עמוד 1
רגיל

אירום צ’אנו שרמילה

אירום צ’אנו שרמילה, נולדה ב-1972

היום, לפני 47 שנים, נולדה אירום צ’אנו שרמילה, פעילת זכויות אדם ומשוררת ממניפור שבהודו. בנובמבר 2000, לאחר טבח בעיירה מלום ע”י כוח כמו-צבאי, פתחה בשביתת רעב בדרישה לבטל את “חוק הסמכויות המיוחדות” המתיר להפעיל כוח קטלני כנגד אזרחי מניפור בגין כל “חשד סביר” למרד. שרמילה נעצרה באשמת ניסיון התאבדות והואכלה בכפייה, ומאז שוחררה ונעצרה שוב ושוב. “אשת הברזל ממניפור” הוכרזה כאסירת מצפון והפכה סמל בינלאומי להתנגדות. באוגוסט 2016 בחרה להפסיק את שביתת הרעב שלה, הנחשבת לארוכה ביותר אי פעם, ולהמשיך את מאבקה בדרך פוליטית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: שרמילה, מלווה בתומכותיה, עם שחרורה מביה”ח-כלא באימפאל, אוגוסט 2014 (קרדיט: STRDEL/AFP, גטי אימג’ז)

בתמונה הקטנה: שרמילה בעת שהכריזה על הפסקת שביתת הרעב שלה ומעבר לאסטרטגיות חלופיות, אוגוסט 2016. מתוך המאמר “סליחה, אירום שרמילה!”

רגיל

וי שנטה

וי שנטה, נולדה ב-1927

היום, לפני 92 שנים, נולדה וי שנטה, אונקולוגית הודית פורצת דרך, אשר הפכה טיפול איכותי ובר-השגה לנגיש עבור כל חולי הסרטן בהודו. במשך רוב חייה הובילה את מכון אדייר, מרכז מחקר וטיפול מוביל למחלת הסרטן, היחיד בהודו המציע הכשרה בתת-התמחויות אונקולוגיות והמעניק שירותיו לכול, בחינם או בסבסוד, על פי הצורך. היא זכתה בפרסים רבים על פועלה לארגון הטיפול בחולים, לחקר המחלה, מניעתה והטיפול בה, ולקידום מומחים ומדענים בתחומי ידע שונים הקשורים לאונקולוגיה. בנוסף הייתה חברה בארגוני בריאות בינלאומיים רבים, בראשם הוועדה המייעצת של ארגון הבריאות העולמי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם ראש הממשלה הראשון של הודו, ג’ווהרלל נֶהרוּ, עם פתיחת אגף ההקרנות במכון הסרטן, 1961

בתמונה הקטנה: ד”ר שנטה ב-2016 (צילום: סארית סי ורמה)

התמונות מתוך ריאיון עמה מ-2017 במסגרת פרויקט “הרופאים של הודו” ב”פלקסוס-מד”, קהילת הרשת הגדולה בעולם לאנשי מקצועות הבריאות, על “הסיפור היוצא מן הכלל של כלת פרס פאדמה ויבהושאן, ד”ר וי שנטה, והדרך שעשתה עם מכון הסרטן

רגיל

נִייָה דינאטה

נִייָה דינאטה (נורקורמיאטי אייסיה דווי), נולדה ב-1970

היום, לפני 49 שנים, נולדה נִייָה דינאטה, במאית סרטים אינדונזית. באמצע שנות ה-90 החלה לעבוד ככתבת חדשות זוטרה וכבמאית וידאו-קליפים ופרסומות. כשהקימה בית הפקות משלה, החלה לביים סרטים הנוגעים בסוגיות חברתיות הנחשבות לטאבו באינדונזיה, כמו הומוסקסואליות, מהגרי עבודה ופוליגמיה, והיא מתמודדת תדיר עם צנזורה, מחלוקות ואף איומים. סרטה מ-2003, “אריסאן!”, הסרט האינדונזי הראשון שכלל זוג להט”בי, זכה במפתיע בשבחי המבקרים, בהצלחה קופתית ובכל הפרסים החשובים של האקדמיה האינדונזית לקולנוע. שלושה מסרטיה התמודדו על פרס האוסקר לסרט הזר.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: מתוך חשבון האינסטגרם שלה, ינואר 2019

התמונה הקטנה: מתוך ריאיון למגזין התרבות האינדונזי “צבעים”: “נייה דינאטה: קולה של אישה”, פברואר 2017

רגיל

תהמינה דוראני

תהמינה דוראני, נולדה ב-1953

היום, לפני 66 שנים, נולדה תהמינה דוראני, סופרת וציירת פקיסטנית הפעילה למען נשים וילדים. בספרה הראשון “אדוני הפאודלי” (1991) חשפה שחיתויות במערכת הפוליטית וכן אלימות שספגה מבעלה לשעבר, פוליטיקאי בכיר; בתגובה, החברה הפקיסטנית השמרנית וגם משפחתה התנכרו אליה. בחפשה אחר דרך חיים חדשה, הקדישה עצמה לשיקום נשים נפגעות אלימות ולשינוי חברתי-רוחני לצד הפילנתרופ עבדול-סתאר אידהי, וייסדה את “קרן תהמינה דוראני” למען דרך ההומניטריזם והסובלנות, חיזוק עצמאות כלכלית בקרב נשים, שיקום ילדים באזורי מלחמה וביסוס פקיסטן כמדינת רווחה חברתית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צילום מסך מתוך ריאיון עם תהמינה דוראני “על גברים, נשים והמצב החברתי בפקיסטן”, ב”דון.דוט.קום”, אתר החדשות המוביל באנגלית בפקיסטן, פברואר 2013

בתמונה הקטנה: מתראיינת לתקשורת, אפריל 2018

רגיל

אקאמה צ’ריאן

אקאמה צ’ריאן (המכונה “ג’אהנסי רָני” של טראוונקור), 1982-1909

היום, לפני 110 שנים, נולדה אקאמה צ’ריאן, לוחמת חופש מטראוונקור שבהודו. בשנות ה-30 התפטרה מעבודתה כמורה והצטרפה לתנועת אי-ציות אזרחי שדרשה ממשל עצמאי. ב-1938 הוצא המרד מחוץ לחוק וכל מנהיגיו נעצרו, ואקאמה הובילה צעדת מחאה אל ארמון המהרג’ה; בזכות קריאתה האמיצה “אני המנהיגה! תירו בי ולא באחרים!” סירבו השוטרים הבריטים לפקודה לירות על אלפי הצועדים, והמנהיגים שוחררו. ב-1942 שימשה נשיאת הקונגרס הלאומי של טראוונקור, וב-1947, עם קבלת העצמאות, נבחרה לבית המחוקקים ההודי. בשנות ה-50 פרשה מהפוליטיקה, במחאה על שחיתות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פסל של אקאמה צ’ריאן בכיכר וליימבאלאם במרכז העיר טריוונדרום, בירת מחוז קרלה בהודו

רגיל

לניינג לין

לניינג לין, 2003-1918

היום, לפני 101 שנים, נולדה לניינג לין, מדענית חומרים סינית, שכונתה “אם החומרים המוליכים למחצה” ו”אם חומרי הנדסת החלל”. בחברה שבה נשים לא זכו לשום השכלה וחותנו כילדות, היא נאבקה ללמוד, והייתה מהסינים הראשונים שקיבלו דוקטורט בארה”ב. מאמצע שנות ה-50 חקרה במכון לפיזיקה ובמכון לחומרים מוליכים למחצה באקדמיה הסינית למדעים, והפכה את סין למובילה בתחומי המיקרואלקטרוניקה והאלקטרואופטיקה. בין פיתוחיה הבולטים: הסיליקון החד-גבישי, החומר הבסיסי כמעט בכל מעבד אלקטרוני כיום; והגליום ארסניד, החומר הראשון שממנו יוצרו בהצלחה תאים סולריים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: באקדמיה הסינית למדעים, שנות ה-80

בתמונה הקטנה: בצעירותה, סוף שנות ה-30

רגיל

האחיות צ’ונג

האחיות צ’ונג, צ’ונג צ’ק וצ’ונג ני, 43-12 לערך

הובילו את הניצחון הווייטנאמי על הסינים בשנת 40 לספירה

היום, לפני 1,979 שנים, היו האחיות הווייטנאמיות צ’ונג צ’ק וצ’ונג ני לראשונות שמרדו בהצלחה נגד סין של שושלת האן. כשנה קודם לכן הצליחו לגרש את הכוחות הסיניים מכפרן, ואז הקימו צבא גדול שאיחד כ-65 יישובים, שלפי המסורת כלל בעיקר נשים. במשך כשלוש שנים משלו האחיות צ’ונג בממלכת נאם וייט והצליחו להדוף את ההתקפות הסיניות עליה, אך שלטונן לא האריך ימים, ומשהובסו בקרב בשנת 43 לספירה הן התאבדו על מנת שלא ליפול לידי הסינים. עד היום הן נחשבות גיבורות לאומיות בווייטנאם; מקדשים רבים מוקדשים להן, בתי ספר ורחובות קרויים על שמן, ויום לזכרן מצוין מדי שנה בפברואר.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: “האחיות צ’ונג רוכבות על פילים”, ציור פולקלור מ-2009 על פי המורשת התרבותית של הכפר דונג הו

בתמונה הקטנה: מצעד על פילים לכבוד האחיות צ’ונג, סייגון 1961

רגיל

בת אלפיים: בַּאן זָאוֹ

אחרי 2,000 פוסטים, חוגגות שבוע של היא-סטוריה בת אלפיים!

בַּאן זָאוֹ, 116-45 לספירה

בַּאן זָאוֹ, הידועה גם בשם הכבוד הוּיבַּאן, הייתה היסטוריונית ופילוסופית סינית. “הספר של שושלת האן המערבית”, שהשלימה בשנת 111, נחשב לספר ההיסטוריה הרשמי הראשון שנכתב על ידי אישה, והראשון שבו מתועדת גם השושלת מצד אם הקיסר. ספרה “שיעורים לנשים”, על חינוך וכללי התנהגות לנערות ונשים, נותר נפוץ ברחבי סין במשך מאות שנים. היה לה גם עניין רב באסטרונומיה ובמתמטיקה, היא כתבה שירים, מסות וחיבורי הגות, וכן הנחתה את משפחות האצולה בהתקדמות רוחנית וב”אמנויות המיטה” לפי הדאואיזם. עד היום היא זוכה לכבוד כאחת הנשים המשכילות ביותר שהיו בסין.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: איור של בַּאן זָאוֹ מאת האמן צֵ’ן זֵ’אנְגָאוֹ

רגיל

בת אלפיים: בּוּדְהָהמִיטְרָה

אחרי 2,000 פוסטים, חוגגות שבוע של היא-סטוריה בת אלפיים!

בּוּדְהָהמִיטְרָה, נולדה בסביבות שנת 60 לספירה

בּוּדְהָהמִיטְרָה הייתה נזירה בודהיסטית מהודו בתקופת השיא של אימפריית קושאן שבמרכז אסיה, שהיוותה במשך מאות שנים את הקשר המרכזי בין סין ורומא, ובין מזרח ומערב בכלל. היא הקימה מקדשים ומונומנטים בכמה ערים לאורך נהר הגנגס, ובהם כתובות מתוארכות של בודהה ושל מתרגלי “הדרך המתומנת האצילה”, הבּוֹדְהִיסַטְּוָה. בזכות פועלה להפצת “התורה הגבוהה”, האַבְּהִידְהַרְמַה (הקאנון הבודהיסטי לפי המסורת הקדומה של הסַרְוָסְטִיוַדָה), ובזכות הצלחתה בגיוס משאביהם של החזקים והעשירים למען החברה כולה, הייתה לה תרומה משמעותית לשימור ולחיזוק הבודהיזם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: פסל המוצג במוזיאון אללהאבאד באוטר פרדש, הודו, שעליו נכתב בבראהמי (אחד הכתבים העתיקים של סנסקריט):
“בשנה 2 לשלטון מהרג’ה קנישקה, ביום השמיני בחודש השני של המאנטה בעונת החורף, דמות זו של בודהיסטווה הוקמה על ידי הנזירה בודההמיטרה, הבקיאה בטריפטיקה, על מנת לחגוג את האל בודהה”

רגיל

בת אלפיים: דֵנְג סוּי

אחרי 2,000 פוסטים, חוגגות שבוע של היא-סטוריה בת אלפיים!

דֵנְג סוּי קיסרית סין, נולדה בסביבות שנת 80 לספירה

דֵנְג סוּי, או הקיסרית הֵקְסִי (“הצנועה ומשכינת השלום”), שלטה באימפריה הסינית כחלק משושלת האן לקראת סוף המאה ה-1 לספירה. היא חקוקה בהיסטוריה הסינית כבעלת כישורים בולטים בניהול האימפריה, כמי שקיצצה בהוצאות הארמון, הרחיקה מושחתים, פתחה את אסמיה בפני רעבים, התקינה צינורות מים והפחיתה מיסים, וכן השכינה שלום עם שבטים נוודים ופיתחה את המשפט הפלילי. היא הייתה גם מלומדת היטב בחמש הקלאסיקות של הקונפוציאניזם ותרמה לשימורן, עודדה השכלה וחשיבה מקורית, הייתה פטרונית של אמנות, ונחשבת לראשונה בעולם שאימצה רשמית את השימוש בנייר.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: דמותה של דֵנְג סוּי, מגולמת על ידי השחקנית לִי שֵנְג בסדרת הטלוויזיה “האגדה על בַּאן שוּ” (2015)

רגיל

שימיזו שיקין

שימיזו שיקין (טויוקו), 1933-1868

“מה המשמעות של היות אישה אמיתית? […] נראה כי מה שלעתים קרובות מכונה ‘נשי’ מבוסס על נראוּת. אם אישה, על מנת להראות את ענוותה, מכסה את פיה בשרוול כאשר היא צוחקת, או מדברת בקול כה קטן עד שקשה לקלוט את מילותיה, אזי היא מיד נתפסת כנשית. שיפוט כזה הוא מפוקפק ביותר. האם הכישורים שמסייעים לגבר אינם נוגעים כלל לערכה של אישה? זהו דבר מוזר בהחלט.”
(מתוך מאמרה “נשיות” מ-1891, המטיל ספק ברעיון של תכונות מגדריות אינהרנטיות)

היום, לפני 151 שנים, נולדה שימיזו שיקין, פעילת זכויות נשים, סופרת ואחת העיתונאיות המקצועיות הראשונות ביפן. החל משנות ה-80 של המאה ה-19 הרצתה ברחבי יפן על שוויון וסוגיות חברתיות, ובין היתר פעלה להעלאת המודעות להשפעתה השלילית של פוליגמיה ולמען רפורמה בחוק העונשין, שלפיו, בין היתר, ניאוף מצד נשים נחשב לעבירה בת-ענישה. כאשר עבר חוק האוסר על נשים להשתתף בהתארגנויות פוליטיות, החלה לכתוב מאמרים וספרים שבהם עסקה בזכות לשוויון, בהשכלת נשים, בנישואין וגירושין, במוסר הכפול כלפי נשים וגברים ובאפליה נגד תושבי כפרים בפריפריה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: שימיזו שיקין (מימין), וואקמאצו שיזוקו ו-מיאקה קאהו, מתוך כריכת הספר “עלים אבודים: הסופרות של תקופת מייג’י ביפן”, מאת רבקה קופלנד (2000)

רגיל

ארוויאנה סוליסטיאנינגשי

ארוויאנה סוליסטיאנינגשי, נולדה ב-1991

היום, לפני 28 שנים, נולדה ארוויאנה סוליסטיאנינגשי, אישה אינדונזית שב-2013 עבדה במשק בית בהונג קונג. כעבור כמה חודשים, שבמהלכם הועבדה 21 שעות ביממה, הוכתה על כל הפרה קטנה של דרישות הניקיון, הוזנחה עד שפצעיה הזדהמו ולבסוף ננטשה בשדה התעופה ללא תשלום, תוך איום שמשפחתה תיפגע אם תספר – תבעה את מעסיקתה בגין התעללות פיזית. המעסיקה הורשעה ב-18 סעיפים של גרימת נזק, תקיפה ואיומים, ונידונה למאסר ולתשלום פיצויים. התביעה הִכתה גלים בעולם, ובעקבותיה שינו נשיא אינדונזיה וראש ממשלת הונג קונג את חוקי ההעסקה של עובדים זרים בהונג קונג.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך ריאיון עמה ב”טיים אאוט הונג-קונג“, 2016

בתמונה הקטנה: ארוויאנה משתחררת מאשפוז של חודש בבית החולים, פברואר 2014

רגיל

סוניטה קולי

סוניטה קולי, נולדה ב-1946

היום, לפני 72 שנים, נולדה סוניטה קולי, מעצבת פנים ואדריכלית הודית. ב-1971 פתחה חברה לעיצוב של אתרי נופש ובתים פרטיים, לצד ייצור של ריהוט קלאסי ורפרודוקציות בסגנון אר-דקו, בידרמאייר ועוד. במהלך השנים התמחתה בשיקום, שימור ושחזור של מבנים היסטוריים, וביניהם הבית הרשמי של הנשיא, בית הפרלמנט, משרדי ראש הממשלה ובית הנשפים הלאומי בניו דלהי. בנוסף היא הקימה ומנהלת עמותות לשיקום ילדי רחוב, להכשרה תעסוקתית לנשים ולהקטנת שיעורי התמותה של תינוקות ויולדות בהודו. ב-2005 הקימה את המוזיאון לנשים באמנות, התומך גם במלאכות יד כפריות מסורתיות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: קולי, 2012
בתמונה הקטנה: מקבלת מידי אמא תרזה את פרס מהילה שירומאני לנשים בעלות הישגים יוצאי-דופן, 1992
[התמונות מתוך האתר הרשמי שלה]

רגיל

פיי דל מונדו

פיי וילאנואבה דל מונדו, 2011-1911

היום, לפני 107 שנים, נולדה פיי דל מונדו, רופאת ילדים פיליפינית. ב-1933 סיימה לימודי רפואה באוניברסיטת מנילה כמצטיינת המחזור, ונשיא הפיליפינים נתן לה מלגה ללימודי המשך בארה”ב, היכן שתרצה; כך הייתה לאישה הראשונה בביה”ס לרפואה של הרווארד, שם התמחתה ברפואת ילדים ובבקטריולוגיה. במהלך מלחה”ע ה-2 טיפלה בילדים במחנות מעצר במסגרת הצלב האדום, ולאחר מכן הקימה בכספה בית חולים לילדים בפיליפינים, הראשון מסוגו באסיה. עם תרומותיה החשובות ב-70 שנות קריירה נמנים מחקר חלוצי על קדחת דנגי וארגון משלחות רפואיות לקידום הבריאות בכפרים נידחים.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך האתר “נשים מדהימות בהיסטוריה”

התמונה הקטנה מתוך ויקיפדיה

רגיל

איו אוטמי

איו אוטמי, נולדה ב-1968

היום, לפני 50 שנים, נולדה איו אוטמי, עיתונאית וסופרת אינדונזית. ב-1994, במסגרת “הסדר החדש” של הנשיא סוהארטו, נסגרו עיתונים רבים במדינה, ואוטמי הצטרפה ל”ברית העיתונאים העצמאים” והוסיפה למחות נגד השלטון ולכתוב במחתרת, בין היתר ספר על שחיתות המשטר. הרומן הראשון שלה, “סאמן” (1998), נחשב ליצירת מופת ולאבן דרך בספרות האינדונזית ומסמל את המהפכה התרבותית והפוליטית שחלה באינדונזיה; אוטמי עוסקת בו בהתעוררות פמיניסטית ובהתנגדות לנאו-קולוניאליזם,  ובעצם כתיבתה שוברת טאבו לנשים באינדונזיה, שנאסר עליהן להתייחס לנושאים כמו מיניות ופוליטיקה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נואמת בפתיחת “פסטיבל ספרות ורעיונות” בניהולה, ג’קרטה, אוקטובר 2017

רגיל

דהרמצ’ארי גורומה

דהרמצ’ארי גורומה (נולדה בשם לאקשמי נאני), 1978-1898

היום, לפני 120 שנים, נולדה דהרמצ’ארי גורומה, נזירה בודהיסטית נפאלית, שהיה לה תפקיד מכריע בתחיית הטהרוואדה, המסורת הקדומה ביותר של הבודהיזם, בנפאל. בהעדר גישה להשכלה, במיוחד לבנות, היא לימדה את עצמה קרוא וכתוב והתמחתה בהכנת צמחי מרפא. היא נמשכה ללימודי בודהיזם, ולימדה גם נשים אחרות, עד שהממשל גילה זאת וקבע כי אסור לנשים לעסוק בלימודי דת. דהרמצ’ארי עצמה גורשה מקטמנדו, ונאלצה לנדוד כדי ללמוד בודהיזם באופן פורמלי ולקבל הסמכה. בסוף שנות ה-40 הורשו כל הנזירים והנזירות לחזור לנפאל, ודהרמצ’ארי ייסדה את המנזר הראשון בנפאל לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: מנזר “נירוונה מורטי ויארה” שהקימה בקטמנדו

(התמונות מתוך ויקיפדיה)

רגיל

אנה לאונאוונס

אנה הנרייטה אדוארדס לאונאוונס, 1915-1831

היום, לפני 187 שנים, נולדה אנה לאונאוונס, סופרת מסעות, מחנכת ואקטיביסטית בריטית-הודית. ב-1870 התפרסם ספרה המצליח, “האומנת האנגלייה בחצר מלך סיאם”, שתיאר את חוויותיה כמורה של נשותיו וילדיו של המלך מונגקאט מסיאם (כיום תאילנד) ואת ביקורתה על חצר המלך, על מוסד העבדות ועל מעמד הנשים. היא חיה וכתבה גם באוסטרליה, בסינגפור, ברוסיה ובארה”ב, ולבסוף השתקעה בקנדה, שם הייתה לסופרג’יסטית וממייסדות מועצת הנשים המקומית ומכללת נובה סקוטיה לאמנות ועיצוב, המוסד הראשון בקנדה שהעניק תואר באמנות. כתביה ודמותה היוו השראה לספרים, לסרטים ולמחזות.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: דיוקן, שנת 1862~

התמונה הקטנה: דיוקן מאת רוברט האריס, שנת 1905~

(התמונות מתוך ויקיפדיה)

רגיל

קיקואה ימקאווה

קיקואה ימקאווה, 1980-1890

היום, לפני 128 שנים, נולדה קיקואה ימקאווה, אקטיביסטית וסופרת סוציאליסטית-פמיניסטית יפנית. היא כתבה ספרים ומאמרים רבים על פמיניזם וסוציאליזם, וב-1921 הייתה ממייסדות החברה הסוציאליסטית “הגל האדום”, שפעלה למיגור הקפיטליזם, שאותו ראתה כמקור הראשי לדיכוי נשים, וקידמה שוויון זכויות במשק הבית, בהשכלה ובתעסוקה, מיגור הזנות והגנה על אמהות. במהלך מלחה”ע ה-2 הוצא הסוציאליזם מחוץ לחוק ביפן, וימקאווה ובעלה היטושי נאסרו. לאחר המלחמה חזרה לפעילותה במפלגה הקומוניסטית היפנית וכיהנה, בין היתר, כראשת מחלקת הנשים והמיעוטים במשרד העבודה של יפן.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונות מתוך ויקיפדיה; התמונה הגדולה מ-1948 והתמונה הקטנה מ-1920

רגיל

קאזויו סג’ימה

קאזויו סג’ימה, נולדה ב-1956

היום, לפני 62 שנים, נולדה קאזויו סג’ימה, אדריכלית יפנית ופרופ’ לעיצוב אדריכלי בטוקיו, בווינה ובפרינסטון. עיצוביה מתאפיינים באלמנטים מודרניים ונקיים, בשימוש נרחב בזכוכית, במתכת ובשיש, וביצירת מפגש בין הפנים והחוץ. עם עבודותיה נמנים המוזיאון לאמנות עכשווית בניו יורק, תיאטרון דה-קונסטליני בהולנד ומרכז הלמידה של רולקס באוניברסיטת שווייץ לטכנולוגיה. ב-2010 הייתה האישה הראשונה שנבחרה לעמוד בראש אגף הארכיטקטורה בביאנלה בוונציה ולאצור את התערוכה הבינלאומית השנתית, וכן הייתה האישה השנייה בהיסטוריה שזכתה בפרס פריצקר היוקרתי לאדריכלות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צילום של יעל אנגלהרט, מתוך כתבה ב”הארץ” על קמפוס “בצלאל” החדש בירושלים

בתמונה הקטנה: סג’ימה עם השותף שלה, ריו נישיזווה, בריאיון ל”טיימס של יפן

רגיל

סוזט ג’ורדן

סוזט ג’ורדן, 2015-1974

“מדוע שאסתיר את זהותי, כשזו כלל אינה אשמתי? מדוע שאתבייש בשל משהו שלא אני גרמתי לו? סבלתי אלימות, סבלתי עינוי, סבלתי אונס, ואני נאבקת ואמשיך להיאבק.”

היום, לפני 44 שנים, נולדה סוזט ג’ורדן, פעילה נגד אונס ולמען זכויות נשים בהודו. ב-2013 בחרה לחשוף את זהותה כניצולת אונס קבוצתי בקולקטה כשנה לפני כן, על מנת למחות בפומבי על תכיפות מעשי האונס והרצח נגד נשים בהודו, ולעודד אחרות לשבור שתיקה ולמחות. ראש ממשלת מערב בנגל דאז כינתה אותה שקרנית והאשימה אותה בניסיון להביך את הממשלה, תגובה שעוררה סערה ברחבי הודו. לאחר מכן החלה ג’ורדן לעבוד בקו סיוע לקורבנות אלימות מינית, עד למותה בגיל 40 מדלקת קרום המוח. כחצי שנה אחרי מותה הורשעו שלושה מתוקפיה באונס; משפטם של האחרים עדיין מתנהל.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בצעדת מחאה של חוקרות באוניברסיטת ג’דוואפור בקולקטה (צילום: פרתה פאוול, מתוך מאמר ב”אינדיאן אקספרס”)

התמונה הקטנה מתוך מאמר שכתבה עליה בתה בת ה-19, ראה.
מתוך הטקסט:
“השראה מגיעה מאנשים שעבדו מספיק קשה כדי לזכות בפרס נובל, אנשים שמגייסים כספים לצדקה למטרות שונות, אנשים כמו מאמא תרזה, מהטמה גנדי […] הלוואי והייתי יכולה לזכות בהשראה מאנשים נשגבים שכאלה […] כל אחד שואף להיות אחד מהאנשים האלה, אך המציאות שונה. האדם היחיד שאני חלמתי להיות דומה לו – היה אמי.
היו לה ימים רעים, היא מעולם לא השלימה את לימודיה, היא שתתה, היא עישנה […] היו לה 21 קעקועים והמון צלקות שהותירו בה את עקבותיהן. היא הייתה מורדת, מעולם לא החזיקה בעבודה קבועה. אבל אמי הייתה אישה יחידה במינה. היא לימדה אותי להאמין בעצמי: ‘זה אף פעם לא חשוב להשתלב, זה בסדר לבלוט החוצה – וליהנות מהנוף.’
[…] אז כשאני אגדל אני רוצה להיות כמו אמא שלי, להיות *אמיתית*. האם תעז/י גם להיות? מה יש לך להפסיד?”