עמוד 1
רגיל

אדיס דה-פיליפ

יהודית (אֶדיס) דה-פיליפ, 1978-1912

היום, לפני 107 שנים, נולדה אֶדיס דה-פיליפ, זמרת סופרן ישראלית ילידת ארה”ב, מייסדת האופרה הישראלית. ב-1934 קיבלה את תפקידה הראשון – ויולטה ב”לה טראוויאטה” בניו יורק, זכתה לביקורות מהללות, והחלה להופיע בכל רחבי אירופה ואמריקה. ב-1945 הופיעה בערב חגיגי שארגנה “המגבית היהודית”, שם שמעה עדויות של יהודי בריה”מ וניצולי שואה, והחליטה לעלות לארץ ישראל על מנת “לחזק את האופרה העממית ולבנות היכל אופראי מכספים שיצטברו מהופעותיי ומתרומות שאגייס”. ב-1947 אכן הקימה את האופרה הישראלית, והייתה המנהלת האמנותית והבמאית שלה עד יום פטירתה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אדיס דה פיליפ בתפקיד ויולטה ב”לה טראוויאטה”, לצד פאולו גורין בתפקיד אלפרדו, באופרה הארצישראלית העממית, 1945

בתמונה הקטנה: אדיס דה פיליפ בשנת 1958 (צילום: משה פרידן, מתוך אוסף התצלומים הלאומי)

רגיל

צ’נג ין

המאסטרית צ’נג ין, נולדה בשם צ’ין-יון וונג ב-1937

היום, לפני 82 שנים, נולדה צ’נג ין, מורה בודהיסטית ופילנתרופית טייוואנית, אחת מ”ארבעת מלכי השמים” וממובילות הבודהיזם ההומניסטי בטייוואן. היא הפכה לנזירה בהשפעת חוויותיה כילדה תחת הכיבוש היפני ובהשראת פועלן של נזירות קתוליות לאחר מלחה”ע השנייה. ב-1966 ייסדה את המרכז הבודהיסטי לסיוע וחמלה, “טסו צ’י”. מקבוצה של 30 עקרות בית שחסכו כמה סנטים מדי יום כדי לסייע לנזקקים ולעניים, צמח המרכז לאחד הארגונים ההומניטריים הגדולים בעולם – המפעיל בתי חולים, בתי ספר, תחנות מיחזור, בנק מח עצם וצוותי שיקום לאחר אסונות טבע ב-47 מדינות ע”י כ-10 מיליון חברים.

עוד על צ’נג ין

עוד על טסו צ’י, המרכז הבודהיסטי לסיוע וחמלה

עוד על “ארבעת מלכי השמים” בקוסמולוגיה הבודהיסטית, שלפיה כל אחד מהמאסטרים הגדולים שייך לאחת מרוחות השמים (צ’נג ין היא המאסטרית של המזרח)

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צ’נג ין, מתוך “מייסדת טסו צ’י בין 100 המשפיעים ביותר של ‘טיים’“, כתבה ב”טאיפיי טיימז”, אפריל 2011 (התמונה באדיבות מרכז טסו צ’י)

בתמונה הקטנה: מתנדבת של “טסו צ’י” בקנדה מספרת קשישים בחינם, מתוך “מתנדבי טסו צ’י בקנדה עוזרים בכל מקום שאפשר“, כתבה ב”ונקובר קורייר”, העיתון הקהילתי הנפוץ ביותר בקנדה, דצמבר 2017

רגיל

מרי רייבי

מרי רייבי, 1855-1777

היום, לפני 242 שנים, נולדה מרי רייבי, אשת עסקים אוסטרלית. ב-1791 הייתה נערה יתומה באנגליה, תחת זהות בדויה של בן בשם ג’יימס בורו, נתפסה על גניבת סוס, הורשעה וגורשה כעבריינית לאוסטרליה. שלוש שנים אחר כך נישאה לקצין זוטר בספינת סחר בריטית, והם הקימו חווה קטנה ליד סידני. עסקי המסחר שניהלו יחד שגשגו והתרחבו לסין ולהודו, ועברו לניהולה הבלעדי עם פטירתו ב-1811. ככל שרכשה עוד ועוד כלי שיט, אדמות ומבנים, צברה מוניטין אגדי במושבה ניו סאות’ ויילס כאשת עסקים מצליחה ופיקחית, ונחשבה למודל לחיקוי גם בשל פעילות הצדקה הענפה שלה ותמיכתה בכנסייה ובחינוך.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מיניאטורה של מרי רייבי, צבעי מים על שנהב, 1835~. מתוך אוסף ספריית מיטשל, הספרייה הלאומית של ניו סאות’ ויילס

בתמונה הקטנה: דמותה המופיעה על שטר של 20 דולר אוסטרלי מאז 1994. מתוך דף הביוגרפיה שלה במכון רייבי לחקר מנהיגות נשית, הקרוי על שמה

רגיל

קמלה באסין

קמלה באסין, נולדה ב-1946

היום, לפני 73 שנים, נולדה קמלה באסין, סוציולוגית, פעילה פמיניסטית, משוררת וסופרת הודית. מחקריה על התפתחות האדם שימשו אותה לזיהוי של פיתוחים חדשניים וליצירת רשתות בין אנשים ובין מדינות באסיה במסגרת עבודתה בארגון המזון והחקלאות של האו”ם. ב-2002 הקימה את רשת “סנגט”, המקדמת יישום של תיאוריה פמיניסטית והעמקת הבנת הקשרים בין מגדר, מעמד, צדק חברתי, פיתוח בר-קיימא, שלום וזכויות אדם. היא גם ממובילות התנועה הגלובלית “מיליארד נשים מתעוררות” (לביטוי הסטטיסטיקה ולפיה אחת משלוש נשים בעולם תיאנס במהלך חייה), הפועלת למיגור אלימות מינית.

“בגלל שאני בת, עליי ללמוד.

אחרי שזמן רב נמנע ממני, עליי ללמוד.
כדי שהחלומות שלי ינסקו, עליי ללמוד.
כדי שהידע שלי יאיר באור חדש, עליי ללמוד.
כדי לנצח בקרבות שנגזרו עליי, עליי ללמוד.
בגלל שאני בת, עליי ללמוד.

כדי להימלט מחיי עוני, עליי ללמוד.
כדי לזכות בעצמאות, עליי ללמוד.
כדי להיאבק בתסכול, עליי ללמוד.
כדי למצוא השראה, עליי ללמוד.
בגלל שאני בת, עליי ללמוד.

כדי להדוף את האלימות הגברית, עליי ללמוד.
כדי לשבור את שתיקתי, עליי ללמוד.
כדי לנפץ את הפטריארכיה, עליי ללמוד.
כדי למוטט כל היררכיה, עליי ללמוד.
בגלל שאני בת, עליי ללמוד.

כדי ליצור אמונה שאוכל לסמוך עליה, עליי ללמוד.
כדי לבסס חוקים צודקים, עליי ללמוד.
כדי לנקות מאות שנים של אבק, עליי ללמוד.
כדי להטיל ספק בכול, עליי ללמוד.
בגלל שאני בת, עליי ללמוד.

כדי להבחין בין רע לטוב, עליי ללמוד.
כדי למצוא קול חזק, עליי ללמוד.
כדי לכתוב שירה פמיניסטית, עליי ללמוד.
כדי להקים עולם שבנות שייכות אליו, עליי ללמוד.
בגלל שאני בת, עליי ללמוד.”

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך הכתבה “קמלה באסין: על פמיניזם בפקיסטן ובהודו”, בפורטל “פמיניזם בהודו“, אוקטובר 2017

בתמונה הקטנה: באסין במאי 2016, מתוך דף הפייסבוק שלה

רגיל

אסתר אפואה אוקלו

אסתר אפואה אוקלו, 2002-1919

היום, לפני 100 שנים, נולדה אסתר אפואה אוקלו, יזמת מגאנה, חלוצת המיקרו-הלוואות לעידוד עסקים קטנים, זוכת פרס אפריקה למיגור הרעב. בשנות ה-40 פתחה את העסק הרשמי הראשון לעיבוד מזון בחוף הזהב שבמפרץ גינאה – עסק לייצור ריבות ומיצים; הצלחתו איפשרה לה ללמוד בביה”ס הטובים ביותר באנגליה על בישול, שימור מזון וגינון. ב-1956 איגדה יצרני מזון מקומיים כדי לעודד צריכה מקומית בגאנה, וב-1964 מונתה למנהלת רשות המזון הלאומית. החל משנות ה-70 התמקדה בהעצמה כלכלית של נשים וייסדה את “רשת הבנקאות העולמית לנשים”, המספקת להן גישה לאשראי ולהלוואות קטנות לעסקים.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונות מתוך עמוד המספר את סיפורה באתר “רשת הבנקאות העולמית לנשים” ומציג את ה”גוגל דודל” שהוקדש לה באפריל 2017

רגיל

אנורדהה קוירלה

אנורדהה קוירלה, נולדה ב-1949

היום, לפני 70 שנים, נולדה אנורדהה קוירלה, פעילה חברתית נפאלית, מייסדת ומנהלת “מאיטיי”, מלכ”ר לסיוע לקורבנות סחר מין. מאיטיי (“בית אמא” בנפאלית) סייע עד כה בחילוץ ובשיקום של עשרות אלפי נשים וילדים מבתי בושת בהודו, ומפעיל עבורן בקטמנדו ובערי הגבול בין נפאל והודו מקלטים ובתי מעבר, מרכזי שיקום, חינוך והכשרה, ייעוץ משפטי ופסיכולוגי והוספיס רפואי. הארגון פועל גם באפיק המשפטי נגד העבריינים האחראים לסחר בנשים ובמין, וכן להעלאת מודעות ציבורית לסוגיה חשובה זו ברמה הבינלאומית. בינואר 2018 מונתה קוירלה למושלת מחוז – האישה הראשונה במעמד זה בנפאל.

“אני רוצה לחיות בחברה שאין בה סחר בבני אדם. ואני מבקשת מכולם להצטרף אליי כדי ליצור אותה. עלינו לעשות זאת למען כל הבנות שלנו.”
מתוך נאומה בעת קבלת פרס “גיבורת השנה” של CNN לשנת 2010 (בתמונה הקטנה)

בתמונה הגדולה: “אנורדהה קוירלה, האישה שנאבקת בסחר בנשים בנפאל ומחוץ לה“, מתוך הבלוג “פורום הכבוד האנושי”, אפריל 2013

ויקיפדיה

עוד על “מאיטיי” באתר הארגון

פייסבוק

רגיל

אגנס מרי מנסור

אגנס מרי מנסור, 2004-1931

היום, לפני 88 שנים, נולדה אגנס מרי מנסור, נזירה קתולית וד”ר לביוכימיה אמריקאית, בת למהגרים מלבנון. לאחר 30 שנות עבודה הומניטרית מטעם הכנסייה, ב-1983 מונתה לנהל את מחלקת הרווחה של מישיגן, שבמסגרתה ניתן מימון להפלות עבור נשים חסרות אמצעים. בתגובה, בצעד נדיר, הציב לה הוותיקן אולטימטום: להתפטר או לעזוב את הכנסייה. היא בחרה בתפקידה כמנהלת הרווחה והצליחה, בין היתר, להגיע לשיא באיתור הורים מזניחים, ליזום תוכניות תמיכה באמהות בנות עשרה ולהרחיב את הסיוע לנפגעות אלימות במשפחה. היא גם ייסדה ארגון למען בריאות והשכלה של ילדים החיים בעוני.

“האמונה שלי תמיד הייתה עמוקה מספיק כדי לשרוד ארגון המורכב מבני אדם, שלכולם יש חולשות ופגמים. אני לא חושבת שעלינו לאפשר לבני אדם, גם אם הם מייצגים את האל, להתערב במערכת היחסים שלנו עם האל…
ככל הנראה קשה יותר לשמור על אמונה קתולית בימינו, מפני שאנו נדרשים ליותר אחריות אישית, שיפוט עצמי, בחירה אישית, אשר נכנסים לתוך מערכת קבלת ההחלטות האישית שלנו. פעם, דברים היו הרבה יותר ‘שחור או לבן’. זה תמיד היה אחד הכשלים של הכנסייה; הכול היה שחור-לבן, והיה עליך ללכת בעקבות הוראת הכנסייה מבלי להטיל ספק. המדיניות הייתה: אל תחשבו על זה, אל תקראו אפילו בכתבי הקודש, שמא תפרשו אותם לא נכון. והיה משהו מנחם בסדר הזה של הדברים.
אבל דברים אינם שחורים ולבנים. על מנת שיהיו לדברים משמעות והיגיון עבורך, עליך לתפוס את עצמך בידיים ולומר ‘אני לא לגמרי מבינ/ה את העניין, אבל אני מקבל/ת אותו’. כך, לפחות האחריות היא שלך. לפני כן, לא יכולת לקחת אחריות על הפעולות שלך. נכון, עכשיו קשה יותר, אבל לדעתי זה בריא יותר, כן יותר, אותנטי יותר. וזה מאפשר לבני אדם להיות חופשיים יותר.”
[הציטוט מתוך מאמר דעה שכתבה בנובמבר 1985, המסביר את בחירתה שלא לקבל את דעת הכנסייה (בתמונה הגדולה)]

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

רחל ששון בר

רחל ששון בר, 1927-1858

היום, לפני 161 שנים, נולדה רחל ששון בר, עיתונאית בריטית ילידת הודו, בת למשפחת ששון המפורסמת מבגדד, שחלשה על חלק גדול מהמסחר הענף בין הודו לבריטניה ונודעה במפעליה הפילנתרופיים. ב-1891 מונתה לעורכת הראשית של “האובזרבר”, ושנתיים אחר כך גם של ה”סאנדיי טיימס” – ובכך הייתה לאישה הראשונה שערכה עיתונים לאומיים חשובים בבריטניה, בעת שבה לנשים אפילו לא הייתה זכות הצבעה. היה זה “האובזרבר” בניהולה שחשף ב-1898 את זיוף המסמכים המרשיעים בפרשת דרייפוס, ועיתוניה תמכו גם ברעיון הציוני מראשיתו וסיקרו באהדה את פועלו של הרצל.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ראשונה משמאל (יושבת), בצילום משפחתי של משפחת ששון. צילום מתוך ספרם של אילת נגב ויהודה קורן “הגברת הראשונה של רחוב פליט”

התמונות מתוך המאמר “נושלה מצוואה של מיליונים* – והפכה לגברת הראשונה של העיתונות הבריטית“, מאת אושי דרמן, בלוג בית התפוצות, ינואר 2018

* משום שנישאה ליהודי מומר

רגיל

רוז שניידרמן

רוז שניידרמן, 1972-1882

“מה שהפועלת רוצה הוא לחיות, לא להתקיים בלבד… כפי שלאישה העשירה יש זכות לחיים, וגם לשמש, למוזיקה ולאמנות, אין דבר שלא מגיע גם לעובדת הצנועה. הפועלת זקוקה ללחם, אך גם לשושנים. עזרו, נשים פריווילגיות, תנו לה את פתק ההצבעה להיאבק בעזרתו”
(הציטוט על “לחם ושושנים”, שהפך למטבע לשון המבטא זכות טבעית לדברים נעלים יותר מלבד הקיום הבסיסי, לקוח מתוך נאומה במהלך שביתת הטקסטיל הגדולה ב-1912 בעיירה לורנס, מסצ’וסטס)

היום, לפני 137 שנים, נולדה רוז שניידרמן, סוציאליסטית וסופרג’יסטית יהודייה-אמריקאית. כמנהיגה בליגת נשות האיגודים המקצועיים נאבקה, בין היתר, למען שיפור הבטיחות ותנאי העבודה של נשים, למען משאל העם שב-1917 העניק לנשות ניו יורק את זכות ההצבעה, ולמען חקיקה כלכלית-חברתית במסגרת ה”ניו דיל” בשנות ה-30.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נואמת בהפגנה של איגוד הסוחרים, ~1910. מתוך האתר “ארכיון נשים יהודיות

בתמונה הקטנה: כרזה משנות ה-20 המזמינה להרצאה של שניידרמן, “עובדת סוציאלית ומנהיגה בולטת של איגוד הסוחרים”, על “שאלת הנשים מנקודת המבט של התעשייה”, בחסות ארגון הסופרג’יסטיות האמריקאיות (מתוך ויקיפדיה)

רגיל

אסתר זמורה

אסתר (אֶמה) זמורה, 1951-1890

היום, לפני 129 שנים, נולדה אסתר זמורה, פעילה ציונית, חברתית ופמיניסטית ישראלית. ב-1911, לאחר שנכחה בקונגרס הציוני ה-10 בבזל, החליטה להקדיש את חייה למפעל הציוני. עם עלייתה ארצה החלה לכתוב עבור “האשה”, עיתון הנשים העברי הראשון, אשר שאף ליצירת אישה ארץ-ישראלית חדשה הרואה את פעילותה כחלק מהבניין הלאומי-הציבורי. כיו”רית “הסתדרות נשים עבריות” ויו”רית ויצ”ו בשנות ה-20 וה-30 הייתה לה תרומה מכרעת לאיחוד של מסגרות העבודה הסוציאלית ביישוב העברי, להקמת מוסדות חינוך, רווחה, הכשרה ותעסוקה, ולהתוויית מדיניות הרווחה הממוסדת של המדינה שבדרך.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה באדיבות ויצו, מתוך אתר “רחוב משלה”

בתמונה הקטנה: עם בתה מיכל, שנות השלושים (מתוך ויקיפדיה)

רגיל

רחל פרייר

רחל “רוחי” פרייר, נולדה ב-1965

היום, לפני 54 שנים, נולדה רחל פרייר, שופטת מחוזית בבימ”ש פלילי בניו יורק מאז 2016, היהודייה החסידית הראשונה שנבחרה לכהן במשרה ציבורית בארה”ב. בגיל 30, עם שישה ילדים, בעת שעבדה כמזכירה משפטית, החליטה ללמוד משפטים. ב-2006 הייתה לעורכת הדין החסידית הראשונה כשעברה את בחינות לשכת עוה”ד של ניו יורק, ופתחה משרד המתמחה בנדל”ן ובמסחר. היא גם התמחתה אצל הסנאטורית קלינטון, ייסדה תוכנית סיוע לנוער חרדי בסיכון והקימה ארגוני עזרה למשפחות עניות ולנשים במצבי חירום רפואיים, ובנוסף היא מתנדבת בבימ”ש לענייני משפחה ופועלת להסברת אורחות חייה של הקהילה החסידית.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונות מתוך הכתבה “חסידת צדק: השופטת החרדית הראשונה בארה”ב“, מקור ראשון, דצמבר 2018 (קרדיט: גטי אימג’ז)

רגיל

ילנה דימיטרייביץ’

ילנה דימיטרייביץ’, 1945-1862

היום, לפני 157 שנים, נולדה ילנה דימיטרייביץ’, סופרת, משוררת, פעילה חברתית ופמיניסטית סרבית. ספרה הראשון מ-1894, על נשות ההרמון בניש שבסרביה תחת השלטון העות’מאני, הוא הספר הראשון בסרביה שפורסם על ידי אישה. היא הייתה חברה מרכזית ב”מעגל האחיות הסרביות”, ארגון של סופרות, אמניות ופעילות הומניטריות פמיניסטיות שקידם אמנציפציה לנשים ונערות. תשוקתה הגדולה הייתה מסעות בכל רחבי העולם על מנת לאתר נשים חופשיות ולהבין את אורחות חייהן השונים והדומים, וכתיבתה פרשה תמונה רחבה ואוהדת במיוחד של הפמיניזם הלא-מערבי בראשית המאה ה-20.

ויקיפדיה

פייסבוק

תודה לאוראל בילינסון, היסטוריון של הבלקן, על הפוסט המרתק שכתב עליה

בתמונה הגדולה: תמונתה המופיעה על כריכת ספרה האחרון מ-1940, “שבעה ימים ושלושה אוקיינוסים: בכל רחבי העולם”. [מקור]

בתמונה הקטנה: פסל של דימטרייביץ’ במצודת ניש, סרביה

רגיל

מירלי אוורס-וויליאמס

מירלי לואיז אוורס-וויליאמס, נולדה ב-1933

היום, לפני 86 שנים, נולדה מירלי אוורס-וויליאמס, פעילת זכויות אזרח ועיתונאית אמריקאית. לצד בעלה, מדגר אוורס, פעלה במסגרת “האיגוד הלאומי לקידום אנשים צבעוניים” לעידוד הצבעה בקרב שחורים, לביטול ההפרדה הגזעית במוסדות ציבוריים ולשוויון זכויות בכלל. לאחר רצח בעלה ב-1963 ע”י פעיל עליונות לבנה, מאבקה למען צדק נעשה פומבי יותר, והיא פרסמה מאמרים וספרים על זכויות אזרח והפעילה תוכניות קהילתיות להשכלת נשים ולהזנת עניים וחסרי בית. ב-1995 נבחרה ליו”רית האיגוד לקידום אנשים צבעוניים, וב-2013 נבחרה לשאת את הברכה הרשמית בהכתרתו השנייה של הנשיא אובמה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נואמת במהלך טקס החניכה של אוניית התובלה והתחמושת של צי ארה”ב על שם אוורס, נובמבר 2011

בתמונה הקטנה: עם בנה בן התשע דארל בלוויית מדגר אוורס, יוני 1963. מתוך מאמר על פועלה לשימור מורשתו להגנה על זכויות אזרח

רגיל

רחל שטראוס

רחל (גויטיין) שטראוס, 1963-1880

היום, לפני 139 שנים, נולדה רחל שטראוס, רופאה ופעילה חברתית ישראלית. בצעירותה הייתה הסטודנטית הראשונה לרפואה באוניברסיטת היידלברג, וב-1908 פתחה קליניקה לרפואת נשים במינכן – והייתה לרופאה העצמאית הראשונה בגרמניה. חוברת ההדרכה לנשים בהיריון שפרסמה נחשבה פורצת דרך. ב-1933 עלתה לארץ ישראל ופעלה בארגונים חברתיים רבים, בהם “ברית שלום”, ויצ”ו, מרכז להכשרה מקצועית לנערות ואיגוד נשים אקדמאיות. ב-1952 ייסדה את הקבוצה הישראלית של הליגה הבינלאומית לנשים. היא הייתה גם חלק מהגרעין הראשון בישראל לטיפול במוגבלים שכלית – לימים אקי”ם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: שתילת צבעונים בבית רחל שטראוס בירושלים, 2015. המבנה נרכש עבור אקי”ם באמצעות תרומות שגייסה שטראוס לצורך מתן שירותים לחוסים בו ולאנשים עם מוגבלויות שכליות בכלל, ואחרי מותה נקרא על שמה. מתוך אתר “אורייאנית – מערכת תומכת למידה מתוקשבת

בתמונה הקטנה: רחל שטראוס כסטודנטית לרפואה בגרמניה, 1905

רגיל

קייט ליי

קתלין (קייט) מרי ג’וזפין לֵיי, 1964-1881

היום, לפני 138 שנים, נולדה קייט לֵיי, “מלכת העולם התחתון” של אוסטרליה במחצית הראשונה של המאה ה-20, ממנהיגות הקרבות הידועים לשמצה של “כנופיות הסכינים” בסידני. בילדותה סבלה מהזנחה הורית והתגלגלה בפנימיות, עד שהחלה לסחור באופן בלתי חוקי באלכוהול (שמכירתו הייתה אסורה בשעות הערב); לימים ניהלה רשת ענפה להברחה ולסחר באלכוהול ובקוקאין, לצד בתי הימורים ומלונות רבים. היא זכורה עד היום כאחת הנשים העשירות והחזקות שהיו בסידני, ונודעה גם בנדיבותה כלפי מובטלים ועניים בתקופות של שפל כלכלי ובתמיכתה הפטריוטית במדינתה במהלך מלחמת העולם ה-2.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: קייט ליי (משמאל), עם מאדאם טילי דווין (מנהלת בית בושת נודעת), שהיו יריבות מרות רוב חייהן עד שהשלימו בערוב ימיהן, “תמונת השנה” ב-1950 של מגזין “פיפל”

בתמונה הקטנה: תמונת מעצר שלה ממתקן הכליאה לנשים “לונג ביי” בסידני, 1915

התמונות מתוך כתבה ב”דיילי מייל” מ-2015 על מכירת ביתה של “מלכת העולם התחתון”

רגיל

רות דיין

רות דיין (שוורץ), נולדה ב-1917

היום, לפני 102 שנים, נולדה רות דיין, יזמית ופעילת ציבור ישראלית. ב-1949, בהיותה מדריכה חקלאית במושבי העולים, הבחינה במיומנות הנשים (והגברים) במלאכות יד מסורתיות ויזמה את פרויקט “אשת חיל” כדי להפוך זאת למקור פרנסה ושימור תרבותי. במהרה הקימה את “משכית”, חברת הלבשה ועיצוב שהעסיקה עובדים רבים ותוצריה היו למגדירי ה”ישראליות”. דיין ייסדה והייתה פעילה בארגונים רבים למען שלום, נשים, חולים, עולים ובני מיעוטים, ביניהם: חוג הידידים של המרכז הרפואי שיבא תל השומר, וראייטי ישראל, יש דין לזכויות אדם, המרכז היהודי-ערבי לפיתוח כלכלי וקרן אברהם לדו-קיום.

ויקיפדיה

עוד על “משכית

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיין בשנת 1955

בתמונה הקטנה: דיין (יושבת), עם הנשיא רובי ריבלין ואשת העסקים עפרה שטראוס, בוועידת יסמין השנתית לקידום עסקים קטנים ובינוניים, 2014 (צילום: מארק ניימן, לשכת העיתונות הממשלתית)

רגיל

איזבלה צ’רטוריסקה

הנסיכה איזבלה דורותה צ’רטוריסקה, 1835-1746

היום, לפני 273 שנים, נולדה איזבלה צ’רטוריסקה, אצילה, מנהיגה פוליטית מהפכנית ופטרונית אמנות פולנייה, דמות מובילה בעידן הנאורות בפולין. ב-1775 הפכה את הארמון למקום מפגש אינטלקטואלי ופוליטי, מהליברלים והמתקדמים באירופה. היא הייתה חלק מ”המפלגה הפטריוטית”, שהביאה לאימוץ החוקה הדמוקרטית הראשונה באירופה (חוקת 3 במאי 1791), שכוננה מונרכיה חוקתית עם שוויון פוליטי בין המעמדות. ב-1801 ייסדה בארמון לשעבר את “היכל סיבילה”, המוזיאון הראשון של פולין, המתעד את פאר ההיסטוריה והתרבות הפולניות; מוזיאון צ’רטוריסקי פועל עד היום בעיר קרקוב.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן מאת קזימיירז וויניאקובסקי, 1796; מתוך מאמר באתר “סיור תרבות” על “הנסיכה איזבלה צ’רטוריסקה: מייסדת המוזיאון הראשון בפולין”

בתמונה הקטנה: דיוקן מאת אלכסנדר רוזלין, 1774 (מתוך ויקיפדיה)

רגיל

קאה וואלא

אדית קאהבנג וואלא, נולדה ב-1965

“גם אני חטאתי בעבר בחשיבה כזאת [שעדיף ליצור שינוי ‘מבחוץ’ ולא בפוליטיקה]… אבל עם הזמן התברר לי שבסופו של דבר, תמיד מצאתי את עצמי מול הממשלה, שאיכשהו מציבה חומה או מכשול לניהול העסקים או ליוזמות קהילתיות… התברר לי שאי-אפשר ליצור שינוי מבחוץ. היום אני קוראת לאפריקאים משכילים שמנסים ליצור שינוי בעזרת החברות והארגונים שלהם, ‘איך תוכלו לשנות חברה עם ממשלה גרועה? תראו לי מדינה אחת שהצליחה לשנות את מצבה הכלכלי או בעיות אחרות כשבראשה עומדת ממשלה גרועה. אין אף אחת כזאת!’ אני מאמינה מאוד שרק למדינה יש את הכוח, הסמכות והלגיטימציה לבצע את סוג השינוי המקיף שנדרש.”
(מתוך ריאיון עמה על “שחרור הפוטנציאל של אפריקה“, מרץ 2013)

היום, לפני 54 שנים, נולדה קאה וואלא, יזמית ופוליטיקאית קמרונית. ב-1995 ייסדה חברת ייעוץ בינלאומית למנהיגות וניהול, כיום החברה המובילה בקמרון בתחום האסטרטגיה והפיתוח. היא חברה בפורום היזמות העולמי ובמחלקת המסחר האמריקאית, וב-2007 הכיר בה הבנק העולמי כאחת היזמיות המשפיעות ביותר על הסביבה העסקית באפריקה. היא שימשה כיועצת ל”חזית הסוציאל-דמוקרטית”, מפלגת האופוזיציה הגדולה בקמרון, עד שב-2007 החליטה להיכנס בעצמה לפוליטיקה ונבחרה למועצת העיר דואלה. ב-2010 נבחרה ליו”רית “מפלגת העם” – והייתה לאישה הראשונה המתמודדת על נשיאות קמרון.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתראיינת לאתר חדשות בקמרון, אוקטובר 2018: “קאה וואלא מבטיחה להדיח את בייה [נשיא קמרון], ואומרת שהמשבר האנגלופוני לא יסתיים כל עוד בייה נשאר בשלטון

בתמונה הקטנה: נואמת בכנס “מפלגת העם של קמרון”, ינואר 2015

רגיל

תהמינה דוראני

תהמינה דוראני, נולדה ב-1953

היום, לפני 66 שנים, נולדה תהמינה דוראני, סופרת וציירת פקיסטנית הפעילה למען נשים וילדים. בספרה הראשון “אדוני הפאודלי” (1991) חשפה שחיתויות במערכת הפוליטית וכן אלימות שספגה מבעלה לשעבר, פוליטיקאי בכיר; בתגובה, החברה הפקיסטנית השמרנית וגם משפחתה התנכרו אליה. בחפשה אחר דרך חיים חדשה, הקדישה עצמה לשיקום נשים נפגעות אלימות ולשינוי חברתי-רוחני לצד הפילנתרופ עבדול-סתאר אידהי, וייסדה את “קרן תהמינה דוראני” למען דרך ההומניטריזם והסובלנות, חיזוק עצמאות כלכלית בקרב נשים, שיקום ילדים באזורי מלחמה וביסוס פקיסטן כמדינת רווחה חברתית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צילום מסך מתוך ריאיון עם תהמינה דוראני “על גברים, נשים והמצב החברתי בפקיסטן”, ב”דון.דוט.קום”, אתר החדשות המוביל באנגלית בפקיסטן, פברואר 2013

בתמונה הקטנה: מתראיינת לתקשורת, אפריל 2018

רגיל

תקוה לוי

תקוה לוי, 2012-1960

היום, לפני 59 שנים, נולדה תקוה לוי, אשת חינוך, פעילה חברתית ופמיניסטית מזרחית ישראלית. הניכור שנכפה עליה מנוף ילדותה, כשאותרה כמחוננת ונשלחה לפנימייה, היווה מנוף למפעל חייה: עמותת הל”ה, הפועלת לקירוב הורים מקבוצות מוחלשות לעשייה הפדגוגית ומקדמת חינוך שוויוני לילדים מכל הקשת החברתית. ב-1996 יצרה לוי מהפכה בפמיניזם בישראל, כשהובילה את הכנס הפמיניסטי המזרחי הראשון תחת הכותרת “אנחנו כאן וזה שלנו”. היא הייתה מהראשונות שהנכיחו את הגדרתן העצמית כיהודיות-ערביות, ומנקודת מבט זו פעלה רבות למען שיתוף פעולה, דיאלוג ושלום בין יהודים וערבים.

“אם נבחן את המצעים של כל מפלגות השמאל, נקשיב לנאומים של פוליטיקאים ואנשי רוח המדברים על שלום, משום מה, השורה התחתונה, במקרה הטוב, היא ‘שתי מדינות לשני עמים בגבולות 67’. 
“הבה נינשא לרגע על כנפי דמיוננו המזרחי ונתאר לעצמנו שהגענו למצב זה. אני שואלת – ומה אז? תמו המשאלות, תמו החלומות, תמו השאיפות? הטענה שלי היא שמצב זה הוא השלב הראשון בסולם […]
“ברגע שתשתקף במראה הדמות [של הערבי] ללא המסכה שהאשכנזים תפרו, המזרחים יפסיקו לפחד שמא יזהו אותם עם הערבים. אנחנו הרי יהודים-ערבים. וזה יקרה רק כשתקום מדינה פלסטינית ויהיה גבול פתוח.
“הימין והשמאל האשכנזי הינם גזירה שווה, כיוון ששניהם פוחדים פחד מוות מהשלב בו פלסטינים ומזרחים יקבעו עובדות בשטח של חיים ללא שום מחיצות מלאכותיות – מציאות […] בה כולם יהיו אזרחים שווים בפני חוק צודק.
“[זהו] האקט שייתן את הלגיטימציה למזרחים. רק אז יחזרו לחיות כמו שחיו כאן, בטולדו, לפני 900 שנה; רק אז יחזרו לחיות כמו שחיו ההורים שלי בעיראק לפני שהתחיל הסיפור הזה שנקרא ציונות. ורבותי, ההורים שלי לא היו בגטו יהודי, ההורים שלי חיו בין ערבים, וחיו טוב!”
(מתוך נאומה “לחלום את העתיד“, ב”מפגש טולדו, מזרחים ופלסטינים למען דיאלוג ישראלי-פלסטיני”, יולי 1989)

עוד על תקוה לוי ב”ויקיפדיה”

עוד על עמותת הל”ה (הורים למען החינוך בשכונות ובעיירות הפיתוח), ב“ויקיפדיה” ובאתר העמותה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: תקוה לוי במשרדי הל”ה, מתוך “הומאז’ לתקוה” באתר “העוקץ” במלאת שלושים יום לפטירתה (צילום: אביטל מוזס-חיים, המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית)