עמוד 1
רגיל

מרים המגדלית

מרים המגדלית (מריה מגדלנה)

היום מציין העולם הנוצרי את יום חגה של מרים המגדלית, אישה יהודייה בת המאה ה-1 מהיישוב מגדלא שלחוף הכנרת, תלמידה ותומכת מרכזית של ישו. לפי הברית החדשה, היא הייתה עדה לויה דולורוזה, לצליבה, לקבורה, לבשורה ולתחייה, והיא זו שהפיצה זאת בקרב תלמידי ישו (לכן כונתה “שליחת השליחים”). בסוף ימיה נמלטה בסירה לחופי גאליה (צרפת). במרוצת הדורות זוהתה כחוטאת, כזונה וכאחוזת דיבוק; רק ב-1969 חזרה בה הכנסייה הקתולית מזיהוי זה. תפיסות אחרות מייחסות לה קשר רומנטי עם ישו, ואף צאצאים משותפים. “הבשורה על פי מרים” נתגלתה בסוף המאה ה-19 בקהיר.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: “ההמרה של מרים המגדלית” (לפי הבשורה על פי לוקאס, ח, 2), מאת פאולו ורונזה, ~1548 (מוצג בגלריה הלאומית בלונדון)

בתמונה הקטנה: “התגלותו של ישו בפני מרים המגדלית” (לפי הבשורה על פי יוחנן, כ, 18-1), מאת אלכסנדר אנדרייביץ’ איוואנוב, 1835

רגיל

מרגריט פורט

מרגריט פורֶט, ? – 1310

היום, לפני 709 שנים, נשרפה על המוקד מרגריט פורֶט, מיסטיקנית בגינית נוצרייה צרפתייה. ספרה “המַּרְאָה של הנשמות הפשוטות” מתאר בשפה יפה וקולחת שלבים שעל הנשמה לעבור כדי להגיע למצב מתמשך של שמחה ושלווה ולאיחוד אקסטטי עם האל דרך אהבה. פורֶט הואשמה בכפירה על טענתה כי במצב זה, הניתן להשגה בעולם הזה ולא רק בעולם הבא, הנשמה מצויה מעל למוסריות המקובלת ומעל להוראות הכנסייה. הספר, ללא ציון שמה, זכה לפופולריות רבה ותורגם לכמה שפות, ולעתים אף נתפס כחלק מהקאנון התיאולוגי. כיום היא מושא למחקר אקדמי ונחשבת לאחת המיסטיקניות הגדולות של ימי הביניים.

עוד על מרגריט פורט

עוד על הבגיניות, קהילות עצמאיות של נשים נוצריות קתוליות, שהחליטו להקדיש את חייהן לדת ללא נדרים נזיריים רשמיים ומבלי לפרוש מן העולם

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עמוד מתוך פרק 35 בספרה “המראה של הנשמות הפשוטות”, מתוארך לסוף המאה ה-15 או תחילת המאה ה-16. מוצג כיום במוזיאון קונדה בטירת שנטילי שבצרפת

בתמונה הקטנה: כריכת מהדורה חדשה של ספרה, ספרד 2015 [מקור]

רגיל

צ’נג ין

המאסטרית צ’נג ין, נולדה בשם צ’ין-יון וונג ב-1937

היום, לפני 82 שנים, נולדה צ’נג ין, מורה בודהיסטית ופילנתרופית טייוואנית, אחת מ”ארבעת מלכי השמים” וממובילות הבודהיזם ההומניסטי בטייוואן. היא הפכה לנזירה בהשפעת חוויותיה כילדה תחת הכיבוש היפני ובהשראת פועלן של נזירות קתוליות לאחר מלחה”ע השנייה. ב-1966 ייסדה את המרכז הבודהיסטי לסיוע וחמלה, “טסו צ’י”. מקבוצה של 30 עקרות בית שחסכו כמה סנטים מדי יום כדי לסייע לנזקקים ולעניים, צמח המרכז לאחד הארגונים ההומניטריים הגדולים בעולם – המפעיל בתי חולים, בתי ספר, תחנות מיחזור, בנק מח עצם וצוותי שיקום לאחר אסונות טבע ב-47 מדינות ע”י כ-10 מיליון חברים.

עוד על צ’נג ין

עוד על טסו צ’י, המרכז הבודהיסטי לסיוע וחמלה

עוד על “ארבעת מלכי השמים” בקוסמולוגיה הבודהיסטית, שלפיה כל אחד מהמאסטרים הגדולים שייך לאחת מרוחות השמים (צ’נג ין היא המאסטרית של המזרח)

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צ’נג ין, מתוך “מייסדת טסו צ’י בין 100 המשפיעים ביותר של ‘טיים’“, כתבה ב”טאיפיי טיימז”, אפריל 2011 (התמונה באדיבות מרכז טסו צ’י)

בתמונה הקטנה: מתנדבת של “טסו צ’י” בקנדה מספרת קשישים בחינם, מתוך “מתנדבי טסו צ’י בקנדה עוזרים בכל מקום שאפשר“, כתבה ב”ונקובר קורייר”, העיתון הקהילתי הנפוץ ביותר בקנדה, דצמבר 2017

רגיל

רמדאן: ח’דיג’ה בנת ח’וילד

לרגל ראש חודש הרמדאן: ח’דיג’ה בנת ח’וילד (خديجة بنت خويلد)
620-556 לספירת הנוצרים (3-68 שנים לפני ההג’רה, מניין השנים המוסלמי)

ח’דיג’ה בנת ח’וילד הייתה סוחרת עשירה ממכה, אם ואלמנה פעמיים. היא מתוארת כאישה אצילה, נבונה ונחושה, שנתנה לעניים אוכל ובגדים וסייעה כלכלית לקרובי משפחתה. על פי המסורת הסונית, ב-595, בהיותה בת כ-40, העסיקה את מוחמד, שהיה אז בן 25 ועני, שיעביר למענה סחורות לסוריה, התרשמה מהאופן שבו התנהל, ואז הם נישאו והולידו לפחות שישה ילדים. היא מכונה “אם המאמינים”, שכן הייתה הראשונה לשמוע על התגלות המלאך גבריאל למוחמד, להאמין לו ולהתאסלם, תמכה בשליחותו להפצת האסלאם, וכן שימשה כיועצת הרוחנית שלו. היא הלכה לעולמה בחודש הרמדאן “בשנה ה-10 לנבואה”.

עוד על הנשים הראשונות והחשובות באסלאם:
ח’דיג’ה בת ח’וילד, אשתו הראשונה של מוחמד
פאטמה בת מוחמד וח’דיג’ה
זינב בת עלי ופאטמה

בתמונה הגדולה: פורטרט בתחריט עץ של ח’דיג’ה, מתוך הספר האיקונוגרפי “פרומפטואריום איקונום אינסיגניאורום” שפורסם בליון, צרפת בשנת 1553

בתמונה הקטנה: המוזוליאום של ח’דיג’ה בבית הקברות ג’נת אל-מעלאה, מכה

חודש הרמדאן (رمضان), הוא החודש התשיעי בשנה המוסלמית, נחשב לחודש של קדושה, אחווה ושמחה, זמן של התבוננות פנימית, התקרבות לאל, עבודה על המידות, כפרת עוונות ועשיית מעשי חסד.
לאורך כל החודש, על המוסלמים לצום במהלך כל יום, מעלות השחר (זמן תפילת פג’ר; فجر) ועד השקיעה (זמן תפילת מע’רב; مغرب), כלומר חל איסור על אכילה ושתייה, על עישון ועל קיום יחסי מין.
מצווה זו היא אחת מ”חמשת עמודי האסלאם” (ארכאן אל-אסלאם אל-ח’מסה; أركان الإسلام الخمسة), חמש המצוות המרכזיות שהמוסלמים חייבים בשמירה עליהן: עדות (שהאדה; الشهادة), תפילה (צלאה; الصلاة), צדקה (זכאה; الزكاة), צום (صوم) ועלייה לרגל (חג’; حجّ).
הלילות בחודש הרמדאן, לעומת זאת, הם באווירת חג ופסטיבל, החל בארוחת אִפְטַאר (إفطار) מפוארת ומרובת מנות, בקרב משפחה וחברים.
לקראת סיום החודש חל לילת אל-קאדר (لیلة القدر; “ליל הגורל”), שבו על פי המסורת ירדו פסוקי הקוראן הראשונים אל מוחמד.
בסיומו של החודש, עם תחילת החודש העשירי, שַׁוַאל (شَوَّال), נחגג עיד אל פיטר (عيد الفطر; “חג שבירת הצום”).
עוד על חודש הרמדאן

פייסבוק

רמדאן כּרים ומבארכּ (רמדאן שמח ומבורך) رمضان كريم ومبارك
כל עאם ואנתו בח’יר (כל שנה ואתם בריאים) كل عام وانتوا بخير

רגיל

הנא ח’טיב

הנא מנסור ח’טיב, נולדה ב-1973, מונתה לקאדית ב-2017

היום, לפני שנתיים, אישרה הוועדה לבחירת קאדים בישראל פה אחד את מינויה של הנא ח’טיב לתפקיד אחת מתשעה קאדים בבתי הדין לשריעה – האישה הראשונה בתפקיד שיפוט בבית דין דתי בישראל. ח’טיב היא עורכת דין ומגשרת, מומחית בתחום דיני אישות ומשפחה והדין השרעי, המוסמכת גם כטוענת שרעית. מינויה בא על רקע התנגדות הממשלה להצעת חוק פרטית מ-2015 לחייב ייצוג נשים בבתי הדין השרעיים, בשל חשש המפלגות החרדיות מיצירת תקדים שיחייב מינוי נשים גם לבתי הדין הרבניים. קאדיות מכהנות כיום גם ברשות הפלסטינית, במצרים, בפקיסטן, במלזיה ובמדינות מוסלמיות נוספות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: הנא ח’טיב וקאדים חדשים נוספים שמונו לבתי הדין השרעיים, לצד שרת המשפטים לשעבר איילת שקד ונשיא המדינה רובי ריבלין, מתוך פוסט בדף הפייסבוק של משרד המשפטים, מאי 2017

התמונה הקטנה מתוך כתבה על “הנשים המשפיעות לשנת 2017” במגזין “פורבס ישראל

רגיל

אגנס מרי מנסור

אגנס מרי מנסור, 2004-1931

היום, לפני 88 שנים, נולדה אגנס מרי מנסור, נזירה קתולית וד”ר לביוכימיה אמריקאית, בת למהגרים מלבנון. לאחר 30 שנות עבודה הומניטרית מטעם הכנסייה, ב-1983 מונתה לנהל את מחלקת הרווחה של מישיגן, שבמסגרתה ניתן מימון להפלות עבור נשים חסרות אמצעים. בתגובה, בצעד נדיר, הציב לה הוותיקן אולטימטום: להתפטר או לעזוב את הכנסייה. היא בחרה בתפקידה כמנהלת הרווחה והצליחה, בין היתר, להגיע לשיא באיתור הורים מזניחים, ליזום תוכניות תמיכה באמהות בנות עשרה ולהרחיב את הסיוע לנפגעות אלימות במשפחה. היא גם ייסדה ארגון למען בריאות והשכלה של ילדים החיים בעוני.

“האמונה שלי תמיד הייתה עמוקה מספיק כדי לשרוד ארגון המורכב מבני אדם, שלכולם יש חולשות ופגמים. אני לא חושבת שעלינו לאפשר לבני אדם, גם אם הם מייצגים את האל, להתערב במערכת היחסים שלנו עם האל…
ככל הנראה קשה יותר לשמור על אמונה קתולית בימינו, מפני שאנו נדרשים ליותר אחריות אישית, שיפוט עצמי, בחירה אישית, אשר נכנסים לתוך מערכת קבלת ההחלטות האישית שלנו. פעם, דברים היו הרבה יותר ‘שחור או לבן’. זה תמיד היה אחד הכשלים של הכנסייה; הכול היה שחור-לבן, והיה עליך ללכת בעקבות הוראת הכנסייה מבלי להטיל ספק. המדיניות הייתה: אל תחשבו על זה, אל תקראו אפילו בכתבי הקודש, שמא תפרשו אותם לא נכון. והיה משהו מנחם בסדר הזה של הדברים.
אבל דברים אינם שחורים ולבנים. על מנת שיהיו לדברים משמעות והיגיון עבורך, עליך לתפוס את עצמך בידיים ולומר ‘אני לא לגמרי מבינ/ה את העניין, אבל אני מקבל/ת אותו’. כך, לפחות האחריות היא שלך. לפני כן, לא יכולת לקחת אחריות על הפעולות שלך. נכון, עכשיו קשה יותר, אבל לדעתי זה בריא יותר, כן יותר, אותנטי יותר. וזה מאפשר לבני אדם להיות חופשיים יותר.”
[הציטוט מתוך מאמר דעה שכתבה בנובמבר 1985, המסביר את בחירתה שלא לקבל את דעת הכנסייה (בתמונה הגדולה)]

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

רבקה בת מאיר טיקטינר

רבקה בת מאיר טיקטינר, ? – 1605

היום, לפני 414 שנים, הלכה לעולמה רבקה בת מאיר טיקטינר, סופרת ופייטנית ילידת פולין שפעלה בעיקר מפראג. היא כונתה “רבנית”, ומכתיבתה ניכר כי הייתה דרשנית מנוסה ובקיאה בספרות המוסר, בפרקי אבות ובמדרשים. ספרה “מֵינֶקֶת רבקה”, הנחשב לספר השלם הראשון שנכתב ע”י אישה יהודייה, הוא ספר מוסר ביידיש המנחה נשים נשואות לטפח ולפתח את חוכמת הגוף והנפש ולהתמודד עם מגוון חובות הלכתיות, משפחתיות וחברתיות. השיר “שמחת תורה לִיד” שחיברה, המיועד לנשים המבקשות לקשט את ספר התורה ולהשתתף בשמחת החג, הוא השיר הקדום ביותר ביידיש שנשתמר מפולין.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: שער ספר המוסר “מינקת רבקה” – הקדמת הרבנית, פראג 1609 (מתוך ויקיפדיה)

בתמונה הקטנה: בית הכנסת בעיירה שבה נולדה טיקוצ’ין (טיקטין), 1642, כפי שהונצח בבול דואר בפולין (בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע”ש אוסטר). 
מתוך המאמר “חיי רבקה: האישה הראשונה שכתבה ספר מוסר יהודי שלם“, מאת דור סער-מן, בלוג בית התפוצות, דצמבר 2018

רגיל

אווה ברון

גרד אווה ססיליה ברון, נולדה ב-1954

היום, לפני 65 שנים, נולדה אווה ברון, כָּמְרָה שוודית. ב-1978 הוסמכה לכמורה בכנסייה הקתולית-לטינית השוודית והחלה לשרת קהילה בדרום שוודיה, ובמרוצת השנים הלכה וטיפסה במעלה דרגות הכמורה. ב-2009 נבחרה לתפקיד הבישופית של סטוקהולם – ובכך הייתה ללסבית המוצהרת הראשונה העומדת בראש כנסייה מרכזית כלשהי בעולם, והלהט”בית הראשונה במעמד זה הנמצאת בזוגיות חד-מינית מוכרת רשמית. באתר הכנסייה השוודית כתבה: “אני יודעת מה זה אומר שמעמידים בסימן שאלה את מהותך. עתה בורכתי בעמדה של כוח, ואני יכולה להשתמש בו לטובת מי שאין להם.”

“זה מאוד חיובי שהכנסייה שלנו משמשת כאן דוגמה ובוחרת בי לתפקיד הבישוף על סמך כישוריי וניסיוני, כאשר ידוע לה גם שהיא עלולה להיתקל בהתנגדות לכך”
(תגובתה לכך שמטקס ההכתרה שלה נעדרו נציגי הכנסייה האנגליקנית, הכנסייה הלותרנית העולמית והכנסיות של איסלנד, אסטוניה, לטביה וליטא)

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מוכתרת לתפקיד הבישוף של סטוקהולם ע”י הארכיבישוף אנדרס ווייריד (צילום: מגנוס ארונסון, IKON), מתוך כתבה עליה ב”QX”, העיתון הלהטב”קי המוביל בסקנדינביה

התמונה הקטנה: תמונתה כחברת הנהלה בקרן הדלונד לפעולות הומניטריות ולמחקר רפואי

רגיל

בת אלפיים: בַּאן זָאוֹ

אחרי 2,000 פוסטים, חוגגות שבוע של היא-סטוריה בת אלפיים!

בַּאן זָאוֹ, 116-45 לספירה

בַּאן זָאוֹ, הידועה גם בשם הכבוד הוּיבַּאן, הייתה היסטוריונית ופילוסופית סינית. “הספר של שושלת האן המערבית”, שהשלימה בשנת 111, נחשב לספר ההיסטוריה הרשמי הראשון שנכתב על ידי אישה, והראשון שבו מתועדת גם השושלת מצד אם הקיסר. ספרה “שיעורים לנשים”, על חינוך וכללי התנהגות לנערות ונשים, נותר נפוץ ברחבי סין במשך מאות שנים. היה לה גם עניין רב באסטרונומיה ובמתמטיקה, היא כתבה שירים, מסות וחיבורי הגות, וכן הנחתה את משפחות האצולה בהתקדמות רוחנית וב”אמנויות המיטה” לפי הדאואיזם. עד היום היא זוכה לכבוד כאחת הנשים המשכילות ביותר שהיו בסין.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: איור של בַּאן זָאוֹ מאת האמן צֵ’ן זֵ’אנְגָאוֹ

רגיל

בת אלפיים: וֵלֶדָה

אחרי 2,000 פוסטים, חוגגות שבוע של היא-סטוריה בת אלפיים!

וֵלֶדָה מנהיגת הבְּרוּקְטֶרִים

וֵלֶדָה (“הרואה” בניב קדם-קלטי) הייתה כָּמְרָה של שבט הבְּרוּקְטֶרִים, שניבאה את הצלחת המרד שלהם ברומאים ונחשבת למי שהובילה אותו והייתה המוח שמאחוריו. בשנת 70 לספירה נחל המרד ניצחון (זמני) כששני לגיונות של חיל המצב הרומי נכנעו ללא קרב, מפקדיהם נשלחו אל ולדה, וסירותיהם הובלו אליה כמנחה. במחצית השנייה של המאה ה-1 היא נתפסה על-ידי רוב השבטים הגרמאניים כמעין אלה, השייכת לשושלת של נבואה קדושה שניתנה לנשים, והייתה לה השפעה רבה כבוררת עליונה בסכסוכים ובעימותים. עד היום היא מונצחת ביצירות אמנות ובסיפורים מרחבי גרמניה, הולנד וסקנדינביה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: הדפס של הצייר ז’ורז’ מורו משנת 1921 המנציח “נביאה ברוקטרית בשם ולדה המעודדת את בני שבטה לצאת לקרב נגד רומא במהלך המרד הבטאווי שהתרחש בשנת 69-70 לספירה”

רגיל

בת אלפיים: בּוּדְהָהמִיטְרָה

אחרי 2,000 פוסטים, חוגגות שבוע של היא-סטוריה בת אלפיים!

בּוּדְהָהמִיטְרָה, נולדה בסביבות שנת 60 לספירה

בּוּדְהָהמִיטְרָה הייתה נזירה בודהיסטית מהודו בתקופת השיא של אימפריית קושאן שבמרכז אסיה, שהיוותה במשך מאות שנים את הקשר המרכזי בין סין ורומא, ובין מזרח ומערב בכלל. היא הקימה מקדשים ומונומנטים בכמה ערים לאורך נהר הגנגס, ובהם כתובות מתוארכות של בודהה ושל מתרגלי “הדרך המתומנת האצילה”, הבּוֹדְהִיסַטְּוָה. בזכות פועלה להפצת “התורה הגבוהה”, האַבְּהִידְהַרְמַה (הקאנון הבודהיסטי לפי המסורת הקדומה של הסַרְוָסְטִיוַדָה), ובזכות הצלחתה בגיוס משאביהם של החזקים והעשירים למען החברה כולה, הייתה לה תרומה משמעותית לשימור ולחיזוק הבודהיזם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: פסל המוצג במוזיאון אללהאבאד באוטר פרדש, הודו, שעליו נכתב בבראהמי (אחד הכתבים העתיקים של סנסקריט):
“בשנה 2 לשלטון מהרג’ה קנישקה, ביום השמיני בחודש השני של המאנטה בעונת החורף, דמות זו של בודהיסטווה הוקמה על ידי הנזירה בודההמיטרה, הבקיאה בטריפטיקה, על מנת לחגוג את האל בודהה”

רגיל

ז’נבייב הקדושה

ז’נבייב הקדושה, 512-423

היום מציינת הכנסייה הקתולית את יומה של ז’נבייב הקדושה, פטרונית העיר פריז. בגיל 15 החליטה להקדיש את חייה לאל, ובמהרה נודעה בפריז באדיקותה, בחזיונותיה ובעבודת הצדקה שלה. ב-451, עם התקרבותו של צבא אטילה ההוני לפריז, שכנעה את תושבי העיר המבוהלים להתפלל במקום להימלט, ואטילה, כך מסופר עד היום, סב על עקביו ונמנע מכיבוש העיר. ב-464, תחת מצור הפרנקים על פריז, פעלה כמתווכת מולם ושכנעה אותם לשחרר את אסירי המלחמה ולהפגין חמלה יוצאת דופן כלפי תושבי העיר, וכן הבריחה מזון לעיר. הפנתיאון הלאומי, ספריית הסורבון ומוסדות חשובים נוספים הוקדשו לה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ציור מהמאה ה-17 המוצג במוזיאון קרנוולֶה להיסטוריה של פריז, המציג את ז’נבייב מגנת פריז, ומאחוריה אוטל דה-ויל (כיום בית עיריית פריז) ואיל דה לה סיטה (הגרעין ההיסטורי של פריז, האי שבו נמצאת כיום קתדרלת נוטרדאם) 

בתמונה הקטנה: בול משנת 2012 המנציח את דמותה, מבריחה שקי תבואה אל תוך פריז הנצורה

התמונות מתוך פוסט על “14 יצירות אמנות המספרות את סיפורה של ג’נבייב מפריז” באתר “ציורי מיתולוגיה”

רגיל

נשות הכותל

נשות הכותל, החל מ-1988

היום, לפני 30 שנים, ראש חודש טבת, בסיום הכנס הבינלאומי הראשון של פמיניסטיות יהודיות בירושלים, הגיעו עשרות נשים לעזרת הנשים בכותל המערבי עטופות בטליתות וניסו להתפלל ולקרוא בתורה. מתפללים אחרים הגיבו באלימות, והמשטרה עצרה אותן. בעקבות זאת החליטו נשים ירושלמיות, ובראשן ענת הופמן, לקיים תפילה בכל ראש חודש. אף שכל הערכאות המשפטיות פסקו שאין בתפילתן כל דבר עבירה, וכל הממשלות דנו רבות במציאת מתווה לשמירה על חופש הפולחן, “נשות הכותל” עדיין נתקלות במחאות אלימות ואף נעצרות מדי חודש, ונעשו לסוגיית זכויות הנשים המדוברת ביותר בישראל.

ויקיפדיה

על ענת הופמן

פייסבוק

רגיל

דבורה ראם

דבורה ראם, 1903-1830

היום, לפני 115 שנים, הלכה לעולמה דבורה ראם, בעלת “דפוס ראם”, בית דפוס יהודי שהוקם בווילנה ב-1789 על ידי ברוך בן יוסף ראם והיה אחד מבתי הדפוס העבריים הראשונים. תחת ניהולה של דבורה, החל מ-1860, הוציא הדפוס ספרי קודש רבים וכן ספרי חול של מיטב הסופרים העבריים בני הזמן, וצמח להיות בית הדפוס היהודי הגדול בעולם. אך עיקר פרסומו של הדפוס הגיע בזכות פועלה של דבורה להוצאת מהדורה מקיפה של התלמוד הבבלי, המתבססת על איתור מקורות מדויקים של יותר ממאה מפרשים ראשונים ואחרונים בספריות ברחבי אירופה, ומשמשת יסוד לכל הדפסות התלמוד הבבלי עד היום.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צורת הדף של התלמוד הבבלי בדפוס וילנה, שנתקבלה כצורה המקובלת והמקודשת עד היום

רגיל

פולי מארי

אנה פאולין “פולי” מארי, 1985-1910

היום, לפני 108 שנים, נולדה פולי מארי, עורכת דין, סופרת, אקטיביסטית למען זכויות נשים וזכויות אזרח וכומרה אמריקאית. היא עסקה רבות בזכות להזדמנויות שוות בתעסוקה, בטענה ש”הזכות לעבוד היא זכות בסיס”, וטבעה את המונח “ג’יין קרואו” ככינוי לסקסיזם הממסדי, בהמשך ל”חוקי ג’ים קרואו” שמיסדו את ההפרדה הגזעית בדרום ארה”ב. ספרה מ-1950 על “חוקי המדינה על גזע וצבע” נחשב ל”תנ”ך של תנועת זכויות האזרח”. בשנות ה-60 הייתה ממייסדות “ארגון הנשים הלאומי” (NOW). ב-1977 הייתה השחורה היחידה בקבוצת הנשים הראשונה שהוסמכה לכמורה בכנסייה האפיסקופלית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ד”ר פולי מארי, זמן קצר לאחר שהוסמכה ככומרה האפיסקופלית האפרו-אמריקאית הראשונה, במשרדה בוושינגטון, 1977

בתמונה הקטנה: פולי מארי בעת הפגנה שקטה בקפיטריה ללבנים בלבד בוושינגטון, 1944. מתוך רשומה עליה באתר “ביוגרפיות”

רגיל

דהרמצ’ארי גורומה

דהרמצ’ארי גורומה (נולדה בשם לאקשמי נאני), 1978-1898

היום, לפני 120 שנים, נולדה דהרמצ’ארי גורומה, נזירה בודהיסטית נפאלית, שהיה לה תפקיד מכריע בתחיית הטהרוואדה, המסורת הקדומה ביותר של הבודהיזם, בנפאל. בהעדר גישה להשכלה, במיוחד לבנות, היא לימדה את עצמה קרוא וכתוב והתמחתה בהכנת צמחי מרפא. היא נמשכה ללימודי בודהיזם, ולימדה גם נשים אחרות, עד שהממשל גילה זאת וקבע כי אסור לנשים לעסוק בלימודי דת. דהרמצ’ארי עצמה גורשה מקטמנדו, ונאלצה לנדוד כדי ללמוד בודהיזם באופן פורמלי ולקבל הסמכה. בסוף שנות ה-40 הורשו כל הנזירים והנזירות לחזור לנפאל, ודהרמצ’ארי ייסדה את המנזר הראשון בנפאל לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: מנזר “נירוונה מורטי ויארה” שהקימה בקטמנדו

(התמונות מתוך ויקיפדיה)

רגיל

איימי אילברג

איימי אילברג, נולדה ב-1954

היום, לפני 64 שנים, נולדה איימי אילברג, רבה אמריקאית, הראשונה שהוסמכה בזרם הקונסרבטיבי. נכון להיום, התנועה הקונסרבטיבית הסמיכה כ-300 רבות. ב-1986 הייתה אילברג האישה הראשונה שצורפה לכנסת הרבנים, הארגון הבינלאומי של רבנים קונסרבטיבים, האחראי לעיצוב האידאולוגיה, התוכניות והתכנים של התנועה הקונסרבטיבית ביהדות, ולקחה חלק בעבודת הוועדה לדין תורה והלכות. היא סייעה בהקמת המרכז היהודי לריפוי באזור סן פרנסיסקו, וניהלה שם את תוכנית ההוספיס של המרכז. בימי השיא של משבר האיידס, המרכז העניק סיוע רוחני ליהודים שהתמודדו עם חולי ואובדן.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נושאת דברים מול מפגינים מטעם הקואליציה של מינסוטה למניעת אלימות בנשק חם בגבעת הקפיטול, 2013

בתמונה הקטנה: אירוע הסמכתה לרבנות, 1985, (צילום: ג’ויס קולבר)

רגיל

אמינה וודוד

אמינה וודוד, נולדה ב-1952

היום, לפני 66 שנים, נולדה אמינה וודוד, חוקרת אמריקאית בתחומי המגדר והאסלאם, המתמחה בפרשנות ביקורתית של הקוראן מנקודת מבט פמיניסטית. היא פעילה בולטת בפמיניזם המוסלמי העולמי ומייסדת הארגון “אחיות באסלאם”, וכן תומכת בליברליזם ובשוויון זכויות ללהט”ב. היא ידועה כאישה המוסלמית הראשונה שהחל מ-1994 מנחה תפילות ונושאת דרשות יום שישי מול קהל מוסלמי מעורב מגדרית, תחת גינויים עזים ואיומים מצד גורמים אסלאמיים. בפעילותה זו היא מקדמת דיון ציבורי ברחבי העולם המוסלמי סביב רפורמה בשריעה שתאפשר גם לנשים לכהן כאימאם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אמינה וודוד לפני קהל מתפללים של גברים ונשים, מתכוננת להשתחוויה במהלך תפילת שישי באוקספורד, דרום אנגליה, אוקטובר 2008 (צילום: אדריאן דניס, גטי אימג’ז)

רגיל

איסולינה פֵרֶה

איסולינה פֵרֶה אחואיו, 2000-1914

היום, לפני 104 שנים, נולדה איסולינה פֵרֶה, נזירה ופעילה הומניטרית פורטוריקנית. היא נודעה כ”אמא תרזה של פוארטו ריקו” בשל פועלה הרב לקידום השכלה ותעסוקה בקרב קהילות עניות. ב-1969 הקימה מרכז הכשרה וטיפול קהילתי באזור מוכה עוני בעיר פונסה, שמספק שירותי מרפאה, חינוך, הכשרה תעסוקתית וטכנולוגית, פעילויות תרבות ומעונות יום לילדים ממשפחות מעוטות יכולת. המרכז לקח על עצמו גם לשקם קהילות לאחר פגיעות הוריקן וכן לספק השכלה והכשרה לנוער רחוב ולנשים בזנות. לימים נקרא מרכז ההכשרה על שמה, ומרכזים נוספים ברוחו נפתחו בקהילות שונות ברחבי פוארטו ריקו.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פֵרֶה בצעירותה
בתמונה הקטנה: מקבלת את מדליית החירות הנשיאותית מהנשיא קלינטון, 1999
(התמונות מתוך עמוד להנצחתה)

רגיל

הלנה הקדושה

פלוויה יוליה הלנה, הידועה גם כהלנה הקדושה, הלנה מקונסטנטינופול או הלנה אוגוסטה, 329-248 (משוער)

היום מציינת הכנסייה הקתולית הרומית את יומה של הלנה הקדושה, אמו ויועצתו של קונסטנטינוס הראשון, הקיסר הרומי הראשון שהתנצר. הלנה נחשבת לעולת הרגל הראשונה של הנצרות, לאחר שיצאה לפלשתינה על מנת לאתר מקומות חשובים מהברית הישנה והחדשה. לפי המסורת הנוצרית, אחד היהודים המלומדים גילה לה את מקום “הצלב האמיתי” שעליו נצלב ישו, ושם הקימה את כנסיית הקבר בירושלים. מיוחסות להלנה גם בנייתן של כנסיית המולד בבית לחם וכנסיית האלאונה (“העלייה לשמים”) בהר הזיתים ומציאת חפצים כמו חולצתו של ישו, החבל שבו נקשר לצלב וחלקים מהצלב עצמו.

* לפי המסורת הביזנטית, הלנה אחראית גם לאוכלוסיית החתולים הגדולה בקפריסין – במאה ה-4 היא ייבאה מאות חתולים ממצרים ומפלשתינה לקפריסין כדי להיפטר מהנחשים שהיו בסביבת המנזר שהקימה ליד לימסול, שידוע כיום כ”מנזר סנט ניקולס של החתולים”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: הלנה וקונסטנטינוס, פסיפס בקתדרלת אייזיק הקדוש, סנט פטרסבורג

בתמונה הקטנה: הלנה מוצאת את הצלב של ישו, איור איטלקי, שנת 825 (משוער)