עמוד 1
רגיל

צ’יזוקו אואנו

צ’יזוקו אואנו, נולדה ב-1948

היום, לפני 70 שנים, נולדה צ’יזוקו אואנו, סוציולוגית ופמיניסטית יפנית בולטת, מרצה מבוקשת במחלקות למדעי הרוח באוניברסיטאות ביפן ובעולם. מחקריה עוסקים בתיאוריה פמיניסטית, בסוציולוגיה של המשפחה ובהיסטוריה של נשים, והיה לה תפקיד מכריע ביצירת התחום של לימודי מגדר באקדמיה היפנית. היא מבקרת רבות את הטיוח של ההיסטוריה היפנית, שלטענתה מנסה להצדיק קולוניאליזם, גזענות וזוועות שנעשו לפני, בזמן ואחרי מלחה”ע ה-2, ופועלת בין היתר למתן פיצוי לנשים קוריאניות שאולצו להיות שפחות מין עבור חיילי יפן. היא מכהנת גם כמנכ”לית רשת הפעולה הנשית ביפן.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

דבורה קלפוס-נחושתן

דבורה קלפוס-נחושתן, 2005-1925

היום, לפני 13 שנים, הלכה לעולמה דבורה קלפוס-נחושתן, היסטוריונית ישראלית, שנודעה כ”לוחמת מס’ אחת” של אצ”ל. מאז הכריז הארגון ב-1944 על מרד בבריטים, היא השתתפה בפעולות רבות, ביניהן פיצוץ צינור הנפט לבתי הזיקוק בחיפה, תקיפת מתקני הצבא הבריטי במגרשי התערוכה בת”א והשמדת 11 מטוסים צבאיים בשדה התעופה בלוד. ב-1946, בתום פעולה גדולה של אצ”ל לשיתוק תנועת הרכבות בדרום הארץ, נתפסה ונידונה ל-15 שנות מאסר. לאחר קום המדינה, בין היתר, הייתה צירה בוועידת הייסוד של תנועת החרות, הקימה מדרשה לחינוך לאומי ויזמה תערוכת אסירות במוזיאון אסירי המחתרות.

פייסבוק

התמונה הגדולה למעלה: מתוך אתר לוחמי האצ”ל

למטה: מתוך סרטון תיעודי “הורים אלמונים”, כאמו של אלוף עידו נחושתן, מפקד חיל האוויר לשעבר

התמונה הקטנה מתוך כתבה עליה ב”הארץ”: “הלוחמת מספר אחת של האצ”ל”

רגיל

אנקרנסיון אלזונה

אנקרנסיון אלזונה, 2001-1895

היום, לפני 123 שנים, נולדה אנקרנסיון אלזונה, היסטוריונית וסופרג’יסטית פיליפינית פורצת דרך. ב-1923 השלימה לימודי דוקטורט בהיסטוריה – האישה הפיליפינית הראשונה בעלת דוקטורט, והתזה שלה עסקה בסקירה היסטורית של החינוך לבנות בפיליפינים. היא הרצתה בפקולטה להיסטוריה, וכיהנה כנשיאת ההתאחדות הפיליפינית לנשות אקדמיה. מאמריה וספריה על שוויון מגדרי ועל נשים פיליפיניות חלוצות הניעו תמיכה חברתית ופוליטית בזכות ההצבעה לנשים, שהושגה ב-1937. בשנות ה-60 מונתה ליו”רית המכון הלאומי להיסטוריה, וב-1985 קיבלה תואר כבוד של מדענית לאומית בפיליפינים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אלזונה מקבלת את תואר המדענית הלאומית של הפיליפינים, 1985

בתמונה הקטנה: אלזונה בסביבות 1926

רגיל

אספיר שאב

אספיר (אסתר) שאב, 1959-1894

היום, לפני 124 שנים, נולדה אספיר שאב, קולנוענית סובייטית פורצת דרך בקולנוע תיעודי ועלילתי. כסטודנטית לספרות במוסקבה של העשור השני של המאה ה-20 התחברה לעולם האוונגרד הרוסי, ובמיוחד לתיאטרון הקונסטרוקטיביסטי. ב-1922 החלה לעבוד כעורכת בחברת הקולנוע הסובייטית המרכזית והייתה לאחת הנשים הבולטות מאחורי הקלעים של תעשיית הקולנוע הסובייטית. יצירתה החשובה ביותר היא טרילוגיית הסרטים ההיסטוריים “נפילתה של שושלת רומנוב”, “הדרך הגדולה” ו”רוסיה של ניקולאי השני ולב טולסטוי”, שבמסגרתה יצרה לראשונה את הז’אנר המכונה סרטי ארכיון.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: דיוקן מאת אלכסנדר רודצ’נקו, 1924

רגיל

סאלוט טופו השלישית

סאלוט (שארלוט) טופו השלישית, 1965-1900

היום, לפני 118 שנים, נולדה סאלוט טופו השלישית, האישה הראשונה – והיחידה – שמלכה על טונגה, מדינת איים בדרום האוקיינוס השקט. היא הייתה בתו הבכורה של מלך טונגה, ג’ורג’ טופו השני, נשלחה ללמוד בניו זילנד, וחזרה לטונגה ב-1918, כשנפטר אביה, לאחר שירשה את המלוכה בהיעדר בן זכר. תקופת שלטונה הייתה הארוכה ביותר מבין כל מלכי טונגה, 48 שנים. ב-1920 תמכה במחקר ארכיאולוגי של אתרים בטונגה, המהווה בסיס לידע הקיים כיום על החיים בפולינזיה שלפני המגע עם המערב. היא נודעה גם בחיבתה לכתיבת שירי אהבה ושירים לריקודים ובגובהה הרב, 1.91 מטר.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נשים טונגאיות כורעות ברך לצד הדרך שבה עוברות מלכת בריטניה אליזבת השנייה ומלכת טונגה סאלוט טופו השלישית (מאחוריהן הנסיך פיליפ מאדינבורו), במהלך סיור המשלחת המלכותית בטונגה ב-1953

רגיל

הסטר לוסי סטנהופ

ליידי הסטר לוסי סטנהופ, 1839-1776

היום, לפני 242 שנים, נולדה הסטר לוסי סטנהופ, אשת חברה והרפתקנית בריטית, הנחשבת לחלוצת הארכיאולוגיה של ארץ ישראל. ב-1810 יצאה בבגדי גבר, ללא רעלה, רכובה על אוכף כמנהג הגברים, למסע נדודים בכל אגן הים התיכון. כשהתגלגל לידיה כתב-יד איטלקי מימי הביניים שהצביע על אוצר הקבור תחת חורבות מסגד באשקלון, היא ביקשה וקיבלה מהסולטאן העות’מאני אישור לחפור – וב-1815 הייתה לאדם הראשון בעת המודרנית שנעץ אֵת חפירה באדמת ארץ ישראל. החפירה העלתה שרידי עמודים וכותרות וחרסים, וכן פסל שיש גדול מהתקופה הרומית; אוצר הזהב משאת נפשה לא נמצא.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

זהרא ח’אנום תאג’ א-סלטנה

זהרא ח’אנום תאג’ א-סלטנה, 1936-1883

היום, לפני 82 שנים, נפטרה זהרא ח’אנום תאג’ א-סלטנה, נסיכה פרסית, בתו של מלך פרס במחצית השנייה של המאה ה-19. תאג’ א-סלטנה הייתה חלוצה בקידום זכויות נשים באיראן וחברה מייסדת של ארגון הנשים המחתרתי, “האגודה לחירות הנשים”, שפעל למען שוויון מגדרי בראשית המאה ה-20. היא הייתה האישה הראשונה בחצר המלוכה שהסירה את החיג’אב ולבשה בגדים מערביים. היא הייתה גם סופרת, ציירת ואינטלקטואלית, ונהגה לארח בביתה אירועי ספרות מדי שבוע. תוכניות ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטאות רבות, מטהראן ועד הרווארד, מלמדות על חייה, כתיבתה ופועלה הפמיניסטי.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מריה גימבוטאס

מריה גימבוטאס, 1994-1921

היום, לפני 97 שנים, נולדה מריה גימבוטאס, חוקרת פולקלור, ארכיאולוגית ובלשנית פמיניסטית ליטאית-אמריקאית. במחקריה חשפה את הפרהיסטוריה המטריארכלית: דפוסי בנייה, מנהגי קבורה, עדויות למבנים חברתיים וחפצי אמנות המצביעים על שושלת אִמהית בתרבויות נאוליתיות של אירופה העתיקה. בספריה על תרבויות קדומות, מראשית המהפכה החקלאית, שקידשו אלות ואת “אמא אדמה”, היא מתארת כפרים שמצאה, שהגיעו עד לגודל של 17,000 נפש, שהנשים היו במרכזם, שהתאפיינו בשלווה ובשלום ודגלו בשוויון חברתי וכלכלי; למשל, בבתים נמצאו צלמיות נשיות רבות, וגודל כל הבתים היה שווה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אמל אל-קיבסי

אמל אל-קיבסי, נולדה ב-1969

היום, לפני 48 שנים, נולדה אמל אל-קיבסי, אדריכלית ופוליטיקאית מאבו דאבי. בשנת 2000 השלימה לימודי דוקטורט בהנדסת אדריכלות בבריטניה, הייתה לראשונה בעולם שעסקה בשימור המורשת האדריכלית של איחוד האמירויות הערביות, ותיעדה עבור אונסק”ו יותר מ-350 אתרי מורשת לאומית במדינתה. ב-2007 הייתה לאישה הראשונה שנבחרה למועצה הלאומית הפדרלית של איחוד האמירויות, ומונתה לדוברת המועצה הפדרלית וליו”רית מועצת החינוך. ב-2015 נבחרה לנשיאת המועצה הפדרלית של איחוד האמירויות – והייתה לאישה הראשונה העומדת בראש קונגרס לאומי בעולם הערבי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: אל-קיבסי (עומדת) מושבעת כחברת מועצה לפני היבחרה לתפקיד דוברת המועצה הלאומית הפדרלית של איחוד האמירויות הערביות (צילום EPA)

רגיל

יהודית הררי

יהודית (איזנברג) הררי, 1979-1885

היום, לפני 132 שנים, נולדה יהודית הררי, מורה, גננת וסופרת ישראלית, מחלוצות החינוך המיוחד בארץ, ממייסדי תל אביב והסתדרות המורים וחברת מועצת “הבימה”. בספרה “אישה ואם בישראל: מתקופת התנ”ך עד שנת העשור למדינת ישראל” (1958) כתבה “על נשי-ישראל שלקחו חלק פעיל בחיי האומה. […] על האישה היהודית שהאירה את בית ישראל במחשכי הגלות, על הנשים שהשתתפו בבנין מולדתנו, בהחייאת לשוננו, בהפרחת שממותינו, בהגנה על אדמותינו […]. רבים בעמנו וביחוד הנשים אינם יודעים הרבה על חיי האישה הישראלית, ומקוה אני שמספר זה ילמדו להכיר את אחיותיהם ואימותיהם.”

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

דרו גילפין פאוסט

קתרין דרו גילפין פאוסט, נולדה ב-1947

היום, לפני 70 שנים, נולדה דרו גילפין פאוסט, היסטוריונית אמריקאית ונשיאת אוניברסיטת הרווארד – האישה הראשונה בתפקיד זה. היא סיימה לימודי דוקטורט בתרבות אמריקאית באוניברסיטת פנסילבניה, וב-1970 הצטרפה לסגל האוניברסיטה. תחום התמחותה הוא היסטוריה של דרום ארה”ב, החל מהכרזת העצמאות ועד מלחמת האזרחים, ומעמדן של נשים בתקופה זו. בין יוזמותיה הראשונות כנשיאת הרווארד: הפחתת שכר הלימוד בהתאם להכנסת משפחת הסטודנט/ית, העלאת המימון למחקר של סגל זוטר, החייאת האמנויות בהרווארד והגברת הקיימות של האוניברסיטה ע”י הפחתת פליטת גזי חממה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

פלורנס דיקס

פלורנס אמיליה דיקס, 1959-1864

היום, לפני 153 שנים, נולדה פלורנס דיקס, מורה וסופרת קנדית. ב-1918, לאחר ארבע שנות מחקר וכתיבה, שלחה להוצאה לאור “מקמילן” את ספרה, “הרשת של הרומן העולמי”, המתעד את ההיסטוריה של העולם תוך הדגשת תרומתן של נשים. כעבור כחצי שנה קיבלה דחייה. כשקראה את “דברי ימי עולם” של הרברט ג’ורג’ ולס, שיצא לאור ב-1920 באותה הוצאה, הבחינה בדמיון ברור בינו לבין ספרה. היא תבעה את ההוצאה ואת ולס אך הפסידה, וכך גם בביהמ”ש לערעורים ולבסוף גם בביהמ”ש העליון בלונדון. רבים כיום מאמינים כי בתי המשפט זלזלו בה בשל מגדרה וכי ללא ספק נעשה פלגיאט.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיקס מימין

רגיל

האלט צ’מבל

האלט צ’מבל, 2014-1916

היום, לפני 101 שנים, נולדה האלט צ’מבל, ארכיאולוגית וסייפת טורקייה. היא השתתפה באולימפיאדת ברלין 1936 בתחרות סיף ליחידות – המוסלמית הראשונה שהתחרתה באולימפיאדה. צ’מבל למדה ארכיאולוגיה בסורבון שבפריז, והפכה למרצה מן המניין באוניברסיטת איסטנבול ולדמות חשובה בשימור המורשת התרבותית של טורקיה. ב-1947 ניהלה חפירה בקאראטפה, מצודה חִתית בהרי הטאורוס שבטורקיה, ומצאה כתובת של המלך אַזַתִוַדַ, שחי במאה ה-8 לפנה”ס. לכתובת דו-לשונית זו, שאִפשרה השוואה בין השפה הפיניקית והלווית, היה תפקיד מרכזי בהבנת הכתב ההירוגליפי החִתי.

ויקיפדיה – האלט צ’מבל

ויקיפדיה – כתובת אזתוד

פייסבוק

בתמונה הקטנה: צ’מבל בחפירה, 1968

רגיל

פרדקה מַזיָא

פרידה (פרדקה) מַזיָא, 1994-1922

היום, לפני 95 שנים, נולדה פרדקה מַזיָא, חברת המחתרת היהודית במלחה”ע השנייה ומחנכת ישראלית. המלחמה פרצה כשהייתה בת 17, וכחברת תנועת “הנוער הציוני” שימשה כמדריכת נוער, כאחות בבית חולים של הקהילה היהודית, כמנהלת מעון לתינוקות בגטו וכקשרית. מזיא ראתה חשיבות עליונה בתיעוד השואה, וכבר בשנות ה-50 הקליטה עדויות קולקטיביות והעלתה על הכתב את קורותיה וקורות תנועות הנוער היהודי בשנות המלחמה. היא העידה במשפט אייכמן, יזמה וליוותה את המשלחת הראשונה של בני נוער ישראלים לפולין ב-1965 והייתה מהיוזמים והמייסדים של מכון “משואה” ללימודי השואה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פרדקה מזיא (משמאל) ושרה שנר נשמית (מימין), במסגרת משלחת שביקרה באושוויץ-בירקנאו ב-1963, מתוך אתר לוחמי הגטאות

בתמונה הקטנה: מזיא מעידה במשפט אייכמן, 1961

רגיל

יום הולדת להיא-סטוריה: מרי ריטר בירד

לרגל יום הולדת 4 להיא-סטוריה, מוקירות את ההיסטוריונית הראשונה שכתבה מנקודת מבט היא-סטורית:

מרי ריטר בירד, 1958-1876

“אי-אפשר להבין את הדרך שבה נבנתה החברה שלנו מבלי להכיר בחלקן של נשים בביסוס חופש הביטוי, חופש ההתאגדות, חופש הפולחן וכל זכויות הפרט, כל ההומניזם, כל ענפי הידע וכל דבר אחר בעל ערך”

היום, לפני 141 שנים, נולדה מרי ריטר בירד, היסטוריונית, ארכיברית ופעילת זכויות נשים וזכויות עובדים אמריקאית. היא הייתה פעילה ב”ליגת איגוד העובדות”, במפלגה הסופרג’יסטית של ניו יורק, באיחוד הקונגרסאי לסופרג’יזם ובארגוני נשים חשובים נוספים, וכתבה ספרים משפיעים על תפקידן ומקומן של נשים בהיסטוריה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

נתיבה בן יהודה

נתיבה בן יהודה, 2011-1928

היום, לפני 89 שנים, נולדה נתיבה בן יהודה, לוחמת פלמ”ח, סופרת ושדרנית רדיו. במלחמת העצמאות שירתה כקצינת חבלה ולוחמת, מפעילת הדוידקה היחידה בצפת. בן יהודה הייתה מילונאית של הסלנג העברי, הקדישה מאמצים רבים לשמירת מורשת הזמר העברי, וכתבה למעלה מ-20 ספרים על הלשון העברית, על קורות ירושלים וארץ ישראל ועל תולדות הזמר העברי. תוכנית הרדיו שלה התייחדה בכך שדובר בה רק על דברים טובים וחיוביים. ב-1993 קיבלה את פרס ראש הממשלה ליוצרים, ב-1998 זכתה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית, וב-2004 הוענק לה התואר “יקירת ירושלים”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם דן בן אמוץ באירוע בצפת

רגיל

דורותי גארוד

דורותי אנני אליזבת גארוד, 1968-1892

היום, לפני 125 שנים, נולדה דורותי גארוד, ארכיאולוגית בריטית, שמחקריה הרחיבו את נקודת המבט מפרהיסטוריה אירופית בעיקרה לקנה מידה גלובלי. חשובים במיוחד היו מחקריה על הפרהיסטוריה הים-תיכונית, של התקופות הפלאוליתיות בארץ ישראל, בעיראק, בלבנון ובגיברלטר. במערות הכרמל חשפה את אחד הרצפים התרבותיים הארוכים בעולם, המשקף פרק זמן של כחצי מיליון שנה. בחפירות שניהלה ברחבי העולם הועסקו בעיקר נשים מקומיות, וכן נערך בהן לראשונה שימוש בסקירות מהאוויר. ב-1939 הייתה גארוד האישה הראשונה שמונתה לפרופסורית בקיימברידג’, ראש הקתדרה לארכיאולוגיה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: גארוד עם החוקרת הצרפתייה סוזן דה סן מתורן

בתמונה הקטנה: גארוד עם אישה מקומית שעבדה בחפירות בכרמל

רגיל

יוהאנה מסטורף

יוהאנה מסטורף, 1909-1828

היום, לפני 189 שנים, נולדה יוהאנה מסטורף, ארכיאולוגית גרמנייה שהתמחתה בתקופה הפרהיסטורית וקידמה את התחום בגרמניה ובאירופה בכלל. היא הייתה האישה הראשונה שניהלה מוזיאון ונחשבת לפרופסורית הראשונה בגרמניה. היא כתבה ספרים ומאמרים רבים על אתנוגרפיה ועל ארכיאולוגיה, בפרט בכל הנוגע למערכת שלוש התקופות – חלוקת הפרהיסטוריה של אירופה לשלושה פרקי זמן על פי הטכנולוגיה העיקרית ששימשה באותה תקופה ליצירת כלים, אבן, ברונזה או ברזל. היא לימדה את הציבור על חשיבות שימורם של ממצאים פרהיסטוריים, וכן הרצתה על מיתולוגיה נורדית.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

קריסטין דה פיזאן

קריסטין דה פיזאן, 1430-1364

היום, לפני 652 שנים, נולדה קריסטין דה פיזאן, סופרת ומשוררת ונציאנית, היחידה בימי הביניים שהתפרנסה מכתיבה מקצועית. היא התאמצה לרכוש השכלה רחבה בהיסטוריה, בפילוסופיה, בגיאוגרפיה ובתיאולוגיה באופן עצמאי, מאחר שלא הייתה לנשים גישה לאוניברסיטאות. במאות חיבוריה יצאה נגד תפיסות רווחות של מיזוגיניה ותפקידי מגדר ובעד שוויון בין המינים בתחומי החינוך וההתנהגות הנאותה. המפורסם שבכתביה, “ספר עיר הגבירות”, הוא חיזיון אלגורי מוסרי: הגבירות הן נשים מפורסמות מהעבר, “אצילות ברוחן” להבדיל מ”אצילות במעמדן”, אשר להן מסייעות בבניית העיר האוטופית שלוש מעלות טובות בדמות נשים – היגיון, הגינות וצדק.

ויקיפדיה

עוד על “ספר עיר הגבירות

פייסבוק

רגיל

לורל תאצ’ר אולריך

לורל תאצ’ר אולריך, נולדה ב-1938

היום, לפני 78 שנים, נולדה לורל תאצ’ר אולריך, היסטוריונית אמריקאית, פרופ’ באוניברסיטת הרווארד המלמדת היסטוריה אמריקאית מוקדמת והיסטוריה נשית. הגישה יוצאת הדופן ורבת ההשפעה שלה לתיעוד ההיסטוריה מתמקדת ב”עבודתם השקטה של אנשים רגילים”, גישה שלדבריה “מראה את הקשרים המורכבים בין אירועים ציבוריים וחוויות אישיות”. במאמר שכתבה ב-1976 טבעה משפט שהפך במהרה לאִמרת כנף של התנועה הפמיניסטית:

“נשים שמתנהגות יפה לא עושות היסטוריה”.

ויקיפדיה

פייסבוק