עמוד 1
רגיל

פֵלֶקְנַס אוּקָה

פֵלֶקְנַס אוּקָה, נולדה ב-1976

היום, לפני 42 שנים, נולדה פֵלֶקְנַס אוּקָה, פוליטיקאית יזידית ממוצא טורקי. ב-1999, בגיל 22, הייתה לפרלמנטרית היזידית הראשונה בעולם כשנבחרה לפרלמנט האירופי מטעם גרמניה (שאליה היגרה משפחתה). במשך כעשור כיהנה בוועדות שונות של הפרלמנט האירופי, ביניהן בתחומי תרבות, פיתוח ושוויון הזדמנויות, וכן הביעה תמיכה בקבוצות פרו-כורדיות ודרשה פיקוח הדוק על הפרות של זכויות אדם בטורקיה. ב-2014 היגרה חזרה לעיר דיארבקיר שבטורקיה, בירת “כורדיסטן הטורקית”, וכמה חודשים אחר כך נבחרה לאסיפה הלאומית הטורקית – אחת משני הנציגים היזידים הראשונים בפרלמנט הטורקי.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך כתבה עליה באתר חדשות חוץ בספרדית

בתמונה הקטנה: מגנה על אישה אחרת במהלך התערבות משטרתית בהפגנה בדיארבקיר, דרום טורקיה, מרץ 2017. מתוך אתר חדשות כורדיסטן

רגיל

הֻדא עזרא נונו

הֻדא עזרא איברהים נונו, נולדה ב-1964

היום, לפני 54 שנים, נולדה הֻדא עזרא נונו, אשת עסקים, פוליטיקאית ודיפלומטית יהודייה-בחריינית. היא נולדה במנאמה בירת בחריין למשפחה של אנשי עסקים יהודים מעיראק, למדה חשבונאות ומנהל עסקים, ניהלה חברת מיקור חוץ גדולה, וכיהנה כמנכ”לית ארגון לפיקוח על זכויות אדם בבחריין ולקידום זכויות נשים. ב-2005 מונתה על ידי מלך בחריין לחברה במועצת השורה, הפרלמנט הבחרייני. ב-2008 מונתה נונו לשגרירת בחריין בארה”ב (כולל ייצוג בחריין גם בקנדה, במקסיקו, בברזיל ובארגנטינה) – האישה הבחריינית הראשונה בתפקיד דיפלומטי בארה”ב והשגרירה היהודייה הראשונה ממדינה ערבית כלשהי.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונות מתוך כתבה עליה ב”וושינגטון פוסט”, 2012

רגיל

אפואה דורקנו

אפואה דורקנו, 2014-1949

היום, לפני 69 שנים, נולדה אפואה דורקנו, אקטיביסטית גאנית-בריטית, יוזמת התנועה הגלובלית לביטול הנוהג של מילת נשים. היא עבדה כאחות בבתי חולים בלונדון, כשבמהלך הכשרתה כמיילדת התוודעה לתופעה של מילת נשים. היא הובילה משלחת של ארגון זכויות אדם בינלאומי לאפריקה על מנת לאסוף נתונים על היקף הנוהג, שב-1980 פרסמה את אחד הדוחות הראשונים על מילת נשים בעולם. ב-1983 ייסדה דורקנו מרכז מחקר ופיתוח למען בריאות האישה, וכן שימשה כיועצת מיוחדת לארגון הבריאות העולמי, על מנת שהסוגיה “תהפוך מבעיה שאין לה הכרה לסוגיה מרכזית עבור ממשלות ברחבי העולם”.

ויקיפדיה

עוד על מנהג מילת נשים והמאבק למניעתו

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מרצה בכנס TED, דצמבר 2013 (צילום: אופי סנדו)

בתמונה הקטנה: צילום של גרהם טרנר ל”גרדיאן”, 2014

רגיל

אן ויטני

אן ויטני, 1915-1821

היום, לפני 197 שנים, נולדה אן ויטני, פסלת ומשוררת אמריקאית. אף שנאסר אז על נשים לפסל ולצייר מודלים גבריים, היא פיסלה דמויות היסטוריות ופוליטיות חשובות בגודל טבעי, ובכללן נשים מובילות בתחומן, כמו סופרג’יסטיות, אמניות ונשים במקצועות שנחשבו גבריים בלבד בתקופתה. היא שברה מוסכמות גם בחייה הפרטיים, בפעילותה למען שחרור עבדים, למען זכויות נשים, למען גישה שווה להשכלה ולמען שימור הסביבה, ובמערכת היחסים ארוכת השנים שניהלה עם האמנית אבי אדלין מנינג, איתה חיה וטיילה ברחבי העולם. יצירותיה מוצגות כיום כמונומנטים במיטב המוזיאונים בעולם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: “ליידי גודייבה”, פסל שיש מ-1864, מוצג במוזיאון דאלאס לאמנות

בתמונה הקטנה: אן ויטני (יושבת), עם שותפתה לחיים אבי מדלין מנינג

רגיל

אמהות ח’אווראן

אמהות ח’אווראן, פועלות מאז 1980

יום הזיכרון העממי לקורבנות המשטר האיראני, מצוין מאז 1988

אמהות ח’אווראן הוא ארגון נשים הפועלות למען משפחות הנרצחים והאסירים קורבנות המשטר האיראני מאז 1980. אמהות ובנות משפחה של הקורבנות חשפו ב-1988 קברים לא מסומנים בח’אווראן ובהם המונים שהוצאו להורג ע”י המדינה. מאז הן מפגינות, פונות לאו”ם ומתעדות את מקרי הטבח על-מנת לחשוף בפני העולם את הפרת זכויות האדם באיראן, על אף שבמרוצת השנים נרדפו, הותקפו, נכלאו והורחקו מח’אווראן על ידי המשטר. הן גם פועלות לשימור בית הקברות וקבעו יום זיכרון לקורבנות ב-1 בספטמבר. הארגון זכה בפרס בינלאומי, אך תביעותיו להכרה ולצדק נותרו עדיין ללא מענה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: איור לכבוד מתן פרס קוואנגג’ו לזכויות אדם לאמהות ח’אווראן ב-2014, מאת המאייר האיראני תוכא נייסתאני

בתמונה הקטנה: אמהות ח’אווראן בתהלוכת יום הזיכרון לקורבנות המשטר האיראני בשנת 2005

רגיל

טרזיה טייווה

טרזיה טייווה, 2017-1968

“הִתְעוֹרְרוּ
תָּמִיד הָיִינוּ
רַק אַבְנֵי מִדְרָךְ בַּגֶּשֶׁר
[…]
הֵם רוֹדְפִים אַחַר פַּאי אָמֶרִיקָאִי בַּמִּזְרָח
וְסוּג כָּלְשֶׁהוּ שֶׁל זֶן בַּמַּעֲרָב
מִזְרָח וּמַעֲרָב הֵם כַּמּוּבָן יַחֲסִיִּים
מִשּׁוּלָיו שֶׁל הָאַגָּן שֶׁלָּנוּ
עוֹלֶה עַל גְּדוֹתָיו הַקַּוָה-קַוָה
אֲבָל הָאַגָּן שֶׁל שׁוּלֵיהֶם
הוּא רֵיק
הֵם לוֹקְחִים אֶת הַקַּוָה-קַוָה שֶׁלָּהֶם בִּכְמוּסוֹת
כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה קַל לִשְׁכֹּחַ
שֶׁיֵּשׁ חַיִּים וְאַהֲבָה וּלְמִידָה
בֵּין
אַסְיָה וְאָמֶרִיקָה
בֵּין
אַסְיָה וְאָמֶרִיקָה
יֵשׁ אוֹקְיָנוֹס
וּבָאוֹקְיָנוֹס הַזֶּה
אַבְנֵי הַמִּדְרָךְ שֶׁל הַגֶּשֶׁר
מִתְעוֹרְרוֹת”

היום, לפני 50 שנים, נולדה טרזיה טייווה, משוררת ואקדמאית קיריבטית ואפרו-אמריקאית פורצת דרך, שחקרה תרבויות, היסטוריה ופוליטיקה באיי האוקיינוס השקט.

ויקיפדיה

פייסבוק

הציטוט מתוך שירה “אַמְנֶסְיָה” (AmneSIA), שפורסם בשנת 2000
(תרגמה לעברית: מתת גולדברג אלון)

* קַוָה-קַוָה הוא צמח האופייני לאיי האוקיינוס השקט, שמהשורש שלו מופק משקה אנתאוגני – חומר פסיכואקטיבי שמביא לתחושת רגיעה, לאלחוש ו/או לאופוריה, ונעשה בו שימוש בעיקר בטקסים מקודשים, דתיים ורוחניים.

רגיל

מרי וירג’יניה קוק פאריש

מרי וירג’יניה קוק פאריש, 1945-1862

“נראה כי לבנים חושבים שניתנה להם זכות משמיים להפעיל מלחמת אזרחים על שחורים, עד כדי שפיכות דמים. הם מתייחסים לחייהם של אחיהם השחורים כבועה שאפשר לפוצצה להנאתם. אותה הרוח שהתקיימה בדרום לפני עשרים וארבע שנים [עת בוטלה העבדות], עודנה קיימת ומשגשגת היום. זכויותיו של השחור כאזרח עדיין נשדדות, דבר המובהר לו מעל לכל ספק באמצעות מותם של אלו שנפלו במרד האחרון. הזעקה אינה יכולה להימשך עוד.”
(מתוך טור שלה במוסף הנשים של כתב העת “הבפטיסט האמריקאי”, 1889)

היום, לפני 156 שנים, נולדה מרי וירג’יניה קוק פאריש, אשת חינוך, עיתונאית ופעילה חברתית אמריקאית, מראשונות הפמיניזם הבפטיסטי השחור. אף שכנערה שחורה בדרום ארה”ב דלתות רבות היו סגורות בפניה, היא נאבקה ללמוד ולהצטיין, והייתה לפרופ’ לחינוך באוניברסיטה. היא נודעה ככותבת ונואמת מוכשרת, ונאבקה לפרסם את דעותיה בקהילה הנוצרית על זכות בחירה לנשים, על רפורמה חברתית לאי-אפליית שחורים ועל שוויון זכויות לכולם בתעסוקה ובחינוך. ב-1896 השתתפה בכנס הייסוד של ההתאחדות הלאומית של נשים צבעוניות, שם פעלה לקידום רפורמה בחינוך, בבריאות וברווחה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: איור של קוק פאריש, 1891 (מתוך הארכיון הדיגיטלי של ספריית ניו יורק)

בתמונה הקטנה: צילום משנת 1893 לערך
רגיל

צביה וילדשטיין

צביה וילדשטיין, 2001-1906

היום, לפני 112 שנים, נולדה צביה וילדשטיין, אשת חינוך, אסירת ציון ופעילת ציבור ישראלית. גילויי האנטישמיות שחוותה בילדותה ברוסיה ובליטא חיזקו את זיקתה לציונות, לעברית וליהדות. היא עסקה בהוראה, ובחשאי פעלה בקרב היהודים למען הקרן הקיימת לישראל. במהלך מלחה”ע ה-2 הקימה וניהלה בית יתומות בגטו וילנה, וגם לאחר המלחמה ניהלה בית לילדים ניצולים. כשניסתה להבריח כמה שיותר מהם לארץ ישראל, הואשמה בבגידה במולדת ונשלחה לעבודות כפייה בסיביר. בשנות ה-50 זוכתה מאשמה ועלתה לישראל. בארץ חזרה לעסוק בהוראה וכן כיהנה כחברת מועצת העיר גבעתיים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בחצר בית היתומים הניצולים בווילנה, ליטא, 1945

בתמונה הקטנה: במחנה הגולאג בקולימה, סיביר

רגיל

מריה וסטון צ’פמן

מריה וסטון צ’פמן, 1885-1806

היום, לפני 212 שנים, נולדה מריה וסטון צ’פמן, פעילה לביטול העבדות בארה”ב. היא האמינה בצורך ובחובה לבטל את העבדות מיידית וללא פשרות, ושיש לעשות זאת לא בדרך של כפייה ממסדית, פוליטית או דתית, אלא על ידי “שכנוע מוסרי”, או “אי-התנגדות”, והימנעות מקשר עם בעלי עבדים ותומכיהם. אל מול הפגנות זעם, מתקפה ציבורית ולעג חברתי שהופנו אישית כלפיה, היא עמדה במשך כ-30 שנים בחזית המאבק – גייסה תמיכה וכספים למען המטרה ברחבי העולם המערבי, הייתה ממנהיגות החברה האמריקאית נגד עבדות וארגונים נוספים, וכן ערכה וכתבה ספרים, מאמרים וכתבי-עת בנושא.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אריאדנה סקריאבינה

אריאדנה סקריאבינה, או: שרה קנוט, 1944-1905

היום, לפני 113 שנים, נולדה אריאדנה סקריאבינה, משוררת ילידת רוסיה ופעילת הרזיסטאנס. בשנות ה-20 החלה לפרסם משיריה בחוגים ספרותיים של מהגרים רוסים בפריז, שנמלטו לשם בעקבות המהפכה הבולשביקית. עם נישואיה למשורר היהודי-רוסי דוד קנוט התגיירה ועברתה את שמה, ויחד הוציאו לאור ב-1939 עיתון ציוני רב-השפעה בפריז והיו ממקימי “הצבא היהודי”, מהחשובים שבארגוני ההתנגדות היהודית בצרפת הכבושה. לקנוט היה תפקיד מרכזי במחתרת בהסתרה, בהברחה ובהצלה של אלפי יהודים. כחודש לפני שחרור פריז, במהלך מפגש של המחתרת בדירתה, נורתה למוות ע”י המיליציה הצרפתית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: שרה ודוד קנוט, מרץ 1940

רגיל

סימין בהבהאני

סימין (ח’לילי) בהבהאני, 2014-1927

“עוֹד אֶבְנֵךְ שֵׁנִית מוֹלֶדֶת
גַּם אִם בְּמֶלֶט נִשְׁמַת חַיַּי
אֲחַזְּקֵךְ בְּעַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ
גַּם אִם יִהְיוּ הֵם עַצְמוֹתַי

עוֹד אָרִיחַ אֶת פְּרָחַיִךְ
מִנְּחִירֵי דּוֹרֵךְ הַצָּעִיר
עוֹד אֶשְׁטֹף אֶת הַדָּם מִפָּנַיִךְ
גַּם אִם בְּזֶרֶם דִּמְעוֹתַי

עוֹד יַגִּיעַ אוֹתוֹ יוֹם מְבֹרָךְ
בּוֹ תִּסּוֹג הָאֲפֵלָה מִן הַבַּיִת
עוֹד אָשׁוּב אֶת שִׁירַי לִצְבֹּעַ
בָּאוֹר שֶׁאֶטֹּל מִתְּכֵלֶת שָׁמַי

[…]
עוֹד אֶבְנֵךְ שֵׁנִית מוֹלֶדֶת
גַּם אִם יִתַּשּׁוּ כּוֹחוֹתַי.”

היום, לפני 91 שנים, נולדה סימין בהבהאני, המשוררת הלאומית של איראן ופעילה למען זכויות אדם ואישה. “הלביאה האיראנית”, כך כונתה, נחשבת לסמל של השירה הפרסית ושל המשכילים באיראן, והייתה מועמדת פעמיים לפרס נובל בספרות.

ויקיפדיה

פייסבוק

הציטוט מתוך שירה “עוד אבנך שנית מולדת”, תרגמה לעברית: אורלי נוי

רגיל

דוריס פליישמן

דוריס אלסה פליישמן, 1980-1891

היום, לפני 127 שנים, נולדה דוריס פליישמן, סופרת, עיתונאית, אשת יחסי ציבור ופעילה פמיניסטית אמריקאית. היא למדה פילוסופיה ופסיכולוגיה, שיחקה כדורסל וטניס, והשתתפה בצעדות נשים למען שלום ולמען סופרג’יזם. היא כתבה בעיתון טור לנשים על בישול ואופנה וגם על עבודה, ספורט, פוליטיקה וזכויות אזרח, ועבדה במשרד יח”צ על קמפיינים של מועמדים לנשיאות והאיגוד לקידום אנשים צבעוניים, בין היתר. משנות ה-50 ואילך פעלה להשוואת תנאי השכר של נשים ומעמדן בכלכלה ובתקשורת. אך יותר מכול, נודעה כאישה הנשואה הראשונה בארה”ב שב-1925 הוציאה דרכון הנושא את שמה מלפני הנישואין.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם בעלה, אדוארד ברנייס

רגיל

שבאנה רחמאן

שבאנה רחמאן, נולדה ב-1976

היום, לפני 42 שנים, נולדה שבאנה רחמאן, סטנדאפיסטית, עיתונאית, סופרת ופעילת זכויות אדם נורווגית, מוסלמית ילידת פקיסטן. הופעותיה, כתיבתה והרצאותיה מהוות התקפה סאטירית על האסלאם הפונדמנטליסטי, על הפרת זכויות האדם ובעיקר האישה ע”י קנאים מוסלמים, ועל הסובלנות ה”רב-תרבותית” שמגלים מתונים כלפי תופעות כגון מילת נשים, סקילת נשים נואפות, כפיית נישואין על נערות וילדות צעירות, קטיעת איברי עבריינים ועוד. בשל הצלחתה, החלה לקבל מכתבי שנאה ואיומים, אך גם הוגדרה כאחת ממעצבות דעת הקהל החשובות בסקנדינביה וזכתה בפרס חופש הביטוי הנורווגי ובפרס הליונס הכלל-עולמי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: רחמאן עם כלבי הסמויד שלה, אקהרט וקספר, מתוך כתבה בעיתון הנורווגי “אפטן-פוסטן”, תחת הכותרת “הכלבים לקחו אותי“, על פעילותה למען זכויות בעלי חיים (צילום: דן נגארד)

בתמונה הקטנה: רחמאן בהפגנה של ארגון NOAH הנורווגי למען שינוי היחס לבעלי חיים כאל חפצים, 2014 (צילום: האקון מוזוולד לארסן, מאגר התמונות NTB)

רגיל

שפק פאוויי

שַׂפָק פאוויי, נולדה ב-1976

היום, לפני 42 שנים, נולדה שפק פאוויי, פעילה הומניטרית, עיתונאית, דיפלומטית ופוליטיקאית טורקייה. ב-1996, בהיותה סטודנטית לאמנות בציריך, איבדה את ידה ורגלה השמאליות בתאונת רכבת. ב-2003 החלה לעבוד בנציבות האו”ם לפליטים, שם פעלה למען מתן סיוע הומניטרי, זכויות ילדים ונשים ומציאת פתרונות שלום במדינות שונות במזרח התיכון. היא גם ממייסדותיה של ועדת האו”ם לזכויות אנשים עם נכויות. ב-2011 נבחרה לפרלמנט הטורקי כנציגת איסטנבול – האישה הראשונה בעלת מוגבלויות בפרלמנט, ומונתה לוועדות העוסקות בסוגיות סביבתיות וחברתיות. לפני כשנה פרשה מסיבות בריאותיות.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

קתה קולוויץ

קֵתֵה (שמידט) קוֹלְוִויץ, 1945-1867

היום, לפני 151 שנים, נולדה קתה קולוויץ, אמנית הדפסים, ציירת ופסלת גרמנייה. יצירותיה מהוות כתב אישום חברתי ומבטאות הזדהות עמוקה עם מעמד הפועלים, עם רעבים, עניים, חולים ונפגעי מלחמות, ובמיוחד עם נשים ואמהות. ב-1915 השתתפה בכנס הייסוד של ליגת הנשים הבינלאומית לשלום וחירות בהאג. בנה פטר נפל במלחה”ע ה-1, ולזכרו פיסלה את מצבת הזיכרון “ההורים האבלים”. ב-1920 הייתה לאישה הראשונה באקדמיה הפרוסית לאמנות. עם עליית המשטר הנאצי, הורחקה מהאקדמיה ויצירותיה הוסרו ממוזיאונים. כיום, מוקדשים לה בגרמניה עשרות בתי ספר לאמנות וארבעה מוזיאונים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: “אשה עם בנה המת”, תצריב בציפוי רך, 1903. מתוך אוסף מכון ברבר לאמנויות, אוניברסיטת בירמינגהם

בתמונה הקטנה: קולוויץ עובדת על מודל גבס של פסל מ”סדרת האמהות” (סביבות 1935). מתוך כתבה עליה, “צרותיה של אם“, בעיתון הברלינאי “טגס שפיגל” לציון יום הולדתה ה-150

רגיל

מריה לורדס סֵרֶנוֹ

מריה לורדס אראנל סֵרֶנוֹ, נולדה ב-1960

היום, לפני 58 שנים, נולדה מריה לורדס סֵרֶנוֹ, עורכת דין ושופטת פיליפינית. היא לימדה באוניברסיטה במשך כ-20 שנה, ושימשה יועצת משפטית של רשויות ממשלתיות שונות וכן של ארגון הסחר העולמי והבנק העולמי. ב-2012 מונתה לכהן כנשיאת ביהמ”ש העליון בפיליפינים – האישה הראשונה בתפקיד זה. במאי השנה החליטו 8 מתוך 14 שופטי העליון, בעקבות עתירה שהגישו נגדה חברי בית הנבחרים בגין אי-דיווח על הכנסות, לבטל את תוקף המינוי שלה ולהדיחה מתפקידה; מנגד, רבים טוענים כי מדובר ברדיפה פוליטית על רקע ביקורתה החריפה על הפרת זכויות אדם ע”י נשיא המדינה דוטרטה.

ויקיפדיה

עוד על העתירה נגד מריה לורדס סרנו

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בנאום לתומכיה לאחר הדחתה, 2018. מקור: ג’ונתן סיונה, ABS-CBN News

רגיל

סמירה עזיז

סמירה עזיז, נולדה ב-1976

היום, לפני 42 שנים, נולדה סמירה עזיז, אשת תקשורת, אשת עסקים ופעילת זכויות אדם מערב הסעודית. היא חותנה בגיל 15, ובעידוד בעלה למדה בהודו עיתונות, קולנוע ויחסים בינלאומיים, עם דוקטורט במסחר בינלאומי ופוסט-דוקטורט בתקשורת המונים. חברת ההפקות שלה היא החברה הסעודית הראשונה בתעשיית הקולנוע של בוליווד. כסופרת, משוררת, עיתונאית ומגישת רדיו, היא עוסקת רבות בסוגיות משפחתיות (כגון נישואי ילדות ואלימות במשפחה), חברתיות וחינוכיות, בזכויות נשים ובזכויות פליטים ומהגרים בערב הסעודית, וכן ביחסים עם הקהילה הבינלאומית ובקידום שלום דרך ספורט.

ויקיפדיה

האתר והבלוג הרשמי של סמירה עזיז

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עזיז (משמאל) עם עובדים בארגון ממשלתי הודי ליצירת הזדמנויות תעסוקה בפרויקט פיתוח למען נשים

בתמונה הקטנה: מתוך ריאיון עמה ב”אל-בילאד”, פורטל חדשות סעודי באנגלית (יולי 2017)

רגיל

עדנה ארבל

עדנה ארבל, נולדה ב-1944

היום, לפני 74 שנים, נולדה עדנה ארבל, משפטנית ישראלית, אשר נודעה בהגנתה העקבית על זכויות אדם ועל טוהר המידות, ברגישותה לקבוצות מוחלשות וביחסה המחמיר לעבירות מין. היא כיהנה כפרקליטת מחוז מרכז, וכן הייתה חברה בוועדות החקירה של פרשת קו 300 והטבח בסברה ושתילה. ב-1996 מונתה לפרקליטת המדינה, ובתפקידה זה המליצה להגיש כתבי אישום נגד שורה של בכירים, ביניהם מנכ”לים, ראשי ערים, שרים וראשי הממשלה אולמרט, נתניהו ושרון. ב-2004 מונתה לשופטת בבית המשפט העליון, שם בין היתר דחתה את ערעורו של קצב ופסלה את התיקון לחוק המתיר לכלוא מסתננים.

ויקיפדיה

פייסבוק

את התמונה הגדולה צילם נעם מוסקוביץ’, מתוך אתר האנציקלופדיה החברתית

רגיל

אליזבת איידנבנץ

אליזבת איידנבנץ, 2011-1913

היום, לפני 105 שנים, נולדה אליזבת איידנבנץ, מורה ואחות שווייצרית. ב-1937 הצטרפה לאגודת הסיוע לילדים במלחמה, שנועדה לסייע לפליטים הרעבים והחולים של מלחמת האזרחים בספרד, וייסדה בית יולדות בעיר אלנא שבדרום צרפת עבור הנשים והילדים מקרב הפליטים. לאחר הכיבוש הנאצי זרמו לאלנא פליטים יהודים וצוענים מרחבי אירופה; החוק בצרפת של וישי חייב את הצוותים הרפואיים לשמור על נייטרליות ולא להגן עליהם, אולם איידנבנץ פעלה להסתיר את זהות הפליטים מהגסטאפו ובכך הצילה מאות תינוקות במהלך מלחמת העולם השנייה. על פועלה זה הכיר בה “יד ושם” כחסידת אומות העולם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צוות בית החולים באלנא (אליזבת בשורה השנייה, שנייה משמאל), 1941

בתמונה הקטנה: בית החולים המשוחזר באלנא

רגיל

ג’ורג’ינה תאודורה ווד

ג’ורג’ינה תאודורה ווד, נולדה ב-1947

היום, לפני 71 שנים, נולדה ג’ורג’ינה תאודורה ווד, משפטנית גאנית. היא החלה את הקריירה שלה כקצינת תביעה של משטרת גאנה. ב-1974 עברה אל כס השיפוט, והלכה והתקדמה כשופטת עד למינויה ב-2007 לשופטת הבכירה של ביהמ”ש העליון – האישה הראשונה העומדת בראש הרשות השופטת של גאנה והאישה הבכירה ביותר עד אז בהיסטוריה הפוליטית של גאנה. ב-2017, עם פרישתה, מונתה לחברה במועצת המדינה, חבר היועצים הבכיר לנשיא גאנה. היא מכהנת גם כחברת ועד ב”מרכז לצדק גלובלי”, ארגון בינלאומי הפועל ליישום ולאכיפה של חוקים לזכויות אדם על מנת לקדם שוויון מגדרי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: ווד מושבעת לשופטת הראשונה בביהמ”ש העליון, לצד נשיא גאנה ג’ון קופור (מימין) ובן זוגה אדמין ווד (משמאל). מתוך האתר “גאנה-ווב”