עמוד 1
רגיל

בת אלפיים: בַּאן זָאוֹ

אחרי 2,000 פוסטים, חוגגות שבוע של היא-סטוריה בת אלפיים!

בַּאן זָאוֹ, 116-45 לספירה

בַּאן זָאוֹ, הידועה גם בשם הכבוד הוּיבַּאן, הייתה היסטוריונית ופילוסופית סינית. “הספר של שושלת האן המערבית”, שהשלימה בשנת 111, נחשב לספר ההיסטוריה הרשמי הראשון שנכתב על ידי אישה, והראשון שבו מתועדת גם השושלת מצד אם הקיסר. ספרה “שיעורים לנשים”, על חינוך וכללי התנהגות לנערות ונשים, נותר נפוץ ברחבי סין במשך מאות שנים. היה לה גם עניין רב באסטרונומיה ובמתמטיקה, היא כתבה שירים, מסות וחיבורי הגות, וכן הנחתה את משפחות האצולה בהתקדמות רוחנית וב”אמנויות המיטה” לפי הדאואיזם. עד היום היא זוכה לכבוד כאחת הנשים המשכילות ביותר שהיו בסין.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: איור של בַּאן זָאוֹ מאת האמן צֵ’ן זֵ’אנְגָאוֹ

רגיל

בת אלפיים: וֵלֶדָה

אחרי 2,000 פוסטים, חוגגות שבוע של היא-סטוריה בת אלפיים!

וֵלֶדָה מנהיגת הבְּרוּקְטֶרִים

וֵלֶדָה (“הרואה” בניב קדם-קלטי) הייתה כָּמְרָה של שבט הבְּרוּקְטֶרִים, שניבאה את הצלחת המרד שלהם ברומאים ונחשבת למי שהובילה אותו והייתה המוח שמאחוריו. בשנת 70 לספירה נחל המרד ניצחון (זמני) כששני לגיונות של חיל המצב הרומי נכנעו ללא קרב, מפקדיהם נשלחו אל ולדה, וסירותיהם הובלו אליה כמנחה. במחצית השנייה של המאה ה-1 היא נתפסה על-ידי רוב השבטים הגרמאניים כמעין אלה, השייכת לשושלת של נבואה קדושה שניתנה לנשים, והייתה לה השפעה רבה כבוררת עליונה בסכסוכים ובעימותים. עד היום היא מונצחת ביצירות אמנות ובסיפורים מרחבי גרמניה, הולנד וסקנדינביה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: הדפס של הצייר ז’ורז’ מורו משנת 1921 המנציח “נביאה ברוקטרית בשם ולדה המעודדת את בני שבטה לצאת לקרב נגד רומא במהלך המרד הבטאווי שהתרחש בשנת 69-70 לספירה”

רגיל

בת אלפיים: בּוּדְהָהמִיטְרָה

אחרי 2,000 פוסטים, חוגגות שבוע של היא-סטוריה בת אלפיים!

בּוּדְהָהמִיטְרָה, נולדה בסביבות שנת 60 לספירה

בּוּדְהָהמִיטְרָה הייתה נזירה בודהיסטית מהודו בתקופת השיא של אימפריית קושאן שבמרכז אסיה, שהיוותה במשך מאות שנים את הקשר המרכזי בין סין ורומא, ובין מזרח ומערב בכלל. היא הקימה מקדשים ומונומנטים בכמה ערים לאורך נהר הגנגס, ובהם כתובות מתוארכות של בודהה ושל מתרגלי “הדרך המתומנת האצילה”, הבּוֹדְהִיסַטְּוָה. בזכות פועלה להפצת “התורה הגבוהה”, האַבְּהִידְהַרְמַה (הקאנון הבודהיסטי לפי המסורת הקדומה של הסַרְוָסְטִיוַדָה), ובזכות הצלחתה בגיוס משאביהם של החזקים והעשירים למען החברה כולה, הייתה לה תרומה משמעותית לשימור ולחיזוק הבודהיזם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: פסל המוצג במוזיאון אללהאבאד באוטר פרדש, הודו, שעליו נכתב בבראהמי (אחד הכתבים העתיקים של סנסקריט):
“בשנה 2 לשלטון מהרג’ה קנישקה, ביום השמיני בחודש השני של המאנטה בעונת החורף, דמות זו של בודהיסטווה הוקמה על ידי הנזירה בודההמיטרה, הבקיאה בטריפטיקה, על מנת לחגוג את האל בודהה”

רגיל

ז’נבייב הקדושה

ז’נבייב הקדושה, 512-423

היום מציינת הכנסייה הקתולית את יומה של ז’נבייב הקדושה, פטרונית העיר פריז. בגיל 15 החליטה להקדיש את חייה לאל, ובמהרה נודעה בפריז באדיקותה, בחזיונותיה ובעבודת הצדקה שלה. ב-451, עם התקרבותו של צבא אטילה ההוני לפריז, שכנעה את תושבי העיר המבוהלים להתפלל במקום להימלט, ואטילה, כך מסופר עד היום, סב על עקביו ונמנע מכיבוש העיר. ב-464, תחת מצור הפרנקים על פריז, פעלה כמתווכת מולם ושכנעה אותם לשחרר את אסירי המלחמה ולהפגין חמלה יוצאת דופן כלפי תושבי העיר, וכן הבריחה מזון לעיר. הפנתיאון הלאומי, ספריית הסורבון ומוסדות חשובים נוספים הוקדשו לה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ציור מהמאה ה-17 המוצג במוזיאון קרנוולֶה להיסטוריה של פריז, המציג את ז’נבייב מגנת פריז, ומאחוריה אוטל דה-ויל (כיום בית עיריית פריז) ואיל דה לה סיטה (הגרעין ההיסטורי של פריז, האי שבו נמצאת כיום קתדרלת נוטרדאם) 

בתמונה הקטנה: בול משנת 2012 המנציח את דמותה, מבריחה שקי תבואה אל תוך פריז הנצורה

התמונות מתוך פוסט על “14 יצירות אמנות המספרות את סיפורה של ג’נבייב מפריז” באתר “ציורי מיתולוגיה”

רגיל

נשות הכותל

נשות הכותל, החל מ-1988

היום, לפני 30 שנים, ראש חודש טבת, בסיום הכנס הבינלאומי הראשון של פמיניסטיות יהודיות בירושלים, הגיעו עשרות נשים לעזרת הנשים בכותל המערבי עטופות בטליתות וניסו להתפלל ולקרוא בתורה. מתפללים אחרים הגיבו באלימות, והמשטרה עצרה אותן. בעקבות זאת החליטו נשים ירושלמיות, ובראשן ענת הופמן, לקיים תפילה בכל ראש חודש. אף שכל הערכאות המשפטיות פסקו שאין בתפילתן כל דבר עבירה, וכל הממשלות דנו רבות במציאת מתווה לשמירה על חופש הפולחן, “נשות הכותל” עדיין נתקלות במחאות אלימות ואף נעצרות מדי חודש, ונעשו לסוגיית זכויות הנשים המדוברת ביותר בישראל.

ויקיפדיה

על ענת הופמן

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נשות הכותל בתפילת ראש חודש חשוון התשע”ז (נובמבר 2016); מתוך כתבה באתר “מידה”: “מה באמת רוצות נשות הכותל” [צילום: הדס פרוש, פלאש 90]

בתמונה הקטנה: לזלי זקס ורחל כהן ישורון מ”נשות הכותל”, עטופות בטליתות, מעוכבות לחקירה, ראש חודש כסלו התשע”ג (נובמבר 2012) [מתוך ויקיפדיה]

רגיל

דבורה ראם

דבורה ראם, 1903-1830

היום, לפני 115 שנים, הלכה לעולמה דבורה ראם, בעלת “דפוס ראם”, בית דפוס יהודי שהוקם בווילנה ב-1789 על ידי ברוך בן יוסף ראם והיה אחד מבתי הדפוס העבריים הראשונים. תחת ניהולה של דבורה, החל מ-1860, הוציא הדפוס ספרי קודש רבים וכן ספרי חול של מיטב הסופרים העבריים בני הזמן, וצמח להיות בית הדפוס היהודי הגדול בעולם. אך עיקר פרסומו של הדפוס הגיע בזכות פועלה של דבורה להוצאת מהדורה מקיפה של התלמוד הבבלי, המתבססת על איתור מקורות מדויקים של יותר ממאה מפרשים ראשונים ואחרונים בספריות ברחבי אירופה, ומשמשת יסוד לכל הדפסות התלמוד הבבלי עד היום.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צורת הדף של התלמוד הבבלי בדפוס וילנה, שנתקבלה כצורה המקובלת והמקודשת עד היום

רגיל

פולי מארי

אנה פאולין “פולי” מארי, 1985-1910

היום, לפני 108 שנים, נולדה פולי מארי, עורכת דין, סופרת, אקטיביסטית למען זכויות נשים וזכויות אזרח וכומרה אמריקאית. היא עסקה רבות בזכות להזדמנויות שוות בתעסוקה, בטענה ש”הזכות לעבוד היא זכות בסיס”, וטבעה את המונח “ג’יין קרואו” ככינוי לסקסיזם הממסדי, בהמשך ל”חוקי ג’ים קרואו” שמיסדו את ההפרדה הגזעית בדרום ארה”ב. ספרה מ-1950 על “חוקי המדינה על גזע וצבע” נחשב ל”תנ”ך של תנועת זכויות האזרח”. בשנות ה-60 הייתה ממייסדות “ארגון הנשים הלאומי” (NOW). ב-1977 הייתה השחורה היחידה בקבוצת הנשים הראשונה שהוסמכה לכמורה בכנסייה האפיסקופלית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ד”ר פולי מארי, זמן קצר לאחר שהוסמכה ככומרה האפיסקופלית האפרו-אמריקאית הראשונה, במשרדה בוושינגטון, 1977

בתמונה הקטנה: פולי מארי בעת הפגנה שקטה בקפיטריה ללבנים בלבד בוושינגטון, 1944. מתוך רשומה עליה באתר “ביוגרפיות”

רגיל

דהרמצ’ארי גורומה

דהרמצ’ארי גורומה (נולדה בשם לאקשמי נאני), 1978-1898

היום, לפני 120 שנים, נולדה דהרמצ’ארי גורומה, נזירה בודהיסטית נפאלית, שהיה לה תפקיד מכריע בתחיית הטהרוואדה, המסורת הקדומה ביותר של הבודהיזם, בנפאל. בהעדר גישה להשכלה, במיוחד לבנות, היא לימדה את עצמה קרוא וכתוב והתמחתה בהכנת צמחי מרפא. היא נמשכה ללימודי בודהיזם, ולימדה גם נשים אחרות, עד שהממשל גילה זאת וקבע כי אסור לנשים לעסוק בלימודי דת. דהרמצ’ארי עצמה גורשה מקטמנדו, ונאלצה לנדוד כדי ללמוד בודהיזם באופן פורמלי ולקבל הסמכה. בסוף שנות ה-40 הורשו כל הנזירים והנזירות לחזור לנפאל, ודהרמצ’ארי ייסדה את המנזר הראשון בנפאל לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: מנזר “נירוונה מורטי ויארה” שהקימה בקטמנדו

(התמונות מתוך ויקיפדיה)

רגיל

איימי אילברג

איימי אילברג, נולדה ב-1954

היום, לפני 64 שנים, נולדה איימי אילברג, רבה אמריקאית, הראשונה שהוסמכה בזרם הקונסרבטיבי. נכון להיום, התנועה הקונסרבטיבית הסמיכה כ-300 רבות. ב-1986 הייתה אילברג האישה הראשונה שצורפה לכנסת הרבנים, הארגון הבינלאומי של רבנים קונסרבטיבים, האחראי לעיצוב האידאולוגיה, התוכניות והתכנים של התנועה הקונסרבטיבית ביהדות, ולקחה חלק בעבודת הוועדה לדין תורה והלכות. היא סייעה בהקמת המרכז היהודי לריפוי באזור סן פרנסיסקו, וניהלה שם את תוכנית ההוספיס של המרכז. בימי השיא של משבר האיידס, המרכז העניק סיוע רוחני ליהודים שהתמודדו עם חולי ואובדן.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נושאת דברים מול מפגינים מטעם הקואליציה של מינסוטה למניעת אלימות בנשק חם בגבעת הקפיטול, 2013

בתמונה הקטנה: אירוע הסמכתה לרבנות, 1985, (צילום: ג’ויס קולבר)

רגיל

אמינה וודוד

אמינה וודוד, נולדה ב-1952

היום, לפני 66 שנים, נולדה אמינה וודוד, חוקרת אמריקאית בתחומי המגדר והאסלאם, המתמחה בפרשנות ביקורתית של הקוראן מנקודת מבט פמיניסטית. היא פעילה בולטת בפמיניזם המוסלמי העולמי ומייסדת הארגון “אחיות באסלאם”, וכן תומכת בליברליזם ובשוויון זכויות ללהט”ב. היא ידועה כאישה המוסלמית הראשונה שהחל מ-1994 מנחה תפילות ונושאת דרשות יום שישי מול קהל מוסלמי מעורב מגדרית, תחת גינויים עזים ואיומים מצד גורמים אסלאמיים. בפעילותה זו היא מקדמת דיון ציבורי ברחבי העולם המוסלמי סביב רפורמה בשריעה שתאפשר גם לנשים לכהן כאימאם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אמינה וודוד לפני קהל מתפללים של גברים ונשים, מתכוננת להשתחוויה במהלך תפילת שישי באוקספורד, דרום אנגליה, אוקטובר 2008 (צילום: אדריאן דניס, גטי אימג’ז)

רגיל

איסולינה פֵרֶה

איסולינה פֵרֶה אחואיו, 2000-1914

היום, לפני 104 שנים, נולדה איסולינה פֵרֶה, נזירה ופעילה הומניטרית פורטוריקנית. היא נודעה כ”אמא תרזה של פוארטו ריקו” בשל פועלה הרב לקידום השכלה ותעסוקה בקרב קהילות עניות. ב-1969 הקימה מרכז הכשרה וטיפול קהילתי באזור מוכה עוני בעיר פונסה, שמספק שירותי מרפאה, חינוך, הכשרה תעסוקתית וטכנולוגית, פעילויות תרבות ומעונות יום לילדים ממשפחות מעוטות יכולת. המרכז לקח על עצמו גם לשקם קהילות לאחר פגיעות הוריקן וכן לספק השכלה והכשרה לנוער רחוב ולנשים בזנות. לימים נקרא מרכז ההכשרה על שמה, ומרכזים נוספים ברוחו נפתחו בקהילות שונות ברחבי פוארטו ריקו.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פֵרֶה בצעירותה
בתמונה הקטנה: מקבלת את מדליית החירות הנשיאותית מהנשיא קלינטון, 1999
(התמונות מתוך עמוד להנצחתה)

רגיל

הלנה הקדושה

פלוויה יוליה הלנה, הידועה גם כהלנה הקדושה, הלנה מקונסטנטינופול או הלנה אוגוסטה, 329-248 (משוער)

היום מציינת הכנסייה הקתולית הרומית את יומה של הלנה הקדושה, אמו ויועצתו של קונסטנטינוס הראשון, הקיסר הרומי הראשון שהתנצר. הלנה נחשבת לעולת הרגל הראשונה של הנצרות, לאחר שיצאה לפלשתינה על מנת לאתר מקומות חשובים מהברית הישנה והחדשה. לפי המסורת הנוצרית, אחד היהודים המלומדים גילה לה את מקום “הצלב האמיתי” שעליו נצלב ישו, ושם הקימה את כנסיית הקבר בירושלים. מיוחסות להלנה גם בנייתן של כנסיית המולד בבית לחם וכנסיית האלאונה (“העלייה לשמים”) בהר הזיתים ומציאת חפצים כמו חולצתו של ישו, החבל שבו נקשר לצלב וחלקים מהצלב עצמו.

* לפי המסורת הביזנטית, הלנה אחראית גם לאוכלוסיית החתולים הגדולה בקפריסין – במאה ה-4 היא ייבאה מאות חתולים ממצרים ומפלשתינה לקפריסין כדי להיפטר מהנחשים שהיו בסביבת המנזר שהקימה ליד לימסול, שידוע כיום כ”מנזר סנט ניקולס של החתולים”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: הלנה וקונסטנטינוס, פסיפס בקתדרלת אייזיק הקדוש, סנט פטרסבורג

בתמונה הקטנה: הלנה מוצאת את הצלב של ישו, איור איטלקי, שנת 825 (משוער)

רגיל

מרי וירג’יניה קוק פאריש

מרי וירג’יניה קוק פאריש, 1945-1862

“נראה כי לבנים חושבים שניתנה להם זכות משמיים להפעיל מלחמת אזרחים על שחורים, עד כדי שפיכות דמים. הם מתייחסים לחייהם של אחיהם השחורים כבועה שאפשר לפוצצה להנאתם. אותה הרוח שהתקיימה בדרום לפני עשרים וארבע שנים [עת בוטלה העבדות], עודנה קיימת ומשגשגת היום. זכויותיו של השחור כאזרח עדיין נשדדות, דבר המובהר לו מעל לכל ספק באמצעות מותם של אלו שנפלו במרד האחרון. הזעקה אינה יכולה להימשך עוד.”
(מתוך טור שלה במוסף הנשים של כתב העת “הבפטיסט האמריקאי”, 1889)

היום, לפני 156 שנים, נולדה מרי וירג’יניה קוק פאריש, אשת חינוך, עיתונאית ופעילה חברתית אמריקאית, מראשונות הפמיניזם הבפטיסטי השחור. אף שכנערה שחורה בדרום ארה”ב דלתות רבות היו סגורות בפניה, היא נאבקה ללמוד ולהצטיין, והייתה לפרופ’ לחינוך באוניברסיטה. היא נודעה ככותבת ונואמת מוכשרת, ונאבקה לפרסם את דעותיה בקהילה הנוצרית על זכות בחירה לנשים, על רפורמה חברתית לאי-אפליית שחורים ועל שוויון זכויות לכולם בתעסוקה ובחינוך. ב-1896 השתתפה בכנס הייסוד של ההתאחדות הלאומית של נשים צבעוניות, שם פעלה לקידום רפורמה בחינוך, בבריאות וברווחה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: איור של קוק פאריש, 1891 (מתוך הארכיון הדיגיטלי של ספריית ניו יורק)

בתמונה הקטנה: צילום משנת 1893 לערך
רגיל

פאולינה הקדושה

פאולינה הקדושה מלבו המתייסר של ישו (נולדה בשם אמאבילה לוצ’יה ויסינטיינר), 1942-1865

היום, לפני 76 שנים, נפטרה פאולינה הקדושה, נזירה ברזילאית ילידת איטליה. מגיל צעיר הייתה פעילה בכנסייה ובקהילה, ולאחר שטיפלה בחולת סרטן בשלבים הסופניים, נדרה להפוך לנזירה וייסדה בסאו פאולו את “קהילת האחיות הקטנות של לידת הבתולין”, אשר ב-1903 נבחרה לעמוד בראשה לכל חייה. קהילתה החלה לטפל בבני עבדים שננטשו משום שלא יכלו עוד לעבוד, ובמהלך השנים הורחבה פעילותה לחינוך ולטיפול בעשרות אלפי קשישים, עניים, חולים ויתומים בדרום אמריקה ובאפריקה. ב-1933 קיבלה הקהילה את אות החסד מהאפיפיור, וב-2002 הייתה פאולינה לקדושה הראשונה של ברזיל.

ויקיפדיה

פייסבוק

היום, 9 ביולי, מציינת הכנסייה הקתולית את יומה של פאולינה הקדושה

רגיל

פנינה פֵּלאי

פנינה (רבקה) פֵּלאי, 2006-1932

היום, לפני 86 שנים, נולדה פנינה פֵּלאי, פעילת ציבור ומחלוצות הפמיניזם היהודי-דתי בישראל. היא הייתה פורצת דרך בתפיסתה שאישה יכולה להיות שווה בין שווים בתוך עולם ההלכה, ויחד עם זאת לדרוש שינויים ביחס ובפסיקה של הממסד הרבני. בשנות ה-70 הקימה בביתה מניין נשים שהתפללו יחד, התעטפו בטלית ועלו לתורה. היא פעלה רבות למען נשים עגונות ומסורבות גט והרצתה בתחום לימודי היהדות ומעמד האישה. ב-1996 ארגנה בירושלים כנס ראשון מסוגו בנושא “האישה וההלכה”, שבו השתתפו רבנים ידועי שם, אנשי רוח, ארגונים יהודיים ותנועות נשים מכל העולם.

ויקיפדיה

מאמר הספד מאת בתה, ד”ר בטחה הר-שפי: “אמא – פנינה פלאי מחלוצות הפמיניזם הדתי בישראל“; מתוך אתר “קולך”

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם הסופר ש”י עגנון בביתה בירושלים, שנות ה-60

רגיל

בג”ץ לאה שקדיאל

לאה שקדיאל, נולדה ב-1951

מונתה לחברה במועצה דתית ירוחם ב-19 במאי 1988

ב-1987 עתרה לבג”ץ לאה שקדיאל, מורה למקצועות היהדות, פעילה חברתית וחברת מועצת עיריית ירוחם, אשר נבחרה לייצג את העירייה במועצה הדתית של ירוחם, אך בחירתה נפסלה ע”י שר הדתות בשל מגדרה. בפס”ד תקדימי נקבע כי נשים יכולות להיות חברות במועצות דתיות בשל הזכות לשוויון מגדרי, הגוברת על רחשי לבו של הציבור הדתי. וכך, היום, לפני 30 שנים, הייתה שקדיאל לאישה הראשונה החברה במועצה דתית, ובעקבות זאת נפרצה הדרך לנשים במועצות דתיות, כטוענות רבניות וכיועצות הלכה, וב-2004 אף נבחרה לראשונה אישה – סמדר גרוס – לעמוד בראש המועצה הדתית בכפר סבא.

ויקיפדיה – לאה שקדיאל

ויקיפדיה – בג”ץ שקדיאל נ’ שר הדתות

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צילום מסך מתוך שיחה עמה בערוץ היוטיוב “המשפחה בדרך”, בביתה בירוחם, 2012

התמונה הקטנה: מתוך אתר בינ”ה

רגיל

מרגרט פל

מרגרט פל פוקס, 1702-1614

היום, לפני 316 שנים, הלכה לעולמה מרגרט פל, אשת רוח אנגלייה. היא הייתה ממייסדי “אגודת הידידים”, הידועה יותר כקהילת הקווייקרים, ונמנתה עם המטיפים המוקדמים, הרהוטים והבולטים ביותר של הקהילה הנוצרית רודפת השלום. בשל אמונתם כי הקדושה שורה בכל מעשי האדם והאישה וכי קשר ישיר עם האל הוא נחלת הכול, הקווייקרים סלדו ממנהגי כבוד כלפי בני אצולה ושועים ומתיווך של אנשי דת, ובאופן חריג למאה ה-17 קיימו שוויון רוחני והנהגתי מלא בין כל חברי הקהילה, כולל בין נשים וגברים, כפי שהסבירה באחד הכתבים המפורסמים והחשובים של הקהילה “כמורת נשים מוצדקת”.

ויקיפדיה – מרגרט פל

ויקיפדיה – קווייקרים

פייסבוק

בתמונה הגדולה: סצינה מפורסמת שהתרחשה ב-1663 באולם הולקר בלונדון – ג’ורג’ פוקס, בן זוגה של מרגרט פל (הישובה מאחוריו), אף הוא ממייסדי הקווייקרים, מסרב להישבע נאמנות לכתר, החלטה שבגינה נכלא. היצירה הוצגה באקדמיה המלכותית ב-1864 וזיכתה את האמן היקס במדליית זהב לציור היסטורי.

בתמונה הקטנה: דיוקן של מרגרט פל, סביבות 1860

רגיל

ג’נט מק’קלאוד

ג’נט מק’קלאוד (יט-סי-בלו – “האישה שמדברת”), 2003-1934

היום, לפני 84 שנים, נולדה ג’נט מק’קלאוד, פעילת זכויות ילידים בארה”ב. היא כונתה “רוזה פארקס של תנועת הילידים האמריקאים” לאחר שהובילה מחאה למען חופש העיסוק של ילידים בארה”ב, שהוכרעה ב-1974 כשבית המשפט פסק נגד הרשויות שפגעו בזכויותיהם והתנכלו להם. בשנות ה-70 פעלה מק’קלאוד להפצת המסר של הרוחניות הילידית המסורתית ונאמה ברחבי העולם על זכויות של נשים ילידיות ועל צדק חברתי וזכויות אדם. ב-1985 ערכה בחוותה את הכנס הראשון של מה שהיה לימים “רשת הנשים הילידיות”, קואליציית ארגונים לקידום נשים ומשפחות ילידיות מצ’ילה ועד קנדה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מק’קלאוד (מימין) עם אניטה פז בוושינגטון, 1992. הצילום לקוח מכריכת הספר “נשות המאבק הילידי: דיוקנאות ועדויות של נשים ילידיות אמריקאיות” מאת רוני פארלי

בתמונה הקטנה: עם אחותה אידית בקמפיין תמיכה במטה המאבק למען הישרדותם של הילידים האמריקאים

רגיל

הוֹ יוּאֵן הוֹאוּ

הוֹ יוּאֵן הוֹאוּ, 2006-1908

“הכול בחיים חולף. רק הנדבה היא אמיתית ומתמשכת. כאשר את נותנת, את מקבלת. נדבה היא החיסון הטוב ביותר מפני קארמה רעה.”

היום, לפני 110 שנים, נולדה הוֹ יוּאֵן הוֹאוּ, נזירה בודהיסטית ילידת סין. בגיל חמש נמכרה ע”י משפחתה הענייה כשפחה. בסוף שנות העשרה הצליחה להגר לסינגפור, פתחה עסק קטן לעיצוב שיער, חסכה סנט לסנט, ובשנות ה-40 לחייה, לאחר כמה השקעות חכמות, קנתה בתים להשכרה. ככל שהתעשרה אימצה עוד ועוד ילדים ממשפחות עניות – 31 בסה”כ. ב-1969 הקימה את הבית הסיעודי הבודהיסטי הראשון לנשים עניות מבוגרות. ב-1996, בגיל 88, התראיינה לטלוויזיה כ”גברת הראשונה של הנדבה בסינגפור”, ומינפה את פרסומה על מנת להקים בתים סיעודיים נוספים לחולים נזקקים בכל גיל, מגדר, גזע או דת.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

ביאטריס בריגדן

ביאטריס אליס בריגדן, 1977-1888

“לפי הסטנדרטים שרווחו בימיה, להיות שאפתנית, להיוותר רווקה מבחירה, לפרנס את עצמה בנחישות ולבטא ללא הרף את האמת שלה – כל אלה היו סיבות מספיקות לתייגה כרדיקלית.”
(מתוך ספרה של אליסון קמפבל מ-1991, “ביאטריס בריגדן: השנים המעצבות של פמיניסטית סוציאליסטית, 1932-1888”, עמ’ 151)

היום, לפני 130 שנים, נולדה ביאטריס בריגדן, מהפכנית חברתית ופמיניסטית קנדית. במסגרת תנועת הגוספל החברתי, שעיגנה רציונל דתי ומוסרי לקידום שוויון חברתי וכלכלי, היא הרצתה בפני נשים על נושאים “שערורייתיים” כמו מחלות מין, תכנון ילודה ושוויון מגדרי אינטלקטואלי. פורום הדוברים של הפועלים שייסדה ערך כנסים רבים על סוגיות חברתיות וכלכליות של נשים, ילידים, מהגרים ובני מעמד הפועלים. בריגדן ייסדה גם את התאחדות הנשים החברתית-כלכלית, שהקימה קבוצות לימוד בכל ערי קנדה לחיזוק ביטחונן העצמי ומעורבותן הפוליטית של נשים, והפכה לימים לחלק מהמפלגה הדמוקרטית החדשה.

ויקיפדיה

פייסבוק