עמוד 1
רגיל

רוז שניידרמן

רוז שניידרמן, 1972-1882

“מה שהפועלת רוצה הוא לחיות, לא להתקיים בלבד… כפי שלאישה העשירה יש זכות לחיים, וגם לשמש, למוזיקה ולאמנות, אין דבר שלא מגיע גם לעובדת הצנועה. הפועלת זקוקה ללחם, אך גם לשושנים. עזרו, נשים פריווילגיות, תנו לה את פתק ההצבעה להיאבק בעזרתו”
(הציטוט על “לחם ושושנים”, שהפך למטבע לשון המבטא זכות טבעית לדברים נעלים יותר מלבד הקיום הבסיסי, לקוח מתוך נאומה במהלך שביתת הטקסטיל הגדולה ב-1912 בעיירה לורנס, מסצ’וסטס)

היום, לפני 137 שנים, נולדה רוז שניידרמן, סוציאליסטית וסופרג’יסטית יהודייה-אמריקאית. כמנהיגה בליגת נשות האיגודים המקצועיים נאבקה, בין היתר, למען שיפור הבטיחות ותנאי העבודה של נשים, למען משאל העם שב-1917 העניק לנשות ניו יורק את זכות ההצבעה, ולמען חקיקה כלכלית-חברתית במסגרת ה”ניו דיל” בשנות ה-30.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נואמת בהפגנה של איגוד הסוחרים, ~1910. מתוך האתר “ארכיון נשים יהודיות

בתמונה הקטנה: כרזה משנות ה-20 המזמינה להרצאה של שניידרמן, “עובדת סוציאלית ומנהיגה בולטת של איגוד הסוחרים”, על “שאלת הנשים מנקודת המבט של התעשייה”, בחסות ארגון הסופרג’יסטיות האמריקאיות (מתוך ויקיפדיה)

רגיל

אסתר זמורה

אסתר (אֶמה) זמורה, 1951-1890

היום, לפני 129 שנים, נולדה אסתר זמורה, פעילה ציונית, חברתית ופמיניסטית ישראלית. ב-1911, לאחר שנכחה בקונגרס הציוני ה-10 בבזל, החליטה להקדיש את חייה למפעל הציוני. עם עלייתה ארצה החלה לכתוב עבור “האשה”, עיתון הנשים העברי הראשון, אשר שאף ליצירת אישה ארץ-ישראלית חדשה הרואה את פעילותה כחלק מהבניין הלאומי-הציבורי. כיו”רית “הסתדרות נשים עבריות” ויו”רית ויצ”ו בשנות ה-20 וה-30 הייתה לה תרומה מכרעת לאיחוד של מסגרות העבודה הסוציאלית ביישוב העברי, להקמת מוסדות חינוך, רווחה, הכשרה ותעסוקה, ולהתוויית מדיניות הרווחה הממוסדת של המדינה שבדרך.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה באדיבות ויצו, מתוך אתר “רחוב משלה”

בתמונה הקטנה: עם בתה מיכל, שנות השלושים (מתוך ויקיפדיה)

רגיל

רחל פרייר

רחל “רוחי” פרייר, נולדה ב-1965

היום, לפני 54 שנים, נולדה רחל פרייר, שופטת מחוזית בבימ”ש פלילי בניו יורק מאז 2016, היהודייה החסידית הראשונה שנבחרה לכהן במשרה ציבורית בארה”ב. בגיל 30, עם שישה ילדים, בעת שעבדה כמזכירה משפטית, החליטה ללמוד משפטים. ב-2006 הייתה לעורכת הדין החסידית הראשונה כשעברה את בחינות לשכת עוה”ד של ניו יורק, ופתחה משרד המתמחה בנדל”ן ובמסחר. היא גם התמחתה אצל הסנאטורית קלינטון, ייסדה תוכנית סיוע לנוער חרדי בסיכון והקימה ארגוני עזרה למשפחות עניות ולנשים במצבי חירום רפואיים, ובנוסף היא מתנדבת בבימ”ש לענייני משפחה ופועלת להסברת אורחות חייה של הקהילה החסידית.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונות מתוך הכתבה “חסידת צדק: השופטת החרדית הראשונה בארה”ב“, מקור ראשון, דצמבר 2018 (קרדיט: גטי אימג’ז)

רגיל

ילנה דימיטרייביץ’

ילנה דימיטרייביץ’, 1945-1862

היום, לפני 157 שנים, נולדה ילנה דימיטרייביץ’, סופרת, משוררת, פעילה חברתית ופמיניסטית סרבית. ספרה הראשון מ-1894, על נשות ההרמון בניש שבסרביה תחת השלטון העות’מאני, הוא הספר הראשון בסרביה שפורסם על ידי אישה. היא הייתה חברה מרכזית ב”מעגל האחיות הסרביות”, ארגון של סופרות, אמניות ופעילות הומניטריות פמיניסטיות שקידם אמנציפציה לנשים ונערות. תשוקתה הגדולה הייתה מסעות בכל רחבי העולם על מנת לאתר נשים חופשיות ולהבין את אורחות חייהן השונים והדומים, וכתיבתה פרשה תמונה רחבה ואוהדת במיוחד של הפמיניזם הלא-מערבי בראשית המאה ה-20.

ויקיפדיה

פייסבוק

תודה לאוראל בילינסון, היסטוריון של הבלקן, על הפוסט המרתק שכתב עליה

בתמונה הגדולה: תמונתה המופיעה על כריכת ספרה האחרון מ-1940, “שבעה ימים ושלושה אוקיינוסים: בכל רחבי העולם”. [מקור]

בתמונה הקטנה: פסל של דימטרייביץ’ במצודת ניש, סרביה

רגיל

מירלי אוורס-וויליאמס

מירלי לואיז אוורס-וויליאמס, נולדה ב-1933

היום, לפני 86 שנים, נולדה מירלי אוורס-וויליאמס, פעילת זכויות אזרח ועיתונאית אמריקאית. לצד בעלה, מדגר אוורס, פעלה במסגרת “האיגוד הלאומי לקידום אנשים צבעוניים” לעידוד הצבעה בקרב שחורים, לביטול ההפרדה הגזעית במוסדות ציבוריים ולשוויון זכויות בכלל. לאחר רצח בעלה ב-1963 ע”י פעיל עליונות לבנה, מאבקה למען צדק נעשה פומבי יותר, והיא פרסמה מאמרים וספרים על זכויות אזרח והפעילה תוכניות קהילתיות להשכלת נשים ולהזנת עניים וחסרי בית. ב-1995 נבחרה ליו”רית האיגוד לקידום אנשים צבעוניים, וב-2013 נבחרה לשאת את הברכה הרשמית בהכתרתו השנייה של הנשיא אובמה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נואמת במהלך טקס החניכה של אוניית התובלה והתחמושת של צי ארה”ב על שם אוורס, נובמבר 2011

בתמונה הקטנה: עם בנה בן התשע דארל בלוויית מדגר אוורס, יוני 1963. מתוך מאמר על פועלה לשימור מורשתו להגנה על זכויות אזרח

רגיל

רחל שטראוס

רחל (גויטיין) שטראוס, 1963-1880

היום, לפני 139 שנים, נולדה רחל שטראוס, רופאה ופעילה חברתית ישראלית. בצעירותה הייתה הסטודנטית הראשונה לרפואה באוניברסיטת היידלברג, וב-1908 פתחה קליניקה לרפואת נשים במינכן – והייתה לרופאה העצמאית הראשונה בגרמניה. חוברת ההדרכה לנשים בהיריון שפרסמה נחשבה פורצת דרך. ב-1933 עלתה לארץ ישראל ופעלה בארגונים חברתיים רבים, בהם “ברית שלום”, ויצ”ו, מרכז להכשרה מקצועית לנערות ואיגוד נשים אקדמאיות. ב-1952 ייסדה את הקבוצה הישראלית של הליגה הבינלאומית לנשים. היא הייתה גם חלק מהגרעין הראשון בישראל לטיפול במוגבלים שכלית – לימים אקי”ם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: שתילת צבעונים בבית רחל שטראוס בירושלים, 2015. המבנה נרכש עבור אקי”ם באמצעות תרומות שגייסה שטראוס לצורך מתן שירותים לחוסים בו ולאנשים עם מוגבלויות שכליות בכלל, ואחרי מותה נקרא על שמה. מתוך אתר “אורייאנית – מערכת תומכת למידה מתוקשבת

בתמונה הקטנה: רחל שטראוס כסטודנטית לרפואה בגרמניה, 1905

רגיל

קייט ליי

קתלין (קייט) מרי ג’וזפין לֵיי, 1964-1881

היום, לפני 138 שנים, נולדה קייט לֵיי, “מלכת העולם התחתון” של אוסטרליה במחצית הראשונה של המאה ה-20, ממנהיגות הקרבות הידועים לשמצה של “כנופיות הסכינים” בסידני. בילדותה סבלה מהזנחה הורית והתגלגלה בפנימיות, עד שהחלה לסחור באופן בלתי חוקי באלכוהול (שמכירתו הייתה אסורה בשעות הערב); לימים ניהלה רשת ענפה להברחה ולסחר באלכוהול ובקוקאין, לצד בתי הימורים ומלונות רבים. היא זכורה עד היום כאחת הנשים העשירות והחזקות שהיו בסידני, ונודעה גם בנדיבותה כלפי מובטלים ועניים בתקופות של שפל כלכלי ובתמיכתה הפטריוטית במדינתה במהלך מלחמת העולם ה-2.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: קייט ליי (משמאל), עם מאדאם טילי דווין (מנהלת בית בושת נודעת), שהיו יריבות מרות רוב חייהן עד שהשלימו בערוב ימיהן, “תמונת השנה” ב-1950 של מגזין “פיפל”

בתמונה הקטנה: תמונת מעצר שלה ממתקן הכליאה לנשים “לונג ביי” בסידני, 1915

התמונות מתוך כתבה ב”דיילי מייל” מ-2015 על מכירת ביתה של “מלכת העולם התחתון”

רגיל

רות דיין

רות דיין (שוורץ), נולדה ב-1917

היום, לפני 102 שנים, נולדה רות דיין, יזמית ופעילת ציבור ישראלית. ב-1949, בהיותה מדריכה חקלאית במושבי העולים, הבחינה במיומנות הנשים (והגברים) במלאכות יד מסורתיות ויזמה את פרויקט “אשת חיל” כדי להפוך זאת למקור פרנסה ושימור תרבותי. במהרה הקימה את “משכית”, חברת הלבשה ועיצוב שהעסיקה עובדים רבים ותוצריה היו למגדירי ה”ישראליות”. דיין ייסדה והייתה פעילה בארגונים רבים למען שלום, נשים, חולים, עולים ובני מיעוטים, ביניהם: חוג הידידים של המרכז הרפואי שיבא תל השומר, וראייטי ישראל, יש דין לזכויות אדם, המרכז היהודי-ערבי לפיתוח כלכלי וקרן אברהם לדו-קיום.

ויקיפדיה

עוד על “משכית

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיין בשנת 1955

בתמונה הקטנה: דיין (יושבת), עם הנשיא רובי ריבלין ואשת העסקים עפרה שטראוס, בוועידת יסמין השנתית לקידום עסקים קטנים ובינוניים, 2014 (צילום: מארק ניימן, לשכת העיתונות הממשלתית)

רגיל

איזבלה צ’רטוריסקה

הנסיכה איזבלה דורותה צ’רטוריסקה, 1835-1746

היום, לפני 273 שנים, נולדה איזבלה צ’רטוריסקה, אצילה, מנהיגה פוליטית מהפכנית ופטרונית אמנות פולנייה, דמות מובילה בעידן הנאורות בפולין. ב-1775 הפכה את הארמון למקום מפגש אינטלקטואלי ופוליטי, מהליברלים והמתקדמים באירופה. היא הייתה חלק מ”המפלגה הפטריוטית”, שהביאה לאימוץ החוקה הדמוקרטית הראשונה באירופה (חוקת 3 במאי 1791), שכוננה מונרכיה חוקתית עם שוויון פוליטי בין המעמדות. ב-1801 ייסדה בארמון לשעבר את “היכל סיבילה”, המוזיאון הראשון של פולין, המתעד את פאר ההיסטוריה והתרבות הפולניות; מוזיאון צ’רטוריסקי פועל עד היום בעיר קרקוב.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן מאת קזימיירז וויניאקובסקי, 1796; מתוך מאמר באתר “סיור תרבות” על “הנסיכה איזבלה צ’רטוריסקה: מייסדת המוזיאון הראשון בפולין”

בתמונה הקטנה: דיוקן מאת אלכסנדר רוזלין, 1774 (מתוך ויקיפדיה)

רגיל

קאה וואלא

אדית קאהבנג וואלא, נולדה ב-1965

“גם אני חטאתי בעבר בחשיבה כזאת [שעדיף ליצור שינוי ‘מבחוץ’ ולא בפוליטיקה]… אבל עם הזמן התברר לי שבסופו של דבר, תמיד מצאתי את עצמי מול הממשלה, שאיכשהו מציבה חומה או מכשול לניהול העסקים או ליוזמות קהילתיות… התברר לי שאי-אפשר ליצור שינוי מבחוץ. היום אני קוראת לאפריקאים משכילים שמנסים ליצור שינוי בעזרת החברות והארגונים שלהם, ‘איך תוכלו לשנות חברה עם ממשלה גרועה? תראו לי מדינה אחת שהצליחה לשנות את מצבה הכלכלי או בעיות אחרות כשבראשה עומדת ממשלה גרועה. אין אף אחת כזאת!’ אני מאמינה מאוד שרק למדינה יש את הכוח, הסמכות והלגיטימציה לבצע את סוג השינוי המקיף שנדרש.”
(מתוך ריאיון עמה על “שחרור הפוטנציאל של אפריקה“, מרץ 2013)

היום, לפני 54 שנים, נולדה קאה וואלא, יזמית ופוליטיקאית קמרונית. ב-1995 ייסדה חברת ייעוץ בינלאומית למנהיגות וניהול, כיום החברה המובילה בקמרון בתחום האסטרטגיה והפיתוח. היא חברה בפורום היזמות העולמי ובמחלקת המסחר האמריקאית, וב-2007 הכיר בה הבנק העולמי כאחת היזמיות המשפיעות ביותר על הסביבה העסקית באפריקה. היא שימשה כיועצת ל”חזית הסוציאל-דמוקרטית”, מפלגת האופוזיציה הגדולה בקמרון, עד שב-2007 החליטה להיכנס בעצמה לפוליטיקה ונבחרה למועצת העיר דואלה. ב-2010 נבחרה ליו”רית “מפלגת העם” – והייתה לאישה הראשונה המתמודדת על נשיאות קמרון.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתראיינת לאתר חדשות בקמרון, אוקטובר 2018: “קאה וואלא מבטיחה להדיח את בייה [נשיא קמרון], ואומרת שהמשבר האנגלופוני לא יסתיים כל עוד בייה נשאר בשלטון

בתמונה הקטנה: נואמת בכנס “מפלגת העם של קמרון”, ינואר 2015

רגיל

תהמינה דוראני

תהמינה דוראני, נולדה ב-1953

היום, לפני 66 שנים, נולדה תהמינה דוראני, סופרת וציירת פקיסטנית הפעילה למען נשים וילדים. בספרה הראשון “אדוני הפאודלי” (1991) חשפה שחיתויות במערכת הפוליטית וכן אלימות שספגה מבעלה לשעבר, פוליטיקאי בכיר; בתגובה, החברה הפקיסטנית השמרנית וגם משפחתה התנכרו אליה. בחפשה אחר דרך חיים חדשה, הקדישה עצמה לשיקום נשים נפגעות אלימות ולשינוי חברתי-רוחני לצד הפילנתרופ עבדול-סתאר אידהי, וייסדה את “קרן תהמינה דוראני” למען דרך ההומניטריזם והסובלנות, חיזוק עצמאות כלכלית בקרב נשים, שיקום ילדים באזורי מלחמה וביסוס פקיסטן כמדינת רווחה חברתית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צילום מסך מתוך ריאיון עם תהמינה דוראני “על גברים, נשים והמצב החברתי בפקיסטן”, ב”דון.דוט.קום”, אתר החדשות המוביל באנגלית בפקיסטן, פברואר 2013

בתמונה הקטנה: מתראיינת לתקשורת, אפריל 2018

רגיל

תקוה לוי

תקוה לוי, 2012-1960

היום, לפני 59 שנים, נולדה תקוה לוי, אשת חינוך, פעילה חברתית ופמיניסטית מזרחית ישראלית. הניכור שנכפה עליה מנוף ילדותה, כשאותרה כמחוננת ונשלחה לפנימייה, היווה מנוף למפעל חייה: עמותת הל”ה, הפועלת לקירוב הורים מקבוצות מוחלשות לעשייה הפדגוגית ומקדמת חינוך שוויוני לילדים מכל הקשת החברתית. ב-1996 יצרה לוי מהפכה בפמיניזם בישראל, כשהובילה את הכנס הפמיניסטי המזרחי הראשון תחת הכותרת “אנחנו כאן וזה שלנו”. היא הייתה מהראשונות שהנכיחו את הגדרתן העצמית כיהודיות-ערביות, ומנקודת מבט זו פעלה רבות למען שיתוף פעולה, דיאלוג ושלום בין יהודים וערבים.

“אם נבחן את המצעים של כל מפלגות השמאל, נקשיב לנאומים של פוליטיקאים ואנשי רוח המדברים על שלום, משום מה, השורה התחתונה, במקרה הטוב, היא ‘שתי מדינות לשני עמים בגבולות 67’. 
“הבה נינשא לרגע על כנפי דמיוננו המזרחי ונתאר לעצמנו שהגענו למצב זה. אני שואלת – ומה אז? תמו המשאלות, תמו החלומות, תמו השאיפות? הטענה שלי היא שמצב זה הוא השלב הראשון בסולם […]
“ברגע שתשתקף במראה הדמות [של הערבי] ללא המסכה שהאשכנזים תפרו, המזרחים יפסיקו לפחד שמא יזהו אותם עם הערבים. אנחנו הרי יהודים-ערבים. וזה יקרה רק כשתקום מדינה פלסטינית ויהיה גבול פתוח.
“הימין והשמאל האשכנזי הינם גזירה שווה, כיוון ששניהם פוחדים פחד מוות מהשלב בו פלסטינים ומזרחים יקבעו עובדות בשטח של חיים ללא שום מחיצות מלאכותיות – מציאות […] בה כולם יהיו אזרחים שווים בפני חוק צודק.
“[זהו] האקט שייתן את הלגיטימציה למזרחים. רק אז יחזרו לחיות כמו שחיו כאן, בטולדו, לפני 900 שנה; רק אז יחזרו לחיות כמו שחיו ההורים שלי בעיראק לפני שהתחיל הסיפור הזה שנקרא ציונות. ורבותי, ההורים שלי לא היו בגטו יהודי, ההורים שלי חיו בין ערבים, וחיו טוב!”
(מתוך נאומה “לחלום את העתיד“, ב”מפגש טולדו, מזרחים ופלסטינים למען דיאלוג ישראלי-פלסטיני”, יולי 1989)

עוד על תקוה לוי ב”ויקיפדיה”

עוד על עמותת הל”ה (הורים למען החינוך בשכונות ובעיירות הפיתוח), ב“ויקיפדיה” ובאתר העמותה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: תקוה לוי במשרדי הל”ה, מתוך “הומאז’ לתקוה” באתר “העוקץ” במלאת שלושים יום לפטירתה (צילום: אביטל מוזס-חיים, המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית)

רגיל

קלרה קמפונר

קלרה קמפונר, 1972-1888

היום, לפני 131 שנים, נולדה קלרה קמפונר, פוליטיקאית ופמיניסטית ספרדייה, שידועה במאבקה להכליל סעיפים המבטיחים שוויון בין גברים ונשים בחוקה הספרדית. כבת למעמד הפועלים, היא החלה לעבוד בגיל 13 כתופרת, וכן עבדה במשרדי דואר, כמורה, כמזכירה בעיתון וכקלדנית. ב-1924 השלימה לימודי משפטים באוניברסיטת מדריד, החלה לפעול בארגוני נשים למען שוויון זכויות במשפחה, וב-1931, אף על פי שלנשות ספרד לא הייתה עדיין זכות הצבעה, נבחרה לצד שתי נשים נוספות לאסיפה המכוננת של ספרד. היא כיהנה גם כשרת הרווחה, אך עם פרוץ מלחמת האזרחים בספרד נאלצה לגלות לשווייץ.

“גבירותיי ורבותיי, באשר לסדרת ההצהרות שהועלו היום כנגד הצבעת נשים, אני חייבת לומר, בכל הכבוד הנדרש, שאין להן בסיס במציאות. בואו נבחן כמה מהן. […] האם נשים לא סובלות מההשלכות של החקיקה ומשלמות מסים לתמיכה במדינה בדיוק כמו הגברים? הרי כל השלכה של החקיקה המפורטת כאן חלה על שני המינים, אבל מכוונת ומנוסחת רק על ידי אחד מהם! איך אפשר לומר שנשים לא נלחמו למען הרפובליקה ושנדרשות להן עוד שנים ארוכות כדי להפגין את יכולתן? ולמה לא הגברים? למה הגבר יקבל את מלוא זכויותיו עם בוא הרפובליקה, ואלה של הנשים יתעכבו?
“חברים, חשבו לרגע – חשבו היטב – כאשר אתם סוגרים את הדלת בפני נשים בעניין הבחירה ומצהירים כי הן לא ישפיעו כלל על החיים הפוליטיים, […] האם יש לכם זכות לעשות זאת? לא; יש לכם את הזכות שהחוק נתן לכם, החוק שאתם-עצמכם יצרתם, אבל אין לכם את הזכות הטבעית הבסיסית, הנשענת על כבוד לכל אדם.
“[…] רק מי שלפי עקרונותיו ומצפונו אינו רואה את האישה כבת אנוש, מסוגל לומר שזכויות אדם ואזרח אינן חייבות להיות זהות עבור נשים וגברים. […] דבר נוסף: אל תשכחו שאינכם בנים לגבר בלבד, אלא תוצר של שני המינים. אם כן, […] תרצו או לא, אתם משתמשים גם בחצי הנשי ‘חסר היכולת’ שלכם. אז אני וכל הנשים שאני מייצגת רוצות להצביע עם החצי הגברי שלנו… כולנו ילדים של גברים ונשים וקיבלנו את שני החלקים בהווייתנו.
“[…] לעתים קרובות, באירועים ציבוריים, אני רואה בקהל נשים לא פחות מגברים. ובעיני כולם וכולן נוצצים אותם תקווה לגאולה, רצון לעזור, תשוקה ואידיאלים. אל תעשו טעות היסטורית שלעולם לא תספיקו להתאבל עליה ולכפר עליה; אל תשאירו בצד את האישה, המייצגת כוח חדש, כוח צעיר. היא, כמוך, תומכת ברפובליקה. היא, כמוך, סבלה ומקווה. הדרך היחידה להתקדם למימוש חופש היא להנגיש אותו לכולם.”
(מתוך נאומה בפני האסיפה המכוננת שניסחה את החוקה החדשה של הרפובליקה הספרדית, ב-1 באוקטובר 1931, לפני ההצבעה על זכות הבחירה לנשים בספרד, שאושרה ברוב של 161 קולות לעומת 121.)
הנאום המלא (בספרדית)

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נואמת בפני עצרת גדולה במדריד, 1931

רגיל

סוזן ווייס

סוזן (מצגר) ווייס, נולדה ב-1954

היום, לפני 65 שנים, נולדה סוזן ווייס, עורכת דין ופעילה חברתית-פמיניסטית ישראלית. היא המייסדת והמנהלת של “יד לאישה” ו”מרכז צדק לנשים”, עמותות שמטרתן למנוע פגיעה של מוסדות הדת בזכויות נשים בחסות המדינה ולמצוא פתרונות מערכתיים לעוולות אלה. היא גם המייסדת והעורכת של כתב העת “הדין והדיין”, המפרסם בקביעות פסקי דין רבניים בנושאי משפחה. בין היתר הצליחה להשיג הכרה תקדימית בכך שסרבנות גט מהווה עילה לתביעת נזיקין, למנוע מרבנים גישה לרישומים רפואיים של “ממזרים”, ולהבטיח כי מכרזים לתפקידים בבתי הדין הרבניים ובוועדה למינוי דיינים יהיו פתוחים גם לנשים.

ויקיפדיה

אתר “מרכז צדק לנשים”, מובילות המאבק המשפטי של נשים למען שוויון, כבוד וצדק בדין היהודי במדינת ישראל

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ווייס (מימין), עם עו”ד ניצן כספי שילוני, באירוע השקה של “מרכז צדק לנשים” לספרה של רבקה לוביץ “מסוף העולם ועד סופו – מסע הייסורים של נשים בבית הדין הרבני”, ספטמבר 2017

בתמונה הקטנה: ווייס (משמאל), עם פרופ’ רות הלפרין קדרי, ראשת מרכז רקמן, בכנס קולך העשירי בסימן “70 פנים לפמיניזם הדתי”, בפאנל בנושא: “מתיר אסורות, פתרונות הלכתיים לבעיית הגט – מהם?”, אוקטובר 2017

רגיל

אמל קלוני

אמל עלם-א-דין קלוני, נולדה ב-1978

היום, לפני 41 שנים, נולדה אמל קלוני, עורכת דין לבנונית-בריטית. היא מתמחה במשפט בינלאומי ובזכויות אדם, ועוסקת בבוררויות בין מדינות בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג; בבתי דין מיוחדים לבחינת פשעי מלחמה שנעשו בלבנון וביוגוסלביה; בוועדות של האו”ם לבחינת עינויים ומלחמה בטרור; במאסרים בלתי חוקיים של עיתונאים באזורי מלחמה ושל ראשי מדינות שהופלו; במאבק להכרה ברצח העם הארמני; ובתביעת דעא”ש על רצח העם היזידי וסחר בבני אדם בבית הדין הפלילי הבינלאומי. הקרן הפילנתרופית שהקימה פועלת למען קידום צדק בבתי משפט, בקהילות ובכיתות לימוד ברחבי העולם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: קלוני ועו”ד ג’פרי רוברטסון, מייצגים יחד את ארמניה בתביעה נגד פוליטיקאי טורקי על הכחשת רצח העם הארמני בבית הדין האירופי לזכויות אדם, 2015

בתמונה הקטנה: מרצה בפני בוגרי אוניברסיטת ואנדרבילט (מאי 2018): 
“אנחנו צריכים אנשים צעירים בעלי אומץ לומר: ‘זה העולם שלנו עכשיו, וכמה דברים עומדים להשתנות!’
כשתשבו בכיסא הנדנדה שלכם ותדברו עם נכדיכם בעוד שנים רבות, ודאו שיהיה לכם סיפור טוב לספר. העצה שלי היא שלא חייבים להיות גנדי או מנדלה או מרטין לותר קינג, ולא חייבים להיות פעילים למען זכויות אדם… יהיו רגעים בחיים שהשביל ביער יתפצל לשתי דרכים, וכשזה יקרה: היו אמיצים. הטילו ספק במה שמקובל ונהוג. התייצבו למאבק למען מה שאתם מאמינים בו.
כאשר נשים בכל רחבי העולם סובלות מהתעללות פיזית ומוטלות מגבלות על יכולתן לעבוד, להיות בעלות רכוש, לעבור ממקום למקום ואפילו לקבל משמורת על ילדיהן, אנו זקוקים לאומץ. כאשר עוד ועוד עיתונאים ברחבי העולם נעצרים, אנחנו זקוקים לאומץ.”
[לנאום המלא]

רגיל

קונספסיון ארנאל

קונספסיון ארנאל פונטה, 1893-1820

“כמה מאות שנים יעברו עד שההיגיון יגיע אל הצדק שהלב מבין מיידית?
ברוב תחומי הלימוד ניכר כי הנשים שוות לגברים; הבדל באינטלקט נוצר רק כשישנו הבדל בחינוך…
יבוא יום שבו הגברים הנכבדים הטוענים היום לחוסר יכולת אינטלקטואלית של נשים יצוטטו… ודבריהם ייקראו בתדהמה ובחוסר יכולת להצדיקם, כמו התחושות המתעוררות כיום למקרא הגנתם של אפלטון ואריסטו על העבדות.”
(מתוך ספרה “האישה של העתיד” (1869), המבקר את הטענות לנחיתותן של נשים מסיבות ביולוגיות וקורא למתן גישה לנשים להשכלה בכל רמה)

היום, לפני 199 שנים, נולדה קונספסיון ארנאל, פעילה חברתית וחלוצה פמיניסטית ספרדייה. ב-1841 נכנסה לפקולטה למשפטים באוניברסיטת מדריד והייתה לאישה הראשונה שלמדה באוניברסיטה בספרד. ב-1859 הקימה את הקבוצה הפמיניסטית המוצהרת הראשונה בספרד, שזכתה בפרס האקדמיה המלכותית לאתיקה על עבודתה הפילנתרופית, וכן ייסדה עמותה לבניית דיור זול לפועלים וסייעה במסגרת הצלב האדום לפצועי מלחמת האזרחים. במהלך חייה כתבה גם ספרי שירה, ערכה את כתב-העת “קולה של צדקה” ופרסמה מאמרים רבים בנושאים כמו השכלת נשים, ביטול העבדות ושיקום עבריינים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

בת אלפיים: בּוּדְהָהמִיטְרָה

אחרי 2,000 פוסטים, חוגגות שבוע של היא-סטוריה בת אלפיים!

בּוּדְהָהמִיטְרָה, נולדה בסביבות שנת 60 לספירה

בּוּדְהָהמִיטְרָה הייתה נזירה בודהיסטית מהודו בתקופת השיא של אימפריית קושאן שבמרכז אסיה, שהיוותה במשך מאות שנים את הקשר המרכזי בין סין ורומא, ובין מזרח ומערב בכלל. היא הקימה מקדשים ומונומנטים בכמה ערים לאורך נהר הגנגס, ובהם כתובות מתוארכות של בודהה ושל מתרגלי “הדרך המתומנת האצילה”, הבּוֹדְהִיסַטְּוָה. בזכות פועלה להפצת “התורה הגבוהה”, האַבְּהִידְהַרְמַה (הקאנון הבודהיסטי לפי המסורת הקדומה של הסַרְוָסְטִיוַדָה), ובזכות הצלחתה בגיוס משאביהם של החזקים והעשירים למען החברה כולה, הייתה לה תרומה משמעותית לשימור ולחיזוק הבודהיזם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: פסל המוצג במוזיאון אללהאבאד באוטר פרדש, הודו, שעליו נכתב בבראהמי (אחד הכתבים העתיקים של סנסקריט):
“בשנה 2 לשלטון מהרג’ה קנישקה, ביום השמיני בחודש השני של המאנטה בעונת החורף, דמות זו של בודהיסטווה הוקמה על ידי הנזירה בודההמיטרה, הבקיאה בטריפטיקה, על מנת לחגוג את האל בודהה”

רגיל

בת אלפיים: דֵנְג סוּי

אחרי 2,000 פוסטים, חוגגות שבוע של היא-סטוריה בת אלפיים!

דֵנְג סוּי קיסרית סין, נולדה בסביבות שנת 80 לספירה

דֵנְג סוּי, או הקיסרית הֵקְסִי (“הצנועה ומשכינת השלום”), שלטה באימפריה הסינית כחלק משושלת האן לקראת סוף המאה ה-1 לספירה. היא חקוקה בהיסטוריה הסינית כבעלת כישורים בולטים בניהול האימפריה, כמי שקיצצה בהוצאות הארמון, הרחיקה מושחתים, פתחה את אסמיה בפני רעבים, התקינה צינורות מים והפחיתה מיסים, וכן השכינה שלום עם שבטים נוודים ופיתחה את המשפט הפלילי. היא הייתה גם מלומדת היטב בחמש הקלאסיקות של הקונפוציאניזם ותרמה לשימורן, עודדה השכלה וחשיבה מקורית, הייתה פטרונית של אמנות, ונחשבת לראשונה בעולם שאימצה רשמית את השימוש בנייר.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: דמותה של דֵנְג סוּי, מגולמת על ידי השחקנית לִי שֵנְג בסדרת הטלוויזיה “האגדה על בַּאן שוּ” (2015)

רגיל

חנה גרינבאום סלומון

חנה גרינבאום סלומון, 1942-1858

“עלינו להוסיף את קולותינו לאלו הזועקים כי קיים קנה-מידה שלא נסכים שמישהו יחיה מתחתיו, ושקנה-המידה הזה קודם למצב שבו קופאים מקור או גוועים ברעב… בדמוקרטיה כולנו נושאים באחריות”

היום, לפני 161 שנים, נולדה חנה גרינבאום סלומון, פעילה חברתית אמריקאית. כמייסדת המועצה הלאומית של נשים יהודיות ב-1893, הארגון הראשון של נשים יהודיות בארה”ב, הצליחה סלומון לגשר בין זרמים ביהדות ארה”ב והעולם, במטרה “לשפר את איכות החיים של נשים, ילדים ומשפחות ולהבטיח זכויות פרט וחירויות לכול”. היא קידמה גם את הקמתם של בית ספר מקצועי לבנות ובית המשפט הראשון לנוער.

ויקיפדיה

פייסבוק

הציטוט מתוך נאומה כנשיאת מועצת הנשים היהודיות, בכינוס המועצה בשיקגו, 1905.
מופיע בספרה, “אלומת מנשרים”, שיצא לאור ב-1911 (עמ’ 189) [סרוק במלואו על-ידי אוניברסיטת הרווארד]

בתמונה הגדולה: נואמת בפני מועצת הנשים היהודיות

בתמונה הקטנה: גרינבאום סלומון (מימין), עם ג’יין אדמס (מהמהפכניות הפמיניסטיות הבולטות של ראשית המאה ה-20 בארה”ב)

[התמונות מתוך האתר של מועצת הנשים היהודיות]

רגיל

אולגה חנקין

אולגה חנקין לבית בלקינד, 1943-1852

היום, לפני 167 שנים, נולדה אולגה חנקין, אשת העלייה הראשונה והמיילדת העברייה הראשונה. משפחתה נמנתה עם מייסדי תנועת ביל”ו, וביתה בסנט פטרבורג היה למקום מפגש של הוגים עברים ופעילי “חובבי ציון”. ב-1886 עלתה לארץ-ישראל, התיישבה בראשון לציון והשתתפה במאבקם של איכרי המושבה נגד עריצותם של פקידי הברון רוטשילד. כמיילדת מוערכת יצרה קשרים חברתיים ומקצועיים עם כלל תושבי הארץ, ובזכותם צלח פועלו של בעלה יהושע לרכישת קרקעות להתיישבות ציונית בפלשתינה, בין היתר באזור רחובות, חדרה, עמק יזרעאל והגליל. היא גם הרבתה לתרום לתעשייה ולמפעלי חסד.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צילום משנת 1915~ מתוך האנציקלופדיה של מייסדי היישוב היהודי בא”י [מקור]

בתמונה הקטנה: חנוכת בית בלקינד בראשון לציון, שנות השלושים; אולגה חנקין ישובה במרכז (בשמלה שחורה). מתוך “אלבום המשפחות – עדת ראשון לציון