עמוד 1
רגיל

אדית שטיין

אדית (יהודית) שטיין, 1942-1891

היום, לפני 126 שנים, נולדה אדית שטיין, פילוסופית, אחות ונזירה גרמנייה יהודייה. היא עבדה כעוזרת מחקר וכחברת סגל בחוג לפילוסופיה, וחקרה את תופעת האמפתיה. ב-1921, בעקבות קריאה בכתביה של תרזה מאווילה, המירה את דתה, שינתה את שמה לתרזה בנדיקטה, הצטרפה למסדר הכרמליתי ולימדה נערות בבית ספר קתולי. עם עליית הנאצים לשלטון פנתה לאפיפיור פיוס ה-11 וניסתה לשכנעו לפעול להצלת העם היהודי. לאחר שנספתה במחנה הריכוז אושוויץ, הייתה לסמל ומופת בעולם הקתולי בשל מותה על אמונתה, כמו המרטירים בראשית הנצרות, והוכרזה על ידי הכנסייה הקתולית כקדושה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אביאל ברקליי

אביאל ברקליי, נולדה ב-1969

הוסמכה רשמית כסופרת סת”ם ב-2003

היום, לפני 14 שנים, הייתה אביאל ברקליי הקנדית לסופרת סת”ם הראשונה. היא התעניינה בקליגרפיה מאז ילדותה, לימדה את עצמה את האלפבית העברי בגיל 10 והתאמנה בכתיבת כתובות ומזוזות. במשך זמן רב חיפשה מי שילמדה את האמנות העתיקה על כלליה הרבים עד שסופר סת”ם ירושלמי הציע לסייע לה בכך. ב-6 באוקטובר 2003 קיבלה דיפלומה רשמית. את ספר התורה הראשון שלה כתבה בחסות פרויקט נשות התורה “קדימה” עבור בית כנסת של התנועה ליהדות מתחדשת בסיאטל. מסעה האישי הרוחני, שהוביל אותה ליהדות ולכתיבת ספר תורה, מתועד בסרט הדוקומנטרי “סופרת” משנת 2005.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עבודות של ברקליי, מתוך האתר שלה

רגיל

זינב בנת עלי

א-סיידה (הגברת) זינב בנת עלי, 681-626

היום, לפני 1391 שנים, נולדה זינב בנת עלי, בתו של הכליף הסוני הרביעי והאימאם השיעי הראשון, עלי, ואשתו פאטמה בת מוחמד. היא זוכה להוקרה עד היום בשני פלגי האסלאם בשל היותה נכדתו היחידה של הנביא מוחמד שהמשיכה את שושלתו, אך גם בשל עמידתה האיתנה כנגד דיכוי ואי-צדק ובשל פעולותיה האמיצות, ביניהן הגנה בגופה על אחיינה, האימאם עלי בן חוסיין, בקרב על כרבלא וגינוי יחסו של יזיד לשבויותיו ולבני משפחתו של מוחמד. יש עדויות לכך שקיימה שיעורים לנשים ללימוד הקוראן. בדמשק ובקהיר הוקמו מסגדים על שמה, וקברה מהווה מוקד עלייה לרגל עבור מוסלמים מכל העולם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ריצוף אמנותי בתוך חוסנייה (היכל זיכרון של הזרם השיעי) על שם מואווין אול-מולק בעיר כרמאנשאה שבאיראן, המציג את עלי בן חוסיין, זינב בנת עלי ושבויים אחרים הנלקחים לבית המשפט בעיר יזד

בתמונה הקטנה: המקום שממנו ראתה זינב בנת עלי את הקרב של אחיה חוסיין, בכרבלא, עיראק. בערבית הוא ידוע כ”טילה א-זנבייה” (ההר של זינב)

רגיל

יום כיפור: בין בת-חוה למקום

יום כיפור: בין בת-חוה למקום

על פי תפיסת חז”ל, יום הכיפורים הוא היום המרכזי לסליחה, למחילה ולטהרה, על עבירות שבין אדם – ובת-חוה – למקום. יום זה מוקדש אפוא להתנקות ולהשתחררות מחטאים ומקיבעונות שליליים כדי לקדם את השנה החדשה במצפון נקי ובראש שקט.

אך עבירות שבין אדם לחברו – ולחברתו – אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו – וחברתו.

ביום שבו אפילו לעבריינים מותר להיות חלק מהקהילה (“בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, על דעת המקום ברוך הוא ועל דעת הקהל הקדוש הזה אנו מתירין להתפלל עם העבריינים”), חשוב לזכור ולהזכיר את הנשים הספורות שבמרוצת הדורות הצליחו לפרוץ דרך ולהיכלל בבתי הכנסת ובמקומות הלימוד, וזכו לקבל הכרה לדורות כתלמידות חכמים וכראשות ישיבה.

גמר חתימה טובה!

 

מרים שפירא, נולדה בסביבות 1360

אם משפחת לוריא המפורסמת, המיוחסת לרש”י ובעלת היסטוריה משפחתית של נשים למדניות, אשר הייתה ראשת ישיבה באלזס (חבל ארץ בצרפת של היום) והרצתה שיעורים בתלמוד לפני בחורי ישיבתה, כפי שמעידים צאצאיה המהרש”ל והאר”י.

חוה בכרך, 1652-1585

מלומדת צ’כית נודעת, אשר מלבד ידיעותיה התורניות וחידושי הלכה שהתפרסמו בשמה, הייתה מיוחסת מאוד, נכדתו של המהר”ל מפראג. נכדה רבי יאיר חיים בכרך, שקרא את שם ספרו הנודע “חות יאיר” על שמה, כתב על בקיאותה בתלמוד הבבלי והירושלמי, במדרשי חז”ל ובספרות השו”ת כי “היתה אם כל חי בתורה ובמעשים, אשר אשה בכל אלה לא מצאנו”.

אסנת ברזאני, 1670-1590

רבנית, למדנית, פוסקת הלכה, פייטנית ומקובלת, שעמדה בראש ישיבה בכורדיסטן ונודעה בכינוי “התנאית”. אביה העניק לה חינוך תורני יסודי ומעמיק והתנה את נישואיה בכך שתמשיך בלימוד התורה ולא תיאלץ לעזוב את בית המדרש לטובת טיפול במשק הבית. בני דורה ראו בה סמכות רבנית לכל דבר, כמי שהייתה ממונה הן על ההוראה והן על ניהול הישיבה, וצאצאיה שימשו ברבנות בעיראק עד המאה ה-20.

חנה רחל ורברמאכר, 1888-1805

נודעה כ”בתולה מלודמיר”, השתייכה לתנועת החסידות וסיגלה לעצמה גינוני אדמו”רות. ההנהגה הדתית באוקראינה לא ראתה זאת בעין יפה, ומשגברו הרינונים עליה עלתה לארץ ישראל, ובירושלים המשיכה לנהוג כאדמו”רית – התעטפה בטלית, הניחה תפילין, ערכה מדי שבת סעודה שלישית לחסידיה בביתה שבמאה שערים, לימדה תורה, העניקה ברכות, התפללה עם נשים אחרות בכותל המערבי ובקבר רחל, ולפי חלק מהעדויות אף עסקה בקבלה מעשית.

 

מאחורי הטקסט שבכותרת התמונה:

“גבירתי, יונתי תמתי, אמִתתי ואמונתי, ציצי ותפארתי, אמי רבנתי […] יהי אלוהיה עמה ויגדיל שמה” – אגרת מחורזת משנת 1664, מאת הרב פנחס חרירי, מראשי המקובלים השבתאים בכורדיסטן, לרבנית אסנת ברזאני

(מתוך הספר “יהודי מוצל: מגלות שומרון עד מבצע עזרא ונחמיה”, מאת עזרא לניאדו, הוצאת המכון לחקר יהדות מוצל, 1981)

פייסבוק

רגיל

אווה (רחל) פרנק

אווה (רחל) פרנק, 1816-1754

היום, לפני 201 שנים, נפטרה אווה פרנק, מנהיגת כת הפרנקיסטים, האישה היחידה שהוכרזה כמשיחה ע”י כת יהודית. אביה, יעקב פרנק, הועיד אותה להנהגה מרגע לידתה; אף שמה טעון בסמליות של חוה ורחל אמנו. נאסר עליה להתחתן או לעזוב את הקהילה, היא הוצגה כברייה קדושה וכהתגלמות השכינה והייתה למושא פולחן: המאמינים, לרוב בני החברה הגבוהה, נוצרים ופרנקיסטים גם יחד, סגדו לאיקונות בדמותה ועולי רגל חויבו בטקס קפדני בבואם לפניה. חצר הפרנקיסטים הוקמה בעיר אופנבאך שבגרמניה, ושם אווה תרמה רבות לעניים וכן הקימה בכספה את הקפלה הראשונה בעיר.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

תשעה באב: נשות ימי בית שני

“אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד, הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה. רַבָּתִי בַגּוֹיִם, שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת, הָיְתָה לָמַס. בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ, אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אֹהֲבֶיהָ. כָּל רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ, הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים.” (איכה א, א-ב)

 

תקופת בית שני בתולדות עם ישראל החלה עם ראשית שיבת ציון בשנת 538 לפנה”ס והסתיימה בשנת 136, עם תום מרד בר כוכבא, אשר הסתיים בתבוסה ובהרס נרחב ליישוב היהודי בארץ ישראל.
במהלך תקופה זו הייתה התפתחות תאולוגית ורוחנית רבה, שכללה יצירה תרבותית ודתית ענפה וכן את עלייתם ונפילתם של זרמים דתיים, כהנים ומנהיגים. בתקופה זו נחתם התנ”ך, נכתבו הספרים החיצוניים והמגילות הגנוזות, החלה יצירתם של קובצי הדינים וההלכות הכלולים בתורה שבעל פה, אשר הפכו לימים למשנה ולתלמוד, החלו להתגבש סדרי התפילה, והזהות היהודית פשטה צורה והחלה ללבוש צורה חדשה.
פרט לתקופה קצרה, היא תקופת החשמונאים, שבה היה עם ישראל עצמאי בארצו, רובה של התקופה היה העם משועבד לאימפריות האזוריות – האימפריה הפרסית, מצרים התלמיית, הממלכה הסלאוקית והאימפריה הרומית. דבקות העם באמונתו המונותאיסטית אל מול תרבויות פגאניות שליטות, ורצונם של רבים בעצמאות מדינית, יצרו חיכוך מתמיד עם האימפריות השליטות ועם שאר תושבי הארץ.

 

תפקידן ומקומן של הנשים בכל התהליכים המעצבים האלה – נפקדים כמעט לחלוטין.

 

תשעה באב הוא יום תענית שנקבע במשנה (ונזכר בנביאים) לציון חורבן בתי המקדש – חורבן בית ראשון בשנת 586 לפנה”ס בידי צבאו של נבוכדנצר השני מלך בבל, וחורבן בית שני בשנת 70 לספירה בידי הצבא הרומי ובראשו המצביא טיטוס. התענית מהווה את שיא האבלות של ימי בין המצרים והיא החמורה מבין ארבע התעניות על חורבן בית המקדש.
בהתאם למסורת כי בית המקדש השני נחרב בשל שנאת חינם, בנוסף לציון האבל על החורבן באופן המסורתי על ידי קריאת מגילת איכה, נהוג לערוך ביום זה ברחבי הארץ גם פעילות שמטרתה בחינת המחלוקות והפערים בין חלקי העם היהודי היום.

 

במסגרת זו, רצינו לבחון גם את הפער המגדרי ולהציץ אל חייהן של הנשים היהודיות בעת ההיא, דרך סיפורן של שלוש נשים שהצליחו לצלוח את ההדרה ולהישמר בנרטיב ההיסטורי.

 

רחל בת כלבא שבוע, אשת התנא רבי עקיבא

רחל היא שהניעה את רבי עקיבא ללמוד ובזכותה הפך לתלמיד חכם, תוך ויתור מצִדה על ירושת אביה, על יוקרה וסטטוס וכן על חיי נישואין נורמטיביים. חז”ל מזכירים את דמותה כמודל חיובי לאשת חיל, רעיה המקריבה את עצמה על מנת לקדם את בעלה מתוך אהבת אמת. הראייה הפמיניסטית, לעומת זאת, נוטה להתייחס לסיפור כאל דוגמה ליחסי ניצול ומרות ולקיפוח נשים.

ברוריה, אשת התנא רבי מאיר

תלמידת חכם, מהיחידות בתלמוד, שנודעה באישיותה החזקה ובתבונתה הרבה. גם לאחר שאביה הוצא להורג  כאחד מעשרת הרוגי מלכות, כיוון שלמד תורה, היא המשיכה לעסוק בדברי תורה וזכתה להערכה רבה על היקף ידיעותיה בענייני הלכה ואגדה. מסופר עליה שלמדה מהחכמים שלוש מאות הלכות ביום אחד, ושלימדה את בעלה רבי מאיר להתפלל לחזרתם בתשובה של הרשעים ולא לכיליונם.

בבתא בת שמעון ומרים

בעלת קרקעות ומטעי תמרים אמידה מעין גדי, שמתה במהלך מרד בר כוכבא במערת המפלט בנחל חבר, מערת האיגרות. כמה עשרות מסמכים פרטיים בארמית, בנבטית וביוונית שהותירה אחריה במערה מהווים מקור ראשון במעלה להבנת החיים היומיומיים בפרובינקיות הרומיות דאז. דמותה מתגלה כדוגמה לעצמאות נשית בעולם היהודי העתיק, כמי שהלוותה כספים לבעלה, ומשנפטר ניהלה מאבקים משפטיים מול משפחתו בעניין חזקתה על בנה, הסדרי המזונות שלו וחלקה בירושה.

 

פייסבוק

בתמונה: ברוריה ורבי מאיר, מתוך ציור קיר בבית הכנסת בשדרות וילשר, בית הכנסת הוותיק ביותר בלוס אנג’לס, שצויר ע”י הוגו באלין בשנת 1929

רגיל

“קוֹלֵךְ”

“קוֹלֵךְ”, נוסד ב-1998

היום, לפני 19 שנים, ייסדה ד”ר חנה קהת את “קוֹלֵךְ – פורום הנשים הדתיות”, תנועה שמטרותיה להוביל שינוי חברתי בנושא שוויון מגדרי בקהילה הדתית בישראל, לתקן את אי-השוויון במעמדן האישי של נשים בנישואין הדתיים ולהיאבק בכל צורה של אלימות מגדרית. הארגון שותף ב”פורום תקנה” לטיפול בהטרדות מיניות מצד רבנים, עורך כנסים וימי עיון בנושא, מפיץ תוכניות להעצמה מגדרית במרכז המנהיגות של הארגון ובמערכת החינוך הדתית ומוביל מאבקים פמיניסטיים שונים, כמו מינוי דיינות, מציאת פתרון למסורבות גט ומניעת הפרדה מגדרית. מנכ”לית העמותה כיום היא עו”ד יעל רוקמן.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך אתר “קולך”, האירוע הוא הקרנה חגיגית של הסרט “ישמח חתני” בסינמטק חולון בשיתוף עם קבוצת הפייסבוק “אני פמיניסטית *דתיה* – וגם לי אין חוש הומור” וסינמטק חולון.

בתמונה הקטנה: חנה קהת, המייסדת

 

רגיל

אן אסקיו

אן אסקיו, 1546-1521

היום, לפני 471 שנים, הוצאה להורג אן אסקיו, סופרת, משוררת ומרטירית פרוטסטנטית אנגלייה. היא חותנה בגיל 15, ובעלה, שהיה קתולי, נהג בה באלימות. היא הייתה האישה האנגלייה הראשונה שתבעה גירושין, ובעקבות זאת נמלטה ללונדון והפכה למטיפה. אסקיו הייתה גם אחת המשוררות המוקדמות ביותר שידוע שכתבו בשפה האנגלית. ב-1546 נכלאה ועונתה במשך חודש אך סירבה לחזור בה מאמונותיה, האישה היחידה שישנו תיעוד לגבי מסכת העינויים שעברה במצודת לונדון הידועה לשמצה. לבסוף הואשמה בכפירה ונגזר עליה לעלות על המוקד.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: חיתוך עץ שמתאר את עלייתה על המוקד ב-1546
בתמונה הקטנה: אילוסטרציה מספר על קדושים מעונים משנת 1869

רגיל

בהיה ח’אנם

בהיה ח’אנם, 1932-1846

היום, לפני 85 שנים, נפטרה בהיה ח’אנם, מנהיגה וקדושה של הדת הבהאית. ב-1852 הוגלתה משפחתה מאיראן לבגדד, ובהמשך לקונסטנטינופול, ובגיל 21 הגיעה כאסירה לעיירת העונשין בעכו. שם קיבלה את פניהם של עולי הרגל הרבים שהגיעו אל אביה, בהאא אללה, מייסד הדת הבהאית. רק ב-1908, בהיותה בת 62, שוחררו כל האסירים הפוליטיים באימפריה העות’מאנית, והיא קיבלה לידיה את הנהגת הדת הבהאית. במקביל, הקימה בי”ס ובית מחסה ליתומים, ובמהלך מלחה”ע ה-1 חילקה מזון לרעבי חיפה. נדיבותה הקנתה לה אהדה אדירה בקרב הבריטים והיא אף זכתה בתואר אצולה בשל כך.

ויקיפדיה

פייסבוק

 

בתמונה הגדולה: עם משלחת עולות רגל, בהיה במרכז השורה הראשונה (ללא כיסוי ראש)

רגיל

שרה שנירר

שרה שנירר, 1935-1883

היום, לפני 134 שנים, נולדה שרה שנירר, פעילת חינוך חרדית וסופרת יידיש ילידת פולין. ב-1918 ייסדה את רשת “בית יעקב” כדי להעניק לבנות גם חינוך דתי ולא רק חינוך כללי. בית הספר התרחב ובחסות “אגודת ישראל” הפך לרשת חינוכית דתית לבנות, הקיימת עד היום כמעט בכל קהילות ישראל המנהלות אורח חיים אורתודוקסי-חרדי. שנירר נחשבת גם לחלוצת הכתיבה הספרותית החדשה לבנות דתיות: היא כתבה סיפורים, מחזות חינוכיים ופרקי מוסר, שנדפסו בעיתונות הילדים הדתית ביידיש, וכן פרסמה אוטוביוגרפיה על מפעל חייה. יצירותיה זכו לתפוצה רבה וחלקן תורגמו לעברית.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

טנזין פאלמו

ג’טסונמה טנזין פאלמו, נולדה ב-1943

היום, לפני 74 שנים, נולדה טנזין פאלמו, נזירה, סופרת, מורה רוחנית ומייסדת מנזר ייחודי לנשים בצפון הודו, מהיוגים המערביים המעטים אשר הוכשרו במזרח. בגיל 20 עזבה את לונדון על מנת לממש את ייעודה בהודו, במשך כעשור השלימה חניכה מלאה במסורת הבודהיזם הטיבטי, ולאחר מכן חיה 12 שנים במדיטציה ובהתבודדות מוחלטת במערה נידחת בהרי ההימלאיה. היא הבחינה בהבדלים הניכרים ביחסה של המסורת הטיבטית לגברים ולנשים כשניסתה, ללא הצלחה, להשתלב בתרגולים ובתפילות של הגברים, ונדרה “להגיע להארה בצורתה הנקבית, ולא משנה כמה גלגולי חיים זה ייקח”.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

עיד אל-פיטר: שבירת הצום

עיד אל-פיטר: שבירת הצום

הנה כמה נשים מוסלמיות בולטות בהיא-סטוריה, שהיוו דוגמה למחילה, לשלום, לקהילתיות ולאחווה ברוח עיד אל-פיטר, החל היום:

 

ראבעה אל-עדוויה رابعة العدوية , 752-802 (עיראק)

מיסטיקנית סופית חשובה ילידת בצרה (עיראק), שנודעה בעבודת האל בכוונה מלאה, באדיקות ובאהבה, שפרצה דרך בכך שגברים הגיעו ללמוד ממנה ושהוקדשו לה פרקים באסופות הקלאסיות.

 

ארווה בינת אסמה أروى بنت أحمد , 1048-1138 (תימן)

מלכת תימן במשך כ-70 שנה, מהשליטות הידועות והמלומדות ביותר בעולם המוסלמי והאישה הראשונה שזכתה לתואר “חג’ה”, המסמל באסלאם השיעי את היותה התגלמות חיה של האֵל.

 

המלכה חדיג’ה السلطانة خديجة , ?-1380 (האיים המלדיביים)

סולטאנית האיים המלדיביים במשך כ-30 שנה, מהדמויות ההיסטוריות הפופולריות ביותר וסמל לעוצמה נשית במלדיביים עד היום.

 

סעידה אל חורה  السيدة الحرة , ‎‎1542-1485 (מרוקו)

מלכת תטואן (מרוקו), שלאחר הכיבוש הספרדי הפכה למנהיגה הבלתי מעורערת של הפיראטים במערב הים התיכון. פירוש שמה: “אישה אצילה חופשייה ועצמאית שאינה כורעת בפני אף סמכות”.

 

נאנא אסמאו نانا أسماء , 1793-1864 (ניגריה)

משוררת פורה, אשת חינוך ונסיכת ח’ליפות סוקוטו (ניגריה), המהווה עד היום דוגמה ומופת לאישה מוסלמית מלומדת ועצמאית ונחשבת לחלוצת החינוך לנשים והפמיניזם המודרני באפריקה.

 

עיד סעיד (חג שמח) عيد سعيد

כל עאם ואנתו בח’יר (כל שנה ואתם בריאים) كل عام وانتوا بخير

עוד על עיד אל-פיטר عيد الفطر

 

(בתמונה: ציור של ראבעה אל-עדוויה המופיע במילון פרסי)

פייסבוק

רגיל

נני הלן בארוס

נני הלן בארוס, 1961-1879

היום, לפני 138 שנים, נולדה נני הלן בארוס, מחנכת, מנהיגה דתית, פעילה למען זכויות אזרח ובתנועה הסופרג’יסטית ואשת עסקים אפרו-אמריקאית. ב-1900 פרצה להכרה לאומית לאחר נאומה הסוחף בכנס הבפטיסטי הלאומי על האופן שבו “נמנעת מהאחיות האפשרות לעזור”. ב-1909 ייסדה בוושינגטון את בית הספר הלאומי להכשרה מקצועית של נשים ונערות, שחרת על דגלו גאווה גזעית, עצמאות כלכלית וחינוך למוסר עבודה עבור בנות הדור השני לביטול העבדות. בית הספר נקרא על שמה מאז מותה וזכה להיכלל ברשימת המוסדות הלאומיים ההיסטוריים של ארה”ב.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: אחד המחזורים הראשונים בבית הספר שהקימה

רגיל

אדי באלו

אדי לוסיה באלו, 1916-1838

היום, לפני 179 שנים, נולדה אדי באלו, סופרג’יסטית, משוררת, ציירת, סופרת ומרצה אמריקאית. במהלך מלחמת האזרחים בארה”ב עבדה כאחות במחנה של צבא האיחוד, ולימים כתבה שירים רבים על חוויותיה במהלך המלחמה והטיפול בפצועים. היא פעלה רבות למען “חסרי המזל” ו”נשים שסררו” וכן למען רפורמה בבתי הסוהר. היא הייתה כותבת ומרצה בולטת בתנועה הספיריטואליסטית ובתנועה הסופרג’יסטית. באלו הייתה בין המנהיגות שב-1872 הגישו לקונגרס עצומה, החתומה ע”י 45,000 נשים הדורשות את זכותן להצביע, ושתמכו במועמדותה ההיסטורית של ויקטוריה וודהול על נשיאות ארה”ב.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

איטה קאליש

איטה קאליש, 1995-1903

היום, לפני 114 שנים, נולדה איטה קאליש, סופרת ואשת רוח ישראלית. בהיותה נכדתו של האדמו”ר הידוע שמחה בונים קאליש, יציאתה בשאלה היכתה גלים והפכה אותה סמל לאישה חזקה ועצמאית. “שנים רבות היה תקוע בנפשי תסביך הנחיתות על היותי בת ולא בן, ומתוך בקשת פיצוי שקדתי ביותר,” כתבה על צימאונה לעצמאות ולידע. היא נודעה בחוגים החברתיים שיצרה, שכללו את מיטב הסופרים והעיתונאים בארץ. בספריה ובמאמריה היטיבה לתאר, בעסיסיות ובהומור, את החברה היהודית באירופה של תחילת המאה ה-20, ובפרט את חצרות האדמו”רים, את תהליכי החילון ואת היחס לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

קאמלאדווי צ’אטופאדהייאי

קאמלאדווי צ’אטופאדהייאי, 1988-1903
היום, לפני 114 שנים, נולדה קאמלאדווי צ’אטופאדהייאי, מנהיגה חברתית הודית. היא פעלה רבות במסגרת תנועת העצמאות ההודית והנכיחה את זכויות הנשים במאבק, וכן הייתה הכוח המניע מאחורי התחדשות האמנויות והתיאטרון ההודיים. ב-1926 הייתה האישה הראשונה שרצה בבחירות לפרלמנט ההודי. שנה לאחר מכן הקימה את ועידת הנשים ההודיות, אשר במסגרתה הוקמו מוסדות חינוך לנשים, וכן יזמה את התנועה הקואופרטיבית לעידוד סטנדרט סוציו-אקונומי חדש עבור נשות הודו. משנות ה-40 ואילך, במדינת הודו העצמאית, עזרה בשיקום פליטים ובעלי מלאכה שאיבדו את מקומם בעידן החדש.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

קתרינה מסיינה

קתרינה מסיינה, 1380-1347
היום, לפני 670 שנים, נולדה קתרינה מסיינה, פילוסופית, תיאולוגית ומיסטיקנית איטלקייה. היא הקדושה הפטרונית של איטליה, אחת הקדושות הפטרוניות של אירופה ודוקטור של הכנסייה הקתולית – אחת מבין 33 תיאולוגים בלבד מכל הזמנים שזכו להכרה כבעלי השפעה מכרעת על התפתחות הנצרות. ב-1366, בעקבות חיזיון דתי, החלה בפעילות פוליטית וציבורית למען עניים וחולים וכן למען שלום בין ערי המדינה של איטליה ובינן לבין הכנסייה. פעילותה, סגפנותה וחזיונותיה נודעו ברבים ויצרו סביבה חוג של מעריצים ותומכים. האיגרות והתפילות שכתבה בניב הפלורנטיני נמנות עם הכתבים הקלאסיים של הספרות האיטלקית המוקדמת.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

איזבל אברהרדט

איזבל אברהרדט, 1904-1877
היום, לפני 140 שנים, נולדה איזבל אברהרדט, חוקרת ארצות וסופרת שווייצרית. עוד כנערה פרסמה סיפורים קצרים תחת שם בדוי גברי, ונהגה להתחפש לבן בשל החופש שהדבר אִפשר לה. היא אהבה במיוחד לכתוב על צפון אפריקה, וב-1897 היגרה לאלג’יריה. שם התלבשה והתנהגה כגבר ערבי, המירה את דתה לאסלאם והצטרפה למסדר של הזרם הסוּפי. סיפוריה, שתֵמה מרכזית בהם הייתה התנגדות לקולוניאליזם, החלו להתפרסם בעיתונות המקומית אך מרביתם התפרסמו רק לאחר מותה בגיל 27 בשיטפון, וזכו להצלחה רבה. יש הטוענים שכתביה היו מהגורמים שהניעו את המאבק לאמנציפציה מהשלטון הצרפתי בצפון אפריקה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אגאתה הקדושה

אגאתה הקדושה, 251-231 (תאריכים משוערים)
היום, 5 בפברואר, מציינת הכנסייה הקתולית את יומה של אגאתה הקדושה, מרטירית סיציליאנית בת המאה ה-3 לספירה, אחת הבתולות הקדושות המוערכות בנצרות. לפי האגדה, אגאתה, נערה יפהפייה ממשפחת אצולה, הייתה למושא חיזוריו של הסנטור הרומאי קווינטיאנוס. כשדחתה אותו, שלח אותה להתגורר בביתה של הזונה אפרודיסיה, כדי שזו תשחית את מידותיה. משלא צלחה מזימתו, כלא אותה בארמונו וגזר עליה עינויים שונים, הנודע שבהם הוא כריתת שדיה, עד שרוחה נשברה לבסוף והיא מתה. אגאתה היא הקדושה המגוננת על עיר הולדתה קטניה, על הנשים המיניקות ובעת המודרנית גם על החולות בסרטן השד.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אגנס הקדושה

אגנס הקדושה, 304-291 (תאריכים משוערים)

היום, 21 בינואר, מציינת הכנסייה הקתולית את יומה של אגנס הקדושה, מרטירית רומאית, המוכרת בעיקר כפטרונית של הבתולות, וכן של ילדות, זוגות מאורסים וקורבנות אונס. בגיל 12, בזמן הרדיפות של הקיסר הרומאי דיוקלטיאנוס, הואשמה בהשתייכות לדת הנוצרית לאחר שסירבה להעלות קורבן לאלה וסטה. הקיסר הורה להפשיטה ולהעמידה במקום שבו חיו זונות העיר (לפי אחת ההשערות משום שהחוק הרומי אסר על הוצאתן להורג של בתולות), אך באופן פלאי איש לא העז לחללה; היחיד שהתקרב אליה נפל ומת. אלא שנס זה לא הצילהּ מהמרטיריום – כשגם אש המוקד לא נגעה בה, פקעה סבלנותו של הנציב הרומי והוא ערף את ראשה בחרבו.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ציור של ג’וזה ריברה