עמוד 1
רגיל

טיילור סוויפט

טיילור אליסון סוויפט, נולדה ב-1989

היום, לפני 29 שנים, נולדה טיילור סוויפט, זמרת-יוצרת אמריקאית. מאז 2006 זכתה בכ-250 פרסי אמי, גראמי, בילבורד ועוד, אלבומיה הם מהנמכרים ביותר בעולם, שירה “Love Story” הוא שיר הקאנטרי הנמכר בכל הזמנים, והיא האדם עם מספר העוקבים הגבוה ביותר ברשתות החברתיות. יש לה השפעה רבה על אימוץ המדיה החברתית לתקשורת עם הקהל ועל עידוד אמנים צעירים שיוצרים את המוזיקה שלהם בעצמם. היא אחת מהידוענים התורמים ביותר, בעיקר למען תמיכה באמנויות, קידום אוריינות, שירותים לילדים חולים ושיקום נפגעי אסונות טבע, וכן ממובילות תנועת Time’s Up נגד אלימות מינית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: חובשת “כובע פוסי” ורוד, מתוך כתבה מ-2018 על “ההתעוררות הפוליטית של נשים לבנות באמריקה” בכתב העת GQ [קרדיט: גטי אימג’ז]

בתמונה הקטנה: בסיבוב הופעות ב-2015, עם צאת אלבומה “1989”

רגיל

סבאח

סבאח (ג’נט ג’רג’ס פע’אלי), 2014-1927

היום, לפני 91 שנים, נולדה ג’נט ג’רג’ס פע’אלי, שנודעה בשם הבמה סבאח, זמרת ושחקנית לבנונית. היא הקליטה את שירה הראשון ב-1940, בגיל 13, ומיד תפסה את תשומת לבה של המפיקה והשחקנית המצרייה אסיא דאר’ר. כבר מהסרט הראשון שבו השתתפה ב-1945, “הלב אוהב רק פעם אחת”, היא הפכה לכוכבת בשל קולה העשיר ושמחת החיים שהקרינה. במהרה התפרסמה בכל העולם הערבי, והייתה לאחת הדיוות הגדולות של המוזיקה הערבית והקולנוע הערבי. היא שיחקה בעשרות סרטים ומחזות, הוציאה יותר מ-3,000 שירים והופיעה בכל רחבי העולם עד לשנות השמונים לחייה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: סבאח מתארחת בתחרות היופי “מיס מצרים”, קהיר 2007 [מקור]

רגיל

ג’וני מיטשל

ג’וני (רוברטה ג’ואן) מיטשל, נולדה ב-1943

“אַתְּ צְרִיכָה לְנוֹפֵף בָּאֶגְרוֹפִים מוּל הַבָּרָק עַכְשָׁו
אַתְּ צְרִיכָה לִשְׁאֹג כְּמוֹ אֵשׁ בַּיַּעַר
אַתְּ חַיֶּבֶת לְהָפִיץ אֶת הָאוֹר שֶׁלָּךְ כְּמוֹ לֶהָבוֹת
עַל כָּל שְׁמֵי הַלַּיְלָה
הֵם הוֹלְכִים לְכַוֵּן אֶת כֹּל צִנּוֹרוֹת הַכִּבּוּי עָלַיִךְ
תַּרְאִי לָהֶם שֶׁלֹּא תִּכְבִּי
לֹא לִפְנֵי שֶׁתַּצִּיתִי כָּל תְּשׁוּקָה
אֲפִלּוּ לֹא אַחֲרֵי שֶׁתָּמוּתִי
בּוֹאִי עַכְשָׁו
אַתְּ חַיֶּבֶת לְנַסּוֹת
אִם אַתְּ מַרְגִּישָׁה בּוּז
אָז תַּגִּידִי אֶת זֶה
אִם נִמְאַס לָךְ מֵהַלַּיְלָה הַשָּׁקֵט
אָז, אֱלֹהִים, תִּצְרְחִי אֶת זֶה
נִדּוֹנְתְּ לַמֵּיתָרִים וְלַקְּלִידִים
אָז תַּחְשְׂפִי כָּל תָּו שֶׁאַתְּ מַרְגִּישָׁה
שֶׁעֵצִים שְׁבוּרִים וְשֶׁנְהָב
מְנַסִּים לְהַסְתִּיר”

היום, לפני 75 שנים, נולדה ג’וני מיטשל, מוזיקאית וציירת קנדית, מהיוצרות והמבצעות החשובות והמשפיעות בעולם.

ויקיפדיה

פייסבוק

הציטוט מתוך שירה של ג’וני מיטשל “מִשְׁפָּט הַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים” (1972), תרגמה לעברית: מתת גולדברג אלון

בתמונה הגדולה: מיטשל בשנת 2008, מתוך כתבה באתר התרבות “פלייבור-ווייר”: “ג’וני מיטשל רוצה להגדיר בעצמה את המורשת שלה, אז למה לא נותנים לה?

בתמונה הקטנה: עם מיקרופון וגיטרה, שנת 1971~. מתוך כתבה ב”נשיונל פוסט” על הביוגרפיה של ג’וני מיטשל מאת דיוויד יפה

רגיל

סוזן מקלארי

סוזן קיי מקלארי, נולדה ב-1946

היום, לפני 72 שנים, נולדה סוזן מקלארי, פרופ’ למוזיקולוגיה ופמיניסטית אמריקאית. היא ידועה בעיקר כהוגה ומובילה של “המוזיקולוגיה החדשה”, המשלבת מוזיקולוגיה עם ביקורת חברתית ופמיניסטית. בספרה הידוע “סיומות נקביות” מנתחת מקלארי את מבנה הסונטה עצמו כסקסיסטי או מיזוגיני ואימפריאליסטי, ומתארת כיצד המוזיקה המסורתית הבנתה מגדר וזהות מינית. בספרה “חוכמה מקובלת” היא מרחיבה את ההקשר החברתי-פוליטי שבו נבחן מקומה של המוזיקה, וטוענת שלא ניתן לנתק את הקאנון הקלאסי האובייקטיבי לכאורה מתפיסת העולם והתרבות ההגמוניות שיצרו אותו.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: באוניברסיטת ארברו, שוודיה, 2016 (צילום: לארס ווסטברג)

בתמונה הקטנה: באוניברסיטת אורגון, ארה”ב, 2015

רגיל

איימי ויינהאוס

איימי ג’ייד ויינהאוס, 2011-1983

היום, לפני 35 שנים, נולדה איימי ויינהאוס, זמרת-יוצרת יהודייה-בריטית, מהמוזיקאיות הבולטות בשני העשורים האחרונים. סגנונה האקלקטי עירב ז’אנרים רבים, בהם סול, סקא, ג’אז ורית’ם אנד בלוז. ב-2006 יצא אלבומה השני, Back to Black, האלבום הנמכר ביותר בעולם ב-2007, שהפך אותה לאמנית הבריטית הראשונה שזכתה בחמישה פרסי גראמי באותה השנה, כולל תגלית השנה, תקליט השנה ושיר השנה. היא זכתה גם בפרס הזמרת הטובה ביותר בבריטניה לשנת 2007, ובפרסים רבים נוספים. ביולי 2011 הפכה למרבה הצער לחלק מ”מועדון 27” כשנפטרה בביתה שבלונדון מהרעלת אלכוהול.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ויינהאוס מופיעה בטקס פרסי MTV, לוס אנג’לס 2007

בתמונה הקטנה: מאחורי הקלעים עם הלהקה המלווה שלה, 2009

רגיל

אִימה סומאק

אִימה סומאק (נולדה בשם זוילה אוגוסטה אמפראטריס צ’אווארי דל קאסטיו), 2008-1922

היום, לפני 96 שנים, נולדה אִימה סומאק, זמרת פרואנית-אמריקאית, אחת הנציגות הבולטות של סוגת האקזוטיקה, מוזיקת לאונג’ וגרסאות נוסח-הוליווד של שירי עם דרום אמריקאיים ושירי אינקה. היא זכתה להצלחה בינלאומית החל משנות החמישים, בעיקר בזכות המנעד הקולי שלה, שהתפרש על פני יותר מארבע אוקטבות (ויש הטוענים שהגיע לשש!). היא מעולם לא למדה פיתוח קול בצורה מקצועית ולא ידעה לקרוא תווים, וייחסה את כישרונה המיוחד לשירתה כילדה עם הציפורים בהרי האנדים. ב-2006 קיבלה מידי נשיא פרו את עיטור מסדר השמש של פרו.

ויקיפדיה

אפשר לשמוע את המנעד הקולי יוצא הדופן שלה בשירה מ-1953, “צ’ונצ’ו” (“יצורי היער”)

פייסבוק

רגיל

פטסי קליין

פטסי קליין (נולדה בשם וירג’יניה פטרסון הנסלי), 1963-1932

היום, לפני 86 שנים, נולדה פטסי קליין, זמרת קאנטרי ופופ אמריקאית. אף שנהרגה בהתרסקות מטוס בגיל 30, לאחר הופעה בפני חיילים ומלחים, נחקקה כחלק מ”הקול של נאשוויל” של שנות ה-50 וה-60 וכאחת הזמרות המשפיעות בהיסטוריה של הפופ האמריקאי. גם לאחר מותה המשיכו תקליטיה להימכר בהצלחה רבה וזכו בפרסים רבים, וקולה העשיר ומלא הרגש מהווה עד היום מקור השראה ומודל לחיקוי עבור זמרות בולטות רבות. ב-1973 הייתה לזמרת הסולו הראשונה שהוכנסה להיכל התהילה של מוזיקת הקאנטרי. חייה הקצרים והסוערים מתועדים בספרים, במחזות ובסרטים עלילתיים ותיעודיים רבים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: קליין בהופעתה האחרונה, 3 במרץ 1963, מתוך אתר להנצחתה

רגיל

ביונסה

ביונסה ג’יזל נואלס-קרטר, נולדה ב-1981

“עלינו לשנות את הדרך שבה אנחנו רואות את עצמנו. עלינו לצעוד קדימה כנשים ולהוביל”

היום, לפני 37 שנים, נולדה ביונסה, זמרת, יוצרת, מפיקה מוזיקלית, רקדנית ושחקנית אמריקאית. היא התפרסמה עם להקת הבנות המצליחה “דסטניז צ’יילד”, שאיתה התחילה להופיע כבר ב-1990, בגיל 9. כל אלבומי הסולו שלה הגיעו למקום הראשון במצעד הבילבורד, היא שיאנית מועמדויות וזכיות בפרסי גראמי, בילבורד ו-MTV, המוזיקאית המרוויחה ביותר כיום, ומדורגת ראשונה ברשימות הסלבריטאים המשפיעים בעולם. היא גם פועלת ותורמת להעצמת נשים בעולם ופעילה בתנועת “חיי שחורים חשובים”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: במופע המחצית של משחק הסופרבול 2013

בתמונה הקטנה: עם קלי רולנד ומישל ויליאמס, דסטניז צ’יילד

רגיל

דיינה וושינגטון

דיינה וושינגטון (רות לי ג’ונס), 1963-1924

היום, לפני 94 שנים, נולדה דיינה וושינגטון, פסנתרנית וזמרת ג’אז, גוספל ורית’ם אנד בלוז אמריקאית. היא נודעה בקול צלול בעל גוון ייחודי, בחוש קצב יוצא מן הכלל ובדיקציה מושלמת, וכונתה “מלכת הבלוז” בשל תדמיתה, הופעתה ואופן הגשת השירים שלה. השיר “What a Diff’rence a Day Makes”, שהקליטה ב-1959, זיכה אותה בפרס גראמי על הופעת הרית’ם אנד בלוז הטובה ביותר. בגיל 39 מתה ממנת יתר של כדורי שינה ודיאטה, אך עד היום מציינות אותה מוזיקאיות רבות מהדורות שאחריה כמקור השפעה חשוב, והיא נחשבת לאחת המוזיקאיות השחורות המצליחות ביותר בשנות ה-50.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך ארכיון גטי
בתמונה הקטנה: צילום משנת 1954

רגיל

הדסה שרמן-פריאל

הדסה שרמן-פריאל, 1992-1910

היום, לפני 108 שנים, נולדה הדסה שרמן-פריאל, מחלוצות החינוך המוזיקלי בישראל, יושבת ראש התאחדות הבוגרים והחניכים של גימנסיה הרצליה וחברת הוועד המפקח של הגימנסיה. בגיל 14 חיברה (יחד עם אחיה מאיר) את האופרה הראשונה שלה, “אמנון ותמר”, שהועלתה בגימנסיה על ידי בני מחזורה. בעקבות הצלחתה התמקצעה בתחום וחזרה ללמד מוזיקה בגימנסיה מאמצע שנות השלושים ועד סוף שנות השישים, ניצחה על תזמורת ומקהלת הגימנסיה והעלתה הפקות מקור רבות בביצוע תלמידי הגימנסיה, שרבים מהם היו למוזיקאים מקצועיים. ב-1987 הוענק לה תואר יקירת תל אביב-יפו.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: הזמנה להרצאה של הדסה שרמן-פריאל על החינוך המוזיקלי בגימנסיה הרצליה, במסגרת סדרת הרצאות על “תל אביב הקטנה בהתהוותה 1930-1909” במוזיאון לתולדות תל אביב יפו, 1971 (מקור: הספריה הלאומית)

רגיל

יום הולדת להיא-סטוריה: טרובדוריות!

לכבוד יום ההולדת החמישי של היא-סטוריה, אנו מזמינות אתכן לחגוג עם הטרובדוריות, הראשונות בהיסטוריה המערבית שהלחינו, כתבו, ניגנו ושרו מוזיקה חילונית!

במאות ה-12 וה-13, בחצרות האצילים של אוקסיטניה*, היו בכל מקום טרובדורים**. למרות הדימוי הפופולרי, לא היו אלה מוזיקאים דלפונים הנודדים מעיר לעיר כשעל שכמם כלי מיתר, אלא בני אצולה ואנשי חצרותיהם. וכן, היו ביניהם גם לא מעט נשים. כשרבים מהאצילים נסעו הרחק במסעות הצלב, ורבות מהחצרות נותרו תחת אחריות הנשים, חל שינוי במעמד האישה ובקודים התנהגותיים-חברתיים, ושירת הטרובדורים ביטאה זאת. בחברה האוקסיטנית, גם נשות החצר ידעו לשיר, לנגן ולכתוב שירי אהבה, שירים פוליטיים, קינות וגם שירים לריקודים, וכן לנהל עימות או דיאלוג לירי בדילמות מוסריות.

עוד על טרובדוריות בויקיפדיה

* אוקסיטניה הייתה אזור משגשג וחשוב בדרום אירופה, שכלל בעיקר את דרום צרפת, ספרד ואיטליה.

** מקור כינוים של הטרובדורים בפועל האוקסיטני trobar שפירושו “למצוא”, ובהשאלה “להמציא” או “לחבר” (שיר או לחן).

———————————-

נושא מרכזי בשירתם של הטרובדורים היה אהבה, כולל אהבה מחוץ לנישואין וחושניות ארוטית, בניגוד לתפיסה הנוצרית השלטת דאז, ובכל זאת זכו שיריהם להצלחה רבה ואף התקבלו ע”י הכנסייה.

גם הטרובדוריות יצרו קשר הדוק בין מעשה השירה למעשה האהבה, אך הן כתבו על אהבה בדרך שונה מעמיתיהן הגברים; סגנונן היה דיאלוגי יותר ומצועצע פחות, והן הציגו גרסה מיושבת יותר ואידילית פחות של מערכות יחסים.

הנה כמה בתים מתוך שיריהן של טרובדוריות, בנות אוקסיטניה של המאות ה-12 וה-13:

“חבר נאה מתוק, אוכל לומר לך בכנות
שמעולם לא הייתי ללא תשוקה
משום ששמחת להיות מאהב החצר שלי;
לא הייתה גם עת, חבר נאה מתוק,
שבה לא רציתי לראותך עוד;
מעולם לא הרגשתי חרטה,
ואם הלכת ממני בכעס, מעולם לא קרה
שחשתי שמחה עד ששבת אלי.”
(טיבור ד’אורנז’)

“אתה מאהב ראוי כל כך,
שהלוואי שלא היית כזה הססן;
אך אני שמחה שאהבתי גורמת לך חרטה,
שאם לא כן, הייתי אני זו שמכה על חטא.
ובכל זאת, אתה הוא שעומד להפסיד
אם לא תהיה אמיץ דייך לעמוד מאחורי רצונך,
ותסב לשנינו נזק רב אם תסרב.
שהרי גברת אינה מעזה להסתיר
את רצונה האמיתי.”
(גרסנדה דה פרואנזה)

“כעת הגענו אל התקופה הקרה
כשקרח ושלג ובוץ מכסים את האדמה
והציפורים הקטנות דוממות
אף אחת אינה נוטה להנעים זמירות.”
(אזלייה דה פורקירן)

“אישה יפהפייה, שהנאה ושפה אצילית מרוממות אותך,
ואיכות,
אלייך יוצאים חרוזיי,
משום שבך יש עליצות ושמחה ואושר,
וכל הדברים הטובים שאפשר לרצות מאישה.”
(ביאריס דה רומנס)

עימות לירי מפורסם בין שתי טרובדוריות, מריה דה ונטדום וגי ד’אוסל, עסק בדילמה הבאה: כאשר גבר מצליח לשכנע גברת לקבלו כמאהב, האם הוא נעשה שווה מעמד לה, או שמא הוא נותר במעמד של משרת שלה?

(מתוך עמודי ויקיפדיה של הטרובדוריות המפורטות כאן)

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מיניאטורה מתוך ספר שירים שהעניק ג’ון טלבוט הרוזן משרוסברי למרגרט מאנז’ו מלכת אנגליה, שנת 1440 לערך (הספרייה הבריטית, Royal MS 16 G. V folio 3v)

בתמונה הקטנה: מיניאטורה מתוך “שירים של מריה הקדושה” שאסף אלפונסו העשירי מלך קסטיליה, המאה ה-13

רגיל

אוולין גלני

דיים אוולין אליזבט אן גְלֶני, נולדה ב-1965

היום, לפני 53 שנים, נולדה אוולין גלני, נגנית כלי הקשה וירטואוזית סקוטית, זוכת פרס גראמי ופרס פולר. מגיל 12 היא חירשת לחלוטין, ולימדה את עצמה “לשמוע” עם איברי גוף אחרים. בהשפעת מוזיקה סקוטית מסורתית למדה מגיל צעיר לנגן בחמת חלילים, במפוחית ובקלרינט, בגיל 11 הצטרפה להרכב כלי הקשה, ובשנות ה-80 ניגנה בתזמורת הנוער הלאומית של סקוטלנד ולמדה באקדמיה המלכותית למוזיקה בבריטניה. ב-2012 הובילה אלף מתופפים בטקס הפתיחה של אולימפיאדת לונדון. היא עורכת כיתות אמן ומופיעה בעשרות קונצרטים בשנה, עם מגוון רחב של תזמורות ומוזיקאים בכל רחבי העולם.

ויקיפדיה

שיחת TED של אוולין גלני, “איך להקשיב באמת

פייסבוק

רגיל

ספייס גירלז

ספייס גירלז, הסינגל הראשון של הלהקה יצא ב-1996

היום, לפני 22 שנים, הוציאה להקת הבנות הבריטית “ספייס גירלז” את סינגל הבכורה שלהן. שנה וחצי קודם לכן, ויקטוריה אדמס-בקהאם (פוֹש), מלאני בראון (סקארי), אמה בנטון (בייבי), מלאני צ’יסהולם (ספורטי) וג’רי האליוול (ג’ינג’ר) נבחרו מבין מאות מתמודדות, עברו לגור יחד וערכו חזרות ימים ולילות. השיר, “Wannabe”, טיפס במהרה לראש מצעדי הפזמונים ב-37 מדינות בעולם, ונחשב עד היום לסינגל הבכורה הנמכר בכל הזמנים. מאז מכרה הלהקה כ-85 מיליון תקליטים ונחשבת ללהקת הבנות המצליחה בעולם. ב-2007 נמכרו כל הכרטיסים – 23,000 – למופע האיחוד של הלהקה בלונדון תוך 38 שניות בלבד.

 

“יו! אני אגיד לך מה אני רוצה, מה אני באמת באמת רוצה
אז תגידי לי מה את רוצה, מה את באמת באמת רוצה
אני אגיד לך מה אני רוצה, מה אני באמת באמת רוצה
אז תגידי לי מה את רוצה, מה את באמת באמת רוצה
אני רוצה, אני רוצה, אני רוצה, אני רוצה, אני רוצה
באמת באמת באמת רוצה זיג-א-זיג-אה

אם אתה רוצה עתיד איתי, תשכח ממה שהיה
אם אתה רוצה להשיג אותי, כדאי שזה יהיה מהר
אל תבזבז עכשיו את הזמן היקר שלי
תתאפס על עצמך ונוכל להיות לגמרי סבבה

אני אגיד לך מה אני רוצה, מה אני באמת באמת רוצה
אז תגידי לי מה את רוצה, מה את באמת באמת רוצה
אני רוצה, אני רוצה, אני רוצה, אני רוצה, אני רוצה
באמת באמת באמת רוצה זיג-א-זיג-אה

אם אתה רוצה לאהוב אותי, תסתדר עם החברות שלי
(חייב להסתדר עם החברות)
כדי שזה יהיה לנצח, תדע שהחברות לא תיגמר
אם אתה רוצה לאהוב אותי, אתה חייב לשחרר
רק לקחת אולי יותר קל, אבל ככה זה יהיה

או, מה אתה חושב על זה
עכשיו שאתה יודע איך אני מרגישה?
תגיד, אתה יכול להתמודד עם האהבה שלי? אתה אמיתי?
(אתה אמיתי?)
אנ’לא אברח מזה, אני אתן לך צ’אנס
ואם באמת תציק לי אני פשוט אגיד שלום

יו! אני אגיד לך מה אני רוצה, מה אני באמת באמת רוצה
אז תגידי לי מה את רוצה, מה את באמת באמת רוצה
אני רוצה, אני רוצה, אני רוצה, אני רוצה, אני רוצה
באמת באמת באמת רוצה זיג-א-זיג-אה

אם אתה רוצה לאהוב אותי, תסתדר עם החברות שלי
(חייב להסתדר עם החברות)
כדי שזה יהיה לנצח, תדע שהחברות לא תיגמר
אם אתה רוצה לאהוב אותי, אתה חייב לשחרר
(אתה חייב לשחרר)
רק לקחת אולי יותר קל, אבל ככה זה יהיה

אז הנה הסיפור מא’ ועד ת’:
אתה רוצה להיות איתי? אתה צריך להקשיב
יש את אמה, שאוהבת את כל האמת בפנים
ג’רי ומל סי אוהבות לעוף על החיים
ויקטוריה לא באה סתם, היא גברת אמיתית
ומה איתי? … אה, אתה תראה

תזיז ת’גוף יפה ותנענע הכול
תזיז ת’גוף יפה ותנענע הכול

אם אתה רוצה לאהוב אותי, תסתדר עם החברות שלי
(חייב להסתדר עם החברות)
כדי שזה יהיה לנצח, תדע שהחברות לא תיגמר
אם אתה רוצה לאהוב אותי, אתה חייב לשחרר
(אתה חייב לשחרר)
רק לקחת אולי יותר קל, אבל ככה זה יהיה

אם אתה רוצה לאהוב אותי
אתה חייב, אתה חייב, אתה חייב, אתה חייב, אתה חייב
להזיז, להזיז, להזיז, להזיז (כדי שזה יהיה לנצח)
תזיז ת’גוף יפה ותנענע הכול
תזיז ת’גוף יפה ותנענע הכול
הא, הא, הא, הא, הא
תזיז ת’גוף יפה ותנענע הכול
תזיז ת’גוף יפה וזיג-א-זיג-אה

אם אתה רוצה לאהוב אותי…”

הקליפ הרשמי של “wannabe” ביוטיוב

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

ציונה (ציקי) לוי-לירון

ציונה (ציקי) לוי-לירון, 2010-1927

“חשוב לי מאוד להפיץ את השירים של יהדות ספרד ותימן. השירים הללו אינם פולקלור. אמרתי זאת לאנשי ‘קול ישראל’ אך הם סירבו לקבל את דברי. מדוע כל אמן שמכבד את עצמו שש להשמיע את שיריהם של ביאליק וטשרניחובסקי, ואילו שירים שהלחנתי למילותיו של רבי שלום שבזי הם רק פולקלור? אני רוצה שישמיעו את השירים הללו כשירים ישראליים חדשים ותו לא. אין אלה שירי עדות או שירי שכונה. אני לא מאמינה שיש חשיבות למוצא העדתי. אני מאמינה רק במוסיקה טובה”
(מתוך ריאיון עמה בעיתון “יחד”)

היום, לפני 91 שנים, נולדה ציונה (ציקי) לוי-לירון, אמנית, כותבת ומלחינה ישראלית. בהשראת מזמורי התפילה המסורתיים של יוצאי תימן שליוו את ילדותה בכרם התימנים בתל אביב, היא החלה את דרכה המוזיקלית בגיל 24, כשלמדה לנגן בפסנתר ולימדה ריתמיקה בגני ילדים ובבתי ספר בעיר. בשנות ה-60 החלה להלחין ולערוך מוזיקלית שירי ילדים ומחזות לילדים, והייתה מהראשונות בישראל שהלחינו שירים של משוררי יהדות המזרח וספרד, כמו רבי יהודה הלוי, אבן גבירול ושלום שבזי, שבוצעו ע”י מיטב הזמרים. במקביל עסקה גם באמנות פלסטית, וציוריה הוצגו בתערוכות רבות בארץ ובחו”ל וזכו בפרסים רבים.

המידע עליה מתוך ראיונות שקיים נעם סמית עם ילדיה, יובל לוי ומאירה קרול, ועם אחותה אסתר, במסגרת פרויקט “מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה“. עוד באתר “פוליטיקלי קוראת”.

פייסבוק

רגיל

אליס פיטוסי

אליס פיטוסי, 1978-1916

היום, לפני 102 שנים, נולדה אליס פיטוסי, זמרת ומוזיקאית יהודייה אלג’יראית, שנודעה בשיריה בסגנון האנדלוסי וההוזי. בשנות ה-20, עת התחילה להופיע (אלבומה הראשון יצא כשהייתה בת 13), חלקו מוזיקאים יהודים ומוסלמים באלג’יריה היסטוריה מוזיקלית רב-תרבותית אדירה, והיא הופיעה לעתים קרובות עם ולפני המוסלמים – דווקא משום שכלא-מוסלמית לא חלה עליה מגבלה מסורתית להופיע בפני גברים. לאחר עצמאות אלג’יריה, החליטה להישאר ונצרבה בזיכרון הלאומי האלג’יראי כזמרת היהודייה היחידה שלא עזבה את ארצה. ב-2006 יצאו שיריה מחדש כחלק מסדרת “אוצרות השירה היהודית-ערבית”.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

צ’אבלה ורגאס

איזבל (צ’אבלה) ורגאס ליזאנו, 2012-1919

היום, לפני 99 שנים, נולדה צ’אבלה ורגאס, זמרת מקסיקנית ילידת קוסטה ריקה. לאחר ילדות קשה ושנים ארוכות שבהן שרה בברים וברחוב, היא התגלתה והתפרסמה בעולם בקולה המחוספס, העמוק והפגיע, כמבצעת יוצאת דופן של שירי ראנצ’רה. היא נודעה גם באי-כניעתה לתכתיבי החברה – לבוש גברי, עישון בשרשרת ושתייה “כמו גבר” – וברומנים עם דמויות תרבות בולטות, ביניהן פרידה קאלו. ב-1981 הצהירה בפומבי על היותה לסבית והפכה לאייקון להט”בי לטיני. לאחר שנעלמה מעין הציבור בגלל התמכרותה לאלכוהול, התגלתה מחדש ב-1990 בסרטיו של אלמודובר ונהנתה מקאמבק מפואר.

ויקיפדיה

פייסבוק

בפברואר 2017 יצא הסרט “צ’אבלה”, הכולל ראיונות איתה, עם מאהבותיה ועם מוקיריה ושלל חומרי ארכיון, ומרכיב דיוקן של לוחמת חברתית, לסבית מוצהרת ואמנית כריזמטית, דמות מרתקת וגדולה מהחיים (מתוך אתר הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה בתל אביב, שמציג אותו בישראל)

התמונה הגדולה מתוך music box pictures

בתמונה הקטנה: עם פרידה קאלו

רגיל

תֶלמה יֶלין

תֶלמה יֶלין (בנטוויץ’), 1959-1895

היום, לפני 59 שנים, הלכה לעולמה תֶלמה יֶלין, צ’לנית ומלחינה ישראלית בעלת שם עולמי. בשנת 1919 עלתה מאנגליה לארץ ישראל, והחלה בפעילות רחבת היקף למען חינוך מוזיקלי בארץ ובארגון קונצרטים ומופעים. היא התמסרה לנגינה ולהוראת הנגינה, ובמשך שנים הייתה מורה לנגינה בצ’לו וערכה קונצרטים ברחבי אירופה. בית משפחתה, שתוכנן על ידי בעלה האדריכל אליעזר ילין, היה המבנה הראשון שנבנה בשכונת רחביה בירושלים, ובו אירחה לקונצרטים בגזוזטרה את שמנה וסלתה של העיר ומוזיקאים מכל העולם. על שמה נקרא בית הספר לאמנויות “תלמה ילין” בגבעתיים.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: באדיבות טרודי שורץ-הילר ונדב מן, ביתמונה

בתמונה הקטנה: ילין מנגנת בטקס באקדמיה למוזיקה בירושלים ב-1950 (משמאלה פרנק פלג ומשה זמורה)

(התמונות מתוך אתר סגולה – מגזין ישראלי להיסטוריה)

רגיל

מודֵסטָה סַאנחִינֵס אוריאַרטֶה

מודֵסטָה קֵסַרֵאָה סַאנחִינֵס אוריאַרטֶה, 1887-1832

היום, לפני 186 שנים, נולדה מודֵסטָה סַאנחִינֵס אוריאַרטֶה, מחשובות המלחינים בבוליביה של המאה ה-19. היא הלחינה עשרות יצירות, אשר פורסמו במלואן רק בשנים האחרונות. ב-1863 הייתה ממייסדי החברה הפילהרמונית של לה-פאס. היא עבדה גם כעיתונאית וכעורכת, כתבה מאמרים על נשים ופרסמה סיפורי אגדות על מולדתה. היא תרמה רבות למען מתן שירותים סוציאליים לקשישים, ליתומים ולעניים, לבניית אגף בבית חולים עבור מי שאינם יכולים לשלם על טיפול רפואי, ולאספקת מזון לעניים ולרעבים, וכן גייסה כספים למען הפצועים ושבויי המלחמה במלחמת האוקיינוס השקט בין בוליביה, צ’ילה ופרו.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

טאן אה

טאן אה פנד, 2007-1908

היום, לפני 110 שנים, נולדה טאן אה, זמרת ונציבה בינלאומית ממיאנמר (בורמה). היא הופיעה כנערה עם מקהלת הכנסייה, ובגיל עשרים החלה ללמד אנגלית בתיכונים. יום אחד שכנע אותה אחיה להקליט שיר, שזכה להצלחה מיידית. הוצע לה חוזה הקלטות, ותקליטי הגרמופון שלה כבשו את לבבות הקהל הבורמזי בשנות ה-30 והפכו אותה לאחת הזמרות הגדולות בבורמה. במהלך מלחה”ע ה-2 התגייסה לחיל הנשים הבריטי, אך עם הכיבוש היפני נמלטה להודו ומצאה שם עבודה כשדרנית חדשות. בתום המלחמה, כשהוקם האו”ם, הצטרפה טאן אה לצוות המטה של הארגון ושירתה בו כנציבה שנים רבות.

ויקיפדיה

השיר הראשון שהקליטה, בראשית שנות ה-30

פייסבוק

בתמונה הגדולה: טאן אה (משמאל) עם הסופרת הבורמזית מי מי קאינג

בתמונה הקטנה: באוקספורד, 2003

רגיל

לאונטין פרייס

מרי ויולט לאונטין פרייס, נולדה ב-1927

היום, לפני 91 שנים, נולדה לאונטין פרייס, זמרת אופרה אמריקאית, מהטובות בכל הזמנים. היא ניחנה בקול עשיר בעל מנעד רחב, “ממצו מעושן עד סופרן של זהב טהור”, ובשמחת חיים ששפעה אל קהל המאזינים. עשרים ואחת שנותיה כסולנית ראשית במטרופוליטן אופרה בניו יורק, ושלושים השנים שבהן “אאידה” היה “התפקיד שלה”, נחשבות סמל לניצחון על הגזענות הממסדית של שנות ה-50 וה-60. פרייס זכתה בפרסים ובאותות כבוד רבים, ביניהם מדליית החירות הנשיאותית, מדליית האמנויות הלאומית ו-19 פרסי גראמי, כולל פרס מיוחד למפעל חיים – יותר מכל זמר/ת קלאסי/ת אחר/ת.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פרייס בתפקיד קלאופטרה לצד ג’אסטינו דיאז בתפקיד מרקוס אנטוניוס, בפרימיירה של האופרה “אנטוניוס וקלאופטרה” במטרופוליטן, 1966

בתמונה הקטנה: פרייס בתפקיד לאונורה, באופרה “כוחו של גורל”, שנות ה-60