עמוד 1
רגיל

אמל אל-קיבסי

אמל אל-קיבסי, נולדה ב-1969

היום, לפני 48 שנים, נולדה אמל אל-קיבסי, אדריכלית ופוליטיקאית מאבו דאבי. בשנת 2000 השלימה לימודי דוקטורט בהנדסת אדריכלות בבריטניה, הייתה לראשונה בעולם שעסקה בשימור המורשת האדריכלית של איחוד האמירויות הערביות, ותיעדה עבור אונסק”ו יותר מ-350 אתרי מורשת לאומית במדינתה. ב-2007 הייתה לאישה הראשונה שנבחרה למועצה הלאומית הפדרלית של איחוד האמירויות, ומונתה לדוברת המועצה הפדרלית וליו”רית מועצת החינוך. ב-2015 נבחרה לנשיאת המועצה הפדרלית של איחוד האמירויות – והייתה לאישה הראשונה העומדת בראש קונגרס לאומי בעולם הערבי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: אל-קיבסי (עומדת) מושבעת כחברת מועצה לפני היבחרה לתפקיד דוברת המועצה הלאומית הפדרלית של איחוד האמירויות הערביות (צילום EPA)

רגיל

יהודית הררי

יהודית (איזנברג) הררי, 1979-1885

היום, לפני 132 שנים, נולדה יהודית הררי, מורה, גננת וסופרת ישראלית, מחלוצות החינוך המיוחד בארץ, ממייסדי תל אביב והסתדרות המורים וחברת מועצת “הבימה”. בספרה “אישה ואם בישראל: מתקופת התנ”ך עד שנת העשור למדינת ישראל” (1958) כתבה “על נשי-ישראל שלקחו חלק פעיל בחיי האומה. […] על האישה היהודית שהאירה את בית ישראל במחשכי הגלות, על הנשים שהשתתפו בבנין מולדתנו, בהחייאת לשוננו, בהפרחת שממותינו, בהגנה על אדמותינו […]. רבים בעמנו וביחוד הנשים אינם יודעים הרבה על חיי האישה הישראלית, ומקוה אני שמספר זה ילמדו להכיר את אחיותיהם ואימותיהם.”

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

דרו גילפין פאוסט

קתרין דרו גילפין פאוסט, נולדה ב-1947

היום, לפני 70 שנים, נולדה דרו גילפין פאוסט, היסטוריונית אמריקאית ונשיאת אוניברסיטת הרווארד – האישה הראשונה בתפקיד זה. היא סיימה לימודי דוקטורט בתרבות אמריקאית באוניברסיטת פנסילבניה, וב-1970 הצטרפה לסגל האוניברסיטה. תחום התמחותה הוא היסטוריה של דרום ארה”ב, החל מהכרזת העצמאות ועד מלחמת האזרחים, ומעמדן של נשים בתקופה זו. בין יוזמותיה הראשונות כנשיאת הרווארד: הפחתת שכר הלימוד בהתאם להכנסת משפחת הסטודנט/ית, העלאת המימון למחקר של סגל זוטר, החייאת האמנויות בהרווארד והגברת הקיימות של האוניברסיטה ע”י הפחתת פליטת גזי חממה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

פלורנס דיקס

פלורנס אמיליה דיקס, 1959-1864

היום, לפני 153 שנים, נולדה פלורנס דיקס, מורה וסופרת קנדית. ב-1918, לאחר ארבע שנות מחקר וכתיבה, שלחה להוצאה לאור “מקמילן” את ספרה, “הרשת של הרומן העולמי”, המתעד את ההיסטוריה של העולם תוך הדגשת תרומתן של נשים. כעבור כחצי שנה קיבלה דחייה. כשקראה את “דברי ימי עולם” של הרברט ג’ורג’ ולס, שיצא לאור ב-1920 באותה הוצאה, הבחינה בדמיון ברור בינו לבין ספרה. היא תבעה את ההוצאה ואת ולס אך הפסידה, וכך גם בביהמ”ש לערעורים ולבסוף גם בביהמ”ש העליון בלונדון. רבים כיום מאמינים כי בתי המשפט זלזלו בה בשל מגדרה וכי ללא ספק נעשה פלגיאט.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיקס מימין

רגיל

האלט צ’מבל

האלט צ’מבל, 2014-1916

היום, לפני 101 שנים, נולדה האלט צ’מבל, ארכיאולוגית וסייפת טורקייה. היא השתתפה באולימפיאדת ברלין 1936 בתחרות סיף ליחידות – המוסלמית הראשונה שהתחרתה באולימפיאדה. צ’מבל למדה ארכיאולוגיה בסורבון שבפריז, והפכה למרצה מן המניין באוניברסיטת איסטנבול ולדמות חשובה בשימור המורשת התרבותית של טורקיה. ב-1947 ניהלה חפירה בקאראטפה, מצודה חִתית בהרי הטאורוס שבטורקיה, ומצאה כתובת של המלך אַזַתִוַדַ, שחי במאה ה-8 לפנה”ס. לכתובת דו-לשונית זו, שאִפשרה השוואה בין השפה הפיניקית והלווית, היה תפקיד מרכזי בהבנת הכתב ההירוגליפי החִתי.

ויקיפדיה – האלט צ’מבל

ויקיפדיה – כתובת אזתוד

פייסבוק

בתמונה הקטנה: צ’מבל בחפירה, 1968

רגיל

פרדקה מַזיָא

פרידה (פרדקה) מַזיָא, 1994-1922

היום, לפני 95 שנים, נולדה פרדקה מַזיָא, חברת המחתרת היהודית במלחה”ע השנייה ומחנכת ישראלית. המלחמה פרצה כשהייתה בת 17, וכחברת תנועת “הנוער הציוני” שימשה כמדריכת נוער, כאחות בבית חולים של הקהילה היהודית, כמנהלת מעון לתינוקות בגטו וכקשרית. מזיא ראתה חשיבות עליונה בתיעוד השואה, וכבר בשנות ה-50 הקליטה עדויות קולקטיביות והעלתה על הכתב את קורותיה וקורות תנועות הנוער היהודי בשנות המלחמה. היא העידה במשפט אייכמן, יזמה וליוותה את המשלחת הראשונה של בני נוער ישראלים לפולין ב-1965 והייתה מהיוזמים והמייסדים של מכון “משואה” ללימודי השואה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פרדקה מזיא (משמאל) ושרה שנר נשמית (מימין), במסגרת משלחת שביקרה באושוויץ-בירקנאו ב-1963, מתוך אתר לוחמי הגטאות

בתמונה הקטנה: מזיא מעידה במשפט אייכמן, 1961

רגיל

יום הולדת להיא-סטוריה: מרי ריטר בירד

לרגל יום הולדת 4 להיא-סטוריה, מוקירות את ההיסטוריונית הראשונה שכתבה מנקודת מבט היא-סטורית:

מרי ריטר בירד, 1958-1876

“אי-אפשר להבין את הדרך שבה נבנתה החברה שלנו מבלי להכיר בחלקן של נשים בביסוס חופש הביטוי, חופש ההתאגדות, חופש הפולחן וכל זכויות הפרט, כל ההומניזם, כל ענפי הידע וכל דבר אחר בעל ערך” – מרי ריטר בירד (נולדה היום, לפני 141 שנים), היסטוריונית, ארכיברית ופעילת זכויות נשים וזכויות עובדים אמריקאית. היא הייתה פעילה ב”ליגת איגוד העובדות”, במפלגה הסופרג’יסטית של ניו יורק, באיחוד הקונגרסאי לסופרג’יזם ובארגוני נשים חשובים נוספים, וכתבה ספרים משפיעים על תפקידן ומקומן של נשים בהיסטוריה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

נתיבה בן יהודה

נתיבה בן יהודה, 2011-1928

היום, לפני 89 שנים, נולדה נתיבה בן יהודה, לוחמת פלמ”ח, סופרת ושדרנית רדיו. במלחמת העצמאות שירתה כקצינת חבלה ולוחמת, מפעילת הדוידקה היחידה בצפת. בן יהודה הייתה מילונאית של הסלנג העברי, הקדישה מאמצים רבים לשמירת מורשת הזמר העברי, וכתבה למעלה מ-20 ספרים על הלשון העברית, על קורות ירושלים וארץ ישראל ועל תולדות הזמר העברי. תוכנית הרדיו שלה התייחדה בכך שדובר בה רק על דברים טובים וחיוביים. ב-1993 קיבלה את פרס ראש הממשלה ליוצרים, ב-1998 זכתה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית, וב-2004 הוענק לה התואר “יקירת ירושלים”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם דן בן אמוץ באירוע בצפת

רגיל

דורותי גארוד

דורותי אנני אליזבת גארוד, 1968-1892

היום, לפני 125 שנים, נולדה דורותי גארוד, ארכיאולוגית בריטית, שמחקריה הרחיבו את נקודת המבט מפרהיסטוריה אירופית בעיקרה לקנה מידה גלובלי. חשובים במיוחד היו מחקריה על הפרהיסטוריה הים-תיכונית, של התקופות הפלאוליתיות בארץ ישראל, בעיראק, בלבנון ובגיברלטר. במערות הכרמל חשפה את אחד הרצפים התרבותיים הארוכים בעולם, המשקף פרק זמן של כחצי מיליון שנה. בחפירות שניהלה ברחבי העולם הועסקו בעיקר נשים מקומיות, וכן נערך בהן לראשונה שימוש בסקירות מהאוויר. ב-1939 הייתה גארוד האישה הראשונה שמונתה לפרופסורית בקיימברידג’, ראש הקתדרה לארכיאולוגיה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: גארוד עם החוקרת הצרפתייה סוזן דה סן מתורן
בתמונה הקטנה: גארוד עם אישה מקומית שעבדה בחפירות בכרמל

רגיל

יוהאנה מסטורף

יוהאנה מסטורף, 1909-1828

היום, לפני 189 שנים, נולדה יוהאנה מסטורף, ארכיאולוגית גרמנייה שהתמחתה בתקופה הפרהיסטורית וקידמה את התחום בגרמניה ובאירופה בכלל. היא הייתה האישה הראשונה שניהלה מוזיאון ונחשבת לפרופסורית הראשונה בגרמניה. היא כתבה ספרים ומאמרים רבים על אתנוגרפיה ועל ארכיאולוגיה, בפרט בכל הנוגע למערכת שלוש התקופות – חלוקת הפרהיסטוריה של אירופה לשלושה פרקי זמן על פי הטכנולוגיה העיקרית ששימשה באותה תקופה ליצירת כלים, אבן, ברונזה או ברזל. היא לימדה את הציבור על חשיבות שימורם של ממצאים פרהיסטוריים, וכן הרצתה על מיתולוגיה נורדית.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

קריסטין דה פיזאן

קריסטין דה פיזאן, 1430-1364

היום, לפני 652 שנים, נולדה קריסטין דה פיזאן, סופרת ומשוררת ונציאנית, היחידה בימי הביניים שהתפרנסה מכתיבה מקצועית. היא התאמצה לרכוש השכלה רחבה בהיסטוריה, בפילוסופיה, בגיאוגרפיה ובתיאולוגיה באופן עצמאי, מאחר שלא הייתה לנשים גישה לאוניברסיטאות. במאות חיבוריה יצאה נגד תפיסות רווחות של מיזוגיניה ותפקידי מגדר ובעד שוויון בין המינים בתחומי החינוך וההתנהגות הנאותה. המפורסם שבכתביה, “ספר עיר הגבירות”, הוא חיזיון אלגורי מוסרי: הגבירות הן נשים מפורסמות מהעבר, “אצילות ברוחן” להבדיל מ”אצילות במעמדן”, אשר להן מסייעות בבניית העיר האוטופית שלוש מעלות טובות בדמות נשים – היגיון, הגינות וצדק.

ויקיפדיה

עוד על “ספר עיר הגבירות

פייסבוק

רגיל

לורל תאצ’ר אולריך

לורל תאצ’ר אולריך, נולדה ב-1938

היום, לפני 78 שנים, נולדה לורל תאצ’ר אולריך, היסטוריונית אמריקאית, פרופ’ באוניברסיטת הרווארד המלמדת היסטוריה אמריקאית מוקדמת והיסטוריה נשית. הגישה יוצאת הדופן ורבת ההשפעה שלה לתיעוד ההיסטוריה מתמקדת ב”עבודתם השקטה של אנשים רגילים”, גישה שלדבריה “מראה את הקשרים המורכבים בין אירועים ציבוריים וחוויות אישיות”. במאמר שכתבה ב-1976 טבעה משפט שהפך במהרה לאִמרת כנף של התנועה הפמיניסטית: “נשים שמתנהגות יפה לא עושות היסטוריה”.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

ז’קלין דה רומילי

ז’קלין דה רומילי, 2010-1913

היום, לפני 103 שנים, נולדה ז’קלין דה רומילי, פילולוגית, חוקרת בתחום הלימודים הקלאסיים וסופרת צרפתייה. בשל מוצאה היהודי נאסר עליה ללמד תחת ממשלת וישי. היא נודעה במחקריה על התרבות והשפה של יוון העתיקה, ומונתה לראש הפקולטה ליוון בקולז’ דה פראנס – האישה הראשונה בסגל של המוסד היוקרתי. ב-1988 הייתה האישה השנייה שנכנסה לאקדמיה הצרפתית, המועצה הגבוהה לשפה הצרפתית. היא זכתה בפרסים רבים, ביניהם אות אבירה-מפקדת במסדר הפניקס היווני והאות הגבוה ביותר של לגיון הכבוד הצרפתי.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מרי ליקי

מרי ליקי, 1996-1913

היום, לפני 103 שנים, נולדה מרי ליקי, פלאואנתרופולוגית בריטית. במשך שנים רבות עסקה בחשיפת הכלים והמאובנים של ההומיננאים בערוץ אולדובאי שבטנזניה, הידוע כאזור שבו התרחשה מרבית האבולוציה של האדם. היא פיתחה מערכת לסיווג כלי האבן שנמצאו באולדובאי, חשפה את שביל עקבות ההומינידים בלייטולי, הייתה הראשונה למצוא את הגולגולת של הפרוקונסול האפריקני (אחד מאבות האדם המודרני), גילתה את הגולגולת של הפרנתרופוס רובוסטוס וכן גילתה 15 מינים חדשים של בע”ח אחרים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

טרודה דותן

טרודה דותן, 2016-1922

היום, לפני 93 שנים, נולדה טרודה דותן, פרופ’ אמריטה לארכיאולוגיה, הידועה בעיקר בחקר הפלשתים. דותן הצטרפה לסגל המכון הארכיאולוגי של האוניברסיטה העברית ב-1962, ב-1977 הופקדה על הקתדרה לארכיאולוגיה פלשתית, ובשנים 1982-1977 הייתה ראש המכון הארכיאולוגי בישראל. היא השתתפה בין השאר בחפירות בתל חצור ובעין גדי, ושימשה כמרצה אורחת במכון למחקר מתקדם בפרינסטון, באוניברסיטת ניו יורק, בהרווארד, בקולומביה ובבראון. ב-1998 הוענק לדותן פרס ישראל בארכיאולוגיה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

יום הולדת להיא-סטוריה: חנה טרגר-ברנט

חנה טרגר-ברנט, 1943-1870

היום, לפני שנתיים, עלה הפוסט הראשון לדף היא-סטוריה.
מאז אנו ממשיכות מדי יום ביומו להנכיח את סיפוריהן של נשים שהייתה להן השפעה על ההיסטוריה.
לרגל יום ההולדת שלנו אנחנו רוצות להביע הרבה כבוד והערכה למי שנחשבת להיסטוריוגרפית הראשונה של היישוב היהודי בארץ-ישראל.

חנה טרגר-ברנט עלתה עם משפחתה לפלשתינה וחיה במושבה פתח תקווה בשנים 1887-1871. לאחר שובה ללונדון החלה לתעד את תולדות היישוב בסדרת ספרים שכתבה לילדים ולמבוגרים. כתביה הושפעו מהלכי רוח פמיניסטיים שספגה באנגליה, ונוסף על שרטוט מצבן של הנשים בארץ-ישראל בשלהי התקופה העות’מאנית ביקשה טרגר-ברנט להצביע על משמעות חלקן במפעל בניין הארץ.

***

“מה יכולה ילדה כמוני לעשות בארץ-ישראל?” שאלה חנה ברנט (לימים טרגר) בת השש-עשרה בשנת 1886. ואכן, הסיפור הציוני עוצב מראשיתו בתור סיפור גברי: עבודת החלוצים הצטיירה לרוב כעבודתם של גברים בלבד, וכאשר נזכרה עשיית נשים היא הייתה בבחינת ספח של עשיית הגברים, לא חלק אינטגרלי שלה.
חנה טרגר הייתה ככל הנראה אחת הנשים היחידות שתיארו את שנותיהן הראשונות של המושבות, והיא מציעה מבט מגדרי מרתק ומרענן על ימי העלייה הראשונה. הסיפור החלוצי-הגברי, שהתעלם מהסיפור הנשי, הפך תחת עֵטהּ של טרגר לסיפור חלוצי נשי משלים. בעיצובה הספרותי את המושבה הושט שרביט החלוצים-המנצחים גם לנשים.
סיפוריה מייצגים נכוחה את השלב הראשון של הפמיניזם בארץ, אימוץ נשיות “חדשה”. מבעד למבטה הייתה המהפכה הציונית גם מהפכה רומנטית, ובה גם יחסי מגדר חדשים. החוויה הארץ-ישראלית הייתה לא רק חוויה ציבורית חדשה אלא גם חוויה ששינתה את תחום הבית והמשפחה.
סיפוריה של חנה זורים אור על פינות אפלות בהיסטוריוגרפיה של המושבות בראשיתן, מרחיבים את שביקשו הכותבים הגברים לטשטש ומקצרים את מה שהרחיבו. מתיאוריה עולה לא רק שינוי שחל בדמות הנשית אלא גם תדמית של מהפכה חברתית תרבותית כוללת: חיי שיתוף של נשים וילדים במושבות, אופיים השובב של הצברים הראשונים, יחסי ילדים יהודים עם שכניהם ילדי הערבים, אימהוּת, זוגיות, יחסי אהבה בין צעירים לצעירות, חינוך פורמלי הן לבנות והן לבנים, ובעיקר עשייה משותפת של נשים, גברים וילדים.
לגישתה, הסיפור הלאומי לא ייכון ללא הסיפור הפרטי – מפעל התחייה חייב להתחשב גם בפרט ובמשפחה. קולה, קול אישה, חושף את הראייה הנשית ומביא אותנו לשוב ולבחון את המציאות ההיסטורית.

***

ויקיפדיה

בהזדמנות זאת נבקש להודות ל מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה ולד”ר שרון גבע בפרט, על טרחתן הרבה למען הרחבת ערך הויקיפדיה של חנה ברנט-טרגר ורבות אחרות, ועל פועלן בכלל לקידום ההיסטוריוגרפיה הנשית בישראל.
אנו מודות לכל שותפותינו לדרך של הנכחת הישגיהן ופועלן של נשים, וכן לכל האוהדות, המלייקקות, המגיבות, המשתפות ומעלות ההצעות.
שלכן,
שלהב, מתת והילה

***

הטקסט לעיל מתומצת מתוך מאמרה המרתק של פרופ’ מרגלית שילה: “מבט מגדרי על העלייה הראשונה לפי סיפורי חנה טרגר

רגיל

ג’ודי שיקגו

ג’ודי שיקגו, נולדה ב-1939

“כיוון שלגברים יש היסטוריה, קשה להם לדמיין איך זה לגדול ללא היסטוריה, או את התחושה של התרחבות העצמי כתוצאה מהגילוי שגם לנו הנשים יש מורשת ראויה. לצד הגאווה יש גם זעם, על שנמנע מאיתנו הידע החשוב הזה” – ג’ודי שיקגו (נולדה היום, לפני 76 שנים), אמנית ומחנכת פמיניסטית העוסקת בנשים בהיסטוריה ובתרבות. בשנות ה-70 טבעה את המונח “אמנות פמיניסטית” והייתה מהמייסדות של התוכנית האקדמית הראשונה בארה”ב ללימודי נשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מריה רייכה

מריה רייכה, 1998-1903

היום, לפני 112 שנים, נולדה מריה רייכה, מתמטיקאית וארכיאולוגית גרמנייה. ב-1940 הצטרפה רייכה כעוזרת לארכיאולוג האמריקאי פול קוסוק בפרו. מ-1946 החלה רייכה למפות את הדמויות של קווי נסקה, גאוגליפים המתוארכים למאות הראשונות לספירה ומשתרעים על פני מאות ק”מ. רייכה נאבקה רבות לשמור על קווי נסקה מפני סלילת כבישים ותוכניות ממשלתיות שונות. ב-1993 קיבלה מדליית כבוד ואזרחות פרואנית, וב-1995 הכריז אונסק”ו על קווי נסקה כאתר מורשת עולמית.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

סופיה יאנוסקיה

סופיה יאנוסקיה, 1966-1896

היום, לפני 119 שנים, נולדה סופיה יאנוסקיה, מתמטיקאית והיסטוריונית יהודייה-רוסייה. במהלך שנות השלושים התמקדה עבודתה בכתביו המתמטיים של קרל מרקס. ב-1942 הפכה לפרופסור מן המניין באוניברסיטת מוסקבה, ב-1951 זכתה בעיטור לנין, העיטור הגבוה ביותר בברית המועצות, וב-1959 הייתה ליושבת הראש הראשונה של המכון ללוגיקה מתמטית. מחקריה האקדמיים על הפילוסופיה של המתמטיקה השפיעו על דורות של מתמטיקאים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

ברברה טוכמן

ברברה טוכמן, 1989-1912

היום, לפני 103 שנים, נולדה ברברה טוכמן, היסטוריונית יהודייה-אמריקאית. טוכמן עבדה כעיתונאית בזמן מלחמת האזרחים בספרד ובזמן מלחמת העולם השנייה, ואחר כך הרצתה בהרווארד ובאוניברסיטת קליפורניה. ספריה הרבים עוסקים במגוון רחב של תקופות ואישים בהיסטוריה וזכו לתפוצה רבה ולהצלחה ברחבי העולם. על כתיבתה ההיסטורית זכתה בשני פרסי פוליצר – ב-1963 עבור ספרה “אוגוסט 1914” וב-1972 עבור “סטילוול – אמריקאי בסין”.

ויקיפדיה

פייסבוק