עמוד 1
רגיל

ליליאן בטנקור

ליליאן הנרייט שרלוט בטנקור, 2017-1922

היום, לפני 95 שנים, נולדה ליליאן בטנקור, אשת חברה ואשת עסקים צרפתייה. כבר בגיל 15 החלה לעבוד כמתמחה בחברת “לוריאל”, שייסד אביה, חברת הקוסמטיקה והטיפוח הגדולה בעולם. כיום היא מחזיקת המניות העיקרית של החברה, הונה מוערך בכ-45 מיליארד דולר, והיא מדורגת במקום ה-14 ברשימת עשירי העולם – האישה הראשונה ברשימה, האדם העשיר/ה ביותר בצרפת וככל הנראה האישה העשירה ביותר בהיסטוריה. הקרן הפילנתרופית של בטנקור תומכת במחקר וחינוך מדעי, בפרויקטים חברתיים והומניטריים ובאמנויות, ומעניקה בין היתר את “פרס לוריאל-אונסק”ו לנשים במדע”.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אסתר פסריס

אסתר מותוני פסריס, נולדה ב-1964

היום, לפני 53 שנים, נולדה אסתר פסריס, יזמת חברתית, פילנתרופית ופוליטיקאית קנייתית, אחת הנשים המפורסמות והמשפיעות ביותר בקניה הן בעסקים והן בפוליטיקה. היא בוגרת לימודי משפטים ומנהל עסקים, השתתפה בתחרות “מיס קניה” ופעילה בקמפיינים למען זכויות נשים בקניה. פסריס ייסדה את חברת “אמצו אור”, הפועלת לשיפור תשתיות התאורה ברחובות ובכבישי קניה באמצעות שטחי פרסום חוצות, ואת “אחד ממיליון”, ארגון צדקה הנאבק בעוני ובאבטלה בקניה ומקדם פיתוח אורבני וכפרי. כיום היא מכהנת כנציגת הנשים של מחוז ניירובי וחברה במפלגת הקונגרס הלאומי של קניה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

שופטות יוצאות אתיופיה בישראל

שופטות יוצאות אתיופיה בישראל, 2016

“אני, הילדה שנולדה בכפר נידח באתיופיה, שעלתה לישראל בגיל צעיר, זוכה להיכלל בין שופטי ישראל” – היום, לפני שנה, נבחרו לראשונה בתולדות מדינת ישראל שתי נשים בנות העדה האתיופית לכהן כשופטות: עו”ד אסתר טפטה-גרדי מונתה לשופטת בביהמ”ש לתעבורה במחוז חיפה, ועו”ד אדנקו סבחת-חיימוביץ’ מונתה לשופטת בבית משפט השלום של מחוז מרכז. שתיהן פעילות גם במסגרת עמותת “טֶבֶקה – משפט וצדק לעולי אתיופיה” (“עשיית צדק” באמהרית), הפועלת לקידום יוצאי אתיופיה בישראל, נאבקת בגילויי אפליה וגזענות כלפי בני העדה ומספקת להם ייצוג משפטי.

 

בתמונה הגדולה: אסתר טפטה-גריידי עם משפחתה בטקס קבלת פנים אצל נשיא המדינה (שנייה מימין לריבלין, עם משקפיים)
בתמונה הקטנה: אדנקו סבחת-חיימוביץ’

עוד על “טֶבֶקה” באתר העמותה
רגיל

הלנה כגן

ד”ר הלנה כגן, 1978-1889

היום, לפני 128 שנים, נולדה הלנה כגן, רופאת הילדים הראשונה בארץ ישראל. היא למדה רפואה בשווייץ, אך בארץ ישראל לא הורשתה לעבוד כרופאה והועסקה כאחות בביה”ח העירוני בירושלים, וכן הכשירה נערות יהודיות וערביות לעבודה כאחיות. במהלך מלחה”ע ה-1, כשרוב הרופאים גויסו לשירות צבאי, כגן הפעילה מרפאה ובית חולים, ורכשה את אמון הקהילה היהודית והערבית גם יחד. היא ניהלה את מחלקת הילדים הראשונה בארץ, ייסדה מרפאות טיפת חלב מטעם ויצו, ובמהלך המצור על ירושלים במלחמת העצמאות מונתה לאחראית על כל המרפאות בעיר, כולל טיפול בפליטים מהשכונות הערביות.

ויקיפדיה

פייסבוק

תמונה גדולה: בעבודה, מתוך אתר “אהבת ירושלים

תמונה קטנה: מתוך אתר “רחוב משלה“, באדיבות ויצו

 

רגיל

צ’יממנדה נגוזי אדיצ’יה

צ’יממנדה נגוזי אדיצ’יה, נולדה ב-1977

היום, לפני 40 שנים, נולדה צ’יממנדה נגוזי אדיצ’יה, סופרת, פמיניסטית ופעילה חברתית ניגרית. ספרה הראשון “היביסקוס סגול”, העוסק במורשת הקולוניאלית והקתולית בניגריה בתקופת ההפיכה הצבאית באמצע המאה ה-20, זכה בפרס חבר העמים הבריטי והיה מועמד לפרסים נחשבים רבים, ביניהם פרס אורנג’ ופרס בוקר. ספרה הרביעי “אמריקנה”, העוסק בהגירה ובקונפליקט הגזעי בארה”ב, נבחר ע”י הניו יורק טיימס לאחד מעשרת הספרים הטובים ביותר לשנת 2013. ספריה של אדיצ’יה, העוסקים כולם בהשמעת קולן של תרבויות שהושתקו, זכו לשבחי הביקורת ותורגמו לכ-30 שפות (כולל עברית).

ויקיפדיה

פייסבוק

שיחת ה-TED שלה על “הסכנה שבסיפור יחיד” (עם כתוביות בעברית)

שיחת ה-TED שלה על כך ש”כולנו צריכות להיות פמיניסטיות

רגיל

אווה (רחל) פרנק

אווה (רחל) פרנק, 1816-1754

היום, לפני 201 שנים, נפטרה אווה פרנק, מנהיגת כת הפרנקיסטים, האישה היחידה שהוכרזה כמשיחה ע”י כת יהודית. אביה, יעקב פרנק, הועיד אותה להנהגה מרגע לידתה; אף שמה טעון בסמליות של חוה ורחל אמנו. נאסר עליה להתחתן או לעזוב את הקהילה, היא הוצגה כברייה קדושה וכהתגלמות השכינה והייתה למושא פולחן: המאמינים, לרוב בני החברה הגבוהה, נוצרים ופרנקיסטים גם יחד, סגדו לאיקונות בדמותה ועולי רגל חויבו בטקס קפדני בבואם לפניה. חצר הפרנקיסטים הוקמה בעיר אופנבאך שבגרמניה, ושם אווה תרמה רבות לעניים וכן הקימה בכספה את הקפלה הראשונה בעיר.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

המלכה ראניה

ראניה אל-עבדאללה מלכת ירדן, נולדה ב-1970

היום, לפני 47 שנים, נולדה ראניה אל-עבדאללה מלכת ירדן. היא נולדה בכווית לפליטים פלסטינים, ונודעת בפעילותה למען איכות הסביבה, בריאות, חינוך, דיאלוג בין-תרבותי ועוד, וכן למען בני עמה הפלסטינים. היא הקימה את קרן נהר הירדן, גוף חוץ-ממשלתי לעידוד אוכלוסיות בעלות הכנסה נמוכה, יזמה תוכנית הגנה על ילדים בסיכון של אלימות במשפחה ואת קרן אל-עמאן למען עתידם של יתומים, וקידמה מתן מלגות לירדנים הלומדים באוניברסיטאות ברחבי העולם. ב-2007 הכיר בה יוניסף כנציגה הראשונה למען הילדים, וב-2009 היא מונתה ליו”רית כבוד של יוזמת האו”ם למען חינוך לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ביקור אצל פליטות סוריות בלסבוס, יוון

רגיל

ג’יהאן סאדאת

ג’יהאן סאדאת, נולדה ב-1933

היום, לפני 84 שנים, נולדה ג’יהאן סאדאת, מנהיגה פוליטית ופעילת זכויות אדם מצרייה. כגברת הראשונה של מצרים, השפיעה רבות על הרפורמה בחקיקה למען זכויות האזרח במדינה. חוקים שקידמה העניקו לנשים מגוון של זכויות חדשות, כמו הזכות לדמי מזונות ולמשמורת על ילדים במקרה של גירושין, ומכונים לעתים קרובות “חוקי ג’יהאן”. בין היתר ייסדה מרכז שיקומי לפצועי מלחמה אחרי מלחמת ששת הימים, קואופרטיב העוזר לנשים באזור דלתת הנילוס להגיע לעצמאות כלכלית, את החברה המצרית למען חולי סרטן, את בנק הדם המצרי וארגון המסייע ליתומים מצרים למצוא משפחה מאמצת.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נואמת באוניברסיטת הרווארד, 1975 (הזכויות על התמונה לאוני’ הרווארד)

בתמונה הקטנה: עם אנואר, 1979

רגיל

פרדקה מַזיָא

פרידה (פרדקה) מַזיָא, 1994-1922

היום, לפני 95 שנים, נולדה פרדקה מַזיָא, חברת המחתרת היהודית במלחה”ע השנייה ומחנכת ישראלית. המלחמה פרצה כשהייתה בת 17, וכחברת תנועת “הנוער הציוני” שימשה כמדריכת נוער, כאחות בבית חולים של הקהילה היהודית, כמנהלת מעון לתינוקות בגטו וכקשרית. מזיא ראתה חשיבות עליונה בתיעוד השואה, וכבר בשנות ה-50 הקליטה עדויות קולקטיביות והעלתה על הכתב את קורותיה וקורות תנועות הנוער היהודי בשנות המלחמה. היא העידה במשפט אייכמן, יזמה וליוותה את המשלחת הראשונה של בני נוער ישראלים לפולין ב-1965 והייתה מהיוזמים והמייסדים של מכון “משואה” ללימודי השואה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פרדקה מזיא (משמאל) ושרה שנר נשמית (מימין), במסגרת משלחת שביקרה באושוויץ-בירקנאו ב-1963, מתוך אתר לוחמי הגטאות

בתמונה הקטנה: מזיא מעידה במשפט אייכמן, 1961

רגיל

לנה קיכלר-זילברמן

לנה קיכלר-זילברמן, 1987-1910

היום, לפני 30 שנים, נפטרה לנה קיכלר-זילברמן, מורה וסופרת ישראלית ילידת פולין, מומחית לפסיכולוגיה ולחינוך, אשר בתום מלחה”ע ה-2 אספה יותר ממאה ילדים יתומים ניצולי שואה, בגילאי 15-3, ששהו בבית הוועד היהודי בקרקוב במצב גופני ונפשי ירוד. היא הקימה עבורם בית בעיירת הנופש זאקופנה, הייתה להם לאם חלופית, טיפלה בהם ושיקמה אותם. התקפות אנטישמיות אילצו אותה לברוח וב-1948 עלתה איתם לישראל. היא פרסמה את סיפורם בספרה “מאה ילדים שלי”, שראה אור בשנת 1959 והיה רב-המכר הראשון בארץ שתיאר את קורותיהם של נשים וילדים בתקופת השואה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם ילדות ניצולות בזמן ששהו בבית מחסה בצרפת

בתמונה הקטנה: מפגש כמה עשרות מ”מאה הילדים” בבית לוחמי הגטאות, יוני 2010

(שתי התמונות מתוך האוסף של בית לוחמי הגטאות)

רגיל

פלורנס ג’פראי הרימן

פלורנס ג’פראי הרימן, 1967-1870

היום, לפני 147 שנים, נולדה פלורנס ג’פראי הרימן, סופרג’יסטית, פעילה חברתית, פעילת שלום ודיפלומטית אמריקאית. היא הובילה את אחד המצעדים הסופרג’יסטיים בניו יורק, חשפה בפני ועידת הנשים את תנאי העבודה הקשים במפעלי היזע ואת תנאי המגורים בשיכונים, ותוארה ע”י הנשיא רוזוולט כמי שאחראית ל”אספקת חלב לילדים היונקים העניים”. ב-1937 מונתה לשגרירה בנורווגיה. בראשית מלחה”ע ה-2 הקימה את “ועדת החסד”, שסייעה לילדים ולנשים באזורי המלחמה, וב-1940 ארגנה את הברחת אזרחי ארה”ב מהמדינות הסקנדינביות. הרימן המשיכה בפעילותה הפילנתרופית גם בשנות ה-90 לחייה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

סידי (שרה) ורונסקי

סידי (שרה) ורונסקי, 1947-1883

היום, לפני 134 שנים, נולדה סידי ורונסקי, מחלוצות העבודה הסוציאלית בגרמניה ובארץ ישראל. ורונסקי פעלה בלשכת הרווחה המרכזית ליהודי גרמניה, ייצגה ארגוני רווחה שונים בכנסים בינלאומיים והתמנתה לחברת סגל בביה”ס הראשון לעבודה סוציאלית בגרמניה. עם עליית הנאצים לשלטון ב-1933 עלתה לישראל וייסדה בירושלים את הספרייה המרכזית, את ביה”ס הראשון לעבודה סוציאלית ואת ארגון העובדות הסוציאליות. היא האמינה כי השירות הסוציאלי הוא מרכיב מהותי בבניין הבית הלאומי היהודי, קידמה חקיקה למען קשישים, אמהות ונוער, וטבעה בחיבוריה הרבים ז’רגון מקצועי שמשמש עד היום.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

בהיה ח’אנם

בהיה ח’אנם, 1932-1846

היום, לפני 85 שנים, נפטרה בהיה ח’אנם, מנהיגה וקדושה של הדת הבהאית. ב-1852 הוגלתה משפחתה מאיראן לבגדד, ובהמשך לקונסטנטינופול, ובגיל 21 הגיעה כאסירה לעיירת העונשין בעכו. שם קיבלה את פניהם של עולי הרגל הרבים שהגיעו אל אביה, בהאא אללה, מייסד הדת הבהאית. רק ב-1908, בהיותה בת 62, שוחררו כל האסירים הפוליטיים באימפריה העות’מאנית, והיא קיבלה לידיה את הנהגת הדת הבהאית. במקביל, הקימה בי”ס ובית מחסה ליתומים, ובמהלך מלחה”ע ה-1 חילקה מזון לרעבי חיפה. נדיבותה הקנתה לה אהדה אדירה בקרב הבריטים והיא אף זכתה בתואר אצולה בשל כך.

ויקיפדיה

פייסבוק

 

בתמונה הגדולה: עם משלחת עולות רגל, בהיה במרכז השורה הראשונה (ללא כיסוי ראש)

רגיל

נאדיה חילו

נאדיה חילו, 2015-1953

היום, לפני 64 שנים, נולדה נאדיה חילו, אשת ציבור ועובדת סוציאלית ערבייה-ישראלית. היא הייתה אחת הערביות הראשונות בשירות המבחן לנוער, הקימה את “מרכז הירש” המשלב פעילויות רווחה וחינוך לגיל הרך, ייסדה את עמותת “מנארה” לקידום מנהיגות נשית ערבית, ונבחרה לממונה על מעמד האישה הערבייה במרכז השלטון המקומי. כחברת כנסת מטעם מפלגת העבודה, הנוצרייה הראשונה בכנסת, הקימה את השדולה לדו-קיום יהודי-ערבי, ופעלה בין היתר לשיפור הטיפול בקטינים נפגעי עבירות מין ואלימות, לגיבוש נהלים לטיפול בקטינים חוסים ולמניעת רצח נשים במגזר הערבי.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אלה גנדי

אלה גנדי, נולדה ב-1940

היום, לפני 77 שנים, נולדה אלה גנדי, עובדת סוציאלית, פעילת שלום ופוליטיקאית דרום אפריקאית ממוצא הודי. ב-1975, תחת משטר האפרטהייד, נאסר עליה לעסוק בפעילות פוליטית והיא אף הושמה במעצר בית למשך תשע שנים בשל פעילותה. גנדי הייתה אחת מחברות מחתרת החזית הדמוקרטית שנפגשו עם נלסון מנדלה בעודו במאסר. בשנים 2004-1994 הייתה חברת הפרלמנט של דרום אפריקה ופעלה בעיקר בוועדת הרווחה, בוועדה ליזמות ציבורית ובוועדת אד-הוק לסוגיית הפונדקאות. כיום היא מפעילה תוכנית מסביב לשעון נגד אלימות במשפחה ומנהלת את קרן הפיתוח של מהטמה גנדי, סבה.

ויקיפדיה

פייסבוק

 

רגיל

הדסה סמואל

הדסה סמואל, 1986-1897

היום, לפני 120 שנים, נולדה הדסה סמואל, פעילת ציבור ישראלית, יו”ר ויצו בארץ ישראל בשנות ה-40 ויו”ר ויצו העולמית בשנים 1950-1949. היא סייעה בהקמת בתי ספר חקלאיים לבנות בנהלל, בפתח תקווה ובראשון לציון ופעלה נמרצות למען שיתופן המלא של הנשים היהודיות בארץ בפעילות הפוליטית והציבורית. מועצת ארגוני הנשים בארץ ישראל, בראשות סמואל, יזמה וקידמה את גיוס הנשים העבריות לחיל העזר לנשים של הצבא הבריטי בזמן מלחה”ע השנייה, וכן פעלה למען החיילות המשוחררות במציאת פתרונות דיור, תעסוקה והכשרה מקצועית עבורן.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: מתוך כנס ויצו הראשון בעיר קרלסבאד, צ’כיה, 1921 (סמואל שלישית מימין)

רגיל

קיראן בדי

קיראן בדי, נולדה ב-1949

היום, לפני 68 שנים, נולדה קיראן בדי, פעילה חברתית, קצינת משטרה ופוליטיקאית הודית. בשנות ה-60, כנערה, הייתה אלופת הודו בטניס. היא הייתה האישה הראשונה שהתגייסה למשטרת הודו, ובמשך 35 שנות שירותה הצליחה להביא לירידה בשיעור הפשיעה כנגד נשים בדלהי, להקים רשות לטיפול בסמים ובאלכוהול ולבסס רפורמה לשיקום אסירים. היא שימשה כיועצת השיטור של כוחות שמירת השלום של האו”ם, וכן הייתה דמות מפתח בתנועה נגד שחיתות בהודו ב-2011. מאז מאי 2016 היא מכהנת כמושלת הטריטוריה פודוצ’רי שבדרום הודו, המכונה “הריביירה הצרפתית במזרח הרחוק”.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

ניקי דה סן פאל

קתרין מארי-אנייס “ניקי” דה סן פאל, 2002-1930

היום, לפני 15 שנים, נפטרה ניקי דה סן פאל, פסלת, ציירת ויוצרת סרטים צרפתייה-אמריקאית, מהאמניות הבודדות שיצרו פסלי ענק. סן פאל דיברה רבות, באופן בוטה וגלוי, על סוגיות פוליטיות וחברתיות רבות, כמו המלחמה באלג’יריה, המאבק באיידס והגל השני של הפמיניזם, ועמדותיה באו לידי ביטוי גם ביצירותיה. פסליה מסדרת “נאנאס”, למשל, חגגו את הגוף הנשי ומחו כנגד ההסללה המגדרית של נשים כאמהות, מכשפות או פרוצות. פסליה המוכרים ביותר בישראל הם “הגולם” (“המפלצת”) בגן רבינוביץ’ וגן הפסלים “תיבת נח” בגן החיות התנ”כי שבירושלים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

איזבלה ד’אסטה

איזבלה ד’אסטה, 1539-1474

היום, לפני 543 שנים, נולדה המרקיזה איזבלה ד’אסטה, דמות תרבותית ופוליטית מובילה באיטליה של תקופת הרנסאנס, שכונתה “הגברת הראשונה של העולם” דאז. בראשית המאה ה-16 בעלה נלקח בשבי ולאחר מכן מת ואיזבלה תפסה את מקומו כשליטת הדוכסות העצמאית במנטובה, פיקדה על כוחות הצבא וניהלה מו”מ דיפלומטי להסגת כוחותיו של לואי ה-12 עד לשחרור האזור. היא הייתה מובילת אופנה, כותבת פורה ופטרונית חשובה ביותר של מוזיקה, ארכיטקטורה ואמנות – בין היתר תמכה באמנים כמו לומברדו, מיכלאנג’לו ודה וינצ’י, ויש הסוברים שהיא ההשראה מאחורי “מונה ליזה”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן שלה, לאונרדו דה וינצ’י
בתמונה הקטנה: דיוקן שלה, פטר פאול רובנס
איזבלה נחשבת לדמות בעלת מספר הדיוקנאות הגבוה ביותר מאותה התקופה, שצוירו ע”י מיטב האמנים

רגיל

גלאדיס רוקמור דיוויס

גלאדיס רוקמור דיוויס, 1967-1901

היום, לפני 116 שנים, נולדה גלאדיס רוקמור דיוויס, אמנית אמריקאית. בתחילת הקריירה שלה הופיעו עבודותיה בקטלוגים מסחריים ובמגזיני אופנה מובילים, ובמהרה נשכרה כמעצבת גרפית עבור משרד פרסום גדול בשיקגו, שם הייתה האישה הראשונה בחברה. בשנות ה-40 החליטה לפרוש מעבודתה המסחרית ולהתמקד באמנות. היא זכתה בפרסים רבים, יצירותיה הוצגו במיטב הגלריות והמוזיאונים בארה”ב, והביקורות אף כינו אותה “פלא העשור של האמנות האמריקאית”. במהלך מלחה”ע ה-2 תרמה יצירות למימון המאמץ המלחמתי, וב-1957 תרמה יצירות לקרן החירום של האו”ם לילדים (יוניסף).

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן עצמי
בתמונה הקטנה: צילום של רוקמור דיוויס מציירת, פורסם במגזין לייף ב-1943