עמוד 1
רגיל

קנדלריה פיגוארדו

קנדלריה פיגוארדו, 1914-1852

היום, לפני 165 שנים, נולדה קנדלריה פיגוארדו, גיבורת מלחמת השחרור של קובה מידי ספרד. עם פרוץ מלחמת עשר השנים ב-1868, פיגוארדו בת ה-16 הסתערה אל מעוז ההתקוממות באזור ביאמו, בעודה רוכבת על גבי סוס לבן ומנופפת בדגל החדש של קובה העצמאית. ב-1871 לכדו הספרדים רבים ממנהיגי המורדים והוציאו אותם להורג, ופיגוארדו עצמה נכלאה, נחקרה בעינויים ולבסוף גורשה מקובה, ובעיצומה של סופת הוריקן הפליגה לפלורידה. ב-1901, לאחר שארה”ב השתלטה על מושבות ספרד בים הקריבי בסיוע הפליטים הקובנים, פיגוארדו חזרה לקובה וזכתה לראות את הדגל הקובני מונף בגאון בהוואנה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

סופיה גומליוס

סופיה לוביזה גומליוס, 1915-1840

היום, לפני 177 שנים, נולדה סופיה גומליוס, אשת עסקים שוודית. בגיל 37 לוותה כסף מאחיה כדי להקים משרד פרסום, שהלך וצמח ברחבי אירופה והוא פעיל עד היום, כלומר הוא ממשרדי הפרסום והתקשורת הוותיקים בעולם. היא תמכה בהצגת אמת בפרסום כדי לבנות אמון מול הלקוחות, ובידלה את עצמה ממתחריה דאז בכך שהעסיקה מאיירים ויצרה פרסומות המשלבות אלמנטים ויזואליים עם סלוגנים. גומליוס הייתה גם פעילה למען דמוקרטיה ועיתונות חופשית בשוודיה, ושימשה כגזברית הארגון של נשות שוודיה למען סופרג’יזם. בעת מותה תוארה כאשת העסקים המצליחה ביותר בשוודיה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

ג’וסלין קלמנסיה

ג’וסלין אנדראה קלמנסיה, 2011-1952

“אנחנו, בני האנטילים, צריכים לתרגם כל הזמן. לקרוא ולכתוב בשפה זרה… [לעשות] סינתזה תרבותית, לחשוב בשפה אחרת ולהרגיש בשפה שלנו” – ג’וסלין קלמנסיה (נולדה היום, לפני 65 שנים), סופרת, לשונאית ופמיניסטית ילידת קוראסאו. היא פעלה לקידום התרבות והשפה הקריאולית פפיאמנטו, שפתם של צאצאי העבדים האפריקאים באיים הקאריביים ארובה, בונייר וקוראסאו, עד שב-2007 סוף-סוף הכיר השלטון ההולנדי בשפה כשפה רשמית. קלמנסיה פעלה רבות גם למען השמעת קולן של נשים קאריביות ולמען עצמאות האי קוראסאו, אשר ב-2010 זכה למעמד אוטונומי ונפרד מהאנטילים ההולנדיים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אלברטה אויאנגקוי-סנטוס

אלברטה אויאנגקוי-סנטוס, 1953-1865

היום, לפני 152 שנים, נולדה אלברטה אויאנגקוי-סנטוס, מנהיגה בולטת של נשות מלולוס שבפיליפינים. ב-1888 הובילה את מאבקן הראשון של נשות מלולוס מול המושל הספרדי, שבסופו קיבלו אישור להקים בית ספר לנשים. היא סייעה רבות למהפכנים למען עצמאות הפיליפינים כנגד כיבוש הספרדי והאמריקאי, בין היתר בהקמת הצלב האדום הפיליפיני ובהעברת הודעות מוצפנות בין המורדים. בנוסף, כמי שנשים רבות באו ללמוד ממנה לבשל, מיוחס לה במידה רבה גם שימורו של המטבח הפיליפיני המסורתי. ביתה הוכרז כמרכז מורשת לאומי ומופעל בו היום מוזיאון נשות מלולוס, המנוהל ע”י החימש (בן-נין) שלה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: מוזיאון נשות מלולוס בבית אויאנגקוי-סנטוס
בתמונה הגדולה: “נשות מלולוס”, צייר רפאל דל קסאל. מוצג בבית אויאנגקוי-סנטוס
לפי הבלוג “התייר הטרנסצנדנטלי“, הציור מתאר את הרגע ההיסטורי ב-12 בדצמבר 1888 שבו הנשים, בנותיהם של מהפכנים וסוחרים סינים עשירים, הציגו בפני המושל ולריאנו ויילר את דרישתן ללמוד ספרדית בבית ספר.


רגיל

רות רזניק

רות חדווה רזניק, נולדה ב-1932

היום, לפני 85 שנים, נולדה רות רזניק, פעילה פמיניסטית ישראלית, כלת פרס ישראל על מפעל חיים עבור תרומה מיוחדת לחברה בשינוי המודעות לאלימות במשפחה. היא נמנתה עם מייסדות התנועה הפמיניסטית הישראלית, וב-1977 הייתה ממקימות עמותת “ל.א. – לחימה באלימות נגד נשים”, אשר הקימה את המקלט הראשון בישראל לנשים מוכות (ומאז הקימה מקלטים נוספים וקווי חירום), וכן אוספת ומפיצה מידע על ממדיה ומאפייניה של האלימות נגד נשים, לרבות סחר בנשים. עד היום ממשיכה רזניק לנהל את העמותה, להרצות בפני גופים כמו המשטרה ומערכת הבריאות, ולקדם חקיקה להגנה על נשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אֶליף שאפאק

אֶליף שאפאק, נולדה ב-1971

“אני מעוניינת להראות את הדברים המשותפים לנו כבני אדם, החולקים את אותו כדור ואת אותם כאבים ושמחות, ולא להערים עוד אבנים בחומות מדומיינות בין תרבויות, דתות וקבוצות אתניות” – אֶליף שאפאק (נולדה היום, לפני 46 שנים), סופרת ופובליציסטית טורקייה פופולרית ורבת השפעה. בספריה היא משלבת מסורות של מספרי סיפורים ממזרח וממערב, המשקפים אידיאלים של רב-תרבותיות וקוסמופוליטיות. כפמיניסטית היא עוסקת רבות בקידום שוויון מגדרי, חופש ביטוי וזכויות להט”ב, מיעוטים ומהגרים בטורקיה ובעולם בכלל וקוראת לסולידריות נשית גלובלית.

ויקיפדיה

שיחת TED של שאפאק על “הפוליטיקה של הספרות” (עם כתוביות בעברית)

שיחת TED של שאפאק על “כוחה המהפכני של חשיבה שונה

פייסבוק 

רגיל

זוהרה בגום קאזי

זוהרה בגום קאזי, 2007-1912

היום, לפני 105 שנים, נולדה זוהרה בגום קאזי, רופאה בנגלשית שכונתה “פלורנס נייטינגייל של דאקה” בשל היותה האישה המוסלמית-בנגלית הראשונה שעסקה ברפואה. במשך שנים אחדות היא חיה באשרם שייסד מהאטמה גנדי בנאגפור, הודו, והעניקה שם טיפול רפואי חינם לעניים. היא גם אימצה וחינכה ילדים רבים ממשפחות מצוקה ברחבי בנגלדש. במהלך הקריירה שלה, קאזי כיהנה בכמה משרות רפואיות חשובות, ביניהן פרופסורית בקולג’ הרפואי של דאקה ומנהלת מחלקת המיילדות והגינקולוגיה בבית החולים שלו, וכן סיפקה טיפול ללוחמי חופש שנפגעו במהלך מלחמת השחרור של בנגלדש.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מלכה רופא

מלכה רופא, 1996-1915

היום, לפני 102 שנים, נולדה מלכה רופא, לוחמת ואלחוטאית בפלמ”ח. ב-1937 הצטרפה לקיבוץ מעוז חיים שבעמק בית שאן, ופעלה עם קבוצה מצומצמת של אתתים ב”גדעון”, יחידת הקשר של “ההגנה”. ב-1942 הוכשרה באלחוט מורס ע”י הסוכנות היהודית ובחסות הבריטים, וב-1943 נשלחה ע”י המוסד לעלייה ב’, במסווה של חייל בריטי, להקים תחנת אלחוט בבגדד ולהכין את יהודי עיראק לעלייה לארץ. בחזרתה ארצה שידרה מתחנת האלחוט המרכזית בת”א לתיאום של אוניות מעפילים מארצות אירופה. לאחר קום המדינה ופירוק הפלמ”ח חזרה לקיבוצה, שם עבדה בין השאר בהנהלת חשבונות, במטבח ובחינוך.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

המלכה ראניה

ראניה אל-עבדאללה מלכת ירדן, נולדה ב-1970

היום, לפני 47 שנים, נולדה ראניה אל-עבדאללה מלכת ירדן. היא נולדה בכווית לפליטים פלסטינים, ונודעת בפעילותה למען איכות הסביבה, בריאות, חינוך, דיאלוג בין-תרבותי ועוד, וכן למען בני עמה הפלסטינים. היא הקימה את קרן נהר הירדן, גוף חוץ-ממשלתי לעידוד אוכלוסיות בעלות הכנסה נמוכה, יזמה תוכנית הגנה על ילדים בסיכון של אלימות במשפחה ואת קרן אל-עמאן למען עתידם של יתומים, וקידמה מתן מלגות לירדנים הלומדים באוניברסיטאות ברחבי העולם. ב-2007 הכיר בה יוניסף כנציגה הראשונה למען הילדים, וב-2009 היא מונתה ליו”רית כבוד של יוזמת האו”ם למען חינוך לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ביקור אצל פליטות סוריות בלסבוס, יוון

רגיל

ג’יהאן סאדאת

ג’יהאן סאדאת, נולדה ב-1933

היום, לפני 84 שנים, נולדה ג’יהאן סאדאת, מנהיגה פוליטית ופעילת זכויות אדם מצרייה. כגברת הראשונה של מצרים, השפיעה רבות על הרפורמה בחקיקה למען זכויות האזרח במדינה. חוקים שקידמה העניקו לנשים מגוון של זכויות חדשות, כמו הזכות לדמי מזונות ולמשמורת על ילדים במקרה של גירושין, ומכונים לעתים קרובות “חוקי ג’יהאן”. בין היתר ייסדה מרכז שיקומי לפצועי מלחמה אחרי מלחמת ששת הימים, קואופרטיב העוזר לנשים באזור דלתת הנילוס להגיע לעצמאות כלכלית, את החברה המצרית למען חולי סרטן, את בנק הדם המצרי וארגון המסייע ליתומים מצרים למצוא משפחה מאמצת.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נואמת באוניברסיטת הרווארד, 1975 (הזכויות על התמונה לאוני’ הרווארד)

בתמונה הקטנה: עם אנואר, 1979

רגיל

זהרא רהנוורד

זהרא רהנוורד, נולדה ב-1945

היום, לפני 72 שנים, נולדה זהרא רהנוורד, אקדמאית, אמנית ופוליטיקאית איראנית, שפועלת למען קידום זכויות הנשים באיראן. בשנים 2006-1998 כיהנה כדיקאנית אוניברסיטת אל-זהרה בטהרן, האישה הראשונה העומדת בראש מוסד אקדמי באיראן מאז מהפכת 1979, וכן כיהנה כיועצת פוליטית לנשיא איראן הקודם, מוחמד ח’תאמי. כשזכה אחמדניז’אד בבחירות, נערך טיהור של נציגי התנועה הרפורמיסטית ורהנוורד הוסרה מתפקידה כדיקאנית. כיום היא ממנהיגות האופוזיציה בארצה וחברת התנועה הפוליטית “הדרך הירוקה לתקווה”, שפועלת נגד נשיאותו של אחמדניז’אד ולמען קיום החוקה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

הנסיכה סופיה דוליפ סינג

הנסיכה סופיה אלכסנדרה דוליפ סינג, 1948-1876

היום, לפני 141 שנים, נולדה סופיה דוליפ סינג, סופרג’יסטית ופעילה למען שחרור הודו, סיקית פונג’אבית שחיה בבריטניה. היא הובילה את “ליגת הנשים נגד מיסוי”, שהתנגדה לשלם מיסים כל עוד אין לנשים זכות הצבעה, וב-1910 השתתפה במצעד הסופרג’יסטיות שבו תקפו אזרחים והמשטרה את הפעילות, אירוע שנודע כ”יום שישי השחור”. על אף היותה מקורבת למשפחת המלוכה הבריטית, היא הייתה “פורעת חוק” וסייעה למנהיגי התנועה הלאומית ההודית. במהלך מלחה”ע ה-1 תמכה בחיילים אסייתיים בכוחות הבריטיים, מחתה נגד האיסור על נשים להשתתף במאמץ המלחמתי והתנדבה לצלב האדום.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: הנסיכה סופיה דוליפ סינג מוכרת את מגזין “הסופרג’יסטית” מחוץ לארמון המפטון קורט בלונדון, שכמה דירות בו היו בבעלותה (כך כיתוב התמונה במקור, כפי שהתפרסמה בעיתון ב-1913)

רגיל

בלה אבצוג

בלה סביצקי אבצוג, 1998-1920

“הם העניקו לנו את ‘יום האישה הבינלאומי’. ב-1975 העניקו לנו את ‘שנת האישה’. אמרתי, פעם, מי יודע, אם נתנהג יפה, ירשו לנו להיות ממש-ממש בעניינים. ובכן, לא התנהגנו יפה, ואנחנו היכן שאנחנו” – בלה אבצוג (נולדה היום, לפני 97 שנים), עורכת דין ומנהיגה פמיניסטית יהודייה אמריקאית. “בלה הלוחמנית” הייתה ממובילות הגל השני של הפמיניזם, נמנתה עם מקימות התנועות “נשים למען השלום” ו”האסיפה הפוליטית לנשים”, וכן פעלה למען זכויות האזרח, זכויות להט”ב ואיכות הסביבה. ב-1970 נבחרה לקונגרס, תחת סיסמת הבחירות: “מקומה של האישה בבית – בית הנבחרים”.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

פלורנס ג’פראי הרימן

פלורנס ג’פראי הרימן, 1967-1870

היום, לפני 147 שנים, נולדה פלורנס ג’פראי הרימן, סופרג’יסטית, פעילה חברתית, פעילת שלום ודיפלומטית אמריקאית. היא הובילה את אחד המצעדים הסופרג’יסטיים בניו יורק, חשפה בפני ועידת הנשים את תנאי העבודה הקשים במפעלי היזע ואת תנאי המגורים בשיכונים, ותוארה ע”י הנשיא רוזוולט כמי שאחראית ל”אספקת חלב לילדים היונקים העניים”. ב-1937 מונתה לשגרירה בנורווגיה. בראשית מלחה”ע ה-2 הקימה את “ועדת החסד”, שסייעה לילדים ולנשים באזורי המלחמה, וב-1940 ארגנה את הברחת אזרחי ארה”ב מהמדינות הסקנדינביות. הרימן המשיכה בפעילותה הפילנתרופית גם בשנות ה-90 לחייה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

הנרייט בי לורנצן

הנרייט בי לורנצן, 2001-1911

היום, לפני 106 שנים, נולדה הנרייט בי לורנצן, הומניסטית, פעילת שלום ופמיניסטית נורווגית. בשנות ה-30 הייתה ממייסדות אקדמיית ננסן, שקידמה פילוסופיה הומניסטית בעידן הטוטליטריזם, ובמסגרת זו הרצתה בעיקר על זכויות נשים ובפני נשים. במהלך מלחה”ע השנייה פעלה בתנועת ההתנגדות הנורווגית, עד שב-1943 נעצרה על ידי הגסטפו ונשלחה למחנה הריכוז ראוונסבריק, שם שהתה עד סוף המלחמה. לאחר המלחמה ייסדה מגזין נשים שהעלה על סדר היום את זכויות הנשים ואת מקומן בחברה. ב-1995 זכתה באות הכבוד הגבוה ביותר באוסלו ונכללה ברשימת מאה הנשים החשובות ביותר בנורווגיה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

צבא נשות השלום

צבא נשות השלום, נוסד ב-1915

היום, לפני 102 שנים, נוסד צבא נשות השלום, תנועת נשים אנטי-מלחמתית אוסטרלית. התנועה ביקשה לאחד נשים, ללא קשר לאמונתן הדתית או לנטייתן הפוליטית, ולהניע אותן לפעולה נגד המיליטריזם. הן התנגדו לגיוס חובה ודרשו שממשלות יקבלו מנדט מהאזרחים באמצעות משאל עם לפני יציאה למלחמה. בראש התנועה עמדה וידה גולדשטיין, סופרג’יסטית ופציפיסטית יהודייה-אוסטרלית, האישה הראשונה שהתמודדה בבחירות באימפריה הבריטית. המוטו של התנועה היה “אנחנו נלחמות נגד המלחמה” ודגלה היה בצבעי התנועה הסופרג’יסטית – סגול (כבוד), ירוק (תקווה) ולבן (טוהר).

עוד על צבא נשות השלום

עוד על וידה גולדשטיין

פייסבוק

בתמונה הקטנה: כמה מחברות צבא נשות השלום, וידה גולדשטיין בלבן

רגיל

נאדיה חילו

נאדיה חילו, 2015-1953

היום, לפני 64 שנים, נולדה נאדיה חילו, אשת ציבור ועובדת סוציאלית ערבייה-ישראלית. היא הייתה אחת הערביות הראשונות בשירות המבחן לנוער, הקימה את “מרכז הירש” המשלב פעילויות רווחה וחינוך לגיל הרך, ייסדה את עמותת “מנארה” לקידום מנהיגות נשית ערבית, ונבחרה לממונה על מעמד האישה הערבייה במרכז השלטון המקומי. כחברת כנסת מטעם מפלגת העבודה, הנוצרייה הראשונה בכנסת, הקימה את השדולה לדו-קיום יהודי-ערבי, ופעלה בין היתר לשיפור הטיפול בקטינים נפגעי עבירות מין ואלימות, לגיבוש נהלים לטיפול בקטינים חוסים ולמניעת רצח נשים במגזר הערבי.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אלה גנדי

אלה גנדי, נולדה ב-1940

היום, לפני 77 שנים, נולדה אלה גנדי, עובדת סוציאלית, פעילת שלום ופוליטיקאית דרום אפריקאית ממוצא הודי. ב-1975, תחת משטר האפרטהייד, נאסר עליה לעסוק בפעילות פוליטית והיא אף הושמה במעצר בית למשך תשע שנים בשל פעילותה. גנדי הייתה אחת מחברות מחתרת החזית הדמוקרטית שנפגשו עם נלסון מנדלה בעודו במאסר. בשנים 2004-1994 הייתה חברת הפרלמנט של דרום אפריקה ופעלה בעיקר בוועדת הרווחה, בוועדה ליזמות ציבורית ובוועדת אד-הוק לסוגיית הפונדקאות. כיום היא מפעילה תוכנית מסביב לשעון נגד אלימות במשפחה ומנהלת את קרן הפיתוח של מהטמה גנדי, סבה.

ויקיפדיה

פייסבוק

 

רגיל

הא שיאנגנינג

הא שיאנגנינג, 1972-1878

היום, לפני 139 שנים, נולדה הא שיאנגנינג, מהפכנית, פמיניסטית, פוליטיקאית ואמנית סינית ילידת הונג קונג. היא הייתה שותפה בולטת בתנועה המהפכנית של סון יאט-סן, “אבי האומה” של הרפובליקה הסינית. היא נאבקה למען שיווי זכויות מוחלט לנשים כשרה בממשלתו של סון, ארגנה את העצרת הראשונה בסין ליום האישה הבינלאומי ב-1924 והקימה בתי חולים ובתי ספר לנשים. בעתות מלחמה, מול היפנים, ארגנה את פעילותן של נשות הצלב האדום ואת איגוד ההצלה הלאומי. היא הייתה גם ציירת ומשוררת מוערכת, כיהנה בשנות ה-60 כיו”רית איגוד האמנים הסיניים וב-1997 הוקם מוזיאון על שמה.

ויקיפדיה

פייסבוק

קרדיט לצילום: Niu Weiyu

רגיל

קתרין סמבה-פנזה

קתרין סמבה-פנזה, נולדה ב-1956

היום, לפני 61 שנים, נולדה קתרין סמבה-פנזה, נשיאת הרפובליקה המרכז-אפריקאית, האישה הראשונה בתפקיד זה במדינתה, שהיא מהמדינות העניות בעולם. לפני כן הייתה אשת עסקים ועורכת דין, וכיהנה כראשת עיריית בנגי, עיר הבירה. כשפרצה המלחמה בין המיליציות הנוצריות המכונות “אנטי-בלקה” ובין ברית המורדים המוסלמית “סלקה”, מונתה סמבה-פנזה בהסכמת שני הצדדים לנשיאה זמנית, בשל היותה נייטרלית וא-מפלגתית. אל מול הטיהור האתני שמוסיף להתרחש באזורים נרחבים ברפובליקה, היא מתמידה בקריאותיה להידברות ובניסיונותיה להביא להסכם הפסקת אש.

ויקיפדיה

פייסבוק