עמוד 1
רגיל

חמדה בן-יהודה

חמדה (ביילה פולה) בן-יהודה, 1951-1873

היום, לפני 145 שנים, נולדה חמדה בן-יהודה, סופרת ועיתונאית ארץ-ישראלית, דמות מרכזית בהחייאת השפה העברית. ב-1892 נפטרה אחותה דבורה, אשתו של אליעזר-בן יהודה, משחפת – והיא עִברתה את שמה, עזבה את לימודי הכימיה במכללה ואת כל חייה הטובים במוסקבה, נישאה לאליעזר והלכה אחריו לארץ נידחת בתנאי דוחק, לדאוג לכל מחסורו ולגדל את המשפחה העברייה הראשונה. חמדה כתבה וערכה את עיתוניו, הקימה מערך גיוס תרומות בארץ ובעולם למילון הלשון העברית, וכן חיברה סיפורים קצרים ותרגמה שירי ילדים. לאחר מותו השלימה את מפעל חייו והוציאה לאור את כל כרכי המילון.

ויקיפדיה

מאמר מקיף מאת רעות גרין על “חמדה בן-יהודה ו’מלחמתה עם השטן’: מפעלה הלא ידוע – הפקת המילון“, מתוך אתר האקדמיה ללשון העברית

“זה שנתיים שהחלה בעולם מלחמה על ה-נ-ו-צ-ו-ת, החלו לצעוק ככרוכיה כי זה מעשה פראים להתקשט בנוצות, כי זה לא נאה למין היפה של זמננו, שזו אכזריות. סוף סוף, לגזול מהצפרים ומהעופות את נוצותיהם, כנפיהם וזנביהם ותדיר ימרטון בעודם בחיים וזה מסב להאמללות יסורים וענויים קשים…
אך לגמרה להגמל בפעם אחת מהנוצות לא היה להנשים היפות אמץ לב וע”כ החלו לשאת הנוצות מאחורי הכובע, מתחת לשפת הכובע, ובשנה זו צעדה הקדמה עוד צעד אחד ויסירו כליל הנוצות מהכובעים ובמקומן ישימו פרחים עשויים ברוב אומנות כפרחים טבעיים ממש או רמונים ממשי קל, מגז – סמרטוט (לא ‘ספונג’דרור’ חלילה)… ובאמת יש בזה יתר טעם מאשר לשאת סל-קש על הראש אפילו אם הסל יפה וקל.
אך מי יודע כמה זמן יארך נצחון זה ואם לא תשובנה היפהפיות לשאת שנית נוצות… מפני שזה נאה לפניהן ומפני שזה בינינו, יפה, יפה מאוד.”
[מתוך מדור האופנה (מילה שהיא עצמה חידשה) של חמדה בן-יהודה, בעיתון “השקפה”, 21/6/1904]

פייסבוק

הציטוט והתמונה הגדולה מתוך רשומה באתר הספרייה הלאומית, “מה ללבוש בסופ”ש? טיפים מגורו האופנה העברייה חמדה בן-יהודה

בתמונה הקטנה: אליעזר וחמדה בן-יהודה בביתם, 1912. מקור: הארכיון הציוני

רגיל

אנני לונדונדרי

אנני כהן קופצ’ובסקי, שנודעה כאנני לונדונדרי (על שם הספונסר הראשון שלה במסע האופניים), 1947-1870

הקיפה את העולם באופניים בין יוני 1894 לספטמבר 1895

היום, לפני 124 שנים, בשעה 11 בבוקר, יצאה אנני לונדונדרי האמריקאית למסע אופניים מסביב לעולם. שני גברים עשירים מבוסטון התערבו שאף אישה לא תצלח מסע כזה תוך 15 חודשים. אנני, אם לשלושה שלא רכבה על אופניים עד אז, נענתה לאתגר ויצאה לדרך מבוסטון. בשילוב מעבורות ורכבות, היא רכבה ברחבי אירופה, המזרח התיכון ואסיה, הפליגה חזרה לקליפורניה וחצתה את ארה”ב. מסעה הסתיים בבוסטון ב-24 בספטמבר 1895, שבועיים לפני הזמן. בזכות כישורים יוצאי דופן כאשת מכירות וכמספרת סיפורים, הצליחה להשיג מימון וכיסוי תקשורתי למסע, ומינפה את פרסומה לקריירה כעיתונאית ומרצה.

ויקיפדיה

עוד עליה באתר הספר של פיטר זיוטלין (נכד אחיה), “מסביב לעולם על שני גלגלים: המסע המופלא של אנני לונדונדרי” (2007)

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך מאמר עליה באתר “מדיום”

רגיל

סמירה עזיז

סמירה עזיז, נולדה ב-1976

היום, לפני 42 שנים, נולדה סמירה עזיז, אשת תקשורת, אשת עסקים ופעילת זכויות אדם מערב הסעודית. היא חותנה בגיל 15, ובעידוד בעלה למדה בהודו עיתונות, קולנוע ויחסים בינלאומיים, עם דוקטורט במסחר בינלאומי ופוסט-דוקטורט בתקשורת המונים. חברת ההפקות שלה היא החברה הסעודית הראשונה בתעשיית הקולנוע של בוליווד. כסופרת, משוררת, עיתונאית ומגישת רדיו, היא עוסקת רבות בסוגיות משפחתיות (כגון נישואי ילדות ואלימות במשפחה), חברתיות וחינוכיות, בזכויות נשים ובזכויות פליטים ומהגרים בערב הסעודית, וכן ביחסים עם הקהילה הבינלאומית ובקידום שלום דרך ספורט.

ויקיפדיה

האתר והבלוג הרשמי של סמירה עזיז

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עזיז (משמאל) עם עובדים בארגון ממשלתי הודי ליצירת הזדמנויות תעסוקה בפרויקט פיתוח למען נשים

בתמונה הקטנה: מתוך ריאיון עמה ב”אל-בילאד”, פורטל חדשות סעודי באנגלית (יולי 2017)

רגיל

יינגלאק צ’ינוואט

יינגלאק צ’ינוואט, נולדה ב-1967

היום, לפני 51 שנים, נולדה יינגלאק צ’ינוואט, אשת עסקים ופוליטיקאית תאילנדית, האישה הראשונה (והיחידה) שכיהנה כראשת ממשלת תאילנד. למשפחתה עסקים רבים, והיא ניהלה כמה מהם, ובראשם חברת הסלולר הגדולה ביותר במדינה. בבחירות 2011, בתום קמפיין ששם דגש על פיוס לאומי ומאבק בעוני, זכתה מפלגת “פאו תאי” (למען תאילנד) בראשותה ברוב מוחלט. אולם בסוף 2013 פרצה מחאה המונית נגדה שהובילה לחודשים של משבר אלים, עד שלבסוף הדיח אותה ביהמ”ש החוקתי של תאילנד והאשים אותה בהפרת אמונים ובהזנחת תפקידה. לפני מתן גזר הדין, צ’ינוואט נמלטה מתאילנד.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צ’ינוואט יוצאת מפיקוד חיל האוויר לאחר ישיבת קבינט בבנגקוק, 2014 (מקור: רויטרס, סאן דיילי)

בתמונה הקטנה: צ’ינוואט בפורום הכלכלי העולמי, 2012

רגיל

איימי “בריז” הארפר

איימי “בריז” הארפר, נולדה ב-1976

היום, לפני 42 שנים, נולדה איימי “בריז” הארפר, תאורטיקנית חברתית אפרו-אמריקאית, טבעונית ופמיניסטית. כיועצת אסטרטגית בפרויקטים למען הגברת נגישות, מודעות וייצוג לרבגוניות, היא מפתחת תוכניות לימודים, מתכננת כנסים, חוקרת, מרצה ומפרסמת ספרים ומאמרים על ההצטלבות של אנטי-גזענות, פמיניזם וצריכה אתית (טבעונות, סחר הוגן, אורח חיים “ירוק” וכיו”ב). האנתולוגיה פורצת הדרך שערכה, Sistah Vegan, מכילה אוסף כתבים מאת נשים שחורות טבעוניות המחברים בין בחירות תזונתיות למאבקים של קבוצות שוליים להשתחרר ממערכות דיכוי.

ויקיפדיה

אתר האינטרנט של א’ בריז הארפר

הבלוג “The Sistah Vegan Project

פייסבוק

התמונה הקטנה מתוך קמפיין מימון המונים משנת 2014 להוצאת ספר על “גבריות שחורה, טבעונות וצרכנות אתית”

רגיל

לילי ניר

לילי ניר, 2011-1949

“באחד הימים עת שכבתי בבית החולים, על גבול הייאוש, במסגרת סדרת טיפולים אין סופית, הבטתי סביב ולפתע הבחנתי בחברותי הנשים. בשקט, כמו נמלים עמלניות, הן סייעו לי. זו בישלה, זו שהתה לידי בטיפולים, זו באה לעודד וזו ישבה לידי מבלי לומר דבר. הבנתי כי בקבוצה המיוחדת והנשית הזו, ה’ביחד’ הוא כוח שאפילו הסרטן אינו יכול לנצח. ועל אף הכאבים, הסבל, הבחילות והטשטוש הבשילה בי התובנה, כקרן אור שחדרה אל עולמי החשוך, כי בכל משבר קיימת הזדמנות לצמיחה ולכן אני אקום מהמיטה הזו ואעשה משהו שיחזק ויעצים נשים בפן כלכלי. הבנתי שקבוצת נשים היא חיק תומך ומפרגן וכי הישגים מקבלים משנה תנופה מעצם הנוכחות הנשית. הבנתי גם שהצלחה ולו של אישה אחת סוללת את הדרך לאחרות. ואז, מהמקום הנורא ההוא, החלטתי להקים את מכללת פמיננסי למען ביטחון כלכלי בראש נשי.” – ד”ר לילי ניר על הסיפור של פמיננסי
מתוך: אתר האינטרנט של פמיננסי

היום, לפני 69 שנים, נולדה לילי ניר, פסיכולוגית ויועצת ארגונית ישראלית, מחלוצות התחום בארץ. בשנות ה-70 הקימה את המדור למדעי ההתנהגות של משטרת ישראל ופיתחה סדנאות ניהוליות לכל שדרת הפיקוד של המשטרה, וכן הוסמכה כמגשרת וכנציגת ציבור בבית הדין לעבודה. במקביל לעבודתה בחברת הייעוץ הארגוני המצליחה שהקימה, פעלה רבות למען שוויון בין המינים וחנכה נשים לקידום עסקיהן. ב-2002 ייסדה את “פמיננסי – מכללה כלכלית לנשים”, המכשירה אלפי נשים לעצמאות כלכלית באמצעות סדנאות לניהול תקציב אישי, משפחתי ועסקי ולהתמצאות בשוק ההון והחיסכון הפנסיוני.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: לילי ניר עם בתה ענת. צילום: תמר מצפי ל”סלונה”

בתמונה הקטנה: סדנה של “פמיננסי”, מתוך עמוד הפייסבוק של המכללה

רגיל

פרל קונור-מוגוטסי

פרל סינתיה קונור-מוגוטסי, 2005-1924

היום, לפני 94 שנים, נולדה פרל קונור-מוגוטסי, סוכנת, אמרגנית, שחקנית ופעילה תרבותית מטרינידד, שהייתה חלוצה וכוח מניע בהכרה ובקידום של אמנות קאריבית, אפריקאית ואסיאתית בבריטניה ובעולם המערבי בכלל. עם הגעתה ללונדון ב-1948 הפך ביתה למרכז עבור אמנים לא-לבנים ומהגרים, והיא הייתה הראשונה לייצג בבריטניה שחקנים, רקדנים, מוזיקאים, סופרים וקולנוענים שחורים וממיעוטים אתניים נוספים, הפיקה והפיצה סרטים פורצי דרך בקולנוע הבריטי השחור והקאריבי, ובשנות ה-60 הייתה ממייסדות אחד התיאטראות השחורים הראשונים בבריטניה, “סדנת התיאטרון השחור”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם בעלה, הזמר והשחקן אדריק קונור

רגיל

ויויאן וסטווד

דיים ויויאן איזבל וסטווד, נולדה ב-1941

היום, לפני 77 שנים, נולדה ויויאן וסטווד, מעצבת אופנה ואשת עסקים בריטית, שהכניסה את סגנונות האופנה של הפאנק והגל החדש למיינסטרים. מהבוטיק הראשון שלה בלונדון, לצד בן זוגה מלקולם מקלארן, אמרגן להקת ה”סקס פיסטולס”, הובילה את סצינת הפאנק של שנות ה-70 מבחינה אופנתית ומוזיקלית גם יחד. אופנת הפאנק שעיצבה כללה מוטיבים של בדס”מ, כמו שרשראות קשירה וקולרים, לצד איפור ושיער שערורייתיים. רשת החנויות שלה הלכה והתרחבה ברחבי העולם, ומגוון מוצרים שעיצבה הפכו לאייקונים של מאבקים חשובים, כמו פירוק מנשק גרעיני, שינוי האקלים וזכויות אזרח.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ויויאן ווסטווד מפצירה לצרוך פחות במהלך תצוגת אופנה טעונה פוליטית בשבוע האופנה של הגברים בלונדון, 2017 (מקור)

רגיל

סוואטי פירמאל

סוואטי פירמאל, נולדה ב-1956

היום, לפני 62 שנים, נולדה סוואטי פירמאל, מהמדעניות והתעשייניות המובילות בהודו. ענקית התרופות “פירמאל” בניהולה מובילה מחקרים מדעיים על סרטן, סכרת, דלקות ומחלות מידבקות, מפתחת תרופות בנות השגה ופועלת לקידום הרפואה הציבורית. פירמאל הקימה מרכז לאבחון מחלות כרוניות ומרכז לרפואת ספורט, הראשון מסוגו, ומימנה קמפיינים רבים למען בריאות הציבור, רפואה מניעתית, טיהור מים ותזונה נכונה. כנשיאת לשכת המסחר של הודו, האישה הראשונה בתפקיד זה, פעלה לביסוס של מדיניות ציבורית המעודדת יזמות נשית, שיתוף פעולה בין המגזר הפרטי והציבורי ופיתוח אזורי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פירמאל בכנס העיתונאים הראשון שלה כנשיאת לשכת המסחר ההודית, אוקטובר 2009

רגיל

מריה קויאדו רומרו

מריה ג’וספה קויאדו רומרו, 1968-1885

היום, לפני 133 שנים, נולדה מריה קויאדו רומרו, עיתונאית, משוררת ופמיניסטית קובנית, מייסדת מפלגת הסופרג’יסטיות הדמוקרטית של קובה טרום המהפכה. היא הייתה כתבת החדשות הראשונה והכתבת הפרלמנטרית הראשונה בקובה, וכתבה רבות על חקיקה למען הגנה על נשים, שוויון מגדרי וזכות הצבעה לנשים. היא יזמה את הקמתו של ביה”ס לחקלאות הראשון לנשים בקובה, נאבקה למען זכותן של נשים לעסוק במסחר, ומאוחר יותר הייתה מפקחת השווקים הראשונה במדינתה. ב-1932 ייסדה וערכה את כתב-העת הפמיניסטי “לה מוּחֵר” (“האישה”), שהכשיר וטיפח דור חדש של עיתונאיות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונות: כתבה על פועלה של מריה קויאדו רומרו, מתוך סדרת כתבות על נשים חשובות באמריקה שפורסמה ב-1935

רגיל

יום האישה הבינלאומי: הזורעות בדמעה

מאז המהפכה הנאוליתית, עם המעבר מחברות ציד ולקט נוודיות לחברות חקלאיות ביישובי קבע, ועד ימינו, כשחקלאות היא עדיין העיסוק הנפוץ בעולם – נשים אחראיות לייצור רוב המזון. נשות הכפר מהוות כרבע מאוכלוסיית העולם ורוב מקרב העוסקים בחקלאות, אך הן נותרו מאחור בכל קנה מידה. הן מהוות פחות מ-20% מבעלי האדמות, פער השכר המגדרי באזורי הכפר מגיע ל-40%, הן סובלות יותר מתת-תזונה, והביטחון התעסוקתי שלהן וגישתן לשירותי בריאות לוקים בחסר. מחקרים מראים כי קידום השכלתן ומעמדן כמקבלות החלטות, יותר מכל פעולה אחרת, יעודד קיימוּת ויביא לצמצום משבר המזון העולמי.

מבט-על על פני כדור הארץ יגלה שכמעט 500 מיליון דונמים, יותר משליש משטחי היבשה בעולם, משמשים לגידולים חקלאיים. שדות חיטה ושעורה ועדשים וחומוס במזרח התיכון ובתת-היבשת ההודית, שדות תירס ושעועית ועגבניות ותפוחי אדמה ומטעי קקאו באמריקה, שדות אורז וסויה באסיה, מטעי הדרים ובננות וקוקוס באזורים הטרופיים, מטעי תפוחים ופטל וכרמים ושדות גזר וסלק ופטריות באירופה, שדות דוחן ודורה וטף ומטעי קפה וקולה ומקשות אבטיחים באפריקה, ועוד ועוד גידולים שנפוצו לכל עבר ונמצאים עד היום במטבחים שלנו ובכל מקום סביבנו.
ממעוף הציפור אפשר לראות במרחבים האדירים של השדות והמטעים האלה מיליוני דמויות חורשות, זורעות, מדשנות, נושאות מים, משקות, קוצרות, קוטפות, דשות, מובילות תוצרים חקלאיים אל השווקים ומהשווקים אל הבתים. מי הן?
הידעת שכשני-שלישים מהן, ובמדינות מתפתחות עד 80%, הן נשים?

תפקידן החיוני של נשים בחקלאות – בשדות ובמטעים ובשווקים הכפריים – נותר חבוי במהלך רוב ההיסטוריה משום שלא ניתנה להן גישה לעמדות השפעה פוליטיות ולתהליכי קבלת החלטות, לעצמאות כלכלית או להשכלה והתמקצעות. תוצריהן נשארו בסביבתן המקומית, והן היוו ומהוות עדיין את עמוד התווך של הכלכלה המקומית, במיוחד במדינות מתפתחות. ככלל, ככל שהאזור עני יותר, כך חלק גדול יותר מהעבודה החקלאית נעשה ע”י נשים, בעוד ההכנסות והרווחים מגיעים יותר לגברים ופחות לנשים.
לפי ארגון המזון והחקלאות של האו”ם, המודרניזציה המהירה של החקלאות והכנסתן של טכנולוגיות חדשות שיפרו את מצבם של העשירים יותר מאשר של העניים, ואת מצבם של גברים יותר מאשר של נשים. כך, אף על פי שנשים עושות את רוב העבודה החקלאית ברמה הגלובלית, הן מקבלות פחות שכר (אם בכלל) עבור עבודה שנחשבת עונתית או חלקית אף שהן עובדות למעשה שעות רבות יותר מגברים, ואילו גברים הם עדיין בעלי רוב האדמות, שולטים על עבודתן ושכרן של נשים ועל קבלת ההחלטות.

מצד שני, דו”ח של הבנק העולמי משנת 2017 מראה כי ככל שגדלה גישתן של נשות הכפר למידע, להכשרה, למדע ולטכנולוגיה – הן משנות את ייצור המזון ואת צריכתו כך שמשאבים ואדמות מנוצלים באופן בר-קיימא, וכך שהתוצרים מגיעים אל הנזקקים להם ביותר, בקהילות העניות ביותר במדינות המתפתחות. שוויון מגדרי, כך מראים מחקרים של ארגונים בינלאומיים רבים, הוא טוב לחקלאות, טוב לביטחון תזונתי, טוב לאיזון אקלימי וטוב לחברה בכלל.
נשות הכפר של המאה ה-21, יותר מאי-פעם, מתארגנות ופועלות למען זכויותיהן ולמען שיפור פרנסתן ורווחתן. יותר מאי-פעם, הן רוכשות כישורים חדשים, משתמשות בשיטות חקלאיות חדשניות, מקימות עסקים מצליחים ומגיעות לעמדות רבות-השפעה. במטרה להגיע לחיים בני-קיימא ולאיכות חיים ראויה עבור עצמן ועבור קהילותיהן, הן מקדמות יותר מאי-פעם גישה לבעלות על אדמות ועל אמצעי ייצור, לשירותים פיננסיים, לתנאי עבודה הוגנים, להשכלה ולשירותי בריאות.

בכל יום, ובמיוחד בימים כמו יום האישה הבינלאומי, אנחנו מבקשות להנכיח בהיא-סטוריה את פועלן האדיר של נשים יוצאות דופן ופורצות דרך. היום אנחנו מבקשות להעניק, אולי על ארוחה טובה ומזינה, רגע של מחשבה והמון כבוד והערכה למאות מיליוני נשים, שכבר יותר מעשרת אלפים שנה קמות לעמל יומן המפרך, ופשוטו כמשמעו – מזינות את העולם. בתיאבון!

——-

מקורות:

דו”ח של UN Women על היתרונות של שוויון מגדרי בתחומי החקלאות ופיתוח הכפר

דו”ח של ארגון המזון והחקלאות של האו”ם על תפקידן של נשים בחקלאות

דו”ח של הבנק העולמי על נשים בחקלאות כסוכנות של שינוי במערכת המזון העולמית

דו”ח של הארגון לשוויון מגדרי של האיחוד האירופי על חקלאות ופיתוח הכפר בראייה מגדרית

עוד על הנושא השנתי של UN Women עבור יום האישה הבינלאומי 2018: “נשות הכפר משנות את החיים בעולם”

עוד על חקלאות באופן כללי:
https://he.wikipedia.org/wiki/חקלאות
http://ecowiki.org.il/המהפכה_החקלאית
https://ecowiki.org.il/wiki/חקלאות_בת_קיימא

עוד על הקשר בין חקלאות ומגדר:
https://en.wikipedia.org/wiki/Gender_roles_in_agriculture
https://www.wikigender.org/wiki/women-and-agriculture/
כתב-העת למגדר, חקלאות וביטחון תזונתי

עוד על יום האישה הבינלאומי

פייסבוק

רגיל

הספרייה לעיוורים של חיה בֶּם

הספרייה לעיוורים, הוקמה ב-1951 ע”י חיה בֶּם (1986-1913)

היום, לפני 67 שנים, ייסדה חיה בֶּם את הספרייה הראשונה בישראל לעיוורים ולבעלי לקויות ראייה, אותה ניהלה במשך 27 שנים. על פי המלצתו של מומחה הולנדי בשם ד”ר לודוויג כהן, עיוור בעצמו, שהוזמן ע”י משרד הביטחון כיועץ לשיקום עיוורים מקרב נכי צה”ל במלחמת העצמאות, ארגנה בֶּם קבוצת מתנדבים, אשר למדו כתיבת ברייל, פיתחו את שפת הברייל בעברית והעתיקו ספרים ידנית במרתף ביתה הפרטי בנתניה. במרוצת השנים הספרייה התרחבה בהיקף ובמגוון, התחדשה במכונות ברייל ובאולפן הקלטות, ורכשה מוניטין בינלאומי כמובילה את הנגשתם של תרבות, אמנות, השכלה ומידע ללקויי ראייה.

עוד על חיה בֶּם

עוד על הספרייה, בערך ויקיפדיה ובאתר הספרייה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אולפן ההקלטות של הספרייה

בתמונה הקטנה: חיה בֶּם

רגיל

שרה טהון

שרה-לאה טהון, 1920-1881

היום, לפני 137 שנים, נולדה שרה טהון, אשת ציבור ופעילה חברתית ארץ-ישראלית, האישה היחידה שכיהנה כחברה מן המניין ב”ועד הזמני של יהודי ארץ-ישראל”. היא פעלה רבות למען שוויון זכויות לנשים, לקידום עצמאותן הכלכלית ולזכותן לבחור ולהיבחר למוסדות היישוב העברי. טהון הקימה בתי מלאכה בירושלים, ביפו, בצפת ובערים נוספות, אשר פרנסו מאות צעירות עניות, ופעלה לשילובן של נשים גם בחקלאות במסגרת “חוות העלמות” בכנרת. בצעד חריג לתקופה, ב-1912 העידה בבית משפט לטובת נערה שהתלוננה כי נאנסה ע”י גבר מוכר ועשיר, ואף פרסמה בעיתונות מכתב גלוי, נזעם ונחרץ בנושא.

ויקיפדיה

המאבק לשוויון זכויות האישה: סיפור חייה של שרה טהון” (1996), ביוגרפיה שחיבר בנה, רפי טהון

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בבן שמן (ראשונה משמאל), 1913

בתמונה הקטנה: מלמדת קבוצה של בנות היישוב לרקום

רגיל

מרי אנדרסון

מרי אנדרסון, 1953-1866

היום, לפני 152 שנים, נולדה מרי אנדרסון, מפתחת נדל”ן, חוואית, כורמת וממציאה אמריקאית. ביום קר ומושלג במיוחד בחורף 1902, בעת שנסעה בחשמלית בניו יורק, שמה לב שכדי לראות את הדרך, הנהג נסע עם חלונות פתוחים, הוציא את הראש מהחלון, עצר בצד לנקות את השמשה… חודשים אחדים אחר כך רשמה על שמה פטנט למכשיר אוטומטי לניקוי השמשה, המופעל מתוך הרכב ע”י מוט פנימי המניע זרוע חיצונית עטופה גומי. בשנים הראשונות התקשתה למכור את המצאתה ליצרני הרכב, שטענו שאין למגבים ביקוש או ערך מסחרי; ב-1922 הפכו המגבים לחלק מאִבזור החובה הסטנדרטי של כלי הרכב.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך “ניו יורק סטאר”, 1909, כרך 1, מספר 118

בתמונה הקטנה: פטנט מגבי השמשה, נרשם ב-18 ביוני 1903

רגיל

הוֹ יוּאֵן הוֹאוּ

הוֹ יוּאֵן הוֹאוּ, 2006-1908

“הכול בחיים חולף. רק הנדבה היא אמיתית ומתמשכת. כאשר את נותנת, את מקבלת. נדבה היא החיסון הטוב ביותר מפני קארמה רעה.”

היום, לפני 110 שנים, נולדה הוֹ יוּאֵן הוֹאוּ, נזירה בודהיסטית ילידת סין. בגיל חמש נמכרה ע”י משפחתה הענייה כשפחה. בסוף שנות העשרה הצליחה להגר לסינגפור, פתחה עסק קטן לעיצוב שיער, חסכה סנט לסנט, ובשנות ה-40 לחייה, לאחר כמה השקעות חכמות, קנתה בתים להשכרה. ככל שהתעשרה אימצה עוד ועוד ילדים ממשפחות עניות – 31 בסה”כ. ב-1969 הקימה את הבית הסיעודי הבודהיסטי הראשון לנשים עניות מבוגרות. ב-1996, בגיל 88, התראיינה לטלוויזיה כ”גברת הראשונה של הנדבה בסינגפור”, ומינפה את פרסומה על מנת להקים בתים סיעודיים נוספים לחולים נזקקים בכל גיל, מגדר, גזע או דת.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

ג’וליה טוטל

כותרת: ג’וליה דה-פורסט טוטל, 1898-1849

היום, לפני 169 שנים, נולדה ג’וליה טוטל, אשת עסקים אמריקאית בעלת אדמות בפלורידה, שעליהן הוקמה העיר מיאמי – האישה היחידה שייסדה עיר אמריקאית גדולה. ב-1886 נפטר בעלה; היא נותרה במצוקה כלכלית, והפכה את ביתה לבית הארחה לגברות צעירות. ב-1890 ירשה את בית הוריה ורכשה אדמות מצפון לנהר מיאמי. מיד לאחר מכן החליטה להוביל את הקמתה של עיר חדשה על גדת הנהר, שכנעה חברת רכבות להאריך את המסילה עד לאדמותיה, הקימה מלון וגייסה אנשים לבנות ולפתח את העיר. זמן קצר אחר כך לקתה טוטל בדלקת קרום המוח ונפטרה, ושמה כמעט ונשכח מדברי ימי העיר.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: פסל של ג’וליה טוטל בפארק בייפרונט, מיאמי

רגיל

ארנסטינה רוז

ארנסטינה לואיזה פוטובסקי רוז, 1892-1810

“ואם תאמר לי שהתנ”ך מתנגד לזכויותינו? אז אשיב שהדרישות שלנו אינן נסמכות על ספר שלא ידוע מתי נכתב, או על ידי מי. אם תאמר לי מה פאולוס השליח או פטרוס הקדוש אומרים על הנושא? אז אשיב, שוב, שהדרישות שלנו אינן נסמכות על דעותיו של אף אדם, אפילו לא פאולוס או פטרוס […] ספרים ודעות, יהא מקורם אשר יהא, אם הם עומדים בסתירה לזכויות אדם, אינם אלא אות מתה.”
(ארנסטינה רוז משיבה למטיף דתי בכנס הלאומי השביעי לזכויות האישה, ניו יורק, 26-25 בנובמבר 1856; מתוך “ההיסטוריה של זכות ההצבעה לנשים”, כרך 1, עמ’ 663-661)

היום, לפני 208 שנים, נולדה ארנסטינה רוז, פמיניסטית אתאיסטית ילידת פולין, שלחמה נגד העבדות ונגד דת מאורגנת ולמען זכויות אדם, מחשבה חופשית ושוויון זכויות. מגיל צעיר מחתה נמרצות ובפומבי נגד אי-השוויון במעמדה של האישה ביהדות ובכלל, ובמהלך חייה נודעה כנואמת מחוננת ו”מלכת הבמות”. בלונדון הצטרפה לתנועת הסוציאליזם האוטופי של רוברט אוון, שקראה לשוויון עולמי ללא אפליה על רקע מגדר, מעמד, צבע עור, אתניות, לאום או דת. בארה”ב הייתה רוז לכוח אינטלקטואלי מוביל במה שהיה לימים התנועה הפמיניסטית, וקידמה במיוחד שוויון לנשים בענייני ירושה ובעלות על רכוש.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

סטפני סנט קלייר

סטפני סנט קלייר, 1969-1886

היום, לפני 131 שנים, נולדה סטפני סנט קלייר, ראשת ארגון פשע ואקטיביסטית אפרו-אמריקאית. לאחר שבן זוגה ניסה לסרסר בה, קו-קלוקס-קלאן אנסו אותה במהלך לינץ’ ובן זוג אחר ניסה להרוג אותה, ובהיעדר אפשרות לפתוח חשבון בנק ועסק חוקי בשל המגבלות על שחורים, היא הקימה רשת סמים והימורים, שהייתה לאחד מארגוני הפשע המובילים בניו יורק. בסוף שנות ה-30 פרשה ופתחה דף חדש בחייה כאקטיביסטית – היא מימנה מודעות כדי ליידע את השחורים לגבי זכויותיהם החוקיות, כתבה מאמרים על אפליה גזעית, תמכה בזכות ההצבעה, מחתה על אלימות משטרתית והעידה נגד שוטרים מושחתים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אנה די קסטרו

מריה פרנסיסקה אנה די קסטרו, 1736-1686

היום, לפני 281 שנים, הוצאה להורג אנה די קסטרו, פרואנית ילידת ספרד שכונתה “לה בלה טולדנה” (היפהפייה מטולדו), באשמת כפירה בנצרות וקיום אורח חיים יהודי, וכן בהתנהגות מופקרת. אף על פי שנשים היו פטורות לרוב מעינויים קשים, במשך עשר שנים ישבה בכלא בלימה, עונתה ותושאלה על ידי האינקוויזיציה כדי לסחוט ממנה הודאה, עד שלבסוף הועלתה על המוקד למרות פסיקה שהגיעה מספרד לחוס על חייה. המקרה עורר שאלות קשות בנוגע לאי-סדרים ולשחיתות בשורות האינקוויזיציה, כמי שרק רצתה להפגין את כוחה וגם להחרים את רכושה הרב של קסטרו, והמועצה העליונה אסרה לדון בו.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונות: אילוסטרציות של האינקוויזיציה בפרו ובספרד (לצערנו לא מצאנו פורטרט מאומת של אנה די קסטרו)

רגיל

קתרינה פון בורה

קתרינה פון בורה, 1552-1499

היום, לפני 465 שנים, נפטרה קתרינה פון בורה, נזירה גרמנייה ודמות מפתח ברפורמציה הפרוטסטנטית. בצעירותה קשרה קשר עם נזירות אחרות להימלט מהחיים במנזר, שאליו נשלחה בגיל 5, ופנתה לעזרה אל מרטין לותר, מייסד והוגה הנצרות הפרוטסטנטית, והוא אכן עזר להן לברוח ולמצוא בתים, בעלים או עבודה. קתרינה עצמה נישאה ללותר, לקחה על עצמה את ניהול נכסי המנזר והצליחה לכלכל את משפחתם ואת תלמידיהם הרבים, וכן הפעילה בית חולים במתחם. היא נחשבת למי שסייעה להגדיר את אורח החיים המשפחתי ואת דמותה של האישה כריבונית במשק הבית הפרוטסטנטי.

ויקיפדיה

פייסבוק

יום זה מוקדש לה בלוח השנה של הכנסייה הלותרנית בארה”ב

בתמונה הגדולה: דיוקן מאת לוקאס קרנאץ’, 1529

בתמונה הקטנה: טקס החתונה של מרטין לותר וקתרינה פון בורה, משמאל הכומר בוגנהאגן, מימין העדים ד”ר ג’ונאס אייבל והצייר לוקאס קרנאץ’ (שם הצייר/ת לא ידוע)