עמוד 1
רגיל

אליזבת איידנבנץ

אליזבת איידנבנץ, 2011-1913

היום, לפני 105 שנים, נולדה אליזבת איידנבנץ, מורה ואחות שווייצרית. ב-1937 הצטרפה לאגודת הסיוע לילדים במלחמה, שנועדה לסייע לפליטים הרעבים והחולים של מלחמת האזרחים בספרד, וייסדה בית יולדות בעיר אלנא שבדרום צרפת עבור הנשים והילדים מקרב הפליטים. לאחר הכיבוש הנאצי זרמו לאלנא פליטים יהודים וצוענים מרחבי אירופה; החוק בצרפת של וישי חייב את הצוותים הרפואיים לשמור על נייטרליות ולא להגן עליהם, אולם איידנבנץ פעלה להסתיר את זהות הפליטים מהגסטאפו ובכך הצילה מאות תינוקות במהלך מלחמת העולם השנייה. על פועלה זה הכיר בה “יד ושם” כחסידת אומות העולם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צוות בית החולים באלנא (אליזבת בשורה השנייה, שנייה משמאל), 1941
בתמונה הקטנה: בית החולים המשוחזר באלנא

רגיל

ג’ורג’ינה תאודורה ווד

ג’ורג’ינה תאודורה ווד, נולדה ב-1947

היום, לפני 71 שנים, נולדה ג’ורג’ינה תאודורה ווד, משפטנית גאנית. היא החלה את הקריירה שלה כקצינת תביעה של משטרת גאנה. ב-1974 עברה אל כס השיפוט, והלכה והתקדמה כשופטת עד למינויה ב-2007 לשופטת הבכירה של ביהמ”ש העליון – האישה הראשונה העומדת בראש הרשות השופטת של גאנה והאישה הבכירה ביותר עד אז בהיסטוריה הפוליטית של גאנה. ב-2017, עם פרישתה, מונתה לחברה במועצת המדינה, חבר היועצים הבכיר לנשיא גאנה. היא מכהנת גם כחברת ועד ב”מרכז לצדק גלובלי”, ארגון בינלאומי הפועל ליישום ולאכיפה של חוקים לזכויות אדם על מנת לקדם שוויון מגדרי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: ווד מושבעת לשופטת הראשונה בביהמ”ש העליון, לצד נשיא גאנה ג’ון קופור (מימין) ובן זוגה אדמין ווד (משמאל). מתוך האתר “גאנה-ווב”

רגיל

אלברטה שנק אדמס

אלברטה דייזי שנק אדמס, 2009-1928

היום, לפני 90 שנים, נולדה אלברטה שנק אדמס, אינואיטית-אמריקאית שפעלה למען שוויון עבור העמים הילידיים באלסקה. ב-1944, במחאה נגד הפרדה בין הגזעים, שהביאה בפועל להשארה של ילדים לא-לבנים ללא מסגרת חינוכית ושל מבוגרים לא-לבנים ללא אפשרויות תעסוקה, שנק בת ה-16 סירבה לצאת מהאזור ל”לבנים בלבד” בתיאטרון ונעצרה ע”י המשטרה. היא שוחררה למחרת לאחר הפגנת מחאה של הקהילה האינואיטית המקומית, וכתבה על כך למושל אלסקה, שבתגובה הבטיח לה שאף אחד לא יקבל שוב יחס כזה ובתוך כמה חודשים העביר את החוק למניעת אפליה באלסקה (1945).

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: “תיאטרון החלומות” בעיר נום שבאלסקה, שבו מחתה אלברטה על מדיניות ההפרדה

רגיל

איימי “בריז” הארפר

איימי “בריז” הארפר, נולדה ב-1976

היום, לפני 42 שנים, נולדה איימי “בריז” הארפר, תאורטיקנית חברתית אפרו-אמריקאית, טבעונית ופמיניסטית. כיועצת אסטרטגית בפרויקטים למען הגברת נגישות, מודעות וייצוג לרבגוניות, היא מפתחת תוכניות לימודים, מתכננת כנסים, חוקרת, מרצה ומפרסמת ספרים ומאמרים על ההצטלבות של אנטי-גזענות, פמיניזם וצריכה אתית (טבעונות, סחר הוגן, אורח חיים “ירוק” וכיו”ב). האנתולוגיה פורצת הדרך שערכה, Sistah Vegan, מכילה אוסף כתבים מאת נשים שחורות טבעוניות המחברים בין בחירות תזונתיות למאבקים של קבוצות שוליים להשתחרר ממערכות דיכוי.

ויקיפדיה

אתר האינטרנט של א’ בריז הארפר

הבלוג “The Sistah Vegan Project

פייסבוק

התמונה הקטנה מתוך קמפיין מימון המונים משנת 2014 להוצאת ספר על “גבריות שחורה, טבעונות וצרכנות אתית”

רגיל

רונית מטלון

רונית מָטָלוׄן, 2017-1959

היום, לפני 59 שנים, נולדה רונית מָטָלוׄן, מחשובות הסופרות הפמיניסטיות המזרחיות בספרות העברית בדורנו, המזוהה במובהק גם עם השמאל הרדיקלי ועם ארגונים לשינוי חברתי ולמען זכויות אדם. יצירתה עוסקת בעיקר בשאלת הזהות של בני עדות המזרח בישראל, במעמד האישה בחברה המזרחית והישראלית בכלל וביצירת אלטרנטיבות לקטגוריות מהותניות של מזרח מול מערב. לצד יצירתה הספרותית עבדה גם כעיתונאית, וכן הייתה ראש התוכנית לכתיבה יוצרת בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה. סיפורה “אח קטן” הוא כיום יצירת חובה לבחינת הבגרות בספרות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צילם דודו בכר, מתוך כתבה ב”הארץ”, 2015, “אשכנזים, ספרות ובהלה קיומית: ראיון עם רונית מטלון

בתמונה הקטנה: בצעירותה, מתוך אלבום אישי

רגיל

אסתר בוסרופ

אסתר בוסרופ, 1999-1910

היום, לפני 108 שנים, נולדה אסתר בוסרופ, כלכלנית דנית. מימי השפל הכלכלי הגדול של שנות ה-30 ועד אחרי מלחה”ע ה-2 עבדה במשרד התכנון של ממשלת דנמרק על מדיניות המסחר והחקלאות הדנית. ב-1947 הצטרפה ל”ועדת הכלכלה של אירופה” של האו”ם, שעסקה ביחסי הגומלין בין חקלאות, אוכלוסייה, מסחר ותעשייה. התיאוריה הבוסרופית, שפיתחה על סמך ניתוח שווקים שונים בעולם, קראה תיגר על פרדיגמות כלכליות על האופן שבו גידול האוכלוסייה מניע חדשנות בייצור החקלאי, על חלוקה צודקת ובת-קיימא של קרקעות, ועל תרומתן הקריטית – והמוקטנת במכוון – של נשים לפיתוח כלכלי.

ויקיפדיה

פייסבוק

 

רגיל

פרל קונור-מוגוטסי

פרל סינתיה קונור-מוגוטסי, 2005-1924

היום, לפני 94 שנים, נולדה פרל קונור-מוגוטסי, סוכנת, אמרגנית, שחקנית ופעילה תרבותית מטרינידד, שהייתה חלוצה וכוח מניע בהכרה ובקידום של אמנות קאריבית, אפריקאית ואסיאתית בבריטניה ובעולם המערבי בכלל. עם הגעתה ללונדון ב-1948 הפך ביתה למרכז עבור אמנים לא-לבנים ומהגרים, והיא הייתה הראשונה לייצג בבריטניה שחקנים, רקדנים, מוזיקאים, סופרים וקולנוענים שחורים וממיעוטים אתניים נוספים, הפיקה והפיצה סרטים פורצי דרך בקולנוע הבריטי השחור והקאריבי, ובשנות ה-60 הייתה ממייסדות אחד התיאטראות השחורים הראשונים בבריטניה, “סדנת התיאטרון השחור”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם בעלה, הזמר והשחקן אדריק קונור

רגיל

רות פירסט

רות פירסט, 1982-1925

היום, לפני 93 שנים, נולדה רות פירסט, עיתונאית, חוקרת ואקטיביסטית יהודייה דרום-אפריקאית. ב-1956 הייתה בין דמויות המפתח שמחו נגד האפרטהייד והואשמו בבגידה, ב-1960 נאסר עליה להמשיך לפרסם את כתביה ונאסר על אחרים לצטט אותה, וב-1963 נעצרה והוחזקה ללא אישום בבידוד ובחסך חושי במשך 117 ימים. לאחר מכן הוגלתה, המשיכה לפעול בתנועה הבריטית נגד האפרטהייד והרצתה על פיתוח העולם השלישי ועל אפריקה בבריטניה, בטנזניה ובמוזמביק. פירסט נרצחה, בפקודת קצין במשטרת דרום אפריקה, באמצעות מעטפת נפץ שנשלחה אליה אל האוניברסיטה במוזמביק.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פירסט עם נלסון מנדלה, בכנס הקונגרס האפריקאי הלאומי השנתי (ANC) בשנת 1951. מתוך אתר הספרייה של אוניברסיטת קייפטאון
בתמונה הקטנה: ציור קיר לזכרה, צויר על ידי בן סלואו בפארק נומזאמו בסוואטו, דרום אפריקה

רגיל

אווה אילוז

אווה אילוז, נולדה ב-1961

“היחסים הכלכליים הפכו להיות רגשיים ביותר, בעוד יחסים קרובים ואינטימיים הפכו להיות מוגדרים במידה גדלה והולכת על ידי מודלים כלכליים של מיקוח, חילופין והגינות. זו דוגמה למה שאני קוראת לו ‘קפיטליזם רגשי’, שבו מצד אחד [תרבות הצריכה ו]אנשי עסקים נכנסים לתחום הרגשות, ומצד שני אנחנו מנהלים את הרגשות שלנו במושגים של הפסד ורווח.” – אווה אילוז (נולדה היום, לפני 57 שנים), סוציולוגית ישראלית ופמיניסטית מזרחית, הנחשבת לאחת ההוגות המשפיעות כיום בעולם. מחקריה עוסקים בדרכים שבהן תקשורת פופולרית, מערכות ידע ושפה, כלכלה ורגשות מבנים ומזינים זה את זה.

ויקיפדיה

הציטוט מתוך ריאיון ב”הארץ”: “הסוציולוגית אווה אילוז מנסה להבין כיצד שינה הקפיטליזם את הרומנטיקה

פייסבוק

תמונות מתוך אתר התרבות הצרפתי “טלרמה”

רגיל

רזאן זיתונה

רזאן זיתונה, נולדה ב-1977

היום, לפני 41 שנים, נולדה רזאן זיתונה, עורכת דין ועיתונאית סורית, ממייסדות האגודה למען זכויות אדם בסוריה. מ-2001 הגנה על חירותם של אסירים פוליטיים ואסירי חופש הביטוי בסוריה, ודיווחה תדיר על פשעי השלטון הסורי נגד אזרחיו. ב-2011 הקימה את מרכז התיעוד להפרת זכויות אדם בסוריה, שנועד להוות מוקד ידע לתקשורת העולמית, ובנתה והובילה ועדה של מאות פעילים צעירים משכילים שדנה במהפכה הסורית ובצדק העתידי הנדרש בסוריה. ב-2013, לאחר אינספור איומים על חייה, נחטפה ע”י קבוצה חמושה אנונימית, כנראה מארגון המורדים של צבא האסלאם, ומאז נעלמו עקבותיה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: רזאן זיתונה בשידור הווידאו האחרון שלה לפני שנחטפה, דצמבר 2013

רגיל

קורטה סקוט קינג

קורטה סקוט קינג, 2006-1927

“אין אי-צדק, גדול ככל שיהיה, שיכול להצדיק אפילו מעשה אחד של אלימות כלפי אדם אחר.” – קורטה סקוט קינג (נולדה היום, לפני 91 שנים), ממובילות התנועה לזכויות האזרח בארצות הברית לצד בעלה מרטין לותר קינג. החל מחרם האוטובוסים של מונטגומרי ב-1956, וביתר שאת לאחר רצח בעלה ב-1968, היא הנהיגה את התנועה, קידמה חקיקה כנגד הפרדה גזעית וייסדה את מרכז קינג לשינוי חברתי לא-אלים, המנוהל כיום על ידי בתם ברניס קינג. היא פעלה רבות גם למען סוגיות חשובות נוספות, כמו שוויון זכויות לנשים, שלום עולמי, צדק כלכלי, זכויות להט”ב, התנגדות לאפרטהייד ואורח חיים טבעוני.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

רונית אלקבץ

רונית אלקבץ, 2016-1964

“אני אוהבת קולנוע רדיקלי שמבקש לבנות עולם חדש, שמקשה על עצמו. אני נמשכת לעולמות שחוקרים את הנפש, ששמים את האדם במרכז היצירה. אין לי רצון לביים או לשחק במשהו שאין לו יכולת לשנות. אני לא כאן לשחק לשם הנאה מהמשחק. עד כמה שזה יישמע בומבסטי, אני רוצה לחולל מהלך” – רונית אלקבץ (הלכה לעולמה היום, לפני שנתיים), מחשובות השחקניות והיוצרות בקולנוע הישראלי ואייקון של נשיות חזקה בכלל ונשיות מזרחית בפרט. אלקבץ כיהנה גם כנשיאת “אחותי”, תנועה פמיניסטית מזרחית לקידום צדק כלכלי, חברתי ותרבותי ולסולידריות עם נשים ממעמד כלכלי-חברתי נמוך בשיח הציבורי בישראל.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: על השטיח האדום בפסטיבל קאן 2014 (צילום: פרנסואה גויו, AEP)

בתמונה הקטנה: עם אחיה, שלומי אלקבץ, בטקס פרסי אופיר 2014 (צילום: ורה עציון ל-NRG)

רגיל

אנה מונטנגרו

אנה לימה (קארמו) מונטנגרו, 2006-1915

היום, לפני 103 שנים, נולדה אנה מונטנגרו, סופרת, משוררת, עיתונאית, עורכת דין ואקטיביסטית ברזילאית. רבים ממאבקיה המשפטיים ומכתביה עסקו בזכויות סוציו-אקונומיות ובריאותיות של נשים, בגזענות חוקית ותרבותית כנגד שחורים ובזכויותיהם החוקתיות של פועלים בעיר ובכפר. ב-1964 הוגלתה מברזיל בשל פעילותה הקומוניסטית, הצטרפה לפדרציית הנשים הדמוקרטית הבינלאומית ופעלה רבות למען זכויות אדם בכלל וזכויות נשים בפרט במסגרת אונסק”ו. כעבור 15 שנים הותר לה לחזור לארצה, והיא זכתה להכרה ולהוקרה על פועלה מטעם לשכת עורכי הדין בברזיל ומטעם המדינה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מצואי יאיורי

מצואי יאיורי, 2002-1934

היום, לפני 84 שנים, נולדה מצואי יאיורי, עיתונאית ופעילת זכויות נשים יפנית, שנודעה במיוחד בפועלה להעלאת המודעות ולמאבק בתיירות המין באסיה. במשך שלושה עשורים סיקרה את הנושא בעיתונות המקומית והעולמית, כתבה ספרים על אי-שוויון מגדרי ועל פשעי מין ביפן, וייסדה כמה ארגוני נשים, בראשם התאחדות נשות אסיה לקידום סולידריות פמיניסטית כלל-אסייתית. ב-1998 הקימה וניהלה את בית הדין הפלילי בטוקיו לפשעי מלחמה כנגד נשים ביפן, שבו הורשעו ממשלת יפן והקיסר הירוהיטו בחטיפה, אונס ורצח שיטתיים של שפחות מין עבור הצבא היפני במהלך מלחה”ע ה-2.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך כרזה של ההתאחדות הבינלאומית לזכויות נשים בפיתוח בר-קיימא (AWID)

בתמונה הקטנה: מתוך תערוכה על חייה במוזיאון הנשים האקטיבי על מלחמה ושלום (WAM), שהוקם ב-2005 על פי צוואתה מכספי הירושה שלה

רגיל

ג’יין בולין

ג’יין מטילדה בולין, 2007-1908

היום, לפני 110 שנים, נולדה ג’יין בולין, משפטנית אמריקאית. היא הייתה הסטודנטית השחורה היחידה ואחת משלוש נשים בלבד בפקולטה למשפטים באוניברסיטת ייל. ב-1932 הייתה לאישה השחורה הראשונה החברה בלשכת עורכי הדין של ניו יורק, וב-1939 הייתה לאישה השחורה הראשונה שמונתה לשופטת בארה”ב. ב-40 שנותיה בבית המשפט לענייני משפחה בניו יורק היא פעלה רבות למען זכויות של ילדים, לעידוד אינטגרציה גזעית במסגרות חינוך ציבוריות ולמינוי קציני מבחן ללא תלות בגזע או בדת. בנוסף שימשה כיועצת המשפטית של ארגונים רבים לקידום שחורים, ובמיוחד נשים שחורות.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מארי-ג’וזף אנג’ליק

מארי-ג’וזף דיטה אנג’ליק, הוצאה להורג ב-1734

היום, לפני 284 שנים, עלתה באש העיר הישנה של מונטריאול בחבל קוויבק שבקנדה. מארי-ג’וזף אנג’ליק, שפחה שחורה צעירה – שרק יומיים קודם לכן הוחזרה לבעליה לאחר ניסיון בריחה – הורשעה בהצתת בית בעליה שהובילה לשריפה הגדולה, והיא עונתה, הוצאה להורג בתלייה וגופתה נשרפה. שאלת אשמתה עדיין שנויה במחלוקת בקרב היסטוריונים, כאשר מצד אחד נטען שהשריפה נגרמה בשוגג ושהיא הורשעה רק בשל היותה “שפחה מועדת”, ומצד שני נטען שעשתה זאת כמרד נגד עבדות. בכל מקרה, אנג’ליק מהווה עד היום סמל לאישה מעוררת השראה שנאבקה באומץ למען עצמאותה ולמען חייה.

ויקיפדיה

פרוטוקול המשפט המפורט, ומסמכים חשובים נוספים המספקים הקשר, זמינים בתרגום לאנגלית

פייסבוק

בתמונה הגדולה: “המציתה: מארי-ג’וזף אנג’ליק”, יצירה של קית’ לאנג, מדיה מעורבת, 2012

בתמונה הקטנה: מסמכים מההליך המשפטי נגד אנג’ליק

רגיל

הילדה היין

הילדה קת’י היין, נולדה ב-1951

היום, לפני 67 שנים, נולדה הילדה היין, אשת חינוך ופוליטיקאית מאיי מרשל. היא השלימה לימודי דוקטורט בחינוך בארה”ב – האדם הראשון באיי מרשל בעל דוקטורט – ועם חזרתה לאיי מרשל עבדה שנים אחדות כמורה ויועצת בבתי ספר. היא ייסדה את “נשים יחד באיי מרשל”, קבוצה מובילה במדינה למען זכויות נשים, והיא שותפה לארגוני סיוע אזוריים באזור האוקיינוס השקט בנושאי חינוך, אקלים, עידוד מנהיגות וזכויות אדם. מאז ינואר 2016 מכהנת היין כנשיאת איי מרשל – האישה הראשונה בתפקיד זה, ולמעשה האישה הראשונה, והיחידה עד כה, בראש מדינת איים אוקיאנית כלשהי.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: באדיבות IISD, הארגון הבינלאומי לפיתוח בר-קיימא

בתמונה הקטנה: עם בילי קאורטי (משמאל), שר הפנים של הרפובליקה של פלאו, ופיטר קריסטיאן (מימין), נשיא מדינות הפדרציה של מיקרונזיה, בפורום מדינות האוקיינוס השקט, 2016

רגיל

סוזנה טרימרקו דה ורון

שרה סוזנה דל ולה טרימרקו דה ורון, נולדה ב-1954

בתה, מריה (מריטה) דה ורון, נחטפה ב-2002

היום, לפני 16 שנים, נחטפה מריטה ורון, צעירה ארגנטינאית בת 23 ואם לפעוטה בת שנתיים, בדרכה מביתה לביקור אצל רופא, כנראה ע”י סוחרי נשים למטרות מין. אמה, סוזנה טרימרקו, במאמציה לאתר את בתה, חקרה, חשפה והעלתה אל סדר היום הציבורי את רשת הסחר בנשים בארגנטינה ובדרום אמריקה בכלל, ואת הממסד המאפשר את קיומה – ולא נרתעה גם לנוכח הצתת ביתה, ניסיונות דריסה ואינספור איומי מוות מצד ארגוני פשע ושוטרים ושופטים מושחתים. הארגון לתמיכה בקורבנות סחר שהקימה חילץ עד כה מאות נשים וכן קידם חקיקה נגד פרסום שירותי מין. מריטה עצמה מעולם לא נמצאה.

עוד על סוזנה טרימרקו

עוד על מריטה ורון ועל הפיכתה לסמל לסחר בנשים בארגנטינה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ציור קיר המציג דיוקן של טרימרקו בבואנוס איירס

בתמונה הקטנה: אוחזת תמונה של בתה

רגיל

אינוניה ווינה

אינוניה מוטוקווה ווינה, נולדה ב-1941

היום, לפני 77 שנים, נולדה אינוניה ווינה, פעילה חברתית ופמיניסטית ופוליטיקאית מזמביה. מראשית שנות ה-70 התנדבה בארגוני זכויות אדם בזמביה, ביניהם לשכת הפליטים, המועצה לשירותים חברתיים והתאחדות הנשים הנוצריות, שפעילותה הובילה לייסוד היחידה לתמיכה בקורבנות במשטרת זמביה. ב-2001 נבחרה לפרלמנט, ונבחרה לעמוד בראש הוועדה לזכויות אדם ובראש הוועידה המפלגתית לנשים. ב-2011 מונתה לשרת הדתות, ב-2014 לשרת השוויון המגדרי, ומאז 2015 היא מכהנת כסגנית נשיא זמביה – האישה הראשונה שנבחרה לתפקיד זה והאישה הבכירה ביותר בממשל זמביה אי-פעם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: ווינה מספרת על תוכנית ממשלתית, בשילוב המגזר הפרטי והמגזר השלישי, לשיפור תנאיהן של נשים העוסקות במסחר בזמביה. מתוך הרצאתה מ-2015 על “נשים כמניעות צמיחה

רגיל

ג’נט מק’קלאוד

ג’נט מק’קלאוד (יט-סי-בלו – “האישה שמדברת”), 2003-1934

היום, לפני 84 שנים, נולדה ג’נט מק’קלאוד, פעילת זכויות ילידים בארה”ב. היא כונתה “רוזה פארקס של תנועת הילידים האמריקאים” לאחר שהובילה מחאה למען חופש העיסוק של ילידים בארה”ב, שהוכרעה ב-1974 כשבית המשפט פסק נגד הרשויות שפגעו בזכויותיהם והתנכלו להם. בשנות ה-70 פעלה מק’קלאוד להפצת המסר של הרוחניות הילידית המסורתית ונאמה ברחבי העולם על זכויות של נשים ילידיות ועל צדק חברתי וזכויות אדם. ב-1985 ערכה בחוותה את הכנס הראשון של מה שהיה לימים “רשת הנשים הילידיות”, קואליציית ארגונים לקידום נשים ומשפחות ילידיות מצ’ילה ועד קנדה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: עם אחותה אידית בקמפיין תמיכה במטה המאבק למען הישרדותם של הילידים האמריקאים
בתמונה הגדולה: מק’קלאוד (מימין) עם אניטה פז בוושינגטון, 1992. הצילום לקוח מכריכת הספר “נשות המאבק הילידי: דיוקנאות ועדויות של נשים ילידיות אמריקאיות” מאת רוני פארלי