עמוד 1
רגיל

אמהות ח’אווראן

אמהות ח’אווראן, פועלות מאז 1980

יום הזיכרון העממי לקורבנות המשטר האיראני, מצוין מאז 1988

אמהות ח’אווראן הוא ארגון נשים הפועלות למען משפחות הנרצחים והאסירים קורבנות המשטר האיראני מאז 1980. אמהות ובנות משפחה של הקורבנות חשפו ב-1988 קברים לא מסומנים בח’אווראן ובהם המונים שהוצאו להורג ע”י המדינה. מאז הן מפגינות, פונות לאו”ם ומתעדות את מקרי הטבח על-מנת לחשוף בפני העולם את הפרת זכויות האדם באיראן, על אף שבמרוצת השנים נרדפו, הותקפו, נכלאו והורחקו מח’אווראן על ידי המשטר. הן גם פועלות לשימור בית הקברות וקבעו יום זיכרון לקורבנות ב-1 בספטמבר. הארגון זכה בפרס בינלאומי, אך תביעותיו להכרה ולצדק נותרו עדיין ללא מענה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: איור לכבוד מתן פרס קוואנגג’ו לזכויות אדם לאמהות ח’אווראן ב-2014, מאת המאייר האיראני תוכא נייסתאני

בתמונה הקטנה: אמהות ח’אווראן בתהלוכת יום הזיכרון לקורבנות המשטר האיראני בשנת 2005

רגיל

נערות הירושימה

“נערות הירושימה”, נפגעות פצצת האטום ב-1945

היום, לפני 73 שנים, לקראת סוף מלחה”ע השנייה, הטילה ארה”ב פצצת אטום על העיר הירושימה שביפן. עשרות אלפי בני אדם נהרגו מיד, או תוך זמן קצר, ורבים אחרים סבלו מכוויות ומהצטלקויות כתוצאה מההבזק התרמי. כמה עשרות נפגעות, נערות ונשים צעירות, הקימו לעצמן קבוצת תמיכה; ב-1951, כשהאמריקאים עזבו את יפן והוסרה הצנזורה שלהם על נזקי הפצצה, הן הצליחו ללכוד את תשומת לב התקשורת, וב-1955 מימן ארגון צדקה את הטסתן לארה”ב לצורך תהליך השיקום הארוך. סיפורן סוקר בהרחבה בתקשורת המערבית, ולראשונה הובאו לידיעת המערב ההשפעות ארוכות הטווח של הפצצה.

* בעיר נגסאקי, שעליה הוטלה פצצת אטום נוספת שלושה ימים אחר כך, לא הייתה התאגדות דומה ואף אחת מנפגעות הפצצה שם לא נכללה בפרויקט השיקום.

** סביר להניח שבאותה המידה נפגעו גם נערים מהפצצה, וגם הם נדחו, הוסתרו והורחקו מהחברה, אך הם לא קיבלו תשומת לב תקשורתית ורפואית כמו הנערות. סיבה אפשרית לכך היא שהתקשורת התמקדה בפגיעה ביכולתן להינשא וללדת ילדים, כפי שמשתקף מעצם המונח שהשתרש, “נערות” (באנגלית “maidens”).

עוד על “נערות הירושימה

עוד על השפעותיהן של פצצות האטום על הירושימה ונגסאקי

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צילום קבוצתי של כמה מ”נערות הירושימה”, אחרי ניתוחי השיקום, 1956 (מתוך ספריית לוס אנג’לס)

בתמונה הקטנה: כמה מ”נערות הירושימה”, באקדמיה הלאומית למדעים, 1955. מתוך הבלוג “מוות והעלמה

רגיל

הנרייטה לאקס

הנרייטה לאקס, 1951-1920

היום, לפני 98 שנים, נולדה הנרייטה לאקס, שב-1951 פנתה לביה”ח ג’ון הופקינס, היחיד באזור בולטימור שטיפל אז באפרו-אמריקאים, ואובחנה כחולה בסרטן צוואר הרחם. במהלך הטיפול בה נלקחו ממנה, ללא הסכמתה, דגימות תאים שלימים היוו מקור לתאי הילה, לפי ראשי התיבות של שמה. תאים אלו הצליחו לשגשג במעבדה יותר מכל תא אנושי לפניהם, ולמעשה יכולים להתחלק לנצח ולהעמיד אינסוף דורות של תאים. מאז ועד היום השימוש בהם הביא לפריצות דרך באינספור מחקרים רפואיים ולפיתוח אלפי פטנטים מסחריים. בני משפחתה גילו על השימוש בתאיה רק ב-1975, ומעולם לא קיבלו כל תגמול.

עוד על הנרייטה לאקס

עוד על השימוש בתאי הילה (HeLa Cells) לחקר מחלות (כמו סרטן ואיידס), לפיתוח חיסונים (למשל לפוליו), לפיתוח תרופות (למשל להרפס, להמופיליה ולפרקינסון), לחקר השפעות של חומרים רעילים וקרינה, לחקר הזדקנות של תאים, למיפוי גנטי, לשיבוט תאים ולבדיקת רגישות למגוון חומרים (כמו דבק, דיו ומוצרי קוסמטיקה)

“חיי הנצח של הנרייטה לאקס”, ספרה של רבקה סקלוט מ-2010, מתאר את קורותיהם של תאי הילה ותרומתם למדע ולתעשייה, את קורות משפחת לאקס הענייה ואת קורותיה שלה במסעה לגילוי הסיפור. הספר יצא לאור בעברית ב-2011 בהוצאת כנרת-זמורה-ביתן, בתרגום של נעמי כרמל.

ב-2017 הופק ב-HBO סרט טלוויזיה על בסיס הספר, בכיכובן של רני אליז גולדסברי כהנרייטה לאקס, רוז ביירן כרבקה סקלוט ואופרה ווינפרי כדבורה, בתה של הנרייטה. הטריילר הרשמי של הסרט “חיי הנצח של הנרייטה לאקס”.

פייסבוק

רגיל

אניטה היל

אניטה פיי היל, נולדה ב-1956

היום, לפני 62 שנים, נולדה אניטה היל, עורכת דין ואקדמאית אפרו-אמריקאית. ב-1991 האשימה מועמד לביהמ”ש העליון, קלרנס תומאס, בהטרדות מיניות כשהיה ממונה עליה בנציבות לשוויון הזדמנויות ובמשרד החינוך. אל מול ערעור אמינותה עד כדי רצח אופי, היא העידה בפני ועדת הסנאט ועברה גם בדיקת פוליגרף (בעוד תומאס סירב), אך בסופו של דבר מועמדותו אושרה והוא מונה לשופט עליון. הפרשה עוררה מודעות להטרדות מיניות וקידמה את השיח הציבורי בנושא, ושנה אחר כך נבחר מספר שיא של נשים לתפקידים פוליטיים. ב-2017 מונתה היל לעמוד בראש “הוועדה נגד הטרדות” בעקבות Me Too.

ויקיפדיה

פאטי מארי, אחת מהנבחרות לסנאט ב-1992, סיפרה שהחליטה לרוץ בבחירות מכיוון ש”זה היה כל כך מוזר, לראות את הגברים האלה מתחקרים בתוקפנות את האישה הזאת מהכיסאות הגדולים שלהם ומביטים בה מלמעלה. אז אמרתי, אני הולכת לרוץ לסנאט. כי הם צריכים שם מישהי שתגיד מה שאני הייתי אומרת אם הייתי שם”, כלומר להגן על היל ולתחקר את תומאס ולא אותה.

פייסבוק

בתמונה הגדולה: היל בפסטיבל הסרטים סאנדנס 2015, צילום: ויקטוריה וויל

בתמונה הקטנה: שער מגזין “טיים” מ-21 באוקטובר 1991, המציב את אניטה היל מול קלרנס תומאס תחת הכותרת “סקס, שקרים ופוליטיקה”

רגיל

מוניקה לוינסקי

מוניקה סמיל לוינסקי, נולדה ב-1973

היום, לפני 45 שנים, נולדה מוניקה לוינסקי, אקטיביסטית נגד בריונות רשת, אשת תקשורת ומעצבת אופנה יהודייה אמריקאית. ב-1995, בגיל 22, החלה לעבוד כמתמחה בבית הלבן, והייתה לה מערכת יחסים עם נשיא ארה”ב ביל קלינטון. חשיפת הפרשה והכחשתה, לצד האשמות קודמות של קלינטון בהתנהגות מינית בלתי הולמת כמושל ארקנסו, הובילו לניסיון הדחתו באשמת עדות שקר ושיבוש הליכי משפט. לוינסקי נעשתה בן לילה ידועה לשמצה בכל העולם כסמל סקס, כמופקרת ופתיינית, ולמעשה הייתה לאחת הראשונות שנפלו קורבן לשיימינג רשת בינלאומי בעקבות חשיפה של ניצול יחסי מרות.

ויקיפדיה

שיחת ה-TED של מוניקה לוינסקי, “מחיר הבושה”:
“ביוש ציבורי כספורט דמים חייב להיפסק,” היא אומרת. “ב-1998, אני הייתי ‘פציינט אפס’, הסנונית הראשונה למגפת השיימינג, כשאיבדתי את כל המוניטין האישי שלי באופן כמעט מיידי ברמה הגלובלית.” כיום, שיימינג ציבורי ברשת מהסוג שהיא חוותה הפך לדבר נפוץ – שלעתים הוא אף קטלני. בשיחה אמיצה, היא בוחנת מקרוב את תרבות ההשפלה המאפיינת כיום את הרשת ומבקשת לסלול דרך אחרת.

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מוקפת בצוותי חדשות מחוץ למשרד עורך הדין שלה, יולי 1998 (מקור: וושינגטון פוסט)

רגיל

אנג’י זפאטה

אנג’י זפאטה, 2008-1989

היום, לפני 10 שנים, נרצחה אנג’י זפאטה, צעירה טרנסג’נדרית אמריקאית. מילדות הייתה בטוחה בזהותה המגדרית, וכבר בחטיבת הביניים יצאה מהארון בפני משפחתה וחבריה הקרובים. בגיל 18 הכירה את אלן אנדרדה ברשת חברתית, הם נפגשו ובילו יחד שלושה ימים, ואז נודע לו כי היא טרנסג’נדרית והוא הכה אותה למוות. משפחתה של זפאטה תבעה להכיר ברצח כפשע שנאה ולא כפשע רגיל, וזה אכן היה למקרה הראשון בארה”ב של הרשעה בגין פשע שנאה כנגד קורבן טרנס*. הרוצח, שהוקלט משמיע התבטאויות להט”בפוביות, נידון למאסר עולם ללא אפשרות לשחרור מוקדם.

ויקיפדיה

נכון להיום, טרנס* נרצח/ת בעולם כל שלושה ימים בממוצע (לא כולל מיתות מהתאבדות, מתאונות או מסיבות אחרות).
למרות התפיסה שטרנס* זוכים לקבלה ולהכלה יותר מאי פעם, מספר הנרצחות/ים רק עולה משנה לשנה, וטרנס* לא-לבנים במיוחד.
ב-2017 התקבלו 325 דיווחים על רציחות של טרנס* מרחבי העולם, בעיקר של נשים טרנסיות, לפחות 28 מהם/ן בארה”ב לבדה. מאז תחילת 2018, תועדו עשרות מקרי רצח של טרנס*, 14 מהם בארה”ב.
עוד על שמות כל הטרנס* הנרצחות/ים וסיפוריהם/ן

פייסבוק

בתמונה הקטנה: משפחתה של אנג’י במהלך מתן גזר הדין של הרוצח

רגיל

ליילני מויר

ליילני מריאטה (או’מאלי) מויר, 2016-1944

היום, לפני 74 שנים, נולדה ליילני מויר, קורבן וחושפת מדיניות האֵאוּגֵנִיקָה* באלברטה שבקנדה. לאחר שנים של חסך והזנחה, בגיל 11 אושפזה ע”י משפחתה במוסד פסיכיאטרי, ללא אבחון. בעקבות ציון נמוך במבחן משכל הוגדרה כמפגרת, ועל פי החוק בוצע בה ניתוח כריתת חצוצרות, בהסכמת אמה וללא ידיעתה. בגיל 21 הצליחה לצאת לחיים עצמאיים. ציון ממוצע במבחן משכל חוזר הוכיח כי אינה מפגרת. כשניסתה להרות גילתה כי עברה עיקור, וגם אימוץ נמנע ממנה בשל “עברה הפסיכיאטרי”. ב-1995 ניצחה בתביעה תקדימית: נפסקו לה פיצויים (ובעקבותיה למאות נוספים) והמדינה הכירה באחריותה לעוול.

אֵאוּגֵנִיקָה היא פילוסופיה ביולוגית-חברתית, שהייתה פופולרית בעולם המערבי בראשית המאה ה-20, השואפת “להשביח” את המין האנושי באמצעות תורשה סלקטיבית. היא נודעה לשמצה בשל ניסיונה לחלק את החברה לבעלי תורשה “טובה” ו”נורמטיבית” למול בעלי תורשה “פגומה” (כלומר בעלי מוגבלויות פיזיות, מנטליות או נפשיות), ובשל תוכניות העיקור שהובילה במטרה לרסן את התרבותם של האחרונים. בעקבות יישומיה הזוועתיים ע”י הנאצים במלחמת העולם השנייה, הפכה למוקצית בקהילה המדעית וברוב העולם (אם כי במדינות רבות בעולם ישנה מדיניות המעודדת ילודה סלקטיבית במגוון שיטות, “מבחירה” ולא בכפייה).

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

פאוזיה קאסינג’ה

פאוזיה קאסינג’ה, הדיון בבקשת המקלט שלה הוכרע ב-1996

“ביום חמישי הודיעו לי שאתחתן. ביום שישי אמרו לי שיחתכו אותי. בחצות ברחתי.”

פאוזיה קאסינג’ה, נערה יתומה בת 17 מטוגו, נמלטה ב-1994 מכפיית נישואים פוליגמיים ומילה, הצליחה להגיע לארה”ב אך נתפסה על ידי רשויות ההגירה, הופשטה, נאזקה ונכלאה, ובקשתה לקבל מקלט נדחתה. היום, לפני 22 שנים, ועדת הערעורים לענייני הגירה הפכה את ההחלטה ויצרה תקדים להכרה ברדיפה מגדרית כסיבה מספקת להענקת מקלט מדיני. עורכת הדין ליילי מילר-מורו, שייצגה אותה פרו-בונו, ייסדה בהשראתה את “מרכז טאהירה לצדק”, המציע סיוע משפטי לפליטות על רקע אלימות ורדיפה מגדריות.

עוד על תקדים קאסינג’ה

עוד על עורכת הדין ליילי מילר-מורו

פייסבוק

בתמונה הקטנה: צילום מסך מתוך מסיבת עיתונאים בהשתתפות פאוזיה קאסינג’ה ב-1997. לקוח מתוך סרטון שבו עו”ד מילר-מורו מציגה את המקרה ואת השלכותיו על מערכת המשפט האמריקאית ומתארת את הקמתו של “מרכז טאהירה לצדק”

רגיל

רזאן זיתונה

רזאן זיתונה, נולדה ב-1977

היום, לפני 41 שנים, נולדה רזאן זיתונה, עורכת דין ועיתונאית סורית, ממייסדות האגודה למען זכויות אדם בסוריה. מ-2001 הגנה על חירותם של אסירים פוליטיים ואסירי חופש הביטוי בסוריה, ודיווחה תדיר על פשעי השלטון הסורי נגד אזרחיו. ב-2011 הקימה את מרכז התיעוד להפרת זכויות אדם בסוריה, שנועד להוות מוקד ידע לתקשורת העולמית, ובנתה והובילה ועדה של מאות פעילים צעירים משכילים שדנה במהפכה הסורית ובצדק העתידי הנדרש בסוריה. ב-2013, לאחר אינספור איומים על חייה, נחטפה ע”י קבוצה חמושה אנונימית, כנראה מארגון המורדים של צבא האסלאם, ומאז נעלמו עקבותיה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: רזאן זיתונה בשידור הווידאו האחרון שלה לפני שנחטפה, דצמבר 2013

רגיל

מארי-ג’וזף אנג’ליק

מארי-ג’וזף דיטה אנג’ליק, הוצאה להורג ב-1734

היום, לפני 284 שנים, עלתה באש העיר הישנה של מונטריאול בחבל קוויבק שבקנדה. מארי-ג’וזף אנג’ליק, שפחה שחורה צעירה – שרק יומיים קודם לכן הוחזרה לבעליה לאחר ניסיון בריחה – הורשעה בהצתת בית בעליה שהובילה לשריפה הגדולה, והיא עונתה, הוצאה להורג בתלייה וגופתה נשרפה. שאלת אשמתה עדיין שנויה במחלוקת בקרב היסטוריונים, כאשר מצד אחד נטען שהשריפה נגרמה בשוגג ושהיא הורשעה רק בשל היותה “שפחה מועדת”, ומצד שני נטען שעשתה זאת כמרד נגד עבדות. בכל מקרה, אנג’ליק מהווה עד היום סמל לאישה מעוררת השראה שנאבקה באומץ למען עצמאותה ולמען חייה.

ויקיפדיה

פרוטוקול המשפט המפורט, ומסמכים חשובים נוספים המספקים הקשר, זמינים בתרגום לאנגלית

פייסבוק

בתמונה הגדולה: “המציתה: מארי-ג’וזף אנג’ליק”, יצירה של קית’ לאנג, מדיה מעורבת, 2012

בתמונה הקטנה: מסמכים מההליך המשפטי נגד אנג’ליק

רגיל

אגתה אווילינגיימאנה

אגתה אווילינגיימאנה, 1994-1953

היום, לפני 24 שנים, נרצחה אגתה אווילינגיימאנה, ראשת ממשלת רואנדה, ע”י המשמר הנשיאותי – אות הפתיחה לרצח העם ברואנדה. היא הייתה מורה לכימיה (על אף התנגדות לכך שבנות ילמדו מדעים), והגיעה לתודעת הציבור כשהקימה קואופרטיב של הסגל האקדמי. ב-1992 מונתה לשרת החינוך מטעם המפלגה הדמוקרטית, וביטלה את מערכת המכסות והמלגות האקדמיות על בסיס אתניות, החלטה שקוממה עליה את הקיצוניים בני ההוטו. ב-1993, בניסיון להגיע להסכם שלום בין טוטסי להוטו, הסכימו הנשיא וכל המפלגות על מינויה לראשת הממשלה – האישה הראשונה, והיחידה עד כה, בתפקיד זה.

ויקיפדיה

עוד על רצח העם ברואנדה

פייסבוק

רגיל

סוזנה טרימרקו דה ורון

שרה סוזנה דל ולה טרימרקו דה ורון, נולדה ב-1954

בתה, מריה (מריטה) דה ורון, נחטפה ב-2002

היום, לפני 16 שנים, נחטפה מריטה ורון, צעירה ארגנטינאית בת 23 ואם לפעוטה בת שנתיים, בדרכה מביתה לביקור אצל רופא, כנראה ע”י סוחרי נשים למטרות מין. אמה, סוזנה טרימרקו, במאמציה לאתר את בתה, חקרה, חשפה והעלתה אל סדר היום הציבורי את רשת הסחר בנשים בארגנטינה ובדרום אמריקה בכלל, ואת הממסד המאפשר את קיומה – ולא נרתעה גם לנוכח הצתת ביתה, ניסיונות דריסה ואינספור איומי מוות מצד ארגוני פשע ושוטרים ושופטים מושחתים. הארגון לתמיכה בקורבנות סחר שהקימה חילץ עד כה מאות נשים וכן קידם חקיקה נגד פרסום שירותי מין. מריטה עצמה מעולם לא נמצאה.

עוד על סוזנה טרימרקו

עוד על מריטה ורון ועל הפיכתה לסמל לסחר בנשים בארגנטינה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ציור קיר המציג דיוקן של טרימרקו בבואנוס איירס

בתמונה הקטנה: אוחזת תמונה של בתה

רגיל

מונה זילברשטיין

מונה זילברשטיין, 1988-1948

“המסיבה של מונה זילברשטיין התחילה בגיל 15. כולם היו שם. המטרה: להתנסות בכל, הרבה ומהר. ב”כסית” ושלוחותיה כתבו על היופי שלה שירים. בעיתונים דיווחו על כל צעד שעשתה. קראו לה נערת זוהר. אחר כך קראו לה שחקנית. היא הדרדרה לסמים, עברה דרך העולם התחתון, הגיעה לאשפתות, וחזרה משם.”
(מתוך סדרת ראיונות עם מונה זילברשטיין, אוגוסט 1987, כחצי שנה לפני מותה)

היום, לפני 30 שנים, מתה מונה זילברשטיין, שחקנית קולנוע ודוגמנית ישראלית, ממנת יתר של הרואין. כנערה צעירה בת 14 החלה לפקוד את קפה “כסית”, חברה ל”חבורת לול” והייתה לאחת הדמויות הבולטות בבוהמה התל אביבית. היא השתתפה בכל סרט ישראלי חשוב בשנות ה-60 וה-70; תפקידה הזכור ביותר הוא דינה בסרט “מציצים”. זילברשטיין התמכרה לסמים קשים, עברה אשפוזים ומעצרים וניסיונות גמילה חוזרים ונשנים. ב-1984, לאחר עוד ניסיון גמילה, ייבאה לישראל את קבוצות התמיכה של מכורים אנונימיים והצליחה להפיצן בכל רחבי הארץ ובמיוחד לשלבן בשירות בתי הסוהר.

 

“אל תעברי לבד ילדה ברחוב
בשיער גולש,
אל תעברי לבד ילדה ברחוב
זה משחק באש!

כל הגברים כולם יביטו בך
במבט עורג,
כל הגברים כולם יביטו בך
במבט הורג!

הקשיבי,
מה יהיה אם אחד פתאום ישבור
את לבך הרך?
אל מיטתו לעד אותך יקשור…
למה, למה לך?”

(מתוך שיר של “שלישיית גשר הירקון” מאת חיים חפר, שנכתב על מונה זילברשטיין בת ה-16)

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צילם ציון ציפריס, מתוך כתבה ב”פנאי פלוס”, מרץ 2018, על “סיפור חייה הטראגי של נערת הזוהר מ’מציצים’: מונה זילברשטיין

בתמונה הקטנה: מונה זילברשטיין ואורי זוהר בצילומי יח”צ מתוך הסרט “מציצים”

רגיל

קרוליין נורטון

קרוליין נורטון, 1877-1808

היום, לפני 210 שנים, נולדה קרוליין נורטון, אשת חברה וסופרת אנגלייה, שנחשבת עד היום סמל למאבק למען צדק. ב-1836 עזבה את בעלה, שהתברר כקנאי ורכושני, שתיין ואלים, והוא תבע את אחד מחבריה הקרובים, שהיה אז ראש הממשלה, בגין בגידה פלילית עמה. ביהמ”ש דחה את התביעה, אך נורטון לא הורשתה להתגרש, נמנעה ממנה גישה לילדיה והכנסותיה מכתיבה נחשבו של בעלה. היא ניהלה קמפיין רב-תהודה, שבעקבותיו עברו לראשונה חוקים המאפשרים לנשים להיחשב ישות משפטית נפרדת מהבעל בסוגיות כמו משמורת ילדים, גירושין בבית דין אזרחי ושמירה על רכושן לאחר הנישואין.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: קרוליין נורטון (מימין), סמואל רוג’רס ומריה לואיזה פיפס, בציור של פרנק סטון, סביבות 1845

בתמונה הקטנה: נורטון ב-1863

רגיל

תענית אסתר: יום העגונה

“מִי שֶׁבֵּרַךְ לְהַתָּרַת עֲגוּנוֹת וּמְסֹרְבוֹת גֵּט”, תפילה שחיברה ד”ר יעל לוין:
“מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וְאִמּוֹתֵינוּ שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, הוּא יִזְכֹּר וְיִפְקֹד לְטוֹבָה אֶת כָּל נְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל הָעֲגוּנוֹת וּמְסֹרְבוֹת הַגֵּט, וְיַעֲזֹר וְיָגֵן וְיוֹשִׁיעַ לָהֶן, וְיוֹצִיא מִמַּסְגֵּר נַפְשָׁן לְחַיּוֹתָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה.
הָאֵ-ל הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה, הַפּוֹדֶה וּמַצִּיל בְּכָל עֵת צוּקָה, הוּא יַעֲנֶה אֶת הַנָּשִׁים הַצְּרוּרוֹת אַלְמְנוּת חַיּוּת וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקָתָן, וִיבַטֵּל וִישַׁנֶּה לְטוֹב אֶת מַחֲשֶׁבֶת הַבְּעָלִים הַמְּסָרְבִים לָתֵת לִנְשׁוֹתֵיהֶם גֵּט, כִּי הוּא אֱ-לֹהֵי כָּל בָּשָׂר, מִמֶּנּוּ לֹא יִפָּלֵא כָּל דָּבָר.
אַחְיוֹתֵינוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הַנְּתוּנוֹת בַּצָּרָה וּבַשִּׁבְיָה – הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶן, וְיוֹצִיאֵן מִצָּרָה לִרְוָחָה וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה.
הָאֵ-ל הַמּוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת, יִתֵּן בְּלֵב דַּיָּנֵי יִשְׂרָאֵל רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה’ לְהַתִּיר אֶת כָּל הַנָּשִׁים הָעֲגוּנוֹת וּמְסֹרְבוֹת הַגֵּט מִכִּבְלֵיהֶן, לְהָקִים שְׁכִינָה מֵעֲפָרָהּ, שֶׁכָּל הַמַּתִּיר עֲגוּנָה אַחַת כְּאִלּוּ בָּנָה אַחַת מֵחֻרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם הָעֶלְיוֹנָה. וִיקֻיַּם בָּהֶן מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: ‘יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ’.
מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים יַעֲמֹד לִימִינָן, יָרִים אֶת קַרְנָן, יַעֲלֶה לָהֶן אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא, וְלֹא יִהְיוּ לָהֶן עוֹד שֵׁאת וְשָׁבֶר. וְיִזְכּוּ לִבְנוֹת בָּתִּים נֶאֱמָנִים בְּיִשְׂרָאֵל. בַּעֲבוּר שֶׁכָּל הַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה מִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶן, הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְנֹאמַר אָמֵן.”

היום, יום תענית אסתר, חל יום הזדהות עם נשים עגונות ומסורבות גט. כמוהן, גם אסתר המלכה מצאה עצמה כלואה בקשר נישואים לא רצוי. מאחר שמבחינה הלכתית, ההחלטה על מתן גט נתונה בידי הבעל בלבד, כאשר הוא נעדר, אינו כשיר או – במקרה השכיח – פשוט מסרב לגט, אין לאישה ברירה אלא להיוותר נשואה לו. אסור לה להתחתן בשנית, היא בבחינת נואפת אם היא עם גבר אחר וילדיה ייחשבו לממזרים (על גבר לא חלים דינים מקבילים). מטרת היום היא להגביר מודעות ולקדם פתרונות למצוקת העגונות, כך שאף אישה יהודייה לא תהא כבולה לנישואים בניגוד לרצונה ולא תיאלץ להיכנע לסחטנות גט.

עוד על יום העגונה, על עגינות ועל סרבנות גט

אתר הקואליציה הבינלאומית לזכויות נשים עגונות – עיקר (ICAR), יוזמת יום המודעות

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך הפגנה שהובילה צביה גורודצקי, ששבתה רעב מול הכנסת משום שבן זוגה סירב להעניק לה גט במשך 17 שנה, גם לאחר שנאסר. מתוך אתר “סרוגים”, מאי 2017

בתמונה הקטנה: הפגנה נגד תופעת הנשים העגונות מול בית המשפט העליון, 2017. צילום: אמיל סלמן, עבור אתר “הארץ”

רגיל

חיה זיידנברג

חיה זיידנברג, 1948-1926

“בית הדין של לוחמי חירות ישראל דן ביום כ”א בשבט למיתה בירייה את הבוגדת חיה זיידנברג, בת 22, מחולון. היא נאשמת בבגידה במולדת ובעם העברי ובשיתוף פעולה עם הכנופיות הערביות. אשמתה הוכחה. פסק הדין הוצא אל הפועל בו ביום.

זיידנברג הכירה את דאוד יסמיני, צעיר ערבי נוצרי מיפו, בעת עבודתה בדואר בתל אביב, ונוצר ביניהם קשר רומנטי. לטענת ארגון הלח”י, שלא הוכחה מעולם, הוקלטה שיחה ביניהם שבה כביכול הביעה נכונות להעביר עבורו מטען נפץ. היום, לפני 70 שנים, חוליה של הארגון חטפה אותה מדירתה לפרדס בשרון, לבית דין שדה, והוציאה אותה להורג במקום.

ויקיפדיה 

פייסבוק

הציטוט הוא מתוך ההודעה שהוציא ארגון הלח”י ביום הוצאתה להורג, 1 בפברואר 1948 (בתמונה הגדולה)

רגיל

חולדה קמפניינו

חולדה קמפניינו, 1992-1914

“במבט לאחור אני רואה שנאה, מוות, בגידה, אימה, הרס משפחות. לכן אני מעדיפה לחשוב על כל אותם אנשים שעזרו לחיי ולנפשי, שבסכנת חייהם הצילו […] בתוך החשיכה האיומה של ברבאריות, של חוסר של כל רגש אנושי, של עיוות צדק, תמיד אני רואה את ניצוץ האור שהדליקו אנשים כאלה. […] אני נזכרת באותן תופעות של אחווה, של ‘ואהבת לרעך כמוך’…”

היום, לפני 104 שנים, נולדה חולדה קמפניינו, אשת חינוך ישראלית, ניצולת שואה אשר העידה בשם יהדות איטליה במשפט אייכמן בירושלים, מתוך אמונה בחשיבות התפקיד החינוכי של העדות האישית להמחשת הטרגדיה הבלתי-נתפסת.

ויקיפדיה

גרסה דיגיטלית של ספרה האוטוביוגרפי, “לדור אשר לא ידע: קורותיה של אם צעירה בשנה גורלית בגולת איטליה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: חולדה קמפניינו וילדיה בקבוצת יבנה, 1952

רגיל

לינדה לאבלייס

לינדה סוזן בורמן (לינדה לאבלייס), 2002-1949

היום, לפני 69 שנים, נולדה לינדה בורמן, שנודעה בשם הבמה לינדה לאבלייס, שחקנית פורנו אמריקאית. היא התפרסמה לאחר הסרט “גרון עמוק” (1972), הנחשב לסרט הפורנוגרפי הרווחי ביותר בעולם בכל הזמנים. בורמן קיבלה על השתתפותה בסרט רק 1,250 דולר, שאותם לקח בעלה, שהיה גם הסרסור שלה. בספרה האוטוביוגרפי מ-1980 העידה כי במהלך הקריירה שלה נאנסה, נוצלה ושועבדה, וכי בעלה כפה עליה לבצע את האקטים במכות ובאיומי אקדח. בורמן הפכה לאחת המבקרות החריפות של תעשיית הפורנוגרפיה, והרצתה נגדה בפני קבוצות פמיניסטיות, סטודנטים וגורמי ממשל.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונות: עם צ’אק טריינור, בעלה הראשון והסרסור שלה

רגיל

רצח נשות ה-PKK

רצח נשות ה-PKK (מפלגת הפועלים של כורדיסטן), 2013

היום, לפני 5 שנים, נרצחו בפריז שלוש אקטיביסטיות כורדיות, מייסדות ומנהיגות של המחתרת הכורדית בטורקיה. סקינה קנסיז הייתה ממייסדיה של “מפלגת הפועלים של כורדיסטן” בשנות ה-80, והמשיכה להנהיג את התנועה הכורדית מבית הכלא לאחר שנאסרה ועונתה ע”י המשטרה הטורקית, ומפריז לאחר שהוגלתה; פידן דוגן פעלה באיחוד האירופי למען זכויות הכורדים; וליילה סיילמז פעלה למען זכויות נשים בקרב המיעוט הכורדי. על פי מקורות זרים, סוכנות הביון הממשלתית של טורקיה עומדת מאחורי פעולת החיסול, אולי במטרה לבלום את שיחות השלום שנערכו אז בין המורדים הכורדים והממשל הטורקי.

ויקיפדיה

עוד על סקינה קנסיז, 2013-1958

עוד על פידן דוגן, 2013-1982

עוד על ליילה סיילמז, 2013-1989

פייסבוק

רגיל

תקיפות מיניות בערב השנה החדשה בגרמניה

תקיפות מיניות בערב השנה החדשה בגרמניה, 2015

היום, לפני שנתיים, במהלך חגיגות ערב השנה החדשה בקלן, בהמבורג ובערים נוספות בגרמניה, כ-1,200 נשים הותקפו מינית ע”י קבוצות גדולות שהתקהלו סביבן ברחוב. לפי ההערכות, כ-2,000 גברים היו מעורבים בתקיפות, רובם מבקשי מקלט מצפון אפריקה. גל התקיפות, כישלון המשטרה בטיפול במצב והימנעות התקשורת מדיווח על כך, הציתו דיונים סוערים על משבר הפליטים באירופה, הניעו שינויים במדיניות ההגירה וחשפו כשל מהותי בחוק הגרמני – שלפיו, על מנת שתקיפה מינית תיחשב לפשע עליה להוות “סכנה לחייה או לשלמותה של הקורבן” ועל האישה להתנגד פיזית – ולכן תקיפות אלה כלל אינן מהוות עבירה.

ויקיפדיה

כתבה: “למה התקיפות של נשים בגרמניה בערב השנה החדשה אפילו לא היו פשע

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נשים בקלן מוחות נגד סקסיזם וגזענות לאחר התקיפות המיניות בערב השנה החדשה. צילום: וולפגנג רטאי, רויטרס

בתמונה הקטנה: הפגנות בהמבורג, גרמניה, במחאה על אלימות כנגד נשים שם וברחבי המדינה. צילום: בודו מרקס, סוכנות הצילום הצרפתית