עמוד 1
רגיל

אן הוּי

אן הוּי, נולדה ב-1947

היום, לפני 72 שנים, נולדה אן הוּי, במאית, מפיקה, תסריטאית ושחקנית קולנוע עטורת פרסים מהונג קונג. היא יוצרת בסוגות שונות, ביניהן עיבודים ספרותיים, יצירות היסטוריות כמו-אוטוביוגרפיות, דרמות ומותחנים, ועוסקת רבות בסוגיות פמיניסטיות, חברתיות ופוליטיות, ובראשן השלכות המלחמה וחוויית ההגירה. הוּי היא אחת מיוצרות הסרטים המוערכות ביותר של הגל החדש בהונג קונג, ושניים מסרטיה הם היחידים שזכו ב”גרנד סלאם” של פרסי הסרטים באסיה (הסרט, הבימוי, התסריט, השחקן והשחקנית הטובים ביותר). היא חברת האקדמיה האמריקאית לקולנוע, וכן כיהנה כנשיאת גילדת הבמאים של הונג קונג.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עונה לשאלות מהקהל באירוע להקרנת סרטה “the way we are” בסינמטק ברודוויי במרכז הונג קונג, 2008

התמונה הקטנה מתוך אתר הסרטים

רגיל

רימה ננוואטי

רימה ננוואטי, נולדה ב-1964

היום, לפני 55 שנים, נולדה רימה ננוואטי, עובדת סוציאלית הודית. מאז 1999 היא מכהנת כמזכ”לית “סיווה”, איגוד הנשים העובדות בסקטור הלא-פורמלי בהודו, כמו רוכלות, חקלאיות, עובדות כפיים ובעלות מלאכה באזורים הכפריים והעניים. תחת ניהולה התרחבה פעילות הארגון למדינות נוספות באסיה ובאפריקה, והוקמו קבוצות להעצמה ולהסתמכות עצמית וכן רשתות להפצה קמעונאית של הסחורות המיוצרות ע”י חברות הארגון אל עשרות אלפי משקי בית. ב-2001 יזמה תוכנית שיקום עבור קורבנות רעידת האדמה במדינה ההודית גוג’ראט, ושנה אחר כך עבור נפגעי המהומות בין ההינדים למוסלמים במדינה.

עוד על רימה ננוואטי

עוד על “סיווה“, איגוד הנשים העצמאיות של הודו

עוד על אלה בהאט, מייסדת “סיווה”

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך סרטון של DSP Mutual Fund על פועלה למען העצמת נשים בדרך של חינוך כלכלי

בתמונה הקטנה: רימה ננוואטי בפגישה עם אנשי עסקים משפיעים בהודו, מרץ 2017

רגיל

צ’נג ין

המאסטרית צ’נג ין, נולדה בשם צ’ין-יון וונג ב-1937

היום, לפני 82 שנים, נולדה צ’נג ין, מורה בודהיסטית ופילנתרופית טייוואנית, אחת מ”ארבעת מלכי השמים” וממובילות הבודהיזם ההומניסטי בטייוואן. היא הפכה לנזירה בהשפעת חוויותיה כילדה תחת הכיבוש היפני ובהשראת פועלן של נזירות קתוליות לאחר מלחה”ע השנייה. ב-1966 ייסדה את המרכז הבודהיסטי לסיוע וחמלה, “טסו צ’י”. מקבוצה של 30 עקרות בית שחסכו כמה סנטים מדי יום כדי לסייע לנזקקים ולעניים, צמח המרכז לאחד הארגונים ההומניטריים הגדולים בעולם – המפעיל בתי חולים, בתי ספר, תחנות מיחזור, בנק מח עצם וצוותי שיקום לאחר אסונות טבע ב-47 מדינות ע”י כ-10 מיליון חברים.

עוד על צ’נג ין

עוד על טסו צ’י, המרכז הבודהיסטי לסיוע וחמלה

עוד על “ארבעת מלכי השמים” בקוסמולוגיה הבודהיסטית, שלפיה כל אחד מהמאסטרים הגדולים שייך לאחת מרוחות השמים (צ’נג ין היא המאסטרית של המזרח)

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צ’נג ין, מתוך “מייסדת טסו צ’י בין 100 המשפיעים ביותר של ‘טיים’“, כתבה ב”טאיפיי טיימז”, אפריל 2011 (התמונה באדיבות מרכז טסו צ’י)

בתמונה הקטנה: מתנדבת של “טסו צ’י” בקנדה מספרת קשישים בחינם, מתוך “מתנדבי טסו צ’י בקנדה עוזרים בכל מקום שאפשר“, כתבה ב”ונקובר קורייר”, העיתון הקהילתי הנפוץ ביותר בקנדה, דצמבר 2017

רגיל

עאישה רובינה

עאישה רובינה, נולדה ב-1969

היום, לפני 50 שנים, נולדה עאישה רובינה, אשת חינוך מיוחד, עובדת סוציאלית, יזמת חברתית ופוליטיקאית הודית. בית הספר שהקימה וניהלה לילדים בעלי צרכים מיוחדים מספק, בחינם, לא רק השכלה אלא גם טיפולים שונים במטרה לשקם ובסופו של דבר לשלב את הילדים בבתי ספר רגילים. כמנכ”לית מועצת העיר היידראבאד רבתי, בירת מדינת אנדרה פרדש שבדרום הודו, היא יזמה תוכנית ללימוד כישורי חיים לאלפי בני נוער, קידמה תוכנית לעידוד השכלה לבנות, הקימה בתי ספר עבור ילדים מאוכלוסיות מוחלשות, וכן הובילה את תכנונו של פארק ציבורי ראשון מסוגו בעולם עבור אנשים בעלי צרכים מיוחדים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: חברת מועצת העיר היידראבאד, 2017

בתמונה הקטנה: מתוך כתבה בעיתון Hindu, ינואר 2018

רגיל

קמלה באסין

קמלה באסין, נולדה ב-1946

היום, לפני 73 שנים, נולדה קמלה באסין, סוציולוגית, פעילה פמיניסטית, משוררת וסופרת הודית. מחקריה על התפתחות האדם שימשו אותה לזיהוי של פיתוחים חדשניים וליצירת רשתות בין אנשים ובין מדינות באסיה במסגרת עבודתה בארגון המזון והחקלאות של האו”ם. ב-2002 הקימה את רשת “סנגט”, המקדמת יישום של תיאוריה פמיניסטית והעמקת הבנת הקשרים בין מגדר, מעמד, צדק חברתי, פיתוח בר-קיימא, שלום וזכויות אדם. היא גם ממובילות התנועה הגלובלית “מיליארד נשים מתעוררות” (לביטוי הסטטיסטיקה ולפיה אחת משלוש נשים בעולם תיאנס במהלך חייה), הפועלת למיגור אלימות מינית.

“בגלל שאני בת, עליי ללמוד.

אחרי שזמן רב נמנע ממני, עליי ללמוד.
כדי שהחלומות שלי ינסקו, עליי ללמוד.
כדי שהידע שלי יאיר באור חדש, עליי ללמוד.
כדי לנצח בקרבות שנגזרו עליי, עליי ללמוד.
בגלל שאני בת, עליי ללמוד.

כדי להימלט מחיי עוני, עליי ללמוד.
כדי לזכות בעצמאות, עליי ללמוד.
כדי להיאבק בתסכול, עליי ללמוד.
כדי למצוא השראה, עליי ללמוד.
בגלל שאני בת, עליי ללמוד.

כדי להדוף את האלימות הגברית, עליי ללמוד.
כדי לשבור את שתיקתי, עליי ללמוד.
כדי לנפץ את הפטריארכיה, עליי ללמוד.
כדי למוטט כל היררכיה, עליי ללמוד.
בגלל שאני בת, עליי ללמוד.

כדי ליצור אמונה שאוכל לסמוך עליה, עליי ללמוד.
כדי לבסס חוקים צודקים, עליי ללמוד.
כדי לנקות מאות שנים של אבק, עליי ללמוד.
כדי להטיל ספק בכול, עליי ללמוד.
בגלל שאני בת, עליי ללמוד.

כדי להבחין בין רע לטוב, עליי ללמוד.
כדי למצוא קול חזק, עליי ללמוד.
כדי לכתוב שירה פמיניסטית, עליי ללמוד.
כדי להקים עולם שבנות שייכות אליו, עליי ללמוד.
בגלל שאני בת, עליי ללמוד.”

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך הכתבה “קמלה באסין: על פמיניזם בפקיסטן ובהודו”, בפורטל “פמיניזם בהודו“, אוקטובר 2017

בתמונה הקטנה: באסין במאי 2016, מתוך דף הפייסבוק שלה

רגיל

לאונה פלורנטינו

לאונה ג’וספה פלורנטינו, 1884-1849

“אֵיזוֹ שִׂמְחָה וְאֵיזוֹ נַחַת
הֵן מְנַת חֶלְקוֹ שֶׁל מִי שֶׁהוּא אָהוּב
שֶׁאָכֵן יֵשׁ לוֹ עִם מִי לַחְלֹק
אֶת כֹּל סִבְלוֹתָיו וּמַכְאוֹבָיו

גּוֹרָלִי לוּט בָּעֲרָפֶל, כּוֹכָבַי נְמוּכִים
עַד כִּי דָּבָר לֹא יִשְׁוֶה לָזֹאת אוּלַי
אוּלָם אֵין כֹּל סָפֵק בְּלִבִּי
כִּי כָּרֶגַע אֲנִי דְּווּיָה כָּל כָּךְ

שֶׁהֲרֵי אֲפִלּוּ אֶהְיֶה אוֹהֶבֶת
הַיִּפְעָה אֲשֶׁר בָּהּ חֲפֵצָה נַפְשִׁי
לְעוֹלָם לֹא אֵדַע בְּכָל מְאוֹדִי
כִּי אָכֵן אֲנִי רְאוּיָה לָהּ.”

היום, לפני 170 שנים, נולדה לאונה פלורנטינו, משוררת פיליפינית, הנחשבת לגשר בין מסורת הסיפור שבעל פה לספרות הכתובה ול”אם הספרות הנשית” בפיליפינים. היא החלה לכתוב בשפת האילוקנו כבר בגיל 10 וקיבלה עידוד לכך מצד אמה והכומר. בגיל 14 נישאה, ובעלה לא קיבל את כתיבתה; היא נודתה ומתה בגיל 35 הרחק ממשפחתה. יש המשערים כי בנה הבכור השמיד שירים שלה, שהיו ארוטיים ומרדניים. שיריה שנשתמרו הם 22 שירים שנכללו ב”אנציקלופדיה הבינלאומית של יצירות נשיות” שפורסמה באירופה ב-1889 – והופכים אותה למשוררת הפיליפינית הראשונה שזכתה להכרה עולמית.

ויקיפדיה

פייסבוק

הציטוט מתוך שירה “Blasted Hopes” (“תקוות מנופצות”), 1880~
(מהשפה הפיליפינית אילוקני לאנגלית: מ’ פורונדה ג’וניור; מאנגלית לעברית: מתת גולדברג אלון)

בתמונות: פסל המנציח את דמותה, מוצב מול ביתה לשעבר שכיום מאכלס את מרכז התיירות הפרובינציאלי בעיר ויגאן שבפיליפינים (אתר מורשת עולמית ואחת מ”שבע הערים המופלאות של העולם”) ומסעדה בשם “קפה לאונה”, על שמה [מקור]

רגיל

אנורדהה קוירלה

אנורדהה קוירלה, נולדה ב-1949

היום, לפני 70 שנים, נולדה אנורדהה קוירלה, פעילה חברתית נפאלית, מייסדת ומנהלת “מאיטיי”, מלכ”ר לסיוע לקורבנות סחר מין. מאיטיי (“בית אמא” בנפאלית) סייע עד כה בחילוץ ובשיקום של עשרות אלפי נשים וילדים מבתי בושת בהודו, ומפעיל עבורן בקטמנדו ובערי הגבול בין נפאל והודו מקלטים ובתי מעבר, מרכזי שיקום, חינוך והכשרה, ייעוץ משפטי ופסיכולוגי והוספיס רפואי. הארגון פועל גם באפיק המשפטי נגד העבריינים האחראים לסחר בנשים ובמין, וכן להעלאת מודעות ציבורית לסוגיה חשובה זו ברמה הבינלאומית. בינואר 2018 מונתה קוירלה למושלת מחוז – האישה הראשונה במעמד זה בנפאל.

“אני רוצה לחיות בחברה שאין בה סחר בבני אדם. ואני מבקשת מכולם להצטרף אליי כדי ליצור אותה. עלינו לעשות זאת למען כל הבנות שלנו.”
מתוך נאומה בעת קבלת פרס “גיבורת השנה” של CNN לשנת 2010 (בתמונה הקטנה)

בתמונה הגדולה: “אנורדהה קוירלה, האישה שנאבקת בסחר בנשים בנפאל ומחוץ לה“, מתוך הבלוג “פורום הכבוד האנושי”, אפריל 2013

ויקיפדיה

עוד על “מאיטיי” באתר הארגון

פייסבוק

רגיל

ז’ורנל קיואו מה מה ליי

ז’ורנל קיואו מה מה ליי, 1982-1917

היום, לפני 102 שנים, נולדה מה מה ליי, מוציאה לאור וסופרת בורמזית, שהייתה גם מומחית לרפואה בורמזית מסורתית. ב-1936 התפרסם לראשונה מאמר פרי עטה, “להיות לאישה מודעת”; שנתיים אחר כך ייסדה את העיתון “ז’ורנל קיואו” ופרסמה בו מאמרים בנושאים חברתיים וסיפורים קצרים. עקב מתקפות על מערכת העיתון, שנתפס כשמאלני ומרקסיסטי, סגרה אותו והחלה לכתוב ספרים. ספריה, המהווים תיעוד אותנטי של התרבות והחברה בבורמה, זכו להצלחה ולהערכה רבה, והיא נודעת כאחת הסופרות הבורמזיות הגדולות של המאה ה-20. ב-1948 אף נבחרה לנשיאת התאחדות הסופרים בבורמה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מה מה ליי בצעירותה, תמונה המופיעה בספרה “נתיב” (מתוך ויקיפדיה)

בתמונה הקטנה: ציור שלה, כפי שמופיע על כריכת הספר “תמונות מחיי”, אסופת מאמריה על חייה (2002)

רגיל

טנג’ור סנתנה-קרישנה (ט”ס) קנקה

טנג’ור סנתנה-קרישנה (ט”ס) קנקה, 2018-1932

היום, לפני 87 שנים, נולדה טנג’ור סנתנה-קרישנה קנקה, הידועה בקיצור כט”ס סנקה, רופאה הודית, מנתחת המוח הראשונה באסיה ואחת הראשונות בעולם. היא הייתה מחלוצות הנוירו-כירורגיה הפונקציונלית בשנות ה-60 וה-70, ומחלוצות הרדיוכירורגיה הסטריאוטקטית לטיפול בגידולים במוח בקרינה ממוקדת בעוצמה גבוהה. היא שירתה כקצינה בצבא ההודי במהלך מלחמת סין-הודו, עבדה עם ארגוני סיוע למתן טיפול רפואי לחסרי יכולת כלכלית, והקימה בכספה בית חולים על שם הוריה המציע טיפול רפואי בחינם לנזקקים. היא גם מחזיקה בשיא עולם למספר תרומות דם מאדם יחיד – 139 פעמים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: קנקה בגיל 82 (צילום: ר”ג סאסתה). מתוך הכתבה “צעירות בליבן“, על נשים רופאות בגיל מבוגר שמעוררות השראה בהמשך תרומתן למדע הרפואה

בתמונה הקטנה: בצעירותה, עם עמיתיה במכון הנוירולוגיה בצ’נאי, הודו. מתוך סקירת פועלה לאחר מותה באתר “נוירולוגיה הודו”

רגיל

דלתא מגוול

דלתא מגוול, 2016-1999

היום, לפני 3 שנים, נמצאה במכל מים בסמינר מורות בהודו גופתה של דלתא מגוול, נערה בת דלית (“טמאה”), תלמידה מצטיינת בסמינר וציירת מוכשרת. יום קודם לכן, כך הספיקה לספר להוריה, נשלחה ע”י מנהלת המעונות לנקות את חדרו של המורה לחינוך גופני, שאנס אותה. מנהל המכללה מיהר להמציא מסמך “התנצלות” בחתימת מגוול והמורה, שלפיו המין היה בהסכמה, והמשטרה הסיקה כי לא מדובר ברצח אלא בהתאבדות. הוריה ומפגינים בני דלית זעמו על הטיוח הממוסד ודרשו חקירה פדרלית רשמית, והממשלה אף אישרה זאת, אך החקירה מעולם לא יצאה אל הפועל ואיש מהמעורבים לא הועמד לדין.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: תמונת ילדות של דלתא מתוך אוסף שפרסם אביה. מתוך הקריאה: “הרימו קול ודירשו צדק לדלתא מגוול

בתמונה הקטנה: הפגנה בעקבות הרצח. מתוך המאמר “למה התקשורת מסתירה את מותה של דלתא מגוול?

רגיל

קיראן מזומדר-שאו

קיראן מזומדר-שאו, נולדה ב-1953

“המשיכו לנסות למצוא מודל אחר, אל תנסו פשוט את מה שאחרים עושים… משם באה החדשנות. אני הצלחתי לעשות דברים עם הרבה שכל ישר, הרבה נחישות, והרבה אומץ חסר בסיס ומטופש”

היום, לפני 66 שנים, נולדה קיראן מזומדר-שאו, יזמת ביוטכנולוגיה הודית. בהעדר כסף ללימודי רפואה, למדה ביולוגיה וזואולוגיה, ובעקבות אביה, שעבד במבשלת בירה, התמחתה בתהליכי תסיסה בתעשיית המזון. בשל מגדרה לא הצליחה למצוא עבודה בתחום, וב-1978 פתחה מתוך ביתה השכור עסק להפקת אנזימים תעשייתיים למזון ולטקסטיל, כיום חלק מ”ביוקון”, ענקית תרופות מובילה בעולם בראשותה. ב-2014 הוענקה לה מדליית הזהב של אותמר, על תרומתה לקידום הבריאות והתשתיות בהודו, והיא נכללת תדיר ברשימת 100 האנשים המשפיעים בעולם של “טיים” וברשימת 100 הנשים החזקות בעולם של “פורבס”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך המאמר “קיראן מזומדר-שאו: לגורל יש תוכניות משלו“, במגזין ההודי “ביזנס וורלד”, שסקר את הנשים המשפיעות ביותר לרגל יום האישה הבינלאומי ב-2018 (צילום: סובהאברטה דאס)

בתמונה הקטנה: נואמת בפני תלמידי דוקטורט ומנחי מחקרים על חשיבות המחקר המדעי-טכנולוגי, בכנס בשנת 2016 באוניברסיטת ג’אין שבבנגלור, הודו, מתוך ריאיון עמה בבלוג האוניברסיטה

רגיל

פרחונדה מליקזדה

פרחונדה מליקזדה, 2015-1988

היום, לפני 4 שנים, נרצחה פרחונדה מליקזדה, מוסלמית אדוקה מאפגניסטן, ע”י המון משולהב בקאבול. ברחבת המסגד שבו עבדה כמורה פרץ ויכוח בינה ובין מולא, כשלפתע הוא האשים אותה בשריפת הקוראן. הכחשותיה הנחרצות לא הועילו כשמאות גברים התאספו סביב, צעקו שדינה מוות, והחלו להכות אותה בזעם, במקלות ובאבנים. מייד לאחר הרצח האכזרי, כמה אישי ציבור ודת פרסמו הודעות תמיכה בלינץ’. אולם לאחר שהוכח שלא היה שחר להאשמות נגדה, התגובה הציבורית התהפכה להלם וכעס, אלפים יצאו לרחובות במחאה על מותה ועל היחס לנשים באפגניסטן בכלל, וכ-50 גברים הורשעו ברצח.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פעילות לזכויות נשים נושאות את ארון הקבורה של פרחונדה, לאחר שהוכתה והוצתה, במסע הלוויה שלה בקאבול ב-22 במרץ 2015 (קרדיט: רויטרס) [מקור]

התמונה הקטנה: מתוך סרטון של ה-BBC, “סיפורה של פרחונדה – כעבור שנה”, העוקב אחר קולותיהם של האפגנים המתוסכלים בעקבות רציחתה האכזרית ואחר גזרי הדין שניתנו לתוקפיה (מרץ 2016)


רגיל

אירום צ’אנו שרמילה

אירום צ’אנו שרמילה, נולדה ב-1972

היום, לפני 47 שנים, נולדה אירום צ’אנו שרמילה, פעילת זכויות אדם ומשוררת ממניפור שבהודו. בנובמבר 2000, לאחר טבח בעיירה מלום ע”י כוח כמו-צבאי, פתחה בשביתת רעב בדרישה לבטל את “חוק הסמכויות המיוחדות” המתיר להפעיל כוח קטלני כנגד אזרחי מניפור בגין כל “חשד סביר” למרד. שרמילה נעצרה באשמת ניסיון התאבדות והואכלה בכפייה, ומאז שוחררה ונעצרה שוב ושוב. “אשת הברזל ממניפור” הוכרזה כאסירת מצפון והפכה סמל בינלאומי להתנגדות. באוגוסט 2016 בחרה להפסיק את שביתת הרעב שלה, הנחשבת לארוכה ביותר אי פעם, ולהמשיך את מאבקה בדרך פוליטית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: שרמילה, מלווה בתומכותיה, עם שחרורה מביה”ח-כלא באימפאל, אוגוסט 2014 (קרדיט: STRDEL/AFP, גטי אימג’ז)

בתמונה הקטנה: שרמילה בעת שהכריזה על הפסקת שביתת הרעב שלה ומעבר לאסטרטגיות חלופיות, אוגוסט 2016. מתוך המאמר “סליחה, אירום שרמילה!”

רגיל

וי שנטה

וי שנטה, נולדה ב-1927

היום, לפני 92 שנים, נולדה וי שנטה, אונקולוגית הודית פורצת דרך, אשר הפכה טיפול איכותי ובר-השגה לנגיש עבור כל חולי הסרטן בהודו. במשך רוב חייה הובילה את מכון אדייר, מרכז מחקר וטיפול מוביל למחלת הסרטן, היחיד בהודו המציע הכשרה בתת-התמחויות אונקולוגיות והמעניק שירותיו לכול, בחינם או בסבסוד, על פי הצורך. היא זכתה בפרסים רבים על פועלה לארגון הטיפול בחולים, לחקר המחלה, מניעתה והטיפול בה, ולקידום מומחים ומדענים בתחומי ידע שונים הקשורים לאונקולוגיה. בנוסף הייתה חברה בארגוני בריאות בינלאומיים רבים, בראשם הוועדה המייעצת של ארגון הבריאות העולמי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם ראש הממשלה הראשון של הודו, ג’ווהרלל נֶהרוּ, עם פתיחת אגף ההקרנות במכון הסרטן, 1961

בתמונה הקטנה: ד”ר שנטה ב-2016 (צילום: סארית סי ורמה)

התמונות מתוך ריאיון עמה מ-2017 במסגרת פרויקט “הרופאים של הודו” ב”פלקסוס-מד”, קהילת הרשת הגדולה בעולם לאנשי מקצועות הבריאות, על “הסיפור היוצא מן הכלל של כלת פרס פאדמה ויבהושאן, ד”ר וי שנטה, והדרך שעשתה עם מכון הסרטן

רגיל

נִייָה דינאטה

נִייָה דינאטה (נורקורמיאטי אייסיה דווי), נולדה ב-1970

היום, לפני 49 שנים, נולדה נִייָה דינאטה, במאית סרטים אינדונזית. באמצע שנות ה-90 החלה לעבוד ככתבת חדשות זוטרה וכבמאית וידאו-קליפים ופרסומות. כשהקימה בית הפקות משלה, החלה לביים סרטים הנוגעים בסוגיות חברתיות הנחשבות לטאבו באינדונזיה, כמו הומוסקסואליות, מהגרי עבודה ופוליגמיה, והיא מתמודדת תדיר עם צנזורה, מחלוקות ואף איומים. סרטה מ-2003, “אריסאן!”, הסרט האינדונזי הראשון שכלל זוג להט”בי, זכה במפתיע בשבחי המבקרים, בהצלחה קופתית ובכל הפרסים החשובים של האקדמיה האינדונזית לקולנוע. שלושה מסרטיה התמודדו על פרס האוסקר לסרט הזר.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: מתוך חשבון האינסטגרם שלה, ינואר 2019

התמונה הקטנה: מתוך ריאיון למגזין התרבות האינדונזי “צבעים”: “נייה דינאטה: קולה של אישה”, פברואר 2017

רגיל

תהמינה דוראני

תהמינה דוראני, נולדה ב-1953

היום, לפני 66 שנים, נולדה תהמינה דוראני, סופרת וציירת פקיסטנית הפעילה למען נשים וילדים. בספרה הראשון “אדוני הפאודלי” (1991) חשפה שחיתויות במערכת הפוליטית וכן אלימות שספגה מבעלה לשעבר, פוליטיקאי בכיר; בתגובה, החברה הפקיסטנית השמרנית וגם משפחתה התנכרו אליה. בחפשה אחר דרך חיים חדשה, הקדישה עצמה לשיקום נשים נפגעות אלימות ולשינוי חברתי-רוחני לצד הפילנתרופ עבדול-סתאר אידהי, וייסדה את “קרן תהמינה דוראני” למען דרך ההומניטריזם והסובלנות, חיזוק עצמאות כלכלית בקרב נשים, שיקום ילדים באזורי מלחמה וביסוס פקיסטן כמדינת רווחה חברתית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צילום מסך מתוך ריאיון עם תהמינה דוראני “על גברים, נשים והמצב החברתי בפקיסטן”, ב”דון.דוט.קום”, אתר החדשות המוביל באנגלית בפקיסטן, פברואר 2013

בתמונה הקטנה: מתראיינת לתקשורת, אפריל 2018

רגיל

אקאמה צ’ריאן

אקאמה צ’ריאן (המכונה “ג’אהנסי רָני” של טראוונקור), 1982-1909

היום, לפני 110 שנים, נולדה אקאמה צ’ריאן, לוחמת חופש מטראוונקור שבהודו. בשנות ה-30 התפטרה מעבודתה כמורה והצטרפה לתנועת אי-ציות אזרחי שדרשה ממשל עצמאי. ב-1938 הוצא המרד מחוץ לחוק וכל מנהיגיו נעצרו, ואקאמה הובילה צעדת מחאה אל ארמון המהרג’ה; בזכות קריאתה האמיצה “אני המנהיגה! תירו בי ולא באחרים!” סירבו השוטרים הבריטים לפקודה לירות על אלפי הצועדים, והמנהיגים שוחררו. ב-1942 שימשה נשיאת הקונגרס הלאומי של טראוונקור, וב-1947, עם קבלת העצמאות, נבחרה לבית המחוקקים ההודי. בשנות ה-50 פרשה מהפוליטיקה, במחאה על שחיתות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פסל של אקאמה צ’ריאן בכיכר וליימבאלאם במרכז העיר טריוונדרום, בירת מחוז קרלה בהודו

רגיל

לניינג לין

לניינג לין, 2003-1918

היום, לפני 101 שנים, נולדה לניינג לין, מדענית חומרים סינית, שכונתה “אם החומרים המוליכים למחצה” ו”אם חומרי הנדסת החלל”. בחברה שבה נשים לא זכו לשום השכלה וחותנו כילדות, היא נאבקה ללמוד, והייתה מהסינים הראשונים שקיבלו דוקטורט בארה”ב. מאמצע שנות ה-50 חקרה במכון לפיזיקה ובמכון לחומרים מוליכים למחצה באקדמיה הסינית למדעים, והפכה את סין למובילה בתחומי המיקרואלקטרוניקה והאלקטרואופטיקה. בין פיתוחיה הבולטים: הסיליקון החד-גבישי, החומר הבסיסי כמעט בכל מעבד אלקטרוני כיום; והגליום ארסניד, החומר הראשון שממנו יוצרו בהצלחה תאים סולריים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: באקדמיה הסינית למדעים, שנות ה-80

בתמונה הקטנה: בצעירותה, סוף שנות ה-30

רגיל

האחיות צ’ונג

האחיות צ’ונג, צ’ונג צ’ק וצ’ונג ני, 43-12 לערך

הובילו את הניצחון הווייטנאמי על הסינים בשנת 40 לספירה

היום, לפני 1,979 שנים, היו האחיות הווייטנאמיות צ’ונג צ’ק וצ’ונג ני לראשונות שמרדו בהצלחה נגד סין של שושלת האן. כשנה קודם לכן הצליחו לגרש את הכוחות הסיניים מכפרן, ואז הקימו צבא גדול שאיחד כ-65 יישובים, שלפי המסורת כלל בעיקר נשים. במשך כשלוש שנים משלו האחיות צ’ונג בממלכת נאם וייט והצליחו להדוף את ההתקפות הסיניות עליה, אך שלטונן לא האריך ימים, ומשהובסו בקרב בשנת 43 לספירה הן התאבדו על מנת שלא ליפול לידי הסינים. עד היום הן נחשבות גיבורות לאומיות בווייטנאם; מקדשים רבים מוקדשים להן, בתי ספר ורחובות קרויים על שמן, ויום לזכרן מצוין מדי שנה בפברואר.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: “האחיות צ’ונג רוכבות על פילים”, ציור פולקלור מ-2009 על פי המורשת התרבותית של הכפר דונג הו

בתמונה הקטנה: מצעד על פילים לכבוד האחיות צ’ונג, סייגון 1961

רגיל

בת אלפיים: בַּאן זָאוֹ

אחרי 2,000 פוסטים, חוגגות שבוע של היא-סטוריה בת אלפיים!

בַּאן זָאוֹ, 116-45 לספירה

בַּאן זָאוֹ, הידועה גם בשם הכבוד הוּיבַּאן, הייתה היסטוריונית ופילוסופית סינית. “הספר של שושלת האן המערבית”, שהשלימה בשנת 111, נחשב לספר ההיסטוריה הרשמי הראשון שנכתב על ידי אישה, והראשון שבו מתועדת גם השושלת מצד אם הקיסר. ספרה “שיעורים לנשים”, על חינוך וכללי התנהגות לנערות ונשים, נותר נפוץ ברחבי סין במשך מאות שנים. היה לה גם עניין רב באסטרונומיה ובמתמטיקה, היא כתבה שירים, מסות וחיבורי הגות, וכן הנחתה את משפחות האצולה בהתקדמות רוחנית וב”אמנויות המיטה” לפי הדאואיזם. עד היום היא זוכה לכבוד כאחת הנשים המשכילות ביותר שהיו בסין.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: איור של בַּאן זָאוֹ מאת האמן צֵ’ן זֵ’אנְגָאוֹ