עמוד 1
רגיל

יום הפליטים הבינלאומי

יום הפליטים הבינלאומי, מצוין ב-20 ביוני מאז 2001, אז מלאו 50 שנה לוועידת האו”ם בנושא מצבם של הפליטים, שבה אושרה אמנת הפליטים הבינלאומית

היום מציין האו”ם את יום הפליטים הבינלאומי על מנת להעלות את המודעות הציבורית למצב של מיליוני הפליטים ברחבי העולם שאולצו לברוח מארצותיהם. אמנם נשים וילדות מהוות כמחצית מהפליטים בעולם, אולם הן חשופות לאלימות רבה בהרבה מחלקן היחסי. על פי מחקר שערך לאחרונה אמנסטי אינטרנשיונל, נשים ונערות חשופות הרבה יותר לאלימות, לתקיפות מיניות (ועקב כך למחלות מין) ולחוסר ביטחון תזונתי בכל שלב במסע שלהן כפליטות, וגם במדינת המקלט. כמו כן, אחת מעשר מהן היא הרה, ונשים הרות פליטות סובלות מחשיפה גבוהה במיוחד למחלות, לזיהומים ולסיבוכים בלידה.

עוד נתונים על מצבם של פליטים ופליטות בדו”ח אמנסטי לשנת 2015

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

היום הבינלאומי למאבק במדבּוּר

היום הבינלאומי למאבק במדבּוּר, מצוין מאז 1995

היום מציין האו”ם את היום הבינלאומי למאבק במדבור. כשעוד ועוד אזורים יבשים נעשים בהדרגה צחיחים יותר, מערכות אקולוגיות רבות נתונות בסכנה בכשני שלישים ממדינות העולם. במיוחד באזורים הצחיחים, נשים הן מי שמסורתית מקדישות זמן ומאמץ ניכר לקרקע, עושות את רוב עבודת החקלאות, הכנת המזון, מציאת המים ואיסוף העצים ובעלות הידע על הצמחייה לתזונה ולמרפא – אך לרוב הקרקעות אינן בבעלותן והן מודרות מתהליכי קבלת ההחלטות, דבר המעמיד אותן בסכנה רבה כשיש בצורת או הכרח לנדוד, והן (והילדים שמסורתית באחריותן) יהיו נתונות לעתים קרובות יותר לעוני ולרעב.

עוד על היום באתר אמנת האו”ם למאבק במדבּוּר

עוד על היבטים מגדריים של מדבּוּר:
http://www.unccd.int/Lists/SiteDocumentLibrary/Publications/Desertificationandgender.pdf
רגיל

תקרית כביש 56

תקרית כביש 56, שנת 2002

היום, לפני 14 שנים, הייתה שיירה צבאית אמריקאית בדרכה חזרה מתרגיל מבצעי לבסיסה, כ-20 ק”מ מהעיר סיאול שבדרום קוריאה. בכביש כפרי צר ליד העיר יאנג’ו, אחד מכלי הרכב המשוריינים, שמשקלו כ-57 טון, פגע בשתי נערות מקומיות, שים מי-סאון ושין יו-סון, שהלכו בצד הכביש. הנהגים הועמדו למשפט צבאי אמריקאי באשמת גרימת מוות ברשלנות, אך נמצאו זכאים. פסק הדין הוביל לאחת ההפגנות האנטי-אמריקאיות הגדולות ביותר בהיסטוריה של דרום קוריאה, ומאז נאסר מעברם של כלים משוריינים אמריקאיים בדרכים אזרחיות בדרום קוריאה ומצוין יום לאומי לזכר הנערות.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

יום המודעות הבינלאומי לגידולים במוח

יום המודעות הבינלאומי לגידולים במוח, מצוין ב-8 ביוני מאז שנת 2000

היום מצוין ברחבי העולם יום המודעות לגידולים במוח, שיזם בשנת 2000 הארגון הגרמני לגידולי המוח, התומך במחקר נוירואונקולוגי. הסוג השכיח של גידולים במערכת העצבים הוא מנינגיומה, שמקורה בקרום הארכנואיד (שכבה בקרום המוח). מנינגיומה לרוב אינה ממאירה אך עלולה לגרום ללחץ על עצבים ולהפרעות נוירולוגיות, וכן לבצקות, להתקפים אפילפטיים ולכאבי ראש עזים. שכיחותן של מנינגיומות בקרב נשים גבוהה פי שניים מאשר בקרב גברים, בעיקר נשים בגיל העמידה. מנינגיומות התפתחו בשיעור גבוה גם אצל מי שחלו בגזזת בישראל וטופלו בשנות ה-50 בהקרנות רנטגן.

עוד על הארגון הגרמני לגידולי המוח

עוד על מנינגיומות

http://www.abta.org/brain-tumor-information/types-of-tumors/meningioma.html

פייסבוק

רגיל

יום ירושלים: שלומציון המלכה

שלומציון המלכה, 67-140 לפנה”ס

בהיסטוריה של העיר ירושלים כבירת יהודה הייתה גם מלכה אחת, משושלת החשמונאים:

שלומציון (ידועה גם כאלכסנדרה) הייתה מלכת יהודה בתקופת הבית השני. היא הוכתרה בשנת 76 לפנה”ס ומלכה על יהודה עד למותה בשנת 67 לפנה”ס. עוד קודם לכן הייתה לה השפעה רבה על ענייני המדינה, למשל כשהביאה להכתרתו של אלכסנדר ינאי וכשהצילה את אחיה, שמעון בן שטח (שהיה נשיא הסנהדרין, בזוג החכמים השלישי שכיהנו במשותף כראשי הדור).

בעלה אלכסנדר ינאי הוריש לה את המלוכה, ולא לבנים שלהם, מאחר ש”קנתה את לב העם לאהבה אותה” בהתנגדותה לשיטות הדיכוי האכזריות שלו. כאישה נמנע ממנה לשמש כקודמיה גם בתפקיד הכהן הגדול, ובנה הורקנוס מונה לתפקיד. היא העניקה לפרושים סמכויות רשמיות בתחומים רבים, אך הותירה בידיה את ענייני החוץ והביטחון, ושמרה בהצלחה על גבולות הממלכה ועל רגיעה יחסית. תקופתה נחשבת לתקופת שיא בימי החשמונאים, ובספרות חז”ל מתוארים בחיוב גשמי הברכה שירדו בתקופתה ובעקבותיהם שגשוג כלכלי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה: רחוב שלומציון המלכה בירושלים (צילום: kitchener.lord)

רגיל

יום הווסת הבינלאומי

יום הווסת הבינלאומי, 28.5

היום מצוין יום המודעות השנתי למחזור החודשי ולהיגיינה נשית. התאריך הוא סמלי: 5 כמספר הימים שנמשכת וסת בממוצע ו-28 כמספר הימים שנמשך המחזור החודשי הממוצע. היום הוא פרי יוזמה של המלכ”ר הגרמני WASH, הפועל לפתרון משבר הסניטציה בעולם ע”י הפיכת היגיינה טובה למשהו “סקסי” ו”כיף”, שאליו הצטרפו 270 ארגונים מרחבי העולם במטרה לשבור את הטאבו סביב הווסת ולהעלות את המודעות לחשיבות השמירה על היגיינה במהלך המחזור החודשי בקרב נשים ונערות ברחבי העולם, ובכלל זה הנגשה של מוצרי היגיינה בטוחים, מרחבים ומים מתאימים לרחצה והתפנות בפרטיות ובכבוד.

ויקיפדיה

אתר יום הווסת

פייסבוק

רגיל

יום הזיכרון לרצח העם היווני-פונטי

יום הזיכרון לרצח העם היווני-פונטי, מצוין ביוון בתאריך זה מאז 1994 (השנה שבה הוכרו מעשיהם של הטורקים במלחמה כרצח עם), מאחר שמלחמת יוון-טורקיה פרצה ב-19 במאי 1919

היום מצוין ביוון יום הזיכרון לרצח העם שביצעה האימפריה העות’מאנית בתקופת מלחה”ע הראשונה באוכלוסייה היוונית שבפונטוס לחוף הים השחור, שבמהלכו נספו בין 450,000 ל-900,000 יוונים-פונטים. בתאריך זה, לפני 97 שנים, פרצה מלחמת יוון-טורקיה. רצח העם היווני-פונטי כלל גירוש בכפייה בצעדות מוות, מעשי טבח המוניים, הוצאות להורג שרירותיות והחרבה של מונומנטים תרבותיים, היסטוריים ודתיים של כלל האוכלוסייה הנוצרית-אורתודוקסית. ילדות, נערות ונשים רבות נאנסו או נחטפו ונמכרו בשווקי עבדים להרמונות טורקיים או כורדיים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

היום הבינלאומי נגד להט”בפוביה – הבנ”ה

היום הבינלאומי נגד להט”בפוביה (הבנ”ה), מצוין מאז 2005, לציון היום שבו הוסרה ההומוסקסואליות מרשימת ההפרעות הנפשיות, 17 במאי 1990

היום הבינלאומי נגד להט”בפוביה מצוין היום רשמית ע”י עשרות מדינות בעולם, ובאופן לא רשמי אפילו במדינות שבהן יחסים חד-מיניים הם עדיין מחוץ לחוק. בתאריך זה, לפני 26 שנים, הסיר ארגון הבריאות העולמי את ההומוסקסואליות מרשימת ההפרעות הנפשיות. מטרת הבנ”ה היא להביא לדה-לגיטימציה של עמדות אנטי-להט”ביות ולדרוש מהחברה כולה להביע עמדה נחרצת נגד גילויי הומופוביה, טרנספוביה, לסבופוביה וביפוביה. יו”ר הוועדה המארגנת לציון היום היא תמרה אדריאן, חברת הפרלמנט הטרנסג’נדרית הראשונה בוונצואלה.

ויקיפדיה

האתר הבינלאומי

האתר הישראלי

עוד על תמרה אדריאן (בתמונה הקטנה)

פייסבוק

רגיל

היום הבינלאומי ללא דיאטות

היום הבינלאומי ללא דיאטות, 6 במאי, מצוין מאז 1992

היום מצוין היום הבינלאומי ללא דיאטות. מטרת היום היא לחגוג את קבלת הגוף, להציג מגוון של מבני גוף ולהיאבק באפליה ובביוש של שמנות ושמנים, וכן לקדם אורח חיים בריא בכל משקל ולהעלות מודעות לסכנות שבדיאטה. יוזמת היום היא מרי אוונס יאנג, מנהלת הקבוצה הבריטית הפמיניסטית “שוברות דיאטה”, שהחלה לפעול למען קבלה עצמית בעקבות התמודדותה עם אנורקסיה נרבוזה. בשנתו הראשונה, 1992, צוין היום בפיקניק של 12 נשים בלונדון, וכיום מציינים אותו מיליוני נשים וגברים ברחבי העולם.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

יום השואה: רחל ביהם

יום השואה: רחל ביהם, 1944-1924

רחל ביהם, ילידת 1924 בפולין, נשלחה ב-1942 עם אחיה ואחותה לגטו לודז’, שם הייתה אחראית על שכבת הנערות באיחוד תנועות הנוער הציוניות “חזית דור בני המדבר”. ב-2 באוגוסט 1944 החל חיסול הגטו. ביהם התנדבה לנסוע בקבוצה הראשונה שנשלחה ברכבת, לתעד את מסלול הנסיעה ולהחביא את הפתק באחד הקרונות, כך שחבריה יידעו מהו היעד. לצערה ולצערם שם המקום, אושוויץ, לא אמר להם דבר. סיפורה מתועד בשירו של חיים גורי, “רָחֵל ביהם מִלּוֹדְז’“:

“סְעִי רָחֵל עִם הָרַכֶּבֶת וּרְאִי
לְאָן הוֹלֶכֶת הִיא
לְאָן הוֹלֶכֶת הִיא.”

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

פסח: מעבדות לחירות?

מעבדות לחירות?

לאחר מאות שנים של מאבקים עקובים מדם לביטול הסחר בבני אדם, ובעקבות הכרזת זכויות האדם של האו”ם משנת 1948, נכון להיום העבדות הוצאה מחוץ לחוק בכל מדינות העולם, אך בפועל היא מוסיפה להתקיים כתעשייה המגלגלת מיליארדים רבים בשנה: מעריכים כי כ-30 מיליון בני אדם חיים כיום בתנאי עבדות. 80% מהם הן ילדות נערות ונשים, הנמכרות למערב, לרוב במרמה ובאלימות, למטרות ניצול מיני. בראשית שנות ה-2000 היה היקף הסחר בנשים בישראל מהגבוהים בעולם.

והגדת לבתך ביום ההוא:
גם בחג החירות הזה, כמו בכל דור ודור, חייבת כל אישה לראות את עצמה כאילו היא עצמה יוצאת מ”מצרים”, כי כל עוד לא יצאו כל אמהותינו ואחיותינו מ”מצרים”, הרי אנו ובנותינו ובנות בנותינו משועבדות עודנו ל”פרעה במצרים”.

1. העבדות התקיימה בכל מקום, בכל תרבות ובכל דת, ככל הנראה מאז המהפכה החקלאית, לפני כ-11,000 שנים, ועד ימינו. עם ראשית ההיסטוריה הכתובה, ב-4,000 השנים האחרונות לערך, היא הייתה מוכרת וממוסדת כמעט בכל החברות.
חברות רבות בעת העתיקה, כמו רומא ויוון וגם כנען וחצי האי ערב, התבססו על עבדים לביצוע חלק ניכר מהעבודות החקלאיות והגופניות.
נכון להיום, העבדות הוצאה מחוץ לחוק בכל המדינות בעולם. המדינה האחרונה להוציאה מחוץ לחוק היא מאוריטניה, ב-1981 (אך רק ב-2007 נחקקו בה חוקים שגם אוכפים זאת).

2. מיהו עבד? אדם המסווג כרכוש, שיש לו בעלים, שנקנה ונמכר, שאינו בן חורין לקבוע מה יעשה ושאינו יכול להשתחרר. לעבד אין בעלות על גופו ועל תוצרי מלאכתו. ניתן לענותו, להכותו ואף להורגו על פי גחמות האדון. את צורכי הקיום המינימליים שלו אין הוא משיג בתשלום על עבודתו, אלא כלחם חסד מבעליו.
לאורך ההיסטוריה, העבדים היו בדרך כלל ממוצא גזעי, אתני או דתי שונה מזה של משעבדיהם, ונתפסו כראויים לעבדות “מטבעם” ואף כמי שזוכים לחסד מעצם ההזדמנות להיות עבדים בחברה “ראויה יותר”.
שעבודם החל באחת מארבע דרכים: א. חטיפה או נפילה בשבי במלחמה; ב. לידה להורים עבדים; ג. מכירה על ידי המשפחה; ד. הרשעה בפשע או חוסר יכולת לפרוע חוב.

3. גם אמות ושפחות היו כמובן משחר ההיסטוריה. הן שועבדו באותן דרכים ובאותו היקף בדיוק, ובנוסף לעתים קרובות הן נלקחו כשלל מלחמה וגם שימשו כפילגשים. כלומר, נשים משועבדות לעתים קרובות אולצו לעסוק בזנות לטובת אדוניהן. רבים מהעבדים האפריקאים באמריקה, למשל, היו למעשה צאצאי האדונים שאנסו את שפחותיהן.

4. מהמאה ה-16 עד המאה ה-19 נעשתה אפריקה ליצואנית העבדים העיקרית. דרישתו הגבוהה של “העולם החדש” לעבדים הביאה לעלייה משמעותית בסחר ולפגיעה הרסנית במרקם החברתי באפריקה. העבדים היו נחטפים בהמוניהם בידי סוחרים מקומיים או בני שבטים יריבים או נמכרים על ידי בני משפחתם, מגיעים לסוחרי עבדים מאירופה, בעיקר אנגליה ופורטוגל, ומובלים לאמריקה בספינות בתנאים בלתי אנושיים (כ-15% מהם נספו במהלך המסע).
חוקרים רבים סבורים שלעבדות הייתה חשיבות רבה בהנעת הכלכלה האירופית של העולם החדש, וביטולה ההדרגתי הגיע בראשית המאה ה-19 בעקבות המהפכה התעשייתית. עבדות בארצות הברית נאסרה בחוקה בשנת 1865, בעקבות מלחמת האזרחים האמריקאית. העבדים-לשעבר הפכו לאזרחי המדינה, אם כי קופחו באופן חוקי ולא חוקי לעומת הלבנים. רק כמאה שנים אחר כך זכו צאצאי העבדים לשוויון זכויות מלא בעקבות מאבקה של התנועה לזכויות האזרח, והחלו להשתלב בהדרגה בחברה האמריקאית.

5. לפי מדד העבדות הגלובלי 2014, המדד המקיף ביותר הקיים כיום, ההערכות הן כי 35.8 מיליון בני אדם חיים היום כעבדים: כ-80% מהם נשים; כ-50% מהם קטינים.
יודגש כי מדובר אך ורק על סחר והעסקה בכפייה, בדיוק באותם התנאים של העת העתיקה שהוגדרו לעיל (לא נכללים כאן מקרים שבהם ישנה הסכמה, מכל סיבה שהיא, לתנאי ההעסקה).
תעשיית הסחר הזו מגלגלת כ-35 מיליארד דולר בשנה (לא כולל ה”תוצר” של עבודתן של הקורבנות לאחר מכירתן בארץ היעד).
מוצאן של רוב הנשים קורבנות הסחר במדינות הבאות: מאוריטניה, תאילנד, סין, ניגריה, הודו, אלבניה, בולגריה, האיטי, מולדובה ואוקראינה. רובן מגיעות אל מדינות היעד הבאות: דרום קוריאה, יפן, בלגיה, גרמניה, איטליה, טורקיה וארה”ב.

6. המטרה העיקרית של סחר בבני אדם כיום היא ניצול מיני, כך מראה דו”ח מ-2006 המנתח את פרופיל קורבנות הסחר בימינו. בין 600,000 ל-800,000 נשים נערות וילדות נסחרות מעבר לגבולות בין מדינות מדי שנה. כשמכלילים גם סחר פנימי, בתוך גבולות מדיניים, מדובר ב-2.4 מיליון בכל רגע נתון, 80% מהן למטרות עבדות מינית.
הקורבנות משועבדות בדרך כלל במרמה (כגון הצעת עבודה שקרית, הצעת הגירה שקרית או הצעת נישואין שקרית), מכירה ע”י בני משפחה, גיוס ע”י קורבנות קודמות או חטיפה ממש. כל זה נעשה תוך כדי כפייה, הונאה, רמייה, הפחדה, בידוד, איום, אלימות פיזית, אונס ואף צריכה בכפייה של סמים.
קורבנות הסחר מוברחות לארץ היעד, הנמצאת לרוב באזורים עשירים יותר בעולם, כמו ארה”ב, מערב אירופה והמזרח התיכון. הן מוחזקות שם בתנאים קשים, שכוללים כליאה, איומים והחרמת דרכונים על ידי המעסיקים. המבריחים משכנעים את הקורבנות כי הן חייבות תשלום בגין הברחתן לארץ היעד, ותשלום זה נגבה באמצעות עבודה. גובה החוב וכמות העבודה הנדרשת כדי לשלם אותו נקבעים על ידי המעסיקים, לרוב בצורה שרירותית ומעורפלת בכוונה. בגלל הפער התרבותי, הנגישות שיש לקורבנות למידע ולסיוע היא בדרך כלל נמוכה מאוד, דבר המקל על המנצלים אותן.
(חשוב לציין כי יש רבים המתנגדים להבחנה שאנו עושות כאן בין סחר בנשים למטרות זנות לבין זנות כשלעצמה. הבחנה זו מבוססת על תפיסה שלפיה יש “זנות בכפייה” ולעומתה “זנות מרצון”, בעוד שלמעשה גם נשים מקומיות הנמצאות בזנות הן קורבנות סחר ויש לטפל בשורש הבעיה – הוא הביקוש לזנות.)

7. ומה קורה בישראל? בשנות ה-90 יובאו לישראל נשים רבות מחבר המדינות על מנת להעבידן בזנות. הן הוצאו ממדינותיהן בהונאה ובאלימות, הוברחו דרך מצרים לישראל, נמכרו לסרסורים והוחזקו בתנאים קשים אשר כללו כליאה, מכירה פומבית, אונס, אלימות ושעבוד כלכלי.
נכון לשנת 2009, אישה נסחרה בישראל תמורת סכום של בין 4,000 ל-10,000 דולר. ענף הזנות מגלגל סכומי עתק, שמהם מקבלות הנשים עצמן שכר זעום. אחוז לא מבוטל מהן אינן מקבלות שכר כלל או שהן נקנסות בסכום מופרז של אלפי שקלים על “עבירות” קטנטנות ושרירותיות.
שורה של צעדים שנקטו רשויות החוק בישראל הביאה לצמצום ניכר של תופעת הסחר בנשים במדינה. בשנת 2000 תוקן חוק העונשין בישראל על מנת שיכלול במפורש איסור על סחר בבני אדם וישית על הסוחרים עונשים כבדים. בשנת 2006, לאחר שדו”ח של מחלקת הסמים והפשיעה של האו”ם הגדיר את ישראל כאחד היעדים המרכזיים שאליהם מובלות קורבנות הסחר, נערכו תיקונים נוספים לחוק, הוחמרו העונשים, ושונתה המדיניות של משרד הפנים בנוגע לקורבנות: לאחר שנים שבהן לא ניתן להן כל סעד, אלא הן אף היו נעצרות כשוהות בלתי חוקיות, שונתה המדיניות על מנת שיתאפשר טיפול זריז במקרים אלו ותינתן אשרת שהייה ועבודה לקורבנות. כמו כן הוקם עבורן מקלט ייעודי.
בשלוש השנים האחרונות מוכרים לרשויות מקרים מעטים בלבד של נשים זרות קורבנות סחר לזנות.

8. מאות ואלפי שנים של מאבק לשחרור בני ובנות אדם הביאו לכך שהעבדות אינה חוקית היום באף מדינה בעולם, ומדינות רבות (ובראשן הולנד, שבדיה, ארה”ב, אוסטרליה, שווייץ, נורבגיה ובריטניה) נוקטות צעדים אקטיביים משמעותיים לביטול התופעה לחלוטין.
אך בשנים האחרונות ישנה נסיגה לאחור: האסלאם הקיצוני מתחיל לחזור לתמוך בעבדות, בעיקר עבדות מין של נשים. בערב הסעודית פסקה המועצה העליונה של העולמא כי עבדות היא חלק מן הג’יהאד וכי לומר אחרת זוהי כפירה, וב-2014 דווח כי שתי הקבוצות האסלאמיות הקיצוניות, בוקו חראם ודאע”ש, חטפו מספר רב של נערות ונשים יזידיות, המוחזקות במחסנים, נמכרות ונסחרות.

כל אחיותינו, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנוֹת חוֹרִין!

פייסבוק

* התמונה הגדולה לקוחה מתוך מיצב של וננה בוריאן וסשה קורבטוב, המורכב מכרטיסי ביקור של נשים בזנות, יום האישה הבינלאומי, 8 במרץ 2016. צילם: אורן זיו מ”טיים אאוט”

רגיל

יום ספרי הילדים הבינלאומי

יום ספרי הילדים הבינלאומי, 2 באפריל (מצוין מאז 1967)

היום, יום הולדתו של הנס כריסטיאן אנדרסן, מצוין כיום ספרי הילדים הבינלאומי. מחקרים מראים כי בספרי הילדים ישנה הטיה מגדרית ברורה. מבין 6,000 ספרי ילדים בולטים מהמאה ה-20, רק 31% מהדמויות הראשיות הן בנות, ורק 7.5% מדמויות החיות הן נקבות. מחקר נוסף מראה כי ילדות תקראנה ספרים שגיבוריהם הם בנים, אך הסיכוי שבנים יקראו ספרים שגיבורותיהם הן ילדות נמוך בהרבה. זאת ועוד, רוב הספרים עדיין מציגים סטריאוטיפים ותפקידי מגדר ברורים.

עוד על יום ספרי הילדים

עוד על מחקרים על הטיה מגדרית בספרי ילדים

פייסבוק

רגיל

יום הפאי הבינלאומי

יום הפאי הבינלאומי (יום המתמטיקה), 14 במרץ (3.14)

לפי דו”ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת על נשים בישראל בשנת 2015, נערות מהוות כמעט מחצית מהזכאים לבגרות ברמת 5 יחידות במתמטיקה, אך פחות משליש מהזכאים לתואר ראשון ושני בתחומי המתמטיקה, הסטטיסטיקה ומדעי המחשב, פחות מרבע מהזכאים לדוקטורט בתחומים אלה, וכעשירית בלבד מהסגל האוניברסיטאי הבכיר. בכל מדינות המערב הנתונים דומים וכמעט שלא השתנו בכ-25 השנים האחרונות. מדליית פילדס, הפרס היוקרתי ביותר במתמטיקה, הוענקה לראשונה לאישה, מַרים מירזחאני האיראנית, ב-2014.

עוד על יום הפאי

הנתונים מתוך הדו”ח “נשים בישראל: סוגיות מרכזיות“, שהוגש לוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי במאי 2015, פרק 4 “נשים באקדמיה ובמדעים”.

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ארגון “נשים מתמטיקאיות באירופה” (EWM)
בתמונה הקטנה: מרים מירזחאני

רגיל

יום האישה הבינלאומי: נשים לגופן

יום האישה הבינלאומי: נשים לגופן

תחום רפואת הנשים, רפואה מיילדותית וגינקולוגית, התקדם בצעדי ענק ב-200 השנים האחרונות. הנשים הוויקטוריאניות, למשל, היו עלולות לעבור הוצאת שחלות כטיפול במחלה המומצאת “היסטריה”, ובמאה ה-18 החליפו רופאים גברים בהינף יד את השיטות המסורתיות ללידה טבעית בהליכים רפואיים. כיום, יותר מבעבר, למרבית הנשים במדינות המפותחות יש נגישות למידע רפואי, לטיפול רפואי הולם ולאמצעי מניעה, אך גם היום ישנה ביקורת רבה על הנורמות וההתנהלות ברפואת הנשים.

במאמרה מ-2003 “מה הנשים האלה רוצות?” מתייחסת ג’ודית הוק לסוף שנות השישים בארה”ב כנקודת זמן מרכזית שבה אימצו ארגוני נשים במוצהר את הרפואה כסוגיה פמיניסטית. ב-1969 החליט כנס נשים בבוסטון בצעד חלוצי להעלות את “נשים וגופן” כנושא דיון פמיניסטי מרכזי, ובעקבותיו התכנס קולקטיב בריאות האישה של בוסטון והפיק ב-1970 אסופת מאמרים בשם “נשים לגופן” (“Our Bodies, Ourselves”) העוסקים בנושאים כמו לידה, אמצעי מניעה והפלות.

האג’נדה המשותפת שהתגבשה על ידי פעילות בתנועות לשוויון זכויות ולשחרור האישה בנוגע לרפואת נשים כללה שלושה עקרונות מרכזיים:
1. בין אם המטופלת מאמצת את הפתרונות הרפואיים או שוללת אותם לחלוטין, יש לקדם את זכותה להחליט על גופה.
2. יש למגר את התפיסה שלפיה כל אירועי הגוף הנשי ראויים להיחשב כמוקדי פעולה רפואית, גישה שהובילו בין היתר תומכות לידה טבעית אשר סירבו לקבל את זיהוי הלידה כמקרה חירום רפואי.
3. על פמיניסטיות לקחת חלק פעיל בהבניה מחדש של שיח הרופא/ה-מטופלת כך שיחזיר לנשים את הבעלות על גופן, למשל על ידי פעילות לעידוד בדיקות עצמיות על מנת לנטרל את היראה סביב המקצועיות הרפואית ולצמצם את ההיררכיה בין הרופא/ה והחולה.

בשנת 2012 פרסמה ועדת האתיקה של FIGO, ארגון הגג של איגודי רופאי נשים מרחבי העולם, המייעץ בין היתר לארגון הבריאות העולמי, אזהרות והמלצות בנוגע לדעות קדומות שרירות וקיימות של רופאים/ות כלפי מטופלות: למשל, האמונה שכל הנשים מעוניינות להיות אמהות ומוכנות להקריב כל דבר לשם כך, שנשים הן רגישות ופגיעות ולכן אינן מסוגלות לקבל החלטות עקביות וחד-משמעיות, שהן כפופות לגברים בחייהן (בני זוג, אבות, אחים, עמיתים או רופאים), ושנשים צעירות המבקשות אמצעי מניעה הן מופקרות מינית. הוועדה הראתה כיצד דעות קדומות אלה עלולות להוביל למניעת ייעוץ רפואי מספק לטיפול בבעיות בריאותיות בזמן היריון אשר עלול להזיק לעובר (מתוך הנחה כי האישה תמיד תעדיף להקריב את בריאותה שלה) או למניעת מידע רפואי מתוך חשש שהמטופלת לא תוכל לעמוד במתח או בחרדה. במקרים כאלה, התריעה הוועדה, התוצאה היא שלילת אחריותה של אישה על גופה ומניעת זכותה לבחור בטיפול בריאותי באופן חופשי ומודע.

כמתבקש בתחום שעוסק רבות באיברי מין וברבייה, סקר שנערך בארה”ב ב-2012 מצא כי רופאי נשים נוטים לשאול על פעילות מינית יותר מרופאים אחרים, אך לרוב הם אינם שואלים על גורמים כמו זהות מינית, הרגלי מין או שביעות רצון מיחסי המין, גורמים חשובים ומשפיעים במיוחד על מצבה הבריאותי של המטופלת שאינם עולים בבדיקות סטנדרטיות. הדיון חשוב במיוחד לשיפור הטיפול בנשים שמיניותן מושתקת, כמו נשים במהלך היריון, ולמתן מענה הולם לסכנות הבריאותיות הייחודיות לנשים ממיעוטים חברתיים או לנשים לסביות וביסקסואליות.על פי מחקרים שנערכו בארצות הברית, בתחום רפואת הנשים יש עדיין רוב של רופאים גברים, אך הדור הבא של רופאי הנשים צפוי לכלול בעיקר רופאות. אחד המחקרים שנערך בארה”ב בעשור האחרון מצא כי מרבית המטופלות מעדיפות רופאת נשים, בעיקר בכל הנוגע לבדיקה הפיזית, עד כדי כך ש-23% מהנשאלות העידו כי הסיבה העיקרית שלהן לבחירת הרופאה הייתה היותה אישה. נטייה זו בולטת במיוחד בקרב בנות מיעוטים ונשים לא-לבנות.

מחקרים אשר בדקו את הסיבות להעדפה זו מצאו בין היתר כי רופאות נשים נוטות לאמץ סגנון טיפול ממוקד-מטופלת, המאופיין בעידוד המטופלת לשתף בתפיסת עולמה הסובייקטיבית ובניסיונה ולקחת חלק פעיל בתהליך קבלת ההחלטות על הטיפול בה. רופאים גברים, לעומת זאת, נוטים להתמקד בקביעות רפואיות-פיזיות אובייקטיביות-גנריות.

עם זאת, נמצא כי שביעות הרצון מרופאי נשים עולה ככל שהם מאמצים גישה המשתפת את המטופלת בהחלטות ובמידע רפואי, וכן ככל ששירותי הבריאות מאפשרים ללקוחות לבחור את רופא/ת הנשים. החוקרת לארגו-ג’נסן מסכמת את מחקרה מ-2012 בהמלצה: “רופאים אינם יכולים לשנות את מינם, אך הם יכולים לשנות את אופן התקשורת שלהם עם המטופלת. כיוון שרמות גבוהות של אמון ושביעות רצון משפרות תוצאות רפואיות, בתי ספר לרפואה חייבים ליישם בתוכנית הלימודים שלהם דרכי תקשורת המתמקדות במטופלת”.וקצרה היריעה מלתאר את ההטיה המגדרית שעליה מצביעים שלל מחקרים בכלל תחומי הרפואה, שמתבטאת בנטייה לפרש תלונות רפואיות בהתאם למגדר המטופל/ת באופן שמוביל לעתים לתת-אבחון, לאבחון מאוחר או לאבחון שגוי; בהגדרת סימפטומים של מצב רפואי לפי האופן שבו הם באים לידי ביטוי אצל זכרים (מה שמוביל למשל לתת-אבחון של התקפי לב אצל נשים ולשיעורי תמותה גבוהים יותר אצלן ממחלות לב, פשוט כי אצלן זה נראה קצת אחרת); בעריכת ניסויים טיפוליים ותרופתיים על נבדקים זכרים בלבד כדי להימנע מ”משתנים מתערבים” (מה שמוביל למשל לתופעות לוואי מסוכנות שלא נבדקו בקרב מטופלות ולהיעדרן של תרופות המותאמות להן), ועוד ועוד.יותר מאי פעם בהיא-סטוריה, בזכות אחיותינו שנאבקו על כך ועודן נאבקות, יש לנו היום מידה לא מעטה של נגישות למידע ולזכויות כמטופלות. כמו שכותבת ד”ר ליאור ברוך, בבלוג הרפואה הישראלי הפמיניסטי המומלץ Livriuta לבריאותה : “אני מאוהבת במקצוע הרפואה ובעבודה שלי, ואחד מהדברים שאני יותר אוהבת הוא היכולת לתת למטופלות/ים הבנה וכוח על הגוף שלהן/ם, את הזכות להחליט בעצמן/ם על סוג הטיפול שיקבלו, ומתי והיכן יקבלו אותו […] הגישה החופשית לאינטרנט היא דבר מבורך, בעיני, לתחום זכויות המטופלת. יש בו המון מידע כתוב ומוסרט, ברמות שונות לפי רצוננו. אבל יש בו גם חסרונות: לא תמיד המידע שמופץ בכזה חופש הוא מידע מדויק, ולעתים לא מעטות הוא מלווה באינטרסים. וזה, זה בדיוק הדבר שקשה לי לראות. אז אני חושבת שמגיע לנו בלוג רפואה פמיניסטית. מקום מוכוון אשה, שוויוני ופתוח, שגם נותן מידע מדויק, מבוסס וחף מאג’נדה פרסומית/כלכלית/אחרת”.

רפואה שלמה לכולן!

————————–——-
מקורות:

Houck, C. H. (2003), “What Do These Women Want? Feminist Responses to Feminine Forever, 1963-1980”
Lagro-Janssan, A. (2012), “Physician’s Gender: Communication Style, Patient Preferences and Patient Satisfaction in Gynecology and Obstetrics: A Systemic Review”
Sobecki et al. (2012), “What We Don’t Talk About When We Don’t Talk About Sex: Results of a National Survey of United States Obstetrician/Gynecologists”
“Ethical Issues in Obstetrics and Gynecology by the FIGO Committee for the Study of Ethical Aspects of Human Reproduction and Women’s Health” (2012)
“Women, Power, and Reproductive Healthcare: Highlights from 19th and 20th Century Obstetrical and Gynecological Practice”, Historical Collections & Archives.

עוד על העמותה הישראלית “נשים לגופן”:
ויקיפדיה
אתר
דף פייסבוק

עוד על “Our Bodies, Ourselves”, הארגון והספר האמריקאי:
ויקיפדיה
אתר
דף פייסבוק

 

הנושא “נשים וגופן” עלה כמושא לדיון פמיניסטי בכנס שחרור האישה בבוסטון ב-1969, שבמהלכו חלקו נשים מניסיונן האישי באינטראקציות עם רופאים. שנה לאחר מכן יצא לאור הספר החלוצי “נשים לגופן”, שבחן את הרפואה בהקשר חברתי ומגדרי. הספר, שהיה לרב-מכר עולמי, עבר מאז עדכונים והרחבה בנושאים כמו היריון וגיל הבלות. הארגון “נשים לגופן” עוסק בחינוך, בייעוץ ובקידום הנושא, וגם בישראל פועלת מאז 2005 תנועה באותו השם לשינוי תפיסות הבריאות של נערות ונשים בישראל.

פייסבוק

בתמונה הגדולה: קבוצת הנשים שחיברה את הגרסה הראשונה של הספר.
רגיל

29 בפברואר: הצעת נישואין

היתר לנשים להציע נישואין בשנה מעוברת, ב-29 בפברואר

על פי המסורת באירלנד ובאנגליה, שהתפשטה למקומות רבים בעולם, ב-29 בפברואר רשאיות נשים להציע נישואין לגברים. המסורת מיוחסת (כנראה לא בצדק) לבריג’יד הקדושה מקילדייר, שביקשה מפטריק הקדוש להתיר זאת לנשים ביום זה כבר במאה החמישית. לפי מיתוס נוסף, בשנת 1288 חוקקה מרגרט מלכת סקוטלנד חוק שלפיו גברים המסרבים להצעת נישואין מאישה ביום זה מחויבים לפצות אותה בכסף או במתנות. בעבר נחשבה המסורת למעצימה נשים, אך כיום היא נתפסת כאנטי-פמיניסטית.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

שבוע היא-סטוריה שחורה: ג’וזפין בייקר

ג’וזפין בייקר, 3.6.1906 – 12.4.1975

ג’וזפין בייקר הייתה בדרנית, זמרת, רקדנית ופעילת זכויות אדם אמריקאית שפעלה בעיקר בצרפת. בייקר הייתה דמות חשובה ברנסנס התרבותי האפרו-אמריקאי של שנות ה-30 וה-40, היוותה מוזה עבור יוצרים רבים (כמו המינגווי, פיקאסו וכריסטיאן דיור) והייתה הבדרנית האפרו-אמריקאית הראשונה שזכתה למעמד של כוכבת בינלאומית. היא ניצלה מעמד זה במהלך מלחה”ע השנייה לקידום ההתנגדות הצרפתית לנאצים, ובשנות ה-60 נרתמה למאבק התנועה לזכויות האזרח של ארה”ב והפכה לאחד ממוביליו ומסמליו.

ויקיפדיה

פייסבוק

חודש ההיסטוריה השחורה, המצוין בארה”ב ובקנדה מדי שנה במהלך חודש פברואר, מנציח אירועים חשובים ודמויות בולטות בהיסטוריה של הפזורה האפריקאית.

רגיל

שבוע היא-סטוריה שחורה: פרנסס הארפר

פרנסס הארפר, 24.9.1825 – 22.2.1911

“ואמהות עמדו, עיניהן דומעות,
וצפו בילדיהן יקיריהן נמכרים;
קינותיהן המרות לא נשמעות,
בעת שרודנים המירו אותם בזהובים.

ואישה, מלאת אמת ואהבה –
שהרי אלה גם בגוף השחור ישכנו –
הביטה באב ילדיה אהובה
בכאב שמילים לא יתארו.”

פרנסס הארפר הייתה משוררת וסופרת, לוחמת למען שחרור עבדים וסופרג’יסטית אפרו-אמריקאית. הרומן הראשון שכתבה, “איולה לירוי”, הוא אחד הראשונים שנכתבו ע”י אישה אפרו-אמריקאית והוא עוסק בסוגיות מורכבות של גזע, מגדר ומעמד ושל פוליטיקה, אזרחות וקהילה.

ויקיפדיה

פייסבוק

חודש ההיסטוריה השחורה, המצוין בארה”ב ובקנדה מדי שנה במהלך חודש פברואר, מנציח אירועים חשובים ודמויות בולטות בהיסטוריה של הפזורה האפריקאית.

רגיל

שבוע היא-סטוריה שחורה: שארלוט א’ ריי

שארלוט א’ ריי, 13.1.1850 – 4.1.1911

שארלוט א’ ריי הייתה האישה האפרו-אמריקאית הראשונה שהוסמכה כעורכת דין בארה”ב, והאישה הראשונה שהשתייכה ללשכת עורכי הדין של מחוז קולומביה. במשפטה הראשון ייצגה אישה כנגד בעלה המכה, וגם זכתה במשפט. היא פתחה משרד עו”ד, אך למרות הצלחותיה בבתי המשפט לא הצליחה להשיג מספיק לקוחות, בשל דעות קדומות כנגד נשים וכנגד שחורים. היא לבסוף עבדה כמורה בברוקלין ניו יורק, והייתה פעילה בתנועה הסופרג’יסטית ובהתאחדות הנשים השחורות.

ויקיפדיה

פייסבוק

משמאל למטה: ציור של שארלוט.

בשאר התמונות: תיעודים של התאחדות הנשים השחורות.

חודש ההיסטוריה השחורה, המצוין בארה”ב ובקנדה מדי שנה במהלך חודש פברואר, מנציח אירועים חשובים ודמויות בולטות בהיסטוריה של הפזורה האפריקאית.

רגיל

שבוע היא-סטוריה שחורה: מרי פילדס

מרי פילדס, 1914-1832

מרי פילדס הייתה האישה האפרו-אמריקאית הראשונה שהועסקה כדוורית בארה”ב. היא הייתה שפחה משוחררת כשהתקבלה לשירות הדואר כיוון שהייתה המהירה ביותר ברתימת שישה סוסים לכרכרת הדואר, והיא מעולם לא החמיצה יום עבודה. היא התנשאה לגובה של יותר ממטר שמונים, עישנה סיגרים ונשאה רובה ובקבוק ויסקי, והייתה האישה היחידה שהורשתה להיכנס לפונדקים. פילדס, האדם השחור היחיד בעיירה קסקייד, נחשבה לדמות ציבורית מכובדת, וכל שנה ביום הולדתה היו בתי הספר בעיירה נסגרים לכבוד החגיגה.

ויקיפדיה

פייסבוק

* חודש ההיסטוריה השחורה, המצוין בארה”ב ובקנדה מדי שנה במהלך חודש פברואר, מנציח אירועים חשובים ודמויות בולטות בהיסטוריה של הפזורה האפריקאית.

רגיל

שבוע היא-סטוריה שחורה: אידה ב’ וולס

אידה ב’ וולס, 16.7.1862 – 25.3.1931

אידה ב’ וולס הייתה עיתונאית ועורכת עיתון, סופרג’יסטית וסוציולוגית אפרו-אמריקאית, ממובילות התנועה לזכויות האזרח בארה”ב. 71 שנים לפני רוזה פארקס סירבה וולס לפנות את כיסאה במחלקה הראשונה ברכבת, וזכתה בתביעתה כנגד חברת הרכבות. היא החלה לכתוב בכמה כתבי עת על פרעות ולינצ’ים שנעשו בשחורים בדרום והובילה קמפיין בינלאומי נגדם, וכן פעלה לשילוב של נשים אפרו-אמריקאיות במאבק הסופרג’יסטי. ב-1990 הוקירה אותה ממשלת ארה”ב בבול והיא נכללת ברשימת 100 האפרו-אמריקאים הגדולים.

ויקיפדיה

פייסבוק

חודש ההיסטוריה השחורה, המצוין בארה”ב ובקנדה מדי שנה במהלך חודש פברואר, מנציח אירועים חשובים ודמויות בולטות בהיסטוריה של הפזורה האפריקאית.