עמוד 1
רגיל

גוונדולין ברוקס

גוונדולין אליזבת ברוקס, 2000-1917

“וְאִם יָבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ,
אֵיךְ נְקַבֵּל אֶת פָּנָיו?
הַאִם לֹא נִירָא
אַחֲרֵי זְמַן כֹּה רַב
בַּצֵּל?”

היום, לפני 102 שנים, נולדה גוונדולין ברוקס, משוררת וסופרת אמריקאית. יצירותיה עסקו בעיקר בהצלחות ובמאבקים אישיים של אנשים פשוטים מהשכונה שלה, על הדעות הקדומות והאפליה שעמן התמודדו. ב-1950 זכתה בפרס פוליצר לשירה על ספרה “אנני אלן” – והייתה לאישה האפרו-אמריקאית הראשונה הזוכה בפרס. ב-1976 הייתה האפרו-אמריקאית הראשונה שנכללה באקדמיה האמריקאית לאמנויות, וב-1985 נבחרה ע”י הקונגרס האמריקאי למשוררת הלאומית השנתית וליועצת השירה בספריית הקונגרס.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ברוקס ב”קיר הכבוד”, 1967 (צילום: רוי לואיס), באדיבות ספריית כתבי יד נדירים באוניברסיטת אילינוי. מתוך פרסום של הקרנת סרט קצר על יום בחייה, אתר “קרן השירה”, 2017

בתמונה הקטנה: ברוקס ב-1987, מתוך עמוד הביוגרפיה שלה באתר אנציקלופדיה בריטניקה

רגיל

קלאודיה אלכסנדר

קלאודיה ג’ואן אלכסנדר, 2015-1959

היום, לפני 60 שנים, נולדה קלאודיה אלכסנדר, מדענית וחוקרת אמריקאית בתחומי המדעים הפלנטריים, ובכללם גאופיזיקה, התפתחות כוכבי שביט, מגנטוספירה, טקטוניקת לוחות, פלזמת חלל, רוח השמש וכוכבי הלכת נוגה ושבתאי. היא עבדה בסוכנות הסקר הגאולוגי של ארה”ב, במרכז המחקר איימס ובמעבדה להנעה סילונית של נאס”א. היא נודעת במיוחד בעבודתה כמנהלת פרויקט ומדענית ראשית של נאס”א במשימת הגשושית “גלילאו” לחקר צדק וירחיו ובמשימת הגשושית “רוזטה” לחקר השביט צ’וריומוב-גרסימנקו. היא גם פעלה רבות לקידום נשים ומיעוטים במדע וטכנולוגיה, וכן כתבה ספרי ילדים ומד”ב.

ויקיפדיה

פייסבוק

שיחת TEDx שלה על “טבעה המרתק של התנועה והמקרה המוזר של חינוך בילדות“, המדגימה את גישתה לחינוך מדעי, אפריל 2015

בתמונה הגדולה: אלכסנדר (מימין), בתפקידה כמנהלת המשימה “גלילאו”, יחד עם המהנדסת נאדין קוקס, בחדר הבקרה של המעבדה להנעה סילונית של נאס”א בפסדינה, קליפורניה, ממתינות לשלב הסופי של הנחיתה על צדק, ספטמבר 2003 (צילום: ריק פרנסיס, AP).
מתוך כתבה על מותה של “המדענית המפורסמת שהובילה את המשימה אל צדק“, “יוסטון כרוניקל”, יולי 2015

בתמונה הקטנה: צילום מסך מתוך ריאיון עמה, שבו היא מספרת על תרומתה למשימת “רוזטה”, מרץ 2015

רגיל

אריקה גארנר

אריקה גארנר-סנייפס, 2017-1990

“כשאני דורשת צדק, זה אף פעם לא רק בשביל אבא שלי. זה בשביל הבת שלי; בשביל הדור הבא של אפרו-אמריקאים […] אנחנו לא הדור הראשון של שחורים אמריקאים שקמים ודורשים את הזכות האנושית הבסיסית לחיות, וגם לא נהיה האחרונים. אבל אני יודעת שעולם טוב יותר הוא אפשרי”
[מתוך מאמר שכתבה, “חיים של אנשים שחורים כמו אבא שלי אמורים להיות חשובים באמריקה; לכן אני תומכת בברני סנדרס“, “וושינגטון פוסט”, ינואר 2016]

היום, לפני 29 שנים, נולדה אריקה גארנר, אקטיביסטית אמריקאית למען רפורמה בעבודת המשטרה. ב-2014 נהרג אביה במהלך ניסיון מעצר, ובעקבות זאת החלה להוביל צעדות דו-שבועיות מתוקשרות באזור שבו מת והקימה קרן להנעת קהילות בכל רחבי העולם לפעול למען צדק חברתי ומודעות פוליטית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: גארנר מובילה צעדת מחאה בניו יורק ב-2014, לאחר שחבר מושבעים החליט שלא להרשיע שוטר שהיה מעורב במות אביה, אריק גארנר. מתוך הספד שנכתב עליה עם מותה מהתקף לב, בבלוג “two-way” (צילום: אנדרו ברטון/גטי אימג’ז)

בתמונה הקטנה: גארנר ב-2015, מתוך כתבת הספד באתר ה”סנט לואיס אמריקן”

רגיל

פלורנס פרייס

פלורנס ביאטריס פרייס, 1953-1887

היום, לפני 132 שנים, נולדה פלורנס פרייס, המלחינה הסימפונית האפרו-אמריקאית הראשונה שזכתה להכרה רחבה. היא התחילה לנגן בפסנתר בגיל ארבע, יצירתה הראשונה התפרסמה בגיל 11, ובגיל 14 כבר הלחינה יצירות לשלישיית כלי מיתר וסימפוניות, והתקבלה לקונסרבטוריון למוזיקה של ניו אינגלנד. ב-1933 הייתה יצירתה “סימפוניה באי מינור” ליצירה הראשונה של מלחינה אפרו-אמריקאית שנוגנה ע”י תזמורת גדולה – התזמורת הסימפונית של שיקגו. היא כתבה גם מוזיקה קאמרית, שירים אמנותיים ועיבודים רוחניים, ויצירותיה מתייחדות בשילוב של טכניקות רומנטיות אירופאיות לצד מלודיות ומקצבים אפריקאיים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פלורנס פרייס (מימין), הנרי ל’ גרנט, מארי קארדוול דוסון וקלרנס היידן ווילסון, חברי הוועד של האיגוד הלאומי של מוזיקאים שחורים, ינואר 1941 (צילום: צ’ארלס “טיני” האריס, מוזיאון קרנגי לאמנות)
מתוך המאמר “חייה מעוררי ההשראה של פלורנס פרייס – ולמה זה אחד מהסיפורים החשובים ביותר בעולם המוזיקה

בתמונה הקטנה: עם בתה פלורנס רובינסון בבית הקיץ שלה, ~1950. מחלקת האוספים המיוחדים, אוניברסיטת ארקנסו
מתוך המאמר “ככל שדברים משתנים: פלורנס ב’ פרייס בעידן ה-#חיי_שחורים_חשובים“, אתר “ניו מוזיק”

רגיל

טרייסי צ’פמן

טרייסי צ’פמן, נולדה ב-1964

“יש לך מכונית מהירה
האם היא מהירה מספיק בשביל שנוכל לטוס מכאן?
עלינו להחליט אם
לעזוב הלילה או לחיות ולמות ככה

אני זוכרת כשנסענו
נסענו במכונית שלך
כל כך מהר שהרגשתי שיכורה
אורות העיר נפרשים לפנינו
והיה נעים כשזרועותיך עטפו את כתפיי ו
הרגשתי שאני שייכת
הרגשתי שאני יכולה להיות מישהי, להיות מישהי, להיות מישהי…”

(הציטוט מתוך הסינגל הראשון שהוציאה ב-1988, “Fast Car”)

היום, לפני 55 שנים, נולדה טרייסי צ’פמן, זמרת וכותבת שירים אמריקאית, זוכת פרסי גראמי. היא מרבה להשתתף במסעי הופעות ובקמפיינים חברתיים והומניטריים, למשל נגד האפרטהייד בדרום אפריקה, למען ילדים נזקקים ולמען חולי איידס.

“זכיתי להצליח ליצור את העבודה שלי וגם להיות מעורבת בארגונים מסוימים ולהציע סיוע בדרך כלשהי, בגיוס תרומות או בהעלאת מודעות, בעצם הנוכחות בגוף שמראה עוצמה ונחישות למען רעיון מסוים. למצוא איפה קיים הצורך – ואם מישהו חושב שאני יכולה לעזור, אז פשוט לעזור.”
(מתוך ריאיון עמה ב”גרדיאן”, 2002)

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צ’פמן מופיעה במופע ההתרמה השנתי ה-5 למען ביה”ס ברידג’ בקליפורניה (המסייע לילדים בעלי ליקויים פיזיים חמורים וצרכים תקשורתיים מורכבים), נובמבר 1991 [מתוך אתר מעריצות]

בתמונה הקטנה: צ’פמן מופיעה בפסטיבל ארמון המפטון קורט, רובע ריצ’מונד שעל התמזה, לונדון, יוני 2006 (צילום: סטפני מתוון, WENN) [מקור]

רגיל

מירלי אוורס-וויליאמס

מירלי לואיז אוורס-וויליאמס, נולדה ב-1933

היום, לפני 86 שנים, נולדה מירלי אוורס-וויליאמס, פעילת זכויות אזרח ועיתונאית אמריקאית. לצד בעלה, מדגר אוורס, פעלה במסגרת “האיגוד הלאומי לקידום אנשים צבעוניים” לעידוד הצבעה בקרב שחורים, לביטול ההפרדה הגזעית במוסדות ציבוריים ולשוויון זכויות בכלל. לאחר רצח בעלה ב-1963 ע”י פעיל עליונות לבנה, מאבקה למען צדק נעשה פומבי יותר, והיא פרסמה מאמרים וספרים על זכויות אזרח והפעילה תוכניות קהילתיות להשכלת נשים ולהזנת עניים וחסרי בית. ב-1995 נבחרה ליו”רית האיגוד לקידום אנשים צבעוניים, וב-2013 נבחרה לשאת את הברכה הרשמית בהכתרתו השנייה של הנשיא אובמה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נואמת במהלך טקס החניכה של אוניית התובלה והתחמושת של צי ארה”ב על שם אוורס, נובמבר 2011

בתמונה הקטנה: עם בנה בן התשע דארל בלוויית מדגר אוורס, יוני 1963. מתוך מאמר על פועלה לשימור מורשתו להגנה על זכויות אזרח

רגיל

ברברה ג’ורדן

ברברה שרלין ג’ורדן, 1996-1936

“לפני 144 שנים התכנסו חברי המפלגה הדמוקרטית לראשונה על-מנת לבחור מועמד לנשיאות מטעמם. מאז, הדמוקרטים הוסיפו להתכנס פעם בארבע שנים על-מנת לנסח את מצע המפלגה ולבחור מועמד לנשיאות. וההתכנסות שלנו השבוע ממשיכה את המסורת הזו. אך משהו שונה הערב. משהו מיוחד הערב.
אני, ברברה ג’ורדן, הנואמת המרכזית.
שנים רבות חלפו מאז 1832, ובמהלך כל הזמן הזה היה זה בלתי-סביר ביותר שמפלגה פוליטית לאומית כלשהי תזמין איזו מין ברברה ג’ורדן לשאת את הנאום המרכזי בכנס. ובכל זאת, הערב, הריני כאן. ואני מרגישה שלמרות העבר, נוכחותי כאן היא חיזוק קטן נוסף לכך שייתכן כי החלום האמריקאי לא לעד יידחה.”
(כך פתחה את ועידת המפלגה הדמוקרטית בניו יורק ביולי 1976 – האישה הראשונה והאפרו-אמריקאית הראשונה במעמד זה. [לנאום המלא])

היום, לפני 83 שנים, נולדה ברברה ג’ורדן, עורכת דין, פוליטיקאית ופעילה בתנועה לזכויות האזרח בארה”ב. ב-1966 נבחרה לסנאט של טקסס מטעם המפלגה הדמוקרטית – האפרו-אמריקאית הראשונה בתפקיד זה; וב-1972 הייתה לאישה הראשונה מדרום ארה”ב בבית הנבחרים האמריקאי. לאחר פרישתה מפוליטיקה בשנות ה-80 לימדה אתיקה באוניברסיטת טקסס, הייתה חברה במועצת המנהלים של פרס פיבודי ועמדה בראש הוועדה האמריקאית לרפורמת ההגירה. הוענקו לה תוארי כבוד ופרסים רבים, בראשם מדליית ספינגרן (לאפרו-אמריקאים בעלי הישגים יוצאי דופן) ומדליית החירות הנשיאותית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מחוץ לבית הסנאט, 1972. מתוך הדף שלה באתר הרשות המחוקקת של טקסס (צילום: סנאט מדיה)

בתמונה הקטנה: הנואמת המרכזית בוועידת המפלגה הדמוקרטית בניו יורק, יולי 1976

רגיל

רבקה לי קרומפלר

רבקה לי קרומפלר, 1895-1831

היום, לפני 188 שנים, נולדה רבקה לי קרומפלר, הרופאה האפרו-אמריקאית הראשונה. ב-1852 החלה לעבוד כאחות, נאבקה להתקבל ללימודי רפואה בקולג’ לנשים, וב-1864 החלה להעניק שירותי רפואה, בעיקר לנשים עניות ולילדים, אף שסבלה מאפליה גזענית ומגדרית, כשרופאים אחרים סירבו לעבוד איתה ורוקחים סירבו להכיר במרשמים שלה. לאחר מלחמת האזרחים עבדה מטעם הרשות הממשלתית לטיפול בפליטים ובעבדים משוחררים, שרופאים לבנים רבים סירבו לטפל בהם. ב-1883 פרסמה את הספר הרפואי הראשון בעולם שנכתב ע”י אפרו-אמריקאי או רופאה-אישה, והקדישה אותו לאחיות ולאמהות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: כריכת ספרה מ-1883
“ספר על שיח רפואי בשני חלקים
חלק ראשון: טיפול, מניעה וריפוי של בעיות בדרכי העיכול אצל פעוטות, מלידה עד סוף תקופת יציאת השיניים או עד גיל חמש
חלק שני: כולל מידע מגוון על חיים והתפתחות; תחילת הנשיות; טיפול, מניעה וריפוי של רוב הבעיות המטרידות נשים וצעירים משני המינים
מאת ד”ר רבקה קרומפלר”

בתמונה הקטנה: מדליה הנושאת את שמה ודמותה, שעוצבה בשנות ה-80 במסגרת מדליית ספינגרן על הישגים יוצאי דופן של אפרו-אמריקאים מטעם האיגוד הלאומי לקידום אנשים צבעוניים

רגיל

איימי ז’אק גארווי

איימי יופימיה ז’אק גארווי, 1973-1895

“האישה דמוית בובה-תינוקת שייכת לעבר, והאישה הערה מתחשלת, מוכנה לכל שעת חירום, מוכנה להיענות לקריאה, אפילו תהיה זו קריאה להתייצב אל מול התותחים בשדה הקרב.”

היום, לפני 123 שנים, נולדה איימי ז’אק גארווי, עיתונאית ואקטיביסטית ג’מייקנית, מהנשים השחורות הראשונות שפעלו כעיתונאיות ומוציאות לאור במאה ה-20 ומחלוצות האקטיביזם הפאן-אפריקאי. מגיל צעיר נהגה לקרוא עיתונים ולהיות מעורבת פוליטית, ועם הגעתה להארלם, ניו יורק, ב-1917 התוודעה להתאחדות העולמית לקידום שחורים והייתה לדמות מרכזית בהנהגתה ובהסברה למען עצמאות אפריקה, ככותבת, כעורכת העיתון “עולם השחורים” וכנואמת סוחפת. “מזכר משותף לאפריקה, לקריביים ולאמריקות” שכתבה ב-1944 שכנע רבים מנציגי האו”ם לאמץ אמנה לשחרור אפריקה מהקולוניאליזם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה (מימין לשמאל): מרקוס גארווי (בעלה), מנכ”ל ההתאחדות העולמית לקידום שחורים, הנרייטה וינטון דייוויס, השחקנית והפעילה לשיפור מעמד השחורים, ואיימי ז’אק גארווי, בכנס של ההתאחדות במדיסון סקוור גארדן, ניו יורק, אוגוסט 1920

התמונה הקטנה מתוך כריכת הספר “איימי ז’אק גארווי: כתבים נבחרים מעולם השחורים”, בהוצאת אוניברסיטת טנסי (2016), מתוך אוסף התמונות של מרכז שומברג לחקר התרבות השחורה בספריית ניו יורק

רגיל

נלי סטון ג’ונסון

נלי סטון ג’ונסון, 2002-1905

“בשנות ה-50, הייתה אופנה כזאת של ליברלים לבנים שיצאו בערב עם ידידים שחורים. הם לקחו אותם לאיזו מסעדה טובה ואנשים היו חושבים ‘האין זה נחמד? יש מקומות שבהם זה לא יכול לקרות!’ אבל אני אמרתי, כבר אז, ‘מה זה עוזר שאנחנו יכולים להיכנס למסעדות טובות אם אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להזמין בהן משהו?'”

היום, לפני 113 שנים, נולדה נלי סטון ג’ונסון, תופרת ואקטיביסטית אמריקאית, שבלטה בפועלה למען זכויות אזרח ולמען עבודה מאורגנת על-מנת לשפר את תנאי העובדים. היא הייתה ממייסדי מפלגת החקלאים והפועלים הדמוקרטית של מינסוטה, שהובילה בשנות ה-40 את המאמצים ליצירת המחלקות הראשונות בארה”ב לשוויון הזדמנויות בתעסוקה, וב-1945 הייתה השחורה הראשונה שמונתה למשרה רשמית במינסוטה, כמנהלת הראשית של הספריות הציבוריות במדינה. בשנות ה-60 גייסה כסף למען מצעדי החירות של מרטין לותר קינג, וכן הייתה יועצת של כמה מנשיאי ארה”ב בסוגיות של זכויות אזרח.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן, 1943

בתמונה הקטנה: נלי סטון ג’ונסון (מימין) עם מנהיגי NAACP (הארגון הלאומי לקידום אנשים שחורים), 1954

[התמונות מתוך אנציקלופדיית האישים של מינסוטה]

רגיל

פולי מארי

אנה פאולין “פולי” מארי, 1985-1910

היום, לפני 108 שנים, נולדה פולי מארי, עורכת דין, סופרת, אקטיביסטית למען זכויות נשים וזכויות אזרח וכומרה אמריקאית. היא עסקה רבות בזכות להזדמנויות שוות בתעסוקה, בטענה ש”הזכות לעבוד היא זכות בסיס”, וטבעה את המונח “ג’יין קרואו” ככינוי לסקסיזם הממסדי, בהמשך ל”חוקי ג’ים קרואו” שמיסדו את ההפרדה הגזעית בדרום ארה”ב. ספרה מ-1950 על “חוקי המדינה על גזע וצבע” נחשב ל”תנ”ך של תנועת זכויות האזרח”. בשנות ה-60 הייתה ממייסדות “ארגון הנשים הלאומי” (NOW). ב-1977 הייתה השחורה היחידה בקבוצת הנשים הראשונה שהוסמכה לכמורה בכנסייה האפיסקופלית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ד”ר פולי מארי, זמן קצר לאחר שהוסמכה ככומרה האפיסקופלית האפרו-אמריקאית הראשונה, במשרדה בוושינגטון, 1977

בתמונה הקטנה: פולי מארי בעת הפגנה שקטה בקפיטריה ללבנים בלבד בוושינגטון, 1944. מתוך רשומה עליה באתר “ביוגרפיות”

רגיל

סיידי טאנר מוסל אלכסנדר

סיידי טאנר מוסל אלכסנדר, 1989-1898

היום, לפני 29 שנים, הלכה לעולמה סיידי טאנר מוסל אלכסנדר, כלכלנית, משפטנית ופעילת זכויות אמריקאית. ב-1921 הייתה לאפרו-אמריקאית הראשונה בעלת דוקטורט בכלכלה, ושנים אחדות אחר כך הייתה גם הראשונה שהשלימה לימודי משפטים באוניברסיטת פנסילבניה והראשונה שהצטרפה ללשכת עורכי הדין של פנסילבניה. היא דיברה רבות נגד דומיננטיות לבנה בפוליטיקה, בחברה ובכלכלה, ובמשך יותר מ-50 שנים פעלה למען זכויות לשחורים ולנשים ולמען צדק אתני וכלכלי למעמד הפועלים. מייד לאחר מלחה”ע ה-2, ושוב בשנות ה-60, הובילה את הוועדה הנשיאותית לחקיקה למען זכויות אדם בארה”ב.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך ארכיון אוניברסיטת פנסילבניה, 1948

בתמונה הקטנה: תמונה קבוצתית של משתתפות הכנס הלאומי של אגודת דלתא סיגמא תטא באוניברסיטת פנסילבניה, 1921 (סיידי ראשונה מימין)

רגיל

מיי ג’מיסון

מיי קרול ג’מיסון, נולדה ב-1956

היום, לפני 62 שנים, נולדה מיי ג’מיסון, מהנדסת, רופאה ואסטרונאוטית אמריקאית. מילדותה התעניינה במדע ובחלל, ושאבה השראה מהתנועה לזכויות האזרח ומדמותה של לוטננט אוהורה ב”מסע בין כוכבים”. היא השלימה לימודי הנדסת כימיה ורפואה, הצטרפה לחיל השלום והוצבה בליבריה ובסיירה לאון, שם ניהלה צוותים רפואיים וסייעה לפיתוח חיסונים. ב-1992 הייתה האפרו-אמריקאית הראשונה בחלל, וערכה ניסויים להשפעת מיקרו-כבידה על תאי עצם. כיום היא פרופ’ ללימודי סביבה, מקדמת חינוך למדע ולמעורבות חברתית, והקימה חברת טכנולוגיה שמפתחת מכשיר לניטור וריפוי מערכת העצבים.

ויקיפדיה

סרטון קצר על “מיי ג’מיסון: כשאסטרונאוטית מבקרת ב’סטאר טרק’

פייסבוק

בתמונה הגדולה: במעבורת החלל “אנדוור”, 1992

בתמונה הקטנה: כלוטננט פלמר (לצד וורף) ב”מסע בין כוכבים: הדור הבא”, 1993

רגיל

פאני לו היימר

פאני לו היימר, 1977-1917

“אני מניחה שאם היה לי שכל, הייתי קצת יותר מפחדת – אבל מה היה הטעם בפחד? הדבר היחיד שהם יכלו לעשות זה להרוג אותי, והיה נראה לי שזה מה שהם מנסים לעשות, טיפין-טיפין, מאז שאני זוכרת את עצמי.”
(פאני לו היימר, על החלטתה האמיצה להצטרף למרשם בעלי זכות ההצבעה במיסיסיפי)

היום, לפני 101 שנים, נולדה פאני לו היימר, פעילה למען זכויות האזרח בארה”ב. מגיל שש עבדה עם משפחתה בשדות כותנה. כחלק מתוכנית של מדינת מיסיסיפי לצמצם את מספר העניים השחורים, רחמה הוסר, ללא ידיעתה, במהלך ניתוח למטרה אחרת. ב-1962 נענתה לקריאתו של ארגון לזכויות אזרח להירשם כבוחרת, על אף מכשולים שהציבה המדינה בפני שחורים שרצו להצביע. עקב כך פוטרה מעבודתה במטע, נעצרה והוכתה קשות – והצטרפה למאבק. בין היתר, הובילה את מיזם “קיץ החירות” במיסיסיפי, הקימה את מפלגת החירות של מיסיסיפי ונאבקה בסגרגציה ובעוני בקמפיין של מרטין לותר קינג.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: שרה במחאה מחוץ לוועידה הדמוקרטית הלאומית באטלנטיק סיטי, אוגוסט 1964 (צילום מסך מתוך הסרט הדוקומנטרי “קיץ החירות”, “Freedom Summer”)

בתמונה הקטנה: נואמת בפני תומכי מפלגת החירות הדמוקרטית של מיסיסיפי מחוץ לגבעת הקפיטול בוושינגטון, לאחר שבית הנבחרים דחה את טענותיהם לגבי אי-ייצוג של השחורים במיסיסיפי, ספטמבר 1965 (מתוך ארכיון AP)

רגיל

ביונסה

ביונסה ג’יזל נואלס-קרטר, נולדה ב-1981

“עלינו לשנות את הדרך שבה אנחנו רואות את עצמנו. עלינו לצעוד קדימה כנשים ולהוביל”

היום, לפני 37 שנים, נולדה ביונסה, זמרת, יוצרת, מפיקה מוזיקלית, רקדנית ושחקנית אמריקאית. היא התפרסמה עם להקת הבנות המצליחה “דסטניז צ’יילד”, שאיתה התחילה להופיע כבר ב-1990, בגיל 9. כל אלבומי הסולו שלה הגיעו למקום הראשון במצעד הבילבורד, היא שיאנית מועמדויות וזכיות בפרסי גראמי, בילבורד ו-MTV, המוזיקאית המרוויחה ביותר כיום, ומדורגת ראשונה ברשימות הסלבריטאים המשפיעים בעולם. היא גם פועלת ותורמת להעצמת נשים בעולם ופעילה בתנועת “חיי שחורים חשובים”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: במופע המחצית של משחק הסופרבול 2013

בתמונה הקטנה: עם קלי רולנד ומישל ויליאמס, דסטניז צ’יילד

רגיל

דיינה וושינגטון

דיינה וושינגטון (רות לי ג’ונס), 1963-1924

היום, לפני 94 שנים, נולדה דיינה וושינגטון, פסנתרנית וזמרת ג’אז, גוספל ורית’ם אנד בלוז אמריקאית. היא נודעה בקול צלול בעל גוון ייחודי, בחוש קצב יוצא מן הכלל ובדיקציה מושלמת, וכונתה “מלכת הבלוז” בשל תדמיתה, הופעתה ואופן הגשת השירים שלה. השיר “What a Diff’rence a Day Makes”, שהקליטה ב-1959, זיכה אותה בפרס גראמי על הופעת הרית’ם אנד בלוז הטובה ביותר. בגיל 39 מתה ממנת יתר של כדורי שינה ודיאטה, אך עד היום מציינות אותה מוזיקאיות רבות מהדורות שאחריה כמקור השפעה חשוב, והיא נחשבת לאחת המוזיקאיות השחורות המצליחות ביותר בשנות ה-50.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך ארכיון גטי
בתמונה הקטנה: צילום משנת 1954

רגיל

מרשה פּ’ ג’ונסון

מרשה פּ’ ג’ונסון, 1992-1945

היום, לפני 73 שנים, נולדה מרשה פּ’ ג’ונסון, טרנסג’נדרית, אמנית דראג ופעילת זכויות להט”ב אמריקאית, מהדמויות הבולטות במהומות סטונוול ב-1969. ג’ונסון כונתה, בין היתר, “ראשת העיר” של רחוב כריסטופר (שבו היה הבר “סטונוול אין”), והייתה דמות פופולרית בסצנה הגאה ובעולם האמנות של ניו יורק. היא הייתה חברה מייסדת של “החזית לשחרור גאה”, ממארגנות עצרת הגאווה הראשונה ביום השנה הראשון לאירועי סטונוול, ממקימות המקלט הראשון לבני נוער גאים דרי רחוב ב-1972, ופעילה בארגון Act Up לשיפור תנאי חייהם של נשאי איידס ולמען מחקר וטיפול רפואי במגפת האיידס.

ויקיפדיה

פייסבוק

ב-1992 נמצאה גופתה צפה בנהר ההדסון. על אף עדויות סותרות, המשטרה קבעה את סיבת המוות כהתאבדות. רק כעבור 20 שנים, בעקבות מאבק עיקש של מקורביה, הסכימה המשטרה לפתוח מחדש את תיק הרצח ולחקור את נסיבות מותה.
הסרט הדוקומנטרי “מותה וחייה של מרשה פּ’ ג’ונסון” מ-2017 (זמין ב”נטפליקס”) מתעד את הניסיון להבין מה באמת אירע לה ולהנציח את תרומתה לתנועת זכויות הלהט”ב.
התמונה הגדולה מתוך הטריילר לסרט

רגיל

טרזיה טייווה

טרזיה טייווה, 2017-1968

“הִתְעוֹרְרוּ
תָּמִיד הָיִינוּ
רַק אַבְנֵי מִדְרָךְ בַּגֶּשֶׁר
[…]
הֵם רוֹדְפִים אַחַר פַּאי אָמֶרִיקָאִי בַּמִּזְרָח
וְסוּג כָּלְשֶׁהוּ שֶׁל זֶן בַּמַּעֲרָב
מִזְרָח וּמַעֲרָב הֵם כַּמּוּבָן יַחֲסִיִּים
מִשּׁוּלָיו שֶׁל הָאַגָּן שֶׁלָּנוּ
עוֹלֶה עַל גְּדוֹתָיו הַקַּוָה-קַוָה
אֲבָל הָאַגָּן שֶׁל שׁוּלֵיהֶם
הוּא רֵיק
הֵם לוֹקְחִים אֶת הַקַּוָה-קַוָה שֶׁלָּהֶם בִּכְמוּסוֹת
כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה קַל לִשְׁכֹּחַ
שֶׁיֵּשׁ חַיִּים וְאַהֲבָה וּלְמִידָה
בֵּין
אַסְיָה וְאָמֶרִיקָה
בֵּין
אַסְיָה וְאָמֶרִיקָה
יֵשׁ אוֹקְיָנוֹס
וּבָאוֹקְיָנוֹס הַזֶּה
אַבְנֵי הַמִּדְרָךְ שֶׁל הַגֶּשֶׁר
מִתְעוֹרְרוֹת”

היום, לפני 50 שנים, נולדה טרזיה טייווה, משוררת ואקדמאית קיריבטית ואפרו-אמריקאית פורצת דרך, שחקרה תרבויות, היסטוריה ופוליטיקה באיי האוקיינוס השקט.

ויקיפדיה

פייסבוק

הציטוט מתוך שירה “אַמְנֶסְיָה” (AmneSIA), שפורסם בשנת 2000
(תרגמה לעברית: מתת גולדברג אלון)

* קַוָה-קַוָה הוא צמח האופייני לאיי האוקיינוס השקט, שמהשורש שלו מופק משקה אנתאוגני – חומר פסיכואקטיבי שמביא לתחושת רגיעה, לאלחוש ו/או לאופוריה, ונעשה בו שימוש בעיקר בטקסים מקודשים, דתיים ורוחניים.

רגיל

מרי וירג’יניה קוק פאריש

מרי וירג’יניה קוק פאריש, 1945-1862

“נראה כי לבנים חושבים שניתנה להם זכות משמיים להפעיל מלחמת אזרחים על שחורים, עד כדי שפיכות דמים. הם מתייחסים לחייהם של אחיהם השחורים כבועה שאפשר לפוצצה להנאתם. אותה הרוח שהתקיימה בדרום לפני עשרים וארבע שנים [עת בוטלה העבדות], עודנה קיימת ומשגשגת היום. זכויותיו של השחור כאזרח עדיין נשדדות, דבר המובהר לו מעל לכל ספק באמצעות מותם של אלו שנפלו במרד האחרון. הזעקה אינה יכולה להימשך עוד.”
(מתוך טור שלה במוסף הנשים של כתב העת “הבפטיסט האמריקאי”, 1889)

היום, לפני 156 שנים, נולדה מרי וירג’יניה קוק פאריש, אשת חינוך, עיתונאית ופעילה חברתית אמריקאית, מראשונות הפמיניזם הבפטיסטי השחור. אף שכנערה שחורה בדרום ארה”ב דלתות רבות היו סגורות בפניה, היא נאבקה ללמוד ולהצטיין, והייתה לפרופ’ לחינוך באוניברסיטה. היא נודעה ככותבת ונואמת מוכשרת, ונאבקה לפרסם את דעותיה בקהילה הנוצרית על זכות בחירה לנשים, על רפורמה חברתית לאי-אפליית שחורים ועל שוויון זכויות לכולם בתעסוקה ובחינוך. ב-1896 השתתפה בכנס הייסוד של ההתאחדות הלאומית של נשים צבעוניות, שם פעלה לקידום רפורמה בחינוך, בבריאות וברווחה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: איור של קוק פאריש, 1891 (מתוך הארכיון הדיגיטלי של ספריית ניו יורק)

בתמונה הקטנה: צילום משנת 1893 לערך
רגיל

הנרייטה לאקס

הנרייטה לאקס, 1951-1920

היום, לפני 98 שנים, נולדה הנרייטה לאקס, שב-1951 פנתה לביה”ח ג’ון הופקינס, היחיד באזור בולטימור שטיפל אז באפרו-אמריקאים, ואובחנה כחולה בסרטן צוואר הרחם. במהלך הטיפול בה נלקחו ממנה, ללא הסכמתה, דגימות תאים שלימים היוו מקור לתאי הילה, לפי ראשי התיבות של שמה. תאים אלו הצליחו לשגשג במעבדה יותר מכל תא אנושי לפניהם, ולמעשה יכולים להתחלק לנצח ולהעמיד אינסוף דורות של תאים. מאז ועד היום השימוש בהם הביא לפריצות דרך באינספור מחקרים רפואיים ולפיתוח אלפי פטנטים מסחריים. בני משפחתה גילו על השימוש בתאיה רק ב-1975, ומעולם לא קיבלו כל תגמול.

עוד על הנרייטה לאקס

עוד על השימוש בתאי הילה (HeLa Cells) לחקר מחלות (כמו סרטן ואיידס), לפיתוח חיסונים (למשל לפוליו), לפיתוח תרופות (למשל להרפס, להמופיליה ולפרקינסון), לחקר השפעות של חומרים רעילים וקרינה, לחקר הזדקנות של תאים, למיפוי גנטי, לשיבוט תאים ולבדיקת רגישות למגוון חומרים (כמו דבק, דיו ומוצרי קוסמטיקה)

“חיי הנצח של הנרייטה לאקס”, ספרה של רבקה סקלוט מ-2010, מתאר את קורותיהם של תאי הילה ותרומתם למדע ולתעשייה, את קורות משפחת לאקס הענייה ואת קורותיה שלה במסעה לגילוי הסיפור. הספר יצא לאור בעברית ב-2011 בהוצאת כנרת-זמורה-ביתן, בתרגום של נעמי כרמל.

ב-2017 הופק ב-HBO סרט טלוויזיה על בסיס הספר, בכיכובן של רני אליז גולדסברי כהנרייטה לאקס, רוז ביירן כרבקה סקלוט ואופרה ווינפרי כדבורה, בתה של הנרייטה. הטריילר הרשמי של הסרט “חיי הנצח של הנרייטה לאקס”.

פייסבוק