עמוד 1
רגיל

רוז בילבול

ד”ר רוז בילבול, 2012-1909

היום, לפני 7 שנים, הלכה לעולמה רוז בילבול, רוקחת, ביוכימאית ויזמית ישראלית. הצלחתה בייצור אתיל-כלוריד, חומר להרדמה מקומית ששימש בניתוחי שדה, הצילה פצועים רבים של הצבא הבריטי במזרח התיכון במהלך מלחה”ע ה-2. בשנות ה-40 קנתה בשוק של יריחו פרי שלא הכירה – פפאיה. היא גילתה כי לפרי סגולות ריפוי נדירות בזכות האנזים פפאין, וכי ריכוזו גבוה במיוחד בפפאיה הגדלה ביריחו. מוצרים שונים שפיתחה – כמו משחות לטיפול בעור ותרופות להקלת כאב ולהורדת כולסטרול, וגם ריבות וחמוצים – הביאו את סגולות הפפאיה לתודעה העולמית ונמכרים עד היום בחנויות טבע ברחבי העולם.

תודה לפוסט שנכתב עליה ב”קבוצת חובבי היסטוריה”

פייסבוק

בתמונה הגדולה: במעבדתה ביריחו

בתמונה הקטנה: במטע הפפאיות שחכרה וטיפחה ביריחו

התמונות מתוך ריאיון עמה מ-2008: “ד”ר רוז בלבול – האישה שחצתה את הגבולות

רגיל

ברבי

ברבי (ברברה מיליסנט רוברטס)
הוצגה לראשונה ביריד הצעצועים הבינלאומי בניו יורק ב-1959

“מאז ימיה הראשונים כדוגמנית אופנה בת-עשרה, ברבי גילמה אסטרונאוטית, רופאה מנתחת, אתלטית אולימפית, גולשת סקי, מדריכת אירובי, כתבת חדשות בטלוויזיה, וטרינרית, כוכבת רוק, קצינה בצבא, טייסת, דיפלומטית, מוזיקאית, מועמדת לנשיאות, שחקנית בייסבול, צוללנית, מצילה, לוחמת אש, מהנדסת, רופאת שיניים, ותפקידים רבים נוספים… כשברבי הגיחה לראשונה אל חנויות הצעצועים, רגע לפני שנות ה-60, שוק הבובות כלל בעיקר תינוקות, שעוצבו כך שילדות יוכלו לערסל, לנדנד ולהאכיל אותן. בכך שיצרה בובה בוגרת, ‘מאטל’ איפשרה לילדות לדמיין את עצמן הופכות לכל מה שהן רוצות.”
(מתוך כתבה ב”אקונומיסט” על “חיים מפלסטיק: אין שום כוח רצון בעולם שיכול לעמוד מול עוצמתה של הנסיכה הוורודה“, 19 בדצמבר 2002)

היום, לפני 60 שנים, המעצבת רות הנדלר הציגה לראשונה את “ברבי” (על שם בתה ברברה), שמאז הפכה לאייקון תרבותי ויותר ממיליארד בובות שלה נמכרו ברחבי העולם. ייחודה בכך שדמותה אינה של ילדה אלא של אישה צעירה, וכן בפנייתה השיווקית ישירות לילדות. ברבי שינתה את שוק הצעצועים העולמי כשהפכה למותג-על בעל מגוון אביזרים ומוצרים נלווים; לימים התרחב המותג גם לתחום התקשורת, כגון סרטים מצוירים, תוכניות טלוויזיה ומשחקי וידאו. לצד ערכים חיוביים שקידמה, ספגה גם ביקורת על אידיאליזציה למידות גוף לא מציאותיות, וכן על היעדר שונות תרבותית ועידוד אידיאל של אורח חיים יוקרתי.

הפרסומת הראשונה שהציגה את ברבי, 1959

עוד על ברבי

עוד על רות הנדלר, נשיאת חברת הצעצועים “מאטל”, יוצרת ומעצבת בובות ברבי, 2002-1916

פייסבוק

בתמונה הגדולה: רות הנדלר עם אוסף של בובות ברבי, 1961 (מתוך אוסף התמונות של “לוס אנג’לס טיימס”)

בתמונה הקטנה: רות הנדלר וברבי, סוף שנות ה-90. מתוך דף “ממציאה פופולרית” המוקדש לה בפורטל ההשכלה הגלובלי “אדובילה”

רגיל

רות דיין

רות דיין (שוורץ), נולדה ב-1917

היום, לפני 102 שנים, נולדה רות דיין, יזמית ופעילת ציבור ישראלית. ב-1949, בהיותה מדריכה חקלאית במושבי העולים, הבחינה במיומנות הנשים (והגברים) במלאכות יד מסורתיות ויזמה את פרויקט “אשת חיל” כדי להפוך זאת למקור פרנסה ושימור תרבותי. במהרה הקימה את “משכית”, חברת הלבשה ועיצוב שהעסיקה עובדים רבים ותוצריה היו למגדירי ה”ישראליות”. דיין ייסדה והייתה פעילה בארגונים רבים למען שלום, נשים, חולים, עולים ובני מיעוטים, ביניהם: חוג הידידים של המרכז הרפואי שיבא תל השומר, וראייטי ישראל, יש דין לזכויות אדם, המרכז היהודי-ערבי לפיתוח כלכלי וקרן אברהם לדו-קיום.

ויקיפדיה

עוד על “משכית

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיין בשנת 1955

בתמונה הקטנה: דיין (יושבת), עם הנשיא רובי ריבלין ואשת העסקים עפרה שטראוס, בוועידת יסמין השנתית לקידום עסקים קטנים ובינוניים, 2014 (צילום: מארק ניימן, לשכת העיתונות הממשלתית)

רגיל

נִייָה דינאטה

נִייָה דינאטה (נורקורמיאטי אייסיה דווי), נולדה ב-1970

היום, לפני 49 שנים, נולדה נִייָה דינאטה, במאית סרטים אינדונזית. באמצע שנות ה-90 החלה לעבוד ככתבת חדשות זוטרה וכבמאית וידאו-קליפים ופרסומות. כשהקימה בית הפקות משלה, החלה לביים סרטים הנוגעים בסוגיות חברתיות הנחשבות לטאבו באינדונזיה, כמו הומוסקסואליות, מהגרי עבודה ופוליגמיה, והיא מתמודדת תדיר עם צנזורה, מחלוקות ואף איומים. סרטה מ-2003, “אריסאן!”, הסרט האינדונזי הראשון שכלל זוג להט”בי, זכה במפתיע בשבחי המבקרים, בהצלחה קופתית ובכל הפרסים החשובים של האקדמיה האינדונזית לקולנוע. שלושה מסרטיה התמודדו על פרס האוסקר לסרט הזר.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: מתוך חשבון האינסטגרם שלה, ינואר 2019

התמונה הקטנה: מתוך ריאיון למגזין התרבות האינדונזי “צבעים”: “נייה דינאטה: קולה של אישה”, פברואר 2017

רגיל

קאה וואלא

אדית קאהבנג וואלא, נולדה ב-1965

“גם אני חטאתי בעבר בחשיבה כזאת [שעדיף ליצור שינוי ‘מבחוץ’ ולא בפוליטיקה]… אבל עם הזמן התברר לי שבסופו של דבר, תמיד מצאתי את עצמי מול הממשלה, שאיכשהו מציבה חומה או מכשול לניהול העסקים או ליוזמות קהילתיות… התברר לי שאי-אפשר ליצור שינוי מבחוץ. היום אני קוראת לאפריקאים משכילים שמנסים ליצור שינוי בעזרת החברות והארגונים שלהם, ‘איך תוכלו לשנות חברה עם ממשלה גרועה? תראו לי מדינה אחת שהצליחה לשנות את מצבה הכלכלי או בעיות אחרות כשבראשה עומדת ממשלה גרועה. אין אף אחת כזאת!’ אני מאמינה מאוד שרק למדינה יש את הכוח, הסמכות והלגיטימציה לבצע את סוג השינוי המקיף שנדרש.”
(מתוך ריאיון עמה על “שחרור הפוטנציאל של אפריקה“, מרץ 2013)

היום, לפני 54 שנים, נולדה קאה וואלא, יזמית ופוליטיקאית קמרונית. ב-1995 ייסדה חברת ייעוץ בינלאומית למנהיגות וניהול, כיום החברה המובילה בקמרון בתחום האסטרטגיה והפיתוח. היא חברה בפורום היזמות העולמי ובמחלקת המסחר האמריקאית, וב-2007 הכיר בה הבנק העולמי כאחת היזמיות המשפיעות ביותר על הסביבה העסקית באפריקה. היא שימשה כיועצת ל”חזית הסוציאל-דמוקרטית”, מפלגת האופוזיציה הגדולה בקמרון, עד שב-2007 החליטה להיכנס בעצמה לפוליטיקה ונבחרה למועצת העיר דואלה. ב-2010 נבחרה ליו”רית “מפלגת העם” – והייתה לאישה הראשונה המתמודדת על נשיאות קמרון.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתראיינת לאתר חדשות בקמרון, אוקטובר 2018: “קאה וואלא מבטיחה להדיח את בייה [נשיא קמרון], ואומרת שהמשבר האנגלופוני לא יסתיים כל עוד בייה נשאר בשלטון

בתמונה הקטנה: נואמת בכנס “מפלגת העם של קמרון”, ינואר 2015

רגיל

הדסה פרלמן קלוורי רוזנבליט

הדסה פרלמן קלוורי רוזנבליט, 1945-1891

היום, לפני 128 שנים, נולדה הדסה פרלמן קלוורי רוזנבליט, אשת חינוך ויזמית ארצישראלית, שנודעה במיוחד בפועלה לקידום ההשתלבות של עולי תימן ולשימור תרבותם. ב-1910 עלתה ארצה, והקימה בצפת “בית ספר לתחרים”, שנועד להכשיר נערות בעבודות רקמה כמקור פרנסה ולהעשיר את השכלתן בתחומי הרוח ואהבת הארץ. ב-1922 מונתה לנהל את כפר הנוער “מאיר שפיה”, שבו התחנכו בעיקר יתומות בנות העלייה מתימן. עבור צעירות עניות בירושלים יזמה מסגרת ללימוד מלאכה – מפעל “שני” לרקמה התימנית, שחולצותיו היו לפריט לבוש לאומי ייצוגי ונכנסו לתולדות אופנת הארץ כ”אופנת ויצו”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: הדסה בשנת 1934

בתמונה הקטנה: הדסה בשמלת רקמה תימנית, 1914 

התמונות מתוך הספר הביוגרפי “הדסה וחוט השני”, מאת שרה בן-ראובן, ירושלים: הוצאת אריאל, 2008

רגיל

מניה שוחט

מניה (וילבושביץ) שוחט, 1961-1878

“בראשי ימי ‘השומר’ שררו יחסים של שותפות בין החברים לחברות, והחברות נתקבלו לשורות ‘השומר’ ברשות עצמן. אך כאשר רבו הזוגות והחברות נכנסו למסגרת ‘השומר’ אך ורק בגלל קשרי משפחה, ללא כל הכשרה, חל שינוי ביחס לחברה. אשת ‘השומר’ סבלה קיפוח מצד ‘השומר’ שכן לא לקחה חלק ברוב הדיונים וההחלטות שקבעו את חיי החברים. כל כינוס שנתי של ‘השומר’ היה מאורע חשוב, מעין חג לחברים; אולם הנשים לא הוזמנו לאסיפות, ורק התלוו אל בעליהן, מלאות צער ועלבון.”
(מניה שוחט מספרת ב-1921 לתלמידות “משק הפועלות” על מעמד האישה בארגון “השומר”)

היום, לפני 58 שנים, הלכה לעולמה מניה שוחט, מהפכנית ומנהיגה ציונית, אֵם ההתיישבות השיתופית והשמירה העברית בארץ ישראל. ברוסיה הצארית הייתה פעילה ב”בונד”, האיגוד הכללי של הפועלים היהודים; הקימה מפלגת פועלים יהודית; וסייעה בכינוס ועידת מינסק, הוועידה הציונית הראשונה באישור השלטון הרוסי. ב-1904 עלתה ארצה והייתה למובילת דרך בהתיישבות השיתופית, ובפרט בחוות סג’רה וכפר גלעדי; בכיבוש העבודה העברית ובניין הארץ ע”י “גדוד העבודה”; בהברחה וקליטה של אלפי מעפילים מגבול הצפון; ובעיקר בהנהגת השמירה העברית בארגונים “בר גיורא”, “השומר” ו”הקיבוץ החשאי”.

עוד על מניה שוחט

עוד על הארגונים שנמנתה עם מייסדיהם ומנהיגיהם, הראשונים לבסס כוח יהודי לוחם בארץ ישראל, שיצרו תשתית לארגון ה”הגנה”, ולימים לפלמ”ח ולצה”ל:
השומר
בר גיורא
גדוד העבודה וההגנה על שם יוסף טרומפלדור
הקיבוץ החשאי

עוד על הקולקטיב החקלאי שהקימה מניה שוחט בחוות סג’רה (אילניה), גרעין ההתיישבות השיתופית הראשון בארץ ישראל, שהיווה השראה לתנועה הקיבוצית

אתר להנצחת פועלה של מניה וילבושביץ’ שוחט

פייסבוק

רגיל

רוברטה וויליאמס

רוברטה וויליאמס, נולדה ב-1953

היום, לפני 66 שנים, נולדה רוברטה וויליאמס, מעצבת משחקי מחשב עלילתיים אמריקאית, ממייסדות חברת המשחקים “סיירה” ויוצרת סוגת משחקי ה”קווסט”. היא נודעת כמי שפיתחה את “בית המסתורין” (1980), משחק ההרפתקה הראשון ששילב גרפיקה; “מסע המלך”, הראשון שתיאר עולם מורכב וכלל אנימציה תלת-ממדית, ממשק מבוסס אייקונים וסאונד; ו”פנטזמגוריה”, הראשון בטכנולוגיית “פוּל מוׄשֶן וידאו”. וויליאמס נמנית עם המשפיעים בכל הזמנים בתחום, כמי שפיתחה משחקי הרפתקה מורכבים ועשירים, שזכו להצלחה במגוון רחב של קהלים ושילבו את הטכנולוגיות המתקדמות ביותר בגרפיקה ובסאונד.

עוד על רוברטה וויליאמס

עוד על סדרת המשחקים הקלאסית “מסע המלך” (King’s Quest)

עוד על חברת “סיירה און-ליין” לפיתוח והפצה של משחקי מחשב

פייסבוק

בתמונה הגדולה: וויליאמס, בימים הראשונים של “סיירה און-ליין” (ללא תאריך, באדיבות קן וויליאמס). מתוך כתבה במגזין הסמית’סוניאן: “חלוצת משחקי ההרפתקאות הגרפיים הייתה אישה”

בתמונה הקטנה: רוברטה וקן וויליאמס משיקים את “מסע המלך” המקורי למחשב PCjr של IBM, ראשית שנות ה-80 (קרדיט: AdventureClassicGaming.com)

רגיל

וירג’יניה פני

וירג’יניה פני, 1913-1826

היום, לפני 193 שנים, נולדה וירג’יניה פני, כלכלנית חברתית אמריקאית, הראשונה לחקור את שוק העבודה של נשים. ספריה נכתבו על סמך מידע שיטתי שאספה בערים גדולות בארה”ב ובאירופה וראיונות שערכה עם אלפי מעסיקים ועובדים, ותיארו את המשרות שהיו פתוחות אז לנשים, וכן את השכר שהרוויחו, את תנאי העבודה, את ההכשרות והשלכות בריאותיות. ספריה שימשו בסיס חשוב לפעילות פמיניסטיות וליוזמות חקיקה, כמו גם לתחום מדעי החברה שנוצר אז. בנוסף הייתה ממובילות התנועה הסופרג’יסטית בראשיתה, הובילה מחאות של נשים על שכר ותנאי העסקה, וכן הקימה סוכנות תעסוקה ייעודית לנשים.

“אלו המדברים במרירות כזו כנגד נשים העוסקות במקצועות מסוימים המבוצעים כיום על-ידי גברים: מה הייתם מצפים שנשים רווקות ואלמנות חסרות כול תעשינה על-מנת להרוויח את לחמן?! בוודאי לא הייתם רוצים שהן תגנובנה משום שאינן יכולות להשיג עבודה הגונה. מה אם כן ביכולתן לעשות? מדוע שלא תהיה להן גישה חופשית למשלחי יד שיבטיחו להן פרנסה? אלו המתנגדים להן, לרוב עושים זאת ממניעים אנוכיים. גברים רבים ידיחו נשים משולחן העריכה או הכתיבה, מהחנות, מהמפעל, מהסדנה, ממשרד הטלגרף, ממכונת הדפוס ומכל מקום אחר, מלבד כיתת הלימוד, שולחן התפירה והמטבח. הדעה השגויה שקיימת בנוגע למקצועות המתאימים לנשים חייבת להשתנות כך שתהיה לנשים גישה חופשית לכל המקצועות שבהן הן מעוניינות לעסוק. הייתי מאוד רוצה שדלתות תיפתחנה לרווחה בפני נשים לכל משלח יד ומקצוע שבו הן מסוגלות לעבוד.”
(מתוך ספרה “תעסוקה לנשים: אנציקלופדיה של עבודת נשים”, 1863)
[הספר המלא, סרוק על-ידי הספרייה הציבורית של ניו יורק ואוניברסיטת הרווארד]

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: מתוך הבלוג של “המשוטט בניו יורק” על “כוחה של אלמנה: וירג’יניה פני ומאבקה להעסקה ושכר שווים של נשים בארה”ב בסוף המאה ה-19”

בתמונה הקטנה: אסופת מאמרים פרי עטה, שפורסמה בשנת 1869 תחת הכותרת “לחשוב ולפעול: סדרת מאמרים על גברים ונשים, עבודה ושכר”
ההקדמה לאסופת המאמרים נפתחת באמירה:
“מי אשר לועג לכל תקווה או שאיפה חיה של לב אנושי פועם, נמצא כל-כך הרבה מדרגות מתחת לאלוהים”
[הספר המלא, סרוק על-ידי הספרייה הציבורית של ניו יורק ואוניברסיטת הרווארד]

רגיל

פלורה נוואפה

פלורנס נוואנזורואהו נקירו נוואפה, 1993-1931

“איזו יהירות, איזו טיפשות הובילה אותנו לחורבן הזה, לטירוף הזה, לרשעות הזו, למלחמה הזו, למוות הזה? כשהמלחמה האכזרית הזו תיגמר, לא תהיה עוד מלחמה. זה לא יקרה שוב, לעולם לא. לעולם לא עוד.”
(מתוך ספרה “לעולם לא עוד”, 1975, עמ’ 70)

היום, לפני 88 שנים, נולדה פלורה נוואפה, סופרת, אשת חינוך ופעילה חברתית מניגריה, המכונה “האמא של הספרות האפריקאית המודרנית”. היא זכתה להכרה בינלאומית מיד עם פרסום ספרה הראשון, “אפורו” (1966), ומציגה בספריה את חייהן ונקודת מבטן של הנשים הניגריות בחברה המודרנית. נוואפה נודעה גם בתפקידה כשרת הבריאות והרווחה, שבמסגרתו עסקה בשיקום ניגריה לאחר מלחמת ביאפרה בסוף שנות ה-60, ובמיוחד באיחוד משפחות ובהקמת מסגרות ליתומים ולפליטים. ב-1974 ייסדה הוצאה לאור, הראשונה באפריקה בבעלות אישה שחורה והראשונה שהתמקדה בנשים כקהל יעד.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך כרזת הסרט הדוקומנטרי “הבית של נוואפה” (2016), מאת היוצר הניגרי אונייקה נווליו [טריילר]

בתמונה הקטנה: מתוך ריאיון עמה לטלוויזיה הנורווגית, 1987

רגיל

ליאה צ’ייס

ליאה צ’ייס, נולדה ב-1923

היום, לפני 96 שנים, נולדה ליאה צ’ייס, שפית, סופרת ואישיות טלוויזיונית אמריקאית עטורת פרסים, “מלכת המטבח הקריאולי” (וההשראה לטיאנה מ”הנסיכה והצפרדע” של דיסני). היא החלה את דרכה בניו אורלינס כמלצרית וכמכינת כריכים בדוכן הימורים, ובהדרגה, עד שנות ה-50, הפכה את המקום למסעדה המצליחה “דוקי צ’ייס”, שמגישה עד היום מאכלים קריאוליים מסורתיים. המסעדה שלה נודעה משנות ה-60 כמקום מפגש של התנועה לזכויות האזרח, כתחליף לבנקים שלשחורים לא הותרה גישה לשירותיהם, כגלריה האוצרת ומציגה אמנות אפרו-אמריקאית וכמקום המעסיק ומקדם מוזיקאים מקומיים.

“לגדול בסביבה כפרית, שיש בה חקלאות, שיש בה יערות, זה אומר לדעת דברים. להעריך דברים. כשהלכנו לפנות בוקר לקטוף תותים [בשדות של סבא] נאלצנו ללכת אולי ארבעה או חמישה מיילים דרך היערות, ולמדנו מה אפשר לאכול. ידענו שאפשר לאכול את גרגרי היער האלה, את הענבות האלה. הלוואי שלכל ילד/ה היום היו חוויות כאלה. מי שחיים בעיר גדולה לא יודעים דבר על מה שהם אוכלים.”
(מתוך ריאיון עמה מ-2012, בתשובה לשאלה על מקורות הידע שלה על אוכל)

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך כתבה ב-2016 ב”ניו יורקר” על “מלכת המטבח הקריאולי בניו אורלינס, עדיין מבשלת בגיל תשעים ושלוש” (צילום: ג’וש טלס)

התמונה הקטנה, מתוך האוסף ההיסטורי של ניו אורלינס

רגיל

סוניטה קולי

סוניטה קולי, נולדה ב-1946

היום, לפני 72 שנים, נולדה סוניטה קולי, מעצבת פנים ואדריכלית הודית. ב-1971 פתחה חברה לעיצוב של אתרי נופש ובתים פרטיים, לצד ייצור של ריהוט קלאסי ורפרודוקציות בסגנון אר-דקו, בידרמאייר ועוד. במהלך השנים התמחתה בשיקום, שימור ושחזור של מבנים היסטוריים, וביניהם הבית הרשמי של הנשיא, בית הפרלמנט, משרדי ראש הממשלה ובית הנשפים הלאומי בניו דלהי. בנוסף היא הקימה ומנהלת עמותות לשיקום ילדי רחוב, להכשרה תעסוקתית לנשים ולהקטנת שיעורי התמותה של תינוקות ויולדות בהודו. ב-2005 הקימה את המוזיאון לנשים באמנות, התומך גם במלאכות יד כפריות מסורתיות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: קולי, 2012
בתמונה הקטנה: מקבלת מידי אמא תרזה את פרס מהילה שירומאני לנשים בעלות הישגים יוצאי-דופן, 1992
[התמונות מתוך האתר הרשמי שלה]

רגיל

בתיה מקוב

בתיה מקוב, 1911-1841

היום, לפני 107 שנים, הלכה לעולמה בתיה מקוב, חלוצה עברית, ממקימי העיר רחובות. עוד ברוסיה ניהלה לבדה, תוך כדי גידול עשרת ילדיה, עסק מסחר מצליח של מטעים ומפעלים לסיגריות, לעורות וליי”ש. ב-1890 התוודעה לארגון חובבי ציון והחליטה לעלות ארצה, על אף שבעלה סירב לעלות איתה. היא הייתה בין המתיישבים הראשונים ברחובות, שם עסקה בחקלאות וגידלה כרמי ענבים בחלקה בת 250 דונם שרכשה. בפרוטוקול האסיפה הכללית המייסדת מסוף 1890, מקוב הייתה האישה היחידה שהשתתפה בבחירת הוועד הראשון למושבה, אולם עקב היותה אישה לא יכלה להיבחר בעצמה לוועד.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: בול שהונפק להנצחתה במלאת 100 שנים למותה (כחלק מסדרת “נשים פורצות דרך” של דואר ישראל)

רגיל

ארנה ברי

ארנה ברי, נולדה ב-1949

היום, לפני 69 שנים, נולדה ארנה ברי, יזמת היי-טק, מדענית ואשת עסקים ישראלית, מהנשים המשפיעות בטכנולוגיה ובשוק ההון בישראל. בין היתר הייתה ממקימות “אורנט” (חברת הסטארט-אפ הישראלית הראשונה שנרכשה ע”י קונצרן אירופי), ויו”ר “פריימסנס” (מפתחת רכיבי התלת ממד של קונסולת Xbox 360). כמדענית הראשית ומנהלת המו”פ של משרד התמ”ת (האישה היחידה עד כה בתפקיד זה), הובילה פיתוחים מדעיים וטכנולוגיים, מימון פרויקטי מחקר ושיתופי פעולה בינלאומיים. ברי כיהנה גם כיו”ר איגוד קרנות ההון סיכון של ישראל, ופועלת לקידום חינוך טכנולוגי, לפיתוח הנגב ולקידום נשים ומיעוטים.

לפני כשבועיים, במסגרת שביתת המחאה נגד אלימות נגד נשים, הפיקה “מיקרוסופט ישראל” סרטון בהשתתפות נשים בכירות בתעשיית הטכנולוגיה, שדיברו על חשיבות הנושא למען עתיד החברה כולה תחת הכותרת “יחד נשים לזה סוף“.
ביניהן הייתה גם ארנה ברי, שהעידה, לראשונה, כי גם היא חוותה אלימות פיזית מצד בן זוגה לשעבר.
ברי סיפרה כי ההצלחה המקצועית שלה “הייתה בלתי נסבלת מבחינתו […] זה התחיל בדברים קטנים. בפעם הראשונה שהייתה דחיפה – ידעתי בתוכי שזו גם לא תהיה הפעם האחרונה. ובאמת עם הזמן המצב הפך לבלתי נסבל, כי אלימות היא לא רק פגיעה פיזית אלא גם ניסיון לגמד נפשית את מי שעומד מולך […] היום אנחנו יודעים שזאת טראומה כמו טראומה של מלחמה…
“עד עכשיו לא דיברתי על זה רק בגלל הרגישות לילדים שלי. לי אין מה להסתיר. הבושה שתהיה אצל התוקף, לא אצל המותקפת. יכולתי לדבר על זה רק מרגע שהילדים היו מוכנים. בסופו של דבר הילדים שלי הם אלה שרצו שהדברים לא יישארו מטואטאים מתחת לשטיח.”

הציטוט מתוך ריאיון עם ברי ב”כלכליסט”: “הייתי אישה מוכה“, דצמבר 2018

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך כתבה ב”דה מרקר” על מאבקה מול מערכת הבריאות למימון תרופות נגד סרטן שיצילו את חייה: “לא מוגזם לצפות שהמדינה תעשה הכל כדי לאפשר לי להישאר בחיים“, מאי 2018 (צילום: עופר וקנין)

הרצאת TEDx מעוררת השראה של ברי: “מערכת היחסים האינטימית שלי עם סרטן

בתמונה הקטנה: השקת מרכז מחקר ופיתוח של חברת EMC, חברת בת של תאגיד Dell הבינלאומי, בבאר שבע, 2011.
בתמונה, גוזרים את הסרט (מימין לשמאל) פט גלסינגר (נשיא חטיבת תשתיות המידע ב-EMC), פרופ’ אבישי ברוורמן, ד”ר ארנה ברי (סגנית נשיא EMC העולמית ומנהלת מרכז המצוינות של EMC בישראל) ורוביק דנילוביץ (ראש עיריית באר שבע)

רגיל

אליזבת יוז

אליזבת יוז, 1971-1903

“סגנון הלבוש אמור להשתנות רק בהתאם לשינוי אמיתי בטעמי הקהל או בצרכיו, אך האופנה משתנה כל הזמן כי התעשייה צריכה לשלם משכורות, מגזינים צריכים להימכר ומיתוסים חייבים להישמר.”

היום, לפני 115 שנים, נולדה אליזבת יוז, עיתונאית ומעצבת אופנה אמריקאית, ומבקרת נחרצת של תעשיית האופנה. בניגוד לרוב מעצבי האופנה בארה”ב בסוף שנות ה-20, שהציעו ביגוד מעוצב לפי הזמנה או לחלופין חיקויים של אופנה עילית פריזאית, יוז הייתה חלוצה של “אופנה מוכנה ללבישה” בעלות סבירה, ועודדה נשים וגברים להתלבש בהתאם לנוחות שלהם, לאורח חייהם ולהעדפותיהם, ללא קשר למגדר.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: יוז עם בובת תצוגה מיניאטורית ומכונת כתיבה, 1938 [צילום: ראלף שטיינר/גטי אימג’ז]. מתוך פודקאסט בבלוג על ההיסטוריה של האופנה על “אליזבת יוז: מרדנית האופנה

בתמונה הקטנה: מדגימה מכנסי נוחות אופנתיים עם שלייקעס, 1941. מתוך כתבה במגזין האופנה של “ניו יורק טיימס” על “מעצבת האופנה האמריקאית המבריקה ביותר

רגיל

טיילור סוויפט

טיילור אליסון סוויפט, נולדה ב-1989

היום, לפני 29 שנים, נולדה טיילור סוויפט, זמרת-יוצרת אמריקאית. מאז 2006 זכתה בכ-250 פרסי אמי, גראמי, בילבורד ועוד, אלבומיה הם מהנמכרים ביותר בעולם, שירה “Love Story” הוא שיר הקאנטרי הנמכר בכל הזמנים, והיא האדם עם מספר העוקבים הגבוה ביותר ברשתות החברתיות. יש לה השפעה רבה על אימוץ המדיה החברתית לתקשורת עם הקהל ועל עידוד אמנים צעירים שיוצרים את המוזיקה שלהם בעצמם. היא אחת מהידוענים התורמים ביותר, בעיקר למען תמיכה באמנויות, קידום אוריינות, שירותים לילדים חולים ושיקום נפגעי אסונות טבע, וכן ממובילות תנועת Time’s Up נגד אלימות מינית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: חובשת “כובע פוסי” ורוד, מתוך כתבה מ-2018 על “ההתעוררות הפוליטית של נשים לבנות באמריקה” בכתב העת GQ [קרדיט: גטי אימג’ז]

בתמונה הקטנה: בסיבוב הופעות ב-2015, עם צאת אלבומה “1989”

רגיל

מרתה קוסטון

מרתה ג’יין קוסטון, 1904-1826

היום, לפני 192 שנים, נולדה מרתה קוסטון, ממציאה ואשת עסקים אמריקאית. המצאתה הידועה ביותר היא הנור לאיתות לילה בים, המאפשר לספינות לאותת זו לזו ואל החוף. ב-1859, לאחר תשע שנים שבהן עמלה על הפיתוח הכימי והפירוטכני, רשמה פטנט (על שם בעלה המנוח) והקימה מפעל לייצור הנורים. עוד באותה השנה החל הצי האמריקאי להשתמש בנורי קוסטון, ובמהרה צוידו בהם כל התחנות של שירותי החילוץ וההצלה בארה”ב. הנורים משמשים עד היום לאיתות לספינות, לסימון תנאים מסוכנים לאורך החופים ולזימון אנשי הצלה במקרי טביעה של כלי שיט, ובכך סייעו להצלת אינספור בני אדם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פרסומת לנורי קוסטון, 1913 (מתוך ויקיפדיה)

רגיל

אבתיהאג’ מוחמד

אבתיהאג’ מוחמד, נולדה ב-1985

היום, לפני 33 שנים, נולדה אבתיהאג’ מוחמד, סייפת אמריקאית, המדורגת נכון להיום שלישית בארה”ב ושמינית בדירוג הבינלאומי. היא המוסלמית-אמריקאית הראשונה שהתחרתה באולימפיאדה כשהיא לובשת חיג’אב, ועם זכייתה בארד בתחרות הקבוצתית באולימפיאדת ריו 2016 הפכה למוסלמית-אמריקאית הראשונה עם מדליה אולימפית. ב-2014 הקימה חברת ביגוד בשם Louella, שמטרתה להביא ביגוד אופנתי ומותאם לנשים דתיות לשוק האמריקאי. היא משמשת כשגרירת ספורט בקהילות מוחלשות במדינות שונות, במסגרת תוכנית של מחלקת המדינה האמריקאית להעצמת נשים וילדות באמצעות ספורט.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך מגזין “טיים ספורט”, 2016 [צילום: דניאל שאה]

בתמונה הקטנה: אבתיהאג’ מוחמד (משמאל) בתחרות סיף מול נציגת צרפת באולימפיאדת ריו 2016, מתוך מאמר ב”הפינגטון פוסט”: “אבתיהאג’ מוחמד לא זכתה היום במדליית זהב, אבל היא זכתה במשהו אפילו יותר גדול” [צילום: פבריס קופריני, גטי אימג’ז]

רגיל

דבורה ראם

דבורה ראם, 1903-1830

היום, לפני 115 שנים, הלכה לעולמה דבורה ראם, בעלת “דפוס ראם”, בית דפוס יהודי שהוקם בווילנה ב-1789 על ידי ברוך בן יוסף ראם והיה אחד מבתי הדפוס העבריים הראשונים. תחת ניהולה של דבורה, החל מ-1860, הוציא הדפוס ספרי קודש רבים וכן ספרי חול של מיטב הסופרים העבריים בני הזמן, וצמח להיות בית הדפוס היהודי הגדול בעולם. אך עיקר פרסומו של הדפוס הגיע בזכות פועלה של דבורה להוצאת מהדורה מקיפה של התלמוד הבבלי, המתבססת על איתור מקורות מדויקים של יותר ממאה מפרשים ראשונים ואחרונים בספריות ברחבי אירופה, ומשמשת יסוד לכל הדפסות התלמוד הבבלי עד היום.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צורת הדף של התלמוד הבבלי בדפוס וילנה, שנתקבלה כצורה המקובלת והמקודשת עד היום

רגיל

ג’יין טראהי

ג’יין טראהי, 2000-1923

“אם באמת הייתם רוצים לשחק אותה ‘משחררי הנשים’, הייתם צריכים לגרום לכל מזכירה לעזוב את עבודתה למשך שבוע, פשוט ללכת. אתם יודעים, המשרד פשוט יפסיק לעבוד, יעצור לחלוטין. מזכירות רבות עוזרות לבחורים המון בעבודתם. ואז הבחורים ממשיכים הלאה לדברים טובים מאוד, כי זו השיטה. הבחורות לא מקבלות אפילו העלאה של 5 דולר לשנה. זו הסיבה שנשים רוצות להינשא ולעזוב את המשרד, העבודה שלהן כ”כ משעממת. זו העבודה השחורה, מה שהן עושות. זה באמת עד כדי כך כיף לענות לטלפונים כל היום?”
(מתוך מאמר שכתבה ב-1969 על שחרור האישה, ממעמדה כמנהלת ראשית בחברה בבעלותה)

היום, לפני 95 שנים, נולדה ג’יין טראהי, אשת עסקים וסופרת אמריקאית, אחת מחלוצות עולם הפרסום בשנות ה-60. היא החלה לעבוד במחלקת סקרים בעיתון וכמוכרת בחנות כלבו גדולה, כשרעיונותיה החדשניים לכדו את תשומת לב ההנהלה וב-1947 נשכרה לעבודה כקופירייטרית. ב-1958 הקימה חברה משלה בניו יורק, ובכך הייתה לאחת הנשים הראשונות שניהלו סוכנות פרסום. היא התמחתה בפרסום אופנה וקוסמטיקה, וייצגה את בתי האופנה הגדולים בעולם. במהלך הקריירה שלה זכתה ביותר מ-200 פרסי פרסום, ביניהם אשת השנה בפרסום לשנת 1969 מטעם התאחדות המפרסמים האמריקאית.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונות מתוך אתר הסוקר עבודות פרסום רבות שלה, תחת הכותרת “תרימו יד, מי כאן שמע/ה על ג’יין טראהי?