עמוד 1
רגיל

מיליסנט פוסט

דיים מיליסנט גארט פוסט, 1929-1847

“אומץ קורא לאומץ בכל מקום, ולא ניתן להכחיש את קריאתו”

היום, לפני 172 שנים, נולדה מיליסנט פוסֵט, פעילה פוליטית וסופרת בריטית, ממובילות התנועה הסופרג’יסטית. היא כיהנה כנשיאת התאחדות ארגוני הסופרג’יזם בבריטניה (הנקראת היום על שמה), הייתה ממקימות ארגון הסופרג’יזם הבינלאומי (המשמש עד היום ארגון-גג של ארגוני נשים מכל העולם), והובילה קו מתון אך נחוש, שכלל ארגון עצרות וחוגי בית, פרסום מידע ושדלנות בפרלמנט. היא פעלה רבות גם לפתיחת דלתות האקדמיה בפני נשים, וב-1875 הייתה ממקימי וחברי מועצת המנהלים של קולג’ נונהאם לנשים בקיימברידג’. רק ב-1928, כשנה לפני מותה, ניתנה לנשות בריטניה זכות הצבעה כללית.

בין היתר ניהלה קמפיינים למען:

  • העלאת גיל ההסכמה כדי לרסן ניצול של ילדים
  • קרימינליזציה של גילוי עריות והתאכזרות לילדים במשפחה
  • ביטול המנהג להוציא את הנשים מבתי המשפט כאשר נידונות עבירות מין
  • הוקעת “העבדות הלבנה” (סחר בנשים ומיסוד הזנות)
  • ביטול חוק המחלות המידבקות, שהורה לבדוק תקופתית נשים בזנות ולכלוא את אלו מהן שנדבקו (ולא הוחל על גברים שהדביקו או נדבקו)

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פוסט דוברת בעצרת מטעם ההתאחדות הלאומית של ארגוני הסופרג’יזם לנשים (גטי אימג’ז)

התמונות מתוך “10 ציטוטים מעוררי השראה של מיליסנט פוסט“, כתבה מינואר 2018 לרגל הצבת פסל שלה בכיכר הפרלמנט בלונדון (האישה הראשונה שפסלה מוצב שם), מאה שנה לאחר ש(חלק מ)נשות בריטניה קיבלו זכות הצבעה

רגיל

נילסין נילסן

נילסין מתילדה נילסן, 1916-1850

היום, לפני 169 שנים, נולדה נילסין נילסן, הרופאה הראשונה בדנמרק. ב-1874 פנתה לחבר פרלמנט אוהד זכויות נשים על מנת שיסייע לה להתקבל ללימודי רפואה, שנה אחר כך יצא צו מלכותי שהתיר לנשים גישה ללימודים אקדמיים, וב-1877 נמנתה עם שתי הנשים הראשונות שלמדו באוניברסיטה דנית. היא סיימה את לימודי הרפואה ב-1885, פתחה מרפאה בקופנהגן כרופאה כללית, וכן מונתה למומחית קהילתית למחלות מין. היא גם פעלה רבות למען נשים בזנות, הייתה חברה בהתאחדות הנשים הדנית למען זכות הצבעה ושוויון מגדרי, וב-1904 נמנתה עם ארבע החברות הראשונות במפלגה הליברלית בדנמרק.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך “נילסין נילסן – והזכות להשכלה“, הארכיון הלאומי הדני

בתמונה הקטנה: צילום: י. פיטרסון, מתוך אוסף התמונות של הספרייה המלכותית הדנית

רגיל

אניטה מילר-כהן

אניטה מילר-כהן, 1962-1890

היום, לפני 129 שנים, נולדה אניטה מילר-כהן, עובדת סוציאלית ופעילת ציבור ישראלית ילידת אוסטריה. במהלך מלחה”ע ה-1, בגיל 25, עמדה בראש ועד הסיוע לפליטים וליתומים מטעם ממשלת אוסטריה, שארגן בתי מחסה ומטבחים, בתי מלאכה והכשרה, וכן סעד לבעלי מוגבלויות. היא הייתה שותפה בהתאחדות העולמית של הנשים היהודיות, צירה ופעילה בקונגרסים ציוניים, וסייעה למקם מחדש אלפי ילדים יהודים ניצולי פרעות ברחבי אירופה ואמריקה. ב-1935 עלתה לארץ ישראל והייתה ממקימות ומנהלות “שירות נשים סוציאלי” ו”הלשכה לעזרה סוציאלית”, לימים משרד הסעד של מדינת ישראל.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אניטה מילר-כהן בווינה, אוסטריה, כנראה בשנות ה-20, מתוך אוסף שבדרון בספרייה הלאומית של ישראל

התמונה הקטנה מתוך ארכיון בית לוחמי הגטאות

רגיל

פוזיה סעיד

פוזיה סעיד, נולדה ב-1959

“אני רוצה שישפטו אותי לפי היכולות שלי, המאבקים שלי וההישגים שלי, ולא לפי תיוג או סטריאוטיפ על בסיס המגדר שלי, הרקע הכלכלי שלי, הלאום שלי או האמונה שלי”

היום, לפני 60 שנים, נולדה פוזיה סעיד, סופרת ואשת תקשורת פקיסטנית, פעילה למען נשים, לשימור פולקלור ונגד הטליבניזציה בארצה. ב-1991 הייתה ממייסדות “בדרי”, מרכז החירום הראשון בפקיסטן הנותן מענה לנשים נפגעות אלימות. ב-2000 יצרה את “הברית נגד הטרדה מינית”, רשת ארגונים לקידום קוד התנהגות וחקיקה בתחום במגזר הפרטי והציבורי בפקיסטן, ועמדה בראש הוועדה הממשלתית לבחינת יישום החקיקה. ב-2007 הובילה מאבק של עובדות האו”ם בפקיסטן נגד הטרדות מיניות והתנכלויות מצד מנהליהן, שבסופו הודחו הבכירים ויושם שינוי כלל-מערכתי במדיניות העבודה באו”ם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ד”ר פוזיה סעיד נושאת דברים בפתיחת פסטיבל מנגנהאר למוזיקת פולקלור, 2011

בתמונה הקטנה: צילום מ-2013, מתוך פרופיל לינקדין שלה

רגיל

מרגריט פורט

מרגריט פורֶט, ? – 1310

היום, לפני 709 שנים, נשרפה על המוקד מרגריט פורֶט, מיסטיקנית בגינית נוצרייה צרפתייה. ספרה “המַּרְאָה של הנשמות הפשוטות” מתאר בשפה יפה וקולחת שלבים שעל הנשמה לעבור כדי להגיע למצב מתמשך של שמחה ושלווה ולאיחוד אקסטטי עם האל דרך אהבה. פורֶט הואשמה בכפירה על טענתה כי במצב זה, הניתן להשגה בעולם הזה ולא רק בעולם הבא, הנשמה מצויה מעל למוסריות המקובלת ומעל להוראות הכנסייה. הספר, ללא ציון שמה, זכה לפופולריות רבה ותורגם לכמה שפות, ולעתים אף נתפס כחלק מהקאנון התיאולוגי. כיום היא מושא למחקר אקדמי ונחשבת לאחת המיסטיקניות הגדולות של ימי הביניים.

עוד על מרגריט פורט

עוד על הבגיניות, קהילות עצמאיות של נשים נוצריות קתוליות, שהחליטו להקדיש את חייהן לדת ללא נדרים נזיריים רשמיים ומבלי לפרוש מן העולם

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עמוד מתוך פרק 35 בספרה “המראה של הנשמות הפשוטות”, מתוארך לסוף המאה ה-15 או תחילת המאה ה-16. מוצג כיום במוזיאון קונדה בטירת שנטילי שבצרפת

בתמונה הקטנה: כריכת מהדורה חדשה של ספרה, ספרד 2015 [מקור]

רגיל

ויולטה אוטומן

ויולטה אוטומן (אידלמן), 2012-1930

היום, לפני 89 שנים, נולדה ויולטה אוטומן, אדריכלית, פעילת סביבה ואמנית אמריקאית ילידת פרו. היא נודעת במיוחד בתחום האדריכלות האורגנית, המקדמת תכנון הרמוני וסימביוטי עם הטבע, ובשל הבית הייחודי שבנתה עבור עצמה. החל משנות ה-70 תכננה גם יקבים רבים במחוז נאפה שבקליפורניה, שתעשיית היינות בו הפכה אז לאחת הטובות בעולם. בנוסף, כיהנה שנים רבות בוועדת התכנון ובמועצת העיר של סאוסליטו שבקליפורניה, ובמסגרת זו פעלה לקידום השימור הסביבתי בכלל ולפיתוח המשמר את אחד מקווי החוף הייחודיים בעולם בפרט. היא גם פרסמה ספרי בישול, עיצבה ציורי קיר ואיירה ספרים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ביתה ומשרדה של ויולטה אוטומן, שתכננה לפי הקווים של המצוק הטבעי שעליו נבנה, מתוך כתבה עליו ב”דיילי אינדיפנדנט ג’ורנל” של קליפורניה, 1964

בתמונה הקטנה: מעיינת בספר הבישול שפרסמה עם המתכונים של אמה, “יהודייה רוסייה מבשלת בפרו”, מתוך כתבה ב”דיילי אינדיפנדנט ג’ורנל” של קליפורניה, 1973

רגיל

מיקלה בסטידס פויוצ’הואה

מיקלה בסטידס פויוצ’הואה, 1781-1744

היום, לפני 238 שנים, הוצאה להורג מיקלה בסטידס פויוצ’הואה, מנהיגה ילידית פרואנית, גיבורה לאומית בפרו. היא הייתה שותפה מלאה להנהגה ולקשרי המסחר שניהל בעלה, צ’יף של כמה שבטים (שנודע כטופאק אמורו השני). כשבקשותיהם להקל את נטל המיסוי הכבד ועבודות הכפייה במכרות, לאור מצוקת האוכלוסייה הילידית תחת הכיבוש הספרדי, נענו בשלילה, הם החלו לגבש סביבם אלפי ילידים, עבדים, קריאולים ובעלי מוצא מעורב, והנהיגו מרד גדול למען עצמאות טריטוריאלית של פרו וחופש מסחר. על פי התיעוד, מיקלה פיקדה על ארגון האספקה, גיוס הלוחמים והלוחמות והובלתם בקרבות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פסל בדמותה, הממוקם בפארק על שמה במרכז העיר אבנקיי, פרו

רגיל

צ’נג ין

המאסטרית צ’נג ין, נולדה בשם צ’ין-יון וונג ב-1937

היום, לפני 82 שנים, נולדה צ’נג ין, מורה בודהיסטית ופילנתרופית טייוואנית, אחת מ”ארבעת מלכי השמים” וממובילות הבודהיזם ההומניסטי בטייוואן. היא הפכה לנזירה בהשפעת חוויותיה כילדה תחת הכיבוש היפני ובהשראת פועלן של נזירות קתוליות לאחר מלחה”ע השנייה. ב-1966 ייסדה את המרכז הבודהיסטי לסיוע וחמלה, “טסו צ’י”. מקבוצה של 30 עקרות בית שחסכו כמה סנטים מדי יום כדי לסייע לנזקקים ולעניים, צמח המרכז לאחד הארגונים ההומניטריים הגדולים בעולם – המפעיל בתי חולים, בתי ספר, תחנות מיחזור, בנק מח עצם וצוותי שיקום לאחר אסונות טבע ב-47 מדינות ע”י כ-10 מיליון חברים.

עוד על צ’נג ין

עוד על טסו צ’י, המרכז הבודהיסטי לסיוע וחמלה

עוד על “ארבעת מלכי השמים” בקוסמולוגיה הבודהיסטית, שלפיה כל אחד מהמאסטרים הגדולים שייך לאחת מרוחות השמים (צ’נג ין היא המאסטרית של המזרח)

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צ’נג ין, מתוך “מייסדת טסו צ’י בין 100 המשפיעים ביותר של ‘טיים’“, כתבה ב”טאיפיי טיימז”, אפריל 2011 (התמונה באדיבות מרכז טסו צ’י)

בתמונה הקטנה: מתנדבת של “טסו צ’י” בקנדה מספרת קשישים בחינם, מתוך “מתנדבי טסו צ’י בקנדה עוזרים בכל מקום שאפשר“, כתבה ב”ונקובר קורייר”, העיתון הקהילתי הנפוץ ביותר בקנדה, דצמבר 2017

רגיל

יום העצמאות: ניוטה הלפרין

יום העצמאות: חנה (ניוטה) הלפרין, 2004-1910

ניוטה הלפרין הייתה מפקדת גדוד החברות בתל אביב של “ההגנה”, המג”דית היחידה בארץ. ב-1930 החלה לפעול כקשרית בין פלוגות “ההגנה” בתל אביב, והשתלבה בסגל הפיקודי לאחר אימונים והכשרות בנשק, בפיקוד והדרכה ובעזרה ראשונה. ב-1938 התמנתה למפקדת יחידת החברות של תל אביב, שגדלה והייתה לגדוד, אשר שימש מעין בסיס קליטה והדרכה לאלפי מאבטחות, תצפיתניות, קשריות, אתתיות ונשקיות. לאחר פירוק הגדוד ב-1949, עבדה הלפרין במשרד החוץ, בלשכת הקשר ליהודי ברית המועצות, וב-1985 נבחרה לנשיאת הארגון הארצי של יוצאי ההגנה, שם פעלה להנכחת פועלן של חברות ההגנה.

“הרי בחורות העיר, ובעיקר הבוגרות שבהן, שכל צו גיוס לא היה חל עליהן, יכלו בוודאי לשבת בשקט בביתן, ולא לסכן את עצמן בגבולות העיר בחזית הדרום ולהפקיר את ילדיהן לחסדי השכנות ולעתים גם ברחוב. השפעת הרחוב התל אביבי הייתה בוודאי שלא לחיוב במובן זה, וחברות אלה באו, ובאו בעשרות ובמאות, התייצבו, תבעו את מקומן, ולאחר שניתן להן מלאו אותו על הצד הטוב ביותר.”
(מתוך מכתב למערכת “דבר הפועלת” שכתבה הלפרין, 25 באפריל 1949)

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ניוטה הלפרין בראש גדוד החברות של ההגנה, בטקס הענקת אות ההגנה, 1958

בתמונה הקטנה: תמונתה מתוך תעודת החברות שלה בארגון ההגנה

עוד נשות ביטחון פורצות דרך בישראל:
מניה שוחט, ממייסדות “השומר”
ציפורה זייד, ממייסדות “השומר”
מלכה ברוורמן, ממפקדות שירות המודיעין של “ההגנה” וסגנית ראש “המוסד”
רחל מרקובסקי לנדאו, הטייסת הישראלית הראשונה
דבורה קלפוס-נחושתן, “לוחמת מס’ 1” של האצ”ל
רחל צברי, מהמסתערבות הראשונות ומפקדת הפלוגה הראשונה ב”הגנה”
חנה יפה, הצנחנית המבצעית הראשונה (והיחידה) בצה”ל
מינה בן צבי, מקימת חיל הנשים בצה”ל
חנה לוין, קצינת גיוס ראשית הראשונה בצה”ל
אסתר ארדיטי, החיילת הראשונה (והיחידה) שקיבלה את עיטור המופת
יעל רום, הטייסת המבצעית הראשונה בחיל האוויר
צפורה נריה, לוחמת ומפקדת בולטת בפלמ”ח ובצה”ל
עמירה דותן, התא”לית הראשונה בצה”ל
אהובה תומר, מפקדת תחנת המשטרה הגדולה בישראל (חיפה), נספתה באסון השריפה בכרמל
אורנה ברביבאי, האלופה הראשונה בצה”ל

רגיל

יום הזיכרון: שרה צ’יזיק

יום הזיכרון: שרה צ’יזיק, 1920-1897

שרה צ’יזיק הייתה אחת משמונת הלוחמים שנפלו בקרב על תל חי, שעל שמם קרויה העיר קריית שמונה. היא נולדה באוקראינה ועלתה עם משפחתה לארץ ישראל, למושבה מנחמיה. החל מגיל 19 התגייסה לעבודת החלוצים, ובין היתר עבדה כפועלת בפתח תקווה ובעקרון, נטעה עצים ביפו ובתל אביב ועבדה בחוות חולדה. כשקראה ב”קונטרס”, הביטאון של “אחדות העבודה”, כי נדרשת עזרה בהגנה על היישובים היהודיים בגליל העליון, מיהרה להצטרף לקבוצה הראשונה שיצאה צפונה. כשמאות לוחמים ערבים מהכפר אל-ח’אלצה תקפו את תל חי, היא נהרגה מרימון יד שהושלך לעמדתה. בת 23 הייתה במותה.

“הפרעות בפולין ובאוקריינא. לבי כואב והנני נדה לאחי האומללים ובייחוד לאחיותי. הנה הן מתות מיתה אחת… גם בתור בנות העם העברי… וגם בתור בנות חוה, המין החלש! הה! מה נתעב, מה נבזה משפיל ומכֹער. […]
ארור היום ההוא שבו נבראה האשה, נעדרת כל חופש. הקציבו לה גבולות: עד פה תבואי ומפה לא תלכי הלאה. הטבע והגבר יחד לא נתנו לה להתפתח. העמיסו עליה עבודות כמו להוליד, ראו מה יותר לנצל אותה ושלא תספיק לפנות את פניה לצד אחר. להשתמש בחולשתה לבצע תאוותיהם השפלות והנבזות ואחר כל זה עוד צועקים: מה אתן, נשים? מה יש בכוחכן לעשות, לפעול? כל דברים נבזים ומכוערים בוודאי שלא נוכל לעשות. אכן עדיין לא הגיעו למעלת בני אדם במלוא מובן המלה, אם אינם יודעים להוקיר את האשה מלבד שעשוה להם לשחק בו. הה נקם! לו יכולתם לשסע כשסע הגדי את כל אלה ששוכן בם זה שקוראים גבר בהמי.”
(מתוך כתביה של שרה צ’יזיק, שערך ופרסם י”ח ברנר, הארכיון הציוני המרכזי בירושלים)

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: כמה מבני משפחת צ’יזיק, שרה למטה משמאל, עם הוריה שמואל ובריינה, ושניים מאחיה חנה ואפרים, 1915~ (צילום: נדב מן, “ביתמונה”)

בתמונה הקטנה: אנדרטת “עבודה והגנה” שיצרה הפסלת בתיה לישנסקי ב-1937, אשר כוללת שלוש דמויות, ביניהן האחים שרה ואפרים צ’יזיק. האנדרטה ניצבת ביער חולדה, על קברו של אפרים, שנפל על הגנת קיבוץ חולדה ב-1929

עוד לוחמות שנפלו לפני קום המדינה:
שרה אהרונסון, גיבורת ניל”י
דבורה דרכלר, נפלה אף היא בתל חי
חנה סנש, מ”צנחני היישוב”
חביבה רייק, מ”צנחני היישוב”
ברכה פולד, נפלה ב”ליל וינגייט”
זהרה לביטוב, טייסת
“יד לאישה הלוחמת”

רגיל

אווה קולסטאד

אווה לונדגארד קולסטאד, 1999-1918

היום, לפני 101 שנים, נולדה אווה קולסטאד, רואת חשבון ופוליטיקאית נורווגית, דמות מרכזית בהיסטוריה של שוויון מגדרי בנורווגיה ובעולם בכלל, דרך השפעתה על מדיניות האו”ם בסוגיה. החל מ-1956 היא כיהנה כנשיאת ההתאחדות הנורווגית לזכויות נשים, החל מ-1969 כחברה וכיו”רית ועדת האו”ם למצבן של נשים, וב-1978 מונתה לנציבת קבילות הציבור בענייני שוויון מגדרי בנורווגיה – תפקיד ראשון מסוגו בעולם. בנוסף, הייתה חברה במועצת העיר אוסלו, כיהנה כשרה לענייני ניהול וצריכה בראשית שנות ה-70, וב-1974 הייתה לראשת המפלגה הראשונה בנורווגיה כשנבחרה ליו”רית המפלגה הליברלית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אווה קולסטאד (משמאל), אז נציבת קבילות הציבור לענייני שוויון מגדרי, עם קירסטן מייקלוול (מימין), אז השרה לענייני ניהול וצריכה, 1978 (צילום: NTB scanpix)

בתמונה הקטנה: אווה קולסטאד (משמאל) במהלך קמפיין בחירות, אוסלו 1957

רגיל

רמדאן: ח’דיג’ה בנת ח’וילד

לרגל ראש חודש הרמדאן: ח’דיג’ה בנת ח’וילד (خديجة بنت خويلد)
620-556 לספירת הנוצרים (3-68 שנים לפני ההג’רה, מניין השנים המוסלמי)

ח’דיג’ה בנת ח’וילד הייתה סוחרת עשירה ממכה, אם ואלמנה פעמיים. היא מתוארת כאישה אצילה, נבונה ונחושה, שנתנה לעניים אוכל ובגדים וסייעה כלכלית לקרובי משפחתה. על פי המסורת הסונית, ב-595, בהיותה בת כ-40, העסיקה את מוחמד, שהיה אז בן 25 ועני, שיעביר למענה סחורות לסוריה, התרשמה מהאופן שבו התנהל, ואז הם נישאו והולידו לפחות שישה ילדים. היא מכונה “אם המאמינים”, שכן הייתה הראשונה לשמוע על התגלות המלאך גבריאל למוחמד, להאמין לו ולהתאסלם, תמכה בשליחותו להפצת האסלאם, וכן שימשה כיועצת הרוחנית שלו. היא הלכה לעולמה בחודש הרמדאן “בשנה ה-10 לנבואה”.

עוד על הנשים הראשונות והחשובות באסלאם:
ח’דיג’ה בת ח’וילד, אשתו הראשונה של מוחמד
פאטמה בת מוחמד וח’דיג’ה
זינב בת עלי ופאטמה

בתמונה הגדולה: פורטרט בתחריט עץ של ח’דיג’ה, מתוך הספר האיקונוגרפי “פרומפטואריום איקונום אינסיגניאורום” שפורסם בליון, צרפת בשנת 1553

בתמונה הקטנה: המוזוליאום של ח’דיג’ה בבית הקברות ג’נת אל-מעלאה, מכה

חודש הרמדאן (رمضان), הוא החודש התשיעי בשנה המוסלמית, נחשב לחודש של קדושה, אחווה ושמחה, זמן של התבוננות פנימית, התקרבות לאל, עבודה על המידות, כפרת עוונות ועשיית מעשי חסד.
לאורך כל החודש, על המוסלמים לצום במהלך כל יום, מעלות השחר (זמן תפילת פג’ר; فجر) ועד השקיעה (זמן תפילת מע’רב; مغرب), כלומר חל איסור על אכילה ושתייה, על עישון ועל קיום יחסי מין.
מצווה זו היא אחת מ”חמשת עמודי האסלאם” (ארכאן אל-אסלאם אל-ח’מסה; أركان الإسلام الخمسة), חמש המצוות המרכזיות שהמוסלמים חייבים בשמירה עליהן: עדות (שהאדה; الشهادة), תפילה (צלאה; الصلاة), צדקה (זכאה; الزكاة), צום (صوم) ועלייה לרגל (חג’; حجّ).
הלילות בחודש הרמדאן, לעומת זאת, הם באווירת חג ופסטיבל, החל בארוחת אִפְטַאר (إفطار) מפוארת ומרובת מנות, בקרב משפחה וחברים.
לקראת סיום החודש חל לילת אל-קאדר (لیلة القدر; “ליל הגורל”), שבו על פי המסורת ירדו פסוקי הקוראן הראשונים אל מוחמד.
בסיומו של החודש, עם תחילת החודש העשירי, שַׁוַאל (شَوَّال), נחגג עיד אל פיטר (عيد الفطر; “חג שבירת הצום”).
עוד על חודש הרמדאן

פייסבוק

רמדאן כּרים ומבארכּ (רמדאן שמח ומבורך) رمضان كريم ومبارك
כל עאם ואנתו בח’יר (כל שנה ואתם בריאים) كل عام وانتوا بخير

רגיל

עאישה רובינה

עאישה רובינה, נולדה ב-1969

היום, לפני 50 שנים, נולדה עאישה רובינה, אשת חינוך מיוחד, עובדת סוציאלית, יזמת חברתית ופוליטיקאית הודית. בית הספר שהקימה וניהלה לילדים בעלי צרכים מיוחדים מספק, בחינם, לא רק השכלה אלא גם טיפולים שונים במטרה לשקם ובסופו של דבר לשלב את הילדים בבתי ספר רגילים. כמנכ”לית מועצת העיר היידראבאד רבתי, בירת מדינת אנדרה פרדש שבדרום הודו, היא יזמה תוכנית ללימוד כישורי חיים לאלפי בני נוער, קידמה תוכנית לעידוד השכלה לבנות, הקימה בתי ספר עבור ילדים מאוכלוסיות מוחלשות, וכן הובילה את תכנונו של פארק ציבורי ראשון מסוגו בעולם עבור אנשים בעלי צרכים מיוחדים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: חברת מועצת העיר היידראבאד, 2017

בתמונה הקטנה: מתוך כתבה בעיתון Hindu, ינואר 2018

רגיל

יום השואה: חווקה פולמן רבן

יום השואה: חווקה (חווה) פוֹלמן רַבָּן, 2014-1924

חווקה פולמן רבן פעלה כבר כנערה במסגרת תנועת “דרור” בפולין לחינוך להגשמה חלוצית-ציונית, והמשיכה בפעילות זו גם לאחר הכיבוש הנאצי, בגטו ורשה. היא סיכנה את חייה כקשרית של הארגון היהודי הלוחם, כשנעה בדרכים בזהות בדויה פולנית והעבירה אמצעי לחימה, הבריחה חברים אל שורות הפרטיזנים והעבירה מסמכים וידיעות על ההשמדה. בינואר 1943 נתפסה, הצליחה להסתיר את יהדותה ונשלחה כאסירה פוליטית לאושוויץ ומשם למחנה רוונסבריק. לאחר המלחמה, בישראל, הייתה ממייסדות קיבוץ לוחמי הגטאות, אשת חינוך ופעילה בולטת בארץ ובעולם למען הנחלת זיכרון השואה ולקחיה.

“אני מאחלת לאלפים שלפניי חיים מאושרים של אהבה, יופי וצחוק, חיים של משמעות. המשיכו במרד, מרד אחר, עכשווי, נגד כל רוע, גם זה שפגע בארצנו האהובה והיחידה. תמרדו נגד גזענות ואלימות ושנאת אחר. בחוסר שיוויון, בפערים, בעוני, ברדיפת בצע ובחמדנות.
חיזוק חינוך להומניות וערכי מוסר וצדק גם הם מרד נגד אלכוהוליזם בקרב הנוער ותופעות מחרידות של תקיפת קשישים…
תמרדו בכיבוש – לא! לנו אסור לשלוט בעם אחר, להשפיל אחר. הכי חשוב להגיע לשלום ולקץ מעגל הדמים.
הדור שלי חלם על שלום, אני כל כך רוצה להספיק לזכות בו. יש לכם כח לעזור. כל תקוותי בכם.
לו יהי!”
(מתוך נאומה בעצרת בבית לוחמי הגטאות לרגל 70 שנה למרד גטו ורשה, אפריל 2013)

עוד על חווקה באתר ובויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: חווקה (במרכז), עם עצירות משוחררות ממחנה רוונסבריק, שוודיה 1945

בתמונה הקטנה: מדליקה משואה עם נכדתה בטקס בקיבוץ לוחמי הגטאות, 1997

עוד נשים יהודיות לוחמות, מורדות ופעילות מחתרת במהלך השואה:
פנינה אורטרגר
טוסיה אלטמן
חייקה גרוסמן
אנה חנה הילמן
רחל הראל
מריאן כהן
צביה לובטקין
בטי לזרוס קנוט
ליזה מאגון
פרדקה מזיא
חנה סנש
אריאדנה סקריאבינה
פרומקה פלוטניצקה
רבקה קופר
רוז’קה קורצ’אק
רוז’ה רובוטה
מתי רובנובה
חביבה רייק

רגיל

דבורה נצר

דבורה נצר (דיסקין), 1989-1897

היום, לפני 122 שנים, נולדה דבורה נצר, פעילת ציבור ישראלית. היא הייתה פעילה ציונית ברוסיה ואסירת ציון, מראשונות העיר תל אביב, אשת חינוך ומנהלת רשת בתי ספר לנוער העובד, חברת מועצת הפועלות, האיגוד לשירותים סוציאליים והוועד למען החייל, וצירה בקונגרס הציוני. “ארגון אמהות עובדות”, שהייתה ממייסדותיו, סייע לשלב נשים במעגל העבודה, לספק להן הכשרה מקצועית וללמד אותן עברית, לצד הקמת מעונות יום לילדיהן. כחברת כנסת, מהכנסת הראשונה עד הכנסת השישית מטעם סיעת מפא”י, קידמה בין היתר את הקמתה של אוניברסיטת תל אביב ואת חוק לימוד חובה חינם וחוק איסור תעסוקת ילדים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: חברת הכנסת דבורה נצר בקבלת פנים בנמל התעופה בלוד, 1966 (צילום: משה מילנר, מתוך אוסף התצלומים הלאומי, לשכת העיתונות הממשלתית)

התמונה הקטנה: מתוך אתר הכנסת

רגיל

שג’ר א-דור

שג’ר א-דור (אום-ח’ליל), ? – 1257

היום, לפני 762 שנים, נרצחה שג’ר א-דור, האישה היחידה ששלטה על מצרים המוסלמית, במהלך מאבקי כוח סוערים על השלטון, בתום הח’ליפות האיובית ותחילת שלטון הממלוכים. ב-1239 הובאה כשפחה להרמונו של הסולטאן מבגדד, נמכרה כאישה לנסיך אל-צאלח איוב, והפכה לאשתו המועדפת בשל חוכמתה ואופייה העצמאי והחזק. מכאן עלתה לגדולה, הנהיגה את הצבא המצרי לניצחון על הצלבנים במסע הצלב השביעי לאחר מות בעלה, וב-1250 הפכה, בתמיכת הממלוכים, לסולטאנית מצרים, והחלה בתהליך שיקום המדינה ממסע הצלב תוך ניסיון להשיג שלום עם השכנים האיוביים מצפון.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: איור מתוך הספר “צלאח א-דין: סיפורו של הסכסוך בין מזרח ומערב במאות ה-12 וה-13 לספירה”, שיצא לאור בלבנון ב-1966, שכותרתו: “שג’ר א-דור עסמת א-דין, הסולטאנית הראשונה של מצרים והלבנט בתקופה הממלוכית”

בתמונה הקטנה: מטבע דינר הנושא את התאריך המוסלמי שנת 648 (מקביל לשנת 1250 לספירת הנוצרים), ומוטבע עליו: “מליכת אל-מוסלימים, אום אל-מליכ אל-מנצור ח’ליל (בנה הבכור), אמיר אל-מומינין (אמירת המאמינים), עסמת א-דין (שומרת הדת), סולטאן(ה), שג’ר א-דור”. מתוך האוסף “ההיסטוריה של מצרים” במוזיאון הבריטי

רגיל

בטי מיי טייגר ג’אמפר (פוטאקי)

בטי מיי טייגר ג’אמפר (פוטאקי), 2011-1923

היום, לפני 96 שנים, נולדה בטי מיי טייגר ג’אמפר – פוטאקי בשמה השבטי – אחות, סופרת ומנהיגה ילידית אמריקאית, האישה הראשונה (והיחידה) שכיהנה כראשת אומת הסמינול. היא הייתה בת השבט הראשונה שלמדה קרוא וכתוב באנגלית, ושסיימה לימודי תיכון ולימודי סיעוד. בעבודתה כאחות, הנגישה שירותי רפואה “לבנה” עבור סמינולים רבים מאזורים מרוחקים. היא ייסדה וערכה את עיתון השבט, שזכה בפרס מפעל חיים מאגודת העיתונאים הילידים, וכתבה ספרים ומאמרים רבים על תרבות השבט ומסורותיו. טייגר ייסדה גם ארגון למען תוכניות בריאות וחינוך בשבטים ילידיים, שהפך ללובי פוליטי חזק.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך הארכיון הלאומי של פלורידה

בתמונה הקטנה: בטי מיי טייגר (משמאל) ואליס אוסקאולה (מימין), בוחנות את המהדורה הראשונה של העיתון “חדשות הסמינולים”, מתוך סקירה על פועלה במסגרת “נשים אדירות בהיסטוריה” ב”מגזין פרספונה: נשים, תרבות פופולרית, חדשות, חדי קרן

רגיל

הנא ח’טיב

הנא מנסור ח’טיב, נולדה ב-1973, מונתה לקאדית ב-2017

היום, לפני שנתיים, אישרה הוועדה לבחירת קאדים בישראל פה אחד את מינויה של הנא ח’טיב לתפקיד אחת מתשעה קאדים בבתי הדין לשריעה – האישה הראשונה בתפקיד שיפוט בבית דין דתי בישראל. ח’טיב היא עורכת דין ומגשרת, מומחית בתחום דיני אישות ומשפחה והדין השרעי, המוסמכת גם כטוענת שרעית. מינויה בא על רקע התנגדות הממשלה להצעת חוק פרטית מ-2015 לחייב ייצוג נשים בבתי הדין השרעיים, בשל חשש המפלגות החרדיות מיצירת תקדים שיחייב מינוי נשים גם לבתי הדין הרבניים. קאדיות מכהנות כיום גם ברשות הפלסטינית, במצרים, בפקיסטן, במלזיה ובמדינות מוסלמיות נוספות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: הנא ח’טיב וקאדים חדשים נוספים שמונו לבתי הדין השרעיים, לצד שרת המשפטים לשעבר איילת שקד ונשיא המדינה רובי ריבלין, מתוך פוסט בדף הפייסבוק של משרד המשפטים, מאי 2017

התמונה הקטנה מתוך כתבה על “הנשים המשפיעות לשנת 2017” במגזין “פורבס ישראל

רגיל

קמלה באסין

קמלה באסין, נולדה ב-1946

היום, לפני 73 שנים, נולדה קמלה באסין, סוציולוגית, פעילה פמיניסטית, משוררת וסופרת הודית. מחקריה על התפתחות האדם שימשו אותה לזיהוי של פיתוחים חדשניים וליצירת רשתות בין אנשים ובין מדינות באסיה במסגרת עבודתה בארגון המזון והחקלאות של האו”ם. ב-2002 הקימה את רשת “סנגט”, המקדמת יישום של תיאוריה פמיניסטית והעמקת הבנת הקשרים בין מגדר, מעמד, צדק חברתי, פיתוח בר-קיימא, שלום וזכויות אדם. היא גם ממובילות התנועה הגלובלית “מיליארד נשים מתעוררות” (לביטוי הסטטיסטיקה ולפיה אחת משלוש נשים בעולם תיאנס במהלך חייה), הפועלת למיגור אלימות מינית.

“בגלל שאני בת, עליי ללמוד.

אחרי שזמן רב נמנע ממני, עליי ללמוד.
כדי שהחלומות שלי ינסקו, עליי ללמוד.
כדי שהידע שלי יאיר באור חדש, עליי ללמוד.
כדי לנצח בקרבות שנגזרו עליי, עליי ללמוד.
בגלל שאני בת, עליי ללמוד.

כדי להימלט מחיי עוני, עליי ללמוד.
כדי לזכות בעצמאות, עליי ללמוד.
כדי להיאבק בתסכול, עליי ללמוד.
כדי למצוא השראה, עליי ללמוד.
בגלל שאני בת, עליי ללמוד.

כדי להדוף את האלימות הגברית, עליי ללמוד.
כדי לשבור את שתיקתי, עליי ללמוד.
כדי לנפץ את הפטריארכיה, עליי ללמוד.
כדי למוטט כל היררכיה, עליי ללמוד.
בגלל שאני בת, עליי ללמוד.

כדי ליצור אמונה שאוכל לסמוך עליה, עליי ללמוד.
כדי לבסס חוקים צודקים, עליי ללמוד.
כדי לנקות מאות שנים של אבק, עליי ללמוד.
כדי להטיל ספק בכול, עליי ללמוד.
בגלל שאני בת, עליי ללמוד.

כדי להבחין בין רע לטוב, עליי ללמוד.
כדי למצוא קול חזק, עליי ללמוד.
כדי לכתוב שירה פמיניסטית, עליי ללמוד.
כדי להקים עולם שבנות שייכות אליו, עליי ללמוד.
בגלל שאני בת, עליי ללמוד.”

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך הכתבה “קמלה באסין: על פמיניזם בפקיסטן ובהודו”, בפורטל “פמיניזם בהודו“, אוקטובר 2017

בתמונה הקטנה: באסין במאי 2016, מתוך דף הפייסבוק שלה

רגיל

פאולין סאבין

פאולין ג’וי מורטון סאבין, 1955-1887

היום, לפני 132 שנים, נולדה פאולין סאבין, פעילה פוליטית אמריקאית, ממנהיגות התנועה לביטול חוק היובש. בשנות ה-20 הקימה את מועדון הנשים של המפלגה הרפובליקנית, הייתה האישה הראשונה בוועדה הלאומית הרפובליקנית, וגייסה הון רב ואלפי חברים למפלגה. ב-1929 הקימה את “ארגון הנשים לרפורמה בחוק היובש”, שהצליח לסחוף את התקשורת, לצרף לשורותיו מיליון וחצי פעילות, לשכנע כי החוק אינו יעיל, יוצר אהדה למבריחי אלכוהול ומעודד זלזול בחוקים – וב-1933 החוק בוטל. בשנות ה-40 ניהלה את מערך ההתנדבות של הצלב האדום האמריקאי, וכן עסקה בעיצוב פנים, למשל של בית הנשיא טרומן.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פאולין סאבין (מימין) וניקול קורטלנד (משמאל), נושאות את דברי הפתיחה בישיבת ארגון הנשים לרפורמה בחוק היובש, מתוך העיתון “הרלד טריביון, ניו יורק”, אפריל 1931

בתמונה הקטנה: תמונתה שהופיעה על שער מגזין “טיים”, יולי 1932