עמוד 1
רגיל

אמינה וודוד

אמינה וודוד, נולדה ב-1952

היום, לפני 66 שנים, נולדה אמינה וודוד, חוקרת אמריקאית בתחומי המגדר והאסלאם, המתמחה בפרשנות ביקורתית של הקוראן מנקודת מבט פמיניסטית. היא פעילה בולטת בפמיניזם המוסלמי העולמי ומייסדת הארגון “אחיות באסלאם”, וכן תומכת בליברליזם ובשוויון זכויות ללהט”ב. היא ידועה כאישה המוסלמית הראשונה שהחל מ-1994 מנחה תפילות ונושאת דרשות יום שישי מול קהל מוסלמי מעורב מגדרית, תחת גינויים עזים ואיומים מצד גורמים אסלאמיים. בפעילותה זו היא מקדמת דיון ציבורי ברחבי העולם המוסלמי סביב רפורמה בשריעה שתאפשר גם לנשים לכהן כאימאם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אמינה וודוד לפני קהל מתפללים של גברים ונשים, מתכוננת להשתחוויה במהלך תפילת שישי באוקספורד, דרום אנגליה, אוקטובר 2008 (צילום: אדריאן דניס, גטי אימג’ז)

רגיל

אן ויטני

אן ויטני, 1915-1821

היום, לפני 197 שנים, נולדה אן ויטני, פסלת ומשוררת אמריקאית. אף שנאסר אז על נשים לפסל ולצייר מודלים גבריים, היא פיסלה דמויות היסטוריות ופוליטיות חשובות בגודל טבעי, ובכללן נשים מובילות בתחומן, כמו סופרג’יסטיות, אמניות ונשים במקצועות שנחשבו גבריים בלבד בתקופתה. היא שברה מוסכמות גם בחייה הפרטיים, בפעילותה למען שחרור עבדים, למען זכויות נשים, למען גישה שווה להשכלה ולמען שימור הסביבה, ובמערכת היחסים ארוכת השנים שניהלה עם האמנית אבי אדלין מנינג, איתה חיה וטיילה ברחבי העולם. יצירותיה מוצגות כיום כמונומנטים במיטב המוזיאונים בעולם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: “ליידי גודייבה”, פסל שיש מ-1864, מוצג במוזיאון דאלאס לאמנות

בתמונה הקטנה: אן ויטני (יושבת), עם שותפתה לחיים אבי מדלין מנינג

רגיל

מרשה פּ’ ג’ונסון

מרשה פּ’ ג’ונסון, 1992-1945

היום, לפני 73 שנים, נולדה מרשה פּ’ ג’ונסון, טרנסג’נדרית, אמנית דראג ופעילת זכויות להט”ב אמריקאית, מהדמויות הבולטות במהומות סטונוול ב-1969. ג’ונסון כונתה, בין היתר, “ראשת העיר” של רחוב כריסטופר (שבו היה הבר “סטונוול אין”), והייתה דמות פופולרית בסצנה הגאה ובעולם האמנות של ניו יורק. היא הייתה חברה מייסדת של “החזית לשחרור גאה”, ממארגנות עצרת הגאווה הראשונה ביום השנה הראשון לאירועי סטונוול, ממקימות המקלט הראשון לבני נוער גאים דרי רחוב ב-1972, ופעילה בארגון Act Up לשיפור תנאי חייהם של נשאי איידס ולמען מחקר וטיפול רפואי במגפת האיידס.

ויקיפדיה

פייסבוק

ב-1992 נמצאה גופתה צפה בנהר ההדסון. על אף עדויות סותרות, המשטרה קבעה את סיבת המוות כהתאבדות. רק כעבור 20 שנים, בעקבות מאבק עיקש של מקורביה, הסכימה המשטרה לפתוח מחדש את תיק הרצח ולחקור את נסיבות מותה.
הסרט הדוקומנטרי “מותה וחייה של מרשה פּ’ ג’ונסון” מ-2017 (זמין ב”נטפליקס”) מתעד את הניסיון להבין מה באמת אירע לה ולהנציח את תרומתה לתנועת זכויות הלהט”ב.
התמונה הגדולה מתוך הטריילר לסרט

רגיל

גייל סימון

גייל סימון, נולדה ב-1974

היום, לפני 44 שנים, נולדה גייל סימון, סופרת קומיקס אמריקאית. בסוף שנות ה-90 הייתה ספרית בוגרת לימודי תיאטרון וכתבה בבלוג “נשים במקררים”, שביקר את הייצוג הנשי בתעשיית הקומיקס ובמיוחד את הנטייה להתעלל בדמויות נשיות רק כדי להניע או להצדיק את מעשיו של הגיבור. בעקבות הצלחת הבלוג החלה לכתוב טור שבועי בשם “אתם עוד תצטערו!”, שבו יצרה פרודיות ותקצירים סאטיריים ליצירות קומיקס, וכן את רצועת הקומיקס השבועית של “משפחת סימפסון”. היא כותבת, בין היתר, עבור “דדפול” של מארוול, סדרת “ציפורי הטרף” של די-סי, “בטגירל”, “וונדר וומן” ו”טומב ריידר”.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך כתבה על גייל סימון באתר Sideshow

בתמונה הקטנה: סימון בקומיק-קון ניו יורק, 2017

רגיל

שבאנה רחמאן

שבאנה רחמאן, נולדה ב-1976

היום, לפני 42 שנים, נולדה שבאנה רחמאן, סטנדאפיסטית, עיתונאית, סופרת ופעילת זכויות אדם נורווגית, מוסלמית ילידת פקיסטן. הופעותיה, כתיבתה והרצאותיה מהוות התקפה סאטירית על האסלאם הפונדמנטליסטי, על הפרת זכויות האדם ובעיקר האישה ע”י קנאים מוסלמים, ועל הסובלנות ה”רב-תרבותית” שמגלים מתונים כלפי תופעות כגון מילת נשים, סקילת נשים נואפות, כפיית נישואין על נערות וילדות צעירות, קטיעת איברי עבריינים ועוד. בשל הצלחתה, החלה לקבל מכתבי שנאה ואיומים, אך גם הוגדרה כאחת ממעצבות דעת הקהל החשובות בסקנדינביה וזכתה בפרס חופש הביטוי הנורווגי ובפרס הליונס הכלל-עולמי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: רחמאן עם כלבי הסמויד שלה, אקהרט וקספר, מתוך כתבה בעיתון הנורווגי “אפטן-פוסטן”, תחת הכותרת “הכלבים לקחו אותי“, על פעילותה למען זכויות בעלי חיים (צילום: דן נגארד)

בתמונה הקטנה: רחמאן בהפגנה של ארגון NOAH הנורווגי למען שינוי היחס לבעלי חיים כאל חפצים, 2014 (צילום: האקון מוזוולד לארסן, מאגר התמונות NTB)

רגיל

כריסטין ניקסון

כריסטין ניקסון, נולדה ב-1953

היום, לפני 65 שנים, נולדה כריסטין ניקסון, קצינת משטרה אוסטרלית. ב-2001 מונתה למפכ”לית משטרת ויקטוריה – האישה הראשונה העומדת בראש משטרה במדינה אוסטרלית. בתפקידה זה צעדה ניקסון, במדים, במצעד הגאווה במלבורן, והסבירה כי על אף היותה הטרוסקסואלית, “אני תומכת באנשים הגונים וראויים שרוצים לנהל את חייהם כמו כולם, אך זכו בעבר ליחס מזעזע מצד המשטרה, ואני מתכוונת לטפל בזה.” ב-2009 נענתה לבקשת הממשלה לפרוש כדי לעמוד בראש רשות השיקום וההצלה לאחר “השבת השחורה” שבה התחוללו שריפות היער הקשות ביותר בהיסטוריה של אוסטרליה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: צועדים במצעד הגאווה 2009 במלבורן נושאים בובה במחווה לניקסון

רגיל

איימי “בריז” הארפר

איימי “בריז” הארפר, נולדה ב-1976

היום, לפני 42 שנים, נולדה איימי “בריז” הארפר, תאורטיקנית חברתית אפרו-אמריקאית, טבעונית ופמיניסטית. כיועצת אסטרטגית בפרויקטים למען הגברת נגישות, מודעות וייצוג לרבגוניות, היא מפתחת תוכניות לימודים, מתכננת כנסים, חוקרת, מרצה ומפרסמת ספרים ומאמרים על ההצטלבות של אנטי-גזענות, פמיניזם וצריכה אתית (טבעונות, סחר הוגן, אורח חיים “ירוק” וכיו”ב). האנתולוגיה פורצת הדרך שערכה, Sistah Vegan, מכילה אוסף כתבים מאת נשים שחורות טבעוניות המחברים בין בחירות תזונתיות למאבקים של קבוצות שוליים להשתחרר ממערכות דיכוי.

ויקיפדיה

אתר האינטרנט של א’ בריז הארפר

הבלוג “The Sistah Vegan Project

פייסבוק

התמונה הקטנה מתוך קמפיין מימון המונים משנת 2014 להוצאת ספר על “גבריות שחורה, טבעונות וצרכנות אתית”

רגיל

אנג’ליקה לוזאנו קוריאה

אנג’ליקה לוזאנו קוריאה, נולדה ב-1975

היום, לפני 43 שנים, נולדה אנג’ליקה לוזאנו קוריאה, עורכת דין, פוליטיקאית ופעילת זכויות להטב”ק קולומביאנית. כבר כסטודנטית עבדה כיועצת משפטית של ראש המחוז שבו גרה, שם התמקדה בהגנה על זכויות ילידים, ואחר כך שימשה כיועצת לשני סנאטורים. ב-2005 נבחרה לראשת מחוז בבוגוטה בירת קולומביה וב-2011 לחברת מועצת העיר. ב-2014 נבחרה לבית המחוקקים של קולומביה כחברת מפלגת הברית הירוקה – המחוקקת הלהט”בית המוצהרת הראשונה במדינה. במסגרת תפקידה זה היא פועלת, בין היתר, למאבק בשחיתות, להגנת הסביבה ולשוויון בזכויות הזוגיות, האימוץ והירושה של זוגות חד-מיניים.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הקטנה מתוך כתבה ב”אל מונדו”, מרץ 2018: “קהילת הלהטא”ב מקבלת שני מושבים בקונגרס” (בפורטוגזית)

רגיל

קורטה סקוט קינג

קורטה סקוט קינג, 2006-1927

“אין אי-צדק, גדול ככל שיהיה, שיכול להצדיק אפילו מעשה אחד של אלימות כלפי אדם אחר.”

היום, לפני 91 שנים, נולדה קורטה סקוט קינג, ממובילות התנועה לזכויות האזרח בארצות הברית לצד בעלה מרטין לותר קינג. החל מחרם האוטובוסים של מונטגומרי ב-1956, וביתר שאת לאחר רצח בעלה ב-1968, היא הנהיגה את התנועה, קידמה חקיקה כנגד הפרדה גזעית וייסדה את מרכז קינג לשינוי חברתי לא-אלים, המנוהל כיום על ידי בתם ברניס קינג. היא פעלה רבות גם למען סוגיות חשובות נוספות, כמו שוויון זכויות לנשים, שלום עולמי, צדק כלכלי, זכויות להט”ב, התנגדות לאפרטהייד ואורח חיים טבעוני.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

צ’אבלה ורגאס

איזבל (צ’אבלה) ורגאס ליזאנו, 2012-1919

היום, לפני 99 שנים, נולדה צ’אבלה ורגאס, זמרת מקסיקנית ילידת קוסטה ריקה. לאחר ילדות קשה ושנים ארוכות שבהן שרה בברים וברחוב, היא התגלתה והתפרסמה בעולם בקולה המחוספס, העמוק והפגיע, כמבצעת יוצאת דופן של שירי ראנצ’רה. היא נודעה גם באי-כניעתה לתכתיבי החברה – לבוש גברי, עישון בשרשרת ושתייה “כמו גבר” – וברומנים עם דמויות תרבות בולטות, ביניהן פרידה קאלו. ב-1981 הצהירה בפומבי על היותה לסבית והפכה לאייקון להט”בי לטיני. לאחר שנעלמה מעין הציבור בגלל התמכרותה לאלכוהול, התגלתה מחדש ב-1990 בסרטיו של אלמודובר ונהנתה מקאמבק מפואר.

ויקיפדיה

פייסבוק

בפברואר 2017 יצא הסרט “צ’אבלה”, הכולל ראיונות איתה, עם מאהבותיה ועם מוקיריה ושלל חומרי ארכיון, ומרכיב דיוקן של לוחמת חברתית, לסבית מוצהרת ואמנית כריזמטית, דמות מרתקת וגדולה מהחיים (מתוך אתר הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה בתל אביב, שמציג אותו בישראל)

התמונה הגדולה מתוך music box pictures

בתמונה הקטנה: עם פרידה קאלו

רגיל

מישל סוארז ברטורה

מישל סוארז ברטורה, נולדה ב-1983

היום, לפני 35 שנים, נולדה מישל סוארז ברטורה, פעילה חברתית, עורכת דין, סופרת ופוליטיקאית אורוגוואית. היא הטרנסג’נדרית המוצהרת הראשונה באורוגוואי שהשלימה תואר אוניברסיטאי, הראשונה שהוכשרה כעורכת דין והראשונה שנבחרה למשרה פוליטית בכלל ולסנאטורית בפרט. כיועצת משפטית של אחד מארגוני הלהט”ב המובילים באורוגוואי, ב-2011 ניסחה והציגה לקונגרס הצעת חוק לשוויון בנישואין של להט”ב, חוק שאושר סופית שנתיים אחר כך. בנוסף היא דוברת נגד שמנופוביה ונגד אידיאל היופי כסטריאוטיפ אבסורדי של אישה צעירה, רזה ויפה לנצח, באופן המהווה כלי דיכוי עבור כל הנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

ג’ניס ריימונד

ג’ניס ריימונד, נולדה ב-1943

“אם נשים אכן בוחרות בזנות, מדוע אלו בעיקר נשים משולי החברה שבוחרות בכך? אם ברצוננו לדון בסוגיית הבחירה, בואו נסתכל על מי שבאמת יש לו בחירה בהקשר של זנות. השאלה בוודאי אינה מדוע נשים בוחרות לכאורה להיות בזנות, אלא מדוע גברים בוחרים לקנות את גופן של מיליוני נשים ברחבי העולם ולקרוא לזה סקס.”

היום, לפני 75 שנים, נולדה ג’ניס ריימונד, פמיניסטית רדיקלית לסבית אמריקאית, פרופ’ למגדר ולאתיקה רפואית, הידועה במחקרה מעורר המחלוקת על טרנסקסואליות, במאמריה ובהרצאותיה נגד זנות וסחר בנשים ובפועלה נגד אלימות, ניצול מיני והתעללות רפואית בנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

הציטוט מתוך ספרה של ג’ניס ריימונד, “לא בחירה, לא עבודה: חשיפת המיתוסים לגבי זנות וסחר גלובלי במין” (2013)

רגיל

נובוקו יושיָה

נובוקו יושיָה, 1973-1896

היום, לפני 122 שנים, נולדה נובוקו יושיָה, מהסופרות היפניות הפורות והמצליחות ביותר בעידן המודרני, הנחשבת לחלוצת הספרות הלסבית ביפן. היא כתבה בעיקר רומנים רומנטיים לבנות הנעורים, וכתיבתה התאפיינה בתיאורים רגשיים עזים המשלבים ריאליזם ודמיון והתמקדה בחברויות ומערכות יחסים רומנטיות בין נשים. יושיה התריסה נגד נורמות המגדר בלבוש גברי ותספורת קצרה, ברכישת מכונית משלה, בעיצוב ביתה בעצמה, ובעיקר באי-הסתרה של 50 שנות הזוגיות שלה עם אישה בשם מונמה צ’יו. היא הורישה את ביתה למען קידום של תרבות והשכלה בקרב נשים, והוא מהווה היום מוזיאון.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

גילה גולדשטיין

גילה גולדשטיין, 2017-1947

“הייתי מה שרציתי, עכשיו תורכם להיות” – מתוך הכיתוב על מצבתה

היום, לפני 70 שנים, נולדה גילה גולדשטיין, שחקנית, רקדנית, אמנית וזמרת ישראלית, מהפעילות הראשונות ואייקון של הקהילה הטרנסג’נדרית ושל אגודת הלהט”ב בישראל. כנערה נפלטה מביתה בשל שונותה המגדרית ונאלצה לעבוד בזנות וכחשפנית. ב-1965, בגיל 18, עברה ניתוח לשינוי מין – הניתוח המתועד הראשון של ישראלי/ת. במהלך השנים ליוותה נשים טרנסיות שפנו אליה והשמיעה את קולן. ב-2011 הושק “פרויקט גילה להעצמה טרנסית”, הקרוי על שמה ומספק לטרנסים וטרנסיות ייעוץ משפטי במקרים של הדרה ואפליה, סיוע בפתרונות דיור למי שנפלטו מביתם, ליווי אישי למיצוי זכויות ועוד.

ויקיפדיה

פייסבוק

עוד על הסרט הדוקומנטרי על חייה “זה גילה, זה אני

עוד על “פרויקט גילה להעצמה טרנסית” באתר הפרויקט

רגיל

שקונטולה דווי

שקונטולה דווי, 2013-1929

היום, לפני 88 שנים, נולדה שקונטולה דווי, גאונת חישוב וסופרת הודית. “המחשב האנושי” הציגה את יכולות החישוב שלה ברחבי העולם החל מגיל שלוש, לאחר שאביה, איש קרקס וקוסם, הבחין בכישרונה כשניסה ללמדה תעלול קלפים. ב-1982 נרשמה בספר השיאים של גינס כמי שהצליחה לכפול שני מספרים בני 13 ספרות תוך 28 שניות בלבד. ספרה על טכניקות לביצוע פעולות חישוב במהירות עודנו מודפס. בנוסף כתבה נובלות וגם ספרי חידות, אסטרולוגיה ובישול. בעקבות נישואיה להומוסקסואל ערכה מחקר ראשון מסוגו בהודו, וב-1977 פרסמה את “עולמם של ההומוסקסואלים”, ספר פורץ דרך ביחסו המקבל.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אֶליף שאפאק

אֶליף שאפאק, נולדה ב-1971

“אני מעוניינת להראות את הדברים המשותפים לנו כבני אדם, החולקים את אותו כדור ואת אותם כאבים ושמחות, ולא להערים עוד אבנים בחומות מדומיינות בין תרבויות, דתות וקבוצות אתניות”

היום, לפני 46 שנים, נולדה אֶליף שאפאק, סופרת ופובליציסטית טורקייה פופולרית ורבת השפעה. בספריה היא משלבת מסורות של מספרי סיפורים ממזרח וממערב, המשקפים אידיאלים של רב-תרבותיות וקוסמופוליטיות. כפמיניסטית היא עוסקת רבות בקידום שוויון מגדרי, חופש ביטוי וזכויות להט”ב, מיעוטים ומהגרים בטורקיה ובעולם בכלל וקוראת לסולידריות נשית גלובלית.

ויקיפדיה

שיחת TED של שאפאק על “הפוליטיקה של הספרות” (עם כתוביות בעברית)

שיחת TED של שאפאק על “כוחה המהפכני של חשיבה שונה

פייסבוק 

רגיל

מרי דאלי

מרי דאלי, 2010-1928

“אני יודעת שאיענש באותה מידה אם אהיה רק טיפ-טיפונת פמיניסטית או אם אלך עד הסוף. אז אני כבר הולכת עד הסוף”

היום, לפני 89 שנים, נולדה מרי דאלי, פילוסופית ותיאולוגית אמריקאית, לסבית ופמיניסטית רדיקלית. בספריה בחנה איך ניתן להתגבר על האנדרוצנטריות שבדתות המערב ולנכס מחדש תגיות פטריארכליות כמו “מכשפה” ו”משוגעת”. היא נודעה כמי שסירבה לקבל סטודנטים גברים לקורסים שלה במגדר כי לדבריה, “כשנשים נמצאות בכיתה עם גברים צעירים, הן שותקות כל הזמן. צוחקים עליהן אם יש להן רעיונות יוצאי דופן. הן חייבות להיות סקסיות; ואז, הן לא יכולות לחשוב באמת.”

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אַבּי שטיין

אביגיל חוה (אַבּי) שטיין, נולדה ב-1991

היום, לפני 26 שנים, נולדה אַבּי שטיין, בלוגרית ואקטיביסטית להט”בית אמריקאית, הטרנסג’נדרית המוצהרת הראשונה שנולדה וגדלה במשפחה חסידית והוסמכה לרבנות במוסד חרדי. היא למדה בישיבת ויז’ניץ בניו יורק ובגיל 19 נישאה בשידוך. ב-2012 יצאה בשאלה, עזבה את הקהילה החרדית והתגרשה, וב-2015 הכריזה על היותה טרנסג’נדרית והחלה לתעד את התהליך שהיא עוברת בבלוג. משפחתה ניתקה כל קשר עמה. סיפורה זכה לסיקור נרחב בארה”ב ובעולם, ובעקבות החשיפה הקימה את קבוצת התמיכה הראשונה בארה”ב לטרנסג’נדרים בעלי רקע יהודי אורתודוקסי.

ויקיפדיה

פייסבוק

הבלוג של שטיין

התמונה הקטנה: מתוך כתבה ב”ניו יורק פוסט”

התמונה הגדולה: מתוך כתבה ב”הפינגטון פוסט”

רגיל

אנה ברנביץ’

אנה ברנביץ’, נולדה ב-1975

היום, לפני 42 שנים, נולדה אנה ברנביץ’, ראשת ממשלת סרביה – האישה הראשונה בתפקיד זה והלהט”ב/ית הראשונ/ה העומד/ת בראש מדינה במזרח אירופה (והחמישי/ת בלבד בעולם). ברנביץ’ עבדה במשך יותר מעשור עם ארגונים בינלאומיים, משקיעים זרים והמגזר הציבורי בסרביה. היא כיהנה כנשיאת המועצה ליזמות חדשנית ולטכנולוגיות מידע, כנשיאת המועצה הלאומית למען מיעוטים וכשרת המִנהל הציבורי והשלטון המקומי, תפקיד שבו פעלה לרתימת הטכנולוגיה לייעול מערכות הממשל, להגברת השקיפות ולמאבק בשחיתות. ביוני השנה בחר בה הפרלמנט הסרבי ברוב קולות לראשות הממשלה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

יום הנראוּת הביסקסואלית: סַאפְּפוֹ

יום הנראוּת הביסקסואלית

היום, 23 בספטמבר, מצוין מאז 1999 יום הנראוּת הביסקסואלית. החגיגה של ביסקסואליות בפרט, בניגוד לאירועים להט”ביים באופן כללי, מהווה תגובה לדעות הקדומות ולדחיקה לשוליים של א/נשים ביסקסואלים/ות הן בקהילה ה”סטרייטית” והן בקהילת הלהט”ב. הוגות היום טוענות שמאז מהומות סטונוול, הקהילה ההומו-לסבית גדלה בכוחה הפוליטי ובנראותה, בעוד הקהילה הביסקסואלית היא עדיין בלתי-נראית מבחינות רבות – ובראשן, הנטייה החברתית לסווג א/נשים כ”סטרייטים/ות” או “גייז” לפי המגדר הנתפס של בני/ות זוגם/ן. היום קורא אפוא לחברי וחברות הקהילה הביסקסואלית ולתומכיהם/ן ותומכותיהם/ן להכיר ולחגוג את ההיסטוריה הביסקסואלית, התרבות הביסקסואלית ואת כל הביסקסואלים/ות שבקרבתם/ן.

ויקיפדיה – יום הנראות הביסקסואלית

סַאפְּפוֹ, בת המאה ה-7 לפנה”ס

“אַתְּ לֹא יוֹדַעַת שֶׁמִּסְּעָרָה גְּדוֹלָה מֵגִיחַ פִּתְאוֹם יוֹם נִפְלָא?”

סַאפְּפוֹ הייתה משוררת לירית בת המאה השביעית לפנה”ס, מהאי לסבוס שביוון. תחכומה הלשוני, אוצר המילים הרחב שלה, משפטיה הפסטורליים ותיאוריה את רגשותיה ורצונותיה זיכו אותה במקום של כבוד בשירה היוונית והאוניברסלית, ואפלטון כינה אותה “המוזה העשירית”. חלק משירי האהבה שכתבה מוקדשים לנשים, ולכן נחשבה ללסבית; המושג “לסבית” עצמו מקושר לשם האי שבו גרה, לסבוס. אולם סאפפו כתבה שירה ארוטית גם על גברים, ואין ראיות היסטוריות לגבי העדפותיה המגדריות, ועל כן היא מסמלת עבור רבים ורבות מחיקה ביסקסואלית.

ויקיפדיה – סאפפו

הציטוט הוא פרגמנט מתוך שירה “שיר האחים”; ערך ותרגם מיוונית עתיקה: שמעון בוזגלו

באתר של בוזגלו אפשר לקרוא כמה משיריה, שיצאו לאור בספר “מישהי, אני אומרת, תזכור אותנו” (אבן חושן, 2009)

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פרט מתוך מוזאיקה ששמה של סאפפו מופיע עליה, ספרטה, מאה 4-3 לספירה

בתמונה הקטנה: “סאפפו וארינה בגן במיטילנה”, צייר סימון סולומון, 1864