עמוד 1
רגיל

שרלוטה סלומון

שרלוטה (לוטה) סלומון, 1943-1917

היום, לפני 102 שנים, נולדה שרלוטה סלומון, אמנית מולטימדיה יהודייה גרמנייה. היא למדה באקדמיה לאמנות בברלין, אך ב-1939 נאלצה להימלט לצרפת והחלה ליצור את יצירתה האוטוביוגרפית הגדולה, “חיים? או תיאטרון?: זינגשפיל”, הכוללת ציורי גואש, טקסטים ליריים ופסקול המתעדים יחד 769 סצנות ממאורעות התקופה ומחיי משפחתה, ביניהן התאבדותה של אמה, פגיעה מינית מצד סבה, אהבתה לבן זוגה והגעתה למחנה ריכוז. ב-1943, בחודש החמישי להריונה, נספתה באושוויץ. יצירתה מוצגת כיום במוזיאון להיסטוריה יהודית באמסטרדם, וחלקים ממנה עובדו לספרים, לסרטים, לאופרה ולבלט.

ויקיפדיה

תודה למיכאלה מנדה ינקו על הפוסט שכתבה עליה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: מציירת בגינה של וילה ארמיטאז’, אחוזה בעיירה וילהפראנש שבדרום צרפת, בבעלות היהודייה האמריקאית אוטילי מור, שהסתירה בה יהודים רבים, שנת 1939~

בתמונה הגדולה: אחת מיצירותיה, המתעדת את חייו של אהובה הראשון, אלפרד וולפסון, מורה לפיתוח קול באופרה בברלין, שהשתמש במוזיקה ככלי טיפולי בפוסט-טראומה שלו ממלחה”ע הראשונה והיה מחלוצי התרפיה במוזיקה.
הציור מלווה בטקסט הבא:
“הוא היה רופא, מרפא של העצבים – בעיקר של נשים. והייתה לו גם האופרה שלו, שהוא הצליח לנהל כמו שכמעט אף אחד לא הצליח בעבר. ולזכר המורה שהוא גם אהב, הוא גם ניצח על התזמורת. הוא היה גם וירטואוז בנגינתו בכינור. גם ההרצאות שלו לא פסקו. ואז היו המשפחה והילדים, שגם אותם אין להזניח.”
הציור מלווה גם במוזיקה:
הפרק הראשון של “מוזיקת לילה זעירה” מאת מוצארט

הקטלוג השלם של “חיים? או תיאטרון?” און-ליין

רגיל

לוקה וקס

לוקה (לאה) וקס, 2013-1912

היום, לפני 107 שנים, נולדה לוקה וקס, אשת התנועה הרוויזיוניסטית והאצ”ל, ציירת ופסלת ישראלית. ב-1944, כשחודש מאבקה של “תנועת המרי העברי” בשלטונות המנדט הבריטי עד להקמת מדינה יהודית, הפכה דירתה בתל אביב למקום התכנסות של מטה האצ”ל ומקלט לחבריו. בשנות השבעים לחייה פנתה וקס אל הציור והפיסול. יצירותיה מתארות זיכרונות ממזרח אירופה בטרם השואה ומשחזרות את הרחוב היהודי ואת אורחות חייהם של היהודים, והוצגו בגלריות ובמוזיאונים ברחבי הארץ. ב-1998 הייתה ל”יקירת העיר תל אביב” בשל תרומתה להתפתחות התרבות, החברה והמסחר בעיר.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: וקס וכמה מפסליה, מתוך הכתבה “האשה שהסתירה את בגין מתה בגיל 101″ מאת עופר אדרת ל”הארץ” (2013)

התמונה הקטנה: צילום מסך מתוך ריאיון עם לוקה וקס ב-2012, בו היא מספרת “על היכרותה רבת השנים עם מנחם בגין, כסטודנט למשפטים באוניברסיטת ורשה, פגישות מפקדת האצ”ל שנערכו בדירתה, והחברות עם מנחם בגין לאורך השנים”

רגיל

רוזה בונהור

רוזה (מארי-רוזלי) בונהור, 1899-1822

היום, לפני 197 שנים, נולדה רוזה בונהור, אמנית ריאליסטית צרפתייה, אולי הציירת המפורסמת ביותר במאה ה-19. הצגת ציורי החיות שלה, “חורשים בניוורנה” (1848) ו”יריד הסוסים” (1853), בסלון פריז הובילה להכרה ותהילה בינלאומיות, לתמיכת המלכה ויקטוריה ביצירותיה מחיי הכפר בסקוטלנד ולהצגת יצירותיה בתערוכה העולמית של שיקגו ב-1893 (מאירועי התרבות החשובים בהיסטוריה). היא הייתה האמנית הראשונה שהוכתרה בתואר קצינה גבוהה בלגיון הכבוד הצרפתי, והצלחתה פתחה בפני נשים דלתות רבות למוסדות האמנות. היא הייתה פורצת דרך גם בפתיחותה לגבי בנות זוגה ובלבושה הגברי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צילום של בונהור מ-1863, צילום: אנדרה אדולף-אז’ן דיזדרי

בתמונה הקטנה: בונהור (עומדת) ובת זוגה נטלי מיקאס (יושבת), ניס 1882

רגיל

אליס ביילי

אליס ביילי, 1938-1872

היום, לפני 147 שנים, נולדה אליס ביילי, ציירת שווייצרית חשובה, שהתפרסמה בציורי הצמר הייחודיים לה, שבהם השתמשה בגדילי חוטים קצרים כבמשיכות מכחול. היא נודעה בפרשנותה הרדיקלית לקוביזם ולפוֹביזם ובהיותה חלק מתנועת הדאדא בפריז של ראשית המאה ה-20. יצירתה התאפיינה באסתטיקה עתידנית ובאוונגרד מודרניסטי, והיא נודעה כמי ש”אוהבת לעשות שימוש נועז בצבעים עזים, בקווי מתאר חזקים ובאנטומיה ומרחב לא ריאליסטיים באופן מודגש”. עבודותיה ייצגו את אמני שווייץ בתערוכה שנדדה ברחבי אירופה החל מ-1912, ובמותה הקימה קרן סיוע לאמנים שווייצרים צעירים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן עצמי, שמן על קנבס, 80X60, שנת 1917

בתמונה הקטנה: ביילי ב-1926, מתוך דף האמנית שלה באתר המוזיאון הלאומי האמריקאי לנשים באמנות

רגיל

תהמינה דוראני

תהמינה דוראני, נולדה ב-1953

היום, לפני 66 שנים, נולדה תהמינה דוראני, סופרת וציירת פקיסטנית הפעילה למען נשים וילדים. בספרה הראשון “אדוני הפאודלי” (1991) חשפה שחיתויות במערכת הפוליטית וכן אלימות שספגה מבעלה לשעבר, פוליטיקאי בכיר; בתגובה, החברה הפקיסטנית השמרנית וגם משפחתה התנכרו אליה. בחפשה אחר דרך חיים חדשה, הקדישה עצמה לשיקום נשים נפגעות אלימות ולשינוי חברתי-רוחני לצד הפילנתרופ עבדול-סתאר אידהי, וייסדה את “קרן תהמינה דוראני” למען דרך ההומניטריזם והסובלנות, חיזוק עצמאות כלכלית בקרב נשים, שיקום ילדים באזורי מלחמה וביסוס פקיסטן כמדינת רווחה חברתית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צילום מסך מתוך ריאיון עם תהמינה דוראני “על גברים, נשים והמצב החברתי בפקיסטן”, ב”דון.דוט.קום”, אתר החדשות המוביל באנגלית בפקיסטן, פברואר 2013

בתמונה הקטנה: מתראיינת לתקשורת, אפריל 2018

רגיל

רוזלבה קריארה

רוֹזָלבָּה קַרִיאֶרָה, 1757-1673

היום, לפני 346 שנים, נולדה רוזלבה קריארה, ציירת איטלקייה, מהאמניות המצליחות בכל הזמנים. ציוריה התאפיינו בטכניקה מעורפלת ובצבעים עדינים ובהירים, ומכובדים מכל אירופה נהרו לסדנה שלה בוונציה והזמינו דיוקנאות ומיניאטורות. היא נחשבת למי ששכללה את הכנת צבעי הפסטל ולראשונה שהשתמשה בפסטל ביצירה מוגמרת, ולכן כאישה הראשונה שפיתחה סגנון חדש באמנות – הרוקוקו. נודעה לה השפעה רבה על עיצוב טעמה החדש של האצולה הפריזאית והבריטית לאחר שב-1720 הוזמנה לצייר את כל משפחת המלוכה של צרפת, וג’ורג’ השלישי מלך בריטניה היה פטרון בולט שלה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן עצמי מציירת דיוקן של אחותה, שנת 1715, מוצג כיום בגלריה אופיצי בפירנצה

בתמונה הקטנה: דיוקן עצמי, שנת 1746, מוצג בגלריה ד’אקדמיה בוונציה

רגיל

סוזנה פלפס גייג’

סוזנה פלפס גייג’, 1915-1857

היום, לפני 161 שנים, נולדה סוזנה פלפס גייג’, אמבריולוגית וחוקרת אנטומיה אמריקאית. מחקריה פורצי הדרך עסקו באנטומיית השרירים של חיות קטנות, וכן בהתפתחות העוברית של המוח ובאנטומיה של מערכת העצבים האנושית. היא גם פיתחה שיטת פיסול של מודלים אנטומיים פשוטים מנייר, שבמהרה החליפו את המודלים משעווה כשיטת ההוראה הנפוצה. אף שזכתה לכבוד על מחקריה והם פורסמו בכתבי עת מובילים בתחומם, כמו מדעניות רבות אחרות דאז היא עצמה מעולם לא החזיקה במשרה רשמית התואמת לכישוריה ומחקריה נתפסו לעתים קרובות כנספחים בלבד לאלו של בעלה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונות: איורים של סוזנה פלפס גייג’ עצמה, המציגים עובר בשבוע השלישי (בתמונה הגדולה) והתפתחות של מערכת הכליות והמוח (בתמונה הקטנה). פורסמו כחלק ממאמרה על העובר האנושי בכתב-העת האמריקאי לאנטומיה, כרך 4(4), ספטמבר 1905

רגיל

איילין אגר

איילין פורסטר אגר, 1991-1899

היום, לפני 119 שנים, נולדה איילין אגר, ציירת, צלמת ופסלת בריטית. בשנות השלושים הייתה שותפה למהפכת האמנות הסוריאליסטית באירופה, ונחשבת למי שהביאה את הזרם הזה ל”קבוצת לונדון” האוונגרדית. ב-1936 הייתה האישה היחידה שיצירותיה הוצגו בתערוכה הבינלאומית בלונדון. בהמשך שינתה כיוון לטאשיזם, זרם מופשט ואינטואיטיבי יותר. ביצירתה טשטשה את גבולות המגדר, שיחקה עם חומרים ומרקמים, וביטאה את הרעיון פורץ הדרך, המזוהה היום עם אמנות מיצג, שהחיים עצמם מהווים תהליך מתמשך של ביטוי יצירתי. עד היום ניכרת השפעתה גם בעולם האמנות וגם בעולם האופנה.

ויקיפדיה

מידע נוסף באתר “סיפורי אמנות”

פייסבוק

בתמונה הגדולה: קולאז’ תמונות שלה שיצרה בשנות ה-80, ובמרכזו “כובע טקסי לאכילת מרק בויאבז” [מקור]

בתמונה הקטנה: אגר בפריז, שנות ה-20 [מקור]

רגיל

מרג’אן סטראפי

מרג’אן סטראפי, נולדה ב-1969

היום, לפני 49 שנים, נולדה מרג’אן סטראפי, סופרת, מאיירת ובמאית צרפתייה ילידת איראן, הפועלת לקידום פציפיזם וזכויות נשים. בסדרת הרומנים הגרפיים האוטוביוגרפיים שלה, “פרספוליס”, היא מגוללת את סיפור התבגרותה באיראן שלפני ואחרי המהפכה האסלאמית. הסדרה המצליחה תורגמה לשפות רבות, זכתה בפרס הפסטיבל הבינלאומי לקומיקס ונבחרה לספר הקומיקס הטוב לשנת 2003 של “טיים” ו”ניו יורק טיימס”. ב-2007 עובדו הספרים לסרט אנימציה, בבימויה של סטראפי עצמה, שזכה בפרס חביב השופטים בפסטיבל קאן ובגראנד פרי בפסטיבל לונדון והיה מועמד גם לאוסקר ולגלובוס הזהב.

ויקיפדיה

עוד על “פרספוליס”
סדרת הספרים יצאה לאור בעברית בהוצאת “אחוזת בית” בשני חלקים, 2005 ו-2009
הסרט שודר בישראל במסגרת פסטיבל הקולנוע בירושלים, וזכה בפרס “ברוח החופש” המוענק לסרטים העוסקים בחופש הביטוי, חופש הדת וזכויות האזרח

פייסבוק

בתמונה הגדולה: סצנה מתוך הסרט “פרספוליס”

התמונה הקטנה מתוך דף האמן שלה באתר “גאונות”

רגיל

ג’וני מיטשל

ג’וני (רוברטה ג’ואן) מיטשל, נולדה ב-1943

“אַתְּ צְרִיכָה לְנוֹפֵף בָּאֶגְרוֹפִים מוּל הַבָּרָק עַכְשָׁו
אַתְּ צְרִיכָה לִשְׁאֹג כְּמוֹ אֵשׁ בַּיַּעַר
אַתְּ חַיֶּבֶת לְהָפִיץ אֶת הָאוֹר שֶׁלָּךְ כְּמוֹ לֶהָבוֹת
עַל כָּל שְׁמֵי הַלַּיְלָה
הֵם הוֹלְכִים לְכַוֵּן אֶת כֹּל צִנּוֹרוֹת הַכִּבּוּי עָלַיִךְ
תַּרְאִי לָהֶם שֶׁלֹּא תִּכְבִּי
לֹא לִפְנֵי שֶׁתַּצִּיתִי כָּל תְּשׁוּקָה
אֲפִלּוּ לֹא אַחֲרֵי שֶׁתָּמוּתִי
בּוֹאִי עַכְשָׁו
אַתְּ חַיֶּבֶת לְנַסּוֹת
אִם אַתְּ מַרְגִּישָׁה בּוּז
אָז תַּגִּידִי אֶת זֶה
אִם נִמְאַס לָךְ מֵהַלַּיְלָה הַשָּׁקֵט
אָז, אֱלֹהִים, תִּצְרְחִי אֶת זֶה
נִדּוֹנְתְּ לַמֵּיתָרִים וְלַקְּלִידִים
אָז תַּחְשְׂפִי כָּל תָּו שֶׁאַתְּ מַרְגִּישָׁה
שֶׁעֵצִים שְׁבוּרִים וְשֶׁנְהָב
מְנַסִּים לְהַסְתִּיר”

היום, לפני 75 שנים, נולדה ג’וני מיטשל, מוזיקאית וציירת קנדית, מהיוצרות והמבצעות החשובות והמשפיעות בעולם.

ויקיפדיה

פייסבוק

הציטוט מתוך שירה של ג’וני מיטשל “מִשְׁפָּט הַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים” (1972), תרגמה לעברית: מתת גולדברג אלון

בתמונה הגדולה: מיטשל בשנת 2008, מתוך כתבה באתר התרבות “פלייבור-ווייר”: “ג’וני מיטשל רוצה להגדיר בעצמה את המורשת שלה, אז למה לא נותנים לה?

בתמונה הקטנה: עם מיקרופון וגיטרה, שנת 1971~. מתוך כתבה ב”נשיונל פוסט” על הביוגרפיה של ג’וני מיטשל מאת דיוויד יפה

רגיל

ברברה לונגהי

ברברה לונגהי, 1638-1552

היום, לפני 466 שנים, נולדה ברברה לונגהי, ציירת איטלקייה. בניגוד לנוהג דאז לצייר סצנות תנ”כיות דרמטיות ענקיות, ציוריה היו קטנים ושלווים, בעיקר בנושא “המדונה והילד”, והתאפיינו בקומפוזיציה פשוטה ובצבעים רכים ומעודנים לצד עוצמת רגשות מעוררי אמפתיה. היא זכתה להערכה רבה כציירת פורטרטים וכאמנית מוכשרת במהלך חייה; בסדרת הביוגרפיות ההיסטורית על “חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים המצוינים ביותר” (איטליה, 1568), הוזכרו רק נשים ספורות, והיא ביניהן. עם זאת, רוב יצירותיה לא נחתמו בשמה ו/או אבדו, ורק מיעוטן נשמרו ומוצגות היום במיטב המוזיאונים בעולם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונות: ציורים המיוחסים לברברה לונגהי, מתוך ויקיפדיה:

בתמונה הגדולה דיוקן עצמי כסנטה קתרינה מאלכסנדריה

בתמונה הקטנה ציור מסדרת “המדונה והילד”, 1600~

רגיל

אן ויטני

אן ויטני, 1915-1821

היום, לפני 197 שנים, נולדה אן ויטני, פסלת ומשוררת אמריקאית. אף שנאסר אז על נשים לפסל ולצייר מודלים גבריים, היא פיסלה דמויות היסטוריות ופוליטיות חשובות בגודל טבעי, ובכללן נשים מובילות בתחומן, כמו סופרג’יסטיות, אמניות ונשים במקצועות שנחשבו גבריים בלבד בתקופתה. היא שברה מוסכמות גם בחייה הפרטיים, בפעילותה למען שחרור עבדים, למען זכויות נשים, למען גישה שווה להשכלה ולמען שימור הסביבה, ובמערכת היחסים ארוכת השנים שניהלה עם האמנית אבי אדלין מנינג, איתה חיה וטיילה ברחבי העולם. יצירותיה מוצגות כיום כמונומנטים במיטב המוזיאונים בעולם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: “ליידי גודייבה”, פסל שיש מ-1864, מוצג במוזיאון דאלאס לאמנות

בתמונה הקטנה: אן ויטני (יושבת), עם שותפתה לחיים אבי מדלין מנינג

רגיל

אנג’ליקה שץ

אנג’ליקה שץ, 1975-1897

היום, לפני 121 שנים, נולדה אנג’ליקה שץ, פסלת וציירת ילידת בולגריה, בתו המנודה של בוריס שץ, מייסד “בצלאל”. יצירותיה הוצגו ברחבי אירופה, והיא נודעה גם כמורה לאמנות, מבקרת אמנות ודמות בולטת בחיי התרבות. לאחר מלחה”ע השנייה עלתה לישראל, המשיכה לעסוק בציור ובפיסול והתפרנסה מעיצוב כרזות קולנוע, אך מעולם לא זכתה להכרה משמעותית בארץ. ב-2010, לאחר שאוצרת המוזיאון היהודי בפראג מצאה ציור שלה והחלה לחקור על אודותיה, גילה נינהּ יצירות שלה שאופסנו בבוידעם בבית אביו. ב-2013 הוצגו ציורים אלה במוזיאון תל אביב לאמנות, בתערוכה “בת אבודה, בת אובדת”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: “ירקות בשוק בבולגריה” מאת אנג’ליקה שץ

בתמונה הקטנה: תמונת פספורט של אנג’ליקה שץ, מתוך אוסף משפחתי, באדיבות דן פאר (נינה שמצא את יצירותיה)

רגיל

קתה קולוויץ

קֵתֵה (שמידט) קוֹלְוִויץ, 1945-1867

היום, לפני 151 שנים, נולדה קתה קולוויץ, אמנית הדפסים, ציירת ופסלת גרמנייה. יצירותיה מהוות כתב אישום חברתי ומבטאות הזדהות עמוקה עם מעמד הפועלים, עם רעבים, עניים, חולים ונפגעי מלחמות, ובמיוחד עם נשים ואמהות. ב-1915 השתתפה בכנס הייסוד של ליגת הנשים הבינלאומית לשלום וחירות בהאג. בנה פטר נפל במלחה”ע ה-1, ולזכרו פיסלה את מצבת הזיכרון “ההורים האבלים”. ב-1920 הייתה לאישה הראשונה באקדמיה הפרוסית לאמנות. עם עליית המשטר הנאצי, הורחקה מהאקדמיה ויצירותיה הוסרו ממוזיאונים. כיום, מוקדשים לה בגרמניה עשרות בתי ספר לאמנות וארבעה מוזיאונים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: “אשה עם בנה המת”, תצריב בציפוי רך, 1903. מתוך אוסף מכון ברבר לאמנויות, אוניברסיטת בירמינגהם

בתמונה הקטנה: קולוויץ עובדת על מודל גבס של פסל מ”סדרת האמהות” (סביבות 1935). מתוך כתבה עליה, “צרותיה של אם“, בעיתון הברלינאי “טגס שפיגל” לציון יום הולדתה ה-150

רגיל

ציונה (ציקי) לוי-לירון

ציונה (ציקי) לוי-לירון, 2010-1927

“חשוב לי מאוד להפיץ את השירים של יהדות ספרד ותימן. השירים הללו אינם פולקלור. אמרתי זאת לאנשי ‘קול ישראל’ אך הם סירבו לקבל את דברי. מדוע כל אמן שמכבד את עצמו שש להשמיע את שיריהם של ביאליק וטשרניחובסקי, ואילו שירים שהלחנתי למילותיו של רבי שלום שבזי הם רק פולקלור? אני רוצה שישמיעו את השירים הללו כשירים ישראליים חדשים ותו לא. אין אלה שירי עדות או שירי שכונה. אני לא מאמינה שיש חשיבות למוצא העדתי. אני מאמינה רק במוסיקה טובה”
(מתוך ריאיון עמה בעיתון “יחד”)

היום, לפני 91 שנים, נולדה ציונה (ציקי) לוי-לירון, אמנית, כותבת ומלחינה ישראלית. בהשראת מזמורי התפילה המסורתיים של יוצאי תימן שליוו את ילדותה בכרם התימנים בתל אביב, היא החלה את דרכה המוזיקלית בגיל 24, כשלמדה לנגן בפסנתר ולימדה ריתמיקה בגני ילדים ובבתי ספר בעיר. בשנות ה-60 החלה להלחין ולערוך מוזיקלית שירי ילדים ומחזות לילדים, והייתה מהראשונות בישראל שהלחינו שירים של משוררי יהדות המזרח וספרד, כמו רבי יהודה הלוי, אבן גבירול ושלום שבזי, שבוצעו ע”י מיטב הזמרים. במקביל עסקה גם באמנות פלסטית, וציוריה הוצגו בתערוכות רבות בארץ ובחו”ל וזכו בפרסים רבים.

המידע עליה מתוך ראיונות שקיים נעם סמית עם ילדיה, יובל לוי ומאירה קרול, ועם אחותה אסתר, במסגרת פרויקט “מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה“. עוד באתר “פוליטיקלי קוראת”.

פייסבוק

רגיל

אליזבט ויז’ה לֶה בּרֶן

אליזבט לואיז ויז’ה לֶה בּרֶן, 1842-1755

היום, לפני 263 שנים, נולדה אליזבט ויז’ה לֶה בּרֶן, ציירת צרפתייה. היא זכתה לחסותם של רבים מאנשי האצולה של תקופתה, ובראשם מארי אנטואנט מלכת צרפת ויקטרינה הגדולה קיסרית רוסיה, והצליחה להפוך לגדולת ציירי הדיוקנאות בתקופתה ולאחת מגדולי הציירים הצרפתים בכלל. היא הייתה אשת העולם הגדול אשר טיילה לבדה בכל רחבי אירופה, בתקופה שבה זה לא היה מקובל לנשים. היא יצרה מאות ציורים המשלבים את סגנון הרוקוקו עם הנאו-קלאסי, ויצירותיה מוצגות עד היום במוזיאונים החשובים בעולם. זיכרונותיה, שפרסמה ב-1837, מהווים תיעוד בעל חשיבות רבה של חיי האמנים דאז.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן עצמי (צבעי שמן), 1800

בתמונה הקטנה: דיוקן עצמי עם בתה (צבעי שמן), 1789

רגיל

אסתר לוריא

אסתר לוריא, 1998-1913

היום, לפני 20 שנים, נפטרה אסתר לוריא, ציירת ישראלית ילידת לטביה. ב-1934 עלתה לארץ, עיצבה תפאורות לתיאטרון העברי ולעדלאידע בת”א וציירה דיוקנאות ונופים. ב-1937 הציגה בקיבוץ גבע את תערוכתה הראשונה. היא הציגה גם באירופה, ולרוע המזל ביקרה שם בעת הכיבוש הנאצי; עבודותיה הוחרמו כ”אמנות יהודית אסורה”, והיא גורשה לגטו קובנה. ציוריה מהתקופה ההיא מהווים תיעוד ייחודי של חיי היומיום היהודיים בגטו ובמחנות. הקהילה היהודית התגייסה לשימור יצירותיה ולהטמנתן, והן מצויות כיום באוספי אמנות של בית לוחמי הגטאות ויד ושם. לוריא המשיכה ליצור ולהציג תערוכות בארץ ובעולם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן עצמי של לוריא בצעירותה

בתמונה הקטנה: לוריא, שנות ה-80

רגיל

זהרא ח’אנום תאג’ א-סלטנה

זהרא ח’אנום תאג’ א-סלטנה, 1936-1883

היום, לפני 82 שנים, נפטרה זהרא ח’אנום תאג’ א-סלטנה, נסיכה פרסית, בתו של מלך פרס במחצית השנייה של המאה ה-19. תאג’ א-סלטנה הייתה חלוצה בקידום זכויות נשים באיראן וחברה מייסדת של ארגון הנשים המחתרתי, “האגודה לחירות הנשים”, שפעל למען שוויון מגדרי בראשית המאה ה-20. היא הייתה האישה הראשונה בחצר המלוכה שהסירה את החיג’אב ולבשה בגדים מערביים. היא הייתה גם סופרת, ציירת ואינטלקטואלית, ונהגה לארח בביתה אירועי ספרות מדי שבוע. תוכניות ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטאות רבות, מטהראן ועד הרווארד, מלמדות על חייה, כתיבתה ופועלה הפמיניסטי.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

סופי טויבר-ארפ

סופי הנרייט גרטרוד טויבר-ארפ, 1943-1889

היום, לפני 129 שנים, נולדה סופי טויבר-ארפ, אמנית רב-תחומית שווייצרית, הנחשבת לאחת האמניות החשובות במאה ה-20 בתחום האמנות הקונקרטית. היא הייתה ממייסדות תנועת הדאדא, שקראה תיגר על האמונות והמוסכמות של החברה האירופית שלאחר מלחה”ע ה-1 באמצעות שפה מופשטת במגוון של ז’אנרים אמנותיים. טויבר-ארפ הופיעה בקברט האוונגרדי ע”ש וולטר בריקוד ובשירה, יצרה תיאטרון בובות, הקימה תפאורות, ארגה שטיחי קיר גאומטריים, פיסלה ולימדה עיצוב תלבושות ועיצוב פנים באוניברסיטת ציריך לאמנות. היא האישה היחידה המופיעה כיום על שטר כסף שווייצרי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך מיצג באסקונה, שווייץ, 1925

בתמונה הקטנה: פורטרט עצמי עם “ראש דאדא”, 1920

רגיל

אנה מריה ון שורמן

אנה מריה ון שורמן, 1678-1607

היום, לפני 410 שנים, נולדה אנה מריה ון שורמן, אמנית ומלומדת הולנדית-גרמנייה. ון שורמן הייתה מהנשים המשכילות באירופה של המאה ה-17, והיוותה מודל למי שנמשכו לעסוק במגוון תחומים. היא הצטיינה בתחומי מדע שונים, בציור ובפיסול, במוזיקה ובספרות, ודברה 14 שפות, בהן לטינית, יוונית, עברית, ערבית, ארמית ואמהרית, בשל עניינה הרב בתיאולוגיה. ב-1636 הורשתה להשתתף בשיעורים באוניברסיטת אוטרכט כשהיא מוסתרת מאחורי וילון, ובכך הייתה לסטודנטית הראשונה ולימים הוסמכה כמשפטנית. ון שורמן פעלה גם לקידום חינוך לנערות ולנשים וגייסה כספים למטרה זו ברחבי אירופה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: דיוקן עצמי