עמוד 1
רגיל

אסימה צ’אטֵרג’י

אסימה צ’אטֵרג’י, 2006-1917

היום, לפני 101 שנים, נולדה אסימה צ’אטֵרג’י, כימאית הודית פורצת דרך. ב-1944 הייתה לאישה הראשונה שקיבלה דוקטורט במדעים בהודו, וב-1975 הייתה לאישה הראשונה שנבחרה לנשיאת ההתאחדות ההודית למדעים. מחקריה בתחום הכימיה האורגנית והפיטו-רפואה התמקדו בפיתוח תרופות על בסיס חקר הצומח, ובמיוחד צמחי המרפא של תת-היבשת ההודית. על סמך מחקרים אלה פותחו, בין היתר, טיפול בסוגי סרטן שונים על בסיס תרכובות חנקן של צמח הווינקה, תרופות אנטי-אפילפטיות על בסיס שרכי מים מסוג מרסיליה ותרופות נגד מלריה.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונות מתוך סקירה של חייה ב”גוגל” לרגל 100 שנים להיוולדה

רגיל

סוניטה ויליאמס

סוניטה לין “סוני” פאנדיה-ויליאמס, נולדה ב-1965

היום, לפני 53 שנים, נולדה סוניטה ויליאמס, אסטרונאוטית אמריקאית. היא שירתה כטייסת קרב בצי ארצות הברית במהלך מלחמת המפרץ, וצברה למעלה מ-3,000 שעות טיסה כטייסת ניסוי של הצי ביותר מ-30 דגמי כלי טיס. ב-1998 נבחרה לתוכנית האסטרונאוטים של נאס”א, ומאז שהתה בתחנת החלל הבינלאומית בסה”כ 319 ימים ב-4 משימות; במהלכן ביצעה 7 הליכות חלל, שנמשכו בסה”כ 50 שעות ו-40 דקות – שיא לנשים בזמן פעילות חוץ-רכבית. ב-2007 השתתפה במרתון בוסטון על גבי מסילת כושר בתחנת החלל – ריצת המרתון הראשונה בחלל; שנה אחר כך השתתפה באותו מרתון על כדור הארץ.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עוברת על רשימת המשימות בתחנת החלל הבינלאומית

רגיל

קלר אפשטין

קלר אפשטין, 2000-1911

היום, לפני 107 שנים, נולדה קלר אפשטין, ארכיאולוגית ישראלית, כלת פרס ישראל לשנת 1995 על מפעל חייה בתחום הארכיאולוגיה. ב-1937 עלתה מבריטניה לארץ ישראל, הצטרפה לקיבוץ עין גב ואחר כך לגינוסר, וב-1942 התגייסה לחיל העזר לנשים בצבא הבריטי. בראשית שנות ה-50 השתתפה בחפירות באתר סוסיתא שבגולן, שבהן נתגלו שרידי עיר סלאוקית וכנסייה ביזנטית, והתאהבה במקצוע. במהלך עבודתה רבת השנים ברשות העתיקות, חשפה תרבויות ואתרים שלא נודעו עד אז בצפון ארץ ישראל והפכה למומחית בעלת שם עולמי לארכיאולוגיה של רמת הגולן ושל התקופה הכלקוליתית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מרכז בית הכנסת העתיק באום אל-קנאטר (“אם הקשתות”) ברמת הגולן, לאחר שחזור חלקי, 2007

התמונה הקטנה מתוך אתר “רחוב משלה”

רגיל

צ’ר ואנג

צ’ר ואנג, נולדה ב-1958

היום, לפני 60 שנים, נולדה צ’ר ואנג, יזמת ופילנתרופית טאיוואנית. היא מייסדת ויו”רית של חברת HTC וחברת VIA Technologies, מהנשים החזקות והמצליחות בעולם הטכנולוגיה. ב-2011 דורגה על ידי מגזין “פורבס” כאדם העשיר ביותר בטאיוואן, עם הון עצמי של 8.8 מיליארד דולר. ואנג פעילה בקהילה העסקית הבינלאומית, משתתפת בפורום הכלכלי העולמי וייסדה פורום בינלאומי לשיפור ההזדמנויות של נשים בעסקים. היא גם תומכת במיזמים אקדמיים וחינוכיים רבים, ובהם הקמת המכללה הראשונה (וללא שכר לימוד) בגוויג’ואו, מחוז בסין ששיעור האנלפביתים והעניים בו הוא מהגבוהים באסיה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נואמת כיו”רית חברת VIA Technologies באירוע של חברת התקשורת הסינית, בייג’ינג 2009

בתמונה הקטנה: נואמת כיו”רית HTC בוועידת המובייל העולמית, ברצלונה 2015

רגיל

ג’סטינה בודז’ינסקה-טיליקה

ג’סטינה בודז’ינסקה-טיליקה, 1936-1867

היום, לפני 151 שנים, נולדה ג’סטינה בודז’ינסקה-טיליקה, רופאה, פעילת זכויות נשים ופוליטיקאית פולנייה. היא למדה רפואה בפריז וב-1898 פתחה שם מרפאה. ב-1905 החליטה לחזור לפולין, והייתה מהרופאות הראשונות ששילבו בעבודתן חינוך נערות להיגיינה ולתזונה נכונה. ב-1919, שנה לאחר שנשות פולין קיבלו את זכות ההצבעה, נבחרה למועצת העיר ורשה ושם פעלה במשך 25 שנים לקידום בריאותן, זכויותיהן ומעורבותן הפוליטית של נשים. בין היתר הובילה מאבק לדה-קרימינליזציה של הפלות, הקימה את המרפאה הראשונה בפולין לתכנון ילודה, וייסדה את ארגון הרופאות הפולניות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: על ספסל הנאשמים, מאי 1931 (במסגרת המשפט נשלחה לשנת מאסר על ארגון הפגנות)

רגיל

דורותי היל

דורותי היל, 1997-1907

היום, לפני 111 שנים, נולדה דורותי היל, גיאולוגית ופלאונטולוגית אוסטרלית. היא גם השתתפה בתחרויות ספורט (רכיבה, ריצה, חתירה, כדורשת והוקי), הוציאה רישיון טיס ושירתה כקצינת פענוח צפנים במלחה”ע ה-2. עבודתה המקיפה לתיארוך ממלכת החי באוסטרליה באמצעות מאובנים ואלמוגים הפכה לסטנדרט בינלאומי. היא הייתה הפרופסורית הראשונה באוסטרליה, הקימה את התאחדות הפלאונטולוגים האוסטרלית, והייתה האישה הראשונה שכיהנה כנשיאת האקדמיה האוסטרלית למדעים. היא פעלה רבות לקידום נשים באקדמיה ובמדע, ופרסים על שמה מוענקים כיום לחוקרות במדעי כדור הארץ.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דורותי היל (מימין), עם ג’יימס לוסון ונורה הולדסוורת, משלחת גיאולוגית של אוניברסיטת קווינסלנד, שנת 1929-1928~
מתוך אתר אוניברסיטת קווינסלנד

רגיל

אוֹנָה מסיוטיינה

אוֹנָה מסיוטיינה, 1949-1883

היום, לפני 135 שנים, נולדה אוֹנָה מסיוטיינה, אשת חינוך ופעילת זכויות נשים ליטאית. ב-1905 הייתה ממקימות התאחדות הנשים הליטאיות, הארגון הראשון במדינה למען זכויות נשים. היא הקימה וניהלה את בית הספר הראשון לבנות בשפה הליטאית ופעלה לקידום השפה והתרבות הליטאית. היא פעלה גם נגד האוטוקרטיה הצארית ולמען עצמאות ליטא, ייצגה את איגוד המורים הליטאי ואת מועצת הנשים הליטאיות בכנסים פוליטיים וכיהנה כחברת מועצה במחוז אוטנה. ממשלת ליטא הכירה בפועלה והעניקה לה אותות כבוד רבים, אך עם עליית השלטון הסובייטי הורחקה ממשרות ההוראה ומהשירות הציבורי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מנהלת בית הספר לבנות בווילנה, 1921

בתמונה הקטנה: הפלג הקתולי של האספה המכוננת של נשות ליטא (אונה מסיוטיינה ראשונה מימין), 1921

רגיל

אפואה דורקנו

אפואה דורקנו, 2014-1949

היום, לפני 69 שנים, נולדה אפואה דורקנו, אקטיביסטית גאנית-בריטית, יוזמת התנועה הגלובלית לביטול הנוהג של מילת נשים. היא עבדה כאחות בבתי חולים בלונדון, כשבמהלך הכשרתה כמיילדת התוודעה לתופעה של מילת נשים. היא הובילה משלחת של ארגון זכויות אדם בינלאומי לאפריקה על מנת לאסוף נתונים על היקף הנוהג, שב-1980 פרסמה את אחד הדוחות הראשונים על מילת נשים בעולם. ב-1983 ייסדה דורקנו מרכז מחקר ופיתוח למען בריאות האישה, וכן שימשה כיועצת מיוחדת לארגון הבריאות העולמי, על מנת שהסוגיה “תהפוך מבעיה שאין לה הכרה לסוגיה מרכזית עבור ממשלות ברחבי העולם”.

ויקיפדיה

עוד על מנהג מילת נשים והמאבק למניעתו

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מרצה בכנס TED, דצמבר 2013 (צילום: אופי סנדו)

בתמונה הקטנה: צילום של גרהם טרנר ל”גרדיאן”, 2014

רגיל

סופיה סמית’

סופיה סמית’, 1870-1796

היום, לפני 222 שנים, נולדה סופיה סמית’, יורשת עשירה ופילנתרופית אמריקאית. בהיותה חירשת, שקלה להקדיש את הונה להקמת מוסד לחירשים, אך משמוסד כזה הוקם ב-1868, החליטה לתמוך בהשכלה גבוהה לנשים, ברמה זהה לזו שקיבלו אז גברים – וב-1871, שנה לאחר מותה, מימן עיזבונה את הקמת הקולג’ לנשים בהארטפילד, מסצ’וסטס. “לדעתי בזכות חינוך גבוה ונוצרי יותר לנשים, ה’עוולות’ שנעשו להן יזכו לתשומת לב, שכרן יעלה בהתאם ותתחזק השפעתן על תיקון החברה; כמורות, ככותבות, כאמהות, כחברות בחברה האנושית, כוחן להיטיב יגדל באופן בל ישוער,” כתבה בצוואתה.

ויקיפדיה

אתר “סמית’ קולג'”, מהמכללות הפרטיות הטובות בארה”ב כיום

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך פרויקט תיעוד של נשים חלוצות ממסצ’וסטס

התמונה הקטנה מתוך ספריית סמית’ קולג’, שנת 1868~

רגיל

מרטי קיל

ד”ר מרטי קיל, 2011-1948

היום, לפני 70 שנים, נולדה מרטי קיל, פעילה וחוקרת פורצת דרך אמריקאית בתחום האקו-פמיניזם והטבעונות. ב-1982 הקימה בקליפורניה את הארגון “פמיניסטיות למען זכויות בעלי חיים”, כגשר בין התנועה הפמיניסטית והתנועה לשחרור בעלי חיים, שעם הזמן התרחב והיה לארגון בקנה מידה בינלאומי. היא הרצתה ופרסמה ספרים ומאמרים רבים על אתיקה סביבתית, אקולוגיה עמוקה ואקו-פמיניזם, שבהם חקרה את מערכת היחסים של האדם עם הטבע על כל מרכיביו ואת האופנים המקבילים שבהם החברה הפטריארכלית משמרת הן את דיכוי הנשים והן את דיכוי בעלי החיים.

ויקיפדיה

עוד על אקולוגיה עמוקה, פילוסופיה העוסקת בשאלת מיקומו של האדם כחלק אינטגרלי מהסביבה האקולוגית, מתוך השקפה כי לכל המינים זכות שווה לחיות ולשגשג

פייסבוק

התמונה הגדולה מהמצעד הגדול הראשון בוושינגטון לזכויות בע”ח, 1990 (קיל עומדת בדיוק מעל הלוגו, מחייכת). מתוך האתר של “פמיניסטיות למען זכויות בע”ח”

התמונה הקטנה מתוך הבלוג של מרטי קיל

רגיל

מרג’ורי הורנינג

מרג’ורי ג’ניס הורנינג, נולדה ב-1917

היום, לפני 101 שנים, נולדה מרג’ורי הורנינג, ביוכימאית ופרמקולוגית אמריקאית, מחלוצות תחום הכרומטוגרפיה ויישומיו במחקר על מטבוליזם של תרופות. בשנות ה-40 עבדה כחוקרת במחלקת ילדים בבי”ח, בשנות ה-50 כמנהלת מעבדה כימית במכון הלאומי לבריאות ואחר כך כפרופ’ לביוכימיה במכוני מחקר מובילים בארה”ב. ב-1984 מונתה לנשיאת האגודה האמריקאית לפרמקולוגיה ותרפויטיקה. מחקריה הראו בין היתר כי מטבוליטים של תרופות יכולים לעבור מאישה הרה לעובר ומאם מיניקה לתינוק – ושינו את היחס הרפואי להשפעתם של תרופות, עישון ואלכוהול במהלך היריון על פגמים בעוברים ובתינוקות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: מדענים במכון הלאומי לבריאות, 1961 (הורנינג שלישית מימין בשורה הראשונה, במשקפי שמש)

רגיל

ריימונד דה לרוש

“הברונית” ריימונד דה לרוש, 1919-1882

היום, לפני 136 שנים, נולדה ריימונד דה לרוש, טייסת ומהנדסת צרפתייה, האישה הראשונה בעולם שקיבלה רישיון טיס, כשזה הונפק לה ב-8 במרץ 1910 ע”י הפדרציה הבינלאומית לאווירונאוטיקה. כחלק מהאליטה המצומצמת של חלוצי התעופה, השתתפה בטיסות ראווה רבות וקבעה שיאים במשך טיסה, במרחק (323 ק”מ) ובגובה (15 אלף רגל). עם פרוץ מלחה”ע הראשונה ביקשה להתגייס לצבא הצרפתי כטייסת אך נדחתה בטענה כי הדבר מסוכן מדי לנשים, והתנדבה לשרת כנהגת צבאית בחזית, לעתים תחת אש. ב-1919, כששימשה כטייסת המבחן המקצוענית הראשונה בעולם, נהרגה בהתרסקות מטוס.

ויקיפדיה

שבוע התעופה הבינלאומי לנשים מצוין מדי שנה בשבוע של 8 במרץ, היום שבו קיבלה דה לרוש את רישיון הטיס שלה וגם יום האישה הבינלאומי

פייסבוק

רגיל

הדסה שרמן-פריאל

הדסה שרמן-פריאל, 1992-1910

היום, לפני 108 שנים, נולדה הדסה שרמן-פריאל, מחלוצות החינוך המוזיקלי בישראל, יושבת ראש התאחדות הבוגרים והחניכים של גימנסיה הרצליה וחברת הוועד המפקח של הגימנסיה. בגיל 14 חיברה (יחד עם אחיה מאיר) את האופרה הראשונה שלה, “אמנון ותמר”, שהועלתה בגימנסיה על ידי בני מחזורה. בעקבות הצלחתה התמקצעה בתחום וחזרה ללמד מוזיקה בגימנסיה מאמצע שנות השלושים ועד סוף שנות השישים, ניצחה על תזמורת ומקהלת הגימנסיה והעלתה הפקות מקור רבות בביצוע תלמידי הגימנסיה, שרבים מהם היו למוזיקאים מקצועיים. ב-1987 הוענק לה תואר יקירת תל אביב-יפו.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: הזמנה להרצאה של הדסה שרמן-פריאל על החינוך המוזיקלי בגימנסיה הרצליה, במסגרת סדרת הרצאות על “תל אביב הקטנה בהתהוותה 1930-1909” במוזיאון לתולדות תל אביב יפו, 1971 (מקור: הספריה הלאומית)

רגיל

צפורה אבנימלך

צפורה (אייזנר) אבנימלך, 1989-1904

היום, לפני 114 שנים, נולדה צפורה אבנימלך, מראשונות האחיות הקהילתיות בישראל. בגיל 16 היגרה לבדה מגליציה לארה”ב, ותוך כדי עבודה במפעלי יזע בניו יורק למדה סיעוד. עם פרוץ מאורעות תרפ”ט הצטרפה למשלחת של “הדסה” לארץ ישראל, ואחר כך עבדה כאחות קהילתית ביישוב היהודי בעיר העתיקה, בהדרכת אמהות בטיפות חלב ובהמשך כאחות מלווה בבתי ספר, תפקיד שצפורה ועמיתותיה בנו כך שיתמקד ברפואה מונעת ובחינוך לבריאות ולהיגיינה לילדי בתי הספר ולבני משפחותיהם בכלל. בשנות ה-50 מונתה לאחות הראשית ולמנהלת שירותי האחיות בבתי הספר של הדסה בירושלים.

(המידע באדיבות נכדתה, שירה אבנימלך)

פייסבוק

התמונה הגדולה: מתוך אלבום משפחתי

התמונה הקטנה: מחזור ראשון של אחיות חדר ניתוח, ביה”ס לסיעוד של “הדסה”, 1938

רגיל

קרוליין הסלט

דיים קרוליין הארייט הסלט, 1957-1895

“החשמל סולל דרך גבוהה יותר עבור נשים – נשים המשוחררות מעבודות פרך, שיש להן זמן להגות בחייהן… אנו צועדים לעבר עידן שבו הפן הרוחני הגבוה יותר של החיים יימצא בהתפתחות חופשית יותר, והדבר יתאפשר רק כאשר נשים תשוחררנה מעבודות הפרך השוחקות את הנשמה. אני רוצה שלכל אישה יהיה הפנאי להכיר יותר לעומק את הסוגיות העומדות על סדר היום.”

היום, לפני 123 שנים, נולדה קרוליין הסלט, מהנדסת אלקטרוניקה ופעילת זכויות נשים אנגלייה. היא עבדה כפקידה בחברה לייצור דוודים, ובמהלך מלחה”ע ה-1 קיבלה שם הכשרה בסיסית בהנדסה והחלה לפעול למען קידום נשים בעולם האלקטרוניקה. בשנות ה-20 הייתה נשיאת ההתאחדות האלקטרית לנשים, שפעלה לרתום את יתרונות החשמל למען שחרור נשים ממטלות משק הבית כך שתוכלנה לממש את שאיפותיהן מחוץ לבית. הסלט הייתה, בין היתר, נציגת בריטניה בכנסים עולמיים על אנרגיה, נשיאת הפדרציה העולמית לנשות מקצוע וחברת הוועדה לעבודת נשים במשרד העבודה הבינלאומי של האו”ם.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: מתוך חשבון הטוויטר של ארכיון הספרייה של IET – המכון להנדסה וטכנולוגיה בבריטניה
התמונה הקטנה: מתוך כתבה על 10 נשים פורצות דרך בהנדסה באתר “איך דברים עובדים”

 

רגיל

טרזיה טייווה

טרזיה טייווה, 2017-1968

“הִתְעוֹרְרוּ
תָּמִיד הָיִינוּ
רַק אַבְנֵי מִדְרָךְ בַּגֶּשֶׁר
[…]
הֵם רוֹדְפִים אַחַר פַּאי אָמֶרִיקָאִי בַּמִּזְרָח
וְסוּג כָּלְשֶׁהוּ שֶׁל זֶן בַּמַּעֲרָב
מִזְרָח וּמַעֲרָב הֵם כַּמּוּבָן יַחֲסִיִּים
מִשּׁוּלָיו שֶׁל הָאַגָּן שֶׁלָּנוּ
עוֹלֶה עַל גְּדוֹתָיו הַקַּוָה-קַוָה
אֲבָל הָאַגָּן שֶׁל שׁוּלֵיהֶם
הוּא רֵיק
הֵם לוֹקְחִים אֶת הַקַּוָה-קַוָה שֶׁלָּהֶם בִּכְמוּסוֹת
כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה קַל לִשְׁכֹּחַ
שֶׁיֵּשׁ חַיִּים וְאַהֲבָה וּלְמִידָה
בֵּין
אַסְיָה וְאָמֶרִיקָה
בֵּין
אַסְיָה וְאָמֶרִיקָה
יֵשׁ אוֹקְיָנוֹס
וּבָאוֹקְיָנוֹס הַזֶּה
אַבְנֵי הַמִּדְרָךְ שֶׁל הַגֶּשֶׁר
מִתְעוֹרְרוֹת”

היום, לפני 50 שנים, נולדה טרזיה טייווה, משוררת ואקדמאית קיריבטית ואפרו-אמריקאית פורצת דרך, שחקרה תרבויות, היסטוריה ופוליטיקה באיי האוקיינוס השקט.

ויקיפדיה

פייסבוק

הציטוט מתוך שירה “אַמְנֶסְיָה” (AmneSIA), שפורסם בשנת 2000
(תרגמה לעברית: מתת גולדברג אלון)

* קַוָה-קַוָה הוא צמח האופייני לאיי האוקיינוס השקט, שמהשורש שלו מופק משקה אנתאוגני – חומר פסיכואקטיבי שמביא לתחושת רגיעה, לאלחוש ו/או לאופוריה, ונעשה בו שימוש בעיקר בטקסים מקודשים, דתיים ורוחניים.

רגיל

מרי וירג’יניה קוק פאריש

מרי וירג’יניה קוק פאריש, 1945-1862

“נראה כי לבנים חושבים שניתנה להם זכות משמיים להפעיל מלחמת אזרחים על שחורים, עד כדי שפיכות דמים. הם מתייחסים לחייהם של אחיהם השחורים כבועה שאפשר לפוצצה להנאתם. אותה הרוח שהתקיימה בדרום לפני עשרים וארבע שנים [עת בוטלה העבדות], עודנה קיימת ומשגשגת היום. זכויותיו של השחור כאזרח עדיין נשדדות, דבר המובהר לו מעל לכל ספק באמצעות מותם של אלו שנפלו במרד האחרון. הזעקה אינה יכולה להימשך עוד.”
(מתוך טור שלה במוסף הנשים של כתב העת “הבפטיסט האמריקאי”, 1889)

היום, לפני 156 שנים, נולדה מרי וירג’יניה קוק פאריש, אשת חינוך, עיתונאית ופעילה חברתית אמריקאית, מראשונות הפמיניזם הבפטיסטי השחור. אף שכנערה שחורה בדרום ארה”ב דלתות רבות היו סגורות בפניה, היא נאבקה ללמוד ולהצטיין, והייתה לפרופ’ לחינוך באוניברסיטה. היא נודעה ככותבת ונואמת מוכשרת, ונאבקה לפרסם את דעותיה בקהילה הנוצרית על זכות בחירה לנשים, על רפורמה חברתית לאי-אפליית שחורים ועל שוויון זכויות לכולם בתעסוקה ובחינוך. ב-1896 השתתפה בכנס הייסוד של ההתאחדות הלאומית של נשים צבעוניות, שם פעלה לקידום רפורמה בחינוך, בבריאות וברווחה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: איור של קוק פאריש, 1891 (מתוך הארכיון הדיגיטלי של ספריית ניו יורק)

בתמונה הקטנה: צילום משנת 1893 לערך
רגיל

קתרינה ואן טוסנברוק

אלברטה פיליפינה קתרינה ואן טוסנברוק, 1925-1852

“לפני הכול, אני מאמינה שלנשים צריך להיות אמון וכבוד לעצמן. אני מאמינה שבאמצעות עבודה מתמדת אנו יכולות להגיע לעצמאות כלכלית. הדימוי של האישה בשיח יתפתח אז למושג חדש. אינני מעזה להתנבא איך הוא ייראה, אבל בדבר אחד אני בטוחה: אנחנו הנשים מגלמות את האידיאל, בין שנאחז במטאטא, באזמל ניתוחים או בהגה השלטון.”
(מתוך נאום של קתרינה ואן טוסנברוק על “היעדר חיי רוח בקרב נשים צעירות וילדות”, בפתיחת כנס על עבודת נשים, האג 1898, לקידום עצמאות כלכלית לנשים)

היום, לפני 166 שנים, נולדה קתרינה ואן טוסנברוק, רופאה וסופרג’יסטית הולנדית. ב-1880 הייתה לסטודנטית הראשונה באוניברסיטת אוטרכט, ומהרופאות המוסמכות הראשונות בהולנד ובאירופה בכלל. היא התמחתה כגינקולוגית, בעת שבה לא היו רופאות מומחיות, וקידמה היגיינה ורפואה מונעת לנשים; בין היתר, התנגדה למחוכים, תמכה בהפלות ופעלה נגד ניתוחי עיקור לא הכרחיים. ב-1899, על אף ספק ולעג מצד הממסד הרפואי, הוכיחה את קיומו ומבנהו של היריון חוץ-רחמי בשחלות, וב-1902 חקרה לראשונה את סרטן צוואר הרחם. לאחר מותה נוסדה קרן על שמה, המעניקה מלגות מחקר לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ד”ר ואן טוסנברוק, צילום: ג’ייקוב מרקלבך, 1922 (מתוך האתר של ארכיון העיר אמסטרדם)

בתמונה הקטנה: ד”ר ואן טוסנברוק, צילום: פ”ד ואן ראיין, סביבות 1890

רגיל

הנרייטה לאקס

הנרייטה לאקס, 1951-1920

היום, לפני 98 שנים, נולדה הנרייטה לאקס, שב-1951 פנתה לביה”ח ג’ון הופקינס, היחיד באזור בולטימור שטיפל אז באפרו-אמריקאים, ואובחנה כחולה בסרטן צוואר הרחם. במהלך הטיפול בה נלקחו ממנה, ללא הסכמתה, דגימות תאים שלימים היוו מקור לתאי הילה, לפי ראשי התיבות של שמה. תאים אלו הצליחו לשגשג במעבדה יותר מכל תא אנושי לפניהם, ולמעשה יכולים להתחלק לנצח ולהעמיד אינסוף דורות של תאים. מאז ועד היום השימוש בהם הביא לפריצות דרך באינספור מחקרים רפואיים ולפיתוח אלפי פטנטים מסחריים. בני משפחתה גילו על השימוש בתאיה רק ב-1975, ומעולם לא קיבלו כל תגמול.

עוד על הנרייטה לאקס

עוד על השימוש בתאי הילה (HeLa Cells) לחקר מחלות (כמו סרטן ואיידס), לפיתוח חיסונים (למשל לפוליו), לפיתוח תרופות (למשל להרפס, להמופיליה ולפרקינסון), לחקר השפעות של חומרים רעילים וקרינה, לחקר הזדקנות של תאים, למיפוי גנטי, לשיבוט תאים ולבדיקת רגישות למגוון חומרים (כמו דבק, דיו ומוצרי קוסמטיקה)

“חיי הנצח של הנרייטה לאקס”, ספרה של רבקה סקלוט מ-2010, מתאר את קורותיהם של תאי הילה ותרומתם למדע ולתעשייה, את קורות משפחת לאקס הענייה ואת קורותיה שלה במסעה לגילוי הסיפור. הספר יצא לאור בעברית ב-2011 בהוצאת כנרת-זמורה-ביתן, בתרגום של נעמי כרמל.

ב-2017 הופק ב-HBO סרט טלוויזיה על בסיס הספר, בכיכובן של רני אליז גולדסברי כהנרייטה לאקס, רוז ביירן כרבקה סקלוט ואופרה ווינפרי כדבורה, בתה של הנרייטה. הטריילר הרשמי של הסרט “חיי הנצח של הנרייטה לאקס”.

פייסבוק

רגיל

טובה גולדברג

טובה גולדברג, 2006-1930

היום, לפני 88 שנים, נולדה טובה גולדברג, קשרית של הגדנ”ע בירושלים הנצורה במהלך מלחמת העצמאות. ביוני 1948, בעת שהעבירה ידיעה חשובה, התפוצץ לידה פגז, היא איבדה את ידה, אך למרות זאת הייתה נחושה למלא את המשימה ורצה עם ההודעה ליעדה. בכך הצילה את חייהם של לוחמים רבים, והייתה מועמדת לקבל את “אות גיבור ישראל”, אך לא קיבלה אותו בשל גילה הצעיר – 17 בלבד – ומפני שלא הייתה חיילת מן השורה. במהלך השיקום הכירה את בעלה לעתיד, אשר בק, שאיבד את רגלו בשירותו בחטיבת הראל של הפלמ”ח. יחד גידלו שני ילדים, והיא עבדה כמורה לתנ”ך וללשון.

ב-1959 יצא לאור ספרו של אברהם שלמון, “הקשרית האמיצה: סיפור עלילה מימי מלחמת השחרור”, המבוסס על סיפור חייה ומתאר את עלילות גבורתה. סביר להניח, שאלמלא נכתב הספר – איש מלבד משפחתה וקרוביה לא היה זוכה לזכור אותה.

עוד על טובה גולדברג
בוויקיפדיה
ב”חנות הספרים של איתמר
בבלוג של שרון גבע, “אל מדף ספרי ההיסטוריה

פייסבוק

בתמונה הגדולה:

למעלה: מסמך שנשלח אל האלוף דוד שאלתיאל ביוני 1949, “הנדון: פרטים על מועמדים לאותות הצטיינות – טובה גולדברג. חניכת גדנ”ע בלתי מגויסת, היתה קשרית בזמן המצור ובזמן ההפגזה. בעלת אומץ לב ומסירות יוצאת מן הכלל. הוטל עליה להעביר מכתבים ממטה המחוז למטה 3. על אף ההפגזה הקשה הלכה למסור את המכתבים, נפגעה על ידי פגז שקטע את יד ימינה, לא אבדה עשתונותיה כי אם בקשה למסור את המכתבים לתעודתם.”

למטה: תמונות של טובה גולדברג בצעירותה

בתמונה הקטנה: טובה גולדברג, בשנים מאוחרות יותר

(כל התמונות מתוך “אל מדף ספרי ההיסטוריה” ו”חנות הספרים של איתמר”)