עמוד 1
רגיל

הלן סיקסו

הלן סיקסו, נולדה ב-1937

“על האישה לכתוב על האישה ולהביא את הנשים אל הכתיבה, שממנה הורחקו באלימות כפי שהורחקו מגופן שלהן. מאותן סיבות, תחת אותו חוק, למען אותה מטרה ממיתה. על האישה להיכנס לטקסט – כמו גם לעולם, ולהיסטוריה – ביוזמתה הייחודית.”

היום, לפני 81 שנים, נולדה הלן סיקסו, סופרת, משוררת, מחזאית ופילוסופית פמיניסטית צרפתייה-יהודייה, ילידת אלג’יריה. פרופ’ סיקסו הקימה ב-1974 את “המרכז לחקר לימודי נשים”, הראשון מסוגו באירופה, ונחשבת לאחת האינטלקטואליות המובילות בצרפת מאז שנות ה-60, אשר השפיעה רבות על עיצוב התיאוריה הספרותית, הפילוסופיה והפמיניזם הפוסט-מודרניים.

ויקיפדיה

פייסבוק

הציטוט מתוך “צחוקה של המדוזה” (Le Rire de la Méduse), שראה אור ב-1975 ונחשב לאחד המניפסטים הפמיניסטיים החשובים שפורסמו. החיבור עוסק ביחסים שבין שפה, גוף, מיניות וחברה, ועל ידי חשיפת ההכללות הלשוניות שעיצבה הפטריארכיה לדיכוי הנשי, ותרגול צורות ביטוי חלופיות של כתיבה נשית וקווירית, פועל ליצירת שינוי לשוני, אשר ייצור בתורו שינוי תפיסתי ולבסוף שינוי חברתי.

בתמונה הקטנה: פרופ’ סיקסו מרצה בשנת 1975

התמונות מתוך אתר “בבליו”, המרכז מידע על ספרים וסופרים בצרפתית

רגיל

אליס פיטוסי

אליס פיטוסי, 1978-1916

היום, לפני 102 שנים, נולדה אליס פיטוסי, זמרת ומוזיקאית יהודייה אלג’יראית, שנודעה בשיריה בסגנון האנדלוסי וההוזי. בשנות ה-20, עת התחילה להופיע (אלבומה הראשון יצא כשהייתה בת 13), חלקו מוזיקאים יהודים ומוסלמים באלג’יריה היסטוריה מוזיקלית רב-תרבותית אדירה, והיא הופיעה לעתים קרובות עם ולפני המוסלמים – דווקא משום שכלא-מוסלמית לא חלה עליה מגבלה מסורתית להופיע בפני גברים. לאחר עצמאות אלג’יריה, החליטה להישאר ונצרבה בזיכרון הלאומי האלג’יראי כזמרת היהודייה היחידה שלא עזבה את ארצה. ב-2006 יצאו שיריה מחדש כחלק מסדרת “אוצרות השירה היהודית-ערבית”.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

ניקי דה סן פאל

קתרין מארי-אנייס “ניקי” דה סן פאל, 2002-1930

היום, לפני 15 שנים, נפטרה ניקי דה סן פאל, פסלת, ציירת ויוצרת סרטים צרפתייה-אמריקאית, מהאמניות הבודדות שיצרו פסלי ענק. סן פאל דיברה רבות, באופן בוטה וגלוי, על סוגיות פוליטיות וחברתיות רבות, כמו המלחמה באלג’יריה, המאבק באיידס והגל השני של הפמיניזם, ועמדותיה באו לידי ביטוי גם ביצירותיה. פסליה מסדרת “נאנאס”, למשל, חגגו את הגוף הנשי ומחו כנגד ההסללה המגדרית של נשים כאמהות, מכשפות או פרוצות. פסליה המוכרים ביותר בישראל הם “הגולם” (“המפלצת”) בגן רבינוביץ’ וגן הפסלים “תיבת נח” בגן החיות התנ”כי שבירושלים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

איזבל אברהרדט

איזבל אברהרדט, 1904-1877

היום, לפני 140 שנים, נולדה איזבל אברהרדט, חוקרת ארצות וסופרת שווייצרית. עוד כנערה פרסמה סיפורים קצרים תחת שם בדוי גברי, ונהגה להתחפש לבן בשל החופש שהדבר אִפשר לה. היא אהבה במיוחד לכתוב על צפון אפריקה, וב-1897 היגרה לאלג’יריה. שם התלבשה והתנהגה כגבר ערבי, המירה את דתה לאסלאם והצטרפה למסדר של הזרם הסוּפי. סיפוריה, שתֵמה מרכזית בהם הייתה התנגדות לקולוניאליזם, החלו להתפרסם בעיתונות המקומית אך מרביתם התפרסמו רק לאחר מותה בגיל 27 בשיטפון, וזכו להצלחה רבה. יש הטוענים שכתביה היו מהגורמים שהניעו את המאבק לאמנציפציה מהשלטון הצרפתי בצפון אפריקה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אסיה ג’באר

אסיה ג’באר, 2015-1936

היום, לפני 78 שנים, נולדה אסיה ג’באר, סופרת, תסריטאית, בימאית, עיתונאית ופרופ’ לספרות מאלג’יריה. ספריה עוסקים בנשים, בהגירה ובהיסטוריה של אזור המגרב. היא כתבה 12 רומנים, שהיו לרבי-מכר עולמיים. ב-2005 נבחרה לחברה באקדמיה הצרפתית, ובכך הייתה לסופר הראשון מהמגרב הזוכה לכבוד זה. סרטיה, העוסקים בנשים אלג’יראיות, זכו בהוקרה רבה ובפרסים בינלאומיים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

לואיזה חאנון

לואיזה חאנון, נולדה ב-1954

היום, לפני 60 שנים, נולדה לואיזה חאנון, ראש מפלגת הפועלים באלג’יריה. ב-2004 הייתה האישה הראשונה שרצה לנשיאות אלג’יריה. נאסרה ב-1981, כשהצטרפה למפלגת העובדים הסוציאליסטית, שהייתה לא חוקית באותה עת, ושוב ב-1988, לאחר מהומות אוקטובר, שהביאו לסופו של שלטון היחיד באלג’יריה. ב-2010 מחתה כנגד חוסר הביטחון של נשים במשפחה האלג’יראית המסורתית.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

דניאל מין

דניאל ג’אמילה ארמן-מין, נולדה ב-1939

היום, לפני 74 שנים, נולדה דניאל מין, פרופ’ למגדר באוניברסיטת טולוז. בעודה בת 17, הייתה לאחת מהאירופאיות הבודדות שהואשמה בסיוע ל”ארגון הלאומי לשחרור אלג’יריה”, בזמן מלחמת אלג’יריה.

ויקיפדיה

פייסבוק