עמוד 1
רגיל

שולה קשת

שולה קשת, נולדה ב-1959

“מצבן של נשים מקהילות של צבע באזורי מצוקה תמיד יהיה גרוע משל הגברים ומשל נשים מהקבוצה ההגמונית, ואם נשאיר את המאבק הזה לממסד או לקבוצה ההגמונית, נמשיך להיתפס כקהילה שזקוקה לשיקום. התופעה של אנשים שבאים מבחוץ לעזור למסכנים ולאומללים, היא הדרך של ההגמוניה לשמר את המצב החברתי הזה”

היום, לפני 60 שנים, נולדה שולה קשת, אמנית רב-תחומית, אשת חינוך, יזמת ופעילה חברתית ישראלית. ממייסדות תנועת “אחותי – למען נשים בישראל” ומקימת “בית אחותי” ו”מרכז אהטה” (אחותי באמהרית); ממובילות המאבק של תושבי דרום ת”א נגד גירוש הפליטים; ממייסדות הארגון “לבי במזרח”; יוזמת אירועי “לילה שחור”, קואליציית סחר הוגן וכלכלה פמיניסטית, ועוד מגוון יוזמות המקדמות דיאלוג ושותפות בין נשים מקהילות פריפריאליות שונות. ב-2018 נבחרה ליו”ר ועד השכונה של נווה שאנן ולמועצת העיר ת”א-יפו, והאגודה לזכויות האזרח העניקה לה את אות זכויות האדם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: תנועת “אחותי” מציגה את גיליון “לחם, בגד, קורת גג” (ללא קרדיט). מתוך אתר “דבר העובדים בארץ ישראל”.

רגיל

שרון אברהם-ויס

שרון אברהם-ויס, נולדה ב-1969

היום, לפני 50 שנים, נולדה שרון אברהם-ויס, משפטנית ופעילה חברתית ישראלית, הפועלת רבות לקידום זכויות חברתיות-כלכליות וזכויות נשים, כגון שינוי ייעודי קרקע לרעת אוכלוסיות מוחלשות, מאבק עובדי הקבלן, אחריות מעבידים להטרדה מינית ואפליית עובדים בשל גיל או מגדר. ב-2001 הייתה ממייסדות “איתך-מעכי – משפטניות למען צדק חברתי” לקידום זכויות נשים משכבות מוחלשות, ב-2008 הקימה את הקליניקה לאחריות חברתית של תאגידים, וב-2009 הקימה ועמדה בראש נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה של משרד הכלכלה. מאז 2014 היא מכהנת כמנכ”לית האגודה לזכויות האזרח.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דוברת מטעם האגודה לזכויות האזרח בישראל בקהילת בית שלום בסיאטל, וושינגטון, אוקטובר 2015

בתמונה הקטנה: מתוך רשימת הצוות המנהל באתר האגודה לזכויות האזרח

רגיל

גרטרוד פרוטיין

גרטרוד איזבל פרוטיין, 2005-1914

היום, לפני 105 שנים, נולדה גרטרוד פרוטיין, אשת חינוך ופוליטיקאית מגרנדה, “הגברת הראשונה של התיירות” ומהפמיניסטיות המשפיעות ביותר באיים הקריביים. היא ייסדה את השלוחה הקריבית של ארגון הנשים ההתנדבותי “מועדון הסוֹרוֹפּטימיסטיות”. לאחר כ-25 שנים בהוראה, ב-1957 הייתה לאישה הראשונה שנבחרה למועצה המחוקקת של גרנדה, וכיהנה בוועדות החינוך והרווחה. שנה אחר כך הייתה לנציגה הראשונה בפדרציה של איי הודו המערבית. בשנות ה-60 הקימה את התאחדות התיירות של גרנדה, ייסדה סדנאות לקידום תיירות למלונאים, לנהגי מוניות ולסוחרים, והפכה את גרנדה ליעד תיירותי מבוקש.

עוד על גרטרוד פרוטיין

עוד על “מועדון הסורופטימיסטיות“, מארגוני הנשים הגדולים בעולם, המשמש כמשקיף באו”ם ומייעץ לאונסק”ו וליוניצף, שבמסגרתו מתנדבות בעלות מקצועות חופשיים ונשות עסקים למען שיפור חייהן של נשים וילדות

פייסבוק

התמונות מתוך ויקיפדיה, זכויות לג’ים רודין, Yellow Poui Art Gallery

רגיל

יסמין אבו פריחה

ד”ר יסמין אבו פריחה, נולדה ב-1989

היום, לפני 30 שנים, נולדה יסמין אבו פריחה, רופאה ופעילה חברתית בדואית ישראלית. עוד בהיותה תלמידת תיכון הקימה, במסגרת עמותת LEAD לפיתוח מנהיגות צעירה בישראל, מרכז העשרה והעצמה לנערות בדואיות בתל שבע. היא עובדת כרופאה פנימית במרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע ומרצה בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית. מייסדת ומנכ”לית ארגון “ג’נסיס”, המנגיש בדיקות סקר גנטיות לאוכלוסייה הבדואית, ששיעור הסובלים ממחלות גנטיות ותמותת התינוקות בה גבוהים בהרבה מהממוצע. היא פעילה גם בפרויקט ואדי עתיר, חווה חקלאית קהילתית המבוססת על תכנון בר-קיימא.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: מתוך נאומה בוועידת איפא”ק, מרץ 2019

התמונה הקטנה: מתוך אתר “a-list“, מאגר מומחים ודוברים ערבים בישראל

רגיל

סמירה חורי

סמירה חורי, נולדה ב-1929

היום, לפני 90 שנים, נולדה סמירה חורי, פעילה פמיניסטית, חברתית ופוליטית ערבייה ישראלית. ב-1948 סייעה לפליטים שהגיעו לעירה נצרת, ובעקבות זאת הצטרפה למפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק”י), למאבק למען מעמד הפועלים ונגד הממשל הצבאי. בשנות ה-50 הקימה את הארגון “אלנהדה אלניסאאיה” לקידום נשים בחברה הערבית ולעידודן לפתח תודעה חברתית ופוליטית. בשנות ה-70 הייתה ממייסדות תנד”י, תנועה פמיניסטית יהודית-ערבית למען שלום ושוויון. ב-1974 הייתה לאישה הערבייה הראשונה שכיהנה כחברת מועצת עיר. ב-1991 הייתה מיוזמות המקלט הראשון לנשים ערביות קורבנות אלימות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: סמירה חורי (מחזיקה זר פרחים), לשמאלה תמר גוז’נסקי (עם השלט “שוויון בין המינים, שלום בין העמים”), ולימינה מנכ”לית תנד”י פתחיה סגייר, בתהלוכת יום האישה בנצרת, מרץ 2007

בתמונה הקטנה: סמירה חורי מקבלת מח”כ עאידה תומא-סלימאן תעודת הוקרה מטעם ועדת הכנסת לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי (צילום: אל אתיחאד).
מתוך כתבה באתר מק”י, “ח”כ תומא-סולימאן ביום האשה: קיים פער רב בין החוקים לבין המציאות“, מרץ 2016

רגיל

נוזיזווה מדלאלה-רוטלג’

נוזיזווה שרלוט מדלאלה-רוטלג’, נולדה ב-1952

היום, לפני 67 שנים, נולדה נוזיזווה מדלאלה-רוטלג’, פוליטיקאית דרום-אפריקאית בת הזולו. היא הייתה פעילה ב”קונגרס הלאומי האפריקאי”, מחתרת המאבק באפרטהייד. ב-1992 הייתה מנהלת קואליציית הנשים הלאומית, שהוקמה כדי להבטיח שנשים מכל התחומים והמגזרים יהיו שותפות בבניית החוקה החדשה. ב-1993 נבחרה לפרלמנט, ולימים כיהנה כסגנית שר הביטחון, סגנית שר הבריאות ודוברת בית הנבחרים. היא נודעת במיוחד כמי שהובילה את המאבק באיידס בדרום אפריקה, והתנגדה נחרצות להכחשות הממשלה לגבי חומרת המגפה ולטיפולים האלטרנטיביים שעודדה המדינה במקום אלה שנבדקו מדעית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פאנל שנערך במרץ 2014 ע”י ארגון “שוויון עכשיו”, ארגון זכויות אדם בינלאומי שפועל להגנה ולקידום של זכויות נשים וילדות ברחבי העולם, בין היתר בסוגיות של סקסיזם בחוק, אלימות מינית, מילת נשים, סחר בנשים למטרות מין וצורות נוספות של אלימות ואפליה נגד נשים וילדות.
משתתפות בפאנל (מימין לשמאל): נוזיזווה מדלאלה-רוטלג’, כמייסדת ומנכ”לית “חיבוק לכבוד”, ארגון זכויות אדם דרום-אפריקאי שנאבק בסחר בנשים למטרות מין ובניצול מיני; רייצ’ל מורן, שורדת סחר אירית ואקטיביסטית בארגון האירי “ספייס”, הפועל לשינוי דעת הקהל לגבי זנות ולהכרה בה כניצול מיני וכסוג של הפרת זכויות אדם; ולורן הרש, עורכת דין ומנהלת הארגון האמריקאי “עולם ללא ניצול”.
מתוך אלבום של “שוויון עכשיו” בפליקר

בתמונה הקטנה: נוזיזווה מדלאלה-רוטלג’, כיו”רית “אינייתלו”, המכון הדרום-אפריקאי לקידום: לבנייה, שימור ושיפור של מערכות תמיכה, כישורים ותקציבים עבור ארגונים ומוסדות פילנתרופיים אזרחיים.
מתוך כתבה על “גישור פערים בין הממשלה לאנשים“, אתר התקשורת העצמאית הדרום-אפריקאי IOL, אוגוסט 2015

רגיל

אלואיזה דיאז

אלואיזה דיאז אינסונזה, 1950-1866

היום, לפני 153 שנים, נולדה אלואיזה דיאז, הרופאה הראשונה בצ’ילה ובדרום אמריקה בכלל. היא החלה ללמוד בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת צ’ילה ב-1880, זמן קצר לאחר שעבר חוק המתיר לנשים ללמוד באוניברסיטה, ואחר כך עבדה כמנהלת הרפואית של בית הספר להכשרת מורות. לימים קודמה לתפקיד המפקחת הראשית על שירותי הרפואה בבתי הספר בצ’ילה, תפקיד שבמסגרתו הנהיגה ארוחות בוקר בבתי ספר ומבצעי חיסונים לתלמידים, וכן ניהלה קמפיינים למאבק באלכוהוליזם ולטיפול ברככת ובשחפת. כפילנתרופית, היא הקימה כמה גני ילדים, מרפאות חינם לעניים ומבנים לבתי ספר.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: מהמוזיאון הלאומי לרפואה

התמונה הקטנה: מארכיון אוניברסיטת צ’ילה, דיאז יושבת משמאל, מוקפת בעמיתיה הגברים

התמונות מתוך הכתבה “הסיפור של החלוצה אלואיזה דיאז, הרופאה הראשונה באמריקה הלטינית“, באתר חדשות העולם בספרדית של ה-BBC

רגיל

ז’אן-מארי רות’-רולנד

ז’אן-מארי רות’-רולנד, 1995-1937

היום, לפני 82 שנים, נולדה ז’אן-מארי רות’-רולנד, מחנכת, עובדת סוציאלית ופוליטיקאית מהרפובליקה המרכז-אפריקאית. היא עבדה כמפקחת על מערכת החינוך בזמן המעבר מקולוניה צרפתית למדינה עצמאית, עבדה עם נוער רחוב וניהלה את הצלב האדום במדינה. ב-1979 החלה לייעץ לממשלה, ומונתה לשרה לקידום מעמד הנשים. לאחר שחשפה מעילה של שני שרים בכספי ממשלה, הורה הנשיא קולינגבה להאשימה בהסתה, והיא הורשעה ונאסרה. מייד עם שחרורה ב-1991 הקימה מפלגה משלה, נבחרה לפרלמנט, ומונתה לשרת הרווחה. ב-1993 הייתה לאישה האפריקאית הראשונה שהתמודדה בבחירות לנשיאות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מודעת ההספד שלה ב”ניו יורק טיימס

בתמונה הקטנה: צילום של אנדרטה לזכרה בבקומה, הרפובליקה המרכז-אפריקאית (מתוך ויקיפדיה)

רגיל

אווה אסטרדה קאלאו

אוונג’לינה אסטרדה קאלאו, 2017-1920

היום, לפני 99 שנים, נולדה אווה אסטרדה קאלאו, פעילה חברתית ופוליטיקאית פיליפינית. כאשת חינוך ועובדת סוציאלית פעלה במסגרת ארגונים חברתיים שונים לקידום תרבות, שלום, תעשייה מקומית, זכויות נשים ורווחת ילדים. ב-1965 נבחרה לסנאט, תפקיד שבו ניסחה חוקים רבים בתחום החינוך, ביניהם העלאת שכר לצוות ההוראה בבתי ספר ציבוריים, הקמת מועצות חינוך מקומיות וכתב זכויות לתלמידים. כשהנשיא פרדיננד מרקוס הפך את שלטונו לאוטוריטרי, היא הייתה ממנהיגות האופוזיציה וממובילות מהפכת העם, שהצליחה ב-1986 להפיל את המשטר ולהשיב את הדמוקרטיה לפיליפינים.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: מתוך הספרייה הלאומית של הפיליפינים, מוזיאון וספריית הנשיא

התמונה הקטנה: מתוך כתבת הספד באתר החדשות הפיליפיני ABS-CBN 

רגיל

חנה רדו

חנה רדו, נולדה ב-1959

“אני מאמינה באנשים בכלל ובאנשים עם אג’נדה בפרט. אני מאמינה שדברים רעים קורים כאשר אנשים טובים שותקים. אני לא יושבת על הגדר; כשאני רוצה להשפיע, אני פועלת ועושה.”

היום, לפני 60 שנים, נולדה חנה רדו, אשת עסקים, פרסומאית ויזמת חברתית ישראלית, משנה למנכ”ל קבוצת מקאן בישראל. במטרה לעודד תעסוקה בפריפריה הקימה את “מקאן וואלי”, סוכנות לניו מדיה במצפה רמון, ואת “ספרינג וואלי”, סוכנות לשיווק דיגיטלי בעמק המעיינות. כנשיאת “סופרסונס” היא פועלת רבות לקידום שוויון מגדרי בדירקטוריונים, בכנסים ובעוד צומתי השפעה והחלטה במשק ובחברה בישראל.

הציטוט והתמונה הגדולה מתוך האתר של חנה רדו

התמונה הקטנה מתוך ויקיפדיה (צילום: בן אומנסקי)

עוד על “סופרסונס – נשים, חיבורים והזדמנויות”

פייסבוק

רגיל

אנה אנגלהרדט

אנה אנגלהרדט, 1903-1838

היום, לפני 181 שנים, נולדה אנה אנגלהרדט, פעילה למען זכויות נשים, סופרת ומתרגמת רוסייה. היא למדה שפות באחד מבתי הספר הבודדים שהיו פתוחים בפני נשים, החלה לתרגם ספרי ילדים ולעבוד בחנות ספרים, וב-1863 הייתה ממייסדות קואופרטיב הנשים הראשון להוצאה לאור ברוסיה. היא תרגמה לרוסית עשרות יצירות ספרותיות מרחבי אירופה, ערכה מגזין לספרות זרה וחיברה ב-1877 את המילון הגרמני-רוסי השלם הראשון. היא הייתה גם פעילה בתנועת הנשים, סייעה בהקמת “מוסדות בסטוז’ב” שהעניקו השכלה גבוהה לנשים, ניהלה את איגוד הנשים הרוסי לצדקה וייסדה את המכון הרפואי לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מעבדת כימיה לנשים במסגרת “מוסדות בסטוז’ב” [מקור]

רגיל

אריקה גארנר

אריקה גארנר-סנייפס, 2017-1990

“כשאני דורשת צדק, זה אף פעם לא רק בשביל אבא שלי. זה בשביל הבת שלי; בשביל הדור הבא של אפרו-אמריקאים […] אנחנו לא הדור הראשון של שחורים אמריקאים שקמים ודורשים את הזכות האנושית הבסיסית לחיות, וגם לא נהיה האחרונים. אבל אני יודעת שעולם טוב יותר הוא אפשרי”
[מתוך מאמר שכתבה, “חיים של אנשים שחורים כמו אבא שלי אמורים להיות חשובים באמריקה; לכן אני תומכת בברני סנדרס“, “וושינגטון פוסט”, ינואר 2016]

היום, לפני 29 שנים, נולדה אריקה גארנר, אקטיביסטית אמריקאית למען רפורמה בעבודת המשטרה. ב-2014 נהרג אביה במהלך ניסיון מעצר, ובעקבות זאת החלה להוביל צעדות דו-שבועיות מתוקשרות באזור שבו מת והקימה קרן להנעת קהילות בכל רחבי העולם לפעול למען צדק חברתי ומודעות פוליטית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: גארנר מובילה צעדת מחאה בניו יורק ב-2014, לאחר שחבר מושבעים החליט שלא להרשיע שוטר שהיה מעורב במות אביה, אריק גארנר. מתוך הספד שנכתב עליה עם מותה מהתקף לב, בבלוג “two-way” (צילום: אנדרו ברטון/גטי אימג’ז)

בתמונה הקטנה: גארנר ב-2015, מתוך כתבת הספד באתר ה”סנט לואיס אמריקן”

רגיל

רימה ננוואטי

רימה ננוואטי, נולדה ב-1964

היום, לפני 55 שנים, נולדה רימה ננוואטי, עובדת סוציאלית הודית. מאז 1999 היא מכהנת כמזכ”לית “סיווה”, איגוד הנשים העובדות בסקטור הלא-פורמלי בהודו, כמו רוכלות, חקלאיות, עובדות כפיים ובעלות מלאכה באזורים הכפריים והעניים. תחת ניהולה התרחבה פעילות הארגון למדינות נוספות באסיה ובאפריקה, והוקמו קבוצות להעצמה ולהסתמכות עצמית וכן רשתות להפצה קמעונאית של הסחורות המיוצרות ע”י חברות הארגון אל עשרות אלפי משקי בית. ב-2001 יזמה תוכנית שיקום עבור קורבנות רעידת האדמה במדינה ההודית גוג’ראט, ושנה אחר כך עבור נפגעי המהומות בין ההינדים למוסלמים במדינה.

עוד על רימה ננוואטי

עוד על “סיווה“, איגוד הנשים העצמאיות של הודו

עוד על אלה בהאט, מייסדת “סיווה”

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך סרטון של DSP Mutual Fund על פועלה למען העצמת נשים בדרך של חינוך כלכלי

בתמונה הקטנה: רימה ננוואטי בפגישה עם אנשי עסקים משפיעים בהודו, מרץ 2017

רגיל

אדיס דה-פיליפ

יהודית (אֶדיס) דה-פיליפ, 1978-1912

היום, לפני 107 שנים, נולדה אֶדיס דה-פיליפ, זמרת סופרן ישראלית ילידת ארה”ב, מייסדת האופרה הישראלית. ב-1934 קיבלה את תפקידה הראשון – ויולטה ב”לה טראוויאטה” בניו יורק, זכתה לביקורות מהללות, והחלה להופיע בכל רחבי אירופה ואמריקה. ב-1945 הופיעה בערב חגיגי שארגנה “המגבית היהודית”, שם שמעה עדויות של יהודי בריה”מ וניצולי שואה, והחליטה לעלות לארץ ישראל על מנת “לחזק את האופרה העממית ולבנות היכל אופראי מכספים שיצטברו מהופעותיי ומתרומות שאגייס”. ב-1947 אכן הקימה את האופרה הישראלית, והייתה המנהלת האמנותית והבמאית שלה עד יום פטירתה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אדיס דה פיליפ בתפקיד ויולטה ב”לה טראוויאטה”, לצד פאולו גורין בתפקיד אלפרדו, באופרה הארצישראלית העממית, 1945

בתמונה הקטנה: אדיס דה פיליפ בשנת 1958 (צילום: משה פרידן, מתוך אוסף התצלומים הלאומי)

רגיל

צ’נג ין

המאסטרית צ’נג ין, נולדה בשם צ’ין-יון וונג ב-1937

היום, לפני 82 שנים, נולדה צ’נג ין, מורה בודהיסטית ופילנתרופית טייוואנית, אחת מ”ארבעת מלכי השמים” וממובילות הבודהיזם ההומניסטי בטייוואן. היא הפכה לנזירה בהשפעת חוויותיה כילדה תחת הכיבוש היפני ובהשראת פועלן של נזירות קתוליות לאחר מלחה”ע השנייה. ב-1966 ייסדה את המרכז הבודהיסטי לסיוע וחמלה, “טסו צ’י”. מקבוצה של 30 עקרות בית שחסכו כמה סנטים מדי יום כדי לסייע לנזקקים ולעניים, צמח המרכז לאחד הארגונים ההומניטריים הגדולים בעולם – המפעיל בתי חולים, בתי ספר, תחנות מיחזור, בנק מח עצם וצוותי שיקום לאחר אסונות טבע ב-47 מדינות ע”י כ-10 מיליון חברים.

עוד על צ’נג ין

עוד על טסו צ’י, המרכז הבודהיסטי לסיוע וחמלה

עוד על “ארבעת מלכי השמים” בקוסמולוגיה הבודהיסטית, שלפיה כל אחד מהמאסטרים הגדולים שייך לאחת מרוחות השמים (צ’נג ין היא המאסטרית של המזרח)

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צ’נג ין, מתוך “מייסדת טסו צ’י בין 100 המשפיעים ביותר של ‘טיים’“, כתבה ב”טאיפיי טיימז”, אפריל 2011 (התמונה באדיבות מרכז טסו צ’י)

בתמונה הקטנה: מתנדבת של “טסו צ’י” בקנדה מספרת קשישים בחינם, מתוך “מתנדבי טסו צ’י בקנדה עוזרים בכל מקום שאפשר“, כתבה ב”ונקובר קורייר”, העיתון הקהילתי הנפוץ ביותר בקנדה, דצמבר 2017

רגיל

מרי רייבי

מרי רייבי, 1855-1777

היום, לפני 242 שנים, נולדה מרי רייבי, אשת עסקים אוסטרלית. ב-1791 הייתה נערה יתומה באנגליה, תחת זהות בדויה של בן בשם ג’יימס בורו, נתפסה על גניבת סוס, הורשעה וגורשה כעבריינית לאוסטרליה. שלוש שנים אחר כך נישאה לקצין זוטר בספינת סחר בריטית, והם הקימו חווה קטנה ליד סידני. עסקי המסחר שניהלו יחד שגשגו והתרחבו לסין ולהודו, ועברו לניהולה הבלעדי עם פטירתו ב-1811. ככל שרכשה עוד ועוד כלי שיט, אדמות ומבנים, צברה מוניטין אגדי במושבה ניו סאות’ ויילס כאשת עסקים מצליחה ופיקחית, ונחשבה למודל לחיקוי גם בשל פעילות הצדקה הענפה שלה ותמיכתה בכנסייה ובחינוך.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מיניאטורה של מרי רייבי, צבעי מים על שנהב, 1835~. מתוך אוסף ספריית מיטשל, הספרייה הלאומית של ניו סאות’ ויילס

בתמונה הקטנה: דמותה המופיעה על שטר של 20 דולר אוסטרלי מאז 1994. מתוך דף הביוגרפיה שלה במכון רייבי לחקר מנהיגות נשית, הקרוי על שמה

רגיל

קמלה באסין

קמלה באסין, נולדה ב-1946

היום, לפני 73 שנים, נולדה קמלה באסין, סוציולוגית, פעילה פמיניסטית, משוררת וסופרת הודית. מחקריה על התפתחות האדם שימשו אותה לזיהוי של פיתוחים חדשניים וליצירת רשתות בין אנשים ובין מדינות באסיה במסגרת עבודתה בארגון המזון והחקלאות של האו”ם. ב-2002 הקימה את רשת “סנגט”, המקדמת יישום של תיאוריה פמיניסטית והעמקת הבנת הקשרים בין מגדר, מעמד, צדק חברתי, פיתוח בר-קיימא, שלום וזכויות אדם. היא גם ממובילות התנועה הגלובלית “מיליארד נשים מתעוררות” (לביטוי הסטטיסטיקה ולפיה אחת משלוש נשים בעולם תיאנס במהלך חייה), הפועלת למיגור אלימות מינית.

“בגלל שאני בת, עליי ללמוד.

אחרי שזמן רב נמנע ממני, עליי ללמוד.
כדי שהחלומות שלי ינסקו, עליי ללמוד.
כדי שהידע שלי יאיר באור חדש, עליי ללמוד.
כדי לנצח בקרבות שנגזרו עליי, עליי ללמוד.
בגלל שאני בת, עליי ללמוד.

כדי להימלט מחיי עוני, עליי ללמוד.
כדי לזכות בעצמאות, עליי ללמוד.
כדי להיאבק בתסכול, עליי ללמוד.
כדי למצוא השראה, עליי ללמוד.
בגלל שאני בת, עליי ללמוד.

כדי להדוף את האלימות הגברית, עליי ללמוד.
כדי לשבור את שתיקתי, עליי ללמוד.
כדי לנפץ את הפטריארכיה, עליי ללמוד.
כדי למוטט כל היררכיה, עליי ללמוד.
בגלל שאני בת, עליי ללמוד.

כדי ליצור אמונה שאוכל לסמוך עליה, עליי ללמוד.
כדי לבסס חוקים צודקים, עליי ללמוד.
כדי לנקות מאות שנים של אבק, עליי ללמוד.
כדי להטיל ספק בכול, עליי ללמוד.
בגלל שאני בת, עליי ללמוד.

כדי להבחין בין רע לטוב, עליי ללמוד.
כדי למצוא קול חזק, עליי ללמוד.
כדי לכתוב שירה פמיניסטית, עליי ללמוד.
כדי להקים עולם שבנות שייכות אליו, עליי ללמוד.
בגלל שאני בת, עליי ללמוד.”

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך הכתבה “קמלה באסין: על פמיניזם בפקיסטן ובהודו”, בפורטל “פמיניזם בהודו“, אוקטובר 2017

בתמונה הקטנה: באסין במאי 2016, מתוך דף הפייסבוק שלה

רגיל

אסתר אפואה אוקלו

אסתר אפואה אוקלו, 2002-1919

היום, לפני 100 שנים, נולדה אסתר אפואה אוקלו, יזמת מגאנה, חלוצת המיקרו-הלוואות לעידוד עסקים קטנים, זוכת פרס אפריקה למיגור הרעב. בשנות ה-40 פתחה את העסק הרשמי הראשון לעיבוד מזון בחוף הזהב שבמפרץ גינאה – עסק לייצור ריבות ומיצים; הצלחתו איפשרה לה ללמוד בביה”ס הטובים ביותר באנגליה על בישול, שימור מזון וגינון. ב-1956 איגדה יצרני מזון מקומיים כדי לעודד צריכה מקומית בגאנה, וב-1964 מונתה למנהלת רשות המזון הלאומית. החל משנות ה-70 התמקדה בהעצמה כלכלית של נשים וייסדה את “רשת הבנקאות העולמית לנשים”, המספקת להן גישה לאשראי ולהלוואות קטנות לעסקים.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונות מתוך עמוד המספר את סיפורה באתר “רשת הבנקאות העולמית לנשים” ומציג את ה”גוגל דודל” שהוקדש לה באפריל 2017

רגיל

אנורדהה קוירלה

אנורדהה קוירלה, נולדה ב-1949

היום, לפני 70 שנים, נולדה אנורדהה קוירלה, פעילה חברתית נפאלית, מייסדת ומנהלת “מאיטיי”, מלכ”ר לסיוע לקורבנות סחר מין. מאיטיי (“בית אמא” בנפאלית) סייע עד כה בחילוץ ובשיקום של עשרות אלפי נשים וילדים מבתי בושת בהודו, ומפעיל עבורן בקטמנדו ובערי הגבול בין נפאל והודו מקלטים ובתי מעבר, מרכזי שיקום, חינוך והכשרה, ייעוץ משפטי ופסיכולוגי והוספיס רפואי. הארגון פועל גם באפיק המשפטי נגד העבריינים האחראים לסחר בנשים ובמין, וכן להעלאת מודעות ציבורית לסוגיה חשובה זו ברמה הבינלאומית. בינואר 2018 מונתה קוירלה למושלת מחוז – האישה הראשונה במעמד זה בנפאל.

“אני רוצה לחיות בחברה שאין בה סחר בבני אדם. ואני מבקשת מכולם להצטרף אליי כדי ליצור אותה. עלינו לעשות זאת למען כל הבנות שלנו.”
מתוך נאומה בעת קבלת פרס “גיבורת השנה” של CNN לשנת 2010 (בתמונה הקטנה)

בתמונה הגדולה: “אנורדהה קוירלה, האישה שנאבקת בסחר בנשים בנפאל ומחוץ לה“, מתוך הבלוג “פורום הכבוד האנושי”, אפריל 2013

ויקיפדיה

עוד על “מאיטיי” באתר הארגון

פייסבוק

רגיל

אגנס מרי מנסור

אגנס מרי מנסור, 2004-1931

היום, לפני 88 שנים, נולדה אגנס מרי מנסור, נזירה קתולית וד”ר לביוכימיה אמריקאית, בת למהגרים מלבנון. לאחר 30 שנות עבודה הומניטרית מטעם הכנסייה, ב-1983 מונתה לנהל את מחלקת הרווחה של מישיגן, שבמסגרתה ניתן מימון להפלות עבור נשים חסרות אמצעים. בתגובה, בצעד נדיר, הציב לה הוותיקן אולטימטום: להתפטר או לעזוב את הכנסייה. היא בחרה בתפקידה כמנהלת הרווחה והצליחה, בין היתר, להגיע לשיא באיתור הורים מזניחים, ליזום תוכניות תמיכה באמהות בנות עשרה ולהרחיב את הסיוע לנפגעות אלימות במשפחה. היא גם ייסדה ארגון למען בריאות והשכלה של ילדים החיים בעוני.

“האמונה שלי תמיד הייתה עמוקה מספיק כדי לשרוד ארגון המורכב מבני אדם, שלכולם יש חולשות ופגמים. אני לא חושבת שעלינו לאפשר לבני אדם, גם אם הם מייצגים את האל, להתערב במערכת היחסים שלנו עם האל…
ככל הנראה קשה יותר לשמור על אמונה קתולית בימינו, מפני שאנו נדרשים ליותר אחריות אישית, שיפוט עצמי, בחירה אישית, אשר נכנסים לתוך מערכת קבלת ההחלטות האישית שלנו. פעם, דברים היו הרבה יותר ‘שחור או לבן’. זה תמיד היה אחד הכשלים של הכנסייה; הכול היה שחור-לבן, והיה עליך ללכת בעקבות הוראת הכנסייה מבלי להטיל ספק. המדיניות הייתה: אל תחשבו על זה, אל תקראו אפילו בכתבי הקודש, שמא תפרשו אותם לא נכון. והיה משהו מנחם בסדר הזה של הדברים.
אבל דברים אינם שחורים ולבנים. על מנת שיהיו לדברים משמעות והיגיון עבורך, עליך לתפוס את עצמך בידיים ולומר ‘אני לא לגמרי מבינ/ה את העניין, אבל אני מקבל/ת אותו’. כך, לפחות האחריות היא שלך. לפני כן, לא יכולת לקחת אחריות על הפעולות שלך. נכון, עכשיו קשה יותר, אבל לדעתי זה בריא יותר, כן יותר, אותנטי יותר. וזה מאפשר לבני אדם להיות חופשיים יותר.”
[הציטוט מתוך מאמר דעה שכתבה בנובמבר 1985, המסביר את בחירתה שלא לקבל את דעת הכנסייה (בתמונה הגדולה)]

ויקיפדיה

פייסבוק