עמוד 1
רגיל

מרג’ורי אלן, הליידי מהארטווד

ליידי מרג’ורי (גיל) אלן, הברונית מהארטווד, 1976-1897

היום, לפני 122 שנים, נולדה מרג’ורי אלן, הליידי מהארטווד, אדריכלית נוף ופעילת רווחה בריטית. ב-1920 סיימה לימודי הורטיקולטורה*, החלה לעבוד בתכנון גנים, וב-1930 הייתה החברה הראשונה באגודה המלכותית לאדריכלות נוף. לאחר שנחשפה לילדים יתומים ופליטים במלחה”ע ה-2, דחפה לשיפור של מוסדות הטיפול בילדים, עמדה בראש התאחדות גני הילדים של בריטניה, וייסדה את הארגון העולמי לחינוך בילדות המוקדמת. היא נודעת במיוחד בשל פיתוח גני שעשועים שמתקניהם מעודדים יצירתיות בשימוש בחומרים זמינים ומתוכננים לפי צורכיהם של ילדים הגדלים ברבי-קומות בערים, רעיון שהפיצה בכל העולם.

“על-מנת לעזור לכל האדריכלים, המתכננים והמנהיגים, הנחושים לחרוג מהמסגרת הסטרילית הכמו-צבאית של גני משחקים עם אספלט וציוד מכני… [‘לתכנן כדי לשחק’] בוחן דרכים שבהן משחק יכול לעודד ולהחיות את הסקרנות והעליצות הטבעיות של ילדים.
…עבור ילדים וצעירים, משחק הוא ביטוי לרצונם לגלות דברים בעצמם, בזמן שלהם ובקצב שלהם. ילדים רוצים להשתמש במשאבים שסביבם כדי לבנות מחילות, בתים ומגדלים; לטפל בחיות ובצמחים; לחפור ולחקור. באמצעות משחק חופשי הם מתמודדים עם סכנות ומתגברים עליהן, ותוך כדי התהליך מפתחים עצמאות, ביטחון עצמי ויכולת להסתמך על משאביהם הפנימיים.
…משחקי הילדים הם עיסוקים מבולגנים להפליא, וזה מרגיז את המתכננים, שרובם אנשים בעלי חשיבה מסודרת. אבל אסור להם לשכוח שילדים נהנים מכאוס ומוצאים סדר משלהם בתוכו. ילדים נהנים לבלגן ולהתלכלך, גם אם רוב המבוגרים שונאים את זה. והגיע הזמן שנחליט אם אנחנו מתכננים את מגרשי המשחקים עבור הילדים או כדי לרַצות את המבוגרים.”
(מתוך ההקדמה לספרה “לתכנן כדי לשחק” (Planning for Play), 1968)

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ליידי אלן וכמה ילדים משתעשעים ברשת טיפוס שתכננה

בתמונה הקטנה: ליידי אלן (במרכז, בשמלה בהירה) וחברים מייסדים נוספים באגודה המלכותית לאדריכלות נוף, 1938 [מקור]

* הורטיקולטורה (בוסתנאות) – האמנות, המדע, הטכנולוגיה והכלכלה של גידול צמחי תועלת ונוי.

רגיל

עאישה רובינה

עאישה רובינה, נולדה ב-1969

היום, לפני 50 שנים, נולדה עאישה רובינה, אשת חינוך מיוחד, עובדת סוציאלית, יזמת חברתית ופוליטיקאית הודית. בית הספר שהקימה וניהלה לילדים בעלי צרכים מיוחדים מספק, בחינם, לא רק השכלה אלא גם טיפולים שונים במטרה לשקם ובסופו של דבר לשלב את הילדים בבתי ספר רגילים. כמנכ”לית מועצת העיר היידראבאד רבתי, בירת מדינת אנדרה פרדש שבדרום הודו, היא יזמה תוכנית ללימוד כישורי חיים לאלפי בני נוער, קידמה תוכנית לעידוד השכלה לבנות, הקימה בתי ספר עבור ילדים מאוכלוסיות מוחלשות, וכן הובילה את תכנונו של פארק ציבורי ראשון מסוגו בעולם עבור אנשים בעלי צרכים מיוחדים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: חברת מועצת העיר היידראבאד, 2017

בתמונה הקטנה: מתוך כתבה בעיתון Hindu, ינואר 2018

רגיל

דבורה נצר

דבורה נצר (דיסקין), 1989-1897

היום, לפני 122 שנים, נולדה דבורה נצר, פעילת ציבור ישראלית. היא הייתה פעילה ציונית ברוסיה ואסירת ציון, מראשונות העיר תל אביב, אשת חינוך ומנהלת רשת בתי ספר לנוער העובד, חברת מועצת הפועלות, האיגוד לשירותים סוציאליים והוועד למען החייל, וצירה בקונגרס הציוני. “ארגון אמהות עובדות”, שהייתה ממייסדותיו, סייע לשלב נשים במעגל העבודה, לספק להן הכשרה מקצועית וללמד אותן עברית, לצד הקמת מעונות יום לילדיהן. כחברת כנסת, מהכנסת הראשונה עד הכנסת השישית מטעם סיעת מפא”י, קידמה בין היתר את הקמתה של אוניברסיטת תל אביב ואת חוק לימוד חובה חינם וחוק איסור תעסוקת ילדים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: חברת הכנסת דבורה נצר בקבלת פנים בנמל התעופה בלוד, 1966 (צילום: משה מילנר, מתוך אוסף התצלומים הלאומי, לשכת העיתונות הממשלתית)

התמונה הקטנה: מתוך אתר הכנסת

רגיל

אסתר אפואה אוקלו

אסתר אפואה אוקלו, 2002-1919

היום, לפני 100 שנים, נולדה אסתר אפואה אוקלו, יזמת מגאנה, חלוצת המיקרו-הלוואות לעידוד עסקים קטנים, זוכת פרס אפריקה למיגור הרעב. בשנות ה-40 פתחה את העסק הרשמי הראשון לעיבוד מזון בחוף הזהב שבמפרץ גינאה – עסק לייצור ריבות ומיצים; הצלחתו איפשרה לה ללמוד בביה”ס הטובים ביותר באנגליה על בישול, שימור מזון וגינון. ב-1956 איגדה יצרני מזון מקומיים כדי לעודד צריכה מקומית בגאנה, וב-1964 מונתה למנהלת רשות המזון הלאומית. החל משנות ה-70 התמקדה בהעצמה כלכלית של נשים וייסדה את “רשת הבנקאות העולמית לנשים”, המספקת להן גישה לאשראי ולהלוואות קטנות לעסקים.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונות מתוך עמוד המספר את סיפורה באתר “רשת הבנקאות העולמית לנשים” ומציג את ה”גוגל דודל” שהוקדש לה באפריל 2017

רגיל

טנג’ור סנתנה-קרישנה (ט”ס) קנקה

טנג’ור סנתנה-קרישנה (ט”ס) קנקה, 2018-1932

היום, לפני 87 שנים, נולדה טנג’ור סנתנה-קרישנה קנקה, הידועה בקיצור כט”ס סנקה, רופאה הודית, מנתחת המוח הראשונה באסיה ואחת הראשונות בעולם. היא הייתה מחלוצות הנוירו-כירורגיה הפונקציונלית בשנות ה-60 וה-70, ומחלוצות הרדיוכירורגיה הסטריאוטקטית לטיפול בגידולים במוח בקרינה ממוקדת בעוצמה גבוהה. היא שירתה כקצינה בצבא ההודי במהלך מלחמת סין-הודו, עבדה עם ארגוני סיוע למתן טיפול רפואי לחסרי יכולת כלכלית, והקימה בכספה בית חולים על שם הוריה המציע טיפול רפואי בחינם לנזקקים. היא גם מחזיקה בשיא עולם למספר תרומות דם מאדם יחיד – 139 פעמים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: קנקה בגיל 82 (צילום: ר”ג סאסתה). מתוך הכתבה “צעירות בליבן“, על נשים רופאות בגיל מבוגר שמעוררות השראה בהמשך תרומתן למדע הרפואה

בתמונה הקטנה: בצעירותה, עם עמיתיה במכון הנוירולוגיה בצ’נאי, הודו. מתוך סקירת פועלה לאחר מותה באתר “נוירולוגיה הודו”

רגיל

טרייסי צ’פמן

טרייסי צ’פמן, נולדה ב-1964

“יש לך מכונית מהירה
האם היא מהירה מספיק בשביל שנוכל לטוס מכאן?
עלינו להחליט אם
לעזוב הלילה או לחיות ולמות ככה

אני זוכרת כשנסענו
נסענו במכונית שלך
כל כך מהר שהרגשתי שיכורה
אורות העיר נפרשים לפנינו
והיה נעים כשזרועותיך עטפו את כתפיי ו
הרגשתי שאני שייכת
הרגשתי שאני יכולה להיות מישהי, להיות מישהי, להיות מישהי…”

(הציטוט מתוך הסינגל הראשון שהוציאה ב-1988, “Fast Car”)

היום, לפני 55 שנים, נולדה טרייסי צ’פמן, זמרת וכותבת שירים אמריקאית, זוכת פרסי גראמי. היא מרבה להשתתף במסעי הופעות ובקמפיינים חברתיים והומניטריים, למשל נגד האפרטהייד בדרום אפריקה, למען ילדים נזקקים ולמען חולי איידס.

“זכיתי להצליח ליצור את העבודה שלי וגם להיות מעורבת בארגונים מסוימים ולהציע סיוע בדרך כלשהי, בגיוס תרומות או בהעלאת מודעות, בעצם הנוכחות בגוף שמראה עוצמה ונחישות למען רעיון מסוים. למצוא איפה קיים הצורך – ואם מישהו חושב שאני יכולה לעזור, אז פשוט לעזור.”
(מתוך ריאיון עמה ב”גרדיאן”, 2002)

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צ’פמן מופיעה במופע ההתרמה השנתי ה-5 למען ביה”ס ברידג’ בקליפורניה (המסייע לילדים בעלי ליקויים פיזיים חמורים וצרכים תקשורתיים מורכבים), נובמבר 1991 [מתוך אתר מעריצות]

בתמונה הקטנה: צ’פמן מופיעה בפסטיבל ארמון המפטון קורט, רובע ריצ’מונד שעל התמזה, לונדון, יוני 2006 (צילום: סטפני מתוון, WENN) [מקור]

רגיל

קיראן מזומדר-שאו

קיראן מזומדר-שאו, נולדה ב-1953

“המשיכו לנסות למצוא מודל אחר, אל תנסו פשוט את מה שאחרים עושים… משם באה החדשנות. אני הצלחתי לעשות דברים עם הרבה שכל ישר, הרבה נחישות, והרבה אומץ חסר בסיס ומטופש”

היום, לפני 66 שנים, נולדה קיראן מזומדר-שאו, יזמת ביוטכנולוגיה הודית. בהעדר כסף ללימודי רפואה, למדה ביולוגיה וזואולוגיה, ובעקבות אביה, שעבד במבשלת בירה, התמחתה בתהליכי תסיסה בתעשיית המזון. בשל מגדרה לא הצליחה למצוא עבודה בתחום, וב-1978 פתחה מתוך ביתה השכור עסק להפקת אנזימים תעשייתיים למזון ולטקסטיל, כיום חלק מ”ביוקון”, ענקית תרופות מובילה בעולם בראשותה. ב-2014 הוענקה לה מדליית הזהב של אותמר, על תרומתה לקידום הבריאות והתשתיות בהודו, והיא נכללת תדיר ברשימת 100 האנשים המשפיעים בעולם של “טיים” וברשימת 100 הנשים החזקות בעולם של “פורבס”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך המאמר “קיראן מזומדר-שאו: לגורל יש תוכניות משלו“, במגזין ההודי “ביזנס וורלד”, שסקר את הנשים המשפיעות ביותר לרגל יום האישה הבינלאומי ב-2018 (צילום: סובהאברטה דאס)

בתמונה הקטנה: נואמת בפני תלמידי דוקטורט ומנחי מחקרים על חשיבות המחקר המדעי-טכנולוגי, בכנס בשנת 2016 באוניברסיטת ג’אין שבבנגלור, הודו, מתוך ריאיון עמה בבלוג האוניברסיטה

רגיל

רחל שטראוס

רחל (גויטיין) שטראוס, 1963-1880

היום, לפני 139 שנים, נולדה רחל שטראוס, רופאה ופעילה חברתית ישראלית. בצעירותה הייתה הסטודנטית הראשונה לרפואה באוניברסיטת היידלברג, וב-1908 פתחה קליניקה לרפואת נשים במינכן – והייתה לרופאה העצמאית הראשונה בגרמניה. חוברת ההדרכה לנשים בהיריון שפרסמה נחשבה פורצת דרך. ב-1933 עלתה לארץ ישראל ופעלה בארגונים חברתיים רבים, בהם “ברית שלום”, ויצ”ו, מרכז להכשרה מקצועית לנערות ואיגוד נשים אקדמאיות. ב-1952 ייסדה את הקבוצה הישראלית של הליגה הבינלאומית לנשים. היא הייתה גם חלק מהגרעין הראשון בישראל לטיפול במוגבלים שכלית – לימים אקי”ם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: שתילת צבעונים בבית רחל שטראוס בירושלים, 2015. המבנה נרכש עבור אקי”ם באמצעות תרומות שגייסה שטראוס לצורך מתן שירותים לחוסים בו ולאנשים עם מוגבלויות שכליות בכלל, ואחרי מותה נקרא על שמה. מתוך אתר “אורייאנית – מערכת תומכת למידה מתוקשבת

בתמונה הקטנה: רחל שטראוס כסטודנטית לרפואה בגרמניה, 1905

רגיל

וי שנטה

וי שנטה, נולדה ב-1927

היום, לפני 92 שנים, נולדה וי שנטה, אונקולוגית הודית פורצת דרך, אשר הפכה טיפול איכותי ובר-השגה לנגיש עבור כל חולי הסרטן בהודו. במשך רוב חייה הובילה את מכון אדייר, מרכז מחקר וטיפול מוביל למחלת הסרטן, היחיד בהודו המציע הכשרה בתת-התמחויות אונקולוגיות והמעניק שירותיו לכול, בחינם או בסבסוד, על פי הצורך. היא זכתה בפרסים רבים על פועלה לארגון הטיפול בחולים, לחקר המחלה, מניעתה והטיפול בה, ולקידום מומחים ומדענים בתחומי ידע שונים הקשורים לאונקולוגיה. בנוסף הייתה חברה בארגוני בריאות בינלאומיים רבים, בראשם הוועדה המייעצת של ארגון הבריאות העולמי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם ראש הממשלה הראשון של הודו, ג’ווהרלל נֶהרוּ, עם פתיחת אגף ההקרנות במכון הסרטן, 1961

בתמונה הקטנה: ד”ר שנטה ב-2016 (צילום: סארית סי ורמה)

התמונות מתוך ריאיון עמה מ-2017 במסגרת פרויקט “הרופאים של הודו” ב”פלקסוס-מד”, קהילת הרשת הגדולה בעולם לאנשי מקצועות הבריאות, על “הסיפור היוצא מן הכלל של כלת פרס פאדמה ויבהושאן, ד”ר וי שנטה, והדרך שעשתה עם מכון הסרטן

רגיל

רות דיין

רות דיין (שוורץ), נולדה ב-1917

היום, לפני 102 שנים, נולדה רות דיין, יזמית ופעילת ציבור ישראלית. ב-1949, בהיותה מדריכה חקלאית במושבי העולים, הבחינה במיומנות הנשים (והגברים) במלאכות יד מסורתיות ויזמה את פרויקט “אשת חיל” כדי להפוך זאת למקור פרנסה ושימור תרבותי. במהרה הקימה את “משכית”, חברת הלבשה ועיצוב שהעסיקה עובדים רבים ותוצריה היו למגדירי ה”ישראליות”. דיין ייסדה והייתה פעילה בארגונים רבים למען שלום, נשים, חולים, עולים ובני מיעוטים, ביניהם: חוג הידידים של המרכז הרפואי שיבא תל השומר, וראייטי ישראל, יש דין לזכויות אדם, המרכז היהודי-ערבי לפיתוח כלכלי וקרן אברהם לדו-קיום.

ויקיפדיה

עוד על “משכית

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיין בשנת 1955

בתמונה הקטנה: דיין (יושבת), עם הנשיא רובי ריבלין ואשת העסקים עפרה שטראוס, בוועידת יסמין השנתית לקידום עסקים קטנים ובינוניים, 2014 (צילום: מארק ניימן, לשכת העיתונות הממשלתית)

רגיל

אליס המילטון

אליס המילטון, 1970-1869

“כן, אני האישה הראשונה בסגל של הארוורד – אבל ממש לא הראשונה שהיה ראוי למנותה!”
(תגובתה לכותרת ב”ניו יורק טריביון” עם מינויה לפרופסורית: “אישה בסגל של הארוורד – המבצר האחרון נפל!”)

היום, לפני 150 שנים, נולדה אליס המילטון, רופאה ובקטריולוגית אמריקאית, חלוצת תחום החקר של רעלנים תעשייתיים ומומחית לרפואה תעסוקתית. כל חייה פעלה רבות לשיפור התברואה והבטיחות בסביבות עבודה ולחקיקה לפיצוי עובדים שנפגעו. ב-1919 הצטרפה למחלקה לבריאות הציבור בהרווארד והייתה לפרופסורית הראשונה שם, ובשנות ה-20 הייתה האישה היחידה בוועדת הבריאות של חבר הלאומים. בנוסף, המילטון התנדבה באופן קבוע בבית הול בשיקגו, מרכז השכלה, תרבות ותעסוקה לפועלים ולמהגרים, שם לימדה אנגלית ואמנות, ניהלה מועדון אתלטיקה והפעילה מרפאה לתינוקות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: המילטון (כנראה באוניברסיטת הרווארד, 1919~), מתוך “תמונות מההיסטוריה של הרפואה” בארכיון מוסד הסמית’סוניאן

בתמונה הקטנה: המילטון ב-1893, השנה שבה סיימה את לימודי הרפואה באוניברסיטת מישיגן

רגיל

בריגיט קיפר

ד”ר בריגיט קיפר, נולדה ב-1958

“מחלות נפשיות הן מחלות ביולוגיות. המוח הוא איבר; אמנם איבר מורכב ומרתק במיוחד, אך ככל איבר בגוף האדם, ניתן לטפל בו”

היום, לפני 61 שנים, נולדה בריגיט קיפר, מדענית צרפתייה בעלת שם עולמי בפסיכיאטריה ובנוירוביולוגיה מולקולרית. מחקריה על קולטנים לחומרים אופיואידים, ותגליותיה על מבנים מוחיים וגנים הקשורים אליהם, זרו אור על האופן שבו חומרים כמו מורפין והרואין יכולים להקל כאבים וליצור התמכרויות, וסללו דרך להבנה טובה יותר של מנגנונים מוחיים הכרוכים בכאב, בהתמכרות לסמים ובהפרעות נפשיות – ובעקבות זאת למגוון טיפולים חדשים בהתמכרויות ובהפרעות דיכאון וחרדה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נואמת במרכז הבינתחומי לחקר המוח בקוויבק סיטי, קנדה, בערב לציון 30 שנות מחקר במרכז להבנה, טיפול ומניעה של הפרעות ומחלות מוחיות, אוקטובר 2017

בתמונה הקטנה: מתוך העמוד שלה במרכז המחקר של ביה”ח דאגלס המשויך לאוניברסיטת מקגיל במונטריאול, קנדה – פרופסור במחלקה לפסיכיאטריה, ראש מכון המחקר להפרעות התפתחותיות בפקולטה לרפואה, ראש המחקר הקנדי לנוירוביולוגיה של הפרעות מצב רוח והתמכרויות

רגיל

גיאטרי צ’קרוורטי ספיבק

גיאטרי צ’קרוורטי ספיבק, נולדה ב-1942

“העמדה שלי נתפסת בעיקרון כתגובתית. לפי המרקסיסטים אני נצמדת מדי לתבניות, לפי הפמיניסטיות אני מזדהה מדי עם הנרטיב הזכרי, ולפי תיאורטיקנים ילידיים אני מחויבת מדי לתיאוריה המערבית. אני מרוצה מכך במידה מספקת של אי-נוחות”

היום, לפני 77 שנים, נולדה גיאטרי צ’קרוורטי ספיבק, פילוסופית הודית מהפכנית. ביקורתה פורצת הדרך על מורשת הקולוניאליזם, ובראשה מאמרה המכונן “האם המוכפפים יכולים לדבר”, נחשבת לאבן יסוד בשיח הפמיניסטי והפוסט-קולוניאלי ובזרם הדקונסטרוקציה. היא מתמקדת לרוב בניתוח טקסטים תרבותיים של אנשי שוליים בחברה המערבית, כמו מהגרים, נשים ובני מעמד הפועלים; ומבקרת את יומרתם של היסטוריונים מערביים לנסח את סיפורם של המוכפפים, ואת תוצאתה – הפעלת כוחות סמויים במערכות השלטון והידע המדירים אותם בפועל מהשיח כסובייקטים בעלי קול וסיפור משל עצמם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך ריאיון איתה ב”דון.דוט.קום”, אתר החדשות המוביל באנגלית בפקיסטן, דצמבר 2014

בתמונה הקטנה: בגולדסמית’ס קולג’, אוניברסיטת לונדון, נובמבר 2007 (צילום: שין-לון צ’אנג)

רגיל

הדסה פרלמן קלוורי רוזנבליט

הדסה פרלמן קלוורי רוזנבליט, 1945-1891

היום, לפני 128 שנים, נולדה הדסה פרלמן קלוורי רוזנבליט, אשת חינוך ויזמית ארצישראלית, שנודעה במיוחד בפועלה לקידום ההשתלבות של עולי תימן ולשימור תרבותם. ב-1910 עלתה ארצה, והקימה בצפת “בית ספר לתחרים”, שנועד להכשיר נערות בעבודות רקמה כמקור פרנסה ולהעשיר את השכלתן בתחומי הרוח ואהבת הארץ. ב-1922 מונתה לנהל את כפר הנוער “מאיר שפיה”, שבו התחנכו בעיקר יתומות בנות העלייה מתימן. עבור צעירות עניות בירושלים יזמה מסגרת ללימוד מלאכה – מפעל “שני” לרקמה התימנית, שחולצותיו היו לפריט לבוש לאומי ייצוגי ונכנסו לתולדות אופנת הארץ כ”אופנת ויצו”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: הדסה בשנת 1934

בתמונה הקטנה: הדסה בשמלת רקמה תימנית, 1914 

התמונות מתוך הספר הביוגרפי “הדסה וחוט השני”, מאת שרה בן-ראובן, ירושלים: הוצאת אריאל, 2008

רגיל

תקוה לוי

תקוה לוי, 2012-1960

היום, לפני 59 שנים, נולדה תקוה לוי, אשת חינוך, פעילה חברתית ופמיניסטית מזרחית ישראלית. הניכור שנכפה עליה מנוף ילדותה, כשאותרה כמחוננת ונשלחה לפנימייה, היווה מנוף למפעל חייה: עמותת הל”ה, הפועלת לקירוב הורים מקבוצות מוחלשות לעשייה הפדגוגית ומקדמת חינוך שוויוני לילדים מכל הקשת החברתית. ב-1996 יצרה לוי מהפכה בפמיניזם בישראל, כשהובילה את הכנס הפמיניסטי המזרחי הראשון תחת הכותרת “אנחנו כאן וזה שלנו”. היא הייתה מהראשונות שהנכיחו את הגדרתן העצמית כיהודיות-ערביות, ומנקודת מבט זו פעלה רבות למען שיתוף פעולה, דיאלוג ושלום בין יהודים וערבים.

“אם נבחן את המצעים של כל מפלגות השמאל, נקשיב לנאומים של פוליטיקאים ואנשי רוח המדברים על שלום, משום מה, השורה התחתונה, במקרה הטוב, היא ‘שתי מדינות לשני עמים בגבולות 67’. 
“הבה נינשא לרגע על כנפי דמיוננו המזרחי ונתאר לעצמנו שהגענו למצב זה. אני שואלת – ומה אז? תמו המשאלות, תמו החלומות, תמו השאיפות? הטענה שלי היא שמצב זה הוא השלב הראשון בסולם […]
“ברגע שתשתקף במראה הדמות [של הערבי] ללא המסכה שהאשכנזים תפרו, המזרחים יפסיקו לפחד שמא יזהו אותם עם הערבים. אנחנו הרי יהודים-ערבים. וזה יקרה רק כשתקום מדינה פלסטינית ויהיה גבול פתוח.
“הימין והשמאל האשכנזי הינם גזירה שווה, כיוון ששניהם פוחדים פחד מוות מהשלב בו פלסטינים ומזרחים יקבעו עובדות בשטח של חיים ללא שום מחיצות מלאכותיות – מציאות […] בה כולם יהיו אזרחים שווים בפני חוק צודק.
“[זהו] האקט שייתן את הלגיטימציה למזרחים. רק אז יחזרו לחיות כמו שחיו כאן, בטולדו, לפני 900 שנה; רק אז יחזרו לחיות כמו שחיו ההורים שלי בעיראק לפני שהתחיל הסיפור הזה שנקרא ציונות. ורבותי, ההורים שלי לא היו בגטו יהודי, ההורים שלי חיו בין ערבים, וחיו טוב!”
(מתוך נאומה “לחלום את העתיד“, ב”מפגש טולדו, מזרחים ופלסטינים למען דיאלוג ישראלי-פלסטיני”, יולי 1989)

עוד על תקוה לוי ב”ויקיפדיה”

עוד על עמותת הל”ה (הורים למען החינוך בשכונות ובעיירות הפיתוח), ב“ויקיפדיה” ובאתר העמותה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: תקוה לוי במשרדי הל”ה, מתוך “הומאז’ לתקוה” באתר “העוקץ” במלאת שלושים יום לפטירתה (צילום: אביטל מוזס-חיים, המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית)

רגיל

רבקה לי קרומפלר

רבקה לי קרומפלר, 1895-1831

היום, לפני 188 שנים, נולדה רבקה לי קרומפלר, הרופאה האפרו-אמריקאית הראשונה. ב-1852 החלה לעבוד כאחות, נאבקה להתקבל ללימודי רפואה בקולג’ לנשים, וב-1864 החלה להעניק שירותי רפואה, בעיקר לנשים עניות ולילדים, אף שסבלה מאפליה גזענית ומגדרית, כשרופאים אחרים סירבו לעבוד איתה ורוקחים סירבו להכיר במרשמים שלה. לאחר מלחמת האזרחים עבדה מטעם הרשות הממשלתית לטיפול בפליטים ובעבדים משוחררים, שרופאים לבנים רבים סירבו לטפל בהם. ב-1883 פרסמה את הספר הרפואי הראשון בעולם שנכתב ע”י אפרו-אמריקאי או רופאה-אישה, והקדישה אותו לאחיות ולאמהות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: כריכת ספרה מ-1883
“ספר על שיח רפואי בשני חלקים
חלק ראשון: טיפול, מניעה וריפוי של בעיות בדרכי העיכול אצל פעוטות, מלידה עד סוף תקופת יציאת השיניים או עד גיל חמש
חלק שני: כולל מידע מגוון על חיים והתפתחות; תחילת הנשיות; טיפול, מניעה וריפוי של רוב הבעיות המטרידות נשים וצעירים משני המינים
מאת ד”ר רבקה קרומפלר”

בתמונה הקטנה: מדליה הנושאת את שמה ודמותה, שעוצבה בשנות ה-80 במסגרת מדליית ספינגרן על הישגים יוצאי דופן של אפרו-אמריקאים מטעם האיגוד הלאומי לקידום אנשים צבעוניים

רגיל

מרכז הסיוע לקורבנות תקיפה מינית

מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית תל-אביב, הוקם ב-1978

תודה מכל הלב לאמהות המייסדות, חברות התנועה הפמיניסטית בישראל בסוף שנות ה-70: דבורה פרידמן, ג’ואן ירון, אסתר עילם, מרים בוקופיצר, אילנה גולן ושרה סייקס.

היום, לפני 41 שנים, החל לפעול בישראל מרכז סיוע לקורבנות תקיפה מינית. קו הסיוע הטלפוני הופעל לראשונה ממועדון התנועה הפמיניסטית בדירה קטנה בתל אביב, ואויש על ידי מתנדבות חברות התנועה, ללא משאבים ותוך מאבק בירוקרטי עז. כיום, מרכזי הסיוע ברחבי הארץ מלווים מאות קורבנות בשנה לבתי חולים, למשטרה ולבתי משפט; מפעילים עשרות קבוצות תמיכה לקורבנות ולבני משפחתן-ם; עורכים אלפי סדנאות והכשרות מקצועיות בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה, אכיפת החוק, המשפט והתקשורת; ופועלים להעלאת המודעות הציבורית, לשינוי מדיניות וחקיקה ולמתן מענה ציבורי ראוי.

אינך לבד!
קווי החירום לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, פעילים 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע:
1202 לנשים
1203 לגברים
04-6566813 לנשים ערביות
02-6730002 לנשים דתיות
02-5328000 לגברים דתיים
052-8361202 לסיוע דרך WhatsApp
צ’אט לסיוע אנונימי בכתיבה, חפשו בגוגל “צאט מרכז סיוע”

פרטים נוספים באתר איגוד מרכזי הסיוע ובדף הפייסבוק של איגוד מרכזי הסיוע

פייסבוק

בתמונה הגדולה: כרזה משנת 1978 המזמינה נשים לפנות למרכז הסיוע לקורבנות אונס, מתוך פוסט לציון 40 שנה להקמת המרכז

בתמונה הקטנה: לוגו איגוד מרכזי הסיוע, כיום

רגיל

קונספסיון ארנאל

קונספסיון ארנאל פונטה, 1893-1820

“כמה מאות שנים יעברו עד שההיגיון יגיע אל הצדק שהלב מבין מיידית?
ברוב תחומי הלימוד ניכר כי הנשים שוות לגברים; הבדל באינטלקט נוצר רק כשישנו הבדל בחינוך…
יבוא יום שבו הגברים הנכבדים הטוענים היום לחוסר יכולת אינטלקטואלית של נשים יצוטטו… ודבריהם ייקראו בתדהמה ובחוסר יכולת להצדיקם, כמו התחושות המתעוררות כיום למקרא הגנתם של אפלטון ואריסטו על העבדות.”
(מתוך ספרה “האישה של העתיד” (1869), המבקר את הטענות לנחיתותן של נשים מסיבות ביולוגיות וקורא למתן גישה לנשים להשכלה בכל רמה)

היום, לפני 199 שנים, נולדה קונספסיון ארנאל, פעילה חברתית וחלוצה פמיניסטית ספרדייה. ב-1841 נכנסה לפקולטה למשפטים באוניברסיטת מדריד והייתה לאישה הראשונה שלמדה באוניברסיטה בספרד. ב-1859 הקימה את הקבוצה הפמיניסטית המוצהרת הראשונה בספרד, שזכתה בפרס האקדמיה המלכותית לאתיקה על עבודתה הפילנתרופית, וכן ייסדה עמותה לבניית דיור זול לפועלים וסייעה במסגרת הצלב האדום לפצועי מלחמת האזרחים. במהלך חייה כתבה גם ספרי שירה, ערכה את כתב-העת “קולה של צדקה” ופרסמה מאמרים רבים בנושאים כמו השכלת נשים, ביטול העבדות ושיקום עבריינים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

קתלין לין

קתלין פלורנס לין, 1955-1874

היום, לפני 145 שנים, נולדה קתלין לין, רופאה ופעילה פוליטית אירית. היא הייתה מהנשים הראשונות שלמדו רפואה באירלנד, וב-1909 הייתה לעמיתה בקולג’ הרופאים המלכותי של אירלנד. היא נודעה בתמיכתה בפועלים השובתים ב”נעילה הגדולה” וכקצינת הרפואה הראשית בצבא האזרחים ב”מרידת חג הפסחא”. היא פעלה רבות באגודה האירית לזכות בחירה לנשים, וב-1923 הייתה מהראשונות שנבחרו לפרלמנט האירי. בביה”ח שהקימה ב-1919 למען אמהות וילדים חסרי אמצעים, שנוהל ע”י נשים בלבד, חוסנו כל המטופלים נגד שפעת ושחפת; בעקבות הצלחת התוכנית, מאז 1950 מחוסנים כל התינוקות באירלנד.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מטפלת בילדים בחצר בית החולים שהקימה, סנט אולטן. מתוך “הבלוג המרכזי למורשת קולג’ הרופאים המלכותי של אירלנד

בתמונה הקטנה: לין (משמאל) עם מדלן פרנץ’-מאלן (שהייתה כנראה זוגתה). מתוך “אייריש טיימס

רגיל

חנה גרינבאום סלומון

חנה גרינבאום סלומון, 1942-1858

“עלינו להוסיף את קולותינו לאלו הזועקים כי קיים קנה-מידה שלא נסכים שמישהו יחיה מתחתיו, ושקנה-המידה הזה קודם למצב שבו קופאים מקור או גוועים ברעב… בדמוקרטיה כולנו נושאים באחריות”

היום, לפני 161 שנים, נולדה חנה גרינבאום סלומון, פעילה חברתית אמריקאית. כמייסדת המועצה הלאומית של נשים יהודיות ב-1893, הארגון הראשון של נשים יהודיות בארה”ב, הצליחה סלומון לגשר בין זרמים ביהדות ארה”ב והעולם, במטרה “לשפר את איכות החיים של נשים, ילדים ומשפחות ולהבטיח זכויות פרט וחירויות לכול”. היא קידמה גם את הקמתם של בית ספר מקצועי לבנות ובית המשפט הראשון לנוער.

ויקיפדיה

פייסבוק

הציטוט מתוך נאומה כנשיאת מועצת הנשים היהודיות, בכינוס המועצה בשיקגו, 1905.
מופיע בספרה, “אלומת מנשרים”, שיצא לאור ב-1911 (עמ’ 189) [סרוק במלואו על-ידי אוניברסיטת הרווארד]

בתמונה הגדולה: נואמת בפני מועצת הנשים היהודיות

בתמונה הקטנה: גרינבאום סלומון (מימין), עם ג’יין אדמס (מהמהפכניות הפמיניסטיות הבולטות של ראשית המאה ה-20 בארה”ב)

[התמונות מתוך האתר של מועצת הנשים היהודיות]