עמוד 1
רגיל

תוריא אל-שאווי

תוריא אל-שאווי, 1956-1936

היום, לפני 81 שנים, נולדה תוריא אל-שאווי, הטייסת המרוקאית הראשונה. מגיל צעיר נמשכה לעולם התעופה, וב-1950 נרשמה לקורס טיס בשדה התעופה של הצבא הצרפתי, שבמהלכו הפגינה יכולות טכניות מרשימות. ב-1951, חודשיים לפני שמלאו לה 16, קיבלה רישיון טיס, וזכתה לסיקור תקשורתי בכל רחבי העולם כסמל לעתידה המבטיח של מרוקו. ב-1 במרץ 1956, יום לפני הכרזת העצמאות של מרוקו, התקרב אליה גבר, ירה לעברה שני כדורים ונמלט. היא מתה במקום, ורצח זה מעולם לא פוענח. משערים כי הרוצח הוא איש אסלאם קיצוני שהתנגד ל”בגידתה” בערכי הדת, או צרפתי שהתנגד לעצמאות מרוקו.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

ספר הבישול הסופרג’יסטי

ספר הבישול הסופרג’יסטי, יצא לאור לראשונה ב-1886

היום, לפני 131 שנים, יצא לאור ספר הבישול הסופרג’יסטי הראשון. בין המתכונים למגוון של מאכלים ביתיים מרגיעים וגם מנות מפוארות, באדיבותן של פעילות בולטות, נשזרו ציטוטים מפורסמים וקריצות סאטיריות בעד זכות ההצבעה לנשים. מאחורי הקלעים של הצעדות, ההפגנות והנאומים שבחזית, ספרי הבישול של הסופרג’יסטיות שימשו לגיוס כספים ולהפצת המסר לכל בית, וכן ליצירת רשתות בין נשים. בנוסף, הן רצו להוציא את העוקץ מהלעג שהופנה כלפיהן ולהפריך את התפיסה הרווחת שתמיכה בשוויון זכויות לנשים עומדת בסתירה ליכולתן לדאוג לבתיהן ולהיות רעיות ואמהות.

 

“פשטידה לבעל הסקפטי

1 ליטר טוב לב אנושי

8 סיבות:

מלחמה

עבדות לבנה

העבדת ילדים

8,000,000 נשים עובדות

דרכי תחבורה רעועות

מים מורעלים

אוכל מזוהם

יש לערבב עם טקט וכפפות קטיפה, בלי סרקזם, במיוחד את הקרום העליון. חובה לעבוד עם הקרום העליון בזהירות רבה, פן יהפוך למריר מדי.”

(אחד המתכונים הסאטיריים מתוך “ספר הבישול הסופרג’יסטי” שיצא לאור בפיטסבורג ב-1915)

 

עוד על ספרי הבישול הסופרג’יסטיים

פייסבוק

 

בתמונה הגדולה: כריכת הספר מ-1886

בתמונה הקטנה: אליס בנקר סטוקהם, מיילדת וגינקולוגית משיקגו, שכאשת רפואה בלטה בהתנגדותה לאלכוהול וללבישת מחוכים, ובאופן מפתיע לזמנה עודדה אוננות. היא תרמה לספר מתכון לעוגת קורליין

רגיל

חוק הסאטי הבנגלי

חוק הסאטי הבנגלי (תקנה 17), 1829

היום, לפני 188 שנים, אסרה הודו על קיום טקס ה”סאטי” (מילולית: “האישה המסורה”) – הקרבת האלמנה ההינדית על ידי קבורתה או שריפתה בחיים, יחד עם בעלה המנוח. בתחילת המאה ה-19 אחת מכל אלף אלמנות, מכל הקאסטות, ביצעה סאטי, מרצונה לכאורה אך לעתים קרובות בשל לחץ שהופעל עליה. חוק הסאטי הבנגלי מ-1829 הגדיר את המנהג כנוגד את הטבע והמוסר האנושי, וקבע כי כל בעל תפקיד בקהילה שלא יפעל למניעת טקס כזה, ועל אחת כמה וכמה מי שיעודד טקס כזה או ישתתף בו – יעמוד למשפט פלילי על גרימת מוות. בימינו ישנם מקרי סאטי בודדים; האחרון דווח ב-2008.

עוד על חוק הסאטי הבנגלי

עוד על טקס ה”סאטי”

פייסבוק

 

רגיל

מריומה בן יוסף

מריומה בן יוסף, נולדה ב-1964

היום, לפני 53 שנים, נולדה מריומה בן יוסף, מייסדת “בית השנטי”, בית חם לנוער בסיכון בישראל. לאחר שהייתה בעצמה ילדת רחוב וקורבן אונס, ב-1984 החלה לפתוח את ביתה מדי ערב שישי לדיירי רחוב, ועם השנים יצרה בית פתוח לכל נער ונערה חסרי קורת גג באשר הם, ללא הבדל דת, גזע, מגדר ולאום. בעזרת “שנטרפיה”, שיטת הטיפול שהתוותה, מצליחים עשרות אלפי בוגרי בית השנטי, ורבים עוד יותר בארץ ובעולם השואבים ממנה השראה, להתגבר על חוויות העבר הקשות, להביט קדימה בהכרת תודה על עצם החיים ולמצוא את דרכם להגשים חיים נורמטיביים כאזרחים שומרי חוק ותורמים לחברה.

 

“בפני אנשים כמוני, שחוו מצבי קיצון של אלימות, סבל וכאב, עומדת ברירה: אפשר להתנתק ולהיסגר בפני העולם – או להתגבר. רגע של הארה מראה לך שכל מה שעברת הוביל אותך לנקודה הזאת בזמן. הייעוד שלך נחשף. ברגע של צלילות הבנתי שזה הייעוד שלי: לפתוח בית לילדי רחוב – בית השנטי. ידעתי שזה הדבר שייתן לי סיבה לחיות. בגיל 21 מצאתי את הדרך. פתאום הקשבתי באופן שונה, התנהגתי באופן שונה. הייתה לי משימה ואיש לא היה יכול לעצור בעדי. ידעתי שהגעתי לעולם הזה כדי לעזור לילדים האלה לבחור בחיים. לא יכולתי לעשות זאת במקומם – רק להוביל אותם לשם.”

מתוך שיחת TED של מריומה בן יוסף, “לבחור בחיים

על בחירתה של מריומה בן יוסף לאחת מהמועמדים הסופיים בפרויקט CNN Heroes, המוקיר גברים ונשים מרחבי העולם שתרמו “תרומה יוצאת דופן לאנושות”

עוד על “בית השנטי”, בויקיפדיה, באתר ובדף הפייסבוק

 

פייסבוק

התמונה הגדולה צולמה ע”י עדי אדר
בתמונה הקטנה: כריכת “דרך בית השנטי: שיטת טיפול בבני נוער” מאת מריומה בן יוסף

רגיל

אנה (חנה) הילמן

אנה (חנה) הילמן, 2011-1928

היום, לפני 89 שנים, נולדה אנה הילמן, לוחמת מחתרת פולנייה יהודייה. עם הגיעה למחנה ההשמדה אושוויץ ב-1943, קשרה קשר במטרה להבריח אבק שריפה ממפעל התחמושת שבו הועבדו האסירות – בכיסים שתפרו בצד הפנימי של שמלותיהן, בתוך קשרים במטפחות הראש ולפעמים אפילו מתחת לציפורניהן – ולהעבירו לאנשי הזונדרקומנדו כדי לפוצץ את המשרפות. הילמן הצליחה שלא להתגלות גם כשסוכלה התוכנית ושרדה, וב-1946 עלתה לארץ. ב-2001 פרסמה את “לעולם לא רחוק: יומני אושוויץ של אנה הילמן”, וב-2003 תועדה בסרט “גיבורים בלתי צפויים” על ההתנגדות היהודית במלחה”ע ה-2.

ויקיפדיה

אתר המוקדש לאנה הילמן ולספר זיכרונותיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: מתוך סרטון של המכון האמריקאי לחקר השואה

בתמונה הגדולה: דיון עם חברי פרלמנט שמרנים מקנדה בנושא דארפור, במסגרת פעילותה בוועדת התצפית על דארפור בקונגרס היהודי

 

רגיל

יום המאבק באלימות נגד נשים: ג’נדרסייד

*** אזהרת טריגר: רצח תינוקות ***

 

“כָּל הַבַּת הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכוּהָ, וְכָל הַבֵּן תְּחַיּוּן”

 

היום, לפני 18 שנים, הכריז האו”ם על 25 בנובמבר כיום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים, לזכרן של האחיות מיראבל, שלוש פעילות פוליטיות ברפובליקה הדומיניקנית, שנרצחו בתאריך זה בשנת 1960. במסגרת יום המאבק, ממשלות העולם וארגונים שונים נקראים לארגן פעילויות להעלאת המודעות הציבורית לסוגיית האלימות נגד הנשים בחברה, לרבות אלימות מינית, אלימות במשפחה וסחר בנשים.

 

קשה לחשוב על ביטוי ישיר, בוטה, מחריד ושיטתי של אלימות נגד נשים יותר מהשמדה שיטתית רחבה שלהן בסמוך ללידתן עד כדי יצירת פערים מהותיים בשיעורי הילודה והתמותה של נשים וגברים.

האו”ם מעריך כי המספר הכולל של נשים “חסרות” נכון לשנת 2014 הוא 117 מיליון בעולם כולו, והערכות אחרות מדברות על 160 מיליון ויותר.

התופעה נחקרה ותוארה לראשונה בשנות ה-80 ע”י הכלכלן ההודי אמרטיה סן, זוכה פרס נובל לכלכלה על מחקריו בתחום העוני, הרעב והרווחה. את המונח “ג’נדרסייד” לתיאור התופעה טבעה ב-1985 הפמיניסטית האמריקאית מארי אן וורן, כדי להסב את תשומת הלב לכך שלהטיה מגדרית יש תוצאות קטלניות, בדומה לתוצאות הקטלניות של אפליה מטעמי גזע, דת או מעמד.

 

כפי שכל מי שנתקל/ה באיחול “שתזכו לבנים זכרים” יודעת, העדפת בנים היא פרקטיקה עתיקה ומסורתית הפושה בכל החברות הפטריארכליות. אפשר למצוא עדויות להפלות סלקטיביות ולרצח תינוקות בנות, וכן לסנקציות שליליות כלפי אמהות שילדו בנות, לאורך כל ההיסטוריה המתועדת כמעט בכל יבשת, מחברות ציד ולקט ועד חברות מודרניות, בקרב עשירים ועניים; משכילים וחסרי השכלה; הינדים, קונפוציאנים, עמים ילידיים, מוסלמים או נוצרים.

מסיבות תרבותיות, חברתיות וכלכליות, בן נתפס כמאדיר את כבוד הבית, ובת נתפסת כמזל רע וכנטל. בחברות חקלאיות יש נטייה להעדיף בן שיוכל לתרום לעבודה הפיזית הקשה, ובעתות מלחמה למאמץ המלחמתי. בהתאם למסורת ולחוקים של מדינות רבות, הבן צפוי להמשיך לשאת את שם המשפחה, לפרנס אותה ולרשת את נכסיה, בעוד הבת תעבור למשפחת הבעל עם נישואיה בתוספת נדוניה ולא תוכל לתמוך בהורים לכשיזדקנו.

תופעת הג’נדרסייד – בפועל, מדובר ב”פמיסייד” – הביאה בעשורים האחרונים להפרת האיזון הדמוגרפי בדרום אסיה ובמזרחה, בעיקר בהודו ובסין, ונוכחת באופן בולט גם במדינות כמו דרום קוריאה, טייוואן, אלבניה וגיאורגיה, ואף בקרב אוכלוסיות מסוימות במערב. לאורך כל ההיסטוריה המתועדת בחרו עשרות מיליוני הורים להרוג, להזניח תזונתית ורפואית או לנטוש לחסדי הגורל עשרות מיליוני תינוקות בנות, ולנסות להוליד בנים במקומן. המודרניזציה, כך מסתבר, דווקא מחמירה את המצב. בדורות האחרונים, עם התקדמות הטכנולוגיה, שיפור הטיפול הרפואי והנגשת האולטרסאונד כמעט לכל אזור בעולם, לעתים קרובות מדי הבנות פשוט לא מגיעות לאוויר העולם ומופלות כבר ברחם.

בחברות מרובות ילדים, כמעט תמיד יהיה לכל משפחה בן; העדפת הבנים לא חייבת להתקיים על חשבון חייהן של הבנות. אבל דווקא בחברות מודרניות, עשירות עירוניות ומשכילות יותר, נמצאה נטייה להקריב את הבנות שלא נולדו לטובת בנים, וזאת משתי סיבות: הראשונה, צמצום המשפחה ורצון ההורים להוליד רק ילד אחד או שניים (או, כמו בסין, מדיניות הגבלת הילודה); והשנייה, היכולת הטכנולוגית לדעת את מין העובר ההופכת את אקט ההעדפה לבנים ליותר פשוט ופחות מעורר נקיפות מצפון. כך, מאז שנות השמונים יש עלייה תלולה בפער בין שיעורי לידת בנים ובנות במקומות שונים בעולם.

 

תוצאותיו של הג’נדרסייד מהדהדות על פני כל כדור הארץ בדורנו: ריכוזים גבוהים של גברים שהם “רווקים בעל כורחם”, מתוסכלים נואשים וחסרי משפחה (בסין, למשל, אחד משישה צעירים כיום לא ימצא בת זוג בארצו), מעודדים פרקטיקות של חטיפת נשים, סחר בנשים, נישואים בכפייה ותקיפות מיניות, וגם יותר מלחמות ומאבקים אלימים באופן כללי.

במלכוד שבין התכנון הדמוגרפי לבין המסורת המושרשת המעדיפה בנים, ממשלות באזורים שבהם ישנו פער ניכר בין מספר הנשים והגברים מנסות להתמודד עם הבעיה בדרכים שונות, מאיסור על הפלות סלקטיביות שלא מסיבות רפואיות ועד הסדרת אימוצים ותגמול על לידת בנות. אולם מחקרים מראים כי הגורם המשפיע ביותר על צמצום הפמיסייד הוא העלאת ערכן של ילדות בכל העולם כך שלא תיתפסנה עוד כנחותות. לשם כך יש לעודד השכלת נשים, לבטל חוקים ומנהגים שמונעים מבנות לרשת את הוריהן ו/או מכפיפים אותן לגברים, ובעיקר לקדם את שילובן של נשים בחיים הציבוריים והכלכליים.

 

——————————————————

 

עוד על פמיסייד:

רצח תינוקות בנות

הפלה סלקטיבית מגדרית

הנשים החסרות

 

“על נשים מהודו ומסין נאסר להביא בנות לעולם. אם הן עושות כן – הן נרצחות, או רוצחות את תינוקתן, או מפילות, או בורחות – תלוי כמה לחץ מפעילה עליהן החברה…”

מתוך כתבתה של אריאנה מלמד על סרט התעודה “זאת בת: המילים הקטלניות ביותר בעולם” (2012)

 

עוד על “50 מיליון נעדרות“, ארגון התנדבותי הודי שהקימה ריטה בנרג’י במטרה להעלות מודעות בינלאומית לנשים ש”הועלמו” בהודו באלימות מוטת מגדר

 

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מפגינות בהודו למען שינוי התפיסה שבנות הן פחותות ערך בהשוואה לבנים

בתמונה הקטנה: מודעה של ממשלת סין לעידוד ילודת בנות

 

——————————————————

 

עוד פוסטים היא-סטוריים על אלימות נגד נשים:

על רצח האחיות מיראבל

על רצח נשים במשפחה בישראל

על טיפול בנשים נפגעות אלימות במשפחה

על מילת נשים

על עבדות מין

 

רגיל

עליא מאגדה אל-מהדי

עליא מאגדה אל-מהדי, נולדה ב-1991

היום, לפני 26 שנים, נולדה עליא מאגדה אל-מהדי, בלוגרית פמיניסטית מצרייה. היא התפרסמה ב-2011 לאחר שפרסמה בבלוג שלה תמונת עירום עצמית במחאה על היחס לנשים בחברה המצרית, שאותה תיארה כ”חברה של אלימות, גזענות, סקסיזם, הטרדות מיניות וצביעות”. בעקבות זאת ספגה איומים רבים על חייה, וכן ניסיונות מאסר, חטיפה ואונס, אך גם זכתה לתמיכה רבה בעולם, ובישראל הצטלמו בעירום 50 נשים ישראליות לאות הזדהות עמה. ב-2013 קיבלה מקלט מדיני בשוודיה, שם הצטרפה לנשות ארגון “פמן” בהפגנות בעירום כנגד החלת חוקה במדינות ערב המתבססת על השריעה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

“ליל האימה”

“ליל האימה”, 1917

היום, לפני 100 שנים, קבוצה של 33 חברות הארגון “הזקיפות השקטות”, שנעצרו משום שהפגינו בחזית הבית הלבן מדי יום בדרישה לקבל זכות הצבעה לנשים, הוכו ועונו באכזריות ע”י סוהרים. האירוע, שזכה לכינוי “ליל האימה”, מסמל את שיאו של גל המעצרים של הסופרג’יסטיות המיליטנטיות בהנהגת “מפלגת הנשים הלאומית” של אליס פול, 218 נשים בסך הכול. הן סבלו גם מתנאי מעצר קשים במיוחד, כולל אוכל מעופש, מניעת טיפול רפואי, מניעת ביקורים והאכלה בכפייה. לאחר מאבק משפטי עיקש שזכה לכיסוי תקשורתי נרחב, הכריז בית המשפט שמעצרן, הרשעתן וכליאתן נעשו באופן שמנוגד לחוקה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: חברות “מפלגת הנשים הלאומית”, שכונו “הזקיפות השקטות”, בחזית הבית הלבן ב-1917
בתמונה הקטנה: אליס פול על המרפסת, חוגגת יחד עם סופרג’יסטיות נוספות את ניצחונן עם קבלת זכות ההצבעה ב-1920

רגיל

אליזבת קיידי סטנטון

אליזבת קיידי סטנטון, 1902-1815

היום, לפני 202 שנים, נולדה אליזבת קיידי סטנטון, פעילה למען ביטול העבדות ודמות מובילה בתנועה לזכויות האישה בארה”ב, מהכותבות המרכזיות של הצהרת ההמלצות שפורסמה בוועידה הראשונה לזכויות האישה בסנקה פולס ב-1848, וכן של “תולדות מתן זכות ההצבעה לנשים” (1922-1881). ב”תנ”ך האישה” (1895) אתגרה את העמדה המסורתית של הדת כי נשים צריכות להיות כפופות לגבר, וביקשה לקדם תפיסה רדיקלית המדגישה את ההתפתחות האישית. דעותיה השנויות במחלוקת על דת, תעסוקת נשים ומעמד האישה במשפחה הובילו לדחיקתה מהתנועה, ורק שנים לאחר מותה זכתה להכרה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: אליזבת קיידי סטנטון עם סוזן ב’ אנתוני

רגיל

אנדרטת הלוחמות במלחמת וייטנאם

אנדרטת הלוחמות במלחמת וייטנאם, נחנכה ב-1993

היום, לפני 24 שנים, נחנכה בוושינגטון אנדרטת הלוחמות במלחמת וייטנאם, המוקדשת לנשים אמריקאיות שלחמו במלחמת וייטנאם – רובן בתפקידים של אחיות ונשות צוות רפואי. האנדרטה תוכננה על ידי הפסלת גלנה גודאקר במטרה לציין את חשיבותן של נשים במאמץ המלחמתי, והיא כוללת פסלים של שלוש נשים במדי צבא, אחת מהן אחות המטפלת בחייל פצוע. היא הוצגה ב-21 ערים ברחבי ארצות הברית עד להצבתה כחלק ממתחם הזיכרון ללוחמי מלחמת וייטנאם בוושינגטון, צפונית לאנדרטת לינקולן ובריכת ההשתקפות.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

לואיז בראון

הפרייתה של לואיז ג’וי בראון, 1977

היום, לפני 40 שנים, התבצעה לראשונה אחת מפריצות הדרך הרפואיות החשובות של המאה ה-20: הפריה חוץ-גופית מוצלחת. לסלי וג’ון בראון מאנגליה ניסו להיכנס להיריון במשך תשע שנים, ללא הצלחה, עד שהוצע להם להשתתף בפרוצדורה הניסיונית, ובעקבותיה נולדה ביולי 1978 תינוקת בריאה בשם לואיז. ההפריה עוררה מחלוקת סביב סוגיית ההתערבות הרפואית בילודה היוצרת, לטענת המתנגדים, “תינוקות פרנקנשטיין”. מאז נולדו כתוצאה מהפריה חוץ-גופית מיליוני ילדים בעולם – קרוב לאחוז אחד מכל הלידות בעולם המערבי. לואיז בראון עצמה היא כיום אם לשני בנים, שנוצרו באופן טבעי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: לסלי, ג’ון ולואיז בראון, 1979

* ישראל היא המדינה החמישית בעולם שבוצעה בה הפריית מבחנה, ובעקבות הפריה זו נולדה בשנת 1982 אשת התקשורת רומי נוימרק.

רגיל

אלכסנדרה אלבקיאן

אלכסנדרה אלבקיאן, נולדה ב-1988

היום, לפני 29 שנים, נולדה אלכסנדרה אלבקיאן, מתכנתת קזחית, פיראטית רשת ויוצרת האתר sci-hub. האתר עוקף את מגבלות התשלום הגבוה שגובות ההוצאות לאור המדעיות ומאפשר לכל מי שחפץ בכך גישה ישירה, בחינם, ליותר מ-62 מיליון מאמרים אקדמיים. כתב העת Science הגדיר את האתר שלה כ”מעשה אלטרואיסטי מעורר השראה או מיזם פלילי עצום, תלוי את מי שואלים”, וכתב העת Nature כלל אותה ברשימת עשרת האנשים החשובים במדע לשנת 2016. נכון להיום עומד כנגדה צו הסגרה לארה”ב בגין הפרת זכויות יוצרים בסך מיליוני דולרים והיא חיה במסתור.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מרים יחיא אבראהים אסחק

מרים יחיא אבראהים אסחק, נולדה ב-1987

היום, לפני 30 שנים, נולדה מרים אבראהים בסודאן, לאם נוצרייה ואב מוסלמי, והתחנכה כנוצרייה בהיעדר האב. במאי 2014, בהיותה אם לפעוט ובהיריון, הוסגרה לרשויות ע”י קרוב משפחה באשמת בגידה, משום שנישאה לנוצרי בניגוד לחוק הסודאני, הרואה בה מוסלמית לפי דת האב. בית המשפט גזר עליה מלקות, והוסיף עליהן גזר דין מוות משכפרה באיסלאם וטענה שהיא-עצמה נוצרייה. ארגוני זכויות אדם וממשלות במערב נאבקו על חייה ועל זכותה לחופש דת ונישואין, עד שהיא ומשפחתה קיבלו מעמד של פליטים בארה”ב. כיום מרים אבראהים היא פעילה ודוברת בולטת נגד רדיפה דתית ובעד חופש דת.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

האנה ללנגו

רצח האנה ללנגו, 2014

היום, לפני 3 שנים, מתה מפצעיה האנה ללנגו, נערה אתיופית בת 16. חודש לפני כן נחטפה מבית ספרה ועברה אונס קבוצתי על ידי חמישה גברים. כמה ימים אחר כך, נטשו אותה חוטפיה בשולי אדיס אבבה ושם היא נמצאה ונלקחה לבית חולים. רציחתה של ללנגו הכתה גלים באתיופיה – ביקורת רבה הופנתה כלפי הרשויות בשל הטיפול הלקוי במקרה, והרשתות החברתיות הציפו את הבעיה העמוקה של תרבות האונס באתיופיה. לפי ארגון הבריאות העולמי, יותר מ-70 אחוזים מהנשים באתיופיה סובלות מאלימות פיזית ומינית ושיעור המקרים של חטיפת כלות במדינה הוא מהגבוהים בעולם.

ויקיפדיה

פייסבוק

 

רגיל

רות רזניק

רות חדווה רזניק, נולדה ב-1932

היום, לפני 85 שנים, נולדה רות רזניק, פעילה פמיניסטית ישראלית, כלת פרס ישראל על מפעל חיים עבור תרומה מיוחדת לחברה בשינוי המודעות לאלימות במשפחה. היא נמנתה עם מייסדות התנועה הפמיניסטית הישראלית, וב-1977 הייתה ממקימות עמותת “ל.א. – לחימה באלימות נגד נשים”, אשר הקימה את המקלט הראשון בישראל לנשים מוכות (ומאז הקימה מקלטים נוספים וקווי חירום), וכן אוספת ומפיצה מידע על ממדיה ומאפייניה של האלימות נגד נשים, לרבות סחר בנשים. עד היום ממשיכה רזניק לנהל את העמותה, להרצות בפני גופים כמו המשטרה ומערכת הבריאות, ולקדם חקיקה להגנה על נשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

ג’ודי צ’מברליין

ג’ודי צ’מברליין, 2010-1944

“אדם בריא בנפשו אמור להיות אסרטיבי, בעל רצון חופשי ושאיפות משל עצמו. אך צייתנות היא ערך חשוב בהערכת אנשי מקצוע את ההתקדמות שלנו; כך, לעתים, להיות פציינט טוב נעשה יותר חשוב מאשר להבריא.” – ג’ודי צ’מברליין (נולדה היום, לפני 73 שנים), אקטיביסטית אמריקאית למען ניצולי הפסיכיאטריה, שהחלה לפעול לאחר שאושפזה בכפייה במוסד פסיכיאטרי בשנות ה-60. ספרה מ-1978, “בעצמנו: חלופות למערכת בריאות הנפש בשליטת מטופלים”, הוא טקסט מכונן של תנועת “מצעד השיגעון“, הפועלת לתיקון הדעות הקדומות בנוגע להפרעות נפש ול”משוגעים” ולהגנה על זכויות האדם שלהם.

ויקיפדיה

פייסבוק 

רגיל

סביטה הלפנאבר

מותה של סביטה הלפנאבר, 2012

היום, לפני 5 שנים, מתה סביטה הלפנאבר, רופאת שיניים אירית בת 31, מזיהום ברחמה בשבוע ה-17 להריונה. בקשתה לבצע הפלה לאחר שאובחנה אצלה הפסקת היריון טבעית – נדחתה, וזאת משום שהחוק באירלנד קבע כי הפלה היא עבירה פלילית שעונשה מאסר עולם, מבלי להגדיר במדויק סייגים לכך. מותה עורר באירלנד ובעולם מחאות והפגנות, ובעקבות זאת המליץ משרד הבריאות האירי לשנות את מדיניות ההפלות. ב-2013 עבר “החוק להגנת החיים במהלך היריון”, הקובע נחרצות כי מותר להפסיק היריון אם יש חשש לחיי האישה. ממשלת אירלנד הצהירה כי בשנה הבאה תערוך משאל עם על האיסור לבצע הפלות.

ויקיפדיה

על הצהרת ממשלת אירלנד לערוך משאל עם על הפלות, ספטמבר 2017
פייסבוק

רגיל

אדית שטיין

אדית (יהודית) שטיין, 1942-1891

היום, לפני 126 שנים, נולדה אדית שטיין, פילוסופית, אחות ונזירה גרמנייה יהודייה. היא עבדה כעוזרת מחקר וכחברת סגל בחוג לפילוסופיה, וחקרה את תופעת האמפתיה. ב-1921, בעקבות קריאה בכתביה של תרזה מאווילה, המירה את דתה, שינתה את שמה לתרזה בנדיקטה, הצטרפה למסדר הכרמליתי ולימדה נערות בבית ספר קתולי. עם עליית הנאצים לשלטון פנתה לאפיפיור פיוס ה-11 וניסתה לשכנעו לפעול להצלת העם היהודי. לאחר שנספתה במחנה הריכוז אושוויץ, הייתה לסמל ומופת בעולם הקתולי בשל מותה על אמונתה, כמו המרטירים בראשית הנצרות, והוכרזה על ידי הכנסייה הקתולית כקדושה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

יום כיפור: בין בת-חוה למקום

יום כיפור: בין בת-חוה למקום

על פי תפיסת חז”ל, יום הכיפורים הוא היום המרכזי לסליחה, למחילה ולטהרה, על עבירות שבין אדם – ובת-חוה – למקום. יום זה מוקדש אפוא להתנקות ולהשתחררות מחטאים ומקיבעונות שליליים כדי לקדם את השנה החדשה במצפון נקי ובראש שקט.

אך עבירות שבין אדם לחברו – ולחברתו – אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו – וחברתו.

ביום שבו אפילו לעבריינים מותר להיות חלק מהקהילה (“בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, על דעת המקום ברוך הוא ועל דעת הקהל הקדוש הזה אנו מתירין להתפלל עם העבריינים”), חשוב לזכור ולהזכיר את הנשים הספורות שבמרוצת הדורות הצליחו לפרוץ דרך ולהיכלל בבתי הכנסת ובמקומות הלימוד, וזכו לקבל הכרה לדורות כתלמידות חכמים וכראשות ישיבה.

גמר חתימה טובה!

 

מרים שפירא, נולדה בסביבות 1360

אם משפחת לוריא המפורסמת, המיוחסת לרש”י ובעלת היסטוריה משפחתית של נשים למדניות, אשר הייתה ראשת ישיבה באלזס (חבל ארץ בצרפת של היום) והרצתה שיעורים בתלמוד לפני בחורי ישיבתה, כפי שמעידים צאצאיה המהרש”ל והאר”י.

חוה בכרך, 1652-1585

מלומדת צ’כית נודעת, אשר מלבד ידיעותיה התורניות וחידושי הלכה שהתפרסמו בשמה, הייתה מיוחסת מאוד, נכדתו של המהר”ל מפראג. נכדה רבי יאיר חיים בכרך, שקרא את שם ספרו הנודע “חות יאיר” על שמה, כתב על בקיאותה בתלמוד הבבלי והירושלמי, במדרשי חז”ל ובספרות השו”ת כי “היתה אם כל חי בתורה ובמעשים, אשר אשה בכל אלה לא מצאנו”.

אסנת ברזאני, 1670-1590

רבנית, למדנית, פוסקת הלכה, פייטנית ומקובלת, שעמדה בראש ישיבה בכורדיסטן ונודעה בכינוי “התנאית”. אביה העניק לה חינוך תורני יסודי ומעמיק והתנה את נישואיה בכך שתמשיך בלימוד התורה ולא תיאלץ לעזוב את בית המדרש לטובת טיפול במשק הבית. בני דורה ראו בה סמכות רבנית לכל דבר, כמי שהייתה ממונה הן על ההוראה והן על ניהול הישיבה, וצאצאיה שימשו ברבנות בעיראק עד המאה ה-20.

חנה רחל ורברמאכר, 1888-1805

נודעה כ”בתולה מלודמיר”, השתייכה לתנועת החסידות וסיגלה לעצמה גינוני אדמו”רות. ההנהגה הדתית באוקראינה לא ראתה זאת בעין יפה, ומשגברו הרינונים עליה עלתה לארץ ישראל, ובירושלים המשיכה לנהוג כאדמו”רית – התעטפה בטלית, הניחה תפילין, ערכה מדי שבת סעודה שלישית לחסידיה בביתה שבמאה שערים, לימדה תורה, העניקה ברכות, התפללה עם נשים אחרות בכותל המערבי ובקבר רחל, ולפי חלק מהעדויות אף עסקה בקבלה מעשית.

 

מאחורי הטקסט שבכותרת התמונה:

“גבירתי, יונתי תמתי, אמִתתי ואמונתי, ציצי ותפארתי, אמי רבנתי […] יהי אלוהיה עמה ויגדיל שמה” – אגרת מחורזת משנת 1664, מאת הרב פנחס חרירי, מראשי המקובלים השבתאים בכורדיסטן, לרבנית אסנת ברזאני

(מתוך הספר “יהודי מוצל: מגלות שומרון עד מבצע עזרא ונחמיה”, מאת עזרא לניאדו, הוצאת המכון לחקר יהדות מוצל, 1981)

פייסבוק

רגיל

בג”ץ אורית גורן נ’ “הום סנטר”

בג”ץ אורית גורן נ’ “הום סנטר”, 2011

היום, לפני 6 שנים, ניתן “בג”ץ 1758/11 אורית גורן נ’ הום סנטר”, פסק הדין הראשון בישראל שהכריע בסוגיית הבדלי שכר על רקע אפליה מגדרית. גורן עבדה במחלקת כלי עבודה ב”הום סנטר”, וגילתה כי היא משתכרת כ-60% משכרו של עמית המבצע עבודה זהה. מנהליה סירבו לדרישתה להשוות את תנאי השכר, והיא התפטרה והגישה תביעה לבית הדין לעבודה. בית המשפט קבע כי כשקיימים פערי שכר משמעותיים בין גברים לנשים, עובר אל המעביד נטל ההוכחה כי הפער בשכר נובע משיקולים לגיטימיים או ענייניים, ופסק לה פיצויים משום שלא הוכח שוני בעבודה שביצעו השניים או בכישוריהם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אורית גורן, צילמה הדר כהן

מתוך כתבה ב”הארץ”, המופיעה בתמונה הקטנה