כללה אלפי נשים מכל שכבות החברה, והיוותה נקודת מפנה בדעת הקהל על מתן זכות הצבעה לנשים.

וושינגטון, 1913
נשות ארה”ב יוצאות לצעדה הגדולה הראשונה למען זכות הצבעה לנשים. גברים בקהל, וחלק מהשוטרים, תוקפים את הצועדות, מה שמוביל לשינויים מרחיקי לכת בהתנהלות המשטרה (כולל פיטורי המפכ”ל) ולהבנה הולכת וגוברת בצורך של נשים להיות בעלות קול והשפעה פוליטית כדי שהממסד ישרת גם אותן.

פרטוריה, 1956
עשרים אלף נשים דרום אפריקאיות מכל הגזעים צועדות במחאה על הניסיון להרחיב את חוקי ההפרדה של משטר האפרטהייד ולהגביל את חופש התנועה של נשים שחורות.

ארה”ב, 1961
“נשים מוחות למען שלום” צועדות ב-60 ערים ברחבי ארה”ב נגד מלחמת וייטנאם ונגד ניסויים גרעיניים, במה שנודע כהפגנת השלום הגדולה ביותר במאה ה-20. הן נתפסו כנשים מכובדות ממעמד הביניים המודאגות לגבי ילדיהן, מה שהקל על הממשל לא לתייג אותן כקיצוניות או כסוציאליסטיות, להקשיב לטענותיהן ולחתום על הסכם עם ברית המועצות.

ניו יורק, 1970
ברנדה הווארד יוזמת את מצעד הגאווה הראשון, בדיוק שנה לאחר מהומות סטונוול, גל של הפגנות אלימות של להט”בים כנגד פשיטות משטרתיות על הבר הגאה “סטונוול” שבמנהטן. שנתיים אחר כך כבר היו קבוצות להט”ביות בכל עיר גדולה בארה”ב ובמערב אירופה.

איסלנד, 1975
כמעט כל נשות איסלנד יוצאות לרחובות, שובתות ומפגינות בעד שוויון תעסוקתי ושכר שווה לנשים ולגברים. העובדה שענפים שלמים במשק שותקו לחלוטין, ושהגברים נאלצו לפתע לטפל בילדיהם, פקחה את עיניהם של רבים לתפקידן המהותי של נשים בחברה. כמה חודשים אחר כך הועברו באיסלנד חוקים להבטחת שוויון, וחמש שנים אחר כך נבחרה באיסלנד הנשיאה הראשונה בעולם.

וושינגטון, 1978
מאה אלף נשים צועדות כדי לעודד את כל המדינות בארה”ב לאשר את התיקון לחוקה המבטיח שוויון זכויות לנשים. התיקון עבר ב-1972, לאחר 50 שנות מאבק מאז הצגתו, והצעדה נערכה כמה חודשים לפני התאריך הסופי לאישורו.

פילדלפיה, 1997
כמעט מיליון נשים אפרו-אמריקאיות צועדות למען חיזוקן של נשים שחורות. הצעדה אורגנה ע”י נשים פרטיות, לא ארגונים, כללה תפילות ונאומים מעוררי השראה והחזון שלה היה להעצים בדרך חיובית את הקהילות השחורות בארה”ב ובכל העולם חברתית, פוליטית וכלכלית.

וושינגטון וערים נוספות בארה”ב, 2000
“מיליון אמהות” צועדות ביום האם בדרישה לשנות את התיקון השני לחוקת ארה”ב ולהחמיר את הפיקוח על הנשק.
————————–——-

וגם היום, נשות כל העולם צועדות לקראת שינוי:

וושינגטון ועוד, ינואר 2017
כחמישה מיליון צועדות (הצעדות הגדולות ביותר שנערכו אי פעם!) בוושינגטון ובערים נוספות בארה”ב וברחבי העולם לאחר השבעת טראמפ, כדי להביע תמיכה בסוגיות של זכויות אדם, ובפרט זכויות נשים ולהט”בים, זכויות עובדים, הגירה, ביטוח בריאות, הגנת הסביבה, שוויון בין-גזעי וחופש דת.

העולם הערבי, 2011
ברבות ממדינות ערב מי שחוללו את ההפגנות הגדולות של “האביב הערבי”, כמו מצרים, בחריין ולוב, היו נשים.

ריאד, 2011
נשות ערב הסעודית דורשות לבטל את ההגבלה המוטלת על חופש התנועה שלהן ולהתיר להן לנהוג, ועל אף הסיכון שייעצרו יוצאות יחד לנהוג ברחובות ריאד.

טורונטו, 2011
שוטר קנדי הגדיש את הסאה בדבריו ש”מי שלא רוצה להיאנס, שלא תתלבש כמו שרמוטה”, וצעדת השרמוטות הראשונה נגד תרבות האונס יצאה לדרך. מאז הצעדה הולכת ומתפשטת ברחבי העולם מדי שנה.
דף הפייסבוק של “צעדת השרמוטות” בישראל

דלהי, 2012
בעקבות מותה המזעזע של קורבן אונס קבוצתי, יוצאות נשות הודו לצעוד על מנת לעורר מודעות לתופעה הנרחבת של אלימות מינית נגד נשים ולדרוש יחס של כבוד לנשים. בתגובה, עוברים ברחבי הודו חוקים חדשים מחמירים כנגד אונס, נפתחים קווי עזרה לנשים נפגעות ונשקלת האפשרות לייסד בית משפט ייעודי לעבירות מין ולפשעים מגדריים.

ארה”ב, 2013
שלוש נשים אפרו-אמריקאיות (אלישיה גרזה, פטריס קולורס ואופל טומטי) מארגנות את הצעדות הראשונות במחאה על אלימות וגזענות ממוסדות כנגד שחורים, בעיקר מצד המשטרה ובתי המשפט. התנועה (המבוזרת) הופכת לאחד הקולות החזקים והמשפיעים ביותר בשנים האחרונות בארה”ב.

ארגנטינה, 2015 ו-2016
נשות ארגנטינה צועדות תחת הסלוגן “אפילו לא אישה אחת פחות”, כדי להביא את קולן של נשים נפגעות אלימות אל קדמת הבמה ולדרוש מהרשויות לטפל בבעיית האלימות המגדרית והג’נדרסייד כנגד נשים.

ורשה, 2016
כמאה אלף מנשות פולין צועדות במחאה על העברת חוק חדש שאוסר לחלוטין על ביצוע הפלה. ימים אחדים לאחר מכן, בעקבות הסערה התקשורתית שנוצרה והתמיכה הגלובלית, החוק מבוטל.

ישראל, 2016
“נשים עושות שלום”, ישראליות ופלסטיניות מכל קצוות הקשת הפוליטית, צועדות מגדר ההפרדה באזור אום אל-פאחם, מגבול לבנון, מעוטף עזה, מאזור יריחו ומגבול מצרים וירדן ליד אילת, ועורכות את “עצרת התקווה” מול בית ראש הממשלה בירושלים.
דף הפייסבוק של “נשים עושות שלום”

————————–——-

“תפקחו את העיניים, תסתכלו סביב
פה ושם נגמר החורף ונכנס אביב
בשדה ליד הדרך יש כבר דגניות
אל תגידו לי שכל זה לא יכול להיות

[נשים טובות] באמצע הדרך
[נשים טובות] מאוד
[נשים טובות יודעות] את הדרך
ו[איתן] אפשר לצעוד”
(נעמי שמר)

פייסבוק

רגיל

דרבלה מרפי

דרבלה מרפי, נולדה ב-1931

היום, לפני 85 שנים, נולדה דרבלה מרפי, רוכבת אופניים, הרפתקנית וסופרת ספרי מסעות אירית. היא התפרסמה ב-1965, עם צאת ספרה על מסע האופניים שעשתה מאירלנד להודו, דרך איראן, אפגניסטן ופקיסטן, מסע שעליו חלמה מגיל 10, עת קיבלה לראשונה אופניים משלה. את מסעותיה ערכה ללא סיוע וללא מותרות, תוך הסתמכות על אדיבותם של המקומיים, מה שהוביל גם למצבים מסוכנים; למשל, היא הותקפה ע”י עדת זאבים ביוגוסלביה, ספגה איומים מצד חיילים באתיופיה ונשדדה בסיביר. בספריה תיארה גם סוגיות פוליטיות חשובות, כמו הפליטים מטיבט, המלחמה בצפון אירלנד, האפרטהייד בדרום אפריקה, רצח העם ברואנדה וההתחממות הגלובלית.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

נאווי פילאי

נוואנטם “נאווי” פילאי, נולדה ב-1941

היום, לפני 75 שנים, נולדה נאווי פילאי, משפטנית דרום אפריקאית ממוצא הודי-טמילי. ב-1967 הייתה האישה הלא-לבנה הראשונה בדרום אפריקה שפתחה משרד עו”ד – היות ששום משרד של לבנים לא היה מוכן להעסיקה. אף שתחת חוקי האפרטהייד נאסר עליה להיכנס ללשכות השופטים, במשך 28 שנים ייצגה מתנגדים של האפרטהייד וחשפה עדויות על עינויים של עצורים פוליטיים ע”י הממשל. היא הייתה פעילה גם למען זכויות נשים וחברה במועצה הלאומית לנשים של דרום אפריקה. ב-1995 נבחרה לכהן כשופטת בבית הדין הבינלאומי הפלילי של האו”ם לרואנדה, וב-2008 מונתה לנציבת האו”ם לזכויות אדם.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

נקוסזנה דלמיני-זומה

נקוסזנה דלמיני-זומה, נולדה ב-1949

היום, לפני 67 שנים, נולדה נקוסזנה דלמיני-זומה, פוליטיקאית דרום אפריקאית. היא הייתה פעילה במחתרת לסיום האפרטהייד, במקביל לפעילותה כרופאה בקרן הבריטית למען בריאות ופליטים. ב-1992, במהלך המו”מ להקמת דרום אפריקה הדמוקרטית, הייתה חברת הוועדה המייעצת לענייני מגדר. היא כיהנה בממשלות דרום אפריקה כשרת הבריאות, שרת החוץ ושרת הפנים. ב-2012 נבחרה ליו”ר האיחוד האפריקני (הבנוי לפי המודל של האיחוד האירופי וכמעט כל מדינות אפריקה חברות בו) – האישה הראשונה בראשות הארגון.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מרי רנו

מרי רנו, 1983-1905

היום, לפני 110 שנים, נולדה מרי רנו, סופרת אנגלייה. לאחר שספרה “הצלע הצפונית” מ-1948 זכה להצלחה, היגרה לדרום אפריקה עם בת זוגה ג’ולי מולארד. בשנות ה-50 הייתה פעילה שם בתנועת “בלאק סאש” נגד האפרטהייד. ספריה היו מז’אנר הרומן ההיסטורי ועסקו בעיקר בתקופת יוון העתיקה, מה שאפשר לה לעסוק בסוגיות הומוסקסואליות מבלי לעורר התנגדות מצד השמרנות של תקופתה. כך, רנו השפיעה רבות על הקהילה והספרות ההומוסקסואלית.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

הלן ג’וזף

הלן ג’וזף, 1992-1905

היום, לפני 110 שנים, נולדה הלן ג’וזף, לוחמת נגד האפרטהייד דרום אפריקאית. ג’וזף הייתה עובדת סוציאלית במרכז קהילתי מעורב בקייפטאון. ב-1955 הייתה בין מקימות הפדרציה לנשים דרום אפריקאיות, שב-9.8.1956 הצעידו כ-20,000 נשים לבנייני הממשלה בפרטוריה במחאה על חוקי ההפרדה הגזעיים. בדצמבר אותה שנה היא הואשמה בבגידה, וזוכתה רק 5 שנים מאוחר יותר. ב-1962 הייתה הראשונה להיעצר באשמת “חבלה” תחת חוק חדש שהעביר המשטר. לאורך מעצרה היו מספר ניסיונות התנקשות בחייה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

שבוע היא-סטוריה שחורה: מרים מקבה

מרים מקבה, 2008-1932

מרים מקבה הייתה זמרת ופעילת זכויות אדם דרום אפריקאית. מקבה היא זוכת פרס גראמי למוזיקה אתנית אפריקאית, ונודעה מאוד בכל רחבי העולם. בשל פעילותה הפוליטית יש שכינו אותה “מאמא אפריקה”. ב-1959 הופיעה בסרט תעודה כנגד האפרטהייד, “שובי, אפריקה!”, ובעקבותיו נשלל דרכונה. ב-1963 העידה בפני האו”ם על העוול שבמשטר האפרטהייד, ואז בוטלה אזרחותה ונאסר עליה לשוב למולדתה לעולם. רק ב-1990, לבקשת נלסון מנדלה, חזרה הביתה.

ויקיפדיה

עוד על חודש ההיסטוריה השחורה, שמצוין בפברואר

פייסבוק

רגיל

ברברה קאסל

ברברה קאסל, 2002-1910

היום, לפני 104 שנים, נולדה ברברה קאסל, פוליטיקאית בריטית. היא כיהנה כחברת פרלמנט מטעם מפלגת הלייבור במשך 34 שנים, הכהונה השנייה באורכה של אישה בבית הנבחרים הבריטי. אחר כך הייתה נציגת מנצ’סטר בפרלמנט האירופי. קאסל הייתה אחת מהפוליטיקאיות החשובות ביותר של המפלגה, וכיהנה כשרת התעסוקה, שרת הרווחה ושרת החוץ. במהלך חייה הפוליטיים פעלה רבות לסיום האפרטהייד והקולוניזציה ולמען זכויות נשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

נוסנג אלן קוזוואיו

נוסנג אלן קוזוואיו, 2006-1914

היום, לפני 100 שנים, נולדה נוסנג אלן קוזוואיו, מחנכת, סופרת, פעילת זכויות נשים ופוליטיקאית דרום-אפריקאית. בשנות הארבעים הצטרפה קוזוואיו ל-ANC, ארגון גרילה שפעל לסיום האפרטהייד. פעילותה כנגד המשטר הובילה למאסרה בשנות השבעים. ב-1994 נבחרה לשבת בפרלמנט הבין-גזעי הראשון בארצה. ספרה “קרא לי אישה”, המתעד את חייה כאישה מוכה, זכה לפרסים רבים ולהוקרה בינלאומית.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

צעדת הנשים בפרטוריה

צעדת הנשים בפרטוריה, 1956

היום, לפני 57 שנים, יצאו 20,000 נשים בצעדת מחאה לכיוון בנייני האומה שבפרטוריה, דרום אפריקה, כנגד “חוקי המעבר”, שמטרתם הפרדת אזורי המגורים על פי גזע.

מאז 1994, יום האישה הלאומי מצוין בדרום אפריקה ב-9 באוגוסט, לציון צעדת הנשים.

ויקיפדיה

עוד על יום האישה הלאומי בדרום אפריקה

פייסבוק