עמוד 1
רגיל

נשים נבחרות בערב הסעודית

נשים נבחרות בערב הסעודית, 2015

היום, לפני שנתיים, נערכו בערב הסעודית בחירות לרשויות מקומיות, אשר לראשונה הותר לנשים לבחור ולהיבחר בהן, לאחר קמפיין נרחב של הנשים הסעודיות למען זכות זו. עם זאת, המשרד לעניינים מוניציפליים מנע מנשים לארגן הכשרות ולהפיץ מידע על זכות ההצבעה, ובסופו של דבר הצליחו להירשם להצבעה רק כ-130,000 נשים סעודיות, לעומת 1.35 מיליון גברים. 2,100 משרות מוניציפליות עמדו לבחירה, ו-978 נשים (לעומת 5,938 גברים) נרשמו כמועמדות, אך רבות מהן נפסלו ללא כל הסבר, ואלה שאושרו יכלו לדבר ישירות רק לנשים מצביעות. על אף כל המכשולים, 20 נשים הצליחו להיבחר.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נשים מחלקות עלונים להעלאת מודעות לקראת הבחירות המוניציפליות

רגיל

קנדלריה פיגוארדו

קנדלריה פיגוארדו, 1914-1852

היום, לפני 165 שנים, נולדה קנדלריה פיגוארדו, גיבורת מלחמת השחרור של קובה מידי ספרד. עם פרוץ מלחמת עשר השנים ב-1868, פיגוארדו בת ה-16 הסתערה אל מעוז ההתקוממות באזור ביאמו, בעודה רוכבת על גבי סוס לבן ומנופפת בדגל החדש של קובה העצמאית. ב-1871 לכדו הספרדים רבים ממנהיגי המורדים והוציאו אותם להורג, ופיגוארדו עצמה נכלאה, נחקרה בעינויים ולבסוף גורשה מקובה, ובעיצומה של סופת הוריקן הפליגה לפלורידה. ב-1901, לאחר שארה”ב השתלטה על מושבות ספרד בים הקריבי בסיוע הפליטים הקובנים, פיגוארדו חזרה לקובה וזכתה לראות את הדגל הקובני מונף בגאון בהוואנה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

פינה קופר

דיים פינה קופר, 1994-1895

היום, לפני 122 שנים, נולדה פינה קופר, “קוּיה” (זקנת שבט או מנהיגה) מאורית, שפעלה במשך שנים רבות למען זכויותיו של עמה בניו זילנד. היא הייתה הנשיאה הראשונה של הליגה לרווחת נשים מאוריות, ארגון לקידום סוגיות של בריאות, דיור, חינוך ורווחה, וגייסה כספים להקמת מרכזים קהילתיים לשימור התרבות המאורית. ב-1975, בגיל 80, ארגנה והובילה צעדה לכל אורך האי הצפוני של ניו זילנד עד לבית הפרלמנט, במחאה על גזילת אדמות מאוריות. פועלה זיכה אותה בהכרה בינלאומית ובאותות כבוד מטעם האימפריה הבריטית ומטעם ניו זילנד, והמאורים מכנים אותה “אֵם האומה”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: המון הצועדים בצעדת הקרקעות המאוריות חוצים את גשר נמל אוקלנד, ניו זילנד, אוקטובר 1975

בתמונה הגדולה: פינה קופר בת ה-80 מובילה את הצעדה

רגיל

אווה קירי

אווה דניס קירי לבואיס, 2007-1904

היום, לפני 113 שנים, נולדה אווה קירי, סופרת, עיתונאית ופסנתרנית צרפתייה-אמריקאית. החל מגיל 20 ניגנה בקונצרטים ועבדה כעיתונאית. בתחילה כתבה בעיקר על אמנות, מוזיקה ותיאטרון, אך עם פרוץ מלחה”ע ה-2 הצטרפה לכוחות צרפת החופשית ופרסמה דיווחים מצפון אפריקה, מברית המועצות ומאסיה ככתבת צבאית. ספריה – “מאדאם קירי”, הביוגרפיה של אמה, ו”מסע בין לוחמים”, על חוויותיה מהחזיתות השונות – היו לרבי-מכר עולמיים. היא שימשה יועצת לענייני נשים בממשלת דה-גול, ייעצה למזכיר הראשון של נאט”ו ופעלה במסגרת יוניס”ף למען אמהות וילדים נזקקים במדינות מתפתחות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: מארי, איירין ואווה קירי עם העיתונאית מארי מלוני, ארה”ב 1920

רגיל

דורג’י צ’ודן

דורג’י צ’ודן, נולדה ב-1960

היום, לפני 57 שנים, נולדה דורג’י צ’ודן, מהנדסת אזרחית ופוליטיקאית מבהוטן, מהמדינות המבודדות ביותר בעולם, המשמרת תרבות בודהיסטית מסורתית. כשהתקבלה לעבודה במחלקה לעבודות ציבוריות, הייתה האישה הבהוטנית הראשונה העובדת כמהנדסת. היא פעלה נגד שחיתות ולמען מודעות לסוגיות מגדריות בבהוטן, ועבדה ביחידה למיגור העוני של האו”ם למען תעסוקה והעצמה של נשים. ב-2008 עברה בהוטן ממשטר מונרכי לחוקתי-דמוקרטי, וצ’ודן פנתה לפוליטיקה, הובילה את המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, וכיום היא מכהנת כשרת העבודה וההתיישבות, האישה הראשונה בתפקיד שרה בבהוטן.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אנה (חנה) הילמן

אנה (חנה) הילמן, 2011-1928

היום, לפני 89 שנים, נולדה אנה הילמן, לוחמת מחתרת פולנייה יהודייה. עם הגיעה למחנה ההשמדה אושוויץ ב-1943, קשרה קשר במטרה להבריח אבק שריפה ממפעל התחמושת שבו הועבדו האסירות – בכיסים שתפרו בצד הפנימי של שמלותיהן, בתוך קשרים במטפחות הראש ולפעמים אפילו מתחת לציפורניהן – ולהעבירו לאנשי הזונדרקומנדו כדי לפוצץ את המשרפות. הילמן הצליחה שלא להתגלות גם כשסוכלה התוכנית ושרדה, וב-1946 עלתה לארץ. ב-2001 פרסמה את “לעולם לא רחוק: יומני אושוויץ של אנה הילמן”, וב-2003 תועדה בסרט “גיבורים בלתי צפויים” על ההתנגדות היהודית במלחה”ע ה-2.

ויקיפדיה

אתר המוקדש לאנה הילמן ולספר זיכרונותיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: מתוך סרטון של המכון האמריקאי לחקר השואה

בתמונה הגדולה: דיון עם חברי פרלמנט שמרנים מקנדה בנושא דארפור, במסגרת פעילותה בוועדת התצפית על דארפור בקונגרס היהודי

 

רגיל

אסתר ארדיטי

אסתר ארדיטי, 2003-1937

גיבורת חילוץ צוות המוסקיטו ב-29 בנובמבר 1954

היום, לפני 63 שנים, במהלך אימון לילי בבסיס חיל האוויר הישראלי בחצור, מפקד טייסת המוסקיטו איבד שליטה במטוסו והתרסק, והמטוס החל לבעור. אסתר ארדיטי בת ה-17, שעלתה לישראל לבדה והוסמכה כחובשת רק שבוע קודם לכן, רצה לתוך המטוס הבוער, איתרה את הנווט הפצוע, חילצה אותו בכוחות עצמה למקום מבטחים, חזרה אל המטוס הבוער וחילצה גם את הטייס. כמה שניות לאחר מכן המטוס התפוצץ. על מעשה הגבורה שלה זכתה בעיטור המופת. לאחר שחרורה עבדה ארדיטי כאחות, כנהגת אמבולנס וכמדריכת תיירים, והתנדבה לטפל בלוחמים בשדה הקרב במלחמות ששת הימים ויום כיפור.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: ארדיטי במהלך מלחמת ששת הימים, צילום באדיבות המשפחה

בתמונה הגדולה: בקבלת פנים אצל הנשיא יצחק בן צבי בשנות החמישים

מתוך כתבה ב”ישראל היום”

רגיל

סוראיה טארזי

סוראיה טארזי, 1968-1899

היום, לפני 118 שנים, נולדה סוראיה טארזי, מלכת אפגניסטן בראשית המאה ה-20. המלכה סוראיה ייסדה את ביה”ס הראשון לנערות בקאבול ואת המגזין הראשון לנשים, והייתה המלכה-רעיה המוסלמית הראשונה שליוותה את בעלה באירועים פומביים מכל הסוגים ואף בישיבות ממשלה. היא הסירה מעליה את הרעלה באקט פומבי מתריס, שהיווה דוגמה לנשים של מנהיגים אפגנים נוספים, ועודדה נשים לרכוש השכלה. בהשפעתה, המלך אמאנולה חאן שבר מסורת של מאות שנות פוליגמיה והציב דוגמה אישית של מונוגמיה, וכן היה המנהיג האפגני הראשון שדיבר נגד ההכרח להתכסות ברעלה ותמך בהשכלה לבנות.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

עדי אלטשולר

עדי אלטשולר, נולדה ב-1986

היום, לפני 31 שנים, נולדה עדי אלטשולר, אשת חינוך ויזמת חברתית ישראלית. מייסדת תנועת “כנפיים של קרמבו”, תנועת הנוער היחידה לצעירים עם ובלי צרכים מיוחדים, זוכת אות הנשיא למתנדב. היא ייסדה גם את מיזם “זיכרון בסלון”, מפגשים אינטימיים להנגשת זיכרון השואה; בערב יום השואה האחרון השתתפו במיזם יותר מ-750,000 איש, כולל בבית הנשיא. כיום עומדת אלטשולר בראש רשת של בתי ספר משולבים לתלמידים עם ובלי צרכים מיוחדים, וכן מנהלת את יוזמת החינוך של “גוגל ישראל”. ב-2014 נמנתה עם ששת מנהיגי הדור הבא של מגזין “טיים” ונאמה באו”ם כנציגת היזמות החברתית.

ויקיפדיה

פייסבוק

עוד על “זיכרון בסלון” באתר

רגיל

אביגייל אדמס

אביגייל סמית’ אדמס, 1818-1744

“זכרו את הגברות… אלמלא תינתן תשומת לב מיוחדת לגברות, נהיה נחושות למרוד ולא נראה עצמנו מחויבות לחוקים שאינם משמיעים את קולנו ואינם מייצגים אותנו.” – מתוך מכתבה של אביגייל אדמס (שנולדה היום, לפני 273 שנים) לבעלה ג’ון אדמס, הנשיא השני של ארה”ב. מאות מכתביה של הגברת הראשונה נודעים כתיעוד ייחודי בכנותו ובהיקפו של המהפכה האמריקאית. אדמס השפיעה רבות על עיצוב פניה של המדינה שנוסדה, ביקרה את תפיסת החירות של מנסחי החוקה בעודם משעבדים שחורים, ונחשבת לאחת מחלוצות הפמיניזם בארה”ב כמי שפעלה לקידום זכויותיהן לרכוש ולהשכלה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

פרחה (פלורה) ששון

פרחה (פלורה) ששון, 1936-1859

היום, לפני 158 שנים, נולדה פרחה ששון, אשת עסקים יהודייה ממוצא בגדאדי, שנודעה כפילנתרופית, רבנית מלומדת ופעילה ציונית. משפחת ששון (“הרוטשילדים של המזרח”) שלטה על חלק גדול מהמסחר הענף בין הודו לבריטניה, ולאחר פטירת בעלה היא קיבלה לידיה את ניהול חברת “דוד ששון ושות'”, חברת המסחר הבינלאומית הגדולה של המשפחה. היא מימנה יוזמות פילנתרופיות שונות, ובראשן פיתוח והפצת החיסון נגד כולרה בהודו, תמכה במפעל לתחיית העברית, פעלה נגד מנהג הסגרגציה בין נשים לגברים ופרסמה כמה מאמרים בכתבי עת יהודיים על סוגיות שונות בהיסטוריה ועל הדת היהודית.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אנדרטת הלוחמות במלחמת וייטנאם

אנדרטת הלוחמות במלחמת וייטנאם, נחנכה ב-1993

היום, לפני 24 שנים, נחנכה בוושינגטון אנדרטת הלוחמות במלחמת וייטנאם, המוקדשת לנשים אמריקאיות שלחמו במלחמת וייטנאם – רובן בתפקידים של אחיות ונשות צוות רפואי. האנדרטה תוכננה על ידי הפסלת גלנה גודאקר במטרה לציין את חשיבותן של נשים במאמץ המלחמתי, והיא כוללת פסלים של שלוש נשים במדי צבא, אחת מהן אחות המטפלת בחייל פצוע. היא הוצגה ב-21 ערים ברחבי ארצות הברית עד להצבתה כחלק ממתחם הזיכרון ללוחמי מלחמת וייטנאם בוושינגטון, צפונית לאנדרטת לינקולן ובריכת ההשתקפות.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

ג’וליאן מנוריץ’

ג’וליאן מנוריץ’, 1416-1342

היום, לפני 675 שנים, נולדה ג’וליאן מנוריץ’, תיאולוגית ומיסטיקנית נוצרייה אנגלייה חשובה. ג’וליאן הייתה ידועה כסמכות רוחנית וכיועצת בקהילת נוריץ’, העיר השנייה בגודלה באנגליה דאז. ספרה “התגלויות של אהבה אלוהית”, שסיימה לכתוב ב-1395, הוא הספר הראשון באנגלית שידוע שנכתב ע”י אישה, ובו תיארה בבהירות ובעומק את חזיונות האל שחוותה כאהבה אִמהית ואת תפיסתה את החטא כשלב הכרחי למודעות עצמית ולקבלת תפקיד האל בחיי האדם. כתב יד זה הפך נפוץ בקהילות קתוליות ואנגליקניות ברחבי אירופה, תורגם לשפות רבות והודפס במהדורות שונות מאז 1670 ועד ימינו.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אסתר פסריס

אסתר מותוני פסריס, נולדה ב-1964

היום, לפני 53 שנים, נולדה אסתר פסריס, יזמת חברתית, פילנתרופית ופוליטיקאית קנייתית, אחת הנשים המפורסמות והמשפיעות ביותר בקניה הן בעסקים והן בפוליטיקה. היא בוגרת לימודי משפטים ומנהל עסקים, השתתפה בתחרות “מיס קניה” ופעילה בקמפיינים למען זכויות נשים בקניה. פסריס ייסדה את חברת “אמצו אור”, הפועלת לשיפור תשתיות התאורה ברחובות ובכבישי קניה באמצעות שטחי פרסום חוצות, ואת “אחד ממיליון”, ארגון צדקה הנאבק בעוני ובאבטלה בקניה ומקדם פיתוח אורבני וכפרי. כיום היא מכהנת כנציגת הנשים של מחוז ניירובי וחברה במפלגת הקונגרס הלאומי של קניה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אמל אל-קיבסי

אמל אל-קיבסי, נולדה ב-1969

היום, לפני 48 שנים, נולדה אמל אל-קיבסי, אדריכלית ופוליטיקאית מאבו דאבי. בשנת 2000 השלימה לימודי דוקטורט בהנדסת אדריכלות בבריטניה, הייתה לראשונה בעולם שעסקה בשימור המורשת האדריכלית של איחוד האמירויות הערביות, ותיעדה עבור אונסק”ו יותר מ-350 אתרי מורשת לאומית במדינתה. ב-2007 הייתה לאישה הראשונה שנבחרה למועצה הלאומית הפדרלית של איחוד האמירויות, ומונתה לדוברת המועצה הפדרלית וליו”רית מועצת החינוך. ב-2015 נבחרה לנשיאת המועצה הפדרלית של איחוד האמירויות – והייתה לאישה הראשונה העומדת בראש קונגרס לאומי בעולם הערבי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: אל-קיבסי (עומדת) מושבעת כחברת מועצה לפני היבחרה לתפקיד דוברת המועצה הלאומית הפדרלית של איחוד האמירויות הערביות (צילום EPA)

רגיל

רצ’יה סלטאנה

רצ’יה סלטאנה, 1240-1205

היום, לפני 777 שנים, נפטרה רצ’יה סלטאנה, שנודעה גם כג’לאלת א-דין סלטאנה, שליטת דלהי היחידה אי-פעם, והאישה הראשונה מבין שלוש ששלטו בעולם המוסלמי בכלל בימי הביניים. ב-1236, לאחר מות אביה ועם הדחתו של אחיה מהשלטון, מונתה לשליטה וקיבלה את התואר סלטאנה. היא נודעה כמצביאה מוצלחת וכפוליטיקאית ממולחת, שידעה לאזן את מאבקי הכוח בין הממלוכים, לשמור על נאמניה ולאפשר למתאסלמים להתקדם במעלה הסולם הפוליטי. היא גם הפגינה סובלנות כלפי ההינדואיזם, והציגה דת זו לצד מסורות האסלאם בבתי הספר, במרכזי המחקר ובספריות ציבוריות שהקימה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: פוסטר של סרט בוליווד משנת 1983 על חייה

רגיל

אדית שטיין

אדית (יהודית) שטיין, 1942-1891

היום, לפני 126 שנים, נולדה אדית שטיין, פילוסופית, אחות ונזירה גרמנייה יהודייה. היא עבדה כעוזרת מחקר וכחברת סגל בחוג לפילוסופיה, וחקרה את תופעת האמפתיה. ב-1921, בעקבות קריאה בכתביה של תרזה מאווילה, המירה את דתה, שינתה את שמה לתרזה בנדיקטה, הצטרפה למסדר הכרמליתי ולימדה נערות בבית ספר קתולי. עם עליית הנאצים לשלטון פנתה לאפיפיור פיוס ה-11 וניסתה לשכנעו לפעול להצלת העם היהודי. לאחר שנספתה במחנה הריכוז אושוויץ, הייתה לסמל ומופת בעולם הקתולי בשל מותה על אמונתה, כמו המרטירים בראשית הנצרות, והוכרזה על ידי הכנסייה הקתולית כקדושה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

צפורה נריה

צפורה נריה, 2017-1927

“החלטתי להיות מלוות שיירות. כך אני נוטלת חלק במלחמה, ואני לא רואה את עצמי יושבת במשק ולא עושה שום דבר.” – צפורה נריה (נולדה היום, לפני 90 שנים), לוחמת ומפקדת ישראלית. במסגרת הפלמ”ח ליוותה קבוצות שחצו את הגבול הצפוני של ארץ ישראל המנדטורית במסגרת ההעפלה היבשתית מסוריה, ובמלחמת העצמאות לחמה בקרבות, טיפלה בפצועים כחובשת וליוותה את השיירות לירושלים. עם קום המדינה ופירוק הפלמ”ח הצטרפה לנח”ל וריכזה את גיוס הנשים, ושירתה בתפקידי ח”ן שונים עד לשחרורה בדרגת סא”ל. לאחר פרישתה עסקה באמנות והייתה פעילה בעמותת הפלמ”ח.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: נריה באימון ירי בפלמ”ח, שנות ה-40

רגיל

מלכה רופא

מלכה רופא, 1996-1915

היום, לפני 102 שנים, נולדה מלכה רופא, לוחמת ואלחוטאית בפלמ”ח. ב-1937 הצטרפה לקיבוץ מעוז חיים שבעמק בית שאן, ופעלה עם קבוצה מצומצמת של אתתים ב”גדעון”, יחידת הקשר של “ההגנה”. ב-1942 הוכשרה באלחוט מורס ע”י הסוכנות היהודית ובחסות הבריטים, וב-1943 נשלחה ע”י המוסד לעלייה ב’, במסווה של חייל בריטי, להקים תחנת אלחוט בבגדד ולהכין את יהודי עיראק לעלייה לארץ. בחזרתה ארצה שידרה מתחנת האלחוט המרכזית בת”א לתיאום של אוניות מעפילים מארצות אירופה. לאחר קום המדינה ופירוק הפלמ”ח חזרה לקיבוצה, שם עבדה בין השאר בהנהלת חשבונות, במטבח ובחינוך.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

נזיהה א-דוליימי

נזיהה ג’וודת א-דוליימי, 2007-1923

היום, לפני 10 שנים, נפטרה נזיהה א-דוליימי, רופאה וחלוצה של התנועה הפמיניסטית בעיראק. כרופאה התמקדה במחלות מידבקות באזורים כפריים נידחים, ונחשפה לתנאי המחיה הקשים, במיוחד של נשים. ב-1953 נבחרה לנשיאת התאחדות נשות עיראק, תנועה שבשיאה מנתה 42 אלף חברות. ב-1959 מונתה לשרה לעניינים מוניציפליים – השרה הראשונה בעולם הערבי, וקידמה את חוק מעמד האישה בעיראק, שהסדיר ענייני נישואים וגירושים, ירושה ומשמורת ילדים והיה החוק המתקדם ביותר במזרח התיכון בזמנו. ב-2009 הייתה לפמיניסטית הראשונה המונצחת בעיראק כשפסל בדמותה הוצב בבגדד.

ויקיפדיה

פייסבוק