עמוד 1
רגיל

יום המדע: אפקט מטילדה

ב-14 במרץ, יום הולדתו של המדען הנודע אלברט איינשטיין ז”ל, מצוין יום המדע, הנודע לרוב כ”יום פאי“, הקבוע המתמטי 3.14.

אפקט מטילדה הוא הטיה נפוצה בהכרה בתרומתו של מחקר הנעשה על ידי מדעניות, כך שעבודתן מוערכת פחות מזו של עמיתיהן הגברים ולעתים קרובות אף מיוחסת להם. מטילדה ג’וסלין גייג’, פעילת זכויות נשים ומתנגדת עבדות אמריקאית, תיארה את התופעה לראשונה בסוף המאה ה-19, ואת המונח על שמה טבעה ב-1993 היסטוריונית המדעים האמריקאית מרגרט רוסיטר. מחקרים מראים כי מגדרם של מועמדים לפרופסורה משפיע על ההערכה כלפיהם, פרסומים של מדענים מצוטטים לעתים קרובות יותר מאשר של מדעניות, והם מקבלים יותר זמן מסך, הכרה ופרסים ממדעניות בעלות הישגים דומים.

דוגמאות בולטות למדעניות שהקרדיט על עבודתן החשובה ניתן לגברים:

  • מארי קירי זכתה בפרס נובל בפיזיקה 1903 על מחקרה על קרינה רדיואקטיבית רק לאחר התעקשותם של אחד מחברי הוועדה ובעלה פייר קירי כי עבודתם הייתה משותפת.
  • ליזה מייטנר – פרס נובל בכימיה 1944 ניתן רק לשותפה למחקר, אוטו האן, על עבודתם המשותפת על ביקוע גרעיני.
  • מריאטה בלאו – פרס נובל בפיזיקה 1950 ניתן לססיל פאוול על פיתוח שיטת צילום למחקר תהליכים גרעיניים, אף על פי שחלוצת המחקר הייתה בלאו.
  • רוזלינד פרנקלין – פרס נובל בפיזיולוגיה ורפואה 1962 ניתן לפרנסיס קריק, ג’יימס ווטסון ומוריס וילקינס על גילוי מבנה ה-DNA, מבלי להכיר בהתבססותם על עבודתה של פרנקלין בתחום.
  • ג’וסלין בל בורנל גילתה את פולסרי הרדיו הראשונים, אך מי שזכו בפרס נובל בפיזיקה 1974 על הגילוי היו המנחה שלה לדוקטורט אנטוני יואיש והאסטרונום מרטין רייל.
  • גרטי קורי – במשך יותר מ-20 שנה נחשבה לעוזרת מחקר של בעלה, אף שהייתה להם אותה הכשרה, והם עבדו יחד בשיתוף פעולה מלא. רק ב-1947, כשהוחלט להעניק להם פרס נובל בפיזיולוגיה ורפואה על מחקרם על מטבוליזם בבעלי חיים, קיבלה סוף-סוף מעמד של פרופ’ מן המניין.
  • צ’ין-שיונג ווּ – ניסוי שערכה היווה פריצת דרך בפיתוח המודל הסטנדרטי של פיזיקת החלקיקים, אך מי שזכו בפרס נובל בפיזיקה 1957 על הפיתוח היו תלמידיה, צונג-דאו לי וצ’ן-נינג יאנג.
  • איזבלה לי קארלי – פרס נובל בכימיה 1985 ניתן רק לבעלה ג’רום על עבודתם המשותפת בניתוח מבנה של גבישים בעזרת פיזור קרני רנטגן.
  • אנני ראסל מונדר – מחקריה על הקשר בין כתמי שמש והאקלים בכדור הארץ פורסמו תחת שמו של בעלה, ורק ב-1916, כשהותר לנשים להצטרף לחברה האסטרונומית המלכותית, זכתה לקבל קרדיט.
  • מרי וויטון קאלקינס גילתה את השפעתם של צימוד גירויים ומשך הגירוי על הזיכרון ופיתחה את שיטת האסוציאציות, ששימשו חוקרי מוח ופסיכולוגים נודעים רבים מבלי שניתן לה קרדיט שנים רבות.
  • אליס בול פיתחה תמצית שמן כימית לטיפול בצרעת, שנרשמה כפטנט על שם נשיא האוניברסיטה שבה למדה. רק לאחר כ-80 שנה ניתן לה הקרדיט הראוי.
  • הקרדיט על פיתוח “אניאק“, המחשב האלקטרוני הראשון, ניתן היסטורית למפתחי החומרה, ולא לצוות התכנות, שכלל אך ורק נשים:

עוד על אפקט מטילדה

עוד על מטילדה ג’וסלין גייג’ (בתמונה הקטנה)

פייסבוק

בתמונה הגדולה: משתתפות בפאנל על הנשים שפתחו דלת עבור נשים במדע, 2013. מימין לשמאל: מרגרט ווייטקאמפ, אוצרת המתמחה בהיסטוריית חקר החלל במוזיאון הלאומי לטיס וחלל בוושינגטון, טום קוסטלו (שדר חדשות ומנחה הדיון), אלן אוצ’ווה, מנהלת מרכז ג’ונסון לחקר החלל של נאס”א, ולינדה בילינגס, פרופ’ לתקשורת ומדיניות ציבורית. (צילום: נאס”א / ביל אינגלס)

רגיל

יום האישה הבינלאומי: הזורעות בדמעה

מאז המהפכה הנאוליתית, עם המעבר מחברות ציד ולקט נוודיות לחברות חקלאיות ביישובי קבע, ועד ימינו, כשחקלאות היא עדיין העיסוק הנפוץ בעולם – נשים אחראיות לייצור רוב המזון. נשות הכפר מהוות כרבע מאוכלוסיית העולם ורוב מקרב העוסקים בחקלאות, אך הן נותרו מאחור בכל קנה מידה. הן מהוות פחות מ-20% מבעלי האדמות, פער השכר המגדרי באזורי הכפר מגיע ל-40%, הן סובלות יותר מתת-תזונה, והביטחון התעסוקתי שלהן וגישתן לשירותי בריאות לוקים בחסר. מחקרים מראים כי קידום השכלתן ומעמדן כמקבלות החלטות, יותר מכל פעולה אחרת, יעודד קיימוּת ויביא לצמצום משבר המזון העולמי.

מבט-על על פני כדור הארץ יגלה שכמעט 500 מיליון דונמים, יותר משליש משטחי היבשה בעולם, משמשים לגידולים חקלאיים. שדות חיטה ושעורה ועדשים וחומוס במזרח התיכון ובתת-היבשת ההודית, שדות תירס ושעועית ועגבניות ותפוחי אדמה ומטעי קקאו באמריקה, שדות אורז וסויה באסיה, מטעי הדרים ובננות וקוקוס באזורים הטרופיים, מטעי תפוחים ופטל וכרמים ושדות גזר וסלק ופטריות באירופה, שדות דוחן ודורה וטף ומטעי קפה וקולה ומקשות אבטיחים באפריקה, ועוד ועוד גידולים שנפוצו לכל עבר ונמצאים עד היום במטבחים שלנו ובכל מקום סביבנו.
ממעוף הציפור אפשר לראות במרחבים האדירים של השדות והמטעים האלה מיליוני דמויות חורשות, זורעות, מדשנות, נושאות מים, משקות, קוצרות, קוטפות, דשות, מובילות תוצרים חקלאיים אל השווקים ומהשווקים אל הבתים. מי הן?
הידעת שכשני-שלישים מהן, ובמדינות מתפתחות עד 80%, הן נשים?

תפקידן החיוני של נשים בחקלאות – בשדות ובמטעים ובשווקים הכפריים – נותר חבוי במהלך רוב ההיסטוריה משום שלא ניתנה להן גישה לעמדות השפעה פוליטיות ולתהליכי קבלת החלטות, לעצמאות כלכלית או להשכלה והתמקצעות. תוצריהן נשארו בסביבתן המקומית, והן היוו ומהוות עדיין את עמוד התווך של הכלכלה המקומית, במיוחד במדינות מתפתחות. ככלל, ככל שהאזור עני יותר, כך חלק גדול יותר מהעבודה החקלאית נעשה ע”י נשים, בעוד ההכנסות והרווחים מגיעים יותר לגברים ופחות לנשים.
לפי ארגון המזון והחקלאות של האו”ם, המודרניזציה המהירה של החקלאות והכנסתן של טכנולוגיות חדשות שיפרו את מצבם של העשירים יותר מאשר של העניים, ואת מצבם של גברים יותר מאשר של נשים. כך, אף על פי שנשים עושות את רוב העבודה החקלאית ברמה הגלובלית, הן מקבלות פחות שכר (אם בכלל) עבור עבודה שנחשבת עונתית או חלקית אף שהן עובדות למעשה שעות רבות יותר מגברים, ואילו גברים הם עדיין בעלי רוב האדמות, שולטים על עבודתן ושכרן של נשים ועל קבלת ההחלטות.

מצד שני, דו”ח של הבנק העולמי משנת 2017 מראה כי ככל שגדלה גישתן של נשות הכפר למידע, להכשרה, למדע ולטכנולוגיה – הן משנות את ייצור המזון ואת צריכתו כך שמשאבים ואדמות מנוצלים באופן בר-קיימא, וכך שהתוצרים מגיעים אל הנזקקים להם ביותר, בקהילות העניות ביותר במדינות המתפתחות. שוויון מגדרי, כך מראים מחקרים של ארגונים בינלאומיים רבים, הוא טוב לחקלאות, טוב לביטחון תזונתי, טוב לאיזון אקלימי וטוב לחברה בכלל.
נשות הכפר של המאה ה-21, יותר מאי-פעם, מתארגנות ופועלות למען זכויותיהן ולמען שיפור פרנסתן ורווחתן. יותר מאי-פעם, הן רוכשות כישורים חדשים, משתמשות בשיטות חקלאיות חדשניות, מקימות עסקים מצליחים ומגיעות לעמדות רבות-השפעה. במטרה להגיע לחיים בני-קיימא ולאיכות חיים ראויה עבור עצמן ועבור קהילותיהן, הן מקדמות יותר מאי-פעם גישה לבעלות על אדמות ועל אמצעי ייצור, לשירותים פיננסיים, לתנאי עבודה הוגנים, להשכלה ולשירותי בריאות.

בכל יום, ובמיוחד בימים כמו יום האישה הבינלאומי, אנחנו מבקשות להנכיח בהיא-סטוריה את פועלן האדיר של נשים יוצאות דופן ופורצות דרך. היום אנחנו מבקשות להעניק, אולי על ארוחה טובה ומזינה, רגע של מחשבה והמון כבוד והערכה למאות מיליוני נשים, שכבר יותר מעשרת אלפים שנה קמות לעמל יומן המפרך, ופשוטו כמשמעו – מזינות את העולם. בתיאבון!

——-

מקורות:

דו”ח של UN Women על היתרונות של שוויון מגדרי בתחומי החקלאות ופיתוח הכפר

דו”ח של ארגון המזון והחקלאות של האו”ם על תפקידן של נשים בחקלאות

דו”ח של הבנק העולמי על נשים בחקלאות כסוכנות של שינוי במערכת המזון העולמית

דו”ח של הארגון לשוויון מגדרי של האיחוד האירופי על חקלאות ופיתוח הכפר בראייה מגדרית

עוד על הנושא השנתי של UN Women עבור יום האישה הבינלאומי 2018: “נשות הכפר משנות את החיים בעולם”

עוד על חקלאות באופן כללי:
https://he.wikipedia.org/wiki/חקלאות
http://ecowiki.org.il/המהפכה_החקלאית
https://ecowiki.org.il/wiki/חקלאות_בת_קיימא

עוד על הקשר בין חקלאות ומגדר:
https://en.wikipedia.org/wiki/Gender_roles_in_agriculture
https://www.wikigender.org/wiki/women-and-agriculture/
כתב-העת למגדר, חקלאות וביטחון תזונתי

עוד על יום האישה הבינלאומי

פייסבוק

רגיל

תענית אסתר: יום העגונה

“מִי שֶׁבֵּרַךְ לְהַתָּרַת עֲגוּנוֹת וּמְסֹרְבוֹת גֵּט”, תפילה שחיברה ד”ר יעל לוין:
“מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וְאִמּוֹתֵינוּ שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, הוּא יִזְכֹּר וְיִפְקֹד לְטוֹבָה אֶת כָּל נְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל הָעֲגוּנוֹת וּמְסֹרְבוֹת הַגֵּט, וְיַעֲזֹר וְיָגֵן וְיוֹשִׁיעַ לָהֶן, וְיוֹצִיא מִמַּסְגֵּר נַפְשָׁן לְחַיּוֹתָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה.
הָאֵ-ל הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה, הַפּוֹדֶה וּמַצִּיל בְּכָל עֵת צוּקָה, הוּא יַעֲנֶה אֶת הַנָּשִׁים הַצְּרוּרוֹת אַלְמְנוּת חַיּוּת וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקָתָן, וִיבַטֵּל וִישַׁנֶּה לְטוֹב אֶת מַחֲשֶׁבֶת הַבְּעָלִים הַמְּסָרְבִים לָתֵת לִנְשׁוֹתֵיהֶם גֵּט, כִּי הוּא אֱ-לֹהֵי כָּל בָּשָׂר, מִמֶּנּוּ לֹא יִפָּלֵא כָּל דָּבָר.
אַחְיוֹתֵינוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הַנְּתוּנוֹת בַּצָּרָה וּבַשִּׁבְיָה – הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶן, וְיוֹצִיאֵן מִצָּרָה לִרְוָחָה וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה.
הָאֵ-ל הַמּוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת, יִתֵּן בְּלֵב דַּיָּנֵי יִשְׂרָאֵל רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה’ לְהַתִּיר אֶת כָּל הַנָּשִׁים הָעֲגוּנוֹת וּמְסֹרְבוֹת הַגֵּט מִכִּבְלֵיהֶן, לְהָקִים שְׁכִינָה מֵעֲפָרָהּ, שֶׁכָּל הַמַּתִּיר עֲגוּנָה אַחַת כְּאִלּוּ בָּנָה אַחַת מֵחֻרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם הָעֶלְיוֹנָה. וִיקֻיַּם בָּהֶן מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: ‘יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ’.
מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים יַעֲמֹד לִימִינָן, יָרִים אֶת קַרְנָן, יַעֲלֶה לָהֶן אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא, וְלֹא יִהְיוּ לָהֶן עוֹד שֵׁאת וְשָׁבֶר. וְיִזְכּוּ לִבְנוֹת בָּתִּים נֶאֱמָנִים בְּיִשְׂרָאֵל. בַּעֲבוּר שֶׁכָּל הַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה מִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶן, הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְנֹאמַר אָמֵן.”

היום, יום תענית אסתר, חל יום הזדהות עם נשים עגונות ומסורבות גט. כמוהן, גם אסתר המלכה מצאה עצמה כלואה בקשר נישואים לא רצוי. מאחר שמבחינה הלכתית, ההחלטה על מתן גט נתונה בידי הבעל בלבד, כאשר הוא נעדר, אינו כשיר או – במקרה השכיח – פשוט מסרב לגט, אין לאישה ברירה אלא להיוותר נשואה לו. אסור לה להתחתן בשנית, היא בבחינת נואפת אם היא עם גבר אחר וילדיה ייחשבו לממזרים (על גבר לא חלים דינים מקבילים). מטרת היום היא להגביר מודעות ולקדם פתרונות למצוקת העגונות, כך שאף אישה יהודייה לא תהא כבולה לנישואים בניגוד לרצונה ולא תיאלץ להיכנע לסחטנות גט.

עוד על יום העגונה, על עגינות ועל סרבנות גט

אתר הקואליציה הבינלאומית לזכויות נשים עגונות – עיקר (ICAR), יוזמת יום המודעות

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך הפגנה שהובילה צביה גורודצקי, ששבתה רעב מול הכנסת משום שבן זוגה סירב להעניק לה גט במשך 17 שנה, גם לאחר שנאסר. מתוך אתר “סרוגים”, מאי 2017

בתמונה הקטנה: הפגנה נגד תופעת הנשים העגונות מול בית המשפט העליון, 2017. צילום: אמיל סלמן, עבור אתר “הארץ”

רגיל

יום המאבק באלימות נגד נשים: ג’נדרסייד

*** אזהרת טריגר: רצח תינוקות ***

“כָּל הַבַּת הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכוּהָ, וְכָל הַבֵּן תְּחַיּוּן”

היום, לפני 18 שנים, הכריז האו”ם על 25 בנובמבר כיום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים, לזכרן של האחיות מיראבל, שלוש פעילות פוליטיות ברפובליקה הדומיניקנית, שנרצחו בתאריך זה בשנת 1960. במסגרת יום המאבק, ממשלות העולם וארגונים שונים נקראים לארגן פעילויות להעלאת המודעות הציבורית לסוגיית האלימות נגד הנשים בחברה, לרבות אלימות מינית, אלימות במשפחה וסחר בנשים.

קשה לחשוב על ביטוי ישיר, בוטה, מחריד ושיטתי של אלימות נגד נשים יותר מהשמדה שיטתית רחבה שלהן בסמוך ללידתן עד כדי יצירת פערים מהותיים בשיעורי הילודה והתמותה של נשים וגברים.
האו”ם מעריך כי המספר הכולל של נשים “חסרות” נכון לשנת 2014 הוא 117 מיליון בעולם כולו, והערכות אחרות מדברות על 160 מיליון ויותר.
התופעה נחקרה ותוארה לראשונה בשנות ה-80 ע”י הכלכלן ההודי אמרטיה סן, זוכה פרס נובל לכלכלה על מחקריו בתחום העוני, הרעב והרווחה. את המונח “ג’נדרסייד” לתיאור התופעה טבעה ב-1985 הפמיניסטית האמריקאית מארי אן וורן, כדי להסב את תשומת הלב לכך שלהטיה מגדרית יש תוצאות קטלניות, בדומה לתוצאות הקטלניות של אפליה מטעמי גזע, דת או מעמד.

כפי שכל מי שנתקל/ה באיחול “שתזכו לבנים זכרים” יודעת, העדפת בנים היא פרקטיקה עתיקה ומסורתית הפושה בכל החברות הפטריארכליות. אפשר למצוא עדויות להפלות סלקטיביות ולרצח תינוקות בנות, וכן לסנקציות שליליות כלפי אמהות שילדו בנות, לאורך כל ההיסטוריה המתועדת כמעט בכל יבשת, מחברות ציד ולקט ועד חברות מודרניות, בקרב עשירים ועניים; משכילים וחסרי השכלה; הינדים, קונפוציאנים, עמים ילידיים, מוסלמים או נוצרים.
מסיבות תרבותיות, חברתיות וכלכליות, בן נתפס כמאדיר את כבוד הבית, ובת נתפסת כמזל רע וכנטל. בחברות חקלאיות יש נטייה להעדיף בן שיוכל לתרום לעבודה הפיזית הקשה, ובעתות מלחמה למאמץ המלחמתי. בהתאם למסורת ולחוקים של מדינות רבות, הבן צפוי להמשיך לשאת את שם המשפחה, לפרנס אותה ולרשת את נכסיה, בעוד הבת תעבור למשפחת הבעל עם נישואיה בתוספת נדוניה ולא תוכל לתמוך בהורים לכשיזדקנו.
תופעת הג’נדרסייד – בפועל, מדובר ב”פמיסייד” – הביאה בעשורים האחרונים להפרת האיזון הדמוגרפי בדרום אסיה ובמזרחה, בעיקר בהודו ובסין, ונוכחת באופן בולט גם במדינות כמו דרום קוריאה, טייוואן, אלבניה וגיאורגיה, ואף בקרב אוכלוסיות מסוימות במערב. לאורך כל ההיסטוריה המתועדת בחרו עשרות מיליוני הורים להרוג, להזניח תזונתית ורפואית או לנטוש לחסדי הגורל עשרות מיליוני תינוקות בנות, ולנסות להוליד בנים במקומן. המודרניזציה, כך מסתבר, דווקא מחמירה את המצב. בדורות האחרונים, עם התקדמות הטכנולוגיה, שיפור הטיפול הרפואי והנגשת האולטרסאונד כמעט לכל אזור בעולם, לעתים קרובות מדי הבנות פשוט לא מגיעות לאוויר העולם ומופלות כבר ברחם.
בחברות מרובות ילדים, כמעט תמיד יהיה לכל משפחה בן; העדפת הבנים לא חייבת להתקיים על חשבון חייהן של הבנות. אבל דווקא בחברות מודרניות, עשירות עירוניות ומשכילות יותר, נמצאה נטייה להקריב את הבנות שלא נולדו לטובת בנים, וזאת משתי סיבות: הראשונה, צמצום המשפחה ורצון ההורים להוליד רק ילד אחד או שניים (או, כמו בסין, מדיניות הגבלת הילודה); והשנייה, היכולת הטכנולוגית לדעת את מין העובר ההופכת את אקט ההעדפה לבנים ליותר פשוט ופחות מעורר נקיפות מצפון. כך, מאז שנות השמונים יש עלייה תלולה בפער בין שיעורי לידת בנים ובנות במקומות שונים בעולם.

תוצאותיו של הג’נדרסייד מהדהדות על פני כל כדור הארץ בדורנו: ריכוזים גבוהים של גברים שהם “רווקים בעל כורחם”, מתוסכלים נואשים וחסרי משפחה (בסין, למשל, אחד משישה צעירים כיום לא ימצא בת זוג בארצו), מעודדים פרקטיקות של חטיפת נשים, סחר בנשים, נישואים בכפייה ותקיפות מיניות, וגם יותר מלחמות ומאבקים אלימים באופן כללי.
במלכוד שבין התכנון הדמוגרפי לבין המסורת המושרשת המעדיפה בנים, ממשלות באזורים שבהם ישנו פער ניכר בין מספר הנשים והגברים מנסות להתמודד עם הבעיה בדרכים שונות, מאיסור על הפלות סלקטיביות שלא מסיבות רפואיות ועד הסדרת אימוצים ותגמול על לידת בנות. אולם מחקרים מראים כי הגורם המשפיע ביותר על צמצום הפמיסייד הוא העלאת ערכן של ילדות בכל העולם כך שלא תיתפסנה עוד כנחותות. לשם כך יש לעודד השכלת נשים, לבטל חוקים ומנהגים שמונעים מבנות לרשת את הוריהן ו/או מכפיפים אותן לגברים, ובעיקר לקדם את שילובן של נשים בחיים הציבוריים והכלכליים.

——————————————————

עוד על פמיסייד:
רצח תינוקות בנות
הפלה סלקטיבית מגדרית
הנשים החסרות

“על נשים מהודו ומסין נאסר להביא בנות לעולם. אם הן עושות כן – הן נרצחות, או רוצחות את תינוקתן, או מפילות, או בורחות – תלוי כמה לחץ מפעילה עליהן החברה…”
מתוך כתבתה של אריאנה מלמד על סרט התעודה “זאת בת: המילים הקטלניות ביותר בעולם” (2012)

עוד על “50 מיליון נעדרות“, ארגון התנדבותי הודי שהקימה ריטה בנרג’י במטרה להעלות מודעות בינלאומית לנשים ש”הועלמו” בהודו באלימות מוטת מגדר

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מפגינות בהודו למען שינוי התפיסה שבנות הן פחותות ערך בהשוואה לבנים

בתמונה הקטנה: מודעה של ממשלת סין לעידוד ילודת בנות

——————————————————

עוד פוסטים היא-סטוריים על אלימות נגד נשים:
על רצח האחיות מיראבל
על רצח נשים במשפחה בישראל
על טיפול בנשים נפגעות אלימות במשפחה
על מילת נשים
על עבדות מין

רגיל

יום כיפור: בין בת-חוה למקום

יום כיפור: בין בת-חוה למקום

על פי תפיסת חז”ל, יום הכיפורים הוא היום המרכזי לסליחה, למחילה ולטהרה, על עבירות שבין אדם – ובת-חוה – למקום. יום זה מוקדש אפוא להתנקות ולהשתחררות מחטאים ומקיבעונות שליליים כדי לקדם את השנה החדשה במצפון נקי ובראש שקט.
אך עבירות שבין אדם לחברו – ולחברתו – אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו – וחברתו.
ביום שבו אפילו לעבריינים מותר להיות חלק מהקהילה (“בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, על דעת המקום ברוך הוא ועל דעת הקהל הקדוש הזה אנו מתירין להתפלל עם העבריינים”), חשוב לזכור ולהזכיר את הנשים הספורות שבמרוצת הדורות הצליחו לפרוץ דרך ולהיכלל בבתי הכנסת ובמקומות הלימוד, וזכו לקבל הכרה לדורות כתלמידות חכמים וכראשות ישיבה.

גמר חתימה טובה! 

מרים שפירא, נולדה בסביבות 1360
אם משפחת לוריא המפורסמת, המיוחסת לרש”י ובעלת היסטוריה משפחתית של נשים למדניות, אשר הייתה ראשת ישיבה באלזס (חבל ארץ בצרפת של היום) והרצתה שיעורים בתלמוד לפני בחורי ישיבתה, כפי שמעידים צאצאיה המהרש”ל והאר”י.

חוה בכרך, 1652-1585
מלומדת צ’כית נודעת, אשר מלבד ידיעותיה התורניות וחידושי הלכה שהתפרסמו בשמה, הייתה מיוחסת מאוד, נכדתו של המהר”ל מפראג. נכדה רבי יאיר חיים בכרך, שקרא את שם ספרו הנודע “חות יאיר” על שמה, כתב על בקיאותה בתלמוד הבבלי והירושלמי, במדרשי חז”ל ובספרות השו”ת כי “היתה אם כל חי בתורה ובמעשים, אשר אשה בכל אלה לא מצאנו”.

אסנת ברזאני, 1670-1590
רבנית, למדנית, פוסקת הלכה, פייטנית ומקובלת, שעמדה בראש ישיבה בכורדיסטן ונודעה בכינוי “התנאית”. אביה העניק לה חינוך תורני יסודי ומעמיק והתנה את נישואיה בכך שתמשיך בלימוד התורה ולא תיאלץ לעזוב את בית המדרש לטובת טיפול במשק הבית. בני דורה ראו בה סמכות רבנית לכל דבר, כמי שהייתה ממונה הן על ההוראה והן על ניהול הישיבה, וצאצאיה שימשו ברבנות בעיראק עד המאה ה-20.

חנה רחל ורברמאכר, 1888-1805
נודעה כ”בתולה מלודמיר”, השתייכה לתנועת החסידות וסיגלה לעצמה גינוני אדמו”רות. ההנהגה הדתית באוקראינה לא ראתה זאת בעין יפה, ומשגברו הרינונים עליה עלתה לארץ ישראל, ובירושלים המשיכה לנהוג כאדמו”רית – התעטפה בטלית, הניחה תפילין, ערכה מדי שבת סעודה שלישית לחסידיה בביתה שבמאה שערים, לימדה תורה, העניקה ברכות, התפללה עם נשים אחרות בכותל המערבי ובקבר רחל, ולפי חלק מהעדויות אף עסקה בקבלה מעשית.

מאחורי הטקסט שבכותרת התמונה:
“גבירתי, יונתי תמתי, אמִתתי ואמונתי, ציצי ותפארתי, אמי רבנתי […] יהי אלוהיה עמה ויגדיל שמה” – אגרת מחורזת משנת 1664, מאת הרב פנחס חרירי, מראשי המקובלים השבתאים בכורדיסטן, לרבנית אסנת ברזאני
(מתוך הספר “יהודי מוצל: מגלות שומרון עד מבצע עזרא ונחמיה”, מאת עזרא לניאדו, הוצאת המכון לחקר יהדות מוצל, 1981)

פייסבוק

רגיל

יום הנראוּת הביסקסואלית: סַאפְּפוֹ

יום הנראוּת הביסקסואלית

היום, 23 בספטמבר, מצוין מאז 1999 יום הנראוּת הביסקסואלית. החגיגה של ביסקסואליות בפרט, בניגוד לאירועים להט”ביים באופן כללי, מהווה תגובה לדעות הקדומות ולדחיקה לשוליים של א/נשים ביסקסואלים/ות הן בקהילה ה”סטרייטית” והן בקהילת הלהט”ב. הוגות היום טוענות שמאז מהומות סטונוול, הקהילה ההומו-לסבית גדלה בכוחה הפוליטי ובנראותה, בעוד הקהילה הביסקסואלית היא עדיין בלתי-נראית מבחינות רבות – ובראשן, הנטייה החברתית לסווג א/נשים כ”סטרייטים/ות” או “גייז” לפי המגדר הנתפס של בני/ות זוגם/ן. היום קורא אפוא לחברי וחברות הקהילה הביסקסואלית ולתומכיהם/ן ותומכותיהם/ן להכיר ולחגוג את ההיסטוריה הביסקסואלית, התרבות הביסקסואלית ואת כל הביסקסואלים/ות שבקרבתם/ן.

ויקיפדיה – יום הנראות הביסקסואלית

סַאפְּפוֹ, בת המאה ה-7 לפנה”ס

“אַתְּ לֹא יוֹדַעַת שֶׁמִּסְּעָרָה גְּדוֹלָה מֵגִיחַ פִּתְאוֹם יוֹם נִפְלָא?”

סַאפְּפוֹ הייתה משוררת לירית בת המאה השביעית לפנה”ס, מהאי לסבוס שביוון. תחכומה הלשוני, אוצר המילים הרחב שלה, משפטיה הפסטורליים ותיאוריה את רגשותיה ורצונותיה זיכו אותה במקום של כבוד בשירה היוונית והאוניברסלית, ואפלטון כינה אותה “המוזה העשירית”. חלק משירי האהבה שכתבה מוקדשים לנשים, ולכן נחשבה ללסבית; המושג “לסבית” עצמו מקושר לשם האי שבו גרה, לסבוס. אולם סאפפו כתבה שירה ארוטית גם על גברים, ואין ראיות היסטוריות לגבי העדפותיה המגדריות, ועל כן היא מסמלת עבור רבים ורבות מחיקה ביסקסואלית.

ויקיפדיה – סאפפו

הציטוט הוא פרגמנט מתוך שירה “שיר האחים”; ערך ותרגם מיוונית עתיקה: שמעון בוזגלו

באתר של בוזגלו אפשר לקרוא כמה משיריה, שיצאו לאור בספר “מישהי, אני אומרת, תזכור אותנו” (אבן חושן, 2009)

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פרט מתוך מוזאיקה ששמה של סאפפו מופיע עליה, ספרטה, מאה 4-3 לספירה

בתמונה הקטנה: “סאפפו וארינה בגן במיטילנה”, צייר סימון סולומון, 1864

רגיל

“דברי כמו פיראטית”

אהוי, חברות!

היום, 19 בספטמבר, נחגג מאז 1995 יום הדיבור הפיראטי, חג פארודי שבו נהוג לדבר בסלנג פיראטי ובחיתוך דיבור פיראטי.
החג נובע מתפיסה רומנטית של תור הזהב של הפיראטיות, והפך להיות גם חגה של כנסיית “מפלצת הספגטי המעופפת“.

ארררר!

גרייס או’מלי, 1603-1530
ראש שושלת או’מלי במערב אירלנד, שנודעה כ”מלכת הים של קונמארה” והובילה מרידות עיקשות באנגלים. היא זכתה לכבוד רב בקרב אנשיה על שהביאה את שבטה להיות מהיחידים שהתעשרו מדיג ומהעברת סחורות. היא הפכה לפיראטית רק כדי לשרוד מול ספינות ספרדיות, טורקיות ואנגליות. בשנות ה-60 לחייה, לאחר רדיפות ומאסר, קיבלה חנינה מהמלכה אליזבת ה-1. יותר מ-400 שנה מספר עליה הפולקלור האירי אגדות רבות.

כריסטינה אנה סקייט, 1677-1643
ברונית שוודית, אשר החל מ-1657 ניהלה, יחד עם אחיה ובעלה, ספינת פיראטים סודית שבאמצעותה תקפו ובזזו ספינות בים הבלטי. ב-1662, כאשר הנהיגה תקיפה של אוניית סוחר, רצח של כל צוותה והטבעתה, שברי האונייה שנסחפו לחוף משכו תשומת לב וחשפו את הסוד של הברונים. אחיה נעצר, נשפט והוצא להורג. כריסטינה אנה הצליחה להימלט לדנמרק ולא נשפטה משום שהחוק לא איפשר לתבוע אישה נשואה.

אן בוני, 1782-1700 ומרי ריד, 1721-1691
בוני הייתה שודדת ים אירית מפורסמת, שפעלה בעיקר באזור הקאריביים. מסופר עליה שבגיל 13 גרמה לאשפוזו של אדם בעקבות ניסיון תקיפה מינית, שחתרה תחת בעלה שחמד את רכוש אביה, ושסירבה לחכות בבטלה לשיבת אהובה ממסעותיו ולכן הצטרפה לסיפון, לבשה בגדי גבר וגם לחמה לצד הגברים.
ריד הייתה שודדת ים אנגלייה מפורסמת, שהתנהגה כגבר ונודעה כ”מרק ריד”, ככל הנראה על מנת להצליח להתפרנס, אם כי גם כשזהותה נחשפה, יחס הצוות אליה לא השתנה. היא הצטרפה לצי הבריטי, השתתפה במלחמת הירושה הספרדית, ובעת שהפליגה לאיי הודו המערבית ספינתה הותקפה בידי שודדי הים של בוני. ריד הייתה השורדת האחרונה שסירבה להיכנע, ובוני גילתה את מינה, צירפה אותה לצוות ספינתה והן הפכו לידידות טובות. כשצוות הספינה נתפס, שתיהן ניצלו מהוצאה להורג משום שטענו שהן בהיריון ושאין להעניש את עובריהן.

צ’ינג שי, 1844-1775
פיראטית סינית מפורסמת, המונצחת בספרים, משחקי וידאו וסרטים. היא הייתה זונה קנטונזית שנחטפה ע”י פיראטים והגיעה לפקד על צי של מאות ספינות ועשרות אלפי פיראטים. תחת הנהגתה נקבע קוד התנהגות פיראטי – ציות למנהיג/ה, איסור על גניבה מקופות ציבוריות, חלוקת השלל באופן הוגן ואיסור על אינוס שבויות. היא התעמתה עם האימפריות של התקופה, כולל הבריטים, הפורטוגזים ושושלת צ’ינג, והייתה מהמעטים שהצליחו לפרוש מהמקצוע.

עוד על ה”חג” בויקיפדיה

אתר “דבר כמו פיראט

פייסבוק

בתמונה: איור של צ’ינג שי, שם הצייר/ה לא ידוע, 1836

רגיל

יום הולדת להיא-סטוריה: מרי ריטר בירד

לרגל יום הולדת 4 להיא-סטוריה, מוקירות את ההיסטוריונית הראשונה שכתבה מנקודת מבט היא-סטורית:

מרי ריטר בירד, 1958-1876

“אי-אפשר להבין את הדרך שבה נבנתה החברה שלנו מבלי להכיר בחלקן של נשים בביסוס חופש הביטוי, חופש ההתאגדות, חופש הפולחן וכל זכויות הפרט, כל ההומניזם, כל ענפי הידע וכל דבר אחר בעל ערך”

היום, לפני 141 שנים, נולדה מרי ריטר בירד, היסטוריונית, ארכיברית ופעילת זכויות נשים וזכויות עובדים אמריקאית. היא הייתה פעילה ב”ליגת איגוד העובדות”, במפלגה הסופרג’יסטית של ניו יורק, באיחוד הקונגרסאי לסופרג’יזם ובארגוני נשים חשובים נוספים, וכתבה ספרים משפיעים על תפקידן ומקומן של נשים בהיסטוריה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

תשעה באב: נשות ימי בית שני

“אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד, הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה. רַבָּתִי בַגּוֹיִם, שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת, הָיְתָה לָמַס. בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ, אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אֹהֲבֶיהָ. כָּל רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ, הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים.” (איכה א, א-ב)

תקופת בית שני בתולדות עם ישראל החלה עם ראשית שיבת ציון בשנת 538 לפנה”ס והסתיימה בשנת 136, עם תום מרד בר כוכבא, אשר הסתיים בתבוסה ובהרס נרחב ליישוב היהודי בארץ ישראל.
במהלך תקופה זו הייתה התפתחות תאולוגית ורוחנית רבה, שכללה יצירה תרבותית ודתית ענפה וכן את עלייתם ונפילתם של זרמים דתיים, כהנים ומנהיגים. בתקופה זו נחתם התנ”ך, נכתבו הספרים החיצוניים והמגילות הגנוזות, החלה יצירתם של קובצי הדינים וההלכות הכלולים בתורה שבעל פה, אשר הפכו לימים למשנה ולתלמוד, החלו להתגבש סדרי התפילה, והזהות היהודית פשטה צורה והחלה ללבוש צורה חדשה.
פרט לתקופה קצרה, היא תקופת החשמונאים, שבה היה עם ישראל עצמאי בארצו, רובה של התקופה היה העם משועבד לאימפריות האזוריות – האימפריה הפרסית, מצרים התלמיית, הממלכה הסלאוקית והאימפריה הרומית. דבקות העם באמונתו המונותאיסטית אל מול תרבויות פגאניות שליטות, ורצונם של רבים בעצמאות מדינית, יצרו חיכוך מתמיד עם האימפריות השליטות ועם שאר תושבי הארץ.

תפקידן ומקומן של הנשים בכל התהליכים המעצבים האלה – נפקדים כמעט לחלוטין.

תשעה באב הוא יום תענית שנקבע במשנה (ונזכר בנביאים) לציון חורבן בתי המקדש – חורבן בית ראשון בשנת 586 לפנה”ס בידי צבאו של נבוכדנצר השני מלך בבל, וחורבן בית שני בשנת 70 לספירה בידי הצבא הרומי ובראשו המצביא טיטוס. התענית מהווה את שיא האבלות של ימי בין המצרים והיא החמורה מבין ארבע התעניות על חורבן בית המקדש.
בהתאם למסורת כי בית המקדש השני נחרב בשל שנאת חינם, בנוסף לציון האבל על החורבן באופן המסורתי על ידי קריאת מגילת איכה, נהוג לערוך ביום זה ברחבי הארץ גם פעילות שמטרתה בחינת המחלוקות והפערים בין חלקי העם היהודי היום.

במסגרת זו, רצינו לבחון גם את הפער המגדרי ולהציץ אל חייהן של הנשים היהודיות בעת ההיא, דרך סיפורן של שלוש נשים שהצליחו לצלוח את ההדרה ולהישמר בנרטיב ההיסטורי.

רחל בת כלבא שבוע, אשת התנא רבי עקיבא
רחל היא שהניעה את רבי עקיבא ללמוד ובזכותה הפך לתלמיד חכם, תוך ויתור מצִדה על ירושת אביה, על יוקרה וסטטוס וכן על חיי נישואין נורמטיביים. חז”ל מזכירים את דמותה כמודל חיובי לאשת חיל, רעיה המקריבה את עצמה על מנת לקדם את בעלה מתוך אהבת אמת. הראייה הפמיניסטית, לעומת זאת, נוטה להתייחס לסיפור כאל דוגמה ליחסי ניצול ומרות ולקיפוח נשים.

ברוריה, אשת התנא רבי מאיר
תלמידת חכם, מהיחידות בתלמוד, שנודעה באישיותה החזקה ובתבונתה הרבה. גם לאחר שאביה הוצא להורג  כאחד מעשרת הרוגי מלכות, כיוון שלמד תורה, היא המשיכה לעסוק בדברי תורה וזכתה להערכה רבה על היקף ידיעותיה בענייני הלכה ואגדה. מסופר עליה שלמדה מהחכמים שלוש מאות הלכות ביום אחד, ושלימדה את בעלה רבי מאיר להתפלל לחזרתם בתשובה של הרשעים ולא לכיליונם.

בבתא בת שמעון ומרים
בעלת קרקעות ומטעי תמרים אמידה מעין גדי, שמתה במהלך מרד בר כוכבא במערת המפלט בנחל חבר, מערת האיגרות. כמה עשרות מסמכים פרטיים בארמית, בנבטית וביוונית שהותירה אחריה במערה מהווים מקור ראשון במעלה להבנת החיים היומיומיים בפרובינקיות הרומיות דאז. דמותה מתגלה כדוגמה לעצמאות נשית בעולם היהודי העתיק, כמי שהלוותה כספים לבעלה, ומשנפטר ניהלה מאבקים משפטיים מול משפחתו בעניין חזקתה על בנה, הסדרי המזונות שלו וחלקה בירושה.

פייסבוק

בתמונה: ברוריה ורבי מאיר, מתוך ציור קיר בבית הכנסת בשדרות וילשר, בית הכנסת הוותיק ביותר בלוס אנג’לס, שצויר ע”י הוגו באלין בשנת 1929

רגיל

לוסילה (לוצ’ה) רייס

לוסילה (לוצ’ה) רייס, 1973-1936

היום, לפני 81 שנים, נולדה לוצ’ה רייס, זמרת פרואנית. שיריה הטרגיים והנוגעים ללב משקפים במידה רבה את מסלול חייה, כמי שגדלה בעוני וברחובות, נישואיה הקצרים הסתיימו בכי רע, סבלה משחפת ומסכרת והתמכרה לאלכוהול. אך בזכות האמנות שלה, במוזיקה ובתיאטרון, היא הפכה לאחת הדמויות האפרו-פרואניות המפורסמות והאהובות ביותר, סמל ללאום הפרואני ולגאווה קריאולית. יום לפני מותה נפרדה מהקהל בהופעה חיה ששודרה גם ברדיו עם שיר בשם “השיר האחרון שלי”. יום מותה, 31 באוקטובר, מצוין בפרו מדי שנה כ”יום השירה הקריאולית”.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

עיד אל-פיטר: שבירת הצום

עיד אל-פיטר: שבירת הצום

הנה כמה נשים מוסלמיות בולטות בהיא-סטוריה, שהיוו דוגמה למחילה, לשלום, לקהילתיות ולאחווה ברוח עיד אל-פיטר, החל היום:

ראבעה אל-עדוויה رابعة العدوية , 752-802 (עיראק)
מיסטיקנית סופית חשובה ילידת בצרה (עיראק), שנודעה בעבודת האל בכוונה מלאה, באדיקות ובאהבה, שפרצה דרך בכך שגברים הגיעו ללמוד ממנה ושהוקדשו לה פרקים באסופות הקלאסיות.

ארווה בינת אסמה أروى بنت أحمد , 1048-1138 (תימן)
מלכת תימן במשך כ-70 שנה, מהשליטות הידועות והמלומדות ביותר בעולם המוסלמי והאישה הראשונה שזכתה לתואר “חג’ה”, המסמל באסלאם השיעי את היותה התגלמות חיה של האֵל.

המלכה חדיג’ה السلطانة خديجة , ?-1380 (האיים המלדיביים)
סולטאנית האיים המלדיביים במשך כ-30 שנה, מהדמויות ההיסטוריות הפופולריות ביותר וסמל לעוצמה נשית במלדיביים עד היום.

סעידה אל חורה  السيدة الحرة , ‎‎1542-1485 (מרוקו)
מלכת תטואן (מרוקו), שלאחר הכיבוש הספרדי הפכה למנהיגה הבלתי מעורערת של הפיראטים במערב הים התיכון. פירוש שמה: “אישה אצילה חופשייה ועצמאית שאינה כורעת בפני אף סמכות”.

נאנא אסמאו نانا أسماء , 1793-1864 (ניגריה)
משוררת פורה, אשת חינוך ונסיכת ח’ליפות סוקוטו (ניגריה), המהווה עד היום דוגמה ומופת לאישה מוסלמית מלומדת ועצמאית ונחשבת לחלוצת החינוך לנשים והפמיניזם המודרני באפריקה.

עיד סעיד (חג שמח) عيد سعيد
כל עאם ואנתו בח’יר (כל שנה ואתם בריאים) كل عام وانتوا بخير

עוד על עיד אל-פיטר عيد الفطر

פייסבוק

בתמונה: ציור של ראבעה אל-עדוויה המופיע במילון פרסי

רגיל

יום השואה: זיכרונות מהמטבח של נשות טרזין

יום השואה: זיכרונות מהמטבח של נשות טרזין

“השעה עשר מגיעה לפתע
והחלונות סביב הדרגשים מחשיכים.
יש לנשים הרבה על מה לדבר;
הן נזכרות בבתיהן,
ובארוחות שהכינו”
(אווה שולזובה, בת 12, טרזיינשטט).

ב-1969, לאחר 25 שנות מסע חוצה יבשות, הגיעה חבילה אל יעדה – אנני שטרן, ניצולת שואה החיה בניו יורק. בתוכה היו מכתב אישי שכתבה לה אמה, מינה פטשר, שנספתה בטרזיינשטט ב-1944, ומתכונים שאיגדה מנשים במחנה הריכוז. בניסיון מתריס לשמור על צלם אנוש בתוך התופת, הן דבקו במסורת של העברת מתכונים מאם לבת, ותיעדו זיכרון של סעודות עבר משפחתיות מפוארות, מתובלות בשמחת חיים, באירוניה ובהומור.

רגיל

אלכסנדרה קולונטאי

אלכסנדרה קולונטאי, 1952-1872

היום, לפני 145 שנים, נולדה אלכסנדרה קולונטאי, מנהיגה חברתית ופמיניסטית, סופרת ודיפלומטית סובייטית. היא הייתה תועמלנית נלהבת של הבולשביקים, ולאחר מהפכת אוקטובר נבחרה ל”סובייט פטרוגרד”, מועצת הפועלים החשובה ביותר ברוסיה, ונתמנתה לקומיסר העם לרווחה סוציאלית. בתפקידה זה הייתה האישה הבכירה ביותר בממשל הסובייטי. ב-1919 ייסדה את המחלקה לקידום נשים במפלגה הקומוניסטית, וביוזמתה הפך “יום האישה” לחג רשמי בברית המועצות. ב-1923 מונתה לשגרירה בנורבגיה (ואחר כך גם במקסיקו, בשוודיה ובאו”ם) ובכך הייתה לאישה הראשונה בתקופה המודרנית שכיהנה כשגרירה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

יום האישה הבינלאומי: צועדות לקראת שינוי

לכבוד יום האישה הבינלאומי, המצוין מדי שנה ב-8 במרץ, צעדות היא-סטוריות ששינו את העולם!

בימים אלה מארגנות נשות ארה”ב את הצעדות הגדולות ביותר שנראו אי פעם, ואחיות מכל העולם מצטרפות בסולידריות. בשנים האחרונות, נשים בערב הסעודית דרשו חופש תנועה, בהודו דרשו יד קשה נגד אנסים, בפולין דרשו את הזכות להפיל, ובישראל צעדו נשים למען שלום. ימים יגידו איך ועד כמה ישפיעו כל אלה על מהלך ההיא-סטוריה, אך דבר אחד בטוח: העולם היה שונה לגמרי אלמלא צעדו בהמוניהן סבות-סבותינו במהפכה הצרפתית, הסופרג’יסטיות בלונדון ובוושינגטון, נשות פרטוריה במחאה על האפרטהייד, המתנגדות למלחמת וייטנאם, האיסלנדיות למען שכר שווה ועוד ועוד…

פריז, 1789
נשות צרפת מוחות בשוק על מחירו ונדירותו של האוכל, וסוחפות אלפים לצעוד לכיוון ארמון ורסאי ולהתעמת עם המלך לואי ה-16. צעדה זו הייתה יריית הפתיחה למהפכה הצרפתית, ששינתה את יחסי הכוחות, מוטטה את החומה הבלתי-עבירה סביב המלך והעבירה את מרכז הכובד מהאצולה אל העם.

לונדון, 1907
“צעדת הבוץ”, הצעדה הגדולה הראשונה של הסופרג’יסטיות, כללה אלפי נשים מכל שכבות החברה, והיוותה נקודת מפנה בדעת הקהל על מתן זכות הצבעה לנשים.

וושינגטון, 1913
נשות ארה”ב יוצאות לצעדה הגדולה הראשונה למען זכות הצבעה לנשים. גברים בקהל, וחלק מהשוטרים, תוקפים את הצועדות, מה שמוביל לשינויים מרחיקי לכת בהתנהלות המשטרה (כולל פיטורי המפכ”ל) ולהבנה הולכת וגוברת בצורך של נשים להיות בעלות קול והשפעה פוליטית כדי שהממסד ישרת גם אותן.

פרטוריה, 1956
עשרים אלף נשים דרום אפריקאיות מכל הגזעים צועדות במחאה על הניסיון להרחיב את חוקי ההפרדה של משטר האפרטהייד ולהגביל את חופש התנועה של נשים שחורות.

ארה”ב, 1961
“נשים מוחות למען שלום” צועדות ב-60 ערים ברחבי ארה”ב נגד מלחמת וייטנאם ונגד ניסויים גרעיניים, במה שנודע כהפגנת השלום הגדולה ביותר במאה ה-20. הן נתפסו כנשים מכובדות ממעמד הביניים המודאגות לגבי ילדיהן, מה שהקל על הממשל לא לתייג אותן כקיצוניות או כסוציאליסטיות, להקשיב לטענותיהן ולחתום על הסכם עם ברית המועצות.

ניו יורק, 1970
ברנדה הווארד יוזמת את מצעד הגאווה הראשון, בדיוק שנה לאחר מהומות סטונוול, גל של הפגנות אלימות של להט”בים כנגד פשיטות משטרתיות על הבר הגאה “סטונוול” שבמנהטן. שנתיים אחר כך כבר היו קבוצות להט”ביות בכל עיר גדולה בארה”ב ובמערב אירופה.

איסלנד, 1975
כמעט כל נשות איסלנד יוצאות לרחובות, שובתות ומפגינות בעד שוויון תעסוקתי ושכר שווה לנשים ולגברים. העובדה שענפים שלמים במשק שותקו לחלוטין, ושהגברים נאלצו לפתע לטפל בילדיהם, פקחה את עיניהם של רבים לתפקידן המהותי של נשים בחברה. כמה חודשים אחר כך הועברו באיסלנד חוקים להבטחת שוויון, וחמש שנים אחר כך נבחרה באיסלנד הנשיאה הראשונה בעולם.

וושינגטון, 1978
מאה אלף נשים צועדות כדי לעודד את כל המדינות בארה”ב לאשר את התיקון לחוקה המבטיח שוויון זכויות לנשים. התיקון עבר ב-1972, לאחר 50 שנות מאבק מאז הצגתו, והצעדה נערכה כמה חודשים לפני התאריך הסופי לאישורו.

פילדלפיה, 1997
כמעט מיליון נשים אפרו-אמריקאיות צועדות למען חיזוקן של נשים שחורות. הצעדה אורגנה ע”י נשים פרטיות, לא ארגונים, כללה תפילות ונאומים מעוררי השראה והחזון שלה היה להעצים בדרך חיובית את הקהילות השחורות בארה”ב ובכל העולם חברתית, פוליטית וכלכלית.

וושינגטון וערים נוספות בארה”ב, 2000
“מיליון אמהות” צועדות ביום האם בדרישה לשנות את התיקון השני לחוקת ארה”ב ולהחמיר את הפיקוח על הנשק.
————————–——-

וגם היום, נשות כל העולם צועדות לקראת שינוי:

וושינגטון ועוד, ינואר 2017
כחמישה מיליון צועדות (הצעדות הגדולות ביותר שנערכו אי פעם!) בוושינגטון ובערים נוספות בארה”ב וברחבי העולם לאחר השבעת טראמפ, כדי להביע תמיכה בסוגיות של זכויות אדם, ובפרט זכויות נשים ולהט”בים, זכויות עובדים, הגירה, ביטוח בריאות, הגנת הסביבה, שוויון בין-גזעי וחופש דת.

העולם הערבי, 2011
ברבות ממדינות ערב מי שחוללו את ההפגנות הגדולות של “האביב הערבי”, כמו מצרים, בחריין ולוב, היו נשים.

ריאד, 2011
נשות ערב הסעודית דורשות לבטל את ההגבלה המוטלת על חופש התנועה שלהן ולהתיר להן לנהוג, ועל אף הסיכון שייעצרו יוצאות יחד לנהוג ברחובות ריאד.

טורונטו, 2011
שוטר קנדי הגדיש את הסאה בדבריו ש”מי שלא רוצה להיאנס, שלא תתלבש כמו שרמוטה”, וצעדת השרמוטות הראשונה נגד תרבות האונס יצאה לדרך. מאז הצעדה הולכת ומתפשטת ברחבי העולם מדי שנה.
דף הפייסבוק של “צעדת השרמוטות” בישראל

דלהי, 2012
בעקבות מותה המזעזע של קורבן אונס קבוצתי, יוצאות נשות הודו לצעוד על מנת לעורר מודעות לתופעה הנרחבת של אלימות מינית נגד נשים ולדרוש יחס של כבוד לנשים. בתגובה, עוברים ברחבי הודו חוקים חדשים מחמירים כנגד אונס, נפתחים קווי עזרה לנשים נפגעות ונשקלת האפשרות לייסד בית משפט ייעודי לעבירות מין ולפשעים מגדריים.

ארה”ב, 2013
שלוש נשים אפרו-אמריקאיות (אלישיה גרזה, פטריס קולורס ואופל טומטי) מארגנות את הצעדות הראשונות במחאה על אלימות וגזענות ממוסדות כנגד שחורים, בעיקר מצד המשטרה ובתי המשפט. התנועה (המבוזרת) הופכת לאחד הקולות החזקים והמשפיעים ביותר בשנים האחרונות בארה”ב.

ארגנטינה, 2015 ו-2016
נשות ארגנטינה צועדות תחת הסלוגן “אפילו לא אישה אחת פחות”, כדי להביא את קולן של נשים נפגעות אלימות אל קדמת הבמה ולדרוש מהרשויות לטפל בבעיית האלימות המגדרית והג’נדרסייד כנגד נשים.

ורשה, 2016
כמאה אלף מנשות פולין צועדות במחאה על העברת חוק חדש שאוסר לחלוטין על ביצוע הפלה. ימים אחדים לאחר מכן, בעקבות הסערה התקשורתית שנוצרה והתמיכה הגלובלית, החוק מבוטל.

ישראל, 2016
“נשים עושות שלום”, ישראליות ופלסטיניות מכל קצוות הקשת הפוליטית, צועדות מגדר ההפרדה באזור אום אל-פאחם, מגבול לבנון, מעוטף עזה, מאזור יריחו ומגבול מצרים וירדן ליד אילת, ועורכות את “עצרת התקווה” מול בית ראש הממשלה בירושלים.
דף הפייסבוק של “נשים עושות שלום”

————————–——-

“תפקחו את העיניים, תסתכלו סביב
פה ושם נגמר החורף ונכנס אביב
בשדה ליד הדרך יש כבר דגניות
אל תגידו לי שכל זה לא יכול להיות

[נשים טובות] באמצע הדרך
[נשים טובות] מאוד
[נשים טובות יודעות] את הדרך
ו[איתן] אפשר לצעוד”
(נעמי שמר)

פייסבוק

רגיל

יום התה הבינלאומי

יום התה הבינלאומי, מצוין מאז 2005

היום מצוין יום התה הבינלאומי במדינות שיש בהן תעשיית תה גדולה, ובראשן בנגלדש, סרי לנקה, נפאל, וייטנאם, אינדונזיה, קניה, מלאווי, מלזיה, אוגנדה, הודו וטנזניה. מטרת היום להפנות את תשומת לב העולם להשפעתה של תעשיית התה על העובדים והמגדלים ולפעול למען שיפור תנאיהם ולמען סחר הוגן. כ-70% מהעובדים בתעשייה הן נשים, אשר רובן מועסקות בדרגים הנמוכים של קטיף עלי התה, סובלות מתת-ייצוג בארגוני העובדים וזכויותיהן אינן נשמרות. בספטמבר דאשתקד, כ-12,000 קוטפות במדינת קרלה שבהודו שבתו במשך חודש, והחשיפה הבינלאומית שקיבלה מחאה זו אכן הובילה לשיפור בתנאי העסקתן.

ויקיפדיה

פייסבוק

לקריאה נוספת:

על נשים העובדות במטעי תה ומדוע עליהן להיות מעורבות בארגוני מסחר (מתוך מרכז המידע על תנועת העובדים באסיה למען עבודה הוגנת, שוויונית ומכבדת)

על העובדות בתעשיית התה במדינת קרלה שנאבקו על זכויותיהן (כתבה מיולי 2016)

על סוגיות שכר בתעשיית התה (דו”ח של “היוזמה למסחר בר-קיימא” ממאי 2013)

רגיל

הטבח באקול פוליטכניק

הטבח באקול פוליטכניק, 1989

היום, לפני 27 שנים, מארק לפין, גבר בן 25, נכנס אל בית הספר להנדסה אקול פוליטכניק במונטריאול שבקנדה, חמוש ברובה ציד חצי אוטומטי ובסכין ציד. במשך כעשרים דקות הוא עבר בין הכיתות, בודד את הנשים, הצהיר שהוא “נלחם בפמיניזם”, ירה בעשרות (מתוכם נהרגו 14 נשים) ולבסוף התאבד. הפצועים והעדים לטבח מבין הסטודנטים וחברי הסגל סבלו וסובלים ממגוון השלכות פיזיות, חברתיות, כלכליות ופסיכולוגיות, כולל הפרעת דחק פוסט-טראומטית. הטבח עורר מחאה חברתית-פוליטית והוביל לשינוי החקיקה בנוגע לאחזקת נשק. ב-1991 נקבע יום זה כיום זיכרון לאומי בקנדה למען המאבק באלימות נגד נשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

יום המאבק באלימות נגד נשים: מילת נשים

יום המאבק באלימות נגד נשים: מילת נשים

לרגל יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים, המצוין מדי שנה ב-25 בנובמבר, רצינו להתייחס השנה לנושא שכמעט אינו מדובר, אך לצערנו עודנו נוכח עבור נשים רבות, רבות מדי, בעולם: מילת נשים.
מנהג זה הוא ביטוי מובהק לאלימות נגד נשים אך ורק בשל היותן נשים. זוהי גם דוגמה מדהימה ליכולת של נשים מעטות ונחושות להציף למודעות, לשנות את דעת הקהל ואת החקיקה ולהביא לירידה תלולה בשכיחותו ברחבי העולם, וכל זאת תוך דור אחד.

*******************************
מילת נשים היא מנהג שבמהלכו מבוצעת כריתה של חלק מאיבר המין הנשי. ברוב המקרים מבוצעת המילה בילדות צעירות, בגילאי 13-3.
ישנן עדויות היסטוריות וארכיאולוגיות לקיומה של מילת נשים כבר מהמאה החמישית לספירה.
ההסברים המסורתיים למילת נשים משתנים מאזור לאזור ומקהילה לקהילה, ורובם אינם מתבססים על שום ציווי דתי אלא קשורים להצנעת המיניות הנשית, לתפיסת הדגדגן כשארית זכרית שיש להסירה מגוף הנקבה, או לתפיסתו כאיבר שעלול לפגוע בבריאותן של נשים (אף שאין כל ממצא רפואי המעיד על כך).
רוב התיעוד ההיסטורי של מילת נשים הוא מהמזרח הקרוב ומאפריקה, אך במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 תועדו מקרים גם בארה”ב ובבריטניה, שבהם בוצעה כריתת דגדגן כהליך רפואי לטיפול בהיסטריה ובטירוף, וגם באוננות, בקרב נשים ונערות.
הסיבוכים הנפוצים ביותר למילה הנשית בטווח הקצר הם דימום, זיהום מקומי וזיהום כולל, שיכול להביא אפילו למוות. בשלבים מאוחרים יותר סובלות הנשים מהפסקה של הווסת, מדלקות חוזרות ונשנות בדרכי השתן ובאגן ומכאבים עזים בעת קיום יחסי מין. כשהנשים שנימולו יולדות, הן נוטות יותר לקרעים חמורים בלידה (מכיוון שרקמת הצלקת גמישה הרבה פחות מעור רגיל), מדממות יותר אחרי הלידה וסובלות מליקויים ברצפת האגן, עד כדי אי שליטה קבועה בהטלת צואה ושתן. הסיבוך האירוני ביותר הוא קשיי פוריות, שמתגלים אצל אחוזים ניכרים מהנשים שעברו מילה בצעירותן. בניגוד לטענתם של התומכים במנהג כי מטרתו העיקרית היא הגברת הפוריות והפיכת הנערה לאשת משפחה נאמנה, דווקא הפגיעה הפיזית בה מקטינה את סיכוייה להרות – אחד המחקרים האחרונים מציג נתון מצמרר, שלפיו 30-25% מהנשים שנימולו סובלות מבעיות פוריות לעומת 14-8% מהנשים מאותו אזור ואותו שנתון שלא נימולו.

*******************************
מצב נוכחי:
ארגון “אמנסטי” מעריך כי כיום חיות בעולם כ-200 מיליון נשים שעברו מילה, וכי מדי יום נוספות אליהן כ-8,000 נשים. מילת הנשים נפוצה בעיקר באזורים המוסלמיים בצפון-מזרח אפריקה, בקרן אפריקה ובמערב אפריקה, וכן בקרב הבדואים והכורדים במזרח התיכון (פרט לישראל).
על פי מחקר מ-2010, המדינות שבהן שיעורן של נשים שעברו מילה הוא הגבוה ביותר הן סומליה (98% מכלל הנשים בגילאי 49-15 במדינה), גינאה (97%), ג’יבוטי (93%), מצרים (91%) וסיירה לאון (90%). ואילו שיעורן של ילדות שעברו מילה גבוה במיוחד בגמביה (56% מכלל הילדות עד גיל 14 במדינה), במאוריטניה (54%), באינדונזיה (49%) ובגינאה (46%). הנתונים מצביעים אפוא על ירידה של כ-30% בשני העשורים האחרונים בשכיחותה של מילה נשית בקרב ילדות.

*******************************
ישראל:
נכון להיום אין תיעוד למילה נשית בישראל. לא כך היה עד לפני כעשרים שנה בסך הכול. הארגון הפמיניסטי “אל-פנאר”, ארגון נשים פלסטיניות אזרחיות ישראל, הוא שחשף לעין הציבור את התופעה שהייתה נפוצה בכמה מהשבטים הבדואים ויצא למלחמת חורמה כנגדה. ביוני 1992 החל הארגון להפיץ כרוזים בערבית המגנים את המנהג, מבקרים את קשר השתיקה סביבו וקוראים למיגורו, וכן העלה את הדרישות הבאות:
מהמועצה הלאומית לשלום הילד, “להקדיש אמצעים לחשיפת התופעה, לפרסומה ולמאבק בה”;
מהיועץ המשפטי לממשלה, “להעמיד לדין כל הורה וכל אדם אשר יבצע או יסכים שיבוצע בבתו סירוס כזה ולמצות עמו את הדין”;
מהמשטרה, “לקבל הנחיה מהיועץ המשפטי לחקור תופעה זו ולהביא את מבצעיה לדין בגין חבלה גופנית חמורה”;
מאיגודי הרופאים והאחיות, “להשעות כל רופא/ה או אח/ות אשר ישתתפו בביצוע פשע זה ויעניקו לו לגיטימיות רפואית מזויפת”;
מההנהגה הפלסטינית, “לגנות את התופעה ולהגדירה כפשע חמור שאין לו מקום בתוך החברה הנאבקת לשוויון ולשחרור”;
מאיגוד העובדים הסוציאליים, “להורות לעובדים לדווח על כל מקרה כזה ולהכריז כי אי דיווח על כך מהווה עבירה חמורה”;
ומחברי הכנסת, בעיקר הערבים שבהם, “ליזום חקיקה נגד פשע נתעב זה”.
המועצה לשלום הילד התגייסה מיד למאבק בתופעה. תוך שישה חודשים מאז הכרזת המלחמה של “אל-פנאר” הוקמה בכנסת הוועדה לקידום מעמד האישה, שנושא זה היה אחד הראשונים שעלו על שולחנה. לחץ עצום, הן מצד השלטונות והן מצד ההנהגה הערבית, הופעל על השבטים הבדואים שבהם ביצעו את השחתת איברי המין של נשים צעירות. ב-2009, חוקרים ישראלים לא מצאו אף לא אישה אחת מתחת לגיל שלושים הנושאת את הצלקת המעידה כי בוצע חיתוך באיבר מינה.

*******************************
המאבק הנשי ברחבי העולם למניעת מנהג המילה הנשית:
הצלחתו של “אל-פנאר” במיגור המילה הנשית בישראל היא פנומנלית, אך הן לא היו היחידות ולא הראשונות במאבק זה.
מריון סקוט סטיבנסון, מיסיונרית סקוטית שהגיעה לקניה בשלהי שנות ה-20, הייתה הראשונה להציג ביקורת נחרצת כנגד מנהג המילה הנשית, וכינתה אותו “השחתת איבר המין הנשי”. עד שנות ה-70 נעשה השימוש במונח “השחתה” שגור בספרות המקצועית בנושא, בייחוד בקרב חוקרות פמיניסטיות (כמו רוז הולדפילד ופראן הוסקן), ומשנות ה-90 החלו להשתמש בביטוי זה גם ארגון הבריאות הבין-אפריקני לענייני נשים וארגון הבריאות הבינלאומי.
ב-1991 הקימה מולי מלצ’ינג האמריקנית את “טוסטן” – ארגון שלא למטרות רווח המפעיל תוכניות בקרב קהילות שמילה נשית נפוצה בהן ומתמקד בכלים כמו דמוקרטיה, אוריינות וחינוך לבריאות על מנת לחזק את יכולת הבחירה של נשים בנות הקהילה. בעזרת הארגון, עד 2016 החליטו כ-7,300 קהילות בשש מדינות שונות באפריקה לזנוח את הפרקטיקה.
עוד לפני התערבותן של נשים מהמערב, היו מקומיים שמחו כנגד מילת נשים, החל בשנות ה-20 במצרים ובסודאן, ואלו היו דווקא רופאים ואנשי דת. הפרקטיקה נאסרה בחוק בשתי המדינות, אך מסורות מסוימות של חיתוך איבר המין הנשי עדיין הורשו להתקיים. בשנות ה-70 שוב עלה הנושא לכותרות במצרים, כשהרופאה הפמיניסטית נוואל אל-סעדאווי ביקרה באופן גלוי את מילת הנשים בספריה, ועקב כך פוטרה מתפקידה במנהל הבריאות הציבורי. עדנה עדן איסמאיל הסומאלית החלה לפעול בתחום ב-1977 במסגרת הארגון הדמוקרטי של הנשים הסומאליות. ב-1981, בכנס של ארגון המדעניות הסודאני, חתמו כ-150 אקדמאים על עצומה לסיום המילה הנשית. ב-1984 קראה ועידה בין-אפריקנית שנערכה בסנגל לסיום המנהג. ואריס דירי הסומאלית, דוגמנית מצליחה בשנות ה-80, סיפרה בריאיון מ-1997 על המילה שעברה בגיל 5, ומאז הפכה לשגרירת האו”ם בנושא המאבק נגד מילת נשים.
החל בשנות ה-90, ממשלות שונות באפריקה ובמזרח התיכון העבירו חקיקה שאוסרת או מגבילה מילה נשית, לרבות הטלת עונשי מאסר חמורים על מבצעיה. האיסור המוחלט שהוטל ב-2007 על מילת נשים במצרים ובאריתראה, למשל, נחשב להישג גדול במיוחד, שכן במדינות אלה רוב הנשים נימולות. עד 2015, כ-23 מדינות אפריקניות אסרו בחוק על מילה נשית.

*******************************
לקריאה נוספת:

יום המאבק

מילת נשים

Female genital mutilation

דוח ארגון הבריאות העולמי על מילת נשים (2016)

על הנשים שפעלו ופועלות נגד מילת הנשים:
מריון סקוט סטיבנסון
פראן הוסקן
מולי מלצ’ינג
נוואל אל-סעדאווי
עדנה עדן איסמאיל
ואריס דירי

*******************************
פוסטים קודמים שלנו על אלימות נגד נשים:
על האחיות מיראבל, שנרצחו ב-25 בנובמבר 1960, ולזכרן מצוין היום בתאריך זה
סטטיסטיקה על רצח נשים ע”י בני משפחה, נכון ל-2014
על חקיקה, אכיפה, טיפול רפואי ומקלטים להתמודדות עם אלימות נגד נשים במשפחה
רכוש משלך – סקירה היאסטורית על המאבק להיות בעלות רכוש ולא רכוש
מעבדות לחירות? – סקירה היאסטורית על עבדות מין

*******************************
פייסבוק

בתמונה הגדולה: נשים משבט המסאי מוחות נגד FGM – Female Genital Mutilation
בתמונה הקטנה: מפגש הסברה נגד מילת נשים במצרים

רגיל

פוליקרפה סאלאווריאטה

פוליקרפה סאלאווריאטה, 1817-1795

היום, לפני 199 שנים, הוצאה להורג פוליקרפה סאלאווריאטה, המכונה “לה פולה”, גיבורת מלחמת העצמאות של קולומביה. היא הייתה תופרת מגרנדה החדשה (כיום שטחן של כמה מדינות בדרום אמריקה), שריגלה למען כוחות המהפכה במאבקה של אמריקה ההיספנית לעצמאות. לה פולה השיגה אישור מעבר נדיר אל האזור שבו גרו הספרדים, הסתננה אל בתיהם בהציעה לנשותיהם שירותי תפירה, וכך אספה מידע על הבכירים בכוחות הקולוניאליים ועל תוכניותיהם. איש לא חשד בה עד שנמצאו רשימות שלה בידי מורדים שנלכדו, היא נשפטה באשמת בגידה חמורה והוצאה להורג מול כיתת יורים. יום מותה נקבע כ”יום האישה הקולומביאנית”.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

יום המוֹל

יום המוֹל, מצוין מאז 1991 לעידוד לימוד כימיה

מוֹל הוא יחידת מידה סטנדרטית בכימיה, המגדירה כמות חומר על פי מספר חלקיקים קבוע, כשמוֹל אחד הוא “מספר אבוגדרו” – 23^10×6.02.

היום, 23 באוקטובר, בין 6:02 בבוקר ל-6:02 בערב, מצוין יום המוֹל, שמטרתו להגביר את התעניינותם של תלמידים במקצוע הכימיה. בישראל, כ-61% מהניגשים לבגרות בכימיה בשנים האחרונות הן בנות. וזאת, בשל עדכון תוכנית הלימודים כך שתתאים גם לבנות, הנוטות להתעניין כיצד הדברים פועלים ולהעדיף מעבדות חקר, בעוד בנים מעדיפים להציב נתונים בנוסחאות ללא התעמקות. אך השינוי טרם מורגש ברמות ההשכלה הגבוהות: בשבעה מוסדות אקדמיים בישראל יש מחלקות לכימיה, ובהן 61 חברות סגל אקדמי מתוך 309 (כ-20%). ובאשר לפרס נובל לכימיה, רק ארבע מתוך 174 הזוכים בו מאז 1901 הן נשים: מארי קירי, אירן ז’וליו-קירי, דורותי קרופוט-הודג’קין ועדה יונת.

ויקיפדיה

עוד על יום המול באתר משרד החינוך, אגף מדעים – כימיה

אתר הקרן ליום המול

* הפרטים על עדכון תוכנית הלימודים בכימיה בישראל מתוך דבריה של המפמ”רית לכימיה, ד”ר דורית טייטלבאום, שצוטטו בכתבה מ”ישראל היום”.

* הנתונים על חברות הסגל האקדמי מתוך אתרי האינטרנט של מכון ויצמן, הטכניון, אוניברסיטת ת”א, האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת בן-גוריון, אוניברסיטת בר-אילן והאוניברסיטה הפתוחה.

פייסבוק

בתמונה הגדולה: יום נשים בכימיה באוניברסיטת דיוק בארה”ב

בתמונה הקטנה: משלחת של נשים כימאיות מצטיינות ממדינות מתפתחות

רגיל

ראש השנה: שירת נשים

היום, כמדי שנה מאז 1969 בערב ראש השנה, משודר המצעד העברי השנתי.

ב-47 המצעדים עד כה, רק 30% מהשירים המדורגים בוצעו ע”י נשים, 21% נכתבו ע”י נשים ו-10.5% הולחנו ע”י נשים. מבין השירים שדורגו במקום הראשון, רק ב-17% הייתה מעורבת אישה כמבצעת, ככותבת ו/או כמלחינה. בשנות ה-70 וה-80 היה שיעורן של הנשים דווקא גבוה יותר מאשר בשנות ה-90 ואילך: שיעור המבצעות והמלחינות ירד בכשליש, ושיעור הכותבות כמעט במחצית. בעשור האחרון שיעורן של נשים מבצעות, כותבות או מלחינות הוא בשפל כל הזמנים, ובאף אחד משירי השנה לא הייתה מעורבת אישה.

בשנים האחרונות תופסת מדי פעם סוגיה כלשהי של “שירת נשים” את הכותרות.
לכאורה מדובר בקו פרשת המים במאבק האיתנים בין שמרנות לקדמה, בין הדת לערכי הליברליזם, בין רגשותיהם של מי שמאמינים ש”קול באישה ערווה” ובין רגשותיהם של מי שמאמינים שנשים הן בנות אדם וחוה. פעם מדובר בחיילים דתיים שיוצאים מטקס שבו שרות חיילות, פעם מדובר בהפרדה מרחבית בין המינים בהדלקת נרות באוניברסיטה, פעם בתפילה בכותל, פעם במופע “קירוב לבבות” בכיכר העיר.
לכאורה מתגייס הרוב החילוני, הליברלי, המקדם שוויון, מקים קול צעקה ומציב גבול: עד כאן! קולן של נשותינו חשוב באותה המידה. יצירתן של נשותינו חשובה באותה המידה. נשותינו מלאות תוכן ויש להן אמירה באותה המידה, ולא ניתן לצמצמן לכדי ערווה בלבד.
מדוע מכל הסוגיות דווקא סוגיה זו מעוררת כל כך הרבה רגשות? מדוע מכל ההלכות דווקא שירת הנשים נחשבת כערעור בל ייעבר על הסטטוס-קוו או, מצד שני, כייצוג חד-משמעי של המחנה ה”נאור”? לאלוהים הפתרונים. או לאלוהימה. או למפלצת הספגטי המעופפת.
אבל בינתיים, במציאות, הנתונים מראים אחרת. גם במרחב החילוני השוויוני וליברלי לכאורה, מוזיקה שיוצרות נשים מושמעת פחות, מוכרת פחות, עולה פחות על הבמות. למה? אפשר לפרוש כאן תיאוריות והשערות על החסמים ועל ההטיות המובילות לפערים בהזדמנויות הניתנות לנשים ולגברים החפצים להגיע אל הקהל הרחב עם האמנות שלהם, אבל עדיף לתת לנתונים לדבר בעד עצמם.
ולא להפסיק לשיר.

שנות ה-70:
מבצעות 34%, כותבות 24%, מלחינות 12.5%. עם חמשת המבצעים המובילים נמנית אישה אחת – אילנית, ומבצעות מובילות נוספות הן חוה אלברשטיין, דורית ראובני, רבקה זהר, ג’וזי כץ, שוקולד מנטה מסטיק ורוחמה רז. הכותבות המובילות הן נעמי שמר, תרצה אתר, רחל שפירא ולאה גולדברג. המלחינות המובילות הן נעמי שמר, נורית הירש, דפנה אילת וג’וזי כץ.

שנות ה-80:
מבצעות 41%, כותבות 30.5%, מלחינות 12.5%. במשך שנתיים, 1988 ו-1989, יש יותר מבצעות ממבצעים במצעד! עם חמשת המבצעים המובילים נמנות ארבע (!) נשים – ירדנה ארזי, עפרה חזה, גלי עטרי וריטה, ומבצעות מובילות נוספות הן אילנית, שלומית אהרון, אילנה אביטל, יהודית רביץ, סי היימן, יעל לוי ומזי כהן. הכותבות המובילות הן רחל שפירא, שמרית אור, מירית שם אור, נעמי שמר וחמוטל בן זאב. המלחינות המובילות הן נורית הירש, קורין אלאל, נעמי שמר, יהודית רביץ, סי היימן ושרון ליפשיץ.

שנות ה-90:
מבצעות 27%, כותבות 17%, מלחינות 8.5%. עם חמשת המבצעים המובילים נמנות שתי נשים – ריטה ודנה אינטרנשיונל, ומבצעות מובילות נוספות הן אתי אנקרי, שרית חדד, ירדנה ארזי, דפנה דקל, אורנה דץ, זהבה בן, גלי עטרי, נורית גלרון ויהודית רביץ. הכותבות המובילות הן אתי אנקרי, צרויה להב, חנה גולדברג, יונה וולך ואלונה דניאל. המלחינות המובילות הן אתי אנקרי, אילנה אביטל, אלונה דניאל, קורין אלאל, יהודית רביץ ולאה שבת.

שנות ה-2000:
מבצעות 28%, כותבות 17%, מלחינות 9.5%. עם חמשת המבצעים המובילים נמנות שתי נשים – שרית חדד ונינט טייב, ומבצעות מובילות נוספות הן ריטה, דין דין אביב, דנה ברגר, גלי עטרי, מירי מסיקה, קרן פלס ויהודית רביץ. הכותבות המובילות הן קרן פלס, דנה ברגר, צרויה להב, סמדר שיר, ירדן בר כוכבא ויהודית רביץ. המלחינות המובילות הן קרן פלס, דנה ברגר, ורד קלפטר, יהודית רביץ ומיקה קרני.

שנות ה-2010:
מבצעות 14%, כותבות 11%, מלחינות 8%. בקרב חמשת המבצעים המובילים אין אף אישה. המבצעות המובילות הן מירי מסיקה, רוני דלומי, קרולינה, אפרת גוש, ירדנה ארזי, יובל דיין ודיקלה. הכותבות המובילות הן קרולינה, עינת הולדר, אפרת גוש, מירב סימן טוב, אסתר שמיר ושחף וולמן. המלחינות המובילות הן קרולינה, אפרת גוש, דנה לפידות ודיקלה.

לפי נתוני מדיה פורסט מ-2009 עד היום, שרית חדד היא הזמרת היחידה מבין 13 האמנים שעמדו במשך מספר השבועות הכולל הרב ביותר בצמרת המצעד, ומבין 18 השירים שעמדו במשך מספר השבועות הכולל הרב ביותר בצמרת המצעד – אף לא אחד מבוצע ע”י זמרת.
********************
הערות על אופן חישוב הנתונים:

– לוקטו 20 המקומות הראשונים בכל מצעד, לפי הרשומות של מצעד הפזמונים העברי השנתי בויקיפדיה.

– בשנים שבהן נערכו שני מצעדים – ברשת ג’ ובגלי צה”ל/גלגלצ – לוקטו עשרת המקומות הראשונים בכל מצעד, וקוזזו כפילויות כך שנוספו מקומות נוספים במצעד שבו דירוג השיר המקוזז היה נמוך יותר.

– לשם פשטות החישוב, הרכב של כמה מבצעות, כותבות או מלחינות נספר כאילו מדובר באישה אחת, והרכב מעורב נספר כאילו מדובר במחצית נשים ומחצית גברים.

פייסבוק