עמוד 1
רגיל

ליליאן בטנקור

ליליאן הנרייט שרלוט בטנקור, 2017-1922

היום, לפני 95 שנים, נולדה ליליאן בטנקור, אשת חברה ואשת עסקים צרפתייה. כבר בגיל 15 החלה לעבוד כמתמחה בחברת “לוריאל”, שייסד אביה, חברת הקוסמטיקה והטיפוח הגדולה בעולם. כיום היא מחזיקת המניות העיקרית של החברה, הונה מוערך בכ-45 מיליארד דולר, והיא מדורגת במקום ה-14 ברשימת עשירי העולם – האישה הראשונה ברשימה, האדם העשיר/ה ביותר בצרפת וככל הנראה האישה העשירה ביותר בהיסטוריה. הקרן הפילנתרופית של בטנקור תומכת במחקר וחינוך מדעי, בפרויקטים חברתיים והומניטריים ובאמנויות, ומעניקה בין היתר את “פרס לוריאל-אונסק”ו לנשים במדע”.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אדית שטיין

אדית (יהודית) שטיין, 1942-1891

היום, לפני 126 שנים, נולדה אדית שטיין, פילוסופית, אחות ונזירה גרמנייה יהודייה. היא עבדה כעוזרת מחקר וכחברת סגל בחוג לפילוסופיה, וחקרה את תופעת האמפתיה. ב-1921, בעקבות קריאה בכתביה של תרזה מאווילה, המירה את דתה, שינתה את שמה לתרזה בנדיקטה, הצטרפה למסדר הכרמליתי ולימדה נערות בבית ספר קתולי. עם עליית הנאצים לשלטון פנתה לאפיפיור פיוס ה-11 וניסתה לשכנעו לפעול להצלת העם היהודי. לאחר שנספתה במחנה הריכוז אושוויץ, הייתה לסמל ומופת בעולם הקתולי בשל מותה על אמונתה, כמו המרטירים בראשית הנצרות, והוכרזה על ידי הכנסייה הקתולית כקדושה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מילונקה סאביץ’

מילונקה סאביץ’, 1973-1892

היום, לפני 44 שנים, נפטרה מילונקה סאביץ’, גיבורת מלחמה סרבית, וככל הנראה הלוחמת המעוטרת ביותר בהיא-סטוריה של הלוחמה. ב-1913 קיבל אחיה צו גיוס לצבא הסרבי והיא החליטה להסתפר, ללבוש בגדי גברים ולהתגייס במקומו. היא לחמה בקרבות במלחמות הבלקן ובמלחמת העולם ה-1, קיבלה מדליות ואותות כבוד סרביים, צרפתיים, רוסיים ובריטיים וקודמה במהרה לתפקידי פיקוד. כאשר נפצעה התגלה מגדרה האמיתי, היא שוחררה מהצבא ומצאה עבודה כדוורית וכמנקה. רק ב-1945, עם כניסת הסוציאליזם לסרביה, קיבלה קצבה ממשלתית כלשהי.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

יום כיפור: בין בת-חוה למקום

יום כיפור: בין בת-חוה למקום

על פי תפיסת חז”ל, יום הכיפורים הוא היום המרכזי לסליחה, למחילה ולטהרה, על עבירות שבין אדם – ובת-חוה – למקום. יום זה מוקדש אפוא להתנקות ולהשתחררות מחטאים ומקיבעונות שליליים כדי לקדם את השנה החדשה במצפון נקי ובראש שקט.

אך עבירות שבין אדם לחברו – ולחברתו – אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו – וחברתו.

ביום שבו אפילו לעבריינים מותר להיות חלק מהקהילה (“בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, על דעת המקום ברוך הוא ועל דעת הקהל הקדוש הזה אנו מתירין להתפלל עם העבריינים”), חשוב לזכור ולהזכיר את הנשים הספורות שבמרוצת הדורות הצליחו לפרוץ דרך ולהיכלל בבתי הכנסת ובמקומות הלימוד, וזכו לקבל הכרה לדורות כתלמידות חכמים וכראשות ישיבה.

גמר חתימה טובה!

 

מרים שפירא, נולדה בסביבות 1360

אם משפחת לוריא המפורסמת, המיוחסת לרש”י ובעלת היסטוריה משפחתית של נשים למדניות, אשר הייתה ראשת ישיבה באלזס (חבל ארץ בצרפת של היום) והרצתה שיעורים בתלמוד לפני בחורי ישיבתה, כפי שמעידים צאצאיה המהרש”ל והאר”י.

חוה בכרך, 1652-1585

מלומדת צ’כית נודעת, אשר מלבד ידיעותיה התורניות וחידושי הלכה שהתפרסמו בשמה, הייתה מיוחסת מאוד, נכדתו של המהר”ל מפראג. נכדה רבי יאיר חיים בכרך, שקרא את שם ספרו הנודע “חות יאיר” על שמה, כתב על בקיאותה בתלמוד הבבלי והירושלמי, במדרשי חז”ל ובספרות השו”ת כי “היתה אם כל חי בתורה ובמעשים, אשר אשה בכל אלה לא מצאנו”.

אסנת ברזאני, 1670-1590

רבנית, למדנית, פוסקת הלכה, פייטנית ומקובלת, שעמדה בראש ישיבה בכורדיסטן ונודעה בכינוי “התנאית”. אביה העניק לה חינוך תורני יסודי ומעמיק והתנה את נישואיה בכך שתמשיך בלימוד התורה ולא תיאלץ לעזוב את בית המדרש לטובת טיפול במשק הבית. בני דורה ראו בה סמכות רבנית לכל דבר, כמי שהייתה ממונה הן על ההוראה והן על ניהול הישיבה, וצאצאיה שימשו ברבנות בעיראק עד המאה ה-20.

חנה רחל ורברמאכר, 1888-1805

נודעה כ”בתולה מלודמיר”, השתייכה לתנועת החסידות וסיגלה לעצמה גינוני אדמו”רות. ההנהגה הדתית באוקראינה לא ראתה זאת בעין יפה, ומשגברו הרינונים עליה עלתה לארץ ישראל, ובירושלים המשיכה לנהוג כאדמו”רית – התעטפה בטלית, הניחה תפילין, ערכה מדי שבת סעודה שלישית לחסידיה בביתה שבמאה שערים, לימדה תורה, העניקה ברכות, התפללה עם נשים אחרות בכותל המערבי ובקבר רחל, ולפי חלק מהעדויות אף עסקה בקבלה מעשית.

 

מאחורי הטקסט שבכותרת התמונה:

“גבירתי, יונתי תמתי, אמִתתי ואמונתי, ציצי ותפארתי, אמי רבנתי […] יהי אלוהיה עמה ויגדיל שמה” – אגרת מחורזת משנת 1664, מאת הרב פנחס חרירי, מראשי המקובלים השבתאים בכורדיסטן, לרבנית אסנת ברזאני

(מתוך הספר “יהודי מוצל: מגלות שומרון עד מבצע עזרא ונחמיה”, מאת עזרא לניאדו, הוצאת המכון לחקר יהדות מוצל, 1981)

פייסבוק

רגיל

אנה ברנביץ’

אנה ברנביץ’, נולדה ב-1975

היום, לפני 42 שנים, נולדה אנה ברנביץ’, ראשת ממשלת סרביה – האישה הראשונה בתפקיד זה והלהט”ב/ית הראשונ/ה העומד/ת בראש מדינה במזרח אירופה (והחמישי/ת בלבד בעולם). ברנביץ’ עבדה במשך יותר מעשור עם ארגונים בינלאומיים, משקיעים זרים והמגזר הציבורי בסרביה. היא כיהנה כנשיאת המועצה ליזמות חדשנית ולטכנולוגיות מידע, כנשיאת המועצה הלאומית למען מיעוטים וכשרת המִנהל הציבורי והשלטון המקומי, תפקיד שבו פעלה לרתימת הטכנולוגיה לייעול מערכות הממשל, להגברת השקיפות ולמאבק בשחיתות. ביוני השנה בחר בה הפרלמנט הסרבי ברוב קולות לראשות הממשלה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

יום הנראוּת הביסקסואלית: סַאפְּפוֹ

יום הנראוּת הביסקסואלית

היום, 23 בספטמבר, מצוין מאז 1999 יום הנראוּת הביסקסואלית. החגיגה של ביסקסואליות בפרט, בניגוד לאירועים להט”ביים באופן כללי, מהווה תגובה לדעות הקדומות ולדחיקה לשוליים של א/נשים ביסקסואלים/ות הן בקהילה ה”סטרייטית” והן בקהילת הלהט”ב. הוגות היום טוענות שמאז מהומות סטונוול, הקהילה ההומו-לסבית גדלה בכוחה הפוליטי ובנראותה, בעוד הקהילה הביסקסואלית היא עדיין בלתי-נראית מבחינות רבות – ובראשן, הנטייה החברתית לסווג א/נשים כ”סטרייטים/ות” או “גייז” לפי המגדר הנתפס של בני/ות זוגם/ן. היום קורא אפוא לחברי וחברות הקהילה הביסקסואלית ולתומכיהם/ן ותומכותיהם/ן להכיר ולחגוג את ההיסטוריה הביסקסואלית, התרבות הביסקסואלית ואת כל הביסקסואלים/ות שבקרבתם/ן.

ויקיפדיה – יום הנראות הביסקסואלית

 

סַאפְּפוֹ, בת המאה ה-7 לפנה”ס

“אַתְּ לֹא יוֹדַעַת שֶׁמִּסְּעָרָה גְּדוֹלָה מֵגִיחַ פִּתְאוֹם יוֹם נִפְלָא?” – סַאפְּפוֹ, משוררת לירית בת המאה השביעית לפנה”ס, מהאי לסבוס שביוון. תחכומה הלשוני, אוצר המילים הרחב שלה, משפטיה הפסטורליים ותיאוריה את רגשותיה ורצונותיה זיכו אותה במקום של כבוד בשירה היוונית והאוניברסלית, ואפלטון כינה אותה “המוזה העשירית”. חלק משירי האהבה שכתבה מוקדשים לנשים, ולכן נחשבה ללסבית; המושג “לסבית” עצמו מקושר לשם האי שבו גרה, לסבוס. אולם סאפפו כתבה שירה ארוטית גם על גברים, ואין ראיות היסטוריות לגבי העדפותיה המגדריות, ועל כן היא מסמלת עבור רבים ורבות מחיקה ביסקסואלית.

ויקיפדיה – סאפפו

הציטוט הוא פרגמנט מתוך שירה “שיר האחים”; ערך ותרגם מיוונית עתיקה: שמעון בוזגלו

באתר של בוזגלו אפשר לקרוא כמה משיריה, שיצאו לאור בספר “מישהי, אני אומרת, תזכור אותנו” (אבן חושן, 2009)

 

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פרט מתוך מוזאיקה ששמה של סאפפו מופיע עליה, ספרטה, מאה 4-3 לספירה

בתמונה הקטנה: “סאפפו וארינה בגן במיטילנה”, צייר סימון סולומון, 1864

רגיל

“דברי כמו פיראטית”

אהוי, חברות!

היום, 19 בספטמבר, נחגג מאז 1995 יום הדיבור הפיראטי, חג פארודי שבו נהוג לדבר בסלנג פיראטי ובחיתוך דיבור פיראטי.

החג נובע מתפיסה רומנטית של תור הזהב של הפיראטיות, והפך להיות גם חגה של כנסיית “מפלצת הספגטי המעופפת“.

ארררר!

 

גרייס או’מלי, 1603-1530

ראש שושלת או’מלי במערב אירלנד, שנודעה כ”מלכת הים של קונמארה” והובילה מרידות עיקשות באנגלים. היא זכתה לכבוד רב בקרב אנשיה על שהביאה את שבטה להיות מהיחידים שהתעשרו מדיג ומהעברת סחורות. היא הפכה לפיראטית רק כדי לשרוד מול ספינות ספרדיות, טורקיות ואנגליות. בשנות ה-60 לחייה, לאחר רדיפות ומאסר, קיבלה חנינה מהמלכה אליזבת ה-1. יותר מ-400 שנה מספר עליה הפולקלור האירי אגדות רבות.

כריסטינה אנה סקייט, 1677-1643

ברונית שוודית, אשר החל מ-1657 ניהלה, יחד עם אחיה ובעלה, ספינת פיראטים סודית שבאמצעותה תקפו ובזזו ספינות בים הבלטי. ב-1662, כאשר הנהיגה תקיפה של אוניית סוחר, רצח של כל צוותה והטבעתה, שברי האונייה שנסחפו לחוף משכו תשומת לב וחשפו את הסוד של הברונים. אחיה נעצר, נשפט והוצא להורג. כריסטינה אנה הצליחה להימלט לדנמרק ולא נשפטה משום שהחוק לא איפשר לתבוע אישה נשואה.

אן בוני, 1782-1700 ומרי ריד, 1721-1691

בוני הייתה שודדת ים אירית מפורסמת, שפעלה בעיקר באזור הקאריביים. מסופר עליה שבגיל 13 גרמה לאשפוזו של אדם בעקבות ניסיון תקיפה מינית, שחתרה תחת בעלה שחמד את רכוש אביה, ושסירבה לחכות בבטלה לשיבת אהובה ממסעותיו ולכן הצטרפה לסיפון, לבשה בגדי גבר וגם לחמה לצד הגברים.

ריד הייתה שודדת ים אנגלייה מפורסמת, שהתנהגה כגבר ונודעה כ”מרק ריד”, ככל הנראה על מנת להצליח להתפרנס, אם כי גם כשזהותה נחשפה, יחס הצוות אליה לא השתנה. היא הצטרפה לצי הבריטי, השתתפה במלחמת הירושה הספרדית, ובעת שהפליגה לאיי הודו המערבית ספינתה הותקפה בידי שודדי הים של בוני. ריד הייתה השורדת האחרונה שסירבה להיכנע, ובוני גילתה את מינה, צירפה אותה לצוות ספינתה והן הפכו לידידות טובות. כשצוות הספינה נתפס, שתיהן ניצלו מהוצאה להורג משום שטענו שהן בהיריון ושאין להעניש את עובריהן.

צ’ינג שי, 1844-1775

פיראטית סינית מפורסמת, המונצחת בספרים, משחקי וידאו וסרטים. היא הייתה זונה קנטונזית שנחטפה ע”י פיראטים והגיעה לפקד על צי של מאות ספינות ועשרות אלפי פיראטים. תחת הנהגתה נקבע קוד התנהגות פיראטי – ציות למנהיג/ה, איסור על גניבה מקופות ציבוריות, חלוקת השלל באופן הוגן ואיסור על אינוס שבויות. היא התעמתה עם האימפריות של התקופה, כולל הבריטים, הפורטוגזים ושושלת צ’ינג, והייתה מהמעטים שהצליחו לפרוש מהמקצוע.

 

עוד על ה”חג” בויקיפדיה

אתר “דבר כמו פיראט

פייסבוק

בתמונה: איור של צ’ינג שי, שם הצייר/ה לא ידוע, 1836

רגיל

מאדג’ סירס

פלורנס מדליין “מאדג'” סירס, 1917-1881

היום, לפני 136 שנים, נולדה מאדג’ סירס, מחליקה אמנותית בריטית, שהייתה גם שחיינית ורוכבת. אליפות העולם להחלקה אמנותית נוסדה ב-1896, כאירוע לגברים בלבד. אך משום שאיש לא שיער כי אישה תצליח להתמודד בספורט זה, לא היו תקנות שאסרו על השתתפות נשים – וב-1902 הייתה סירס האישה הראשונה שהתחרתה באליפות, והיא זכתה בה במדליית כסף. בעקבות זאת, נאסרה השתתפות נשים בתחרות, ולאחר מכן נוסדה תחרות נפרדת לנשים. סירס זכתה בשתי האליפויות הראשונות לנשים, ב-1906 וב-1907, וכן באולימפיאדת 1908, שבה נכלל לראשונה מקצוע ההחלקה האמנותית.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מרי מידג’לי

מרי מידג’לי, נולדה ב-1919

“אנו זקוקים ל’פלורליזם מדעי’ – להכרה בכך שיש ריבוי צורות ומקורות של מידע, לעומת הצמצום, אותה אמונה המשוכנעת שיש חזות אחת גורפת הפותרת את כל הבעיות.” – מרי מידג’לי (נולדה היום, לפני 98 שנים), פילוסופית בריטית חשובה בתחום האתיקה של המדע, הנחשבת למבקרת הלוחמנית ביותר של מה שהוא לגישתה מצג השווא היומרני של המדע. הגותה מתנגדת לתפיסות דיכוטומיות ודטרמיניסטיות רווחות, וכמו-דתיות לטענתה, של אבולוציה, של גנטיקה ושל שכלתנות, ומציבה את הסימפתיה והאמפתיה במרכז התפתחותם של האדם ובעלי החיים בכלל, כחלק ממערכת אקולוגית אחת שלמה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אווה (רחל) פרנק

אווה (רחל) פרנק, 1816-1754

היום, לפני 201 שנים, נפטרה אווה פרנק, מנהיגת כת הפרנקיסטים, האישה היחידה שהוכרזה כמשיחה ע”י כת יהודית. אביה, יעקב פרנק, הועיד אותה להנהגה מרגע לידתה; אף שמה טעון בסמליות של חוה ורחל אמנו. נאסר עליה להתחתן או לעזוב את הקהילה, היא הוצגה כברייה קדושה וכהתגלמות השכינה והייתה למושא פולחן: המאמינים, לרוב בני החברה הגבוהה, נוצרים ופרנקיסטים גם יחד, סגדו לאיקונות בדמותה ועולי רגל חויבו בטקס קפדני בבואם לפניה. חצר הפרנקיסטים הוקמה בעיר אופנבאך שבגרמניה, ושם אווה תרמה רבות לעניים וכן הקימה בכספה את הקפלה הראשונה בעיר.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

האלט צ’מבל

האלט צ’מבל, 2014-1916

היום, לפני 101 שנים, נולדה האלט צ’מבל, ארכיאולוגית וסייפת טורקייה. היא השתתפה באולימפיאדת ברלין 1936 בתחרות סיף ליחידות – המוסלמית הראשונה שהתחרתה באולימפיאדה. צ’מבל למדה ארכיאולוגיה בסורבון שבפריז, והפכה למרצה מן המניין באוניברסיטת איסטנבול ולדמות חשובה בשימור המורשת התרבותית של טורקיה. ב-1947 ניהלה חפירה בקאראטפה, מצודה חִתית בהרי הטאורוס שבטורקיה, ומצאה כתובת של המלך אַזַתִוַדַ, שחי במאה ה-8 לפנה”ס. לכתובת דו-לשונית זו, שאִפשרה השוואה בין השפה הפיניקית והלווית, היה תפקיד מרכזי בהבנת הכתב ההירוגליפי החִתי.

ויקיפדיה – האלט צ’מבל

ויקיפדיה – כתובת אזתוד

פייסבוק

בתמונה הקטנה: צ’מבל בחפירה, 1968

רגיל

פרדקה מַזיָא

פרידה (פרדקה) מַזיָא, 1994-1922

היום, לפני 95 שנים, נולדה פרדקה מַזיָא, חברת המחתרת היהודית במלחה”ע השנייה ומחנכת ישראלית. המלחמה פרצה כשהייתה בת 17, וכחברת תנועת “הנוער הציוני” שימשה כמדריכת נוער, כאחות בבית חולים של הקהילה היהודית, כמנהלת מעון לתינוקות בגטו וכקשרית. מזיא ראתה חשיבות עליונה בתיעוד השואה, וכבר בשנות ה-50 הקליטה עדויות קולקטיביות והעלתה על הכתב את קורותיה וקורות תנועות הנוער היהודי בשנות המלחמה. היא העידה במשפט אייכמן, יזמה וליוותה את המשלחת הראשונה של בני נוער ישראלים לפולין ב-1965 והייתה מהיוזמים והמייסדים של מכון “משואה” ללימודי השואה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פרדקה מזיא (משמאל) ושרה שנר נשמית (מימין), במסגרת משלחת שביקרה באושוויץ-בירקנאו ב-1963, מתוך אתר לוחמי הגטאות

בתמונה הקטנה: מזיא מעידה במשפט אייכמן, 1961

רגיל

פסקל ברקוביץ

פסקל נועה ברקוביץ, נולדה ב-1967

היום, לפני 50 שנים, נולדה פסקל ברקוביץ, ספורטאית ואשת תקשורת ישראלית ילידת צרפת. בגיל 15 נחשפה במקרה למוצאה היהודי ולמדינת ישראל, וביולי 1984 הגיעה לראשונה לפעילות התנדבותית בישראל. בדצמבר אותה השנה החליקה בדרכה לבית הספר, נפלה מתחת לרכבת נוסעת ושתי רגליה נקטעו. ב-1985 עלתה לישראל, והייתה למתנדבת הראשונה בצה”ל בכיסא גלגלים. במהלך השנים ייצגה את ישראל במשחקים הפאראלימפיים בשחייה, בחתירה ובאופני יד. היא גם שדרנית, כתבת ועורכת ברדיו ובטלוויזיה, במאית סרטי תעודה ומעבירה הרצאות העצמה מעוררות השראה לקהלים רבים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פרויקט ספורט אתגרי שכולל מפגש עם פסקל וטיפוס על קירות, מתוך אתר “נגישות ישראל”

בתמונה הקטנה: הזכויות על הצילום שמורות לפסקל ברקוביץ

רגיל

לוֹטֶה כהן

שרלוטה (לוֹטֶה) כהן, 1983-1893

היום, לפני 124 שנים, נולדה לוֹטֶה כהן, חלוצת האדריכליות בארץ ישראל. ב-1916 קיבלה דיפלומה מהפקולטה לאדריכלות בבית הספר הטכני הגבוה של ברלין, ואת ניסיונה המקצועי צברה במהלך מלחה”ע הראשונה בשיקום ערים וכפרים בפרוסיה המזרחית שספגו פגיעות קשות. ב-1921 עלתה לארץ ישראל והטביעה את חותמה בדפוסי ההתיישבות החדשים בקיבוצים ובמושבים בשנות ה-20, בשכונות שהוקמו עבור אנשי העלייה החמישית ובשיכונים של ראשית המדינה. סגנון הבנייה שלה היה פונקציונלי וצנוע מסיבות אידיאולוגיות. הבולט שבבנייניה היה פנסיון “קֶטֶה דן” ברחוב הירקון 97, על חוף תל אביב.

ויקיפדיה

פייסבוק

[תודה לתומר שלוש, שכתב פוסט על לוטה כהן במסגרת השת”פ שלנו עם “פורום מתכנני ערים צעירים” לרגל יום האישה הבינלאומי]

רגיל

מרי דרם

מרי אדלייד דרם, 1894-1828

היום, לפני 189 שנים, נולדה מרי דרם, עיתונאית ונואמת פמיניסטית צרפתייה, אשר האמינה בשינוי חברתי הדרגתי יותר מאשר במהפכות ופעלה למען חינוך ורפורמות חקיקתיות שיקדמו שינוי כזה. בין היתר קידמה חינוך לבנות ואמנציפציה פוליטית לנשים, ייסדה את “האגודה לזכויות נשים” ב-1870, הייתה ממקימות “החברה לשיפור גורלה של האישה” ב-1874, והייתה מיוזמות “האמנה הבינלאומית בדבר זכויות נשים” ב-1878. דרם הייתה האישה הראשונה שהושבעה ל”בונים החופשיים” בצרפת, וב-1892 יזמה את המסדר הבינלאומי המעורב הראשון של הבונים החופשיים, שנקרא “זכות האדם”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: פסל בדמותה הניצב בפריז

רגיל

טרואן דה מריקור

אן-ז’וזף טרואן דה מריקור, 1817-1762

היום, לפני 255 שנים, נולדה טרואן דה מריקור, זמרת ומהפכנית צרפתייה, מבשרת המאבק לאמנציפציה של הנשים. ב-1789, עם כינוס אסיפת המעמדות הראשונה בוורסאי, הייתה האישה היחידה שהחלה לפקוד את הטריבונות של האסיפה המחוקקת. דה מריקור הביעה בנאומיה השקפות רדיקליות שהקדימו את זמנן בעד זכות הנשים לשוויון, זכותן לבחור ולהיבחר בארגונים פוליטיים ושילובן בצבא, ונגד דחיקתן אל תפקידים מסורתיים של אמהות, רעיות ועקרות בית. היא הושמצה כבעלת מוסר מפוקפק, נעצרה בשל כוונות שטפלו עליה לרצוח את המלכה, ולבסוף אושפזה בשל מחשבות שווא של רדיפה ושיגעון.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אירנה האתונאית

אירנה האתונאית, 803-752

היום, לפני 1214 שנים, נפטרה אירנה האתונאית, קיסרית ביזנטית. אירנה עלתה לשלטון לראשונה בשנת 780 עם מותו של בעלה לאו, ובמשך עשר שנים שלטה כעוצרת וממלאת מקום בנה קונסטנטינוס, שהיה ילד צעיר כשאביו מת. ב-790 הדיח קונסטנטינוס את אמו מהשלטון ושלט כשליט יחיד, אך שבע שנים אח”כ אירנה ביצעה הפיכה כנגדו ותפסה מחדש את השלטון. במהלך שלטונה פעלה אירנה לשיקום היחסים עם הערבים ועם הפרנקים בביזנטיון. בשל הצלחתה בעצירת הנוהג של ניפוץ המוני של סמלי דת ומאמציה לחדש איקונות ומנזרים שהושחתו, היא נחשבת לקדושה בכנסייה האורתודוקסית המזרחית.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

הנסיכה סופיה דוליפ סינג

הנסיכה סופיה אלכסנדרה דוליפ סינג, 1948-1876

היום, לפני 141 שנים, נולדה סופיה דוליפ סינג, סופרג’יסטית ופעילה למען שחרור הודו, סיקית פונג’אבית שחיה בבריטניה. היא הובילה את “ליגת הנשים נגד מיסוי”, שהתנגדה לשלם מיסים כל עוד אין לנשים זכות הצבעה, וב-1910 השתתפה במצעד הסופרג’יסטיות שבו תקפו אזרחים והמשטרה את הפעילות, אירוע שנודע כ”יום שישי השחור”. על אף היותה מקורבת למשפחת המלוכה הבריטית, היא הייתה “פורעת חוק” וסייעה למנהיגי התנועה הלאומית ההודית. במהלך מלחה”ע ה-1 תמכה בחיילים אסייתיים בכוחות הבריטיים, מחתה נגד האיסור על נשים להשתתף במאמץ המלחמתי והתנדבה לצלב האדום.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: הנסיכה סופיה דוליפ סינג מוכרת את מגזין “הסופרג’יסטית” מחוץ לארמון המפטון קורט בלונדון, שכמה דירות בו היו בבעלותה (כך כיתוב התמונה במקור, כפי שהתפרסמה בעיתון ב-1913)

רגיל

לנה קיכלר-זילברמן

לנה קיכלר-זילברמן, 1987-1910

היום, לפני 30 שנים, נפטרה לנה קיכלר-זילברמן, מורה וסופרת ישראלית ילידת פולין, מומחית לפסיכולוגיה ולחינוך, אשר בתום מלחה”ע ה-2 אספה יותר ממאה ילדים יתומים ניצולי שואה, בגילאי 15-3, ששהו בבית הוועד היהודי בקרקוב במצב גופני ונפשי ירוד. היא הקימה עבורם בית בעיירת הנופש זאקופנה, הייתה להם לאם חלופית, טיפלה בהם ושיקמה אותם. התקפות אנטישמיות אילצו אותה לברוח וב-1948 עלתה איתם לישראל. היא פרסמה את סיפורם בספרה “מאה ילדים שלי”, שראה אור בשנת 1959 והיה רב-המכר הראשון בארץ שתיאר את קורותיהם של נשים וילדים בתקופת השואה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם ילדות ניצולות בזמן ששהו בבית מחסה בצרפת

בתמונה הקטנה: מפגש כמה עשרות מ”מאה הילדים” בבית לוחמי הגטאות, יוני 2010

(שתי התמונות מתוך האוסף של בית לוחמי הגטאות)

רגיל

ג’יימס בארי

ג’יימס סטיוארט בארי, (1789?)-1865

היום, לפני 152 שנים, נפטר ג’יימס בארי, רופא בריטי מצליח, ואז התגלה כי בעת לידתו נרשם כנקבה בשם מרגרט אן בולקלי. לפיכך, הוא הרופא הראשון ממין נקבה בבריטניה, אם כי למד ועבד כל חייו תחת זהות גברית. הוא היה חלוץ רפואי שהקדיש את חייו לשיפור שיטות הרפואה הנהוגות דאז, הטיף למען זכויות הומניטריות של החולים, קידם את הרעיונות הלא מקובלים בזמנו של היגיינה ותזונה בריאה, וביצע את הניתוח הקיסרי הראשון באפריקה שהצליח, היינו שהאם והילוד שרדו בו. בנוסף, הוא היה הראשון ממין נקבה בעל קריירה צבאית רשמית, הגיע לדרגת אלוף וניהל כמה בתי חולים צבאיים בשלוש יבשות.

ויקיפדיה

פייסבוק