עמוד 1
רגיל

מרכז הסיוע לקורבנות תקיפה מינית

מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית תל-אביב, הוקם ב-1978

תודה מכל הלב לאמהות המייסדות, חברות התנועה הפמיניסטית בישראל בסוף שנות ה-70: דבורה פרידמן, ג’ואן ירון, אסתר עילם, מרים בוקופיצר, אילנה גולן ושרה סייקס.

היום, לפני 41 שנים, החל לפעול בישראל מרכז סיוע לקורבנות תקיפה מינית. קו הסיוע הטלפוני הופעל לראשונה ממועדון התנועה הפמיניסטית בדירה קטנה בתל אביב, ואויש על ידי מתנדבות חברות התנועה, ללא משאבים ותוך מאבק בירוקרטי עז. כיום, מרכזי הסיוע ברחבי הארץ מלווים מאות קורבנות בשנה לבתי חולים, למשטרה ולבתי משפט; מפעילים עשרות קבוצות תמיכה לקורבנות ולבני משפחתן-ם; עורכים אלפי סדנאות והכשרות מקצועיות בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה, אכיפת החוק, המשפט והתקשורת; ופועלים להעלאת המודעות הציבורית, לשינוי מדיניות וחקיקה ולמתן מענה ציבורי ראוי.

אינך לבד!
קווי החירום לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, פעילים 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע:
1202 לנשים
1203 לגברים
04-6566813 לנשים ערביות
02-6730002 לנשים דתיות
02-5328000 לגברים דתיים
052-8361202 לסיוע דרך WhatsApp
צ’אט לסיוע אנונימי בכתיבה, חפשו בגוגל “צאט מרכז סיוע”

פרטים נוספים באתר איגוד מרכזי הסיוע ובדף הפייסבוק של איגוד מרכזי הסיוע

פייסבוק

בתמונה הגדולה: כרזה משנת 1978 המזמינה נשים לפנות למרכז הסיוע לקורבנות אונס, מתוך פוסט לציון 40 שנה להקמת המרכז

בתמונה הקטנה: לוגו איגוד מרכזי הסיוע, כיום

רגיל

קרולין ג’סופּ

קרולין ג’סופּ, נולדה ב-1968

היום, לפני 51 שנים, נולדה קרולין ג’סופּ, חברה לשעבר בכת המורמונית של “הכנסייה הפונדמנטליסטית של ישו וקדושי העת המאוחרת” ביוטה שבארה”ב. בספרה, “בריחה”, היא מתארת את התבגרותה תחת משטר הכת, את נישואיה בכפייה כאישה רביעית לגבר מבוגר, את התפכחותה ואת בריחתה ב-2003 מבעלה ומהכנסייה, שמשפחתה הייתה חברה בה שישה דורות. ספרה השני, “ניצחון”, מתאר את רדיפת חברי הכת אחריה, את מאבקה לקבל משמורת מלאה על כל ילדיה, את התמודדותה עם פוסט-טראומה ואת פועלה לשחרור ולשיקום של עשרות מניצולות הכת ולהרשעת כמה מחברי הכת בתקיפות מיניות בילדים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: קרולין ג’סופ, מתוך פוסט עם צאת ספרה “ניצחון: החיים שאחרי הכת”, 2010 [מקור]

בתמונה הקטנה: בטי ג’סופ, בתה של קרולין, שבחרה לשוב לחיים עם הקהילה של אביה כשמלאו לה 18, מתראיינת אצל אופרה ווינפרי בתוכנית על פוליגמיה, 2009 [מקור]

רגיל

זאינב בנגורה

חג’ה זאינב האווה בנגורה, נולדה ב-1959

היום, לפני 59 שנים, נולדה זאינב בנגורה, פוליטיקאית ופעילה חברתית מסיירה לאון. מלחמת האזרחים נגד שלטון החונטה הצבאית פרצה בראשית שנות ה-90, בהיותה מנהלת בחברת ביטוח גדולה, ובנגורה נעשתה פעילה חברתית. היא הקימה את הארגון הלא-מפלגתי הראשון במדינה למען זכויות נשים, יצאה נגד השחיתות השלטונית ונגד הזוועות שבוצעו כלפי האוכלוסייה האזרחית, והייתה ממובילות הקמפיין למען בחירות דמוקרטיות (שהושגו ב-1996). ב-2007 מונתה לשרת החוץ של סיירה לאון, וב-2010 לתפקיד שרת הבריאות. ב-2012 מונתה לנציבה מיוחדת של האו”ם לענייני אלימות מינית בזמן מלחמה.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך דף השותפים באתר “יחד למען ילדות”, שותפות בינלאומית של ממשלות, ארגוני או”ם, ארגונים במגזר הפרטי ואישים מובילים, המוקדשת למניעת אלימות נגד ילדים, עם דגש מיוחד על אלימות מינית נגד ילדות, כצעד בסיסי להשגת זכויות אדם ורווחה, שוויון מגדרי ופיתוח בר-קיימא.

בתמונה הקטנה: נואמת בעת קבלת פרס לקידום נשים בשלום ובביטחון מטעם מזכירת המדינה האמריקאית הילרי קלינטון, על “תרומתה המתמשכת והאפקטיבית לקידום תפקידן של נשים בסיום עימותים בעולם”, 2016 [מקור]
בנאומה אמרה בנגורה: “אני רוצה להקדיש את הפרס הזה לכל הנשים האמיצות ברחבי העולם, שנפלו קורבן לפשע האכזרי של אלימות מינית, ושהיו אמיצות וחזקות מספיק כדי לחלוק את סיפוריהן איתי במאמציי להשמיע את קולותיהן על הבמה העולמית.”

רגיל

סוזט ג’ורדן

סוזט ג’ורדן, 2015-1974

“מדוע שאסתיר את זהותי, כשזו כלל אינה אשמתי? מדוע שאתבייש בשל משהו שלא אני גרמתי לו? סבלתי אלימות, סבלתי עינוי, סבלתי אונס, ואני נאבקת ואמשיך להיאבק.”

היום, לפני 44 שנים, נולדה סוזט ג’ורדן, פעילה נגד אונס ולמען זכויות נשים בהודו. ב-2013 בחרה לחשוף את זהותה כניצולת אונס קבוצתי בקולקטה כשנה לפני כן, על מנת למחות בפומבי על תכיפות מעשי האונס והרצח נגד נשים בהודו, ולעודד אחרות לשבור שתיקה ולמחות. ראש ממשלת מערב בנגל דאז כינתה אותה שקרנית והאשימה אותה בניסיון להביך את הממשלה, תגובה שעוררה סערה ברחבי הודו. לאחר מכן החלה ג’ורדן לעבוד בקו סיוע לקורבנות אלימות מינית, עד למותה בגיל 40 מדלקת קרום המוח. כחצי שנה אחרי מותה הורשעו שלושה מתוקפיה באונס; משפטם של האחרים עדיין מתנהל.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בצעדת מחאה של חוקרות באוניברסיטת ג’דוואפור בקולקטה (צילום: פרתה פאוול, מתוך מאמר ב”אינדיאן אקספרס”)

התמונה הקטנה מתוך מאמר שכתבה עליה בתה בת ה-19, ראה.
מתוך הטקסט:
“השראה מגיעה מאנשים שעבדו מספיק קשה כדי לזכות בפרס נובל, אנשים שמגייסים כספים לצדקה למטרות שונות, אנשים כמו מאמא תרזה, מהטמה גנדי […] הלוואי והייתי יכולה לזכות בהשראה מאנשים נשגבים שכאלה […] כל אחד שואף להיות אחד מהאנשים האלה, אך המציאות שונה. האדם היחיד שאני חלמתי להיות דומה לו – היה אמי.
היו לה ימים רעים, היא מעולם לא השלימה את לימודיה, היא שתתה, היא עישנה […] היו לה 21 קעקועים והמון צלקות שהותירו בה את עקבותיהן. היא הייתה מורדת, מעולם לא החזיקה בעבודה קבועה. אבל אמי הייתה אישה יחידה במינה. היא לימדה אותי להאמין בעצמי: ‘זה אף פעם לא חשוב להשתלב, זה בסדר לבלוט החוצה – וליהנות מהנוף.’
[…] אז כשאני אגדל אני רוצה להיות כמו אמא שלי, להיות *אמיתית*. האם תעז/י גם להיות? מה יש לך להפסיד?”

 

רגיל

מצואי יאיורי

מצואי יאיורי, 2002-1934

היום, לפני 84 שנים, נולדה מצואי יאיורי, עיתונאית ופעילת זכויות נשים יפנית, שנודעה במיוחד בפועלה להעלאת המודעות ולמאבק בתיירות המין באסיה. במשך שלושה עשורים סיקרה את הנושא בעיתונות המקומית והעולמית, כתבה ספרים על אי-שוויון מגדרי ועל פשעי מין ביפן, וייסדה כמה ארגוני נשים, בראשם התאחדות נשות אסיה לקידום סולידריות פמיניסטית כלל-אסייתית. ב-1998 הקימה וניהלה את בית הדין הפלילי בטוקיו לפשעי מלחמה כנגד נשים ביפן, שבו הורשעו ממשלת יפן והקיסר הירוהיטו בחטיפה, אונס ורצח שיטתיים של שפחות מין עבור הצבא היפני במהלך מלחה”ע ה-2.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך כרזה של ההתאחדות הבינלאומית לזכויות נשים בפיתוח בר-קיימא (AWID)

בתמונה הקטנה: מתוך תערוכה על חייה במוזיאון הנשים האקטיבי על מלחמה ושלום (WAM), שהוקם ב-2005 על פי צוואתה מכספי הירושה שלה

רגיל

שרה טהון

שרה-לאה טהון, 1920-1881

היום, לפני 137 שנים, נולדה שרה טהון, אשת ציבור ופעילה חברתית ארץ-ישראלית, האישה היחידה שכיהנה כחברה מן המניין ב”ועד הזמני של יהודי ארץ-ישראל”. היא פעלה רבות למען שוויון זכויות לנשים, לקידום עצמאותן הכלכלית ולזכותן לבחור ולהיבחר למוסדות היישוב העברי. טהון הקימה בתי מלאכה בירושלים, ביפו, בצפת ובערים נוספות, אשר פרנסו מאות צעירות עניות, ופעלה לשילובן של נשים גם בחקלאות במסגרת “חוות העלמות” בכנרת. בצעד חריג לתקופה, ב-1912 העידה בבית משפט לטובת נערה שהתלוננה כי נאנסה ע”י גבר מוכר ועשיר, ואף פרסמה בעיתונות מכתב גלוי, נזעם ונחרץ בנושא.

ויקיפדיה

המאבק לשוויון זכויות האישה: סיפור חייה של שרה טהון” (1996), ביוגרפיה שחיבר בנה, רפי טהון

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בבן שמן (ראשונה משמאל), 1913

בתמונה הקטנה: מלמדת קבוצה של בנות היישוב לרקום

רגיל

תקיפות מיניות בערב השנה החדשה בגרמניה

תקיפות מיניות בערב השנה החדשה בגרמניה, 2015

היום, לפני שנתיים, במהלך חגיגות ערב השנה החדשה בקלן, בהמבורג ובערים נוספות בגרמניה, כ-1,200 נשים הותקפו מינית ע”י קבוצות גדולות שהתקהלו סביבן ברחוב. לפי ההערכות, כ-2,000 גברים היו מעורבים בתקיפות, רובם מבקשי מקלט מצפון אפריקה. גל התקיפות, כישלון המשטרה בטיפול במצב והימנעות התקשורת מדיווח על כך, הציתו דיונים סוערים על משבר הפליטים באירופה, הניעו שינויים במדיניות ההגירה וחשפו כשל מהותי בחוק הגרמני – שלפיו, על מנת שתקיפה מינית תיחשב לפשע עליה להוות “סכנה לחייה או לשלמותה של הקורבן” ועל האישה להתנגד פיזית – ולכן תקיפות אלה כלל אינן מהוות עבירה.

ויקיפדיה

כתבה: “למה התקיפות של נשים בגרמניה בערב השנה החדשה אפילו לא היו פשע

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נשים בקלן מוחות נגד סקסיזם וגזענות לאחר התקיפות המיניות בערב השנה החדשה. צילום: וולפגנג רטאי, רויטרס

בתמונה הקטנה: הפגנות בהמבורג, גרמניה, במחאה על אלימות כנגד נשים שם וברחבי המדינה. צילום: בודו מרקס, סוכנות הצילום הצרפתית

רגיל

האנה ללנגו

רצח האנה ללנגו, 2014

היום, לפני 3 שנים, מתה מפצעיה האנה ללנגו, נערה אתיופית בת 16. חודש לפני כן נחטפה מבית ספרה ועברה אונס קבוצתי על ידי חמישה גברים. כמה ימים אחר כך, נטשו אותה חוטפיה בשולי אדיס אבבה ושם היא נמצאה ונלקחה לבית חולים. רציחתה של ללנגו הכתה גלים באתיופיה – ביקורת רבה הופנתה כלפי הרשויות בשל הטיפול הלקוי במקרה, והרשתות החברתיות הציפו את הבעיה העמוקה של תרבות האונס באתיופיה. לפי ארגון הבריאות העולמי, יותר מ-70 אחוזים מהנשים באתיופיה סובלות מאלימות פיזית ומינית ושיעור המקרים של חטיפת כלות במדינה הוא מהגבוהים בעולם.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

קתרין מקינון

קתרין אליס מקינון, נולדה ב-1946

היום, לפני 71 שנים, נולדה קתרין מקינון, משפטנית ופעילה פמיניסטית רדיקלית אמריקאית, המכהנת כראש הקתדרה למשפטים באוניברסיטת מישיגן וכיועצת לענייני מגדר של בית הדין הפלילי הבינלאומי. פועלה מהווה אבן דרך במשפט העולמי בתפיסת חיי היומיום של נשים והשפיע עמוקות על התחיקה המשפטית, ההגות והפעילות הפמיניסטית בנוגע לדיכוי נשים באמצעות אונס, הטרדה מינית, פורנוגרפיה וזנות. בהשפעתה נחקקו החוק הקנדי כנגד מעשים מגונים (1985) והחוק הישראלי למניעת הטרדה מינית (1998) ו”אמנת האו”ם בדבר מניעת רצח עם” (1992) הכירה בפגיעה המינית בנשות בוסניה.

ויקיפדיה

פייסבוק

כתביה המרכזיים של מקינון אוגדו ותורגמו לעברית על ידי עידית שורר, נערכו על ידי שופטת ביהמ”ש העליון פרופ’ דפנה ברק ארז ויצאו לאור בישראל בספר “פמיניזם משפטי בתאוריה ובפרקטיקה” (רסלינג, 2005)

רגיל

מח’תאראן ביבי

מח’תאראן ביבי, נולדה ב-1972

היום, לפני 45 שנים, נולדה מח’תאראן ביבי, פעילת זכויות אדם פקיסטנית, שייסדה ארגון למען חינוך לנשים וילדות ומנהלת כמה בתי ספר ומוסדות סיוע. ב-2002 נפלה קורבן לאונס קבוצתי על ידי בני שבט סמוך, שבוצע כנקמה על כך שאחיה קיים יחסי מין עם אחת מבנות השבט שלהם ו”חילל את כבודה”. בניגוד למקובל, ביבי החליטה להביא את התוקפים למשפט, ומאבקה זכה לסיקור תקשורתי נרחב בפקיסטן וברחבי העולם. חמישה מהנאשמים זוכו בשל חוסר ראיות מספקות, ורק על נאשם אחד נגזר מאסר עולם. אנשי ממשל ובכירים אחרים ממשיכים לאיים עליה ולהטריד אותה ואת הארגון שלה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מחאת נשות אוקינאווה

מחאת נשות אוקינאווה, יפן, 2016

היום, לפני שנה, בעת ביקור מתוקשר של נשיא ארה”ב ביפן, כתבו לו נשות אוקינאווה מכתב – וכן לשגריר ארה”ב ביפן, למפקד כוחות ארה”ב באוקינאווה, לראש ממשלת יפן ולמושל אוקינאווה – ובו דרשו שייקחו אחריות על מותה של צעירה בת 20 שעל פי החשד נאנסה ונרצחה ע”י אזרח עובד צבא ארה”ב. הן דרשו שיציעו לקרוביה תמיכה ראויה, שיחקרו לעומק את נסיבות האירוע ויענישו כראוי את התוקפן, וכן יסיגו מיידית את כוחות צבא ארה”ב מאוקינאווה. מקרה זה הוא האחרון שנחשף בשורה של עשרות מקרי אונס שתועדו מאז השתלט צבא ארה”ב על אוקינאווה ב-1972, וככל הנראה מהווים רק את קצה הקרחון.

לקריאה נוספת

עוד מקרי אונס מתוקשרים באוקינאווה ע”י אנשי צבא ארה”ב:
מקרה מ-1995
מקרה מ-2002

פייסבוק

בתמונה הקטנה: הקורבן, רינה שימאבוקורו (Rina Shimabukuro)

רגיל

גבריאלה סילאנג

מריה יוספה גבריאלה קאריניו סילאנג, 1763-1731

היום, לפני 286 שנים, נולדה גבריאלה סילאנג, מהפכנית פיליפינית, האישה הראשונה בקרב מנהיגיה של תנועת העצמאות הפיליפינית. ב-1763, לאחר ההתנקשות בחיי בעלה דייגו, מנהיג ההתקוממות האילוקנית, עמדה בראש כוחות המורדים עד שנלכדה והוצאה להורג על ידי המשטר הספרדי. העיטור הפיליפיני “מסדר גבריאלה סילאנג” מוענק לנשותיהם של ראשי מדינות בפיליפינים ובעולם. ב-1984 הוקם בפיליפינים ארגון-הגג Gabriela, על שם סילאנג (וגם ראשי תיבות של “איגוד נשים בעד רפורמות, יושרה, שוויון, מנהיגות ופעולה”), המאגד ארגוני נשים מכל רחבי המדינה הפועלים למען שוויון זכויות ונגד סחר בנשים ותרבות האונס.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

פלורנס ראש

פלורנס ראש, 2008-1918

היום, לפני 99 שנים, נולדה פלורנס ראש, עובדת סוציאלית ותיאורטיקנית פמיניסטית אמריקאית. נודעה במיוחד בביקורתה על הטיוח שנקט פרויד בתיאוריה שלו לגבי מיניות האדם, כאשר פירש באופן שגוי את תלונותיהם של מטופליו על התעללות מינית בילדות כסימפטומים של פנטזיות מודחקות. היא הייתה הראשונה לכתוב כנגד ההתייחסות לילדים כמי שמפתים מבוגרים, התייחסות היוצרת אצלם אשמה ובושה, במקום כאל קורבנות שנוצלו ע”י המבוגרים. ראש הייתה גם הראשונה לכתוב על הייצוגים התקשורתיים של תפקידי מגדר ועל החפצה וארוטיזציה, ולהראות כיצד תפיסות כאלה מנציחות ומקבעות דיכוי פוליטי ופסיכולוגי של נשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אגנס הקדושה

אגנס הקדושה, 304-291 (תאריכים משוערים)

היום, 21 בינואר, מציינת הכנסייה הקתולית את יומה של אגנס הקדושה, מרטירית רומאית, המוכרת בעיקר כפטרונית של הבתולות, וכן של ילדות, זוגות מאורסים וקורבנות אונס. בגיל 12, בזמן הרדיפות של הקיסר הרומאי דיוקלטיאנוס, הואשמה בהשתייכות לדת הנוצרית לאחר שסירבה להעלות קורבן לאלה וסטה. הקיסר הורה להפשיטה ולהעמידה במקום שבו חיו זונות העיר (לפי אחת ההשערות משום שהחוק הרומי אסר על הוצאתן להורג של בתולות), אך באופן פלאי איש לא העז לחללה; היחיד שהתקרב אליה נפל ומת. אלא שנס זה לא הצילהּ מהמרטיריום – כשגם אש המוקד לא נגעה בה, פקעה סבלנותו של הנציב הרומי והוא ערף את ראשה בחרבו.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ציור של ג’וזה ריברה

רגיל

כריסטינה נובל

כריסטינה נובל, נולדה ב-1944

היום, לפני 72 שנים, נולדה כריסטינה נובל, “אמא טינה”, אירית הפועלת למען ילדים. כנערה הופרדה מאחיה, נמלטה מבית יתומים, נאנסה, תינוקה נלקח ממנה והאיש שנישאה לו הִכה אותה. במהלך מלחמת וייטנאם החלה לחלום על סבלם של הילדים והרגישה כי הם קוראים לה לעזרה. ב-1989 החלה נובל ללכת בין קהילות עניות בווייטנאם (ואחר כך גם במונגוליה), לעתים תוך סיכון חייה, ולחפש ילדים עזובים הזקוקים לעזרה רפואית, להגנה מפני ניצול מיני או לעזרה כלכלית. עד היום סייעה “קרן כריסטינה נובל לעזרה לילדים מעוטי יכולת” ליותר מ-700 אלף ילדים והקימה מרפאות חירום, בתי ספר ומקלטים לילדים חסרי בית.

ויקיפדיה

הסרט “נובל”, שיצא ב-2014, מספר את סיפורה

אתר הקרן של כריסטינה נובל לעזרה לילדים מעוטי יכולת

פייסבוק

רגיל

לֶה לַיי הֵייסליפּ

לֶה לַיי הֵייסליפּ, נולדה ב-1949

היום, לפני 67 שנים, נולדה לה ליי הייסליפ, סופרת ופעילה הומניטרית וייטנאמית-אמריקאית. כשהייתה בת 14 עונתה בכלא ממשלתי בווייטנאם באשמת כוונות מהפכניות. לאחר שחרורה נחשדה בריגול, ועונש המוות שנגזר עליה הומר באונס ע”י חיילי וייטקונג. כשהרתה לבעל הבית שבו עבדה נאלצה להימלט, וב-1969, בגיל 20, נישאה לחייל אמריקאי והיגרה לארה”ב. ב-1982, כאם לשלושה, התגרשה מבעלה האלים והחלה לכתוב. ספריה עוסקים בתוצאות ההרסניות של מלחמת וייטנאם, בקשייה ובהצלחותיה כמהגרת בארה”ב ובפעילותה לבניית גשר תרבותי בין ארה”ב לווייטנאם. בנוסף, היא הקימה שני ארגוני צדקה המעניקים סיוע הומניטרי לנזקקים באסיה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

גלוריה אלרד

גלוריה אלרד, נולדה ב-1941

היום, לפני 75 שנים, נולדה גלוריה אלרד, עו”ד למען זכויות אדם אמריקאית. אלרד היא ממייסדות משרד עו”ד אלרד, מרוקו וגולדברג, שמייצג קורבנות לאפליה על רקע מגדר, גזע, גיל, מוגבלות פיזית או נטייה מינית, וכן קורבנות להטרדה מינית, לאונס, להתעללות מינית בילדים ולאלימות במשפחה. משרדה של אלרד טיפל ביותר תיקי הגנה על זכויות נשים מכל משרד עו”ד אחר בארה”ב. אלרד היא מייסדת ונשיאת הקרן להגנה משפטית ולחינוך למען שוויון זכויות, זכתה בפרס הנשיא מטעם איגוד עורכות הדין הלאומי האמריקאי, ונבחרה על ידי עמיתיה לרשימת עורכות הדין הטובות במדינה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

רצח העם ברואנדה

אונס נשים כחלק מרצח עם, רואנדה 1994

היום, לפני 22 שנים, החל רצח העם שביצע ממשל רואנדה (הוטו) כנגד בני הטוטסי, ובו נהרגו בין חצי מיליון למיליון בני אדם במהלך כמאה ימים. במהלך אותם הימים כחצי מיליון מנשות הטוטסי נאנסו, איברי המין שלהן הושחתו או שהן נרצחו על ידי חיילי הצבא הרואנדי, מיליציות ההוטו וגם אזרחים. הטריבונל הפלילי הבינלאומי לעניין רואנדה יצר תקדים כשהכיר באונס כנשק מכוון במלחמה: לראשונה בהיסטוריה הורשעו מבצעי אונס המוני בפשע של רצח עם מאחר ששימש ככלי לטיהור אתני.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונות מתוך אירועי תמיכה קבוצתית של אלמנות ואלמני מלחמה. על פי ארגוני רווחה הפועלים ברואנדה, רבות מהאלמנות הן קורבנות אונס, ורבות מהן סובלות כתוצאה מכך גם מהידבקות באיידס ומהריונות לא רצויים.

רגיל

הניה פקלמן

הניה פקלמן, 1940-1903

היום, לפני 76 שנים, התאבדה הניה פקלמן, פועלת וחלוצה בארץ ישראל בתקופת היישוב. ב-1925 נאנסה והרתה, התינוקת שלה מתה בגיל חודש ופקלמן נעצרה בחשד לרצח. כששוחררה לבסוף איש לא האמין בחפותה או בכך שנאנסה. ב-1935 כתבה את “חיי פועלת בארץ”, ספר אוטוביוגרפי שיצא לאור במימונה הפרטי, הנחשב לאחד המקורות האותנטיים ביותר על חיי הפועלות בשנות העשרים בארץ-ישראל, ובו תיארה את מאבקה למען הזדמנות שווה בתעסוקה וכתבה גם על האונס.

ויקיפדיה

ותודה לפרויקט מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה שהעלו את סיפור חייה ופועלה לוויקיפדיה

בשנת 2007 יצא הספר במהדורה מחודשת בהוצאת דביר. אפשר להזמינו מהאתר של כנרת זמורה-ביתן דביר

פייסבוק

רגיל

יום הזיכרון לחללי רצח העם בבנגלדש

רצח העם בבנגלדש, 1971

יום הזיכרון לחללי המלחמה מצוין בבנגלדש ב-14 בדצמבר

היום מצוין בבנגלדש יום הזיכרון לחללי רצח העם שהתרחש במהלך מלחמת השחרור הבנגלדשית לפני 44 שנים, הפיכה צבאית שהובילה התנועה הלאומנית הבנגלית מול ממשלת פקיסטן. זוועות רבות ביצע הצבא הפקיסטני כנגד הבנגלים במהלך תשעת חודשי המלחמה, ובכללן מערכת שיטתית של אונס הנשים הבנגליות – כ-300 אלף מהן נאנסו ע”י המיליציות הפקיסטניות, רבות מהן נחטפו מהאוניברסיטאות ומבתיהן והוחזקו כשפחות מין. מספרם של “תינוקות המלחמה” נאמד בעשרות אלפים.

ויקיפדיה

עוד על האינוס השיטתי של הנשים הבנגליות במהלך המלחמה

פייסבוק