עמוד 1
רגיל

אִבְּתִסָאם מראענה

אִבְּתִסָאם מראענה-מנוחין, נולדה ב-1975

היום, לפני 42 שנים, נולדה אִבְּתִסָאם מראענה, תסריטאית, במאית ומפיקה ישראלית-פלסטינית. סרטיה הדוקומנטריים, שהוצגו בפסטיבלים ברחבי העולם וזכו בפרסים רבים, נותנים ביטוי לשיח הפנימי של ערביי ישראל ומציגים את מאבקיהם כמיעוט לצד ביקורת על מנהגים בחברה הערבית המחזקים דיכוי ואי-שוויון. היא נכללה ב-2009 ברשימת עשר הנשים המשפיעות בישראל, מרצה באוניברסיטה הפתוחה, בבצלאל ובמכללת ספיר, וחברת מועצת התרבות והאמנות של מפעל הפיס. היא גם פעילה פמיניסטית בולטת, והקימה בין היתר את “הקרן להעצמה נשית” התומכת בנשים שבנות משפחותיהן נרצחו על ידי בני משפחה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: מתוך ריאיון ליואב איתיאל, מגזין “גפן”

רגיל

יהודית הררי

יהודית (איזנברג) הררי, 1979-1885

היום, לפני 132 שנים, נולדה יהודית הררי, מורה, גננת וסופרת ישראלית, מחלוצות החינוך המיוחד בארץ, ממייסדי תל אביב והסתדרות המורים וחברת מועצת “הבימה”. בספרה “אישה ואם בישראל: מתקופת התנ”ך עד שנת העשור למדינת ישראל” (1958) כתבה “על נשי-ישראל שלקחו חלק פעיל בחיי האומה. […] על האישה היהודית שהאירה את בית ישראל במחשכי הגלות, על הנשים שהשתתפו בבנין מולדתנו, בהחייאת לשוננו, בהפרחת שממותינו, בהגנה על אדמותינו […]. רבים בעמנו וביחוד הנשים אינם יודעים הרבה על חיי האישה הישראלית, ומקוה אני שמספר זה ילמדו להכיר את אחיותיהם ואימותיהם.”

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

ריקי לייק

ריקי פמלה לייק, נולדה ב-1968

היום, לפני 49 שנים, נולדה ריקי לייק, שחקנית, מפיקה ומנחת תוכנית אירוח יהודייה-אמריקאית, זוכת פרס אמי. הופעתה הראשונה בסרט הייתה כטרייסי טרנבלאד, הדמות הראשית ב”היירספריי”, סרט הקאלט של ג’ון ווטרס. היא הצטרפה בזאת לחבורת ה”דרימלנדרז”, והופיעה בסרטים נוספים של ווטרס, כמו “נער שוליים” ו”אמא סדרתית”. לייק ידועה בעיקר בשל תוכנית האירוח שלה, ששודרה בשנים 2004-1993. כשהיא התחילה, לייק בת ה-24 הייתה בעלת תוכנית האירוח הצעירה בהיסטוריה של הטלוויזיה. בשנים האחרונות היא פועלת להגברת מודעות ללידות ביתיות וכן לסיכונים שבלקיחת גלולות למניעת היריון.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ג’רי סטילר (בתפקיד וילבור טרנבלאד), ריקי לייק (בתפקיד טרייסי טרנבלאד) ודיוויין (בתפקיד עדנה טרנבלאד), מתוך סרטו של ג’ון ווטרס “היירספריי”, 1988

רגיל

קייט מילט

קתרין מוריי “קייט” מילט, 2017-1934

“כשקבוצה אחת שולטת על אחרת, מערכת היחסים ביניהן היא פוליטית. כשהסדר כזה נמשך זמן רב, מתפתחת אידיאולוגיה שמגבה אותו (פאודליזם, גזענות וכיו”ב). כל הציוויליזציות ההיסטוריות הן פטריארכליות, והאידיאולוגיה שלהן היא עליונות גברית […] וזהו אולי כלי הנשק החזק ביותר של הפטריארכיה, האוניברסליות העל-זמנית שלה… היא מבוצרת עדיין בעמדתה משום שהצליחה לגרום לעצמה להיתפס כדבר טבעי.” – קייט מילט (נולדה היום, לפני 83 שנים), סופרת ואמנית אמריקאית, מהאקטיביסטיות והתאורטיקניות הבולטות בפמיניזם הרדיקלי ובגל השני בכלל, מחברת “פוליטיקה מינית” (1970).

ויקיפדיה – קייט מילט

ויקיפדיה – “פוליטיקה מינית”

פייסבוק

רגיל

אליסון בכדל

אליסון בכדל, נולדה ב-1960

היום, לפני 57 שנים, נולדה אליסון בכדל, קריקטוריסטית אמריקאית, אשר עיבוד של רומן גרפי שלה למחזמר זכה בפרס טוני. ב-1983 החלה ליצור את סדרת הקומיקס “לסביות שכדאי להיזהר מהן”, אשר בה נטבע לראשונה המונח “מבחן בכדל”. המבחן בודק אם סרטים וסדרות עלילתיים מקיימים תנאי בסיסי לייצוג נשים: האם יש בהם לפחות סצנה אחת שבה שתי נשים, שיש להן שם פרטי, משוחחות ביניהן על נושא שאינו מערכת יחסים עם גבר? סקירות שונות העלו שרק כ-50% מהסרטים עוברים את המבחן. ב-2014 קבעה קרן הקולנוע האירופית את “מבחן בכדל” כאחד המסננים לסרטים המוגשים לה.

ויקיפדיה – אליסון בכדל

ויקיפדיה – “מבחן בכדל”

פייסבוק

בתמונה הגדולה: קטע מיצירה גרפית של בכדל

רגיל

וירג’יניה וייאחו

וירג’יניה וייאחו גארסיה, נולדה ב-1949

היום, לפני 68 שנים, נולדה וירג’יניה וייאחו, סופרת, עיתונאית ומנחת טלוויזיה קולומביאנית. היא קיבלה מקלט פוליטי בארה”ב לאחר שהעידה בתיק הרצח של המועמד לנשיאות לואיס קרלוס גלן והביאה להרשעתו של שר המשפטים אלברטו סנטופימיו, שפעל כשותפו של פבלו אסקובר, מסוחרי הסמים האכזריים, העשירים והחזקים בהיסטוריה. היא העידה גם על תפקיד צבאו של אסקובר בטבח בבית המשפט בבוגוטה ב-1985, שבו נרצחו יותר ממאה אנשים, ביניהם 11 שופטי ביהמ”ש העליון. ספרה על יחסיה עם אסקובר ועל הקשרים בין השלטון לקרטלי הקוקאין עמד בראש רשימת רבי-המכר הן בארה”ב והן בקולומביה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: וייאחו לצד פבלו אסקובר

רגיל

אביגיל שפֶּרבֶּר

אביגיל שפֶּרבֶּר, נולדה ב-1973

היום, לפני 44 שנים, נולדה אביגיל שפרבר, צלמת ובמאית ישראלית. ב-2005 ייסדה את ארגון “בת קול“, המהווה מסגרת של תמיכה וערבות הדדית לנשים לסביות דתיות ופועל לשינוי התפיסות של החברה הדתית בנושא זה. סרטיה – ביניהם “אחותי בנצ’יה” (1999) על ילדה אתיופית שהכירה בעת השירות הלאומי ומשפחתה אימצה, “התליין” (2010) על התליין של אדולף אייכמן, ו”תקופת מבחן” (2014) על גידול בנה המשותף עם בת זוגה לשעבר – זכו בפרסים בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה, בפסטיבל הסרטים הישראלי בניו יורק, בפסטיבל סרטי התעודה באמסטרדם (אידפא) וב”דוקאביב”.

ויקיפדיה

פייסבוק

“בתפילה של ימים נוראים אנחנו אומרים: ‘אלוהי, עד שלא נוצרתי איני כדאי ועכשיו שנוצרתי כאילו לא נוצרתי.’ זה משפט קצת תמוה; הרב קוק מסביר את זה כך: עד שלא נוצרתי כנראה שהעולם לא היה זקוק לי, אחרת כבר הייתי נוצר, ועכשיו שנוצרתי, אם אינני ממלא את הייעוד שלי, אם אני לא מי שנוצרתי להיות, אז בעצם כאילו לא נוצרתי.

“אני חושבת שכולנו מכירות את התחושה הזו, שלא היינו עצמנו, שפחדנו להיות אנחנו, שכאילו לא נוצרנו, אבל ‘בת קול’ מאפשרת לנו – ולעוד רבות שלא יכולות להיות פה הערב – לבחור בחיים, למצוא את הייעוד שלנו, להרגיש שעכשיו שנוצרתי אני כדאית לעולם.”

(מתוך דבריה של שפרבר בערב לרגל עשור ל”בת קול”)

 

בתמונה הגדולה: מתוך אתר “בת קול”

רגיל

פסקל ברקוביץ

פסקל נועה ברקוביץ, נולדה ב-1967

היום, לפני 50 שנים, נולדה פסקל ברקוביץ, ספורטאית ואשת תקשורת ישראלית ילידת צרפת. בגיל 15 נחשפה במקרה למוצאה היהודי ולמדינת ישראל, וביולי 1984 הגיעה לראשונה לפעילות התנדבותית בישראל. בדצמבר אותה השנה החליקה בדרכה לבית הספר, נפלה מתחת לרכבת נוסעת ושתי רגליה נקטעו. ב-1985 עלתה לישראל, והייתה למתנדבת הראשונה בצה”ל בכיסא גלגלים. במהלך השנים ייצגה את ישראל במשחקים הפאראלימפיים בשחייה, בחתירה ובאופני יד. היא גם שדרנית, כתבת ועורכת ברדיו ובטלוויזיה, במאית סרטי תעודה ומעבירה הרצאות העצמה מעוררות השראה לקהלים רבים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פרויקט ספורט אתגרי שכולל מפגש עם פסקל וטיפוס על קירות, מתוך אתר “נגישות ישראל”

בתמונה הקטנה: הזכויות על הצילום שמורות לפסקל ברקוביץ

רגיל

עאישה אל-סנא

עאישה אל-סנא, נולדה ב-1941

היום, לפני 76 שנים, נולדה עאישה אל-סנא, עובדת סוציאלית, אחות ופעילת זכויות נשים מרוקאית. היא עבדה במשרד הבריאות המרוקאי למען העלאת מודעות לבריאותן של נשים וכן פעלה רבות למען תחומים שנויים במחלוקת, שזיכו אותה בביקורת רבה מצד שמרנים, כמו אמצעי מניעה, מעמדם של ילדים ממזרים וקורבנות גילוי עריות. בשנות ה-70 החלה להפיק תוכניות טלוויזיה ורדיו שעסקו בבריאותן של נשים, ביניהן תוכנית הטלוויזיה הראשונה במרוקו שעסקה בחינוך להיגיינה. ב-1985 הקימה את “איגוד הסולידריות הנשית”, שמטרתו לסייע לאמהות יחידניות ולקורבנות התעללות ולהעניק להן הכשרות שונות.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

נתיבה בן יהודה

נתיבה בן יהודה, 2011-1928

היום, לפני 89 שנים, נולדה נתיבה בן יהודה, לוחמת פלמ”ח, סופרת ושדרנית רדיו. במלחמת העצמאות שירתה כקצינת חבלה ולוחמת, מפעילת הדוידקה היחידה בצפת. בן יהודה הייתה מילונאית של הסלנג העברי, הקדישה מאמצים רבים לשמירת מורשת הזמר העברי, וכתבה למעלה מ-20 ספרים על הלשון העברית, על קורות ירושלים וארץ ישראל ועל תולדות הזמר העברי. תוכנית הרדיו שלה התייחדה בכך שדובר בה רק על דברים טובים וחיוביים. ב-1993 קיבלה את פרס ראש הממשלה ליוצרים, ב-1998 זכתה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית, וב-2004 הוענק לה התואר “יקירת ירושלים”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם דן בן אמוץ באירוע בצפת

רגיל

עדה אייזקס מנקן

עדה אייזקס מנקן, 1868-1835

היום, לפני 182 שנים, נולדה עדה אייזקס מנקן, שחקנית, ציירת ומשוררת אמריקאית. היא פרסמה כ-20 מאמרים וכ-100 שירים, שעסקו בעיקר במערכות יחסים ובמיניות חופשית וכן במאבקן של נשים למצוא מקום בעולם ובסוגיות פוליטיות שונות. יצירתה לא זכתה לפרסום רב בחייה, ועיקר פרסומה בא בשל אורח חייה הבוהמייני והופעותיה הסנסציוניות בתיאטראות ברחבי ארה”ב ואירופה, כמי שהופיעה על הבמה בעירום לכאורה במחזה “מזפה” והייתה לשחקנית בעלת השכר הגבוה ביותר בזמנה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

רות וסטהיימר

ד”ר רות קרולה וסטהיימר, נולדה ב-1928

היום, לפני 89 שנים, נולדה רות וסטהיימר, מטפלת מינית יהודייה-אמריקאית. היא נולדה בגרמניה, ב-1939 נשלחה לבית יתומים בשווייץ ע”י הוריה, שנספו בשואה, לאחר המלחמה עלתה לישראל, התגייסה ל”הגנה” כצלפית ונפצעה במלחמת השחרור. בשנות ה-50 עברה לצרפת ואח”כ לארה”ב, שם למדה ולימדה פסיכולוגיה וחינוך בדגש על מיניות. ב-1980 החלה ד”ר רות לשדר את תוכנית הרדיו “דיבורים על מין” (Sexually speaking), זכתה להצלחה מסחררת, הפכה לאישיות טלוויזיונית מוכרת בכל בית בארה”ב וגם כתבה כ-40 ספרים בתחום. בשנות ה-90 הנחתה תוכנית דומה גם בישראל, “מין תוכנית”.

ויקיפדיה

פייסבוק

 

רגיל

לקשמי אג’רוול

לקשמי אג’רוול, נולדה ב-1990

היום, לפני 27 שנים, נולדה לקשמי אג’רוול, פעילה חברתית ומגישת טלוויזיה הודית, העורכת קמפיין להפסקת מתקפות החומצה בהודו. היא עצמה הותקפה ב-2005, בגיל 15, ע”י גבר בן 32 שדחתה את חיזוריו. היא מספרת את סיפורה בכלי תקשורת בעולם ומעודדת אחרות לשבור את קשר השתיקה סביב אלימות מגדרית זו, נאבקת להביא לכך שבית המשפט העליון בהודו יורה לממשלה ולרשויות מקומיות לאכוף תקנות למכירת חומצה ויקל את תביעתם של התוקפים בחומצה, ומנהלת ארגון סיוע לשורדות תקיפה בחומצה בהודו.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מאקיקו פוטאקי

מאקיקו פוטאקי, 2016-1958

היום, לפני שנה, נפטרה מאקיקו פוטאקי, אנימטורית יפנית. היא נודעה במיוחד בשל עבודתה עבור סטודיו ג’יבלי במשך יותר מ-30 שנים, שבמסגרתה יצרה אנימה עבור כל סרטיו של הבמאי הייאו מיאזאקי, החל מ”הנסיכה מעמק הרוחות” ב-1984. סרטי האנימה הידועים ביותר שלה הם “השכן הקסום שלי טוטורו”, “הנסיכה מונונוקי”, “המסע המופלא” (זוכה פרס אוסקר), “הטירה הנעה” וכן העיבוד הקולנועי של המאנגה “אקירה” של קצוהירו אוטומו, שהפך במהרה לסרט פולחן והיווה השראה לסרטים רבים כציון דרך במדיום האנימה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פריים מתוך הסרט “המסע המופלא”

רגיל

זורה סהגאל

זורה סהגאל, 2014-1912

היום, לפני 105 שנים, נולדה זורה סהגאל, שחקנית, רקדנית וכוריאוגרפית הודית. בשישים שנות קריירה הופיעה כשחקנית אופי באינספור סרטי בוליווד ובסדרות טלוויזיה בהודו ובבריטניה (כולל בכמה פרקים של “דוקטור הו” בשנות ה-60!), כבשה את במות התיאטרון והמחול בכל רחבי הודו וגם ביפן, בארה”ב, באירופה ובמזרח התיכון, וזכתה בפרסים רבים. הסרט “ניצ’ה נגר” בכיכובה היה הסרט ההודי הראשון שקיבל הכרה בינלאומית רחבה כשזכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן בשנת 1946.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מרגריט דיראס

מרגריט דונדייה, הידועה כמרגריט דיראס, 1996-1914
היום, לפני 103 שנים, נולדה מרגריט דיראס, סופרת ובמאית סרטים צרפתייה, זוכת הגראנד פרי של האקדמיה הצרפתית לתיאטרון. היא כתבה ספרים, מחזות וסיפורים קצרים רבים, בכללם רב-המכר עטור הפרסים “המאהב”, שהוא ככל הנראה אוטוביוגרפי. ייחודה היה בדלדול הטקסט על מנת להטות את כובד המשקל למה שלא נאמר, והיא קושרה לתנועת הספרות הצרפתית של “הרומן החדש”. גם סרטיה היו ניסויים באופיים והעבירו את הסיפור כחוויה באמצעות דימויים שספק נוגעים ספק אינם נוגעים למה שנאמר. כתיבת התסריט לסרט המפורסם “הירושימה אהובתי” מ-1959 זיכתה אותה בפרס האוסקר.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מרגרטה שטפין

מרגרטה אמילי שארלוט שטפין, 1941-1908

היום, לפני 109 שנים, נולדה מרגרטה שטפין, שחקנית תיאטרון, סופרת, משוררת ומחזאית גרמנייה. אף על פי שאביה אסר עליה, היא התעקשה לקרוא באובססיביות וללמוד פילוסופיה ושפות (ביניהן רוסית, אנגלית, צרפתית, דנית ושוודית). היא נודעה כעוזרת, סוכנת, עורכת ומתרגמת החשובה ביותר של ברטולד ברכט, שאיתו עבדה החל מ-1931. רק בשנות ה-90 החלה לקבל מעט מן ההכרה המגיעה לה על כתיבתן של יצירות אלמותיות רבות שזכו לכבוד עולמים תחת שמו, ביניהן “הנפש הטובה מסצ’ואן”, “אדון פונטילא ומאטי משרתו” ו”אופרה בגרוש”. למעשה, ברכט לא השלים כתיבת מחזה כלשהו אחרי מותה בטרם עת משחפת.

ויקיפדיה

מידע נוסף

פייסבוק

בתמונה הגדולה (מימין לשמאל): מרגרטה שטפין, האנס טומברוק, מרטין אנדרסן-נקסה וברטולד ברכט

רגיל

קתלין קולינס

קתלין קולינס, 1988-1942

היום, לפני 75 שנים, נולדה קתלין קולינס, תסריטאית, סופרת, יוצרת סרטים, במאית ופרופ’ לקולנוע אפרו-אמריקאית. ב-1962 החלה לפעול בתנועה לזכויות האזרח, בעיקר בניסיון לעודד את השחורים בג’ורג’יה להצביע, ובמסגרת פעילותה בתנועת אולבני אף נעצרה פעמיים. היא עבדה כמורה במקביל ללימודיה לתואר שני באוניברסיטת הרווארד ובסורבון שבפריז, שם למדה תחת מלגה מלאה. קולינס כתבה מחזות ותסריטים רבים, והתפרסמה במיוחד בשל סרטה פורץ הדרך מ-1982 “Losing Ground”, הסרט הראשון באורך מלא שכתבה, ביימה והפיקה אישה אפרו-אמריקאית.

ויקיפדיה

פייסבוק

 

רגיל

אוגוסטה גרגורי

ליידי איזבלה אוגוסטה גרגורי, 1932-1852

היום, לפני 165 שנים, נולדה ליידי אוגוסטה גרגורי, סופרת, מחזאית ומנהלת תיאטרון אירית. ב-1893 החלה לאגד סיפורי עם, פולקלור ומיתולוגיות איריות, ובשל כך נודעה בתרומתה הרבה להתפתחות זרם התחייה הספרותית באירלנד. היא ייסדה, יחד עם ויליאם בטלר ייטס ואחרים, את התיאטרון הספרותי האירי ותיאטרון אבי בדבלין, שאותו ניהלה במשך כמעט 30 שנים. במהלך השנים הללו כתבה מחזות רבים, שהיו מהפופולריים ביותר בתיאטרון. ג’ורג’ ברנרד שו תיאר אותה כ”אישה האירית החיה הגדולה ביותר”, אולם היא נפטרה באנונימיות כמעט מוחלטת.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

קנדיל באלוץ’

פוזיה עד’ים, שנודעה בשם קנדיל באלוץ’, 2016-1990

היום, לפני 27 שנים, נולדה קנדיל באלוץ’, דוגמנית, שחקנית ופעילה למען זכויות נשים מפקיסטן. היא נישאה ב-2008, בגיל 17, ושנה אחר כך עזבה את בעלה בשל אלימותו כלפיה. באלוץ’ הפכה לידוענית רשת כשהעלתה לרשתות החברתיות סרטונים שבהם עסקה בסוגיות שונות משגרת חייה, אשר עוררו כלפיה ביקורת בשל תכניהם הנחשבים בוטים ושנויים במחלוקת בפקיסטן השמרנית. ביולי 2016 חנק אותה אחיה ואסים עד’ים בשנתה משום ש”פגעה בכבוד המשפחה”. רק שבוע קודם לכן העלתה סרטון שבו לעגה למגבלות הנכפות על נשים במדינתה, והרצח עורר שיח ומודעות למצבן של הנשים הפקיסטניות.

ויקיפדיה

פייסבוק