עמוד 1
רגיל

הלן אילון

הלן אילון, נולדה ב-1931

היום, לפני 88 שנים, נולדה הלן אילון, אמנית אקו-פמיניסטית יהודייה-אמריקאית. מתוך מציאות חייה בלב הקהילה היהודית האורתודוקסית הגדולה בניו יורק, וכמי שקיימה במשך שנים אורח חיים של רבנית, החלה לעסוק ביהדות מנקודת מבט נשית, והתמקדה באמנותה בעיקר בסוגיות של היעדר הקול הנשי, ויסות גופן וחייהן של נשים והיחס הבלתי שוויוני כלפיהן בהגות ובהלכה היהודית. נושא מרכזי נוסף ביצירתה הוא “תיקון עולם”, בפרט בהקשר של התנגדות למלחמה גרעינית ושל הצלת כדור הארץ. יצירותיה, הכוללות מיצגי מולטימדיה של אמנות תהליכית, מוצגות תדיר במיטב המוזיאונים בארה”ב.

ויקיפדיה

האתר של הלן אילון

פייסבוק

בתמונה הגדולה: הלן אילון עם אמה, ערב שבת בשנות ה-90 [מקור]

בספר זיכרונותיה, “מה שמרוסן חייב למצוא שחרור: ילדותי היהודית-אורתודוקסית, חיי כאמנית פמיניסטית” (2012), היא מתארת את תחושותיה בעת הדלקת הנרות בערב שבת בבית ילדותה:
“בשעת הדלקת הנרות, מפת השולחן המסנוורת מלובן, שכיסתה את שולחן חדר האוכל הגדול, יצרה מראה של עולם ללא רבב. זרועותיה היו מביאות את אור השבת אל עיניה העצומות בקשתות רחבות, סוחפות את האור לעבר פניה – פעם אחת, פעמיים, שלוש – בתנועה איטית. כאשר הרימה את כפות ידיה מעל פניה, עיניה שמתחת היו תמיד לחות. ‘שבת שלום!’ היא הייתה קוראת ומנשקת את כל מי שהיה עד להגעה המופלאה של השבת, יחד עם הלבנה והכוכבים, המלכה והמלאכים והשכינה – הנוכחות הנשית הנשגבת – שהגיעו כולן מדי שבוע עם שקיעת החמה ועם הצפירה שנשמעה ברחבי שכונת בורו פארק על-מנת להכריז על זמן ה’ליכטבענטשן’ – רגע הברכה על הדלקת הנרות.
אך בשום מקום בחמשת חומרי התורה אין ציווי על נשים להדליק נרות; אמות-אמותינו העבירו את המנהג הזה מדור לדור…”

בתמונה הקטנה: תמונתה המופיעה על כריכת ספר זיכרונותיה, מתוך כתבה במגזין היהודי-אמריקאי “פורוורד”, על “השחרור של הלן אילון

רגיל

אמל קלוני

אמל עלם-א-דין קלוני, נולדה ב-1978

היום, לפני 41 שנים, נולדה אמל קלוני, עורכת דין לבנונית-בריטית. היא מתמחה במשפט בינלאומי ובזכויות אדם, ועוסקת בבוררויות בין מדינות בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג; בבתי דין מיוחדים לבחינת פשעי מלחמה שנעשו בלבנון וביוגוסלביה; בוועדות של האו”ם לבחינת עינויים ומלחמה בטרור; במאסרים בלתי חוקיים של עיתונאים באזורי מלחמה ושל ראשי מדינות שהופלו; במאבק להכרה ברצח העם הארמני; ובתביעת דעא”ש על רצח העם היזידי וסחר בבני אדם בבית הדין הפלילי הבינלאומי. הקרן הפילנתרופית שהקימה פועלת למען קידום צדק בבתי משפט, בקהילות ובכיתות לימוד ברחבי העולם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: קלוני ועו”ד ג’פרי רוברטסון, מייצגים יחד את ארמניה בתביעה נגד פוליטיקאי טורקי על הכחשת רצח העם הארמני בבית הדין האירופי לזכויות אדם, 2015

בתמונה הקטנה: מרצה בפני בוגרי אוניברסיטת ואנדרבילט (מאי 2018): 
“אנחנו צריכים אנשים צעירים בעלי אומץ לומר: ‘זה העולם שלנו עכשיו, וכמה דברים עומדים להשתנות!’
כשתשבו בכיסא הנדנדה שלכם ותדברו עם נכדיכם בעוד שנים רבות, ודאו שיהיה לכם סיפור טוב לספר. העצה שלי היא שלא חייבים להיות גנדי או מנדלה או מרטין לותר קינג, ולא חייבים להיות פעילים למען זכויות אדם… יהיו רגעים בחיים שהשביל ביער יתפצל לשתי דרכים, וכשזה יקרה: היו אמיצים. הטילו ספק במה שמקובל ונהוג. התייצבו למאבק למען מה שאתם מאמינים בו.
כאשר נשים בכל רחבי העולם סובלות מהתעללות פיזית ומוטלות מגבלות על יכולתן לעבוד, להיות בעלות רכוש, לעבור ממקום למקום ואפילו לקבל משמורת על ילדיהן, אנו זקוקים לאומץ. כאשר עוד ועוד עיתונאים ברחבי העולם נעצרים, אנחנו זקוקים לאומץ.”
[לנאום המלא]

רגיל

קתלין לין

קתלין פלורנס לין, 1955-1874

היום, לפני 145 שנים, נולדה קתלין לין, רופאה ופעילה פוליטית אירית. היא הייתה מהנשים הראשונות שלמדו רפואה באירלנד, וב-1909 הייתה לעמיתה בקולג’ הרופאים המלכותי של אירלנד. היא נודעה בתמיכתה בפועלים השובתים ב”נעילה הגדולה” וכקצינת הרפואה הראשית בצבא האזרחים ב”מרידת חג הפסחא”. היא פעלה רבות באגודה האירית לזכות בחירה לנשים, וב-1923 הייתה מהראשונות שנבחרו לפרלמנט האירי. בביה”ח שהקימה ב-1919 למען אמהות וילדים חסרי אמצעים, שנוהל ע”י נשים בלבד, חוסנו כל המטופלים נגד שפעת ושחפת; בעקבות הצלחת התוכנית, מאז 1950 מחוסנים כל התינוקות באירלנד.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מטפלת בילדים בחצר בית החולים שהקימה, סנט אולטן. מתוך “הבלוג המרכזי למורשת קולג’ הרופאים המלכותי של אירלנד

בתמונה הקטנה: לין (משמאל) עם מדלן פרנץ’-מאלן (שהייתה כנראה זוגתה). מתוך “אייריש טיימס

רגיל

אליס וילדון

אליס אן וילדון, 1919-1866

היום, לפני 153 שנים, נולדה אליס וילדון, סופרג’יסטית, סוציאליסטית ופעילת שלום בריטית. עם הצטרפות בריטניה למלחה”ע ה-1 היא התבטאה רבות נגד מלחמה וסייעה לצעירים שחמקו מגיוס החובה מטעמי מצפון. ב-1917 הורשעו וילדון ומשפחתה בקנוניה לרצוח את ראש הממשלה לויד ג’ורג’. בריאותה הידרדרה במהירות בכלא, ולאחר מותה קברה נותר לא מסומן, מחשש להשחתה. כמאה שנים אחר כך, ב-2012, הוכיח תחקיר של הבי-בי-סי כי הראיות נגדה זויפו ע”י סוכני ביון בשירות הממשלה על-מנת להצדיק את קיום המחלקה שרדפה את התנועה האנטי-מלחמתית ולחזק את דעת הקהל נגדה.

אתר שהוקם ומופעל ע”י נינותיה, דיירדרה וקלואי מייסון, למען טיהור שמה, בירור האמת מאחורי הפללתה ותיעוד פועלה ומורשתה

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: תמונת המעצר של וילדון, זכויות ל”דרבי טלגרף

בתמונה הקטנה: אליס וילדון (מימין), עם בנותיה וויני וילדון-מייסון והאטי וילדון, במעצר בתחנת המשטרה של דרבי, ינואר 1917

רגיל

בת אלפיים: וֵלֶדָה

אחרי 2,000 פוסטים, חוגגות שבוע של היא-סטוריה בת אלפיים!

וֵלֶדָה מנהיגת הבְּרוּקְטֶרִים

וֵלֶדָה (“הרואה” בניב קדם-קלטי) הייתה כָּמְרָה של שבט הבְּרוּקְטֶרִים, שניבאה את הצלחת המרד שלהם ברומאים ונחשבת למי שהובילה אותו והייתה המוח שמאחוריו. בשנת 70 לספירה נחל המרד ניצחון (זמני) כששני לגיונות של חיל המצב הרומי נכנעו ללא קרב, מפקדיהם נשלחו אל ולדה, וסירותיהם הובלו אליה כמנחה. במחצית השנייה של המאה ה-1 היא נתפסה על-ידי רוב השבטים הגרמאניים כמעין אלה, השייכת לשושלת של נבואה קדושה שניתנה לנשים, והייתה לה השפעה רבה כבוררת עליונה בסכסוכים ובעימותים. עד היום היא מונצחת ביצירות אמנות ובסיפורים מרחבי גרמניה, הולנד וסקנדינביה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: הדפס של הצייר ז’ורז’ מורו משנת 1921 המנציח “נביאה ברוקטרית בשם ולדה המעודדת את בני שבטה לצאת לקרב נגד רומא במהלך המרד הבטאווי שהתרחש בשנת 69-70 לספירה”

רגיל

פלורה נוואפה

פלורנס נוואנזורואהו נקירו נוואפה, 1993-1931

“איזו יהירות, איזו טיפשות הובילה אותנו לחורבן הזה, לטירוף הזה, לרשעות הזו, למלחמה הזו, למוות הזה? כשהמלחמה האכזרית הזו תיגמר, לא תהיה עוד מלחמה. זה לא יקרה שוב, לעולם לא. לעולם לא עוד.”
(מתוך ספרה “לעולם לא עוד”, 1975, עמ’ 70)

היום, לפני 88 שנים, נולדה פלורה נוואפה, סופרת, אשת חינוך ופעילה חברתית מניגריה, המכונה “האמא של הספרות האפריקאית המודרנית”. היא זכתה להכרה בינלאומית מיד עם פרסום ספרה הראשון, “אפורו” (1966), ומציגה בספריה את חייהן ונקודת מבטן של הנשים הניגריות בחברה המודרנית. נוואפה נודעה גם בתפקידה כשרת הבריאות והרווחה, שבמסגרתו עסקה בשיקום ניגריה לאחר מלחמת ביאפרה בסוף שנות ה-60, ובמיוחד באיחוד משפחות ובהקמת מסגרות ליתומים ולפליטים. ב-1974 ייסדה הוצאה לאור, הראשונה באפריקה בבעלות אישה שחורה והראשונה שהתמקדה בנשים כקהל יעד.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך כרזת הסרט הדוקומנטרי “הבית של נוואפה” (2016), מאת היוצר הניגרי אונייקה נווליו [טריילר]

בתמונה הקטנה: מתוך ריאיון עמה לטלוויזיה הנורווגית, 1987

רגיל

ג’ולייטה קסטיינוס

ג’ולייטה קסטיינוס רואיז, נולדה ב-1954

היום, לפני 65 שנים, נולדה ג’ולייטה קסטיינוס, פרופ’ לסוציולוגיה מהונדורס, שכיהנה כנשיאת האוניברסיטה הלאומית של הונדורס וכיועצת האו”ם וארגוני זכויות אדם לענייני אמריקה הלטינית. היא הקימה מרכז מחקר המנתח סטטיסטיקות של פשיעה אלימה ברחבי המדינה, הובילה קמפיין נגד אלימות בהונדורס, שהתמקד בקרטלי סמים, בשחיתות משטרתית ובהגבלת ההפצה של כלי נשק, ופעלה לקידום רפורמות במשטרה ובבתי המשפט. היא הייתה גם חברה ב”ועדת האמת והפיוס” שהוקמה לשם בירור האירועים שהובילו להפיכה השלטונית ב-2009 שבה הודח נשיא הונדורס מנואל סלאיה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: במסיבת עיתונאים לרגל סיום כהונה של 8 שנים בראש האוניברסיטה הלאומית של הונדורס, ספטמבר 2017 [מקור]

בתמונה הקטנה: קסטיינוס מקבלת מידי ג’ון קארי ומישל אובמה את “אות האומץ הנשי הבינלאומי” לשנת 2013, המוענק מדי שנה על ידי מחלקת המדינה של ארה”ב לנשים מרחבי העולם שגילו במעשיהן מנהיגות, אומץ לב, תושייה ונכונות להקרבה יוצאת דופן למען הזולת ובפרט למען קידום זכויות נשים [מקור]

רגיל

ז’נבייב הקדושה

ז’נבייב הקדושה, 512-423

היום מציינת הכנסייה הקתולית את יומה של ז’נבייב הקדושה, פטרונית העיר פריז. בגיל 15 החליטה להקדיש את חייה לאל, ובמהרה נודעה בפריז באדיקותה, בחזיונותיה ובעבודת הצדקה שלה. ב-451, עם התקרבותו של צבא אטילה ההוני לפריז, שכנעה את תושבי העיר המבוהלים להתפלל במקום להימלט, ואטילה, כך מסופר עד היום, סב על עקביו ונמנע מכיבוש העיר. ב-464, תחת מצור הפרנקים על פריז, פעלה כמתווכת מולם ושכנעה אותם לשחרר את אסירי המלחמה ולהפגין חמלה יוצאת דופן כלפי תושבי העיר, וכן הבריחה מזון לעיר. הפנתיאון הלאומי, ספריית הסורבון ומוסדות חשובים נוספים הוקדשו לה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ציור מהמאה ה-17 המוצג במוזיאון קרנוולֶה להיסטוריה של פריז, המציג את ז’נבייב מגנת פריז, ומאחוריה אוטל דה-ויל (כיום בית עיריית פריז) ואיל דה לה סיטה (הגרעין ההיסטורי של פריז, האי שבו נמצאת כיום קתדרלת נוטרדאם) 

בתמונה הקטנה: בול משנת 2012 המנציח את דמותה, מבריחה שקי תבואה אל תוך פריז הנצורה

התמונות מתוך פוסט על “14 יצירות אמנות המספרות את סיפורה של ג’נבייב מפריז” באתר “ציורי מיתולוגיה”

רגיל

איימי ז’אק גארווי

איימי יופימיה ז’אק גארווי, 1973-1895

“האישה דמוית בובה-תינוקת שייכת לעבר, והאישה הערה מתחשלת, מוכנה לכל שעת חירום, מוכנה להיענות לקריאה, אפילו תהיה זו קריאה להתייצב אל מול התותחים בשדה הקרב.”

היום, לפני 123 שנים, נולדה איימי ז’אק גארווי, עיתונאית ואקטיביסטית ג’מייקנית, מהנשים השחורות הראשונות שפעלו כעיתונאיות ומוציאות לאור במאה ה-20 ומחלוצות האקטיביזם הפאן-אפריקאי. מגיל צעיר נהגה לקרוא עיתונים ולהיות מעורבת פוליטית, ועם הגעתה להארלם, ניו יורק, ב-1917 התוודעה להתאחדות העולמית לקידום שחורים והייתה לדמות מרכזית בהנהגתה ובהסברה למען עצמאות אפריקה, ככותבת, כעורכת העיתון “עולם השחורים” וכנואמת סוחפת. “מזכר משותף לאפריקה, לקריביים ולאמריקות” שכתבה ב-1944 שכנע רבים מנציגי האו”ם לאמץ אמנה לשחרור אפריקה מהקולוניאליזם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה (מימין לשמאל): מרקוס גארווי (בעלה), מנכ”ל ההתאחדות העולמית לקידום שחורים, הנרייטה וינטון דייוויס, השחקנית והפעילה לשיפור מעמד השחורים, ואיימי ז’אק גארווי, בכנס של ההתאחדות במדיסון סקוור גארדן, ניו יורק, אוגוסט 1920

התמונה הקטנה מתוך כריכת הספר “איימי ז’אק גארווי: כתבים נבחרים מעולם השחורים”, בהוצאת אוניברסיטת טנסי (2016), מתוך אוסף התמונות של מרכז שומברג לחקר התרבות השחורה בספריית ניו יורק

רגיל

זאינב בנגורה

חג’ה זאינב האווה בנגורה, נולדה ב-1959

היום, לפני 59 שנים, נולדה זאינב בנגורה, פוליטיקאית ופעילה חברתית מסיירה לאון. מלחמת האזרחים נגד שלטון החונטה הצבאית פרצה בראשית שנות ה-90, בהיותה מנהלת בחברת ביטוח גדולה, ובנגורה נעשתה פעילה חברתית. היא הקימה את הארגון הלא-מפלגתי הראשון במדינה למען זכויות נשים, יצאה נגד השחיתות השלטונית ונגד הזוועות שבוצעו כלפי האוכלוסייה האזרחית, והייתה ממובילות הקמפיין למען בחירות דמוקרטיות (שהושגו ב-1996). ב-2007 מונתה לשרת החוץ של סיירה לאון, וב-2010 לתפקיד שרת הבריאות. ב-2012 מונתה לנציבה מיוחדת של האו”ם לענייני אלימות מינית בזמן מלחמה.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך דף השותפים באתר “יחד למען ילדות”, שותפות בינלאומית של ממשלות, ארגוני או”ם, ארגונים במגזר הפרטי ואישים מובילים, המוקדשת למניעת אלימות נגד ילדים, עם דגש מיוחד על אלימות מינית נגד ילדות, כצעד בסיסי להשגת זכויות אדם ורווחה, שוויון מגדרי ופיתוח בר-קיימא.

בתמונה הקטנה: נואמת בעת קבלת פרס לקידום נשים בשלום ובביטחון מטעם מזכירת המדינה האמריקאית הילרי קלינטון, על “תרומתה המתמשכת והאפקטיבית לקידום תפקידן של נשים בסיום עימותים בעולם”, 2016 [מקור]
בנאומה אמרה בנגורה: “אני רוצה להקדיש את הפרס הזה לכל הנשים האמיצות ברחבי העולם, שנפלו קורבן לפשע האכזרי של אלימות מינית, ושהיו אמיצות וחזקות מספיק כדי לחלוק את סיפוריהן איתי במאמציי להשמיע את קולותיהן על הבמה העולמית.”

רגיל

ג’ומאנה חדאד

ג’ומאנה חדאד, נולדה ב-1970

היום, לפני 48 שנים, נולדה ג’ומאנה חדאד, סופרת, דוברת ועיתונאית לבנונית, הבולטת בפועלה למען זכויות נשים, במאבקה נגד צנזורה ולמען חופש הביטוי ובביקורתה על דת מאורגנת. ב-2008 ייסדה את “ג’סד” (“גוף”), מגזין תרבות בערבית המעורר מחלוקת בשל עיסוקו בטאבו של הגוף דרך קולנוע, ספרות, אמנות ומדע. השנה החלה לשדר תוכנית ב”אל-חורה”, ערוץ טלוויזיה בלוויין המשודר מארה”ב בערבית, העוסקת בסוגיות של חופש ביטוי וחשיבה ביקורתית. מזה כמה שנים היא נכללת ברשימת 100 הנשים הערביות החזקות בעולם של “מגזין העסקים הערביים”, בשל תרומתה התרבותית ופועלה החברתי.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך כתבת דיוקן ב”לה פיגארו נשים” (בצרפתית): “ג’ומאנה חדאד מלבנון: לא לטאבו על מין“, 2014 [צילום: פרנקו טטמנטי]

בתמונה הקטנה: מתראיינת על פמיניזם ומיניות, גרמניה 2010 [צילום: היינריך בול שטיפטונג]

רגיל

מריון דֶנהוֹף

מריון הֶדָה אילזה, הרוזנת דֶנהוֹף, 2002-1909

היום, לפני 109 שנים, נולדה מריון דֶנהוֹף, עיתונאית וסופרת גרמנייה, מהפורות והמשפיעות בגרמניה שלאחר מלחמת העולם השנייה. היא הייתה שותפה ל”קשר ה-20 ביולי” כנגד היטלר, אך הצליחה להטעות את חוקרי הגסטאפו ולהינצל מהוצאה להורג. ב-1946 החלה לכתוב ב”די צייט” (“הזמן”), השבועון הנמכר והנקרא ביותר בגרמניה, ובמשך שנים רבות הייתה העורכת הראשית והמוציאה לאור. בנוסף כתבה יותר מ-20 ספרים, כולל ניתוחים פוליטיים והיסטוריים של גרמניה. את כל ירושתה הקדישה להקמת קרן המעניקה מדי שנה, מאז 2003, את “פרס מריון דנהוף” לקידום היחסים והשלום בין העמים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עומדת על ידיהם של אחיה, כריסטוף והייני, 1936 [מתוך אתר “קרן מריון דנהוף”]

התמונה הקטנה מתוך ביוגרפיה שלה בארכיון אתר “וולדורף חינוך היום”

רגיל

פטרה קלי

פטרה קרין קלי, 1992-1947

היום, לפני 71 שנים, נולדה פטרה קלי, פוליטיקאית ופעילת אקו-פמיניזם גרמנייה. בשנות ה-60 למדה מדע המדינה בוושינגטון, שם קיבלה השראה ממאבקה של התנועה לזכויות האזרח והשתתפה בהפגנות נגד מלחמת וייטנאם ונגד החימוש הגרעיני. ב-1971 החלה לעבוד בנציבות האירופית למען הרחבת האיחוד, זכויות נשים ושמירת הסביבה, וכן ארגנה הפגנות מחאה מהגדולות בעולם נגד נשק גרעיני ובעד שלום. ב-1983 זכתה מפלגת הירוקים בראשותה ב-27 מושבים בפרלמנט המערב-גרמני, והייתה למפלגה הירוקה הראשונה בעולם בעלת השפעה חשובה ברמה ארצית ובינלאומית. ב-1992 נרצחה קלי בשנתה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: קלי, בקסדה מעוטרת פרחים, בהפגנת מחאה מול בסיס של צבא ארה”ב בעיר הגרמנית מוטלנגן, 1983 [מתוך מאמר הספד ב”דר שפיגל”]

בתמונה הקטנה: במסיבת עיתונאים לאחר בחירות 1983, עם אוטו שילי וריינר טרמפט [מתוך אתר “היסטוריה של גרמניה במסמכים ובתמונות”]

רגיל

מרג’אן סטראפי

מרג’אן סטראפי, נולדה ב-1969

היום, לפני 49 שנים, נולדה מרג’אן סטראפי, סופרת, מאיירת ובמאית צרפתייה ילידת איראן, הפועלת לקידום פציפיזם וזכויות נשים. בסדרת הרומנים הגרפיים האוטוביוגרפיים שלה, “פרספוליס”, היא מגוללת את סיפור התבגרותה באיראן שלפני ואחרי המהפכה האסלאמית. הסדרה המצליחה תורגמה לשפות רבות, זכתה בפרס הפסטיבל הבינלאומי לקומיקס ונבחרה לספר הקומיקס הטוב לשנת 2003 של “טיים” ו”ניו יורק טיימס”. ב-2007 עובדו הספרים לסרט אנימציה, בבימויה של סטראפי עצמה, שזכה בפרס חביב השופטים בפסטיבל קאן ובגראנד פרי בפסטיבל לונדון והיה מועמד גם לאוסקר ולגלובוס הזהב.

ויקיפדיה

עוד על “פרספוליס”
סדרת הספרים יצאה לאור בעברית בהוצאת “אחוזת בית” בשני חלקים, 2005 ו-2009
הסרט שודר בישראל במסגרת פסטיבל הקולנוע בירושלים, וזכה בפרס “ברוח החופש” המוענק לסרטים העוסקים בחופש הביטוי, חופש הדת וזכויות האזרח

פייסבוק

בתמונה הגדולה: סצנה מתוך הסרט “פרספוליס”

התמונה הקטנה מתוך דף האמן שלה באתר “גאונות”

רגיל

איו אוטמי

איו אוטמי, נולדה ב-1968

היום, לפני 50 שנים, נולדה איו אוטמי, עיתונאית וסופרת אינדונזית. ב-1994, במסגרת “הסדר החדש” של הנשיא סוהארטו, נסגרו עיתונים רבים במדינה, ואוטמי הצטרפה ל”ברית העיתונאים העצמאים” והוסיפה למחות נגד השלטון ולכתוב במחתרת, בין היתר ספר על שחיתות המשטר. הרומן הראשון שלה, “סאמן” (1998), נחשב ליצירת מופת ולאבן דרך בספרות האינדונזית ומסמל את המהפכה התרבותית והפוליטית שחלה באינדונזיה; אוטמי עוסקת בו בהתעוררות פמיניסטית ובהתנגדות לנאו-קולוניאליזם,  ובעצם כתיבתה שוברת טאבו לנשים באינדונזיה, שנאסר עליהן להתייחס לנושאים כמו מיניות ופוליטיקה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נואמת בפתיחת “פסטיבל ספרות ורעיונות” בניהולה, ג’קרטה, אוקטובר 2017

רגיל

וולטרין דה קלייר

וולטרין דה קלייר, 1912-1866

“אני מתה, כפי שחייתי, נפש חופשייה, לא מחויבת בשבועת אמונים לאף שליט, בשמיים או על פני האדמה”

היום, לפני 152 שנים, נולדה וולטרין דה קלייר, ממובילות התנועה האנרכיסטית בארה”ב בסוף המאה ה-19, הנחשבת ע”י רבות למבשרת הפמיניזם הרדיקלי. היא זכתה לשם בינלאומי ככותבת ודוברת מוכשרת שדגלה במחשבה חופשית והתנגדה לקפיטליזם, למדינה, למיליטריזם, לנישואים, לתפקידי מגדר ולשליטת הדת על מיניות ועל חייהן של נשים. חיבורה מ-1912 על אקטיביזם פוליטי באמצעות פעולה ישירה ואי-ציות אזרחי מצוטט עד היום ע”י פעילים למען שינוי חברתי במגוון תחומים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן, 1901, פילדלפיה (מתוך ויקיפדיה)

בתמונה הקטנה: גרפיטי בן ימינו, הנושא ציור וציטוט שלה:
“הם טרם השכילו ללמוד שישנו מאבק משותף אחד נגד אלה אשר ניכסו לעצמם את האדמה, את הממון ואת המכונות”.
מתוך האתר של “Occupy WallStreet”

רגיל

החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו”ם

החלטה מספר 1325 של מועצת הביטחון של האו”ם “על נשים, שלום וביטחון”, 2000

היום, לפני 18 שנים, התקבלה פה-אחד החלטה מספר 1325 של מועצת הביטחון של האו”ם, המצהירה לראשונה על מחויבות להבטיח את ייצוגן של נשים בתהליכי משא ומתן ובפוליטיקה הבינלאומית, מתוך הכרה בצורך להתייחס מנקודת מבט מגדרית לחוויותיהן הייחודיות של נשים ונערות באזורי לחימה בעת קביעת מדיניות, פתרון סכסוכים ושיקום לאחר מלחמה. את ההחלטה יזמה נטומבו ננדי נדיטווה, שרת החוץ של נמיביה ויו”ר מועצת הביטחון של האו”ם דאז (סגנית ראש ממשלת נמיביה כיום), והעברתה היא פרי עבודת שתדלנות מאומצת וממושכת של ארגוני נשים וארגוני חברה אזרחית רבים בעולם.

מדינת ישראל הייתה המדינה הראשונה בקרב חברות האו”ם אשר הטמיעה בחוק חלק מעקרונותיה של החלטה 1325: ב-2005 נחקק תיקון מס’ 4 לחוק שיווי זכויות האישה, הקובע כי בכל גוף ציבורי ממונה “יינתן ביטוי הולם בנסיבות העניין לייצוגן של נשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה”.
במציאות, ממשלת ישראל לא יישמה את החוק.
לאור זאת, עמותת “איתך مَعَكِ (מעכי) משפטניות למען צדק חברתי” (וקואליציה של ארגונים נוספים) פועלת לקידום יישומו של החוק, בין היתר על ידי הגשת עתירות לבג”ץ כנגד הרכבי ועדות וצוותים אשר אין בהם ביטוי הולם לנשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה.
בשנת 2014 התקבלה החלטת ממשלה המחייבת ניסוח של תוכנית פעולה לאומית לשוויון מגדרי ברוח החלטה 1325, אך טרם נערכה בישראל תוכנית שכזו.
עוד על “איתך مَعَكِ” באתר ובדף הפייסבוק של העמותה
ובדף הפייסבוק 1325 – נשים מנהיגות לשלום וביטחון

ויקיפדיה – החלטה 1325

ויקיפדיה – נטומבו ננדי נדיטווה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ישיבת מועצת הביטחון באו”ם על “נשים שלום וביטחון”, מתוך כתבה במלאת 15 שנים להחלטה 1325

בתמונה הקטנה: סמינר “בונות עתיד משותף”, שערכה עמותת “איתך مَعَكِ” ביולי 2018 (מתוך עמוד הפייסבוק של העמותה)

רגיל

סוהיר חמאד

סוהיר חמאד, נולדה ב-1973

“לֹא אֶרְקֹד לִצְלִיל
תֻּפֵּי הַמִּלְחָמָה שֶׁלָּכֶם.
לֹא אַשְׁאִיל אֶת נִשְׁמָתִי אוֹ
אֶת עַצְמוֹתַי לְתֻפֵּי הַמִּלְחָמָה
שֶׁלָּכֶם.
לֹא אֶרְקֹד
לְמִקְצָב הַחֲבָטוֹת שֶׁלָּכֶם.
אֲנִי מַכִּירָה אֶת הַמִּקְצָב הַזֶּה.
אֵין בּוֹ חַיִּים. אֲנִי מַכִּירָה
מִקָּרוֹב אֶת הָעוֹר
שֶׁאַתֶּם חוֹבְטִים בּוֹ.
הוּא הָיָה פַּעַם חַי
נִצּוֹד נִגְזָל
נִמְתַּח
[…]
אֲנִי אֶרְקֹד
וְאֶתְנַגֵּד וְאֶרְקֹד וְ
אֶתְנַגֵּד וְאֶרְקֹד.
פְּעִימַת הַלֵּב הַזֹּאת חֲזָקָה יוֹתֵר
מִמָּוֶת.
תֻּפֵּי הַמִּלְחָמָה שֶׁלָּכֶם לֹא
חֲזָקִים יוֹתֵר מֵהַנְּשִׁימָה הַזֹּאת.”

היום, לפני 45 שנים, נולדה סוהיר חמאד, משוררת ופעילה פוליטית אמריקאית ילידת ירדן. יצירתה טווה נרטיב משולב של נישול כבת לפליטים פלסטינים, כמהגרת וכאישה הנאבקת בסקסיזם.

ויקיפדיה

הציטוט מתוך שירה “מָה אֶהְיֶה”. השיר המלא בספוקן וורד בביצועה, מתוך כנס TED נשים 2010: “שירים על מלחמה, שלום, נשים וכוח”

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך ריאיון עמה ב-2007

בתמונה הקטנה: מקריאה שיר על נפגעי הוריקן “קתרינה” באירוע “פליטים למען פליטים”, צילום של תום מרטינז [מקור]

רגיל

שרון דולב

שרון דולב, שותפה לזכייה של התנועה לפירוק מנשק גרעיני בפרס נובל לשלום 2017

השבוע, לפני שנה, ניתן פרס נובל לשלום לקמפיין הבינלאומי נגד נשק גרעיני (ICAN). הקמפיין מהווה שותפות של עשרות ארגונים אזרחיים מסביב לעולם שחברו יחד למען עולם חופשי מנשק להשמדה המונית, והצליחו להביא 130 מדינות לשבת יחד למו”מ על אמנה שאוסרת על נשק גרעיני. עם השותפות לזכייה נמנית שרון דולב (שהיום חל יום הולדתה), מייסדת ומנהלת התנועה הישראלית נגד גרעין ופעילה למען זכויות אדם, שלום וסביבה. “בהתחלה סיפרתם לנו שהנשק הגרעיני הוא להגנתנו ועכשיו אתם מגינים על הנשק הגרעיני מפנינו, אלו הרוצים לפרק אותו”, אמרה בנאומה באו”ם למדינות הגרעיניות.

עוד על “התנועה הישראלית נגד גרעין”: בפייסבוק ובאתר של התנועה

עוד על התנועה הבינלאומית להשמדת נשק גרעיני

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נואמת באו”ם (צילום: קלייר קונבוי). מתוך כתבה במגזין המקוון “שיחה מקומית”: “הישראלית שזכתה בנובל לשלום: אנחנו הופכים את הנשק הגרעיני ללא חוקי

התמונה הקטנה מתוך ריאיון של “הטלוויזיה החברתית” עם שרון דולב על הגרעין הישראלי

רגיל

אלכוריה אמידאן

אלכוריה “רבאב” אמידאן, נולדה ב-1985

היום, לפני 33 שנים, נולדה אלכוריה אמידאן, פעילת זכויות אדם מסהרה המערבית. מאז 2006 היא נמצאת בחזית המאבק הלא-אלים למען זכותם של אנשי הסהרה להגדרה עצמית כנגד ממשלת מרוקו, שסיפחה את רוב שטחי הסהרה עם שחרורם משליטתה הקולוניאליסטית של ספרד ב-1975. על אף מעצרים רבים ופשיטות משטרתיות על ביתה בשל פעילותה הפוליטית, פועלת אמידאן להגברת המודעות להפרות של זכויות אדם שמבצעת מרוקו כנגד בני העם הסהרווי, באמצעות הפצת תמונות וסרטונים ומפגשים בצפון אירופה עם ארגוני זכויות אדם בינלאומיים, ארגוני סטודנטים ופוליטיקאים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: בעת זכייתה בפרס “סטודנטים למען שלום”, נורווגיה, 2009