עמוד 1
רגיל

אדית שטיין

אדית (יהודית) שטיין, 1942-1891

היום, לפני 126 שנים, נולדה אדית שטיין, פילוסופית, אחות ונזירה גרמנייה יהודייה. היא עבדה כעוזרת מחקר וכחברת סגל בחוג לפילוסופיה, וחקרה את תופעת האמפתיה. ב-1921, בעקבות קריאה בכתביה של תרזה מאווילה, המירה את דתה, שינתה את שמה לתרזה בנדיקטה, הצטרפה למסדר הכרמליתי ולימדה נערות בבית ספר קתולי. עם עליית הנאצים לשלטון פנתה לאפיפיור פיוס ה-11 וניסתה לשכנעו לפעול להצלת העם היהודי. לאחר שנספתה במחנה הריכוז אושוויץ, הייתה לסמל ומופת בעולם הקתולי בשל מותה על אמונתה, כמו המרטירים בראשית הנצרות, והוכרזה על ידי הכנסייה הקתולית כקדושה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

נערות הרדיום

נערות הרדיום החלו לעבוד במפעל ב-1917
הראשונה מהן נפטרה ב-1922

היום, לפני 95 שנים, נפטרה מולי מאגיה, אמריקאית בת 24, מזיהום מוזר, ובזו אחר זו מתו באותה הדרך כמה מעמיתותיה לעבודה במפעל לשעונים, שם צבעו את המחוגים ברדיום זוהר. רבות אחרות חלו בהרעלת קרינה. אף שהסכנות בחשיפה לחומר היו ידועות, לעובדות נאמר שהצבע בטוח לשימוש, והופעל לחץ על רופאים לייחס את מחלתן ומותן לסיבות אחרות. מאבקן של חמש מהן לצדק היה לאחד המקרים הראשונים שבהם הוטלה על מעסיק האחריות לבריאות עובדיו – ובעקבותיו השתנו חוקי העבודה בארה”ב כך שעובד/ת יכול/ה לתבוע נזיקין מהמעסיק, והוקמה הרשות לבטיחות וגהות בעבודה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה למעלה: עובדות המפעל לשעונים באירוע חברתי, מולי מאגיה שלישית מימין
למטה: נערות רדיום מאוטווה, יחד עם עורך הדין שלהן
בתמונה הקטנה: עובדות המפעל בפס הייצור
מתוך כתבה ב”טלגרף” וכתבה ב”שיקגו טונייט” (זהירות, תמונות קשות)
רגיל

נירג’ה בהנוט

נירג’ה בהנוט, 1986-1963

היום, לפני 31 שנים, נהרגה נירג’ה בהנוט, דוגמנית ודיילת הודית. היא הייתה הדיילת הראשית בטיסה 73 של חברת התעופה “פאן-אמריקן” שב-5.9.86 נחטפה ע”י טרוריסטים במהלך עצירה בפקיסטן. בהנוט הצליחה ליידע את הטייס וצוותו בעודם על הקרקע, והללו הצליחו להימלט, ובכך מנעה מהמטוס לעזוב את שדה התעופה; היא הצילה את חייהם של רבים מהנוסעים כשסייעה להם לברוח דרך יציאות החירום; ונורתה ומתה כשהגנה בגופה על 3 ילדים ממטח של כדורים. לאחר מותה הייתה ההודית הצעירה ביותר, והאישה הראשונה, שזכתה באות הגבורה והאומץ הגבוה ביותר במדינתה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

פרדקה מַזיָא

פרידה (פרדקה) מַזיָא, 1994-1922

היום, לפני 95 שנים, נולדה פרדקה מַזיָא, חברת המחתרת היהודית במלחה”ע השנייה ומחנכת ישראלית. המלחמה פרצה כשהייתה בת 17, וכחברת תנועת “הנוער הציוני” שימשה כמדריכת נוער, כאחות בבית חולים של הקהילה היהודית, כמנהלת מעון לתינוקות בגטו וכקשרית. מזיא ראתה חשיבות עליונה בתיעוד השואה, וכבר בשנות ה-50 הקליטה עדויות קולקטיביות והעלתה על הכתב את קורותיה וקורות תנועות הנוער היהודי בשנות המלחמה. היא העידה במשפט אייכמן, יזמה וליוותה את המשלחת הראשונה של בני נוער ישראלים לפולין ב-1965 והייתה מהיוזמים והמייסדים של מכון “משואה” ללימודי השואה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פרדקה מזיא (משמאל) ושרה שנר נשמית (מימין), במסגרת משלחת שביקרה באושוויץ-בירקנאו ב-1963, מתוך אתר לוחמי הגטאות

בתמונה הקטנה: מזיא מעידה במשפט אייכמן, 1961

רגיל

דיאנה ניאד

דיאנה ניאד, נולדה ב-1949

היום, לפני 68 שנים, נולדה דיאנה ניאד, שחיינית מים פתוחים, סופרת, עיתונאית ומרצה אמריקאית. היא קבעה כמה שיאי עולם בשחייה במים פתוחים, וב-2013, בגיל 64, הייתה הראשונה – והיחיד/ה עד כה – ששחתה מהוואנה שבקובה לפלורידה שבארה”ב, מרחק של 177 ק”מ, ללא סנפירים וללא כלוב הגנה נגד כרישים, במשך כ-53 שעות. זה היה ניסיונה החמישי; ניסיונות קודמים שלה הופסקו בשל כאבים בכתף, התקף אסטמה, התקפה של נחיל מדוזות מהזן הארסי ביותר באוקיינוס וסופת ברקים. ניאד סיפרה בריאיון כי ב-1964 נאנסה על ידי מאמן קבוצת השחייה שלה בתיכון מספר רב של פעמים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ניאד מציגה את הצלקות שהותיר בה נחיל המדוזות הארסיות, צילמה קתרין אופי (Catherine Opie)

רגיל

קמילה או’גורמן

מריה קמילה או’גורמן חימנז, 1848-1828

היום, לפני 169 שנים, הוצאה להורג קמילה או’גורמן, מאושיות החברה הגבוהה בארגנטינה דאז. כנערה התוודעה לאב לאדיסלב גוטיירס, כומר הקהילה שאליה השתייכה משפחתה, ובין השניים החל להתפתח רומן אסור, שכן הכומר היה כבול בנדר הפרישוּת. ב-1847 גנב גוטיירס מהכנסייה, עבירה שהעונש עליה היה גזר דין מוות. גוטיירס ואו’גורמן נמלטו יחד ומצאו מקלט בפרובינציית קוריינטס, אך במהרה אותרו, נעצרו, וב-18 באוגוסט 1848 הוצאו להורג בידי כיתת יורים בבואנוס איירס. או’גורמן הייתה כבת עשרים ובחודש השמיני להריונה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

טרואן דה מריקור

אן-ז’וזף טרואן דה מריקור, 1817-1762

היום, לפני 255 שנים, נולדה טרואן דה מריקור, זמרת ומהפכנית צרפתייה, מבשרת המאבק לאמנציפציה של הנשים. ב-1789, עם כינוס אסיפת המעמדות הראשונה בוורסאי, הייתה האישה היחידה שהחלה לפקוד את הטריבונות של האסיפה המחוקקת. דה מריקור הביעה בנאומיה השקפות רדיקליות שהקדימו את זמנן בעד זכות הנשים לשוויון, זכותן לבחור ולהיבחר בארגונים פוליטיים ושילובן בצבא, ונגד דחיקתן אל תפקידים מסורתיים של אמהות, רעיות ועקרות בית. היא הושמצה כבעלת מוסר מפוקפק, נעצרה בשל כוונות שטפלו עליה לרצוח את המלכה, ולבסוף אושפזה בשל מחשבות שווא של רדיפה ושיגעון.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

פולאן דווי

פולאן דווי, 2001-1963

היום, לפני 54 שנים, נולדה פולאן דווי, פורעת חוק ופוליטיקאית הודית. מגיל צעיר נודעה כלוחמת שנקטה פעולות תגמול נגד מי שגזלו רכוש מהקאסטות הנמוכות. היא כונתה “מלכת השודדים” והנהיגה כנופיה, שבנוסף לשוד של בני המעמדות הגבוהים התפרסמה בפעולות תגמול נגד מי שאנסו נשים מהקאסטות הנמוכות, וזכתה למעמד מיתולוגי כ”רובין הוד” פמיניסטית. ב-1983 הועמדה לדין, ישבה 11 שנים בכלא, ואז הוחלט לבטל את כל ההאשמות נגדה. לאחר שחרורה התמודדה בבחירות; חמש שנים כיהנה כחברת הפרלמנט ההודי, ואז נרצחה ע”י שלושה גברים מהמעמד הגבוה כנקמה על פעולותיה נגד בני מעמדם בעבר.

ויקיפדיה

פייסבוק

 

רגיל

הנרייט בי לורנצן

הנרייט בי לורנצן, 2001-1911

היום, לפני 106 שנים, נולדה הנרייט בי לורנצן, הומניסטית, פעילת שלום ופמיניסטית נורווגית. בשנות ה-30 הייתה ממייסדות אקדמיית ננסן, שקידמה פילוסופיה הומניסטית בעידן הטוטליטריזם, ובמסגרת זו הרצתה בעיקר על זכויות נשים ובפני נשים. במהלך מלחה”ע השנייה פעלה בתנועת ההתנגדות הנורווגית, עד שב-1943 נעצרה על ידי הגסטפו ונשלחה למחנה הריכוז ראוונסבריק, שם שהתה עד סוף המלחמה. לאחר המלחמה ייסדה מגזין נשים שהעלה על סדר היום את זכויות הנשים ואת מקומן בחברה. ב-1995 זכתה באות הכבוד הגבוה ביותר באוסלו ונכללה ברשימת מאה הנשים החשובות ביותר בנורווגיה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אן אסקיו

אן אסקיו, 1546-1521

היום, לפני 471 שנים, הוצאה להורג אן אסקיו, סופרת, משוררת ומרטירית פרוטסטנטית אנגלייה. היא חותנה בגיל 15, ובעלה, שהיה קתולי, נהג בה באלימות. היא הייתה האישה האנגלייה הראשונה שתבעה גירושין, ובעקבות זאת נמלטה ללונדון והפכה למטיפה. אסקיו הייתה גם אחת המשוררות המוקדמות ביותר שידוע שכתבו בשפה האנגלית. ב-1546 נכלאה ועונתה במשך חודש אך סירבה לחזור בה מאמונותיה, האישה היחידה שישנו תיעוד לגבי מסכת העינויים שעברה במצודת לונדון הידועה לשמצה. לבסוף הואשמה בכפירה ונגזר עליה לעלות על המוקד.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: חיתוך עץ שמתאר את עלייתה על המוקד ב-1546
בתמונה הקטנה: אילוסטרציה מספר על קדושים מעונים משנת 1869

רגיל

סמר בדווי

סמר מוחמד בדווי, נולדה ב-1981

היום, לפני 36 שנים, נולדה סמר בדווי, לוחמת זכויות אדם סעודית. ב-2010, לאחר שנים של אלימות מצד אביה, הגישה נגדו תלונה על שסירב להתיר לה להינשא. במקביל הגיש האב כמה תלונות נגדה בגין חוסר ציות למערכת המשמורת הגברית, והיא נעצרה ושוחררה רק כעבור חצי שנה, לאחר קמפיין בינלאומי למענה, והמשמורת עליה ניתנה לדודה. מאז עתרה נגד המשרד לעניינים מוניציפליים על סירובו לרשום אותה בפנקס הבוחרים (התביעה הראשונה בערב הסעודית למען זכות הצבעה לנשים), הגישה תלונה נגד משרד הרישוי על סירובו להנפיק לה רישיון נהיגה ונאמה בפני מועצת האו”ם לזכויות אדם.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מח’תאראן ביבי

מח’תאראן ביבי, נולדה ב-1972

היום, לפני 45 שנים, נולדה מח’תאראן ביבי, פעילת זכויות אדם פקיסטנית, שייסדה ארגון למען חינוך לנשים וילדות ומנהלת כמה בתי ספר ומוסדות סיוע. ב-2002 נפלה קורבן לאונס קבוצתי על ידי בני שבט סמוך, שבוצע כנקמה על כך שאחיה קיים יחסי מין עם אחת מבנות השבט שלהם ו”חילל את כבודה”. בניגוד למקובל, ביבי החליטה להביא את התוקפים למשפט, ומאבקה זכה לסיקור תקשורתי נרחב בפקיסטן וברחבי העולם. חמישה מהנאשמים זוכו בשל חוסר ראיות מספקות, ורק על נאשם אחד נגזר מאסר עולם. אנשי ממשל ובכירים אחרים ממשיכים לאיים עליה ולהטריד אותה ואת הארגון שלה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

לנה בייקר

לנה בייקר, 1945-1900

היום, לפני 117 שנים, נולדה לנה בייקר, האישה היחידה בג’ורג’יה, ארה”ב, שהוצאה להורג בכיסא חשמלי. בייקר, עוזרת בית אפרו-אמריקאית, טענה להגנתה כי המעסיק הלבן שלה נהג לאנוס, להכות ולכלוא אותה וכי חטפה ממנו את האקדח כשתקף אותה ואיים עליה וירתה בו מתוך הגנה עצמית. חבר המושבעים, כולם גברים לבנים, הרשיעו אותה פה אחד ברצח בתום יום אחד של דיונים. משפטה התנהל על רקע דיכוי זכויות האזרח של שחורים בג’ורג’יה, שהנהיגה הפרדה גזעית ומעמד אזרחי סוג ב’ על פי חוק. ב-2005, שישים שנים לאחר הוצאתה להורג, העניקה לה מדינת ג’ורג’יה חנינה מלאה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: קרובי משפחתה של בייקר מציגים את תעודת החנינה לתקשורת, לאחר הצלחת הקמפיין לטיהור שמה

רגיל

לקשמי אג’רוול

לקשמי אג’רוול, נולדה ב-1990

היום, לפני 27 שנים, נולדה לקשמי אג’רוול, פעילה חברתית ומגישת טלוויזיה הודית, העורכת קמפיין להפסקת מתקפות החומצה בהודו. היא עצמה הותקפה ב-2005, בגיל 15, ע”י גבר בן 32 שדחתה את חיזוריו. היא מספרת את סיפורה בכלי תקשורת בעולם ומעודדת אחרות לשבור את קשר השתיקה סביב אלימות מגדרית זו, נאבקת להביא לכך שבית המשפט העליון בהודו יורה לממשלה ולרשויות מקומיות לאכוף תקנות למכירת חומצה ויקל את תביעתם של התוקפים בחומצה, ומנהלת ארגון סיוע לשורדות תקיפה בחומצה בהודו.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מחאת נשות אוקינאווה

מחאת נשות אוקינאווה, יפן, 2016

היום, לפני שנה, בעת ביקור מתוקשר של נשיא ארה”ב ביפן, כתבו לו נשות אוקינאווה מכתב – וכן לשגריר ארה”ב ביפן, למפקד כוחות ארה”ב באוקינאווה, לראש ממשלת יפן ולמושל אוקינאווה – ובו דרשו שייקחו אחריות על מותה של צעירה בת 20 שעל פי החשד נאנסה ונרצחה ע”י אזרח עובד צבא ארה”ב. הן דרשו שיציעו לקרוביה תמיכה ראויה, שיחקרו לעומק את נסיבות האירוע ויענישו כראוי את התוקפן, וכן יסיגו מיידית את כוחות צבא ארה”ב מאוקינאווה. מקרה זה הוא האחרון שנחשף בשורה של עשרות מקרי אונס שתועדו מאז השתלט צבא ארה”ב על אוקינאווה ב-1972, וככל הנראה מהווים רק את קצה הקרחון.

לקריאה נוספת

תמונה הקטנה: הקורבן, רינה שימאבוקורו (Rina Shimabukuro)

עוד מקרי אונס מתוקשרים באוקינאווה ע”י אנשי צבא ארה”ב:

מקרה מ-1995

מקרה מ-2002

 

פייסבוק

רגיל

יום השואה: זיכרונות מהמטבח של נשות טרזין

יום השואה: זיכרונות מהמטבח של נשות טרזין

“השעה עשר מגיעה לפתע

והחלונות סביב הדרגשים מחשיכים.

יש לנשים הרבה על מה לדבר;

הן נזכרות בבתיהן,

ובארוחות שהכינו”

(אווה שולזובה, בת 12, טרזיינשטט).

ב-1969, לאחר 25 שנות מסע חוצה יבשות, הגיעה חבילה אל יעדה – אנני שטרן, ניצולת שואה החיה בניו יורק. בתוכה היו מכתב אישי שכתבה לה אמה, מינה פטשר, שנספתה בטרזיינשטט ב-1944, ומתכונים שאיגדה מנשים במחנה הריכוז. בניסיון מתריס לשמור על צלם אנוש בתוך התופת, הן דבקו במסורת של העברת מתכונים מאם לבת, ותיעדו זיכרון של סעודות עבר משפחתיות מפוארות, מתובלות בשמחת חיים, באירוניה ובהומור.

רגיל

פולינה ז’רבצובה

פולינה ז’רבצובה, נולדה ב-1985
היום, לפני 32 שנים, נולדה פולינה ז’רבצובה, עיתונאית, משוררת וסופרת צ’צ’נית. ספרה “נמלה בצנצנת זכוכית: יומנים צ’צ’ניים 2004-1994”, שהפך לרב-מכר בינלאומי, מתאר את ילדותה והתבגרותה בצלן של שלוש מלחמות צ’צ’ניה, על בסיס יומניה מגיל 9 עד 19: רגעים משעשעים וכואבים המעסיקים כל מתבגר/ת, כמו ביה”ס ואהבה ראשונה, לצד תופת של הפצצות, רעב ועוני. ב-1999, בגיל 14, נפגעה מרסיס ברגלה במהלך הפצצה על השוק המרכזי בגרוזני. ז’רבצובה זכתה בפרסים בינלאומיים על עבודתה העיתונאית “המהווה אקט של מצפון”, ובשנים האחרונות, לאור איומים מצד רוסיה, קיבלה מקלט פוליטי בפינלנד.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

רייצ’ל קורי

רייצ’ל אלין קורי, 2003-1979

היום, לפני 14 שנים, נהרגה רייצ’ל קורי, פעילה אמריקאית בתנועת הסולידריות הבינלאומית (ISM), התומכת בהתנגדות לא אלימה. היא נדרסה ע”י דחפור די-9 של צה”ל בעת שניסתה למנוע בגופה הריסת בתים באזור רפיח. קורי הגיעה לרצועת עזה בינואר 2003, בעיצומה של אינתיפאדת אל-אקצא, תיעדה הריסת חממות ובארות מים במסגרת פעילות צה”ל לאיתור מנהרות, הפריעה להריסת בתים ולפעולות חישוף, וגם שהתה בבתי תושבים ולימדה את ילדיהם אנגלית. חקירת צה”ל קבעה שלא הייתה רשלנות והאירוע סווג כתאונה; ביהמ”ש העליון דחה את תביעות הנזיקין שהגישו הוריה נגד ישראל, נגד צה”ל ונגד החברה המייצרת את הדחפורים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אלן טרנר, בת שריגלי

אלן טרנר, בת שריגלי, נחטפה ב-1826
היום, לפני 191 שנים, נחטפה אלן טרנר בת ה-15, בת עשירים מהכפר שריגלי שבבריטניה. אדוארד גיבסון ווייקפילד בן ה-30, שליח דיפלומטי של בית המלוכה, חטף אותה מבית ספרה בתואנות שווא, שכנע אותה להינשא לו והבריח אותה לצרפת. הוא ציפה שמשפחתה תתמוך ב”זוג” כלכלית, אך אביה נאבק ליידע את הרשויות בצרפת על החטיפה, להביא לביטול הנישואין ולהחזירה הביתה. ווייקפילד נידון לשלוש שנות מאסר, ולאחר שחרורו הוסיף לכהן בתפקידים ממלכתיים שונים בפיתוח הקולוניות של אוסטרליה, קנדה וניו-זילנד. טרנר נישאה בשנית כשהייתה בת 17 ומתה מסיבוכים בלידת בתה שנתיים אחר כך.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: Trial of Edward Gibbon Wakefield 1826, by Dawson Watson

רגיל

קנדיל באלוץ’

פוזיה עד’ים, שנודעה בשם קנדיל באלוץ’, 2016-1990

היום, לפני 27 שנים, נולדה קנדיל באלוץ’, דוגמנית, שחקנית ופעילה למען זכויות נשים מפקיסטן. היא נישאה ב-2008, בגיל 17, ושנה אחר כך עזבה את בעלה בשל אלימותו כלפיה. באלוץ’ הפכה לידוענית רשת כשהעלתה לרשתות החברתיות סרטונים שבהם עסקה בסוגיות שונות משגרת חייה, אשר עוררו כלפיה ביקורת בשל תכניהם הנחשבים בוטים ושנויים במחלוקת בפקיסטן השמרנית. ביולי 2016 חנק אותה אחיה ואסים עד’ים בשנתה משום ש”פגעה בכבוד המשפחה”. רק שבוע קודם לכן העלתה סרטון שבו לעגה למגבלות הנכפות על נשים במדינתה, והרצח עורר שיח ומודעות למצבן של הנשים הפקיסטניות.

ויקיפדיה

פייסבוק