עמוד 1
רגיל

מטילדה, מרקיזת טוסקנה

מטילדה, מרקיזת טוסקנה, 1115-1046

היום, לפני 904 שנים, מתה מטילדה, מרקיזת טוסקנה, דמות מרכזית במאבק על סמכויות הכנסייה מול השלטון החילוני באיטליה. כשהקיסר, היינריך הרביעי, ביקש לנשלה מרכושה ומכוחה הרב בהתאם לחוק כי ירושות של בת מאביה יועברו לבעלה, היא ניהלה מולו מאבק משפטי – וניצחה. היא פיקדה בהצלחה על מבצעים צבאיים נגד הקיסר, וכן תרמה כלכלית לאפיפיורות. באחוזתה שבקנוסה התרחש ב-1077 האירוע המפורסם, שבו השפיל האפיפיור גרגוריוס השביעי את הקיסר בטרם הסכים לקבל את בקשת הסליחה שלו. ב-1110 ערכה הסכם שלום עם היינריך החמישי, הקיסר היורש, כשהורישה לו את אדמותיה.

ויקיפדיה

עוד על “הליכה לקנוסה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מטילדה, עם הוגו הראשון, אב המנזר קלוני בצרפת, והקיסר היינריך הרביעי, המבקשים ממנה להתערב בעימות כדי לגאול את הקיסר. מיניאטורה מתוך “ויטה מטילדיס” (Vita Mathildis) של דוניזו מקנוסה, משנת 1115 לערך, המוצגת כיום בספריית הוותיקן ברומא.

רגיל

אלסנדרה ג’יליאני

אלסנדרה ג’יליאני, 1307 (?) – 1326

היום, לפני 693 שנים, הלכה לעולמה אלסנדרה ג’יליאני, מדענית איטלקייה, הנחשבת לאישה הראשונה בהיסטוריה המתועדת שעסקה באנטומיה ובפתולוגיה. היא עבדה כסייעת בניתוחים שביצע מונדינו דה לואיזי, אבי האנטומיה המודרנית, בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת בולוניה, ונודעה ביכולתה יוצאת הדופן בהכנת גופות למחקר אנטומי ולהכשרה רפואית. השיטה שפיתחה לשם כך להזרקת צבע לכלי הדם תרמה במיוחד להבנת אופן הפעולה של מחזור הדם הקטן, בין הלב לריאות. העדויות ההיסטוריות לעבודתה נעלמו או הושמדו, לפי ההשערות בשל זעזוע הכנסייה מהישגיה של אישה בתחום.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: הציור “שיעור באנטומיה” מ-1493, ובו מונדינו דה לואיזי יושב על כיסא ואוחז בספר, ודמות של אישה (שהיא ככל הנראה אלסנדרה ג’יליאני) מדגימה את הנחיותיו

בתמונה הקטנה: איור מתוך ספרו של דה לואיזי, “אנטומיה” (מהדורת 1541)

רגיל

בת אלפיים: לִיוְיָה

אחרי 2,000 פוסטים, חוגגות שבוע של היא-סטוריה בת אלפיים!

לִיוְיָה קיסרית רומא, 58 לפנה”ס – 29 לספירה

לִיוְיָה דְרוּסִילָה, הידועה גם כיוּלִיָה אוׄגוּסְטָה (“הנשגבת”), הייתה אם השושלת היוליו-קלאודית, אשתו ויועצתו של ראשון קיסרי רומא אוגוסטוס והאישה המשפיעה ביותר בראשית האימפריה הרומית. היא הפכה למודל האצילי לכל נשות רומא כמטרונה, אשת המשפחה והבית. באופן חסר תקדים ניתנו לה הכבוד והיכולת להיות בעלת ממון ולנהל בעצמה את כספיה ללא פיקוח גברי, ועקב כך יכלה לנהל מעגל תומכים ולצבור כוח פוליטי רב, שעליו שמרה גם לאחר מות בעלה. היא הייתה האישה הראשונה שתמונתה הוטבעה על גבי מטבעות, ולאחר מותה הוכרזה כאלה ופסלה הוצב במקדש אוגוסטוס.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: פסל של ליויה, המוצג במוזיאון ארה פאצ’יס ברומא (צילום: ג’ובאני דל’אורטו)

רגיל

רוזלבה קריארה

רוֹזָלבָּה קַרִיאֶרָה, 1757-1673

היום, לפני 346 שנים, נולדה רוזלבה קריארה, ציירת איטלקייה, מהאמניות המצליחות בכל הזמנים. ציוריה התאפיינו בטכניקה מעורפלת ובצבעים עדינים ובהירים, ומכובדים מכל אירופה נהרו לסדנה שלה בוונציה והזמינו דיוקנאות ומיניאטורות. היא נחשבת למי ששכללה את הכנת צבעי הפסטל ולראשונה שהשתמשה בפסטל ביצירה מוגמרת, ולכן כאישה הראשונה שפיתחה סגנון חדש באמנות – הרוקוקו. נודעה לה השפעה רבה על עיצוב טעמה החדש של האצולה הפריזאית והבריטית לאחר שב-1720 הוזמנה לצייר את כל משפחת המלוכה של צרפת, וג’ורג’ השלישי מלך בריטניה היה פטרון בולט שלה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן עצמי מציירת דיוקן של אחותה, שנת 1715, מוצג כיום בגלריה אופיצי בפירנצה

בתמונה הקטנה: דיוקן עצמי, שנת 1746, מוצג בגלריה ד’אקדמיה בוונציה

רגיל

ברברה לונגהי

ברברה לונגהי, 1638-1552

היום, לפני 466 שנים, נולדה ברברה לונגהי, ציירת איטלקייה. בניגוד לנוהג דאז לצייר סצנות תנ”כיות דרמטיות ענקיות, ציוריה היו קטנים ושלווים, בעיקר בנושא “המדונה והילד”, והתאפיינו בקומפוזיציה פשוטה ובצבעים רכים ומעודנים לצד עוצמת רגשות מעוררי אמפתיה. היא זכתה להערכה רבה כציירת פורטרטים וכאמנית מוכשרת במהלך חייה; בסדרת הביוגרפיות ההיסטורית על “חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים המצוינים ביותר” (איטליה, 1568), הוזכרו רק נשים ספורות, והיא ביניהן. עם זאת, רוב יצירותיה לא נחתמו בשמה ו/או אבדו, ורק מיעוטן נשמרו ומוצגות היום במיטב המוזיאונים בעולם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונות: ציורים המיוחסים לברברה לונגהי, מתוך ויקיפדיה:

בתמונה הגדולה דיוקן עצמי כסנטה קתרינה מאלכסנדריה

בתמונה הקטנה ציור מסדרת “המדונה והילד”, 1600~

רגיל

יום הולדת להיא-סטוריה: טרובדוריות!

לכבוד יום ההולדת החמישי של היא-סטוריה, אנו מזמינות אתכן לחגוג עם הטרובדוריות, הראשונות בהיסטוריה המערבית שהלחינו, כתבו, ניגנו ושרו מוזיקה חילונית!

במאות ה-12 וה-13, בחצרות האצילים של אוקסיטניה*, היו בכל מקום טרובדורים**. למרות הדימוי הפופולרי, לא היו אלה מוזיקאים דלפונים הנודדים מעיר לעיר כשעל שכמם כלי מיתר, אלא בני אצולה ואנשי חצרותיהם. וכן, היו ביניהם גם לא מעט נשים. כשרבים מהאצילים נסעו הרחק במסעות הצלב, ורבות מהחצרות נותרו תחת אחריות הנשים, חל שינוי במעמד האישה ובקודים התנהגותיים-חברתיים, ושירת הטרובדורים ביטאה זאת. בחברה האוקסיטנית, גם נשות החצר ידעו לשיר, לנגן ולכתוב שירי אהבה, שירים פוליטיים, קינות וגם שירים לריקודים, וכן לנהל עימות או דיאלוג לירי בדילמות מוסריות.

עוד על טרובדוריות בויקיפדיה

* אוקסיטניה הייתה אזור משגשג וחשוב בדרום אירופה, שכלל בעיקר את דרום צרפת, ספרד ואיטליה.

** מקור כינוים של הטרובדורים בפועל האוקסיטני trobar שפירושו “למצוא”, ובהשאלה “להמציא” או “לחבר” (שיר או לחן).

———————————-

נושא מרכזי בשירתם של הטרובדורים היה אהבה, כולל אהבה מחוץ לנישואין וחושניות ארוטית, בניגוד לתפיסה הנוצרית השלטת דאז, ובכל זאת זכו שיריהם להצלחה רבה ואף התקבלו ע”י הכנסייה.

גם הטרובדוריות יצרו קשר הדוק בין מעשה השירה למעשה האהבה, אך הן כתבו על אהבה בדרך שונה מעמיתיהן הגברים; סגנונן היה דיאלוגי יותר ומצועצע פחות, והן הציגו גרסה מיושבת יותר ואידילית פחות של מערכות יחסים.

הנה כמה בתים מתוך שיריהן של טרובדוריות, בנות אוקסיטניה של המאות ה-12 וה-13:

“חבר נאה מתוק, אוכל לומר לך בכנות
שמעולם לא הייתי ללא תשוקה
משום ששמחת להיות מאהב החצר שלי;
לא הייתה גם עת, חבר נאה מתוק,
שבה לא רציתי לראותך עוד;
מעולם לא הרגשתי חרטה,
ואם הלכת ממני בכעס, מעולם לא קרה
שחשתי שמחה עד ששבת אלי.”
(טיבור ד’אורנז’)

“אתה מאהב ראוי כל כך,
שהלוואי שלא היית כזה הססן;
אך אני שמחה שאהבתי גורמת לך חרטה,
שאם לא כן, הייתי אני זו שמכה על חטא.
ובכל זאת, אתה הוא שעומד להפסיד
אם לא תהיה אמיץ דייך לעמוד מאחורי רצונך,
ותסב לשנינו נזק רב אם תסרב.
שהרי גברת אינה מעזה להסתיר
את רצונה האמיתי.”
(גרסנדה דה פרואנזה)

“כעת הגענו אל התקופה הקרה
כשקרח ושלג ובוץ מכסים את האדמה
והציפורים הקטנות דוממות
אף אחת אינה נוטה להנעים זמירות.”
(אזלייה דה פורקירן)

“אישה יפהפייה, שהנאה ושפה אצילית מרוממות אותך,
ואיכות,
אלייך יוצאים חרוזיי,
משום שבך יש עליצות ושמחה ואושר,
וכל הדברים הטובים שאפשר לרצות מאישה.”
(ביאריס דה רומנס)

עימות לירי מפורסם בין שתי טרובדוריות, מריה דה ונטדום וגי ד’אוסל, עסק בדילמה הבאה: כאשר גבר מצליח לשכנע גברת לקבלו כמאהב, האם הוא נעשה שווה מעמד לה, או שמא הוא נותר במעמד של משרת שלה?

(מתוך עמודי ויקיפדיה של הטרובדוריות המפורטות כאן)

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מיניאטורה מתוך ספר שירים שהעניק ג’ון טלבוט הרוזן משרוסברי למרגרט מאנז’ו מלכת אנגליה, שנת 1440 לערך (הספרייה הבריטית, Royal MS 16 G. V folio 3v)

בתמונה הקטנה: מיניאטורה מתוך “שירים של מריה הקדושה” שאסף אלפונסו העשירי מלך קסטיליה, המאה ה-13

רגיל

פאולינה הקדושה

פאולינה הקדושה מלבו המתייסר של ישו (נולדה בשם אמאבילה לוצ’יה ויסינטיינר), 1942-1865

היום, לפני 76 שנים, נפטרה פאולינה הקדושה, נזירה ברזילאית ילידת איטליה. מגיל צעיר הייתה פעילה בכנסייה ובקהילה, ולאחר שטיפלה בחולת סרטן בשלבים הסופניים, נדרה להפוך לנזירה וייסדה בסאו פאולו את “קהילת האחיות הקטנות של לידת הבתולין”, אשר ב-1903 נבחרה לעמוד בראשה לכל חייה. קהילתה החלה לטפל בבני עבדים שננטשו משום שלא יכלו עוד לעבוד, ובמהלך השנים הורחבה פעילותה לחינוך ולטיפול בעשרות אלפי קשישים, עניים, חולים ויתומים בדרום אמריקה ובאפריקה. ב-1933 קיבלה הקהילה את אות החסד מהאפיפיור, וב-2002 הייתה פאולינה לקדושה הראשונה של ברזיל.

ויקיפדיה

פייסבוק

היום, 9 ביולי, מציינת הכנסייה הקתולית את יומה של פאולינה הקדושה

רגיל

שרלוט מלכת קפריסין

שרלוט מלכת קפריסין, 1487-1444

היום, לפני 574 שנים, נולדה שרלוט, מלכת קפריסין, שהוכתרה כשליטה גם על ירושלים, ארמניה ואנטיוכיה. ב-1458, בהיותה בת 14, נפטר אביה, המלך ג’ון השני, והיא ירשה את הכתר כבתו הבכורה והיחידה שנותרה בחיים. ג’יימס, אחיה-למחצה שנולד למלך מחוץ לנישואים, ערער על זכותה לרשת את הכתר בשל מגדרה. היא נישאה ללואי דוכס סבויה שבצפון איטליה כדי ליצור עמו ברית הגנה, אך ג’יימס ניצח אותם בתמיכת המצרים, וב-1463 אילץ אותה לברוח לרומא והוכתר למלך. היא הקימה חצר קטנה וצבא באי היווני רודוס, וניסתה לכבוש שוב את שלטונה בקפריסין, אך על אף תמיכת האפיפיור נכשלה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: שרלוט (במרכז), עם אמה, המלכה הלנה ממוריאה, ואחותה קליופה. פרט מתוך ציור קיר בשם “משפחה” מאת וסיליוס המאדוס, בכנסיית ארכנגלוס מיכאיל בכפר פדולאס שבקפריסין

בתמונה הקטנה: המלכה שרלוט קוראת בספר החוקים וסביבה יועציה

רגיל

חולדה קמפניינו

חולדה קמפניינו, 1992-1914

“במבט לאחור אני רואה שנאה, מוות, בגידה, אימה, הרס משפחות. לכן אני מעדיפה לחשוב על כל אותם אנשים שעזרו לחיי ולנפשי, שבסכנת חייהם הצילו […] בתוך החשיכה האיומה של ברבאריות, של חוסר של כל רגש אנושי, של עיוות צדק, תמיד אני רואה את ניצוץ האור שהדליקו אנשים כאלה. […] אני נזכרת באותן תופעות של אחווה, של ‘ואהבת לרעך כמוך’…”

היום, לפני 104 שנים, נולדה חולדה קמפניינו, אשת חינוך ישראלית, ניצולת שואה אשר העידה בשם יהדות איטליה במשפט אייכמן בירושלים, מתוך אמונה בחשיבות התפקיד החינוכי של העדות האישית להמחשת הטרגדיה הבלתי-נתפסת.

ויקיפדיה

גרסה דיגיטלית של ספרה האוטוביוגרפי, “לדור אשר לא ידע: קורותיה של אם צעירה בשנה גורלית בגולת איטליה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: חולדה קמפניינו וילדיה בקבוצת יבנה, 1952

רגיל

אדמוניה לואיס

אדמוניה ויילדפלאואר לואיס, 1907-1844

היום, לפני 173 שנים, נולדה אדמוניה לואיס, פסלת אמריקאית. היא האישה הראשונה ממוצא אפריקאי וילידי שזכתה לתהילה בינלאומית בעולם האמנות בשל יכולתה לשלב תמות ודימויים אפריקאים וילידיים בפיסול בסגנון נאו-קלאסי. עבודותיה התפרסמו במיוחד במהלך מלחמת האזרחים, כשפיסלה את דיוקנאותיהם של פעילים למען שחרור עבדים. ממכירת יצירותיה אלה הצליחה לחסוך די כסף על מנת לעבור לרומא, ועל דרכונה נכתב: “גברת אדמוניה לואיס היא נערה שחורה שנשלחה לאיטליה לאחר שהפגינה כישרון אדיר כפסלת.” הסטודיו המצליח שלה ברומא הפך לאתר עלייה לרגל לשוחרי אמנות.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

לואיזה בונפיליולי

לואיזה בונפיליולי, 1986-1903

היום, לפני 114 שנים, נולדה לואיזה בונפיליולי, מתמטיקאית ישראלית ילידת איטליה. כפרופסורית למתמטיקה בטכניון התמחתה בחקר הגאומטריה התיאורית והעמידה דורות של מהנדסים וטכנאים, במיוחד בשירות חיל האוויר הישראלי, שם לימדה בהתנדבות. היא כתבה 11 ספרים בתחום ופרסמה מאמרים רבים בכתבי עת איטלקיים, אמריקאים וישראליים, וכן כתבה ערכים בתחום ההנדסה באנציקלופדיה העברית. בנוסף עמלה בונפיליולי גם על בניית מכשירים וכלים שימושיים שונים, למשל בתחום הגננות, השרטוט ועיבוד החומרים, אם כי לא רשמה עליהם פטנט.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

איזבלה ד’אסטה

איזבלה ד’אסטה, 1539-1474

היום, לפני 543 שנים, נולדה המרקיזה איזבלה ד’אסטה, דמות תרבותית ופוליטית מובילה באיטליה של תקופת הרנסאנס, שכונתה “הגברת הראשונה של העולם” דאז. בראשית המאה ה-16 בעלה נלקח בשבי ולאחר מכן מת ואיזבלה תפסה את מקומו כשליטת הדוכסות העצמאית במנטובה, פיקדה על כוחות הצבא וניהלה מו”מ דיפלומטי להסגת כוחותיו של לואי ה-12 עד לשחרור האזור. היא הייתה מובילת אופנה, כותבת פורה ופטרונית חשובה ביותר של מוזיקה, ארכיטקטורה ואמנות – בין היתר תמכה באמנים כמו לומברדו, מיכלאנג’לו ודה וינצ’י, ויש הסוברים שהיא ההשראה מאחורי “מונה ליזה”.

ויקיפדיה

פייסבוק

איזבלה נחשבת לדמות בעלת מספר הדיוקנאות הגבוה ביותר מאותה התקופה, שצוירו ע”י מיטב האמנים:

בתמונה הגדולה: דיוקן שלה, מאת לאונרדו דה וינצ’י

בתמונה הקטנה: דיוקן שלה, מאת פטר פאול רובנס

רגיל

קתרינה מסיינה

קתרינה מסיינה, 1380-1347

היום, לפני 670 שנים, נולדה קתרינה מסיינה, פילוסופית, תיאולוגית ומיסטיקנית איטלקייה. היא הקדושה הפטרונית של איטליה, אחת הקדושות הפטרוניות של אירופה ודוקטור של הכנסייה הקתולית – אחת מבין 33 תיאולוגים בלבד מכל הזמנים שזכו להכרה כבעלי השפעה מכרעת על התפתחות הנצרות. ב-1366, בעקבות חיזיון דתי, החלה בפעילות פוליטית וציבורית למען עניים וחולים וכן למען שלום בין ערי המדינה של איטליה ובינן לבין הכנסייה. פעילותה, סגפנותה וחזיונותיה נודעו ברבים ויצרו סביבה חוג של מעריצים ותומכים. האיגרות והתפילות שכתבה בניב הפלורנטיני נמנות עם הכתבים הקלאסיים של הספרות האיטלקית המוקדמת.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אגאתה הקדושה

אגאתה הקדושה, 251-231 (תאריכים משוערים)

היום, 5 בפברואר, מציינת הכנסייה הקתולית את יומה של אגאתה הקדושה, מרטירית סיציליאנית בת המאה ה-3 לספירה, אחת הבתולות הקדושות המוערכות בנצרות. לפי האגדה, אגאתה, נערה יפהפייה ממשפחת אצולה, הייתה למושא חיזוריו של הסנטור הרומאי קווינטיאנוס. כשדחתה אותו, שלח אותה להתגורר בביתה של הזונה אפרודיסיה, כדי שזו תשחית את מידותיה. משלא צלחה מזימתו, כלא אותה בארמונו וגזר עליה עינויים שונים, הנודע שבהם הוא כריתת שדיה, עד שרוחה נשברה לבסוף והיא מתה. אגאתה היא הקדושה המגוננת על עיר הולדתה קטניה, על הנשים המיניקות ובעת המודרנית גם על החולות בסרטן השד.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אגנס הקדושה

אגנס הקדושה, 304-291 (תאריכים משוערים)

היום, 21 בינואר, מציינת הכנסייה הקתולית את יומה של אגנס הקדושה, מרטירית רומאית, המוכרת בעיקר כפטרונית של הבתולות, וכן של ילדות, זוגות מאורסים וקורבנות אונס. בגיל 12, בזמן הרדיפות של הקיסר הרומאי דיוקלטיאנוס, הואשמה בהשתייכות לדת הנוצרית לאחר שסירבה להעלות קורבן לאלה וסטה. הקיסר הורה להפשיטה ולהעמידה במקום שבו חיו זונות העיר (לפי אחת ההשערות משום שהחוק הרומי אסר על הוצאתן להורג של בתולות), אך באופן פלאי איש לא העז לחללה; היחיד שהתקרב אליה נפל ומת. אלא שנס זה לא הצילהּ מהמרטיריום – כשגם אש המוקד לא נגעה בה, פקעה סבלנותו של הנציב הרומי והוא ערף את ראשה בחרבו.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ציור של ג’וזה ריברה

רגיל

אמה מורנו

אמה מרטינה מורנו, 2017-1899

היום, לפני 117 שנים, נולדה אמה מורנו האיטלקייה, האדם המבוגר ביותר החי בעולם והאדם החי האחרון שנולד במאה ה-19. היא נישאה ב-1926 ובנה היחיד נולד ב-1937, אך כשהוא נפטר בגיל חצי שנה היא נפרדה מבעלה (אם כי רשמית נשארו נשואים עד למותו ב-1978). היא עבדה במפעל בדים עד גיל 55, ולאחר מכן במטבח של פנימייה קתולית עד פרישתה לגמלאות בגיל 75. עד לפני שנתיים חיה לבדה בביתה, מבלי להזדקק לעזרה. היא מסבירה את אריכות ימיה בתזונה מרובת חלבונים, בשתיית ברנדי שהיא מכינה בעצמה, בהנאה משוקולד מדי פעם, באי-תלותה באיש ומעל לכול – בחשיבה חיובית לגבי העתיד.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אליאונורה דוזה

אליאונורה דוזה, 1924-1858

היום, לפני 158 שנים, נולדה אליאונורה דוזה, שחקנית איטלקייה, הנחשבת בעיני רבים לאחת השחקניות הגדולות בכל הזמנים. ב-1886 היא הקימה קבוצת תיאטרון משלה, ששימשה בה גם כמנהלת ובמאית, ונודעה כמי שהדריכה ותמכה בשחקניות צעירות רבות בראשית הקריירה שלהן, כמו אמה גרמטיקה, מרתה גרהם ואווה לה גליאן. דוזה הופיעה בתיאטראות הגדולים ביותר באירופה ובאמריקה, וב-1896, במהלך סיבוב הופעות מצליח בארה”ב, הייתה השחקנית הראשונה אי פעם שנערכה לכבודה ארוחה בבית הלבן. ביולי 1923 הייתה לאישה הראשונה שהופיעה על השער של “טיים מגזין”.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

קריסטין דה פיזאן

קריסטין דה פיזאן, 1430-1364

היום, לפני 652 שנים, נולדה קריסטין דה פיזאן, סופרת ומשוררת ונציאנית, היחידה בימי הביניים שהתפרנסה מכתיבה מקצועית. היא התאמצה לרכוש השכלה רחבה בהיסטוריה, בפילוסופיה, בגיאוגרפיה ובתיאולוגיה באופן עצמאי, מאחר שלא הייתה לנשים גישה לאוניברסיטאות. במאות חיבוריה יצאה נגד תפיסות רווחות של מיזוגיניה ותפקידי מגדר ובעד שוויון בין המינים בתחומי החינוך וההתנהגות הנאותה. המפורסם שבכתביה, “ספר עיר הגבירות”, הוא חיזיון אלגורי מוסרי: הגבירות הן נשים מפורסמות מהעבר, “אצילות ברוחן” להבדיל מ”אצילות במעמדן”, אשר להן מסייעות בבניית העיר האוטופית שלוש מעלות טובות בדמות נשים – היגיון, הגינות וצדק.

ויקיפדיה

עוד על “ספר עיר הגבירות

פייסבוק

רגיל

לוקרציה בורג’ה

לוקרציה בורג’ה, 1519-1480

היום, לפני 536 שנים, נולדה לוקרציה בורג’ה, אצילה איטלקייה. אביה, האפיפיור אלכסנדר השישי, השיא אותה כשהייתה בת 13 לבן משפחה עשירה, ואח”כ זמם לרצוח אותו על מנת שיוכל להשיאה שוב וליצור קשרים פוליטיים נוספים. היא נכנסה להיריון, ייתכן שכתוצאה מגילוי עריות עם אחיה, וילדה בחשאי בן שגדל כאחיה החורג. אביה ואחיה השיאו אותה בשנית לדוכס, שבהמשך נרצח על ידי אחיה. בהיותה בת 21 הושאה בשלישית, צברה כוח והייתה לדוכסית מכובדת. דמותה הפכה בספרים, בציורים ובסרטים רבים לסמל של פאם פאטאל.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אליזבטה סיראני

אליזבטה סיראני, 1665-1638

היום, לפני 378 שנים, נולדה אליזבטה סיראני, אמנית בארוק איטלקייה. ב-1654, לאחר מותו של אביה, החלה לנהל את הסטודיו לציור שלו, שתחת ניהולה זכה לפופולריות אדירה – היא הייתה האמנית המפורסמת ביותר בבולוניה הקדם-מודרנית, ורבים עלו לרגל על מנת לצפות בה בעבודתה. היא הקימה אקדמיה לציור שבה הכשירה נשים אמניות אחרות. במהלך חייה הקצרים יצרה סיראני מעל ל-200 ציורים, 15 תחריטים ומאות רישומים.

ויקיפדיה

פייסבוק