עמוד 1
רגיל

נזיהה א-דוליימי

נזיהה ג’וודת א-דוליימי, 2007-1923

היום, לפני 10 שנים, נפטרה נזיהה א-דוליימי, רופאה וחלוצה של התנועה הפמיניסטית בעיראק. כרופאה התמקדה במחלות מידבקות באזורים כפריים נידחים, ונחשפה לתנאי המחיה הקשים, במיוחד של נשים. ב-1953 נבחרה לנשיאת התאחדות נשות עיראק, תנועה שבשיאה מנתה 42 אלף חברות. ב-1959 מונתה לשרה לעניינים מוניציפליים – השרה הראשונה בעולם הערבי, וקידמה את חוק מעמד האישה בעיראק, שהסדיר ענייני נישואים וגירושים, ירושה ומשמורת ילדים והיה החוק המתקדם ביותר במזרח התיכון בזמנו. ב-2009 הייתה לפמיניסטית הראשונה המונצחת בעיראק כשפסל בדמותה הוצב בבגדד.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

קתרין מקינון

קתרין אליס מקינון, נולדה ב-1946

היום, לפני 71 שנים, נולדה קתרין מקינון, משפטנית ופעילה פמיניסטית רדיקלית אמריקאית, המכהנת כראש הקתדרה למשפטים באוניברסיטת מישיגן וכיועצת לענייני מגדר של בית הדין הפלילי הבינלאומי. פועלה מהווה אבן דרך במשפט העולמי בתפיסת חיי היומיום של נשים והשפיע עמוקות על התחיקה המשפטית, ההגות והפעילות הפמיניסטית בנוגע לדיכוי נשים באמצעות אונס, הטרדה מינית, פורנוגרפיה וזנות. בהשפעתה נחקקו החוק הקנדי כנגד מעשים מגונים (1985) והחוק הישראלי למניעת הטרדה מינית (1998) ו”אמנת האו”ם בדבר מניעת רצח עם” (1992) הכירה בפגיעה המינית בנשות בוסניה.

ויקיפדיה

פייסבוק

כתביה המרכזיים של מקינון אוגדו ותורגמו לעברית על ידי עידית שורר, נערכו על ידי שופטת ביהמ”ש העליון פרופ’ דפנה ברק ארז ויצאו לאור בישראל בספר “פמיניזם משפטי בתאוריה ובפרקטיקה” (רסלינג, 2005)

רגיל

שופטות יוצאות אתיופיה בישראל

שופטות יוצאות אתיופיה בישראל, 2016

“אני, הילדה שנולדה בכפר נידח באתיופיה, שעלתה לישראל בגיל צעיר, זוכה להיכלל בין שופטי ישראל” – היום, לפני שנה, נבחרו לראשונה בתולדות מדינת ישראל שתי נשים בנות העדה האתיופית לכהן כשופטות: עו”ד אסתר טפטה-גרדי מונתה לשופטת בביהמ”ש לתעבורה במחוז חיפה, ועו”ד אדנקו סבחת-חיימוביץ’ מונתה לשופטת בבית משפט השלום של מחוז מרכז. שתיהן פעילות גם במסגרת עמותת “טֶבֶקה – משפט וצדק לעולי אתיופיה” (“עשיית צדק” באמהרית), הפועלת לקידום יוצאי אתיופיה בישראל, נאבקת בגילויי אפליה וגזענות כלפי בני העדה ומספקת להם ייצוג משפטי.

 

בתמונה הגדולה: אסתר טפטה-גריידי עם משפחתה בטקס קבלת פנים אצל נשיא המדינה (שנייה מימין לריבלין, עם משקפיים)
בתמונה הקטנה: אדנקו סבחת-חיימוביץ’

עוד על “טֶבֶקה” באתר העמותה
רגיל

בג”ץ אורית גורן נ’ “הום סנטר”

בג”ץ אורית גורן נ’ “הום סנטר”, 2011

היום, לפני 6 שנים, ניתן “בג”ץ 1758/11 אורית גורן נ’ הום סנטר”, פסק הדין הראשון בישראל שהכריע בסוגיית הבדלי שכר על רקע אפליה מגדרית. גורן עבדה במחלקת כלי עבודה ב”הום סנטר”, וגילתה כי היא משתכרת כ-60% משכרו של עמית המבצע עבודה זהה. מנהליה סירבו לדרישתה להשוות את תנאי השכר, והיא התפטרה והגישה תביעה לבית הדין לעבודה. בית המשפט קבע כי כשקיימים פערי שכר משמעותיים בין גברים לנשים, עובר אל המעביד נטל ההוכחה כי הפער בשכר נובע משיקולים לגיטימיים או ענייניים, ופסק לה פיצויים משום שלא הוכח שוני בעבודה שביצעו השניים או בכישוריהם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אורית גורן, צילמה הדר כהן

מתוך כתבה ב”הארץ”, המופיעה בתמונה הקטנה

רגיל

חוק קייבל

חוק קייבל, 1922

היום, לפני 95 שנים, נכנס לתוקפו בארה”ב חוק האזרחות של נשים נשואות, הידוע כ”חוק קייבל” על-שם מציע החוק. חוק פדרלי זה שינה את חוקי ההגירה הקודמים וקבע כי אזרחותן של נשים נשואות היא בלתי-תלויה, כך שהן אינן מקבלות אוטומטית את האזרחות של בעליהן ומאבדות את אזרחותן האמריקאית במקרה שבו נישאו לגבר שאינו אזרח אמריקאי. עם זאת, נשים שנישאו לגבר בעל אזרחות זרה מאסיה כן איבדו את אזרחותן האמריקאית, משום שאסיאתיים נחשבו ל”זרים שאינם מתאימים להתאזרחות”. סייג זה שונה רק ב-1931.

 

“אין חוקים דומים החלים על גבר. הוא יכול להינשא לאדם מכל גזע שהוא מבלי לאבד את אזרחותו או את זכותו לבקש אזרחות. הוא יכול לחיות מחוץ לארה”ב ללא הגבלה, יכול להתנכר לחלוטין לארצו, ואלא אם יישבע אמונים למדינה אחרת – לא יהיו לכך כל השלכות עבורו ולא תבוטל אזרחותו.” (עו”ד אמה וולד [בתמונה הגדולה] בשידור רדיו על תיקון הסייג לחוק ב-29 בינואר, 1930).

 

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונות מאתר “מפלגת הנשים הלאומית

רגיל

רננה גוטמן

רננה גוטמן, 2016-1924

היום, לפני שנה, נפטרה רננה גוטמן, האישה הראשונה שהתמנתה למנכ”לית של משרד ממשלתי בישראל – משרד מבקר המדינה. בשנות ה-40 למדה משפטים בביה”ס המנדטורי למשפטים בירושלים, וב-1948 התגייסה לתביעה הצבאית, נטלה חלק בהתאמת חוקת השיפוט מתקופת “ההגנה” לצרכים של צה”ל והייתה התובעת הכללית של חיל הנשים. עם שחרורה בדרגת סגן-אלוף ב-1958 הצטרפה למשרד מבקר המדינה, שם עסקה בעיקר בביקורת מערכת הביטחון. ב-1972 מונתה לכהן כמנכ”לית המשרד. בהמשך עבדה בתפקידים בכירים בקופ”ח כללית, בסוכנות היהודית ובהסתדרות הציונית העולמית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פרסום המינוי בילקוט הפרסומים של מוסדות המדינה, 1973

רגיל

נערות הרדיום

נערות הרדיום החלו לעבוד במפעל ב-1917
הראשונה מהן נפטרה ב-1922

היום, לפני 95 שנים, נפטרה מולי מאגיה, אמריקאית בת 24, מזיהום מוזר, ובזו אחר זו מתו באותה הדרך כמה מעמיתותיה לעבודה במפעל לשעונים, שם צבעו את המחוגים ברדיום זוהר. רבות אחרות חלו בהרעלת קרינה. אף שהסכנות בחשיפה לחומר היו ידועות, לעובדות נאמר שהצבע בטוח לשימוש, והופעל לחץ על רופאים לייחס את מחלתן ומותן לסיבות אחרות. מאבקן של חמש מהן לצדק היה לאחד המקרים הראשונים שבהם הוטלה על מעסיק האחריות לבריאות עובדיו – ובעקבותיו השתנו חוקי העבודה בארה”ב כך שעובד/ת יכול/ה לתבוע נזיקין מהמעסיק, והוקמה הרשות לבטיחות וגהות בעבודה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה למעלה: עובדות המפעל לשעונים באירוע חברתי, מולי מאגיה שלישית מימין
למטה: נערות רדיום מאוטווה, יחד עם עורך הדין שלהן
בתמונה הקטנה: עובדות המפעל בפס הייצור
מתוך כתבה ב”טלגרף” וכתבה ב”שיקגו טונייט” (זהירות, תמונות קשות)
רגיל

קלרה גונזלס

קלרה גונזלס קאריו, 1990-1898

היום, לפני 119 שנים, נולדה קלרה גונזלס, האישה הראשונה בפנמה שסיימה לימודי משפטים ושכיהנה כשופטת, והראשונה באמריקה הלטינית שסיימה דוקטורט במשפטים. עבודת התזה שלה הייתה המחקר הראשון על מעמדן של נשים בפנמה ודחפה לשינוי בחוקה הפנמית. ב-1923 הקימה גונזלס את המפלגה הפמיניסטית הלאומית, וב-1946 כיהנה בוועדת החוקה שהעניקה לנשים שוויון חוקי ופוליטי מלא. כשופטת בבימ”ש לנוער סייעה בניסוח קווי המדיניות לשיפוט קטינים והקימה מוסד שיקומי לבני נוער. ביה”ס לסנגורים ציבוריים בפנמה נקרא על שמה, וכן פרס לעורכי דין הנאבקים למען זכויות אדם.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

האמנה למניעת כל צורות האפליה נגד נשים

האמנה למניעת כל צורות האפליה נגד נשים, 1981

היום, לפני 36 שנים, מיסד האו”ם את “האמנה למניעת כל צורות האפליה נגד נשים”, שעליה חתמו 189 מדינות (כל החברות מלבד איראן, פלאו, סומליה, סודאן, טונגה, ארה”ב והוותיקן, אם כי יותר מחמישים מדינות ציינו הסתייגויות).

האמנה כוללת שישה חלקים:

1. אי-אפליה מגדרית והתנגדות לסחר בנשים;

2. זכויות במרחב הציבורי, בדגש על ייצוג פוליטי וזכות ללאום;

3. זכויות חברתיות וכלכליות, בדגש על חינוך, תעסוקה ובריאות, ובפרט עבור נשות סְפָר;

4. זכות לשוויון בחיי משפחה ולשוויון בפני החוק;

5. הקמת ועדה לאכיפת האמנה;

6. השפעת האמנה על התחייבויות אחרות של מדינות חברות.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מניפסט הנשים בגאנה

מניפסט הנשים בגאנה, 2004

היום, לפני 13 שנים, פורסם “מניפסט הנשים בגאנה” על ידי קואליציה של פעילות פמיניסטיות וארגוני נשים מגאנה. המניפסט מתאר את מצבן של הנשים הגאניות ודורש שוויון זכויות, קורא להשתתפותן במפלגות הגאניות ובממשלה, ותובע מהממשלה להבטיח להן שכר מינימום וגישה למערכות חינוך ובריאות, ובפרט להפלות. המניפסט מתייחס גם באופן מיוחד לסוגיות הנוגעות לנשים בעלות מוגבלויות. מאז פרסומו העבירה ממשלת גאנה חוק למניעת אלימות במשפחה, חוק נגד סחר בנשים וחוק למען אנשים בעלי מוגבלויות, וכן הוציאה את מילת הנשים אל מחוץ לחוק.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: ד”ר רוז מנסה-קוטין, מנהלת ארגון ABANTU מערב אפריקה, אחד הגופים המקדמים זכויות נשים בגאנה

רגיל

מרי דרם

מרי אדלייד דרם, 1894-1828

היום, לפני 189 שנים, נולדה מרי דרם, עיתונאית ונואמת פמיניסטית צרפתייה, אשר האמינה בשינוי חברתי הדרגתי יותר מאשר במהפכות ופעלה למען חינוך ורפורמות חקיקתיות שיקדמו שינוי כזה. בין היתר קידמה חינוך לבנות ואמנציפציה פוליטית לנשים, ייסדה את “האגודה לזכויות נשים” ב-1870, הייתה ממקימות “החברה לשיפור גורלה של האישה” ב-1874, והייתה מיוזמות “האמנה הבינלאומית בדבר זכויות נשים” ב-1878. דרם הייתה האישה הראשונה שהושבעה ל”בונים החופשיים” בצרפת, וב-1892 יזמה את המסדר הבינלאומי המעורב הראשון של הבונים החופשיים, שנקרא “זכות האדם”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: פסל בדמותה הניצב בפריז

רגיל

סלמה סובהן

סלמה סובהן, 2003-1937

היום, לפני 80 שנים, נולדה סלמה סובהן, עורכת דין, אשת אקדמיה ופעילת זכויות אדם מבנגלדש. סובהן סיימה את לימודי המשפטים באנגליה ב-1958 ועברה את מבחני הלשכה בפקיסטן ב-1959, ובכך הייתה לעורכת הדין הראשונה בפקיסטן. היא הייתה חברת סגל בפקולטה למשפטים באוניברסיטת דאקה, בירת בנגלדש. ב-1986 הייתה ממייסדות הארגון “איין או סליש קנדרו” (מרכז לצדק ולגישור), אחד מארגוני זכויות האדם המובילים בבנגלדש כיום, המעניק סיוע משפטי בענייני זכויות עובדים וזכויות נשים וכן חושף הפרות של זכויות אדם על ידי כוחות הביטחון הבנגליים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

סוזנה רייט

סוזנה רייט, 1784-1697

היום, לפני 320 שנים, נולדה סוזנה רייט, משוררת ומלומדת, בוטנאית ואשת עסקים משפיעה במושבה האמריקאית פנסילבניה. בחוותה גידלה כשותנית לייצור בירה, קנבוס לייצור נייר וטקסטיל, פשתן ואינדיגו, וכן גידלה תולעי משי והקימה את המפעל הראשון בארה”ב למשי. היא גם חקרה את השימושים הרפואיים של צמחים והפיקה מהם תרופות. שיריה נגעו בהגות ובמיסטיקה; באחד מהם, למשל, הטילה ספק ב”חוק האלוהי” המצדיק את אי-השוויון המגדרי בנישואים. משום שנודעה בשיקול דעתה וביושרתה שימשה גם כנציגת ביהמ”ש, ניסחה מסמכים משפטיים, כמו שטרי חוב וצוואות, ויישבה מחלוקות מקומיות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מכתב שכתבה רייט ב-1755, אחד מני רבים במסגרת תכתובותיה עם בכירי ההוגים ואנשי העסקים של התקופה
בתמונה הקטנה: אחוזת רייט בפנסילבניה, העומדת עד היום ומשמשת כמוזיאון

רגיל

תשעה באב: נשות ימי בית שני

“אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד, הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה. רַבָּתִי בַגּוֹיִם, שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת, הָיְתָה לָמַס. בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ, אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אֹהֲבֶיהָ. כָּל רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ, הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים.” (איכה א, א-ב)

 

תקופת בית שני בתולדות עם ישראל החלה עם ראשית שיבת ציון בשנת 538 לפנה”ס והסתיימה בשנת 136, עם תום מרד בר כוכבא, אשר הסתיים בתבוסה ובהרס נרחב ליישוב היהודי בארץ ישראל.
במהלך תקופה זו הייתה התפתחות תאולוגית ורוחנית רבה, שכללה יצירה תרבותית ודתית ענפה וכן את עלייתם ונפילתם של זרמים דתיים, כהנים ומנהיגים. בתקופה זו נחתם התנ”ך, נכתבו הספרים החיצוניים והמגילות הגנוזות, החלה יצירתם של קובצי הדינים וההלכות הכלולים בתורה שבעל פה, אשר הפכו לימים למשנה ולתלמוד, החלו להתגבש סדרי התפילה, והזהות היהודית פשטה צורה והחלה ללבוש צורה חדשה.
פרט לתקופה קצרה, היא תקופת החשמונאים, שבה היה עם ישראל עצמאי בארצו, רובה של התקופה היה העם משועבד לאימפריות האזוריות – האימפריה הפרסית, מצרים התלמיית, הממלכה הסלאוקית והאימפריה הרומית. דבקות העם באמונתו המונותאיסטית אל מול תרבויות פגאניות שליטות, ורצונם של רבים בעצמאות מדינית, יצרו חיכוך מתמיד עם האימפריות השליטות ועם שאר תושבי הארץ.

 

תפקידן ומקומן של הנשים בכל התהליכים המעצבים האלה – נפקדים כמעט לחלוטין.

 

תשעה באב הוא יום תענית שנקבע במשנה (ונזכר בנביאים) לציון חורבן בתי המקדש – חורבן בית ראשון בשנת 586 לפנה”ס בידי צבאו של נבוכדנצר השני מלך בבל, וחורבן בית שני בשנת 70 לספירה בידי הצבא הרומי ובראשו המצביא טיטוס. התענית מהווה את שיא האבלות של ימי בין המצרים והיא החמורה מבין ארבע התעניות על חורבן בית המקדש.
בהתאם למסורת כי בית המקדש השני נחרב בשל שנאת חינם, בנוסף לציון האבל על החורבן באופן המסורתי על ידי קריאת מגילת איכה, נהוג לערוך ביום זה ברחבי הארץ גם פעילות שמטרתה בחינת המחלוקות והפערים בין חלקי העם היהודי היום.

 

במסגרת זו, רצינו לבחון גם את הפער המגדרי ולהציץ אל חייהן של הנשים היהודיות בעת ההיא, דרך סיפורן של שלוש נשים שהצליחו לצלוח את ההדרה ולהישמר בנרטיב ההיסטורי.

 

רחל בת כלבא שבוע, אשת התנא רבי עקיבא

רחל היא שהניעה את רבי עקיבא ללמוד ובזכותה הפך לתלמיד חכם, תוך ויתור מצִדה על ירושת אביה, על יוקרה וסטטוס וכן על חיי נישואין נורמטיביים. חז”ל מזכירים את דמותה כמודל חיובי לאשת חיל, רעיה המקריבה את עצמה על מנת לקדם את בעלה מתוך אהבת אמת. הראייה הפמיניסטית, לעומת זאת, נוטה להתייחס לסיפור כאל דוגמה ליחסי ניצול ומרות ולקיפוח נשים.

ברוריה, אשת התנא רבי מאיר

תלמידת חכם, מהיחידות בתלמוד, שנודעה באישיותה החזקה ובתבונתה הרבה. גם לאחר שאביה הוצא להורג  כאחד מעשרת הרוגי מלכות, כיוון שלמד תורה, היא המשיכה לעסוק בדברי תורה וזכתה להערכה רבה על היקף ידיעותיה בענייני הלכה ואגדה. מסופר עליה שלמדה מהחכמים שלוש מאות הלכות ביום אחד, ושלימדה את בעלה רבי מאיר להתפלל לחזרתם בתשובה של הרשעים ולא לכיליונם.

בבתא בת שמעון ומרים

בעלת קרקעות ומטעי תמרים אמידה מעין גדי, שמתה במהלך מרד בר כוכבא במערת המפלט בנחל חבר, מערת האיגרות. כמה עשרות מסמכים פרטיים בארמית, בנבטית וביוונית שהותירה אחריה במערה מהווים מקור ראשון במעלה להבנת החיים היומיומיים בפרובינקיות הרומיות דאז. דמותה מתגלה כדוגמה לעצמאות נשית בעולם היהודי העתיק, כמי שהלוותה כספים לבעלה, ומשנפטר ניהלה מאבקים משפטיים מול משפחתו בעניין חזקתה על בנה, הסדרי המזונות שלו וחלקה בירושה.

 

פייסבוק

בתמונה: ברוריה ורבי מאיר, מתוך ציור קיר בבית הכנסת בשדרות וילשר, בית הכנסת הוותיק ביותר בלוס אנג’לס, שצויר ע”י הוגו באלין בשנת 1929

רגיל

בלה אבצוג

בלה סביצקי אבצוג, 1998-1920

“הם העניקו לנו את ‘יום האישה הבינלאומי’. ב-1975 העניקו לנו את ‘שנת האישה’. אמרתי, פעם, מי יודע, אם נתנהג יפה, ירשו לנו להיות ממש-ממש בעניינים. ובכן, לא התנהגנו יפה, ואנחנו היכן שאנחנו” – בלה אבצוג (נולדה היום, לפני 97 שנים), עורכת דין ומנהיגה פמיניסטית יהודייה אמריקאית. “בלה הלוחמנית” הייתה ממובילות הגל השני של הפמיניזם, נמנתה עם מקימות התנועות “נשים למען השלום” ו”האסיפה הפוליטית לנשים”, וכן פעלה למען זכויות האזרח, זכויות להט”ב ואיכות הסביבה. ב-1970 נבחרה לקונגרס, תחת סיסמת הבחירות: “מקומה של האישה בבית – בית הנבחרים”.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

סידי (שרה) ורונסקי

סידי (שרה) ורונסקי, 1947-1883

היום, לפני 134 שנים, נולדה סידי ורונסקי, מחלוצות העבודה הסוציאלית בגרמניה ובארץ ישראל. ורונסקי פעלה בלשכת הרווחה המרכזית ליהודי גרמניה, ייצגה ארגוני רווחה שונים בכנסים בינלאומיים והתמנתה לחברת סגל בביה”ס הראשון לעבודה סוציאלית בגרמניה. עם עליית הנאצים לשלטון ב-1933 עלתה לישראל וייסדה בירושלים את הספרייה המרכזית, את ביה”ס הראשון לעבודה סוציאלית ואת ארגון העובדות הסוציאליות. היא האמינה כי השירות הסוציאלי הוא מרכיב מהותי בבניין הבית הלאומי היהודי, קידמה חקיקה למען קשישים, אמהות ונוער, וטבעה בחיבוריה הרבים ז’רגון מקצועי שמשמש עד היום.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

רוזה גינוסר

רוזה (שושנה) גינוסר, 1979-1890

היום, לפני 127 שנים, נולדה רוזה גינוסר, עורכת הדין הראשונה בישראל ופעילת ציבור, יו”רית ונשיאת ויצו העולמית בשנות ה-50 וה-60. היא סיימה לימודי משפטים בפריז, אך כשפנתה ב-1922 לשלטונות המנדט הבריטי וביקשה לעמוד לבחינת עורכי הדין בישראל, נענתה בשלילה בנימוק ש”עורך דין” הוא תואר בלשון זכר, ולכן מיועד לגברים בלבד. שמונה שנים נאבקה עד שבג”ץ המנדטורי פסק כי לנשים ישנה זכות לעסוק בעריכת דין, וכך, ב-1931 הייתה האישה הראשונה בישראל שפתחה משרד עורכי דין עצמאי. היא נאבקה למען ייצוג שווה לנשים בכל גופי השלטון ונגד הכנסת המשפט העברי כחוק המדינה, בידיעה שהדבר יפגע בזכויות נשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

 

בתמונה הקטנה: עם אחיותיה, גינוסר במרכז

רגיל

סימון וייל

דיים סימון וייל, 2017-1927

היום, לפני 90 שנים, נולדה סימון וייל, משפטנית ופוליטיקאית יהודייה-צרפתייה, שכיהנה בממשלות צרפת והייתה נשיאת הפרלמנט האירופי – האישה הראשונה בתפקיד זה. במלחה”ע השנייה גורשה מצרפת ונשלחה עם אמה ואחותה לאושוויץ-בירקנאו. לאחר המלחמה החלה לפעול בבתי המשפט ובפוליטיקה. בשנות ה-70 כיהנה כשרת הבריאות, ובמסגרת זו הרחיבה את היתר השימוש באמצעי מניעה וחוקקה לראשונה היתר לבצע הפלות. בשנות ה-90, לאחר כהונתה כנשיאת הפרלמנט האירופי, שבה לממשלת צרפת כשרת הרווחה. בשנת 2000 מונתה לנשיאת המוסד לזיכרון השואה בצרפת.

ויקיפדיה

פייסבוק

 

בתמונה הגדולה: עם אליס סואניר-סיט, מזכירת המדינה להשכלה גבוהה

בתמונה הקטנה: בסיור באושוויץ עם פוליטיקאים צרפתים בכירים

[דיים סימון וייל נפטרה לפני שבועיים, יהי זכרה ברוך]

רגיל

האבן גירמה

האבן גירמה, נולדה ב-1988

היום, לפני 29 שנים, נולדה האבן גירמה, אקטיביסטית למען אנשים עם מוגבלויות, שנולדה בארה”ב למשפחת פליטים מאריתריאה. לפני 4 שנים הייתה החירשת-עיוורת הראשונה שסיימה לימודי משפטים בהרווארד, והצטרפה לארגון משפטנים למען בעלי מוגבלויות. אחד המאבקים החשובים שהיא מנהלת הוא למען הכללת ספרים ופלטפורמות דיגיטליות תחת חוק הנגישות האמריקאי: “מידע דיגיטלי הוא בסה”כ 1 ו-0, ואפשר להמירו לכל פורמט. האנשים שמפתחים את השירותים האלה – מתכנתים ומעצבי טכנולוגיות – יש להם כוח אדיר להגדיל את הנגישות לאנשים עם מוגבלויות. אני מקווה שיעשו זאת.”

 

ויקיפדיה

אתר אישי

הרצאת TEDx: “מדוע אני פועלת למען הסרת מכשולי נגישות בפני סטודנטים עם מוגבלויות”

 

פייסבוק

רגיל

קתרין סמבה-פנזה

קתרין סמבה-פנזה, נולדה ב-1956

היום, לפני 61 שנים, נולדה קתרין סמבה-פנזה, נשיאת הרפובליקה המרכז-אפריקאית, האישה הראשונה בתפקיד זה במדינתה, שהיא מהמדינות העניות בעולם. לפני כן הייתה אשת עסקים ועורכת דין, וכיהנה כראשת עיריית בנגי, עיר הבירה. כשפרצה המלחמה בין המיליציות הנוצריות המכונות “אנטי-בלקה” ובין ברית המורדים המוסלמית “סלקה”, מונתה סמבה-פנזה בהסכמת שני הצדדים לנשיאה זמנית, בשל היותה נייטרלית וא-מפלגתית. אל מול הטיהור האתני שמוסיף להתרחש באזורים נרחבים ברפובליקה, היא מתמידה בקריאותיה להידברות ובניסיונותיה להביא להסכם הפסקת אש.

ויקיפדיה

פייסבוק