עמוד 1
רגיל

פאני לו היימר

פאני לו היימר, 1977-1917

“אני מניחה שאם היה לי שכל, הייתי קצת יותר מפחדת – אבל מה היה הטעם בפחד? הדבר היחיד שהם יכלו לעשות זה להרוג אותי, והיה נראה לי שזה מה שהם מנסים לעשות, טיפין-טיפין, מאז שאני זוכרת את עצמי.”
(פאני לו היימר, על החלטתה האמיצה להצטרף למרשם בעלי זכות ההצבעה במיסיסיפי)

היום, לפני 101 שנים, נולדה פאני לו היימר, פעילה למען זכויות האזרח בארה”ב. מגיל שש עבדה עם משפחתה בשדות כותנה. כחלק מתוכנית של מדינת מיסיסיפי לצמצם את מספר העניים השחורים, רחמה הוסר, ללא ידיעתה, במהלך ניתוח למטרה אחרת. ב-1962 נענתה לקריאתו של ארגון לזכויות אזרח להירשם כבוחרת, על אף מכשולים שהציבה המדינה בפני שחורים שרצו להצביע. עקב כך פוטרה מעבודתה במטע, נעצרה והוכתה קשות – והצטרפה למאבק. בין היתר, הובילה את מיזם “קיץ החירות” במיסיסיפי, הקימה את מפלגת החירות של מיסיסיפי ונאבקה בסגרגציה ובעוני בקמפיין של מרטין לותר קינג.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: שרה במחאה מחוץ לוועידה הדמוקרטית הלאומית באטלנטיק סיטי, אוגוסט 1964 (צילום מסך מתוך הסרט הדוקומנטרי “קיץ החירות”, “Freedom Summer”)

בתמונה הקטנה: נואמת בפני תומכי מפלגת החירות הדמוקרטית של מיסיסיפי מחוץ לגבעת הקפיטול בוושינגטון, לאחר שבית הנבחרים דחה את טענותיהם לגבי אי-ייצוג של השחורים במיסיסיפי, ספטמבר 1965 (מתוך ארכיון AP)

רגיל

יינגלאק צ’ינוואט

יינגלאק צ’ינוואט, נולדה ב-1967

היום, לפני 51 שנים, נולדה יינגלאק צ’ינוואט, אשת עסקים ופוליטיקאית תאילנדית, האישה הראשונה (והיחידה) שכיהנה כראשת ממשלת תאילנד. למשפחתה עסקים רבים, והיא ניהלה כמה מהם, ובראשם חברת הסלולר הגדולה ביותר במדינה. בבחירות 2011, בתום קמפיין ששם דגש על פיוס לאומי ומאבק בעוני, זכתה מפלגת “פאו תאי” (למען תאילנד) בראשותה ברוב מוחלט. אולם בסוף 2013 פרצה מחאה המונית נגדה שהובילה לחודשים של משבר אלים, עד שלבסוף הדיח אותה ביהמ”ש החוקתי של תאילנד והאשים אותה בהפרת אמונים ובהזנחת תפקידה. לפני מתן גזר הדין, צ’ינוואט נמלטה מתאילנד.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צ’ינוואט יוצאת מפיקוד חיל האוויר לאחר ישיבת קבינט בבנגקוק, 2014 (מקור: רויטרס, סאן דיילי)

בתמונה הקטנה: צ’ינוואט בפורום הכלכלי העולמי, 2012

רגיל

“עשינו הפלות!”

“עשינו הפלות!”, 1971

היום, לפני 47 שנים, התפרסם גיליון של מגזין “שטרן” הגרמני שכותרתו הייתה “עשינו הפלות!”. הופיעו בו 374 נשים, ביניהן מפורסמות רבות, שהודו בפומבי בכך שביצעו הפסקת היריון, דבר שהיה לא חוקי אז לפי סעיף 218 לחוק העונשין המערב-גרמני, אשר שונה ב-1976 אך הגבלותיו הוסרו סופית רק עם איחוד גרמניה ב-1992. הגיליון היה פרי יוזמה של העיתונאית הפמיניסטית אליס שוורצר, ונחשב לאבן דרך בתחיית המאבק הפמיניסטי בשנות ה-70: הפרסום שבר את הטאבו על שיח ציבורי על הפלות, הביא להקמת כמה קבוצות פמיניסטיות והאיץ את התארגנות ההתנגדות לחוק האוסר על הפלות.

ויקיפדיה

פייסבוק

עוד על אליס שוורצר (בתמונה הקטנה)

תמונתה של שוורצר מתוך אתר WDR הגרמני

רגיל

אלברטה שנק אדמס

אלברטה דייזי שנק אדמס, 2009-1928

היום, לפני 90 שנים, נולדה אלברטה שנק אדמס, אינואיטית-אמריקאית שפעלה למען שוויון עבור העמים הילידיים באלסקה. ב-1944, במחאה נגד הפרדה בין הגזעים, שהביאה בפועל להשארה של ילדים לא-לבנים ללא מסגרת חינוכית ושל מבוגרים לא-לבנים ללא אפשרויות תעסוקה, שנק בת ה-16 סירבה לצאת מהאזור ל”לבנים בלבד” בתיאטרון ונעצרה ע”י המשטרה. היא שוחררה למחרת לאחר הפגנת מחאה של הקהילה האינואיטית המקומית, וכתבה על כך למושל אלסקה, שבתגובה הבטיח לה שאף אחד לא יקבל שוב יחס כזה ובתוך כמה חודשים העביר את החוק למניעת אפליה באלסקה (1945).

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: “תיאטרון החלומות” בעיר נום שבאלסקה, שבו מחתה אלברטה על מדיניות ההפרדה

רגיל

רכבת אמצעי המניעה

רכבת אמצעי המניעה, 1971

היום, לפני 47 שנים, נערכה באירלנד הפגנת מחאה שנודעה כ”רכבת אמצעי המניעה”. חברות תנועת השחרור של נשות אירלנד ארגנו נסיעה המונית מדבלין לבלפסט שמעבר לגבול, בצפון אירלנד, על מנת לרכוש שם אמצעי מניעה, שהחוק אסר על ייבוא ומכירה שלהם. בעת חזרתן לאירלנד, במכס, הכריזו בקול מה רכשו, נופפו בהפגנתיות באמצעי המניעה וניפחו קונדומים כמו בלונים. בכך הן הסתכנו לא רק בסטיגמה חברתית כמופקרות אלא גם במעצר ובקנסות גבוהים. המחאה זכתה לכיסוי תקשורתי נרחב, שברה את הטאבו על שיח על מניעת היריון והפלות באירלנד והיוותה נקודת מפנה במאבק לזכויות נשים באירלנד.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אקטיביסטיות על הרציף בתחנת קונולי בדבלין לפני העלייה לרכבת לבלפסט, 1971. על השלט כתוב “Irish Women’s Liberation Movement” – תנועת השחרור של נשות אירלנד

בתמונה הקטנה: נל מק’קפרטי, אחת ממשתתפות ההפגנה, בפאנל בנושא רכבת אמצעי המניעה, במסגרת מפגשים על זכויות נשים בראייה היסטורית שנערכו ב-2017. צילום: אנה מורן, מתוך כתבה ב”University Times”

רגיל

רזאן זיתונה

רזאן זיתונה, נולדה ב-1977

היום, לפני 41 שנים, נולדה רזאן זיתונה, עורכת דין ועיתונאית סורית, ממייסדות האגודה למען זכויות אדם בסוריה. מ-2001 הגנה על חירותם של אסירים פוליטיים ואסירי חופש הביטוי בסוריה, ודיווחה תדיר על פשעי השלטון הסורי נגד אזרחיו. ב-2011 הקימה את מרכז התיעוד להפרת זכויות אדם בסוריה, שנועד להוות מוקד ידע לתקשורת העולמית, ובנתה והובילה ועדה של מאות פעילים צעירים משכילים שדנה במהפכה הסורית ובצדק העתידי הנדרש בסוריה. ב-2013, לאחר אינספור איומים על חייה, נחטפה ע”י קבוצה חמושה אנונימית, כנראה מארגון המורדים של צבא האסלאם, ומאז נעלמו עקבותיה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: רזאן זיתונה בשידור הווידאו האחרון שלה לפני שנחטפה, דצמבר 2013

רגיל

אסמה ג’הנגיר

אסמה ג’ילאני ג’הנגיר, נולדה ב-1952

היום, לפני 66 שנים, נולדה אסמה ג’הנגיר, עורכת דין ופעילת זכויות אדם פקיסטנית. ב-1980 ייסדה יחד עם אחותה, הנא ג’ילאני, את משרד עורכי הדין הראשון בפקיסטן שבראשו עומדות נשים. ב-1983 הייתה ממקימות פורום הנשים למאבק בחוקים הפקיסטניים המפלים נשים, ביניהם החוק הקובע שעדותה של אישה שווה חצי מעדות גבר, החוק שלפיו על קורבנות אונס להוכיח את חפותן והחוק המתיר לנשים להינשא רק למי שהגבר המשמורן שלהן מאשר. ב-1987 הייתה למייסדת ויו”רית של הנציבות הפקיסטנית לזכויות אדם, הפועלת בין היתר נגד העסקת ילדים ועונש מוות ולמען חופש דת ודמוקרטיה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

“ליל האימה”

“ליל האימה”, 1917

היום, לפני 100 שנים, קבוצה של 33 חברות הארגון “הזקיפות השקטות”, שנעצרו משום שהפגינו בחזית הבית הלבן מדי יום בדרישה לקבל זכות הצבעה לנשים, הוכו ועונו באכזריות ע”י סוהרים. האירוע, שזכה לכינוי “ליל האימה”, מסמל את שיאו של גל המעצרים של הסופרג’יסטיות המיליטנטיות בהנהגת “מפלגת הנשים הלאומית” של אליס פול, 218 נשים בסך הכול. הן סבלו גם מתנאי מעצר קשים במיוחד, כולל אוכל מעופש, מניעת טיפול רפואי, מניעת ביקורים והאכלה בכפייה. לאחר מאבק משפטי עיקש שזכה לכיסוי תקשורתי נרחב, הכריז בית המשפט שמעצרן, הרשעתן וכליאתן נעשו באופן שמנוגד לחוקה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: חברות “מפלגת הנשים הלאומית”, שכונו “הזקיפות השקטות”, בחזית הבית הלבן ב-1917

בתמונה הקטנה: אליס פול על המרפסת, חוגגת יחד עם סופרג’יסטיות נוספות את ניצחונן עם קבלת זכות ההצבעה ב-1920

רגיל

סביטה הלפנאבר

מותה של סביטה הלפנאבר, 2012

היום, לפני 5 שנים, מתה סביטה הלפנאבר, רופאת שיניים אירית בת 31, מזיהום ברחמה בשבוע ה-17 להריונה. בקשתה לבצע הפלה לאחר שאובחנה אצלה הפסקת היריון טבעית – נדחתה, וזאת משום שהחוק באירלנד קבע כי הפלה היא עבירה פלילית שעונשה מאסר עולם, מבלי להגדיר במדויק סייגים לכך. מותה עורר באירלנד ובעולם מחאות והפגנות, ובעקבות זאת המליץ משרד הבריאות האירי לשנות את מדיניות ההפלות. ב-2013 עבר “החוק להגנת החיים במהלך היריון”, הקובע נחרצות כי מותר להפסיק היריון אם יש חשש לחיי האישה. ממשלת אירלנד הצהירה כי בשנה הבאה תערוך משאל עם על האיסור לבצע הפלות.

ויקיפדיה

על הצהרת ממשלת אירלנד לערוך משאל עם על הפלות, ספטמבר 2017

פייסבוק

רגיל

רובי ברידג’ס

רובי נל ברידג’ס הול, נולדה ב-1954

היום, לפני 63 שנים, נולדה רובי ברידג’ס, האפרו-אמריקאית הראשונה שנכנסה לבי”ס ללבנים במדינות הדרום, לאחר שביהמ”ש העליון כפה עליהן לבטל את מדיניות הסגרגציה. ביום הראשון ללימודים בשנת 1960, ברידג’ס בת ה-6 הגיעה ללימודים במכונית משוריינת, מלווה בארבעה מרשלים. מפגינים רבים התקהלו מול ביה”ס, זרקו ביצים ועגבניות, הניפו שלטים נגד האינטגרציה וקראו סיסמאות גזעניות. הוריהם של כל הילדים הוציאו אותם מביה”ס, אם כי החזירו אותם בהדרגה, וכל המורים מלבד אחת סירבו ללמד אותה במשך כל שנת הלימודים הראשונה. כיום פועלת ברידג’ס לקידום ערכים של סובלנות וכבוד כלפי הזולת.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה:

למעלה: ברידג’ס בליווי המרשלים על מדרגות בית הספר, 14 בנובמבר 1960

למטה: “הבעיה שאיתה כולנו חיים”, צייר נורמן רוקוול (1960)

רגיל

מניפסט הנשים בגאנה

מניפסט הנשים בגאנה, 2004

היום, לפני 13 שנים, פורסם “מניפסט הנשים בגאנה” על ידי קואליציה של פעילות פמיניסטיות וארגוני נשים מגאנה. המניפסט מתאר את מצבן של הנשים הגאניות ודורש שוויון זכויות, קורא להשתתפותן במפלגות הגאניות ובממשלה, ותובע מהממשלה להבטיח להן שכר מינימום וגישה למערכות חינוך ובריאות, ובפרט להפלות. המניפסט מתייחס גם באופן מיוחד לסוגיות הנוגעות לנשים בעלות מוגבלויות. מאז פרסומו העבירה ממשלת גאנה חוק למניעת אלימות במשפחה, חוק נגד סחר בנשים וחוק למען אנשים בעלי מוגבלויות, וכן הוציאה את מילת הנשים אל מחוץ לחוק.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: ד”ר רוז מנסה-קוטין, מנהלת ארגון ABANTU מערב אפריקה, אחד הגופים המקדמים זכויות נשים בגאנה

רגיל

הנסיכה סופיה דוליפ סינג

הנסיכה סופיה אלכסנדרה דוליפ סינג, 1948-1876

היום, לפני 141 שנים, נולדה סופיה דוליפ סינג, סופרג’יסטית ופעילה למען שחרור הודו, סיקית פונג’אבית שחיה בבריטניה. היא הובילה את “ליגת הנשים נגד מיסוי”, שהתנגדה לשלם מיסים כל עוד אין לנשים זכות הצבעה, וב-1910 השתתפה במצעד הסופרג’יסטיות שבו תקפו אזרחים והמשטרה את הפעילות, אירוע שנודע כ”יום שישי השחור”. על אף היותה מקורבת למשפחת המלוכה הבריטית, היא הייתה “פורעת חוק” וסייעה למנהיגי התנועה הלאומית ההודית. במהלך מלחה”ע ה-1 תמכה בחיילים אסייתיים בכוחות הבריטיים, מחתה נגד האיסור על נשים להשתתף במאמץ המלחמתי והתנדבה לצלב האדום.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: הנסיכה סופיה דוליפ סינג מוכרת את מגזין “הסופרג’יסטית” מחוץ לארמון המפטון קורט בלונדון, שכמה דירות בו היו בבעלותה (כך כיתוב התמונה במקור, כפי שהתפרסמה בעיתון ב-1913)

רגיל

“נראית כמו מהנדסת”

“נראית כמו מהנדסת”, 2015

היום, לפני שנתיים, קמה תנועת “נראית כמו מהנדסת” על ידי אייסיס אנצ’לה, מפתחת תוכנה אמריקאית. אנצ’לה השתתפה בפרסומת גיוס לחברת תוכנה, הואשמה שהיא דוגמנית ולא באמת מהנדסת וספגה ביקורת רבה. מטרת הקמפיין הייתה לנתץ סטראוטיפים ולעודד נראוּת של מגוון אוכלוסיות שלרוב אינן מיוצגות בתעשיית המהנדסים, בעיקר נשים, לא-לבנים ולהטבפא”קים. בעזרת ההאשטאג “נראית כמו מהנדסת” הוזמנו מיעוטים בקרב המהנדסים לחלוק את חוויותיהם ואת תמונותיהם. בעקבות הצלחת הקמפיין קמו קמפיינים דומים נוספים, למשל “נראית כמו מנתחת” ו”נראית כמו פרופסור”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: אייסיס אנצ’לה

רגיל

ברברה גיטינגס

ברברה ברוקס גיטינגס, 2007-1932

היום, לפני 85 שנים, נולדה ברברה גיטינגס, פעילה להטבפא”קית בולטת אמריקאית. היא הקימה את תא ניו יורק של “בנותיה של ביליטיס”, הארגון הראשון למען זכויות לסביות בארה”ב, וארגנה מחאות נגד האיסור על העסקת הומואים ולסביות ע”י המדינה. גיטינגס הקימה את השדולה הגאה הראשונה במסגרת אגודת הספריות האמריקאית, במטרה לקדם הכללה של ספרות חיובית על הומוסקסואליות בספריות. היה לה גם חלק חשוב בהסרת ההומוסקסואליות מרשימת מחלות הנפש של האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה ב-1972. הליגה ההומו-לסבית נגד השמצה מעניקה פרס שנתי על שמה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

פלורנס ג’פראי הרימן

פלורנס ג’פראי הרימן, 1967-1870

היום, לפני 147 שנים, נולדה פלורנס ג’פראי הרימן, סופרג’יסטית, פעילה חברתית, פעילת שלום ודיפלומטית אמריקאית. היא הובילה את אחד המצעדים הסופרג’יסטיים בניו יורק, חשפה בפני ועידת הנשים את תנאי העבודה הקשים במפעלי היזע ואת תנאי המגורים בשיכונים, ותוארה ע”י הנשיא רוזוולט כמי שאחראית ל”אספקת חלב לילדים היונקים העניים”. ב-1937 מונתה לשגרירה בנורווגיה. בראשית מלחה”ע ה-2 הקימה את “ועדת החסד”, שסייעה לילדים ולנשים באזורי המלחמה, וב-1940 ארגנה את הברחת אזרחי ארה”ב מהמדינות הסקנדינביות. הרימן המשיכה בפעילותה הפילנתרופית גם בשנות ה-90 לחייה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

שביתת התופרות של פורד

שביתת התופרות של פורד, 1968

היום, לפני 49 שנים, פתחו התופרות של מפעל פורד בלונדון בשביתה, בדרישה לקבל שכר הוגן על עבודתן. הנשים, שתפרו את כיסויי המושבים במכוניות, התבשרו באותו היום שהן יסווגו כקבוצת עובדים נפרדת וישתכרו 15% פחות מגברים בעבודה מקבילה מבחינת כישורים ושעות עבודה. ייצור המכוניות נעצר למשך שלושה שבועות, עד שהושוו התנאים בעקבות התערבותה של שרת העבודה, ברברה קאסל. שביתה זו מהווה אבן דרך במאבק על יחסי עבודה בבריטניה והובילה להעברת החוק לשכר שווה בשנת 1970, שלראשונה אסר על אי-שוויון בין גברים ונשים בשכר ובתנאי העסקה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מצביעות על תום השביתה

בתמונה הקטנה: ברברה קאסל שותה תה עם נציגות השובתות

רגיל

מחאת נשות אוקינאווה

מחאת נשות אוקינאווה, יפן, 2016

היום, לפני שנה, בעת ביקור מתוקשר של נשיא ארה”ב ביפן, כתבו לו נשות אוקינאווה מכתב – וכן לשגריר ארה”ב ביפן, למפקד כוחות ארה”ב באוקינאווה, לראש ממשלת יפן ולמושל אוקינאווה – ובו דרשו שייקחו אחריות על מותה של צעירה בת 20 שעל פי החשד נאנסה ונרצחה ע”י אזרח עובד צבא ארה”ב. הן דרשו שיציעו לקרוביה תמיכה ראויה, שיחקרו לעומק את נסיבות האירוע ויענישו כראוי את התוקפן, וכן יסיגו מיידית את כוחות צבא ארה”ב מאוקינאווה. מקרה זה הוא האחרון שנחשף בשורה של עשרות מקרי אונס שתועדו מאז השתלט צבא ארה”ב על אוקינאווה ב-1972, וככל הנראה מהווים רק את קצה הקרחון.

לקריאה נוספת

עוד מקרי אונס מתוקשרים באוקינאווה ע”י אנשי צבא ארה”ב:
מקרה מ-1995
מקרה מ-2002

פייסבוק

בתמונה הקטנה: הקורבן, רינה שימאבוקורו (Rina Shimabukuro)

רגיל

אמהות פלסה דה מאז’ו

אמהות פלסה דה מאז’ו, מאז 1977

היום, לפני 40 שנים, נערכה בפלסה דה מאז’ו שבבואנוס איירס, מול משכן נשיא ארגנטינה, עצרת מחאה של 14 אמהות שילדיהן נעלמו ללא כל מידע בתקופת שלטונה של החונטה הצבאית במדינה, בין 1976 ל-1983. העיתונות לא הורשתה לסקר את ההפגנה הבלתי-חוקית, אך השמועה עברה מפה לאוזן ובשבוע שלאחר מכן הצטרפו אמהות נוספות והוחלט לקיים עצרת מחאה מדי יום חמישי. גם לאחר חטיפתן והיעלמן של שלוש מהמייסדות, נמשכו העצרות כסדרן בהשתתפות אלפים עד שנת 2006, אז הגיעה יו”ר ארגון האמהות להבנות עם נשיא ארגנטינה. עד היום נערכים בכיכר מדי יום חמישי מצעדים לזכר הנעלמים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

“אישה מכה נאו-נאצי עם תיק יד”

“אישה מכה נאו-נאצי עם תיק יד”, 1985

היום, לפני 32 שנים, צילם הנס רונסון את התמונה שהתפרסמה בשם “אישה מכה נאו-נאצי עם תיק יד”. בצילום המפורסם נראית אישה בת 38 מכה באמצעות תיק היד שלה נאו-נאצי הצועד בהפגנה של תומכי מפלגת הרייך הצפוני בעיר וֶקְשֶה שבשוודיה. הצילום נבחר לתצלום השנה בשוודיה לשנת 1985, ומאוחר יותר לתצלום המאה ע”י מגזין “וי” והחברה השוודית לצילום היסטורי. האישה המצולמת, שהפכה סמל להתנגדות ללאומנות, היא דנוטה דניאלסון, שנולדה בפולין בשנת 1947, אשר אמה ניצלה ממחנה ריכוז במלחמת העולם השנייה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: צילום שהפך גם הוא לוויראלי, מאי 2016: טס אספלונד, בת 42, עומדת מול 300 נאו-נאצים הצועדים ברחובות בורלנגה, שוודיה, ומניפה את אגרופה באוויר בהתרסה

רגיל

פד’ילה מבארכ

פד’ילה מבארכ, נעצרה ב-2011

היום, לפני 6 שנים, נעצרה פד’ילה מבארכ, אקטיביסטית בחריינית, והייתה לאישה הראשונה שהוגדרה ע”י ארגון “אמנסטי” כאסירת מצפון על שום חלקה בהפגנות בכיכר הפנינה בבחריין, עם פרוץ “האביב הערבי”. מבארכ נעצרה בתחנת בידוק משטרתית בטענה שהשמיעה מוזיקה “חתרנית” ברכבה, הוכתה ועונתה שוב ושוב ע”י השוטרים, הורשעה ב”תקיפת שוטר”, ב”עידוד שנאה כלפי המשטר” וב”פגיעה בסדר הציבורי”, ונגזרו עליה 4 שנות מאסר. בעקבות פניות רבות מצד ארגונים הומניטריים ולחץ ציבורי, שוחררה כשנה וחצי לאחר מכן, והתקבלה בחום ע”י אלפי תומכים בהפגנה שיזמה האופוזיציה הבחריינית.

ויקיפדיה

דיווח של “אמנסטי” על המאמצים למען שחרורה, ינואר 2012

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אחת ההפגנות בכיכר הפנינה בבחריין, מרץ 2011