עמוד 1
רגיל

אליקה קינן

אליקה קינן, נולדה ב-1976

“מדוע הקורבנות חוזרות? כי אין להן משאבים, אין שום מדיניות ציבורית… לחוק הסחר אין רגליים, הוא לא עוזר. אני אסירת תודה כי הוא הציל אותי ושחרר אותי מבית הבושת, סייע לי לצמוח כלוחמת חופש וחיזק אותי. אבל אחרי ששוחררתי, אחרי שהפנמתי שהייתי קורבן כל השנים האלה ויכולתי ללכת הביתה עם הבנות שלי, חשבתי ‘מה אעשה עכשיו?’ חוק הסחר לא יכול לעזור בלי מדיניות ציבורית, כלומר גישה לדיור, טיפול פסיכולוגי לקורבנות הסחר, שילוב מחדש בעבודה אמיתית וגישה לחינוך.”

היום, לפני 43 שנים, נולדה אליקה קינן, שורדת זנות ארגנטינאית ופעילה נגד סחר בנשים. בגיל 17, לאחר שננטשה ע”י שני הוריה, הגיעה לזנות כדי לפרנס את עצמה ואת אחותה הקטנה, ולימים גם את שלוש בנותיה. ב-2012 פשטה המשטרה על בית הבושת שבו הוחזקה, והיא זכתה להכרה כניצולת סחר. קינן יצרה תקדים כשתבעה אזרחית את מנהלי בית הבושת ואת העיר אושואיה שבה פעל באופן ממוסד, ונפסקו לה פיצויים על הנזק הנפשי והפיזי שספגה. מאז הפסיקה אושואיה להעניק רישיונות להפעלת בתי בושת בעיר. כיום קינן עובדת באוניברסיטה בבואנוס איירס, חוקרת ומרצה על סחר בבני אדם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: קינן ותומכות חוגגות לאחר הניצחון בתביעה (צילום: מיכאלה קנטרו), מתוך כתבה באתר “חדשות אמריקה הלטינית”: “פסק דין היסטורי מכיר באחריות של סרסורים ושל המדינה“, נובמבר 2016

התמונה הקטנה: מתוך עמוד הפייסבוק שלה

רגיל

תיקון 9 לחוק החינוך

תיקון 9 לחוק החינוך, נחקק ב-1972
נקרא “חוק פטסי מינק לשוויון הזדמנויות בחינוך”, מאז מותה של מינק ב-2002

“לא תימנע השתתפותו של אף אדם בארה”ב בתוכנית או בפעילות חינוכית כלשהי הנתמכת כלכלית על ידי הממשל הפדרלי, ולא ייגרעו הטבות הנובעות ממנה, ולא תחול בה אפליה על בסיס של מין”

היום, לפני 47 שנים, נחקק תיקון 9 לחוק החינוך האמריקאי, ביוזמת חברת הקונגרס פטסי מינק, על מנת לקדם שוויון הזדמנויות בחינוך. השפעתו הבולטת ביותר היא על תוכניות ספורט בתיכונים ובמכללות, הזוכות מאז ליותר תקציבים ונראוּת, ובהתאמה משתתפות בהן הרבה יותר נערות. מתיקון זה נובעת גם חובתם של מוסדות חינוך לטפל בהטרדות מיניות, כסוג של אפליה על בסיס מין, וכן להגן על סטודנטים טרנסים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: הסנאטור בירץ’ ביי, אשר הגיש את החוק עם מינק, מתאמן עם אתלטיות במסלול שהוקם עבורן תחת תיקון 9, באוניברסיטת פרדו באינדיאנה, שנות ה-70

בתמונה הקטנה: תמונתה הרשמית של חברת הקונגרס פטסי מינק בבית הנבחרים האמריקאי

עוד על פטסי מטסו טקמוטו מינק, 2002-1927

רגיל

עדה סרני

עדה אסקרלי סרני, 1997-1905

היום, לפני 114 שנים, נולדה עדה סרני, פעילת ציבור ישראלית ילידת איטליה, כלת פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. ב-1927 עלתה ארצה, והייתה בגרעין הראשון של מקימי קיבוץ גבעת ברנר. ב-1944 אבדו עקבותיו של בעלה, אנצו סרני, מצנחני היישוב, והיא יצאה בשליחות “המוסד לעלייה ב'” להתחקות אחר גורלו. מאז ועד קום המדינה פעלה כמפקדת המוסד באיטליה, משם ארגנה את עלייתם החשאית ארצה, על גבי 38 ספינות מעפילים, של יותר מ-30,000 יהודים עקורים מרחבי אירופה. אחרי שובה ארצה הקימה את מלון רמת אביב (ואף בחרה את שם המלון, ובעקיפין את שם השכונה).

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: סרני בגבעת ברנר, שנות ה-30, מתוך סיפור חייה באתר “סיפורי גבעת ברנר” (צילום: חנן בהיר)

התמונה הקטנה: מתוך עמוד המוקדש לפועלה באתר “מחנה המעפילים עתלית” של המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל

רגיל

אסטפניה בניני

אסטפניה רומינה בניני רואיז, נולדה ב-1990

“עם יכולת משחק גבוהה, יצירתיות וחיוניות רבות, וכישרון יוצא דופן למסירות עומק ולהבקעת שערים, הקפטנית הנוכחית של ארגנטינה היא הכוח המניע של נבחרתה […] ברמת המועדונים, היא הניפה כמה גביעים במדי ‘קולו-קולו’ הצ’יליאנית, הדהימה בביצועיה העוצמתיים בקבוצה האמריקאית ‘רוח וושינגטון’, ולאחרונה הפגינה יכולות משחק מרשימות גם בליגה הספרדית”

היום, לפני 29 שנים, נולדה אסטפניה בניני, שחקנית כדורגל ארגנטינאית, המשחקת בעמדת החלוצה והקשרית. ב-2014 הובילה את ארגנטינה לניצחון בטורניר “קופה אמריקה נשים”. רבים מכנים אותה “הגרסה הנשית של לאו מסי”.

הציטוט מתוך עמוד השחקנית באתר גביע העולם של פיפ”א לכדורגל נשים 2019, הנערך בימים אלה בצרפת (הגמר יהיה ב-7 ביולי)

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בניני במדי “רוח וושינגטון”, 2016 (צילום: טוני קווין) [מקור]

בתמונה הקטנה: בניני במדי נבחרת ארגנטינה, במשחק מול ברזיל ב”קופה אמריקה” 2014 (צילום: מיכאלה איילה אנדס)

רגיל

מאי שידיאק

מאי שידיאק, נולדה ב-1963

היום, לפני 56 שנים, נולדה מאי שידיאק, עיתונאית ופוליטיקאית לבנונית. החל ב-1985 הייתה עיתונאית ומגישת חדשות בטלוויזיה, וקיבלה פרסים רבים על עבודתה העיתונאית ועל קידום חופש הביטוי בלבנון, ובראשם פרס אונסק”ו לעיתונות חופשית ופרס האומץ של התאחדות העיתונאיות הבינלאומית. ב-2005 נפצעה קשה ורגלה וידה נקטעו בעקבות ניסיון התנקשות בחייה ע”י פצצה שהוטמנה במכוניתה, וזאת במסגרת שורה של התנקשויות באנשי ציבור לבנונים שהתנגדו להתערבות סוריה בענייניה הפנימיים של לבנון. שנה אחר כך הצטרפה לפוליטיקה, וכיום היא מכהנת כשרה לפיתוח מנהלי בממשלת לבנון.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: שידיאק (בכיסא גלגלים) מובילה הפגנת מחאה בתגובה לבזיזתה של תחנת שידור בביירות על ידי תומכי חיזבאללה, מאי 2008 [מקור]

בתמונה הקטנה: שידיאק נואמת בכנס שנתי של “נשים בחזית”, מרץ 2019 [מקור]

רגיל

פט אושיין

פטרישיה ג’וּן (“פט”) אושיין, נולדה ב-1941

היום, לפני 78 שנים, נולדה פט אושיין, אשת חינוך, משפטנית ופעילת ציבור אבוריג’ינית אוסטרלית. היא האישה האבוריג’ינית הראשונה שסיימה לימודי תיכון וקיבלה מלגה ללימודי הוראה, הראשונה שעבדה כמורה בתיכון בקווינסלנד, הראשונה שסיימה לימודי משפטים והצטרפה ללשכת עורכי הדין, הראשונה שהייתה חברה בממשלת ניו סאות ויילס (כשרה לענייני אבוריג’ינים), הראשונה שכיהנה כשופטת שלום באוסטרליה, והראשונה שכיהנה כנשיאת אוניברסיטה (באוניברסיטת ניו אינגלנד). היא חברת כבוד במסדר אוסטרליה, בשל תרומתה לרווחת האבוריג’ינים, להשכלה הגבוהה ולחברה האוסטרלית בכלל.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: מתוך האתר “נשות אוסטרליה על ציר הזמן

בתמונה הקטנה: אושיין בשנת 1982, בתפקידה כראשת המחלקה לענייני אבוריג’ינים של ניו סאות’ ויילס [מקור]

(התמונות באדיבות הארכיון הלאומי של אוסטרליה)

רגיל

אנה מריה לנגרן

אנה מריה לנגרן, 1817-1754

היום, לפני 265 שנים, נולדה אנה מריה לנגרן, מהמפורסמות במשוררות שוודיה, שיצירותיה מודפסות ונלמדות עד היום. מגיל צעיר נמשכה לעסוק בשירה, ופרסמה סקירות, פרשנויות ותרגומים. בגיל 18 פרסמה שיר ראשון תחת שמה, זכתה מיד להצלחה רבה, ובמהרה צורפה לחברה המלכותית למדעים ולכתיבה, ונבחרה לכתוב אף עבור משפחת המלוכה עצמה. בסגנונה הסאטירי והאירוני, תמכה בהתנערות מהדת לטובת הריאליזם של עידן הנאורות, קידמה את זכותן של נשים לחופש אינטלקטואלי, עודדה אידיאל של אורח חיים פשוט וצנוע, ולעגה למערכת המעמדות בשוודיה וליהירות של בני האצולה.

“בֶּטִי יַקִּירָתִי, אַתְּ הוֹלֶכֶת וּגְדֵלָה:
בֻּבּוֹת אֵינָן עֲבוּרֵךְ זֶה מִכְּבָר…
מֵאִמְּךָ הַצַּדְקָנִית, הַחֲלוּלָה,
קְחִי שִׁעוּר זֶה לְמַעַן הַמָּחָר!

בָּעוֹלָם, שֶׁבְּקֹשִׁי רָאִית,
גּוֹרָלוֹת כֹּה שׁוֹנִים יֶשְׁנָם;
אַךְ עִם שִׂמְחָה וּמַחְשָׁבָה מוּסָרִית
תּוּכַל בֶּטִי לִגְבֹּר עַל כֻּלָּם.

בְּצָעְדֵךְ בִּנְתִיבֵי הַחַיִּים הִשָּׁמְרִי
וְאַל תַּאֲמִינִי בְּכָל הָרַע שֶׁיִּתְרַגֵּשׁ!
הָעוֹלָם שֶׁלָּנוּ, בֶּטִי שֶׁלִּי,
הוּא בְּכָל מִקְרֶה הַטּוֹב בְּיוֹתֵר שֶׁיֵּשׁ.”

השורות הפותחות ל”עצות לבתי היקרה, לו הייתה לי בת”, שירה האירוני (ככל הנראה) משנת 1794, שבו היא ממליצה לבתה הדמיונית לוותר על שאיפות ודעות ולהתמקד במרחב הביתי ובתפקידיה כרעיה וכאם (תרגמה: מתת גולדברג-אלון)

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: מטבע כסף משנת 1818 הנושא את דמותה

רגיל

ז’אן-מארי רות’-רולנד

ז’אן-מארי רות’-רולנד, 1995-1937

היום, לפני 82 שנים, נולדה ז’אן-מארי רות’-רולנד, מחנכת, עובדת סוציאלית ופוליטיקאית מהרפובליקה המרכז-אפריקאית. היא עבדה כמפקחת על מערכת החינוך בזמן המעבר מקולוניה צרפתית למדינה עצמאית, עבדה עם נוער רחוב וניהלה את הצלב האדום במדינה. ב-1979 החלה לייעץ לממשלה, ומונתה לשרה לקידום מעמד הנשים. לאחר שחשפה מעילה של שני שרים בכספי ממשלה, הורה הנשיא קולינגבה להאשימה בהסתה, והיא הורשעה ונאסרה. מייד עם שחרורה ב-1991 הקימה מפלגה משלה, נבחרה לפרלמנט, ומונתה לשרת הרווחה. ב-1993 הייתה לאישה האפריקאית הראשונה שהתמודדה בבחירות לנשיאות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מודעת ההספד שלה ב”ניו יורק טיימס

בתמונה הקטנה: צילום של אנדרטה לזכרה בבקומה, הרפובליקה המרכז-אפריקאית (מתוך ויקיפדיה)

רגיל

אווה אסטרדה קאלאו

אוונג’לינה אסטרדה קאלאו, 2017-1920

היום, לפני 99 שנים, נולדה אווה אסטרדה קאלאו, פעילה חברתית ופוליטיקאית פיליפינית. כאשת חינוך ועובדת סוציאלית פעלה במסגרת ארגונים חברתיים שונים לקידום תרבות, שלום, תעשייה מקומית, זכויות נשים ורווחת ילדים. ב-1965 נבחרה לסנאט, תפקיד שבו ניסחה חוקים רבים בתחום החינוך, ביניהם העלאת שכר לצוות ההוראה בבתי ספר ציבוריים, הקמת מועצות חינוך מקומיות וכתב זכויות לתלמידים. כשהנשיא פרדיננד מרקוס הפך את שלטונו לאוטוריטרי, היא הייתה ממנהיגות האופוזיציה וממובילות מהפכת העם, שהצליחה ב-1986 להפיל את המשטר ולהשיב את הדמוקרטיה לפיליפינים.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: מתוך הספרייה הלאומית של הפיליפינים, מוזיאון וספריית הנשיא

התמונה הקטנה: מתוך כתבת הספד באתר החדשות הפיליפיני ABS-CBN 

רגיל

גלאדיס טנטקוידג’און

גלאדיס טנטקוידג’און, 2005-1899

היום, לפני 120 שנים, נולדה גלאדיס טנטקוידג’און, אשת רפואה, אנתרופולוגית ומנהיגה בת שבט מוהיגן האמריקאי. בילדותה למדה את הפרקטיקות המסורתיות מנשות השבט, ולימים פרסמה ספרים על צמחי מרפא ורפואה מסורתית ילידית. היא עבדה עם הלשכה הפדרלית לענייני אינדיאנים במתן שירותים סוציאליים לתושבי השמורות, וסייעה בשימור מלאכות מסורתיות, בהקמת קואופרטיבים למען בעלי מלאכה ובשחזור מנהגים שנאסרו בעבר. ב-1931 הקימה מוזיאון לתרבות ילידית אמריקאית, הוותיק ביותר הפועל כיום; בין היתר נשמר בו תיעוד של בני השבט שלה, שהיה חיוני להכרה בזכויותיהם ב-1994.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם אחיה ושותפה להקמת מוזיאון לתרבות ילידית אמריקאית, הרולד טנטקוידג’און [מקור]

התמונה הקטנה מתוך ויקיפדיה

רגיל

חנה רדו

חנה רדו, נולדה ב-1959

“אני מאמינה באנשים בכלל ובאנשים עם אג’נדה בפרט. אני מאמינה שדברים רעים קורים כאשר אנשים טובים שותקים. אני לא יושבת על הגדר; כשאני רוצה להשפיע, אני פועלת ועושה.”

היום, לפני 60 שנים, נולדה חנה רדו, אשת עסקים, פרסומאית ויזמת חברתית ישראלית, משנה למנכ”ל קבוצת מקאן בישראל. במטרה לעודד תעסוקה בפריפריה הקימה את “מקאן וואלי”, סוכנות לניו מדיה במצפה רמון, ואת “ספרינג וואלי”, סוכנות לשיווק דיגיטלי בעמק המעיינות. כנשיאת “סופרסונס” היא פועלת רבות לקידום שוויון מגדרי בדירקטוריונים, בכנסים ובעוד צומתי השפעה והחלטה במשק ובחברה בישראל.

הציטוט והתמונה הגדולה מתוך האתר של חנה רדו

התמונה הקטנה מתוך ויקיפדיה (צילום: בן אומנסקי)

עוד על “סופרסונס – נשים, חיבורים והזדמנויות”

פייסבוק

רגיל

אליס סטבינס וולס

אליס סטבינס וולס, 1957-1873

היום, לפני 146 שנים, נולדה אליס סטבּינס וולס, קצינת המשטרה הראשונה בארה”ב. לאחר מאבק ממושך, שכלל הפגנות ועצומות בדרישה לגייס נשים למשטרה, והשגת תמיכה רחבה מצד תושבי העיר לוס אנג’לס, ב-1910 השתכנעו ראש העיר, מפקד המשטרה ומועצת העיר לקבל את וולס למשטרת לוס אנג’לס. כתוצאה ישירה מהצלחתה הרבה במילוי תפקידה, וכן בקידום שיטור קהילתי מגן ומונע בקרב עבריינים צעירים, בתוך חמש שנים מונו שוטרות בשש-עשרה ערים נוספות. אז הקימה וולס את התאחדות השוטרות הבינלאומית, שפעלה ברחבי קנדה וארה”ב לקידום נשים במשטרה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: וולס מסייעת לנער צעיר ברחוב, תמונה בעיתון קליפורני משנות ה-20

בתמונה הקטנה: אליס סטבינס וולס במדים משטרתיים שעיצבה ותפרה בעצמה, 1910 (מוזיאון המשטרה בלוס אנג’לס)

התמונות מתוך רשומה בבלוג “אמיצים באמת” על “השוטרת הראשונה באמריקה המגינה על חסרי ההגנה ברחובות לוס אנג’לס המסוכנים. כשהיא נתקלת בלעג ובמכשולים על כל צעד ושעל, ומשתכרת 73 סנט על כל דולר, אליס וולס מאתרת יורשת נעדרת שהגיעה לאיזו כת מסתורית – ומשנה את פניה של עבודת השיטור”

רגיל

הארייט מרטינו

הארייט מרטינו, 1876-1802

“כדאי לך לחיות את חייך באופן הטוב ביותר ולפעול באופן הטוב ביותר ולחשוב באופן הטוב ביותר *היום*. היום הוא ההכנה הטובה ביותר למחר ולכל הימים האחרים שיבואו”

היום, לפני 217 שנים, נולדה הארייט מרטינו, סופרת ותיאורטיקנית בריטית, הנחשבת לסוציולוגית הראשונה. באופן יוצא דופן לתקופתה, היא הצליחה לבסס מוניטין ככותבת מהימנה ופופולרית ולהתפרנס מכתיבת ספרים ומאמרים רבים על פוליטיקה, רוחניות, כלכלה, משפחה ונקודת המבט הנשית. היא תרגמה לאנגלית את כתבי אוגוסט קונט, אבי הסוציולוגיה כדיסציפלינה, הצליחה להסביר ולהפיץ לקהל הרחב רעיונות כלכליים חדשים ומורכבים, כמו אלה של סמית, מיל ובנת’ם, והאמינה כי ניתוח חברתי מעמיק יאפשר להבין ולפרק את יחסי הכוח המגדריים, את השעבוד לעבדות ואת ההתבטלות בפני הדת.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן מאת ריצ’רד אוונס, מוצג מ-1834 בגלריית הדיוקנאות הלאומית בלונדון

בתמונה הקטנה: מרטינו ב-1861 (צילום: קאמיל סילבי)

רגיל

מיליסנט פוסט

דיים מיליסנט גארט פוסט, 1929-1847

“אומץ קורא לאומץ בכל מקום, ולא ניתן להכחיש את קריאתו”

היום, לפני 172 שנים, נולדה מיליסנט פוסֵט, פעילה פוליטית וסופרת בריטית, ממובילות התנועה הסופרג’יסטית. היא כיהנה כנשיאת התאחדות ארגוני הסופרג’יזם בבריטניה (הנקראת היום על שמה), הייתה ממקימות ארגון הסופרג’יזם הבינלאומי (המשמש עד היום ארגון-גג של ארגוני נשים מכל העולם), והובילה קו מתון אך נחוש, שכלל ארגון עצרות וחוגי בית, פרסום מידע ושדלנות בפרלמנט. היא פעלה רבות גם לפתיחת דלתות האקדמיה בפני נשים, וב-1875 הייתה ממקימי וחברי מועצת המנהלים של קולג’ נונהאם לנשים בקיימברידג’. רק ב-1928, כשנה לפני מותה, ניתנה לנשות בריטניה זכות הצבעה כללית.

בין היתר ניהלה קמפיינים למען:

  • העלאת גיל ההסכמה כדי לרסן ניצול של ילדים
  • קרימינליזציה של גילוי עריות והתאכזרות לילדים במשפחה
  • ביטול המנהג להוציא את הנשים מבתי המשפט כאשר נידונות עבירות מין
  • הוקעת “העבדות הלבנה” (סחר בנשים ומיסוד הזנות)
  • ביטול חוק המחלות המידבקות, שהורה לבדוק תקופתית נשים בזנות ולכלוא את אלו מהן שנדבקו (ולא הוחל על גברים שהדביקו או נדבקו)

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פוסט דוברת בעצרת מטעם ההתאחדות הלאומית של ארגוני הסופרג’יזם לנשים (גטי אימג’ז)

התמונות מתוך “10 ציטוטים מעוררי השראה של מיליסנט פוסט“, כתבה מינואר 2018 לרגל הצבת פסל שלה בכיכר הפרלמנט בלונדון (האישה הראשונה שפסלה מוצב שם), מאה שנה לאחר ש(חלק מ)נשות בריטניה קיבלו זכות הצבעה

רגיל

נילסין נילסן

נילסין מתילדה נילסן, 1916-1850

היום, לפני 169 שנים, נולדה נילסין נילסן, הרופאה הראשונה בדנמרק. ב-1874 פנתה לחבר פרלמנט אוהד זכויות נשים על מנת שיסייע לה להתקבל ללימודי רפואה, שנה אחר כך יצא צו מלכותי שהתיר לנשים גישה ללימודים אקדמיים, וב-1877 נמנתה עם שתי הנשים הראשונות שלמדו באוניברסיטה דנית. היא סיימה את לימודי הרפואה ב-1885, פתחה מרפאה בקופנהגן כרופאה כללית, וכן מונתה למומחית קהילתית למחלות מין. היא גם פעלה רבות למען נשים בזנות, הייתה חברה בהתאחדות הנשים הדנית למען זכות הצבעה ושוויון מגדרי, וב-1904 נמנתה עם ארבע החברות הראשונות במפלגה הליברלית בדנמרק.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך “נילסין נילסן – והזכות להשכלה“, הארכיון הלאומי הדני

בתמונה הקטנה: צילום: י. פיטרסון, מתוך אוסף התמונות של הספרייה המלכותית הדנית

רגיל

שרית שנער

שרית שנער, נולדה ב-1983

היום, לפני 36 שנים, נולדה שרית שנער, כדורגלנית ישראלית, מחלוצות התחום בארץ. עם הקמת ליגת הנשים ב-1998, הצטרפה לקבוצת אס”א תל אביב, וזכתה עמה עד כה בשש אליפויות ושלושה גביעים. היא הייתה קפטנית נבחרת ישראל לנערות, מלכת השערים של הליגה ושיאנית ההופעות בנבחרת ישראל. היא הייתה חלק מהנהלת ביה”ס למאמנים במכון וינגייט, המכבייה לנוער ב-2013, אליפות אירופה בהרמת משקולות ואליפות אירופה לנבחרות צעירות בכדורגל (U21). מאז 2014 היא מכהנת כמנכ”לית איגוד ההתעמלות בישראל וכשגרירת “אתנה”, המועצה הציבורית לקידום נערות ונשים בספורט.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך כתבה ב”דה-מרקר”, “פערי השכר – גרסת הספורט: למה כדורגלנית צמרת מרוויחה פחות ממינימום?” (צילום: שרון בוקוב, 2012)

בתמונה הקטנה: מתוך כתבה ב”ynet ספורט”, “געגועים לסילבי ז’אן” (צילום: ראובן שוורץ, 2008)

רגיל

פרידה רובשייט-רובינס

פרידה רובשייט-רובינס, 1973-1888

היום, לפני 131 שנים, נולדה פרידה רובשייט-רובינס, פתולוגית אמריקאית ילידת גרמניה. החל מ-1917, במשך כארבעה עשורים, עבדה לצד ג’ורג’ הויט וויפל על פיתוח טיפול לאנמיה ממארת, ויחד הם גילו את הקשר לליקויים בכבד ואת הריפוי באמצעות תזונה עשירה ברקמות כבד. רובשייט-רובינס כתבה יותר מ-100 מאמרים מדעיים על ממצאי המחקר וכמה ספרי לימוד רפואיים על אנמיה. ב-1934 זכה וויפל בפרס נובל לרפואה, בעוד היא לא קיבלה כל הכרה רשמית (אם כי וויפל חלק עמה את כספי הפרס). ב-1951 מונתה רובשייט-רובינס לנשיאת החברה האמריקאית לפתולוגיה ניסויית, האישה הראשונה בתפקיד זה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: התמונה היחידה שמצאנו המיוחסת לה, אך אינה מאומתת

בתמונה הגדולה: ג’ון הויט וויפל, שותפה למחקר, בטקס קבלת פרס נובל, 1934

רגיל

גוונדולין ברוקס

גוונדולין אליזבת ברוקס, 2000-1917

“וְאִם יָבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ,
אֵיךְ נְקַבֵּל אֶת פָּנָיו?
הַאִם לֹא נִירָא
אַחֲרֵי זְמַן כֹּה רַב
בַּצֵּל?”

היום, לפני 102 שנים, נולדה גוונדולין ברוקס, משוררת וסופרת אמריקאית. יצירותיה עסקו בעיקר בהצלחות ובמאבקים אישיים של אנשים פשוטים מהשכונה שלה, על הדעות הקדומות והאפליה שעמן התמודדו. ב-1950 זכתה בפרס פוליצר לשירה על ספרה “אנני אלן” – והייתה לאישה האפרו-אמריקאית הראשונה הזוכה בפרס. ב-1976 הייתה האפרו-אמריקאית הראשונה שנכללה באקדמיה האמריקאית לאמנויות, וב-1985 נבחרה ע”י הקונגרס האמריקאי למשוררת הלאומית השנתית וליועצת השירה בספריית הקונגרס.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ברוקס ב”קיר הכבוד”, 1967 (צילום: רוי לואיס), באדיבות ספריית כתבי יד נדירים באוניברסיטת אילינוי. מתוך פרסום של הקרנת סרט קצר על יום בחייה, אתר “קרן השירה”, 2017

בתמונה הקטנה: ברוקס ב-1987, מתוך עמוד הביוגרפיה שלה באתר אנציקלופדיה בריטניקה

רגיל

אניטה מילר-כהן

אניטה מילר-כהן, 1962-1890

היום, לפני 129 שנים, נולדה אניטה מילר-כהן, עובדת סוציאלית ופעילת ציבור ישראלית ילידת אוסטריה. במהלך מלחה”ע ה-1, בגיל 25, עמדה בראש ועד הסיוע לפליטים וליתומים מטעם ממשלת אוסטריה, שארגן בתי מחסה ומטבחים, בתי מלאכה והכשרה, וכן סעד לבעלי מוגבלויות. היא הייתה שותפה בהתאחדות העולמית של הנשים היהודיות, צירה ופעילה בקונגרסים ציוניים, וסייעה למקם מחדש אלפי ילדים יהודים ניצולי פרעות ברחבי אירופה ואמריקה. ב-1935 עלתה לארץ ישראל והייתה ממקימות ומנהלות “שירות נשים סוציאלי” ו”הלשכה לעזרה סוציאלית”, לימים משרד הסעד של מדינת ישראל.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אניטה מילר-כהן בווינה, אוסטריה, כנראה בשנות ה-20, מתוך אוסף שבדרון בספרייה הלאומית של ישראל

התמונה הקטנה מתוך ארכיון בית לוחמי הגטאות

רגיל

הלן ספארו

הלן ספארו, 1970-1891

היום, לפני 128 שנים, נולדה הלן ספארו, רופאה ומיקרוביולוגית פולנייה-אוקראינית, הידועה כחלוצה בתחום בריאות הציבור. במהלך מלחה”ע ה-1 החלה לעבוד כרופאה ולטפל במגפות בצבא האדום. לאחר מכן עמדה בחזית ההתמודדות עם מגפות הטיפוס והכולרה בפולין, וב-1922 מונתה לראש המכון הלאומי לרפואה מונעת בוורשה. יחד עם פול דוראן, פיתחה ב-1940 חיסון נוגד קדחת, הקרוי עד היום על שמם. ספארו עמדה בראש שירות החיסונים הבינלאומי במכון ע”ש פסטר בצרפת, וקידמה תוכניות חיסון ברחבי העולם כנגד שחפת, דיפטריה, מחלת השָנית, קדחת הכתמים וקדחת אנדמית חוזרת (קדחת המערות).

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ד”ר ספארו בשנת 1958, מתוך ויקיפדיה

בתמונה הקטנה: ד”ר ספארו בתפקידה כמנהלת המעבדה של מכון פסטר בתוניסיה, 1957, מתוך ארכיון המכון