עמוד 1
רגיל

ג’ומאנה חדאד

ג’ומאנה חדאד, נולדה ב-1970

היום, לפני 48 שנים, נולדה ג’ומאנה חדאד, סופרת, דוברת ועיתונאית לבנונית, הבולטת בפועלה למען זכויות נשים, במאבקה נגד צנזורה ולמען חופש הביטוי ובביקורתה על דת מאורגנת. ב-2008 ייסדה את “ג’סד” (“גוף”), מגזין תרבות בערבית המעורר מחלוקת בשל עיסוקו בטאבו של הגוף דרך קולנוע, ספרות, אמנות ומדע. השנה החלה לשדר תוכנית ב”אל-חורה”, ערוץ טלוויזיה בלוויין המשודר מארה”ב בערבית, העוסקת בסוגיות של חופש ביטוי וחשיבה ביקורתית. מזה כמה שנים היא נכללת ברשימת 100 הנשים הערביות החזקות בעולם של “מגזין העסקים הערביים”, בשל תרומתה התרבותית ופועלה החברתי.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך כתבת דיוקן ב”לה פיגארו נשים” (בצרפתית): “ג’ומאנה חדאד מלבנון: לא לטאבו על מין“, 2014 [צילום: פרנקו טטמנטי]

בתמונה הקטנה: מתראיינת על פמיניזם ומיניות, גרמניה 2010 [צילום: היינריך בול שטיפטונג]

רגיל

מריון דֶנהוֹף

מריון הֶדָה אילזה, הרוזנת דֶנהוֹף, 2002-1909

היום, לפני 109 שנים, נולדה מריון דֶנהוֹף, עיתונאית וסופרת גרמנייה, מהפורות והמשפיעות בגרמניה שלאחר מלחמת העולם השנייה. היא הייתה שותפה ל”קשר ה-20 ביולי” כנגד היטלר, אך הצליחה להטעות את חוקרי הגסטאפו ולהינצל מהוצאה להורג. ב-1946 החלה לכתוב ב”די צייט” (“הזמן”), השבועון הנמכר והנקרא ביותר בגרמניה, ובמשך שנים רבות הייתה העורכת הראשית והמוציאה לאור. בנוסף כתבה יותר מ-20 ספרים, כולל ניתוחים פוליטיים והיסטוריים של גרמניה. את כל ירושתה הקדישה להקמת קרן המעניקה מדי שנה, מאז 2003, את “פרס מריון דנהוף” לקידום היחסים והשלום בין העמים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עומדת על ידיהם של אחיה, כריסטוף והייני, 1936 [מתוך אתר “קרן מריון דנהוף”]

התמונה הקטנה מתוך ביוגרפיה שלה בארכיון אתר “וולדורף חינוך היום”

רגיל

פטרה קלי

פטרה קרין קלי, 1992-1947

היום, לפני 71 שנים, נולדה פטרה קלי, פוליטיקאית ופעילת אקו-פמיניזם גרמנייה. בשנות ה-60 למדה מדע המדינה בוושינגטון, שם קיבלה השראה ממאבקה של התנועה לזכויות האזרח והשתתפה בהפגנות נגד מלחמת וייטנאם ונגד החימוש הגרעיני. ב-1971 החלה לעבוד בנציבות האירופית למען הרחבת האיחוד, זכויות נשים ושמירת הסביבה, וכן ארגנה הפגנות מחאה מהגדולות בעולם נגד נשק גרעיני ובעד שלום. ב-1983 זכתה מפלגת הירוקים בראשותה ב-27 מושבים בפרלמנט המערב-גרמני, והייתה למפלגה הירוקה הראשונה בעולם בעלת השפעה חשובה ברמה ארצית ובינלאומית. ב-1992 נרצחה קלי בשנתה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: קלי, בקסדה מעוטרת פרחים, בהפגנת מחאה מול בסיס של צבא ארה”ב בעיר הגרמנית מוטלנגן, 1983 [מתוך מאמר הספד ב”דר שפיגל”]

בתמונה הקטנה: במסיבת עיתונאים לאחר בחירות 1983, עם אוטו שילי וריינר טרמפט [מתוך אתר “היסטוריה של גרמניה במסמכים ובתמונות”]

רגיל

מרג’אן סטראפי

מרג’אן סטראפי, נולדה ב-1969

היום, לפני 49 שנים, נולדה מרג’אן סטראפי, סופרת, מאיירת ובמאית צרפתייה ילידת איראן, הפועלת לקידום פציפיזם וזכויות נשים. בסדרת הרומנים הגרפיים האוטוביוגרפיים שלה, “פרספוליס”, היא מגוללת את סיפור התבגרותה באיראן שלפני ואחרי המהפכה האסלאמית. הסדרה המצליחה תורגמה לשפות רבות, זכתה בפרס הפסטיבל הבינלאומי לקומיקס ונבחרה לספר הקומיקס הטוב לשנת 2003 של “טיים” ו”ניו יורק טיימס”. ב-2007 עובדו הספרים לסרט אנימציה, בבימויה של סטראפי עצמה, שזכה בפרס חביב השופטים בפסטיבל קאן ובגראנד פרי בפסטיבל לונדון והיה מועמד גם לאוסקר ולגלובוס הזהב.

ויקיפדיה

עוד על “פרספוליס”
סדרת הספרים יצאה לאור בעברית בהוצאת “אחוזת בית” בשני חלקים, 2005 ו-2009
הסרט שודר בישראל במסגרת פסטיבל הקולנוע בירושלים, וזכה בפרס “ברוח החופש” המוענק לסרטים העוסקים בחופש הביטוי, חופש הדת וזכויות האזרח

פייסבוק

בתמונה הגדולה: סצנה מתוך הסרט “פרספוליס”

התמונה הקטנה מתוך דף האמן שלה באתר “גאונות”

רגיל

איו אוטמי

איו אוטמי, נולדה ב-1968

היום, לפני 50 שנים, נולדה איו אוטמי, עיתונאית וסופרת אינדונזית. ב-1994, במסגרת “הסדר החדש” של הנשיא סוהארטו, נסגרו עיתונים רבים במדינה, ואוטמי הצטרפה ל”ברית העיתונאים העצמאים” והוסיפה למחות נגד השלטון ולכתוב במחתרת, בין היתר ספר על שחיתות המשטר. הרומן הראשון שלה, “סאמן” (1998), נחשב ליצירת מופת ולאבן דרך בספרות האינדונזית ומסמל את המהפכה התרבותית והפוליטית שחלה באינדונזיה; אוטמי עוסקת בו בהתעוררות פמיניסטית ובהתנגדות לנאו-קולוניאליזם,  ובעצם כתיבתה שוברת טאבו לנשים באינדונזיה, שנאסר עליהן להתייחס לנושאים כמו מיניות ופוליטיקה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נואמת בפתיחת “פסטיבל ספרות ורעיונות” בניהולה, ג’קרטה, אוקטובר 2017

רגיל

וולטרין דה קלייר

וולטרין דה קלייר, 1912-1866

“אני מתה, כפי שחייתי, נפש חופשייה, לא מחויבת בשבועת אמונים לאף שליט, בשמיים או על פני האדמה”

היום, לפני 152 שנים, נולדה וולטרין דה קלייר, ממובילות התנועה האנרכיסטית בארה”ב בסוף המאה ה-19, הנחשבת ע”י רבות למבשרת הפמיניזם הרדיקלי. היא זכתה לשם בינלאומי ככותבת ודוברת מוכשרת שדגלה במחשבה חופשית והתנגדה לקפיטליזם, למדינה, למיליטריזם, לנישואים, לתפקידי מגדר ולשליטת הדת על מיניות ועל חייהן של נשים. חיבורה מ-1912 על אקטיביזם פוליטי באמצעות פעולה ישירה ואי-ציות אזרחי מצוטט עד היום ע”י פעילים למען שינוי חברתי במגוון תחומים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן, 1901, פילדלפיה (מתוך ויקיפדיה)

בתמונה הקטנה: גרפיטי בן ימינו, הנושא ציור וציטוט שלה:
“הם טרם השכילו ללמוד שישנו מאבק משותף אחד נגד אלה אשר ניכסו לעצמם את האדמה, את הממון ואת המכונות”.
מתוך האתר של “Occupy WallStreet”

רגיל

החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו”ם

החלטה מספר 1325 של מועצת הביטחון של האו”ם “על נשים, שלום וביטחון”, 2000

היום, לפני 18 שנים, התקבלה פה-אחד החלטה מספר 1325 של מועצת הביטחון של האו”ם, המצהירה לראשונה על מחויבות להבטיח את ייצוגן של נשים בתהליכי משא ומתן ובפוליטיקה הבינלאומית, מתוך הכרה בצורך להתייחס מנקודת מבט מגדרית לחוויותיהן הייחודיות של נשים ונערות באזורי לחימה בעת קביעת מדיניות, פתרון סכסוכים ושיקום לאחר מלחמה. את ההחלטה יזמה נטומבו ננדי נדיטווה, שרת החוץ של נמיביה ויו”ר מועצת הביטחון של האו”ם דאז (סגנית ראש ממשלת נמיביה כיום), והעברתה היא פרי עבודת שתדלנות מאומצת וממושכת של ארגוני נשים וארגוני חברה אזרחית רבים בעולם.

מדינת ישראל הייתה המדינה הראשונה בקרב חברות האו”ם אשר הטמיעה בחוק חלק מעקרונותיה של החלטה 1325: ב-2005 נחקק תיקון מס’ 4 לחוק שיווי זכויות האישה, הקובע כי בכל גוף ציבורי ממונה “יינתן ביטוי הולם בנסיבות העניין לייצוגן של נשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה”.
במציאות, ממשלת ישראל לא יישמה את החוק.
לאור זאת, עמותת “איתך مَعَكِ (מעכי) משפטניות למען צדק חברתי” (וקואליציה של ארגונים נוספים) פועלת לקידום יישומו של החוק, בין היתר על ידי הגשת עתירות לבג”ץ כנגד הרכבי ועדות וצוותים אשר אין בהם ביטוי הולם לנשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה.
בשנת 2014 התקבלה החלטת ממשלה המחייבת ניסוח של תוכנית פעולה לאומית לשוויון מגדרי ברוח החלטה 1325, אך טרם נערכה בישראל תוכנית שכזו.
עוד על “איתך مَعَكِ” באתר ובדף הפייסבוק של העמותה
ובדף הפייסבוק 1325 – נשים מנהיגות לשלום וביטחון

ויקיפדיה – החלטה 1325

ויקיפדיה – נטומבו ננדי נדיטווה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ישיבת מועצת הביטחון באו”ם על “נשים שלום וביטחון”, מתוך כתבה במלאת 15 שנים להחלטה 1325

בתמונה הקטנה: סמינר “בונות עתיד משותף”, שערכה עמותת “איתך مَعَكِ” ביולי 2018 (מתוך עמוד הפייסבוק של העמותה)

רגיל

סוהיר חמאד

סוהיר חמאד, נולדה ב-1973

“לֹא אֶרְקֹד לִצְלִיל
תֻּפֵּי הַמִּלְחָמָה שֶׁלָּכֶם.
לֹא אַשְׁאִיל אֶת נִשְׁמָתִי אוֹ
אֶת עַצְמוֹתַי לְתֻפֵּי הַמִּלְחָמָה
שֶׁלָּכֶם.
לֹא אֶרְקֹד
לְמִקְצָב הַחֲבָטוֹת שֶׁלָּכֶם.
אֲנִי מַכִּירָה אֶת הַמִּקְצָב הַזֶּה.
אֵין בּוֹ חַיִּים. אֲנִי מַכִּירָה
מִקָּרוֹב אֶת הָעוֹר
שֶׁאַתֶּם חוֹבְטִים בּוֹ.
הוּא הָיָה פַּעַם חַי
נִצּוֹד נִגְזָל
נִמְתַּח
[…]
אֲנִי אֶרְקֹד
וְאֶתְנַגֵּד וְאֶרְקֹד וְ
אֶתְנַגֵּד וְאֶרְקֹד.
פְּעִימַת הַלֵּב הַזֹּאת חֲזָקָה יוֹתֵר
מִמָּוֶת.
תֻּפֵּי הַמִּלְחָמָה שֶׁלָּכֶם לֹא
חֲזָקִים יוֹתֵר מֵהַנְּשִׁימָה הַזֹּאת.”

היום, לפני 45 שנים, נולדה סוהיר חמאד, משוררת ופעילה פוליטית אמריקאית ילידת ירדן. יצירתה טווה נרטיב משולב של נישול כבת לפליטים פלסטינים, כמהגרת וכאישה הנאבקת בסקסיזם.

ויקיפדיה

הציטוט מתוך שירה “מָה אֶהְיֶה”. השיר המלא בספוקן וורד בביצועה, מתוך כנס TED נשים 2010: “שירים על מלחמה, שלום, נשים וכוח”

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך ריאיון עמה ב-2007

בתמונה הקטנה: מקריאה שיר על נפגעי הוריקן “קתרינה” באירוע “פליטים למען פליטים”, צילום של תום מרטינז [מקור]

רגיל

שרון דולב

שרון דולב, שותפה לזכייה של התנועה לפירוק מנשק גרעיני בפרס נובל לשלום 2017

השבוע, לפני שנה, ניתן פרס נובל לשלום לקמפיין הבינלאומי נגד נשק גרעיני (ICAN). הקמפיין מהווה שותפות של עשרות ארגונים אזרחיים מסביב לעולם שחברו יחד למען עולם חופשי מנשק להשמדה המונית, והצליחו להביא 130 מדינות לשבת יחד למו”מ על אמנה שאוסרת על נשק גרעיני. עם השותפות לזכייה נמנית שרון דולב (שהיום חל יום הולדתה), מייסדת ומנהלת התנועה הישראלית נגד גרעין ופעילה למען זכויות אדם, שלום וסביבה. “בהתחלה סיפרתם לנו שהנשק הגרעיני הוא להגנתנו ועכשיו אתם מגינים על הנשק הגרעיני מפנינו, אלו הרוצים לפרק אותו”, אמרה בנאומה באו”ם למדינות הגרעיניות.

עוד על “התנועה הישראלית נגד גרעין”: בפייסבוק ובאתר של התנועה

עוד על התנועה הבינלאומית להשמדת נשק גרעיני

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נואמת באו”ם (צילום: קלייר קונבוי). מתוך כתבה במגזין המקוון “שיחה מקומית”: “הישראלית שזכתה בנובל לשלום: אנחנו הופכים את הנשק הגרעיני ללא חוקי

התמונה הקטנה מתוך ריאיון של “הטלוויזיה החברתית” עם שרון דולב על הגרעין הישראלי

רגיל

אלכוריה אמידאן

אלכוריה “רבאב” אמידאן, נולדה ב-1985

היום, לפני 33 שנים, נולדה אלכוריה אמידאן, פעילת זכויות אדם מסהרה המערבית. מאז 2006 היא נמצאת בחזית המאבק הלא-אלים למען זכותם של אנשי הסהרה להגדרה עצמית כנגד ממשלת מרוקו, שסיפחה את רוב שטחי הסהרה עם שחרורם משליטתה הקולוניאליסטית של ספרד ב-1975. על אף מעצרים רבים ופשיטות משטרתיות על ביתה בשל פעילותה הפוליטית, פועלת אמידאן להגברת המודעות להפרות של זכויות אדם שמבצעת מרוקו כנגד בני העם הסהרווי, באמצעות הפצת תמונות וסרטונים ומפגשים בצפון אירופה עם ארגוני זכויות אדם בינלאומיים, ארגוני סטודנטים ופוליטיקאים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: בעת זכייתה בפרס “סטודנטים למען שלום”, נורווגיה, 2009

רגיל

ברברה סבירסקי

ברברה סבירסקי, נולדה ב-1941

היום, לפני 77 שנים, נולדה ברברה סבירסקי, סוציולוגית, פעילה חברתית וממובילות התנועה לשוויון מגדרי בישראל. ב-1977 הייתה ממייסדות המקלט הראשון לנשים מוכות בישראל בחיפה, שהציב לראשונה על במת השיח הציבורי את סוגיית האלימות של גברים כלפי נשים במשפחה. ב-1987, בפרוץ האינתיפאדה הראשונה, הייתה ממארגנות פרויקט “מפת השלום”, שבו הביעו כ-4,000 נשים את רצונן לנהל משא ומתן עם הפלסטינים. ב-1991 הייתה ממייסדי מרכז אדוה, שהפך עם השנים תחת ניהולה למכון מחקר מוביל של המדיניות הציבורית והחברה הישראלית על בסיס ערכים של שוויון וצדק חברתי.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך ויקיפדיה (צילום: אלון סיגוי)

בתמונה הקטנה: ברב-שיח בוועידת עדיף ה-13 (הוועידה המקצועית השנתית של תעשיית הביטוח והחיסכון ארוך הטווח) שהתקיימה באווניו, קרית שדה התעופה, דצמבר 2013

רגיל

מריה ספירדונובה

מריה אלכסנדרובה ספירדונובה, 1941-1884

היום, לפני 77 שנים, הוצאה להורג מריה ספירדונובה, מהפכנית סוציאליסטית רוסייה. ב-1905 התנקשה בחייו של קצין משטרה בכיר שהוביל את דיכוי מרד האיכרים – מעשה הטרור הפוליטי המפורסם ביותר שביצעה אישה ברוסיה. 11 שנים עונתה בכלא בסיביר, עד ששוחררה כגיבורת המהפכה העממית של 1917. אחר כך הובילה את המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית לברית עם לנין, אך ב-1918, משנוכחה באופיו הרודני של המשטר הבולשביקי, ביקרה אותו בחריפות ונכלאה שוב, הפעם במוסד לחולי נפש. במהלך הטיהורים הגדולים של סוף שנות ה-30 נשלחה לעבודות כפייה בגולאג ולבסוף הוצאה להורג.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מריה ספירדונובה (במרכז עם משקפיים), בדרך לסיביר, קיץ 1906. איתה בתמונה מריה שקולניק ורבקה פיאלקה, שתיים מ”השש” (Shesterka), נשות המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית אשר נקטו פעולות טרור פוליטי

רגיל

אוֹנָה מסיוטיינה

אוֹנָה מסיוטיינה, 1949-1883

היום, לפני 135 שנים, נולדה אוֹנָה מסיוטיינה, אשת חינוך ופעילת זכויות נשים ליטאית. ב-1905 הייתה ממקימות התאחדות הנשים הליטאיות, הארגון הראשון במדינה למען זכויות נשים. היא הקימה וניהלה את בית הספר הראשון לבנות בשפה הליטאית ופעלה לקידום השפה והתרבות הליטאית. היא פעלה גם נגד האוטוקרטיה הצארית ולמען עצמאות ליטא, ייצגה את איגוד המורים הליטאי ואת מועצת הנשים הליטאיות בכנסים פוליטיים וכיהנה כחברת מועצה במחוז אוטנה. ממשלת ליטא הכירה בפועלה והעניקה לה אותות כבוד רבים, אך עם עליית השלטון הסובייטי הורחקה ממשרות ההוראה ומהשירות הציבורי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מנהלת בית הספר לבנות בווילנה, 1921

בתמונה הקטנה: הפלג הקתולי של האספה המכוננת של נשות ליטא (אונה מסיוטיינה ראשונה מימין), 1921

רגיל

יולנדה מאראגון

יולנדה מאראגון, 1443-1384

היום, לפני 634 שנים, נולדה יולנדה, מלכת אראגון ונאפולי, דוכסית אנז’ו ורוזנת פרובאנס. היה לה תפקיד מרכזי בהכרעת הקרבות בין צרפת ואנגליה במלחמת מאה השנים, בין היתר בכך שהגנה על שארל השביעי וייעצה לו עד הכתרתו למלך צרפת וב-1429 מימנה את צבאה של ז’אן ד’ארק, מהלכים שהטו את הכף לטובת צרפת. ככל הנראה כמתנה לנישואי בתה הבכורה ושארל השביעי, הזמינה, תכננה ומימנה את ספר השעות של רוהאן, ספר תפילה נוצרי מעוטר, שהיה יוצא דופן במאה ה-15 בסגנונו הנשי ובכך שהאיורים בו דרמטיים במיוחד ומתמקדים פחות בתיאור המעשי והארצי ויותר בתחום הרגשי.

עוד על יולנדה מאראגון

* ספר שעות הוא ספר תפילה נוצרי, שהיה נפוץ בימי הביניים בקרב מי שאינם אנשי כמורה ככלי להבעת מסירות דתית (וכן להפגנת עושר ומעמד חברתי), וכלל תפילות ופרקי תהילים נבחרים אשר עוטרו בעיטורים צבעוניים תואמים. הספרים פירטו את התפילות המתאימות לשעות שונות ביום ואת ימי הקדושים לאורך השנה, ולעתים נוספו בו גם פרטים על חגים או אירועים חילוניים.

עוד על ספר השעות של רוהאן

פייסבוק

בתמונה הגדולה: איור של יולנדה ושניים מילדיה מתפללים לבתולה ולבן

בתמונה הקטנה: איור מתוך “ספר השעות” המתאר מאבק בין שד והמלאך מיכאל על נשמת המת, לפני האל

רגיל

שפק פאוויי

שַׂפָק פאוויי, נולדה ב-1976

היום, לפני 42 שנים, נולדה שפק פאוויי, פעילה הומניטרית, עיתונאית, דיפלומטית ופוליטיקאית טורקייה. ב-1996, בהיותה סטודנטית לאמנות בציריך, איבדה את ידה ורגלה השמאליות בתאונת רכבת. ב-2003 החלה לעבוד בנציבות האו”ם לפליטים, שם פעלה למען מתן סיוע הומניטרי, זכויות ילדים ונשים ומציאת פתרונות שלום במדינות שונות במזרח התיכון. היא גם ממייסדותיה של ועדת האו”ם לזכויות אנשים עם נכויות. ב-2011 נבחרה לפרלמנט הטורקי כנציגת איסטנבול – האישה הראשונה בעלת מוגבלויות בפרלמנט, ומונתה לוועדות העוסקות בסוגיות סביבתיות וחברתיות. לפני כשנה פרשה מסיבות בריאותיות.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

קתה קולוויץ

קֵתֵה (שמידט) קוֹלְוִויץ, 1945-1867

היום, לפני 151 שנים, נולדה קתה קולוויץ, אמנית הדפסים, ציירת ופסלת גרמנייה. יצירותיה מהוות כתב אישום חברתי ומבטאות הזדהות עמוקה עם מעמד הפועלים, עם רעבים, עניים, חולים ונפגעי מלחמות, ובמיוחד עם נשים ואמהות. ב-1915 השתתפה בכנס הייסוד של ליגת הנשים הבינלאומית לשלום וחירות בהאג. בנה פטר נפל במלחה”ע ה-1, ולזכרו פיסלה את מצבת הזיכרון “ההורים האבלים”. ב-1920 הייתה לאישה הראשונה באקדמיה הפרוסית לאמנות. עם עליית המשטר הנאצי, הורחקה מהאקדמיה ויצירותיה הוסרו ממוזיאונים. כיום, מוקדשים לה בגרמניה עשרות בתי ספר לאמנות וארבעה מוזיאונים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: “אשה עם בנה המת”, תצריב בציפוי רך, 1903. מתוך אוסף מכון ברבר לאמנויות, אוניברסיטת בירמינגהם

בתמונה הקטנה: קולוויץ עובדת על מודל גבס של פסל מ”סדרת האמהות” (סביבות 1935). מתוך כתבה עליה, “צרותיה של אם“, בעיתון הברלינאי “טגס שפיגל” לציון יום הולדתה ה-150

רגיל

מָתִי רוּבֶּנוֹבָה

מָתִי (“סבטלה”) רוּבֶּנוֹבָה, 1944-1925

היום, לפני 93 שנים, נולדה מָתִי רוּבֶּנוֹבָה, פרטיזנית ופעילה קומוניסטית, מהסמלים של ההתנגדות היהודית בבולגריה. מגיל צעיר הייתה פעילה בתנועת הנוער הקומוניסטית בבולגריה, פעילות שהייתה לא חוקית, ועם הצטרפות בולגריה למדינות הציר במלחה”ע השנייה, החלה לפעול גם נגד השלטון הפרו-פשיסטי ופרו-נאצי. במאי 1944 הצטרפה לפרטיזנים הלוחמים בהרי הבלקן, ובאחד הקרבות נפצעה ברגלה; כשהסתתרה כדי להחלים, הוסגרה למשטרה הבולגרית ונרצחה. ימים אחדים לאחר מותה התחוללה בבולגריה הפיכה, היהודים שגורשו הורשו לחזור והמדינה עברה להילחם לצד בעלות הברית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן של רובנובה, מתוך אתר בית לוחמי הגטאות

רגיל

סמנתה סמית’

סמנתה ריד סמית’, 1985-1972

“מר אנדרופוב היקר,
קוראים לי סמנתה סמית’. אני בת עשר. ברכותיי על התפקיד החדש. אני מודאגת מכך שרוסיה וארצות הברית יתחילו מלחמה גרעינית. האם אתה מתכוון להצביע בעד מלחמה או לא? אם לא, אז בבקשה תגיד לי כיצד אתה מתכנן לעזור לכך שלא תהיה מלחמה. לשאלה זו אתה לא חייב לענות, אבל הייתי רוצה לדעת למה אתה רוצה לכבוש את העולם או לכל הפחות את המדינה שלנו. אלוהים ברא את העולם בשבילנו כדי שנוכל לחיות בו ביחד בשלום ולא כדי להילחם.
בברכה,
סמנתה סמית'”

היום, לפני 46 שנים, נולדה סמנתה סמית’, שזכתה לפרסום בינלאומי כשגרירה האמריקאית הצעירה ביותר. ב-1982, בימי מירוץ החימוש של המלחמה הקרה, כתבה סמנתה בת ה-10 מכתב למנהיג החדש של בריה”מ, יורי אנדרופוב, בבקשה להבין מדוע היחסים בין בריה”מ לארה”ב כה מתוחים. מכתב התשובה החיובי שקיבלה מאנדרופוב חולל קרקס תקשורתי, וביקורה בבריה”מ בקיץ 1983, בהזמנתו, סוקר בהרחבה בשתי המעצמות. סמית’ הפכה לידוענית כפעילת שלום וכשגרירת רצון טוב, ומהווה עד היום דוגמה למעורבות אזרחית וליכולת של כל אחד ליצור שינוי בעולם. בגיל 13 נהרגה בהתרסקות מטוס.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: סמנתה (מימין) מתקבלת בברכה ע”י נערות ונערים מברית המועצות עם נחיתתה במוסקבה ב-1983

בתמונה הקטנה: צילום מסך מתוך ריאיון עם סמנתה בתוכנית הבוקר האמריקאית “היום” (ינואר 1985)

רגיל

קריסטל איסטמן

קריסטל קתרין איסטמן, 1928-1881

“גברים אולי אומרים עכשיו [משאושרה זכות ההצבעה ברמה הפדרלית], ‘תודה לאל, המאבק האינסופי של הנשים הסתיים!’ אבל הנשים, כפי שאני מכירה אותן, אומרות, ‘עכשיו סוף סוף אנחנו יכולות להתחיל’. כשנאבקו למען הזכות להצביע, רוב הנשים ניסו לנהוג באופן מכובד בנוגע לכל נושא אחר. עכשיו הן יכולות להגיד מה הן באמת רוצות; ומה שהן באמת רוצות, בדיוק כמו כל שאר העולם הנאבק, הוא חופש.
[…] אז מהי אפוא “הבעיה של נשים” עם חופש? נראה לי שהעניין הוא כזה: איך לארגן את העולם כך שנשים תוכלנה להיות בנות אדם, עם סיכוי להשתמש במגוון המתנות שיש להן במגוון דרכים, במקום להיות מיועדות בשל מינן המקרי לתחום פעילות יחיד – משק הבית וגידול הילדים. ואם וכאשר הן יבחרו במשק הבית ובגידול הילדים, עיסוק זה יוכר על ידי העולם כעבודה, שבצידה תגמול כלכלי מוגדר המאפשר לה שלא להזדקק לתלות בגבר כלשהו.
[לשם כך,] עלינו לחולל מהפכה בחינוך המוקדם של הבנים והבנות. זה חייב להיות נשי באותה המידה שזה גברי להתפרנס ולעמוד ברשות עצמך. וזה חייב להיות גברי באותה המידה שזה נשי לדעת לבשל ולתפור ולנקות ולטפל בעצמך בשגרה. אין צורך לומר שהחלק השני של מהפכה זו צפוי לעורר התנגדות עזה יותר מהחלק הראשון. [הרי] קיומן של הנשים המפרנסות טרם הביא להתפתחותם של עקרי בית.
זה לא כל הפמיניזם, כמובן, אבל זה מספיק בשביל להתחיל.”
(מתוך נאומה מ-1920, “עכשיו אפשר להתחיל: מה הלאה? היום שאחרי זכות הצבעה לנשים“, הנכלל ברשימת מאה הנאומים החשובים במאה ה-20 בארה”ב)

היום, לפני 137 שנים, נולדה קריסטל איסטמן, סוציולוגית ועורכת דין אמריקאית. בעקבות מחקר חלוצי שערכה על פגיעות במקומות עבודה, ניסחה ב-1909 את החוק הראשון שעסק בפיצויים לנפגעי תאונות עבודה. היא הייתה ממנהיגות המאבק לזכות בחירה לנשים, ממייסדות ליגת הנשים הבינלאומית לשלום וחירות, ממייסדות האיגוד האמריקאי נגד מיליטריזם ואימפריאליזם, מייסדת ועורכת של מגזין האמנות הרדיקלי “המשחרר”, וממייסדות האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות, שפועל עד היום. פעילותה פורצת הדרך הושתקה בשל תיוגה כקומוניסטית, ורק בשנת 2000 הוכנסה להיכל התהילה הלאומי לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

סמירה עזיז

סמירה עזיז, נולדה ב-1976

היום, לפני 42 שנים, נולדה סמירה עזיז, אשת תקשורת, אשת עסקים ופעילת זכויות אדם מערב הסעודית. היא חותנה בגיל 15, ובעידוד בעלה למדה בהודו עיתונות, קולנוע ויחסים בינלאומיים, עם דוקטורט במסחר בינלאומי ופוסט-דוקטורט בתקשורת המונים. חברת ההפקות שלה היא החברה הסעודית הראשונה בתעשיית הקולנוע של בוליווד. כסופרת, משוררת, עיתונאית ומגישת רדיו, היא עוסקת רבות בסוגיות משפחתיות (כגון נישואי ילדות ואלימות במשפחה), חברתיות וחינוכיות, בזכויות נשים ובזכויות פליטים ומהגרים בערב הסעודית, וכן ביחסים עם הקהילה הבינלאומית ובקידום שלום דרך ספורט.

ויקיפדיה

האתר והבלוג הרשמי של סמירה עזיז

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עזיז (משמאל) עם עובדים בארגון ממשלתי הודי ליצירת הזדמנויות תעסוקה בפרויקט פיתוח למען נשים

בתמונה הקטנה: מתוך ריאיון עמה ב”אל-בילאד”, פורטל חדשות סעודי באנגלית (יולי 2017)