עמוד 1
רגיל

וירג’יניה סאטיר

וירג’יניה סאטיר, 1988-1916

היום, לפני 103 שנים, נולדה וירג’יניה סאטיר, עובדת סוציאלית ותרפיסטית אמריקאית, הנחשבת לאֵם הטיפול המשפחתי השיקומי. היא עודדה גם מטפלים אחרים להתמקד במשפחות במקום במטופלים יחידים, וב-1962 ייסדה את המכון לחקר הנפש בקליפורניה, שבו ניהלה את תוכנית ההכשרה הראשונה בעולם למטפלים משפחתיים. עבודתה החלוצית התמקדה בפיתוח דרכי התמודדות ותקשורת, בחיזוק תחושת הערך העצמי וביצירת רשתות חברתיות של בעלי בעיות דומות כדי לסייע בהתמודדות עמן. המודל לתהליכי שינוי שפיתחה משמש היום מומחים רבים, כמו “גורואים” לשינויים ארגוניים ומתווכים לתהליכי מו”מ לשלום.

“הכרזה על הערך העצמי שלי:
אני אני
בכל העולם, אין עוד אף אחת בדיוק כמוני
כל מה שיוצא ממני הוא שלי באופן אותנטי
מפני שאני עצמי בחרתי בזה – אני אחראית על כל דבר אצלי
הגוף שלי, התחושות שלי, הפה שלי, הקול שלי, כל הפעולות שלי,
כלפי אחרים או כלפי עצמי – אני אחראית לשאיפות שלי,
לחלומות שלי, לתקוות שלי, לחששות שלי – אני אחראית לניצחונות שלי
ולהצלחות שלי, לכל הכישלונות והטעויות שלי. מפני שאני אחראית
לכל-כולי, אני יכולה להגיע להיכרות אינטימית עמוקה איתי – ולפיכך
אני יכולה לאהוב אותי ולהיות חברה שלי, על כל חלקיי – אני יודעת
שיש חלקים בי שמבלבלים אותי, וחלקים אחרים
שאינני מכירה היטב – אבל כל זמן שאני
חברה של עצמי ואוהבת את עצמי, אני יכולה, באומץ
ובתקווה, למצוא פתרונות לחידות שיש בי
ודרכים לגלות עוד על עצמי – איך שאני
נראית ונשמעת, מה שאני אומרת ועושה, ומה שאני
חושבת ומרגישה ברגע נתון, זה שלי
באופן אותנטי – ואם מאוחר יותר יסתבר לי שחלקים
באיך שנראיתי, נשמעתי, חשבתי והרגשתי פחות מתאימים,
אני יכולה להוציא את מה שלא מתאים, לשמור את השאר, ולהמציא משהו חדש
במקום מה שהוצאתי – אני יכולה לראות, לשמוע, להרגיש, לחשוב, לומר ולעשות
יש לי את הכלים לשרוד, להיות קרובה לאחרים, להיות
מועילה, למצוא היגיון וסדר בעולם
של האנשים והדברים שמחוצה לי – אני אחראית על עצמי,
ולכן אני יכולה לבנות את עצמי – אני אני
ואני בסדר גמור”

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אלואיזה דיאז

אלואיזה דיאז אינסונזה, 1950-1866

היום, לפני 153 שנים, נולדה אלואיזה דיאז, הרופאה הראשונה בצ’ילה ובדרום אמריקה בכלל. היא החלה ללמוד בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת צ’ילה ב-1880, זמן קצר לאחר שעבר חוק המתיר לנשים ללמוד באוניברסיטה, ואחר כך עבדה כמנהלת הרפואית של בית הספר להכשרת מורות. לימים קודמה לתפקיד המפקחת הראשית על שירותי הרפואה בבתי הספר בצ’ילה, תפקיד שבמסגרתו הנהיגה ארוחות בוקר בבתי ספר ומבצעי חיסונים לתלמידים, וכן ניהלה קמפיינים למאבק באלכוהוליזם ולטיפול ברככת ובשחפת. כפילנתרופית, היא הקימה כמה גני ילדים, מרפאות חינם לעניים ומבנים לבתי ספר.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: מהמוזיאון הלאומי לרפואה

התמונה הקטנה: מארכיון אוניברסיטת צ’ילה, דיאז יושבת משמאל, מוקפת בעמיתיה הגברים

התמונות מתוך הכתבה “הסיפור של החלוצה אלואיזה דיאז, הרופאה הראשונה באמריקה הלטינית“, באתר חדשות העולם בספרדית של ה-BBC

רגיל

גלאדיס טנטקוידג’און

גלאדיס טנטקוידג’און, 2005-1899

היום, לפני 120 שנים, נולדה גלאדיס טנטקוידג’און, אשת רפואה, אנתרופולוגית ומנהיגה בת שבט מוהיגן האמריקאי. בילדותה למדה את הפרקטיקות המסורתיות מנשות השבט, ולימים פרסמה ספרים על צמחי מרפא ורפואה מסורתית ילידית. היא עבדה עם הלשכה הפדרלית לענייני אינדיאנים במתן שירותים סוציאליים לתושבי השמורות, וסייעה בשימור מלאכות מסורתיות, בהקמת קואופרטיבים למען בעלי מלאכה ובשחזור מנהגים שנאסרו בעבר. ב-1931 הקימה מוזיאון לתרבות ילידית אמריקאית, הוותיק ביותר הפועל כיום; בין היתר נשמר בו תיעוד של בני השבט שלה, שהיה חיוני להכרה בזכויותיהם ב-1994.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם אחיה ושותפה להקמת מוזיאון לתרבות ילידית אמריקאית, הרולד טנטקוידג’און [מקור]

התמונה הקטנה מתוך ויקיפדיה

רגיל

נילסין נילסן

נילסין מתילדה נילסן, 1916-1850

היום, לפני 169 שנים, נולדה נילסין נילסן, הרופאה הראשונה בדנמרק. ב-1874 פנתה לחבר פרלמנט אוהד זכויות נשים על מנת שיסייע לה להתקבל ללימודי רפואה, שנה אחר כך יצא צו מלכותי שהתיר לנשים גישה ללימודים אקדמיים, וב-1877 נמנתה עם שתי הנשים הראשונות שלמדו באוניברסיטה דנית. היא סיימה את לימודי הרפואה ב-1885, פתחה מרפאה בקופנהגן כרופאה כללית, וכן מונתה למומחית קהילתית למחלות מין. היא גם פעלה רבות למען נשים בזנות, הייתה חברה בהתאחדות הנשים הדנית למען זכות הצבעה ושוויון מגדרי, וב-1904 נמנתה עם ארבע החברות הראשונות במפלגה הליברלית בדנמרק.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך “נילסין נילסן – והזכות להשכלה“, הארכיון הלאומי הדני

בתמונה הקטנה: צילום: י. פיטרסון, מתוך אוסף התמונות של הספרייה המלכותית הדנית

רגיל

פרידה רובשייט-רובינס

פרידה רובשייט-רובינס, 1973-1888

היום, לפני 131 שנים, נולדה פרידה רובשייט-רובינס, פתולוגית אמריקאית ילידת גרמניה. החל מ-1917, במשך כארבעה עשורים, עבדה לצד ג’ורג’ הויט וויפל על פיתוח טיפול לאנמיה ממארת, ויחד הם גילו את הקשר לליקויים בכבד ואת הריפוי באמצעות תזונה עשירה ברקמות כבד. רובשייט-רובינס כתבה יותר מ-100 מאמרים מדעיים על ממצאי המחקר וכמה ספרי לימוד רפואיים על אנמיה. ב-1934 זכה וויפל בפרס נובל לרפואה, בעוד היא לא קיבלה כל הכרה רשמית (אם כי וויפל חלק עמה את כספי הפרס). ב-1951 מונתה רובשייט-רובינס לנשיאת החברה האמריקאית לפתולוגיה ניסויית, האישה הראשונה בתפקיד זה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: התמונה היחידה שמצאנו המיוחסת לה, אך אינה מאומתת

בתמונה הגדולה: ג’ון הויט וויפל, שותפה למחקר, בטקס קבלת פרס נובל, 1934

רגיל

הלן ספארו

הלן ספארו, 1970-1891

היום, לפני 128 שנים, נולדה הלן ספארו, רופאה ומיקרוביולוגית פולנייה-אוקראינית, הידועה כחלוצה בתחום בריאות הציבור. במהלך מלחה”ע ה-1 החלה לעבוד כרופאה ולטפל במגפות בצבא האדום. לאחר מכן עמדה בחזית ההתמודדות עם מגפות הטיפוס והכולרה בפולין, וב-1922 מונתה לראש המכון הלאומי לרפואה מונעת בוורשה. יחד עם פול דוראן, פיתחה ב-1940 חיסון נוגד קדחת, הקרוי עד היום על שמם. ספארו עמדה בראש שירות החיסונים הבינלאומי במכון ע”ש פסטר בצרפת, וקידמה תוכניות חיסון ברחבי העולם כנגד שחפת, דיפטריה, מחלת השָנית, קדחת הכתמים וקדחת אנדמית חוזרת (קדחת המערות).

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ד”ר ספארו בשנת 1958, מתוך ויקיפדיה

בתמונה הקטנה: ד”ר ספארו בתפקידה כמנהלת המעבדה של מכון פסטר בתוניסיה, 1957, מתוך ארכיון המכון

רגיל

גרייס ניל

אליזבת גרייס ניל, 1926-1846

היום, לפני 173 שנים, נולדה גרייס ניל, אחות ומיילדת ניו זילנדית. היא נולדה בסקוטלנד, הוכשרה ועבדה כאחות בלונדון, וב-1886 עברה לניו זילנד. שם הייתה לאישה הראשונה שמונתה למפקחת מטעם הממשלה על תנאי העבודה במפעלים, וקידמה כמה רפורמות חברתיות ותעסוקתיות. כמפקחת על בתי החולים, פעלה לקידום רפורמה מקיפה בעבודת הסיעוד, ובכללה בניית תוכנית לימודים מקצועית לאחיות ולמיילדות, חיוב רישוי נאות שלהן ותכנון מחלקות יולדות. בזכותה הייתה ניו זילנד המדינה הראשונה בעולם שחייבה הכשרה ורישוי כאלה בחוק (1901) ושהקימה מחלקת יולדות בבית חולים ציבורי (1905).

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך “אחיות מפורסמות שעשו היסטוריה

בתמונה הקטנה: בול ניו זילנדי מ-1990 הנושא את דמותה [מקור]

רגיל

הלן טאוסיג

הלן ברוק טאוסיג, 1986-1898

היום, לפני 121 שנים, נולדה הלן טאוסיג, קרדיולוגית אמריקאית, מומחית לטיפול במומי לב מולדים ומייסדת התחום של קרדיולוגיית ילדים. היא למדה בהרווארד ובאוניברסיטת בוסטון אך בשל מגדרה לא הורשתה להשלים שם תואר, ולבסוף, ב-1927, הצליחה להשלים לימודי רפואה והתמחות בקרדיולוגיה באוניברסיטת ג’ונס הופקינס. בין היתר פיתחה הליך רפואי מציל חיים, המכונה על שמה “שאנט בליילוק-טאוסיג”, לתינוקות שנולדו עם טטרלוגיית פאלוט (מצב מולד של חסימת עורק הריאה ונקב בין חדרי הלב, הגורם ל”תסמונת התינוק הכחול”). היא ידועה גם כמובילת המאבק לאיסור השימוש בתלידומיד בארה”ב ובאירופה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ד”ר טאוסיג ומטופל, 1975 [צילום: יוסוף קאראש]

בתמונה הקטנה: בודקת ילדה בעלת תסמונת “התינוק הכחול” [צילום: Hearst Newspapers], מתוך הארכיון הרפואי של בית החולים ג’ונס הופקינס

רגיל

בטי מיי טייגר ג’אמפר (פוטאקי)

בטי מיי טייגר ג’אמפר (פוטאקי), 2011-1923

היום, לפני 96 שנים, נולדה בטי מיי טייגר ג’אמפר – פוטאקי בשמה השבטי – אחות, סופרת ומנהיגה ילידית אמריקאית, האישה הראשונה (והיחידה) שכיהנה כראשת אומת הסמינול. היא הייתה בת השבט הראשונה שלמדה קרוא וכתוב באנגלית, ושסיימה לימודי תיכון ולימודי סיעוד. בעבודתה כאחות, הנגישה שירותי רפואה “לבנה” עבור סמינולים רבים מאזורים מרוחקים. היא ייסדה וערכה את עיתון השבט, שזכה בפרס מפעל חיים מאגודת העיתונאים הילידים, וכתבה ספרים ומאמרים רבים על תרבות השבט ומסורותיו. טייגר ייסדה גם ארגון למען תוכניות בריאות וחינוך בשבטים ילידיים, שהפך ללובי פוליטי חזק.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך הארכיון הלאומי של פלורידה

בתמונה הקטנה: בטי מיי טייגר (משמאל) ואליס אוסקאולה (מימין), בוחנות את המהדורה הראשונה של העיתון “חדשות הסמינולים”, מתוך סקירה על פועלה במסגרת “נשים אדירות בהיסטוריה” ב”מגזין פרספונה: נשים, תרבות פופולרית, חדשות, חדי קרן

רגיל

אן מק’לארן

דיים אן לאורה דורינתאה מק’לארן, 2007-1927

היום, לפני 92 שנים, נולדה אן מק’לארן, מדענית בריטית חשובה בתחום הביולוגיה ההתפתחותית. מחקריה החלוציים עסקו בגנטיקה של יונקים, ובפרט בפוריות ובהתפתחות עוברית, ואיפשרו לפתח הליך מבוקר של גירוי-יתר שחלתי, שאיבת ביציות, העברה עוברית ולבסוף הפריה חוץ-גופית. היא הייתה גם חברה בוועדות בינלאומיות לגיבוש כללי ביו-אתיקה למניעת ניצול לרעה של ההתפתחות הטכנולוגית בתחום האמבריולוגיה. בשנות ה-90 מונתה לשרת החוץ ולסגנית נשיא של החברה המלכותית הבריטית – האישה הראשונה בתפקיד בכיר במאות שנות קיומה של האגודה המדעית המובילה למדעי הטבע.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך עמוד הביוגרפיה שלה באתר אוניברסיטת קיימברידג’

בתמונה הקטנה: מק’לארן במעבדה שלה ב-1959 (צילום: ג’ון ביגרס), מתוך עמוד המוקדש לה באתר “נשים ומדע” (בספרדית)

רגיל

קייט איזבל קמפבל

ד”ר דיים קייט איזבל קמפבל, 1986-1899

היום, לפני 120 שנים, נולדה קייט איזבל קמפבל, רופאת ילדים אוסטרלית. בשל מגדרה נדחקה מהתמחות במחלקות ביה”ח ולקחה על עצמה את הניהול הרפואי וההכשרה של אחיות המטפלות בתינוקות, תפקיד שבמסגרתו יצרה תקן למרכזי הבריאות לתינוקות, כתבה “מדריך לטיפול בפעוטות” שהיה לספר הלימוד הסטנדרטי בתחום שנים רבות, והייתה למרצה הקלינית הראשונה באוניברסיטת מלבורן. היא יצרה מהפכה בטיפול נמרץ של ילודים, מבחינת טיפול בזיהומים, הזנה, אבחון צהבת בפגים, ותרומתה החשובה ביותר – התגלית שחמצן בריכוז עודף עלול לפגוע ברשתית ולגרום לעיוורון אצל פגים.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך אתר המוקדש לפועלה

בתמונה הקטנה: ד”ר קמפבל בשנת 1969, מתוך אתר “הביוגרפיות של אנשי אוסטרליה

רגיל

אנג’ליק די קודריי

אנג’ליק מרגריט די קודריי, 1794-1712

היום, לפני 307 שנים, נולדה אנג’ליק די קודריי, רופאה מיילדת צרפתייה. ב-1740 השלימה התמחות כמיילדת בבית הספר לכירורגיה בפריז, מונתה למנהלת מחלקת יולדות בביה”ח “הוטל דיו” והפכה למוכרת ומוערכת בתחום. במשך כחצי יובל, במינוי המלך לואי ה-15, נדדה בין עשרות ערים וכפרים בצרפת, הכשירה 4,000 מיילדות, ולימדה עשרות מנתחים ורופאים – כל זאת על מנת להקטין את תמותת התינוקות. היא גם המציאה את בובת התרגול הראשונה לתרחישי לידה, בגודל אמיתי, הכוללת רצועות המדמות את מתיחת תעלת הלידה וחיץ הנקביים, וכן בובת תינוק מדויקת לתרגול אחיזות שונות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: איור של אנג’ליק די קודריי מתוך ספרה של אלואיז דלקרואה, “ביוגרפיה של מיילדות מפורסמות, בעת העתיקה, בעת המודרנית ובימינו” (פריז, 1834)

בתמונה הקטנה: בובת הדגמה ותרגול מקורית מ-1778, המוצגת כיום במוזיאון פלובר להיסטוריה של הרפואה, בעיר רואן שבצרפת

רגיל

ז’ורנל קיואו מה מה ליי

ז’ורנל קיואו מה מה ליי, 1982-1917

היום, לפני 102 שנים, נולדה מה מה ליי, מוציאה לאור וסופרת בורמזית, שהייתה גם מומחית לרפואה בורמזית מסורתית. ב-1936 התפרסם לראשונה מאמר פרי עטה, “להיות לאישה מודעת”; שנתיים אחר כך ייסדה את העיתון “ז’ורנל קיואו” ופרסמה בו מאמרים בנושאים חברתיים וסיפורים קצרים. עקב מתקפות על מערכת העיתון, שנתפס כשמאלני ומרקסיסטי, סגרה אותו והחלה לכתוב ספרים. ספריה, המהווים תיעוד אותנטי של התרבות והחברה בבורמה, זכו להצלחה ולהערכה רבה, והיא נודעת כאחת הסופרות הבורמזיות הגדולות של המאה ה-20. ב-1948 אף נבחרה לנשיאת התאחדות הסופרים בבורמה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מה מה ליי בצעירותה, תמונה המופיעה בספרה “נתיב” (מתוך ויקיפדיה)

בתמונה הקטנה: ציור שלה, כפי שמופיע על כריכת הספר “תמונות מחיי”, אסופת מאמריה על חייה (2002)

רגיל

טנג’ור סנתנה-קרישנה (ט”ס) קנקה

טנג’ור סנתנה-קרישנה (ט”ס) קנקה, 2018-1932

היום, לפני 87 שנים, נולדה טנג’ור סנתנה-קרישנה קנקה, הידועה בקיצור כט”ס סנקה, רופאה הודית, מנתחת המוח הראשונה באסיה ואחת הראשונות בעולם. היא הייתה מחלוצות הנוירו-כירורגיה הפונקציונלית בשנות ה-60 וה-70, ומחלוצות הרדיוכירורגיה הסטריאוטקטית לטיפול בגידולים במוח בקרינה ממוקדת בעוצמה גבוהה. היא שירתה כקצינה בצבא ההודי במהלך מלחמת סין-הודו, עבדה עם ארגוני סיוע למתן טיפול רפואי לחסרי יכולת כלכלית, והקימה בכספה בית חולים על שם הוריה המציע טיפול רפואי בחינם לנזקקים. היא גם מחזיקה בשיא עולם למספר תרומות דם מאדם יחיד – 139 פעמים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: קנקה בגיל 82 (צילום: ר”ג סאסתה). מתוך הכתבה “צעירות בליבן“, על נשים רופאות בגיל מבוגר שמעוררות השראה בהמשך תרומתן למדע הרפואה

בתמונה הקטנה: בצעירותה, עם עמיתיה במכון הנוירולוגיה בצ’נאי, הודו. מתוך סקירת פועלה לאחר מותה באתר “נוירולוגיה הודו”

רגיל

אלסנדרה ג’יליאני

אלסנדרה ג’יליאני, 1307 (?) – 1326

היום, לפני 693 שנים, הלכה לעולמה אלסנדרה ג’יליאני, מדענית איטלקייה, הנחשבת לאישה הראשונה בהיסטוריה המתועדת שעסקה באנטומיה ובפתולוגיה. היא עבדה כסייעת בניתוחים שביצע מונדינו דה לואיזי, אבי האנטומיה המודרנית, בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת בולוניה, ונודעה ביכולתה יוצאת הדופן בהכנת גופות למחקר אנטומי ולהכשרה רפואית. השיטה שפיתחה לשם כך להזרקת צבע לכלי הדם תרמה במיוחד להבנת אופן הפעולה של מחזור הדם הקטן, בין הלב לריאות. העדויות ההיסטוריות לעבודתה נעלמו או הושמדו, לפי ההשערות בשל זעזוע הכנסייה מהישגיה של אישה בתחום.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: הציור “שיעור באנטומיה” מ-1493, ובו מונדינו דה לואיזי יושב על כיסא ואוחז בספר, ודמות של אישה (שהיא ככל הנראה אלסנדרה ג’יליאני) מדגימה את הנחיותיו

בתמונה הקטנה: איור מתוך ספרו של דה לואיזי, “אנטומיה” (מהדורת 1541)

רגיל

פרוקרו פארסה

ד”ר פרוקרו פארסה, 1980-1922

“אין בי פחד מהמוות. המוות הוא רק רגע חולף ותו לא. אני מוכנה לקבל את המוות בזרועות פתוחות, ולא לחיות בבושה תחת האילוץ לכסות את עצמי. אינני מתכוונת להשתחוות בפני אלה המצפים ממני להביע חרטה על חמישים שנות פועלי למען שוויון בין גברים ונשים. אינני מוכנה ללבוש את הצ’אדור ולצעוד לאחור בהיסטוריה.”
(מתוך מכתבה האחרון מהכלא, שמוען לילדיה)

היום, לפני 97 שנים, נולדה פרוקרו פארסה, רופאה, אשת חינוך ופוליטיקאית איראנית. בעידוד הוריה, מפורצי הדרך לחינוך לנשים באיראן, היא למדה רפואה. מתוך תחושת שליחות לימדה ביולוגיה בבי”ס לבנות, וכן לימדה בהתנדבות נשים בכלא, והייתה דוברת בולטת למען זכויות נשים באיראן. ב-1963 נבחרה לפרלמנט האיראני, ושם קידמה הצבעת נשים ודיני משפחה שוויוניים יותר. כעבור חמש שנים מונתה לשרת החינוך, והייתה לאישה הראשונה בממשלת איראן. במאי 1980, עם ניצחון המהפכה האיסלאמית, היא הואשמה ב”הפצת תועבה בארץ וכפירה באל” והוצאה להורג ע”י כיתת יורים בטהרן.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ד”ר פארסה (חותמת על המסמך), בתפקידה כשרת החינוך, עם נציגות מועצת הנשים הבינלאומית, סוף שנות ה-60. מתוך גלריית הנשים של המכון ללימודי איראן במרילנד, ארה”ב

בתמונה הקטנה: בבית המשפט של משמרות המהפכה, 1979 (מתוך ויקיפדיה)

רגיל

רוז בילבול

ד”ר רוז בילבול, 2012-1909

היום, לפני 7 שנים, הלכה לעולמה רוז בילבול, רוקחת, ביוכימאית ויזמית ישראלית. הצלחתה בייצור אתיל-כלוריד, חומר להרדמה מקומית ששימש בניתוחי שדה, הצילה פצועים רבים של הצבא הבריטי במזרח התיכון במהלך מלחה”ע ה-2. בשנות ה-40 קנתה בשוק של יריחו פרי שלא הכירה – פפאיה. היא גילתה כי לפרי סגולות ריפוי נדירות בזכות האנזים פפאין, וכי ריכוזו גבוה במיוחד בפפאיה הגדלה ביריחו. מוצרים שונים שפיתחה – כמו משחות לטיפול בעור ותרופות להקלת כאב ולהורדת כולסטרול, וגם ריבות וחמוצים – הביאו את סגולות הפפאיה לתודעה העולמית ונמכרים עד היום בחנויות טבע ברחבי העולם.

תודה לפוסט שנכתב עליה ב”קבוצת חובבי היסטוריה”

פייסבוק

בתמונה הגדולה: במעבדתה ביריחו

בתמונה הקטנה: במטע הפפאיות שחכרה וטיפחה ביריחו

התמונות מתוך ריאיון עמה מ-2008: “ד”ר רוז בלבול – האישה שחצתה את הגבולות

רגיל

רחל שטראוס

רחל (גויטיין) שטראוס, 1963-1880

היום, לפני 139 שנים, נולדה רחל שטראוס, רופאה ופעילה חברתית ישראלית. בצעירותה הייתה הסטודנטית הראשונה לרפואה באוניברסיטת היידלברג, וב-1908 פתחה קליניקה לרפואת נשים במינכן – והייתה לרופאה העצמאית הראשונה בגרמניה. חוברת ההדרכה לנשים בהיריון שפרסמה נחשבה פורצת דרך. ב-1933 עלתה לארץ ישראל ופעלה בארגונים חברתיים רבים, בהם “ברית שלום”, ויצ”ו, מרכז להכשרה מקצועית לנערות ואיגוד נשים אקדמאיות. ב-1952 ייסדה את הקבוצה הישראלית של הליגה הבינלאומית לנשים. היא הייתה גם חלק מהגרעין הראשון בישראל לטיפול במוגבלים שכלית – לימים אקי”ם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: שתילת צבעונים בבית רחל שטראוס בירושלים, 2015. המבנה נרכש עבור אקי”ם באמצעות תרומות שגייסה שטראוס לצורך מתן שירותים לחוסים בו ולאנשים עם מוגבלויות שכליות בכלל, ואחרי מותה נקרא על שמה. מתוך אתר “אורייאנית – מערכת תומכת למידה מתוקשבת

בתמונה הקטנה: רחל שטראוס כסטודנטית לרפואה בגרמניה, 1905

רגיל

וי שנטה

וי שנטה, נולדה ב-1927

היום, לפני 92 שנים, נולדה וי שנטה, אונקולוגית הודית פורצת דרך, אשר הפכה טיפול איכותי ובר-השגה לנגיש עבור כל חולי הסרטן בהודו. במשך רוב חייה הובילה את מכון אדייר, מרכז מחקר וטיפול מוביל למחלת הסרטן, היחיד בהודו המציע הכשרה בתת-התמחויות אונקולוגיות והמעניק שירותיו לכול, בחינם או בסבסוד, על פי הצורך. היא זכתה בפרסים רבים על פועלה לארגון הטיפול בחולים, לחקר המחלה, מניעתה והטיפול בה, ולקידום מומחים ומדענים בתחומי ידע שונים הקשורים לאונקולוגיה. בנוסף הייתה חברה בארגוני בריאות בינלאומיים רבים, בראשם הוועדה המייעצת של ארגון הבריאות העולמי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם ראש הממשלה הראשון של הודו, ג’ווהרלל נֶהרוּ, עם פתיחת אגף ההקרנות במכון הסרטן, 1961

בתמונה הקטנה: ד”ר שנטה ב-2016 (צילום: סארית סי ורמה)

התמונות מתוך ריאיון עמה מ-2017 במסגרת פרויקט “הרופאים של הודו” ב”פלקסוס-מד”, קהילת הרשת הגדולה בעולם לאנשי מקצועות הבריאות, על “הסיפור היוצא מן הכלל של כלת פרס פאדמה ויבהושאן, ד”ר וי שנטה, והדרך שעשתה עם מכון הסרטן

רגיל

אליס המילטון

אליס המילטון, 1970-1869

“כן, אני האישה הראשונה בסגל של הארוורד – אבל ממש לא הראשונה שהיה ראוי למנותה!”
(תגובתה לכותרת ב”ניו יורק טריביון” עם מינויה לפרופסורית: “אישה בסגל של הארוורד – המבצר האחרון נפל!”)

היום, לפני 150 שנים, נולדה אליס המילטון, רופאה ובקטריולוגית אמריקאית, חלוצת תחום החקר של רעלנים תעשייתיים ומומחית לרפואה תעסוקתית. כל חייה פעלה רבות לשיפור התברואה והבטיחות בסביבות עבודה ולחקיקה לפיצוי עובדים שנפגעו. ב-1919 הצטרפה למחלקה לבריאות הציבור בהרווארד והייתה לפרופסורית הראשונה שם, ובשנות ה-20 הייתה האישה היחידה בוועדת הבריאות של חבר הלאומים. בנוסף, המילטון התנדבה באופן קבוע בבית הול בשיקגו, מרכז השכלה, תרבות ותעסוקה לפועלים ולמהגרים, שם לימדה אנגלית ואמנות, ניהלה מועדון אתלטיקה והפעילה מרפאה לתינוקות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: המילטון (כנראה באוניברסיטת הרווארד, 1919~), מתוך “תמונות מההיסטוריה של הרפואה” בארכיון מוסד הסמית’סוניאן

בתמונה הקטנה: המילטון ב-1893, השנה שבה סיימה את לימודי הרפואה באוניברסיטת מישיגן