עמוד 1
רגיל

נִייָה דינאטה

נִייָה דינאטה (נורקורמיאטי אייסיה דווי), נולדה ב-1970

היום, לפני 49 שנים, נולדה נִייָה דינאטה, במאית סרטים אינדונזית. באמצע שנות ה-90 החלה לעבוד ככתבת חדשות זוטרה וכבמאית וידאו-קליפים ופרסומות. כשהקימה בית הפקות משלה, החלה לביים סרטים הנוגעים בסוגיות חברתיות הנחשבות לטאבו באינדונזיה, כמו הומוסקסואליות, מהגרי עבודה ופוליגמיה, והיא מתמודדת תדיר עם צנזורה, מחלוקות ואף איומים. סרטה מ-2003, “אריסאן!”, הסרט האינדונזי הראשון שכלל זוג להט”בי, זכה במפתיע בשבחי המבקרים, בהצלחה קופתית ובכל הפרסים החשובים של האקדמיה האינדונזית לקולנוע. שלושה מסרטיה התמודדו על פרס האוסקר לסרט הזר.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: מתוך חשבון האינסטגרם שלה, ינואר 2019

התמונה הקטנה: מתוך ריאיון למגזין התרבות האינדונזי “צבעים”: “נייה דינאטה: קולה של אישה”, פברואר 2017

רגיל

ארוויאנה סוליסטיאנינגשי

ארוויאנה סוליסטיאנינגשי, נולדה ב-1991

היום, לפני 28 שנים, נולדה ארוויאנה סוליסטיאנינגשי, אישה אינדונזית שב-2013 עבדה במשק בית בהונג קונג. כעבור כמה חודשים, שבמהלכם הועבדה 21 שעות ביממה, הוכתה על כל הפרה קטנה של דרישות הניקיון, הוזנחה עד שפצעיה הזדהמו ולבסוף ננטשה בשדה התעופה ללא תשלום, תוך איום שמשפחתה תיפגע אם תספר – תבעה את מעסיקתה בגין התעללות פיזית. המעסיקה הורשעה ב-18 סעיפים של גרימת נזק, תקיפה ואיומים, ונידונה למאסר ולתשלום פיצויים. התביעה הִכתה גלים בעולם, ובעקבותיה שינו נשיא אינדונזיה וראש ממשלת הונג קונג את חוקי ההעסקה של עובדים זרים בהונג קונג.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך ריאיון עמה ב”טיים אאוט הונג-קונג“, 2016

בתמונה הקטנה: ארוויאנה משתחררת מאשפוז של חודש בבית החולים, פברואר 2014

רגיל

איו אוטמי

איו אוטמי, נולדה ב-1968

היום, לפני 50 שנים, נולדה איו אוטמי, עיתונאית וסופרת אינדונזית. ב-1994, במסגרת “הסדר החדש” של הנשיא סוהארטו, נסגרו עיתונים רבים במדינה, ואוטמי הצטרפה ל”ברית העיתונאים העצמאים” והוסיפה למחות נגד השלטון ולכתוב במחתרת, בין היתר ספר על שחיתות המשטר. הרומן הראשון שלה, “סאמן” (1998), נחשב ליצירת מופת ולאבן דרך בספרות האינדונזית ומסמל את המהפכה התרבותית והפוליטית שחלה באינדונזיה; אוטמי עוסקת בו בהתעוררות פמיניסטית ובהתנגדות לנאו-קולוניאליזם,  ובעצם כתיבתה שוברת טאבו לנשים באינדונזיה, שנאסר עליהן להתייחס לנושאים כמו מיניות ופוליטיקה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נואמת בפתיחת “פסטיבל ספרות ורעיונות” בניהולה, ג’קרטה, אוקטובר 2017

רגיל

מרתה כריסטינה טיאההו

מרתה כריסטינה טיאההו, 1818-1800

היום, לפני 217 שנים, נולדה מרתה כריסטינה טיאההו, לוחמת חופש מאיי מאלוקו וגיבורה לאומית של אינדונזיה. כבתו של קצין, היא הייתה מעורבת בענייני צבא כבר מגיל צעיר, והצטרפה למלחמת הגרילה כנגד השלטון הקולוניאליסטי ההולנדי כשהייתה בת 17 בלבד. היא השתתפה במספר קרבות, ונתפסה פעמיים; בפעם הראשונה שוחררה בשל גילה הצעיר, ובפעם השנייה, שנה לאחר מכן, נידונה לעבדות ונשלחה לאי ג’אווה. היא חלתה בדרך, סירבה לאכול או לקחת תרופות ונפטרה על גבי האונייה. ב-2 בינואר, יום מותה, נערכים באינדונזיה טקסים לכבודה, ובערים אמבון ואבובו ניצבים שני פסלים גדולים בדמותה כלוחמת.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

קוט ניאק דהיאן

קוט ניאק דהיאן, 1908-1848

היום, לפני 108 שנים, נפטרה קוט ניאק דהיאן, לוחמת חופש וגיבורה לאומית של אינדונזיה. ב-1873 הכריזה הממשלה הקולוניאלית ההולנדית מלחמה על סולטנות אצ’ה, מעצמה חזקה באיים שבין דרום-מזרח אסיה לאוסטרליה מאז המאה ה-16. כוחות הגרילה בהנהגתה של דהיאן עמדו במשך שנים ארוכות מול הפגזות ושריפות כפרים ופשעי מלחמה, ומאבקם קיבל אופי דתי של ג’יהאד כנגד הכופרים הנוצרים. ב-1901, אחרי 25 שנים שבהן הובילה את ההתנגדות, נפלה דהיאן בשבי וזמן קצר אחר כך הסולטן נכנע. ב-1949, עם העברת השלטון מההולנדים לממשל האינדונזי, הפכה אצ’ה למחוז באינדונזיה. אך מאבקה של תנועת אצ’ה החופשית מעולם לא פסק; בהסכם שלום מ-2005 הוגדרה אצ’ה כטריטוריה אוטונומית מיוחדת.

ויקיפדיה

עוד על אצ’ה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דהיאן בשבי הולנד

רגיל

קרטיני

קרטיני, 1904-1879

היום, לפני 135 שנים, נולדה קרטיני, לוחמת זכויות נשים אינדונזית. כנערה תיעדה קרטיני במכתביה הרבים לחברותיה בנכר את מצבן העגום של נשים בארצה. לאחר נישואיה הקימה בית ספר לנשים. לאחר מותה בגיל 25, נוסדה קרן על שמה, שמטרתה להקים בתי ספר נוספים לנשים. היא הפכה לגיבורה לאומית ונקבע יום לאומי לזכרה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

דיטה אידה סארי

דיטה אינדה סארי, נולדה ב-1972

היום, לפי 41 שנים, נולדה דיטה אידה סארי, פעילת זכויות עובדים וסוציאליסטית אינדונזית. היא ישבה 5 שנים בכלא באשמת המרדה, וארגון אמנסטי הכיר בה כאסירת מצפון. לאחר שחרורה נבחרה לעמוד בראש “החזית הלאומית של מאבק העובדים האינדונזים”. ב-2002 סירבה לקבל פרס בשווי 50,000$ מחברת “ריבוק”, כמחאה על תנאי ההעסקה הנצלניים של החברה.

ויקיפדיה

פייסבוק