עמוד 1
רגיל

מריה סטיוארט

מריה ו’ סטיוארט, 1879-1803

היום, לפני 138 שנים, נפטרה מריה סטיוארט, מורה, עיתונאית, מרצה ואקטיביסטית אפרו-אמריקאית. היא התייתמה מהוריה בגיל 5, נשלחה לעבוד כמשרתת ולא זכתה לחינוך פורמלי. ב-1831 החלה לפרסם מאמרים בשבועון של התנועה נגד עבדות וכן הוציאה לאור אסופה של מדיטציות דתיות שפיתחה. היא הייתה האישה האמריקאית הראשונה, ככל הידוע, שנאמה בפני קהל מעורב של נשים וגברים לבנים ושחורים, והאפרו-אמריקאית הראשונה שנאמה בציבור כנגד סקסיזם וגזענות. בנאומיה ובפועלה החינוכי בקרב ילדי עבדים דחפה את קהילתה לדרוש חירות, לרכוש השכלה ולפתח מוסדות קהילתיים.

 

“אה! מדוע ההבחנה האכזרית והנוקשה הזו? רק משום שאלוהים יצר גוונים שונים של עור? אם כך, אבוי לאנושות הרכה והמתפשרת! ‘אל תגידו בגת, אל תבשרו בחוצות אשקלון!’ ובכל זאת, ככלות הכול, אני סבורה שלוּ החופשיים מקרב בני אמריקה השחורים יפנו את תשומת לבם בנחישות אל עבר ערך מוסרי ושיפור אינטלקטואלי, אזי זאת תהיה התוצאה: דעות קדומות ייעלמו בהדרגה, והלבנים ייאלצו לומר: התירו השלשלאות!”

“שהרי אין שלשלאות משפילות וכובלות יותר משלשלאות הבורות – אלו שמגבילות את הרוח, ומונעות ממנה שדה נרחב של ידע שימושי ומדעי. הו, לו רק הייתי זוכה להשכלה מוקדמת, אזי מחשבתי הייתה עתה מתרחבת ומעמיקה כל כך! אך אויה, אין לי אלא יכולת מוסרית.”

(מתוך נאומה “איכה תשבו כאן למות?” בפני החברה של ניו אינגלנד נגד העבדות, אולם פרנקלין בבוסטון, 21 בספטמבר 1832. בתמונה הגדולה: תמליל הנאום, כפי שפורסם בגיליון נובמבר 1832 של שבועון התנועה נגד עבדות)

 

ויקיפדיה

פייסבוק

יום זה מוקדש לה בלוח השנה של הכנסייה האפיסקופלית

רגיל

נאדיה מוראד

נאדיה מוראד באסי טה, נולדה ב-1993

היום, לפני שנתיים, נערך לראשונה דיון על סחר בנשים בפני מועצת הביטחון של האו”ם, ובפניו העידה נאדיה מוראד, פעילה יזידית שנחטפה ושועבדה ע”י דאע”ש במהלך כיבוש סינג’אר שבעיראק באוגוסט 2014. לאחר שלושה חודשים בשבי הצליחה מוראד לברוח ויצאה למסע בעולם על מנת להשמיע את זעקתן של הנשים היזידיות החטופות ולדרוש מן הקהילה הבינלאומית להתערב להצלתן, להילחם במשעבדיהן ולהעמיד את דאע”ש לדין בבית הדין הבינלאומי בהאג. ב-2016 הייתה מוראד מועמדת לפרס נובל לשלום, מונתה לשגרירת רצון טוב של האו”ם וזכתה בפרס סחרוב לחופש המחשבה.

ויקיפדיה

האתר “אני עם נאדיה”

פייסבוק

בתמונה הקטנה: מוראד במהלך הדיון באו”ם

רגיל

פינה קופר

דיים פינה קופר, 1994-1895

היום, לפני 122 שנים, נולדה פינה קופר, “קוּיה” (זקנת שבט או מנהיגה) מאורית, שפעלה במשך שנים רבות למען זכויותיו של עמה בניו זילנד. היא הייתה הנשיאה הראשונה של הליגה לרווחת נשים מאוריות, ארגון לקידום סוגיות של בריאות, דיור, חינוך ורווחה, וגייסה כספים להקמת מרכזים קהילתיים לשימור התרבות המאורית. ב-1975, בגיל 80, ארגנה והובילה צעדה לכל אורך האי הצפוני של ניו זילנד עד לבית הפרלמנט, במחאה על גזילת אדמות מאוריות. פועלה זיכה אותה בהכרה בינלאומית ובאותות כבוד מטעם האימפריה הבריטית ומטעם ניו זילנד, והמאורים מכנים אותה “אֵם האומה”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: המון הצועדים בצעדת הקרקעות המאוריות חוצים את גשר נמל אוקלנד, ניו זילנד, אוקטובר 1975

בתמונה הגדולה: פינה קופר בת ה-80 מובילה את הצעדה

רגיל

ג’וסלין קלמנסיה

ג’וסלין אנדראה קלמנסיה, 2011-1952

“אנחנו, בני האנטילים, צריכים לתרגם כל הזמן. לקרוא ולכתוב בשפה זרה… [לעשות] סינתזה תרבותית, לחשוב בשפה אחרת ולהרגיש בשפה שלנו” – ג’וסלין קלמנסיה (נולדה היום, לפני 65 שנים), סופרת, לשונאית ופמיניסטית ילידת קוראסאו. היא פעלה לקידום התרבות והשפה הקריאולית פפיאמנטו, שפתם של צאצאי העבדים האפריקאים באיים הקאריביים ארובה, בונייר וקוראסאו, עד שב-2007 סוף-סוף הכיר השלטון ההולנדי בשפה כשפה רשמית. קלמנסיה פעלה רבות גם למען השמעת קולן של נשים קאריביות ולמען עצמאות האי קוראסאו, אשר ב-2010 זכה למעמד אוטונומי ונפרד מהאנטילים ההולנדיים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אביגייל אדמס

אביגייל סמית’ אדמס, 1818-1744

“זכרו את הגברות… אלמלא תינתן תשומת לב מיוחדת לגברות, נהיה נחושות למרוד ולא נראה עצמנו מחויבות לחוקים שאינם משמיעים את קולנו ואינם מייצגים אותנו.” – מתוך מכתבה של אביגייל אדמס (שנולדה היום, לפני 273 שנים) לבעלה ג’ון אדמס, הנשיא השני של ארה”ב. מאות מכתביה של הגברת הראשונה נודעים כתיעוד ייחודי בכנותו ובהיקפו של המהפכה האמריקאית. אדמס השפיעה רבות על עיצוב פניה של המדינה שנוסדה, ביקרה את תפיסת החירות של מנסחי החוקה בעודם משעבדים שחורים, ונחשבת לאחת מחלוצות הפמיניזם בארה”ב כמי שפעלה לקידום זכויותיהן לרכוש ולהשכלה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אליזבת קיידי סטנטון

אליזבת קיידי סטנטון, 1902-1815

היום, לפני 202 שנים, נולדה אליזבת קיידי סטנטון, פעילה למען ביטול העבדות ודמות מובילה בתנועה לזכויות האישה בארה”ב, מהכותבות המרכזיות של הצהרת ההמלצות שפורסמה בוועידה הראשונה לזכויות האישה בסנקה פולס ב-1848, וכן של “תולדות מתן זכות ההצבעה לנשים” (1922-1881). ב”תנ”ך האישה” (1895) אתגרה את העמדה המסורתית של הדת כי נשים צריכות להיות כפופות לגבר, וביקשה לקדם תפיסה רדיקלית המדגישה את ההתפתחות האישית. דעותיה השנויות במחלוקת על דת, תעסוקת נשים ומעמד האישה במשפחה הובילו לדחיקתה מהתנועה, ורק שנים לאחר מותה זכתה להכרה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: אליזבת קיידי סטנטון עם סוזן ב’ אנתוני

רגיל

מרים יחיא אבראהים אסחק

מרים יחיא אבראהים אסחק, נולדה ב-1987

היום, לפני 30 שנים, נולדה מרים אבראהים בסודאן, לאם נוצרייה ואב מוסלמי, והתחנכה כנוצרייה בהיעדר האב. במאי 2014, בהיותה אם לפעוט ובהיריון, הוסגרה לרשויות ע”י קרוב משפחה באשמת בגידה, משום שנישאה לנוצרי בניגוד לחוק הסודאני, הרואה בה מוסלמית לפי דת האב. בית המשפט גזר עליה מלקות, והוסיף עליהן גזר דין מוות משכפרה באיסלאם וטענה שהיא-עצמה נוצרייה. ארגוני זכויות אדם וממשלות במערב נאבקו על חייה ועל זכותה לחופש דת ונישואין, עד שהיא ומשפחתה קיבלו מעמד של פליטים בארה”ב. כיום מרים אבראהים היא פעילה ודוברת בולטת נגד רדיפה דתית ובעד חופש דת.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אֶליף שאפאק

אֶליף שאפאק, נולדה ב-1971

“אני מעוניינת להראות את הדברים המשותפים לנו כבני אדם, החולקים את אותו כדור ואת אותם כאבים ושמחות, ולא להערים עוד אבנים בחומות מדומיינות בין תרבויות, דתות וקבוצות אתניות” – אֶליף שאפאק (נולדה היום, לפני 46 שנים), סופרת ופובליציסטית טורקייה פופולרית ורבת השפעה. בספריה היא משלבת מסורות של מספרי סיפורים ממזרח וממערב, המשקפים אידיאלים של רב-תרבותיות וקוסמופוליטיות. כפמיניסטית היא עוסקת רבות בקידום שוויון מגדרי, חופש ביטוי וזכויות להט”ב, מיעוטים ומהגרים בטורקיה ובעולם בכלל וקוראת לסולידריות נשית גלובלית.

ויקיפדיה

שיחת TED של שאפאק על “הפוליטיקה של הספרות” (עם כתוביות בעברית)

שיחת TED של שאפאק על “כוחה המהפכני של חשיבה שונה

פייסבוק 

רגיל

ז’קלין כהנוב

ז’קלין כהנוב (שוחט), 1979-1917

היום, לפני 38 שנים, נפטרה ז’קלין כהנוב, סופרת ופובליציסטית ישראלית ילידת קהיר. נדודיה בין קהילות שונות, לצד מוסלמים, יהודים ונוצרים, ערבים ואירופים, הולידו אצל כהנוב תפיסת עולם רב-תרבותית ואמונה בצורך באלוהות נשית, שתאפשר את קיומן של תרבויות ודתות שונות זו לצד זו. כהנוב האמינה כי הספרות היא כלי מהותי לשימור ייחוד תרבותי ולבחינת זהויות שונות, ועסקה בכתיבתה רבות בנושאים פמיניסטיים, חברתיים, תרבותיים ופוליטיים; במיוחד התעמתה עם ההתנשאות של המערב כלפי המזרח ועם ההפנמה המזרחית של נקודת המבט הזו וקראה תיגר על “כור ההיתוך” הישראלי.

ויקיפדיה

פייסבוק 

רגיל

אמילי שינדלר

אמילי שינדלר, 2001-1907

היום, לפני 110 שנים, נולדה אמילי שינדלר, גרמנייה שיחד עם בעלה אוסקר הצילה את חייהם של מאות יהודים במלחה”ע השנייה על ידי העסקתם במפעל אמייל ותחמושת, כך שזכו לחסינות מפני הנאצים כעובדים חיוניים למאמץ המלחמתי. בתום המלחמה נמלטו בני הזוג לארגנטינה, מחשש מפני העמדה לדין עקב קשריהם עם הנאצים; לאחר מות אוסקר, שינדלר נתמכה כלכלית על ידי ארגון יהודי ושוטרים ארגנטינאים הוצבו להגן עליה מפני קבוצות אנטישמיות קיצוניות 24 שעות ביממה. “יד ושם” הכיר בה כחסידת אומות העולם ב-1994, ועל מצבתה נחרטו המילים: “כל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם ומלואו.”

ויקיפדיה

פייסבוק

בסרט “רשימת שינדלר” גילמה את דמותה קרולין גודול

בתמונה הגדולה: אמילי ואוסקר שינדלר, שנות ה-40
בתמונה הקטנה: אמילי שינדלר, 2000

רגיל

אִבְּתִסָאם מראענה

אִבְּתִסָאם מראענה-מנוחין, נולדה ב-1975

היום, לפני 42 שנים, נולדה אִבְּתִסָאם מראענה, תסריטאית, במאית ומפיקה ישראלית-פלסטינית. סרטיה הדוקומנטריים, שהוצגו בפסטיבלים ברחבי העולם וזכו בפרסים רבים, נותנים ביטוי לשיח הפנימי של ערביי ישראל ומציגים את מאבקיהם כמיעוט לצד ביקורת על מנהגים בחברה הערבית המחזקים דיכוי ואי-שוויון. היא נכללה ב-2009 ברשימת עשר הנשים המשפיעות בישראל, מרצה באוניברסיטה הפתוחה, בבצלאל ובמכללת ספיר, וחברת מועצת התרבות והאמנות של מפעל הפיס. היא גם פעילה פמיניסטית בולטת, והקימה בין היתר את “הקרן להעצמה נשית” התומכת בנשים שבנות משפחותיהן נרצחו על ידי בני משפחה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: מתוך ריאיון ליואב איתיאל, מגזין “גפן”

רגיל

אדית שטיין

אדית (יהודית) שטיין, 1942-1891

היום, לפני 126 שנים, נולדה אדית שטיין, פילוסופית, אחות ונזירה גרמנייה יהודייה. היא עבדה כעוזרת מחקר וכחברת סגל בחוג לפילוסופיה, וחקרה את תופעת האמפתיה. ב-1921, בעקבות קריאה בכתביה של תרזה מאווילה, המירה את דתה, שינתה את שמה לתרזה בנדיקטה, הצטרפה למסדר הכרמליתי ולימדה נערות בבית ספר קתולי. עם עליית הנאצים לשלטון פנתה לאפיפיור פיוס ה-11 וניסתה לשכנעו לפעול להצלת העם היהודי. לאחר שנספתה במחנה הריכוז אושוויץ, הייתה לסמל ומופת בעולם הקתולי בשל מותה על אמונתה, כמו המרטירים בראשית הנצרות, והוכרזה על ידי הכנסייה הקתולית כקדושה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

זינב בנת עלי

א-סיידה (הגברת) זינב בנת עלי, 681-626

היום, לפני 1391 שנים, נולדה זינב בנת עלי, בתו של הכליף הסוני הרביעי והאימאם השיעי הראשון, עלי, ואשתו פאטמה בת מוחמד. היא זוכה להוקרה עד היום בשני פלגי האסלאם בשל היותה נכדתו היחידה של הנביא מוחמד שהמשיכה את שושלתו, אך גם בשל עמידתה האיתנה כנגד דיכוי ואי-צדק ובשל פעולותיה האמיצות, ביניהן הגנה בגופה על אחיינה, האימאם עלי בן חוסיין, בקרב על כרבלא וגינוי יחסו של יזיד לשבויותיו ולבני משפחתו של מוחמד. יש עדויות לכך שקיימה שיעורים לנשים ללימוד הקוראן. בדמשק ובקהיר הוקמו מסגדים על שמה, וקברה מהווה מוקד עלייה לרגל עבור מוסלמים מכל העולם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ריצוף אמנותי בתוך חוסנייה (היכל זיכרון של הזרם השיעי) על שם מואווין אול-מולק בעיר כרמאנשאה שבאיראן, המציג את עלי בן חוסיין, זינב בנת עלי ושבויים אחרים הנלקחים לבית המשפט בעיר יזד

בתמונה הקטנה: המקום שממנו ראתה זינב בנת עלי את הקרב של אחיה חוסיין, בכרבלא, עיראק. בערבית הוא ידוע כ”טילה א-זנבייה” (ההר של זינב)

רגיל

שופטות יוצאות אתיופיה בישראל

שופטות יוצאות אתיופיה בישראל, 2016

“אני, הילדה שנולדה בכפר נידח באתיופיה, שעלתה לישראל בגיל צעיר, זוכה להיכלל בין שופטי ישראל” – היום, לפני שנה, נבחרו לראשונה בתולדות מדינת ישראל שתי נשים בנות העדה האתיופית לכהן כשופטות: עו”ד אסתר טפטה-גרדי מונתה לשופטת בביהמ”ש לתעבורה במחוז חיפה, ועו”ד אדנקו סבחת-חיימוביץ’ מונתה לשופטת בבית משפט השלום של מחוז מרכז. שתיהן פעילות גם במסגרת עמותת “טֶבֶקה – משפט וצדק לעולי אתיופיה” (“עשיית צדק” באמהרית), הפועלת לקידום יוצאי אתיופיה בישראל, נאבקת בגילויי אפליה וגזענות כלפי בני העדה ומספקת להם ייצוג משפטי.

 

בתמונה הגדולה: אסתר טפטה-גריידי עם משפחתה בטקס קבלת פנים אצל נשיא המדינה (שנייה מימין לריבלין, עם משקפיים)
בתמונה הקטנה: אדנקו סבחת-חיימוביץ’

עוד על “טֶבֶקה” באתר העמותה
רגיל

אנה ברנביץ’

אנה ברנביץ’, נולדה ב-1975

היום, לפני 42 שנים, נולדה אנה ברנביץ’, ראשת ממשלת סרביה – האישה הראשונה בתפקיד זה והלהט”ב/ית הראשונ/ה העומד/ת בראש מדינה במזרח אירופה (והחמישי/ת בלבד בעולם). ברנביץ’ עבדה במשך יותר מעשור עם ארגונים בינלאומיים, משקיעים זרים והמגזר הציבורי בסרביה. היא כיהנה כנשיאת המועצה ליזמות חדשנית ולטכנולוגיות מידע, כנשיאת המועצה הלאומית למען מיעוטים וכשרת המִנהל הציבורי והשלטון המקומי, תפקיד שבו פעלה לרתימת הטכנולוגיה לייעול מערכות הממשל, להגברת השקיפות ולמאבק בשחיתות. ביוני השנה בחר בה הפרלמנט הסרבי ברוב קולות לראשות הממשלה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

דורותי ווהן

דורותי ג’ונסון ווהן, 2008-1910

היום, לפני 117 שנים, נולדה דורותי ווהן, מתמטיקאית אמריקאית. ב-1929, בגיל 19, סיימה תואר במתמטיקה ועבדה כמורה כדי לסייע למשפחתה בשנות השפל הגדול. ב-1943, משנחקקו צווים נשיאותיים שאפשרו העסקת שחורים במשרדי ממשל פדרלי, הצליחה ווהן להתקבל לעבודה במכון לנגלי, שהפך לימים לחלק מסוכנות נאס”א, ועבדה תחת הפרדה גזעית על חישובים מתמטיים ידניים הקשורים לטיסות חלל. ב-1949, לאחר שהתמחתה בשפות תכנות וקידוד, הייתה האפרו-אמריקאית הראשונה שקודמה לתפקיד של ראש סגל בנאס”א, אם כי עברו שנים עד שקיבלה תואר רשמי (ושכר) של מפקחת.

ויקיפדיה

פייסבוק

בסרט “מאחורי המספרים“, המתאר את סיפורן של שלוש אפרו-אמריקאיות פורצות דרך בנאס”א, מגלמת את דמותה אוקטביה ספנסר.

 

בתמונה הגדולה: משמאל דורותי ווהן, במרכז לסלי האנטר, מימין ויויאן אדייר, חשביות העובדות ב-NACA, הארגון שקדם לנאס”א

רגיל

צ’יממנדה נגוזי אדיצ’יה

צ’יממנדה נגוזי אדיצ’יה, נולדה ב-1977

היום, לפני 40 שנים, נולדה צ’יממנדה נגוזי אדיצ’יה, סופרת, פמיניסטית ופעילה חברתית ניגרית. ספרה הראשון “היביסקוס סגול”, העוסק במורשת הקולוניאלית והקתולית בניגריה בתקופת ההפיכה הצבאית באמצע המאה ה-20, זכה בפרס חבר העמים הבריטי והיה מועמד לפרסים נחשבים רבים, ביניהם פרס אורנג’ ופרס בוקר. ספרה הרביעי “אמריקנה”, העוסק בהגירה ובקונפליקט הגזעי בארה”ב, נבחר ע”י הניו יורק טיימס לאחד מעשרת הספרים הטובים ביותר לשנת 2013. ספריה של אדיצ’יה, העוסקים כולם בהשמעת קולן של תרבויות שהושתקו, זכו לשבחי הביקורת ותורגמו לכ-30 שפות (כולל עברית).

ויקיפדיה

פייסבוק

שיחת ה-TED שלה על “הסכנה שבסיפור יחיד” (עם כתוביות בעברית)

שיחת ה-TED שלה על כך ש”כולנו צריכות להיות פמיניסטיות

רגיל

רובי ברידג’ס

רובי נל ברידג’ס הול, נולדה ב-1954

היום, לפני 63 שנים, נולדה רובי ברידג’ס, האפרו-אמריקאית הראשונה שנכנסה לבי”ס ללבנים במדינות הדרום, לאחר שביהמ”ש העליון כפה עליהן לבטל את מדיניות הסגרגציה. ביום הראשון ללימודים בשנת 1960, ברידג’ס בת ה-6 הגיעה ללימודים במכונית משוריינת, מלווה בארבעה מרשלים. מפגינים רבים התקהלו מול ביה”ס, זרקו ביצים ועגבניות, הניפו שלטים נגד האינטגרציה וקראו סיסמאות גזעניות. הוריהם של כל הילדים הוציאו אותם מביה”ס, אם כי החזירו אותם בהדרגה, וכל המורים מלבד אחת סירבו ללמד אותה במשך כל שנת הלימודים הראשונה. כיום פועלת ברידג’ס לקידום ערכים של סובלנות וכבוד כלפי הזולת.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה:

למעלה: ברידג’ס בליווי המרשלים על מדרגות בית הספר, 14 בנובמבר 1960

למטה: “הבעיה שאיתה כולנו חיים”, צייר נורמן רוקוול (1960)

רגיל

ג’יהאן סאדאת

ג’יהאן סאדאת, נולדה ב-1933

היום, לפני 84 שנים, נולדה ג’יהאן סאדאת, מנהיגה פוליטית ופעילת זכויות אדם מצרייה. כגברת הראשונה של מצרים, השפיעה רבות על הרפורמה בחקיקה למען זכויות האזרח במדינה. חוקים שקידמה העניקו לנשים מגוון של זכויות חדשות, כמו הזכות לדמי מזונות ולמשמורת על ילדים במקרה של גירושין, ומכונים לעתים קרובות “חוקי ג’יהאן”. בין היתר ייסדה מרכז שיקומי לפצועי מלחמה אחרי מלחמת ששת הימים, קואופרטיב העוזר לנשים באזור דלתת הנילוס להגיע לעצמאות כלכלית, את החברה המצרית למען חולי סרטן, את בנק הדם המצרי וארגון המסייע ליתומים מצרים למצוא משפחה מאמצת.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נואמת באוניברסיטת הרווארד, 1975 (הזכויות על התמונה לאוני’ הרווארד)

בתמונה הקטנה: עם אנואר, 1979

רגיל

נשות בסלניי

נשות בסלניי, 1942

היום, לפני 75 שנים, חלפה על פני בסלניי, כפר צ’רקסי מבודד בקווקז, שיירה של ילדים יתומים ורעבים, רובם יהודים, שניצלו מהפגזת רכבת מלנינגרד וחיפשו מחסה. 32 מנשות הכפר החליטו לאמץ אותם, מתוך תחושת חובה להציל חיי אדם ללא הבדלי דת או מוצא. ישיבת חירום כונסה בכפר עוד באותו היום, והוחלט לתמוך באימוץ, להקצות תוספת מזון למשפחות המאמצות ולזייף את רישומי האוכלוסין של הכפר כדי להעניק לילדים תעודות מזויפות. על אף איומים קולקטיביים חוזרים ונשנים מצד הנאצים, איש מתושבי הכפר לא הסגיר את הילדים. כל הילדים שרדו את המלחמה, ושלושה מהם חיים עד היום בכפר.

ויקיפדיה

פייסבוק

כתבות על מאבקם של תושבי הכפר לקבל הכרה כחסידי אומות עולם:

http://www.davar1.co.il/57566/

https://news.walla.co.il/item/3046775

 

בתמונה הגדולה: האנדרטה לכבוד מצילות היתומים הנמצאת במרכז הכפר (מתוך כתבה ב”רואים עולם” על “הצ’רקסים המוסלמים שהצילו יהודים בשואה“)

בתמונה הקטנה: נשות הכפר יחד עם הילדים, מתוך אתר Circassia (באדיבות הדף “רחוב משלה“, שעלה בו פוסט מורחב על נשות בסלניי)