עמוד 1
רגיל

איסולינה פֵרֶה

איסולינה פֵרֶה אחואיו, 2000-1914

היום, לפני 104 שנים, נולדה איסולינה פֵרֶה, נזירה ופעילה הומניטרית פורטוריקנית. היא נודעה כ”אמא תרזה של פוארטו ריקו” בשל פועלה הרב לקידום השכלה ותעסוקה בקרב קהילות עניות. ב-1969 הקימה מרכז הכשרה וטיפול קהילתי באזור מוכה עוני בעיר פונסה, שמספק שירותי מרפאה, חינוך, הכשרה תעסוקתית וטכנולוגית, פעילויות תרבות ומעונות יום לילדים ממשפחות מעוטות יכולת. המרכז לקח על עצמו גם לשקם קהילות לאחר פגיעות הוריקן וכן לספק השכלה והכשרה לנוער רחוב ולנשים בזנות. לימים נקרא מרכז ההכשרה על שמה, ומרכזים נוספים ברוחו נפתחו בקהילות שונות ברחבי פוארטו ריקו.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פֵרֶה בצעירותה
בתמונה הקטנה: מקבלת את מדליית החירות הנשיאותית מהנשיא קלינטון, 1999
(התמונות מתוך עמוד להנצחתה)

רגיל

הלנה הקדושה

פלוויה יוליה הלנה, הידועה גם כהלנה הקדושה, הלנה מקונסטנטינופול או הלנה אוגוסטה, 329-248 (משוער)

היום מציינת הכנסייה הקתולית הרומית את יומה של הלנה הקדושה, אמו ויועצתו של קונסטנטינוס הראשון, הקיסר הרומי הראשון שהתנצר. הלנה נחשבת לעולת הרגל הראשונה של הנצרות, לאחר שיצאה לפלשתינה על מנת לאתר מקומות חשובים מהברית הישנה והחדשה. לפי המסורת הנוצרית, אחד היהודים המלומדים גילה לה את מקום “הצלב האמיתי” שעליו נצלב ישו, ושם הקימה את כנסיית הקבר בירושלים. מיוחסות להלנה גם בנייתן של כנסיית המולד בבית לחם וכנסיית האלאונה (“העלייה לשמים”) בהר הזיתים ומציאת חפצים כמו חולצתו של ישו, החבל שבו נקשר לצלב וחלקים מהצלב עצמו.

* לפי המסורת הביזנטית, הלנה אחראית גם לאוכלוסיית החתולים הגדולה בקפריסין – במאה ה-4 היא ייבאה מאות חתולים ממצרים ומפלשתינה לקפריסין כדי להיפטר מהנחשים שהיו בסביבת המנזר שהקימה ליד לימסול, שידוע כיום כ”מנזר סנט ניקולס של החתולים”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: הלנה וקונסטנטינוס, פסיפס בקתדרלת אייזיק הקדוש, סנט פטרסבורג

בתמונה הקטנה: הלנה מוצאת את הצלב של ישו, איור איטלקי, שנת 825 (משוער)

רגיל

מרי וירג’יניה קוק פאריש

מרי וירג’יניה קוק פאריש, 1945-1862

“נראה כי לבנים חושבים שניתנה להם זכות משמיים להפעיל מלחמת אזרחים על שחורים, עד כדי שפיכות דמים. הם מתייחסים לחייהם של אחיהם השחורים כבועה שאפשר לפוצצה להנאתם. אותה הרוח שהתקיימה בדרום לפני עשרים וארבע שנים [עת בוטלה העבדות], עודנה קיימת ומשגשגת היום. זכויותיו של השחור כאזרח עדיין נשדדות, דבר המובהר לו מעל לכל ספק באמצעות מותם של אלו שנפלו במרד האחרון. הזעקה אינה יכולה להימשך עוד.”
(מתוך טור שלה במוסף הנשים של כתב העת “הבפטיסט האמריקאי”, 1889)

היום, לפני 156 שנים, נולדה מרי וירג’יניה קוק פאריש, אשת חינוך, עיתונאית ופעילה חברתית אמריקאית, מראשונות הפמיניזם הבפטיסטי השחור. אף שכנערה שחורה בדרום ארה”ב דלתות רבות היו סגורות בפניה, היא נאבקה ללמוד ולהצטיין, והייתה לפרופ’ לחינוך באוניברסיטה. היא נודעה ככותבת ונואמת מוכשרת, ונאבקה לפרסם את דעותיה בקהילה הנוצרית על זכות בחירה לנשים, על רפורמה חברתית לאי-אפליית שחורים ועל שוויון זכויות לכולם בתעסוקה ובחינוך. ב-1896 השתתפה בכנס הייסוד של ההתאחדות הלאומית של נשים צבעוניות, שם פעלה לקידום רפורמה בחינוך, בבריאות וברווחה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: איור של קוק פאריש, 1891 (מתוך הארכיון הדיגיטלי של ספריית ניו יורק)

בתמונה הקטנה: צילום משנת 1893 לערך
רגיל

פאולינה הקדושה

פאולינה הקדושה מלבו המתייסר של ישו (נולדה בשם אמאבילה לוצ’יה ויסינטיינר), 1942-1865

היום, לפני 76 שנים, נפטרה פאולינה הקדושה, נזירה ברזילאית ילידת איטליה. מגיל צעיר הייתה פעילה בכנסייה ובקהילה, ולאחר שטיפלה בחולת סרטן בשלבים הסופניים, נדרה להפוך לנזירה וייסדה בסאו פאולו את “קהילת האחיות הקטנות של לידת הבתולין”, אשר ב-1903 נבחרה לעמוד בראשה לכל חייה. קהילתה החלה לטפל בבני עבדים שננטשו משום שלא יכלו עוד לעבוד, ובמהלך השנים הורחבה פעילותה לחינוך ולטיפול בעשרות אלפי קשישים, עניים, חולים ויתומים בדרום אמריקה ובאפריקה. ב-1933 קיבלה הקהילה את אות החסד מהאפיפיור, וב-2002 הייתה פאולינה לקדושה הראשונה של ברזיל.

ויקיפדיה

פייסבוק

היום, 9 ביולי, מציינת הכנסייה הקתולית את יומה של פאולינה הקדושה

רגיל

פנינה פֵּלאי

פנינה (רבקה) פֵּלאי, 2006-1932

היום, לפני 86 שנים, נולדה פנינה פֵּלאי, פעילת ציבור ומחלוצות הפמיניזם היהודי-דתי בישראל. היא הייתה פורצת דרך בתפיסתה שאישה יכולה להיות שווה בין שווים בתוך עולם ההלכה, ויחד עם זאת לדרוש שינויים ביחס ובפסיקה של הממסד הרבני. בשנות ה-70 הקימה בביתה מניין נשים שהתפללו יחד, התעטפו בטלית ועלו לתורה. היא פעלה רבות למען נשים עגונות ומסורבות גט והרצתה בתחום לימודי היהדות ומעמד האישה. ב-1996 ארגנה בירושלים כנס ראשון מסוגו בנושא “האישה וההלכה”, שבו השתתפו רבנים ידועי שם, אנשי רוח, ארגונים יהודיים ותנועות נשים מכל העולם.

ויקיפדיה

מאמר הספד מאת בתה, ד”ר בטחה הר-שפי: “אמא – פנינה פלאי מחלוצות הפמיניזם הדתי בישראל“; מתוך אתר “קולך”

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם הסופר ש”י עגנון בביתה בירושלים, שנות ה-60

רגיל

בג”ץ לאה שקדיאל

לאה שקדיאל, נולדה ב-1951

מונתה לחברה במועצה דתית ירוחם ב-19 במאי 1988

ב-1987 עתרה לבג”ץ לאה שקדיאל, מורה למקצועות היהדות, פעילה חברתית וחברת מועצת עיריית ירוחם, אשר נבחרה לייצג את העירייה במועצה הדתית של ירוחם, אך בחירתה נפסלה ע”י שר הדתות בשל מגדרה. בפס”ד תקדימי נקבע כי נשים יכולות להיות חברות במועצות דתיות בשל הזכות לשוויון מגדרי, הגוברת על רחשי לבו של הציבור הדתי. וכך, היום, לפני 30 שנים, הייתה שקדיאל לאישה הראשונה החברה במועצה דתית, ובעקבות זאת נפרצה הדרך לנשים במועצות דתיות, כטוענות רבניות וכיועצות הלכה, וב-2004 אף נבחרה לראשונה אישה – סמדר גרוס – לעמוד בראש המועצה הדתית בכפר סבא.

ויקיפדיה – לאה שקדיאל

ויקיפדיה – בג”ץ שקדיאל נ’ שר הדתות

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צילום מסך מתוך שיחה עמה בערוץ היוטיוב “המשפחה בדרך”, בביתה בירוחם, 2012

התמונה הקטנה: מתוך אתר בינ”ה

רגיל

מרגרט פל

מרגרט פל פוקס, 1702-1614

היום, לפני 316 שנים, הלכה לעולמה מרגרט פל, אשת רוח אנגלייה. היא הייתה ממייסדי “אגודת הידידים”, הידועה יותר כקהילת הקווייקרים, ונמנתה עם המטיפים המוקדמים, הרהוטים והבולטים ביותר של הקהילה הנוצרית רודפת השלום. בשל אמונתם כי הקדושה שורה בכל מעשי האדם והאישה וכי קשר ישיר עם האל הוא נחלת הכול, הקווייקרים סלדו ממנהגי כבוד כלפי בני אצולה ושועים ומתיווך של אנשי דת, ובאופן חריג למאה ה-17 קיימו שוויון רוחני והנהגתי מלא בין כל חברי הקהילה, כולל בין נשים וגברים, כפי שהסבירה באחד הכתבים המפורסמים והחשובים של הקהילה “כמורת נשים מוצדקת”.

ויקיפדיה – מרגרט פל

ויקיפדיה – קווייקרים

פייסבוק

בתמונה הגדולה: סצינה מפורסמת שהתרחשה ב-1663 באולם הולקר בלונדון – ג’ורג’ פוקס, בן זוגה של מרגרט פל (הישובה מאחוריו), אף הוא ממייסדי הקווייקרים, מסרב להישבע נאמנות לכתר, החלטה שבגינה נכלא. היצירה הוצגה באקדמיה המלכותית ב-1864 וזיכתה את האמן היקס במדליית זהב לציור היסטורי.

בתמונה הקטנה: דיוקן של מרגרט פל, סביבות 1860

רגיל

ג’נט מק’קלאוד

ג’נט מק’קלאוד (יט-סי-בלו – “האישה שמדברת”), 2003-1934

היום, לפני 84 שנים, נולדה ג’נט מק’קלאוד, פעילת זכויות ילידים בארה”ב. היא כונתה “רוזה פארקס של תנועת הילידים האמריקאים” לאחר שהובילה מחאה למען חופש העיסוק של ילידים בארה”ב, שהוכרעה ב-1974 כשבית המשפט פסק נגד הרשויות שפגעו בזכויותיהם והתנכלו להם. בשנות ה-70 פעלה מק’קלאוד להפצת המסר של הרוחניות הילידית המסורתית ונאמה ברחבי העולם על זכויות של נשים ילידיות ועל צדק חברתי וזכויות אדם. ב-1985 ערכה בחוותה את הכנס הראשון של מה שהיה לימים “רשת הנשים הילידיות”, קואליציית ארגונים לקידום נשים ומשפחות ילידיות מצ’ילה ועד קנדה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מק’קלאוד (מימין) עם אניטה פז בוושינגטון, 1992. הצילום לקוח מכריכת הספר “נשות המאבק הילידי: דיוקנאות ועדויות של נשים ילידיות אמריקאיות” מאת רוני פארלי

בתמונה הקטנה: עם אחותה אידית בקמפיין תמיכה במטה המאבק למען הישרדותם של הילידים האמריקאים

רגיל

הוֹ יוּאֵן הוֹאוּ

הוֹ יוּאֵן הוֹאוּ, 2006-1908

“הכול בחיים חולף. רק הנדבה היא אמיתית ומתמשכת. כאשר את נותנת, את מקבלת. נדבה היא החיסון הטוב ביותר מפני קארמה רעה.”

היום, לפני 110 שנים, נולדה הוֹ יוּאֵן הוֹאוּ, נזירה בודהיסטית ילידת סין. בגיל חמש נמכרה ע”י משפחתה הענייה כשפחה. בסוף שנות העשרה הצליחה להגר לסינגפור, פתחה עסק קטן לעיצוב שיער, חסכה סנט לסנט, ובשנות ה-40 לחייה, לאחר כמה השקעות חכמות, קנתה בתים להשכרה. ככל שהתעשרה אימצה עוד ועוד ילדים ממשפחות עניות – 31 בסה”כ. ב-1969 הקימה את הבית הסיעודי הבודהיסטי הראשון לנשים עניות מבוגרות. ב-1996, בגיל 88, התראיינה לטלוויזיה כ”גברת הראשונה של הנדבה בסינגפור”, ומינפה את פרסומה על מנת להקים בתים סיעודיים נוספים לחולים נזקקים בכל גיל, מגדר, גזע או דת.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

ביאטריס בריגדן

ביאטריס אליס בריגדן, 1977-1888

“לפי הסטנדרטים שרווחו בימיה, להיות שאפתנית, להיוותר רווקה מבחירה, לפרנס את עצמה בנחישות ולבטא ללא הרף את האמת שלה – כל אלה היו סיבות מספיקות לתייגה כרדיקלית.”
(מתוך ספרה של אליסון קמפבל מ-1991, “ביאטריס בריגדן: השנים המעצבות של פמיניסטית סוציאליסטית, 1932-1888”, עמ’ 151)

היום, לפני 130 שנים, נולדה ביאטריס בריגדן, מהפכנית חברתית ופמיניסטית קנדית. במסגרת תנועת הגוספל החברתי, שעיגנה רציונל דתי ומוסרי לקידום שוויון חברתי וכלכלי, היא הרצתה בפני נשים על נושאים “שערורייתיים” כמו מחלות מין, תכנון ילודה ושוויון מגדרי אינטלקטואלי. פורום הדוברים של הפועלים שייסדה ערך כנסים רבים על סוגיות חברתיות וכלכליות של נשים, ילידים, מהגרים ובני מעמד הפועלים. בריגדן ייסדה גם את התאחדות הנשים החברתית-כלכלית, שהקימה קבוצות לימוד בכל ערי קנדה לחיזוק ביטחונן העצמי ומעורבותן הפוליטית של נשים, והפכה לימים לחלק מהמפלגה הדמוקרטית החדשה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

ארנסטינה רוז

ארנסטינה לואיזה פוטובסקי רוז, 1892-1810

“ואם תאמר לי שהתנ”ך מתנגד לזכויותינו? אז אשיב שהדרישות שלנו אינן נסמכות על ספר שלא ידוע מתי נכתב, או על ידי מי. אם תאמר לי מה פאולוס השליח או פטרוס הקדוש אומרים על הנושא? אז אשיב, שוב, שהדרישות שלנו אינן נסמכות על דעותיו של אף אדם, אפילו לא פאולוס או פטרוס […] ספרים ודעות, יהא מקורם אשר יהא, אם הם עומדים בסתירה לזכויות אדם, אינם אלא אות מתה.”
(ארנסטינה רוז משיבה למטיף דתי בכנס הלאומי השביעי לזכויות האישה, ניו יורק, 26-25 בנובמבר 1856; מתוך “ההיסטוריה של זכות ההצבעה לנשים”, כרך 1, עמ’ 663-661)

היום, לפני 208 שנים, נולדה ארנסטינה רוז, פמיניסטית אתאיסטית ילידת פולין, שלחמה נגד העבדות ונגד דת מאורגנת ולמען זכויות אדם, מחשבה חופשית ושוויון זכויות. מגיל צעיר מחתה נמרצות ובפומבי נגד אי-השוויון במעמדה של האישה ביהדות ובכלל, ובמהלך חייה נודעה כנואמת מחוננת ו”מלכת הבמות”. בלונדון הצטרפה לתנועת הסוציאליזם האוטופי של רוברט אוון, שקראה לשוויון עולמי ללא אפליה על רקע מגדר, מעמד, צבע עור, אתניות, לאום או דת. בארה”ב הייתה רוז לכוח אינטלקטואלי מוביל במה שהיה לימים התנועה הפמיניסטית, וקידמה במיוחד שוויון לנשים בענייני ירושה ובעלות על רכוש.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

לוקרישה מוט

לוקרישה מוט, 1880-1793

היום, לפני 225 שנים, נולדה לוקרישה מוט, פעילה חברתית אמריקאית. מודעותה לזכויות נשים התגבשה כשהחלה בנערותה לעבוד כמורה וגילתה שהקולגות הגברים קיבלו שכר גבוה משמעותית מהנשים. כבר בגיל 27 הוסמכה מוט כמטיפה נוצרית קוויקרית; בעת שבה נשים לרוב לא הורשו לדבר בציבור היא הרצתה בפני קהלים שונים על דת ורפורמות חברתיות, ויכולותיה הרטוריות הפכו אותה לדוברת מרכזית למען זכויות נשים, ביטול העבדות וזכות הצבעה לכל האזרחים. היא הייתה גם ממנסחות הצהרת ההמלצות של ועידת סנקה פולס ב-1848, המסמך והאירוע המכונן של התנועה הסופרג’יסטית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: הוועד המנהל של אגודת פנסילבניה נגד עבדות, 1851. עומדים, משמאל לימין: מארי גרו, א”מ דייוויס, האוורת’ וות’רלד, אבי קימבר וג’ מילר מק’קים; יושבים, משמאל לימין: מרגרט ג’יימס בורליי, בנג’מין ס’ בייקון, רוברט פורוויס ולוקרישה מוט (הצילום מתוך אוסף סופיה סמית’, סמית’ קולג’)

רגיל

זיינב אל-ע’זאלי

זיינב אל-ע’זאלי, 2005-1919

היום, לפני 99 שנים, נולדה זיינב אל-ע’זאלי, מנהיגה מצרייה, הנחשבת לחלוצה של הפמיניזם האסלאמי. היא לחמה למען זכויות האישה במסגרת “האיחוד הנשי”, הארגון הפמיניסטי המצרי הראשון, אך משום שהאמינה שהחירות של הנשים צריכה להיות במסגרת האסלאם הקימה ב-1940 את הארגון הנשי האסלאמי. היא ייסדה כתב עת לנשים הערביות, הצטרפה ל”אחים המוסלמים”, החלה ללמד תיאולוגיה, הלכה ומשפט והקימה מכללה להכשרת מטיפות. לאחר המהפכה במצרים בשנות ה-50, הייתה האישה היחידה שנשפטה לצד שורה של מנהיגים דתיים ונגזר עליה עונש מוות, שהומתק למאסר עם עבודות פרך.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה צולמה ע”י חמידה קוטב, 1965

רגיל

קתרינה פון בורה

קתרינה פון בורה, 1552-1499

היום, לפני 465 שנים, נפטרה קתרינה פון בורה, נזירה גרמנייה ודמות מפתח ברפורמציה הפרוטסטנטית. בצעירותה קשרה קשר עם נזירות אחרות להימלט מהחיים במנזר, שאליו נשלחה בגיל 5, ופנתה לעזרה אל מרטין לותר, מייסד והוגה הנצרות הפרוטסטנטית, והוא אכן עזר להן לברוח ולמצוא בתים, בעלים או עבודה. קתרינה עצמה נישאה ללותר, לקחה על עצמה את ניהול נכסי המנזר והצליחה לכלכל את משפחתם ואת תלמידיהם הרבים, וכן הפעילה בית חולים במתחם. היא נחשבת למי שסייעה להגדיר את אורח החיים המשפחתי ואת דמותה של האישה כריבונית במשק הבית הפרוטסטנטי.

ויקיפדיה

פייסבוק

יום זה מוקדש לה בלוח השנה של הכנסייה הלותרנית בארה”ב

בתמונה הגדולה: דיוקן מאת לוקאס קרנאץ’, 1529

בתמונה הקטנה: טקס החתונה של מרטין לותר וקתרינה פון בורה, משמאל הכומר בוגנהאגן, מימין העדים ד”ר ג’ונאס אייבל והצייר לוקאס קרנאץ’ (שם הצייר/ת לא ידוע)

רגיל

פרחה (פלורה) ששון

פרחה (פלורה) ששון, 1936-1859

היום, לפני 158 שנים, נולדה פרחה ששון, אשת עסקים יהודייה ממוצא בגדאדי, שנודעה כפילנתרופית, רבנית מלומדת ופעילה ציונית. משפחת ששון (“הרוטשילדים של המזרח”) שלטה על חלק גדול מהמסחר הענף בין הודו לבריטניה, ולאחר פטירת בעלה היא קיבלה לידיה את ניהול חברת “דוד ששון ושות'”, חברת המסחר הבינלאומית הגדולה של המשפחה. היא מימנה יוזמות פילנתרופיות שונות, ובראשן פיתוח והפצת החיסון נגד כולרה בהודו, תמכה במפעל לתחיית העברית, פעלה נגד מנהג הסגרגציה בין נשים לגברים ופרסמה כמה מאמרים בכתבי עת יהודיים על סוגיות שונות בהיסטוריה ועל הדת היהודית.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

ג’וליאן מנוריץ’

ג’וליאן מנוריץ’, 1416-1342

היום, לפני 675 שנים, נולדה ג’וליאן מנוריץ’, תיאולוגית ומיסטיקנית נוצרייה אנגלייה חשובה. ג’וליאן הייתה ידועה כסמכות רוחנית וכיועצת בקהילת נוריץ’, העיר השנייה בגודלה באנגליה דאז. ספרה “התגלויות של אהבה אלוהית”, שסיימה לכתוב ב-1395, הוא הספר הראשון באנגלית שידוע שנכתב ע”י אישה, ובו תיארה בבהירות ובעומק את חזיונות האל שחוותה כאהבה אִמהית ואת תפיסתה את החטא כשלב הכרחי למודעות עצמית ולקבלת תפקיד האל בחיי האדם. כתב יד זה הפך נפוץ בקהילות קתוליות ואנגליקניות ברחבי אירופה, תורגם לשפות רבות והודפס במהדורות שונות מאז 1670 ועד ימינו.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אדית שטיין

אדית (יהודית) שטיין, 1942-1891

היום, לפני 126 שנים, נולדה אדית שטיין, פילוסופית, אחות ונזירה גרמנייה יהודייה. היא עבדה כעוזרת מחקר וכחברת סגל בחוג לפילוסופיה, וחקרה את תופעת האמפתיה. ב-1921, בעקבות קריאה בכתביה של תרזה מאווילה, המירה את דתה, שינתה את שמה לתרזה בנדיקטה, הצטרפה למסדר הכרמליתי ולימדה נערות בבית ספר קתולי. עם עליית הנאצים לשלטון פנתה לאפיפיור פיוס ה-11 וניסתה לשכנעו לפעול להצלת העם היהודי. לאחר שנספתה במחנה הריכוז אושוויץ, הייתה לסמל ומופת בעולם הקתולי בשל מותה על אמונתה, כמו המרטירים בראשית הנצרות, והוכרזה על ידי הכנסייה הקתולית כקדושה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אביאל ברקליי

אביאל ברקליי, נולדה ב-1969

הוסמכה רשמית כסופרת סת”ם ב-2003

היום, לפני 14 שנים, הייתה אביאל ברקליי הקנדית לסופרת סת”ם הראשונה. היא התעניינה בקליגרפיה מאז ילדותה, לימדה את עצמה את האלפבית העברי בגיל 10 והתאמנה בכתיבת כתובות ומזוזות. במשך זמן רב חיפשה מי שילמדה את האמנות העתיקה על כלליה הרבים עד שסופר סת”ם ירושלמי הציע לסייע לה בכך. ב-6 באוקטובר 2003 קיבלה דיפלומה רשמית. את ספר התורה הראשון שלה כתבה בחסות פרויקט נשות התורה “קדימה” עבור בית כנסת של התנועה ליהדות מתחדשת בסיאטל. מסעה האישי הרוחני, שהוביל אותה ליהדות ולכתיבת ספר תורה, מתועד בסרט הדוקומנטרי “סופרת” משנת 2005.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עבודות של ברקליי, מתוך האתר שלה

רגיל

זינב בנת עלי

א-סיידה (הגברת) זינב בנת עלי, 681-626

היום, לפני 1391 שנים, נולדה זינב בנת עלי, בתו של הכליף הסוני הרביעי והאימאם השיעי הראשון, עלי, ואשתו פאטמה בת מוחמד. היא זוכה להוקרה עד היום בשני פלגי האסלאם בשל היותה נכדתו היחידה של הנביא מוחמד שהמשיכה את שושלתו, אך גם בשל עמידתה האיתנה כנגד דיכוי ואי-צדק ובשל פעולותיה האמיצות, ביניהן הגנה בגופה על אחיינה, האימאם עלי בן חוסיין, בקרב על כרבלא וגינוי יחסו של יזיד לשבויותיו ולבני משפחתו של מוחמד. יש עדויות לכך שקיימה שיעורים לנשים ללימוד הקוראן. בדמשק ובקהיר הוקמו מסגדים על שמה, וקברה מהווה מוקד עלייה לרגל עבור מוסלמים מכל העולם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ריצוף אמנותי בתוך חוסנייה (היכל זיכרון של הזרם השיעי) על שם מואווין אול-מולק בעיר כרמאנשאה שבאיראן, המציג את עלי בן חוסיין, זינב בנת עלי ושבויים אחרים הנלקחים לבית המשפט בעיר יזד

בתמונה הקטנה: המקום שממנו ראתה זינב בנת עלי את הקרב של אחיה חוסיין, בכרבלא, עיראק. בערבית הוא ידוע כ”טילה א-זנבייה” (ההר של זינב)

רגיל

יום כיפור: בין בת-חוה למקום

יום כיפור: בין בת-חוה למקום

על פי תפיסת חז”ל, יום הכיפורים הוא היום המרכזי לסליחה, למחילה ולטהרה, על עבירות שבין אדם – ובת-חוה – למקום. יום זה מוקדש אפוא להתנקות ולהשתחררות מחטאים ומקיבעונות שליליים כדי לקדם את השנה החדשה במצפון נקי ובראש שקט.
אך עבירות שבין אדם לחברו – ולחברתו – אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו – וחברתו.
ביום שבו אפילו לעבריינים מותר להיות חלק מהקהילה (“בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, על דעת המקום ברוך הוא ועל דעת הקהל הקדוש הזה אנו מתירין להתפלל עם העבריינים”), חשוב לזכור ולהזכיר את הנשים הספורות שבמרוצת הדורות הצליחו לפרוץ דרך ולהיכלל בבתי הכנסת ובמקומות הלימוד, וזכו לקבל הכרה לדורות כתלמידות חכמים וכראשות ישיבה.

גמר חתימה טובה! 

מרים שפירא, נולדה בסביבות 1360
אם משפחת לוריא המפורסמת, המיוחסת לרש”י ובעלת היסטוריה משפחתית של נשים למדניות, אשר הייתה ראשת ישיבה באלזס (חבל ארץ בצרפת של היום) והרצתה שיעורים בתלמוד לפני בחורי ישיבתה, כפי שמעידים צאצאיה המהרש”ל והאר”י.

חוה בכרך, 1652-1585
מלומדת צ’כית נודעת, אשר מלבד ידיעותיה התורניות וחידושי הלכה שהתפרסמו בשמה, הייתה מיוחסת מאוד, נכדתו של המהר”ל מפראג. נכדה רבי יאיר חיים בכרך, שקרא את שם ספרו הנודע “חות יאיר” על שמה, כתב על בקיאותה בתלמוד הבבלי והירושלמי, במדרשי חז”ל ובספרות השו”ת כי “היתה אם כל חי בתורה ובמעשים, אשר אשה בכל אלה לא מצאנו”.

אסנת ברזאני, 1670-1590
רבנית, למדנית, פוסקת הלכה, פייטנית ומקובלת, שעמדה בראש ישיבה בכורדיסטן ונודעה בכינוי “התנאית”. אביה העניק לה חינוך תורני יסודי ומעמיק והתנה את נישואיה בכך שתמשיך בלימוד התורה ולא תיאלץ לעזוב את בית המדרש לטובת טיפול במשק הבית. בני דורה ראו בה סמכות רבנית לכל דבר, כמי שהייתה ממונה הן על ההוראה והן על ניהול הישיבה, וצאצאיה שימשו ברבנות בעיראק עד המאה ה-20.

חנה רחל ורברמאכר, 1888-1805
נודעה כ”בתולה מלודמיר”, השתייכה לתנועת החסידות וסיגלה לעצמה גינוני אדמו”רות. ההנהגה הדתית באוקראינה לא ראתה זאת בעין יפה, ומשגברו הרינונים עליה עלתה לארץ ישראל, ובירושלים המשיכה לנהוג כאדמו”רית – התעטפה בטלית, הניחה תפילין, ערכה מדי שבת סעודה שלישית לחסידיה בביתה שבמאה שערים, לימדה תורה, העניקה ברכות, התפללה עם נשים אחרות בכותל המערבי ובקבר רחל, ולפי חלק מהעדויות אף עסקה בקבלה מעשית.

מאחורי הטקסט שבכותרת התמונה:
“גבירתי, יונתי תמתי, אמִתתי ואמונתי, ציצי ותפארתי, אמי רבנתי […] יהי אלוהיה עמה ויגדיל שמה” – אגרת מחורזת משנת 1664, מאת הרב פנחס חרירי, מראשי המקובלים השבתאים בכורדיסטן, לרבנית אסנת ברזאני
(מתוך הספר “יהודי מוצל: מגלות שומרון עד מבצע עזרא ונחמיה”, מאת עזרא לניאדו, הוצאת המכון לחקר יהדות מוצל, 1981)

פייסבוק