עמוד 1
רגיל

שבאנה רחמאן

שבאנה רחמאן, נולדה ב-1976

היום, לפני 42 שנים, נולדה שבאנה רחמאן, סטנדאפיסטית, עיתונאית, סופרת ופעילת זכויות אדם נורווגית, מוסלמית ילידת פקיסטן. הופעותיה, כתיבתה והרצאותיה מהוות התקפה סאטירית על האסלאם הפונדמנטליסטי, על הפרת זכויות האדם ובעיקר האישה ע”י קנאים מוסלמים, ועל הסובלנות ה”רב-תרבותית” שמגלים מתונים כלפי תופעות כגון מילת נשים, סקילת נשים נואפות, כפיית נישואין על נערות וילדות צעירות, קטיעת איברי עבריינים ועוד. בשל הצלחתה, החלה לקבל מכתבי שנאה ואיומים, אך גם הוגדרה כאחת ממעצבות דעת הקהל החשובות בסקנדינביה וזכתה בפרס חופש הביטוי הנורווגי ובפרס הליונס הכלל-עולמי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: רחמאן עם כלבי הסמויד שלה, אקהרט וקספר, מתוך כתבה בעיתון הנורווגי “אפטן-פוסטן”, תחת הכותרת “הכלבים לקחו אותי“, על פעילותה למען זכויות בעלי חיים (צילום: דן נגארד)

בתמונה הקטנה: רחמאן בהפגנה של ארגון NOAH הנורווגי למען שינוי היחס לבעלי חיים כאל חפצים, 2014 (צילום: האקון מוזוולד לארסן, מאגר התמונות NTB)

רגיל

אולגה נסיכת קייב

אולגה נסיכת קייב, ?-969

היום, לפני 1049 שנים, נפטרה אולגה, שליטת נסיכות קייב החל מ-945, לאחר שבעלה איגור נהרג ע”י הדרבליאנים, אחד העמים הסלביים דאז. בין פעולותיה הראשונות הייתה נקמה על מותו, ע”י הריגת אלפים מבני האליטה הדרבליאנית, הרס עריהם וסיפוח שטחיהם. בתקופתה נבנו בקייב בתי האבן הראשונים, הוקמו לראשונה מקומות מסחר שבהמשך נבנו בהם כנסיות ונערכה רפורמה ראשונה מסוגה בחלוקת הנסיכות ליחידות מנהליות ובמערכת גביית המסים. אולגה הוטבלה לנצרות בקונסטנטינופול – הראשונה משליטי רוסיה שהתנצרו, ובשל פעילותה הנמרצת להעברת הנסיכות לנצרות, לימים הוכרזה כקדושה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: הנסיכה אולגה רואה את גופת בעלה, איגור הגדול. ציור מאת וסילי סוריקוב, 1915

בתמונה הקטנה: ציור מאת מיכאיל נסטרוב, 1892

רגיל

שפק פאוויי

שַׂפָק פאוויי, נולדה ב-1976

היום, לפני 42 שנים, נולדה שפק פאוויי, פעילה הומניטרית, עיתונאית, דיפלומטית ופוליטיקאית טורקייה. ב-1996, בהיותה סטודנטית לאמנות בציריך, איבדה את ידה ורגלה השמאליות בתאונת רכבת. ב-2003 החלה לעבוד בנציבות האו”ם לפליטים, שם פעלה למען מתן סיוע הומניטרי, זכויות ילדים ונשים ומציאת פתרונות שלום במדינות שונות במזרח התיכון. היא גם ממייסדותיה של ועדת האו”ם לזכויות אנשים עם נכויות. ב-2011 נבחרה לפרלמנט הטורקי כנציגת איסטנבול – האישה הראשונה בעלת מוגבלויות בפרלמנט, ומונתה לוועדות העוסקות בסוגיות סביבתיות וחברתיות. לפני כשנה פרשה מסיבות בריאותיות.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

קתה קולוויץ

קֵתֵה (שמידט) קוֹלְוִויץ, 1945-1867

היום, לפני 151 שנים, נולדה קתה קולוויץ, אמנית הדפסים, ציירת ופסלת גרמנייה. יצירותיה מהוות כתב אישום חברתי ומבטאות הזדהות עמוקה עם מעמד הפועלים, עם רעבים, עניים, חולים ונפגעי מלחמות, ובמיוחד עם נשים ואמהות. ב-1915 השתתפה בכנס הייסוד של ליגת הנשים הבינלאומית לשלום וחירות בהאג. בנה פטר נפל במלחה”ע ה-1, ולזכרו פיסלה את מצבת הזיכרון “ההורים האבלים”. ב-1920 הייתה לאישה הראשונה באקדמיה הפרוסית לאמנות. עם עליית המשטר הנאצי, הורחקה מהאקדמיה ויצירותיה הוסרו ממוזיאונים. כיום, מוקדשים לה בגרמניה עשרות בתי ספר לאמנות וארבעה מוזיאונים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: “אשה עם בנה המת”, תצריב בציפוי רך, 1903. מתוך אוסף מכון ברבר לאמנויות, אוניברסיטת בירמינגהם

בתמונה הקטנה: קולוויץ עובדת על מודל גבס של פסל מ”סדרת האמהות” (סביבות 1935). מתוך כתבה עליה, “צרותיה של אם“, בעיתון הברלינאי “טגס שפיגל” לציון יום הולדתה ה-150

רגיל

ספייס גירלז

ספייס גירלז, הסינגל הראשון של הלהקה יצא ב-1996

היום, לפני 22 שנים, הוציאה להקת הבנות הבריטית “ספייס גירלז” את סינגל הבכורה שלהן. שנה וחצי קודם לכן, ויקטוריה אדמס-בקהאם (פוֹש), מלאני בראון (סקארי), אמה בנטון (בייבי), מלאני צ’יסהולם (ספורטי) וג’רי האליוול (ג’ינג’ר) נבחרו מבין מאות מתמודדות, עברו לגור יחד וערכו חזרות ימים ולילות. השיר, “Wannabe”, טיפס במהרה לראש מצעדי הפזמונים ב-37 מדינות בעולם, ונחשב עד היום לסינגל הבכורה הנמכר בכל הזמנים. מאז מכרה הלהקה כ-85 מיליון תקליטים ונחשבת ללהקת הבנות המצליחה בעולם. ב-2007 נמכרו כל הכרטיסים – 23,000 – למופע האיחוד של הלהקה בלונדון תוך 38 שניות בלבד.

 

“יו! אני אגיד לך מה אני רוצה, מה אני באמת באמת רוצה
אז תגידי לי מה את רוצה, מה את באמת באמת רוצה
אני אגיד לך מה אני רוצה, מה אני באמת באמת רוצה
אז תגידי לי מה את רוצה, מה את באמת באמת רוצה
אני רוצה, אני רוצה, אני רוצה, אני רוצה, אני רוצה
באמת באמת באמת רוצה זיג-א-זיג-אה

אם אתה רוצה עתיד איתי, תשכח ממה שהיה
אם אתה רוצה להשיג אותי, כדאי שזה יהיה מהר
אל תבזבז עכשיו את הזמן היקר שלי
תתאפס על עצמך ונוכל להיות לגמרי סבבה

אני אגיד לך מה אני רוצה, מה אני באמת באמת רוצה
אז תגידי לי מה את רוצה, מה את באמת באמת רוצה
אני רוצה, אני רוצה, אני רוצה, אני רוצה, אני רוצה
באמת באמת באמת רוצה זיג-א-זיג-אה

אם אתה רוצה לאהוב אותי, תסתדר עם החברות שלי
(חייב להסתדר עם החברות)
כדי שזה יהיה לנצח, תדע שהחברות לא תיגמר
אם אתה רוצה לאהוב אותי, אתה חייב לשחרר
רק לקחת אולי יותר קל, אבל ככה זה יהיה

או, מה אתה חושב על זה
עכשיו שאתה יודע איך אני מרגישה?
תגיד, אתה יכול להתמודד עם האהבה שלי? אתה אמיתי?
(אתה אמיתי?)
אנ’לא אברח מזה, אני אתן לך צ’אנס
ואם באמת תציק לי אני פשוט אגיד שלום

יו! אני אגיד לך מה אני רוצה, מה אני באמת באמת רוצה
אז תגידי לי מה את רוצה, מה את באמת באמת רוצה
אני רוצה, אני רוצה, אני רוצה, אני רוצה, אני רוצה
באמת באמת באמת רוצה זיג-א-זיג-אה

אם אתה רוצה לאהוב אותי, תסתדר עם החברות שלי
(חייב להסתדר עם החברות)
כדי שזה יהיה לנצח, תדע שהחברות לא תיגמר
אם אתה רוצה לאהוב אותי, אתה חייב לשחרר
(אתה חייב לשחרר)
רק לקחת אולי יותר קל, אבל ככה זה יהיה

אז הנה הסיפור מא’ ועד ת’:
אתה רוצה להיות איתי? אתה צריך להקשיב
יש את אמה, שאוהבת את כל האמת בפנים
ג’רי ומל סי אוהבות לעוף על החיים
ויקטוריה לא באה סתם, היא גברת אמיתית
ומה איתי? … אה, אתה תראה

תזיז ת’גוף יפה ותנענע הכול
תזיז ת’גוף יפה ותנענע הכול

אם אתה רוצה לאהוב אותי, תסתדר עם החברות שלי
(חייב להסתדר עם החברות)
כדי שזה יהיה לנצח, תדע שהחברות לא תיגמר
אם אתה רוצה לאהוב אותי, אתה חייב לשחרר
(אתה חייב לשחרר)
רק לקחת אולי יותר קל, אבל ככה זה יהיה

אם אתה רוצה לאהוב אותי
אתה חייב, אתה חייב, אתה חייב, אתה חייב, אתה חייב
להזיז, להזיז, להזיז, להזיז (כדי שזה יהיה לנצח)
תזיז ת’גוף יפה ותנענע הכול
תזיז ת’גוף יפה ותנענע הכול
הא, הא, הא, הא, הא
תזיז ת’גוף יפה ותנענע הכול
תזיז ת’גוף יפה וזיג-א-זיג-אה

אם אתה רוצה לאהוב אותי…”

הקליפ הרשמי של “wannabe” ביוטיוב

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מָתִי רוּבֶּנוֹבָה

מָתִי (“סבטלה”) רוּבֶּנוֹבָה, 1944-1925

היום, לפני 93 שנים, נולדה מָתִי רוּבֶּנוֹבָה, פרטיזנית ופעילה קומוניסטית, מהסמלים של ההתנגדות היהודית בבולגריה. מגיל צעיר הייתה פעילה בתנועת הנוער הקומוניסטית בבולגריה, פעילות שהייתה לא חוקית, ועם הצטרפות בולגריה למדינות הציר במלחה”ע השנייה, החלה לפעול גם נגד השלטון הפרו-פשיסטי ופרו-נאצי. במאי 1944 הצטרפה לפרטיזנים הלוחמים בהרי הבלקן, ובאחד הקרבות נפצעה ברגלה; כשהסתתרה כדי להחלים, הוסגרה למשטרה הבולגרית ונרצחה. ימים אחדים לאחר מותה התחוללה בבולגריה הפיכה, היהודים שגורשו הורשו לחזור והמדינה עברה להילחם לצד בעלות הברית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן של רובנובה, מתוך אתר בית לוחמי הגטאות

רגיל

שרלוט מלכת קפריסין

שרלוט מלכת קפריסין, 1487-1444

היום, לפני 574 שנים, נולדה שרלוט, מלכת קפריסין, שהוכתרה כשליטה גם על ירושלים, ארמניה ואנטיוכיה. ב-1458, בהיותה בת 14, נפטר אביה, המלך ג’ון השני, והיא ירשה את הכתר כבתו הבכורה והיחידה שנותרה בחיים. ג’יימס, אחיה-למחצה שנולד למלך מחוץ לנישואים, ערער על זכותה לרשת את הכתר בשל מגדרה. היא נישאה ללואי דוכס סבויה שבצפון איטליה כדי ליצור עמו ברית הגנה, אך ג’יימס ניצח אותם בתמיכת המצרים, וב-1463 אילץ אותה לברוח לרומא והוכתר למלך. היא הקימה חצר קטנה וצבא באי היווני רודוס, וניסתה לכבוש שוב את שלטונה בקפריסין, אך על אף תמיכת האפיפיור נכשלה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: שרלוט (במרכז), עם אמה, המלכה הלנה ממוריאה, ואחותה קליופה. פרט מתוך ציור קיר בשם “משפחה” מאת וסיליוס המאדוס, בכנסיית ארכנגלוס מיכאיל בכפר פדולאס שבקפריסין

בתמונה הקטנה: המלכה שרלוט קוראת בספר החוקים וסביבה יועציה

רגיל

בירגיט תוט

בירגיט (ברידג’ט) תוט, 1662-1610

היום, לפני 408 שנים, נולדה בירגיט תוט, סופרת ומלומדת דנית, שהייתה מהראשונות לדרוש השכלה לנערות ולנשים. היא ידעה שפות רבות, ביניהן גרמנית, אנגלית, צרפתית, לטינית, יוונית ועברית, ותרגמה יצירות חשובות רבות לדנית כדי להנגישן, במיוחד לנשים. היא זכורה במיוחד בשל תרגום ראשון מסוגו מלטינית של כתבי הפילוסוף הרומאי סנקה, תרגום שיצר שיח תרבותי ודתי חדש בדנמרק והכניס מילים חדשות לשפה הדנית. אף שלא היה לה “מקצוע” ציבורי רשמי היא זכתה לכבוד רב בקהילה האקדמית הדנית, וב-1660 אושרה לה קצבה שנתית מיוחדת מהמלך על מנת להרחיב את ספרייתה ולחקור שפות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: עמוד השער של תרגום תוט לעבודותיו של סנקה מלטינית לדנית. שמה אינו מוזכר, אך היא מוצגת כמינרווה אלת החוכמה (חובשת קסדה, בראש העמוד) (מקור: ויקיפדיה)

רגיל

בסי ריינר פארקס

בסי ריינר פארקס, 1925-1829

היום, לפני 189 שנים, נולדה בסי ריינר פארקס, סופרת, משוררת, עיתונאית ופעילה למען זכויות נשים באנגליה. היא הייתה חברה בתנועת הנשים המאורגנת הראשונה באנגליה, שהפעילה בכיכר לנגהם בלונדון מועדון קריאה ובית קפה שהיוו מרחב לדיון ולפעולה למען שיפור מעמדן וזכויותיהן של נשים, בעיקר זכויות תעסוקה, השכלה, רכוש והצבעה. היא הייתה העורכת הראשית של “הירחון של נשות אנגליה”, אשר נוסד ע”י קבוצת לנגהם ב-1858 והיה כתב-העת הראשון שקידם ופרסם את פועלן של נשות התקופה לצד סיקור נשים בולטות בהיסטוריה, שירה שכתבו נשים וחדשות רלוונטיות לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

רבקה קופר

רבקה קוּפֶּר, 2007-1920

היום, לפני 98 שנים, נולדה רבקה קוּפֶּר, פעילה ציונית וחברת מחתרת בגיטאות פולין. כבר בגיל 18 הייתה מזכירת תנועת הנוער “עקיבא” בוורשה, והקימה קנים של התנועה הציונית ברחבי פולין. בגטו קראקוב לימדה במחתרת עברית ותנ”ך ושימשה כקשרית בהתארגנות “החלוץ הלוחם” להתנגדות בנשק. אח”כ גורשה לאושוויץ וצעדה בצעדות המוות. בתום המלחמה לימדה בשוודיה בבי”ס של “עליית הנוער” וב-1946 יצאה עמם לישראל, אך אוניית המעפילים נתפסה, וקופר גורשה למחנה מעצר בקפריסין; גם שם פעלה במחתרת “ההגנה”. ב-1948 הגיעה ארצה, לקיבוץ דגניה ב’, והייתה לספרנית ולמזכירת הקיבוץ.

ויקיפדיה

עדות מצולמת של רבקה קופר, מתוך: משואה – המכון הבינלאומי ללימודי השואה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: קופר מעידה במשפט אייכמן על ההתנגדות החמושה, 1961
עדותה נמסרה בישיבה 26 של המשפט, החל מדקה 23:45

בתמונה הקטנה: עם בנה יוחי

רגיל

שטפני גראף

שטפני מריה (“שטפי”) גראף, נולדה ב-1969

היום, לפני 49 שנים, נולדה שטפני גראף, טניסאית גרמנייה. היא דורגה במקום הראשון בעולם במשך 377 שבועות, יותר מכל שחקן/ית אחר/ת בתולדות הדירוג, והוכתרה כשחקנית הטניס הטובה ביותר במאה ה-20. ב-1988 זכתה בכל ארבעת טורנירי הגראנד סלאם וגם במדליית זהב אולימפית – היחיד/ה אי פעם שזכתה ב”סלאם המוזהב” בשנה אחת. עד פרישתה ב-1999 זכתה בסה”כ ב-107 תארים ליחידות (22 מהם בטורנירי גראנד סלאם), ו-9 פעמים הוכתרה לשחקנית השנה. כיום היא פעילה ב”ילדים למען מחר”, ארגון שייסדה למען ילדים מאזורי מלחמה ואסון, ובקרן העולמית לשימור חיות בר.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אליזבת איידנבנץ

אליזבת איידנבנץ, 2011-1913

היום, לפני 105 שנים, נולדה אליזבת איידנבנץ, מורה ואחות שווייצרית. ב-1937 הצטרפה לאגודת הסיוע לילדים במלחמה, שנועדה לסייע לפליטים הרעבים והחולים של מלחמת האזרחים בספרד, וייסדה בית יולדות בעיר אלנא שבדרום צרפת עבור הנשים והילדים מקרב הפליטים. לאחר הכיבוש הנאצי זרמו לאלנא פליטים יהודים וצוענים מרחבי אירופה; החוק בצרפת של וישי חייב את הצוותים הרפואיים לשמור על נייטרליות ולא להגן עליהם, אולם איידנבנץ פעלה להסתיר את זהות הפליטים מהגסטאפו ובכך הצילה מאות תינוקות במהלך מלחמת העולם השנייה. על פועלה זה הכיר בה “יד ושם” כחסידת אומות העולם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צוות בית החולים באלנא (אליזבת בשורה השנייה, שנייה משמאל), 1941

בתמונה הקטנה: בית החולים המשוחזר באלנא

רגיל

“עשינו הפלות!”

“עשינו הפלות!”, 1971

היום, לפני 47 שנים, התפרסם גיליון של מגזין “שטרן” הגרמני שכותרתו הייתה “עשינו הפלות!”. הופיעו בו 374 נשים, ביניהן מפורסמות רבות, שהודו בפומבי בכך שביצעו הפסקת היריון, דבר שהיה לא חוקי אז לפי סעיף 218 לחוק העונשין המערב-גרמני, אשר שונה ב-1976 אך הגבלותיו הוסרו סופית רק עם איחוד גרמניה ב-1992. הגיליון היה פרי יוזמה של העיתונאית הפמיניסטית אליס שוורצר, ונחשב לאבן דרך בתחיית המאבק הפמיניסטי בשנות ה-70: הפרסום שבר את הטאבו על שיח ציבורי על הפלות, הביא להקמת כמה קבוצות פמיניסטיות והאיץ את התארגנות ההתנגדות לחוק האוסר על הפלות.

ויקיפדיה

פייסבוק

עוד על אליס שוורצר (בתמונה הקטנה)

תמונתה של שוורצר מתוך אתר WDR הגרמני

רגיל

הלן סיקסו

הלן סיקסו, נולדה ב-1937

“על האישה לכתוב על האישה ולהביא את הנשים אל הכתיבה, שממנה הורחקו באלימות כפי שהורחקו מגופן שלהן. מאותן סיבות, תחת אותו חוק, למען אותה מטרה ממיתה. על האישה להיכנס לטקסט – כמו גם לעולם, ולהיסטוריה – ביוזמתה הייחודית.”

היום, לפני 81 שנים, נולדה הלן סיקסו, סופרת, משוררת, מחזאית ופילוסופית פמיניסטית צרפתייה-יהודייה, ילידת אלג’יריה. פרופ’ סיקסו הקימה ב-1974 את “המרכז לחקר לימודי נשים”, הראשון מסוגו באירופה, ונחשבת לאחת האינטלקטואליות המובילות בצרפת מאז שנות ה-60, אשר השפיעה רבות על עיצוב התיאוריה הספרותית, הפילוסופיה והפמיניזם הפוסט-מודרניים.

ויקיפדיה

פייסבוק

הציטוט מתוך “צחוקה של המדוזה” (Le Rire de la Méduse), שראה אור ב-1975 ונחשב לאחד המניפסטים הפמיניסטיים החשובים שפורסמו. החיבור עוסק ביחסים שבין שפה, גוף, מיניות וחברה, ועל ידי חשיפת ההכללות הלשוניות שעיצבה הפטריארכיה לדיכוי הנשי, ותרגול צורות ביטוי חלופיות של כתיבה נשית וקווירית, פועל ליצירת שינוי לשוני, אשר ייצור בתורו שינוי תפיסתי ולבסוף שינוי חברתי.

בתמונה הקטנה: פרופ’ סיקסו מרצה בשנת 1975

התמונות מתוך אתר “בבליו”, המרכז מידע על ספרים וסופרים בצרפתית

רגיל

בטי לזרוס קנוט

אליזבת (בטי) לזרוס קנוט, 1965-1926

היום, לפני 92 שנים, נולדה בטי לזרוס קנוט, קשרית וחברת מחתרת המאקי בצרפת הכבושה ופעילה ציונית. עם פלישת בעלות הברית, ביקשה להתגייס לצבא הצרפתי אך נדחתה בשל מגדרה ושירתה במקום זאת ככתבת צבאית בעיתון המחתרתי “קומבה”. לאחר המלחמה גויסה לארגון לח”י וסייעה ביצירת קשרים עם עיתונאים חשובים, בגיוס ציונים צרפתים, וכן בניסיון לפוצץ משחתת בריטית שסיכלה הגעת מעפילים ארצה. בשנות ה-50 עלתה לישראל והקימה בבאר שבע את מועדון “ההזדמנות האחרונה”, שאירח אנשי תרבות ורוח ידועים והיווה מוקד משיכה לתיירים ולחיילים ששירתו באזור.

המידע מתוך מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה, פרויקט פמיניסטי באקדמיה שבו סטודנטיות וסטודנטים להיסטוריה מנגישות ומנגישים מידע על נשים בישראל.

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך אתר הלח”י

התמונה הקטנה מתוך פרויקט “מעלים ערך” באתר “פוליטיקלי קוראת”

רגיל

אליס פרנקלין

אליס קרוליין פרנקלין, 1964-1885

היום, לפני 133 שנים, נולדה אליס פרנקלין, פעילה פמיניסטית בריטית. עם פרוץ מלחה”ע ה-1, היא סייעה למשרד החקלאות וארגנה את “צבא הקרקע של הנשים”, ארגון אזרחי שסיפק לחוות כוח עבודה נשי במקום הגברים שיצאו למלחמה. ב-1919 הייתה ממייסדות “חברת הנשים הבריטיות” לסיוע לנשים שמצאו עצמן לאחר המלחמה ללא עבודה (ו/או ללא בעל מפרנס), ארגון שהיה א-פוליטי ומכיל ונתן מקום משמעותי גם לנשים פמיניסטיות וללסביות. היא הייתה דמות מפתח בייסוד “גילדת נשות העיר”, שפעלה למען שוויון אזרחי ותעסוקתי, וכן כיהנה כמזכירת הליגה היהודית לסופרג’יזם לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך “לונדון גאזט”, 1931 – פרנקלין מקבלת מהמלך אות קצונה של המסדר המצוין ביותר של האימפריה הבריטית על פועלה לפתרון מצוקתן האישית והכלכלית של נשים שנפלטו אל מחוץ למעגל העבודה לאחר מלחמת העולם הראשונה

בתמונה הקטנה: נשות “צבא הקרקע” של בריטניה קוצרות סלק (1942-3)

רגיל

ליידי מרי וורטלי מונטגו

ליידי מרי וורטלי מונטגו, 1762-1689

היום, לפני 329 שנים, נולדה ליידי מרי וורטלי מונטגו, אצילה, כותבת ומשוררת אנגלייה. כתביה מתארים ומבקרים, בין היתר, את העמדה החברתית דאז כלפי נשים, המעכבת את התפתחותן האינטלקטואלית והחברתית. היא הייתה הראשונה שכתבה רשמים ממסעותיה באימפריה העות’מאנית, כאשת השגריר הבריטי בטורקיה, וחשפה פנים שונות של אורחות החיים במזרח הקרוב, בעיקר של הנשים. בטורקיה נחשפה גם לחיסון לאבעבועות שחורות, שפותח בסין מאות שנים קודם לכן אך באירופה התייחסו אליו כרפואת אליל, שכנעה את משפחת המלוכה הבריטית להתחסן והביאה להפצת החיסון במערב ובעולם כולו.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: “ליידי מונטגו בלבוש טורקי”, ציור מאת ז’אן אטיין ליאוטאר (~1756)

בתמונה הקטנה: “פופ מתנה אהבים עם ליידי מרי”, ציור שמן מאת ויליאם פאוול פרית (1852), המתאר את ליידי מרי פורצת בצחוק לשמע הצהרת אהבתו של המשורר אלכסנדר פופ

רגיל

רכבת אמצעי המניעה

רכבת אמצעי המניעה, 1971

היום, לפני 47 שנים, נערכה באירלנד הפגנת מחאה שנודעה כ”רכבת אמצעי המניעה”. חברות תנועת השחרור של נשות אירלנד ארגנו נסיעה המונית מדבלין לבלפסט שמעבר לגבול, בצפון אירלנד, על מנת לרכוש שם אמצעי מניעה, שהחוק אסר על ייבוא ומכירה שלהם. בעת חזרתן לאירלנד, במכס, הכריזו בקול מה רכשו, נופפו בהפגנתיות באמצעי המניעה וניפחו קונדומים כמו בלונים. בכך הן הסתכנו לא רק בסטיגמה חברתית כמופקרות אלא גם במעצר ובקנסות גבוהים. המחאה זכתה לכיסוי תקשורתי נרחב, שברה את הטאבו על שיח על מניעת היריון והפלות באירלנד והיוותה נקודת מפנה במאבק לזכויות נשים באירלנד.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אקטיביסטיות על הרציף בתחנת קונולי בדבלין לפני העלייה לרכבת לבלפסט, 1971. על השלט כתוב “Irish Women’s Liberation Movement” – תנועת השחרור של נשות אירלנד

בתמונה הקטנה: נל מק’קפרטי, אחת ממשתתפות ההפגנה, בפאנל בנושא רכבת אמצעי המניעה, במסגרת מפגשים על זכויות נשים בראייה היסטורית שנערכו ב-2017. צילום: אנה מורן, מתוך כתבה ב”University Times”

רגיל

ויוֹלָה טוֹרֶק

ויוֹלָה (איבי) טוֹרֶק, נולדה ב-1916

היום, לפני 102 שנים, נולדה ויוֹלָה טוֹרֶק, רופאה ישראלית ילידת סלובקיה. מלחה”ע ה-2 פרצה בזמן שהייתה סטודנטית לרפואה; היא גורשה לאושוויץ, ולאחר מכן הועברה למחנה עבודה בשלזיה, שם עבדה במרפאת המחנה. לאחר המלחמה עבדה בבית מרפא לניצולי שואה בהרי הטטרה. עם עלייתה לארץ התקבלה לעבודה בבית מרפא לניצולי שואה בבאר יעקב, וב-1959 עברה לבאר שבע, שם הייתה הרופאה המחוזית של הנגב 22 שנים, תרמה רבות לפיתוח שירותי הרפואה בדרום, ייסדה את שירותי הבריאות הניידים לאוכלוסייה הבדואית בנגב והייתה ממייסדי ביה”ס לרפואה באוניברסיטת בן-גוריון.

ויקיפדיה

פייסבוק

ויולה טורק מדליקה משואה בטקס של “יד ושם”, תשנ”ח (1998)

בתמונה הגדולה:
למעלה – עם שר הבריאות, ויקטור שם טוב (מימין), כמנהלת לשכת הבריאות, מחוז דרום, אמצע שנות ה-70
למטה – עם בעלה גבי ובתה חנה, 1954

בתמונה הקטנה: בטקס הנחת אבן הפינה לבניין בביה”ס לרפואה באוניברסיטת בן-גוריון, 1994

מקור: אתר “יד ושם”

רגיל

אסתר בוסרופ

אסתר בוסרופ, 1999-1910

היום, לפני 108 שנים, נולדה אסתר בוסרופ, כלכלנית דנית. מימי השפל הכלכלי הגדול של שנות ה-30 ועד אחרי מלחה”ע ה-2 עבדה במשרד התכנון של ממשלת דנמרק על מדיניות המסחר והחקלאות הדנית. ב-1947 הצטרפה ל”ועדת הכלכלה של אירופה” של האו”ם, שעסקה ביחסי הגומלין בין חקלאות, אוכלוסייה, מסחר ותעשייה. התיאוריה הבוסרופית, שפיתחה על סמך ניתוח שווקים שונים בעולם, קראה תיגר על פרדיגמות כלכליות על האופן שבו גידול האוכלוסייה מניע חדשנות בייצור החקלאי, על חלוקה צודקת ובת-קיימא של קרקעות, ועל תרומתן הקריטית – והמוקטנת במכוון – של נשים לפיתוח כלכלי.

ויקיפדיה

פייסבוק