עמוד 1
רגיל

חמדה בן-יהודה

חמדה (ביילה פולה) בן-יהודה, 1951-1873

היום, לפני 145 שנים, נולדה חמדה בן-יהודה, סופרת ועיתונאית ארץ-ישראלית, דמות מרכזית בהחייאת השפה העברית. ב-1892 נפטרה אחותה דבורה, אשתו של אליעזר-בן יהודה, משחפת – והיא עִברתה את שמה, עזבה את לימודי הכימיה במכללה ואת כל חייה הטובים במוסקבה, נישאה לאליעזר והלכה אחריו לארץ נידחת בתנאי דוחק, לדאוג לכל מחסורו ולגדל את המשפחה העברייה הראשונה. חמדה כתבה וערכה את עיתוניו, הקימה מערך גיוס תרומות בארץ ובעולם למילון הלשון העברית, וכן חיברה סיפורים קצרים ותרגמה שירי ילדים. לאחר מותו השלימה את מפעל חייו והוציאה לאור את כל כרכי המילון.

ויקיפדיה

מאמר מקיף מאת רעות גרין על “חמדה בן-יהודה ו’מלחמתה עם השטן’: מפעלה הלא ידוע – הפקת המילון“, מתוך אתר האקדמיה ללשון העברית

“זה שנתיים שהחלה בעולם מלחמה על ה-נ-ו-צ-ו-ת, החלו לצעוק ככרוכיה כי זה מעשה פראים להתקשט בנוצות, כי זה לא נאה למין היפה של זמננו, שזו אכזריות. סוף סוף, לגזול מהצפרים ומהעופות את נוצותיהם, כנפיהם וזנביהם ותדיר ימרטון בעודם בחיים וזה מסב להאמללות יסורים וענויים קשים…
אך לגמרה להגמל בפעם אחת מהנוצות לא היה להנשים היפות אמץ לב וע”כ החלו לשאת הנוצות מאחורי הכובע, מתחת לשפת הכובע, ובשנה זו צעדה הקדמה עוד צעד אחד ויסירו כליל הנוצות מהכובעים ובמקומן ישימו פרחים עשויים ברוב אומנות כפרחים טבעיים ממש או רמונים ממשי קל, מגז – סמרטוט (לא ‘ספונג’דרור’ חלילה)… ובאמת יש בזה יתר טעם מאשר לשאת סל-קש על הראש אפילו אם הסל יפה וקל.
אך מי יודע כמה זמן יארך נצחון זה ואם לא תשובנה היפהפיות לשאת שנית נוצות… מפני שזה נאה לפניהן ומפני שזה בינינו, יפה, יפה מאוד.”
[מתוך מדור האופנה (מילה שהיא עצמה חידשה) של חמדה בן-יהודה, בעיתון “השקפה”, 21/6/1904]

פייסבוק

הציטוט והתמונה הגדולה מתוך רשומה באתר הספרייה הלאומית, “מה ללבוש בסופ”ש? טיפים מגורו האופנה העברייה חמדה בן-יהודה

בתמונה הקטנה: אליעזר וחמדה בן-יהודה בביתם, 1912. מקור: הארכיון הציוני

רגיל

שִׁיבָּטָה טוֹיוֹ

שִׁיבָּטָה טוֹיוֹ, 2013-1911

“הִתְחַלְתִּי לִכְתֹּב שִׁירָה
אַחֲרֵי שֶׁחָצִיתִי אֶת שְׁנָתִי הַתִּשְׁעִים
מֵאָז, בְּכָל יוֹם
יֵשׁ לִי סִבָּה טוֹבָה לִחְיוֹת.

גּוּפִי רָזָה וְקָטָן
אַךְ עֵינַי עֲדַיִן רוֹאוֹת
לְלִבָּם שֶׁל אֲנָשִׁים
אָזְנַי עֲדַיִן שׁוֹמְעוֹת
אֶת רַחַשׁ הָרוּחַ
וּפִי עוֹדוֹ מָלֵא חַיִּים.

‘אָמַרְתְּ אֶת זֶה יָפֶה’
מַחְמִיאִים לִי כֻּלָּם

וַאֲנִי שְׂמֵחָה עַל כָּךְ
וְיֵשׁ לִי כּוֹחַ לְהַמְשִׁיךְ.”

היום, לפני 107 שנים, נולדה שיבטה טויו, משוררת יפנית. בגיל 92 נאלצה להפסיק לרקוד והחלה לכתוב שירים, הרוויים שמחת חיים והוקרת ההווה, חרף הבדידות ומכאובי הזִקנה. ספר שיריה הראשון, שפרסמה בגיל 98, הגיע לראש רשימת רבי-המכר ביפן ונמכר במאות אלפי עותקים ברחבי העולם.

ויקיפדיה

פייסבוק

שירה “אני” מופיע בספרה “הבוקר בא תמיד”, שיצא לאור בעברית ב-2017 (תרגום: איתן בולוקן, הוצאת לוקוס)

רגיל

סמירה עזיז

סמירה עזיז, נולדה ב-1976

היום, לפני 42 שנים, נולדה סמירה עזיז, אשת תקשורת, אשת עסקים ופעילת זכויות אדם מערב הסעודית. היא חותנה בגיל 15, ובעידוד בעלה למדה בהודו עיתונות, קולנוע ויחסים בינלאומיים, עם דוקטורט במסחר בינלאומי ופוסט-דוקטורט בתקשורת המונים. חברת ההפקות שלה היא החברה הסעודית הראשונה בתעשיית הקולנוע של בוליווד. כסופרת, משוררת, עיתונאית ומגישת רדיו, היא עוסקת רבות בסוגיות משפחתיות (כגון נישואי ילדות ואלימות במשפחה), חברתיות וחינוכיות, בזכויות נשים ובזכויות פליטים ומהגרים בערב הסעודית, וכן ביחסים עם הקהילה הבינלאומית ובקידום שלום דרך ספורט.

ויקיפדיה

האתר והבלוג הרשמי של סמירה עזיז

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עזיז (משמאל) עם עובדים בארגון ממשלתי הודי ליצירת הזדמנויות תעסוקה בפרויקט פיתוח למען נשים

בתמונה הקטנה: מתוך ריאיון עמה ב”אל-בילאד”, פורטל חדשות סעודי באנגלית (יולי 2017)

רגיל

אנה אחמטובה

אנה אחמטובה (שם העט של אנה אנדרייבנה גורנקו), 1966-1889

“בֶּחָזֶה צְמַרְמֹרֶת, אֵין עֵזֶר.
אַךְ קַלּוּ צְעָדַי כְּתָמִיד.
עַל יָדִי הַשְּׂמָאלִית לָבַשְׁתִּי
הַכְּסָיָה שֶׁל הַיָּד הַיְמָנִית.

רַק שָׁלֹשׁ מַדְרֵגוֹת, יָדַעְתִּי,
אַךְ נִדְמֶה: מִסְפָּרָן כֹּה רָב…
בֵּין עֲצֵי אַשּׁוּחַ הָרוּחַ
הִתְחַנֵּן: נָמוּתָה יַחְדָּו.

הַגּוֹרָל רִמַּנִי. שׁוֹמְעָה אַתְּ.
הַגּוֹרָל הָרַע, הֲפַכְפָּךְ.
חֲבִיבִי, חֲבִיבִי, עָנִיתִי,
גַּם אוֹתִי… אָמוּתָה אִתָּךְ…

זוֹ שִׁירַת אַחֲרוֹנַת פְּגִישׁוֹתֵינוּ.
אֶל הַבַּיִת הִפְנֵיתִי רֹאשִׁי.
בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת עוֹד נִרְאָה לִי
אוֹר נֵרוֹת צָהֹב אֲדִישִׁי.”

אנה אחמטובה (נולדה היום, לפני 129 שנים), מגדולות משוררי רוסיה. שירתה נוגעת באיפוק תמציתי באהבה בלתי-אפשרית, בקשר עמוק לאדמת המולדת ובסבלו של העם הרוסי תחת השלטון הסובייטי.

ויקיפדיה

פייסבוק

את “שִׁירַת הַפְּגִישָׁה הָאַחֲרוֹנָה” תרגמה לעברית המשוררת רחל בלובשטיין-סלע (מתוך “פרויקט בן יהודה“)

בתמונה הגדולה: פורטרט של אחמטובה מאת קוזמה פטרוב-וודקין, 1922

רגיל

דייזי זמורה

דייזי זמורה, נולדה ב-1950

“בעת שבה נשים בניקרגואה ממשיכות להיאנס, לסבול מהתעללות, להירצח, השירים חייבים להיות פמיניסטיים. אבל עליהם להיות יותר מכך, לשקף את המצב האנושי שלנו, מהו היחס שלנו לעצמנו, איך נראות החברה, אהבה, משפחה, אמהוּת, חברוּת, כאב, בדידות…”

היום, לפני 68 שנים, נולדה דייזי זמורה, משוררת ניקרגואית, מהבולטות בשירה הלטינית בת זמננו. בשנות ה-70 הייתה מהדוברות הלוחמניות נגד השלטון הדיקטטורי המושחת של משפחת סומוסה בניקרגואה. דרך פרטים קטנים של היום-יום, מבטאת שירתה את עמדתה חסרת הפשרות בנוגע לזכויות אדם, פוליטיקה, פמיניזם, היסטוריה ותרבות.

“אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת הַגּוּף הַזֶּה שֶׁלִּי, שֶׁחַי חַיִּים,
אֶת מִתְאָר כְּלִי הַקִּבּוּל שֶׁלּוֹ, אֶת רַכּוּתוֹ הַמִּשְׁתַּפֶּכֶת,
אֶת שְׂעָרִי הַזּוֹרֵם לְכַתֵּר אֶת גֻּלְגָּלְתִּי,
אֶת פָּנַי כְּגָבִיעַ זְכוּכִית, הַנִּצָּב עַל רַגְלוֹ הַשַּׁבְרִירִית
הַמְּטַפֶּסֶת בַּעֲדִינוּת מִתּוֹךְ כְּתֵפָיִם וְעֶצֶם בְּרִיחַ.

אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת גַּבִּי הַמְּעֻטָּר בְּכוֹכָבִים מְעֻמְעָמִים,
אֶת הַגְּבָעוֹת הַבְּהִירוֹת שֶׁל שָׁדַי,
מַעְיָנוֹת שֶׁל חָלָב, הָרִאשׁוֹן לְהָזִין אֶת הָאָדָם,
אֶת בֵּית חָזִי הַמִּזְדַּקֵּר, אֶת מָתְנִי הַגְּמִישָׁה,
אֶת מְלֵאוּתָהּ וְאֶת חֻמָּהּ שֶׁל בִּטְנִי.

אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת הַסַּהַר הַמִּתְעַקֵּל בִּירֵכַי,
שֶׁהָלַךְ וְהִתְעַצֵּב מֵהֵרָיוֹן לְהֵרָיוֹן,
אֶת הַגַּל הַמִּסְתַּלְסֵל הָאַדִּיר שֶׁל יַשְׁבָנִי,
אֶת רַגְלַי, יְסוֹדוֹת הַמִּקְדָּשׁ כֻּלּוֹ.

אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת עָלֵי הַכּוֹתֶרֶת הַכֵּהִים
וְאֶת הַפַּרְוָה הַנִּסְתֶּרֶת שֶׁלִּי,
שׁוֹמְרָיו שֶׁל שַׁעַר גַּן הָעֵדֶן הַמִּסְתּוֹרִי
אֶל תּוֹךְ הַנִּקְרָה הַלַּחָה שֶׁמִּמֶּנָּה דָּם קוֹלֵחַ
וּמֵימֵי הַחַיִּים.

הַגּוּף הַזֶּה שֶׁלִּי יָכוֹל לִכְאֹב וְלַחְלוֹת,
הוּא דּוֹלֵף, הוּא מִשְׁתַּעֵל, הוּא מַזִּיעַ,
מַפְרִישׁ נוֹזְלֵי גּוּף, צוֹאָה, רֹק,
הוּא נַעֲשָׂה עָיֵף, זָקֵן, שָׁחוּק.

גּוּף חַי, חֻלְיָה מְקַשֶּׁרֶת אֵיתָנָה אַחַת
לְהַבְטִיחַ אֶת שַׁרְשֶׁרֶת הַגּוּפִים הָאֵינְסוֹפִית.
אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת הַגּוּף הַזֶּה, הֶעָשׂוּי אֲדָמָה שׁוֹפַעַת:
זְרָעִים, שָׁרָשִׁים, לְשַׁד, פְּרָחִים וּפֵרוֹת.”

(“חגיגה של הגוף”, מתוך ספרה של דייזי זמורה, “הקצף האלים: שירים חדשים ונבחרים”, בהוצאת ספרי קארבסטון, 2002.
תרגום לעברית: מתת גולדברג אלון)

ויקיפדיה

פייסבוק

הציטוט והתמונות מתוך כתבה על זמורה ב”La presna” (“העיתונות”, עיתון יומי חשוב בניקרגואה)

רגיל

בירגיט תוט

בירגיט (ברידג’ט) תוט, 1662-1610

היום, לפני 408 שנים, נולדה בירגיט תוט, סופרת ומלומדת דנית, שהייתה מהראשונות לדרוש השכלה לנערות ולנשים. היא ידעה שפות רבות, ביניהן גרמנית, אנגלית, צרפתית, לטינית, יוונית ועברית, ותרגמה יצירות חשובות רבות לדנית כדי להנגישן, במיוחד לנשים. היא זכורה במיוחד בשל תרגום ראשון מסוגו מלטינית של כתבי הפילוסוף הרומאי סנקה, תרגום שיצר שיח תרבותי ודתי חדש בדנמרק והכניס מילים חדשות לשפה הדנית. אף שלא היה לה “מקצוע” ציבורי רשמי היא זכתה לכבוד רב בקהילה האקדמית הדנית, וב-1660 אושרה לה קצבה שנתית מיוחדת מהמלך על מנת להרחיב את ספרייתה ולחקור שפות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: עמוד השער של תרגום תוט לעבודותיו של סנקה מלטינית לדנית. שמה אינו מוזכר, אך היא מוצגת כמינרווה אלת החוכמה (חובשת קסדה, בראש העמוד) (מקור: ויקיפדיה)

רגיל

בסי ריינר פארקס

בסי ריינר פארקס, 1925-1829

היום, לפני 189 שנים, נולדה בסי ריינר פארקס, סופרת, משוררת, עיתונאית ופעילה למען זכויות נשים באנגליה. היא הייתה חברה בתנועת הנשים המאורגנת הראשונה באנגליה, שהפעילה בכיכר לנגהם בלונדון מועדון קריאה ובית קפה שהיוו מרחב לדיון ולפעולה למען שיפור מעמדן וזכויותיהן של נשים, בעיקר זכויות תעסוקה, השכלה, רכוש והצבעה. היא הייתה העורכת הראשית של “הירחון של נשות אנגליה”, אשר נוסד ע”י קבוצת לנגהם ב-1858 והיה כתב-העת הראשון שקידם ופרסם את פועלן של נשות התקופה לצד סיקור נשים בולטות בהיסטוריה, שירה שכתבו נשים וחדשות רלוונטיות לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

הלן סיקסו

הלן סיקסו, נולדה ב-1937

“על האישה לכתוב על האישה ולהביא את הנשים אל הכתיבה, שממנה הורחקו באלימות כפי שהורחקו מגופן שלהן. מאותן סיבות, תחת אותו חוק, למען אותה מטרה ממיתה. על האישה להיכנס לטקסט – כמו גם לעולם, ולהיסטוריה – ביוזמתה הייחודית.”

היום, לפני 81 שנים, נולדה הלן סיקסו, סופרת, משוררת, מחזאית ופילוסופית פמיניסטית צרפתייה-יהודייה, ילידת אלג’יריה. פרופ’ סיקסו הקימה ב-1974 את “המרכז לחקר לימודי נשים”, הראשון מסוגו באירופה, ונחשבת לאחת האינטלקטואליות המובילות בצרפת מאז שנות ה-60, אשר השפיעה רבות על עיצוב התיאוריה הספרותית, הפילוסופיה והפמיניזם הפוסט-מודרניים.

ויקיפדיה

פייסבוק

הציטוט מתוך “צחוקה של המדוזה” (Le Rire de la Méduse), שראה אור ב-1975 ונחשב לאחד המניפסטים הפמיניסטיים החשובים שפורסמו. החיבור עוסק ביחסים שבין שפה, גוף, מיניות וחברה, ועל ידי חשיפת ההכללות הלשוניות שעיצבה הפטריארכיה לדיכוי הנשי, ותרגול צורות ביטוי חלופיות של כתיבה נשית וקווירית, פועל ליצירת שינוי לשוני, אשר ייצור בתורו שינוי תפיסתי ולבסוף שינוי חברתי.

בתמונה הקטנה: פרופ’ סיקסו מרצה בשנת 1975

התמונות מתוך אתר “בבליו”, המרכז מידע על ספרים וסופרים בצרפתית

רגיל

פאולינה צ’יזיאן

פאולינה “פאולי” צ’יזיאן, נולדה ב-1955

“אנו סוסות אבודות הדוהרות על פני החיים, מואכלות פירורים, נושאות את תהפוכות הגורל, מכריזות מלחמה זו כנגד זו. הזמן חולף ויום אחד נישכח. כל אחת מאיתנו היא ענף שבור, עלה יבש, נתונות לחסדי הרוח. אנו חמש. הבה נתאחד, וניצור יחד יד אחת.”

היום, לפני 63 שנים, נולדה פאולינה צ’יזיאן, מספרת סיפורים ממוזמביק, האישה הראשונה שספריה יצאו לאור במדינתה. כתיבתה מבקרת מסורות תרבותיות, חברתיות ופוליטיות במוזמביק, ומהווה שופר לחוויות של נשים בחברה פטריארכלית הכורעת תחת נטל היסטורי של עימות אלים ושהנשים בה לרוב לא זוכות להשכלה או מתקבלות לשוק העבודה.

ויקיפדיה

הציטוט מפיה של ראמי, גיבורת ספרה של צ’יזיאן “האישה הראשונה: סיפור על פוליגמיה” (2001), המובילה את נשותיו השונות של בעלה לפעול בסולידריות להשגת מעמד וקול משלהן. מתוך ביקורת על הספר באתר “מילים ללא גבולות”

פייסבוק

רגיל

ניצן מינץ

ניצן מינץ, נולדה ב-1989

“לא
בדפים אכתוב.
בשברי חלומי.
ויצמח עצי ויעירני”

היום, לפני 29 שנים, נולדה ניצן מינץ, אמנית ומשוררת רחוב ישראלית. יצירתה היא מלאכת חיבור בין מילים, מקומות, חומרים וצורות יחד לכדי אמירה הרמונית. היא מציגה גם בגלריות, בחללי אמנות ובפרויקטים שונים בארץ ובעולם, אך בעיקר מוציאה את השירה מתוך דפי הספר אל הרחוב ומזמינה את הקהל המזדמן לקרוא, להרגיש ולחשוב שירה. בחירתה למקם את שיריה באופן מכוון בנקודות מסוימות ברחבי העיר, על פח גלי, חלון אטום, קיר סדוק או דלת חלודה, היא שמטעינה את האישי והנפשי במשמעויות חברתיות ופוליטיות.

האתר של ניצן מינץ

דף הפייסבוק של ניצן מינץ

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מינץ ואחת מיצירותיה בסיור של Talking art

בתמונה הקטנה: עבודת גרפיטי של מינץ, על מבנה חברת החשמל בשדרות בן גוריון בתל אביב. צילום: רחל גיל ל”הארץ”

רגיל

מריה חזוס אלוורדו ריברה

מריה חזוס אלוורדו ריברה, 1971-1878

“העיקרון הבסיסי של הפמיניזם הוא שוויון של הגבר והאישה בפוטנציאל המנטלי וביכולת לעבוד, שוויון שהוכח ללא עוררין על ידי ההיסטוריה, ואפילו על ידי התבוננות שטחית בחיי היומיום. ברור כי יש צדק מוחלט בשחרור הנשים מן האפוטרופסות הכפויה והאכזרית של הגבר”

היום, לפני 140 שנים, נולדה מריה חזוס אלוורדו ריברה, פעילה חברתית ופמיניסטית רדיקלית, אשת חינוך, עיתונאית וסופרת פרואנית, הנחשבת לראשונת המגנות על זכויות נשים בפרו. “המהפכה הנשית”, ארגון שהקימה ב-1914, קידם הסכמה ציבורית רחבה וחקיקה בעד קבלת נשים לעבודות ממשלתיות ובעד זכות הצבעה לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

הציטוט מתוך דברים שנשאה ב-1911 בכנס על פמיניזם, בלימה, פרו.

התמונה הקטנה מתוך סרטון מחווה ל”מריה חזוס אלוורדו ומאבקה למען אזרחותן של הפרואניות”

רגיל

ליידי מרי וורטלי מונטגו

ליידי מרי וורטלי מונטגו, 1762-1689

היום, לפני 329 שנים, נולדה ליידי מרי וורטלי מונטגו, אצילה, כותבת ומשוררת אנגלייה. כתביה מתארים ומבקרים, בין היתר, את העמדה החברתית דאז כלפי נשים, המעכבת את התפתחותן האינטלקטואלית והחברתית. היא הייתה הראשונה שכתבה רשמים ממסעותיה באימפריה העות’מאנית, כאשת השגריר הבריטי בטורקיה, וחשפה פנים שונות של אורחות החיים במזרח הקרוב, בעיקר של הנשים. בטורקיה נחשפה גם לחיסון לאבעבועות שחורות, שפותח בסין מאות שנים קודם לכן אך באירופה התייחסו אליו כרפואת אליל, שכנעה את משפחת המלוכה הבריטית להתחסן והביאה להפצת החיסון במערב ובעולם כולו.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: “ליידי מונטגו בלבוש טורקי”, ציור מאת ז’אן אטיין ליאוטאר (~1756)

בתמונה הקטנה: “פופ מתנה אהבים עם ליידי מרי”, ציור שמן מאת ויליאם פאוול פרית (1852), המתאר את ליידי מרי פורצת בצחוק לשמע הצהרת אהבתו של המשורר אלכסנדר פופ

רגיל

רונית מטלון

רונית מָטָלוׄן, 2017-1959

היום, לפני 59 שנים, נולדה רונית מָטָלוׄן, מחשובות הסופרות הפמיניסטיות המזרחיות בספרות העברית בדורנו, המזוהה במובהק גם עם השמאל הרדיקלי ועם ארגונים לשינוי חברתי ולמען זכויות אדם. יצירתה עוסקת בעיקר בשאלת הזהות של בני עדות המזרח בישראל, במעמד האישה בחברה המזרחית והישראלית בכלל וביצירת אלטרנטיבות לקטגוריות מהותניות של מזרח מול מערב. לצד יצירתה הספרותית עבדה גם כעיתונאית, וכן הייתה ראש התוכנית לכתיבה יוצרת בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה. סיפורה “אח קטן” הוא כיום יצירת חובה לבחינת הבגרות בספרות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צילם דודו בכר, מתוך כתבה ב”הארץ”, 2015, “אשכנזים, ספרות ובהלה קיומית: ראיון עם רונית מטלון

בתמונה הקטנה: בצעירותה, מתוך אלבום אישי

רגיל

עאישה תיימור

עאישה (עִסמת) תיימור, 1902-1840

היום, לפני 116 שנים, נפטרה עאישה תיימור, סופרת ומשוררת מצרייה. במסגרת פעילותה החברתית והפמיניסטית קראה לשיפור מצבן של נשים בחברה הערבית, למאבק בקולוניאליזם ולהכללתם של בני קבוצות אתניות ומעמדות שונים בתהליך בניית האומה המצרית. בתקופה שבה העיסוק הציבורי בתרבות היה נחלתם של גברים בלבד, תיימור נחשבה לאחת הכותבות הבולטות לתיאטרון, בדגש על עולמן של נשים, תקוותיהן והמחסומים שבדרכן. שירתה, בערבית, בטורקית ובפרסית, התאפיינה ברגש עז ואמיתי, בפרט בשירי ההספד שלה, שהושפעו ממאורעות חייה ובראשם מותה של בתה הבכורה תאוחידה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: כריכת ספרה “ספר ההרפתקאות של אל-הלל”, שיצא לאור ב-1956, מתוך אתר ebay

רגיל

אנה מונטנגרו

אנה לימה (קארמו) מונטנגרו, 2006-1915

היום, לפני 103 שנים, נולדה אנה מונטנגרו, סופרת, משוררת, עיתונאית, עורכת דין ואקטיביסטית ברזילאית. רבים ממאבקיה המשפטיים ומכתביה עסקו בזכויות סוציו-אקונומיות ובריאותיות של נשים, בגזענות חוקית ותרבותית כנגד שחורים ובזכויותיהם החוקתיות של פועלים בעיר ובכפר. ב-1964 הוגלתה מברזיל בשל פעילותה הקומוניסטית, הצטרפה לפדרציית הנשים הדמוקרטית הבינלאומית ופעלה רבות למען זכויות אדם בכלל וזכויות נשים בפרט במסגרת אונסק”ו. כעבור 15 שנים הותר לה לחזור לארצה, והיא זכתה להכרה ולהוקרה על פועלה מטעם לשכת עורכי הדין בברזיל ומטעם המדינה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

תהילה עופר

תהילה עופר, נולדה ב-1930

“למה הרדיו מטרטר לי משהו נוסח: ‘גבירתי הנהגת! עכשיו, בחורף, אינך יכולה לחזות שינויים במזג האוויר’? כאילו הגברים כולם חזאים. מוסמכים למטאורולוגיה. על כן, רק לנו, הנהגות, מופנית הפנייה הנרגשת […] אני מסתכלת סביב. מה מוכן לחורף ברכבם של הנהגים הגברים ולא מוכן ברכבי? האם המגבים, הבלמים, הצמיגים, זכר ונקבה נבראו, עם תכונות סמויות, בהן מוֹתר אבזר-זכר על אבזר-נקבה? […] אם אגרום לתאונה, תדעו מה הרגיז אותי, עד כדי איבוד שלוותי כנהגת זהירה (שדווקא מכינה את רכבה לחורף).”
(מתוך טור של עופר ב”מעריב”, 18 בדצמבר 1985, המבקר תשדיר שירות)

היום, לפני 88 שנים, נולדה תהילה עופר, עיתונאית ועורכת ישראלית. במלחמת העצמאות התנדבה לפלמ”ח משום ש”מנעוריי, כשראיתי את הטנקיסטיות של הצבא האדום שנכנס לרומניה, רציתי להיות לוחמת”. מראשית שנות ה-60 עסקה בעיתונות בתחומי חברה, צרכנות, חינוך, בריאות, פוליטיקה ומעמד האישה, תוך ביקורת על התייחסות לנשים במרחב הציבורי והצגת מודלים של נשים שפרצו את תקרת הזכוכית. גם לאחר פרישתה לגמלאות בשנות ה-90 המשיכה לסקר את חיי הגמלאים, לערוך את כתב העת “דור הפלמ”ח” ולכתוב ספרי עיון ותיעוד, למשל על צנחני היישוב ובראשם חנה סנש וחביבה רייק.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם בן זוגה זאב. צילום: דודו בכר ל”הארץ”, מתוך ריאיון שנערך איתה ב-2015 במסגרת אירוע עם ותיקי הפלמ”ח לרגל 75 שנים להיווסדו

בתמונה הקטנה: בצעירותה בפלמ”ח

רגיל

אסתר ראבּ

אסתר ראבּ, 1981-1894

“ברוך שעשני אשה
שאני אדמה ואדם,
וצלע רכה

ברוך שעשיתני
עיגולים עיגולים
כגלגלי מזלות
וכעיגולי פירות,
שנתת לי בשר חי
פורח,

ועשיתני כצמח השדה
נושא פרי
שקרעי ענניך,
מחליקים כמשי
על פני וירכי”

היום, לפני 124 שנים, נולדה אסתר ראבּ, המשוררת והסופרת העברית הבולטת הראשונה מבין ילידי ארץ ישראל, שכונתה “המשוררת הצברית הראשונה”. כתיבתה ייחודית בקרב משוררים עבריים בני התקופה בתיאוריה העולים מתוך הנוף הארצישראלי, בקרבתה אל הטבע החשוף והפראי, בחריזה חופשית הנכתבת בשטף ובמזיגה פשוטה בין ישן לחדש.

ויקיפדיה

פייסבוק

הציטוט הוא קטע מתוך “שירת אישה”, מאת אסתר ראבּ, פורסם לראשונה ב”דבר הפועלת”, שבט תשכ”ט (ינואר 1969)

בתמונה הגדולה: אסתר ראב, 1971 (מתוך ארכיון גנזים)

בתמונה הקטנה: דיוקן של אסתר ראב, מאת ציונה תג’ר

רגיל

קרוליין נורטון

קרוליין נורטון, 1877-1808

היום, לפני 210 שנים, נולדה קרוליין נורטון, אשת חברה וסופרת אנגלייה, שנחשבת עד היום סמל למאבק למען צדק. ב-1836 עזבה את בעלה, שהתברר כקנאי ורכושני, שתיין ואלים, והוא תבע את אחד מחבריה הקרובים, שהיה אז ראש הממשלה, בגין בגידה פלילית עמה. ביהמ”ש דחה את התביעה, אך נורטון לא הורשתה להתגרש, נמנעה ממנה גישה לילדיה והכנסותיה מכתיבה נחשבו של בעלה. היא ניהלה קמפיין רב-תהודה, שבעקבותיו עברו לראשונה חוקים המאפשרים לנשים להיחשב ישות משפטית נפרדת מהבעל בסוגיות כמו משמורת ילדים, גירושין בבית דין אזרחי ושמירה על רכושן לאחר הנישואין.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: קרוליין נורטון (מימין), סמואל רוג’רס ומריה לואיזה פיפס, בציור של פרנק סטון, סביבות 1845

בתמונה הקטנה: נורטון ב-1863

רגיל

מריה קויאדו רומרו

מריה ג’וספה קויאדו רומרו, 1968-1885

היום, לפני 133 שנים, נולדה מריה קויאדו רומרו, עיתונאית, משוררת ופמיניסטית קובנית, מייסדת מפלגת הסופרג’יסטיות הדמוקרטית של קובה טרום המהפכה. היא הייתה כתבת החדשות הראשונה והכתבת הפרלמנטרית הראשונה בקובה, וכתבה רבות על חקיקה למען הגנה על נשים, שוויון מגדרי וזכות הצבעה לנשים. היא יזמה את הקמתו של ביה”ס לחקלאות הראשון לנשים בקובה, נאבקה למען זכותן של נשים לעסוק במסחר, ומאוחר יותר הייתה מפקחת השווקים הראשונה במדינתה. ב-1932 ייסדה וערכה את כתב-העת הפמיניסטי “לה מוּחֵר” (“האישה”), שהכשיר וטיפח דור חדש של עיתונאיות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונות: כתבה על פועלה של מריה קויאדו רומרו, מתוך סדרת כתבות על נשים חשובות באמריקה שפורסמה ב-1935

רגיל

קלייר בות’ לוס

אן קלייר בות’ לוס, 1987-1903

היום, לפני 115 שנים, נולדה קלייר בות’ לוס, סופרת, פוליטיקאית ודיפלומטית אמריקאית. היא כתבה סיפורת דרמטית, תסריטים ומחזות, מאמרי עיתונות וסיקור מלחמות, והתפרסמה במיוחד במחזה המצליח שכתבה ב-1936, “הנשים”, שכלל צוות של שחקניות בלבד. כפוליטיקאית, לוס נודעה בעמדותיה האנטי-קומוניסטיות, וכן בביקורתה על השלטון הקולוניאליסטי של הממלכה המאוחדת בהודו. היא הייתה האישה הראשונה בארה”ב שמונתה לשגרירה במדינה חשובה בחו”ל (איטליה וברזיל). לוס נודעה גם כנואמת כריזמטית במיוחד, ולקחה חלק מרכזי בכל הקמפיינים של המועמדים הרפובליקנים לנשיאות בתקופתה.

ויקיפדיה

פייסבוק