עמוד 1
רגיל

בירגיט תוט

בירגיט (ברידג’ט) תוט, 1662-1610

היום, לפני 408 שנים, נולדה בירגיט תוט, סופרת ומלומדת דנית, שהייתה מהראשונות לדרוש השכלה לנערות ולנשים. היא ידעה שפות רבות, ביניהן גרמנית, אנגלית, צרפתית, לטינית, יוונית ועברית, ותרגמה יצירות חשובות רבות לדנית כדי להנגישן, במיוחד לנשים. היא זכורה במיוחד בשל תרגום ראשון מסוגו מלטינית של כתבי הפילוסוף הרומאי סנקה, תרגום שיצר שיח תרבותי ודתי חדש בדנמרק והכניס מילים חדשות לשפה הדנית. אף שלא היה לה “מקצוע” ציבורי רשמי היא זכתה לכבוד רב בקהילה האקדמית הדנית, וב-1660 אושרה לה קצבה שנתית מיוחדת מהמלך על מנת להרחיב את ספרייתה ולחקור שפות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: עמוד השער של תרגום תוט לעבודותיו של סנקה מלטינית לדנית. שמה אינו מוזכר, אך היא מוצגת כמינרווה אלת החוכמה (חובשת קסדה, בראש העמוד) (מקור: ויקיפדיה)

רגיל

רבקה קופר

רבקה קוּפֶּר, 2007-1920

היום, לפני 98 שנים, נולדה רבקה קוּפֶּר, פעילה ציונית וחברת מחתרת בגיטאות פולין. כבר בגיל 18 הייתה מזכירת תנועת הנוער “עקיבא” בוורשה, והקימה קנים של התנועה הציונית ברחבי פולין. בגטו קראקוב לימדה במחתרת עברית ותנ”ך ושימשה כקשרית בהתארגנות “החלוץ הלוחם” להתנגדות בנשק. אח”כ גורשה לאושוויץ וצעדה בצעדות המוות. בתום המלחמה לימדה בשוודיה בבי”ס של “עליית הנוער” וב-1946 יצאה עמם לישראל, אך אוניית המעפילים נתפסה, וקופר גורשה למחנה מעצר בקפריסין; גם שם פעלה במחתרת “ההגנה”. ב-1948 הגיעה ארצה, לקיבוץ דגניה ב’, והייתה לספרנית ולמזכירת הקיבוץ.

ויקיפדיה

עדות מצולמת של רבקה קופר, מתוך: משואה – המכון הבינלאומי ללימודי השואה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: קופר מעידה במשפט אייכמן על ההתנגדות החמושה, 1961
עדותה נמסרה בישיבה 26 של המשפט, החל מדקה 23:45

בתמונה הקטנה: עם בנה יוחי

רגיל

אליזבת איידנבנץ

אליזבת איידנבנץ, 2011-1913

היום, לפני 105 שנים, נולדה אליזבת איידנבנץ, מורה ואחות שווייצרית. ב-1937 הצטרפה לאגודת הסיוע לילדים במלחמה, שנועדה לסייע לפליטים הרעבים והחולים של מלחמת האזרחים בספרד, וייסדה בית יולדות בעיר אלנא שבדרום צרפת עבור הנשים והילדים מקרב הפליטים. לאחר הכיבוש הנאצי זרמו לאלנא פליטים יהודים וצוענים מרחבי אירופה; החוק בצרפת של וישי חייב את הצוותים הרפואיים לשמור על נייטרליות ולא להגן עליהם, אולם איידנבנץ פעלה להסתיר את זהות הפליטים מהגסטאפו ובכך הצילה מאות תינוקות במהלך מלחמת העולם השנייה. על פועלה זה הכיר בה “יד ושם” כחסידת אומות העולם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צוות בית החולים באלנא (אליזבת בשורה השנייה, שנייה משמאל), 1941
בתמונה הקטנה: בית החולים המשוחזר באלנא

רגיל

הלן סיקסו

הלן סיקסו, נולדה ב-1937

“על האישה לכתוב על האישה ולהביא את הנשים אל הכתיבה, שממנה הורחקו באלימות כפי שהורחקו מגופן שלהן. מאותן סיבות, תחת אותו חוק, למען אותה מטרה ממיתה. על האישה להיכנס לטקסט – כמו גם לעולם, ולהיסטוריה – ביוזמתה הייחודית.” הלן סיקסו (נולדה היום, לפני 81 שנים), סופרת, משוררת, מחזאית ופילוסופית פמיניסטית צרפתייה-יהודייה, ילידת אלג’יריה. פרופ’ סיקסו הקימה ב-1974 את “המרכז לחקר לימודי נשים”, הראשון מסוגו באירופה, ונחשבת לאחת האינטלקטואליות המובילות בצרפת מאז שנות ה-60, אשר השפיעה רבות על עיצוב התיאוריה הספרותית, הפילוסופיה והפמיניזם הפוסט-מודרניים.

ויקיפדיה

פייסבוק

הציטוט מתוך “צחוקה של המדוזה” (Le Rire de la Méduse), שראה אור ב-1975 ונחשב לאחד המניפסטים הפמיניסטיים החשובים שפורסמו. החיבור עוסק ביחסים שבין שפה, גוף, מיניות וחברה, ועל ידי חשיפת ההכללות הלשוניות שעיצבה הפטריארכיה לדיכוי הנשי, ותרגול צורות ביטוי חלופיות של כתיבה נשית וקווירית, פועל ליצירת שינוי לשוני, אשר ייצור בתורו שינוי תפיסתי ולבסוף שינוי חברתי.

בתמונה הקטנה: פרופ’ סיקסו מרצה בשנת 1975

התמונות מתוך אתר “בבליו”, המרכז מידע על ספרים וסופרים בצרפתית

רגיל

איימי “בריז” הארפר

איימי “בריז” הארפר, נולדה ב-1976

היום, לפני 42 שנים, נולדה איימי “בריז” הארפר, תאורטיקנית חברתית אפרו-אמריקאית, טבעונית ופמיניסטית. כיועצת אסטרטגית בפרויקטים למען הגברת נגישות, מודעות וייצוג לרבגוניות, היא מפתחת תוכניות לימודים, מתכננת כנסים, חוקרת, מרצה ומפרסמת ספרים ומאמרים על ההצטלבות של אנטי-גזענות, פמיניזם וצריכה אתית (טבעונות, סחר הוגן, אורח חיים “ירוק” וכיו”ב). האנתולוגיה פורצת הדרך שערכה, Sistah Vegan, מכילה אוסף כתבים מאת נשים שחורות טבעוניות המחברים בין בחירות תזונתיות למאבקים של קבוצות שוליים להשתחרר ממערכות דיכוי.

ויקיפדיה

אתר האינטרנט של א’ בריז הארפר

הבלוג “The Sistah Vegan Project

פייסבוק

התמונה הקטנה מתוך קמפיין מימון המונים משנת 2014 להוצאת ספר על “גבריות שחורה, טבעונות וצרכנות אתית”

רגיל

אסתר היל

אסתר היל, 1985-1895

“נדרשים לאדריכל כישרון אמנותי, ניסיון מעשי, ידע מקצועי, יכולת עסקית וביצועית טובה, תושייה ונחישות להתמיד. עם הנכסים הללו, אין שום סיבה שאישה לא תצליח בדיוק כמו גבר.” (דבריה של היל כפי שצוטטו ב”טורונטו סטאר” ב-15 ביוני 1920)

 

היום, לפני 123 שנים, נולדה אסתר היל, אדריכלית קנדית. ב-1920 הייתה הקנדית הראשונה שסיימה לימודי ארכיטקטורה, אך בשל מגדרה לא הצליחה למצוא עבודה בתחום, ובקשתה להירשם בהתאחדות האדריכלים נדחתה מפאת חוסר ניסיון. רק כעבור כמה שנים, לאחר לימודי תכנון אורבני והתמחות בניו יורק, אושרה בקשתה והיא הייתה לאדריכלית המורשית הראשונה בקנדה. אף על פי שכיהנה בוועדת התכנון העירונית של קולומביה הבריטית התקשתה למצוא משרה מלאה בעולם האדריכלות הגברי, ובשנות ה-40 הקימה חברת אדריכלות עצמאית משלה ובמסגרתה עיצבה בתי מגורים, כנסיות ומוסדות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונות: היל מסיימת לימודי ארכיטקטורה באוניברסיטת טורונטו, 1920

רגיל

לילי ניר

לילי ניר, 2011-1949

 

“באחד הימים עת שכבתי בבית החולים, על גבול הייאוש, במסגרת סדרת טיפולים אין סופית, הבטתי סביב ולפתע הבחנתי בחברותי הנשים. בשקט, כמו נמלים עמלניות, הן סייעו לי. זו בישלה, זו שהתה לידי בטיפולים, זו באה לעודד וזו ישבה לידי מבלי לומר דבר. הבנתי כי בקבוצה המיוחדת והנשית הזו, ה’ביחד’ הוא כוח שאפילו הסרטן אינו יכול לנצח. ועל אף הכאבים, הסבל, הבחילות והטשטוש הבשילה בי התובנה, כקרן אור שחדרה אל עולמי החשוך, כי בכל משבר קיימת הזדמנות לצמיחה ולכן אני אקום מהמיטה הזו ואעשה משהו שיחזק ויעצים נשים בפן כלכלי. הבנתי שקבוצת נשים היא חיק תומך ומפרגן וכי הישגים מקבלים משנה תנופה מעצם הנוכחות הנשית. הבנתי גם שהצלחה ולו של אישה אחת סוללת את הדרך לאחרות. ואז, מהמקום הנורא ההוא, החלטתי להקים את מכללת פמיננסי למען ביטחון כלכלי בראש נשי.” – ד”ר לילי ניר על הסיפור של פמיננסי

מתוך: אתר האינטרנט של פמיננסי

 

היום, לפני 69 שנים, נולדה לילי ניר, פסיכולוגית ויועצת ארגונית ישראלית, מחלוצות התחום בארץ. בשנות ה-70 הקימה את המדור למדעי ההתנהגות של משטרת ישראל ופיתחה סדנאות ניהוליות לכל שדרת הפיקוד של המשטרה, וכן הוסמכה כמגשרת וכנציגת ציבור בבית הדין לעבודה. במקביל לעבודתה בחברת הייעוץ הארגוני המצליחה שהקימה, פעלה רבות למען שוויון בין המינים וחנכה נשים לקידום עסקיהן. ב-2002 ייסדה את “פמיננסי – מכללה כלכלית לנשים”, המכשירה אלפי נשים לעצמאות כלכלית באמצעות סדנאות לניהול תקציב אישי, משפחתי ועסקי ולהתמצאות בשוק ההון והחיסכון הפנסיוני.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: לילי ניר עם בתה ענת. צילום: תמר מצפי ל”סלונה”
בתמונה הקטנה: סדנה של “פמיננסי”, מתוך עמוד הפייסבוק של המכללה

רגיל

מריה חזוס אלוורדו ריברה

מריה חזוס אלוורדו ריברה, 1971-1878

“העיקרון הבסיסי של הפמיניזם הוא שוויון של הגבר והאישה בפוטנציאל המנטלי וביכולת לעבוד, שוויון שהוכח ללא עוררין על ידי ההיסטוריה, ואפילו על ידי התבוננות שטחית בחיי היומיום. ברור כי יש צדק מוחלט בשחרור הנשים מן האפוטרופסות הכפויה והאכזרית של הגבר” – מריה חזוס אלוורדו ריברה (נולדה היום, לפני 140 שנים), פעילה חברתית ופמיניסטית רדיקלית, אשת חינוך, עיתונאית וסופרת פרואנית, הנחשבת לראשונת המגנות על זכויות נשים בפרו. “המהפכה הנשית”, ארגון שהקימה ב-1914, קידם הסכמה ציבורית רחבה וחקיקה בעד קבלת נשים לעבודות ממשלתיות ובעד זכות הצבעה לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

הציטוט מתוך דברים שנשאה ב-1911 בכנס על פמיניזם, בלימה, פרו.

התמונה הקטנה מתוך סרטון מחווה ל”מריה חזוס אלוורדו ומאבקה למען אזרחותן של הפרואניות”

רגיל

ליליאן מולר גילברט

ליליאן אוולין מולר גילברט, 1972-1878

היום, לפני 140 שנים, נולדה ליליאן מולר גילברט, פסיכולוגית, מהנדסת תעשייה ואשת חינוך אמריקאית, הנחשבת לפסיכולוגית הארגונית הראשונה. חברת הייעוץ שלה הייתה חלוצה בתחום הנדסת תעשייה וניהול והתמקדה בחקר זמן ותנועה, בשיפור יעילות ויצרנות ובחקר הגורם האנושי. היא גם ייעצה לנשיאי ארה”ב בסוגיות כמו הגנה אזרחית, ייצור בזמן מלחמה ושיקום פיזי של נכים. ממצאיה יושמו גם בתחום כלכלת הבית, כדי “לספק דרכים מהירות וקלות יותר לביצוע עבודות הבית, שיאפשרו לנשים לעבוד בשכר מחוץ לבית”, והיא המציאה בין היתר את דוושת פח האשפה, את המדפים על דלת המקרר ואת מתגי האור שעל הקיר.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בטקס פתיחת הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול ע”ש גילברט באוניברסיטת רוד איילנד, 1962

בתמונה הקטנה: דיוקן בצבעי שמן מאת פרנק סטנלי הרינג (1930-1929), המוצג בגלריית הדיוקנאות הלאומית בסמית’סוניאן בוושינגטון

רגיל

אסתר מארלי קונוול

אסתר מארלי קונוול, 2014-1922

“לפני כחצי מאה, מחקרה של אסתר קונוול, פרופ’ לכימיה באוניברסיטת רוצ’סטר, על האופן שבו אלקטרונים עוברים דרך סיליקון וחומרים מוליכים למחצה אחרים המריץ את עידן המחשוב. כיום היא חוקרת את תנועתם של מטענים חשמליים דרך דנ”א, שיכולה להוביל ליצירת מוטציות שבתורן עלולות ליצור סרטן, ומצד שני, תכונות של דנ”א יכולות להיות שימושיות בהרכבת מעגלים ננו-חשמליים.”

מתוך “50 הנשים החשובות במדע”, מגזין “דיסקבר” (נובמבר 2002)

 

היום, לפני 96 שנים, נולדה אסתר מארלי קונוול, מהנדסת תעשייה, כימאית ופיזיקאית אמריקאית. מחקריה פורצי הדרך על תכונות של מוליכים למחצה יושמו בחקר הדנ”א ובתעשייה, בעיקר בתחום ההדפסה והצילום. תיאוריית קונוול-וייסקופף שפיתחה מסבירה כיצד עוברים אלקטרונים דרך מוליכים למחצה ומוליכים אורגניים, ותרמה תרומה משמעותית למהפכת המחשוב המודרנית. ב-1997 הייתה קונוול האישה הראשונה שזכתה במדליית אדיסון להנדסה, ב-2006 קיבלה פרס מפעל חיים ע”ש סוזן ב’ אנתוני על מאמציה לקידום נשים במדע, וב-2010 העניק לה נשיא ארה”ב את המדליה הלאומית למדעים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

ויוֹלָה טוֹרֶק

ויוֹלָה (איבי) טוֹרֶק, נולדה ב-1916

היום, לפני 102 שנים, נולדה ויוֹלָה טוֹרֶק, רופאה ישראלית ילידת סלובקיה. מלחה”ע ה-2 פרצה בזמן שהייתה סטודנטית לרפואה; היא גורשה לאושוויץ, ולאחר מכן הועברה למחנה עבודה בשלזיה, שם עבדה במרפאת המחנה. לאחר המלחמה עבדה בבית מרפא לניצולי שואה בהרי הטטרה. עם עלייתה לארץ התקבלה לעבודה בבית מרפא לניצולי שואה בבאר יעקב, וב-1959 עברה לבאר שבע, שם הייתה הרופאה המחוזית של הנגב 22 שנים, תרמה רבות לפיתוח שירותי הרפואה בדרום, ייסדה את שירותי הבריאות הניידים לאוכלוסייה הבדואית בנגב והייתה ממייסדי ביה”ס לרפואה באוניברסיטת בן-גוריון.

ויקיפדיה

פייסבוק

ויולה טורק מדליקה משואה בטקס של “יד ושם”, תשנ”ח (1998)

בתמונה הגדולה:
למעלה – עם שר הבריאות, ויקטור שם טוב (מימין), כמנהלת לשכת הבריאות, מחוז דרום, אמצע שנות ה-70
למטה – עם בעלה גבי ובתה חנה, 1954

בתמונה הקטנה: בטקס הנחת אבן הפינה לבניין בביה”ס לרפואה באוניברסיטת בן-גוריון, 1994

מקור: אתר “יד ושם”

רגיל

בג”ץ לאה שקדיאל

לאה שקדיאל, נולדה ב-1951

מונתה לחברה במועצה דתית ירוחם ב-19 במאי 1988

ב-1987 עתרה לבג”ץ לאה שקדיאל, מורה למקצועות היהדות, פעילה חברתית וחברת מועצת עיריית ירוחם, אשר נבחרה לייצג את העירייה במועצה הדתית של ירוחם, אך בחירתה נפסלה ע”י שר הדתות בשל מגדרה. בפס”ד תקדימי נקבע כי נשים יכולות להיות חברות במועצות דתיות בשל הזכות לשוויון מגדרי, הגוברת על רחשי לבו של הציבור הדתי. וכך, היום, לפני 30 שנים, הייתה שקדיאל לאישה הראשונה החברה במועצה דתית, ובעקבות זאת נפרצה הדרך לנשים במועצות דתיות, כטוענות רבניות וכיועצות הלכה, וב-2004 אף נבחרה לראשונה אישה – סמדר גרוס – לעמוד בראש המועצה הדתית בכפר סבא.

ויקיפדיה – לאה שקדיאל

ויקיפדיה – בג”ץ שקדיאל נ’ שר הדתות

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צילום מסך מתוך שיחה עמה בערוץ היוטיוב “המשפחה בדרך”, בביתה בירוחם, 2012

התמונה הקטנה: מתוך אתר בינ”ה

רגיל

אסתר בוסרופ

אסתר בוסרופ, 1999-1910

היום, לפני 108 שנים, נולדה אסתר בוסרופ, כלכלנית דנית. מימי השפל הכלכלי הגדול של שנות ה-30 ועד אחרי מלחה”ע ה-2 עבדה במשרד התכנון של ממשלת דנמרק על מדיניות המסחר והחקלאות הדנית. ב-1947 הצטרפה ל”ועדת הכלכלה של אירופה” של האו”ם, שעסקה ביחסי הגומלין בין חקלאות, אוכלוסייה, מסחר ותעשייה. התיאוריה הבוסרופית, שפיתחה על סמך ניתוח שווקים שונים בעולם, קראה תיגר על פרדיגמות כלכליות על האופן שבו גידול האוכלוסייה מניע חדשנות בייצור החקלאי, על חלוקה צודקת ובת-קיימא של קרקעות, ועל תרומתן הקריטית – והמוקטנת במכוון – של נשים לפיתוח כלכלי.

ויקיפדיה

פייסבוק

 

רגיל

מדליין אולברייט

מדליין קורבל אולברייט, נולדה ב-1937

“לקח לי הרבה זמן לפתח קול משלי, ועכשיו, משעשיתי זאת, אני לא מתכוונת לשתוק” – מדליין אולברייט (נולדה היום, לפני 81 שנים), דיפלומטית אמריקאית ממוצא יהודי-צ’כי, שהייתה שגרירת ארה”ב באו”ם ומזכירת המדינה ה-64 של ארה”ב, האישה הראשונה בתפקיד זה והאישה הבכירה ביותר בממשל האמריקאי עד אז. בתפקידה זה הייתה לה השפעה רבה על מדיניות ארה”ב, בעיקר בנוגע למלחמות יוגוסלביה ולמזרח התיכון. היא מכהנת כיום, בין היתר, כפרופ’ לדיפלומטיה באוניברסיטת ג’ורג’טאון, כיו”רית משותפת של מועצת מנהיגות העולם וכיו”רית הוועדה המייעצת לבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: כמזכירת המדינה של ארה”ב, צועדת עם המשלחת הפלסטינית לצד יו”ר הרשות הפלסטינית דאז יאסר ערפאת בוועידת קמפ דיוויד, וירג’יניה, 2000 (מקור וזכויות: גטי אימג’ז)

בתמונה הקטנה: בתפקיד אורח בסדרה “בנות גילמור”

רגיל

אליענה אמדו לוי-ולנסי

אליענה אמדו לוי-ולנסי, 2006-1919

היום, לפני 99 שנים, נולדה אליענה אמדו לוי-ולנסי, פסיכולוגית, פסיכואנליטיקאית ופילוסופית צרפתייה-ישראלית. היא הייתה פרופ’ לפילוסופיה באוניברסיטת סורבון שבפריז, הקימה את המרכז הבינלאומי לפסיכואנליזה, פסיכיאטריה ומדעי הרוח וזכתה להכרה בינלאומית. לאחר עלייתה לישראל מונתה לפרופ’ באוניברסיטת בר-אילן – הפרופסורית הראשונה באוניברסיטה זו – ולראש הקתדרה למחשבה פילוסופית בישראל. משנתה, שהטיפה לבחול בפסימיות ובמוות ולבחור בחיים מלאי עוז ותקווה (“ובחרת בחיים”), יצרה גשר בין יהדות לפסיכולוגיה והפכה לנכס צאן ברזל של ההגות היהודית והאוניברסלית במאה ה-20.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה (מימין לשמאל): אליענה אמדו לוי-ולנסי, לאון אשכנזי (מניטו) ואנדרה נהר, בירושלים

התמונה הקטנה מתוך מאמר עליה, “אליענה אמדו לוי-ולנסי: אישה אחרת ויהודייה אחרת” (בצרפתית)

רגיל

דבורה קלפוס-נחושתן

דבורה קלפוס-נחושתן, 2005-1925

היום, לפני 13 שנים, הלכה לעולמה דבורה קלפוס-נחושתן, היסטוריונית ישראלית, שנודעה כ”לוחמת מס’ אחת” של אצ”ל. מאז הכריז הארגון ב-1944 על מרד בבריטים, היא השתתפה בפעולות רבות, ביניהן פיצוץ צינור הנפט לבתי הזיקוק בחיפה, תקיפת מתקני הצבא הבריטי במגרשי התערוכה בת”א והשמדת 11 מטוסים צבאיים בשדה התעופה בלוד. ב-1946, בתום פעולה גדולה של אצ”ל לשיתוק תנועת הרכבות בדרום הארץ, נתפסה ונידונה ל-15 שנות מאסר. לאחר קום המדינה, בין היתר, הייתה צירה בוועידת הייסוד של תנועת החרות, הקימה מדרשה לחינוך לאומי ויזמה תערוכת אסירות במוזיאון אסירי המחתרות.

פייסבוק

התמונה הקטנה מתוך כתבה עליה ב”הארץ”: “הלוחמת מספר אחת של האצ”ל”

התמונה הגדולה: למעלה – מתוך אתר לוחמי האצ”ל

למטה – מתוך סרטון תיעודי “הורים אלמונים”, כאמו של אלוף עידו נחושתן, מפקד חיל האוויר לשעבר

רגיל

מרתה נוסבאום

מרתה קרייבן נוסבאום, נולדה ב-1947

היום, לפני 71 שנים, נולדה מרתה נוסבאום, פילוסופית של המוסר ופמיניסטית יהודייה אמריקאית. כחברת הסגל הזוטרה הראשונה בהרווארד, נתקלה באפליה רבה ובהטרדות מיניות ולא ניתנה לה קביעות. כיום היא פרופ’ מן המניין באוניברסיטת שיקגו וחברת האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים והחברה הפילוסופית האמריקאית. לתפיסתה, שקנתה לה שם עולמי כתיאורטיקנית של צדק, פיתוח כלכלי תלוי ביחסי כוחות ובחירויות ממשיות שיש לאוכלוסיות שונות. גישת היכולות שפיתחה תרמה לעיצוב מדיניות כלכלית בינלאומית גם על בסיס איכות חיים, והביאה ליצירת המדד לפיתוח אנושי של האו”ם.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

רות פירסט

רות פירסט, 1982-1925

היום, לפני 93 שנים, נולדה רות פירסט, עיתונאית, חוקרת ואקטיביסטית יהודייה דרום-אפריקאית. ב-1956 הייתה בין דמויות המפתח שמחו נגד האפרטהייד והואשמו בבגידה, ב-1960 נאסר עליה להמשיך לפרסם את כתביה ונאסר על אחרים לצטט אותה, וב-1963 נעצרה והוחזקה ללא אישום בבידוד ובחסך חושי במשך 117 ימים. לאחר מכן הוגלתה, המשיכה לפעול בתנועה הבריטית נגד האפרטהייד והרצתה על פיתוח העולם השלישי ועל אפריקה בבריטניה, בטנזניה ובמוזמביק. פירסט נרצחה, בפקודת קצין במשטרת דרום אפריקה, באמצעות מעטפת נפץ שנשלחה אליה אל האוניברסיטה במוזמביק.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פירסט עם נלסון מנדלה, בכנס הקונגרס האפריקאי הלאומי השנתי (ANC) בשנת 1951. מתוך אתר הספרייה של אוניברסיטת קייפטאון
בתמונה הקטנה: ציור קיר לזכרה, צויר על ידי בן סלואו בפארק נומזאמו בסוואטו, דרום אפריקה

רגיל

מַרים מירזחאני

מַרים מירזחאני, 2017-1977

היום, לפני 41 שנים, נולדה מַרים מירזחאני, מתמטיקאית איראנית. בגיל 17 ו-18 זכתה בניקוד מושלם ובמדליות זהב באולימפיאדת המתמטיקה הבינלאומית. במהלך לימודיה לדוקטורט במתמטיקה באוניברסיטת הרווארד תוארה כ”יוצאת דופן בנחישותה ובסקרנותה הבלתי-מתפשרת”, וב-2004, בגיל 27, מונתה לפרופ’ למתמטיקה באוניברסיטאות פרינסטון וסטנפורד. ב-2014 הייתה מירזחאני לאישה הראשונה – והאיראנית הראשונה – שזכתה במדליית פילדס, הפרס היוקרתי ביותר בתחום המתמטיקה, על “תרומתה הייחודית לחקר הדינמיקה והגאומטריה של יריעות רימן ומרחבי המצבים שלהן”.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה באדיבות שירות העיתונות של אוניברסיטת סטנפורד

התמונה הקטנה: צולמה ע”י מוט קרטר עבור מכון קליי למתמטיקה, נלקחה מתוך ההספד שנכתב עליה ב”גרדיאן”

רגיל

סיבה ג’ונסון

סיבה ג’ונסון, נולדה ב-1973

היום, לפני 45 שנים, נולדה סיבה ג’ונסון, גולשת סקי אלפיני, שחקנית ומורה לחינוך מיוחד, ילידת איי הבתולה. היא התחרתה לראשונה באולימפיאדת קלגרי בגיל 14 – האדם הצעיר ביותר והשחורה הראשונה (והיחידה עד כה) המתחרה בסקי אלפיני באולימפיאדה. ג’ונסון היא טבעונית מלידה, ומקדישה את מרצה לקידום טבעונות וזכויות בעלי חיים. ב-1989 נפסלה השתתפותה בגביע העולם בסקי לאחר שסירבה, מטעמי מצפון, ללבוש חליפת סקי שכללה צמר ועור, וב-1994 החרימה את אולימפיאדת לילהאמר במחאה על החלטתה של נורווגיה, המדינה המארחת, לחדש את ציד הלווייתנים בשטחה.

ויקיפדיה

פייסבוק