עמוד 1
רגיל

וירג’יניה וייאחו

וירג’יניה וייאחו גארסיה, נולדה ב-1949

היום, לפני 68 שנים, נולדה וירג’יניה וייאחו, סופרת, עיתונאית ומנחת טלוויזיה קולומביאנית. היא קיבלה מקלט פוליטי בארה”ב לאחר שהעידה בתיק הרצח של המועמד לנשיאות לואיס קרלוס גלן והביאה להרשעתו של שר המשפטים אלברטו סנטופימיו, שפעל כשותפו של פבלו אסקובר, מסוחרי הסמים האכזריים, העשירים והחזקים בהיסטוריה. היא העידה גם על תפקיד צבאו של אסקובר בטבח בבית המשפט בבוגוטה ב-1985, שבו נרצחו יותר ממאה אנשים, ביניהם 11 שופטי ביהמ”ש העליון. ספרה על יחסיה עם אסקובר ועל הקשרים בין השלטון לקרטלי הקוקאין עמד בראש רשימת רבי-המכר הן בארה”ב והן בקולומביה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: וייאחו לצד פבלו אסקובר

רגיל

דיאנה ניאד

דיאנה ניאד, נולדה ב-1949

היום, לפני 68 שנים, נולדה דיאנה ניאד, שחיינית מים פתוחים, סופרת, עיתונאית ומרצה אמריקאית. היא קבעה כמה שיאי עולם בשחייה במים פתוחים, וב-2013, בגיל 64, הייתה הראשונה – והיחיד/ה עד כה – ששחתה מהוואנה שבקובה לפלורידה שבארה”ב, מרחק של 177 ק”מ, ללא סנפירים וללא כלוב הגנה נגד כרישים, במשך כ-53 שעות. זה היה ניסיונה החמישי; ניסיונות קודמים שלה הופסקו בשל כאבים בכתף, התקף אסטמה, התקפה של נחיל מדוזות מהזן הארסי ביותר באוקיינוס וסופת ברקים. ניאד סיפרה בריאיון כי ב-1964 נאנסה על ידי מאמן קבוצת השחייה שלה בתיכון מספר רב של פעמים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ניאד מציגה את הצלקות שהותיר בה נחיל המדוזות הארסיות, צילמה קתרין אופי (Catherine Opie)

רגיל

פסקל ברקוביץ

פסקל נועה ברקוביץ, נולדה ב-1967

היום, לפני 50 שנים, נולדה פסקל ברקוביץ, ספורטאית ואשת תקשורת ישראלית ילידת צרפת. בגיל 15 נחשפה במקרה למוצאה היהודי ולמדינת ישראל, וביולי 1984 הגיעה לראשונה לפעילות התנדבותית בישראל. בדצמבר אותה השנה החליקה בדרכה לבית הספר, נפלה מתחת לרכבת נוסעת ושתי רגליה נקטעו. ב-1985 עלתה לישראל, והייתה למתנדבת הראשונה בצה”ל בכיסא גלגלים. במהלך השנים ייצגה את ישראל במשחקים הפאראלימפיים בשחייה, בחתירה ובאופני יד. היא גם שדרנית, כתבת ועורכת ברדיו ובטלוויזיה, במאית סרטי תעודה ומעבירה הרצאות העצמה מעוררות השראה לקהלים רבים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פרויקט ספורט אתגרי שכולל מפגש עם פסקל וטיפוס על קירות, מתוך אתר “נגישות ישראל”

בתמונה הקטנה: הזכויות על הצילום שמורות לפסקל ברקוביץ

רגיל

מרי דרם

מרי אדלייד דרם, 1894-1828

היום, לפני 189 שנים, נולדה מרי דרם, עיתונאית ונואמת פמיניסטית צרפתייה, אשר האמינה בשינוי חברתי הדרגתי יותר מאשר במהפכות ופעלה למען חינוך ורפורמות חקיקתיות שיקדמו שינוי כזה. בין היתר קידמה חינוך לבנות ואמנציפציה פוליטית לנשים, ייסדה את “האגודה לזכויות נשים” ב-1870, הייתה ממקימות “החברה לשיפור גורלה של האישה” ב-1874, והייתה מיוזמות “האמנה הבינלאומית בדבר זכויות נשים” ב-1878. דרם הייתה האישה הראשונה שהושבעה ל”בונים החופשיים” בצרפת, וב-1892 יזמה את המסדר הבינלאומי המעורב הראשון של הבונים החופשיים, שנקרא “זכות האדם”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: פסל בדמותה הניצב בפריז

רגיל

הנרייט בי לורנצן

הנרייט בי לורנצן, 2001-1911

היום, לפני 106 שנים, נולדה הנרייט בי לורנצן, הומניסטית, פעילת שלום ופמיניסטית נורווגית. בשנות ה-30 הייתה ממייסדות אקדמיית ננסן, שקידמה פילוסופיה הומניסטית בעידן הטוטליטריזם, ובמסגרת זו הרצתה בעיקר על זכויות נשים ובפני נשים. במהלך מלחה”ע השנייה פעלה בתנועת ההתנגדות הנורווגית, עד שב-1943 נעצרה על ידי הגסטפו ונשלחה למחנה הריכוז ראוונסבריק, שם שהתה עד סוף המלחמה. לאחר המלחמה ייסדה מגזין נשים שהעלה על סדר היום את זכויות הנשים ואת מקומן בחברה. ב-1995 זכתה באות הכבוד הגבוה ביותר באוסלו ונכללה ברשימת מאה הנשים החשובות ביותר בנורווגיה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מרי קתרין גודארד

מרי קתרין גודארד, 1816-1738

היום, לפני 279 שנים, נולדה מרי קתרין גודארד, בעלת בית דפוס אמריקאית. העיתון שהוציאה לאור בזמן מלחמת העצמאות האמריקאית היה מהנקראים ביותר אז. כשהעיתון הביע תמיכה במסיבת התה של בוסטון, סירב הדואר הבריטי המלכותי להפיץ את העיתון, וגודארד פתחה מערכת דואר אלטרנטיבית שהפכה לימים לדואר האמריקאי. כשהקונגרס הקונטיננטלי השני, הממשלה דה-פקטו של 13 המושבות בצפון אמריקה שהפכו לארצות הברית, ביקש להפיץ ברבים את הכרזת העצמאות החדשה – גודארד הייתה הראשונה להדפיס את המסמך יחד עם שמות החותמים, על אף שהבריטים החשיבו זאת למעשה של בגידה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מרגרט ברק-וייט

מרגרט ברק-וייט, 1971-1904

היום, לפני 113 שנים, נולדה מרגרט ברק-וייט, צלמת אמריקאית. תצלומיה מאירועים מרכזיים החל משנות ה-30, כמו השפל הכלכלי הגדול, מלחמות ואסונות טבע, נעשו לחלק מרכזי בכתב העת “לייף”, מכתבי העת המצליחים בעולם, ושינו במידה רבה את הסיקור העיתונאי. ברק-וייט הייתה הצלמת המערבית הראשונה שהורשתה להיכנס לבריה”מ, הראשונה שהייתה כתבת וצלמת צבאית, הראשונה שהורשתה לעבוד באזורי קרב במלחה”ע ה-2 והראשונה שחשפה תמונות שזעזעו את העולם ממחנות הריכוז. היא נודעה גם בתיעוד של שחרור הודו ופקיסטן, משטר האפרטהייד ומלחמת קוריאה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ברק-וייט עובדת על גג בניין קרייזלר, צילום של אוסקר גראובנר

רגיל

אן מור

אן ס’ מור, נולדה ב-1950

היום, לפני 67 שנים, נולדה אן מור, היו”רית והמנכ”לית של ענקית התקשורת “טיים”, האישה הראשונה בתפקידים אלה ב-95 השנים מאז הוקם תאגיד התקשורת, המוציא לאור יותר מ-100 מגזינים ברחבי העולם. מור החלה לעבוד ב”טיים” כפרשנית לענייני כלכלה ב-1978, מונתה למנהלת השיווק של “פורצ’ן” ב-1981, ערכה את מגזין “פיפל” ב-1991 וטיפסה עד למשרה הבכירה ביותר ב-2002. משימתה העיקרית הייתה להעביר את המגזינים אל העידן הדיגיטלי; “טיים” נכלל היום בין 20 תאגידי התקשורת הגדולים ביותר ברשת.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

לינא בן מהני

לינא בן מהני, נולדה ב-1983

היום, לפני 34 שנים, נולדה לינא בן מהני, בלוגרית, אקטיביסטית ומרצה לבלשנות מתוניסיה. בינואר 2011 היא סיקרה בבלוג שלה – “צעירה תוניסאית” – את השבועות הראשונים של המהפכה בתוניסיה, והייתה היחידה שדיווחה מערים בפנים הארץ כאשר כוחות הממשלה טבחו במוחים וסיפקה מידע חשוב ובלתי מצונזר לפעילים בתוניסיה ובעולם. עד היום ממשיכה בן מהני לכתוב באומץ על השחיתות הפוליטית בתוניסיה, ובעקבות זאת היא אף סופגת איומים על חייה. ב-2011 הייתה מועמדת לפרס נובל לשלום על תרומתה החשובה למהפכה בתוניסיה.

ויקיפדיה

הבלוג של בן מהני, “צעירה תוניסאית

פייסבוק

רגיל

איב ארנולד

איב ארנולד, 2012-1912

היום, לפני 105 שנים, נולדה איב ארנולד, צלמת עיתונות יהודייה-אמריקאית. היא הצטרפה לקואופרטיב הבינלאומי לצילום “סוכנות מגנום” ב-1951, וצילמה רבות מהדמויות האיקוניות שעיצבו את המחצית השנייה של המאה ה-20, כמו מרילין מונרו, מלקולם איקס, ג’קלין קנדי וג’ואן קרופורד, ובאותה מידה תיעדה את חייהם של העניים והנדכאים, המהגרים והפגועים. “אני לא רואה אף אחד כרגיל או כיוצא דופן,” אמרה בריאיון, “אלא פשוט כבני ובנות אדם מול עדשת המצלמה שלי.” היא קיבלה פרס על מפעל חיים מהאגודה האמריקאית לצילום וכן מטעם פרס סוני הבינלאומי.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

רוז אוניל

רוז ססיל אוניל, 1944-1874

היום, לפני 73 שנים, נפטרה רוז אוניל, מאיירת אמריקאית. ב-1896 פורסמו איוריה לראשונה במגזין, ובכך הייתה לקריקטוריסטית הראשונה שיצירותיה יצאו לאור בארה”ב. דמויות הקומיקס הפופולרי “קיופיז”, שיצרה החל מ-1909, יוצרו גם כבובות, נעשו פופולריות במיוחד והפכו לאחד מסוגי הצעצועים הראשונים ששווקו באופן המוני. בזכות הצלחתם של הקומיקס והבובות הייתה למאיירת בעלת השכר הגבוה ביותר בעולם בתקופתה. אוניל כתבה גם רומנים וספרי שירה, הציגה פסלים וציורים בתערוכות, הייתה פעילה בתנועה הסופרג’יסטית והיוותה מודל ל”אישה החדשה” המשכילה, המודרנית והחופשייה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

איטה קאליש

איטה קאליש, 1995-1903

היום, לפני 114 שנים, נולדה איטה קאליש, סופרת ואשת רוח ישראלית. בהיותה נכדתו של האדמו”ר הידוע שמחה בונים קאליש, יציאתה בשאלה היכתה גלים והפכה אותה סמל לאישה חזקה ועצמאית. “שנים רבות היה תקוע בנפשי תסביך הנחיתות על היותי בת ולא בן, ומתוך בקשת פיצוי שקדתי ביותר,” כתבה על צימאונה לעצמאות ולידע. היא נודעה בחוגים החברתיים שיצרה, שכללו את מיטב הסופרים והעיתונאים בארץ. בספריה ובמאמריה היטיבה לתאר, בעסיסיות ובהומור, את החברה היהודית באירופה של תחילת המאה ה-20, ובפרט את חצרות האדמו”רים, את תהליכי החילון ואת היחס לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

שחלא שרכּת

שחלא שרכּת, נולדה ב-1956

היום, לפני 61 שנים, נולדה שחלא שרכּת, עיתונאית וסופרת פמיניסטית בולטת ואחת ממייסדות התנועה לזכויות האישה באיראן. שחלא היא מייסדת המגזין “זאנן” (“נשים”), שעוסק בסוגיות שמטרידות נשים איראניות, לרבות רפורמות בחוק, אלימות במשפחה ומיניות, ונחשב למגזין הנשים החשוב ביותר באיראן שלאחר המהפכה. שרכּת הובאה לא פעם בפני בית המשפט בשל האופן החתרני שבו היא מסקרת ידיעות במגזין שלה ומאתגרת את גבולות השיח הפוליטי באיראן. ב-2001, למשל, נגזרו עליה ארבעה חודשי מאסר משום שהשתתפה בוועידה בברלין שבה דנו בעתידה הפוליטי של איראן.

ויקיפדיה

פייסבוק


בתמונה הקטנה: שער של אחד הגיליונות של “זנאן”

רגיל

פולינה ז’רבצובה

פולינה ז’רבצובה, נולדה ב-1985
היום, לפני 32 שנים, נולדה פולינה ז’רבצובה, עיתונאית, משוררת וסופרת צ’צ’נית. ספרה “נמלה בצנצנת זכוכית: יומנים צ’צ’ניים 2004-1994”, שהפך לרב-מכר בינלאומי, מתאר את ילדותה והתבגרותה בצלן של שלוש מלחמות צ’צ’ניה, על בסיס יומניה מגיל 9 עד 19: רגעים משעשעים וכואבים המעסיקים כל מתבגר/ת, כמו ביה”ס ואהבה ראשונה, לצד תופת של הפצצות, רעב ועוני. ב-1999, בגיל 14, נפגעה מרסיס ברגלה במהלך הפצצה על השוק המרכזי בגרוזני. ז’רבצובה זכתה בפרסים בינלאומיים על עבודתה העיתונאית “המהווה אקט של מצפון”, ובשנים האחרונות, לאור איומים מצד רוסיה, קיבלה מקלט פוליטי בפינלנד.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

נטליה אסטמירובה

נטליה אסטמירובה, 2009-1958

היום, לפני 59 שנים, נולדה נטליה אסטמירובה, פעילת זכויות אדם ועיתונאית רוסייה. במהלך עבודתה בתחנת טלוויזיה בגרוזני בירת צ’צ’ניה, היא הפיקה סרטונים דוקומנטריים על קורבנותיה של שיטת הענישה הרוסית, וכן אספה עדויות להפרה של זכויות אדם במלחמה הצ’צ’נית השנייה החל מ-1999. במסגרת פעילותה במרכז הזיכרון לזכויות האדם בגרוזני, ביקרה בבתי חולים רבים בצ’צ’ניה ובאינגושטיה ותיעדה מאות קורבנות ילדים של המלחמה. ביולי 2009 היא נחטפה מביתה, ולאחר מכן נמצאה ירויה. בעקבות מותה החריפה המתיחות בין ממשלות צ’צ’ניה ורוסיה, ורבים מאשימים את הממשלות במעורבות ברציחתה.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך צעדה שנערכה לזכרה ברוסיה ב-2009

רגיל

יעל דיין

יעל דיין, נולדה ב-1939

היום, לפני 78 שנים, נולדה יעל דיין, פוליטיקאית, עיתונאית וסופרת ישראלית, הידועה במאבקיה למען שלום, זכויות אדם, נשים ולהט”בים. בין היתר כיהנה כחברת כנסת מטעם מפלגת העבודה, סגנית ראש עיריית תל אביב-יפו מטעם מרצ, ובתפקידה האחרון יו”רית המועצה העירונית של תל אביב-יפו. כיו”רית הראשונה של הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת הובילה חקיקה פמיניסטית בישראל, ובראשה החוק האוסר על הטרדה מינית שיזמה ב-1998 ותיקון החוק נגד לשון הרע כך שיכלול איסור על ביזוי אדם בשל מינו או נטייתו המינית. ב-2002 קיבלה את תואר הכבוד “יקירת הקהילה” של הארגונים הגאים.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: צילמה נירה ידין, 2014
התמונה הקטנה: בי-בי-סי, שנות ה-70

רגיל

מינא כשוור כמאל

מינא כשוור כמאל, 1987-1956
היום, לפני 30 שנים, נרצחה מינא כשוור כמאל, מהפכנית פמיניסטית אפגנית, מייסדת “ההתאחדות המהפכנית של נשות אפגניסטן”, ארגון שמטרתו לקדם שוויון וחינוך לנשים ולהשמיע את קולן המושתק. היא הוציאה לאור מגזין פמיניסטי דו-לשוני בשם “המסר של הנשים” והקימה בתי ספר לילדי פליטים, שהציעו גם סיוע רפואי והכשרה מקצועית בסיסית לאמותיהם. ב-1981 הוזמנה מינא ע”י ממשלת צרפת לייצג את תנועת ההתנגדות האפגנית בקונגרס התנועה הסוציאליסטית. זהות רוצחיה לא נתגלתה מעולם אבל רבים מאמינים כי היו אלה סוכנים של שירות המודיעין, המשטרה החשאית או המוג’אהדין באפגניסטן.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

רובין מורגן

רובין מורגן, נולדה ב-1949

היום, לפני 68 שנים, נולדה רובין מורגן, בילדותה שחקנית-כוכבת ובבגרותה פעילה פמיניסטית רדיקלית, סופרת, משוררת ועורכת של האנתולוגיה “Sisterhood is Powerful” ושל מגזין “Ms.”. בשנות ה-60 הייתה פעילה בתנועות למען זכויות אזרח ונגד מלחמת וייטנאם, והייתה מייסדת שותפה של ארגונים פמיניסטיים כמו “הנשים הרדיקליות של ניו יורק” ו-“W.I.T.C.H”. ב-1968 הייתה ממארגנות המחאה נגד “מיס אמריקה”, שבמהלכה הושלכו לפח אשפה מוצרים נשיים סימבוליים, כמו סירים ומגבים, אירוע שנחקק בזיכרון בטעות כ”שריפת חזיות”. מיוחסת לה המצאת המושג “היא-סטוריה” לתיאור היסטוריוגרפיה מנקודת מבט נשית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך ההפגנה נגד תחרות “מיס אמריקה”
בתמונה הקטנה: רובין מורגן עם ג’יין פונדה וגלוריה סטיינם

רגיל

ויקי באום

הדוויג (ויקי) באום, 1960-1888
היום, לפני 129 שנים, נולדה ויקי באום, סופרת אוסטרית יהודייה. את הקריירה האמנותית שלה החלה בתחום המוזיקה, כנגנית נבל בקונסרבטוריון הווינאי ובתזמורת בגרמניה. לאחר מכן עבדה כעיתונאית בברלין. בסוף שנות ה-20 החלה להתאמן באגרוף; היא ראתה בכך שבירה של קטגוריות מגדר וביסוסה כאישה עצמאית, ולימים ייחסה את משמעת העבודה שלה לכישורים שלמדה כמתאגרפת. ספרה הראשון יצא לאור כשהייתה בת 31, ולאחר מכן פרסמה יותר מ-50 רומנים, שלפחות עשרה מהם עובדו לסרטי קולנוע. הידוע שבהם הוא “גראנד הוטל”, שעובד לסרט הוליוודי זוכה אוסקר ב-1932 ולמחזמר בברודווי ב-1989.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

עזרא ג’עפרי

עזרא ג’עפרי, נולדה ב-1978 – ראשת עיר בשנים 2014-2008

היום, לפני 8 שנים, מונתה עזרא ג’עפרי לראשת העיר הראשונה – והיחידה עד כה – באפגניסטן. בנעוריה, עם התחזקות שלטון הטאליבן ובשל השתייכותה לקבוצת המיעוט האתני ההזארי, נמלטה עם משפחתה לאיראן, שם חיה כפליטה, הוכשרה להיות מיילדת, הקימה בית ספר יסודי במחנה הפליטים וכן ערכה מגזין על התרבות האפגנית. ב-2001, לאחר הבחירות הדמוקרטיות הראשונות באפגניסטן, שבה לארצה ופרסמה שני ספרים, האחד על כינון חוקה באפגניסטן והשני על תנאי העסקתן של נשים וזכויותיהן בשוק העבודה האפגני. ב-2008 מינה אותה הנשיא חאמיד כרזאי לראשת העיר של נילי, עיר במחוז דייקונדי באפגניסטן.

ויקיפדיה

פייסבוק