עמוד 1
רגיל

שולה קשת

שולה קשת, נולדה ב-1959

“מצבן של נשים מקהילות של צבע באזורי מצוקה תמיד יהיה גרוע משל הגברים ומשל נשים מהקבוצה ההגמונית, ואם נשאיר את המאבק הזה לממסד או לקבוצה ההגמונית, נמשיך להיתפס כקהילה שזקוקה לשיקום. התופעה של אנשים שבאים מבחוץ לעזור למסכנים ולאומללים, היא הדרך של ההגמוניה לשמר את המצב החברתי הזה”

היום, לפני 60 שנים, נולדה שולה קשת, אמנית רב-תחומית, אשת חינוך, יזמת ופעילה חברתית ישראלית. ממייסדות תנועת “אחותי – למען נשים בישראל” ומקימת “בית אחותי” ו”מרכז אהטה” (אחותי באמהרית); ממובילות המאבק של תושבי דרום ת”א נגד גירוש הפליטים; ממייסדות הארגון “לבי במזרח”; יוזמת אירועי “לילה שחור”, קואליציית סחר הוגן וכלכלה פמיניסטית, ועוד מגוון יוזמות המקדמות דיאלוג ושותפות בין נשים מקהילות פריפריאליות שונות. ב-2018 נבחרה ליו”ר ועד השכונה של נווה שאנן ולמועצת העיר ת”א-יפו, והאגודה לזכויות האזרח העניקה לה את אות זכויות האדם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: תנועת “אחותי” מציגה את גיליון “לחם, בגד, קורת גג” (ללא קרדיט). מתוך אתר “דבר העובדים בארץ ישראל”.

רגיל

אלינור סמיל

אלינור מארי סמיל, נולדה ב-1939

“אין ספק שמעולם לא הושגו זכויות כלשהן אלא אם היו מי שנכונים להיאבק למענן.
“עלינו להיאבק למען מה שאנחנו רוצות, לא רק למען מה שאנחנו יכולות להשיג.”

היום, לפני 80 שנים, נולדה אלינור סמיל, מנהיגה בולטת בתנועה הפמיניסטית האמריקאית בת-זמננו בארה”ב, שטבעה את המונח “הפער המגדרי”. בשנות ה-70 וה-80 כיהנה כנשיאת “ארגון הנשים הלאומי” (NOW), שם התמקדה בזכות לבחור בהפלה, בזכויות סוציאליות לנשים ולאמהות ובזכויות להט”ב. ב-1987 ייסדה את “הרוב הפמיניסטי”, ארגון שמטרתו לשלב מחקר, חינוך ופעילות פוליטית, ומאז 2001 היא מוציאה לאור את כתב העת הפמיניסטי “מיז”. לעתים קרובות היא מדבררת בתוכניות אקטואליה, בפני הקונגרס ובמחאות והפגנות, בארה”ב ובעולם, סוגיות של פמיניזם, שוויון וזכויות אדם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: סמיל בשנת 2004. מתוך “היכל התהילה הלאומי לנשים

בתמונה הקטנה: נואמת במסיבת העיתונאים של NOW לפני צעדת הנשים הגדולה בוושינגטון למען אישרור התיקון לחוקה לשוויון זכויות (ERA), אוגוסט 1977 (צילום: בטי ליין) [מקור]

רגיל

איזבל, נסיכת ברזיל

איזבל, נסיכת ברזיל, 1921-1846

“אם שחרור העבדים הוא הגורם, אינני מתחרטת על כך; אני סבורה שזוהי מטרה שראוי לאבד את הכתר למענה.”
(מתוך הצהרה שכתבה יום לאחר ההפיכה הצבאית שהביאה להפלת הקיסרות)

היום, לפני 173 שנים, נולדה דונה איזבל, נסיכה קיסרית של ברזיל, המכונה “הגואלת”. כבתו הבכורה של פדרו השני, קיסר ברזיל, הוכרזה כיורשת הכתר, קיבלה את התואר “נסיכה קיסרית”, וכשאביה נעדר מברזיל שימשה כעוצרת. בתקופת העצרות הראשונה, ב-1871, חתמה על “חוק הרחם החופשי”, שלפיו תינוקות שנולדו לשפחות ישוחררו ולא יגדלו כעבדים. בתקופת העצרות השלישית, ב-1888, חתמה על “חוק הזהב”, שביטל לחלוטין את העבדות בברזיל. בני המעמד הגבוה זעמו על שחרור עבדיהם, ובתוך שנה וחצי הופלה הקיסרות הברזילאית, הוקמה הרפובליקה, ומשפחת המלוכה הוגלתה לאירופה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בגיל 41, שנת 1887. מתוך ארכיון המוזיאון האימפריאלי בפטרופוליס, “העיר הקיסרית”

בתמונה הקטנה: בגיל 14, עם חברים (איזבל במרכז התמונה), 1860. צילום: רוורט הנריק קלם, “צלם הבית של הקיסרות”

רגיל

שרון אברהם-ויס

שרון אברהם-ויס, נולדה ב-1969

היום, לפני 50 שנים, נולדה שרון אברהם-ויס, משפטנית ופעילה חברתית ישראלית, הפועלת רבות לקידום זכויות חברתיות-כלכליות וזכויות נשים, כגון שינוי ייעודי קרקע לרעת אוכלוסיות מוחלשות, מאבק עובדי הקבלן, אחריות מעבידים להטרדה מינית ואפליית עובדים בשל גיל או מגדר. ב-2001 הייתה ממייסדות “איתך-מעכי – משפטניות למען צדק חברתי” לקידום זכויות נשים משכבות מוחלשות, ב-2008 הקימה את הקליניקה לאחריות חברתית של תאגידים, וב-2009 הקימה ועמדה בראש נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה של משרד הכלכלה. מאז 2014 היא מכהנת כמנכ”לית האגודה לזכויות האזרח.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דוברת מטעם האגודה לזכויות האזרח בישראל בקהילת בית שלום בסיאטל, וושינגטון, אוקטובר 2015

בתמונה הקטנה: מתוך רשימת הצוות המנהל באתר האגודה לזכויות האזרח

רגיל

אסאטה שאקור

אסאטה שאקור (ג’ואן דברה צ’זימארד), נולדה ב-1947

“זוהי חובתנו להילחם למען החופש שלנו.
זוהי חובתנו לנצח.
עלינו לאהוב זה את זה ולתמוך זה בזה.
אין לנו מה להפסיד מלבד את שלשלאותינו.”
(מתוך מכתב שכתבה בכלא, ביולי 1973, “אל עמי”, “To My People”)

היום, לפני 72 שנים, נולדה אסאטה שאקור, פעילה אפרו-אמריקאית ב”צבא השחרור השחור”. לאחר מעקב ומצוד אחריה, זוכתה מכל אשמה בשורה של תקריות אלימות שיוחסו לה, מלבד הרשעה אחת – רצח שוטר ב-1973, אף שלא הייתה מעורבת בירי עצמו. לפי ועדת האו”ם לזכויות אדם, היא נכלאה בתנאים ש”לחלוטין לא מתאימים לכל אסיר שהוא”. ב-1979 נמלטה וקיבלה מקלט מדיני בקובה, והייתה לאישה הראשונה ברשימת הטרוריסטים המבוקשים ביותר של ה-FBI. כיום, האוטוביוגרפיה שלה נלמדת בתוכניות ללימודים אפרו-אמריקאים, וארגון “בנותיה של אסאטה” ממשיך את דרכה במאבק נגד אלימות משטרתית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בזמן המשפט, 1973. מתוך כתבה על “הפליטים האמריקאים בהוואנה“, ניו יורקר, אוגוסט 2016 (צילום: פרנק הורלי, “ניו יורק דיילי ניוז”, דרך גטי אימג’ז)

בתמונה הקטנה: אחת מתמונותיה במודעה של ממשלת ארה”ב המציעה פרס של 2 מיליון דולר תמורת מידע שיתרום ללכידתה ולהסגרתה, מאי 2013

רגיל

יוהנה שוטן-אלסנהאוט

יוהנה שוטן-אלסנהאוט, 1992-1910

“מִי אֲנִי
אֲדָמָה וּנְשָׁמָה
אָדָם
נְשִׁימָה קַלָּה
בֵּינוֹת
לְתִקְוָה אֱמוּנָה אַהֲבָה וּבְרָכָה
שָׂעִיר לַעֲזָאזֵל
בְּתוֹךְ הַהֲמֻלָּה שֶׁעַל הָאָרֶץ
עָנָף יָבֵשׁ עַל עֵץ
בְּתוֹךְ תִּפְאֶרֶת הַבְּרִיאָה
וַעֲדַיִן אֲנִי מַרְגִּישָׁה
קְבוּרָה בָּרוּחַ וּבָאֵשׁ
כִּפְרִי בְּאוּשִׁים מִתַּחַת לַקַּרְקַע
חַיִּים!
נוֹלַדְתִּי עֵירֻמָּה
וְעֵירֻמָּה אָמוּת”
(שירה “עירומה” (Sososkin) פורסם בספר שיריה השני “רוח מרפאת”, 1965)

היום, לפני 109 שנים, נולדה יוהנה שוטן-אלסנהאוט, משוררת ומנהיגה קהילתית סורינאמית, שכתבה בשפה הקריאולית סרננטונגו. שיריה עסקו בעיקר באהבה לסבית, שאינה נחשבת לטאבו בתרבות האפרו-קריאולית. כתיבתה מהווה אבן דרך בשחרור השפה והתרבות הקריאולית בסורינאם ובתנועה המקומית למען שוויון זכויות לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: יוהנה שוטן-אלסנהאוט מקריאה משיריה, 1980~ (צילום: מיכאיל ון-קמפן)

בתמונה הקטנה: הסרת הלוט מעל פסל ברונזה שלה שיצר ארווין די וריס בשנת 2010, בחסות תנועת הנשים הלאומית של סורינאם לרגל יום הולדתה ה-100 (זכויות לבנק המרכזי של סורינאם, צילום: פרנק דלוויכט)
מתחת לפסל, הניצב ברחוב הראשי של הבירה פרמריבו, מצוטט שירה המפורסם ביותר, “אישה” (Uma), שפורסם בספר שיריה הראשון “מעשי היום”, 1963:

“אֵין דָּבָר נִפְלָא
יוֹתֵר מִבַּת-קוֹל
קוֹרֵאת
בְּאֶמְצַע מְהוּמַת הַיּוֹם.
בַּת-הַקּוֹל יְפֵהפִיָּה
עָצְמָתִית
אֵין בָּהּ שֶׁקֶר
הִתְעַטְּפִי בָּהּ
כְּמוֹ הָרוּחַ הַסּוֹעֶרֶת
אִשָּׁה, אַתְּ נוֹסֶקֶת
אַתְּ זוֹרַחַת
אַתְּ לֹא מְוַתֶּרֶת
בְּאֶמְצַע הַמַּאֲבָק
מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ”

(תרגמה מאנגלית, על בסיס תרגומים להולנדית: מתת גולדברג אלון)

רגיל

סמירה חורי

סמירה חורי, נולדה ב-1929

היום, לפני 90 שנים, נולדה סמירה חורי, פעילה פמיניסטית, חברתית ופוליטית ערבייה ישראלית. ב-1948 סייעה לפליטים שהגיעו לעירה נצרת, ובעקבות זאת הצטרפה למפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק”י), למאבק למען מעמד הפועלים ונגד הממשל הצבאי. בשנות ה-50 הקימה את הארגון “אלנהדה אלניסאאיה” לקידום נשים בחברה הערבית ולעידודן לפתח תודעה חברתית ופוליטית. בשנות ה-70 הייתה ממייסדות תנד”י, תנועה פמיניסטית יהודית-ערבית למען שלום ושוויון. ב-1974 הייתה לאישה הערבייה הראשונה שכיהנה כחברת מועצת עיר. ב-1991 הייתה מיוזמות המקלט הראשון לנשים ערביות קורבנות אלימות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: סמירה חורי (מחזיקה זר פרחים), לשמאלה תמר גוז’נסקי (עם השלט “שוויון בין המינים, שלום בין העמים”), ולימינה מנכ”לית תנד”י פתחיה סגייר, בתהלוכת יום האישה בנצרת, מרץ 2007

בתמונה הקטנה: סמירה חורי מקבלת מח”כ עאידה תומא-סלימאן תעודת הוקרה מטעם ועדת הכנסת לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי (צילום: אל אתיחאד).
מתוך כתבה באתר מק”י, “ח”כ תומא-סולימאן ביום האשה: קיים פער רב בין החוקים לבין המציאות“, מרץ 2016

רגיל

נוזיזווה מדלאלה-רוטלג’

נוזיזווה שרלוט מדלאלה-רוטלג’, נולדה ב-1952

היום, לפני 67 שנים, נולדה נוזיזווה מדלאלה-רוטלג’, פוליטיקאית דרום-אפריקאית בת הזולו. היא הייתה פעילה ב”קונגרס הלאומי האפריקאי”, מחתרת המאבק באפרטהייד. ב-1992 הייתה מנהלת קואליציית הנשים הלאומית, שהוקמה כדי להבטיח שנשים מכל התחומים והמגזרים יהיו שותפות בבניית החוקה החדשה. ב-1993 נבחרה לפרלמנט, ולימים כיהנה כסגנית שר הביטחון, סגנית שר הבריאות ודוברת בית הנבחרים. היא נודעת במיוחד כמי שהובילה את המאבק באיידס בדרום אפריקה, והתנגדה נחרצות להכחשות הממשלה לגבי חומרת המגפה ולטיפולים האלטרנטיביים שעודדה המדינה במקום אלה שנבדקו מדעית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פאנל שנערך במרץ 2014 ע”י ארגון “שוויון עכשיו”, ארגון זכויות אדם בינלאומי שפועל להגנה ולקידום של זכויות נשים וילדות ברחבי העולם, בין היתר בסוגיות של סקסיזם בחוק, אלימות מינית, מילת נשים, סחר בנשים למטרות מין וצורות נוספות של אלימות ואפליה נגד נשים וילדות.
משתתפות בפאנל (מימין לשמאל): נוזיזווה מדלאלה-רוטלג’, כמייסדת ומנכ”לית “חיבוק לכבוד”, ארגון זכויות אדם דרום-אפריקאי שנאבק בסחר בנשים למטרות מין ובניצול מיני; רייצ’ל מורן, שורדת סחר אירית ואקטיביסטית בארגון האירי “ספייס”, הפועל לשינוי דעת הקהל לגבי זנות ולהכרה בה כניצול מיני וכסוג של הפרת זכויות אדם; ולורן הרש, עורכת דין ומנהלת הארגון האמריקאי “עולם ללא ניצול”.
מתוך אלבום של “שוויון עכשיו” בפליקר

בתמונה הקטנה: נוזיזווה מדלאלה-רוטלג’, כיו”רית “אינייתלו”, המכון הדרום-אפריקאי לקידום: לבנייה, שימור ושיפור של מערכות תמיכה, כישורים ותקציבים עבור ארגונים ומוסדות פילנתרופיים אזרחיים.
מתוך כתבה על “גישור פערים בין הממשלה לאנשים“, אתר התקשורת העצמאית הדרום-אפריקאי IOL, אוגוסט 2015

רגיל

מאי שידיאק

מאי שידיאק, נולדה ב-1963

היום, לפני 56 שנים, נולדה מאי שידיאק, עיתונאית ופוליטיקאית לבנונית. החל ב-1985 הייתה עיתונאית ומגישת חדשות בטלוויזיה, וקיבלה פרסים רבים על עבודתה העיתונאית ועל קידום חופש הביטוי בלבנון, ובראשם פרס אונסק”ו לעיתונות חופשית ופרס האומץ של התאחדות העיתונאיות הבינלאומית. ב-2005 נפצעה קשה ורגלה וידה נקטעו בעקבות ניסיון התנקשות בחייה ע”י פצצה שהוטמנה במכוניתה, וזאת במסגרת שורה של התנקשויות באנשי ציבור לבנונים שהתנגדו להתערבות סוריה בענייניה הפנימיים של לבנון. שנה אחר כך הצטרפה לפוליטיקה, וכיום היא מכהנת כשרה לפיתוח מנהלי בממשלת לבנון.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: שידיאק (בכיסא גלגלים) מובילה הפגנת מחאה בתגובה לבזיזתה של תחנת שידור בביירות על ידי תומכי חיזבאללה, מאי 2008 [מקור]

בתמונה הקטנה: שידיאק נואמת בכנס שנתי של “נשים בחזית”, מרץ 2019 [מקור]

רגיל

פט אושיין

פטרישיה ג’וּן (“פט”) אושיין, נולדה ב-1941

היום, לפני 78 שנים, נולדה פט אושיין, אשת חינוך, משפטנית ופעילת ציבור אבוריג’ינית אוסטרלית. היא האישה האבוריג’ינית הראשונה שסיימה לימודי תיכון וקיבלה מלגה ללימודי הוראה, הראשונה שעבדה כמורה בתיכון בקווינסלנד, הראשונה שסיימה לימודי משפטים והצטרפה ללשכת עורכי הדין, הראשונה שהייתה חברה בממשלת ניו סאות ויילס (כשרה לענייני אבוריג’ינים), הראשונה שכיהנה כשופטת שלום באוסטרליה, והראשונה שכיהנה כנשיאת אוניברסיטה (באוניברסיטת ניו אינגלנד). היא חברת כבוד במסדר אוסטרליה, בשל תרומתה לרווחת האבוריג’ינים, להשכלה הגבוהה ולחברה האוסטרלית בכלל.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: מתוך האתר “נשות אוסטרליה על ציר הזמן

בתמונה הקטנה: אושיין בשנת 1982, בתפקידה כראשת המחלקה לענייני אבוריג’ינים של ניו סאות’ ויילס [מקור]

(התמונות באדיבות הארכיון הלאומי של אוסטרליה)

רגיל

גלאדיס טנטקוידג’און

גלאדיס טנטקוידג’און, 2005-1899

היום, לפני 120 שנים, נולדה גלאדיס טנטקוידג’און, אשת רפואה, אנתרופולוגית ומנהיגה בת שבט מוהיגן האמריקאי. בילדותה למדה את הפרקטיקות המסורתיות מנשות השבט, ולימים פרסמה ספרים על צמחי מרפא ורפואה מסורתית ילידית. היא עבדה עם הלשכה הפדרלית לענייני אינדיאנים במתן שירותים סוציאליים לתושבי השמורות, וסייעה בשימור מלאכות מסורתיות, בהקמת קואופרטיבים למען בעלי מלאכה ובשחזור מנהגים שנאסרו בעבר. ב-1931 הקימה מוזיאון לתרבות ילידית אמריקאית, הוותיק ביותר הפועל כיום; בין היתר נשמר בו תיעוד של בני השבט שלה, שהיה חיוני להכרה בזכויותיהם ב-1994.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם אחיה ושותפה להקמת מוזיאון לתרבות ילידית אמריקאית, הרולד טנטקוידג’און [מקור]

התמונה הקטנה מתוך ויקיפדיה

רגיל

הארייט מרטינו

הארייט מרטינו, 1876-1802

“כדאי לך לחיות את חייך באופן הטוב ביותר ולפעול באופן הטוב ביותר ולחשוב באופן הטוב ביותר *היום*. היום הוא ההכנה הטובה ביותר למחר ולכל הימים האחרים שיבואו”

היום, לפני 217 שנים, נולדה הארייט מרטינו, סופרת ותיאורטיקנית בריטית, הנחשבת לסוציולוגית הראשונה. באופן יוצא דופן לתקופתה, היא הצליחה לבסס מוניטין ככותבת מהימנה ופופולרית ולהתפרנס מכתיבת ספרים ומאמרים רבים על פוליטיקה, רוחניות, כלכלה, משפחה ונקודת המבט הנשית. היא תרגמה לאנגלית את כתבי אוגוסט קונט, אבי הסוציולוגיה כדיסציפלינה, הצליחה להסביר ולהפיץ לקהל הרחב רעיונות כלכליים חדשים ומורכבים, כמו אלה של סמית, מיל ובנת’ם, והאמינה כי ניתוח חברתי מעמיק יאפשר להבין ולפרק את יחסי הכוח המגדריים, את השעבוד לעבדות ואת ההתבטלות בפני הדת.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן מאת ריצ’רד אוונס, מוצג מ-1834 בגלריית הדיוקנאות הלאומית בלונדון

בתמונה הקטנה: מרטינו ב-1861 (צילום: קאמיל סילבי)

רגיל

אניטה מילר-כהן

אניטה מילר-כהן, 1962-1890

היום, לפני 129 שנים, נולדה אניטה מילר-כהן, עובדת סוציאלית ופעילת ציבור ישראלית ילידת אוסטריה. במהלך מלחה”ע ה-1, בגיל 25, עמדה בראש ועד הסיוע לפליטים וליתומים מטעם ממשלת אוסטריה, שארגן בתי מחסה ומטבחים, בתי מלאכה והכשרה, וכן סעד לבעלי מוגבלויות. היא הייתה שותפה בהתאחדות העולמית של הנשים היהודיות, צירה ופעילה בקונגרסים ציוניים, וסייעה למקם מחדש אלפי ילדים יהודים ניצולי פרעות ברחבי אירופה ואמריקה. ב-1935 עלתה לארץ ישראל והייתה ממקימות ומנהלות “שירות נשים סוציאלי” ו”הלשכה לעזרה סוציאלית”, לימים משרד הסעד של מדינת ישראל.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אניטה מילר-כהן בווינה, אוסטריה, כנראה בשנות ה-20, מתוך אוסף שבדרון בספרייה הלאומית של ישראל

התמונה הקטנה מתוך ארכיון בית לוחמי הגטאות

רגיל

קלאודיה אלכסנדר

קלאודיה ג’ואן אלכסנדר, 2015-1959

היום, לפני 60 שנים, נולדה קלאודיה אלכסנדר, מדענית וחוקרת אמריקאית בתחומי המדעים הפלנטריים, ובכללם גאופיזיקה, התפתחות כוכבי שביט, מגנטוספירה, טקטוניקת לוחות, פלזמת חלל, רוח השמש וכוכבי הלכת נוגה ושבתאי. היא עבדה בסוכנות הסקר הגאולוגי של ארה”ב, במרכז המחקר איימס ובמעבדה להנעה סילונית של נאס”א. היא נודעת במיוחד בעבודתה כמנהלת פרויקט ומדענית ראשית של נאס”א במשימת הגשושית “גלילאו” לחקר צדק וירחיו ובמשימת הגשושית “רוזטה” לחקר השביט צ’וריומוב-גרסימנקו. היא גם פעלה רבות לקידום נשים ומיעוטים במדע וטכנולוגיה, וכן כתבה ספרי ילדים ומד”ב.

ויקיפדיה

פייסבוק

שיחת TEDx שלה על “טבעה המרתק של התנועה והמקרה המוזר של חינוך בילדות“, המדגימה את גישתה לחינוך מדעי, אפריל 2015

בתמונה הגדולה: אלכסנדר (מימין), בתפקידה כמנהלת המשימה “גלילאו”, יחד עם המהנדסת נאדין קוקס, בחדר הבקרה של המעבדה להנעה סילונית של נאס”א בפסדינה, קליפורניה, ממתינות לשלב הסופי של הנחיתה על צדק, ספטמבר 2003 (צילום: ריק פרנסיס, AP).
מתוך כתבה על מותה של “המדענית המפורסמת שהובילה את המשימה אל צדק“, “יוסטון כרוניקל”, יולי 2015

בתמונה הקטנה: צילום מסך מתוך ריאיון עמה, שבו היא מספרת על תרומתה למשימת “רוזטה”, מרץ 2015

רגיל

אריקה גארנר

אריקה גארנר-סנייפס, 2017-1990

“כשאני דורשת צדק, זה אף פעם לא רק בשביל אבא שלי. זה בשביל הבת שלי; בשביל הדור הבא של אפרו-אמריקאים […] אנחנו לא הדור הראשון של שחורים אמריקאים שקמים ודורשים את הזכות האנושית הבסיסית לחיות, וגם לא נהיה האחרונים. אבל אני יודעת שעולם טוב יותר הוא אפשרי”
[מתוך מאמר שכתבה, “חיים של אנשים שחורים כמו אבא שלי אמורים להיות חשובים באמריקה; לכן אני תומכת בברני סנדרס“, “וושינגטון פוסט”, ינואר 2016]

היום, לפני 29 שנים, נולדה אריקה גארנר, אקטיביסטית אמריקאית למען רפורמה בעבודת המשטרה. ב-2014 נהרג אביה במהלך ניסיון מעצר, ובעקבות זאת החלה להוביל צעדות דו-שבועיות מתוקשרות באזור שבו מת והקימה קרן להנעת קהילות בכל רחבי העולם לפעול למען צדק חברתי ומודעות פוליטית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: גארנר מובילה צעדת מחאה בניו יורק ב-2014, לאחר שחבר מושבעים החליט שלא להרשיע שוטר שהיה מעורב במות אביה, אריק גארנר. מתוך הספד שנכתב עליה עם מותה מהתקף לב, בבלוג “two-way” (צילום: אנדרו ברטון/גטי אימג’ז)

בתמונה הקטנה: גארנר ב-2015, מתוך כתבת הספד באתר ה”סנט לואיס אמריקן”

רגיל

מיקלה בסטידס פויוצ’הואה

מיקלה בסטידס פויוצ’הואה, 1781-1744

היום, לפני 238 שנים, הוצאה להורג מיקלה בסטידס פויוצ’הואה, מנהיגה ילידית פרואנית, גיבורה לאומית בפרו. היא הייתה שותפה מלאה להנהגה ולקשרי המסחר שניהל בעלה, צ’יף של כמה שבטים (שנודע כטופאק אמורו השני). כשבקשותיהם להקל את נטל המיסוי הכבד ועבודות הכפייה במכרות, לאור מצוקת האוכלוסייה הילידית תחת הכיבוש הספרדי, נענו בשלילה, הם החלו לגבש סביבם אלפי ילידים, עבדים, קריאולים ובעלי מוצא מעורב, והנהיגו מרד גדול למען עצמאות טריטוריאלית של פרו וחופש מסחר. על פי התיעוד, מיקלה פיקדה על ארגון האספקה, גיוס הלוחמים והלוחמות והובלתם בקרבות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פסל בדמותה, הממוקם בפארק על שמה במרכז העיר אבנקיי, פרו

רגיל

אדריאן ריץ’

אדריאן ססיל ריץ’, 2012-1929

“לעיתים קרובות, נשים חשות שהן יוצאות מדעתן כאשר הן דבקות באמת של החוויה שלהן. העתיד שלנו תלוי בשפיות של כל אחת מאיתנו, ויש לנו סיכוי עמוק ונרחב, הרבה מעבר לאישי ולפרטי, במשימת התיאור של המציאות שלנו באופן הכן והמלא ביותר שביכולתנו לתאר זו בפני זו.”
(מתוך ספרה “על שקרים, סודות ושתיקה”, 1979)

“הִנְנוּ, הִנְנִי, הִנָּךְ
בְּמֹרֶךְ לֵב אוֹ בְּאֹמֶץ לֵב
יֵשׁ לָנוּ הַיְּכֹלֶת לִמְצֹא אֶת דַּרְכֵּנוּ
חֲזָרָה אֶל הַזִּירָה

בְּאַמְתַּחְתֵּנוּ סַכִּין, מַצְלֵמָה,
סֵפֶר שֶׁל מִיתוֹסִים
שֶׁבָּהֶם
שְׁמוֹתֵינוּ לֹא מוֹפִיעִים”

(מתוך שירה “צלילה אל תוך החורבות”, המופיע בספרה מ-1973, “צלילה אל תוך החורבות: שירים 1972-1971”; מאנגלית: מתת גולדברג אלון)

היום, לפני 90 שנים, נולדה אדריאן ריץ’, משוררת ותאורטיקנית אמריקאית, וכן אקטיביסטית נגד מלחמה, גזענות וסקסיזם. היא הייתה מהמשוררות הנקראות והמשפיעות במאה ה-20, והגותה נחשבת למכוננת בפמיניזם הרדיקלי והלסבי: ספרה “ילוד אישה” דן באִמהוּת כמוסד חברתי פטריארכלי ובמדיקליזציה של תהליכי היריון ולידה, וספרה “הטרוסקסואליות כפויה” דן במחיקת המיניות הנשית ובלסביוּת כרצף של סולידריות נשית.

עוד על אדריאן ריץ’

עוד על “ילוד אישה“, שיצא לאור בעברית בתרגומה של כרמית גיא, הוצאת עם עובד, 1989

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן שצילם ריצ’רד לאוטנס (טורונטו סטאר/ גטי אימג’ז), מתוך “מצבי גבול: אוסף שיריה של אדריאן ריץ’“, כתבה על האמנות והאקטיביזם שלה ב”ניו יורקר”, יוני 2016

בתמונה הקטנה: דיוקן של אדריאן ריץ’ המופיע על קירות האקדמיה למשוררים אמריקאים, מתוך הרשומה “אדריאן ריץ’ על כוחה הפוליטי של שירה ותפקידה בחוויית ההגירה“, בבלוג התרבות “בריין פיקינג” של מריה פופובה, אוגוסט 2016

רגיל

בטי מיי טייגר ג’אמפר (פוטאקי)

בטי מיי טייגר ג’אמפר (פוטאקי), 2011-1923

היום, לפני 96 שנים, נולדה בטי מיי טייגר ג’אמפר – פוטאקי בשמה השבטי – אחות, סופרת ומנהיגה ילידית אמריקאית, האישה הראשונה (והיחידה) שכיהנה כראשת אומת הסמינול. היא הייתה בת השבט הראשונה שלמדה קרוא וכתוב באנגלית, ושסיימה לימודי תיכון ולימודי סיעוד. בעבודתה כאחות, הנגישה שירותי רפואה “לבנה” עבור סמינולים רבים מאזורים מרוחקים. היא ייסדה וערכה את עיתון השבט, שזכה בפרס מפעל חיים מאגודת העיתונאים הילידים, וכתבה ספרים ומאמרים רבים על תרבות השבט ומסורותיו. טייגר ייסדה גם ארגון למען תוכניות בריאות וחינוך בשבטים ילידיים, שהפך ללובי פוליטי חזק.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך הארכיון הלאומי של פלורידה

בתמונה הקטנה: בטי מיי טייגר (משמאל) ואליס אוסקאולה (מימין), בוחנות את המהדורה הראשונה של העיתון “חדשות הסמינולים”, מתוך סקירה על פועלה במסגרת “נשים אדירות בהיסטוריה” ב”מגזין פרספונה: נשים, תרבות פופולרית, חדשות, חדי קרן

רגיל

קמלה באסין

קמלה באסין, נולדה ב-1946

היום, לפני 73 שנים, נולדה קמלה באסין, סוציולוגית, פעילה פמיניסטית, משוררת וסופרת הודית. מחקריה על התפתחות האדם שימשו אותה לזיהוי של פיתוחים חדשניים וליצירת רשתות בין אנשים ובין מדינות באסיה במסגרת עבודתה בארגון המזון והחקלאות של האו”ם. ב-2002 הקימה את רשת “סנגט”, המקדמת יישום של תיאוריה פמיניסטית והעמקת הבנת הקשרים בין מגדר, מעמד, צדק חברתי, פיתוח בר-קיימא, שלום וזכויות אדם. היא גם ממובילות התנועה הגלובלית “מיליארד נשים מתעוררות” (לביטוי הסטטיסטיקה ולפיה אחת משלוש נשים בעולם תיאנס במהלך חייה), הפועלת למיגור אלימות מינית.

“בגלל שאני בת, עליי ללמוד.

אחרי שזמן רב נמנע ממני, עליי ללמוד.
כדי שהחלומות שלי ינסקו, עליי ללמוד.
כדי שהידע שלי יאיר באור חדש, עליי ללמוד.
כדי לנצח בקרבות שנגזרו עליי, עליי ללמוד.
בגלל שאני בת, עליי ללמוד.

כדי להימלט מחיי עוני, עליי ללמוד.
כדי לזכות בעצמאות, עליי ללמוד.
כדי להיאבק בתסכול, עליי ללמוד.
כדי למצוא השראה, עליי ללמוד.
בגלל שאני בת, עליי ללמוד.

כדי להדוף את האלימות הגברית, עליי ללמוד.
כדי לשבור את שתיקתי, עליי ללמוד.
כדי לנפץ את הפטריארכיה, עליי ללמוד.
כדי למוטט כל היררכיה, עליי ללמוד.
בגלל שאני בת, עליי ללמוד.

כדי ליצור אמונה שאוכל לסמוך עליה, עליי ללמוד.
כדי לבסס חוקים צודקים, עליי ללמוד.
כדי לנקות מאות שנים של אבק, עליי ללמוד.
כדי להטיל ספק בכול, עליי ללמוד.
בגלל שאני בת, עליי ללמוד.

כדי להבחין בין רע לטוב, עליי ללמוד.
כדי למצוא קול חזק, עליי ללמוד.
כדי לכתוב שירה פמיניסטית, עליי ללמוד.
כדי להקים עולם שבנות שייכות אליו, עליי ללמוד.
בגלל שאני בת, עליי ללמוד.”

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך הכתבה “קמלה באסין: על פמיניזם בפקיסטן ובהודו”, בפורטל “פמיניזם בהודו“, אוקטובר 2017

בתמונה הקטנה: באסין במאי 2016, מתוך דף הפייסבוק שלה

רגיל

מוזון אלמליהאן

מוזון אלמליהאן, נולדה ב-1999

“השכלה נתנה לי את הכוח להמשיך. לא הייתי כאן היום בלעדיה”

היום, לפני 20 שנים, נולדה מוזון אלמליהאן, פליטה סורית שחיה בבריטניה ופעילה למען פליטות ונערות. ב-2014 הצליחה להימלט עם משפחתה מהמצור שהטילה ממשלת סוריה על עירה דרעא, נדדה בין מחנות פליטים ולבסוף נקלטה כפליטה בבריטניה. עוד בהיותה בעצמה במחנה הפליטים החלה לפעול למען חינוך לנערות באזורי מלחמה ונגד נישואי ילדות, לאחר שכמחצית מחברותיה נשרו מלימודים וחותנו, מנהג שחזר להיות נפוץ בסוריה עם פרוץ מלחמת האזרחים. ב-2017 הייתה לשגרירת הרצון הטוב הצעירה ביותר של יוניסף.

“אני פוגשת פליטים רבים שחושבים שלהיות פליט זה משהו רע, כינוי גנאי. אבל לא אני. עבורי, הכרה כפליטה נתנה לי כוח ליצור עתיד בהיר יותר מתוך המקום הקשה שבו נמצאתי. אנחנו לא אנשים חלשים. אנחנו חזקים. אנחנו לא רק פליטים, אנחנו לא רק ילדים – יש לנו יכולת ליצור שינוי. אני יודעת שקשה לשנות, אבל לא בלתי אפשרי.”
מתוך הדף שלה באתר השגרירים של יוניסף

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בכיתת לימוד במחנה פליטים בצ’אד, עם ילדות ניגריות שנמלטו מ”בוקו חראם”, אפריל 2017

בתמונה הקטנה: דוברת בכנס על “האזרח הגלובלי: אנשים שיוצרים תנועה”, ניו יורק, ספטמבר 2017 (צילום: תיאו וורגו, גטי אימג’ז)

התמונות מתוך הכתבה, “מוזון אלמליהאן נמלטה מסוריה שסועת המלחמה ועליה רק ספרי הלימוד שלה – ומצאה את הקול שלה“, שפורסמה ב-2017 בכתב העת Glamour