קטגוריה: אנשים

טל קנב משתף כיצד מתמודדים עם אובדן

החיים הם מסע המתובל בכל טעם אפשרי. לצערנו, החיים מאלצים אותנו להתמודד עם מקרים לא נעימים, משברים, אתגרים וטראומות. עם חלקם לא נדע איך להתמודד. במקרה של מוות של אדם קרוב, סביר שישאירנו כואבים, אולי אף מרוקנים מאנרגיה לתקופה. יתכן שנחוש חסרי מוטיבציה לעשייה כל שהיא, מדוכאים ועוד שלל רגשות המציפים ומונעים מאתנו תפקוד ראוי עד להתאוששות.

כיצד ממשיכים לחיות, לעבוד ולתקשר עם אחרים? כיצד מתמודדים עם אבל ואובדן? כאשר התחושות הקשות כבדות מנשוא המונעות חזרה לתפקוד. בשלב זה אפשר לשקול להיכנס למסלול של טיפול מסודר שיקנה כלים הנדרשים להשלים עם מה שקרה ולהמשיך לתפקד. במקרים רבים, בעזרת הטיפול, נמצא נקודות אור וכוח יאפשרו צמיחה מתוך הקושי.

מתי נרצה לפנות לטיפול במקרה של אובדן?

התמודדות עם אובדן עשויה להיות קשה מאוד, במיוחד כאשר מדובר באדם קרוב. קושי זה יכול להוביל לפתיחה של פצעים ישנים או אובדנים קודמים שלא עובדו כהלכה. לא פשוט להשלים עם הפרדה ולרוב מועיל מאוד לדבר, לשתף ולהתבונן ביחד עם שותף מכיל על המשמעויות הגלויות והנסתרות של האירוע.

לא תמיד מתאפשר להשלים עם המקרה לחלוטין, ויתכן שנרגיש געגוע וחוסר לאורך שנים. עם זאת ועם עזרה מקצועית, ניתן כמעט תמיד, להגיע לשיפור משמעותי בתהליך ההחלמה מהשבר. עיבוד משמעויות ורגשות יאפשר למתאבל להיות פנוי יותר לרגע הזה ולסביבת חייו הנוכחים, כמו גם חזרה לתפקוד למען עצמנו ולמען אחרים. המשימות היומיומיות בחיים מקבלות פרופורציות חדשות לצד אובדן וכבר נכתב לא מעט על המוות כמורה לחיים.

הזמן הטוב ביותר לפנות לטיפול במקרה של אובדן הוא סובייקטיבי לחלוטין. עם זאת כאשר הפגיעה בתפקוד גבוהה לאורך זמן כמו גם פגיעה במצב הרוח, כדאי לשקול בקשת עזרה מקצועית ואמפתית. אם אתם לא מצליחים לחזור לתפקוד מלא בעצמכם, כדאי יהיה לפנות לטיפול כדי להיעזר ולאמץ הכלים נוספים להתמודדות.

באיזו מסגרת נוכל לקבל את הכלים הנדרשים והתמיכה שלה אנו זקוקים?

את הטיפול תוכלו לקבל במסגרת ציבורית או פרטית, באמצעות טיפול אישי או קבוצתי. סדרת מפגשים בקליניקה ו/או באמצעות מפגשים קבוצתיים עם אנשים שכולים נוספים, תוכלו לאוורר את סיפורכם וחוויותיכם כמו גם לשמוע מאחרים. קבלת כלים נוספים להתמודדות יוקנו בכל אחת מהאפשרויות.

מהו אופי הטיפול ועל מה חשוב לשים דגש?

במהלך טיפול שעובר אדם לאחר אובדן יש לבחון את הרגשות והמחשבות שהתעוררו כמו גם את הפרקטיקה של החיים. חלקים שונים באישיות, בעלי מוטיבציות שונות מייצרים רגשות מגוונים ומחשבות שונות ביניהן יהיו לרוב כמה שנרצה להצניע ואולי אף להכחיש. בהנחה שהכימיה בין המטופל/ת למטפל מייצרת אמון ותחושה בטוחה בקשר, ניתן יהיה להציף ולעבד את הנחווה.

לעיתים יוותר עניין לא סגור (unfinished business) עם הנפטר אשר עשויי להטריד ואף לייצר אי-נחת לתקופה ארוכה. מספר טכניקות נמצאו יעילות לנושא זה ועבודה התנסותית בהן, מקדמת לרוב, את השלום הפנימי.

המאפיינים העשויים להשפיע על חווית השכול האישי

יש כמה פרמטרים שמשפיעים על האדם השכול שכעת מצופה להתמודד עם המציאות החדשה. לא אמנה כאן את כולם אלא את המרכזיים והשכיחים: אופי הקשר ומעורבות החיים עם הנפטר בטרם לכתו. רצוי לשים לב גם לתמונה הגדולה, כלומר: מה קורה בתקופה בה המוות מנתק את הקשר כהמשך של אירועים הקודמים. במקרים מסוימים נערכה פרדה בריאה ונכונה ובאחרים נעשתה חלקית או שלא נערכה בכלל עקב ניתוק קודם של הקשר או פטירה פתאומית.

אובדן מאתגר את כוחות הנפש והרשות שאנו נותנים (או לא) לעצמנו להישבר או לעצור לפעמים. לרובינו יש 'עקב אכילס' אחד או יותר באיזו פינה בלב ובנפש ורצוי לאפשר ביטוי למקומות הפגיעים. ניסיון חיים קודם יכול לעזור או להפריע בהתמודדות עם השכול הנוכחי – נושא זה ייבדק אף הוא במהלך הטיפול.

לסיכום, התמודדות עם אובדן עשויה להיות קשה, ובמידה והיא קשה מנשוא אפשר להיעזר בטיפול מקצועי, נעים וסבלני שיעזור לעבד את הניתוק והגעגוע, כעסים וייסורים (במידה ונותרו) וכמובן האהבה. הטיפול והשיתוף יקנה הזדמנות לעבד ולצמוח מהבלתי ניתן לשינוי.

ד"ר טל קנב מזמין אתכם לטיפולים במגוון רב של אתגרי החיים, כולל במקרים של עיבוד אבל. טל קנב הינו ד"ר לפסיכולוגיה ופסיכותרפיסט מקצועי ומנוסה, שיוכל לסייע ולהקנות לכם את הכלים הנדרשים לחיות לצד האבדן כמו גם לייצר מטרות חדשות ולהמשיך הלאה מחוזקים.

מי אתה רמי פלר?

הוא היה חילוני, חזר בתשובה, הפך לאחד מאנשי העסקים העשירים והמובילים בישראל בגיל צעיר, הסתובב וחקר בכל העולם כדי למצוא את עצמו והוא בכלל בנו של פרופסור לחקלאות ועיטור גיבור מטעם מדינת ישראל עבור מלחמת העצמאות – הכירו את רמי פלר. נשוי באושר ואב לחמישה ילדים, מייסד ובעלים של חברת RCS המתמחה במסחר בינלאומי ובעלת חברות בת רבות ומצליחות. מי אתה רמי פלר? מעט על קצה המזלג על המיליונר היהודי שכבש את החיים שלו עצמו ומצא נחת.

התחיל כחילוני והפך לאיש עסקים מצליח מאוד

רמי פלר הצליח כבר בגיל צעיר מאוד בעולם העסקים. הוא נולד בשנת 1954 וכבר בגיל צעיר הוא נכנס לעולם העסקים כאשר הקים חברה צנועה בתחום מערכות הסטריאו הביתיות. החברה המצליח והתמקדה ובגיל צעיר הוא נחשב להבטחה גדולה. הוא כמובן שאף ליותר ובמקביל גם שאף למצוא את המשמעות האמיתית שלשמע הוא קיים. כיום פלר גר בביתו המפואר בעיר בני ברק, ביחד עם רעייתו וילדיו, כאשר בביתם הם הקימו כולל ללימודי תורה. הזוג הנהדר מרבה לתרום בנדיבות והקימו עמותות וחברות בת לטובת סיוע לנזקקים. 

המסע הרוחני של רמי פלר

כאשר אדם משיג בגיל צעיר כל מה שהוא רוצה מבחינה חומרית, מתחילות באופן טבעי לעלות תהיות רוחניות בנוגע לקיום שלנו ולשליחות שלנו בעולם הזה. אנשים רבים עוסקים במה נכון ומה לא נכון מבחינת אמונה, דת, כתות למיניהם וגם רמי פלר בגיל צעיר מצא את עצמו מערער על החיים ומחפש את המשמעות. כדי לנסות להבין זאת הוא החל ללמוד פילוסופיה באוניברסיטת תל אביב אולם מאלה שלא הצליחו לענות על שאלותיו הוא הבין כי המסר העוצמתי ביותר שלמד באוניברסיטה היא שיש רק אמת אחת שכן כל פילוסוף מנסה להציג את האמת האחת שלו. הוא החל לחקור את עולמם של כתות שונות, אמונותיהם והאופן בו הן פועלות, כולל סיפור אישי שבו חברו נפל קורבן לכת שניצלה אותו והוא נחלץ לעזרתו ומשם המשיך לחפש את כיוונו והבין שמדובר בשוכרי בסוחרי נשמות שמנצלים אנשים שמחפשים רוחניות.

רמי פלר בכנס של rcs

בפעם הראשונה שחש שייך לאמונה, קבוצה או כל דבר אחר שתקראו לזה הייתה כאשר שמע שיעורים של מר אילן אשכנזי, אותם הוא העביר בתל אביב על הספר "מסילת ישרים" שנכתב על ידי הרמח"ל. לאחר שהתעניין בלימודי הדת והיהדות הוא החל להעמיק וללמוד בתשוקה, כאשר הוא רצה ללמוד עוד ועוד. הוא החל להשתתף בשיעורי תורה נוספים בבני ברק ובשיעורי תורה נוספים בשבתות אצל רבנים בירושלים. בגיל 30 לערך נפגש עם הרב זולשינסקי וזה הזמין אותו ללימודי תורה באופן סדיר ב"נתיבות עולם". פלר הסכים והחל ללמוד תורה באופן סדיר בישיבה.

ההצלחה העסקית של פלר

חשוב לציין כי במהלך חייו פלר המשיך להשקיע בעסקיו ובשנת 1995 הקים את חברת RCS שלימים הפכה לחברת מסחר מובילה וגדולה ברמה הבינלאומית מה שהפך את רמי לאחד האנשים העשירים בישראל בגילו הצעיר. חברתו אף החלה לשתף פעולה עם ענקית הפאנלים הסולאריים הסינית בחברת הבת שלו RCS SOLAR והחלו לייבא פאנלים סולאריים, ומוצרים נוספים לישראל ונחשבת לאחת החברות המובילות בתחום.. 

פלר ידוע בנדיבותו ועזרתו לקהילה ולנזקקים במישורים רבים ואפילו בעזרה למשפחות ואנשים המונצלים על ידי כתות שונות כאן בישראל. על כך תוכלו לקרוא בהרחבה כמובן בכתבות נוספות באתר וברחבי הרשת. כיום רמי עוסק בעיקר בלימודי תורה, ניהול של חברתו RCS וחברות הבת שלה ונעזר באנשים פעילים שונים לטובת ניהול העמותות שהקים.

לינוי אשרם

בין התאריכים 11 עד 13 באוגוסט השתתפה אשרם בגביע העולם לאתגרי 2017 בקאזאן וסיימה במקום הרביעי בקציאריאנה האלקינה, שם העפילה לגמר המנגנון וזכתה בארבע מדליות ארד בחישוקים, כדורים, מועדונים ורצועות. באליפות העולם בטשקנט 2017, הוא סיים במקום השמיני לאחר שהעפיל לשלושת גמרות המכשירים, ולקח ארד בחישוקים (מקום 6 בזריקה) וחמישי במועדון. ברודי וצוותו ניצחו את ברית המועצות ואת אלופת ישראל האולימפית לינוי אשרם, וניצחו את התאומים המועדפים מרוסיה, דינה ארינה ואברינה, שהגיעו למקום השני והרביעי.

לינוי אשרם

היא אלופה אולימפית בשנת 2020, מדליסטית כסף באליפות העולם 2018, מדליית ארד פעמיים באליפות העולם 2017 ו -2019, אלופת אירופה בשנת 2020 ומדליית כסף במשחקי אירופה 2019. היא הפכה למתעמלת הקצבית הראשונה מחוץ לרפובליקות הפוסט-סובייטיות שזכתה במדליית זהב במדינת גוש סובייטי שאינה מחרימה באולימפיאדה. היא גם הספורטאית הישראלית השלישית והאישה הראשונה שזכתה במדליית זהב אולימפית בענף, כמו גם המתעמלת הישראלית הקצבית הישראלית שזכתה במדליה אולימפית מכל צבע.

פרומקה פלוטניצקה

פעולותיה של פלוטניצקי בימים הקשים של גטו ורשה הרחיבו במיוחד את מעגל התנועה והדאגה האימהית שאפיינה את ימיה הראשונים היוותה מקור לעזרה ותמיכה לפליטים יהודים רבים. כחלק מהנהגת ורשה, היא הייתה מהראשונות שנסעו לערים נידחות כדי לשמש קשר לתנועה.

למשל צביה לובטקין הייתה האישה היחידה ברכיב הגבוה בקבוצת ההתנגדות א 'ידובסקה אורגניצ'ה בובובה זוב (ארגון המאבק היהודי בגטו ורשה). קברניטי ההתנגדות כללו את פרומקה פלוטניצקה, צ'ייקה קלינגר (בנדין), טוסיה אלטמן (ורשה), חייקה גרוסמן (ביאליסטוק), רוז'קה קורצ'אק וויטקה קמפנר (וילנה). היא הייתה מארגנת חשובה של ההתנגדות (בתמונה למעלה), שלחמה במרד בגטו בנדין ונורתה ברגעיה האחרונים על ידי הנאצים.

יורגן סטרופ, מפקד האס אס שהיה אחראי על חיסול גטו ורשה, כתב דוח מפורט על הוצאתם להורג של פושעי המלחמה. עיתונאית הצבא האמריקני פרומה מוטקה-ברגר, שהייתה חלק מקבוצת בילסקי המפורסמת ב"התריס ", הזהירה לא לדבר עם אנשים שחשבו שהיא שקרנית או מטורפת.

מאות, אם לא אלפי, נשים צעירות יהודיות היו מעורבות בארגון ההתנגדות. הם טיילו בערי פולין עם ניירות אריים שמזהים אותם כפולנים או אוקראינים. סיפוריהם שנקברו זמן רב מסופרים לבסוף בספר המרתק והרודף הזה.

אני אפילו לא יכול להתחיל לכסות את כל המידע הכלול בספרה של גברת בטליון. חשוב להראות את היקף ההיסטוריה ואת הדרכים השונות בהן מעורבות נשים. אני חושבת שכל סיפור של נשים הוא אישה, והסיפור הזה וזה אחר הוא סיפור מרגש.

אני ממליץ לך לקרוא את ספרה של גברת בטליון בכדי לקבל תיאור מפורט על סיפורו של לוחם התנגדות יהודי צעיר בגטו הפולני. הסיפור שלנו בימינו מבוסס על ספרה החדש של ג'ודי בת, אור היום (ראה להלן).

פרומקה פלוטניצקה (1914 – אוגוסט 1943) הייתה לוחמת התנגדות פולנית במלחמת העולם השנייה, פעילה של הארגון היהודי הקרבי (ZOB) וחברה בארגון העובדים הציוניים (DORR). הוא היה ממארגני ההגנה העצמית של גטו ורשה והשתתף בהכנות הצבאיות לקראת מרד גטו ורשה. נולד פרומקה פלוטניצקה, השתייך לתנועת הנוער הציונית (דרור) והיה חבר בהנהגתה בשנת 1938.

בתקופה בה הייתה פרומקה פלוטניצקה מראשי התנועה המחתרתית של חלוץ בפולין (1914-1943). כצעיר פלוטניצקה היה חבר ופעיל בתנועת "דרור" (התנועה הציונית). כמו רוב תנועות הנוער הציוניות האחרות, היה לדרור משרד ראשי בפרומקה, אך עזב אותו עם פרוץ מלחמת העולם השנייה וברח לקובל.

פלוטניצקה נולדה בפלוטניצה, כפר בפינסק במהלך מלחמת העולם הראשונה, שהיה חלק מפולין שנולדה מחדש בשנת 1919 לאחר מאה של חלוקה זרה. בשנת 1938 עבר לוורשה ונכנס לתפקיד במפקדת דרור, תנועת נוער ציונית שנוסדה על אדמת פולין במהלך המלחמה נגד רוסיה הקיסרית בשנת 1915. פרומקה פלוטניצקה, שהייתה פרטיזנית בגטו ורשה, עברה לגטו בנדין וארגן התקוממות נגד הנאצים שנמשכה מספר ימים. הוא נפטר במהלך הלחימה בשנת 1943 ב- 29 במאי.

בספטמבר 1942 הייתה נציגת ארגון המאבק היהודי באזור זגלבי, שם ארגנה את ההתנגדות בגטו בנדין בשיתוף האחים קוזוך וצבי ברנדה. לפרומקה הייתה הזדמנות לשרוד על ידי השארת פולין הכבושה עם דרכון פרגוואי של קבוצת לאדוס שבסיסה בברן, אך סירב לעזוב את המדינה. היא נפטרה עם חבריה ב -3 באוגוסט 1943 בבונקר 24 ברחובות בנדין במהלך חיסול הגטו.

בשנת 1948 הוענק לה צו הכשרון הגרונוולדר ממעמד שלישי. היא השפיעה לטובה על הקהילה היהודית הגדולה בוורשה. היא זוכה לכבוד ברחוב ההנצחה של מות קדושים ומאבק יהודי, שם אבן זיכרון נמצאת בצומת הרחוב דובואה ורחוב ניסקה בוורשה.

באמצע שנות השלושים המאוחרות של המאה העשרים היו בפולין מאות תנועות נוער יהודיות. חברי תנועות הנוער הללו היוו את ליבת ההתנגדות היהודית בגטאות פולין.

בערים רבות במהלך מלחמת העולם השנייה (קליש, למשל), קבוצות ציוניות נהנו ממעמד משני טוב על פני ארגונים פוליטיים יהודיים אחרים בעלי אוריינטציות ומטרות שונות כגון המפלגה הבונדיסטית הסוציאליסטית ומפלגת אגודת ישראל המסורתית שייצגה את האוכלוסייה היהודית האורתודוקסית הגדולה בפולין. חופש האינטלקטואלים ממעמד הביניים נקבע על ידי חיים במדינה יהודית, דיבור בעברית ופיתוח תחושת שייכות.

ניקי דה סן פאל

היא יצרה את הראשונה מאוכלוסייה נרחבת של נאיאנות, פסלים בקנה מידה גדול שצוירו בצבעים עזים כדי לתאר נשים עבותות המייצגות נשיות ואמהות. היא קראה להם ננות (מונח צרפתי מוכר אך גס לנערות או נשים צעירות ושובבות).

ניקי דה סן-פאל

היא אמנית צרפתית-אמריקאית הידועה ביותר בזכות ציוריה ופסלי הנאנה שלה בגן טארוט, פארק פסלים מונומנטלי שהיה העשייה האמנותית הגדולה ביותר שלה. בתור אמנית דוגמנית, היא הפכה בשנות השישים להצלחה בין לילה, וירה אקדחים לעבר תבליטים מכוסים בגבס המוטבעים במיכלי צבע שפורצים ממשטחים הלבנים. בשלב מסוים בחייה היא מצאה את עצמה באותה סיטואציה שהיא התרעמה עליה: נשואה עם ילדים צעירים.

ניקי דה סן-פאל הפכה לאדם שמשתמש בטיפול באמנות

כדי להרגיש טוב יותר, אדון שמסוגל לתעל את רגשותיה לנושאים חברתיים-פוליטיים ותרבותיים עכשוויים וליצור יצירות המושכות תשומת לב. ילידת 1930 בסור-סיין, צרפת, בשנת 1933 עברה לארצות הברית ובילתה את ילדותה ונעוריה בעיר ניו יורק.

ניקי דה סן-פאל ביקר במוזיאון הדרט מודרן דה פריז וגילה עבודות של ג'ספר ג'ונס

וילם דה קונינג, ג'קסון פולוק ורוברט ראושנברג. כמה מעבודות האמנים הוצגו בתערוכות קבוצתיות במוזיאון. בשנת 1961 ארגן מבקר האמנות ופילוסוף התרבות פייר רסטאני את תערוכת פיו וולונטה שלה בגאלרי ג'יי בפריז, שם הציגה לראשונה את ציורי הירי שלה האיקוניים. .

רגע חשוב היה ביקור בברצלונה

ספרד, שם סנט-פאל התפעל מעבודתו של האדריכל הספרדי אנטוניו גאודי ופארק גואל שלו. במהלך משימת דוגמנות בפריז היא פגשה את יו וויי, אמריקאי הציירת, שעודדה אותה להמשיך בקריירה האמנותית שלה. MOMA PS1 Clarice (1966-67) בקנה מידה גדול, דמות פוליאסטר ופוליאוריטן מפוספסת על שם ננה המקורית (Muse Clarice) על נהר בשליש השלישי של הגוף, כבש את דמיונם של אמנים.

סנט-פאל התרשמה במיוחד מאנטוני גאודי ופארק גואל

מה שהוביל אותה יום אחד ליצור יצירה אמנותית משלה, המשלבת אלמנטים אמנותיים וטבעיים משלה. השפעתו של גאוד פתחה רבים f או שלה, אפשרויות רבות שלא היו מדמיינות בעבר, במיוחד בכל הקשור לשימוש בחומרים, חפצים ואלמנטים מבניים יוצאי דופן בפיסול ובארכיטקטורה. היא המשיכה לצייר עם משפחתה הקטנה עד שעברה לפריז באמצע שנות החמישים.

מראשית דרכה בשנות החמישים

דה סנט פול התריסה במוסכמות אמנותיות ויצרה יצירות פמיניסטיות, פרפורמטיביות, שיתופיות ומונומנטליות. היא גברה על הנורמות האמנותיות המקובלות על ידי יצירת יצירות אמנות שהשתמשו במכלולים ובצורות ייצור פרפורמטיביות, כמו עצמה על קנבס ופסלים רחבי היקף שלה ושל ננה. במהלך הקריירה היצירתית שלה היא עבדה עם אמנים ידועים אחרים כמו ג'ספר ג'ונס, רוברט ראושנברג, לארי ריברס, המלחין ג'ון קייג ', האדריכל מריו בוטה ועשרות אמנים ואומנים פחות מוכרים.

בשנת 1991 הפיק סן-פאל את המאקייה "Le Temple Ideal" (המקדש האידיאלי), מקום פולחן שמקבל בברכה את כל הדתות בתגובה לחוסר סובלנות דתית, שראה כעבודת ירושלים.

אנה פבלובה

אנה פבלובנה פבלובה (שם מלא אנה פבלובה; נולדה ב- 31 בינואר 1881 בסנט פטרסבורג, רוסיה או ב- 12 בפברואר 1881 בהאג, הולנד; נפטרה ב- 23 בינואר 1931 בהאג, הולנד) הייתה בלרינה רוסית שהיתה הרקדנית המפורסמת ביותר. של זמנה. היא הייתה הפרימה-בלרינה של הגזע הרוסי והבלרינות והרקדניות המהוללות ביותר בזמנה במאות ה -19 וה -20. היא למדה בשנת 1891 בבית הספר לבלט הקיסרי בתיאטרון מרינסקי והצטרפה לבלט הקיסרי בשנת 1899, בשנת 1906 הפכה לפרימה בלרינה.

בגיל 10 אנה פבלובנה פבלובה התקבלה לבית הספר לבלט הקיסרי, שם עברה את בחינת הקבלה שלה בצבעים מעולים. היא למדה בבית הספר עד 1899 והפכה לפרימה בלרינה בשנה שלאחר מכן.

אנה פבלובה הייתה אחת מרקדניות הבלט המפורסמות והמשפיעות ביותר בזמנה

מחול היה ייעודה, כמו גם רקדנים אחרים באותה תקופה, עם נסיעות אוויריות להודו, המזרח הרחוק, ארה"ב, דרום אמריקה ואוסטרליה. מורשתה חיה בבתי הספר לריקודים, בחברות ובחברות שהקימה לכבודה, והיא נתנה השראה לדורות הבאים של רקדנים.

אנה פבלובה התחנכה בבית הספר לתיאטרון הקיסרי והייתה קשורה לרעיונות מהפכניים של מייקל פוקין

שכוראוגרף עבורה את "הברבור" המפורסם. מול קהלים שמעולם לא שמעו על בלט, היא רקדה והעניקה השראה לדור של ילדים לרקוד, כולל אלישיה מרקובה, כוריאוגרפיה של פרידריך אשטון, שראה אותה בפרו.

בלט B היה מותרות ביתיות ברוסיה

ואחת ההנאות המועדפות על צאר ז"ל הייתה הריקודים. הוא למד בבית הספר לבלט הקיסרי של תיאטרון מריאנסקי בלנינגרד ושיבח את אמנות הרקדנים הקטנים, שוחח עם הילדים וסיפר בדיחות. כילד לעשרה, פבלובה ראתה לראשונה בלט בבית הספר לתיאטרון הקיסרי; לאחר מכן, לדבריה, הריקודים הפכו לחלום לכל החיים.

בהופעת הסיום השנתית בשנת 1899

היא הרשימה את חבר המושבעים עד כדי כך שנודע כי בשנה שאחרי קורפי היא תצטרף לבלט הקיסרי בתיאטרון מרינסקי ותעקוף את הבלט כדי לקבל תפקיד מוביל. אנה סיימה את לימודיה בגיל 18 בשנת 1899 והופעתה האחרונה בסדרת Les Dryades Pretendues False Dryads של פאבל גרדט הייתה כה מוצלחת, עד שהיא התקבלה ללהקת הבלט הקיסרית. היא התקבלה כרקדנית בלט של קוריפיז וסווגה עד מהרה כחברה בקורפוס דה בלט וכסולנית.

אחרי שמונה שנות לימוד

היא הופיעה לראשונה בחברה בשנת 1899. היא הייתה קטנה ושברירית, נבנתה לבצע טריקים וירטואוזיים במקום להיות רקדנית חזקה, אך עד מהרה היא זכתה למוניטין של פרפורמרית אקספרסיבית שהייתה ידועה כמגלמת את התפקידים שלקחה על עצמה. היא הדהימה את הקהל בביטוי הבלתי מעורער שלה, במיוחד בסולו האופייני ל"ברבור ", שהלחין בוררי, בתנועות גל עדינות של הזרועות. עד מהרה היא לוהקה לתפקידי סולו בקלאסיקות כמו לה קורסייר, דון קישוט וג'יזל ועלתה להיות פרימה בלרינה.

האימפרזריון הרוסי סרג 'דיאגילב ייסד את הבלט רוס בשנת 1909, והיא הייתה אחת משלוש עשרה רקדניות בבלט שקיבלו את התפקיד הראשי. הבלט יצר תחושה במערב אירופה והיה החיוניות הגדולה ביותר של הבלט הרוסי בהשוואה לתקופה בצרפת.

בשנת 1908

כשהיא עדיין רוקדת במולדתה, היא סיירה במערב עם להקת עמיתיה מהבלט הקיסרי, כולל ניקולאי לגאט ואנדריי שיריאייב. בשנת 1909 רקדה בבלט רוסס של סרגיי דיאגילב וגם רקדה תפקידים ראשיים בכמה בלטים של מיכאיל פוקין, כולל הלילה המצרי, הפאביליון דארמידה ולס סילפידס. היא הקימה פלוגה משלה והלכה להציג את בלט העולם במקומות בהם מעולם לא נראה בלט קלאסי.

היא סיימה את לימודיה בבית הספר לבלט הקיסרי בסנט פטרסבורג בגיל 18 והפכה לפרימה בלרינה באופנה. פבלובה סיימה את לימודיה בבית הספר לבלט בקורפי, שם דילגה על ההקדמה הרגילה לקריירת בלט בריקוד עם קבוצה גדולה. הופעת החברה הראשונה שלה התקיימה בתיאטרון מרינסקי, והיא החלה לחלום להיות בלרינה. בן זוגה היה רקדן הבלט הרוסי המפורסם בעולם וטסלב ניג'ינסקי. בשנת 1905 התבקשה הבלרינה האגדית אנה פבלובה לעצב עבורה קטע ריקוד סולו על ידי הכוריאוגרף מישל פוקין מבלט רוס של הבלט של להקת הבלט סרגיי דיאגילב שהיה אמור להופיע בקונצרט חגיגי לאמנים של האופרה הקיסרית מרינסקי. . היא רקדה כשהכוריאוגרף הוביל אותה דרך קימורי הקימורים והזרועות שלה כדי לתקן כל פרט בתנוחה.

פבלובה נולדה ב- 12 בפברואר 1881 לליובוב פיאדורובנה ולאב לא ידוע

למרות שהזוג לא היה נשוי. אמה של אנה ליובובה ידועה ככובסת בבלט שהפכה לתפקיד הברבור הגוסס באגם הברבורים, אך זהות אביה נותרה לא ברורה. היו דיונים האם הוא אביה של אנה או שהיא נשואה למטווי, חייל בצבא הרוסי, או לזר פוליאקוב, בנקאי בבית בו שירת רקדן בלט מאז לידתו בבלט אגם הברבורים.

על פי מסורת הבלט

פבלובס למדה את אומנותה ממורים שבעצמם היו רקדנים גדולים. כאשר אמה של פבלובה הופיעה לבדיקה, היא הייתה ענייה ואביה נפטר בגיל שנתיים, כך שבשנת 1891 פבלובה למדה בבית הספר לבלט הקיסרי בתיאטרון מרינסקי בסנט פטרסבורג. בשנת 1899 סיימה את לימודיה בבלט הקיסרי ועלתה להיות פרימה בלרינה בשנת 1906.

לאחר מכן הצטרפה לבלט רוס, חברת בלט שבסיסה בפריז שהופיעה ברחבי אירופה וצפון ודרום אמריקה. בעונתה הראשונה בפריס היא הצליחה כל כך שהיא עזבה את החברה כדי לפתוח עסק משלה.

אורנה פורת

ארונה של אורנה פורת הונח על הבמה המרכזית של התיאטרון הממלכתי בתיאטרון הקאמרי ביום שישי האחרון, ולא רק היעדרם המוחלט של שחקנים מהדור הצעיר והנוכחי של התיאטרון הישראלי ניכר. לאלה שאהבו את אורנה פורת והיו חלק ממצב רוחה הטוב, הפייסני והעצוב כשמתה בגיל 91, לא הייתה לה שום קריירה לקלוע בניצן. מותה היה סוג של סוף טוב, שבישר על ידי ארוחת הצהריים של טריפני על בימת התיאטרון.

השחקנית ילידת גרמניה ועטורת הפרסים הישראלית אורנה פורת נולדה בשנת 1924 לאירין קליין בקלן כבת לאב פרוטסטנטי ואם קתולית שהייתה חברה בצעירות ההיטלר בילדותה

הלווייתה נערכה בשעה 10:00 בבוקר ביום שישי בתיאטרון הקאמרי בתל אביב, שם הקדישה עשרות שנים מחייה למשחק. אורנה פורת (אירן קליין) נולדה בקלן ב- 6 ביוני 1924. אביה ווילי, רואה חשבון, הנחיל לה אהבה לטבע ואמה אליז, חובבת אמנות שוויתרו על הקריירה שלה לגידול ילדים.

אביה ווילי

רואה חשבון שהיווה השראה לאהבתה לטבע, היה קתולי, אמה אליז, חובבת אמנות שנאלצה לנטוש את הקריירה שלה כדי לגדל את ילדיה, הייתה פרוטסטנטית, אך אורנה פורת החליטה להיות אתאיסט והתעניין ברעיונות סוציאליסטיים. אביה היה קתולי, אמה פרוטסטנטית, ובצעירותה בחרה באתאיזם על פני סוציאליזם. במשך שנים אביו היה חבר ב"נוער ההיטלר ", אך משפחתו התנגדה לחברות כזו.

תומאס מאן ראה אותה

פרננדו ארבל כתב עליה הצגה, היא הקימה תיאטרון ילדים בתל אביב הנושא את שמה, היא זוכת פרס אמת בישראל, יש לה מפתחות לערים תל אביב ו קלן ויש לה קומץ דוקטורט לשם כבוד. בשנים אלה הייתה פורת חברה ב"נוער ההיטלר ", אף שמשפחתה התנגדה לשייכות זו.

מסורת זו עקבה אחר הדור הבא של משפחת בנאי

כולל אורנה ואחיה מאיר ואביתר. אביה של אורנה בנאי היה שופט בבאר שבע, ואמה הייתה מנהלת החינוך בעיר. לאסן סי לנו זוכרים את שנינותה של אורנה פורת, את הרבגוניות שלה, את הקסם שלה, את הסקרנות שלה, את הפתיחות שלה, את הפתיחות שלה, את השנינות שלה.

לאחר שדחתה את תיאטרון הבימה אהל

התקבלה לתיאטרון הקאמרי, שם לקחה את שמה העברי. היא שיחקה בסיטקום הישראלי קרובים (קרובים, "קרוב אחד, יקירתי") בין השנים 1983 – 1986. קורותיה בתקופה זו הובילו להחלטתה לעזוב את גרמניה בסוף המלחמה.

ספרה מייקי משנת 2016 זכה בפרס הספרות של דבורה עומר

רות קאנר הייתה יוצרת הפקות תיאטרון ניסיוניות בראשית שנות השמונים. כיום היא פרופסור במכון לאמנויות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב בישראל, מנהלת את קבוצת התיאטרון רות קנר ומזוהה עם להקת המחול בת שבע בתל אביב.

שתי הפקות בולטות של השנה שעברה על הבמה הישראלית היו הרצח של רצח

דרמה פוליטית נהדרת מאת חנוך לוין – ומיסטר וולף – עיבוד מקומי למחזה אנגלי משעשע. שתי ההפקות הגו על ידי רות כנר ולהקת המחול בת שבע בתל אביב והיא הייתה מנהלת אורחת של תיאטרון X-Cai בטוקיו, יפן.

עשרות הפקות אחרות הוצגו בפסטיבלי תיאטרון

בתיאטראות שוליים ובהרכבי ילדים ונוער. סקר שנערך על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משנת 1992 מצא כי כמעט שליש מכלל האנשים בישראל משתתפים בהצגות לפחות פעם בשנה. בשנת 1990, עשרת התיאטראות הציבוריים הפיקו 140 הצגות ומכרו מיליון וחצי כרטיסים.

אומרים שבשנים 1987-8 התנדנדה המטוטלת בתיאטרון החברתי

האמנותי והמקצועי בישראל. הרפרטואר פותח בכדי לענות על רצונו של הציבור ליצירות מבוצעות, לעיכול ומכובד. דוגמה לכך היא גל המחזות של נאשוויל וויליאמס וארתור מילר משנות החמישים, שחווה תחייה בשנות התשעים וה -1992.

פורת זכתה בפרס אמת למדע

אמנות ותרבות שהוענק על ידי ראש ממשלת ישראל. השרה בשנת 2005. השחקנית הגרמנית אורנה פורת השחקנית וויקי ביוגרפיה, גיל, בעל, נכסים, משפחה, אינסטגרם, טוויטר ועובדות אחרות על שחקנית התיאטרון ילידת ישראל אורנה פורת. אייקון העתיד החל לעבוד בתיאטרון הקאמרי בישראל בשנת 1948, השנה בה הוקמה האומה.

בהנהגתו של היו"ר ובעל הרוב לב לבייב ומנכ"ל מברהם נובוגרוקי

היא אחת מקבוצות ההשקעות הגדולות במדינה. גלול מטה כדי ללמוד הכל על השחקנית הגרמנית אורנה פורת, מה שאתה צריך לדעת על מערכות היחסים האחרונות, העדכונים, המשפחה וכל דבר אחר שמזכה אותה.