עמוד 1
רגיל

אנה אנגלהרדט

אנה אנגלהרדט, 1903-1838

היום, לפני 181 שנים, נולדה אנה אנגלהרדט, פעילה למען זכויות נשים, סופרת ומתרגמת רוסייה. היא למדה שפות באחד מבתי הספר הבודדים שהיו פתוחים בפני נשים, החלה לתרגם ספרי ילדים ולעבוד בחנות ספרים, וב-1863 הייתה ממייסדות קואופרטיב הנשים הראשון להוצאה לאור ברוסיה. היא תרגמה לרוסית עשרות יצירות ספרותיות מרחבי אירופה, ערכה מגזין לספרות זרה וחיברה ב-1877 את המילון הגרמני-רוסי השלם הראשון. היא הייתה גם פעילה בתנועת הנשים, סייעה בהקמת “מוסדות בסטוז’ב” שהעניקו השכלה גבוהה לנשים, ניהלה את איגוד הנשים הרוסי לצדקה וייסדה את המכון הרפואי לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מעבדת כימיה לנשים במסגרת “מוסדות בסטוז’ב” [מקור]

רגיל

גרייס ניל

אליזבת גרייס ניל, 1926-1846

היום, לפני 173 שנים, נולדה גרייס ניל, אחות ומיילדת ניו זילנדית. היא נולדה בסקוטלנד, הוכשרה ועבדה כאחות בלונדון, וב-1886 עברה לניו זילנד. שם הייתה לאישה הראשונה שמונתה למפקחת מטעם הממשלה על תנאי העבודה במפעלים, וקידמה כמה רפורמות חברתיות ותעסוקתיות. כמפקחת על בתי החולים, פעלה לקידום רפורמה מקיפה בעבודת הסיעוד, ובכללה בניית תוכנית לימודים מקצועית לאחיות ולמיילדות, חיוב רישוי נאות שלהן ותכנון מחלקות יולדות. בזכותה הייתה ניו זילנד המדינה הראשונה בעולם שחייבה הכשרה ורישוי כאלה בחוק (1901) ושהקימה מחלקת יולדות בבית חולים ציבורי (1905).

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך “אחיות מפורסמות שעשו היסטוריה

בתמונה הקטנה: בול ניו זילנדי מ-1990 הנושא את דמותה [מקור]

רגיל

רימה ננוואטי

רימה ננוואטי, נולדה ב-1964

היום, לפני 55 שנים, נולדה רימה ננוואטי, עובדת סוציאלית הודית. מאז 1999 היא מכהנת כמזכ”לית “סיווה”, איגוד הנשים העובדות בסקטור הלא-פורמלי בהודו, כמו רוכלות, חקלאיות, עובדות כפיים ובעלות מלאכה באזורים הכפריים והעניים. תחת ניהולה התרחבה פעילות הארגון למדינות נוספות באסיה ובאפריקה, והוקמו קבוצות להעצמה ולהסתמכות עצמית וכן רשתות להפצה קמעונאית של הסחורות המיוצרות ע”י חברות הארגון אל עשרות אלפי משקי בית. ב-2001 יזמה תוכנית שיקום עבור קורבנות רעידת האדמה במדינה ההודית גוג’ראט, ושנה אחר כך עבור נפגעי המהומות בין ההינדים למוסלמים במדינה.

עוד על רימה ננוואטי

עוד על “סיווה“, איגוד הנשים העצמאיות של הודו

עוד על אלה בהאט, מייסדת “סיווה”

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך סרטון של DSP Mutual Fund על פועלה למען העצמת נשים בדרך של חינוך כלכלי

בתמונה הקטנה: רימה ננוואטי בפגישה עם אנשי עסקים משפיעים בהודו, מרץ 2017

רגיל

דבורה נצר

דבורה נצר (דיסקין), 1989-1897

היום, לפני 122 שנים, נולדה דבורה נצר, פעילת ציבור ישראלית. היא הייתה פעילה ציונית ברוסיה ואסירת ציון, מראשונות העיר תל אביב, אשת חינוך ומנהלת רשת בתי ספר לנוער העובד, חברת מועצת הפועלות, האיגוד לשירותים סוציאליים והוועד למען החייל, וצירה בקונגרס הציוני. “ארגון אמהות עובדות”, שהייתה ממייסדותיו, סייע לשלב נשים במעגל העבודה, לספק להן הכשרה מקצועית וללמד אותן עברית, לצד הקמת מעונות יום לילדיהן. כחברת כנסת, מהכנסת הראשונה עד הכנסת השישית מטעם סיעת מפא”י, קידמה בין היתר את הקמתה של אוניברסיטת תל אביב ואת חוק לימוד חובה חינם וחוק איסור תעסוקת ילדים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: חברת הכנסת דבורה נצר בקבלת פנים בנמל התעופה בלוד, 1966 (צילום: משה מילנר, מתוך אוסף התצלומים הלאומי, לשכת העיתונות הממשלתית)

התמונה הקטנה: מתוך אתר הכנסת

רגיל

רוז שניידרמן

רוז שניידרמן, 1972-1882

“מה שהפועלת רוצה הוא לחיות, לא להתקיים בלבד… כפי שלאישה העשירה יש זכות לחיים, וגם לשמש, למוזיקה ולאמנות, אין דבר שלא מגיע גם לעובדת הצנועה. הפועלת זקוקה ללחם, אך גם לשושנים. עזרו, נשים פריווילגיות, תנו לה את פתק ההצבעה להיאבק בעזרתו”
(הציטוט על “לחם ושושנים”, שהפך למטבע לשון המבטא זכות טבעית לדברים נעלים יותר מלבד הקיום הבסיסי, לקוח מתוך נאומה במהלך שביתת הטקסטיל הגדולה ב-1912 בעיירה לורנס, מסצ’וסטס)

היום, לפני 137 שנים, נולדה רוז שניידרמן, סוציאליסטית וסופרג’יסטית יהודייה-אמריקאית. כמנהיגה בליגת נשות האיגודים המקצועיים נאבקה, בין היתר, למען שיפור הבטיחות ותנאי העבודה של נשים, למען משאל העם שב-1917 העניק לנשות ניו יורק את זכות ההצבעה, ולמען חקיקה כלכלית-חברתית במסגרת ה”ניו דיל” בשנות ה-30.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נואמת בהפגנה של איגוד הסוחרים, ~1910. מתוך האתר “ארכיון נשים יהודיות

בתמונה הקטנה: כרזה משנות ה-20 המזמינה להרצאה של שניידרמן, “עובדת סוציאלית ומנהיגה בולטת של איגוד הסוחרים”, על “שאלת הנשים מנקודת המבט של התעשייה”, בחסות ארגון הסופרג’יסטיות האמריקאיות (מתוך ויקיפדיה)

רגיל

אסתר זמורה

אסתר (אֶמה) זמורה, 1951-1890

היום, לפני 129 שנים, נולדה אסתר זמורה, פעילה ציונית, חברתית ופמיניסטית ישראלית. ב-1911, לאחר שנכחה בקונגרס הציוני ה-10 בבזל, החליטה להקדיש את חייה למפעל הציוני. עם עלייתה ארצה החלה לכתוב עבור “האשה”, עיתון הנשים העברי הראשון, אשר שאף ליצירת אישה ארץ-ישראלית חדשה הרואה את פעילותה כחלק מהבניין הלאומי-הציבורי. כיו”רית “הסתדרות נשים עבריות” ויו”רית ויצ”ו בשנות ה-20 וה-30 הייתה לה תרומה מכרעת לאיחוד של מסגרות העבודה הסוציאלית ביישוב העברי, להקמת מוסדות חינוך, רווחה, הכשרה ותעסוקה, ולהתוויית מדיניות הרווחה הממוסדת של המדינה שבדרך.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה באדיבות ויצו, מתוך אתר “רחוב משלה”

בתמונה הקטנה: עם בתה מיכל, שנות השלושים (מתוך ויקיפדיה)

רגיל

אליס המילטון

אליס המילטון, 1970-1869

“כן, אני האישה הראשונה בסגל של הארוורד – אבל ממש לא הראשונה שהיה ראוי למנותה!”
(תגובתה לכותרת ב”ניו יורק טריביון” עם מינויה לפרופסורית: “אישה בסגל של הארוורד – המבצר האחרון נפל!”)

היום, לפני 150 שנים, נולדה אליס המילטון, רופאה ובקטריולוגית אמריקאית, חלוצת תחום החקר של רעלנים תעשייתיים ומומחית לרפואה תעסוקתית. כל חייה פעלה רבות לשיפור התברואה והבטיחות בסביבות עבודה ולחקיקה לפיצוי עובדים שנפגעו. ב-1919 הצטרפה למחלקה לבריאות הציבור בהרווארד והייתה לפרופסורית הראשונה שם, ובשנות ה-20 הייתה האישה היחידה בוועדת הבריאות של חבר הלאומים. בנוסף, המילטון התנדבה באופן קבוע בבית הול בשיקגו, מרכז השכלה, תרבות ותעסוקה לפועלים ולמהגרים, שם לימדה אנגלית ואמנות, ניהלה מועדון אתלטיקה והפעילה מרפאה לתינוקות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: המילטון (כנראה באוניברסיטת הרווארד, 1919~), מתוך “תמונות מההיסטוריה של הרפואה” בארכיון מוסד הסמית’סוניאן

בתמונה הקטנה: המילטון ב-1893, השנה שבה סיימה את לימודי הרפואה באוניברסיטת מישיגן

רגיל

מניה שוחט

מניה (וילבושביץ) שוחט, 1961-1878

“בראשי ימי ‘השומר’ שררו יחסים של שותפות בין החברים לחברות, והחברות נתקבלו לשורות ‘השומר’ ברשות עצמן. אך כאשר רבו הזוגות והחברות נכנסו למסגרת ‘השומר’ אך ורק בגלל קשרי משפחה, ללא כל הכשרה, חל שינוי ביחס לחברה. אשת ‘השומר’ סבלה קיפוח מצד ‘השומר’ שכן לא לקחה חלק ברוב הדיונים וההחלטות שקבעו את חיי החברים. כל כינוס שנתי של ‘השומר’ היה מאורע חשוב, מעין חג לחברים; אולם הנשים לא הוזמנו לאסיפות, ורק התלוו אל בעליהן, מלאות צער ועלבון.”
(מניה שוחט מספרת ב-1921 לתלמידות “משק הפועלות” על מעמד האישה בארגון “השומר”)

היום, לפני 58 שנים, הלכה לעולמה מניה שוחט, מהפכנית ומנהיגה ציונית, אֵם ההתיישבות השיתופית והשמירה העברית בארץ ישראל. ברוסיה הצארית הייתה פעילה ב”בונד”, האיגוד הכללי של הפועלים היהודים; הקימה מפלגת פועלים יהודית; וסייעה בכינוס ועידת מינסק, הוועידה הציונית הראשונה באישור השלטון הרוסי. ב-1904 עלתה ארצה והייתה למובילת דרך בהתיישבות השיתופית, ובפרט בחוות סג’רה וכפר גלעדי; בכיבוש העבודה העברית ובניין הארץ ע”י “גדוד העבודה”; בהברחה וקליטה של אלפי מעפילים מגבול הצפון; ובעיקר בהנהגת השמירה העברית בארגונים “בר גיורא”, “השומר” ו”הקיבוץ החשאי”.

עוד על מניה שוחט

עוד על הארגונים שנמנתה עם מייסדיהם ומנהיגיהם, הראשונים לבסס כוח יהודי לוחם בארץ ישראל, שיצרו תשתית לארגון ה”הגנה”, ולימים לפלמ”ח ולצה”ל:
השומר
בר גיורא
גדוד העבודה וההגנה על שם יוסף טרומפלדור
הקיבוץ החשאי

עוד על הקולקטיב החקלאי שהקימה מניה שוחט בחוות סג’רה (אילניה), גרעין ההתיישבות השיתופית הראשון בארץ ישראל, שהיווה השראה לתנועה הקיבוצית

אתר להנצחת פועלה של מניה וילבושביץ’ שוחט

פייסבוק

רגיל

וירג’יניה פני

וירג’יניה פני, 1913-1826

היום, לפני 193 שנים, נולדה וירג’יניה פני, כלכלנית חברתית אמריקאית, הראשונה לחקור את שוק העבודה של נשים. ספריה נכתבו על סמך מידע שיטתי שאספה בערים גדולות בארה”ב ובאירופה וראיונות שערכה עם אלפי מעסיקים ועובדים, ותיארו את המשרות שהיו פתוחות אז לנשים, וכן את השכר שהרוויחו, את תנאי העבודה, את ההכשרות והשלכות בריאותיות. ספריה שימשו בסיס חשוב לפעילות פמיניסטיות וליוזמות חקיקה, כמו גם לתחום מדעי החברה שנוצר אז. בנוסף הייתה ממובילות התנועה הסופרג’יסטית בראשיתה, הובילה מחאות של נשים על שכר ותנאי העסקה, וכן הקימה סוכנות תעסוקה ייעודית לנשים.

“אלו המדברים במרירות כזו כנגד נשים העוסקות במקצועות מסוימים המבוצעים כיום על-ידי גברים: מה הייתם מצפים שנשים רווקות ואלמנות חסרות כול תעשינה על-מנת להרוויח את לחמן?! בוודאי לא הייתם רוצים שהן תגנובנה משום שאינן יכולות להשיג עבודה הגונה. מה אם כן ביכולתן לעשות? מדוע שלא תהיה להן גישה חופשית למשלחי יד שיבטיחו להן פרנסה? אלו המתנגדים להן, לרוב עושים זאת ממניעים אנוכיים. גברים רבים ידיחו נשים משולחן העריכה או הכתיבה, מהחנות, מהמפעל, מהסדנה, ממשרד הטלגרף, ממכונת הדפוס ומכל מקום אחר, מלבד כיתת הלימוד, שולחן התפירה והמטבח. הדעה השגויה שקיימת בנוגע למקצועות המתאימים לנשים חייבת להשתנות כך שתהיה לנשים גישה חופשית לכל המקצועות שבהן הן מעוניינות לעסוק. הייתי מאוד רוצה שדלתות תיפתחנה לרווחה בפני נשים לכל משלח יד ומקצוע שבו הן מסוגלות לעבוד.”
(מתוך ספרה “תעסוקה לנשים: אנציקלופדיה של עבודת נשים”, 1863)
[הספר המלא, סרוק על-ידי הספרייה הציבורית של ניו יורק ואוניברסיטת הרווארד]

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: מתוך הבלוג של “המשוטט בניו יורק” על “כוחה של אלמנה: וירג’יניה פני ומאבקה להעסקה ושכר שווים של נשים בארה”ב בסוף המאה ה-19”

בתמונה הקטנה: אסופת מאמרים פרי עטה, שפורסמה בשנת 1869 תחת הכותרת “לחשוב ולפעול: סדרת מאמרים על גברים ונשים, עבודה ושכר”
ההקדמה לאסופת המאמרים נפתחת באמירה:
“מי אשר לועג לכל תקווה או שאיפה חיה של לב אנושי פועם, נמצא כל-כך הרבה מדרגות מתחת לאלוהים”
[הספר המלא, סרוק על-ידי הספרייה הציבורית של ניו יורק ואוניברסיטת הרווארד]

רגיל

כרמן ליירה

כרמן איזבל קארוואג’ל קסאדה, שנודעה בשם העט כרמן ליירה, 1949-1888

היום, לפני 131 שנים, נולדה כרמן איזבל קארוואג’ל קסאדה, שנודעה בשם העט כרמן ליירה, סופרת, אשת חינוך ופעילת זכויות עובדים מקוסטה ריקה. היא נודעת כסופרת הידועה הראשונה מקוסטה ריקה וכמי שייסדה את גן הילדים הראשון בשיטת מונטסורי בקוסטה ריקה, שבו לימדה במיוחד ילדים עניים. היא ייסדה גם את המפלגה הקומוניסטית של קוסטה ריקה וכן את אחד מהאיגודים הראשונים במדינה של נשים פועלות, שיחד ערערו את התבססות החברה על מעמדות ועל הגבלת תפקידי הנשים לבית, לנישואין ולאמהוּת. ככל שהעמיקה פעילותה זו, היא הורחקה מעבודתה במערכת החינוך ולבסוף הוגלתה למקסיקו.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דמותה המופיעה בעשור האחרון על שטר של 20 אלף קולון

רגיל

מרגרט מויר

ליידי מרגרט ברוס מויר, 1942-1864

“חיוני לנשים ללמוד ולהבין את החשמל. כוונתי לכך שעליהן לא רק להכיר היטב מכונות כביסה, הסקה ובישול חשמליות, אלא גם לרכוש די ידע טכני שיאפשר להן לתקן נתיכים ולבצע תיקונים קטנים אחרים. רק בדרך זו תוכלנה נשים להעריך את המחיר הנמוך ואת השימושיות הגבוהה של החשמל, ולהתייחס אליו כאל כוח שביכולתו לחלצן מעבודות הבית הבלתי הכרחיות.”
(מתוך מאמרה על “חזון הבית העתידי”, שפורסם ב”מורנינג פוסט” ביולי 1931)

היום, לפני 155 שנים, נולדה מרגרט מויר, מהנדסת אוטו-דידקטית, מחנכת ופעילה למען זכויות עובדים וזכויות נשים מסקוטלנד. כאחת ממייסדות “אגודת המהנדסות” הבריטית ב-1919, נודעה כמי שהובילה את “שחר עידן החשמל” וקידמה את הכנסת החשמל אל תוך בתי המגורים כחלק חשוב משחרורן של נשים לפתח קריירות מחוץ לבית. כדי לאפשר לפועלים במשרה מלאה לנוח בסוף השבוע, יישמה תוכנית רווחה שבמסגרתה גייסה עובדים חלופיים ואף עבדה בעצמה כמפעילת מחרטה. היא הקימה מערך של הכשרות בהנדסה לנשים, תמכה בעבודתן של טייסות חלוצות וקידמה הנגשה של תעסוקה לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן משנת 1900~

בתמונה הקטנה: אנדרטה לציון משפחת מויר בבית הקברות ברוקווד, בריטניה

רגיל

ארוויאנה סוליסטיאנינגשי

ארוויאנה סוליסטיאנינגשי, נולדה ב-1991

היום, לפני 28 שנים, נולדה ארוויאנה סוליסטיאנינגשי, אישה אינדונזית שב-2013 עבדה במשק בית בהונג קונג. כעבור כמה חודשים, שבמהלכם הועבדה 21 שעות ביממה, הוכתה על כל הפרה קטנה של דרישות הניקיון, הוזנחה עד שפצעיה הזדהמו ולבסוף ננטשה בשדה התעופה ללא תשלום, תוך איום שמשפחתה תיפגע אם תספר – תבעה את מעסיקתה בגין התעללות פיזית. המעסיקה הורשעה ב-18 סעיפים של גרימת נזק, תקיפה ואיומים, ונידונה למאסר ולתשלום פיצויים. התביעה הִכתה גלים בעולם, ובעקבותיה שינו נשיא אינדונזיה וראש ממשלת הונג קונג את חוקי ההעסקה של עובדים זרים בהונג קונג.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך ריאיון עמה ב”טיים אאוט הונג-קונג“, 2016

בתמונה הקטנה: ארוויאנה משתחררת מאשפוז של חודש בבית החולים, פברואר 2014

רגיל

נלי סטון ג’ונסון

נלי סטון ג’ונסון, 2002-1905

“בשנות ה-50, הייתה אופנה כזאת של ליברלים לבנים שיצאו בערב עם ידידים שחורים. הם לקחו אותם לאיזו מסעדה טובה ואנשים היו חושבים ‘האין זה נחמד? יש מקומות שבהם זה לא יכול לקרות!’ אבל אני אמרתי, כבר אז, ‘מה זה עוזר שאנחנו יכולים להיכנס למסעדות טובות אם אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להזמין בהן משהו?'”

היום, לפני 113 שנים, נולדה נלי סטון ג’ונסון, תופרת ואקטיביסטית אמריקאית, שבלטה בפועלה למען זכויות אזרח ולמען עבודה מאורגנת על-מנת לשפר את תנאי העובדים. היא הייתה ממייסדי מפלגת החקלאים והפועלים הדמוקרטית של מינסוטה, שהובילה בשנות ה-40 את המאמצים ליצירת המחלקות הראשונות בארה”ב לשוויון הזדמנויות בתעסוקה, וב-1945 הייתה השחורה הראשונה שמונתה למשרה רשמית במינסוטה, כמנהלת הראשית של הספריות הציבוריות במדינה. בשנות ה-60 גייסה כסף למען מצעדי החירות של מרטין לותר קינג, וכן הייתה יועצת של כמה מנשיאי ארה”ב בסוגיות של זכויות אזרח.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן, 1943

בתמונה הקטנה: נלי סטון ג’ונסון (מימין) עם מנהיגי NAACP (הארגון הלאומי לקידום אנשים שחורים), 1954

[התמונות מתוך אנציקלופדיית האישים של מינסוטה]

רגיל

וולטרין דה קלייר

וולטרין דה קלייר, 1912-1866

“אני מתה, כפי שחייתי, נפש חופשייה, לא מחויבת בשבועת אמונים לאף שליט, בשמיים או על פני האדמה”

היום, לפני 152 שנים, נולדה וולטרין דה קלייר, ממובילות התנועה האנרכיסטית בארה”ב בסוף המאה ה-19, הנחשבת ע”י רבות למבשרת הפמיניזם הרדיקלי. היא זכתה לשם בינלאומי ככותבת ודוברת מוכשרת שדגלה במחשבה חופשית והתנגדה לקפיטליזם, למדינה, למיליטריזם, לנישואים, לתפקידי מגדר ולשליטת הדת על מיניות ועל חייהן של נשים. חיבורה מ-1912 על אקטיביזם פוליטי באמצעות פעולה ישירה ואי-ציות אזרחי מצוטט עד היום ע”י פעילים למען שינוי חברתי במגוון תחומים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן, 1901, פילדלפיה (מתוך ויקיפדיה)

בתמונה הקטנה: גרפיטי בן ימינו, הנושא ציור וציטוט שלה:
“הם טרם השכילו ללמוד שישנו מאבק משותף אחד נגד אלה אשר ניכסו לעצמם את האדמה, את הממון ואת המכונות”.
מתוך האתר של “Occupy WallStreet”

רגיל

לואיסה מורנו

לואיסה מורנו, 1992-1907

היום, לפני 26 שנים, הלכה לעולמה לואיסה מורנו, אקטיביסטית גואטמלית, ממנהיגות תנועת הפועלים ותנועת זכויות האמריקאים הלטינים בארה”ב. כבר כנערה הובילה בהצלחה קמפיין לקבלת נשים לאוניברסיטאות בגואטמלה. ב-1929 היגרה לניו יורק, החלה לעבוד כתופרת בהארלם הספרדית ואיגדה שם את העובדות. במשך שנים איגדה פועלים, הובילה שביתות מחאה, כתבה עלונים ומאמרים בספרדית ובאנגלית, וסייעה לקליטת מהגרים מאמריקה הלטינית, וכן ארגנה את הכנס הלטיני הראשון לזכויות אזרח ב-1939, עד שב-1950 סומנה כקומוניסטית וגורשה מארה”ב למקסיקו ומשם לגואטמלה ולקובה.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך עמוד הטוויטר של “אמנות מרכז אמריקה

התמונה הקטנה מתוך האתר “אמריקה מתעוררת לחיים

רגיל

סיידי טאנר מוסל אלכסנדר

סיידי טאנר מוסל אלכסנדר, 1989-1898

היום, לפני 29 שנים, הלכה לעולמה סיידי טאנר מוסל אלכסנדר, כלכלנית, משפטנית ופעילת זכויות אמריקאית. ב-1921 הייתה לאפרו-אמריקאית הראשונה בעלת דוקטורט בכלכלה, ושנים אחדות אחר כך הייתה גם הראשונה שהשלימה לימודי משפטים באוניברסיטת פנסילבניה והראשונה שהצטרפה ללשכת עורכי הדין של פנסילבניה. היא דיברה רבות נגד דומיננטיות לבנה בפוליטיקה, בחברה ובכלכלה, ובמשך יותר מ-50 שנים פעלה למען זכויות לשחורים ולנשים ולמען צדק אתני וכלכלי למעמד הפועלים. מייד לאחר מלחה”ע ה-2, ושוב בשנות ה-60, הובילה את הוועדה הנשיאותית לחקיקה למען זכויות אדם בארה”ב.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך ארכיון אוניברסיטת פנסילבניה, 1948

בתמונה הקטנה: תמונה קבוצתית של משתתפות הכנס הלאומי של אגודת דלתא סיגמא תטא באוניברסיטת פנסילבניה, 1921 (סיידי ראשונה מימין)

רגיל

מוד נייתן

מוד נייתן, 1946-1862

היום, לפני 156 שנים, נולדה מוד נייתן, עובדת סוציאלית, פעילת זכויות עובדים וסופרג’יסטית יהודייה אמריקאית. כמייסדת ונשיאה של ליגת הצרכנים של ניו יורק, היא חקרה ומצאה כי הנשים שעבדו בחנויות קמעונאיות בניו יורק סבלו מתנאי עבודה ירודים, משכר נמוך תמורת שעות עבודה ארוכות ומהטרדות מיניות, ועודדה צרכנים לשאת באחריות חברתית באשר לתנאי עבודה במפעלים ובסדנאות יזע ולקבל החלטות מושכלות לגבי קניותיהם. היא פעלה רבות גם למען זכות הצבעה לנשים, והראתה כי במדינות שבהן נשים יכולות להצביע, גיל ההסכמה גבוה יותר, שיעור האנאלפביתיות נמוך יותר ושכרן גבוה יותר.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נייתן בוועידה השביעית של ברית הסופרג’יסטיות הבינלאומית, בודפשט, יוני 1913

בתמונה הקטנה: גזיר עיתון, מאמר שנכתב עליה ב-1934, ב-“Jewish Daily”

רגיל

אליס סטיוארט

אליס מרי סטיוארט, 2002-1906

היום, לפני 112 שנים, נולדה אליס סטיוארט, רופאה ואפידמיולוגית בריטית. ב-1942 הוקמה באוקספורד מחלקה לרפואה מונעת ורפואה סוציאלית, וכמנהלת המחלקה היא בחנה בעיות בריאותיות שמהן סבלו פועלים, למשל במפעלי תחמושת בזמן מלחמה. בשנות ה-50 הדגימה לראשונה קשר בין צילומי רנטגן של נשים הרות לבין מחלות של ילדיהן, מחקר שהתקבל בספק ומסקנותיו יושמו רק כעבור שנים רבות. סטיוארט חקרה גם מחלות בקרב עובדי מפעל לייצור פלוטוניום, והראתה את הנזק העצום הנגרם מחשיפה לקרינה, אפילו בכמויות קטנות. ב-1986 הייתה הזוכה הראשונה ב”פרס הקיום הנכון”.

ויקיפדיה

עוד על תחום הרפואה הסוציאלית, השואף לקדם מודעות והבנה לאופנים שבהם משפיעים גורמים סוציו-אקונומיים על בריאות ועל גישה לשירותי רפואה, וליצור תנאים לחברה בריאה יותר על-סמך הבנות אלה

עוד על “פרס הקיום הנכון“, המכונה פרס נובל האלטרנטיבי, המוענק על הישגים בתחומים כגון זכויות אדם, סביבתנות, פיתוח בר-קיימא, בריאות וחינוך

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בקונגרס האירופי החמישי של האגודה הבינלאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית (IPPNW), קובנטרי, בריטניה, 1990

בתמונה הקטנה: עם קבוצת רופאים ואחיות באדינבורו, סקוטלנד, במחאה על פצצות הגרעין. על המיטה שלד עם כתובת “NHS” (שירות הבריאות הלאומי של בריטניה) ותחתיו הכיתוב “מיטות ולא פצצות”

רגיל

סאוסן נאטור-חסון

סאוסן נאטור-חסון, נולדה ב-1979

היום, לפני 39 שנים, נולדה סאוסן נאטור-חסון, הדיפלומטית הישראלית הדרוזית הראשונה. היא הייתה ממקימי עמותת “ניצני סובלנות” לקידום ערכי סובלנות, אי אלימות, שוויון ושלום במוסדות חינוך. כעורכת דין התמחתה בדיני נזיקין, בדיני ביטוח ובדיני עבודה, ובמסגרת תפקידה כתובעת במחוז צפון של משרד התמ”ת טיפלה בתיקים תקדימיים כנגד מעסיקים שהפרו חוקי עבודה ופגעו בזכויות עובדיהם. ב-2010 הצטרפה לקורס הצוערים של משרד החוץ, ומאז כיהנה כסגנית ומ”מ שגריר ישראל בבולגריה וכיועצת משפטית לאגפי משרד החוץ ולנציגויות ישראל בעולם. כיום היא מכהנת כסגנית שגרירת ישראל ביוון.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונות מתוך ריאיון עמה ב”פורטל הכרמל”

רגיל

קתה קולוויץ

קֵתֵה (שמידט) קוֹלְוִויץ, 1945-1867

היום, לפני 151 שנים, נולדה קתה קולוויץ, אמנית הדפסים, ציירת ופסלת גרמנייה. יצירותיה מהוות כתב אישום חברתי ומבטאות הזדהות עמוקה עם מעמד הפועלים, עם רעבים, עניים, חולים ונפגעי מלחמות, ובמיוחד עם נשים ואמהות. ב-1915 השתתפה בכנס הייסוד של ליגת הנשים הבינלאומית לשלום וחירות בהאג. בנה פטר נפל במלחה”ע ה-1, ולזכרו פיסלה את מצבת הזיכרון “ההורים האבלים”. ב-1920 הייתה לאישה הראשונה באקדמיה הפרוסית לאמנות. עם עליית המשטר הנאצי, הורחקה מהאקדמיה ויצירותיה הוסרו ממוזיאונים. כיום, מוקדשים לה בגרמניה עשרות בתי ספר לאמנות וארבעה מוזיאונים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: “אשה עם בנה המת”, תצריב בציפוי רך, 1903. מתוך אוסף מכון ברבר לאמנויות, אוניברסיטת בירמינגהם

בתמונה הקטנה: קולוויץ עובדת על מודל גבס של פסל מ”סדרת האמהות” (סביבות 1935). מתוך כתבה עליה, “צרותיה של אם“, בעיתון הברלינאי “טגס שפיגל” לציון יום הולדתה ה-150