עמוד 1
רגיל

ארוחת הנשים ב”דלמוניקו”

ארוחת הנשים ב”דלמוניקו”, 1868

היום, לפני 151 שנים, נכנסו כתריסר נשים אל “דלמוניקו” בניו יורק, מהמסעדות הטובות והידועות בארה”ב, ולראשונה – סעדו במקום ציבורי ללא ליווי גברים. היה זה המפגש הראשון של “סורוסיס”, המועדון הראשון לנשים עובדות בארה”ב, שהקימה ג’יין קנינגהאם קרולי (האמריקאית הראשונה בעלת טור קבוע בעיתון) בתגובה להדרתה בשל מגדרה מארוחה מיוחדת שארגן במקום מועדון העיתונאים של ניו יורק. קריקטורות ומאמרי דעה הציגו את חברות המועדון בלעג כ”מרשעות לוחמניות”, אך הן המשיכו, וממשיכות עד היום, להיפגש ולעודד עוד ועוד נשים ליצור קשרים, לצאת לעבודה ולנכוח במרחב הציבורי.

התמונה הגדולה באדיבות מוזיאון העיר ניו יורק, מתוך כתבה ב”דיילי מיל“: “דלמוניקו שבניו יורק הייתה המסעדה הראשונה בארה”ב שאפשרה לנשים לסעוד בה ללא ליווי”
כתבות נוספות על הארוחה ההיא-סטורית ב”דלמוניקו”: “אטלס אובסקורה“, “מיק“, “ניו יורק טיימס“, “טיים אאוט ניו יורק

בתמונה הקטנה: ג’יין קנינגהאם קרולי

עוד על “סורוסיס

פייסבוק

רגיל

אסתר אפואה אוקלו

אסתר אפואה אוקלו, 2002-1919

היום, לפני 100 שנים, נולדה אסתר אפואה אוקלו, יזמת מגאנה, חלוצת המיקרו-הלוואות לעידוד עסקים קטנים, זוכת פרס אפריקה למיגור הרעב. בשנות ה-40 פתחה את העסק הרשמי הראשון לעיבוד מזון בחוף הזהב שבמפרץ גינאה – עסק לייצור ריבות ומיצים; הצלחתו איפשרה לה ללמוד בביה”ס הטובים ביותר באנגליה על בישול, שימור מזון וגינון. ב-1956 איגדה יצרני מזון מקומיים כדי לעודד צריכה מקומית בגאנה, וב-1964 מונתה למנהלת רשות המזון הלאומית. החל משנות ה-70 התמקדה בהעצמה כלכלית של נשים וייסדה את “רשת הבנקאות העולמית לנשים”, המספקת להן גישה לאשראי ולהלוואות קטנות לעסקים.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונות מתוך עמוד המספר את סיפורה באתר “רשת הבנקאות העולמית לנשים” ומציג את ה”גוגל דודל” שהוקדש לה באפריל 2017

רגיל

אנג’ליק די קודריי

אנג’ליק מרגריט די קודריי, 1794-1712

היום, לפני 307 שנים, נולדה אנג’ליק די קודריי, רופאה מיילדת צרפתייה. ב-1740 השלימה התמחות כמיילדת בבית הספר לכירורגיה בפריז, מונתה למנהלת מחלקת יולדות בביה”ח “הוטל דיו” והפכה למוכרת ומוערכת בתחום. במשך כחצי יובל, במינוי המלך לואי ה-15, נדדה בין עשרות ערים וכפרים בצרפת, הכשירה 4,000 מיילדות, ולימדה עשרות מנתחים ורופאים – כל זאת על מנת להקטין את תמותת התינוקות. היא גם המציאה את בובת התרגול הראשונה לתרחישי לידה, בגודל אמיתי, הכוללת רצועות המדמות את מתיחת תעלת הלידה וחיץ הנקביים, וכן בובת תינוק מדויקת לתרגול אחיזות שונות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: איור של אנג’ליק די קודריי מתוך ספרה של אלואיז דלקרואה, “ביוגרפיה של מיילדות מפורסמות, בעת העתיקה, בעת המודרנית ובימינו” (פריז, 1834)

בתמונה הקטנה: בובת הדגמה ותרגול מקורית מ-1778, המוצגת כיום במוזיאון פלובר להיסטוריה של הרפואה, בעיר רואן שבצרפת

רגיל

אידה פרוינד

אידה פרוינד, 1914-1863

היום, לפני 156 שנים, נולדה אידה פרוינד, כימאית בריטית ילידת אוסטריה, המרצה הראשונה לכימיה באוניברסיטה בריטית. הייתה לה השפעה רבה על הוראת הכימיה בכלל, ובקרב בנות ונשים בפרט; היא שמה דגש על פיתוח הבנה מדעית באמצעות ניסויים, ושני ספריה היו לספרי לימוד מרכזיים. היא הגתה את הרעיון של אפיית קאפקייקס של הטבלה המחזורית ככלי עזר ללימוד הנושא, שעד היום מהווה דרך פופולרית וכיפית להצגת הכימיה באירועים לקידום מדע. היא הייתה גם פעילה פמיניסטית למען זכות בחירה, ונאבקה להכניס נשים לאגודה הכימית (מאבק שצלח לבסוף רק ב-1920, לאחר מותה).

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: קאפקייקס של הטבלה המחזורית כמחווה לאידה פרוינד. מתוך ציוץ של ד”ר היילי לויד, יום עדה לאבלייס לעידוד לימוד מקצועות ה-STEM (מדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה) לבנות, אוניברסיטת אדינבורו, אוקטובר 2017

בתמונה הקטנה: תמונתה מתוך דף המוקדש לה באתר “175 פנים של הכימיה: שונות במדע” של האגודה המלכותית הבריטית לכימיה (קרדיט: נונהאם קולג’, קיימברידג’)

רגיל

אנורדהה קוירלה

אנורדהה קוירלה, נולדה ב-1949

היום, לפני 70 שנים, נולדה אנורדהה קוירלה, פעילה חברתית נפאלית, מייסדת ומנהלת “מאיטיי”, מלכ”ר לסיוע לקורבנות סחר מין. מאיטיי (“בית אמא” בנפאלית) סייע עד כה בחילוץ ובשיקום של עשרות אלפי נשים וילדים מבתי בושת בהודו, ומפעיל עבורן בקטמנדו ובערי הגבול בין נפאל והודו מקלטים ובתי מעבר, מרכזי שיקום, חינוך והכשרה, ייעוץ משפטי ופסיכולוגי והוספיס רפואי. הארגון פועל גם באפיק המשפטי נגד העבריינים האחראים לסחר בנשים ובמין, וכן להעלאת מודעות ציבורית לסוגיה חשובה זו ברמה הבינלאומית. בינואר 2018 מונתה קוירלה למושלת מחוז – האישה הראשונה במעמד זה בנפאל.

“אני רוצה לחיות בחברה שאין בה סחר בבני אדם. ואני מבקשת מכולם להצטרף אליי כדי ליצור אותה. עלינו לעשות זאת למען כל הבנות שלנו.”
מתוך נאומה בעת קבלת פרס “גיבורת השנה” של CNN לשנת 2010 (בתמונה הקטנה)

בתמונה הגדולה: “אנורדהה קוירלה, האישה שנאבקת בסחר בנשים בנפאל ומחוץ לה“, מתוך הבלוג “פורום הכבוד האנושי”, אפריל 2013

ויקיפדיה

עוד על “מאיטיי” באתר הארגון

פייסבוק

רגיל

דיפיקה קורופ

דיפיקה קורופ, נולדה ב-1998

היום, לפני 21 שנים, נולדה דיפיקה קורופ, ממציאה ומדענית בריטית ממוצא הודי. ב-2012 זכתה בפרס המדען הצעיר, על השיטה החדשה והזולה שפיתחה לטיהור מים בעזרת אנרגיית השמש, שהצליחה לצמצם את רמת הקוליפורמים במים מ-8,000 ל-50 תאים ביחידה, ולהביא לחימצון מהיר יותר של מתילן כחול (המסייע לאבחון הרעלות וזיהומים ולטיפול בהם). עד 2015 שיפרה את שיטתה ופיתחה אבטיפוס לרכיב פוטו-קטליזטור חדיר, המפרק ומשבית 100% מהחיידקים במי שופכין תוך 15 דקות של חשיפה לשמש. באותה שנה זכתה בפרס יריד המדע של גוגל, ונכללה ברשימת “30 מתחת ל-30” של “פורבס”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: במהלך לימודיה בתיכון, מתמחה במכון הלאומי לבריאות ועורכת מחקר בנוירוביולוגיה (צילום: אביה, פראדיפ קורופ). מתוך ריאיון עמה בבלוג ההשכלה של “נשיונל ג’יאוגרפיק”, מרץ 2016

בתמונה הקטנה: במפגש עם תלמידי תיכון בעיר טירווננתאפורם, מחוז קרלה, הודו (צילום: ס’ מהינשה). מתוך כתבה בעיתון היומי “הינדו” על זכייתה בתואר “המדענית הצעירה המבטיחה של אמריקה”, אוגוסט 2013

רגיל

איסולינה רונדון

איסולינה רונדון, 1990-1913

היום, לפני 106 שנים, נולדה איסולינה רונדון, פעילה פוליטית פורטוריקנית. ב-1935 הצטרפה לתנועה לעצמאות פוארטו ריקו לאחר שהייתה עדה ל”טבח בריו פיידרס” – שבו ארבעה סטודנטים, פעילים נגד השלטון הקולוניאליסטי של ארה”ב, נורו למוות ע”י שוטרים מקומיים, שלא נשפטו אלא אף קודמו. ב-1948 נאסרו בחוק הבעת תמיכה בעצמאות האי ו/או קשר עם פעילים למען מטרה זו, חברי תנועה רבים נכלאו, ורונדון הנהיגה את ההתקוממויות נגד הפרה זו של זכויות אזרח וחופש ביטוי, תחת חקירות של ה-FBI ואיומים מתמידים. החוק בוטל ב-1957, אך המאבק של פוארטו ריקו לעצמאות מעולם לא חוּדש.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אנדרטה בעיר מאיאגואס, פוארטו ריקו, להנצחת הנשים שהשתתפו במרד העצמאות של שנות ה-50

בתמונה הקטנה: סמל תנועת העצמאות של פוארטו ריקו

רגיל

אגנס מרי מנסור

אגנס מרי מנסור, 2004-1931

היום, לפני 88 שנים, נולדה אגנס מרי מנסור, נזירה קתולית וד”ר לביוכימיה אמריקאית, בת למהגרים מלבנון. לאחר 30 שנות עבודה הומניטרית מטעם הכנסייה, ב-1983 מונתה לנהל את מחלקת הרווחה של מישיגן, שבמסגרתה ניתן מימון להפלות עבור נשים חסרות אמצעים. בתגובה, בצעד נדיר, הציב לה הוותיקן אולטימטום: להתפטר או לעזוב את הכנסייה. היא בחרה בתפקידה כמנהלת הרווחה והצליחה, בין היתר, להגיע לשיא באיתור הורים מזניחים, ליזום תוכניות תמיכה באמהות בנות עשרה ולהרחיב את הסיוע לנפגעות אלימות במשפחה. היא גם ייסדה ארגון למען בריאות והשכלה של ילדים החיים בעוני.

“האמונה שלי תמיד הייתה עמוקה מספיק כדי לשרוד ארגון המורכב מבני אדם, שלכולם יש חולשות ופגמים. אני לא חושבת שעלינו לאפשר לבני אדם, גם אם הם מייצגים את האל, להתערב במערכת היחסים שלנו עם האל…
ככל הנראה קשה יותר לשמור על אמונה קתולית בימינו, מפני שאנו נדרשים ליותר אחריות אישית, שיפוט עצמי, בחירה אישית, אשר נכנסים לתוך מערכת קבלת ההחלטות האישית שלנו. פעם, דברים היו הרבה יותר ‘שחור או לבן’. זה תמיד היה אחד הכשלים של הכנסייה; הכול היה שחור-לבן, והיה עליך ללכת בעקבות הוראת הכנסייה מבלי להטיל ספק. המדיניות הייתה: אל תחשבו על זה, אל תקראו אפילו בכתבי הקודש, שמא תפרשו אותם לא נכון. והיה משהו מנחם בסדר הזה של הדברים.
אבל דברים אינם שחורים ולבנים. על מנת שיהיו לדברים משמעות והיגיון עבורך, עליך לתפוס את עצמך בידיים ולומר ‘אני לא לגמרי מבינ/ה את העניין, אבל אני מקבל/ת אותו’. כך, לפחות האחריות היא שלך. לפני כן, לא יכולת לקחת אחריות על הפעולות שלך. נכון, עכשיו קשה יותר, אבל לדעתי זה בריא יותר, כן יותר, אותנטי יותר. וזה מאפשר לבני אדם להיות חופשיים יותר.”
[הציטוט מתוך מאמר דעה שכתבה בנובמבר 1985, המסביר את בחירתה שלא לקבל את דעת הכנסייה (בתמונה הגדולה)]

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מוזון אלמליהאן

מוזון אלמליהאן, נולדה ב-1999

“השכלה נתנה לי את הכוח להמשיך. לא הייתי כאן היום בלעדיה”

היום, לפני 20 שנים, נולדה מוזון אלמליהאן, פליטה סורית שחיה בבריטניה ופעילה למען פליטות ונערות. ב-2014 הצליחה להימלט עם משפחתה מהמצור שהטילה ממשלת סוריה על עירה דרעא, נדדה בין מחנות פליטים ולבסוף נקלטה כפליטה בבריטניה. עוד בהיותה בעצמה במחנה הפליטים החלה לפעול למען חינוך לנערות באזורי מלחמה ונגד נישואי ילדות, לאחר שכמחצית מחברותיה נשרו מלימודים וחותנו, מנהג שחזר להיות נפוץ בסוריה עם פרוץ מלחמת האזרחים. ב-2017 הייתה לשגרירת הרצון הטוב הצעירה ביותר של יוניסף.

“אני פוגשת פליטים רבים שחושבים שלהיות פליט זה משהו רע, כינוי גנאי. אבל לא אני. עבורי, הכרה כפליטה נתנה לי כוח ליצור עתיד בהיר יותר מתוך המקום הקשה שבו נמצאתי. אנחנו לא אנשים חלשים. אנחנו חזקים. אנחנו לא רק פליטים, אנחנו לא רק ילדים – יש לנו יכולת ליצור שינוי. אני יודעת שקשה לשנות, אבל לא בלתי אפשרי.”
מתוך הדף שלה באתר השגרירים של יוניסף

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בכיתת לימוד במחנה פליטים בצ’אד, עם ילדות ניגריות שנמלטו מ”בוקו חראם”, אפריל 2017

בתמונה הקטנה: דוברת בכנס על “האזרח הגלובלי: אנשים שיוצרים תנועה”, ניו יורק, ספטמבר 2017 (צילום: תיאו וורגו, גטי אימג’ז)

התמונות מתוך הכתבה, “מוזון אלמליהאן נמלטה מסוריה שסועת המלחמה ועליה רק ספרי הלימוד שלה – ומצאה את הקול שלה“, שפורסמה ב-2017 בכתב העת Glamour

רגיל

רחל ששון בר

רחל ששון בר, 1927-1858

היום, לפני 161 שנים, נולדה רחל ששון בר, עיתונאית בריטית ילידת הודו, בת למשפחת ששון המפורסמת מבגדד, שחלשה על חלק גדול מהמסחר הענף בין הודו לבריטניה ונודעה במפעליה הפילנתרופיים. ב-1891 מונתה לעורכת הראשית של “האובזרבר”, ושנתיים אחר כך גם של ה”סאנדיי טיימס” – ובכך הייתה לאישה הראשונה שערכה עיתונים לאומיים חשובים בבריטניה, בעת שבה לנשים אפילו לא הייתה זכות הצבעה. היה זה “האובזרבר” בניהולה שחשף ב-1898 את זיוף המסמכים המרשיעים בפרשת דרייפוס, ועיתוניה תמכו גם ברעיון הציוני מראשיתו וסיקרו באהדה את פועלו של הרצל.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ראשונה משמאל (יושבת), בצילום משפחתי של משפחת ששון. צילום מתוך ספרם של אילת נגב ויהודה קורן “הגברת הראשונה של רחוב פליט”

התמונות מתוך המאמר “נושלה מצוואה של מיליונים* – והפכה לגברת הראשונה של העיתונות הבריטית“, מאת אושי דרמן, בלוג בית התפוצות, ינואר 2018

* משום שנישאה ליהודי מומר

רגיל

רוז שניידרמן

רוז שניידרמן, 1972-1882

“מה שהפועלת רוצה הוא לחיות, לא להתקיים בלבד… כפי שלאישה העשירה יש זכות לחיים, וגם לשמש, למוזיקה ולאמנות, אין דבר שלא מגיע גם לעובדת הצנועה. הפועלת זקוקה ללחם, אך גם לשושנים. עזרו, נשים פריווילגיות, תנו לה את פתק ההצבעה להיאבק בעזרתו”
(הציטוט על “לחם ושושנים”, שהפך למטבע לשון המבטא זכות טבעית לדברים נעלים יותר מלבד הקיום הבסיסי, לקוח מתוך נאומה במהלך שביתת הטקסטיל הגדולה ב-1912 בעיירה לורנס, מסצ’וסטס)

היום, לפני 137 שנים, נולדה רוז שניידרמן, סוציאליסטית וסופרג’יסטית יהודייה-אמריקאית. כמנהיגה בליגת נשות האיגודים המקצועיים נאבקה, בין היתר, למען שיפור הבטיחות ותנאי העבודה של נשים, למען משאל העם שב-1917 העניק לנשות ניו יורק את זכות ההצבעה, ולמען חקיקה כלכלית-חברתית במסגרת ה”ניו דיל” בשנות ה-30.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נואמת בהפגנה של איגוד הסוחרים, ~1910. מתוך האתר “ארכיון נשים יהודיות

בתמונה הקטנה: כרזה משנות ה-20 המזמינה להרצאה של שניידרמן, “עובדת סוציאלית ומנהיגה בולטת של איגוד הסוחרים”, על “שאלת הנשים מנקודת המבט של התעשייה”, בחסות ארגון הסופרג’יסטיות האמריקאיות (מתוך ויקיפדיה)

רגיל

אסתר זמורה

אסתר (אֶמה) זמורה, 1951-1890

היום, לפני 129 שנים, נולדה אסתר זמורה, פעילה ציונית, חברתית ופמיניסטית ישראלית. ב-1911, לאחר שנכחה בקונגרס הציוני ה-10 בבזל, החליטה להקדיש את חייה למפעל הציוני. עם עלייתה ארצה החלה לכתוב עבור “האשה”, עיתון הנשים העברי הראשון, אשר שאף ליצירת אישה ארץ-ישראלית חדשה הרואה את פעילותה כחלק מהבניין הלאומי-הציבורי. כיו”רית “הסתדרות נשים עבריות” ויו”רית ויצ”ו בשנות ה-20 וה-30 הייתה לה תרומה מכרעת לאיחוד של מסגרות העבודה הסוציאלית ביישוב העברי, להקמת מוסדות חינוך, רווחה, הכשרה ותעסוקה, ולהתוויית מדיניות הרווחה הממוסדת של המדינה שבדרך.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה באדיבות ויצו, מתוך אתר “רחוב משלה”

בתמונה הקטנה: עם בתה מיכל, שנות השלושים (מתוך ויקיפדיה)

רגיל

רחל פרייר

רחל “רוחי” פרייר, נולדה ב-1965

היום, לפני 54 שנים, נולדה רחל פרייר, שופטת מחוזית בבימ”ש פלילי בניו יורק מאז 2016, היהודייה החסידית הראשונה שנבחרה לכהן במשרה ציבורית בארה”ב. בגיל 30, עם שישה ילדים, בעת שעבדה כמזכירה משפטית, החליטה ללמוד משפטים. ב-2006 הייתה לעורכת הדין החסידית הראשונה כשעברה את בחינות לשכת עוה”ד של ניו יורק, ופתחה משרד המתמחה בנדל”ן ובמסחר. היא גם התמחתה אצל הסנאטורית קלינטון, ייסדה תוכנית סיוע לנוער חרדי בסיכון והקימה ארגוני עזרה למשפחות עניות ולנשים במצבי חירום רפואיים, ובנוסף היא מתנדבת בבימ”ש לענייני משפחה ופועלת להסברת אורחות חייה של הקהילה החסידית.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונות מתוך הכתבה “חסידת צדק: השופטת החרדית הראשונה בארה”ב“, מקור ראשון, דצמבר 2018 (קרדיט: גטי אימג’ז)

רגיל

טנג’ור סנתנה-קרישנה (ט”ס) קנקה

טנג’ור סנתנה-קרישנה (ט”ס) קנקה, 2018-1932

היום, לפני 87 שנים, נולדה טנג’ור סנתנה-קרישנה קנקה, הידועה בקיצור כט”ס סנקה, רופאה הודית, מנתחת המוח הראשונה באסיה ואחת הראשונות בעולם. היא הייתה מחלוצות הנוירו-כירורגיה הפונקציונלית בשנות ה-60 וה-70, ומחלוצות הרדיוכירורגיה הסטריאוטקטית לטיפול בגידולים במוח בקרינה ממוקדת בעוצמה גבוהה. היא שירתה כקצינה בצבא ההודי במהלך מלחמת סין-הודו, עבדה עם ארגוני סיוע למתן טיפול רפואי לחסרי יכולת כלכלית, והקימה בכספה בית חולים על שם הוריה המציע טיפול רפואי בחינם לנזקקים. היא גם מחזיקה בשיא עולם למספר תרומות דם מאדם יחיד – 139 פעמים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: קנקה בגיל 82 (צילום: ר”ג סאסתה). מתוך הכתבה “צעירות בליבן“, על נשים רופאות בגיל מבוגר שמעוררות השראה בהמשך תרומתן למדע הרפואה

בתמונה הקטנה: בצעירותה, עם עמיתיה במכון הנוירולוגיה בצ’נאי, הודו. מתוך סקירת פועלה לאחר מותה באתר “נוירולוגיה הודו”

רגיל

טרייסי צ’פמן

טרייסי צ’פמן, נולדה ב-1964

“יש לך מכונית מהירה
האם היא מהירה מספיק בשביל שנוכל לטוס מכאן?
עלינו להחליט אם
לעזוב הלילה או לחיות ולמות ככה

אני זוכרת כשנסענו
נסענו במכונית שלך
כל כך מהר שהרגשתי שיכורה
אורות העיר נפרשים לפנינו
והיה נעים כשזרועותיך עטפו את כתפיי ו
הרגשתי שאני שייכת
הרגשתי שאני יכולה להיות מישהי, להיות מישהי, להיות מישהי…”

(הציטוט מתוך הסינגל הראשון שהוציאה ב-1988, “Fast Car”)

היום, לפני 55 שנים, נולדה טרייסי צ’פמן, זמרת וכותבת שירים אמריקאית, זוכת פרסי גראמי. היא מרבה להשתתף במסעי הופעות ובקמפיינים חברתיים והומניטריים, למשל נגד האפרטהייד בדרום אפריקה, למען ילדים נזקקים ולמען חולי איידס.

“זכיתי להצליח ליצור את העבודה שלי וגם להיות מעורבת בארגונים מסוימים ולהציע סיוע בדרך כלשהי, בגיוס תרומות או בהעלאת מודעות, בעצם הנוכחות בגוף שמראה עוצמה ונחישות למען רעיון מסוים. למצוא איפה קיים הצורך – ואם מישהו חושב שאני יכולה לעזור, אז פשוט לעזור.”
(מתוך ריאיון עמה ב”גרדיאן”, 2002)

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צ’פמן מופיעה במופע ההתרמה השנתי ה-5 למען ביה”ס ברידג’ בקליפורניה (המסייע לילדים בעלי ליקויים פיזיים חמורים וצרכים תקשורתיים מורכבים), נובמבר 1991 [מתוך אתר מעריצות]

בתמונה הקטנה: צ’פמן מופיעה בפסטיבל ארמון המפטון קורט, רובע ריצ’מונד שעל התמזה, לונדון, יוני 2006 (צילום: סטפני מתוון, WENN) [מקור]

רגיל

רות גביזון

רות גביזון, נולדה ב-1945

היום, לפני 74 שנים, נולדה רות גביזון, פרופ’ למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, כלת פרס ישראל לחקר המשפט, ופעילה בולטת למען זכויות אדם בישראל. ממייסדות ומנשיאות האגודה לזכויות האזרח בישראל, עמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה ויו”רית הוועדה האקדמית של מרכז מינרבה למען זכויות אדם. מחברת “אמנת גביזון-מדן” להסדרה מוסכמת של יחסי דת ומדינה בישראל, ומייסדת מרכז מציל”ה (למחשבה ציונית, יהודית, ליברלית והומניסטית), הפועל לקידום הלגיטימציה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית באמצעות שיח, מחקר וחינוך, ושותף למהלכים לגיבוש חוקה לישראל.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך הרצאה מצולמת על “חזון ישראל כחברה משותפת”, בכנס “לא שוברים את הכלים: עמדות הציבור הערבי והציבור היהודי לגבי היחסים ביניהם ויחסם למדינה”, אוניברסיטת ת”א, מרץ 2018

בתמונה הקטנה: מתוך הודעת האוניברסיטה העברית על זכייתה בפרס ישראל, 2011 (צילום: Flash90)

רגיל

ילנה דימיטרייביץ’

ילנה דימיטרייביץ’, 1945-1862

היום, לפני 157 שנים, נולדה ילנה דימיטרייביץ’, סופרת, משוררת, פעילה חברתית ופמיניסטית סרבית. ספרה הראשון מ-1894, על נשות ההרמון בניש שבסרביה תחת השלטון העות’מאני, הוא הספר הראשון בסרביה שפורסם על ידי אישה. היא הייתה חברה מרכזית ב”מעגל האחיות הסרביות”, ארגון של סופרות, אמניות ופעילות הומניטריות פמיניסטיות שקידם אמנציפציה לנשים ונערות. תשוקתה הגדולה הייתה מסעות בכל רחבי העולם על מנת לאתר נשים חופשיות ולהבין את אורחות חייהן השונים והדומים, וכתיבתה פרשה תמונה רחבה ואוהדת במיוחד של הפמיניזם הלא-מערבי בראשית המאה ה-20.

ויקיפדיה

פייסבוק

תודה לאוראל בילינסון, היסטוריון של הבלקן, על הפוסט המרתק שכתב עליה

בתמונה הגדולה: תמונתה המופיעה על כריכת ספרה האחרון מ-1940, “שבעה ימים ושלושה אוקיינוסים: בכל רחבי העולם”. [מקור]

בתמונה הקטנה: פסל של דימטרייביץ’ במצודת ניש, סרביה

רגיל

פאני לוואלד-שטאר

פאני לוואלד-שטאר, 1889-1811

“זהו ההיבט היפה והמעודד באמת בחופש; אף אחת לא נאבקת להשגתו רק עבור עצמה.”
(מתוך האוטוביוגרפיה שלה “חינוכה של פאני לוואלד”, 1871)

היום, לפני 208 שנים, נולדה פאני לוואלד-שטאר, סופרת יהודייה גרמנייה. האוטוביוגרפיה שלה, המפורסמת שביצירותיה, מתארת את מסעה הייחודי של אישה חופשייה יחסית לתקופה וניסיונה להעצים אחרות ולהוות עבורן דוגמה אישית. בנוסף כתבה על חייהן של נשים העובדות בשכר הנמוך ביותר במשק, כמו משרתות ותופרות. אוסף מאמריה מ-1870, “בעד ונגד נשים”, מקדם אמנציפציה לנשות מעמד הביניים, כך שתהיה להן גישה להשכלה בכל הרמות ולכל תחומי החיים הציבוריים. היא קראה להן גם להזדהות עם “אחיותיהן העניות” ולתמוך בחינוך לכולן, כמו גם במתן ביטוח בריאות וקצבת זקנה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן מ-1847~

בתמונה הקטנה: תצלום דיוקן מ-1880

רגיל

קיראן מזומדר-שאו

קיראן מזומדר-שאו, נולדה ב-1953

“המשיכו לנסות למצוא מודל אחר, אל תנסו פשוט את מה שאחרים עושים… משם באה החדשנות. אני הצלחתי לעשות דברים עם הרבה שכל ישר, הרבה נחישות, והרבה אומץ חסר בסיס ומטופש”

היום, לפני 66 שנים, נולדה קיראן מזומדר-שאו, יזמת ביוטכנולוגיה הודית. בהעדר כסף ללימודי רפואה, למדה ביולוגיה וזואולוגיה, ובעקבות אביה, שעבד במבשלת בירה, התמחתה בתהליכי תסיסה בתעשיית המזון. בשל מגדרה לא הצליחה למצוא עבודה בתחום, וב-1978 פתחה מתוך ביתה השכור עסק להפקת אנזימים תעשייתיים למזון ולטקסטיל, כיום חלק מ”ביוקון”, ענקית תרופות מובילה בעולם בראשותה. ב-2014 הוענקה לה מדליית הזהב של אותמר, על תרומתה לקידום הבריאות והתשתיות בהודו, והיא נכללת תדיר ברשימת 100 האנשים המשפיעים בעולם של “טיים” וברשימת 100 הנשים החזקות בעולם של “פורבס”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך המאמר “קיראן מזומדר-שאו: לגורל יש תוכניות משלו“, במגזין ההודי “ביזנס וורלד”, שסקר את הנשים המשפיעות ביותר לרגל יום האישה הבינלאומי ב-2018 (צילום: סובהאברטה דאס)

בתמונה הקטנה: נואמת בפני תלמידי דוקטורט ומנחי מחקרים על חשיבות המחקר המדעי-טכנולוגי, בכנס בשנת 2016 באוניברסיטת ג’אין שבבנגלור, הודו, מתוך ריאיון עמה בבלוג האוניברסיטה

רגיל

פרוקרו פארסה

ד”ר פרוקרו פארסה, 1980-1922

“אין בי פחד מהמוות. המוות הוא רק רגע חולף ותו לא. אני מוכנה לקבל את המוות בזרועות פתוחות, ולא לחיות בבושה תחת האילוץ לכסות את עצמי. אינני מתכוונת להשתחוות בפני אלה המצפים ממני להביע חרטה על חמישים שנות פועלי למען שוויון בין גברים ונשים. אינני מוכנה ללבוש את הצ’אדור ולצעוד לאחור בהיסטוריה.”
(מתוך מכתבה האחרון מהכלא, שמוען לילדיה)

היום, לפני 97 שנים, נולדה פרוקרו פארסה, רופאה, אשת חינוך ופוליטיקאית איראנית. בעידוד הוריה, מפורצי הדרך לחינוך לנשים באיראן, היא למדה רפואה. מתוך תחושת שליחות לימדה ביולוגיה בבי”ס לבנות, וכן לימדה בהתנדבות נשים בכלא, והייתה דוברת בולטת למען זכויות נשים באיראן. ב-1963 נבחרה לפרלמנט האיראני, ושם קידמה הצבעת נשים ודיני משפחה שוויוניים יותר. כעבור חמש שנים מונתה לשרת החינוך, והייתה לאישה הראשונה בממשלת איראן. במאי 1980, עם ניצחון המהפכה האיסלאמית, היא הואשמה ב”הפצת תועבה בארץ וכפירה באל” והוצאה להורג ע”י כיתת יורים בטהרן.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ד”ר פארסה (חותמת על המסמך), בתפקידה כשרת החינוך, עם נציגות מועצת הנשים הבינלאומית, סוף שנות ה-60. מתוך גלריית הנשים של המכון ללימודי איראן במרילנד, ארה”ב

בתמונה הקטנה: בבית המשפט של משמרות המהפכה, 1979 (מתוך ויקיפדיה)