עמוד 1
רגיל

יוהנה שוטן-אלסנהאוט

יוהנה שוטן-אלסנהאוט, 1992-1910

“מִי אֲנִי
אֲדָמָה וּנְשָׁמָה
אָדָם
נְשִׁימָה קַלָּה
בֵּינוֹת
לְתִקְוָה אֱמוּנָה אַהֲבָה וּבְרָכָה
שָׂעִיר לַעֲזָאזֵל
בְּתוֹךְ הַהֲמֻלָּה שֶׁעַל הָאָרֶץ
עָנָף יָבֵשׁ עַל עֵץ
בְּתוֹךְ תִּפְאֶרֶת הַבְּרִיאָה
וַעֲדַיִן אֲנִי מַרְגִּישָׁה
קְבוּרָה בָּרוּחַ וּבָאֵשׁ
כִּפְרִי בְּאוּשִׁים מִתַּחַת לַקַּרְקַע
חַיִּים!
נוֹלַדְתִּי עֵירֻמָּה
וְעֵירֻמָּה אָמוּת”
(שירה “עירומה” (Sososkin) פורסם בספר שיריה השני “רוח מרפאת”, 1965)

היום, לפני 109 שנים, נולדה יוהנה שוטן-אלסנהאוט, משוררת ומנהיגה קהילתית סורינאמית, שכתבה בשפה הקריאולית סרננטונגו. שיריה עסקו בעיקר באהבה לסבית, שאינה נחשבת לטאבו בתרבות האפרו-קריאולית. כתיבתה מהווה אבן דרך בשחרור השפה והתרבות הקריאולית בסורינאם ובתנועה המקומית למען שוויון זכויות לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: יוהנה שוטן-אלסנהאוט מקריאה משיריה, 1980~ (צילום: מיכאיל ון-קמפן)

בתמונה הקטנה: הסרת הלוט מעל פסל ברונזה שלה שיצר ארווין די וריס בשנת 2010, בחסות תנועת הנשים הלאומית של סורינאם לרגל יום הולדתה ה-100 (זכויות לבנק המרכזי של סורינאם, צילום: פרנק דלוויכט)
מתחת לפסל, הניצב ברחוב הראשי של הבירה פרמריבו, מצוטט שירה המפורסם ביותר, “אישה” (Uma), שפורסם בספר שיריה הראשון “מעשי היום”, 1963:

“אֵין דָּבָר נִפְלָא
יוֹתֵר מִבַּת-קוֹל
קוֹרֵאת
בְּאֶמְצַע מְהוּמַת הַיּוֹם.
בַּת-הַקּוֹל יְפֵהפִיָּה
עָצְמָתִית
אֵין בָּהּ שֶׁקֶר
הִתְעַטְּפִי בָּהּ
כְּמוֹ הָרוּחַ הַסּוֹעֶרֶת
אִשָּׁה, אַתְּ נוֹסֶקֶת
אַתְּ זוֹרַחַת
אַתְּ לֹא מְוַתֶּרֶת
בְּאֶמְצַע הַמַּאֲבָק
מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ”

(תרגמה מאנגלית, על בסיס תרגומים להולנדית: מתת גולדברג אלון)

רגיל

מריה ג’וזפה גרסיה גרנדוס

מריה ג’וזפה גרסיה גרנדוס, 1848-1796

“עַל מַר גּוֹרָלֵךְ בּוֹכָה הַטֶּבַע
הֲרֵי גַּם הַפֶּרַח הַזּוֹהֵר בְּיוֹתֵר קָמֵל
כַּאֲשֶׁר חֶרֶק מְתֹעָב שׁוֹכֵן בְּצַלְּקוֹתָיו”
(מתוך שירה משנת 1837, “לאישה הצעירה היפה (שנקשרה על כורחה לזקן חולה)”)

היום, לפני 223 שנים, נולדה מריה ג’וזפה גרסיה גרנדוס, אינטלקטואלית, סופרת, עיתונאית ומשוררת גואטמלית. במהלך המאבק לעצמאות גואטמלה הוציאה לאור את העיתון הפוליטי “מאה ואחת פעמים” שסיקר ופירש את המאורעות, ובו פרסמה יצירות סאטיריות שהביעו מחאה, לעגו למנהיגים ועוררו את החברה להתנער מגישות ומנהגים מיושנים. היא בולטת גם כפמיניסטית שהקדימה את זמנה, הראשונה במרכז אמריקה שביטאה בכתיבתה מוטיבים וסגנון של התנועה הספרותית הרומנטית החדשה, ובפרט זו הנשית. שיריה האינטימיים היו מלאי רגשות וחששות אוניברסליים והביאו לידי ביטוי סובייקט נשי חדש.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: תחריט של מריה ג’וזפה גרסיה גרנדוס על שולחן הכתיבה שלה, 1840

רגיל

קאיקוסראו ג’האן, בגום בופאל

(חאג’ה, בגום, דיים, סולטנה) קאיקוסראו ג’האן, 1930-1858

שלטה בבופאל בשנים 1926-1901

היום, לפני 161 שנים, נולדה בגום קאיקוסראו ג’האן, שליטה של מדינת בופאל שבהודו. תחת שלטונה ניתן דגש מיוחד לחינוך, בפרט לנשים, הכשרת המורים הורחבה ומוסדות חינוך רבים הוקמו; ב-1918 הוחלה השכלה יסודית חובה חינם, והמכללה המוסלמית באליגאר הפכה לאוניברסיטה ציבורית, הפתוחה גם לנשים. היא הובילה רפורמות גם במיסוי, בצבא ובמשטרה, בבתי המשפט ובבתי הכלא, הרחיבה את התמיכה בחקלאות, וכן יזמה הפרדת רשויות ובחירות חופשיות לרשויות המקומיות. תרומתה החשובה ביותר הייתה בתחום בריאות הציבור, בשל תוכניות החיסון הנרחבות שהפעילה ושיפור איכות המים והסניטציה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם בנה השני נוואב נאסר-אולה, בדורבר דלהי 1911.
בדורבר (“חצר מלוכה”) זה התכנסו כל מלכי ונסיכי הודו (קאיקוסראו ג’האן הייתה האישה היחידה) לציון הכתרת ג’ורג’ החמישי, מלך הממלכה המאוחדת, כקיסר הודו

בתמונה הקטנה: בגום בופאל בגלימה ובעיטורים של מסדר “כוכב הודו”, עונדת כתר זהב שזור פנינים. ציור של נורה גראנט, שמן על קנבס, 1911 (מוצג בארמון בקינגהאם, לונדון)

רגיל

גרטרוד פרוטיין

גרטרוד איזבל פרוטיין, 2005-1914

היום, לפני 105 שנים, נולדה גרטרוד פרוטיין, אשת חינוך ופוליטיקאית מגרנדה, “הגברת הראשונה של התיירות” ומהפמיניסטיות המשפיעות ביותר באיים הקריביים. היא ייסדה את השלוחה הקריבית של ארגון הנשים ההתנדבותי “מועדון הסוֹרוֹפּטימיסטיות”. לאחר כ-25 שנים בהוראה, ב-1957 הייתה לאישה הראשונה שנבחרה למועצה המחוקקת של גרנדה, וכיהנה בוועדות החינוך והרווחה. שנה אחר כך הייתה לנציגה הראשונה בפדרציה של איי הודו המערבית. בשנות ה-60 הקימה את התאחדות התיירות של גרנדה, ייסדה סדנאות לקידום תיירות למלונאים, לנהגי מוניות ולסוחרים, והפכה את גרנדה ליעד תיירותי מבוקש.

עוד על גרטרוד פרוטיין

עוד על “מועדון הסורופטימיסטיות“, מארגוני הנשים הגדולים בעולם, המשמש כמשקיף באו”ם ומייעץ לאונסק”ו וליוניצף, שבמסגרתו מתנדבות בעלות מקצועות חופשיים ונשות עסקים למען שיפור חייהן של נשים וילדות

פייסבוק

התמונות מתוך ויקיפדיה, זכויות לג’ים רודין, Yellow Poui Art Gallery

רגיל

נטי סטיבנס

נטי מריה סטיבנס, 1912-1861

היום, לפני 158 שנים, נולדה נטי סטיבנס, מדענית אמריקאית, מחלוצות מדע הגנטיקה. ב-1905 היא הייתה הראשונה לזהות ולהגדיר שהבסיס הכרומוזומלי לקביעת מין תלוי בנוכחות או בהיעדר כרומוזום Y, בתקופה שבה לא היה לגמרי מקובל שגנטיקה משפיעה על תופעות פיזיולוגיות יותר מאשר גורמים סביבתיים. עשרות המאמרים שפרסמה בקריירה הקצרה שלה הוכיחו את חוקי התורשה של מנדל וקידמו מאוד את ההבנה של תורשה כרומוזומלית. היא אמנם זכתה בהכרה על תרומתה למדע, אך לא קיבלה משרה סדירה באוניברסיטה ועמיתיה, אף שרק התבססו על מחקריה בדיעבד, קיבלו עליהם קרדיט חלקי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: סטיבנס ב-1904 (צילום באדיבות מכון קרנגי למדע). מתוך העמוד המוקדש לה באתר היכל התהילה הלאומי לנשים

בתמונה הקטנה: סטיבנס במעבדה בתחנה הזואולוגית בנאפולי, 1909 (זכויות לארכיון מכללת ברין מאר). מתוך “נטי סטיבנס: כרומוזומי המין וסקסיזם“, רשומה בבלוג של החברה האמריקאית לגנטיקה

רגיל

אליס מ’ בולדינג

אליס מרי בולדינג, 2010-1920

“תרבות של שלום צומחת ומשגשגת רק מתוך ראייה של האופן שבו הדברים יכולים להיות, בעולם שבו שיתוף ואכפתיות הם חלק מדרך החיים המקובלת של כולם […]
תהיה לנו מערכת יחסים מכבדת ומוקירה עם כדור הארץ – או מדיניות הגיונית לגבי מה שיש לנו באוויר, באדמה, במים – רק אם ילדים צעירים מאוד ילמדו על הדברים האלה בבית, במגרש המשחקים, ברחוב ובבית הספר. אנחנו צריכים בני אדם שפונים אל הדרך הזו ממש מהזיכרונות המוקדמים ביותר שלהם.”

היום, לפני 99 שנים, נולדה אליס מרי בולדינג, סוציולוגית אמריקאית ילידת נורווגיה, יוצרת הדיסציפלינה האקדמית של לימודי שלום ויישוב קונפליקטים ואחת האקטיביסטיות החשובות בתחום במאה ה-20. בהשראת הרוחניות הקווייקרית, היא מתייחסת לשלום ואי-אלימות כאל תהליך יומיומי, אישי ובין-אישי, מדגישה את מקומן החשוב של נשים ומשפחות בתהליכי שלום, ומציעה המצאה מחדש של “תרבות אזרחית גלובלית” המחייבת פתיחות, גמישות וקבלת האחר לשם צמיחה והתפתחות בעולם משתנה תדיר. בין היתר הייתה ממנהיגות ליגת הנשים הבינלאומית לשלום ולחופש וההתאחדות הבינלאומית לחקר השלום.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך הרצאה ציבורית שהעבירה על “מקומן של משפחות בעתות שינוי: לדמיין עתיד משפחתי”, מכון ונייר לחקר המשפחה, קנדה, 1981

בתמונה הקטנה: בולדינג בשנות ה-80, מתוך הספר “אליס בולדינג: חיים למען שלום”, מאת מרי לי מוריסון (2005)

רגיל

יסמין אבו פריחה

ד”ר יסמין אבו פריחה, נולדה ב-1989

היום, לפני 30 שנים, נולדה יסמין אבו פריחה, רופאה ופעילה חברתית בדואית ישראלית. עוד בהיותה תלמידת תיכון הקימה, במסגרת עמותת LEAD לפיתוח מנהיגות צעירה בישראל, מרכז העשרה והעצמה לנערות בדואיות בתל שבע. היא עובדת כרופאה פנימית במרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע ומרצה בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית. מייסדת ומנכ”לית ארגון “ג’נסיס”, המנגיש בדיקות סקר גנטיות לאוכלוסייה הבדואית, ששיעור הסובלים ממחלות גנטיות ותמותת התינוקות בה גבוהים בהרבה מהממוצע. היא פעילה גם בפרויקט ואדי עתיר, חווה חקלאית קהילתית המבוססת על תכנון בר-קיימא.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: מתוך נאומה בוועידת איפא”ק, מרץ 2019

התמונה הקטנה: מתוך אתר “a-list“, מאגר מומחים ודוברים ערבים בישראל

רגיל

אגנס מקלארן

אגנס מקלארן, 1913-1837

היום, לפני 182 שנים, נולדה אגנס מקלארן, רופאה וסופרג’יסטית סקוטית. ב-1876 השלימה לימודי רפואה, ולאחר מכן ישבה בוועד המנהל של ביה”ס לרפואה לנשים בלונדון, הייתה חברה באיגוד הרופאים של אירלנד והפעילה מרפאה בצרפת. ב-1898 המירה את דתה לקתוליות כדי להצטרף למשלחת מיסיונרית להודו, והייתה הראשונה לתת טיפול רפואי לנשים שם, שבשל הנורמות המקובלות לא יכלו לקבל טיפול מרופאים גברים. היא גם פעלה למען צדק חברתי, השתתפה במחאות נגד העבדות הלבנה (סחר בנשים לצורכי מין), וכיהנה כמזכירת החברה הלאומית של אדינבורו לסופרג’יזם לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אגנס מקלארן בשנת 1872, צילום מתוך ספרה של הלן בלקבורן, “זכות בחירה לנשים” (1902)

רגיל

פועה רקובסקי

פועה רקובסקי, 1955-1865

“עלינו להפיץ השכלה בקרב נשים יהודיות, מכיוון שדלתות העיתונות היידית חתומות בפנינו בשבעה מנעולים… לעורר את האשה היהודיה ליטול את גורלה בידיה, לדרוש ולהגן בעצמה על זכויותיה. אלה מאתנו היכולות לדבר, עיתוננו מציע להן הזדמנות להשמיע קולן.”

היום, לפני 154 שנים, נולדה פועה רקובסקי, מחנכת, סופרת ומתרגמת ליידיש, פעילה ציונית ופמיניסטית פולנייה-ישראלית. אשת החינוך היהודייה הבולטת בפולין במפנה המאה, הראשונה להקים בי”ס לנערות שכלל גם לימודי יהדות ועברית. ממייסדות איגוד הנשים היהודיות בפולין, שקרא לנשים לקחת על עצמן תפקיד פעיל בחברה ובפוליטיקה.

ויקיפדיה

פייסבוק

הציטוט מתוך מאמרה כעורכת הירחון “פרויען-שטים” (קול אשה), שהוציא לאור איגוד הנשים היהודיות בשנות ה-20 בפולין
ראו עוד בספרייה הווירטואלית של מט”ח

בתמונה הגדולה: בעשור התשיעי לחייה, שנות ה-50
בתמונה הקטנה: פועה רקובסקי (במרכז) בסמינריון לפועלות בבית החלוצות בתל אביב, 1938
התמונות מתוך ספרה האוטוביוגרפי “לא נכנעתי: ספר זכרונות” (יצא לאור בשנת 1957)

רגיל

סילביה ריברה

סילביה ריי ריברה, 2002-1951

“נמאס לי לשבת על הפגוש האחורי. זה אפילו לא אחורי האוטובוס – זה האחורה של הפגוש […] נמאס לי להיות מתויג-ת. אני אפילו לא אוהב.ת את התיוג של טרנסג’נדר. נמאס לי לחיות עם תוויות. אני פשוט רוצה להיות אני. אני סילביה ריברה. ריי ריברה עזב את הבית בגיל 10 כדי להיות סילביה. וזה מי שאני.”

“עלינו לייצר נראוּת. אין לנו סיבה להתבייש במי שאנחנו. עלינו להראות לעולם שיש הרבה מאיתנו. ויש הרבה מאיתנו שם בחוץ”

היום, לפני 68 שנים, נולדה סילביה ריברה, אקטיביסטית ג’נדרקווירית לטינו-אמריקאית. בשנות ה-60 לקחה חלק בהתנגדות למלחמת וייטנאם, במחאות התנועה הפמיניסטית ובתנועת הפנתרים השחורים, אבל נודעה במיוחד כאחת הדמויות המובילות במהומות סטונוול ב-1969 וכאחת ממייסדות “חזית השחרור הגאה”. במהלך חייה נאבקה בהתמכרויות וחיה ברחובות, חוויות שהביאו אותה למפעל חייה למען המוחלשים ביותר מקהילות הלהט”ב, שלטענתה הושארו מאחור. ב-1970 ייסדה יחד עם מרשה פ’ ג’ונסון את STAR, שהעניק סיוע, דיור ומזון לנוער קווירי, לטרנסיות ולמלכות דראג חסרות אמצעים.

עוד על סילביה ריברה

עוד על מרשה פ’ ג’ונסון

פייסבוק

בתמונה הגדולה: סילביה ריברה (משמאל) ומרשה פ’ ג’ונסון (מימין) מוחות במצעד למען זכויות להט”ב בניו יורק, 1973 (זכויות לדיאנה דיוויס, הספרייה הציבורית של ניו יורק).
מתוך כתבה ב”וושינגטון פוסט” על “הטרנסג’נדריות מסטונוול שנדחקו אל מחוץ לתנועת הזכויות ללהט”ב, מקבלות עכשיו פסל בניו יורק“:
ב-30 במאי השנה, הכריזה עיריית ניו יורק על הקמת אנדרטה שתנציח את מרשה פ’ ג’ונסון וסילביה ריברה בגריניץ’ וילג’ בניו יורק, סמוך למוקד ההיסטורי של מהומות סטונוול, לרגל יום השנה ה-50 למהומות ולמצעדי הגאווה שנוסדו בעקבותיו.

בתמונה הקטנה: ריברה בשנת 2000 (צילום: ולארי שף, מתוך ויקיפדיה)

רגיל

אסתי לאודר

ג’וזפין אסתר (אסתי) לאודר, 2004-1906

“לא עבדתי יום בחיי בלי למכור. אם אני מאמינה במוצר, אני מוכרת אותו, והרבה.”

היום, לפני 113 שנים, נולדה אסתי לאודר, אשת עסקים אמריקאית, מחלוצות הקוסמטיקה בארה”ב ובעולם. ב-1946 ייסדה את חברת מוצרי הטיפוח הנושאת את שמה, שהציעה בתחילה מגוון מצומצם של מוצרים שלאודר רקחה בעצמה. במהרה התרחבה החברה בכל העולם, וכיום עומד שווייה על כ-35 מיליארד דולר. ב-1992 השיקה החברה את קמפיין הסרט הוורוד למען חשיבות הגילוי המוקדם של סרטן השד, שרץ מאז בעולם מדי שנה, והיא התומכת העיקרית במכון המחקר האמריקאי לסרטן השד. לאודר הייתה האישה היחידה ברשימת “20 גאוני העסקים המובילים בעולם במאה ה-20” של מגזין “טיים”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אסתי לאודר מאפרת לקוחה, בהדפס עשיר של איב סן-לורן, 1966 (צילום: ביל סארו, מתוך ויקיפדיה)

בתמונה הקטנה: אסתי לאודר (בכובע וז’קט משובצים), בפתיחת חנות בהונגריה ב-1989 (זכויות: גטי אימג’ז). מתוך כתבה בטלגרף ב-2015 על נכדתה ארין לאודר “להמשיך את המורשת האגדית של אסתי