עמוד 1
רגיל

תקוה לוי

תקוה לוי, 2012-1960

היום, לפני 59 שנים, נולדה תקוה לוי, אשת חינוך, פעילה חברתית ופמיניסטית מזרחית ישראלית. הניכור שנכפה עליה מנוף ילדותה, כשאותרה כמחוננת ונשלחה לפנימייה, היווה מנוף למפעל חייה: עמותת הל”ה, הפועלת לקירוב הורים מקבוצות מוחלשות לעשייה הפדגוגית ומקדמת חינוך שוויוני לילדים מכל הקשת החברתית. ב-1996 יצרה לוי מהפכה בפמיניזם בישראל, כשהובילה את הכנס הפמיניסטי המזרחי הראשון תחת הכותרת “אנחנו כאן וזה שלנו”. היא הייתה מהראשונות שהנכיחו את הגדרתן העצמית כיהודיות-ערביות, ומנקודת מבט זו פעלה רבות למען שיתוף פעולה, דיאלוג ושלום בין יהודים וערבים.

“אם נבחן את המצעים של כל מפלגות השמאל, נקשיב לנאומים של פוליטיקאים ואנשי רוח המדברים על שלום, משום מה, השורה התחתונה, במקרה הטוב, היא ‘שתי מדינות לשני עמים בגבולות 67’. 
“הבה נינשא לרגע על כנפי דמיוננו המזרחי ונתאר לעצמנו שהגענו למצב זה. אני שואלת – ומה אז? תמו המשאלות, תמו החלומות, תמו השאיפות? הטענה שלי היא שמצב זה הוא השלב הראשון בסולם […]
“ברגע שתשתקף במראה הדמות [של הערבי] ללא המסכה שהאשכנזים תפרו, המזרחים יפסיקו לפחד שמא יזהו אותם עם הערבים. אנחנו הרי יהודים-ערבים. וזה יקרה רק כשתקום מדינה פלסטינית ויהיה גבול פתוח.
“הימין והשמאל האשכנזי הינם גזירה שווה, כיוון ששניהם פוחדים פחד מוות מהשלב בו פלסטינים ומזרחים יקבעו עובדות בשטח של חיים ללא שום מחיצות מלאכותיות – מציאות […] בה כולם יהיו אזרחים שווים בפני חוק צודק.
“[זהו] האקט שייתן את הלגיטימציה למזרחים. רק אז יחזרו לחיות כמו שחיו כאן, בטולדו, לפני 900 שנה; רק אז יחזרו לחיות כמו שחיו ההורים שלי בעיראק לפני שהתחיל הסיפור הזה שנקרא ציונות. ורבותי, ההורים שלי לא היו בגטו יהודי, ההורים שלי חיו בין ערבים, וחיו טוב!”
(מתוך נאומה “לחלום את העתיד“, ב”מפגש טולדו, מזרחים ופלסטינים למען דיאלוג ישראלי-פלסטיני”, יולי 1989)

עוד על תקוה לוי ב”ויקיפדיה”

עוד על עמותת הל”ה (הורים למען החינוך בשכונות ובעיירות הפיתוח), ב“ויקיפדיה” ובאתר העמותה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: תקוה לוי במשרדי הל”ה, מתוך “הומאז’ לתקוה” באתר “העוקץ” במלאת שלושים יום לפטירתה (צילום: אביטל מוזס-חיים, המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית)

רגיל

קלרה קמפונר

קלרה קמפונר, 1972-1888

היום, לפני 131 שנים, נולדה קלרה קמפונר, פוליטיקאית ופמיניסטית ספרדייה, שידועה במאבקה להכליל סעיפים המבטיחים שוויון בין גברים ונשים בחוקה הספרדית. כבת למעמד הפועלים, היא החלה לעבוד בגיל 13 כתופרת, וכן עבדה במשרדי דואר, כמורה, כמזכירה בעיתון וכקלדנית. ב-1924 השלימה לימודי משפטים באוניברסיטת מדריד, החלה לפעול בארגוני נשים למען שוויון זכויות במשפחה, וב-1931, אף על פי שלנשות ספרד לא הייתה עדיין זכות הצבעה, נבחרה לצד שתי נשים נוספות לאסיפה המכוננת של ספרד. היא כיהנה גם כשרת הרווחה, אך עם פרוץ מלחמת האזרחים בספרד נאלצה לגלות לשווייץ.

“גבירותיי ורבותיי, באשר לסדרת ההצהרות שהועלו היום כנגד הצבעת נשים, אני חייבת לומר, בכל הכבוד הנדרש, שאין להן בסיס במציאות. בואו נבחן כמה מהן. […] האם נשים לא סובלות מההשלכות של החקיקה ומשלמות מסים לתמיכה במדינה בדיוק כמו הגברים? הרי כל השלכה של החקיקה המפורטת כאן חלה על שני המינים, אבל מכוונת ומנוסחת רק על ידי אחד מהם! איך אפשר לומר שנשים לא נלחמו למען הרפובליקה ושנדרשות להן עוד שנים ארוכות כדי להפגין את יכולתן? ולמה לא הגברים? למה הגבר יקבל את מלוא זכויותיו עם בוא הרפובליקה, ואלה של הנשים יתעכבו?
“חברים, חשבו לרגע – חשבו היטב – כאשר אתם סוגרים את הדלת בפני נשים בעניין הבחירה ומצהירים כי הן לא ישפיעו כלל על החיים הפוליטיים, […] האם יש לכם זכות לעשות זאת? לא; יש לכם את הזכות שהחוק נתן לכם, החוק שאתם-עצמכם יצרתם, אבל אין לכם את הזכות הטבעית הבסיסית, הנשענת על כבוד לכל אדם.
“[…] רק מי שלפי עקרונותיו ומצפונו אינו רואה את האישה כבת אנוש, מסוגל לומר שזכויות אדם ואזרח אינן חייבות להיות זהות עבור נשים וגברים. […] דבר נוסף: אל תשכחו שאינכם בנים לגבר בלבד, אלא תוצר של שני המינים. אם כן, […] תרצו או לא, אתם משתמשים גם בחצי הנשי ‘חסר היכולת’ שלכם. אז אני וכל הנשים שאני מייצגת רוצות להצביע עם החצי הגברי שלנו… כולנו ילדים של גברים ונשים וקיבלנו את שני החלקים בהווייתנו.
“[…] לעתים קרובות, באירועים ציבוריים, אני רואה בקהל נשים לא פחות מגברים. ובעיני כולם וכולן נוצצים אותם תקווה לגאולה, רצון לעזור, תשוקה ואידיאלים. אל תעשו טעות היסטורית שלעולם לא תספיקו להתאבל עליה ולכפר עליה; אל תשאירו בצד את האישה, המייצגת כוח חדש, כוח צעיר. היא, כמוך, תומכת ברפובליקה. היא, כמוך, סבלה ומקווה. הדרך היחידה להתקדם למימוש חופש היא להנגיש אותו לכולם.”
(מתוך נאומה בפני האסיפה המכוננת שניסחה את החוקה החדשה של הרפובליקה הספרדית, ב-1 באוקטובר 1931, לפני ההצבעה על זכות הבחירה לנשים בספרד, שאושרה ברוב של 161 קולות לעומת 121.)
הנאום המלא (בספרדית)

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נואמת בפני עצרת גדולה במדריד, 1931

רגיל

סוזן ווייס

סוזן (מצגר) ווייס, נולדה ב-1954

היום, לפני 65 שנים, נולדה סוזן ווייס, עורכת דין ופעילה חברתית-פמיניסטית ישראלית. היא המייסדת והמנהלת של “יד לאישה” ו”מרכז צדק לנשים”, עמותות שמטרתן למנוע פגיעה של מוסדות הדת בזכויות נשים בחסות המדינה ולמצוא פתרונות מערכתיים לעוולות אלה. היא גם המייסדת והעורכת של כתב העת “הדין והדיין”, המפרסם בקביעות פסקי דין רבניים בנושאי משפחה. בין היתר הצליחה להשיג הכרה תקדימית בכך שסרבנות גט מהווה עילה לתביעת נזיקין, למנוע מרבנים גישה לרישומים רפואיים של “ממזרים”, ולהבטיח כי מכרזים לתפקידים בבתי הדין הרבניים ובוועדה למינוי דיינים יהיו פתוחים גם לנשים.

ויקיפדיה

אתר “מרכז צדק לנשים”, מובילות המאבק המשפטי של נשים למען שוויון, כבוד וצדק בדין היהודי במדינת ישראל

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ווייס (מימין), עם עו”ד ניצן כספי שילוני, באירוע השקה של “מרכז צדק לנשים” לספרה של רבקה לוביץ “מסוף העולם ועד סופו – מסע הייסורים של נשים בבית הדין הרבני”, ספטמבר 2017

בתמונה הקטנה: ווייס (משמאל), עם פרופ’ רות הלפרין קדרי, ראשת מרכז רקמן, בכנס קולך העשירי בסימן “70 פנים לפמיניזם הדתי”, בפאנל בנושא: “מתיר אסורות, פתרונות הלכתיים לבעיית הגט – מהם?”, אוקטובר 2017

רגיל

פרנטיסקה פלמינקובה

פרנטיסקה פאוסטינה פלמינקובה, 1942-1875

היום, לפני 144 שנים, נולדה פרנטיסקה פלמינקובה, מורה, עיתונאית, פעילה פמיניסטית ופוליטיקאית יהודייה צ’כית. ב-1905 הקימה את הוועידה הסופרג’יסטית בפראג, שהייתה חלק מברית הסופרג’יסטיות הבינלאומית, פעלה לשיפור מעמדן הכלכלי והחברתי של נשים וקידמה את השתתפותן בבחירות מקומיות – ומאבקה היה לסמל ללאום הצ’כי. עם הקמת הרפובליקה הצ’כוסלובקית, נבחרה פלמינקובה למועצת העיר פראג, ולאחר מכן לנציגת מדינתה בחבר הלאומים וליו”רית הסנאט הצ’כי. לאחר הכיבוש הנאצי, על אף אזהרות ואיומים, סירבה לנטוש את פעילותה הפוליטית למען עמה, וב-1942 הוצאה להורג בטרזינשטט.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונות מתוך האתר הצ’כי “פמי-סטורי

רגיל

הלן אילון

הלן אילון, נולדה ב-1931

היום, לפני 88 שנים, נולדה הלן אילון, אמנית אקו-פמיניסטית יהודייה-אמריקאית. מתוך מציאות חייה בלב הקהילה היהודית האורתודוקסית הגדולה בניו יורק, וכמי שקיימה במשך שנים אורח חיים של רבנית, החלה לעסוק ביהדות מנקודת מבט נשית, והתמקדה באמנותה בעיקר בסוגיות של היעדר הקול הנשי, ויסות גופן וחייהן של נשים והיחס הבלתי שוויוני כלפיהן בהגות ובהלכה היהודית. נושא מרכזי נוסף ביצירתה הוא “תיקון עולם”, בפרט בהקשר של התנגדות למלחמה גרעינית ושל הצלת כדור הארץ. יצירותיה, הכוללות מיצגי מולטימדיה של אמנות תהליכית, מוצגות תדיר במיטב המוזיאונים בארה”ב.

ויקיפדיה

האתר של הלן אילון

פייסבוק

בתמונה הגדולה: הלן אילון עם אמה, ערב שבת בשנות ה-90 [מקור]

בספר זיכרונותיה, “מה שמרוסן חייב למצוא שחרור: ילדותי היהודית-אורתודוקסית, חיי כאמנית פמיניסטית” (2012), היא מתארת את תחושותיה בעת הדלקת הנרות בערב שבת בבית ילדותה:
“בשעת הדלקת הנרות, מפת השולחן המסנוורת מלובן, שכיסתה את שולחן חדר האוכל הגדול, יצרה מראה של עולם ללא רבב. זרועותיה היו מביאות את אור השבת אל עיניה העצומות בקשתות רחבות, סוחפות את האור לעבר פניה – פעם אחת, פעמיים, שלוש – בתנועה איטית. כאשר הרימה את כפות ידיה מעל פניה, עיניה שמתחת היו תמיד לחות. ‘שבת שלום!’ היא הייתה קוראת ומנשקת את כל מי שהיה עד להגעה המופלאה של השבת, יחד עם הלבנה והכוכבים, המלכה והמלאכים והשכינה – הנוכחות הנשית הנשגבת – שהגיעו כולן מדי שבוע עם שקיעת החמה ועם הצפירה שנשמעה ברחבי שכונת בורו פארק על-מנת להכריז על זמן ה’ליכטבענטשן’ – רגע הברכה על הדלקת הנרות.
אך בשום מקום בחמשת חומרי התורה אין ציווי על נשים להדליק נרות; אמות-אמותינו העבירו את המנהג הזה מדור לדור…”

בתמונה הקטנה: תמונתה המופיעה על כריכת ספר זיכרונותיה, מתוך כתבה במגזין היהודי-אמריקאי “פורוורד”, על “השחרור של הלן אילון

רגיל

מרכז הסיוע לקורבנות תקיפה מינית

מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית תל-אביב, הוקם ב-1978

תודה מכל הלב לאמהות המייסדות, חברות התנועה הפמיניסטית בישראל בסוף שנות ה-70: דבורה פרידמן, ג’ואן ירון, אסתר עילם, מרים בוקופיצר, אילנה גולן ושרה סייקס.

היום, לפני 41 שנים, החל לפעול בישראל מרכז סיוע לקורבנות תקיפה מינית. קו הסיוע הטלפוני הופעל לראשונה ממועדון התנועה הפמיניסטית בדירה קטנה בתל אביב, ואויש על ידי מתנדבות חברות התנועה, ללא משאבים ותוך מאבק בירוקרטי עז. כיום, מרכזי הסיוע ברחבי הארץ מלווים מאות קורבנות בשנה לבתי חולים, למשטרה ולבתי משפט; מפעילים עשרות קבוצות תמיכה לקורבנות ולבני משפחתן-ם; עורכים אלפי סדנאות והכשרות מקצועיות בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה, אכיפת החוק, המשפט והתקשורת; ופועלים להעלאת המודעות הציבורית, לשינוי מדיניות וחקיקה ולמתן מענה ציבורי ראוי.

אינך לבד!
קווי החירום לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, פעילים 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע:
1202 לנשים
1203 לגברים
04-6566813 לנשים ערביות
02-6730002 לנשים דתיות
02-5328000 לגברים דתיים
052-8361202 לסיוע דרך WhatsApp
צ’אט לסיוע אנונימי בכתיבה, חפשו בגוגל “צאט מרכז סיוע”

פרטים נוספים באתר איגוד מרכזי הסיוע ובדף הפייסבוק של איגוד מרכזי הסיוע

פייסבוק

בתמונה הגדולה: כרזה משנת 1978 המזמינה נשים לפנות למרכז הסיוע לקורבנות אונס, מתוך פוסט לציון 40 שנה להקמת המרכז

בתמונה הקטנה: לוגו איגוד מרכזי הסיוע, כיום

רגיל

קונספסיון ארנאל

קונספסיון ארנאל פונטה, 1893-1820

“כמה מאות שנים יעברו עד שההיגיון יגיע אל הצדק שהלב מבין מיידית?
ברוב תחומי הלימוד ניכר כי הנשים שוות לגברים; הבדל באינטלקט נוצר רק כשישנו הבדל בחינוך…
יבוא יום שבו הגברים הנכבדים הטוענים היום לחוסר יכולת אינטלקטואלית של נשים יצוטטו… ודבריהם ייקראו בתדהמה ובחוסר יכולת להצדיקם, כמו התחושות המתעוררות כיום למקרא הגנתם של אפלטון ואריסטו על העבדות.”
(מתוך ספרה “האישה של העתיד” (1869), המבקר את הטענות לנחיתותן של נשים מסיבות ביולוגיות וקורא למתן גישה לנשים להשכלה בכל רמה)

היום, לפני 199 שנים, נולדה קונספסיון ארנאל, פעילה חברתית וחלוצה פמיניסטית ספרדייה. ב-1841 נכנסה לפקולטה למשפטים באוניברסיטת מדריד והייתה לאישה הראשונה שלמדה באוניברסיטה בספרד. ב-1859 הקימה את הקבוצה הפמיניסטית המוצהרת הראשונה בספרד, שזכתה בפרס האקדמיה המלכותית לאתיקה על עבודתה הפילנתרופית, וכן ייסדה עמותה לבניית דיור זול לפועלים וסייעה במסגרת הצלב האדום לפצועי מלחמת האזרחים. במהלך חייה כתבה גם ספרי שירה, ערכה את כתב-העת “קולה של צדקה” ופרסמה מאמרים רבים בנושאים כמו השכלת נשים, ביטול העבדות ושיקום עבריינים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אליס קתרין אוונס

אליס קתרין אוונס, 1975-1881

היום, לפני 138 שנים, נולדה אליס קתרין אוונס, מיקרוביולוגית אמריקאית פורצת דרך, המדענית הראשונה במשרד החקלאות האמריקאי. במחקר עצמאי שערכה על מקורותיהם של זיהומים בקטריאליים במוצרי חלב הוכיחה שחיידק הגורם למחלות בפרות הוא אותו חיידק הגורם לברוצלוזיס (קדחת מלטה) בבני אדם, ושהוא עובר דרך חלב לא מפוסטר. ממצאיה נשללו בטענה שאינה רופאה, ורק לאחר “תגלית” של מדען אחר ששחזר את מחקריה, החלו ב-1930 לפסטר חלב באופן שיטתי בתעשיית החלב בעולם. ב-1928 נבחרה אוונס לנשיאת החברה האמריקאית לבקטריולוגיה – האישה הראשונה בתפקיד זה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: במחלקת החלב של משרד החקלאות, 1915~

בתמונה הקטנה: מרצה לנשים בנושא פיתוח קריירה וקריירה בתחום המדעים, 1945

רגיל

קתלין לין

קתלין פלורנס לין, 1955-1874

היום, לפני 145 שנים, נולדה קתלין לין, רופאה ופעילה פוליטית אירית. היא הייתה מהנשים הראשונות שלמדו רפואה באירלנד, וב-1909 הייתה לעמיתה בקולג’ הרופאים המלכותי של אירלנד. היא נודעה בתמיכתה בפועלים השובתים ב”נעילה הגדולה” וכקצינת הרפואה הראשית בצבא האזרחים ב”מרידת חג הפסחא”. היא פעלה רבות באגודה האירית לזכות בחירה לנשים, וב-1923 הייתה מהראשונות שנבחרו לפרלמנט האירי. בביה”ח שהקימה ב-1919 למען אמהות וילדים חסרי אמצעים, שנוהל ע”י נשים בלבד, חוסנו כל המטופלים נגד שפעת ושחפת; בעקבות הצלחת התוכנית, מאז 1950 מחוסנים כל התינוקות באירלנד.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מטפלת בילדים בחצר בית החולים שהקימה, סנט אולטן. מתוך “הבלוג המרכזי למורשת קולג’ הרופאים המלכותי של אירלנד

בתמונה הקטנה: לין (משמאל) עם מדלן פרנץ’-מאלן (שהייתה כנראה זוגתה). מתוך “אייריש טיימס

רגיל

אליס וילדון

אליס אן וילדון, 1919-1866

היום, לפני 153 שנים, נולדה אליס וילדון, סופרג’יסטית, סוציאליסטית ופעילת שלום בריטית. עם הצטרפות בריטניה למלחה”ע ה-1 היא התבטאה רבות נגד מלחמה וסייעה לצעירים שחמקו מגיוס החובה מטעמי מצפון. ב-1917 הורשעו וילדון ומשפחתה בקנוניה לרצוח את ראש הממשלה לויד ג’ורג’. בריאותה הידרדרה במהירות בכלא, ולאחר מותה קברה נותר לא מסומן, מחשש להשחתה. כמאה שנים אחר כך, ב-2012, הוכיח תחקיר של הבי-בי-סי כי הראיות נגדה זויפו ע”י סוכני ביון בשירות הממשלה על-מנת להצדיק את קיום המחלקה שרדפה את התנועה האנטי-מלחמתית ולחזק את דעת הקהל נגדה.

אתר שהוקם ומופעל ע”י נינותיה, דיירדרה וקלואי מייסון, למען טיהור שמה, בירור האמת מאחורי הפללתה ותיעוד פועלה ומורשתה

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: תמונת המעצר של וילדון, זכויות ל”דרבי טלגרף

בתמונה הקטנה: אליס וילדון (מימין), עם בנותיה וויני וילדון-מייסון והאטי וילדון, במעצר בתחנת המשטרה של דרבי, ינואר 1917

רגיל

וירג’יניה פני

וירג’יניה פני, 1913-1826

היום, לפני 193 שנים, נולדה וירג’יניה פני, כלכלנית חברתית אמריקאית, הראשונה לחקור את שוק העבודה של נשים. ספריה נכתבו על סמך מידע שיטתי שאספה בערים גדולות בארה”ב ובאירופה וראיונות שערכה עם אלפי מעסיקים ועובדים, ותיארו את המשרות שהיו פתוחות אז לנשים, וכן את השכר שהרוויחו, את תנאי העבודה, את ההכשרות והשלכות בריאותיות. ספריה שימשו בסיס חשוב לפעילות פמיניסטיות וליוזמות חקיקה, כמו גם לתחום מדעי החברה שנוצר אז. בנוסף הייתה ממובילות התנועה הסופרג’יסטית בראשיתה, הובילה מחאות של נשים על שכר ותנאי העסקה, וכן הקימה סוכנות תעסוקה ייעודית לנשים.

“אלו המדברים במרירות כזו כנגד נשים העוסקות במקצועות מסוימים המבוצעים כיום על-ידי גברים: מה הייתם מצפים שנשים רווקות ואלמנות חסרות כול תעשינה על-מנת להרוויח את לחמן?! בוודאי לא הייתם רוצים שהן תגנובנה משום שאינן יכולות להשיג עבודה הגונה. מה אם כן ביכולתן לעשות? מדוע שלא תהיה להן גישה חופשית למשלחי יד שיבטיחו להן פרנסה? אלו המתנגדים להן, לרוב עושים זאת ממניעים אנוכיים. גברים רבים ידיחו נשים משולחן העריכה או הכתיבה, מהחנות, מהמפעל, מהסדנה, ממשרד הטלגרף, ממכונת הדפוס ומכל מקום אחר, מלבד כיתת הלימוד, שולחן התפירה והמטבח. הדעה השגויה שקיימת בנוגע למקצועות המתאימים לנשים חייבת להשתנות כך שתהיה לנשים גישה חופשית לכל המקצועות שבהן הן מעוניינות לעסוק. הייתי מאוד רוצה שדלתות תיפתחנה לרווחה בפני נשים לכל משלח יד ומקצוע שבו הן מסוגלות לעבוד.”
(מתוך ספרה “תעסוקה לנשים: אנציקלופדיה של עבודת נשים”, 1863)
[הספר המלא, סרוק על-ידי הספרייה הציבורית של ניו יורק ואוניברסיטת הרווארד]

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: מתוך הבלוג של “המשוטט בניו יורק” על “כוחה של אלמנה: וירג’יניה פני ומאבקה להעסקה ושכר שווים של נשים בארה”ב בסוף המאה ה-19”

בתמונה הקטנה: אסופת מאמרים פרי עטה, שפורסמה בשנת 1869 תחת הכותרת “לחשוב ולפעול: סדרת מאמרים על גברים ונשים, עבודה ושכר”
ההקדמה לאסופת המאמרים נפתחת באמירה:
“מי אשר לועג לכל תקווה או שאיפה חיה של לב אנושי פועם, נמצא כל-כך הרבה מדרגות מתחת לאלוהים”
[הספר המלא, סרוק על-ידי הספרייה הציבורית של ניו יורק ואוניברסיטת הרווארד]

רגיל

כרמן ליירה

כרמן איזבל קארוואג’ל קסאדה, שנודעה בשם העט כרמן ליירה, 1949-1888

היום, לפני 131 שנים, נולדה כרמן איזבל קארוואג’ל קסאדה, שנודעה בשם העט כרמן ליירה, סופרת, אשת חינוך ופעילת זכויות עובדים מקוסטה ריקה. היא נודעת כסופרת הידועה הראשונה מקוסטה ריקה וכמי שייסדה את גן הילדים הראשון בשיטת מונטסורי בקוסטה ריקה, שבו לימדה במיוחד ילדים עניים. היא ייסדה גם את המפלגה הקומוניסטית של קוסטה ריקה וכן את אחד מהאיגודים הראשונים במדינה של נשים פועלות, שיחד ערערו את התבססות החברה על מעמדות ועל הגבלת תפקידי הנשים לבית, לנישואין ולאמהוּת. ככל שהעמיקה פעילותה זו, היא הורחקה מעבודתה במערכת החינוך ולבסוף הוגלתה למקסיקו.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דמותה המופיעה בעשור האחרון על שטר של 20 אלף קולון

רגיל

חנה גרינבאום סלומון

חנה גרינבאום סלומון, 1942-1858

“עלינו להוסיף את קולותינו לאלו הזועקים כי קיים קנה-מידה שלא נסכים שמישהו יחיה מתחתיו, ושקנה-המידה הזה קודם למצב שבו קופאים מקור או גוועים ברעב… בדמוקרטיה כולנו נושאים באחריות”

היום, לפני 161 שנים, נולדה חנה גרינבאום סלומון, פעילה חברתית אמריקאית. כמייסדת המועצה הלאומית של נשים יהודיות ב-1893, הארגון הראשון של נשים יהודיות בארה”ב, הצליחה סלומון לגשר בין זרמים ביהדות ארה”ב והעולם, במטרה “לשפר את איכות החיים של נשים, ילדים ומשפחות ולהבטיח זכויות פרט וחירויות לכול”. היא קידמה גם את הקמתם של בית ספר מקצועי לבנות ובית המשפט הראשון לנוער.

ויקיפדיה

פייסבוק

הציטוט מתוך נאומה כנשיאת מועצת הנשים היהודיות, בכינוס המועצה בשיקגו, 1905.
מופיע בספרה, “אלומת מנשרים”, שיצא לאור ב-1911 (עמ’ 189) [סרוק במלואו על-ידי אוניברסיטת הרווארד]

בתמונה הגדולה: נואמת בפני מועצת הנשים היהודיות

בתמונה הקטנה: גרינבאום סלומון (מימין), עם ג’יין אדמס (מהמהפכניות הפמיניסטיות הבולטות של ראשית המאה ה-20 בארה”ב)

[התמונות מתוך האתר של מועצת הנשים היהודיות]

רגיל

פלורה נוואפה

פלורנס נוואנזורואהו נקירו נוואפה, 1993-1931

“איזו יהירות, איזו טיפשות הובילה אותנו לחורבן הזה, לטירוף הזה, לרשעות הזו, למלחמה הזו, למוות הזה? כשהמלחמה האכזרית הזו תיגמר, לא תהיה עוד מלחמה. זה לא יקרה שוב, לעולם לא. לעולם לא עוד.”
(מתוך ספרה “לעולם לא עוד”, 1975, עמ’ 70)

היום, לפני 88 שנים, נולדה פלורה נוואפה, סופרת, אשת חינוך ופעילה חברתית מניגריה, המכונה “האמא של הספרות האפריקאית המודרנית”. היא זכתה להכרה בינלאומית מיד עם פרסום ספרה הראשון, “אפורו” (1966), ומציגה בספריה את חייהן ונקודת מבטן של הנשים הניגריות בחברה המודרנית. נוואפה נודעה גם בתפקידה כשרת הבריאות והרווחה, שבמסגרתו עסקה בשיקום ניגריה לאחר מלחמת ביאפרה בסוף שנות ה-60, ובמיוחד באיחוד משפחות ובהקמת מסגרות ליתומים ולפליטים. ב-1974 ייסדה הוצאה לאור, הראשונה באפריקה בבעלות אישה שחורה והראשונה שהתמקדה בנשים כקהל יעד.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך כרזת הסרט הדוקומנטרי “הבית של נוואפה” (2016), מאת היוצר הניגרי אונייקה נווליו [טריילר]

בתמונה הקטנה: מתוך ריאיון עמה לטלוויזיה הנורווגית, 1987

רגיל

שימיזו שיקין

שימיזו שיקין (טויוקו), 1933-1868

“מה המשמעות של היות אישה אמיתית? […] נראה כי מה שלעתים קרובות מכונה ‘נשי’ מבוסס על נראוּת. אם אישה, על מנת להראות את ענוותה, מכסה את פיה בשרוול כאשר היא צוחקת, או מדברת בקול כה קטן עד שקשה לקלוט את מילותיה, אזי היא מיד נתפסת כנשית. שיפוט כזה הוא מפוקפק ביותר. האם הכישורים שמסייעים לגבר אינם נוגעים כלל לערכה של אישה? זהו דבר מוזר בהחלט.”
(מתוך מאמרה “נשיות” מ-1891, המטיל ספק ברעיון של תכונות מגדריות אינהרנטיות)

היום, לפני 151 שנים, נולדה שימיזו שיקין, פעילת זכויות נשים, סופרת ואחת העיתונאיות המקצועיות הראשונות ביפן. החל משנות ה-80 של המאה ה-19 הרצתה ברחבי יפן על שוויון וסוגיות חברתיות, ובין היתר פעלה להעלאת המודעות להשפעתה השלילית של פוליגמיה ולמען רפורמה בחוק העונשין, שלפיו, בין היתר, ניאוף מצד נשים נחשב לעבירה בת-ענישה. כאשר עבר חוק האוסר על נשים להשתתף בהתארגנויות פוליטיות, החלה לכתוב מאמרים וספרים שבהם עסקה בזכות לשוויון, בהשכלת נשים, בנישואין וגירושין, במוסר הכפול כלפי נשים וגברים ובאפליה נגד תושבי כפרים בפריפריה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: שימיזו שיקין (מימין), וואקמאצו שיזוקו ו-מיאקה קאהו, מתוך כריכת הספר “עלים אבודים: הסופרות של תקופת מייג’י ביפן”, מאת רבקה קופלנד (2000)

רגיל

מרגרט מויר

ליידי מרגרט ברוס מויר, 1942-1864

“חיוני לנשים ללמוד ולהבין את החשמל. כוונתי לכך שעליהן לא רק להכיר היטב מכונות כביסה, הסקה ובישול חשמליות, אלא גם לרכוש די ידע טכני שיאפשר להן לתקן נתיכים ולבצע תיקונים קטנים אחרים. רק בדרך זו תוכלנה נשים להעריך את המחיר הנמוך ואת השימושיות הגבוהה של החשמל, ולהתייחס אליו כאל כוח שביכולתו לחלצן מעבודות הבית הבלתי הכרחיות.”
(מתוך מאמרה על “חזון הבית העתידי”, שפורסם ב”מורנינג פוסט” ביולי 1931)

היום, לפני 155 שנים, נולדה מרגרט מויר, מהנדסת אוטו-דידקטית, מחנכת ופעילה למען זכויות עובדים וזכויות נשים מסקוטלנד. כאחת ממייסדות “אגודת המהנדסות” הבריטית ב-1919, נודעה כמי שהובילה את “שחר עידן החשמל” וקידמה את הכנסת החשמל אל תוך בתי המגורים כחלק חשוב משחרורן של נשים לפתח קריירות מחוץ לבית. כדי לאפשר לפועלים במשרה מלאה לנוח בסוף השבוע, יישמה תוכנית רווחה שבמסגרתה גייסה עובדים חלופיים ואף עבדה בעצמה כמפעילת מחרטה. היא הקימה מערך של הכשרות בהנדסה לנשים, תמכה בעבודתן של טייסות חלוצות וקידמה הנגשה של תעסוקה לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן משנת 1900~

בתמונה הקטנה: אנדרטה לציון משפחת מויר בבית הקברות ברוקווד, בריטניה

רגיל

פרוע פרח’זאד

פרוע פרח’זאד, 1967-1935

“אָמְרָה הַצִּפּוֹר: ‘אֵיזֶה רֵיחַ, אֵיזֶה שֶׁמֶש, הוֹ
הָאָבִיב בָּא
וַאֲנִי אֵצֵא לְחַפֵּש אֶת בֶּן זוּגִי’

עָפָה הַצִפּוֹר מִקְצֵה הַמִּרְפֶּסֶת
כְּמוֹ הוֹדָעָה עָפָה וְהָלְכָה

הַצִּפּוֹר הָיְתָה קְטַנָּה
הַצִּפּוֹר לֹא חָשְׁבָה
הַצִּפּוֹר לֹא קָרְאָה עִתּוֹן
הַצִּפּוֹר לֹא לָקְחָה הַלְוָאָה
הַצִּפּוֹר לֹא הִכִּירָה אֶת בְּנֵי הָאָדָם

הַצִּפּוֹר לְעֵבֶר הַשָׁמַיִם
וּמֵעַל הַרַמְזוֹרִים
עָפָה גָּבוֹהַּ בְּלֹא יְדִיעָה
וְאֶת הָרְגָעִים הַכְּחֻלִּים
חָוְתָה בְּשִגָּעוֹן

הַצִּפּוֹר, הוֹ, הָיְתָה רַק צִפּוֹר”

היום, לפני 84 שנים, נולדה פרוע פרח’זאד, משוררת ובמאית איראנית, מהיוצרות המשפיעות והמוּכּרות בשפה הפרסית ובאיראן של זמננו, אייקון פמיניסטי הנותנת ביטוי לקול נשי אקטיבי, לרגשותיה, לתשוקותיה ולשאיפותיה.

ויקיפדיה

פייסבוק

השיר “הציפור הייתה רק ציפור”, מתוך ספר שיריה הרביעי “לידה אחרת” (יצא לאור בעברית בהוצאת קשב לשירה, 2012, תרגמה מפרסית: סיון בלסלב)

התמונות מתוך אתר “ארגון תוס” לקידום ולשימור התרבות והאמנות האיראנית, מייסודה של ג’מיל ח’ראזי

רגיל

תווחידה בן א-שייח’

תווחידה בן א-שייח’, 2010-1909

היום, לפני 110 שנים, נולדה תווחידה בן א-שייח’, רופאה תוניסאית, הרופאה המוסמכת המוסלמית הראשונה בעולם הערבי. ב-1928 השלימה תואר ראשון בהצטיינות בכימיה, פיזיקה וביולוגיה – האישה הראשונה בתוניס בעלת השכלה גבוהה. לאחר לימודי רפואה בצרפת, בחרה להתמחות ברפואת ילדים ובגינקולוגיה על מנת להנגיש שירותי רפואה לנשים, שנמנעו מבדיקות ומניתוחים בידי רופאים גברים בגלל הפחד מ”חילול כבוד המשפחה”. במהלך הקריירה שלה עסקה גם בהדרכות על תכנון משפחה, אמצעי מניעה והפלות, בהכשרת מיילדות מקצועיות, וכן בהעלאת מודעות למילת נשים ולנישואי ילדות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: תווחידה עורכת קמפיין הסברה למען תכנון המשפחה בתוניסיה [מקור]

רגיל

אליסאבטה מלכת רומניה

אליסאבטה (אליזבת פאולינה אוטיליה לואיזה צו ויד), מלכת רומניה, 1916-1843

היום, לפני 175 שנים, נולדה אליסאבטה, שהייתה למלכה הראשונה של רומניה, לאחר נישואיה לקרול נסיך רומניה ב-1869. היא עודדה השכלה גבוהה לנשים ברומניה וכן זכתה לכינוי “אם הפצועים”, לאחר שבמהלך מלחמת העצמאות של רומניה (1877-1878) ייסדה בתי חולים ושירותי אמבולנס ודאגה לאספקת תרופות בחינם לאלפי חולים ופצועים. את מרבית זמנה הקדישה לאמנות: היא פרסמה מאות שירים, עשרות נובלות, מחזות, רומנים, מסות ועוד תחת שם העט כרמן סילבה (שפירושו בלטינית “שירת היער”), ניגנה בפסנתר ובעוגב, ולקחה תחת חסותה אמנים צעירים בעלי כישרונות יוצאי דופן.

על אף היותה מלכה, האמינה שמשטר רפובליקני עדיף על שלטון מלוכני, וכתבה זאת ביומניה (אם כי לא פרסמה אותם במהלך חייה):
“אני מבינה לרוחם של הסוציאל-דמוקרטים, במיוחד לאור הניוון והשחיתות המאפיינים את האצילים. אחרי הכול, ‘האנשים הקטנים’ אינם רוצים דבר מלבד מה שהטבע מעניק: שוויון. צורת המשטר של הרפובליקה אינה אלא הגיונית. לעולם לא אבין את העם, את העובדה המטופשת שהם ממשיכים לסבול אותנו.”

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בצעירותה, בראשית שנות ה-60 של המאה ה-19

בתמונה הקטנה: עם בתה מריה, 1872

רגיל

סוניטה קולי

סוניטה קולי, נולדה ב-1946

היום, לפני 72 שנים, נולדה סוניטה קולי, מעצבת פנים ואדריכלית הודית. ב-1971 פתחה חברה לעיצוב של אתרי נופש ובתים פרטיים, לצד ייצור של ריהוט קלאסי ורפרודוקציות בסגנון אר-דקו, בידרמאייר ועוד. במהלך השנים התמחתה בשיקום, שימור ושחזור של מבנים היסטוריים, וביניהם הבית הרשמי של הנשיא, בית הפרלמנט, משרדי ראש הממשלה ובית הנשפים הלאומי בניו דלהי. בנוסף היא הקימה ומנהלת עמותות לשיקום ילדי רחוב, להכשרה תעסוקתית לנשים ולהקטנת שיעורי התמותה של תינוקות ויולדות בהודו. ב-2005 הקימה את המוזיאון לנשים באמנות, התומך גם במלאכות יד כפריות מסורתיות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: קולי, 2012
בתמונה הקטנה: מקבלת מידי אמא תרזה את פרס מהילה שירומאני לנשים בעלות הישגים יוצאי-דופן, 1992
[התמונות מתוך האתר הרשמי שלה]